| |||||
- 
- ב"ה - Today in Judaism - Today is Thursday, 24 Tevet, 5778 · January 11, 2018Torah Reading:
Va'eira: Exodus 6:2-13
Va'eira: Exodus 6:2 God spoke to Moshe; he said to him, “I am Adonai. 3 I appeared to Avraham, Yitz’chak and Ya‘akov as El Shaddai, although I did not make myself known to them by my name, Yud-Heh-Vav-Heh [Adonai]. 4 Also with them I established my covenant to give them the land of Kena‘an, the land where they wandered about and lived as foreigners. 5 Moreover, I have heard the groaning of the people of Isra’el, whom the Egyptians are keeping in slavery; and I have remembered my covenant.
6 “Therefore, say to the people of Isra’el: ‘I am Adonai. I will free you from the forced labor of the Egyptians, rescue you from their oppression, and redeem you with an outstretched arm and with great judgments. 7 I will take you as my people, and I will be your God. Then you will know that I am Adonai your God, who freed you from the forced labor of the Egyptians. 8 I will bring you into the land which I swore to give to Avraham, Yitz’chak and Ya‘akov — I will give it to you as your inheritance. I am Adonai.’”
9 Moshe said this to the people of Isra’el. But they wouldn’t listen to him, because they were so discouraged, and their slavery was so cruel.
10 Adonai said to Moshe, 11 “Go in; and tell Pharaoh, king of Egypt, to let the people of Isra’el leave his land.” 12 Moshe said to Adonai, “Look, the people of Isra’el haven’t listened to me; so how will Pharaoh listen to me, poor speaker that I am?” 13 But Adonai spoke to Moshe and Aharon and gave them orders concerning both the people of Isra’el and Pharaoh, king of Egypt, to bring the people of Isra’el out of the land of Egypt.
---
Today in Jewish History:
• Passing of R. Schneur Zalman of Liadi (1812)
The founder of Chabad Chassidism, Rabbi Schneur Zalman of Liadi (1745-1812), passed away on the eve of the 24th of Tevet, 5573, at approximately 10:30 pm, shortly after reciting the Havdalah prayer marking the end of the Shabbat. The Rebbe was in the village of Peyena, fleeing Napoleon's armies, which had swept through the Rebbe's hometown of Liadi three months earlier in their advance towards Moscow. He was in his 68th year at the time of his passing, and was succeeded by his son, Rabbi DovBer of Lubavitch.
Links: A brief biography; The Ascent of the Tzaddik; The Physical World According to Rabbi Schneur Zalman of Liadi; 28 Teachings; more on Rabbi Schneur Zalman of Liadi
• Safed Earthquake (1837)
A devastating earthquake struck northern Israel, killing four thousand Jews in Safed and between 700 to 1000 Jews in Tiberias. Many of the survivors migrated to Hebron, rejuvenating the developing Chabad community established there 10 years earlier by the second Rebbe of Chabad, Rabbi DovBer of Lubavitch.
Link: A Safed website
• Mt. Sinai Hospital (1852)
One of the first hospitals in America under Jewish direction, Mount Sinai Hospital, was founded in New York on this date in 1852.
Link: Health, Illness and Healing
Daily Quote: You ask how you can be connected with me when I do not know you personally... The true bond is created by Torah learning. When you study my teachings, read my talks and associate with those dear to me -- the chassidic community and the yeshivah students -- in their studies and farbrengens (gatherings), and you fulfill my request regarding reciting tehillim and observing Torah-study times -- in this is the bond... (Rabbi Yosef Yitzchak of Lubavitch (quoted in Hayom Yom for Sivan 24))
Daily Torah Study:
Chumash: Va'eira, 5th Portion Exodus 8:7-8:18 with Rashi
• English / Hebrew Linear Translation
• Video Class
• Daily Wisdom (short insight)
Exodus Chapter 8
7And the frogs will depart from you and from your houses and from your servants and from your people; only in the Nile will they remain." זוְסָר֣וּ הַֽצְפַרְדְּעִ֗ים מִמְּךָ֙ וּמִבָּ֣תֶּ֔יךָ וּמֵֽעֲבָדֶ֖יךָ וּמֵֽעַמֶּ֑ךָ רַ֥ק בַּיְאֹ֖ר תִּשָּׁאַֽרְנָה:
8And Moses and Aaron went away from Pharaoh, and Moses cried out to the Lord concerning the frogs that He had brought upon Pharaoh. חוַיֵּצֵ֥א משֶׁ֛ה וְאַֽהֲרֹ֖ן מֵעִ֣ם פַּרְעֹ֑ה וַיִּצְעַ֤ק משֶׁה֙ אֶל־יְהֹוָ֔ה עַל־דְּבַ֥ר הַֽצְפַרְדְּעִ֖ים אֲשֶׁר־שָׂ֥ם לְפַרְעֹֽה:
And Moses and Aaron went away from Pharaoh, and Moses cried out: immediately that they be destroyed on the morrow.
ויצא ויצעק: מיד שיכרתו למחר:
9And the Lord did according to Moses' word, and the frogs died from the houses, from the courtyards, and from the fields. טוַיַּ֥עַשׂ יְהֹוָ֖ה כִּדְבַ֣ר משֶׁ֑ה וַיָּמֻ֨תוּ֙ הַֽצְפַרְדְּעִ֔ים מִן־הַבָּתִּ֥ים מִן־הַֽחֲצֵרֹ֖ת וּמִן־הַשָּׂדֹֽת:
10They gathered them into many heaps, and the land stank. יוַיִּצְבְּר֥וּ אֹתָ֖ם חֳמָרִ֣ם חֳמָרִ֑ם וַתִּבְאַ֖שׁ הָאָֽרֶץ:
many heaps: Heb. חֳמָרִם חֳמָרִם, many piles, as the Targum [Onkelos] renders: דְּגוֹרִין, heaps.
חמרם חמרם: צבורים צבורים כתרגומו דגורין גלין:
11When Pharaoh saw that there was relief, he hardened his heart, and he did not hearken to them, as the Lord had spoken. יאוַיַּ֣רְא פַּרְעֹ֗ה כִּ֤י הָֽיְתָה֙ הָֽרְוָחָ֔ה וְהַכְבֵּד֙ אֶת־לִבּ֔וֹ וְלֹ֥א שָׁמַ֖ע אֲלֵהֶ֑ם כַּֽאֲשֶׁ֖ר דִּבֶּ֥ר יְהֹוָֽה:
he hardened his heart: Heb. וְהַכְבֵּד. It is the infinitive form, like “continually traveling” (הָלוֹ וְנָסוֹעַ) (Gen. 12:9); “and similarly, and slew (וְהַכּוֹת) the Moabites” (II Kings 3:24); “and by inquiring (וְשָׁאוֹל) of God on his behalf” (I Sam. 22:13); “striking and wounding (הכֵּה וּפָצֹעַ)” (I Kings 20:37).
והכבד את לבו: לשון פעול הוא, כמו (בראשית יב ט) הלוך ונסוע, וכן (מלכים ב' ג כד) והכות את מואב, (שמואל א' כב יג) ושאול לו בא-להים, (מלכים א' כ לז) הכה ופצוע:
as the Lord had spoken: Now at what point did He speak? “But Pharaoh will not hearken to you” (Exod. 7:4).
כאשר דבר ה': והיכן דבר (שמות ז ד) ולא ישמע אליכם פרעה:
12The Lord said to Moses, "Say to Aaron, 'Stretch forth your staff and strike the dust of the earth, and it shall become lice throughout the entire land of Egypt.' " יבוַיֹּ֣אמֶר יְהֹוָה֘ אֶל־משֶׁה֒ אֱמֹר֙ אֶל־אַֽהֲרֹ֔ן נְטֵ֣ה אֶת־מַטְּךָ֔ וְהַ֖ךְ אֶת־עֲפַ֣ר הָאָ֑רֶץ וְהָיָ֥ה לְכִנִּ֖ם בְּכָל־אֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם:
Say to Aaron: It was inappropriate for the dust to be smitten through Moses since it had protected him when he slew the Egyptian and had hidden him in the sand. [Therefore,] it was smitten through Aaron [instead]. — [from Tanchuma, Va’era 14, Exod. Rabbah 10:7]
אמר אל אהרן: לא היה העפר כדאי ללקות על ידי משה לפי שהגין עליו כשהרג את המצרי ויטמנהו בחול ולקה על ידי אהרן:
13They did so, and Aaron stretched forth his hand with his staff and struck the dust of the earth, and the lice were upon man and beast; all the dust of the earth became lice throughout the entire land of Egypt. יגוַיַּֽעֲשׂוּ־כֵ֗ן וַיֵּט֩ אַֽהֲרֹ֨ן אֶת־יָד֤וֹ בְמַטֵּ֨הוּ֙ וַיַּךְ֙ אֶת־עֲפַ֣ר הָאָ֔רֶץ וַתְּהִי֙ הַכִּנָּ֔ם בָּֽאָדָ֖ם וּבַבְּהֵמָ֑ה כָּל־עֲפַ֥ר הָאָ֛רֶץ הָיָ֥ה כִנִּ֖ים בְּכָל־אֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם:
and the lice were: The swarming, pedoiliee in Old French, the swarming of lice. [This accounts for the singular verb form.]
ותהי הכנם: הרחישה דולייר"א בלעז [רחישת כינים]:
14And the necromancers did likewise with their secret rites to bring out the lice, but they could not, and the lice were upon man and beast. ידוַיַּֽעֲשׂוּ־כֵ֨ן הַֽחַרְטֻמִּ֧ים בְּלָֽטֵיהֶ֛ם לְהוֹצִ֥יא אֶת־הַכִּנִּ֖ים וְלֹ֣א יָכֹ֑לוּ וַתְּהִי֙ הַכִּנָּ֔ם בָּֽאָדָ֖ם וּבַבְּהֵמָֽה:
to bring out the lice: To create them (another version: to bring them out) from someplace else.
להוציא את הכנים: לבראותם ממקום אחר:
but they could not: Because a demon has no power over a creature smaller than a barleycorn. — [from Sanh. 67b, Tanchuma, Va’era 14, Exod. Rabbah 10:7]
ולא יכלו: שאין השד שולט על בריה פחותה מכשעורה:
15So the necromancers said to Pharaoh, "It is the finger of God," but Pharaoh's heart remained steadfast, and he did not hearken to them, as the Lord had spoken. טווַיֹּֽאמְר֤וּ הַֽחַרְטֻמִּם֙ אֶל־פַּרְעֹ֔ה אֶצְבַּ֥ע אֱלֹהִ֖ים הִ֑וא וַיֶּֽחֱזַ֤ק לֵֽב־פַּרְעֹה֙ וְלֹא־שָׁמַ֣ע אֲלֵהֶ֔ם כַּֽאֲשֶׁ֖ר דִּבֶּ֥ר יְהֹוָֽה:
It is the finger of God: This plague is not through sorcery; it is from the Omnipresent. — [from Exod. Rabbah 10:7]
אצבע א-להים הוא: מכה זו אינה על ידי כשפים, מאת המקום :
as the Lord had spoken: “But Pharaoh will not hearken to you” (Exod. 7:4).
כאשר דבר ה': . (ולא ישמע אליכם פרעה (ז ד
16And the Lord said to Moses, "Arise early in the morning and stand before Pharaoh, behold, he is going out to the water, and you shall say to him, 'So said the Lord, "Let My people go out and serve Me. טזוַיֹּ֨אמֶר יְהֹוָ֜ה אֶל־משֶׁ֗ה הַשְׁכֵּ֤ם בַּבֹּ֨קֶר֙ וְהִתְיַצֵּב֙ לִפְנֵ֣י פַרְעֹ֔ה הִנֵּ֖ה יוֹצֵ֣א הַמָּ֑יְמָה וְאָֽמַרְתָּ֣ אֵלָ֗יו כֹּ֚ה אָמַ֣ר יְהֹוָ֔ה שַׁלַּ֥ח עַמִּ֖י וְיַֽעַבְדֻֽנִי:
17For if you do not let My people go, behold, I will incite against you and against your servants and against your people and in your houses a mixture of noxious creatures, and the houses of Egypt will be filled with the mixture of noxious creatures, as well as the land upon which they are. יזכִּ֣י אִם־אֵֽינְךָ֘ מְשַׁלֵּ֣חַ אֶת־עַמִּי֒ הִנְנִי֩ מַשְׁלִ֨יחַ בְּךָ֜ וּבַֽעֲבָדֶ֧יךָ וּבְעַמְּךָ֛ וּבְבָתֶּ֖יךָ אֶת־הֶֽעָרֹ֑ב וּמָ֨לְא֜וּ בָּתֵּ֤י מִצְרַ֨יִם֙ אֶת־הֶ֣עָרֹ֔ב וְגַ֥ם הָֽאֲדָמָ֖ה אֲשֶׁר־הֵ֥ם עָלֶֽיהָ:
incite against you: Heb. מַשְׁלִיחַ בְּ, incite against you. Similarly, “and the tooth of beasts I will incite (אִשַׁלַּח) against them” (Deut. 32:24), an expression of inciting, antiziyer in Old French, to incite, to set upon. — [from Jonathan]
משליח בך: מגרה בך, וכן (דברים לב כד) ושן בהמות אשלח בם, לשון שסוי אינציטי"ר בלעז [לשסות]:
a mixture of noxious creatures: [which includes] all species of wild beasts, snakes, and scorpions in a mixture, and they were destroying among them [i.e., among the Egyptians]. There is a reason [given] for this matter in the Aggadah, [i.e.,] for each plague, why this one and why that one. Following a king’s war strategy did He come upon them [the Egyptians], according to the order of a kingdom when it besieges a city. First they [the King’s army] destroy its [the city’s] springs, and then they blow and sound rams’ horns to frighten them and confuse them; thus did the frogs croak and make noise, etc., as is stated in the Midrash of Rabbi Tanchuma (Bo 4).
את הערב: כל מיני חיות רעות ונחשים ועקרבים בערבוביא והיו משחיתים בהם. ויש טעם בדבר באגדה בכל מכה ומכה למה זו ולמה זו. בטכסיסי מלחמות מלכים בא עליהם, כסדר מלכות כשצרה על עיר, בתחלה מקלקל מעיינותיה, ואחר כך תוקעין עליהם ומריעין בשופרות ליראם ולבהלם, וכן הצפרדעים מקרקרים והומים וכו'. כדאיתא במדרש רבי תנחומא:
18And I will separate on that day the land of Goshen, upon which My people stand, that there will be no mixture of noxious creatures there, in order that you know that I am the Lord in the midst of the earth. יחוְהִפְלֵיתִי֩ בַיּ֨וֹם הַה֜וּא אֶת־אֶ֣רֶץ גּ֗שֶׁן אֲשֶׁ֤ר עַמִּי֙ עֹמֵ֣ד עָלֶ֔יהָ לְבִלְתִּ֥י הֱיֽוֹת־שָׁ֖ם עָרֹ֑ב לְמַ֣עַן תֵּדַ֔ע כִּ֛י אֲנִ֥י יְהֹוָ֖ה בְּקֶ֥רֶב הָאָֽרֶץ:
And I will separate: Heb. וְהִפְלֵיתִי, and I will set apart. Similarly, “And the Lord will set apart (וְהִפְלָה) ” (Exod. 9:4), and similarly, “it is not separated (נִפְלֵאת) from you” (Deut. 30:11); it is [not] set apart and separated from you. — [from Onkelos]
והפליתי: והפרשתי, וכן (שמות ט ד) והפלה ה', וכן (דברים ל יא) לא נפלאת היא ממך. לא מובדלת ומופרשת היא ממך:
in order that you know that I am the Lord in the midst of the earth: Although My Shechinah is in heaven, My decree is fulfilled in the lower worlds. — [from Onkelos]
למען תדע כי אני ה' בקרב הארץ: אף על פי ששכינתי בשמים גזרתי מתקיימת בתחתונים:
Tehillim: Psalms Chapters 113 - 118
• Hebrew text
• English text
Chapter 113
This psalm recounts some of the wonders of the exodus from Egypt.
1. Praise the Lord! Offer praise, you servants of the Lord; praise the Name of the Lord.
2. May the Name of the Lord be blessed from now and to all eternity.
3. From the rising of the sun to its setting, the Name of the Lord is praised.
4. The Lord is high above all nations; His glory transcends the heavens.
5. Who is like the Lord our God, Who dwells on high
6. [yet] looks down so low upon heaven and earth!
7. He raises the poor from the dust, lifts the destitute from the dunghill,
8. to seat them with nobles, with the nobles of His people.
9. He transforms the barren woman into a household, into a joyful mother of children. Praise the Lord!
Chapter 114
This psalm explains why the tribe of Judah merited kingship.
1. When Israel went out of Egypt, the House of Jacob from a people of a foreign tongue,
2. Judah became His holy [nation], Israel, His domain.
3. The sea saw and fled, the Jordan turned backward.
4. The mountains skipped like rams, the hills like young sheep.
5. What is the matter with you, O sea, that you flee; Jordan, that you turn backward;
6. mountains, that you skip like rams; hills, like young sheep?
7. [We do so] before the Master, the Creator of the earth, before the God of Jacob,
8. Who turns the rock into a pool of water, the flintstone into a water fountain.
Chapter 115
A prayer that God bring this long exile to an end, for the sake of His Name-that it not be desecrated.
1. Not for our sake, Lord, not for our sake, but for the sake of Your Name bestow glory, because of Your kindness and Your truth.
2. Why should the nations say, "Where, now, is their God?”
3. Indeed, our God is in heaven; whatever He desires, He does.
4. Their idols are of silver and gold, the product of human hands.
5. They have a mouth, but cannot speak; they have eyes, but cannot see;
6. they have ears, but cannot hear; they have a nose, but cannot smell;
7. their hands cannot touch; their feet cannot walk; they can make no sound in their throat.
8. Those who make them will become like them-all who put their trust in them.
9. Israel, trust in the Lord; He is their help and their shield.
10. House of Aaron, trust in the Lord; He is their help and their shield.
11. You who fear the Lord, trust in the Lord; He is their help and their shield.
12. The Lord who is ever mindful of us, may He bless: May He bless the House of Israel; may He bless the House of Aaron;
13. may He bless those who fear the Lord, the small with the great.
14. May the Lord increase [blessing] upon you, upon you and upon your children.
15. You are blessed by the Lord, the Maker of heaven and earth.
16. The heavens are the Lord's heavens, but the earth He gave to the children of man.
17. The dead cannot praise the Lord, nor any who descend into the silence [of the grave].
18. But we will bless the Lord from now to eternity. Praise the Lord!
Chapter 116
This psalm contains magnificent praises to God. It also describes David's love for God, in light of all the miracles He performed for him. David does not know how to repay God, declaring it impossible to pay back for all God has done for him.
1. I would love if the Lord would listen to my voice, to my supplications;
2. if He would turn His ear to me on the days when I call.
3. The pangs of death encompassed me and the misery of the grave came upon me; I encounter trouble and sorrow.
4. I invoke the Name of the Lord, "Lord, I implore you, deliver my soul!”
5. The Lord is gracious and righteous; our God is compassionate.
6. The Lord watches over the simpletons; I was brought low, and He saved me.
7. Return, my soul, to your tranquility, for the Lord has bestowed goodness upon you.
8. For You have delivered my soul from death, my eyes from tears, my feet from stumbling.
9. I shall walk before the Lord in the lands of the living.
10. I had faith even when I declared, "I am greatly afflicted";
11. [even when] I said in my haste, "All men are deceitful.”
12. How can I repay the Lord for all His beneficences to me?
13. I will raise the cup of deliverance and proclaim the Name of the Lord.
14. I will pay my vows to the Lord in the presence of all His people.
15. Grievous in the eyes of the Lord is the death of His pious ones.
16. I thank you, Lord, that since I am Your servant, I am Your servant the son of Your maidservant, You have loosened my bonds.
17. To You I will bring an offering of thanksgiving, and proclaim the Name of the Lord.
18. I will pay my vows to the Lord in the presence of all His people,
19. in the courtyards of the House of the Lord, in the midst of Jerusalem. Praise the Lord!
Chapter 117
This psalm of two verses alludes to the Messianic era, when the Children of Israel will enjoy their former glory. All will praise God, in fulfillment of the verse, "All will then call in the Name of God."
1. Praise the Lord, all you nations; extol Him, all you peoples.
2. For His kindness was mighty over us, and the truth of the Lord is everlasting. Praise the Lord!
Chapter 118
This psalm describes David's immense trust in God. It also contains many praises to God, Who has fulfilled that which He has promised us.
1. Offer praise to the Lord for He is good, for His kindness is everlasting.
2. Let Israel declare that His kindness is everlasting.
3. Let the House of Aaron declare that His kindness is everlasting.
4. Let those who fear the Lord declare that His kindness is everlasting.
5. From out of distress I called to God; with abounding relief, God answered me.
6. The Lord is with me, I do not fear-what can man do to me?
7. The Lord is with me among my helpers, and I will see [the downfall of] my enemies.
8. It is better to rely on the Lord than to trust in man.
9. It is better to rely on the Lord than to trust in nobles.
10. All the nations surrounded me, but in the Name of the Lord I will cut them down.
11. They surrounded me, they encompassed me, but in the Name of the Lord I will cut them down.
12. They surrounded me like bees, yet they shall be extinguished like fiery thorns; in the Name of the Lord I will cut them down.
13. You [my foes] repeatedly pushed me to fall, but the Lord helped me.
14. God is my strength and song, and He has been a help to me.
15. The sound of rejoicing and deliverance reverberates in the tents of the righteous, "The right hand of the Lord performs deeds of valor.
16. The right hand of the Lord is exalted; the right hand of the Lord performs deeds of valor!”
17. I shall not die, but I shall live and recount the deeds of God.
18. God has indeed chastised me, but He did not give me up to death.
19. Open for me the gates of righteousness; I will enter them and praise God.
20. This is the gate of the Lord, the righteous will enter it.
21. I offer thanks to You, for You have answered me, and You have been my deliverance.
22. The stone which the builders scorned has become the chief cornerstone.
23. From the Lord has this come about; it is wondrous in our eyes.
24. This is the day which the Lord has made; let us be glad and rejoice on it.
25. We implore You, Lord, deliver us. We implore You, Lord, grant us success.
26. Blessed is he who comes in the Name of the Lord; we bless you from the House of the Lord.
27. The Lord is a benevolent God and He has given us light; bind the festival offering with cords until [you bring it to] the horns of the altar.
28. You are my God and I will praise You, my God-and I will exalt You.
29. Praise the Lord for He is good, for His kindness is everlasting.
Tanya: Likutei Amarim, end of Chapter 15
• English Text (Lessons in Tanya)
• Hebrew Text
• Audio Class: Listen | Download
• Video Class
Thursday, Tevet 24, 5778 · January 11, 2018
Today's Tanya Lesson
Likutei Amarim, end of Chapter 15
AUDIO & VIDEO CLASSES
• VIDEO CLASS: Rabbi Yehoshua B. Gordon Watch • Listen
• AUDIO CLASS: Rabbi Manis Freidman Listen • Download MP3
ובזה יובן מ״ש בגמרא דעובד אלקים היינו מי ששונה פרקו מאה פעמים ואחד, ולא עבדו היינו מי ששונה פרקו מאה פעמים לבד
This explains the Talmudic statement1 that “he who serves G‑d” refers to one who revises his studies 101 times, while “he who serves Him not” refers to one who revises his studies only 100 times.
It seems strange that this 101st revision should outweigh all the previous hundred, and should earn the student the designation of “he who serves G‑d.” However, when we appreciate the struggle one must face in order to learn more than is his custom, this is readily understood, as the Alter Rebbe goes on to explain.
והיינו משום שבימיהם היה הרגילות לשנות כל פרק מאה פעמים
This is so because in those Talmudic days, it was customary to review each lesson one hundred times.
Thus, to review one hundred times did not require any effort; it was second nature. Only the 101st revision, which required effort beyond the student’s custom, could gain him the appellation of “he who serves G‑d.”
כדאיתא התם בגמרא משל משוק של חמרים, שנשכרים לעשר פרסי בזוזא ולאחד עשר פרסי בתרי זוזי, מפני שהוא יותר מרגילותם
The Talmud illustrates this by the analogy of the market of the donkey drivers. The drivers would charge one zuz for ten parsi (Persian miles), but demanded two zuz for driving 11 parsi,for driving an eleventh mile exceeded their customary practice.
ולכן זאת הפעם המאה ואחת היתרה על הרגילות שהורגל מנעוריו שקולה כנגד כולן
Therefore, this 101st revision, which is beyond the normal practice to which the student has been accustomed since his childhood, is equivalent to all the previous one hundred revisions combined.
ועולה על גביהן ביתר שאת ויתר עז, להיות נקרא עובד אלקים
In fact its quality surpasses them in its greater strength and power, so that it is only this one extra revision which entitles the student to be called “he who serves G‑d.”
מפני שכדי לשנות טבע הרגילות, צריך לעורר את האהבה לה׳ על ידי שמתבונן בגדולת ה׳ במוחו
For in order to change his habitual nature he must arouse within himself the love of G‑d, by contemplating G‑d’s greatness in his mind,
לשלוט על הטבע שבחלל השמאלי המלא דם הנפש הבהמית שמהקליפה
in order to master the nature that is in the left part of the heart, the seat of the animal soul, which is full of the blood of the animal soul originating in kelipah,
שממנה הוא הטבע
whence comes this nature; and the power of his love enables him to transcend his nature.
וזו היא עבודה תמה לבינוני
And this — to overpower one’s animal soul through a love of G‑d generated by meditation — is a perfect service for a Beinoni.
או לעורר את האהבה המסותרת שבלבו
An alternate type of service for a Beinoni is to arouse to a revealed state the love of G‑d inherently foundhidden in his heart,
למשול על ידה על הטבע שבחלל השמאלי
thereby to control the nature that is in the left part of the heart.
שזו נקרא גם כן עבודה
This,too, is called serving G‑d, although an imperfect service—
להלחם עם הטבע והיצר על ידי שמעורר האהבה המסותרת בלבו
to wage war against his nature and inclination by arousing the love hidden in his heart.
מה שאין כן כשאין לו מלחמה כלל
If, however, he wages no war at all — not engaging even in the lesser struggle of arousing the love hidden within him, e.g., when he studies only to the limits of his natural diligence, then although he employs his hidden love of G‑d in his divine service,2 yet —
אין אהבה זו מצד עצמה נקראת עבודתו כלל
This love in itself can in no way be credited to his service and he is therefore called “he who serves Him not.”
To be designated “one who serves G‑d,” the Beinoni must engage in a struggle with his evil inclination, either through a love of G‑d born of meditation or at least by arousing his hidden love.
——— ● ———
| FOOTNOTES | |
| 1. | Chagigah 9b. |
| 2. | He must employ at least his hidden love of G‑d to motivate him to study Torah, for although he may be studious by nature yet he still desires his bodily comforts more than the constant study that displaces them. |
• Sefer Hamitzvot:
English Text | Hebrew Text
Audio: Listen | Download | Video ClassThursday, Tevet 24, 5778 · January 11, 2018
Today's Mitzvah
A daily digest of Maimonides’ classic work "Sefer Hamitzvot"
AUDIO & VIDEO CLASSES
• VIDEO CLASS: Rabbi Mendel Kaplan Watch • Listen
• AUDIO CLASS: Rabbi Berel Bell Listen • MP3 Download
Negative Commandment 248
Denying a Debt
"Do not deny"—Leviticus 19:11.
It is forbidden for a person to deny a debt that he owes or to deny that a person entrusted him an object for safekeeping.
Full text of this Mitzvah »
Denying a Debt
Negative Commandment 248
Translated by Berel Bell
The 248th prohibition is that we are forbidden to falsely deny that we owe money or that we were entrusted with an object.
The source of this commandment is G‑d's statement,1 "Do not deny."
It is explained2 that this refers to a financial claim. The Sifra says, "We learn what the punishment is from the verse,3 'If he denies [illegally withholding another person's money] and swears falsely [...he must pay the principal and add one-fifth.]' Which verse serves as the actual prohibition?4 The verse, 'Do not deny.' "
You are aware that one who [falsely] denies possession of an object he was entrusted with — even if he does not swear falsely — is invalid to act as a witness. This is because he has transgressed the mitzvah, "Do not deny."5
The details of this mitzvah are explained in a number of passages in tractate Sh'vuos.
FOOTNOTES
1.Lev. 19:11.
2.Sanhedrin 86a.
3.Lev. 5:22.
4.Since every prohibition must have one verse which is the actual prohibition and another to dictate the punishment.
5.The Torah disqualifies a person from testifying only if he has violated a Biblical law. Since the person is disqualified even though he has not sworn falsely, we see that the prohibition applies even where there was no oath.
Negative Commandment 249
Swearing Falsely in Denial of a Debt
"Do not lie to each other"—Leviticus 19:11.
It is forbidden to take a false oath in denial of a debt or any other financial obligation.
Full text of this Mitzvah »
Swearing Falsely in Denial of a Debt
Negative Commandment 249
Translated by Berel Bell
The 249th prohibition is that we are forbidden to swear falsely regarding money that we owe.
The source of this commandment is G‑d's statement,1 "Do not lie to one another."
If, for example, one [falsely] denies possessing an object he was entrusted with, he transgresses the prohibition, "do not deny."2 Should he swear falsely to substantiate his previous denial, he transgress the [present] prohibition "do not lie."
The Sifra says, "What does the Torah mean to teach us by saying 'do not lie'? The verse,3 'and he swears falsely' serves as the punishment. Which verse serves as the actual prohibition?4 The verse, 'do not lie.' "
The details of this mitzvah are explained in the fifth chapter of Sh'vuos, where it is explained that a person who makes a false oath in denying a financial claim transgresses two mitzvos — "do not swear falsely by My name"5 and "do not lie to one another."6
FOOTNOTES
1.Lev. 19:11.
2.N248.
3.Lev. 5:22.
4.See footnote 22.
5.Lev. 19:12.
6.I.e. N248 and N249.
Rambam:
• 1 Chapter A Day: Order of Prayers Order of Prayers - The Text of All the Intermediate Blessings
English Text | Hebrew Text
Audio: Listen | Download | Video ClassOrder of Prayers - The Text of All the Intermediate Blessings
ברכה אמצעית של לילי שבת The Intermediate Blessing Recited Friday Night –
אתה קדשת את יום השביעי לשמך תכלית מעשה שמים וארץ וברכתו מכל הימים וקדשתו מכל הזמנים כאמור1 ויברך אלהים את יום השביעי ויקדש אותו וגו' אלהינו ואלהי אבותינו רצה נא במנוחתנו וכו'
ברכה אמצעית של יוצר The Intermediate Blessing Recited Shabbat Morning –
ישמח משה במתנת חלקו כי עבד נאמן קראת לו כליל תפארת בראשו נתת בעמדו לפניך על הר סיני הוריד בידו שני לוחות אבנים וכתוב בהן שמירת שבת וכן כתוב בתורתך2 ושמרו בני ישראל וכו' ישמחו במלכותך שומרי שבת קוראי עונג עם מקדשי שביעי אלהינו ואלהי אבותינו רצה נא במנוחתנו כו' עד ברוך אתה יי' מקדש השבת
ברכה אמצעית של מוסף שבת The Intermediate Blessing Recited for Musaf on Shabbat –
למשה צוית על הר סיני מצות שבת שמור וזכור ובו צויתנו יי' אלהינו להקריב לך קרבן מוסף כראוי יהי רצון מלפניך יי' אלהינו שתעלנו לארצנו וכו' ואת מוסף יום המנוח הזה נעשה ונקריב כו' עד על ידי משה עבדך ולא נתתו מלכנו לגויי הארצות ולא הנחלתנו מלכנו לעובדי אלילים גם במנוחתו לא ישכנו ערלים לבית ישראל נתתו זרע ישורון אשר בם בחרת חמדת ימים אותו קראת אלהינו ואלהי אבותינו רצה נא במנוחתנו כו' עד ברוך אתה יי' מקדש השבת
ברכה אמצעית של מנחת שבת The Intermediate Blessing Recited Shabbat Afternoon –
אתה אחד ושמך אחד ומי כעמך ישראל גוי אחד בארץ עטרת תהלה ועטרת ישועה לעמך נתת אברהם יגל יצחק ירנן יעקב ובניו ינוחו בו מנוחה שלימה שאתה רוצה בה יכירו בניך וידעו כי מאתך היא מנוחתם תנחילנו אבינו ואל תהי צרה ויגון ביום מנוחתנו אלהינו ואלהי אבותינו וכו'
סדר תפלות חלק שלישי
א. וזהו נוסח כל הברכות האמצעיות:
ברכה אמצעית של לילי שבת אתה קדשת את יום השביעי לשמך תכלית מעשה שמים וארץ וברכתו מכל הימים וקדשתו מכל הזמנים כאמור ויברך אלהים את יום השביעי ויקדש אותו וגו' אלהינו ואלהי אבותינו רצה נא במנוחתנו וכו' ברכה אמצעית של יוצר ישמח משה במתנת חלקו כי עבד נאמן קראת לו כליל תפארת בראשו נתת בעמדו לפניך על הר סיני הוריד בידו שני לוחות אבנים וכתוב בהן שמירת שבת וכן כתוב בתורתך ושמרו בני ישראל וכו' ישמחו במלכותך שומרי שבת קוראי עונג עם מקדשי שביעי אלהינו ואלהי אבותינו רצה נא במנוחתנו כו' עד ברוך אתה יי' מקדש השבת ברכה אמצעית של מוסף שבת למשה צוית על הר סיני מצות שבת שמור וזכור ובו צויתנו יי' אלהינו להקריב לך קרבן מוסף כראוי יהי רצון מלפניך יי' אלהינו שתעלנו לארצנו וכו' ואת מוסף יום המנוח הזה נעשה ונקריב כו' עד על ידי משה עבדך ולא נתתו מלכנו לגויי הארצות ולא הנחלתנו מלכנו לעובדי אלילים גם במנוחתו לא ישכנו ערלים לבית ישראל נתתו זרע ישורון אשר בם בחרת חמדת ימים אותו קראת אלהינו ואלהי אבותינו רצה נא במנוחתנו כו' עד ברוך אתה יי' מקדש השבת ברכה אמצעית של מנחת שבת אתה אחד ושמך אחד ומי כעמך ישראל גוי אחד בארץ עטרת תהלה ועטרת ישועה לעמך נתת אברהם יגל יצחק ירנן יעקב ובניו ינוחו בו מנוחה שלימה שאתה רוצה בה יכירו בניך וידעו כי מאתך היא מנוחתם תנחילנו אבינו ואל תהי צרה ויגון ביום מנוחתנו אלהינו ואלהי אבותינו וכו':
ברכה אמצעית של מוסף ר"ח The Intermediate Blessing Recited for Musaf on Rosh Chodesh –
ראשי חדשים לעמך נתת זמן כפרה לכל תולדותם להיותם מקריבים לפניך זבחי רצון ושעירי חטאת לכפר בעדם זכרון לכולם יהיו תשועת נפשם מיד שונא מזבח חדש בציון תכין ועולת ראש חדש נעלה עליו שירי דוד נשמע בעירך האמורים לפני מזבחך אהבת עולם תביא להם וברית אבות לבנים תזכור אלהינו ואלהי אבותינו מפני חטאינו גלינו מארצנו ונתרחקנו מעל אדמתנו יהי רצון מלפניך יי' אלהינו שתעלנו לארצנו ואת מוסף יום ראש החדש הזה כו' עד על ידי משה עבדך יהי רצון מלפניך יי' אלהינו ואלהי אבותינו שתחדש עלינו את ראש החדש הזה לטובה ולברכה לחן ולחסד ולרחמים לחיים ולשלום ויהי ראש החדש הזה קץ וסוף לכל חטאתינו וצרותינו תחלה וראש לפדות נפשנו כי בעמך ישראל מכל האומות בחרת וראשי חדשים להם נתת ברוך אתה יי' מקדש ישראל וראשי חדשים
ברכה אמצעית ממוסף ראש חדש שחל להיות בשבת
The Intermediate Blessing Recited for Musaf when Rosh Chodesh Falls on Shabbat
אתה יצרת עולמך מקדם כלית מלאכתך ביום השביעי בחרת בנו מכל העמים ורצית בנו מכל הלשונות וקדשתנו במצותיך וקרבתנו מלכנו לעבודתך ושמך הגדול והקדוש עלינו קראת ותתן לנו יי' אלהינו שבתות למנוחה ויום ראש חדש הזה לכפר בעדנו שחטאנו לפניך ומפני חטאינו וכו' עד ומוספים כהלכתן ואת מוספי יום המנוח הזה ויום ראש החדש הזה נעשה ונקריב את קרבנות חובותינו תמידין כסדרן כמצות רצונך כמו שכתבת עלינו בתורתך על ידי משה עבדך יהי רצון מלפניך יי' אלהינו ואלהי אבותינו שתחדש וכו' עד לפדות נפשנו רצה נא במנוחתנו וקדשנו במצותיך כו' עד וינוחו בם כל ישראל אוהבי שמך ברוך אתה יי' מקדש השבת וישראל וראשי חדשים
ברכה אמצעית של מוסף ר"ח ראשי חדשים לעמך נתת זמן כפרה לכל תולדותם להיותם מקריבים לפניך זבחי רצון ושעירי חטאת לכפר בעדם זכרון לכולם יהיו תשועת נפשם מיד שונא מזבח חדש בציון תכין ועולת ראש חדש נעלה עליו שירי דוד נשמע בעירך האמורים לפני מזבחך אהבת עולם תביא להם וברית אבות לבנים תזכור אלהינו ואלהי אבותינו מפני חטאינו גלינו מארצנו ונתרחקנו מעל אדמתנו יהי רצון מלפניך יי' אלהינו שתעלנו לארצנו ואת מוסף יום ראש החדש הזה כו' עדע"ימשה עבדך יהי רצון מלפניך יי' אלהינו ואלהי אבותינו שתחדש עלינו את ראש החדש הזה לטובה ולברכה לחן ולחסד ולרחמים לחיים ולשלום ויהי ראש החדש הזה קץ וסוף לכל חטאתינו וצרותינו תחלה וראש לפדות נפשנו כי בעמך ישראל מכל האומות בחרת וראשי חדשים להם נתת ברוך אתה יי' מקדש ישראל וראשי חדשים ברכה אמצעית ממוסף ראש חדש שחל להיות בשבת אתה יצרת עולמך מקדם כלית מלאכתך ביום השביעי בחרת בנו מכל העמים ורצית בנו מכל הלשונות וקדשתנו במצותיך וקרבתנו מלכנו לעבודתך ושמך הגדול והקדוש עלינו קראת ותתן לנו יי' אלהינו שבתות למנוחה ויום ראש חדש הזה לכפר בעדנו שחטאנו לפניך ומפני חטאינו וכו' עד ומוספים כהלכתן ואת מוספי יום המנוח הזה ויום ראש החדש הזה נעשה ונקריב את קרבנות חובותינו תמידין כסדרן כמצות רצונך כמו שכתבת עלינו בתורתך על ידי משה עבדך יהי רצון מלפניך יי' אלהינו ואלהי אבותינו שתחדש וכו' עד לפדות נפשנו רצה נא במנוחתנו וקדשנו במצותיך כו' עד וינוחו בם כל ישראל אוהבי שמך ברוך אתה יי' מקדש השבת וישראל וראשי חדשים:
ברכה אמצעית של יום טוב של פסח ערבית שחרית ומנחה
The Intermediate Blessing Recited on Pesachin the Evening, Morning, and Afternoon Service
אתה בחרתנו מכל העמים אהבת אותנו ורצית בנו מכל הלשונות וקדשתנו במצותיך וקרבתנו מלכנו לעבודתך ושמך הגדול והקדוש עלינו קראת ותתן לנו יי' אלהינו מועדים לשמחה חגים וזמנים
לששון את יום טוב מקרא קדש הזה את יום חג המצות הזה זמן חירותנו באהבה זכר ליציאת מצרים אלהינו ואלהי אבותינו יעלה ויבא כו' והשיאנו יי' אלהינו את ברכת מועדיך לחיים ולשלום כאשר אמרת ורצית לברכנו כן תברכנו סלה ותן חלקנו בתורתך ושמח נפשנו בישועתך וכו' ברוך אתה יי' מקדש ישראל והזמנים
ברכה אמצעית של יום טוב של פסח ערבית שחרית ומנחה אתה בחרתנו מכל העמים אהבת אותנו ורצית בנו מכל הלשונות וקדשתנו במצותיך וקרבתנו מלכנו לעבודתך ושמך הגדול והקדוש עלינו קראת ותתן לנו יי' אלהינו מועדים לשמחה חגים וזמנים לששון את יום טוב מקרא קדש הזה את יום חג המצות הזה זמן חירותנו באהבה זכר ליציאת מצרים אלהינו ואלהי אבותינו יעלה ויבא כו' והשיאנו יי' אלהינו את ברכת מועדיך לחיים ולשלום כאשר אמרת ורצית לברכנו כן תברכנו סלה ותן חלקנו בתורתך ושמח נפשנו בישועתך וכו' ברוך אתה יי' מקדש ישראל והזמנים:
ברכה אמצעית ממוסף הפסח The Intermediate Blessing Recited for Musaf on Pesach –
אתה בחרתנו מכל העמים כו' עד זכר ליציאת מצרים ומפני חטאינו גלינו מארצנו ונתרחקנו מעל אדמתנו ואין אנו יכולין לעלות להראות ולהשתחוות לפניך בבית בחירתך בנוה הדרך בבית הגדול והקדוש שנקרא שמך עליו מפני היד שנשתלחה במקדשך יהי רצון מלפניך יי' אלהינו שתשוב ותרחם עליו ועלינו ברחמיך הרבים ותקבץ פזורינו מבין הגוים ונפוצותינו כנס מירכתי ארץ והביאנו לציון עירך ברנה ולירושלים בית מקדשך בשמחת עולם ושם נעשה לפניך את קרבנות חובותינו תמידין כסדרן ומוספין כהלכתן ואת מוסף יום טוב מקרא קדש הזה יום חג המצות הזה נעשה ונקריב לפניך כמצות רצונך כמו שכתבת עלינו בתורתך על ידי משה עבדך מלך רחמן רחם עלינו וכו' והשיאנו וכו' ברוך אתה יי' מקדש ישראל והזמנים
ברכה אמצעית ממוסף הפסח אתה בחרתנו מכל העמים כו' עד זכר ליציאת מצרים ומפני חטאינו גלינו מארצנו ונתרחקנו מעל אדמתנו ואין אנו יכולין לעלות להראות ולהשתחוות לפניך בבית בחירתך בנוה הדרך בבית הגדול והקדוש שנקרא שמך עליו מפני היד שנשתלחה במקדשך יהי רצון מלפניך יי' אלהינו שתשוב ותרחם עליו ועלינו ברחמיך הרבים ותקבץ פזורינו מבין הגוים ונפוצותינו כנס מירכתי ארץ והביאנו לציון עירך ברנה ולירושלים בית מקדשך בשמחת עולם ושם נעשה לפניך את קרבנות חובותינו תמידין כסדרן ומוספין כהלכתן ואת מוסף יום טוב מקרא קדש הזה יום חג המצות הזה נעשה ונקריב לפניך כמצות רצונך כמו שכתבת עלינו בתורתךע"ימשה עבדך מלך רחמן רחם עלינו וכו' והשיאנו וכו' ברוך אתה יי' מקדש ישראל והזמנים
ובנוסח הזה הוא מתפלל בחג שבועות ובחג הסוכות בלא חסרון ובלא יתר אלא שבחג השבועות הוא אומר
One follows this order when praying on the holidays of Shavuos and Sukkos without subtracting or adding anything, except that on Shavuos, one says:
את יום טוב מקרא קדש הזה את יום חג השבועות הזה זמן מתן תורתנו באהבה זכר ליציאת מצרים
ובמוסף הוא אומר –And in Musaf, he says:
ואת מוסף יום טוב מקרא קדש הזה יום חג השבועות הזה
וכן בסוכות הוא אומר – Similarly, on Sukkos, one says:
את יום טוב מקרא קדש הזה יום חג הסוכות הזה זמן שמחתנו באהבה וכו'
ובשמיני עצרת אומר – And on Shemini Atzeres, one says:
את יום טוב מקרא קדש הזה את יום חג שמיני עצרת הזה זמן שמחתנו כו'
וכן במוסף אומר – And in Musaf, he says:
ואת מוסף יום טוב מקרא קדש הזה יום חג שמיני כו'
ואם חל יום טוב להיות בשבת אומר – If a festival falls on the Sabbath, one says:
אתה בחרתנו כו' עד ותתן לנו יי' אלהינו שבתות למנוחה מועדים לשמחה חגים וזמנים לששון את יום המנוח הזה ואת יום טוב מקרא קדש הזה את יום פלוני כו'
וכן במוסף אומר– : Similarly, in Musaf, he says
ואת מוספי יום המנוח הזה כו'
ועל דרך זו הוא מזכיר השבת בראש השנה וביום הכפורים אם חלו להיות בשבת בין בשאר תפלות בין במוסף וחותם בכל התפלות של שלש רגלים
In a similar manner, he mentions theSabbathon Rosh HaShanah and Yom Kippur if they fall on the Sabbath, whether in the other prayer services or in Musaf. In such a situation, in all the services of the three festivals, he concludes:
מקדש השבת וישראל והזמנים
ובראש השנה חותם – On Rosh HaShanah, one concludes:
מלך על כל הארץ מקדש השבת וישראל ויום הזכרון
וביום הכפורים – On Yom Kippur, one concludes:
מלך על כל הארץ מקדש השבת וישראל ויום הכפורים
ובנוסח הזה הוא מתפלל בחג שבועות ובחג הסוכות בלא חסרון ובלא יתר אלא שבחג השבועות הוא אומר את יום טוב מקרא קדש הזה את יום חג השבועות הזה זמן מתן תורתנו באהבה זכר ליציאת מצרים ובמוסף הוא אומר ואת מוסף יום טוב מקרא קדש הזה יום חג השבועות הזה וכן בסוכות הוא אומר את יום טוב מקרא קדש הזה יום חג הסוכות הזה זמן שמחתנו באהבה וכו' ובשמיני עצרת אומר את יום טוב מקרא קדש הזה את יום חג שמיני עצרת הזה זמן שמחתנו כו' וכן במוסף אומר ואת מוסף יום טוב מקרא קדש הזה יום חג שמיני כו':
ואם חל יום טוב להיות בשבת אומר אתה בחרתנו כו' עד ותתן לנו יי' אלהינו שבתות למנוחה מועדים לשמחה חגים וזמנים לששון את יום המנוח הזה ואת יום טוב מקרא קדש הזה את יום פלוני כו' וכן במוסף אומר ואת מוספי יום המנוח הזה כו' ועל דרך זו הוא מזכיר השבת בראש השנה וביוה"כ אם חלו להיות בשבת בין בשאר תפלות בין במוסף וחותם בכל התפלות של שלש רגלים מקדש השבת וישראל והזמנים ובראש השנה חותם מלך על כל הארץ מקדש השבת וישראל ויום הזכרון וביום הכפורים מלך על כל הארץ מקדש השבת וישראל ויוה"כ.
נהגו רוב העם מראש השנה ועד יום הכפורים להוסיף בכל תפלה בעשרת הימים, בברכה ראשונה מוסיפים
Most people follow the custom of making the following additions in all the prayer services during the Ten Days between Rosh HaShanah and Yom Kippur.3 In the first blessing, this addition is made:
זכרנו לחיים כו' ברוך אתה יי' מגן אברהם
ומוסיפין בברכה שניה – In the second blessing, this addition is made:
מי כמוך אב הרחמים זוכר יצוריו ברחמים ברוך אתה יי' מחיה המתים
ומוסיפין בברכת י"ח - In the eighteenth blessing, one adds:
זכור רחמיך וכו'
ובברכה אחרונה מוסיפין – In the last blessing, one adds:
ובספר חיים וכו'
ובתפלת נעילה של יום הצום אומר בברכה זכרנו לחיים חתמנו. וכל אלו התוספות מנהג מקומות ויש מקומות שנהגו שלא יוסיפו דבר
In the Neilah service of the fast [of Yom Kippur], in the first blessing, instead of zochreinu, one should say chasmeinu. All of these additions are dependent on local custom. In some places, no additions are made.
מנהג פשוט שמברכין ברכה שלישית בנוסח זה בשני ימים של ראש השנה בכל תפלה ותפלה מארבע התפלות וכן נהגו מקצת לברך אותה באותו הנוסח בכל תפלה ותפלה מחמש תפלות של יום הכפורים וזהו נוסחה
It is common custom to recite the third blessing following this text on the two days of Rosh HaShanah in all the four services of the day. Similarly, some follow the custom of reciting this text in each of the five services of Yom Kippur. This is the text:
אתה קדוש ושמך קדוש וקדושים בכל יום יהללוך סלה ובכן תן פחדך יי' אלהינו על כל מעשיך ואימתך על כל מה שבראת וייראוך כל המעשים וישתחוו לפניך כל הברואים ויעשו כולם אגודה אחת לעשות רצונך בלבב שלם כו' ובכן תן כבוד לעמך תהלה ליריאיך ותקוה טובה לדורשיך ופתחון פה למיחלים לך שמחה לארצך ששון לעירך וצמיחת קרן לדוד עבדך ועריכת נר לבן ישי משיחך במהרה בימינו ואז צדיקים יראו וישמחו וישרים יעלוזו וחסידים כו' ככתוב בדברי קדשך ימלוך יי' לעולם אלהיך ציון לדור ודור הללויה וכתוב ויגבה יי' וגו' ברוך אתה יי' המלך הקדוש
ברכה אמצעית של ראש השנה ערבית שחרית ומנחה
The Intermediate Blessing Recited on Rosh HaShanahin the Evening, Morning, and Afternoon Service
אתה בחרתנו מכל העמים כו' ותתן לנו יי' אלהינו את יום טוב מקרא קדש הזה זכרון תרועה באהבה זכר ליציאת מצרים אלהינו ואלהי אבותינו יעלה ויבא כו' אלהינו ואלהי אבותינו מלוך על כל העולם כולו בכבודך והנשא על כל הארץ ביקרך והופע בהדר גאון עוזך על כל יושבי תבל ארצך וידע כל פעול כי אתה פעלתו ויבין כל יצור כי אתה יצרתו ויאמר כל אשר רוח ונשמה באפו יי' וכו' קדשנו כו' ברוך אתה יי' מלך על כל הארץ מקדש ישראל ויום הזכרון
ראש השנה נהגו רוב העם מראש השנה ועד יום הכפורים להוסיף בכל תפלה בעשרת הימים בברכה ראשונה מוסיפים זכרנו לחיים כו' ברוך אתה יי' מגן אברהם ומוסיפין בברכה שנייה מי כמוך אב הרחמים זוכר יצוריו ברחמים ברוך אתה יי' מחיה המתים ומוסיפין בברכת י"ח זכור רחמיך וכו' ובברכה אחרונה מוסיפין ובספר חיים וכו' ובתפלת נעילה של יום הצום אומר בברכה זכרנו לחיים חתמנו וכל אלו התוספות מנהג מקומות ויש מקומות שנהגו שלא יוסיפו דבר:
מנהג פשוט שמברכין ברכה שלישית בנוסח זה בשני ימים של ראש השנה בכל תפלה ותפלה מארבע התפלות וכן נהגו מקצת לברך אותה באותו הנוסח בכל תפלה ותפלה מחמש תפלות של יוה"כ וזהו נוסחה:
אתה קדוש ושמך קדוש וקדושים בכל יום יהללוך סלה ובכן תן פחדך יי' אלהינו על כל מעשיך ואימתך על כל מה שבראת וייראוך כל המעשים וישתחוו לפניך כל הברואים ויעשו כולם אגודה אחת לעשות רצונך בלבב שלם כו' ובכן תן כבוד לעמך תהלה ליריאיך ותקוה טובה לדורשיך ופתחון פה למיחלים לך שמחה לארצך ששון לעירך וצמיחת קרן לדוד עבדך ועריכת נר לבן ישי משיחך במהרה בימינו ואז צדיקים יראו וישמחו וישרים יעלוזו וחסידים כו' ככתוב בדברי קדשך ימלוך יי' לעולם אלהיך ציון לדור ודור הללויה וכתוב ויגבה יי' וגו' ברוך אתה יי' המלך הקדוש ברכה אמצעית של ראש השנה ערבית שחרית ומנחה אתה בחרתנו מכל העמים כו' ותתן לנו יי' אלהינו את יום טוב מקרא קדש הזה זכרון תרועה באהבה זכר ליציאת מצרים אלהינו ואלהי אבותינו יעלה ויבא כו' אלהינו ואלהי אבותינו מלוך על כל העולם כולו בכבודך והנשא על כל הארץ ביקרך והופע בהדר גאון עוזך על כל יושבי תבל ארצך וידע כל פעול כי אתה פעלתו ויבין כל יצור כי אתה יצרתו ויאמר כל אשר רוח ונשמה באפו יי' וכו' קדשנו כו' ברוך אתה יי' מלך על כל הארץ מקדש ישראל ויום הזכרון:
ברכה ראשונה משלש ברכות אמצעיות של מוסף ראש השנה
The First of the Three Intermediate Blessings Recited in Musaf on Rosh HaShanah4
אתה בחרתנו ומפני חטאינו כו' ואת מוספי כו' כמו שכתוב עלינו לשבח לאדון הכל לתת גדולה ליוצר בראשית שלא עשנו כגויי הארצות וכו' אוחילה לאל אחלה פניו אשאלה ממנו מענה לשון אשר בקהל עם אשירה עוזו אביעה רננות בעד מפעליו כו' ברוך אתה יי' למדני חוקיך על כן נקוה לך יי' אלהינו לראות מהרה בתפארת עוזך וכו' אלהינו ואלהי אבותינו מלוך כו' ברוך אתה יי' מלך על כל הארץ מקדש ישראל ויום הזכרון היום הרת עולם היום יעמיד במשפט כל יצורי עולם אם כבנים אם כעבדים אם כבנים רחמנו כרחם אב על בנים אם כעבדים עינינו לך תלויות וכו'
ברכה שניה The Second Blessing –
אתה זוכר מעשה עולם ופוקד כל יצורי קדם כו' כי זוכר הנשכחות אתה הוא מעולם ואין שכחה לפני כסא כבודך ועקדת יצחק לזרעו תזכור וכו' היום הרת עולם היום יעמיד במשפט כל יצורי עולם אם כבנים אם כעבדים אם כבנים רחמנו כרחם אב על בנים כו'
ברכה שלישית The Third Blessing –
אתה נגלית בענן כבודך על עם קדשך לדבר עמם מן השמים השמעתם קולך כו' כי אתה שומע כו' ברוך אתה יי' שומע תרועה היום הרת עולם כו' ככתוב למעלה
ברכה אמצעית של צום יום הכפורים בערבית ושחרית ומנחה ונעילה
The Intermediate Blessing Recited on the Fast of Yom Kippur in the Evening, Morning, Afternoon, and Neilah Service
אתה בחרתנו כו' ותתן לנו יי' אלהינו את יום הכפורים הזה ואת יום מקרא קדש הזה למחילה וכו' אלהינו ואלהי אבותינו יעלה ויבוא יגיע יראה וירצה ישמע ויפקד ויזכר לפניך זכרוננו זכרון אבותינו זכרון ירושלים עירך וזכרון משיח בן דוד וכו' אלהינו ואלהי אבותינו מחול לעונותינו וכו' אלהינו ואלהי אבותינו מלוך כו' קדשנו כו' ודברך אמת וקיים כו' ברוך אתה יי' מלך על כל הארץ מלך מוחל וסולח וכו'
ברכה ראשונה משלש ברכות אמצעיות של מוסף ראש השנה אתה בחרתנו ומפני חטאינו כו' ואת מוספי כו' כמו שכתוב עלינו לשבח לאדון הכל לתת גדולה ליוצר בראשית שלא עשנו כגויי הארצות וכו' אוחילה לאל אחלה פניו אשאלה ממנו מענה לשון אשר בקהל עם אשירה עוזו אביעה רננות בעד מפעליו כו' ברוך אתה יי' למדני חוקיך על כן נקוה לך יי' אלהינו לראות מהרה בתפארת עוזך וכו' אלהינו ואלהי אבותינו מלוך כו' ברוך אתה יי' מלך על כל הארץ מקדש ישראל ויום הזכרון היום הרת עולם היום יעמיד במשפט כל יצורי עולם אם כבנים אם כעבדים אם כבנים רחמנו כרחם אב על בנים אם כעבדים עינינו לך תלויות וכו' ברכה שנייה אתה זוכר מעשה עולם ופוקד כל יצורי קדם כו' כי זוכר הנשכחות אתה הוא מעולם ואין שכחה לפני כסא כבודך ועקדת יצחק לזרעו תזכור וכו' היום הרת עולם היום יעמיד במשפט כל יצורי עולם אם כבנים אם כעבדים אם כבנים רחמנו כרחם אב על בנים כו' ברכה שלישית אתה נגלית בענן כבודך על עם קדשך לדבר עמם מן השמים השמעתם קולך כו' כי אתה שומע כו' ברוך אתה יי' שומע תרועה היום הרת עולם כו' ככתוב למעלה:
ברכה אמצעית של מוסף The Intermediate Blessing Recited for Musaf [on Yom Kippur] –
אתה בחרתנו ומפני חטאינו ואת מוספי יום מקרא קדש הזה נעשה ונקריב לפניך כמצות רצונך כו' אלהינו ואלהי אבותינו מחול לעונותינו ביום צום הכפורים הזה מחה והעבר פשעינו כו' עד ומבלעדיך אין לנו מלך מוחל וסולח וכו' אלהינו ואלהי אבותינו מלוך על כל העולם כולו בכבודך והנשא על כל הארץ ביקרך והופע בהדר גאון עוזך וכו' עד ומלכותו בכל משלה קדשנו במצותיך ותן חלקנו בתורתך ושבענו מטובך ושמחנו בישועתך וטהר לבנו לעבדך באמת ודברך כו' עד ברוך אתה יי' מקדש ישראל ויום הכפורים
נהגו העם בכל תפלות המוספין כשהוא אומר כמו שכתבת עלינו בתורתך על ידי משה עבדך מזכיר קרבנות אותו היום כמו שהם כתובים בתורה וקורא אותם הפסוקים ואם לא הזכיר כיון שאמר כמו שכתבת עלינו בתורתך שוב אינו צריך:
People have adopted the custom that, in all of the Musaf Prayers, when saying: "As You prescribed for us in Your Torah, through Moses Your servant," the sacrifices offered on that day are mentioned, as they are written in the Torah, reciting the said verses. If one does not recite them, as long as he says: ""As You prescribed for us in Your Torah," nothing more is required.
ברכה אמצעית של צום יום הכפורים בערבית ושחרית ומנחה ונעילה אתה בחרתנו כו' ותתן לנו יי' אלהינו את יוה"כ הזה ואת יום מקרא קדש הזה למחילה וכו' אלהינו ואלהי אבותינו יעלה ויבוא יגיע יראה וירצה ישמע ויפקד ויזכר לפניך זכרוננו זכרון אבותינו זכרון ירושלים עירך וזכרון משיח בן דוד וכו' אלהינו ואלהי אבותינו מחול לעונותינו וכו' אלהינו ואלהי אבותינו מלוך כו' קדשנו כו' ודברך אמת וקיים כו' ברוך אתה יי' מלך על כל הארץ מלך מוחל וסולח וכו' ברכה אמצעית של מוסף אתה בחרתנו ומפני חטאינו ואת מוספי יום מקרא קדש הזה נעשה ונקריב לפניך כמצות רצונך כו' אלהינו ואלהי אבותינו מחול לעונותינו ביום צום הכפורים הזה מחה והעבר פשעינו כו' עד ומבלעדיך אין לנו מלך מוחל וסולח וכו' אלהינו ואלהי אבותינו מלוך על כל העולם כולו בכבודך והנשא על כל הארץ ביקרך והופע בהדר גאון עוזך וכו' עד ומלכותו בכל משלה קדשנו במצותיך ותן חלקנו בתורתך ושבענו מטובך ושמחנו בישועתך וטהר לבנו לעבדך באמת ודברך כו' עד ברוך אתה יי' מקדש ישראל ויום הכפורים נהגו העם בכל תפלות המוספין כשהוא אומר כמו שכתבת עלינו בתורתך על ידי משה עבדך מזכיר קרבנות אותו היום כמו שהם כתובים בתורה וקורא אותם הפסוקים ואם לא הזכיר כיון שאמר כמו שכתבת עלינו בתורתך שוב אינו צריך:
FOOTNOTES
1.
Genesis 2:3.
2.
Exodus 31:16.
3.
With regarding to the following, see Hilchot Tefilah 2:19.
4.
See ibid.:8.
Rambam:
• 3 Chapters A Day: Shvuot Shvuot - Chapter 7, Shvuot Shvuot - Chapter 8, Shvuot Shvuot - Chapter 9
English Text | Hebrew Text
Audio: Listen | Download | Video ClassShvuot - Chapter 7
1
When a person issues a financial claim against a colleague which would require the latter to pay were he to admit [liability]1 and [the colleague] denies [his obligation] and takes an oath or the plaintiff administers an oath to him and he denies [any obligation]. [If he is lying,] the defendant is liable for an oath concerning a sh'vuat hapikadon.2
[The above applies] even if [the defendant] does not respond Amen.3 For with regard to a sh'vuat hapikadon, one is liable whether he took the oath on his own initiative or another person administered the oath to him and he denied [any obligation], even though he did not respond Amen. For denying the claim after the plaintiff administered the oath is equivalent to responding Amen.4
א
התובע חבירו בממון שאם הודה בו יהיה חייב לשלם וכפר ונשבע, או שהשביעו התובע וכפר, הרי זה הנתבע הוא חייב בשבועת הפקדון אף על פי שלא ענה אמן, שבשבועת הפקדון אחד הנשבע מפי עצמו ואחד שהשביעו אחר וכפר אע"פ שלא ענה אמן חייב שכפירתו אחר שהשביעו התובע כעניית אמן.
2
[This does not apply] when [the plaintiff] lodges a claim which if acknowledged by the defendant, i.e., if he would admit that it is true, would not require him to make payment, e.g., he lodged a claim concerning a k'nas.5 For a person is not required to pay a k'nas based on his own admission.6 [In such an instance,] if a person denied [an obligation], he is exempt from a sh'vuat hapikadon, but liable for a sh'vuat bitui.7
ב
תבעו בממון שאם יודה לו ויאמר כן הדבר לא יהיה חייב לשלם, כגון שתבעו בקנס שאין אדם משלם קנס ע"פ עצמו, וכפר ונשבע, הרי זה פטור משבועת הפקדון וחייב משום שבועת ביטוי.
3
Similarly, if [the plaintiff] lodged a claim concerning landed property, a servant, or a promissory note, and [the defendant] denied [the claim] and took an oath, he is exempt from a sh'vuat hapikadon, but liable for a sh'vuat bitui, for he took a false oath.
ג
וכן אם תבעו בקרקע או בעבד או בשטר וכפר ונשבע פטור משבועת הפקדון וחייב בשבועת ביטוי שהרי נשבע על שקר.
4
Why is one [who took an oath concerning such claims] exempt from [the obligations of a false] sh'vuat hapikadon? Behold, were he to have acknowledged [his obligation], he would have been held liable and [required] to pay what he denied. Because [Leviticus 5:21-22] states: "Concerning an entrusted object, a [financial] deposit, a robbery; he oppressed his colleague, or discovered a lost object." All of this concerns movable property which if he would admit his liability he would have to make financial restitution from his own domain.
This excludes landed property for it is not movable property. For landed property is always revealed before its owner8 and is always in their possession.9[Similarly,] it excludes servants, for an equation is established between servants and landed property.10 And it excludes promissory notes, for their actual substance is not of financial value.11
ד
ולמה נפטר משום שבועת הפקדון והרי זה אילו הודה חייב היה ומשלם מה שכפר, לפי שנאמר בפקדון או בתשומת יד או בגזל או עשק את עמיתו או מצא אבדה הכל מטלטלין שאם יודה בהן יוציא ממון מתחת ידו, ויצאו קרקעות שאין מטלטלין והרי הן לפני בעליהן ובחזקתן, ויצאו עבדים שהוקשו לקרקעות, ויצאו שטרות שאין גופן ממון.
5
[The above laws apply] whether one took an oath after the plaintiff lodged a claim against him or whether he took it on his own initiative even though a claim was not lodged against him.12
What his implied? He took the initiative and said: "Why are you following me? Do I have any money belonging to you? I am taking an oath that I am not in possession of any of your money." Since he denied [an obligation] and took an oath, [he is liable,] even though [the plaintiff] did not lodge a claim against him.
ה
אחד הנשבע אחר שתבעו בעל הממון, או הנשבע מעצמו אע"פ שלא תבעו, כיצד כגון שקדם ואמר למה אתה הולך אחרי כלום יש לך בידי ממון שבועה שאין לך בידי ממון, הרי זה חייב בשבועת הפקדון הואיל וכפר ונשבע ואע"פ שלא תבעו זה.
6
[One is liable] whether he took an oath to the person to whom he owes the money or to his agent who was given power of attorney. For a person's agent is equivalent to his own self.13
ו
אחד הנשבע לבעל הממון עצמו או לשלוחו הבא בהרשאתו ששלוחו של אדם כמותו.
7
One is not liable for a sh'vuat hapikadon unless he requires him to take an oath in a language that he understands.14
ז
ואינו חייב בשבועת הפקדון עד שישביעו בלשון שהוא מכירה.
8
When a person consciously takes a sh'vuat hapikadon, even though he takes a false oath and is warned by witnesses at the time he takes the oath, he is not liable for lashes, but instead must merely bring a guilt offering. For the Torah excluded him from those who are liable for lashes15 and obligated him to bring a guilt offering whether he transgressed willfully or inadvertently, as we explained.16
ח
הנשבע שבועת הפקדון במזיד אע"פ שנשבע לשקר והתרו בו עדים בשעת שבועתו אינו לוקה אלא מביא אשמו בלבד, שהרי הכתוב מוציאו מכלל חייבי מלקות וחייבו אשם בין בזדון בין בשגגה כמו שבארנו.
9
If one denied [an obligation] and took an oath [concerning it] four or five times or the plaintiff administered an oath to him four or fives times and he denied each one of them, he is liable for a guilt offering for each individual oath.17 [This applies] whether this took place in a court or outside the court.
[The rationale is that] were he to have admitted his obligation after making his denial, he would be liable to make restitution even though he made the denial in a court. Thus with each denial, he is making himself exempt from payment. Hence, he is liable for each individual oath.
ט
כפר ונשבע ארבע או חמש פעמים, או שהשביעו התובע ארבע וחמש פעמים והוא כופר על כל אחת ואחת בין בבית דין בין שלא בבית דין הרי זה חייב קרבן אשם על כל שבועה ושבועה, שאילו הודה אחר שכפר היה חייב לשלם אע"פ שכפר בבית דין ונמצא פוטר עצמו בכל כפירה וכפירה מן התשלומין לפיכך חייב על כל שבועה ושבועה.
10
If five different people were lodging claims against him and telling him: "Give us the entrusted article of ours that you have in your possession," and he responds: "[I am taking] an oath that I do not have anything of yours in my possession," [should his oath be false,] he is liable for only one sacrifice.18
[If he answers: "I am taking] an oath that I don't have anything of yours, or of yours,... or of yours, in my possession," he is liable for each [statement].19
י
היו חמשה תובעין אותו ואומרין לו תן לנו פקדון שיש לנו בידך, שבועה שאין לכם בידי אינו חייב אלא קרבן אחד, שבועה שאין לך בידי לא לך ולא לך ולא לך חייב על כל אחת ואחת.
11
If his colleague told him: "Give me the entrusted object, [financial] deposit, stolen object, and lost object [of mine], that you have in your possession," and he responds: "[I am taking] an oath that I do not have anything of yours in my possession," [should his oath be false,] he is liable for only one [sacrifice].20 Even if the total of all the claims is [merely] a p'rutah, they are all included together and he is liable.21
יא
אמר לו חבירו תן לי פקדון ותשומת יד גזל ואבדה שיש לי בידך, שבועה שאין לך בידי אינו חייב אלא אחת, ואפילו היה לו פרוטה אחת מכולן הרי אלו מצטרפין וחייב.
12
[If he answers: "I am taking] an oath that I don't have an entrusted object, [financial] deposit, stolen object, and lost object of yours in my possession," he is liable for each [statement].22
יב
שבועה שאין לך בידי פקדון תשומת יד גזל ואבדה חייב על כל אחת ואחת.
13
[If the plaintiff says:] "Give me the wheat, barley, and buckwheat of mine that you have in your possession," and [the defendant responds]: "[I am taking] an oath that I do not have anything of yours in my possession," [should his oath be false,] he is liable for only one [sacrifice].23 [If he answers: "I am taking] an oath that I don't have any wheat, barley, and buckwheat of yours in my possession," he is liable for each [statement].
יג
תן לי חטים ושעורים וכוסמין שיש לי בידך, שבועה שאין לך בידי אינו חייב אלא אחת, שבועה שאין לך בידי חטים ושעורין וכוסמין חייב על כל אחת ואחת.
14
If five different people were lodging claims against him and telling him: "Give us the entrusted article, [financial] deposit, stolen object, and lost object [of mine], that you have in your possession," and he responds to one of them: "[I am taking] an oath that I don't have an entrusted object, stolen object, lost object, and [financial] deposit of yours, or of yours,... or of yours in my possession," he is liable for each claim [made] by each individual. Thus he is liable for 20 guilt offerings.24
יד
היו חמשה תובעין אותו ואומרין לו תן לנו פקדון גזל ואבדה ותשומת יד שיש לנו בידך, ואמר לאחד מהן שבועה שאין לך בידי פקדון וגזל ואבדה ותשומת יד ולא לך ולא לך ולא לך הרי זה חייב על כל טענה וטענה לכל אחד ואחד ונמצא זה חייב עשרים אשם.
15
If [the defendant] claims that he lost an entrusted object or denies [receiving it], he took an oath, and afterwards admitted [that it was in his possession], and then claimed that it was lost, took an oath, and then admitted [that it was in his possession], he must pay the principal and an additional fifth for each oath that he took.25 [This is derived from Leviticus 5:24 which literally translates as] "its fifths,"26 [implying that] the Torah took into account several fifths for [one sum of] principal.
What is implied? The principal was [worth] four [zuz]. One denied [receiving an entrusted article], took an oath, and then admitted [that he possessed it]. Afterwards, he claimed that it was lost, took an oath and then made a second admission, and then claimed that it was lost, took an oath and then made an admission another time. He is required to pay seven [zuz].27 Similar laws apply in all analogous situations.
טו
טען שאבד הפקדון או כפר בו ונשבע ואחר כך הודה, וחזר וטען שאבד ונשבע וחזר והודה משלם הקרן הראשון וחומש אחד על כל שבועה ושבועה שנאמר וחמישיתיו, התורה רבתה חומשין הרבה על קרן אחד, כיצד היה הקרן ארבעה וכפר ונשבע והודה וחזר וטען שאבד ונשבע וחזר והודה וחזר וטען שאבד ונשבע והודה משלם שבעה וכל כיוצא בזה.
16
A value less than a p'rutah is not considered as financially significant.28 Hence, if a person lodges a claim against a colleague for less than a p'rutah or for articles worth less than a p'rutah and [the defendant] denied the obligation and took an oath, he is exempt with regard to a sh'vuat hapikadon29 and liable for a sh'vuat bitui.30
טז
פחות מפרוטה אינו ממון לפיכך התובע חבירו בפחות מפרוטה או בפחות משוה פרוטה וכפר ונשבע פטור משבועת הפקדון וחייב בשבועת ביטוי.
FOOTNOTES
1.
The qualifications the Rambam mentions here make a distinction between mammon, a financial claim, for which one is liable for a sh'vuat hapikadon and k'nas, a fine, for which one is not liable, as stated in the following halachah.
2.
The term literally means "an oath concerning an entrusted object." Its meaning in a halachic context is explained in this and the subsequent halachot.
If one takes such an oath falsely, he is liable to pay an additional fifth of the principal and bring a guilt offering as stated in Chapter 1, Halachah 9.
3.
With regard to other oaths, it is necessary for the person to answer Amen as stated in Chapter 2, Halachah 1. Nevertheless, a sh'vuat hapikadon is a unique instance, as the Rambam continues to explain.
4.
If, however, he remains silent in response to the oath administered by the plaintiff, he is not liable even if he had denied his claim beforehand (Radbaz).
5.
A fine. In Hilchot Nizkei Mammon 2:8, the Rambam defines a fine as an instance where a person pays more or less than the monetary value of the damage he caused.
6.
See Hilchot Genevah 1:5. See also Chapter 8, Halachot 1-3, for illustrations of this concept.
7.
For he is taking a false oath regarding his past activity.
8.
In contrast to movable property which can be concealed.
9.
In contrast to movable property where possession may determine ownership in a situation of doubt, with regard to landed property, a person must display proof of ownership. See also Hilchot To'en V'Nit'an 5:1; Hilchot Gezeilah 8:14; 9:1.
10.
See Hilchot To'en V'Nit'an, loc. cit.
11.
Instead, they only serve as proof of an obligation (ibid.).
12.
Note the contrast to an oath concerning testimony (Chapter 9, Halachah 6-7). The gloss of the Torah Temimah to the prooftext explains that since the verse speaks of "deny his [obligation to] a colleague," he is liable whether his colleague demands an oath of him or not.
13.
See Hilchot Shluchim 3:5, 7. See the Lechem Mishneh who emphasizes that the principal must have given the agent power of attorney to require an oath of the defendant. If, however, he merely gave the agent the authority to prosecute the claim, he may not require him to take an oath.
14.
For an oath can be taken in any language. Sotah 33a derives this from the exegesis of Leviticus 5:1.
15.
Neither is one who takes such a false oath liable for lashes for taking a false sh'vuat bitui.
16.
See Chapter 1, Halachah 9, which explains that one is liable for a sacrifice whether he transgressed willingly or inadvertently. As mentioned in the notes to Chapter 1, Halachah 8, one is not liable for lashes either because the transgression does not involve a deed, or because financial compensation must be given and a person is not held liable both for financial restitution and lashes.
17.
Note the contrast to an oath concerning testimony, as stated in Chapter 10, Halachah 18. He is also liable to pay an additional fifth of the principal for each false oath, as stated in Halachah 15.
18.
Since his response included all of them in one statement, it is considered only as one oath.
19.
Since he addressed each one individually, each statement is considered as an independent oath.
20.
Since his response included all of these items in one statement, it is considered only as one oath.
21.
In this instance, were they to have been considered individually, he would be exempt, for since each of the claims are less than a p'rutah, they are not significant individually. Nevertheless, since he included them in one statement, the sum is totaled as one and he is liable.
22.
Since he mentioned each item individually, each statement is considered as an independent oath and it is necessary that each claim concern the worth of a p'rutah.
23.
Although they are different species of grain, since he included them all in one statement, he is liable only once. Even though buckwheat is a subspecies of wheat, since it is mentioned individually, he is liable for it individually (Radbaz).
24.
I.e., this combines the principles stated in Halachot 10 and 12.
25.
Similarly, he is liable for a guilt offering for each oath as stated in Halachah 9.
26.
It says chamishitav rather than chamishoto.
27.
This figure can be explained as follows: The principal is four. He must pay an additional three, for each fifth is one fifth of the new total and not one fifth of the original principal (Chapter 11, Halachah 20). He is not, however, required to pay more than one for the second and third oaths, for one is required to pay one fifth of the principal and not a fifth of the fifths (Radbaz). Note, however, Hilchot Gezelah 7:12 which explains that if he already was held liable by a court for the additional fifth, it becomes considered as part of the principal.
28.
This principle is also reflected in Hilchot To'en V'Nit'an 3:1 and Hilchot Sanhedrin 20:11. In Hilchot Shekalim 1:3, the Rambam defines a p'rutah as half a barleycorn of silver. Shiurei Torah defines this as 1/40th of a gram of silver.
29.
For such an oath concerns a financially significant claim and this does not. The Sifra derives this from the exegesis of Leviticus 5:26.
30.
For he took a false oath, as in Halachot 2-3.
Shvuot - Chapter 8
1
A person is exempt [from liability for] a sh'vuat hapikadon [in the following situation]: He stole an ox belonging to a colleague and slaughtered it or sold it.1 His colleague lodged a claim against him, telling him: "You stole my ox and you slaughtered it or sold it." [The defendant] responded: "I stole it, but did not slaughter it or sell it" and took an oath to support his claim.
[The reason for his exemption is that] were he to have acknowledged that he slaughtered or sold [the ox] on his own accord, he would not have been required to pay four and five times its worth for this is a fine, as explained in Hilchot Genevah.2 Thus it is as if he did not deny a financial obligation. Therefore he is exempt [from liability for] a sh'vuat hapikadon, but liable for a sh'vuat bitui, for he took a false oath, saying that he did not slaughter [the ox], when [in fact] he did.
א
הגונב שורו של חבירו וטבחו או מכרו, תבעו בעל השור ואמר לו גנבת שורי וטבחת או מכרת והוא אומר גנבתי אבל לא טבחתי ולא מכרתי ונשבע הרי זה פטור משבועת הפקדון, שאילו הודה מעצמו שטבח או מכר לא היה משלם תשלומי ארבעה וחמשה מפני שהוא קנס כמו שיתבאר בהלכות גנבה, ונמצא זה כמו שלא כפר ממון ולפיכך פטור משבועת הפקדון וחייב בשבועת ביטוי שהרי נשבע על שקר שלא טבח והוא טבח.
2
Similarly, a person is exempt [from liability for] a sh'vuat hapikadon [in the following situations]. A person lodged a claim against him saying: "Your ox killed my servant," and he denied the incident and took an oath.3 A servant lodged a claim against his master saying: "You knocked out my tooth" or "You blinded my eye."4 For if he acknowledged the claim, he would not be obligated to pay because it is a fine.5 He is, however, liable for a sh'vuat bitui. Similar laws apply in all analogous situations.
ב
וכן האומר לחבירו המית שורך את עבדי וכפר ונשבע והעבד שתבע רבו ואמר הפלת שני וסמית עיני וכפר ונשבע פטור משבועת הפקדון, שאילו הודה לא היה משלם מפני שהוא קנס אבל חייב בשבועת ביטוי וכן כל כיוצא בזה.
3
When a person lodges a claim against a colleague concerning a matter that involves both a fine which he would not be obligated to pay if he admits his liability on his own initiative as explained [above] and a financial claim which he is liable to pay on his own admission, he denies the entire claim, and takes an oath, he is liable for a sh'vuat hapikadon.6
What is implied? A person lodged a claim [against a colleague,] telling him: "You raped or you seduced my daughter."7 [The defendant] responded: "I did not rape or seduce her" and took an oath to this effect, he is liable for a sh'vuat hapikadon. For although he would not be required to pay the fine were he to have admitted [his guilt], he is obligated to pay for the embarrassment and damages even on his own admission.8
Similarly, if a person tells a colleague: "You stole my ox," and he says, "I did not steal it" and takes an oath, he is liable for a sh'vuat hapikadon. Although he would not obligated to make the double payment [for a stolen object] on the basis of his own admission,9 he would be obligated to pay the principal on the basis of his own admission.
ג
התובע את חבירו בדבר שיש בו קנס שאינו משלם אותו על פי עצמו כמו שבארנו, ויש בו ממון שהוא משלם אותו על פי עצמו וכפר בכל דבר ונשבע הרי זה חייב משום שבועת הפקדון, כיצד תבעו ואמר לו אנסת או פתית בתי והוא אמר לא אנסתי ולא פתיתי ונשבע חייב בשבועת הפקדון, שאע"פ שאינו משלם קנס על פי עצמו אילו הודה היה משלם בשת ופגם על פי עצמו, וכן האומר לחבירו גנבת שורי והוא אומר לא גנבתי ונשבע חייב בשבועת הפקדון שאע"פ שאינו משלם כפל בהודאתו משלם הוא את הקרן בהודאתו.
4
When a person tells a colleague: "You inflicted a wound upon me,"10 and [the defendant] denies it, or "Your ox killed my ox,"11 and [the defendant] denies it, taking an oath, [the defendant] is liable for a sh'vuat hapikadon. Had he admitted [his act], he would be obligated to make restitution.
ד
האומר לחבירו עשית בי חבורה והוא אומר לא עשיתי, המית שורך את שורי והוא אומר לא המית ונשבע חייב בשבועת הפקדון שאילו הודה היה חייב לשלם.
5
[A watchman] is not liable for a sh'vuat hapikadon [in the following instance]: A person entrusted his ox to an unpaid watchman, the ox died, and he lodged a claim against the watchman, saying: "Where is the ox I entrusted to you?" The watchman responded: "You did not entrust anything to me," "You entrusted it, but it was stolen," or "...lost"12 and took an oath [to that effect]. [The rationale is] that had he admitted and related the matter as it occurred, he would not have been liable to make financial restitution, because he is an unpaid watchman.13 He is, however, liable for a sh'vuat bitui, for he took a false oath. Similar laws apply in all analogous situations.
ה
נתן שורו לשומר חנם ומת השור, תבעו ואמר לו היכן שורי שהפקדתי אצלך אמר לו לא הפקדת אצלי כלום או שאמר לו הפקדת ונגנב או אבד ונשבע הרי זה פטור משבועת הפקדון, שאילו הודה ואמר הדבר כשהיה לא היה חייב לשלם ממון מפני שהוא שומר חנם, אבל חייב הוא משום שבועת ביטוי שהרי נשבע על שקר, וכן כל כיוצא בזה.
6
[Similarly, a person] is not liable for a sh'vuat hapikadon [in the following instance]: A person lent his ox to a colleague and then demanded its return, saying: "Where is the ox you borrowed from me?" Now the ox had died, but the borrower said: "It was stolen" or "...lost" and took an oath to this effect. [The rationale is that] he did not free himself from making restitution by his denial and is nevertheless liable to pay whether the animal died, was stolen, lost, or taken captive because he was a borrower, as will be explained in the appropriate place.14 He is, however, liable for a sh'vuat bitui, for he took a false oath. Similar laws apply in all analogous situations.
ו
השאיל שורו לחבירו ותבעו ואמר לו היכן שורי ששאלת ממני והרי השור מת, ואמר לו השואל נגנב או אבד ונשבע על זה הרי זה פטור משבועת הפקדון, שהרי לא פטר עצמו מן התשלומין בכפירתו ומכל מקום חייב הוא לשלם בין מת או נגנב או אבד או נשבה מפני שהוא שואל כמו שיתבאר במקומו, אבל חייב הוא משום שבועת ביטוי שהרי נשבע על שקר וכן כל כיוצא בזה.
7
This is the general principle: Whoever does not free himself from financial responsibility unless he makes this denial is liable for a sh'vuat hapikadon if he takes an oath. [This applies] whether he took the oath on his own initiative or the plaintiff administer the oath and he stated his denial even though he did not answer Amen nor utter the oath himself.
ז
זה הכלל כל שאינו פוטר עצמו מן התשלומין אלא בכפירה זו ונשבע בין מפי עצמו בין שהשביעו התובע וכפר הרי זה חייב בשבועת הפקדון אע"פ שלא ענה אמן ולא הוציא שבועה מפיו.
8
[A thief] is liable for a sh'vuat hapikadon [in the following instance]: He stole his colleague's ox. [The colleague] demanded payment, telling him: "You stole my ox."
[The thief] responded: "I did not steal it."
Why, then, is it in your possession?"
"You entrusted it to me [for safekeeping]" and he took an oath to that effect.15
[The rationale is that] had he admitting stealing it, he would have been liable to pay the value in any case.16 By saying now that it is an entrusted object, he exempts himself from liability for theft and for loss,17 i.e., were the ox to be lost or stolen after this admission, he is not obligated to pay.
ח
הגונב שור חבירו ותבעו ואמר לו שורי גנבת והוא אומר לא גנבתי, מה טיבו אצלך אתה הפקדתו אצלי ונשבע, חייב בשבועת הפקדון, שאילו הודה שגנבו היה חייב לשלם דמי השור מכל מקום ועכשיו שאמר פקדון הוא הרי פטר עצמו בכפירה זו מן הגנבה ומן האבדה שאם נגנב השור או אבד אחר הודאה זו היה פטור מלשלם.
9
Similarly, if he were to claim that he rented it and took an oath to that effect, he is liable for a sh'vuat hapikadon, for he freed himself for liability in the cases of injury or death. Similarly, if he claimed: "You lent it to me" and took an oath to that effect, he is liable for a sh'vuat hapikadon, for he freed himself for liability if it dies while performing its work, as will be explained in Hilchot Sheilah.18
ט
וכן אם טען ששכרו ונשבע חייב בשבועת הפקדון שהרי פטר עצמו מן השבורה ומן המיתה, וכן אם טען ואמר השאלתו לי ונשבע חייב בשבועת הפקדון שהרי פטר עצמו מן המיתה בשעת המלאכה כמו שיתבאר בהלכות השאלה.
10
Therefore if one says: "I did not steal it. Instead, you entrusted it to me...", "...hired me to watch it...", or "...lent it to me. Here is your ox. Take it." If he took an oath to that effect, he is not liable for a sh'vuat hapikadon,19for he admitted owing the principle and did not exempt himself from any liability with this denial.20
י
לפיכך אם אמר לא גנבתי אבל אתה הפקדתו אצלי או שכרתני לשומרו או השאלתהו לי והרי שורך לפניך קחהו ונשבע על זה הרי זה פטור משבועת הפקדון, שהרי הודה בקרן ולא פטר עצמו בכפירה זו מכלום.
11
Similarly, he is not liable for a sh'vuat hapikadon if he uses any of the following excuses and takes an oath to that effect: "You sold it to me, but I have not paid for it yet. If you want, take the money for it. If not, here is your ox," "You gave it to me as payment for work which I will perform for you. If you desire, I will perform the work. If you do not desire, take it and depart," "I found it wandering on the road and did not know that it was yours. Now that I know, take it and depart," or "It chased after my ox. Here, it's yours." He is, however, liable for a sh'vuat bitui, for he took a false oath.
יא
וכן אם אמר לו אתה מכרתו לי ועדיין לא נתתי דמיו אם תרצה קח דמיו או הרי שלך לפניך, או שאמר לו אתה נתתו לי בשכר מלאכה שאעשה לך אם תרצה שאעשה לך או קחנו ולך, תועה בדרך מצאתיו ולא ידעתי שהוא שלך עכשיו שידעתי קחנו ולך, או שאמר אחר פרתי רץ והרי הוא לפניך, ונשבע על כל טענה מאלו פטור משבועת הפקדון שהרי לא פטר עצמו מכלום, וחייב בשבועת ביטוי שהרי נשבע על שקר.
12
When a person is financially obligated to two partners, one demands payment from him, he denies his obligation and takes an oath, he is liable for a sh'vuat hapikadon21 for he denied a financial obligation. If they both demanded payment from him and he admitted the entire obligation to one of them, but said: "I borrowed only from this one,"22 should he take an oath to this effect, he is not liable for a sh'vuat hapikadon, for he did not free himself from any liability. He is, however, liable for a sh'vuat bitui.
יב
מי שהיה חייב ממון לשני שותפין ותבעו אחד מהן וכפר בו ונשבע חייב בשבועת הפקדון שהרי כפר ממון, תבעוהו שניהם והודה בכל לאחד מהם ואמר לא לויתי אלא מזה לבדו ונשבע פטור משבועת הפקדון שהרי לא פטר עצמו מכלום אבל חייב בשבועת ביטוי.
13
Similarly, if there was a person who owed a debt supported by a promissory note, but he denied it and took an oath to that effect, he is not liable for a sh'vuat hapikadon. [The rationale is that because of] the promissory note, [the person's] landed property is placed under lien. Thus the person is denying [an obligation involving] landed property. And as we have already explained,23 a person who denied a claim involving landed property is not liable for a sh'vuat hapikadon. He is, however, liable for a sh'vuat bitui, for he took a false oath.24
יג
וכן מי שהיתה עליו מלוה בשטר וכפר בה ונשבע פטור משבועת הפקדון, שהרי בשטר נשתעבד הקרקע ונמצא זה ככופר בקרקע, וכבר בארנו שהכופר בקרקע פטור משבועת הפקדון וחייב בשבועת ביטוי שהרי נשבע על שקר.
14
If a person owed a debt to which there were witnesses, he denied [his obligation], and took an oath [to that effect], he is liable for a sh'vuat hapikadon. For by denying his obligation, he freed himself from the liability of paying immediately. When the witnesses will come, he will be obligated to pay and thus his denial will not be effective.25 It is, however, effective in that perhaps the witnesses will not come, they will come and their testimony will not be substantiated,26 or they will be disqualified.27 Therefore28 he is liable.
יד
היתה עליו מלוה בעדים בלבד וכפר ונשבע חייב בשבועת הפקדון שהרי פטר עצמו בכפירתו מלשלם עתה, ואע"פ שכשיבואו העדים יתחייב לשלם ונמצא שלא הועיל לו כפירתו, הרי הועילה בעתה ושמא לא יבואו העדים או יבואו ולא תתקיים עדותן או יפסלו ולפיכך חייב.
FOOTNOTES
1.
In which instance, he is obligated to pay five times the value of the ox (Exodus 21:37).
2.
Hilchot Genevah 1:5. See also Chapter 7, Halachah 2 above.
3.
In which instance, the owner of the ox is liable to pay a fine of 30 shekalim to the owner of the servant (Exodus 21:32).
4.
In which instance, the owner is required to free the servant (Exodus 21:26-27).
5.
For in these instances, the person is not paying the worth of the damage, but an arbitrary amount that could be either more or less.
6.
For he is denying a financial claim. The fact that it also includes a fine is not significant.
7.
I.e., a virgin girl between the ages of three and twelve and a half (Hilchot Na'arah Betulah 1:1).
8.
As explained in Hilchot Na'arah Betulah 2:1-2, a person who seduces a girl is required to pay a fine of 50 silver pieces, as stated in Exodus 22:15, for the embarrassment he causes her, and the damages due to her reduction in her value. A rapist must also pay for the pain he causes. The embarrassment and the damages are considered as financial obligations.
9.
For that is a fine.
10.
For the damages (more particularly, the unemployment assessment, the medical fees, and the allocation for embarrassment) he must pay his colleague for the wound are considered as a financial obligation and not as a fine (see Hilchot Chovel UMazik 5:7; Hilchot To'en V'Nitan 1:16).
11.
Here as well, the damages one ox causes another are considered as a financial obligation. This applies with regard to an ox that has been distinguished as one which gores. If an ox is not known to have such a tendency, the half-payment for the damages that it causes is considered as a fine (see Hilchot Nizkei Mammon 2:8).
12.
Since he would not have been liable had he told the truth, the fact that he took a false oath does not obligate him for a sh'vuat hapikadon.
13.
He is not liable in cases involving death or other losses due to forces beyond his control.
14.
Hilchot Sechirut 1:2; Hilchot Sheilah Ufikadon 1:1.
15.
On his own volition; he is under no obligation to do so.
16.
I.e., even if it dies or is destroyed by forces beyond his control.
17.
Since he reduces his liability through his statements, he is liable for a sh'vuat hapikadon.
18.
Hilchot Sheilah UFikadon 1:1.
19.
He is, however, liable for a sh'vuat bitui since he took a false oath.
20.
For he told the owner to take his ox.
21.
This applies even if he admits owing a portion of the debt to the other partner. Since he denied part of the debt, he is liable.
22.
I.e., he admitted the entire debt, but said that he owed it only to one person and not to both partners.
23.
Chapter 7, Halachot 2-3.
24.
The Radbaz notes that this statement is seemingly redundant; it is made more than ten times in this and the previous chapter. He explains that it would appear that taking a false sh'vuat hapikadon is more severe than taking a false sh'vuat bitui, yet the punishment for a false sh'vuat bitui, lashes, is more severe than that for a false sh'vuat hapikadon, bringing a sacrifice. Hence, it is necessary for the Rambam to state the point explicitly each time.
25.
And thus there is room to say that he is not liable for a sh'vuat hapikadon, as indicated by Halachah 7.
26.
I.e., it will be disqualified through the process of cross-examination.
27.
And thus be prevented from testifying.
28.
I.e., because his denial has an immediate - and perhaps long-term - effect, he is liable.
Shvuot - Chapter 9
1
When a plaintiff1 demands that witnesses testify concerning a matter that through their testimony alone2 will obligate the defendant to pay this plaintiff a financial claim involving moveable property,3 [the witnesses] denied [knowing] testimony and took an oath to this effect - whether in a court of law or outside of it - they are liable for sh'vuat haedut,4 for they caused the plaintiff a financial lost through their denial.
Similarly, if the plaintiff administered an oath to them and they denied the matter, [they are liable] even though they did not take an oath or answer Amen to the oath he [administered]. Since they denied the matter, they are liable, provided he administered the oath to them in court.5
א
התובע עדיו להעיד לו עדות שיתחייב הנתבע בעדותן לבדה ליתן לתובע זה ממון המטלטל, וכפרו בעדותן ונשבעו, בין שנשבעו בבית דין בין שנשבעו חוץ לבית דין הרי אלו חייבין משום שבועת העדות, שהרי הפסידוהו ממון בכפירתם, וכן אם השביעם התובע וכפרו בו אע"פ שלא נשבעו הן ולא ענו אמן אחר שבועתו כיון שכפרו הרי אלו חייבין, והוא שישביעם בבית דין.
2
The witnesses are not liable for a sh'vuat haedut unless they deny [knowing testimony] in court. Whether they took the oath or the oath was administered to them in court or outside the court, the denial must be in court alone, as [can be derived from Leviticus 5:1]: "If he will not testify, he will bear his sin." [Implied is that] in the place he will testify and [that testify] will have an effect,6there, if he does not testify, he will be liable.
ב
אין העדים חייבין בשבועת העדות עד שיכפרו בעדותן בבית דין, בין שנשבעו או השביען בבית דין בין שנשבעו או השביען חוץ לבית דין, והכפירה בבית דין בלבד, שנאמר אם לא יגיד ונשא עונו מקום שיגיד ויועיל הוא שאם לא יגיד שם יתחייב.
3
When the plaintiff demands [that the witnesses] testify concerning a claim that does not involve a financial obligation,7 concerns landed property, servants, or promissory notes, they deny [knowing testimony], and take an oath to that effect, they are not liable for a sh'vuat edut. For they are liable when denying testimony concerning financial claims that resemble an entrusted object, a [financial] deposit, a robbery, or a lost oject which the verse8 mentions in this passage. This refers to moveable property which is itself of financial worth9 that were they to testify on [the plaintiff's] behalf, [the defendant] would have to pay.
ג
תבען בעדות שאינה מחייבת ממון או בעדות קרקעות או עבדים או שטרות וכפרו ונשבעו פטורין משבועת העדות, שאין חייבין אלא על כפירת עדות ממון שדומה לפקדון ותשומת יד וגזל ואבדה שפרטן הכתוב בפרשה שהן מטלטלין שגופן ממון וכשיעידו לזה יתן זה.
4
Similarly, when one administers an oath to witnesses who [can testify regarding] a fine and they deny [knowledge] of the matter, they are not liable for a sh'vuat haedut. [The rationale is that] were the defendant to come and acknowledge his liability for the fine first,10 he would not be liable to pay even though the witnesses came afterwards and testified accordingly. Thus the witnesses did not make him liable through their testimony alone. Instead, it was their testimony together with the denial of the defendant that made him liable. Since their testimony would not be effective if he acknowledged [his liability], if they denied [knowing of] the matter and took an oath, they are not liable.
ד
וכן המשביע עדי קנס וכפרו פטורין משבועת העדות, מפני שאם קדם הנתבע והודה בקנס יפטר מלשלם ואע"פ שבאו העדים אחר כן והעידו, נמצאו העדים לא חייבו זה בעדותן לבדה אלא עדותן עם כפירת הנתבע היא המחייבת אותן והואיל ואם הודה לא תועיל עדותן אם כפרו בה ונשבעו פטורין.
5
[When a plaintiff administers an oath to witnesses, saying:] "I am making you take an oath that you come and testify on my behalf that so-and-so owes me a double payment"11 or a four- or five-fold payment12 and the witnesses deny [knowledge of the matter], they are liable for a sh'vuat haedut because of the principle which is a financial obligation,13 but not because of the double payment which is a fine.
Similarly, if he administered an oath that they testify that they testify that so-and-so raped or seduced his daughter and they deny [knowledge of the matter], they are liable for a sh'vuat haedut because of the [payment due] for embarrassment and damages.14 For if the defendant acknowledged his obligation, he would have to pay these obligations, but not because of the fine. Similar laws apply in all analogous situations.
ה
משביעכם אני שתבואו ותעידו לי שיש לי ביד פלוני תשלומי כפל ותשלומי ארבעה וחמשה וכפרו, חייבין בשבועת העדות מפני הקרן שהוא ממון לא מפני הכפל שהוא קנס, וכן אם השביעם שיעידו לו שאנס פלוני או פתה בתו וכפרו חייבין בשבועת העדות מפני הבושת והפגם שאם הודה בהם הנתבע משלם לא מפני הקנס וכן כל כיוצא בזה.
6
Witnesses are not liable for a sh'vuat haedut until they deny [knowledge of the matter] and take an oath after the plaintiff or his agent15 demand [that they testify]. If, however, they take an oath first, before a demand is made of them, they are not liable for a sh'vuat haedut.
ו
אין העדים חייבין בשבועת העדות עד שיכפרו וישבעו אחר תביעת בעל דין עצמו או שלוחו, אבל אם קדמו ונשבעו קודם שיתבעם פטורין משבועת העדות.
7
What is implied? [The witnesses] saw the plaintiff following after them, they told him: "Why are you following us? We are taking an oath that we do not know any testimony involving you," they are not liable for a sh'vuat haedut. [The rationale is that] the plaintiff did not make a demand of them. Instead, they took the oath first on their own initiative.16
Similarly, if the defendant administered an oath to them that if they knew testimony involving the plaintiff they should come and testify and they deny [knowledge of the matter], they are not liable for a sh'vuat haedut unless the plaintiff makes them take the oath.17 Needless to say, if he administered an oath that they should come to testify that so-and-so owes so-and-so money and they deny [knowledge of the matter], they are not liable. For the person making this demand is not the plaintiff himself. Similarly, if the oath preceded [their knowledge of] the testimony, they are not liable for a sh'vuat haedut, as [implied by Leviticus 5:1]: "And he heard the voice of an oath [when] he was a witness." [It can be inferred that knowledge of] the testimony preceded the oath and not that the oath preceded the knowledge of the testimony.
ז
כיצד ראו התובע הולך אחריהן אמרו לו למה אתה בא אחרינו שבועה שאין אנו יודעין לך עדות הרי אלו פטורין משבועת העדות מפני שלא תבען התובע אלא הם קדמו ונשבעו בתביעת עצמן, וכן אם השביעם הנתבע שאם תדעו לזה שתובע אותו עדות שתבואו ותעידו לו וכפרו הרי אלו פטורין משבועת העדות עד שישביעם התובע, ואין צריך לומר אם השביעם שיבואו ויעידו שיש לפלוני ביד פלוני ממון וכפרו שהן פטורין שאין זה התובע בעל דין עצמו, וכן אם קדמה שבועה לעדות הרי אלו פטורין משבועת העדות שנאמר ושמעה קול אלה והוא עד שקדמה עדות לשבועה לא שקדמה שבועה לעדות.
8
What is implied? [The plaintiff says:] "I am administering to you an oath that if you will know of testimony concerning me that you come and testify," and the witnesses responded Amen and afterwards they observed a matter concerning him.18 If he demands that they testify and they deny [knowledge of the matter], they are not liable for a sh'vuat haedut.
ח
כיצד משביע אני עליכם כשתדעו לי עדות שתבואו ותעידוני ואמרו אמן וידעו לו עדות אחר כן ותבעם להעיד וכפרו בו הרי אלו פטורין משבועת העדות.
9
Witnesses are not liable for a sh'vuat haedut until the plaintiff singles them out and administers an oath to them or they take an oath.19
What is implied? A person stood up in a synagogue and said: "I am administering an oath to anyone who knows testimony concerning me to come and testify on my behalf." They all - including his witnesses - responded Amen. Afterwards, he demanded of his witnesses that they testify and they denied [knowledge of the matter]. They are not liable for a sh'vuat haedut, because he did not single out the witnesses individually. If, however, he said: "I am administering an oath to all of those standing here that if they know testimony concerning me to come and testify on my behalf." [If] his witnesses were among those present and [then] they denied [knowledge of the matter], they are liable for a sh'vuat haedut, because he singled them out among the others.20
ט
אין העדים חייבים בשבועת העדות עד שייחד אותם התובע וישביעם או ישבעו, כיצד עמד בבית הכנסת ואמר משביע אני כל מי שידע לי עדות שיבא ויעיד לי וענו כולם אמן ועדיו בכללם ואחר כך תבע עדיו וכפרו בו הרי אלו פטורין משבועת העדות, מפני שלא ייחד עדיו בשבועה בפני עצמן, אבל אם אמר משביע אני כל העומדים כאן שאם ידעו לי עדות שיבואו ויעידו לי והיו עדיו בכללם וכפרו הרי אלו חייבין בשבועת העדות שהרי ייחדם בכלל אחרים.
10
Similarly, if he told the witnesses: "Come and testify on my behalf that so-and-so owes me a maneh" and then stands in a synagogue and said: "I am administering an oath to anyone who knows testimony concerning me to come and testify on my behalf," should they not come and testify, they are liable, because he made a demand of them previously. [This applies] provided they are present in the synagogue and a court is also there.21 If a court was not present, they are liable for a sh'vuat haedut if they answered Amen and deny [knowledge of the matter] while in a court of law.22 If they did not answer Amen, they are not liable.
י
וכן אם אמר לעדים בואו והעידו לי שיש לי מנה ביד פלוני, ואח"כ עמד בבית הכנסת והשביע כל מי שיודע לו עדות יבוא ויעיד ולא באו ולא העידו הרי אלו חייבין, שהרי תבען תחלה, והוא שיהיו אז בבית הכנסת ויהיה שם בית דין, אבל אם לא היו בפני בית דין אם ענו אמן חייבין בשבועת העדות כשיכפרו בעדותן בבית דין ואם לא ענו אמן אינן חייבין. 39
11
Whether one administers an oath to his witnesses or tells them "I am commanding you with an oath" or "I am binding you with an oath," they are liable provided he administers the oath23 with God's name or with one of the terms used to describe Him as explained.24
יא
אחד המשביע עדיו בשבועה, או שאמר להן מצוה אני עליכם בשבועה, אוסרכם אני בשבועה הרי אלו חייבין, והוא שישביעם בשם או בכינוי מן הכינוים כמו שבארנו.
12
The witnesses are not liable unless the oath is administered to them in a language that they understand.25
יב
ואין העדים חייבין עד שישביעם בלשון שהם מכירין אותה.
13
Thus you have learned that witnesses are not liable for a sh'vuat haedut unless ten conditions are [met]. They are:26
a) [The witnesses] must be charged [with testifying] by the plaintiff;
b) [The matter] must involve a financial claim;
c) It must involve movable property;
d) Their testimony alone, had it been given, would be sufficient to require the defendant to pay;
e) They must deny [knowledge of the matter] after the plaintiff charges them;
f) They must issue their denial in court;
g) God's name or a term used to describe Him must be mentioned in the oath;
h) The knowledge of the matter must precede the oath;
i) The witnesses must be singled out at the time of the oath or at the time they are charged;
j) The oath must be in a language that they understand.
יג
הנה למדת שאין העדים חייבין בשבועת העדות אלא ע"פ עשרה דברים ואלו הן: שיתבעם התובע, ושתהיה עדות ממון, ושיהיה ממון המטלטל, ושיתחייב הנתבע לשלם בעדותן לבד אם העידו, ושיכפרו אחר שתבען התובע, ושיכפרו בבית דין, ושתהיה שם שבועה בשם או בכינוי, ושתקדם ידיעת העדות לשבועה, ושייחד עדיו בעת השבועה או בעת התביעה, ושתהיה השבועה בלשון שהן מכירין אותה.
14
Whenever we have used the expression "they are not liable" [in this chapter], the intent is that they are not liable for a sh'vuat haedut. They are, however, liable for a sh'vuat bitui, provided they take the oath or answer Amen to an oath administered by a colleague, because they took a false oath.27
When, by contrast, one is liable for a sh'vuat haedut, he is only liable for a sh'vuat haedutand is not liable for a sh'vuat bitui, even though he took a false oath and did so intentionally. [The rationale is that] the Torah removed a sh'vuat haedut from the category of sh'vuat bitui to make a person who deliberately [takes a false oath] liable for a sacrifice for its violation just as one who took it inadvertently.28 He is not, however, liable for lashes, as [can be derived from Leviticus 5:5 which] states: "For one of these."29 A person who takes a [false] oath is liable for one type of oath, but not two. [We do not hold him liable for both] a sh'vuat haedut and a sh'vuat bitui.
יד
כל מקום שאמרנו פטור, פטור משבועת העדות אבל חייב בשבועת ביטוי והוא שנשבע או שענה אמן אם השביעו אחר שהרי נשבע על שקר, אבל המחוייב בשבועת העדות אע"פ שהוא נשבע על שקר ואע"פ שהוא מזיד אינו חייב משום שבועת ביטוי אלא משום שבועת העדות בלבד, שהרי הכתוב הוציא שבועת העדות מכלל שבועת ביטוי לחייב המזיד בה כשוגג בקרבן אבל לא במלקות שנאמר לאחת מאלה, במין אחד ממיני שבועות אתה מחייב הנשבע ואי אתה מחייבו בשני מינין עד שיהיה חייב בדין שבועת העדות ובדין שבועת ביטוי.
15
[When the plaintiff says: "I am administering] an oath to you unless you come and testify that so-and-so has an entrusted object, a [financial] deposit, stolen property, and a lost object of mine in his possession," [and the witnesses respond: "We are taking] an oath that we do not know of any testimony concerning you," they are liable for only [sacrifice].30 [If they say: "We are taking] an oath that we do not know of any testimony concerning an entrusted object, a [financial] deposit, stolen property, and a lost object of yours in so-and-so's possession, they are liable for each [statement].31
טו
משביע אני עליכם אם לא תבאו ותעידו לי שיש לי ביד פלוני פקדון ותשומת יד גזל ואבדה, שבועה שאין אנו יודעין לך עדות אינן חייבין אלא אחת, שבועה שאין אנו יודעין לך עדות שיש לך ביד פלוני פקדון ותשומת יד גזל ואבדה חייבין על כל אחת ואחת.
16
[When the plaintiff says: "I am administering] an oath to you unless you come and testify that so-and-so has wheat, barley, and buckwheat of mine in his possession," and [the defendant responds]: "[We are taking] an oath that we do not know of any testimony concerning you," they are liable for only one [sacrifice].32[If they answer: "We are taking] an oath that we do not know of any testimony concerning any wheat, barley, and buckwheat of yours in his possession," he is liable for each [statement].
טז
משביע אני עליכם אם לא תבואו ותעידו לי שיש לי ביד פלוני חטים ושעורים וכוסמין, שבועה שאין אנו יודעין לך עדות אינם חייבין אלא אחת, שבועה שאין אנו יודעים לך עדות שיש לך ביד פלוני חטים ושעורים וכוסמין חייבין על כל אחת ואחת.
17
Similarly, if many people charged them with testifying and they said: "[We are taking] an oath that we do not know of any testimony concerning you," they are liable for only one [sacrifice]. [If they said:] "...concerning you, and you, and you," they are liable for each [statement], as explained with regard to sh'vuat hapikadon.33
יז
וכן אם תבעו אותן רבים להעיד להם ואמרו שבועה שאין אנו יודעין לכם עדות אינן חייבין אלא אחת, לא לך ולא לך ולא לך חייבין על כל אחת ואחת כדרך שבארנו בשבועות הפקדון.
18
When a person administers an oath to a colleague that he knows testimony concerning him and ultimately, it is discovered that he does not know testimony, [the colleague] is not liable, neither for a sh'vuat haedut34, nor for a sh'vuat bitui. [The rationale is that] a sh'vuat bitui involves only matters that have both a positive and negative dimension.35 Were the person to have said: "I am taking an oath that I do not know testimony concerning you," that would not be a sh'vuat bitui, but instead a sh'vuat haedut. Hence since the negative dimension of the statement is not a sh'vuat bitui, the positive dimension, taking an oath that one knows testimony, is not a sh'vuat bitui.36
יח
הנשבע לחבירו שהוא יודע לו עדות ונמצא שאינו יודע לו עדות הרי זה פטור ואין כאן לא שבועת העדות ולא שבועת ביטוי, מפני ששבועת ביטוי אינה אלא בדבר שיש בו לאו והן, ואם יאמר שבועה שאיני יודע לך עדות אין זה שבועת ביטוי אלא שבועת העדות, הואיל ולאו זה שיש בה אינה שבועת ביטוי, כך הן שבה שהוא הנשבע שיודע לו עדות אינו שבועת ביטוי.
19
It is clear that when a person takes an oath to a colleague that he testified on his behalf and he did not testify or that he did not testify and he testified, he is liable for a sh'vuat bitui;37 there is no connection to a sh'vuat haedut at all.38
יט
דבר ברור הוא שהנשבע לחבירו שהעיד לו והוא לא העיד או שלא העיד לו והוא העיד הרי זה חייב משום שבועת ביטוי ואין כאן שבועת עדות כלל.
FOOTNOTES
1.
This excludes instances when an oath is not made in response to the plaintiff's demands, as stated in Halachah 7. And it excludes an instance when the matter was observed by two pairs of witnesses, as stated in Chapter 10, Halachah 15.
2.
This excludes a fine, because in that instance, the defendant does not become liable until he denies the obligation and the witnesses refute his denial. With regard to monetary claims, by contrast, once the witnesses testify, the defendant is liable regardless of whether he admits or disputes his liability. See Halachah 4.
3.
Halachah 3 explains that this phrase excludes promissory notes, landed property, and servants.
4.
This term literally means "the oath [concerning] testimony." As stated in Chapter 1, Halachah 12, a person who takes this oath falsely is liable to bring an adjustable guilt offering.
5.
As reflected by Halachah 10, when the oath is administered by the plaintiff and the witnesses do not answer Amen, the oath must be administered in court. If, however, the witnesses take the oath on their own accord or they answer Amen, they are liable even if this takes places outside a court, provided the denial takes place within a court, as stated in the following halachah (Radbaz, Kessef Mishneh; see also Chapter 10, Halachah 7 and notes).
6.
I.e., in court. See Halachah 10 and notes where this concept is discussed.
7.
E.g., he demanded that they testify that he was a priest or a Levite (Chapter 10, Halachah 3).
8.
Leviticus 5:21-22; see the explanations in Chapter 7, Halachah 4, and notes.
9.
In contrast to promissory notes.
10.
See Hilchot Nizkei Mammon 2:8.
11.
For a theft.
12.
For the theft and slaughter or sale of a sheep or a cow.
13.
For this must be paid even if he admits stealing himself.
14.
See Chapter 8, Halachah 3, and notes.
15.
This applies to a person who has been given power of attorney (see Chapter 7, Halachah 6). If he has not been given formal power of attorney, even if he is an agent acting on behalf of the principal, the oath he administers is not of consequence (Rabbi Akiva Eiger).
16.
As the Rambam writes in his Commentary to Mishnah (Sh'vuot 4:12), Leviticus 5:1 states "If he does not tell" but the word "not" is written lamed alef vav. This implies both lamed alef "not," and lamed vav "to him." Implied is that he must say no to him, i.e., in response to his demand.
17.
This can also be derived through the process of exegesis mentioned above. One can infer that the witnesses he must say no to him, to the plaintiff himself
18.
I.e., at the time the oath was administered, they did not have knowledge of testimony concerning the plaintiff, but afterwards they observed the matter under investigation.
19.
From the exegesis of the prooftext cited above, Sh'vuot 35a understands that the verse is speaking, not of people in general, but of persons singled out to serve as witnesses.
20.
Although he spoke to the group as a whole, the oath was directed to each of the persons individually.
Rabbenu Nissim mentions another concept related to this ruling. A plaintiff may administer an oath to a person even when he is not certain that the person in fact knows testimony concerning him.
21.
Since they did not take the oath or answer Amen, they are not liable unless the oath is administered in the presence of a court, as stated in Halachah 1.
22.
For their denial must be made in a court of law, as stated in Halachah 2.
The Ra'avad differs with the Rambam's decision, explaining that the Rambam follows the opinion of Rabbi Meir (Sh'vuot 30a), but the Ra'avad maintains that the halachah should be decided according to the Sages who differ with rabbi Meir. Similarly, the Ra'avad also differs with the Rambam's postulate that if the witnesses do not answer Amen, the oath must be administered in a court.
The Radbaz justifies the Rambam's position, explaining that since the witnesses did not take the oath themselves or respond Amen, it is their denial of knowledge of the testimony that constitutes acceptance of the oath. Accordingly, just as the denial must be made in court, the oath must be administered in court. For it is inappropriate that the oath itself be administered outside the court, while its acceptance is required to be in court. See also Chapter 10, Halachah 17 and notes.
23.
Or includes God's name in any of the other expressions (Radbaz).
24.
See Chapter 2, Halachot 2-4.
25.
See Chapter 7, Halachah 7. This applies even if they answer Amen to the oath (Jerusalem Talmud, Sotah 7:1).
26.
All of these points have been discussed in the previous halachot.
27.
Although the Rambam's position is shared by many other Rishonim, there are others (e.g., Rashi, Sh'vuot 25b), who differ and maintain that since the oath involves testimony, one is never liable for a sh'vuat bitui even when he is not liable for a sh'vuat haedut. See Halachah 18 and notes.
28.
Sh'vuot 30a notes that with regard to all the other types of oaths, the Torah uses the expression "and it became concealed from him," but it does not use that expression with regard to a sh'vuat haedut. Implied is that even if the matter is not concealed, i.e., he transgresses deliberately, he is liable for a sacrifice. The Radbaz questions - without resolving - why the Torah gives the person a lesser punishment - a sacrifice - instead of lashes, when he purposefully violates this transgression.
29.
The same passage mentions both a sh'vuat haedut and a sh'vuat bitui. This verse teaches that one can be held liable for only one of these types of oaths. This also applies with regard to the other false oaths for which the Torah holds one liable. One can be held liable only for one.
30.
Because they included all the obligations in a single statement. Note the parallel to this and the subsequent laws in Chapter 7, Halachot 10-14.
31.
For they singled out each object individually.
32.
Although they are different species of grain, since he included them all in one statement, he is liable only once.
33.
Because they included all the obligations in a single statement. Note the parallel to this and the subsequent laws in Chapter 7, Halachot 10-14.
34.
For a sh'vuat haedut involves a situation when the witnesses refuse to testify.
35.
See Chapter 1, Halachah 1, and notes.
36.
Hence he is totally absolved from liability.
The Kessef Mishneh notes that one could raise a question based on Sh'vuat 25b. From that passage, it would appear that this and the concept stated in Halachah 14 are conflicting positions and one cannot accept both as halachah. Nevertheless, he explains that it is only in the preliminary stage of the Talmud's argument that the positions appear conflicting. After the Talmud cites the teaching derived from the prooftext, "for one of these," the two rulings can be reconciled. He cites other Rishonim who interpret the passage in this manner.
37.
For he is taking an oath regard a specific activity which he performed or did not perform in the past. Since it has both a positive and negative dimension, he is liable. The fact that this oath does not have a future dimension - for if one takes an oath that he will not testify, he is negating a mitzvah, and hence, it is an oath in vain (Chapter 5, Halachah 15) and not a sh'vuat bitui - does not prevent one from being liable for the oath referring to the past.
38.
For a sh'vuat haedut involves only the future.
39. וכן אם אמר לעדים בואו והעידו לי וכו'. א"א המחבר הזה שנה משנתו כר"מ ואין הלכה כמותו אלא בין מפי עצמו בין מפי אחרים אינן חייבין עד שיכפרו בב"ד, ועוד בין לר"מ בין לרבנן מה צורך שיהיה הבית דין בבית הכנסת בשעת השבועה והלא אין מקפידין על השבועה באי זה מקום שתהיה ואין מקפידין אלא על הכפירה.
Hayom Yom:
• English Text | Video Class
Thursday, Tevet 24, 5778 · 11 January 2018
"Today's Day"
Friday, Tevet 24, 5703
Torah lessons: Chumash: Sh'mot, Shishi with Rashi.
Tehillim: 113-118.
Tanya: Ch. 13. Therewith will (p. 53)...as stated above. (p. 53).
On this day the Alter Rebbe passed away in the village Piena on Saturday night of parshat Sh'mot 5573 (1813). He is interred in the city of Haditz.
My grandfather (R. Shmuel) asked the Tzemach Tzedek: What did Grandfather (the Alter Rebbe) intend with the "ways of Chassidus" and what did he intend with Chassidus?
The Tzemach Tzedek answered: The "ways of Chassidus" are that all Chassidim are to be like one family, with affection, as Torah teaches. Chassidus is vitality. Chassidus is to bring life and illumination into everything, to shed light even on the undesirable - to become aware of one's own evil exactly as it is, in order to correct it.
Daily Thought:
The Personality Thing
You need to be honest with yourself: Are these feelings of guilt and inadequacy based in reality, or just a personality issue? Does G‑d really have it in for you, or is this just the pessimism of an anxious beast inside?
If it is the latter, take a break from your self-derision and nurture confidence in the Director of this universe. He carries you through every moment, but only as close as your trust in Him will allow.
As for the personality issue, channel that in positive ways. People of such nature are generally apt to serious study, deep and creative thought, and dogged persistence.
--
No comments:
Post a Comment