| |||||
- 
- ב"ה - Today in Judaism - Today is Thursday, 29 Tishrei, 5778 · October 19, 2017Torah Reading:
Noach: Genesis 6:9-22Noach: Genesis 6:9 Here is the history of Noach. In his generation, Noach was a man righteous and wholehearted; Noach walked with God. 10 Noach fathered three sons, Shem, Ham and Yefet. 11 The earth was corrupt before God, the earth was filled with violence. 12 God saw the earth, and, yes, it was corrupt; for all living beings had corrupted their ways on the earth.
13 God said to Noach, “The end of all living beings has come before me, for because of them the earth is filled with violence. I will destroy them along with the earth. 14 Make yourself an ark of gofer-wood; you are to make the ark with rooms and cover it with pitch both outside and inside. 15 Here is how you are to build it: the length of the ark is to be 450 feet, its width seventy-five feet and its height forty-five feet. 16 You are to make an opening for daylight in the ark eighteen inches below its roof. Put a door in its side; and build it with lower, second and third decks.
17 “Then I myself will bring the flood of water over the earth to destroy from under heaven every living thing that breathes; everything on earth will be destroyed. 18 But I will establish my covenant with you; you will come into the ark, you, your sons, your wife and your sons’ wives with you.
19 “From everything living, from each kind of living being, you are to bring two into the ark, to keep them alive with you; they are to be male and female. 20 Of each kind of bird, each kind of livestock, and each kind of animal creeping on the ground, two are to come to you, so that they can be kept alive. 21 Also take from all the kinds of food that are eaten, and collect it for yourself; it is to be food for you and for them.” 22 This is what Noach did; he did all that God ordered him to do.
Today in Jewish History:
• Passing of Rabbi Don Isaac Abravanel (1508)Today is the yahrtzeit (anniversary of the passing) of Rabbi Don Isaac Abravanel (1437-1508), one of the leaders of Spanish Jewry at the time of the 1492 expulsion. A minister in the king's court (after having served as treasurer to the king of Portugal), he chose to join his brethren in their exile. He began writing his extensive and highly regarded commentary on the Torah in 1503 in Venice (where it was published in 1579).
Daily Quote: Are you as careful with what comes out of your mouth as you are with what enters into it? (Chassidic saying)
Daily Torah Study:
Chumash: Noach, 5th Portion Genesis 9:8-9:17 with Rashi
• English / Hebrew Linear Translation
• Video Class
• Daily Wisdom (short insight)
Genesis Chapter 9
8And God said to Noah and to his sons with him, saying: חוַיֹּ֤אמֶר אֱלֹהִים֙ אֶל־נֹ֔חַ וְאֶל־בָּנָי֥ו אִתּ֖וֹ לֵאמֹֽר:
9"And I, behold I am setting up My covenant with you and with your seed after you. טוַאֲנִ֕י הִֽנְנִ֥י מֵקִ֛ים אֶת־בְּרִיתִ֖י אִתְּכֶ֑ם וְאֶת־זַרְעֲכֶ֖ם אַֽחֲרֵיכֶֽם:
And I, behold I: Agree with you, for Noah was afraid to engage in propagation until the Holy One, blessed be He, promised him never to destroy the world again, and so He did. He ultimately said to him, “Behold I agree to make a confirmation and a strengthening of a covenant for My promise, and I will give you a sign.” - [from Tan. Buber, Noach 17]
ואני הנני: מסכים אני עמך, שהיה נח דואג לעסוק בפריה ורביה עד שהבטיחו הקדוש ברוך הוא שלא לשחת את העולם עוד, וכן עשה. ובאחרונה אמר לו הנני מסכים לעשות קיום וחזוק ברית להבטחתי, ואתן לך אות:
10And with every living creature that is with you, among the fowl, among the cattle, and among all the beasts of the earth with you, of all those who came out of the ark, of all the living creatures of the earth. יוְאֵ֨ת כָּל־נֶ֤פֶשׁ הַֽחַיָּה֙ אֲשֶׁ֣ר אִתְּכֶ֔ם בָּע֧וֹף בַּבְּהֵמָ֛ה וּבְכָל־חַיַּ֥ת הָאָ֖רֶץ אִתְּכֶ֑ם מִכֹּל֙ יֹֽצְאֵ֣י הַתֵּבָ֔ה לְכֹ֖ל חַיַּ֥ת הָאָֽרֶץ:
and among all the beasts of the earth with you: These are the ones that walk with people.
חית הארץ אתכם: הם המתהלכים עם הבריות:
of all those who came out of the ark: to include abominable creatures and creeping animals.
מכל יוצאי התבה: להביא שקצים ורמשים:
the living creatures of the earth: to include the demons, which are not included in“every living creature that is with you,” for they do not walk with human beings.
לכל חית הארץ: להביא המזיקין שאינן בכלל החיה אשר אתכם, שאין הילוכן עם הבריות:
11And I will establish My covenant with you, and never again will all flesh be cut off by the flood waters, and there will never again be a flood to destroy the earth." יאוַֽהֲקִֽמֹתִ֤י אֶת־בְּרִיתִי֙ אִתְּכֶ֔ם וְלֹֽא־יִכָּרֵ֧ת כָּל־בָּשָׂ֛ר ע֖וֹד מִמֵּ֣י הַמַּבּ֑וּל וְלֹא־יִֽהְיֶ֥ה ע֛וֹד מַבּ֖וּל לְשַׁחֵ֥ת הָאָֽרֶץ:
And I will establish: I will make a confirmation for My covenant, and what is its confirmation? The rainbow, as it [Scripture] proceeds to conclude. [Note that the Oxford ms. and the Guadalajara ed. read: the sign of the rainbow. However, our edition coincides with other early editions.]
והקימותי: אעשה קיום לבריתי, ומהו קיומו, את הקשת כמו שמסיים והולך:
12And God said: "This is the sign of the covenant, which I am placing between Me and between you, and between every living soul that is with you, for everlasting generations. יבוַיֹּ֣אמֶר אֱלֹהִ֗ים זֹ֤את אֽוֹת־הַבְּרִית֙ אֲשֶׁר־אֲנִ֣י נֹתֵ֗ן בֵּינִי֙ וּבֵ֣ינֵיכֶ֔ם וּבֵ֛ין כָּל־נֶ֥פֶשׁ חַיָּ֖ה אֲשֶׁ֣ר אִתְּכֶ֑ם לְדֹרֹ֖ת עוֹלָֽם:
for everlasting generations: It [the word דֹרֹת] is written defectively [without the letter “vav”] because there were generations that did not require the sign because they were completely righteous, such as the generation of Hezekiah, the king of Judah, and the generation of Rabbi Shimon bar Yochai (Gen. Rabbah 35:2).
לדרת עולם: נכתב חסר, שיש דורות שלא הוצרכו לאות לפי שצדיקים גמורים היו, כמו דורו של חזקיהו מלך יהודה, ודורו של רבי שמעון בן יוחאי:
13My rainbow I have placed in the cloud, and it shall be for a sign of a covenant between Myself and the earth. יגאֶת־קַשְׁתִּ֕י נָתַ֖תִּי בֶּֽעָנָ֑ן וְהָֽיְתָה֙ לְא֣וֹת בְּרִ֔ית בֵּינִ֖י וּבֵ֥ין הָאָֽרֶץ:
14And it shall come to pass, when I cause clouds to come upon the earth, that the rainbow will appear in the cloud. ידוְהָיָ֕ה בְּעַֽנְנִ֥י עָנָ֖ן עַל־הָאָ֑רֶץ וְנִרְאֲתָ֥ה הַקֶּ֖שֶׁת בֶּֽעָנָֽן:
when I cause clouds to come: when it comes to My mind to bring darkness and destruction to the world. — [from Gen. Rabbah 35:3]
בענני ענן: כשתעלה במחשבה לפני להביא חשך ואבדון לעולם:
15And I will remember My covenant, which is between Me and between you and between every living creature among all flesh, and the water will no longer become a flood to destroy all flesh. טווְזָֽכַרְתִּ֣י אֶת־בְּרִיתִ֗י אֲשֶׁ֤ר בֵּינִי֙ וּבֵ֣ינֵיכֶ֔ם וּבֵ֛ין כָּל־נֶ֥פֶשׁ חַיָּ֖ה בְּכָל־בָּשָׂ֑ר וְלֹא־יִֽהְיֶ֨ה ע֤וֹד הַמַּ֨יִם֙ לְמַבּ֔וּל לְשַׁחֵ֖ת כָּל־בָּשָֽׂר:
16And the rainbow shall be in the cloud, and I will see it, to remember the everlasting covenant between God and between every living creature among all flesh, which is on the earth." טזוְהָֽיְתָ֥ה הַקֶּ֖שֶׁת בֶּֽעָנָ֑ן וּרְאִיתִ֗יהָ לִזְכֹּר֙ בְּרִ֣ית עוֹלָ֔ם בֵּ֣ין אֱלֹהִ֔ים וּבֵין֙ כָּל־נֶ֣פֶשׁ חַיָּ֔ה בְּכָל־בָּשָׂ֖ר אֲשֶׁ֥ר עַל־הָאָֽרֶץ:
between God and between every living creature: Between the Standard of Justice of Heaven and between you, for it should have stated, “Between Me and every living creature!” But the following is its midrashic interpretation: When the standard of justice comes to accuse you (to condemn you), I will see the aforementioned sign. — [Gen. Rabbah 35:3] Other editions read: I will see the sign, and it will be remembered.
בין א-להים ובין כל נפש חיה: בין מדת הדין של מעלה וביניכם שהיה לו לכתוב וביני ובין כל נפש חיה. אלא זהו מדרשו כשתבא מדת הדין לקטרג עליכם (לחייב אתכם) אני רואה את האות ונזכר:
17And God said to Noah: "This is the sign of the covenant that I have set up, between Myself and between all flesh that is on the earth." יזוַיֹּ֥אמֶר אֱלֹהִ֖ים אֶל־נֹ֑חַ זֹ֤את אֽוֹת־הַבְּרִית֙ אֲשֶׁ֣ר הֲקִמֹ֔תִי בֵּינִ֕י וּבֵ֥ין כָּל־בָּשָׂ֖ר אֲשֶׁ֥ר עַל־הָאָֽרֶץ:
This is the sign of the covenant: He showed him [Noah] the bow and said to him, “Here is the sign of which I spoke.” [The expression, “This is,” always denotes that the object is being pointed out by the speaker. Cf. Rashi , Exod. 12:2, 30:13, Lev. 8:5, 11:2.]
זאת אות הברית: הראהו הקשת ואמר לו הרי האות שאמרתי:
Tehillim: Psalms Chapters 140 - 144
• Hebrew text
• English text
Chapter 140
David composed this psalm against his slanderers, especially the chief conspirator Doeg. Anyone confronted by slanderers should recite this psalm.
1. For the Conductor, a psalm by David.
2. Rescue me from the evil man, protect me from the man of violence,
3. who devise evil schemes in their heart; every day they gather for wars.
4. They sharpen their tongues like a serpent; the spider's venom is forever under their lips.
5. Guard me, Lord, from the hands of the wicked, protect me from the man of violence-those who plot to cause my steps to slip.
6. Arrogant ones have hidden a snare for me, and ropes; they spread a net by my path, they set traps for me continually.
7. I said to the Lord, "You are my God!" Listen, O Lord, to the voice of my pleas.
8. God, my Lord, the strength of my deliverance, You sheltered my head on the day of armed battle.
9. Grant not, O Lord, the desires of the wicked; fulfill not his scheme, make it unattainable forever.
10. As for the head of my besiegers, let the deceit of their own lips bury them.
11. Let burning coals fall upon them; let it cast them down into the fire, into deep pits, never to rise again.
12. Let not the slanderous man be established in the land; let the evil of the man of violence trap him until he is overthrown.
13. I know that the Lord will execute judgement for the poor, justice for the needy.
14. Indeed, the righteous will extol Your Name; the upright will dwell in Your presence.
Chapter 141
This psalm teaches an important lesson: One should pray for Divine assistance that his mouth not speak that which is not in his heart. The gatekeeper only allows the gate to be opened for a purpose; let it be the same with one's lips.
1. A psalm by David. O Lord, I have called You, hasten to me; listen to my voice when I call to You.
2. Let my prayer be set forth as incense before You, the raising of my hands as an afternoon offering.
3. O Lord, place a guard for my mouth, keep watch over the door of my lips.
4. Do not incline my heart to a bad thing-to perform deeds in wickedness, with men, doers of evil; let me not partake of their delicacies.
5. Let the righteous one strike me with kindness and let him rebuke me; like the finest oil, let my head not refuse it. For as long [as I live], my prayer is [to preserve me] from their harm.
6. For their judges have slipped because of their [hearts of] rock, though they heard my words and they were pleasant.
7. As one who chops and splinters [wood] on the ground, so have our bones been scattered to the mouth of the grave.
8. For to You, God, my Lord, are my eyes; in You I take shelter; do not pour out my soul.
9. Protect me from the hands of the snare they laid for me, and from the traps of the evildoers.
10. Let the wicked fall into their own nets together, until I pass over.
Chapter 142
David composed this psalm while hiding from Saul in a cave, at which time he had cut off the corner of Saul's garment (to prove that he was able to kill him but did not wish to do so). He declared, "Where can I turn, and where can I run? All I have is to cry out to You!"
1. A maskil1 by David, when he was in the cave, a prayer.
2. With my voice I will cry out to the Lord; with my voice I will call to the Lord in supplication.
3. I will pour out my plea before Him; I will declare my distress in His presence.
4. When my spirit is faint within me, You know my path. In the way in which I walk, they have hidden a snare for me.
5. Look to my right and see, there is none that will know me; every escape is lost to me. No man cares for my soul.
6. I cried out to You, O Lord; I said, "You are my refuge, my portion in the land of the living.”
7. Listen to my song of prayer, for I have been brought very low. Deliver me from my pursuers, for they are too mighty for me.
8. Release my soul from confinement, so that it may acknowledge Your Name. Because of me, the righteous will crown [You] when You will deal graciously with me.
FOOTNOTES
1.A psalm intended to enlighten and impart knowledge(Metzudot).
Chapter 143
1. A psalm by David. O Lord, hear my prayer, lend Your ear to my supplications. With Your faithfulness answer me, and with Your righteousness.
2. Do not enter into judgment with Your servant, for no living being would be vindicated before You.
3. For the enemy has pursued my soul; he has crushed my life to the ground; he has set me down in dark places, like those who are eternally dead.
4. Then my spirit became faint within me; my heart was dismayed within me.
5. I remembered the days of old; I meditated on all Your deeds; I spoke of Your handiwork.
6. I spread out my hands to You; like a languishing land my soul yearns after You, Selah.
7. Answer me soon, O Lord, my spirit is spent; hide not Your face from me, lest I become like those who descend into the pit.
8. Let me hear Your kindness in the morning, for have I trusted in You. Let me know the way in which I should walk, for to You I have lifted my soul.
9. Deliver me from my enemies, O Lord. I have concealed [my troubles from all, save] You.
10. Teach me to do Your will, for You are my God. Let Your good spirit lead me in an even path.
11. For the sake of Your Name, O Lord, give me life; in Your righteousness, take my soul out of distress.
12. And in Your kindness, cut off my enemies and obliterate all those who oppress my soul, for I am Your servant.
Chapter 144
After triumphing in all his wars, David composed this psalm in praise of God.
1. By David. Blessed be the Lord, my Rock, Who trains my hands for battle and my fingers for war.
2. My source of kindness and my fortress, my high tower and my rescuer, my shield, in Whom I take refuge; it is He Who makes my people submit to me.
3. O Lord, what is man that You have recognized him; the son of a mortal, that You are mindful of him?
4. Man is like a breath; his days are like a passing shadow.
5. O Lord, incline Your heavens and descend; touch the mountains and they will become vapor.
6. Flash one bolt of lightning and You will scatter them; send out Your arrows and You will confound them.
7. Stretch forth Your hands from on high, rescue me and deliver me out of many waters, from the hand of strangers,
8. whose mouth speaks deceit and whose right hand is a right hand of falsehood.
9. God, I will sing a new song to You, I will play to You upon a harp of ten strings.
10. He who gives victory to kings, He will rescue David, His servant, from the evil sword.
11. Rescue me and deliver me from the hand of strangers, whose mouth speaks deceit and whose right hand is a right hand of falsehood.
12. For our sons are like plants, brought up to manliness in their youth; our daughters are like cornerstones, fashioned after the fashion of a palace.
13. Our storehouses are full, overflowing with all manner of food; our sheep increase by the thousands, growing by the tens of thousands in our open fields.
14. Our leaders bear the heaviest burden; there is none who break through, nor is there bad report, nor outcry in our streets.
15. Happy is the nation for whom this is so. Happy is that nation whose God is the Lord.
Tanya: Iggeret HaKodesh, middle of Epistle 25
• English Text (Lessons in Tanya)
• Hebrew Text
• Audio Class: Listen | Download
• Video Class
Thursday, Tishrei 29, 5778 · October 19, 2017
Today's Tanya Lesson
Iggeret HaKodesh, middle of Epistle 25
AUDIO & VIDEO CLASSES
• VIDEO CLASS: Rabbi Yehoshua B. Gordon Watch • Listen
• AUDIO CLASS: Rabbi Manis Freidman Listen • Download MP3
והנה, אף כי ה׳ אחד ושמו אחד
Now, though1 “G‑d is one and His Name is one,”
דהיינו: דבורו ורוח פיו, המכונה הזהר הקדוש בשם שמו, הוא יחיד ומיוחד
i.e., [though] His speech and the “breath of His mouth,” which in the sacred Zohar2 is referred to as His Name, is singularly and uniquely one,
אף על פי כן ההארה והמשכת החיות הנמשכת מרוח פיו יתברך, מתחלקת לארבע מדרגות שונות, שהן ארבעה עולמות: אצילות, בריאה, יצירה, עשיה
nevertheless, the radiation and efflux of life-force which issues forth from His mouth, divides into four different levels. These are the Four Worlds — Atzilut, Beriah, Yetzirah and Asiyah.3
והשינוי הוא מחמת צמצומים ומסכים רבים
The difference is due to (4many) contractions and screens
לצמצם האור והחיות ולהסתירו, שלא יהא מאיר כל כך בעולם הבריאה כמו בעולם האצילות
that veil and obscure the light and the life-force, so that it will not radiate in the World of Beriah as much as in the World of Atzilut;
ובעולם היצירה הוא על ידי צמצומים ומסכים יותר וכו׳
and in the World of Yetzirah [the opaqueness is thickened] by means of further contractions and screens; and so on, i.e., how much more so in the World of Asiyah.
אבל אין שום שינוי, חס ושלום, בעצמות השכינה, שהיא דבר ה׳ ורוח פיו
Nevertheless, there is no change whatever, heaven forfend, in the essence of the Shechinah, which is the “word of G‑d” and the “breath of His mouth.”
וגם בבחינת ההארה והמשכת החיות
Also, as regards the radiation and efflux of life-force that issues from the “word of G‑d,”
הנה ההארה שבאצילות בוקעת המסך, ומתלבשת בבריאה, וכן מבריאה ליצירה, ומיצירה לעשיה
the radiation which is in [the World of] Atzilut pierces the screen and vests itself in [the World of] Beriah. Likewise from [the World of] Beriah to [the World of] Yetzirah, and from [the World of] Yetzirah to [the World of] Asiyah.
ולכן אור אין סוף ברוך הוא שבאצילות, הוא גם כן בעשיה, ובעולם הזה החומרי
Hence the [infinite] Ein Sof-light which is in [the World of] Atzilut is also present in [the World of] Asiyah, and [even] in this material world,
על ידי התלבשותו במלכות דבריאה, יצירה, עשיה, כמבואר הכל בכתבי האריז״ל
by being invested in the [Sefirah of] Malchut of [the Worlds of] Beriah, Yetzirah and Asiyah, as fully explained in the writings of R. Isaac Luria, of blessed memory.5
* * *
| FOOTNOTES | |
| 1. | Zechariah 14:9. |
| 2. | See Tikkunei Zohar, Tikkun XXII (66b). |
| 3. | In the original, the names of the Four Worlds (in descending order) are often telescoped into the acronym אבי״ע, pronounced ABiYA. |
| 4. | Parentheses are in the original text. |
| 5. | See Etz Chayim, Shaar 42, sec. 4; et al. |
• Sefer Hamitzvot:
English Text | Hebrew Text
Audio: Listen | Download | Video ClassThursday, Tishrei 29, 5778 · October 19, 2017
Today's Mitzvah
A daily digest of Maimonides’ classic work "Sefer Hamitzvot"
AUDIO & VIDEO CLASSES
• VIDEO CLASS: Rabbi Mendel Kaplan Watch • Listen
• AUDIO CLASS: Rabbi Berel Bell Listen • MP3 Download
Important Message Regarding This Lesson
The Daily Mitzvah schedule runs parallel to the daily study of 3 chapters of Maimonides' 14-volume code. There are instances when the Mitzvah is repeated a few days consecutively while the exploration of the same Mitzvah continues in the in-depth track.
Positive Commandment 5
Prayer
"And you shall serve the L-rd, your G-d"—Exodus 23:25.
We are commanded countless times throughout the Torah to serve G-d. Although this is a general commandment, it does contain a very specific application: prayer, service of the heart as expressed through the mouth.
Full text of this Mitzvah »
Prayer
Positive Commandment 5
Translated by Berel Bell
The 5th mitzvah is that we are commanded to serve G‑d (blessed be He). This commandment is repeated many times: And you shall serve G‑d, your L‑rd";1 "And you shall serve Him";2 "And to serve Him."3
Although this commandment is of a general nature,4 as explained in the Fourth Principle,5 [and apparently should not be included in the count of the 613 mitzvos,] nevertheless it has a specific quality, since it is the commandment to pray.
[We see that "service" is not just a general command from the following statements:] The Sifri6 says, "The verse, 'And to serve Him' means prayer." The Sages also said, "The verse, 'And to serve Him' means Torah study.
In the Mishnah of Rabbi Eliezer, the son of Rabbi Yosi HaG'lili,7 the Sages said, "What is the biblical source to include prayer among the mitzvos? From the verse, 'You shall fear G‑d, your L‑rd, and you shall serve Him.' "8
They also said,9 "Serve Him through His Torah; serve Him in His Temple." This [statement, 'serve Him in His Temple,'] means that one's goal should be to pray in the Temple or in the direction of the Temple, as King Solomon explained.10
FOOTNOTES
1.Ex. 23:25.
2.Deut. 13:5. Some versions of Sefer Hamitzvos include here Deut. 6:13, "And you shall serve Him."
3.Deut. 11:13.
4.I.e. "serving" G‑d includes performance of all the mitzvos, rather than a specific act.
5.In the Introductory section of Sefer Hamitzvos. This Principle states that a mitzvah must be of a specific nature in order to be counted among the 613 mitzvos.
6.Deut 11:13.
7.Also quoted in Migdal Oz, beginning of Hilchos Tefilah.
8.Deut. 10:20.
9.Sifri Medrash Tenaim.
10.Kings I, 8:23,35. Chronicles II, 6:32.
Rambam:
• 1 Chapter A Day: De'ot De'ot - Chapter One
English Text | Hebrew Text
Audio: Listen | Download | Video ClassDe'ot - Chapter OneIntroduction to Hilchos De'ot
They contain eleven mitzvot: five positive commandments and six negative commandments.
They are:
1. To emulate His ways
2. To cling to those who know Him
3. To love one's fellow Jews
4. To love the converts
5. Not to hate one's [Jewish] brethren
6. To rebuke
7. Not to embarrass
8. Not to oppress the unfortunate
9. Not to gossip
10. Not to take vengeance
11. Not to bear a grudge.
The explanation of these mitzvot is found in the following chapters.
רמב"ם הלכות דעות – הקדמה
הלכות דעות. יש בכללן אחת עשרה מצות, חמש מצות עשה, ושש מצות לא תעשה.
וזהו פרטן:
(א) להדמות בדרכיו.
(ב) להדבק ביודעיו.
(ג) לאהוב את ריעים.
(ד) לאהוב את הגרים.
(ה) שלא לשנא אחים.
(ו) להוכיח.
(ז) שלא להלבין פנים.
(ח) שלא לענות אמללים.
(ט) שלא להלוך רכיל.
(י) שלא לנקום.
(יא) שלא לנטור.
וביאור כל המצות האלו בפרקים אלו.
1
Each and every man possesses many character traits. Each trait is very different and distant from the others.
One type of man is wrathful; he is constantly angry. [In contrast,] there is the calm individual who is never moved to anger, or, if at all, he will be slightly angry, [perhaps once] during a period of several years.
There is the prideful man and the one who is exceptionally humble. There is the man ruled by his appetites - he will never be satisfied from pursuing his desires, and [conversely,] the very pure of heart, who does not desire even the little that the body needs.
There is the greedy man, who cannot be satisfied with all the money in the world, as [Ecclesiastes 5:9] states: "A lover of money never has his fill of money." [In contrast,] there is the man who puts a check on himself; he is satisfied with even a little, which is not enough for his needs, and he does not bother to pursue and attain what he lacks.
There is [the miser,] who torments himself with hunger, gathering [his possessions] close to himself. Whenever he spends a penny of his own, he does so with great pain. [Conversely,] there is [the spendthrift,] who consciously wastes his entire fortune.
All other traits follow the same pattern [of contrast]. For example: the overly elated and the depressed; the stingy and the freehanded; the cruel and the softhearted; the coward and the rash. and the like.
א
דעות הרבה יש לכל אחד ואחד מבני אדם וזו משונה מזו ורחוקה ממנו ביותר יש אדם שהוא בעל חמה כועס תמיד ויש אדם שדעתו מיושבת עליו ואינו כועס כלל ואם יכעס יכעס כעס מעט בכמה שנים ויש אדם שהוא גבה לב ביותר ויש שהוא שפל רוח ביותר ויש שהוא בעל תאוה לא תשבע נפשו מהלוך בתאוה ויש שהוא בעל לב טהור מאד ולא יתאוה אפילו לדברים מעטים שהגוף צריך להן ויש בעל נפש רחבה שלא תשבע נפשו מכל ממון העולם כענין שנאמר אוהב כסף לא ישבע כסף ויש מקצר נפשו שדיו אפילו דבר מעט שלא יספיק לו ולא ירדוף להשיג כל צרכו ויש שהוא מסגף עצמו ברעב וקובץ על ידו ואינו אוכל פרוטה משלו אלא בצער גדול ויש שהוא מאבד כל ממונו בידו לדעתו ועל דרכים אלו שאר כל הדעות כגון מהולל ואונן וכילי ושוע ואכזרי ורחמן ורך לבב ואמיץ לב וכיוצא בהן:
Commentary on Halachah 1
2
Between each trait and the [contrasting] trait at the other extreme, there are intermediate points, each distant from the other.
With regard to all the traits: a man has some from the beginning of his conception, in accordance with his bodily nature. Some are appropriate to a person's nature and will [therefore] be acquired more easily than other traits. Some traits he does not have from birth. He may have learned them from others, or turned to them on his own. This may have come as a result of his own thoughts, or because he heard that this was a proper trait for him, which he ought to attain. [Therefore,] he accustomed himself to it until it became a part of himself.
ב
ויש בין כל דעה ודעה הרחוקה ממנה בקצה האחר דעות בינוניות זו רחוקה מזו וכל הדעות יש מהן דעות שהן לאדם מתחלת ברייתו לפי טבע גופו ויש מהן דעות שטבעו של אדם זה מכוון ועתיד לקבל אותם במהרה יותר משאר הדעות ויש מהן שאינן לאדם מתחלת ברייתו אלא למד אותם מאחרים או שנפנה להן מעצמו לפי מחשבה שעלתה בלבו או ששמע שזו הדעה טובה לו ובה ראוי לילך והנהיג עצמו בה עד שנקבעה בלבו:
Commentary on Halachah 2
3
The two extremes of each trait, which are at a distance from one another, do not reflect a proper path. It is not fitting that a man should behave in accordance with these extremes or teach them to himself.
If he finds that his nature leans towards one of the extremes or adapts itself easily to it, or, if he has learned one of the extremes and acts accordingly, he should bring himself back to what is proper and walk in the path of the good [men]. This is the straight path.
ג
שתי קצוות הרחוקות זו מזו שבכל דעה ודעה אינן דרך טובה ואין ראוי לו לאדם ללכת בהן ולא ללמדן לעצמו ואם מצא טבעו נוטה לאחת מהן או מוכן לאחת מהן או שכבר למד אחת מהן ונהג בה יחזיר עצמו למוטב וילך בדרך הטובים והיא הדרך הישרה:
Commentary on Halachah 3
4
The straight path: This [involves discovering] the midpoint temperament of each and every trait that man possesses [within his personality.] This refers to the trait which is equidistant from either of the extremes, without being close to either of them.
Therefore, the early Sages instructed a man to evaluate his traits, to calculate them and to direct them along the middle path, so that he will be sound {of body}.
For example: he should not be wrathful, easily angered; nor be like the dead, without feeling, rather he should [adopt] an intermediate course; i.e., he should display anger only when the matter is serious enough to warrant it, in order to prevent the matter from recurring. Similarly, he should not desire anything other than that which the body needs and cannot exist without, as [Proverbs 13:25] states: "The righteous man eats to satisfy his soul."
Also, he shall not labor in his business except to gain what he needs for immediate use, as [Psalms 37:16] states: "A little is good for the righteous man."
He should not be overly stingy nor spread his money about, but he should give charity according to his capacity and lend to the needy as is fitting. He should not be overly elated and laugh [excessively], nor be sad and depressed in spirit. Rather, he should be quietly happy at all times, with a friendly countenance. The same applies with regard to his other traits.
This path is the path of the wise. Every man whose traits are intermediate and equally balanced can be called a "wise man."
ד
הדרך הישרה היא מדה בינונית שבכל דעה ודעה מכל הדעות שיש לו לאדם והיא הדעה שהיא רחוקה משתי הקצוות ריחוק שוה ואינה קרובה לא לזו ולא לזו לפיכך צוו חכמים הראשונים שיהא אדם שם דעותיו תמיד ומשער אותם ומכוין אותם בדרך האמצעית כדי שיהא שלם בגופו כיצד לא יהא בעל חמה נוח לכעוס ולא כמת שאינו מרגיש אלא בינוני לא יכעוס אלא על דבר גדול שראוי לכעוס עליו כדי שלא יעשה כיוצא בו פעם אחרת וכן לא יתאוה אלא לדברים שהגוף צריך להן ואי אפשר להיות בזולתן כענין שנאמר צדיק אוכל לשובע נפשו וכן לא יהיה עמל בעסקו אלא להשיג דבר שצריך לו לחיי שעה כענין שנאמר טוב מעט לצדיק ולא יקפוץ ידו ביותר ולא יפזר ממונו אלא נותן צדקה כפי מסת ידו ומלוה כראוי למי שצריך ולא יהא מהולל ושוחק ולא עצב ואונן אלא שמח כל ימיו בנחת בסבר פנים יפות וכן שאר דעותיו ודרך זו היא דרך החכמים כל אדם שדעותיו דעות בינונית ממוצעות נקרא חכם:
Commentary on Halachah 4
5
A person who carefully [examines] his [behavior], and therefore deviates slightly from the mean to either side is called pious.
What is implied? One who shuns pride and turns to the other extreme and carries himself lowly is called pious. This is the quality of piety. However, if he separates himself [from pride] only to the extent that he reaches the mean and displays humility, he is called wise. This is the quality of wisdom. The same applies with regard to other character traits.
The pious of the early generations would bend their temperaments from the intermediate path towards [either of] the two extremes. For some traits they would veer towards the final extreme, for others, towards the first extreme. This is referred to as [behavior] beyond the measure of the law.
We are commanded to walk in these intermediate paths - and they are good and straight paths - as [Deuteronomy 28:9] states: "And you shall walk in His ways."
ה
ומי שהוא מדקדק על עצמו ביותר ויתרחק מדעה בינונית מעט לצד זה או לצד זה נקרא חסיד כיצד מי שיתרחק מגובה הלב עד הקצה האחרון ויהיה שפל רוח ביותר נקרא חסיד וזו היא מדת חסידות ואם נתרחק עד האמצע בלבד ויהיה עניו נקרא חכם וזו היא מדת חכמה ועל דרך זו שאר כל הדעות וחסידים הראשונים היו מטין דעות שלהן מדרך האמצעית כנגד שתי הקצוות יש דעה שמטין אותה כנגד הקצה האחרון ויש דעה שמטין אותה כנגד הקצה הראשון וזהו לפנים משורת הדין ומצווין אנו ללכת בדרכים האלו הבינונים והם הדרכים הטובים והישרים שנאמר והלכת בדרכיו:
Commentary on Halachah 5
6
[Our Sages] taught [the following] explanation of this mitzvah:
Just as He is called "Gracious," you shall be gracious;
Just as He is called "Merciful," you shall be merciful;
Just as He is called "Holy," you shall be holy;
In a similar manner, the prophets called God by other titles: "Slow to anger," "Abundant in kindness," "Righteous," "Just," "Perfect," "Almighty," "Powerful," and the like. [They did so] to inform us that these are good and just paths. A person is obligated to accustom himself to these paths and [to try to] resemble Him to the extent of his ability.
ו
כך למדו בפירוש מצוה זו מה הוא נקרא חנון אף אתה היה חנון מה הוא נקרא רחום אף אתה היה רחום מה הוא נקרא קדוש אף אתה היה קדוש ועל דרך זו קראו הנביאים לאל בכל אותן הכנויין ארך אפים ורב חסד צדיק וישר תמים גבור וחזק וכיוצא בהן להודיע שהן דרכים טובים וישרים וחייב אדם להנהיג עצמו בהן ולהדמות אליו כפי כחו:
Commentary on Halachah 6
7
How can one train himself to follow these temperaments to the extent that they become a permanent fixture of his [personality]?
He should perform - repeat - and perform a third time - the acts which conform to the standards of the middle road temperaments. He should do this constantly, until these acts are easy for him and do not present any difficulty. Then, these temperaments will become a fixed part of his personality.
Since the Creator is called by these terms and they make up the middle path which we are obligated to follow, this path is called "the path of God." This is [the heritage] which our Patriarch Abraham taught his descendants, as [Genesis 18:19] states: "for I have known Him so that he will command his descendants...to keep the path of God."
One who follows this path brings benefit and blessing to himself, as [the above verse continues]: "so that God will bring about for Abraham all that He promised."
ז
וכיצד ירגיל אדם עצמו בדעות אלו עד שיקבעו בו יעשה וישנה וישלש במעשים שעושה על פי הדעות האמצעיות ויחזור בהם תמיד עד שיהיו מעשיהם קלים עליו ולא יהיה בהם טורח עליו ויקבעו הדעות בנפשו ולפי שהשמות האלו נקרא בהן היוצר והם הדרך הבינונית שאנו חייבין ללכת בה נקראת דרך זו דרך ה' והיא שלמד אברהם אבינו לבניו שנאמר כי ידעתיו למען אשר יצוה וגו' וההולך בדרך זו מביא טובה וברכה לעצמו שנאמר למען הביא ה' על אברהם את אשר דבר עליו:
Rambam:
• 3 Chapters A Day: Tefilah and Birkat Kohanim Tefilah and Birkat Kohanim - Chapter Five, Tefilah and Birkat Kohanim Tefilah and Birkat Kohanim - Chapter Six, Tefilah and Birkat Kohanim Tefilah and Birkat Kohanim - Chapter Seven
English Text | Hebrew Text
Audio: Listen | Download | Video ClassTefilah and Birkat Kohanim - Chapter Five
1
A person who prays must be careful to tend to [the following] eight matters. [However,] if he is pressured, confronted by circumstances beyond his control, or transgresses and does not attend to one them, they are not of absolute necessity. They are:
1) standing;
2) facing the Temple;
3) preparation of his body;
4) proper clothing;
5) proper place;
6) control of his voice;
7) bowing; and
8) prostration.
א
שמונה דברים צריך המתפלל להזהר בהן ולעשותן ואם היה דחוק או נאנס או שעבר ולא עשה אותן אין מעכבין ואלו הן:
עמידה ונוכח המקדש ותקון הגוף ותקון המלבושים ותקון המקום והשויית הקול והכריעה והשתחויה:
Commentary on Halachah 1
2
Standing: What is implied?
[Generally,] one should pray only while standing. [Thus,] a person sitting in a boat or in a carriage, if able to stand, should do so; if not, he may sit in his place and pray.
A person who is ill may pray even while lying on his side, provided he is able to have the proper intention. Similarly, one who is thirsty or hungry is considered as one who is ill. [Therefore,] if he is able to concentrate properly he should pray. If not, he should not pray until he has eaten or drunk.
One riding an animal should not descend [from the animal] - even if he has someone to hold his animal. Rather, he should sit in his place and pray so his mind will be settled.
ב
עמידה כיצד אין מתפלל אלא מעומד היה יושב בספינה או בעגלה אם יכול לעמוד יעמוד ואם לאו ישב במקומו ויתפלל חולה מתפלל אפילו שוכב על צדו והוא שיכול לכוין את דעתו וכן הצמא והרעב הרי הן בכלל חולים אם יש בו יכולת לכוין את דעתו יתפלל ואם לאו אל יתפלל עד שיאכל וישתה היה רוכב על הבהמה אע"פשיש לו מי שיאחז בהמתו לא ירד אלא ישב במקומו ויתפלל כדי שתהא דעתו מיושבת עליו:
Commentary on Halachah 2
3
Facing the Temple: What is implied?
A person standing in the Diaspora should face Eretz Yisrael and pray.
One standing in Eretz Yisrael should face Jerusalem.
One standing in Jerusalem should face the Temple.
One standing in the Temple should face the Holy of Holies.
A blind person, one who is unable to determine direction, or one travelling in a boat should direct his heart towards the Divine Presence and pray.
ג
נכח המקדש כיצד היה עומד בחוצה לארץ מחזיר פניו נכח ארץ ישראל ומתפלל היה עומד בארץ מכוין את פניו כנגד ירושלים היה עומד בירושלים מכוין פניו כנגד המקדש היה עומד במקדש מכוין פניו כנגד בית קדש הקדשים סומא ומי שלא יכול לכוין את הרוחות והמהלך בספינה יכוין את לבו כנגד השכינה ויתפלל:
Commentary on Halachah 3
4
The preparation of one's body: What is implied?
When one stands in prayer, he should place his feet together side by side. He should set his eyes downwards as if he is looking at the ground, and his heart upwards as if he is standing in Heaven.
His hands should be resting on his heart, with the right hand clasped over the left hand. He should stand like a servant before his master, in fear, awe, and dread. He should not rest his hand on his hips [during the Amidah].
ד
תקון הגוף כיצד כשהוא עומד בתפלה צריך לכוין את רגליו זו בצד זו ונותן עיניו למטה כאילו הוא מביט לארץ ויהיה לבו פנוי למעלה כאילו הוא עומד בשמים ומניח ידיו על לבו כפותין הימנית על השמאלית ועומד כעבד לפני רבו באימה ביראה ופחד ולא יניח ידיו על חלציו:
Commentary on Halachah 4
5
Proper clothing: What is implied?
One should adjust his clothing and make himself neat and presentable before [praying], as [implied by Psalms 29:2]: "They bow to God in resplendent holiness."
One should not pray wearing [only] his undershirt, bareheaded, or barefoot - if it is the custom of the people of that place to stand before their most respected people with shoes.
In all places, one should not hold tefillin in his hand or a Sefer Torah in his arms during the Amidah, since he will worry about them. [Similarly,] one should not hold utensils or money in his hand. However, he may pray while holding his lulav on Sukkot, since it is the commandment of the day.
If one is carrying a burden of less than four kabbim on his head when the time for the Amidah arrives, he should throw it over his shoulder and pray. If it is larger than four kabbim, he should place it on the ground and then pray.
It is customary for all Sages and their students to pray only when wrapped in a tallit.
ה
תקון המלבושים כיצד מתקן מלבושיו תחלה ומציין עצמו ומהדר שנאמר השתחוו לה' בהדרת קדש ולא יעמוד בתפלה באפונדתו ולא בראש מגולה ולא ברגלים מגולות אם דרך אנשי המקום שלא יעמדו בפני הגדולים אלא בבתי הרגלים ובכל מקום לא יאחוז תפילין בידו וספר תורה בזרועו ויתפלל מפני שלבו טרוד בהן ולא יאחוז כלים ומעות בידו אבל מתפלל הוא ולולב בידו בימות החג מפני שהוא מצות היום היה משוי על ראשו והגיע זמן תפלה אם היה פחות מארבעה קבין מפשילו לאחוריו ומתפלל בו היה ארבעה קבין מניחו על גבי קרקע ואחר כך יתפלל דרך כל החכמים ותלמידיהם שלא יתפללו אלא כשהן עטופים:
Commentary on Halachah 5
6
Proper place: What is implied?
One should stand in a low place and turn his face towards the wall. Also, one should open windows or doors that face Jerusalem and pray opposite them, as [Daniel 6:11] states: "...and he had windows open in his room facing Jerusalem."
A person should establish a fixed place where he always prays. One should not pray in a destroyed building, nor [should one pray] behind a synagogue, unless he turns his face towards the synagogue.
It is forbidden to sit down next to someone in the midst of the Amidah or to pass in front of him, except at a distance of four cubits.
ו
תקון המקום כיצד יעמוד במקום נמוך ויחזיר פניו לכותל וצריך לפתוח חלונות או פתחים כנגד ירושלים כדי להתפלל כנגדן שנאמר וכוין פתיחן ליה בעיליתיה וגו' וקובע מקום לתפלתו תמיד ואין מתפלל בחורבה ולא אחורי בית הכנסת אא"כ החזיר פניו לבית הכנסת ואסור לישב בצד העומד בתפלה או לעבור לפניו עד שירחיק ממנו ארבע אמות:
Commentary on Halachah 6
7
One should not stand in a place three or more handbreadths high and pray. [Similarly, he should not pray while standing] on a bed, bench, or chair.
A raised platform that has a surface area of four cubits by four cubits which is the [minimum] size of a house, is considered like an attic. Thus, one is permitted to pray there. Similarly, if it is surrounded by walls, even if it is not four cubits by four cubits, one may pray there, since its height is not noticeable, because it constitutes an area unto itself.
ז
לא יעמוד במקום גבוה שלשה טפחים או יותר ויתפלל ולא על גבי מטה ולא על גבי ספסל ולא על גבי כסא היה בנין גבוה אם יש בו ארבע אמות על ארבע אמות שהוא שיעור הבית הרי הוא כעליה ומותר להתפלל בו וכן אם היה מוקף מחיצות מכל רוחותיו אף על פי שאין בו ארבע אמות על ארבע אמות מותר להתפלל בו מפני שאין גבהו ניכר שהרי חלק רשות לעצמו:
Commentary on Halachah 7
8
Craftsmen working at the top of a tree, or on top of a board or wall when the time of the Amidah arrives must descend in order to pray, and then return to their work. If they were at the top of an olive or fig tree, they may pray where they are, because of the excessive effort [involved in descending].
What is it that they pray? If they are working for meals alone, they recite three prayers of 19 blessings. If they are working for wages, they recite "Give us understanding." In either case, they do not lead the congregation or lift up their hands [to bless the people].
ח
האומנין שהיו עושין מלאכה בראש האילן או בראש הנדבך או בראש הכותל והגיע זמן תפלה יורדין למטה ומתפללין וחוזרין למלאכתן ואם היו בראש הזית או בראש התאנה מתפללין במקומן מפני שטרחן מרובה ומה הן מתפללין אם היו עושין בסעודתן בלבד מתפללין שלש תפלות של תשעה עשר ברכות היו עושין בשכרן מתפללין הביננו ובין כך ובין כך אין יורדין לפני התיבה ואין נושאין את כפיהן:
Commentary on Halachah 8
9
Control of one's voice: What is implied?
A person should not raise his voice during his Amidah, nor should he pray silently. Rather, he should pronounce the words with his lips, whispering in a tone that he can hear.
He should not make his voice audible unless he is sick or cannot concentrate otherwise. In such a case, it is permitted except when in a congregation, lest the others be disturbed by his voice.
ט
השוויית הקול כיצד לא יגביה קולו בתפלתו ולא יתפלל בלבו אלא מחתך הדברים בשפתיו ומשמיע לאזניו בלחש ולא ישמיע קולו אלא אם כן היה חולה או שאינו יכול לכוין את לבו עד שישמיע קולו הרי זה מותר ובלבד שלא יהא בציבור כדי שלא תטרף דעתן מקולו:
Commentary on Halachah 9
10
Bowing: What is implied?
One praying bows five times in each and every Amidah:
In the first blessing, at the beginning and at the end;
in the blessing of thanks, at the beginning and at the end; and
upon completing the Amidah, one bows and takes three steps backwards while bowing. He takes leave from his left and afterwards, from his right. Then, he lifts his head up from the bowed position.
When he bows the [other] four times, he does so at [the utterance of the word] "Blessed" and straightens up when [reciting] G‑d's name.
To whom does the above apply? To an average person. However, the High Priest bows at the beginning and end of each and every blessing. A king bows at the beginning [of the Amidah] and does not lift his head until he completes his whole Amidah.
י
כריעה כיצד המתפלל כורע חמש כריעות בכל תפלה ותפלה בברכה ראשונה בתחלה ובסוף ובהודיה בתחלה ובסוף וכשגומר התפלה כורע ופוסע שלש פסיעות לאחוריו וכשהוא כורע נותן שלום משמאל עצמו ואח"כ מימין עצמו ואח"כ מגביה ראשו מן הכריעה וכשהוא כורע בארבע הכריעות כורע בברוך וכשהוא זוקף זוקף בשם במה דברים אמורים בהדיוט אבל כהן גדול כורע בתחילת כל ברכה ובסוף כל ברכה והמלך כיון ששחה בראשונה אינו מגביה ראשו עד שגומר כל תפלתו:
Commentary on Halachah 10
11
Why should one take leave from the left first? Because one's left is to the right [side] of His countenance; i.e., just like when one stands before a king, he takes leave from the right of the king, and then afterwards from the left of the king. Thus, they established that one should withdraw from the Amidah in the same manner as he withdraws from before a king.
יא
ולמה נותן שלום לשמאלו תחלה מפני ששמאלו הוא ימין שכנגד פניו כלומר כשהוא עומד לפני המלך נותן שלום לימין המלך ואחר כך לשמאל המלך וקבעו שיפטר מן התפלה כמו שנפטרין מלפני המלך:
Commentary on Halachah 11
12
All these bows require that one bow until the vertebrae in his spine protrude and he makes himself like a bow.
However, if one bows slightly [to the extent that] it causes him pain and he appears to have bowed with all of his power, he need not worry.
יב
כל הכריעות האלו צריך שיכרע בהן עד שיתפקקו כל חליות שבשדרה ויעשה עצמו כקשת ואם שחה מעט וציער עצמו ונראה ככורע בכל כחו אינו חושש:
Commentary on Halachah 12
13
Prostration, what is implied?
After one lifts his head from the fifth bow, he sits on the ground, falls with his face towards the earth, and utters all the supplications that he desires.
"Kneeling" always refers to [falling to] one's knees; "bowing," to bending over on one's face; and "prostration," to stretching out on one's hands and feet until he is flat with his face on the ground.
יג
השתחויה כיצד אחר שמגביה ראשו מכריעה חמישית ישב לארץ ונופל על פניו ארצה ומתחנן בכל התחנונים שירצה כריעה האמורה בכ"מ על ברכים קידה על אפים השתחויה זה פישוט ידים ורגלים עד שנמצא מוטל על פניו ארצה:
Commentary on Halachah 13
14
When uttering the supplication after the Amidah, there are those who bow and there are those who prostrate themselves.
It is forbidden to prostrate oneself on stones except in the Holy Temple, as we have explained in Hilchot Avodat Kochavim.
An important person is not permitted to fall on his face unless he is certain that he is as righteous as Yehoshua. Rather, he should tilt his face slightly, but not press it to the ground.
One may pray in one place and offer this supplication in another
יד
כשהוא עושה נפילת פנים אחר תפלה יש מי שהוא עושה קידה ויש מי שהוא עושה השתחויה ואסור לעשות השתחויה על האבנים אלא במקדש כמו שבארנו בהל' עבודת כוכבים ואין אדם חשוב רשאי ליפול על פניו אא"כ הוא יודע בעצמו שהוא צדיק כיהושע אבל מטה פניו מעט ואינו כובש אותן בקרקע ומותר לאדם להתפלל במקום זה וליפול על פניו במקום אחר:
Commentary on Halachah 14
15
It is an accepted custom among the entire Jewish people not to utter the supplication on Sabbaths or festivals. Nor [does one utter it] on Rosh Hashanah, Rosh Chodesh, Chanukah or Purim or in Minchah on the eve of Sabbaths or holidays, nor in the Evening Prayer of any day. There are [however,] individuals who do utter the supplication in the Evening Prayer.
On Yom Kippur only, one utters the supplication prayer in every prayer, since it is a day of supplication, requests, and fasting.
טו
מנהג פשוט בכל ישראל שאין נפילת אפים בשבתות ובמועדים ולא בראש השנה ולא בראשי חדשים ובחנוכה ובפורים ולא במנחה של ערבי שבתות וימים טובים ולא בערבית שבכל יום ויש יחידים שנופלים על פניהם בערבית וביוה"כ בלבד נופלים על פניהם בכל תפלה ותפלה מפני שהוא יום תחנה ובקשה ותענית:
Commentary on Halachah 15
Tefilah and Birkat Kohanim - Chapter Six
1
A person is forbidden to walk behind a synagogue at the time that the congregation is praying, unless he is carrying a burden or there are two entrances to the synagogue on different sides. [In the latter instance], anyone who sees him would presume that perhaps he is planning to enter [the synagogue] through the other entrance.
Similarly, if there are two synagogues in the city, a person seeing him would say that perhaps he is going to his usual synagogue.
If one is wearing tefillin on his head, he is permitted to pass [a synagogue] even without any of these conditions, since the tefillin indicate that he is a person who is seriously interested in the performance of commandments, and not one to refrain from prayer.
א
אסור לו לאדם לעבור אחורי בית הכנסת בשעה שהציבור מתפללין אלא אם כן היה נושא משאוי או שהיה לבית הכנסת שני פתחים בשני רוחות שהרואה אומר שמא ילך ויכנס מפתח האחר וכן אם היה בעיר שני בתי כנסיות יאמר הרואה שמא ילך לבית הכנסת הרגיל בו ואם יש לו תפילין בראשו מותר לו לעבור ואע"פ שאין שם אחד מכל אלו שהתפילין מוכיחין עליו שהוא רודף אחר מצות ואינו ממבטלי תפלה:
Commentary on Halachah 1
2
One praying with a congregation should not lengthen his prayer excessively. [However,] he may do so when praying alone. If, after praying, he desires to [add to his prayers], he may, including even the confession of Yom Kippur.
Similarly, he may add in each of the middle blessings something relevant to that blessing if he desires.
ב
המתפלל עם הציבור לא יאריך את תפלתו יותר מדאי אבל בינו לבין עצמו הרשות בידו ואם בא לומר אחר תפלתו אפילו כסדר וידוי יום הכפורים אומר וכן אם רצה להוסיף בכל ברכה וברכה מן האמצעיות מעין הברכה מוסיף:
Commentary on Halachah 2
3
What is implied?
If one has a sick person [for whom he wants to pray], he should request mercy for this person in the blessing for the sick as eloquently as he can.
If he requires sustenance, he should add a supplication and request in the blessing for material prosperity. The same applies regarding each of the other blessings.
Should one desire to ask for all his needs in the blessing of "the One who hears Prayer," he may do so. However, he should make no requests in the first three or last three [blessings].
ג
כיצד היה לו חולה מבקש עליו רחמים בברכת חולים כפי צחות לשונו היה צריך לפרנסה מוסיף תחנה ובקשה בברכת השנים ועל דרך זה בכל אחת מהן ואם רצה לשאול כל צרכיו בשומע תפלה שואל אבל לא ישאול לא בשלש ראשונות ולא בשלש אחרונות:
Commentary on Halachah 3
4
A person is forbidden to taste anything or to do any work from dawn until after he has recited the Morning Prayer. He should also refrain from visiting the house of a friend to greet him before he has recited the Morning Prayer; nor should he set out on a journey before he has prayed.
However, one may taste food or do work before reciting Musaf or Minchah, although he should not have a full meal close to the time for Minchah.
ד
אסור לו לאדם שיטעום כלום או שיעשה מלאכה מאחר שיעלה עמוד השחר עד שיתפלל תפלת שחרית וכן לא ישכים לפתח חבירו לשאול בשלומו קודם שיתפלל תפלת שחרית ולא יצא בדרך קודם שיתפלל אבל טועם ועושה מלאכה קודם שיתפלל מוסף וקודם מנחה אבל אינו סועד סמוך למנחה:
Commentary on Halachah 4
5
Once the time for Minchah Gedolah arrives, one should not enter a bathhouse, even [if only] to sweat, until he has prayed, lest he faint and neglect prayer.
He should not eat, even a snack, lest he continue eating and neglect prayer, nor [should he] judge [a court case], even if only to render a final judgment, lest the decision be questioned and the matter be drawn out and cause him to miss prayer.
Similarly, one should not sit in a barber's chair, even for a regular haircut, until he prays, lest the scissors break. He should not enter a tanning house close to Minchah before he has prayed, lest he see a deficiency in his work which he will deal with, and [thereby] be delayed from praying.
If he begins doing one of these things, he need not stop, but may finish and then recite Minchah.
ה
כיון שהגיע זמן מנחה גדולה לא יכנס למרחץ אפילו להזיע עד שיתפלל שמא יתעלף ויבטל מן התפלה ולא לאכול אפילו אכילת עראי שמא ימשך באכילה ולא לדון אפילו בגמר דין שמא יסתר הדין וימשך ויבטל מן התפלה וכן לא ישב לפני הספר לספור אפילו תספורת הדיוט עד שיתפלל שמא ישבר הזוג ולא ליכנס לבורסקי סמוך למנחה עד שיתפלל שמא יראה הפסד במלאכתו ויתעסק בה ויתעכב מן התפלה ואם התחיל באחת מאלו לא יפסיק אלא גומר ואחר כך מתפלל תפלת מנחה:
Commentary on Halachah 5
6
When is the beginning of a haircut? When he puts the barber's cloth over his knees.
When is the beginning of a bath? When he takes off his underclothes.
When is the beginning of [work in the] tanning house? When he ties the apron between his shoulders, as is the way of artisans.
When is the beginning of eating? For those who live in Eretz Yisrael, it is when one washes his hands. For inhabitants of Babylonia, it is when they loosen their belts.
When is the beginning of judgment? When the judges robe themselves in their taleisim and sit down. If they were [already] sitting, it is when the adversaries begin to make their claims.
ו
מאימתי התחלת תספורת משיניח מעפורת של ספרין על ברכיו ומאימתי התחלת מרחץ משיפשוט הבגד הסמוך לבשרו ומאימתי התחלת הבורסקי משיקשור בגד בין כתפיו כמו שהאומנין עושין ומאימתי התחלת אכילה לבני ארץ ישראל משיטול ידיו ולבני בבל משיתיר חגורו ומאימתי התחלת הדין משיתעטפו הדיינים וישבו ואם היו יושבין משיתחילו בעלי דינין לטעון:
Commentary on Halachah 6
7
Even though the Evening Prayer is not obligatory, one should not come home from his work and say: "I will eat a little and sleep a little and then I will pray," lest sleep overtake him and he sleep all night. Rather, he should [first] pray, and afterwards he may eat, drink or sleep.
It is permissible to have a haircut or enter a bathhouse before the Morning Prayer. [The Sages] only established their decree before Minchah, since it is common for most people to go there during the day. However, in the morning, [these actions] are uncommon. Hence, they did not establish a decree.
ז
אף על פי שתפלת ערבית רשות לא יבא אדם ממלאכתו ויאמר אוכל מעט ואישן קמעא ואח"כ אתפלל שמא תאנוס אותו שינה ונמצא ישן כל הלילה אלא מתפלל ערבית ואח"כ אוכל ושותה או ישן ומותר להסתפר וליכנס למרחץ סמוך לשחרית מפני שלא גזרו אלא סמוך למנחה שהוא דבר המצוי שרוב העם נכנסין שם ביום אבל בשחר דבר שאינו מצוי לא גזרו בו:
Commentary on Halachah 7
8
A person who is involved in the study of Torah when the time for prayer arrives must stop and pray. If the study of Torah is his full-time occupation and he does not work at all, and he is involved in the study of Torah at the time of prayer, he need not stop, since the commandment of the study of Torah is greater that the commandment of prayer.
Anyone involved in efforts for the welfare of the community is like one involved in Torah study.
ח
מי שהיה עוסק בתלמוד תורה והגיע זמן התפלה פוסק ומתפלל ואם היתה תורתו אומנותו ואינו עושה מלאכה כלל והיה עוסק בתורה בשעת תפלתו אינו פוסק שמצות תלמוד תורה גדולה ממצות תפלה וכל העוסק בצרכי רבים כעוסק בדברי תורה:
Commentary on Halachah 8
9
One is forbidden to interrupt his Amidah except in a situation where his life is endangered. Even if the King of Israel greets him, he must not answer him. However, he may interrupt [to answer] a non-Jewish king, lest he kill him.
A person standing in the [midst of the] Amidah who sees a non-Jewish king or tyrant approaching him should shorten [his prayer]. If unable to do so, he may stop. Similarly, if one sees snakes or scorpions approaching him in a place where their bite is fatal, he should stop [praying] and flee. If they are not fatal, he should not stop.
ט
אין המתפלל מפסיק תפלתו אלא מפנ סכנת נפשות בלבד ואפילו מלך ישראל שואל בשלומו לא ישיבנו אבל פוסק הוא למלך עובד כוכבים שמא יהרגנו היה עומד בתפלה וראה מלך עובדי כוכבים או אנס בא כנגדו יקצר ואם אינו יכול יפסיק וכן אם ראה נחשים ועקרבים באים כנגדו אם הגיעו אליו והיה דרכן באותן המקומות שהן ממיתין פוסק ובורח ואם לא היה דרכן להמית אינו פוסק:
Commentary on Halachah 9
10
Women, slaves and children are obligated to pray. Anyone exempt from Kri'at Shema is also exempt from the Amidah.
All those accompanying the dead [for burial], even if they are not required to carry the coffin, are exempt from the Amidah.
י
נשים ועבדים וקטנים חייבים בתפלה וכל איש שפטור מקריאת שמע פטור מן התפלה וכל המלוין את המת אף על פי שאין למטה צורך בהן פטורין מן התפלה:
Commentary on Halachah 10
Tefilah and Birkat Kohanim - Chapter Seven
1
When the Sages instituted [a text for] these prayers, they [also] established other blessings to be recited every day. These are:
When a person gets into bed to sleep at night, he says:
Blessed are You, God, our Lord, King of the universe, who causes the bonds of sleep to fall upon my eyes, who sinks [one into] restful slumber, and illuminates the pupil of the eye. May it be Your will, God, our Lord, to save me from the evil inclination and from a bad occurrence. May I not be disturbed by bad dreams or evil thoughts. Let my bed be perfect before You and may You raise me up from it to life and peace and illuminate my eyes lest I sleep a sleep of death. Blessed are You, God, who illuminates the whole world in His glory.
א
כשתקנו חכמים דברי תפלות אלו תקנו ברכות אחרות לברך אותן בכל יום אלו הן:
כשיכנס אדם למטתו לישן בלילה מברך ברוך אתה יי' אלהינו מלך העולם המפיל חבלי שינה על עיני והמשקיע שינת תרדמה והמאיר לאישון בת עין יהי רצון מלפניך יי' אלהי שתצילני מיצר רע ומפגע רע ואל יבהלוני חלומות רעים ולא הרהורים רעים ותהא מטתי שלימה לפניך ותעמידני ממנה לחיים ולשלום והאירה עיני פן אישן המות ברוך אתה יי' המאיר לעולם כולו בכבודו:
Commentary on Halachah 1
2
[Then,] one reads the first section of Kri'at Shema and goes to sleep. [This applies] even if his wife is sleeping with him.
If he is overcome by sleep, he should read the first verse [of Kri'at Shema] or verses of mercy and afterwards, he may go to sleep.
ב
וקורא פרשה ראשונה מקריאת שמע וישן ואפילו אשתו ישנה עמו (קורא פסוק ראשון או פסוקי רחמים ואחר כך יישן) ואם אנסתו שינה קורא אפילו פסוק ראשון או פסוקי רחמים ואח"כ יישן:
Commentary on Halachah 2
3
When a person awakes after concluding his sleep, while still in bed, he says:
My Lord, the soul that You have placed within me is pure. You have created it, You have formed it, You have breathed it into me and You preserve it within me. You will ultimately take it from me and restore it to me in the Time to Come. As long as the soul is lodged within me, I am thankful before You, O God, my Lord, Master of all works. Blessed are You, God, who restores souls to dead bodies.
ג
בשעה שייקץ בסוף שנתו מברך והוא על מטתו כך:
אלהי נשמה שנתת בי טהורה אתה בראתה ואתה יצרתה ואתה נפחתה בי ואתה משמרה בקרבי ואתה עתיד ליטלה ממני ואתה עתיד להחזירה בי לעתיד לבא כל זמן שהנשמה תלויה בקרבי מודה אני לפניך יי' אלהי רבון כל המעשים ברוך אתה יי' המחזיר נשמות לפגרים מתים:
Commentary on Halachah 3
4
When one hears the crow of a rooster, he recites: Blessed are You, God, our Lord, King of the universe, who gives the rooster understanding to distinguish between day and night.
When he puts on his clothes, he recites: Blessed are You, God, our Lord, King of the universe, who clothes the naked.
When he puts his cloth on his head, he recites: Blessed are You, God, our Lord, King of the universe, who crowns Israel in glory.
When he passes his hands over his eyes, he recites: [Blessed...] who opens the eyes of the blind.
When he sits up in his bed, he recites: [Blessed...] who unties those bound.
When he lowers his feet from the bed and rests them on the ground, he recites: [Blessed...] who spreads the earth over the waters.
When he stands up, he recites: [Blessed...] who straightens the bowed.
When he washes his hands, he recites: [Blessed...] who has sanctified us with His commandments and commanded us regarding the washing of hands.
When he washes his face, he recites: Blessed are You, God, our Lord, King of the universe, who removes the bonds of sleep from my eyes and slumber from my eyelids. May it be Your will, God, my Lord and Lord of my fathers, that You accustom me to the performance of [Your] commandments and do not accustom me to sins or transgressions. Cause the positive inclination to rule over me and not the evil inclination. Strengthen me in Your commandments and grant my portion in Your Torah. Allow me to find favor, lovingkindness, and mercy in Your eyes and the eyes of all who see me and bestow upon me benevolent kindnesses. Blessed are You, God, who bestows benevolent kindnesses.
ד
כששומע קול התרנגולים מברך ברוך אתה יי' אלהינו מלך העולם הנותן לשכוי בינה להבחין בין יום ובין לילה כשלובש בגדיו מברך ברוך אתה יי' אלהינו מלך העולם מלביש ערומים כשמניח סדינו על ראשו מברך ברוך אתה יי' אלהינו מלך העולם עוטר ישראל בתפארה כשמעביר ידיו על עיניו מברך פוקח עורים כשישב על מטתו מברך מתיר אסורים כשמוריד רגליו מן המטה ומניחם על גבי קרקע מברך רוקע הארץ על המים כשעומד מברך זוקף כפופים כשנוטל ידיו מברך אשר קדשנו במצותיו וצונו על נטילת ידים כשרוחץ פניו מברך ברוך אתה יי' אלהינו מלך העולם המעביר חבלי שינה מעיני ותנומה מעפעפי יהי רצון מלפניך יי' אלהי ואלהי אבותי שתרגילני לדבר מצוה ואל תרגילני לדבר עבירה ועון ותשלט בי יצר טוב ואל ישלוט בי יצר רע ותחזקני במצותיך ותן חלקי בתורתך ותתנני לחן ולחסד ולרחמים בעיניך ובעיני כל רואי ותגמלני חסדים טובים ברוך אתה יי' גומל חסדים טובים:
Commentary on Halachah 4
5
Whenever one enters the toilet, before entering, he says:
Be honored, holy honorable ones, servants of the Most High. Help me. Help me. Guard me. Guard me. Wait for me until I enter and come out, as this is the way of humans.
After he comes out, he recites:
Blessed are You, God, our Lord, King of the universe, who formed man in wisdom and created within him many openings and cavities. It is revealed and known before the throne of Your glory that if one of them were to be blocked or if one of them were to be opened, it would be impossible to exist for even one moment. Blessed are You, God, who heals all flesh and works wonders.
ה
וכל זמן שיכנס לבית הכסא אומר קודם שיכנס התכבדו מכובדים קדושים משרתי עליון עזרוני עזרוני שמרוני שמרוני המתינו לי עד שאכנס ואצא שזה דרכן של בני אדם ואחר שיצא מברך ברוך אתה יי' אלהינו מלך העולם אשר יצר את האדם בחכמה וברא בו נקבים נקבים חלולים חלולים גלוי וידוע לפני כסא כבודך שאם יסתם אחד מהם או אם יפתח אחד מהם אי אפשר להתקיים אפילו שעה אחת ברוך אתה יי' רופא כל בשר ומפליא לעשות:
Commentary on Halachah 5
6
When one fastens his belt, he recites: [Blessed...universe,] who girds Israel with strength.
When he puts on his shoes, he recites: [Blessed...universe,] for You have provided me with all my needs.
When he walks to depart on his way, he recites: [Blessed... universe,] who prepares the steps of man.
[Also,] every day, a person should recite:
Blessed are You, God, our Lord, King of the universe, who has not made me a non-Jew.
Blessed are You, God, our Lord, King of the universe, who has not made me a woman.
Blessed are You, God, our Lord, King of the universe, who has not made me a servant.
ו
כשחוגר חגורו מברך אוזר ישראל בגבורה כשלובש נעליו מברך שעשית לי כל צרכי כשמהלך לצאת לדרך מברך המכין מצעדי גבר ומברך אדם בכל יום ברוך אתה יי' אלהינו מלך העולם שלא עשני גוי ברוך אתה יי' אלהינו מלך העולם שלא עשני אשה ברוך אתה יי' אלהינו מלך העולם שלא עשני עבד:
Commentary on Halachah 6
7
These eighteen blessings do not have a particular order. Rather, one recites each of them in response to the condition for which the blessing was instituted, at the appropriate time.
What is implied? One who fastens his belt while still in his bed recites [the blessing] "who girds Israel with strength." One who hears the voice of the rooster recites [the blessing] "who gives understanding to the rooster."
Any blessing in which one is not obligated should not be recited.
ז
שמנה עשר ברכות אלו אין להם סדר אלא מברך כל אחת מהן על דבר שהברכה בשבילו בשעתו כיצד הרי שחגר חגורו והוא על מטתו מברך אוזר ישראל בגבורה שמע קול התרנגול מברך הנותן לשכוי בינה וכל ברכה מהן שלא נתחייב בה אינו מברך אותה:
Commentary on Halachah 7
8
What is implied? One who sleeps in his outer garment should not recite the blessing "who clothes the naked" upon rising.
One who walks barefoot does not recite the blessing, "for You have provided me with all my needs."
On Yom Kippur and the ninth of Av, when one does not wash, one does not recite the blessing al netilat yadayim, nor the blessing "who removes the bonds of sleep...."
One who does not relieve himself does not recite the blessing, "who created man in wisdom...." The same applies regarding the remainder of the blessings.
ח
כיצד לן בכסותו אינו מברך כשעומד מלביש ערומים הלך יחף אינו מברך שעשית לי כל צרכי ביוה"כ ובתשעה באב שאין שם רחיצה אינו מברך נטילת ידים ולא המעביר חבלי שינה אם לא נכנס לבית הכסא אינו מברך אשר יצר את האדם וכן שאר ברכות אלו:
Commentary on Halachah 8
9
It is the custom of the people in the majority of our cities to recite these blessings one after another in the synagogue, whether or not they are obligated in them.
This is a mistake and it is not proper to follow this practice. One should not recite a blessing unless he is obligated to.
ט
נהגו העם ברוב ערינו לברך ברכות אלו זו אחר זו בבית הכנסת בין נתחייבו בהן בין לא נתחייבו בהן וטעות הוא ואין ראוי לעשות כן ולא יברך ברכה אא"כ נתחייב בה:
Commentary on Halachah 9
10
One who rises to study Torah, whether the Written or Oral Law, before he recites the Shema, should wash his hands beforehand, recite [the following] three blessings, and then study.
[These blessings] are:
[Blessed... universe,] who has sanctified us with His commandments and commanded us concerning the words of Torah.
And please, God, our Lord, make pleasant the words of Your Torah in our mouths and in the mouths of Your people, the entire House of Israel. May we, our offspring, and the offspring of Your people, be knowers of Your name and among those who occupy themselves with Your Torah. Blessed are You, God, who teaches Torah to His people, Israel.
Blessed are You, God, our Lord, King of the universe, who has chosen us from among all the nations and given us His Torah. Blessed are You, God, who gives the Torah.
י
המשכים לקרוא בתורה קודם שיקרא קריאת שמע בין קרא בתורה שבכתב בין קרא בתורה שבעל פה נוטל ידיו תחלה ומברך שלש ברכות ואחר כך קורא ואלו הן:
אשר קדשנו במצותיו וצונו על דברי תורה והערב נא יי' אלהינו את דברי תורתך בפינו ובפיפיות עמך כל בית ישראל ונהיה אנחנו וצאצאינו וצאצאי עמך יודעי שמך ועוסקי תורתך ברוך אתה יי' המלמד תורה לעמו ישראל ברוך אתה יי' אלהינו מלך העולם אשר בחר בנו מכל העמים ונתן לנו את תורתו ברוך אתה יי' נותן התורה:
Commentary on Halachah 10
11
One is obligated to recite these three blessings every day. Afterwards, one should read a few words of Torah. [To fulfill this obligation,] the people adopted the custom of reading the Priestly Blessing. In certain places, they recite [the passage, (Numbers 28: 1-9)]: "Command the children of Israel...," and there are places where they read both of them.
Also, [it is proper] to read chapters or laws from the Mishnah and the Beraitot.
יא
בכל יום חייב אדם לברך שלש ברכות אלו ואחר כך קורא מעט מדברי תורה ונהגו העם לקרוא ברכת כהנים ויש מקומות שקורין צו את בני ישראל ויש מקומות שקורין שתיהן וקורין פרקים או הלכות מן המשנה ומן הברייתות:
Commentary on Halachah 11
12
The Sages praised those who recite songs from the Book of Psalms every day; from "A song of praise by David... (Tehillah l'David)" (Psalms 145) until the end of the Book [of Psalms]. It has become customary to read verses before and after them.
They instituted a blessing before the [recitation of the] songs, Baruch She'amar..., and a blessing after [concluding] them, Yishtabach. Afterwards, one recites the blessings for Kri'at Shema and recites the Shema.
יב
ושבחו חכמים למי שקורא זמירות מספר תהלים בכל יום ויום מתהלה לדוד עד סוף הספר וכבר נהגו לקרות פסוקים לפניהם ולאחריהם ותקנו ברכה לפני הזמירות והיא ברוך שאמר וברכה לאחריהם והוא ישתבח ואח"כ מברך על קריאת שמע וקורא קריאת שמע:
Commentary on Halachah 12
13
There are places where they are accustomed to recite the Song of the Sea (Exodus 14:30-15:26) each day after they recite Yishtabach. Afterwards, they recite the blessings for theShema.
There are places where they recite the song, Ha'azinu (Deuteronomy 32:1-43), and there are individuals who recite both of them. Everything is dependent on custom.
יג
יש מקומות שנהגו בהן לקרות בכל יום אחר שמברכין ישבתח שירת הים ואחר כך מברכין על שמע ויש מקומות שקורין שירת האזינו ויש יחידים שקורין שתי השירות הכל לפי המנהג:
Commentary on Halachah 13
14
A person is obligated to recite 100 blessings [in the period of one] day and night. What are these 100 blessings?
The twenty-three blessings that we have counted in this chapter,
the seven blessings before and after Kri'at Shema in the morning and in the evening;
When one wraps himself in tzitzit, he recites: Blessed are You, God, our Lord, King of the universe, who has sanctified us with His commandments and commanded us to wrap ourselves in tzitzit.
When he puts on his Tefilin, he recites: Blessed are You, God, our Lord, King of the universe, who has sanctified us with His commandments and commanded us to put on Tefilin.
[One recites] three Amidot, each of which contains eighteen blessings.
Behold, this is 86 blessings.
When one eats two meals, [one] during the day and [one] at night, one recites 14 blessings, seven for each meal:
one when he washes his hands before eating,
and, on the food itself, one before and three afterwards,
on the wine, one before and one afterwards,
[a total] of seven.
Thus, there are 100 blessings all told.
יד
חייב אדם לברך מאה ברכות בין היום והלילה ומה הן מאה ברכות אלו כ"ג ברכות שמנינו בפרק זה ושבע ברכות של קריאת שמע של שחרית וערבית לפניה ולאחריה וכשמתעטף בציצית מברך ברוך אתה יי' אלהינו מלך העולם אשר קדשנו במצותיו וצונו להתעטף בציצית וכשלובש תפילין מברך ברוך אתה יי' אלהינו מלך העולם אשר קדשנו במצותיו וצונו להניח תפילין ושלש תפלות שבכל תפלה מהן שמנה עשרה ברכות הרי שמונים ושש ברכות וכשהוא אוכל שתי סעודות של יום והלילה מברך ארבע עשרה ברכות שבע בכל סעודה אחת כשיטול ידיו תחלה ועל המזון אחת בתחלה ושלש בסוף ועל היין לפניו ולאחריו הרי שבע ברכות הרי מאה ברכות בין הכל:
Commentary on Halachah 14
15
At present, since the [Sages] established the blessing [cursing] the heretics in prayer and added hatov v'hameitiv in the grace after meals, there are five more blessings.
On Sabbaths and holidays, when the Amidah contains [only] seven blessings, and similarly, on other days, if one is not obligated in all of these blessings - e.g., one did not sleep at night, nor loosen his belt, nor go to the bathroom, or the like - he must complete the 100 blessings by [reciting blessings over] fruits.
טו
בזמן הזה שתקנו ברכת האפיקורוסין בתפלה והוסיפו הטוב והמטיב בברכת המזון נמצאו חמש ברכות יתירות בשבתות וימים טובים שהתפלה שבע ברכות וכן אם לא נתחייב בשאר הימים בכל הברכות האלו כגון שלא ישן כל הלילה ולא התיר חגורו ולא נכנס לבית הכסא וכיוצא באלו צריך להשלים מאה ברכות מן הפירות:
Commentary on Halachah 15
16
What is implied?
[When] one eats a small amount of vegetables, he recites a blessing before and after it. [When] he eats a small amount of a particular fruit, he recites a blessing before and after it. He should count all the blessings [he recites] until he completes [the requirement of] 100 each day.
טז
כיצד אוכל מעט ירק ומברך לפניו ולאחריו וחוזר ואוכל מעט מפרי זה ומברך לפניו ולאחריו ומונה כל הברכות עד שמשלים מאה בכל יום:
Commentary on Halachah 16
17
The order of prayer is as follows:
In the morning, a person should rise early and recite the blessings [mentioned above]. [Then,] he recites the songs [of praise] and the blessings before and after them. [Afterwards,] he recites theShema, [together with] the blessings before and after it. He should omit the Kedushah from the first blessing before [the Shema] because an individual does not recite Kedushah.
When he concludes [the blessing,] ga'al Yisrael, he should stand immediately to connect [the blessing of] redemption to prayer. He should pray standing, as we have said.
When he concludes, he should sit, fall on his face and recite the supplication prayer. [Afterwards,] he should lift up his head and recite a few [additional] supplications while sitting amid supplication.
Afterwards, while sitting, he recites Tehillah l'David (Psalms 145), adds supplications according to his ability and departs to his own affairs.
יז
סדר תפלות כך הוא בשחר משכים אדם ומברך ברכות אלו וקורא הזמירות ומברך לפניהם ולאחריהם וקורא אחר כך שמע ומברך לפניה ולאחריה ומדלג קדושה מן הברכה ראשונה שלפניה שאין היחיד אומר קדושה וכשהוא חותם גאל ישראל מיד יעמוד כדי שיסמוך גאולה לתפלה ומתפלל מעומד כמו שאמרנו וכשישלים ישב ויפול על פניו ומתחנן ומגביה ראשו ומתחנן מעט והוא יושב בדברי תחנונים ואח"כ יקרא תהלה לדוד (מיושב) ויתחנן כפי כחו ויפטר למעשיו:
Commentary on Halachah 17
18
One begins the Minchah service by reciting Tehillah l'David (Psalm 145) while sitting. Afterwards, one stands and recites the Minchah prayer. When he finishes, he falls on his face and recites the supplication prayer, raises his head and utters [more] supplication according to his ability and departs to his own matters.
יח
ובתפלת המנחה מתחיל לקרוא תהלה לדוד מיושב ואחר כך עומד ומתפלל תפלת המנחה וכשמשלים נופל על פניו ומתחנן ומגביה ראשו ויתחנן כפי כחו ויפטר למעשיו
Commentary on Halachah 18
19
In the evening service, he recites the Shema together with the blessings before and after it, connects [the blessing of] redemption to prayer and prays standing. When he finishes, he sits a short while and departs.
One who offers prayers of supplication after the evening service is praiseworthy.
Even though one recites the blessing hashkiveinu afterga'al Yisrael, it is not considered as an interruption between [the blessing of] redemption and prayer, for they are both considered as one long blessing.
יט
ובתפלת הערב קורא ק"ש ומברך לפניה ולאחריה וסומך גאולה לתפלה ומתפלל מעומד וכשישלים ישב מעט ויפטר והמתחנן אחר תפלת ערבית הרי זה משובח ואע"פ שמברך השכיבנו אחר גאל ישראל אינה הפסק בין גאולה לתפלה והרי שתיהן כברכה אחת ארוכה:
Commentary on Halachah 19
Hayom Yom:
• English Text | Video Class
Thursday, Tishrei 29, 5778 · 19 October 2017
"Today's Day"
Thursday, Tishrei 29, 5704
Torah lessons: Chumash: Noach, Chamishi with Rashi.
Tehillim: 140-144.
Tanya: Now, though (p. 541) ...of blessed memory. (p. 541).
We do recite the b'racha upon seeing the rainbow (p. 87); we do not follow those (authorities) who are hesitant in this matter.
A resident of Mezibuz had a quarrel with another. Once, while in the Baal Shem Tov's shul, he shouted that he would tear the other fellow to pieces like a fish.
The Baal Shem Tov told his pupils to hold one another's hand, and to stand near him with their eyes closed. Then he placed his holy hands on the shoulders of the two disciples next to him. Suddenly the disciples began shouting in great terror: They had seen that fellow actually dismembering his disputant.
This incident shows clearly that every potential has an effect - either in physical form or on a spiritual plane that can be perceived only with higher and more refined senses.
Daily Thought:
Trust over Hope
Trust transcends hope, as the sky above transcends the earth below.
A thread of hope is an anchor to the ground, a narrow path you’ve set for destiny to lead you.
The thread snaps and your eyes look up to see nothing more than the open sky. Hope is gone. All you can do now is trust the One who has no bounds.
That is Trust: When you stop suggesting to your Maker how He could rescue you. When you are prepared to be surprised by wonders and open to miracles.
-------
No comments:
Post a Comment