| |||||
- 
- ב"ה - Today in Judaism - Today is Tuesday, 22 Tevet, 5778 · January 9, 2018Today in Jewish History:
• Purim of the Curtains (1623)
After a respected Jew was falsely accused of stealing the royal curtains from the governor's palace, the entire Jewish community of Prague was in mortal danger.
After miraculous intervention, the real culprit confessed to the crime, sparing the Jews of the city
To commemorate this event, "Purim of the Curtains" was instituted to thank G-d for the miraculous salvation.
For the complete story, see Purim of the Curtains.
Daily Quote: Seven things are concealed from man: the day of his death, the day of the Redemption, the absolute truth in a judgment; also, no man knows how he will earn a livelihood, what is in his neighbor's heart, what a woman is bearing, and when the wicked State [Rome] will fall. (Midrash Rabbah)
Daily Torah Study:
Chumash: Va'eira, 3rd Portion Exodus 6:29-7:7 with Rashi
• English / Hebrew Linear Translation
• Video Class
• Daily Wisdom (short insight)
Exodus Chapter 6
29that the Lord spoke to Moses, saying, "I am the Lord. Speak to Pharaoh everything that I speak to you." כטוַיְדַבֵּ֧ר יְהֹוָ֛ה אֶל־משֶׁ֥ה לֵּאמֹ֖ר אֲנִ֣י יְהֹוָ֑ה דַּבֵּ֗ר אֶל־פַּרְעֹה֙ מֶ֣לֶךְ מִצְרַ֔יִם אֵ֛ת כָּל־אֲשֶׁ֥ר אֲנִ֖י דֹּבֵ֥ר אֵלֶֽיךָ:
that the Lord spoke: This is the very same speech stated above, “Come, speak to Pharaoh, the king of Egypt” (verse 11), but since [Scripture] interrupted the topic in order to trace their [Moses’ and Aaron’s] lineage, it returned to it [the statement, in order] to resume with it.
וידבר ה': הוא הדבור עצמו האמור למעלה (פסוק יא) בא דבר אל פרעה מלך מצרים, אלא מתוך שהפסיק הענין כדי ליחסם, חזר הענין עליו להתחיל בו:
I am the Lord: I have the power to send you and [also] to fulfill the words of My mission.
אני ה': כדאי אני לשלחך ולקיים דברי שליחותי:
30But Moses said before the Lord, "Behold, I am of closed lips; so how will Pharaoh hearken to me?" לוַיֹּ֥אמֶר משֶׁ֖ה לִפְנֵ֣י יְהֹוָ֑ה הֵ֤ן אֲנִי֙ עֲרַ֣ל שְׂפָתַ֔יִם וְאֵ֕יךְ יִשְׁמַ֥ע אֵלַ֖י פַּרְעֹֽה:
But Moses said before the Lord: This is the statement [that Moses] stated above: “Behold, the children of Israel did not hearken to me” (verse 12). Scripture repeats it here because it had interrupted the topic [for the reasons given above], and this is customary, similar to a person who says, “Let us return to the earlier [topic].”
ויאמר משה לפני ה': היא האמירה שאמר למעלה (פסוק יב) הן בני ישראל לא שמעו אלי, ושנה הכתוב כאן כיון שהפסיק הענין, וכך היא השיטה כאדם האומר נחזור על הראשונות:
Exodus Chapter 7
1The Lord said to Moses, "See! I have made you a lord over Pharaoh, and Aaron, your brother, will be your speaker. אוַיֹּ֤אמֶר יְהֹוָה֙ אֶל־משֶׁ֔ה רְאֵ֛ה נְתַתִּ֥יךָ אֱלֹהִ֖ים לְפַרְעֹ֑ה וְאַֽהֲרֹ֥ן אָחִ֖יךָ יִֽהְיֶ֥ה נְבִיאֶֽךָ:
I have made you a lord over Pharaoh: Heb. אֱלֹהִים, a judge and a chastiser, to chastise him with plagues and torments. — [from Onkelos and Tanchuma, Va’era 9]
נתתיך א-להים לפרעה: שופט ורודה לרדותו במכות ויסורין:
will be your speaker: Heb. נְבִיאֶ, as the Targum renders: מְתוּרְגְמָנָ, your interpreter. Every expression of נְבוּאָה (prophecy) denotes a man who publicly announces to the people words of reproof. It is derived from the root of “I create the speech (נִיב) of the lips” (Isa. 57:19); “speaks (יָנוּב) wisdom” (Prov. 10:31); “And he (Samuel) finished prophesying (מֵהִתְנַבוּת) ” (I Sam. 10:13). In Old French this is called predi(je) ir, advocate. — [based on Onkelos]
יהיה נביאך: כתרגומו מתורגמנך, וכן כל לשון נבואה אדם המכריז ומשמיע לעם דברי תוכחות, והוא מגזרת (ישעיה נז יט) ניב שפתים, (משלי י לא) ינוב חכמה, ויכל מהתנבות דשמואל (א' י יג). ובלעז קוראין לו פרקייר"א [מליץ ומטיף]:
2You shall speak all that I command you, and Aaron, your brother, shall speak to Pharaoh, that he let the children of Israel out of his land. באַתָּ֣ה תְדַבֵּ֔ר אֵ֖ת כָּל־אֲשֶׁ֣ר אֲצַוֶּ֑ךָּ וְאַֽהֲרֹ֤ן אָחִ֨יךָ֙ יְדַבֵּ֣ר אֶל־פַּרְעֹ֔ה וְשִׁלַּ֥ח אֶת־בְּנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֖ל מֵֽאַרְצֽוֹ:
You shall speak: once every message, as you have heard it from My mouth, and Aaron, your brother, will interpret it and explain it in Pharaoh’s ears. — [from Tanchuma, Va’era 10]
אתה תדבר: פעם אחת כל שליחות ושליחות כפי ששמעתו מפי, ואהרן אחיך ימליצנו ויטעימנו באזני פרעה:
3But I will harden Pharaoh's heart, and I will increase My signs and My wonders in the land of Egypt. גוַֽאֲנִ֥י אַקְשֶׁ֖ה אֶת־לֵ֣ב פַּרְעֹ֑ה וְהִרְבֵּיתִ֧י אֶת־אֹֽתֹתַ֛י וְאֶת־מֽוֹפְתַ֖י בְּאֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם:
But I will harden: Since he [Pharaoh] behaved wickedly and defied Me, and I know full well that there is no delight among the nations to make a wholehearted attempt to repent, it is better for Me that his heart be hardened, so that [I can] increase My signs and My wonders in him, and you will recognize My mighty deeds, and so is the custom of the Holy One, blessed be He. He brings retribution on the nations so that Israel should hear and fear, as it is said: “I have cut off nations; their towers have become desolate… I said, ‘Surely you will fear Me, you will accept reproof’” (Zeph. 3:6, 7). Nevertheless, in the first five plagues, it does not say, “And the Lord strengthened Pharaoh’s heart,” but “Pharaoh’s heart remained steadfast.” -[from Exod. Rabbah 13:3, 11:6; Tanchuma Buber, Va’era 22; Yeb. 63a]
ואני אקשה: מאחר שהרשיע והתריס כנגדי, וגלוי לפני שאין נחת רוח באומות עובדי עבודה זרה לתת לב שלם לשוב, טוב לי שיתקשה לבו למען הרבות בו אותותי ותכירו אתם את גבורותי. וכן מדתו של הקב"ה מביא פורענות על האומות עובדי עבודה זרה כדי שישמעו ישראל וייראו, שנאמר (צפניה ג ו) הכרתי גוים נשמו פנותם וגו', (שם ז) אמרתי אך תיראי אותי תקחי מוסר, ואף על פי כן בחמש מכות הראשונות לא נאמר ויחזק ה' את לב פרעה, אלא ויחזק לב פרעה:
4But Pharaoh will not hearken to you, and I will lay My hand upon the Egyptians, and I will take My legions, My people, the children of Israel, out of Egypt with great judgments. דוְלֹא־יִשְׁמַ֤ע אֲלֵכֶם֙ פַּרְעֹ֔ה וְנָֽתַתִּ֥י אֶת־יָדִ֖י בְּמִצְרָ֑יִם וְהֽוֹצֵאתִ֨י אֶת־צִבְאֹתַ֜י אֶת־עַמִּ֤י בְנֵֽי־יִשְׂרָאֵל֙ מֵאֶ֣רֶץ מִצְרַ֔יִם בִּשְׁפָטִ֖ים גְּדֹלִֽים:
5And the Egyptians shall know that I am the Lord when I stretch forth My hand over Egypt, and I will take the children of Israel out of their midst." הוְיָֽדְע֤וּ מִצְרַ֨יִם֙ כִּֽי־אֲנִ֣י יְהֹוָ֔ה בִּנְטֹתִ֥י אֶת־יָדִ֖י עַל־מִצְרָ֑יִם וְהֽוֹצֵאתִ֥י אֶת־בְּנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֖ל מִתּוֹכָֽם:
My hand: A real hand, to strike them.
את ידי: יד ממש להכות בהם:
6Moses and Aaron did; as the Lord commanded them, so they did. ווַיַּ֥עַשׂ משֶׁ֖ה וְאַֽהֲרֹ֑ן כַּֽאֲשֶׁ֨ר צִוָּ֧ה יְהֹוָ֛ה אֹתָ֖ם כֵּ֥ן עָשֽׂוּ:
7And Moses was eighty years old, and Aaron was eighty three years old when they spoke to Pharaoh. זוּמשֶׁה֙ בֶּן־שְׁמֹנִ֣ים שָׁנָ֔ה וְאַ֣הֲרֹ֔ן בֶּן־שָׁל֥שׁ וּשְׁמֹנִ֖ים שָׁנָ֑ה בְּדַבְּרָ֖ם אֶל־פַּרְעֹֽה:
Tehillim: Psalms Chapters 106 - 107
• Hebrew text
• English text
Chapter 106
The psalmist continues the theme of the previous psalm, praising God for performing other miracles not mentioned previously, for "who can recount the mighty acts of God?" Were we to try, we could not mention them all!
1. Praise the Lord! Praise the Lord for He is good, for His kindness is everlasting.
2. Who can recount the mighty acts of the Lord, or proclaim all His praises?
3. Fortunate are those who preserve justice, who perform deeds of righteousness all the time.
4. Remember me, Lord, when You find favor with Your people; be mindful of me with Your deliverance;
5. to behold the prosperity of Your chosen, to rejoice in the joy of Your nation, to glory with Your inheritance.
6. We have sinned as did our fathers, we have acted perversely and wickedly.
7. Our fathers in Egypt did not contemplate Your wonders, they did not remember Your abundant kindnesses, and they rebelled by the sea, at the Sea of Reeds.
8. Yet He delivered them for the sake of His Name, to make His strength known.
9. He roared at the Sea of Reeds and it dried up; He led them through the depths, as through a desert.
10. He saved them from the hand of the enemy, and redeemed them from the hand of the foe.
11. The waters engulfed their adversaries; not one of them remained.
12. Then they believed in His words, they sang His praise.
13. They quickly forgot His deeds, they did not wait for His counsel;
14. and they lusted a craving in the desert, they tested God in the wilderness.
15. And He gave them their request, but sent emaciation into their souls.
16. They angered Moses in the camp, and Aaron, the Lord's holy one.
17. The earth opened and swallowed Dathan, and engulfed the company of Abiram;
18. and a fire burned in their assembly, a flame set the wicked ablaze.
19. They made a calf in Horeb, and bowed down to a molten image.
20. They exchanged their Glory for the likeness of a grass-eating ox.
21. They forgot God, their savior, Who had performed great deeds in Egypt,
22. wonders in the land of Ham, awesome things at the Sea of Reeds.
23. He said that He would destroy them-had not Moses His chosen one stood in the breach before Him, to turn away His wrath from destroying.
24. They despised the desirable land, they did not believe His word.
25. And they murmured in their tents, they did not heed the voice of the Lord.
26. So He raised His hand [in oath] against them, to cast them down in the wilderness,
27. to throw down their progeny among the nations, and to scatter them among the lands.
28. They joined themselves to [the idol] Baal Peor, and ate of the sacrifices to the dead;
29. they provoked Him with their doings, and a plague broke out in their midst.
30. Then Phineas arose and executed judgement, and the plague was stayed;
31. it was accounted for him as a righteous deed, through all generations, forever.
32. They angered Him at the waters of Merivah, and Moses suffered on their account;
33. for they defied His spirit, and He pronounced [an oath] with His lips.
34. They did not destroy the nations as the Lord had instructed them;
35. rather, they mingled with the nations and learned their deeds.
36. They worshipped their idols, and they became a snare for them.
37. They sacrificed their sons and daughters to demons.
38. They spilled innocent blood, the blood of their sons and daughters whom they sacrificed to the idols of Canaan; and the land became guilty with blood.
39. They were defiled by their deeds, and went astray by their actions.
40. And the Lord's wrath blazed against His people, and He abhorred His inheritance;
41. so He delivered them into the hands of nations, and their enemies ruled them.
42. Their enemies oppressed them, and they were subdued under their hand.
43. Many times did He save them, yet they were rebellious in their counsel and were impoverished by their sins.
44. But He saw their distress, when He heard their prayer;
45. and He remembered for them His covenant and He relented, in keeping with His abounding kindness,
46. and He caused them to be treated mercifully by all their captors.
47. Deliver us, Lord our God; gather us from among the nations, that we may give thanks to Your Holy Name and glory in Your praise.
48. Blessed is the Lord, the God of Israel, forever and ever. And let all the people say, "Amen! Praise the Lord!"
Chapter 107
This psalm speaks of those who are saved from four specific perilous situations(imprisonment, sickness, desert travel, and sea travel) and must thank God, for their sins caused their troubles, and only by the kindness of God were they saved. It is therefore appropriate that they praise God and tell of their salvation to all.
1. Give thanks to the Lord for He is good, for His kindness is everlasting.
2. So shall say those redeemed by the Lord, those whom He redeemed from the hand of the oppressor.
3. He gathered them from the lands-from east and from west, from north and from the sea.
4. They lost their way in the wilderness, in the wasteland; they found no inhabited city.
5. Both hungry and thirsty, their soul languished within them.
6. They cried out to the Lord in their distress; He delivered them from their afflictions.
7. He guided them in the right path to reach an inhabited city.
8. Let them give thanks to the Lord, and [proclaim] His wonders to the children of man,
9. for He has satiated a thirsting soul, and filled a hungry soul with goodness.
10. Those who sit in darkness and the shadow of death, bound in misery and chains of iron,
11. for they defied the words of God and spurned the counsel of the Most High-
12. He humbled their heart through suffering; they stumbled and there was none to help.
13. They cried out to the Lord in their distress; He saved them from their afflictions.
14. He brought them out of darkness and the shadow of death, and sundered their bonds.
15. Let them give thanks to the Lord for His kindness, and [proclaim] His wonders to the children of man,
16. for He broke the brass gates and smashed the iron bars.
17. Foolish sinners are afflicted because of their sinful ways and their wrongdoings.
18. Their soul loathes all food, and they reach the gates of death.
19. They cried out to the Lord in their distress; He saved them from their afflictions.
20. He sent forth His command and healed them; He delivered them from their graves.
21. Let them give thanks to the Lord for His kindness, and [proclaim] His wonders to the children of man.
22. Let them offer sacrifices of thanksgiving, and joyfully recount His deeds.
23. Those who go down to the sea in ships, who perform tasks in mighty waters;
24. they saw the works of the Lord and His wonders in the deep.
25. He spoke and caused the stormy wind to rise, and it lifted up the waves.
26. They rise to the sky, plunge to the depths; their soul melts in distress.
27. They reel and stagger like a drunkard, all their skill is to no avail.
28. They cried out to the Lord in their distress, and He brought them out from their calamity.
29. He transformed the storm into stillness, and the waves were quieted.
30. They rejoiced when they were silenced, and He led them to their destination.
31. Let them give thanks to the Lord for His kindness, and [proclaim] His wonders to the children of man.
32. Let them exalt Him in the congregation of the people, and praise Him in the assembly of the elders.
33. He turns rivers into desert, springs of water into parched land,
34. a fruitful land into a salt-marsh, because of the wickedness of those who inhabit it.
35. He turns a desert into a lake, and parched land into springs of water.
36. He settles the hungry there, and they establish a city of habitation.
37. They sow fields and plant vineyards which yield fruit and wheat.
38. He blesses them and they multiply greatly, and He does not decrease their cattle.
39. [If they sin,] they are diminished and cast down through oppression, misery, and sorrow.
40. He pours contempt upon distinguished men, and causes them to stray in a pathless wilderness.
41. He raises the needy from distress, and makes their families [as numerous] as flocks.
42. The upright observe this and rejoice, and all the wicked close their mouth.
43. Let him who is wise bear these in mind, and then the benevolent acts of the Lord will be understood.
Tanya: Likutei Amarim, end of Chapter 14
• English Text (Lessons in Tanya)
• Hebrew Text
• Audio Class: Listen | Download
• Video Class
Tuesday, Tevet 22, 5778 · January 9, 2018
Today's Tanya Lesson
Likutei Amarim, end of Chapter 14
AUDIO & VIDEO CLASSES
• VIDEO CLASS: Rabbi Yehoshua B. Gordon Watch • Listen
• AUDIO CLASS: Rabbi Manis Freidman Listen • Download MP3
ובזה יובן כפל לשון השבועה: תהי צדיק ואל תהי רשע
Now we may understand the repetitious wording in the oath administered to every Jew before birth,“Be a tzaddik and be not a rasha” (as quoted from the Talmud in the opening words of Tanya).
דלכאורה תמוה, כי מאחר שמשביעים אותו: תהי צדיק, למה צריכים להשביעו עוד שלא יהיה רשע
At first glance it seems unintelligible: once he is charged to “be a tzaddik,” implying clearly that he not be a rasha, why the need to adjure him again not be a rasha?
אלא משום שאין כל אדם זוכה להיות צדיק, ואין לאדם משפט הבחירה בזה כל כך, להתענג על ה׳ באמת, ושיהיה הרע מאוס ממש באמת
The answer is that inasmuch as not everyone is privileged to become a tzaddik, nor has a person the full advantage of choice in this matter of experiencing true delight in G‑d and of actually and truly abhorring evil,
ולכן משביעים שנית: אל תהי רשע על כל פנים
[each person] is consequently adjured a second time: “You shall, at any rate, not be a rasha.”
Even if a person is not privileged to become a tzaddik he should at the very least not be a rasha, being instead a Beinoni.
שבזה משפט הבחירה והרשות נתונה לכל אדם
With regard to this (not being a rasha) the right of choice and freedom is extended to every man,
למשול ברוח תאותו שבלבו ולכבוש יצרו, שלא יהיה רשע אפילו שעה אחת כל ימיו
to control the spirit of lust in his heart and to conquer his nature, so that he shall not be wicked for even one moment throughout his life.
בין בבחינת סור מרע בין בבחינת ועשה טוב, ואין טוב אלא תורה
[This applies] both in the realm of “turning away from evil” — refraining from transgression, and in that of “doing good” — performing all the positive mitzvot in which he is obligated; and especially themitzvah of Torah study, which is specifically termed “good”, as our Sages say,1 “There is no ‘good’ other than Torah,”
דהיינו תלמוד תורה שכנגד כולן
meaning the study of Torah, which “balances (i.e., is equal to) all [the other mitzvot combined].”
By reason of the freedom of choice granted him, one is expected to surmount even the difficulty of faithfully observing this most difficult mitzvah of Torah study.
For this reason the oath is administered a second time. Even if one does not have the opportunity to become a tzaddik, it is still possible for him — and therefore expected of him — not to be a rasha.
The Alter Rebbe now goes on to state that everyone should strive to emulate the tzaddik’s service of G‑d, although he may never actually reach the rank of tzaddik. Specifically, one should train oneself to loathe worldly pleasures; and, conversely, he should try to awaken in himself a delight in the love of G‑d, which is accomplished through reflecting deeply on His greatness. Thereby one fulfills the charge, “Be a tzaddik,” to the best of his ability.
אך אף על פי כן צריך לקבוע לו עתים גם כן לשית עצות בנפשו להיות מואס ברע
Nevertheless, though it has been said that not every person can loathe evil and attain the “love of delights” characteristic of a tzaddik — and we are dealing here with a Beinoni — yet one must also set aside specific periods to seek for himself means of abhorring evil —i.e., of loathing worldly pleasures.
כגון בעצת חכמינו ז״ל: אשה חמת מלאה צואה, וכהאי גוונא
For example, [following] the advice of our Sages on overcoming a lust for women, let one reflect on their words, “Woman is a vessel full of filth,” and the like.
וכן כל מיני מטעמים ומעדנים נעשים כך חמת מלא כו׳
So, too, one may learn to despise gluttony by reflecting that all dainties and delicacies similarly become “vessels full of waste.”
וכן כל תענוגי עולם הזה: החכם רואה הנולד מהן, שסופן לרקוב ולהיות רמה ואשפה
Likewise with regard to all the pleasures of this world: the wise man foresees what becomes of them; they ultimately rot and become worms and refuse.
In this way one cultivates an abhorrence of worldly pleasures.
וההפך, להתענג ולשמוח בה׳ על ידי התבוננות בגדולת אין סוף ברוך הוא כפי יכולתו
Conversely, one should train himself to delight and rejoice in G‑d, by reflecting, to the best of his ability, on the greatness of the blessed Ein Sof.
אף שיודע בנפשו שלא יגיע למדרגה זו באמת לאמיתו, כי אם בדמיונות
He may well know that he will not attain this degree of loathing evil and delighting in G‑dliness with the fullest measure of truth, but will only imagine it.
He will fancy that he truly abhors evil and delights in G‑dliness; why, then, should he exert himself merely to produce a fantasy (especially in the service of G‑d, where sincerity is essential)?
אף על פי כן הוא יעשה את שלו, לקיים את השבועה שמשביעים: תהי צדיק
Nevertheless, he should do his part to uphold the oath administered to him to “Be a tzaddik,”
וה׳ יעשה הטוב בעיניו
And G‑d will do as He sees fit — whether to grant him the level of tzaddik, or not.
ועוד
Furthermore, emulating the tzaddik in loathing evil and delighting in G‑d produces another benefit for theBeinoni:
שההרגל על כל דבר שלטון, ונעשה טבע שני
Habit reigns supreme in all matters; it becomes second nature.
וכשירגיל למאס את הרע, יהיה נמאס קצת באמת
Therefore, when one accustoms himself to loathe evil, he will begin to find it truly loathsome, to some extent.
וכשירגיל לשמח נפשו בה׳ על ידי התבוננות בגדולת ה׳
And when he accustoms himself to rejoice in G‑d through reflecting on His greatness,
הרי באתערותא דלתתא אתערותא דלעילא, וכולי האי ואולי יערה עליו רוח ממרום
then, [on the principle that] “an arousal of man below brings a corresponding arousal above,” perhaps after all this effort of his, “a spirit [Ruach] from above will descend upon him,”
ויזכה לבחינת רוח משרש איזה צדיק שתתעבר בו, לעבוד ה׳ בשמחה אמיתית
and it will be granted him that the [soul-level of] Ruach, originating in the soul of some tzaddik, will be “impregnated” in him, so that he may serve G‑d with joy.
Kabbalah speaks of the soul of a tzaddik “impregnating” another’s soul with its faculties so that the latter may serve G‑d as the tzaddik does. (This concept is somewhat akin to gilgul — transmigration — where a soul is attached to some object or animal, or another human being, except that in the case of gilgul the soul is chained to and dominated by the body to which it attaches, whereas in the case of “impregnation” it is not; the soul of the tzaddik serves merely as an additional spiritual charge for the soul of the recipient.)
In our context, the “impregnation” of the Beinoni’s soul with the (Ruach originating in) the tzaddik’s soul enables the Beinoni to experience a delight in G‑d that he could not attain on his own.
כדכתיב: שמחו צדיקים בה׳
Thus is it written,2 “Rejoice, O tzaddikim, in G‑d.”
This alludes also to the idea that when two types of tzaddikim are joined together (the verse addresses tzaddikim, in the plural form), when the Beinoni — called a “lower-level tzaddik” — is impregnated with the soul of a tzaddik — a “higher-level tzaddik” — they both rejoice in G‑d, for the tzaddik imparts his delight in G‑dliness to the Beinoni.3
ותתקיים בו באמת השבועה שמשביעים: תהי צדיק
In this way, the oath charging him to “be a tzaddik” will be truly fulfilled.
| FOOTNOTES | |
| 1. | Berachot 5a. |
| 2. | Tehillim 97:12. |
| 3. | Yet, as the Rebbe points out, his own soul is not transformed (to the rank of the tzaddik); it is merely activated by the soul of the tzaddik. Thus, this does not contradict the statement: “You have created tzaddikim,” as explained above at length. |
• Sefer Hamitzvot:
English Text | Hebrew Text
Audio: Listen | Download | Video ClassTuesday, Tevet 22, 5778 · January 9, 2018
Today's Mitzvah
A daily digest of Maimonides’ classic work "Sefer Hamitzvot"
AUDIO & VIDEO CLASSES
• VIDEO CLASS: Rabbi Mendel Kaplan Watch • Listen
• AUDIO CLASS: Rabbi Berel Bell Listen • MP3 Download
Negative Commandment 61
Violating Oaths
"Do not swear falsely by My Name"—Leviticus 19:12.
It is forbidden to violate an oath which one makes obligating imself to do or not to do a certain action (unless the fulfillment of the oath involves violating a religious precept).
Full text of this Mitzvah »
Violating Oaths
Negative Commandment 61
Translated by Berel Bell
The 61st prohibition is that we are forbidden from violating the type of oath called a sh'vuas bitui.1
The source of this commandment is G‑d's statement,2 "Do not swear falsely in My name."
A sh'vuas bitui is an oath to do something (or to refrain from doing something) that the Torah does not prohibit (or require).3 We are required to fulfill such an oath4 and are prohibited from violating it by virtue of His statement, "Do not swear falsely in My name."
Our Sages said in tractate Sh'vuos,5
"What is a sh'vuas sheker?6 When one swears to change [the truth."]7
The Gemara amends this, "It should read, 'When one swears and changes,'" i.e. swearing to do something, and then doing the opposite of the oath. 8
In the third chapter of Sh'vuos, as well as in tractate T'murah,9 it is explained that a sh'vuas sheker is the non-fulfillment of a sh'vuas bitui. There our Sages say, "What kind of sh'vuas sheker is meant?" This refers to the Gemara's previous statement regarding a sh'vuas sheker where no action was performed [and the punishment is nevertheless lashes]. "If you say [it refers to a case where the person swore,] 'I will not eat,' and the person ate, then an action was performed. [Therefore, that case could not be what the Gemara was referring to.] If you say [it refers to a case where the person swore,] 'I will eat,' and the person didn't eat, is he punished by lashes? [This cannot be, for] it says explicitly..." [that there are no lashes in such a case.]10
One who transgresses this prohibition intentionally is punished by lashes. If it was done unintentionally, he must bring an offering of adjustable value, as explained in positive commandment 72. The source for this is the statement in the third chapter of Sh'vuos,11 "This is a sh'vuas bitui, which, if one violates intentionally, is punished by lashes, and if unintentionally, must bring an offering of adjustable value." The details of this mitzvah are explained there.
You should be aware that when I said that this prohibition is punished by lashes if done intentionally, this does not mean that there is another prohibition for which there is lashes even if done unintentionally. Rather, you should keep in mind that every time I say that a certain prohibition is punishable by lashes (whether it was said in a previous mitzvah or in a following mitzvah), this is only when done intentionally, in the presence of witnesses, and after being warned — the conditions regarding the witnesses and the warning being found in tractate Sanhedrin.12
If, however, the transgression was done unintentionally, or if the person was forced, or if he made an error, he is not punished by lashes or kares, and certainly not by execution. You should keep this in mind, for it applies to all the mitzvos.
In those few mitzvos where we say explicitly that the punishment is lashes or execution when done intentionally, this is said in order to distinguish from the case where an unintentional violation necessitates a sacrifice. [This must be said] because not every unintentional prohibition entails a sacrifice.13
But every case of punishment by kares, lashes, or execution is carried out only where there were witnesses and a warning. You should keep this principle in mind so that it will not necessary to repeat it.
FOOTNOTES
1.As defined immediately below. This is in contrast to a sh'vuas shav, discussed in the next mitzvah.
2.Lev. 19:12.
3.If, however, someone swears to eat pork, or not to wear tefillin, the oath is called a sh'vuas shav rather than a sh'vuas bitui. See N62.
4.See P94.
5.21a.
6.Although the commandment speaks of a sh'vuas bitui, and this passage speaks of a sh'vuas sheker, the Rambam soon explains that they are identical.
7.I.e. swearing that he did something in the past, although he really did not (for example, swearing that he ate, when in fact he did not.
8.The Rambam's intention in quoting this passage seems to be providing Talmudic proof for the definition he just gave for a sh'vuas bitui, i.e. swearing to do something in the future. The final conclusion is that swearing falsely about the past is also called a sh'vuas bitui. See Hilchos Shavuos 1:3, Kesef Mishneh ibid.
9.3b.
10.The Gemara concludes that the case referred to is where he swore that he ate, although in reality he had not. As mentioned previously, although this oath deals with the past, the Gemara concludes that this too is a sh'vuas sheker.
In any case, the point of this quote is to prove that the term, sh'vuas sheker , refers to violating a sh'vuas bitui.
11.21a.
12.81b.
13.Therefore, when no sacrifice is involved, the Rambam does not need to mention that lashes, etc. is for an intentional violation.
Rambam:
• 1 Chapter A Day: Order of Prayers Order of Prayers - The Order of Prayer for the Entire Year
English Text | Hebrew Text
Audio: Listen | Download | Video ClassOrder of Prayers - The Order of Prayer for the Entire Year
In his introduction to the Mishneh Torah, the Rambam communicated his desire that his text serve as a guide for the practical application of Torah law. Rather than be forced to swim through the "sea of the Talmud," a person would have a direct, straightforward guide to Jewish observance.
To facilitate this goal, in addition to composing Hilchot Tefilah – "The Laws of Prayer" - he included the following section, Seder Tefilot Kol HaShanah, "The Order of Prayers for the Entire Year," a complete guide to the siddur, at the conclusion of Sefer Ahavah. Since English translations of the siddur are available, we have not translated those portions of the text. We have, however, included the instructions in this section to remain true to the Rambam's text of the Mishneh Torah and to afford a reader the opportunity of comparing the Rambam's order of prayer with that we use today.
נהגו העם לקרות בכל יום בשחר אחר שקורין פרשת צו וברכת כהנים קורין משנה זו
Every day in the morning, it is customary for the people to read the following mishnah1 after reading the passage Tzav2 and the Priestly Blessing:
אלו דברים שאין להם שיעור הפאה והבכורים והראיון וגמילות חסדים ותלמוד תורה אלו דברים שאדם אוכל פירותיהן בעולם הזה והקרן קיימת לו לעולם הבא כיבוד אב ואם וגמילות חסדים ועיון תפלה וביקור חולים והשכמת בית המדרש והכנסת אורחים והבאת שלום בין אדם לחבירו ותלמוד תורה כנגד כולן3.
[They then continue, as follows:]
אמר רבי זירא בנות ישראל הן החמירו על עצמן שאפילו רואות טיפת דם כחרדל יושבות עליה שבעה נקיים.4
תנא דבי אליהו כל השונה הלכות בכל יום מובטח לו שהוא בן העולם הבא שנאמר5 הליכות עולם לו אל תקרי הליכות אלא הלכות.6
אמר רבי אלעזר אמר רבי חנינא תלמידי חכמים מרבים שלום בעולם שנאמר7 וכל בניך למודי יי' וכו'8
מזמור לדוד יי' מי יגור באהלך מי ישכון בהר קדשך הולך תמים ופועל צדק9
סדר תפלות חלק ראשון
א. סדר תפלות כל השנה:
נהגו העם לקרות בכל יום בשחר אחר שקורין פרשת צו וברכת כהנים קורין משנה זו אלו דברים שאין להם שיעור הפאה והבכורים והראיון וגמילות חסדים ותלמוד תורה אלו דברים שאדם אוכל פירותיהן בעולם הזה והקרן קיימת לו לעולם הבא כיבוד אב ואם וגמילות חסדים ועיון תפלה וביקור חולים והשכמת בית המדרש והכנסת אורחים והבאת שלום בין אדם לחבירו ותלמוד תורה כנגד כולן אמר רבי זירא בנות ישראל הן החמירו על עצמן שאפילו רואות טיפת דם כחרדל יושבות עליה שבעה נקיים תנא דבי אליהו כל השונה הלכות בכל יום מובטח לו שהוא בן העולם הבא שנאמר הליכות עולם לו אל תקרי הליכות אלא הלכות אמר רבי אלעזר אמר רבי חנינא תלמידי חכמים מרבים שלום בעולם שנאמר וכל בניך למודי יי' וכו' מזמור לדוד יי' מי יגור באהלך מי ישכון בהר קדשך הולך תמים ופועל צדק
לעולם יהא אדם ירא שמים בסתר ומודה על האמת ודובר אמת בלבבו וישכם ויאמר רבון העולמים לא על צדקותינו אנחנו מפילים תחנונינו לפניך כי על רחמיך הרבים מה אנו מה חיינו מה חסדנו מה צדקתנו מה כחנו ומה גבורתנו מה נאמר לפניך יי' אלהינו הלא כל הגבורים כאין לפניך ואנשי השם כלא היו וחכמים כבלי מדע ונבונים כבלי השכל כי כל מעשינו תהו ובהו וימי חיינו הבל לפניך כמו שכתוב בדברי קדשך ומותר האדם וגו' אבל אנחנו עמך בני בריתך בני אברהם אוהבך שנשבעת לו בהר המוריה זרע יצחק יחידך שנעקד על גבי מזבחך עדת יעקב בנך בכורך שמאהבתך שאהבת אותו ומשמחתך ששמחת בו קראת אותו ישראל וישורון
לעולם יהא אדם ירא שמים בסתר ומודה על האמת ודובר אמת בלבבו וישכם ויאמר רבון העולמים לא על צדקותינו אנחנו מפילים תחנונינו לפניך כי על רחמיך הרבים מה אנו מה חיינו מה חסדנו מה צדקתנו מה כחנו ומה גבורתנו מה נאמר לפניך יי' אלהינו הלא כל הגבורים כאין לפניך ואנשי השם כלא היו וחכמים כבלי מדע ונבונים כבלי השכל כי כל מעשינו תהו ובהו וימי חיינו הבל לפניך כמו שכתוב בדברי קדשך ומותר האדם וגו' אבל אנחנו עמך בני בריתך בני אברהם אוהבך שנשבעת לו בהר המוריה זרע יצחק יחידך שנעקד על גבי מזבחך עדת יעקב בנך בכורך שמאהבתך שאהבת אותו ומשמחתך ששמחת בו קראת אותו ישראל וישורון:
לפיכך אנו חייבין להודות לך ולשבחך ולפארך וליתן שבח והודאה לשמך וחייבין אנו לומר לפניך בכל יום ערב ובוקר שמע ישראל יי' אלהינו יי' אחד אשרנו מה טוב חלקנו מה נעים גורלנו מה יפה ירושתנו אשרנו שאנו משכימין ומעריבין בכל יום תמיד ערב ובוקר ואומרים שמע ישראל יי' אלהינו יי' אחד10
אתה הוא קודם שנברא העולם אתה הוא אחר שנברא העולם אתה הוא בעולם הזה ואתה הוא לעולם הבא אתה הוא ראשון ואתה הוא אחרון קדש שמך הגדול והקדוש בעולמך ובישועתך תרום ותגביה קרננו ברוך המקדש שמו ברבים
אתה הוא יי' אלהינו בשמים ממעל ועל הארץ מתחת ובשמי השמים העליונים אתה הוא ראשון ואתה הוא אחרון ומבלעדיך אין אלהים קבץ קויך מארבע כנפות הארץ יכירו וידעו כל באי עולם כי אתה הוא האלהים לבדך לכל ממלכות הארץ אתה עשית את השמים ואת הארץ ומי בכל מעשה ידיך בעליונים או בתחתונים מי שיאמר לך מה תעשה אבינו שבשמים עשה עמנו כמו שהבטחתנו על ידי חוזך בעת ההיא אביא אתכם ובעת קבצי אתכם כי אתן אתכם לשם ולתהלה בכל עמי הארץ בשובי את שבותיכם לעיניכם אמר יי.11
ונאמר אתה הוא יי' לבדך אתה עשית את השמים שמי השמים וכל צבאם הארץ וכל אשר עליה הימים וכל אשר בהם ואתה מחיה את כולם וצבא השמים לך משתחוים אתה הוא יי' האלהים אשר בחרת באברם והוצאתו מאור כשדים ושמת שמו אברהם.12
אתה הוא ושנותיך לא יתמו13 יי' מלך יי' מלך יי' ימלוך לעולם ועד14 יי' מלך כו' עד ברוך יי' לעולם אמן ואמן.15
לפיכך אנו חייבין להודות לך ולשבחך ולפארך וליתן שבח והודאה לשמך וחייבין אנו לומר לפניך בכל יום ערב ובוקר שמע ישראל יי' אלהינו יי' אחד אשרנו מה טוב חלקנו מה נעים גורלנו מה יפה ירושתנו אשרנו שאנו משכימין ומעריבין בכל יום תמיד ערב ובוקר ואומרים שמע ישראל יי' אלהינו יי' אחד אתה הוא קודם שנברא העולם אתה הוא אחר שנברא העולם אתה הוא בעולם הזה ואתה הוא לעולם הבא אתה הוא ראשון ואתה הוא אחרון קדש שמך הגדול והקדוש בעולמך ובישועתך תרום ותגביה קרננו ברוך המקדש שמו ברבים אתה הוא יי' אלהינו בשמים ממעל ועל הארץ מתחת ובשמי השמים העליונים אתה הוא ראשון ואתה הוא אחרון ומבלעדיך אין אלהים קבץ קויך מארבע כנפות הארץ יכירו וידעו כל באי עולם כי אתה הוא האלהים לבדך לכל ממלכות הארץ אתה עשית את השמים ואת הארץ ומי בכל מעשה ידיך בעליונים או בתחתונים מי שיאמר לך מה תעשה אבינו שבשמים עשה עמנו כמו שהבטחתנו על ידי חוזך בעת ההיא אביא אתכם ובעת קבצי אתכם כי אתן אתכם לשם ולתהלה בכל עמי הארץ בשובי את שבותיכם לעיניכם אמר יי ונאמר אתה הוא יי' לבדך אתה עשית את השמים שמי השמים וכל צבאם הארץ וכל אשר עליה הימים וכל אשר בהם ואתה מחיה את כולם וצבא השמים לך משתחוים אתה הוא יי' האלהים אשר בחרת באברם והוצאתו מאור כשדים ושמת שמו אברהם אתה הוא ושנותיך לא יתמו יי' מלך יי מלך יי' ימלוך לעולם ועד יי' מלך כו' עד ברוך יי' לעולם אמן ואמן:
ברכה ראשונה שמברכין לפני פסוקי הזמירות זהו נוסחה
This is the text of the opening blessing recited before Pesukei D'Zimra:
ברוך שאמר והיה העולם ברוך הוא ברוך אומר ועושה ברוך גוזר ומקיים ברוך מרחם על הארץ ברוך מרחם על הבריות ברוך מעביר אפלה ומביא אורה ברוך משלם שכר טוב ליראיו ברוך שאין לפניך לא עולה לא שכחה ולא כזב ולא מרמה לא משוא פנים ולא מקח שחד ברוך אל חי לעד וקיים לנצח ברוך אתה יי' אלהינו מלך העולם האל המהולל בפי עמו משובח ומפואר בלשון כל חסידיו ועבדיו ובשירי דוד עבדך משיחך נהללך יי' אלהינו בשבחות ובזמירות נודך ונשבחך ונפארך ונזכיר שמך מלכנו אלהינו יחיד חי העולמים משובח ומפואר עדי עד שמו ברוך אתה יי' מלך מהולל בתושבחות
וקורין פסוקין אלו
These verses are recited:
יהי כבוד יי' לעולם ישמח יי' במעשיו כו'16 אשרי כו'17
עד סוף תילים ואחר כך קורא פסוקים אלו
[One continues] until the conclusion of the Book of Psalms. One then reads the following verses:
ברוך יי' לעולם אמן ואמן18 ימלוך יי' לעולם אמן ואמן19 ויברך דויד את יי לעיני כל הקהל ויאמר דויד ברוך אתה יי' אלהי ישראל וכו'20
ברכה ראשונה שמברכין לפני פסוקי הזמירות זהו נוסחה:
ברוך שאמר והיה העולם ברוך הוא ברוך אומר ועושה ברוך גוזר ומקיים ברוך מרחם על הארץ ברוך מרחם על הבריות ברוך מעביר אפלה ומביא אורה ברוך משלם שכר טוב ליראיו ברוך שאין לפניך לא עולה לא שכחה ולא כזב ולא מרמה לא משוא פנים ולא מקח שחד ברוך אל חי לעד וקיים לנצח ברוך אתה יי' אלהינו מלך העולם האל המהולל בפי עמו משובח ומפואר בלשון כל חסידיו ועבדיו ובשירי דוד עבדך משיחך נהללך יי' אלהינו בשבחות ובזמירות נודך ונשבחך ונפארך ונזכיר שמך מלכנו אלהינו יחיד חי העולמים משובח ומפואר עדי עד שמו ברוך אתה יי' מלך מהולל בתושבחות וקורין פסוקין אלו יהי כבוד יי' לעולם ישמח יי' במעשיו כו' אשרי כו' עד סוף תילים ואחר כך קורא פסוקים אלו ברוך יי' לעולם אמן ואמן ימלוך יי' לעולם אמן ואמן ויברך דויד את יי לעיני כל הקהל ויאמר דויד ברוך אתה יי' אלהי ישראל וכו':
ברכה אחרונה של אחר פסוקי הזמירות זהו נוסחה
The text of the concluding blessing [recited] after Pesukei D'Zimra:
ישתבח שמך לעד מלכנו האל המלך הגדול והקדוש בשמים ובארץ כי לך נאה יי' אלהינו ואלהי אבותינו וכו'
וקורא השירה עד סופה כמנהג המקום
One then reads the Song [of the Crossing of the Sea] according to local custom.21
בשבת נהגו כל העם להוסיף לפני ברכה זו נוסח זה
On the Sabbath, the entire people have adopted the custom of adding the following passages before this blessing:
נשמת כל חי תברך את שמך יי' אלהינו ורוח כל בשר תפאר ותרומם זכרך מלכנו תמיד לדור ודור ומעולם ועד עולם אתה אל ומבלעדך אין אלהים ואין לנו מלך גואל ומושיע פודה ומציל בכל עת צרה וצוקה אלא אתה מפרנס ומרחם אלוה כל בריות אדון התולדות המהולל בתושבחות המנהג עולמו בחסד ובריותיו ברחמים רבים אלהים אמת לא ינום ולא יישן המעורר ישנים והמקיץ נרדמים סומך נופלים ורופא חולים ומתיר אסורים ולך אנחנו מודים ואילו פינו מלא שירה כים ולשונינו רנה כהמון גליו ושפתותינו שבח כמרחבי רקיע ועינינו מאירות כשמש וכירח וידינו פרושות כנשרי שמים ורגלינו קלות כאילות אין אנו מספיקין להודות לך יי' אלהינו ואלהי אבותינו ולברך את שמך על אחת מאלף אלפי אלפים ורוב רובי רבבות פעמים הטובות נסים וגבורות שעשית עמנו ועם אבותינו מלפנים ממצרים גאלתנו יי' אלהינו מבית עבדים פדיתנו ברעב זנתנו ובשובע כלכלתנו מחרב הצלתנו ומדבר מלטתנו ומחלאים רעים רבים דליתנו ועד הנה עזרונו רחמיך יי' אלהינו ולא עזבונו חסדיך על כן איברים שפלגת בנו ורוח ונשמה שנפחת באפינו ולשון אשר שמת בפינו הן הם יודו ויברכו את שמך יי' אלהינו וכו' ישתבח וכו'
וכן נהגו לקרות כל מזמור שיר ליום השבת קודם שיתחילו פסוקי הזמירות ביום השבת וביום הכפורים ויש מקומות שנהגו לקרות הלל הגדול בשבתות קודם פסוקי הזמירות ויש מקומות שנהגו לקרות שיר המעלות הכל כמנהגם
Similarly, they adopted the custom of reading the entire "Song of the Sabbath day"22 before beginning Pesukei D'Zimra on the Sabbath and on Yom Kippur.23 There are communities that follow the custom of reading "the Great Hallel,"24 before Pesukei D'Zimra on the Sabbath. And there are other communities that follow the custom of reading Shir HaMaalot.25 Every community should follow its custom.
ברכה אחרונה של אחר פסוקי הזמירות זהו נוסחה:
ישתבח שמך לעד מלכנו האל המלך הגדול והקדוש בשמים ובארץ כי לך נאה יי' אלהינו ואלהי אבותינו וכו' וקורא השירה עד סופה כמנהג המקום בשבת נהגו כל העם להוסיף לפני ברכה זו נוסח זה נשמת כל חי תברך את שמך יי' אלהינו ורוח כל בשר תפאר ותרומם זכרך מלכנו תמיד לדור ודור ומעולם ועד עולם אתה אל ומבלעדך אין אלהים ואין לנו מלך גואל ומושיע פודה ומציל בכל עת צרה וצוקה אלא אתה מפרנס ומרחם אלוה כל בריות אדון התולדות המהולל בתושבחות המנהג עולמו בחסד ובריותיו ברחמים רבים אלהים אמת לא ינום ולא יישן המעורר ישנים והמקיץ נרדמים סומך נופלים ורופא חולים ומתיר אסורים ולך אנחנו מודים ואילו פינו מלא שירה כים ולשונינו רנה כהמון גליו ושפתותינו שבח כמרחבי רקיע ועינינו מאירות כשמש וכירח וידינו פרושות כנשרי שמים ורגלינו קלות כאילות אין אנו מספיקין להודות לך יי' אלהינו ואלהי אבותינו ולברך את שמך על אחת מאלף אלפי אלפים ורוב רובי רבבות פעמים הטובות נסים וגבורות שעשית עמנו ועם אבותינו מלפנים ממצרים גאלתנו יי' אלהינו מבית עבדים פדיתנו ברעב זנתנו ובשובע כלכלתנו מחרב הצלתנו ומדבר מלטתנו ומחלאים רעים רבים דליתנו ועד הנה עזרונו רחמיך יי' אלהינו ולא עזבונו חסדיך על כן איברים שפלגת בנו ורוח ונשמה שנפחת באפינו ולשון אשר שמת בפינו הן הם יודו ויברכו את שמך יי' אלהינו וכו' ישתבח וכו' וכן נהגו לקרות כל מזמור שיר ליום השבת קודם שיתחילו פסוקי הזמירות ביום השבת וביום הכפורים ויש מקומות שנהגו לקרות הלל הגדול בשבתות קודם פסוקי הזמירות ויש מקומות שנהגו לקרות שיר המעלות הכל כמנהגם:
ברכה ראשונה שלפני קריאת שמע זו היא נוסחה
The text of the first blessing that precedes the recitation of the Shema
ברוך אתה יי' אלהינו מלך העולם יוצר אור ובורא חשך כו' עד יוצר המאורות
ברכה שניה The Second Blessing–
אהבת עולם אהבתנו יי' אלהינו חמלה גדולה ויתירה חמלת עלינו אבינו מלכנו כו' עד בעמו ישראל באהבה
ברכה אחרונה שלאחר קריאת שמע זו היא נוסחה
The text of the concluding blessing that follows the recitation of the Shema
אמת ויציב וכו' עד ברוך אתה יי' גאל ישראל
ובערבית ברכה ראשונה – The first blessing that precedes the recitation of the Shema in the Evening
ברוך אתה יי' אלהינו מלך העולם אשר בדברו מעריב ערבים עד ברוך אתה יי' המעריב ערבים
ברכה שניה The Second Blessing–
אהבת עולם בית ישראל עמך אהבת וכו' עד ברוך אתה יי' אוהב עמו ישראל
ברכה ראשונה שלאחר קריאת שמע של ערבית זו היא נוסחה
The text of the first blessing that follows the recitation of the Shema in the Evening
אמת ואמונה כל זאת קיים עלינו כו' עד ברוך אתה יי' גאל ישראל
ברכה אחרונה זו היא נוסחה - The text of the concluding blessing
השכיבנו יי' אלהינו לשלום וכו' עד ברוך שומר עמו ישראל לעד
ברוך יי' לעולם אמן ואמן כו'26 עד פדיתה אותי יי' אל אמת27 יראו עינינו וישמח לבנו כו' עד יי' מלך יי' מלך יי' ימלך לעולם ועד.28
ונהגו מקצת העם לברך פסוקים באמצע ברכה וקוראין בנוסח זה
Some people follow the custom of reciting verses in the middle of this blessing. They recite this text:
וירא כל העם ויפלו על פניהם ויאמרו יי' הוא האלהים יי' הוא האלהים29 הושיענו אלהי ישענו וקבצנו והצילנו מן הגוים להודות לשם קדשך להשתבח בתהלתך30 כי לא יטוש יי' את עמו בעבור שמו הגדול כי הואיל יי' לעשות אתכם לו לעם31 ועלו מושיעים בהר ציון לשפוט את הר עשו והיתה ליי' המלוכה32 והיה יי' למלך על כל הארץ ביום ההוא יהיה יי' אחד ושמו אחד33
אלהינו שבשמים יחד שמך הקרוי עלינו קיים את שמך ומלכותך עלינו תמיד בידך נפשות החיים והמתים אשר בידו נפש כל חי ורוח כל בשר איש34 בידך אפקיד רוחי פדיתה אותי יי' אל אמת35 ואנחנו עמך וצאן מרעיתך נודה לך לעולם לדור ודור נספר תהלתך36 יי' הצילה נפשי משפת שקר מלשון רמיה37 ישראל נושע ביי' תשועת עולמים לא תבושו ולא תכלמו עד עולמי עד38 יהי יי' אלהינו עמנו כאשר היה עם אבותינו אל יעזבנו ואל יטשנו להטות לבבנו אליו ללכת בכל דרכיו לשמור מצותיו וחקיו ומשפטיו אשר צוה את אבותינו39 כל הנשמה תהלל יה הללויה40 ברוך יי' ביום ברוך יי' בלילה ברוך יי' בשכבנו ברוך יי' בקומנו תמיד נהללך סלה ונשיח בחוקיך ובאמונתך ברוך אתה יי' המולך בכבודו חי וקיים תמיד ימלוך עלינו וכו'41
ברכה ראשונה שלפני קריאת שמע זו היא נוסחה:
ברוך אתה יי' אלהינו מלך העולם יוצר אור ובורא חשך כו' עד יוצר המאורות ברכה שנייה אהבת עולם אהבתנו יי' אלהינו חמלה גדולה ויתירה חמלת עלינו אבינו מלכנו כו' עד בעמו ישראל באהבה:
ברכה אחרונה שלאחר קריאת שמע זו היא נוסחה:
אמת ויציב וכו' עד ברוך אתה יי' גאל ישראל ובערבית ברכה ראשונה ברוך אתה יי' אלהינו מלך העולם אשר בדברו מעריב ערבים עד ברוך אתה יי' המעריב ערבים ברכה שנייה אהבת עולם בית ישראל עמך אהבת וכו' עד ברוך אתה יי' אוהב עמו ישראל ברכה ראשונה שלאחר קריאת שמע של ערבית זו היא נוסחה:
אמת ואמונה כל זאת קיים עלינו כו' עד ברוך אתה יי' גאל ישראל ברכה אחרונה זו היא נוסחה:
השכיבנו יי אלהינו לשלום וכו' עד ברוך שומר עמו ישראל לעד ברוך יי' לעולם אמן ואמן כו' עד פדיתה אותי יי' אל אמת יראו עינינו וישמח לבנו כו' עד יי' מלך יי' מלך יי' ימלך לעולם ועד:
ונהגו מקצת העם לברך פסוקים באמצע ברכה וקוראין בנוסח זה:
וירא כל העם ויפלו על פניהם ויאמרו יי' הוא האלהים יי' הוא האלהים הושיענו אלהי ישענו וקבצנו והצילנו מן הגוים להודות לשם קדשך להשתבח בתהלתך כי לא יטוש יי' את עמו בעבור שמו הגדול כי הואיל יי' לעשות אתכם לו לעם ועלו מושיעים בהר ציון לשפוט את הר עשו והיתה ליי' המלוכה והיה יי' למלך על כל הארץ ביום ההוא יהיה יי' אחד ושמו אחד אלהינו שבשמים יחד שמך הקרוי עלינו קיים את שמך ומלכותך עלינו תמיד בידך נפשות החיים והמתים אשר בידו נפש כל חי ורוח כל בשר איש בידך אפקיד רוחי פדיתה אותי יי' אל אמת ואנחנו עמך וצאן מרעיתך נודה לך לעולם לדור ודור נספר תהלתך יי' הצילה נפשי משפת שקר מלשון רמיה ישראל נושע ביי' תשועת עולמים לא תבושו ולא תכלמו עד עולמי עד יהי יי' אלהינו עמנו כאשר היה עם אבותינו אל יעזבנו ואל יטשנו להטות לבבנו אליו ללכת בכל דרכיו לשמור מצותיו וחקיו ומשפטיו אשר צוה את אבותינו כל הנשמה תהלל יה הללויה ברוך יי' ביום ברוך יי' בלילה ברוך יי' בשכבנו ברוך יי' בקומנו תמיד נהללך סלה ונשיח בחוקיך ובאמונתך ברוך אתה יי' המולך בכבודו חי וקיים תמיד ימלוך עלינו וכו':
FOOTNOTES
1.
Peah 1:1.
2.
The intent appears to be the passage, Numbers 28:1-8 which describes the offering of the daily sacrifice. See Hilchot Tefilah 7:11.
3.
See Shabbat 127a.
4.
Berachot 31a; Niddah 66a.
5.
Chabbakuk 3:6.
6.
Tanna D'bei Eliyahu Zuta, ch.2; Megillah 26b.
7.
Isaiah 54:3.
8.
Berachot 64a. These passages are recited in connection with the recitation of the blessings for Torah study. At present, in most communities, all that is recited is the passages from Peah and Shabbat.
9.
Psalms, ch. 15.
10.
Devarim 6:4.
11.
Tzephania 3:20.
12.
Nechemiah 9:6-7. In most communities today, it is customary to recite these verses in the midst of Pesukei D'Zimra.
13.
Psalms102:28.
14.
This "verse" is a composite of Psalms 10:16, 93:1, and Exodus 15:18.
15.
Psalms 89:53. Apparently, there were a series of verses customarily recited at this point in prayer.
16.
Psalms 104:35. This verse introduces a series of verses that are recited.
17.
Ibid. 84:5. One continues reading from Psalm 145 until the end of Psalms.
18.
Ibid. 89:53.
19.
There is no such verse in the Tanach, Perhaps there is a scribal error and the intent was to read Exodus 15:18 and Psalms 72:19.
20.
I Chronicles 29:10-13.
21.
See Hilchot Tefilah 7:13.
22.
Psalm 92.
23.
Today, it is universal custom to read this psalm in this place in the prayer service on festivals as well.
24.
I.e., Psalm 136.
25.
"A song of Ascents." Psalms 120-134 are referred to in that manner, because they begin with those words. This custom is not followed in the Ashkenazic community at present. According to Sephardic and Chassidic custom, Psalms 121 to 124 are recited.
26.
Psalms 89:53. The Rambam is implying that this verse introduces a known series of verses.
27.
Ibid. 31:6.
28.
This "verse" is a composite of Psalms 10:16, 93:1, and Exodus 15:18.
29.
I Kings 18:39.
30.
I Chronicles 16:35.
31.
I Samuel 12:22.
32.
Ovadiah 1:21.
33.
Zechariah 14:9.
34.
Job 12:10.
35.
Psalms 31:6.
36.
Ibid. 79:13.
37.
Ibid. 120:2.
38.
Isaiah 45:17.
39.
I Kings 8:57.
40.
Psalms 150:6.
41.
Originally, when the Evening Service was optional, the recitation of a blessing including 18 verses, many of which are mentioned here was ordained to take the place of the Shemoneh Esreh, as it were. Even after the recitation of the Evening Service was accepted as obligatory, many communities continued the practice of reciting this blessing (Tur, Orach Chayim 236). In Eretz Yisrael and in communities who accept the rulings of the Ari zal, this blessing is not recited.
Rambam:
• 3 Chapters A Day: Shvuot Shvuot - Chapter 1, Shvuot Shvuot - Chapter 2, Shvuot Shvuot - Chapter 3
English Text | Hebrew Text
Audio: Listen | Download | Video ClassShvuot - Chapter 1
Introduction to Hilchos Shvuot
They contain 5 mitzvot: one positive commandment and four negative commandments. They are:
1. Not to swear falsely in [God’s] name,
2. Not to take [God’s] name in vain,
3. Not to deny [having received] an entrusted object,
4. Not to swear [falsely] when denying financial obligations,
5. To swear truly in [God’s] name.
These mitzvot are explained in the ensuing chapters.
רמב"ם הלכות שבועות - הקדמה
הלכות שבועות. יש בכללן חמש מצות, אחת מצות עשה, וארבע מצות לא תעשה. וזה הוא פרטן
(א) שלא לישבע בשמו לשקר.
(ב) שלא לישא את שמו לשוא.
(ג) שלא לכפור בפקדון.
(ד) שלא לישבע על כפירת ממון.
(ה) לישבע בשמו באמת.
וביאור מצות אלו בפרקים אלו.
1
There are four types of oaths [for which one may be liable]: sh'vuat bitui, sh'vuat shav, sh'vuat hapikadon, and sh'vuat ha'edut.1
Sh'vuat bitui2 is referred to in the Torah [by Leviticus 5:4]: "When a soul will take an oath, expressing with his lips, whether he will do harm3 or do good." [This category] subdivides into four groupings: two4 [involving statements made] concerning the future and two [involving statements made] concerning the past. For example, he took an oath concerning a past event that it occurred or did not occur, or concerning a future event, that he will do it or that he will not do it.
א
ארבעה מיני שבועות הן: שבועת ביטוי ושבועת שוא ושבועת הפקדון ושבועת העדות, שבועת ביטוי הוא שנאמר בתורה או נפש כי תשבע לבטא בשפתים להרע או להיטיב, והיא נחלקת לארבעה חלקים, שתים להבא, ושתים לשעבר, כגון שנשבע על דבר שעבר שנעשה או שלא נעשה, ועל דבר שעתיד להיות שיעשה ושלא יעשה.
2
[The concept of] a sh'vuat bitui applies with regard to deeds that a person could perform5 whether in the past or in the future.
What is implied? With regard to the past: "I ate," "I cast a stone into the sea," or "So-and-so spoke with so-and-so"; "I did not eat," "I did not cast a stone into the sea," or "So-and-so did not speak with so-and-so." With regard to the future: "I will eat" or "I will not eat," "I will..." or "I will not cast a stone into the sea."6 Thus there are two groupings7 concerning the past and two groupings concerning the future.
ב
ואין שבועת ביטוי נוהגת אלא בדברים שאפשר לו לעשותן בין להבא בין לשעבר, כיצד לשעבר, שאכלתי, או שזרקתי אבן לים, או שדבר פלוני עם פלוני, או שלא אכלתי, או שלא זרק אבן לים, או שלא דבר פלוני עם פלוני, כיצד להבא, שאוכל או שלא אוכל, או שאזרוק או שלא אזרוק אבן לים, הרי אלו שתים לשעבר ושתים להבא.
3
If a person takes an oath concerning one of these four categories and does the opposite, he has taken a false oath. For example, he took an oath not to eat and he ate, that he would eat and he did not eat, that he ate, when he did not or that he did not eat, when he had eaten. With regard to these matters, [Leviticus 19:12] states: "Do not swear falsely in My name."8 If he willfully swears falsely, he is liable for lashes.9 If he does so inadvertently, he must bring an adjustable guilt offering,10 as [ibid. 5:4] states: "And it became concealed from him and he did not know and became guilty."
ג
נשבע אחת מארבע מחלוקות אלו והחליף כגון שנשבע שלא יאכל ואכל או שיאכל ולא אכל או שאכלתי והוא לא אכל שלא אכלתי ואכל הרי זו שבועת שקר, ועל זה וכיוצא בו נאמר לא תשבעו בשמי לשקר, ואם נשבע לשקר במזיד לוקה, בשוגג מביא קרבן עולה ויורד שנאמר ונעלם ממנו והוא ידע ואשם וגו'.
4
[The prohibition against taking] a sh'vuat shav, an oath taken in vain,11 also subdivides into four categories: the first, a person took an oath concerning a known matter12 that was not true, e.g., he took an oath that a man was a woman, a woman was a man, that a marble pillar was gold, or concerning other similar factors.
ד
שבועת שוא נחלקת לארבע מחלוקות, האחת שנשבע על דבר הידוע שאין כן, כיצד כגון שנשבע על האיש שהוא אשה, ועל האשה שהוא איש, ועל עמוד של שיש שהוא של זהב, וכן כל כיוצא בזה. 41
5
The second: that one takes an oath on a known matter concerning which no one has a doubt, e.g., one took an oath that the sky was the sky, that a stone is a stone, on two [objects] that they are two, and the like. Even though there is no doubt about the matter for a person of sound mind, one takes an oath to strengthen [the appreciation of] the matter.13
ה
השניה שנשבע על דבר ידוע שאין בו ספק לאדם שהוא כן, כגון שנשבע על השמים שהוא שמים, ועל האבן זו שהיא אבן, ועל השנים שהם שנים וכן כל כיוצא בזה, שזה הדבר אין בו ספק לאדם שלם כדי לצדק הדבר בשבועה.
6
The third is one who takes an oath to nullify a mitzvah.14 What is implied? One took an oath not to wrap himself in tzitzit,15 not to put on tefilin, not to dwell in a sukkah throughout the holiday of Sukkot,16 not to eat matzah on Pesach night, that he would fast on the Sabbaths and the festivals,17 or concerning other analogous instances.
ו
שלישית שנשבע לבטל את המצוה, כיצד כגון שנשבע שלא יתעטף בציצית, שלא ילבש תפילין, ושלא ישב בסוכה בחג הסוכות, ולא יאכל מצה בלילי הפסח, או שיתענה בשבתות ובימים טובים וכן כל כיוצא בזה.
7
The fourth - that one took an oath concerning a matter that he is unable to perform.18 What is implied? He took an oath that he would not sleep for three consecutive days and nights,19 he would not eat for seven consecutive days or concerning any analogous matter.
Whenever a person takes an oath in vain by taking one of these four types of oaths, he transgresses a negative commandment,20 as [Exodus 20:7] states: "And you shall not take the name of God your Lord in vain." If he [takes the oath] willfully, he is liable for lashes.21 If he does so inadvertently, he is exempt entirely.
ז
רביעית שנשבע על דבר שאין כח בו לעשות, כיצד כגון שנשבע שלא יישן שלשה ימים לילה ויום רצופים, או שלא יטעום כלום שבעה ימים רצופים וכן כל כיוצא בזה, כל הנשבע שבועת שוא מארבע שבועות אלו עובר בלא תעשה שנאמר לא תשא את שם ה' אלהיך לשוא, ואם היה מזיד לוקה ואם היה שוגג פטור מכלום.
8
What is meant by a sh'vuat hapikadon, [an oath concerning an entrusted object]?22 [It applies] when a person has money belonging to a colleague in his possession - whether it be an entrusted article or a loan, he stole from him, withheld his wages, he found a loss object belonging to him and did not return it, or any similar situation. If his colleague claims the money that he has in his possession and he denies the claim, he violates a negative commandment,23 as [Leviticus 19:11] states: "You shall not deny..."; this is a warning [not to] deny a monetary [claim]. One is not liable for lashes for this transgression.24
If one took a false oath with regard to the financial claim that he denied, he transgresses another negative commandment,25 as [the above verse] continues: "A person may not lie to his colleague."26 This is a warning against swearing [falsely] when denying a financial [obligation].
ח
שבועת הפקדון כיצד, כל מי שיש ממון חבירו בידו בין פקדון בין מלוה או שגזלו או עשקו או מצא לו אבדה ולא החזירה וכיוצא בזה ותבע ממנו ממון שיש לו בידו וכפר בו הרי זה עובר בלא תעשה שנאמר לא תכחשו זו אזהרה לכפירת ממון, ואין לוקין על לאו זה, ואם נשבע לו על שקר על ממון שכפר בו הרי זה עובר בלאו אחר ועל זה נאמר לא תשקרו איש בעמיתו זו אזהרה לנשבע על כפירת ממון, ושבועה זו היא הנקראת שבועת הפקדון.
9
What is a person's liability for taking a false sh'vuat hapikadon? He must pay the principle that he denied plus an additional fifth27 and bring a definite28 guilt offering as a sacrifice. [This applies] whether he [transgressed] intentionally or unintentionally,29 as indicated by Leviticus 5:21-23 which] states: "And he will deny his [obligation to] a colleague concerning an entrusted object, a [financial] deposit, a robbery... when he sin and become guilty." [The verse] does not say: "And it will become concealed from him,"30 indicating that one who transgresses willfully is liable just as [one who transgresses] inadvertently.
ט
ומה הוא חייב על שבועת הפקדון ששקר בה, משלם את הקרן שכפר בו עם תוספת חומש, ומקריב אשם ודאי בין שהיה מזיד בין שהיה שוגג שנאמר וכחש בעמיתו בפקדון או בתשומת יד או בגזל וגו' והיה כי יחטא ואשם ולא נאמר בו ונעלם ממנו לחייב מזיד כשוגג.
10
The above applies when the person willfully accepted the entrusted object or the money that he was obligated and knew about it at the time of the oath. If, however, he acted unintentionally, forgot that he had the money in his possession, therefore denied it and took an oath, and then discovered the matter, he is considered [to have transgressed because of] factors beyond his control and is not liable at all.31 Similarly, if the person did not know that it was forbidden to take a false oath in denial of a financial claim, he is considered [to have transgressed because of] factors beyond his control and is not liable.32
י
והוא שיזיד בפקדון או בממון שנתחייב בו וידע בו בשעת שבועה, אבל אם שגג ושכח שיש לו אצלו ממון וכפר ונשבע ואחר כך ידע הרי זה אנוס ופטור מכלום, וכן אם לא ידע שאסור לישבע לשקר על כפירת ממון הרי זה אנוס ופטור.
11
If so, what is meant by acting inadvertently with regard to a sh'vuat hapikadon? For example, he forgot that one is liable to bring a sacrifice for [taking such a false oath], but knew that it was forbidden to do so and that he has the other person's money in his possession. This is considered the inadvertent transgression [of this prohibition].33 Willful transgression is when he knows that he is liable to bring a sacrifice [because of the transgression].
יא
אם כן היאך היא שגגת שבועת הפקדון, כגון שנעלם ממנו אם חייבין עליה קרבן אם לאו וידע שהיא אסורה ושיש לו אצלו ממון זו הוא שגגתה, וזדונה שידע שחייבין עליה קרבן.
12
What is meant by sh'vuat ha'edut?34 Witnesses know testimony associated with a monetary claim35 and the person affected by the testimony demanded that they testify on his behalf. The witnesses deny knowledge of testimony, do not testify, and take an oath36 that they do not know any testimony concerning him. This is referred to as a sh'vuat ha'edut. For taking a [false] oath of this nature, one is liable for an adjustable guilt offering,37 [This applies] whether he [transgressed] intentionally or unintentionally, as [indicated by Leviticus 5:1 which] states: "When a person will sin: If he heard a demand for an oath and he had witnessed...." [The verse] does not say: "And it will become concealed from him,"38 indicating that one who transgresses willfully is liable just as [one who transgresses] inadvertently.
יב
שבועת העדות כיצד, העדים שידעו עדות ממון ותבעם בעל העדות להעיד לו וכפרו בעדותן ולא העידו ונשבעו שאינן יודעין לו עדות זו היא נקראת שבועת העדות, וחייבין על שבועה זו קרבן עולה ויורד בין שהיו מזידין בין שהיו שוגגים שנאמר נפש כי תחטא ושמעה קול אלה והוא עד ולא נאמר בה ונעלם לחייב על הזדון כשגגה.
13
What is meant by acting inadvertently with regard to a sh'vuat ha'edut? For example, he forgot that one is liable to bring a sacrifice for [taking such a false oath], but knew that this oath was forbidden and that he would be swearing falsely. Willful transgression is when he knows that he is liable to bring a sacrifice [because of the transgression]. If he did not know that [taking such an oath] is forbidden or forgot the testimony and took an oath39 and later it was discovered that he knew testimony and took a false oath, he is considered [to have transgressed because of] forces beyond his control and he is not liable to bring a sacrifice.40
יג
כיצד שגגת שבועת העדות, כגון שנעלם ממנו שחייבין עליה קרבן וידע ששבועה זו אסורה ושהיא שקר, וזדונה שידע שחייבין עליה קרבן, אבל אם לא ידע שהיא אסורה או ששכחו העדות ונשבעו ואח"כ נודע להם שהן יודעין לו עדות ושנשבעו על שקר הרי אלו אנוסין ופטורין אף מן הקרבן..
FOOTNOTES
1.
The Rambam proceeds to explain these four types of oath in this chapter.
2.
Bitui literally means "expression." I.e., this oath is taken expressing statements concerning the past or the future. See Chapters 4 and 5 where this subject is discussed in detail.
3.
As evident from Chapter 5, Halachot 16-17, this applies when he takes an oath to harm himself, but not to harm others.
4.
I.e., one positive and one negative. The concept that a sh'vuat bitui has both these forms is derived from the prooftext cited which states: "Whether he will do harm or do good." See Chapter 9, Halachah 18.
5.
But not with regard to something which he cannot perform. As stated in Halachah 7, that is included in the category of an oath taken in vain.
6.
An oath he takes concerning the future that involves another person is not included in this category, because he has no way of controlling that person's conduct. See Chapter 5, Halachot 1-2.
7.
One positive and one negative.
8.
Sefer HaMitzvot (negative commandment 61) and Sefer HaChinuch (mitzvah 227) include this prohibition among the 613 mitzvot of the Torah.
9.
This is somewhat of a new concept, because one does not receive lashes for violating a transgression that does not involve a deed and ordinarily, speech is not considered a deed. Nevertheless, taking a false oath is an exception to this principle, for Exodus 20:7 states: "God will not absolve anyone who takes His name in vain." Sh'vuot 21a interprets that to mean that a person who takes an oath in vain is liable for lashes. See also Chapter 4, Halachot 20-21 for more factors concerning this concept.
10.
In contrast to an ordinary sin-offering, the sacrifice a person liable for such an offering must bring is adjusted according to his financial status as stated in Leviticus, ch. 5. See Chapter 3, Halachot 6-7 for details concerning when one is held liable for such a sacrifice and when he is not.
11.
See Chapter 6 where this subject is discussed in detail.
12.
The Ra'avad explains that the term "a known matter" refers to something known to three people. The Radbaz notes that the Rambam mentions this point in Chapter 5, Halachah 22. See Chapter 3, Halachah 5, and notes from which it is evident that here, the person taking the oath is not speaking facetiously. Although it is known that what he is saying is false, he intends that his words be taken at face value. See also Chapter 5, Halachah 21, and notes.
13.
Thus since no one else but a fool will have any doubt concerning the matter, there is no need to take an oath. Hence, the oath is considered to have been taken in vain (Radbaz).
14.
Since he is obligated to fulfill the mitzvah and the matter is not dependent on his choice or consent, his oath is considered to be in vain. See also Chapter 5, Halachot 14-15.
15.
The Radbaz clarifies that we are not speaking about taking an oath not to wear a tallit, for a person is not obligated to wear a tallit by Scriptural Law (see Hilchot Tzitzit 3:11). Instead, the intent is to take an oath that he will wear a four-cornered garment and not put tzitzit on it.
16.
See Chapter 5, Halachah 18.
17.
For one must take pleasure in food and drink on these days. It is forbidden to fast (Hilchot Shabbat 30:12; Hilchot Sh'vitat Yom Tov 6:17).
18.
Since he is unable to perform the matter, the oath he took is obviously in vain.
19.
See Chapter 5, Halachah 20.
20.
Sefer HaMitzvot (negative commandment 62) and Sefer HaChinuch (mitzvah 30) include this prohibition among the 613 mitzvot of the Torah.
21.
See the notes to Halachah 3.
22.
The latter is the literal translation of the term pikadon. Nevertheless, as the Rambam continues to explain, the term has a broader halachic meaning in this context. The Radbaz explains that the mishnah uses the term sh'vuat hapikadon, because it is most common that such a claim will be made with regard to an entrusted object. Alternatively, because the prooftext (Leviticus 5:21) mentions an entrusted object first. See Chapters 7 and 8 where this subject is discussed in detail.
23.
Sefer HaMitzvot (negative commandment 248) and Sefer HaChinuch (mitzvah 225) include this prohibition among the 613 mitzvot of the Torah.
24.
Either because the transgression does not involve a deed, or because financial compensation must be given and a person is not held liable both for financial restitution and lashes (Hilchot Sanhedrin 18:2).
25.
He also violates the commandment against taking a false oath [Sh'vuot 20b; Sefer HaMitzvot (negative commandment 249)].
26.
Sefer HaMitzvot (loc. cit.) and Sefer HaChinuch (mitzvah 226) include this prohibition among the 613 mitzvot of the Torah.
27.
As the Rambam explains in several instances, the intent is one fifth of the new total. For example, if he denied a debt of 20 zuz, he must pay 25 in restitution.
28.
This term is used to distinguish this offering from the conditional guilt offering brought by a person who is unsure whether or not he committed a sin.
29.
In contrast, an ordinary sin offering is brought only when one transgresses inadvertently.
30.
As Leviticus 5:4 states with regard to a sh'vuat bitui.
31.
Neither for a sacrifice, nor for the payment of an additional fifth of the object's value.
32.
The Radbaz states that although such an individual is not liable for a sacrifice or the additional fifth, he is liable for transgressing the prohibition against denying property.
33.
Since he is unaware of the fact that he must bring a sacrifice and thus does not know the full severity of his act, he is considered to have transgressed inadvertently. Nevertheless, because he is conscious of the transgression and the fact that he has the other person's money in his possession, he is not considered to have transgressed due to forces beyond his control.
34.
The term literally means "an oath [associated with] testimony." See Chapters 9 and 10 where this subject is discussed in detail.
35.
See Chapter 9, Halachot 3-5.
36.
This oath is not required by the court, but rather is demanded by the person affected by their testimony. See Chapter 9, Halachah 6.
37.
See the notes to Halachah 3.
38.
See Chapter 9, Halachot 3-5.
39.
In translation, we have used the singular for continuity. The Rambam, however, uses plural forms, because testimony brings about a monetary obligation only when given by two witnesses.
40.
I.e., they are not considered to have transgressed at all.
41. וכן כל כיוצא בזה. כתב הראב"ד ז"ל /א"א/ שנשבע בדבר הידוע לשלשה שאינו כן כמו שנשבע עכ"ל.
Shvuot - Chapter 2
1
Whether one takes one of these four oaths [falsely] on his own initiative or he is placed under oath by another person and answers Amen to his statements, he is liable.1 [This applies] even if he is placed under oath by a gentile2 or a minor3 and responds Amen.
[The rationale is that] anyone who responds Amen or makes a statement equivalent to responding Amen, e.g., he says "Yes," "I am obligated in this oath," "I accept this oath upon myself," or the like in any language4 is considered to have taken an oath with regard to all matter,5 whether it be liability for lashes6 or for a sacrifice.7
א
אחד הנשבע אחד מארבעה מיני שבועות אלו מפי עצמו, ואחד המושבע מפי אחרים וענה אמן, אפילו השביעו עכו"ם או קטן וענה אמן חייב, שכל העונה אמן אחר שבועה כמוציא שבועה מפיו, ואחד העונה אמן או האומר דבר שענינו כענין אמן, כגון שאמר הן או מחוייב אני בשבועה זו, קיבלתי עלי שבועה זו, וכל כיוצא בזה בכל לשון הרי זה כנשבע לכל דבר בין לחייבו מלקות בין לחייבו קרבן.
2
[The same laws apply whether] one took an oath - or another person administered an oath to him - with God's ineffable name8 - or with one of the descriptive terms used to refer to Him,9 e.g., he took an oath "on He whose name is Gracious," "on He whose name is Merciful," or "on He whose name is Patient," regardless of the language he used.10 The statement is considered an oath in the full sense of the term.11
Similarly, a statement with the terms eleh or erur12 is considered as an oath,13 provided one mentions one of God's names or one of the terms used to describe Him. What is implied? When a person said: "May one who eats this-and-this entity be cursed unto God," or "...cursed unto He whose name is Gracious," "...cursed unto He whose name is Merciful" and then ate that entity, he has taken a false oath.14 Similar concepts apply with regard to the other types of oaths.
ב
אחד הנשבע, או שהשביעו אחר בשם המיוחד, או באחד מן הכינוין כגון שנשבע במי ששמו חנון, ובמי ששמו רחום, ובמי ששמו ארך אפים, וכיוצא בהן בכל לשון הרי זו שבועה גמורה, וכן אלה וארור הרי הן שבועה, והוא שיזכיר שם מן השמות או כינוי מן הכינויין, כיצד כגון שאמר באלה או ארור לה', או למי ששמו חנון, או למי ששמו רחום, מי שיאכל דבר פלוני ואכלו הרי זה נשבע לשקר, וכן בשאר מיני שבועות.
3
Similarly, one who says: "[I am taking] an oath by God...," or "...by One whose name is Gracious that I will not eat," and he ate, "...that this is a woman," and it was a man, "...that I do not owe you anything," and he does, "that I do not know any testimony involving you," and he does,15 he is liable.
ג
וכן האומר שבועה בה' או במי ששמו חנון שלא אוכל ואכל, שזו אשה והוא איש, שאין לך בידי כלום ויש לו, שאיני יודע לך עדות והוא יודע ה"ז חייב. 41
4
If a person uses the term eleh or erur or an oath and does not mention God's name or a term describing Him, he is bound by a prohibition with regard to the entity concerning which he [desired to] take the oath. He is not, however, liable for lashes or for a sacrifice if he violated his oath unless it included one of God's names16 or a term describing Him as explained.
ד
אמר אלה או ארור או שבועה ולא הזכיר שם ולא כינוי הרי זה אסור בדבר שנשבע עליו, אבל אינו לוקה ולא מביא קרבן אם עבר על שבועתו עד שיהיה בה שם מן השמות המיוחדים או כינוי מן הכינויין כמו שבארנו.
5
Not only the term sh'vuah, but [the use of] any idiom used to refer to an oath is considered as [taking] an oath. For example, people in a given place were inarticulate and would call an oath shabutah or shakukah, or they were Aramites for whom the term for oath in their language is momata, and the inarticulate idiomatically refer to it is mohah. When a person makes a statement whose intent and meaning is that he is taking an oath, he is liable as if he used the term [in Lashon Hakodesh].17
ה
ולא השבועה בלבד אלא כל כינויי שבועה כשבועה, כגון שהיו אנשי אותו מקום עלגים והיו קוראים לשבועה שבותה או שקוקה, או שהיו ארמיים שלשון שבועה בלשונם מומתא, והעלגים מכנין אותה ואומרים מוהא, כיון שאמר לשון שמשמעו וענינו שבועה הרי זה חייב כמי שהוציא לשון שבועה.
6
Similarly, when a person says: "No, no," repeating the negative twice as if he is taking an oath or "Yes, yes," and mentions God's name or a term used to describe Him, it is considered an oath.18 Similarly, if he says: "[By God's] right hand," it is an oath, or "[By God's] left hand," it is an oath, as [implied by Isaiah 62:5] "God swore by His right hand and by the arm of His strength."19 Similarly, when someone says "Mivtah20 that I will not do such-and-such," and mentions God's name or a term used to describe Him, it is considered an oath.
ו
וכן האומר לאו לאו שתי פעמים דרך שבועה או הן הן והזכיר שם או כנוי הרי זה כנשבע, וכן ימין שבועה, ושמאל שבועה, שנאמר נשבע ה' בימינו ובזרוע עוזו, וכן האומר מבטא שלא אעשה כך וכך, והזכיר שם או כינוי הרי זו שבועה.
7
When one says: "It is forbidden for God's [sake]" or "...for [the sake of] He whose name is Gracious that I will do..." or "...that I will not do [such-and-such]," it is considered an oath, because the wording he used has that implication.
ז
אמר איסר לה' או למי ששמו חנון שאעשה או שלא אעשה הואיל והוציאו בלשון שבועה הרי היא כשבועה.
8
If he heard his colleague take an oath and said: "I am like him," he is not liable,21 for he did not utter an oath, nor did his colleague administer an oath to him. This is "appending" to an oath for which one is not liable.22
חח
שמע חבירו נשבע ואמר ואני כמותך הואיל ולא הוציא שבועה מפיו ולא השביעו חבירו הרי זה פטור, וזהו מתפיס בשבועה שהוא פטור.
9
Similarly, if he took an oath and said: "I will not eat this meat," and then said: "This bread is like this meat," he is not liable for the bread, because he did not explicitly take an oath regarding it. Instead, he appended [the prohibition concerning it to his existing oath]. Although he is exempt from lashes and from a sacrifice, he is forbidden to partake of the bread that he appended to his oath.23
ט
וכן אם נשבע שלא אוכל בשר זה, וחזר ואמר והרי הפת זו כבשר הזה הרי הוא פטור על הפת, שהרי לא הוציא שבועה מפיו עליה אלא התפיסה, ואע"פ שהוא פטור מן המלקות או מן הקרבן אסור לו לאכול אותה הפת שהתפיס בשבועה.
10
[Although] a person has the intent to take an oath and resolves in his heart not to eat on that day or not to drink and has the intent for that activity to forbidden for him by oath, [if] he does not actually make such a statement, he is permitted [to eat or drink], as [implied by Leviticus 5:4]: "expressing with his lips." [Implied is that] a person who takes an oath is not liable until he explicitly states the matter the oath concerns with his lips.
י
מי שנתכוון לשבועה וגמר בלבו שלא יאכל היום או שלא ישתה ושדבר זה אסור עליו בשבועה ולא הוציא בשפתיו הרי זה מותר שנאמר לבטא בשפתים, אין הנשבע חייב עד שיוציא ענין שבועה בשפתיו.
11
Similarly, if he resolved within his heart to take an oath and erred and uttered a statement that did not fit the intent in his heart, [the activity] is permitted.24
What is implied? A person had the intent that he would not eat in Reuven's [home], but when he actually came to state the oath explicitly, he swore not to eat in [Shimon's] home. [In such a situation,] he is permitted to eat in Reuven's [home] for he did not explicitly [swear not to eat there]. [And he is permitted to eat] in Shimon's [home] for he did not have the intent [to prohibit that].
יא
וכן אם גמר בלבו להשבע וטעה והוציא בשפתיו דבר שלא היה בלבו הרי זה מותר, כיצד המתכוין להשבע שלא יאכל אצל ראובן וכשבא להוציא שבועה נשבע שלא יאכל אצל שמעון, הרי זה מותר לאכול עם ראובן שהרי לא הוציאו בשפתיו, ועם שמעון שהרי לא היה שמעון בלבו.
12
Similarly, with regard to the other types of oaths, one is not liable until his mouth and his heart are in concord.25 Therefore [the following law applies if] a person took an oath in our presence that he would not eat and ate. He was given a warning [before he ate] and he responded: "My intent was that I would not depart today. I had a slip of the tongue and mentioned eating although that was not my intent."26 is not liable for lashes unless, before he eats, he admits in the presence of witnesses that [his intent in] taking the oath was [not] to eat. Alternatively, [he is liable for lashes] if he accepted the warning and did not protest that he erred at the time of the warning. Even though he protested afterwards, we do not pay attention to him.27 Similarly, [he is liable] if they warned him and he said: "I never took an oath - or a vow - concerning this matter." Despite the fact that after they give testimony that he took an oath or vow, he says: "Yes, that is true, but my mouth and heart were not in concord," or "In my heart, I had a stipulation in mind concerning the vow,"28 we do not heed him29 and he is liable for lashes.
יב
וכן שאר מיני שבועות אינו חייב עד שיהיה פיו ולבו שוין, לפיכך אם נשבע אחד בפנינו שלא יאכל היום ואכל, והתרו בו ואמר אני לא היה בלבי אלא שלא אצא היום וטעה לשוני והוציא אכילה שלא היתה בלבי הרי זה אינו לוקה, עד שיודה בפני עדים קודם שיאכל שעל אכילה נשבע, או שקבל עליו התראה ולא טען שטעה בעת התראה אע"פ שטען אחר כך אין שומעין לו, וכן אם התרו בו ואמר מעולם לא נשבעתי או לא נדרתי אלא על דבר זה ואחר שהעידו עליו שנשבע או נדר אמר כן היה אבל לא היה פי ולבי שוין או תנאי היה בלבי על הנדר אין שומעין לו ולוקה.
13
Similarly, if [witnesses] told him: "Your wife took a vow," and he said: "My intent was to nullify the vow and I did so,"30 we heed his statements. If he is told, "She took a vow," and he denies it, but when he saw them testify against him, he said: "My intent was to nullify [the vow]," his word is not heeded.
יג
כיוצא בו אמרו לו אשתך נדרה, ואמר בלבי היה להפר לה והפרתי שומעין לו, אמרו לו נדרה והוא אומר לא נדרה וכיון שראה אותם העידו עליו אמר בלבי היה להפר אין שומעין לו.
14
If he resolved within his heart not to partake of bread made from wheat, but took an oath not to partake of bread without qualifying his statement, he is forbidden to partake of bread from wheat. For when bread [is mentioned without qualification, the meaning] is bread from wheat.31
יד
גמר בלבו שלא לאכול פת חטין ונשבע שלא יאכל פת סתם אסור בפת חטים שפת חטים פת שמה.
15
When a person takes an oath, saying: "[I am taking] an oath that I will not eat today and my oath is dependent on your intent,"32 he cannot [later] say: "I had these-and-these thoughts in my heart." [The rationale is] that the person did not take the oath dependent on his own intent, but rather on the intent of others. Since his statements did concur with the intent of those on whose intent he took the oath he is liable. [The intent in] the heart of those individuals takes the place of his own intent. [This concept also applies] with regard to other types of oaths.
טו
מי שנשבע ואמר שבועה שלא אוכל היום ועל דעתכם אני נשבע, אין זה יכול לומר כך וכך היה בלבי, שלא נשבע זה על דעתו אלא על דעת אחרים וכיון שהיה פיו ולבם של אחרים שנשבע על דעתם שוים חייב מפני שלבם של אלו במקום לבו קם, וכן בשאר מיני שבועות.
16
Therefore when judges administer an oath to a person,33 they tell him: "We are not administering the oath dependent on your intent, but dependent on our intent.34
טזט
לפיכך כשמשביעין הדיינין את הנשבע אומרים לו לא על דעתך אנו משביעים אותך אלא על דעתנו.
17
[The following law applies when a person] took an oath and his statements and his intent concurred at the time he took the oath, but after he becomes forbidden [in the particular activity mentioned in the oath], he changes his mind immediately, directly after he spoke. [The latter term has a specific halachic definition]: the time it takes a student to tell his teacher: Shalom Elecha Rabbi.35 [If, in this interim, the person says:] "This is not an oath," "I changed my mind," "I retract," or the like, i.e., statements that imply that he seeks to release the prohibition he took on [himself], it is permitted.36 The oath is eradicated, for this resembles on who made a statement in error.
יז
מי שנשבע והיה פיו ולבו שוין בשבועה, ואחר שנאסר חזר בו מיד בתוך כדי דיבור והוא כדי שיאמר תלמיד לרב שלום עליך רבי, ואמר אין זו שבועה או נחמתי או חזרתי בי וכיוצא בדברים אלו שענינם שהתיר מה שאסר הרי זה מותר ונעקרה השבועה שזה דומה לטועה.
18
Similarly, if others tell him: "Retract," "It is permitted for you," or the like and he accepts their view within the above measure of time37 by saying: "Yes," or "I retract," he is permitted. After this measure of time, he cannot retract.38
יח
וכן אם אמרו לו אחרים חזור בך או מותר לך וכיוצא בדברים אלו וקבל מהן בתוך כדי דיבור ואמר הן או חזרתי בי וכיוצא בזה הרי זה מותר, ואם אחר כדי דיבור אינו יכול לחזור בו. 42
19
If a person took an oath and retracted within his heart39 within the above measure of time, it is of no consequence. Similarly, if others told him: "Retract," "It is permitted for you," or "It is absolved for you," and he accepted their words in his heart within the above measure of time, it is of no consequence. He must state his retraction explicitly like his oath.40
יט
נשבע וחזר בו בתוך כדי דיבור בלבו אין זה כלום, וכן אם אמרו לו אחרים חזור בך או מותר לך או מחול לך וקבל דבריהם בלבו בתוך כדי דיבור אין זה כלום עד שיוציא החזרה בפיו כמו השבועה..
FOOTNOTES
1.
The concept that a person is considered to have taken an oath when he responds Amen to the statements is derived from the Torah's statements with regard to a sotah, a woman suspected of adultery (Numbers 5:22). For she is required to answer Amen to the oath administered to her by the priest and yet, it is considered as if she took the oath herself.
2.
Although in most instances, statements made by such gentiles are of no significance according to Jewish Law, this is an acceptance. Here also there is an allusion to this concept in the Torah itself. Ezekiel 17:13 and II Chronicles 36:13 speak of Nebuchadnetzar having King Tzidkayahu take an oath. Nedarim 65a states that this oath was binding. Similarly, Sh'vuot 36a speaks of an oath Moses took to Jethro, his gentile father-in-law (Kessef Mishneh).
3.
This is derived through a comparison to gentiles.
4.
I.e., not only in lashon hakodesh, the Hebrew used in the Bible and by the Sages.
5.
See Chapter 7, Halachah 1, Chapter 8, Halachah 7, and Chapter 9, Halachah 1, which mentions instances where a person is considered to have taken an oath even if he does not respond Amen.
6.
If he takes a false sh'vuat bitui or takes an oath in vain.
7.
If he takes a false sh'vuat hapikadon or sh'vuat ha'edut.
8.
I.e., the name Yud-Hei-Vav-Hei. See Hilchot Avodat Kochavim 2:7 which states that this term also refers to the name Adonai. The same law holds true for any other of God's names.
9.
Note, however, Hilchot Yesodei HaTorah 6:5, which states that even when these descriptions are used to refer to Him, they are not considered to have the same holiness as one of His names.
10.
I.e., not only in lashon hakodesh, the Hebrew used in the Bible and by the Sages.
11.
The Rambam uses the expression "in the full sense of the term" to differentiate between this instance and the law mentioned in Halachah 4. Note the Kessef Mishneh and the Radbaz who explains that there is a difference of opinion among the Rishonim if a sh'vuat bitui must contain God's name for one to be liable as appears to be the Rambam's opinion or whether His name need not be mentioned as is the view of the Ramban, Rabbenu Asher, and others. The Ra'avad takes an intermediate view, stating that one transgresses by taking a false oath and is liable to bring a sacrifice, but he is not liable for lashes unless he mentions one of God's names.
All authorities agree that God's name must be mentioned for one to be liable with regard to a sh'vuat haedut or a sh'vuat hapikadon. On that basis, the Radbaz supports the Rambam's position, asking why a differentiation should be made between one type of oath and another. See Shulchan Aruch (Yoreh De'ah 237:1) and commentaries.
12.
Both these terms mean "curse."
13.
Sh'vuot 36a derives this concept from the verses cited above with regard to Tzidkayahu's oath, for there he used the term "curse." See also I Samuel 14, 24, 27 which indicate that saying that one will be cursed is equivalent to an oath.
14.
And is liable for taking a false sh'vuat bitui, as indicated by Chapter 1, Halachah 3.
15.
I.e., the Rambam is giving an example of all four types of oaths.
16.
See Hilchot Yesodei HaTorah 6:2 for a list of the seven names of God.
17.
For that reason, when called to take an oath in a secular court or the like, one should refuse. Instead of saying "I swear," he should say, "I affirm."
18.
The repetition and the mention of God's name indicate that he is not merely making a statement, but intending that it have the severity of an oath. The Kessef Mishneh states that since the person mentioned God's name, seemingly, it is not necessary for him to repeat yes or no, the mention of His name alone should be sufficient for his statement to be considered an oath. He explains that we are speaking about an instance when God's name was not mentioned in direct connection with the statement. Nevertheless, the fact that he repeated no, or yes while mentioning God's name, albeit indirectly, is sufficient for his statements to be considered an oath.
19.
2Nazir 3a states that "the arm of His strength" refers to His left arm. Otherwise, the verse would be redundant.
20.
Sh'vuot 20a notes that Numbers 30:7 understands this term as referring to an oath.
21.
In his Kessef Mishneh, Rav Yosef Caro states that the Rambam's choice of wording - "He is not liable" rather than "It is permitted" - implies that although he is not liable, he is forbidden to break the commitment he made. Although other Rishonim differ, he follows this interpretation in his Shulchan Aruch (Yoreh De'ah 239:9-10). See the following halachah.
22.
This is one of the distinctions between oaths and vows. One who "appends" - i.e., says "And I will be like him" - to a colleague's vow is liable. See Hilchot Nedarim 3:3-4.
23.
The Radbaz explains that the Rambam elaborates here - in contrast to the previous halachah - for here there is greater reason to think that he will not be obligated. The explanation is based on a fundamental understanding of the difference between a sh'vuah - oath - and a neder - vow. When a person takes an oath, he places a prohibition upon his person - he is forbidden to perform the activity concerning which he took the oath. When he takes a vow, the article becomes forbidden for him. Hence, since he spoke about the article and not himself, one might think that his statement has no effect at all.
24.
For as Sh'vuot 26b implies, one's heart and one's lips must be in concord.
25.
In some authoritative manuscripts and early printings of the Mishneh Torah, this sentence is the conclusion of the previous halachah. The present halachah begins: "Therefore..." Compare to Halachot 15-16.
26.
I.e., if he makes this statement when given the warning, we accept his word and do not hold him liable (Tosefta, Taharot 6:9).
27.
As stated in Hilchot Sanhedrin 12:2, to be liable for lashes, a transgressor must acknowledge the warning. Since, at that time, he did not mention the lack of concurrence between his intent and his statements, we assume that he is fabricating the matter.
28.
And since the stipulation was not met, the vow is not binding.
29.
For he has already lied concerning this oath.
30.
There is a difference of opinion among the commentaries with regard to the interpretation of the Rambam's statements. Some explain that the intent is that the husband used the halachic convention of hafarah and made the statement nullifying his wife's vow in a hushed tone. If, however, he did not make a statement of hafarah at all, the vow is not nullified, as stated in Hilchot Nedarim 13:7). The Tzaphnat Paneach states that the intent is that he used the halachic convention of bittul. In such in instance, a statement need not be made (Hilchot Nedarim 13:4).
31.
Thus the person cannot claim that his statement did not reflect his intent.
32.
I.e., this law applies even if the person takes the oath on his own volition, not only if it is administered by others.
33.
I.e., require an oath of a person who denies a plaintiff's claim. See Chapter 11, Halachah 18.
34.
Thus afterwards the person cannot claim that he had these-and-these thoughts in mind when taking the oath (Radbaz). See also Nedarim 25a.
35.
"Greetings to you, my teacher." We have cited the term in transliteration for we are speaking about the amount of time it takes to say these three Hebrew words.
36.
Nedarim 87a states that this principle applies with the exception of four situations: a blasphemer, one who accepts a false deity, one who consecrates a woman as a wife, and one who divorces her. Rabbenu Nissim explains that when taking an oath, a person has in mind that he might change his mind in this brief amount of time. Hence, his oath is not binding until this time passes.
37.
The Ra'avad objects to the Rambam's ruling, saying that the objections of others cannot by connected to his oath. In his Kessef Mishneh and in his Shulchan Aruch (Yoreh De'ah 210:3), Rav Yosef Caro and also the Radbaz explain that since the others protested immediately after his oath and his acceptance also came immediately afterwards, it is as if he never completed taking the oath.
38.
This applies even if the oath has not taken effect as of yet (Radbaz).
39.
I.e., without verbalizing his retraction.
40.
The Radbaz emphasizes that he must also make his statements with intent. Just as his mouth and heart must concur when making an oath, so, too, they must concur when retracting it.
41. וכן האומר שבועה בה' וכו'. א"א לא נתחוור אצלי דבר זה שלא מצאתי שם מן השמות ולא כינוי מהכינויים בשבועת ביטוי ולא מצינו שם אלא בעדות ובפקדון לפי שנאמר בעדות אלה וקול וילפינן אלה אלה מסוטה ופקדון תחטא תחטא מעדות אבל בשבועת ביטוי אפילו מבטא או איסר שבועה אם אמר מבטא לא אוכל לך שבועה וכן איסר אע"פ שלא אמר לא שם ולא כינוי אם אמר לשם שבועה אע"פ שלא הזכיר שם שבועה היא וכן לאו לאו והן הן אם נתכוון ללאו והן שאמר הבורא שבועה היא וכן ימין ושמאל אם נתכוון לימין ושמאל הבורא שבועה היא וה"מ לקרבן וכן נמי לבל יחל אבל למלקות בעינן שם דכתיב לא תשא את שם ה' אלהיך לשוא ושבועת שקר נמי נאמר לא תשבעו בשמי לשקר וגו'.
42. וכן אם אמרו לו אחרים חזור בך וכו'. א"א דבר זה אינו מחוור שאין אחרים מוזקקין לנדרו שתהא מחאה שלהן סומכת נדרו לחזרתו.
Shvuot - Chapter 3
1
Whenever a person takes one of these four types of oaths under compulsion, he is exempt from all liability. This applies to a person who at the outset took a false oath because of factors beyond his control as we explained, one who took an oath and then was subjected to compulsion and was not given the opportunity to fulfill his oath, or he was compelled to take an oath by a man of force. Therefore one may take an oath when compelled to by robbers, potential murders, and tax collectors.
א
כל הנשבע שבועה מארבע מיני שבועות אלו באונס הרי זה פטור מכלום, ואחד הנשבע מתחלתו באונס כמו שבארנו, או שנשבע ונאנס ולא הניחוהו לקיים שבועתו, או שהשביעו אנס, לפיכך נשבעין לחרמין ולהורגין ולמוכסין.
2
To which tax collector did we refer? To a tax collector that assumed the position on his own, who takes money without the license of the king or who takes money with the king's license, but takes more for himself than the fixed measure, as explained in Hilchot Gezelah.
ב
באי זה מוכס אמרו, במוכס העומד מאליו שלוקח ממון שלא ברשות מלך המדינה, או שלוקח ברשות המלך אבל מוסיף לעצמו על הדבר הקצוב כמו שיתבאר בהלכות גזלה.
3
When a person is compelled to take an oath, to be exempt, while taking the oath, he must have the intent in his heart for the oath to apply to something for which he is exempt. Although generally, words in a person's heart are of no consequence, since he cannot express his intent because of the forces beyond his control, he can rely on the intent in his heart.
ג
וצריך הנשבע באונס להיות כונתו בלבו בעת השבועה לדבר הפוטרו, ואע"פ שהדברים אלו שבלב אינן דברים, הואיל ואינו יכול להוציא בשפתיו מפני האונס, הרי זה סומך על דברים שבלבו.
4
What is implied? One took an oath to a man of force that would not eat meat without qualifying his statement, it is permitted if in his heart, he had the intent that he was saying that he would not eat the meat of pigs, or that he would not eat meat that day. Similar laws apply in all analogous situations.
ד
כיצד כגון שנשבע לאנס שלא יאכל בשר סתם, ובלבו שלא יאכל היום או שלא יאכל בשר חזיר הרי זה מותר וכן כל כיוצא בזה.
5
Similarly, one is not liable for oaths involving exaggerations or unintentional oaths. What is meant by oaths involving exaggerations? A person saw vast armies and tall walls and he took an oath that "I saw the armies of King So-and-So and they are as vast as those who left Egypt," "I saw the wall of this-and-this city and it was as high as the heavens," or the like. He is exempt, because he did not resolve within his heart that this was the measure of the subject in question, no more and no less. His intent was only to describe the height of the wall or the multitude of the people.
ה
וכן שבועת הבאי ושל שגגות פטור עליהן, שבועת (של) הבאי כיצד כגון שראה חיילות גדולות וחומה גבוהה ונשבע שראיתי חיל פלוני המלך והם כיוצאי מצרים, ושראיתי חומת עיר פלונית גבוהה עד לרקיע וכיוצא בדברים אלו, שזה לא גמר בלבו שהדבר כך בלא פחות ולא יותר ולא נתכוון אלא לספר את גובה החומה או רוב העם. 1
6
What is meant by an oath taken inadvertently? With regard to a sh'vuat hapikadon or a sh'vuat ha'edut, it refers to a situation where the person forgot about the entrusted article or the testimony. He is entirely exempt, as we explained.
With regard to an oath taken in vain, it refers to a situation where the person took an oath not to wear tefilin, but did not know that tefilin are a mitzvah. With regard to a false oath, it refers to a situation where the person took an oath that he did not eat and then remembered that he did in fact eat, he took an oath that he would not eat and then forgot and ate, he took an oath that he would not give any satisfaction to his wife because she stole his wallet or beat his son and afterwards, he found out that she did not steal it or beat him. Similar concepts apply in all analogous situations.
ו
שבועה של שגגות כיצד, אם שבועת העדות או הפקדון היא כגון ששגג בפקדון ובעדות שהוא פטור מכלום כמו שבארנו, ואם שבועת שוא היא כגון שנשבע שלא ילבש תפילין ולא ידע שהתפילין מצוה, ואם שבועת שקר היא כגון שנשבע שלא אכל ונזכר שאכל, או שנשבע שלא יאכל ושכח ואכל, או שלא תהנה אשתו לו מפני שגנבה כיסו או שהכתה את בנו ונודע שלא גנבה ושלא הכתה וכן כל כיוצא בזה.
7
If so, what is a sh'vuat bitui taken inadvertently for which one is liable to bring an adjustable guilt offering with regard to the past? One took an oath that he did not eat although he knew that he in fact had eaten and he knew that it is forbidden to have taken this false oath, but he did not know that he is liable to bring a sacrifice for it. This is the inadvertent violation for which one is liable to bring an adjustable guilt offering for taking a sh'vuat bitui with regard to the past.
ז
אם כן אי זהו שגגת שבועת בטוי שחייבין עליה קרבן עולה ויורד לשעבר, כגון שנשבע שלא אכל והוא יודע שאכל, וששבועת שקר זו שנשבע אסורה אבל לא ידע שחייבין עליה קרבן, זו היא השגגה שחייבין עליה קרבן עולה ויורד בשבועת בטוי לשעבר.
8
What is meant by an inadvertent violation for which one is liable for an adjustable guilt offering for breaking an oath involving the future? For example, one took an oath that he would not eat bread from wheat and forgot and thought that he had taken an oath that he would eat bread from wheat and then ate it. In this instance, he became unaware of the content of the oath although he remembered the article concerning which he took the oath. This is an inadvertent violation of a sh'vuat bitui involving the future which obligates him to bring a sacrifice.
ח
וכיצד היא השגגה שחייבין עליה קרבן להבא, כגון שנשבע שלא יאכל פת חטים ושגג ודמה שנשבע שיאכל פת חטים ואכלה שזה נעלמה ממנו השבועה היאך היתה והרי הוא זוכר את החפץ שנשבע עליו, זו היא שגגת שבועת ביטוי להבא שחייבין עליה קרבן.
9
If, however, he took an oath that he would not eat bread from wheat and he ate bread from wheat thinking that it was made from barley, he is considered to have transgressed due to forces beyond his control and he is exempt. For he did not become unaware of the oath, but instead of the article concerning which he took the oath.
ט
אבל אם נשבע שלא יאכל פת חטים ואכל פת חטים על דעת שהוא פת שעורים הרי זה אנוס ופטור, שהרי לא נעלמה ממנו שבועה ולא נעלם ממנו אלא חפץ שנשבע עליו.
10
If he lost awareness of the oath he took and he lost awareness of the article concerning which he took the oath, he is not liable for a sacrifice.
What is implied? For example, one took an oath that he would not eat bread from wheat and thought that he had taken an oath that he would eat bread from wheat and ate bread from wheat thinking it was barley. He is not liable, because he became unaware of both the oath and the article it concerned. It is considered as if he he transgressed due to forces beyond his control.
י
נעלמה ממנו שבועה היאך היתה, ונעלם ממנו חפץ שנשבע עליו הרי זה פטור מן הקרבן, כיצד כגון שנשבע שלא לאכול פת חטים ודמה שנשבע שיאכל פת חטים ואכל פת חטים על דעת שהוא פת שעורים שהרי העלם שבועה וחפץ בידו הרי זה כאנוס ופטור.
11
The following laws apply if a person took an oath concerning a loaf of bread, swearing that he would not eat it and then suffered discomfort because of it. Should he eat the loaf because of his discomfort, because he thought that it is permitted for him to eat it because of discomfort, he is considered to have transgressed inadvertently. He is exempt from bringing a sacrifice, because he is not repenting because of his new knowledge. Instead, he knew that it was forbidden and ate it in error.
יא
נשבע על ככר שלא יאכלנו ונצטער עליו ואכלו מפני הצער והוא שוגג שהרי דמה שמותר לו לאכלו מפני הצער הרי זו פטור מן הקרבן לפי שאינו שב מידיעתו אלא ידע שאסורה היא ואכלה בטעות.
FOOTNOTES
1. וכן שבועת הבאי ושל שגגות פטור עליהן. א"א לא הוצרכו חכמים לומר שהוא פטור מקרבן אלא שאמרו כשם שנדרי שגגות ונדרי הבאי מותרין כך שבועת שגגות ושבועת הבאי מותרין, שבועת שגגות שמותרין כגון שאמר לאשתו שבועה שלא אוכל היום שגנבת את כיסי ונודע שלא גנבה וכל כיוצא בזה שאם נשבע שלא יאכל ככר אחד אם שתה היום ונזכר ששתה היום מותר לאכול הככר, ושבועות הבאי שהן מותרות כגון שאמר יאסרו עלי פירות העולם בשבועה אם לא ראיתי גמל פורח באויר וכיוצא בו שלא נתכוין לאסור פירות העולם על עצמו אלא לחזק הדבר שיאמינו בו מפני שהוא דבר תימה ושבועת הבאי ענין שבועת שוא היא, נעלמה ממנו שבועה כו' שהרי העלם שבועה וחפץ בידו הרי זה כאנוס ופטור, נשבע על הככר שלא יאכלנו ונצטער עליו ואכלו והוא שוגג ששכח שבועתו פטור לפי שאינו שב מידיעתו שהרי דמה שמותר לו לאכלו מפני הצער ולא ידע שאסורה היא.
Hayom Yom:
• English Text | Video Class
Tuesday, Tevet 22, 5778 · 09 January 2018
"Today's Day"
Wednesday, Tevet 22, 5703
Torah lessons: Chumash: Sh'mot, Revi'i with Rashi.
Tehillim: 106-107.
Tanya: Nevertheless, such a (p. 49)...and so forth. (p. 51).
My father proclaimed at a farbrengen: Just as wearing tefillin every day is a Mitzva commanded by the Torah to every individual regardless of his standing in Torah, whether deeply learned or simple, so too is it an absolute duty for every person to spend a half hour every day thinking about the Torah-education of children, and to do everything in his power - and beyond his power - to inspire children to follow the path along which they are being guided.
Daily Thought:
Liberate Your Blessings
How to unmask a blessing in disguise:
Stare it in the face and say, “I know you are not just a lousy day or bad luck. I know you are a good friend—even if for the life of me I cannot determine how. I know there is only one Source of All Things, and nothing can convince me that evil descends from Above. Evil descends from the constraints of my perception. You are no more than a blessing in disguise.”
This blessing, if truly a great one, will not surrender its cover easily. You will need a composure that demonstrates you meant every word you said. You will need to hold your ground like a mountain against the sea. You will need to surprise yourself with your own resolve.
And then you can turn over a world. A world that once distorted every blessing that squeezed through its gates will now open those gates wide. And the blessings that have already entered will sigh a breath of relief as one by one they discard their scary costumes.
---
No comments:
Post a Comment