| |||||
- 
- ב"ה - Today in Judaism - Today is Wednesday, 23 Tevet, 5778 · January 10, 2018Today in Jewish History:
• Decree of Expulsion Issued for Portuguese Jews (1496)Following the death of King Joao of Portugal in 1494, his son King Manuel I ascended the throne. When his legitimacy as heir to the throne was challenged, Manuel wished to marry Princess Isabel of Spain, daughter of Ferdinand and Isabella, in order to solidify his position. As a precondition to the marriage, the Spanish monarch demanded that Portugal expel its Jews—many of whom were refugees from the 1492 Spanish Expulsion who found refuge in the neighboring country of Portugal. Manuel agreed, and five days after the marriage agreement was signed, on Tevet 23 (5257), he issued a decree giving Portugal's Jews eleven months to leave the country.
Appreciating the Jews' economic value, Manuel was unhappy with the potential loss of this economic asset, and devised a way to have the Jews stay in Portugal—but as Christians. Initially, he instructed the Jews to leave from one of three ports, but soon he restricted them to leaving from Lisbon only. When October of 1497 arrived, thousands of Jews assembled there and were forcibly baptized. Many Jews decided to stay and keep their Jewish faith secret; they were called Marranos or Crypto-Jews.
Over the next 350 years, the infamous Inquisition persecuted, tortured and burned at the stake thousands of "marranos" throughout Spain, Portugal and their colonies for continuing to secretly practice the Jewish faith.
Links:
Daily Quote: "He that kills a person accidentally... shall remain [exiled in the "city of refuge"] until the death of the High Priest" (Numbers 35:11, 25). Why is the High Priest to blame? ... Said a venerable old scholar: I heard an explanation at one of the seasonal lectures of Raba, that he failed to pray for his generation. As was the case of that fellow who was devoured by a lion some three parasangs from Rabbi Joshua ben Levi's town, and Elijah the Prophet refused to visit Rabbi Joshua on that account for three days... (Talmud, Makot 11a)
Daily Torah Study:
Chumash: Va'eira, 4th Portion Exodus 7:8-8:6 with Rashi
• English / Hebrew Linear Translation
• Video Class
• Daily Wisdom (short insight)
Exodus Chapter 7
8The Lord spoke to Moses and Aaron, saying, חוַיֹּ֣אמֶר יְהֹוָ֔ה אֶל־משֶׁ֥ה וְאֶל־אַֽהֲרֹ֖ן לֵאמֹֽר:
9"When Pharaoh speaks to you, saying, 'Provide a sign for yourselves,' you shall say to Aaron, 'Take your staff, [and] cast [it] before Pharaoh; it will become a serpent.' " טכִּי֩ יְדַבֵּ֨ר אֲלֵכֶ֤ם פַּרְעֹה֙ לֵאמֹ֔ר תְּנ֥וּ לָכֶ֖ם מוֹפֵ֑ת וְאָֽמַרְתָּ֣ אֶל־אַֽהֲרֹ֗ן קַ֧ח אֶת־מַטְּךָ֛ וְהַשְׁלֵ֥ךְ לִפְנֵֽי־פַרְעֹ֖ה יְהִ֥י לְתַנִּֽין:
a sign: Heb. מוֹפֵת, a sign to make [it] known that there is power in the One who is sending you. — [from Onkelos]
מופת: אות להודיע שיש צרוך במי ששולח אתכם:
a serpent: Heb. תלְתַנִין, a serpent.
לתנין: נחש:
10[Thereupon,] Moses and Aaron came to Pharaoh, and they did so, as the Lord had commanded; Aaron cast his staff before Pharaoh and before his servants, and it became a serpent. יוַיָּבֹ֨א משֶׁ֤ה וְאַֽהֲרֹן֙ אֶל־פַּרְעֹ֔ה וַיַּ֣עֲשׂוּ כֵ֔ן כַּֽאֲשֶׁ֖ר צִוָּ֣ה יְהֹוָ֑ה וַיַּשְׁלֵ֨ךְ אַֽהֲרֹ֜ן אֶת־מַטֵּ֗הוּ לִפְנֵ֥י פַרְעֹ֛ה וְלִפְנֵ֥י עֲבָדָ֖יו וַיְהִ֥י לְתַנִּֽין:
11[Then,] Pharaoh too summoned the wise men and the magicians, and the necromancers of Egypt also did likewise with their magic. יאוַיִּקְרָא֙ גַּם־פַּרְעֹ֔ה לַֽחֲכָמִ֖ים וְלַֽמְכַשְּׁפִ֑ים וַיַּֽעֲשׂ֨וּ גַם־הֵ֜ם חַרְטֻמֵּ֥י מִצְרַ֛יִם בְּלַֽהֲטֵיהֶ֖ם כֵּֽן:
with their magic: Heb. בְּלַהִטֵיהֶם [Onkelos renders בְּלַחֲשֵהון], [meaning] with their incantations. It [the word בְּלַהִטֵיהֶם has no similarity in the [rest of] Scripture. It may, however, be compared to “the blade of (לַהַט) the revolving sword” (Gen. 3:24), which seemed to be revolving because of a magic spell.
בלהטיהם: בלחשיהון ואין לו דמיון במקרא, ויש לדמות לו (בראשית ג כב) להט החרב המתהפכת, דומה שהיא מתהפכת על ידי לחש:
12Each one of them cast down his staff, and they became serpents; but Aaron's staff swallowed their staffs. יבוַיַּשְׁלִ֨יכוּ֙ אִ֣ישׁ מַטֵּ֔הוּ וַיִּֽהְי֖וּ לְתַנִּינִ֑ם וַיִּבְלַ֥ע מַטֵּה־אַֽהֲרֹ֖ן אֶת־מַטֹּתָֽם:
but Aaron’s staff swallowed their staffs: After it had again become a staff, it swallowed them all. — [from Shab. 97a]
ויבלע מטה אהרן: מאחר שחזר ונעשה מטה בלע את כולן:
13But Pharaoh's heart remained steadfast, and he did not hearken to them, as the Lord had spoken. יגוַֽיֶּֽחֱזַק֙ לֵ֣ב פַּרְעֹ֔ה וְלֹ֥א שָׁמַ֖ע אֲלֵהֶ֑ם כַּֽאֲשֶׁ֖ר דִּבֶּ֥ר יְהֹוָֽה:
14The Lord said to Moses, "Pharaoh's heart is heavy; he has refused to let the people out. ידוַיֹּ֤אמֶר יְהֹוָה֙ אֶל־משֶׁ֔ה כָּבֵ֖ד לֵ֣ב פַּרְעֹ֑ה מֵאֵ֖ן לְשַׁלַּ֥ח הָעָֽם:
is heavy: Heb. כָּבֵד. Its Aramaic translation is יַקִיר [heavy], and not אִתְיַקַר [has become heavy], because it is the name of a thing [an adjective and not a verb], as in for the matter is too heavy (כָבֵד) for you (Exod. 18:18).
כבד: תרגומו יקיר, ולא אתיקר, מפני שהוא שם דבר, כמו (שמות יח יח) כי כבד ממך הדבר:
15Go to Pharaoh in the morning; behold, he is going forth to the water, and you shall stand opposite him on the bank of the Nile, and the staff that was turned into a serpent you shall take in your hand. טולֵ֣ךְ אֶל־פַּרְעֹ֞ה בַּבֹּ֗קֶר הִנֵּה֙ יֹצֵ֣א הַמַּ֔יְמָה וְנִצַּבְתָּ֥ לִקְרָאת֖וֹ עַל־שְׂפַ֣ת הַיְאֹ֑ר וְהַמַּטֶּ֛ה אֲשֶׁר־נֶהְפַּ֥ךְ לְנָחָ֖שׁ תִּקַּ֥ח בְּיָדֶֽךָ:
behold, he is going forth to the water: to relieve himself, for he had deified himself and said that he did not need to relieve himself; so, early in the morning he went out to the Nile and there he would perform his needs. — [from Mid. Tanchuma, Va’era 14; Exod. Rabbah 9:8]
הנה יצא המימה: לנקביו, שהיה עושה עצמו אלוה ואומר שאינו צריך לנקביו ומשכים ויוצא לנילוס ועושה שם צרכיו:
16And you shall say to him, 'The Lord God of the Hebrews sent me to you, saying, "Send forth My people, so that they may serve Me in the desert," but behold, until now, you have not hearkened. טזוְאָֽמַרְתָּ֣ אֵלָ֗יו יְהֹוָ֞ה אֱלֹהֵ֤י הָֽעִבְרִים֙ שְׁלָחַ֤נִי אֵלֶ֨יךָ֙ לֵאמֹ֔ר שַׁלַּח֙ אֶת־עַמִּ֔י וְיַֽעַבְדֻ֖נִי בַּמִּדְבָּ֑ר וְהִנֵּ֥ה לֹֽא־שָׁמַ֖עְתָּ עַד־כֹּֽה:
until now: Heb. עַד-כֹּה, [meaning] until now [Onkelos]. Its midrashic interpretation is: Until you hear from me [the announcement of] the plague of the firstborn, which I will introduce with “So (כֹּה said the Lord, ‘When the night divides…’” (Exod. 11: 4). — [from an unknown midrashic source]
עד כה: עד הנה ומדרשו עד שתשמע ממני מכת בכורות, שאפתח בה בכה (יא ד) כה אמר ה' כחצות הלילה:
17So said the Lord, "With this you will know that I am the Lord." Behold, I will smite with the staff that is in my hand upon the water that is in the Nile, and it will turn to blood. יזכֹּ֚ה אָמַ֣ר יְהֹוָ֔ה בְּזֹ֣את תֵּדַ֔ע כִּ֖י אֲנִ֣י יְהֹוָ֑ה הִנֵּ֨ה אָֽנֹכִ֜י מַכֶּ֣ה | בַּמַּטֶּ֣ה אֲשֶׁר־בְּיָדִ֗י עַל־הַמַּ֛יִם אֲשֶׁ֥ר בַּיְאֹ֖ר וְנֶֽהֶפְכ֥וּ לְדָֽם:
and it will turn to blood: Since there is no rainfall in Egypt, and the Nile ascends and waters the land, so the Egyptians worship the Nile. He therefore smote their deity and afterwards He smote them. — [from Sifrei, Devarim 38; Exod. Rabbah 9:9; Tanchuma, Va’era 13]
ונהפכו לדם: לפי שאין גשמים יורדים במצרים, ונילוס עולה ומשקה את הארץ, ומצרים עובדים לנילוס, לפיכך הלקה את יראתם ואחר כך הלקה אותם:
18And the fish that are in the Nile will die, and the Nile will become putrid, and the Egyptians will weary [in their efforts] to drink water from the Nile.' " יחוְהַדָּגָ֧ה אֲשֶׁר־בַּיְאֹ֛ר תָּמ֖וּת וּבָאַ֣שׁ הַיְאֹ֑ר וְנִלְא֣וּ מִצְרַ֔יִם לִשְׁתּ֥וֹת מַ֖יִם מִן־הַיְאֹֽר:
and the Egyptians will weary: Heb. וְנִלְאוּ [I.e., the Egyptians will become weary trying] to seek a remedy for the waters of the Nile so that it would be fit to drink. — [from Jonathan]
ונלאו מצרים: לבקש רפואה למי היאור שיהיו ראוין לשתות:
19The Lord said to Moses, "Say to Aaron, 'Take your staff and stretch forth your hand over the waters of Egypt, over their rivers, over their canals, over their ponds, and over all their bodies of water, and they will become blood, and there will be blood throughout the entire land of Egypt, even in wood and in stone.' " יטוַיֹּ֨אמֶר יְהֹוָ֜ה אֶל־משֶׁ֗ה אֱמֹ֣ר אֶל־אַֽהֲרֹ֡ן קַ֣ח מַטְּךָ֣ וּנְטֵה־יָֽדְךָ֩ עַל־מֵימֵ֨י מִצְרַ֜יִם עַל־נַֽהֲרֹתָ֣ם | עַל־יְאֹֽרֵיהֶ֣ם וְעַל־אַגְמֵיהֶ֗ם וְעַ֛ל כָּל־מִקְוֵ֥ה מֵֽימֵיהֶ֖ם וְיִֽהְיוּ־דָ֑ם וְהָ֤יָה דָם֙ בְּכָל־אֶ֣רֶץ מִצְרַ֔יִם וּבָֽעֵצִ֖ים וּבָֽאֲבָנִֽים:
Say to Aaron: Since the Nile protected Moses when he was cast into it, it therefore was not smitten by him, neither with blood nor with frogs, but was smitten by Aaron. — [from Tanchuma, Va’era 14]
אמר אל אהרן: לפי שהגין היאור על משה כשנשלך לתוכו, לפיכך לא לקה על ידו לא בדם ולא בצפרדעים, ולקה על ידי אהרן:
their rivers: They are the rivers that flow, like our rivers.
נהרתם: הם נהרות המושכים כעין נהרות שלנו:
their canals: Heb. יְאֹרֵיהֶם. These are man-made pools and ditches, [extending] from the riverbank to the fields. [When] the waters of the Nile increase, it [the Nile] rises through the canals and irrigates the fields. — [from Othioth d’Rabbi Akiva
יאריהם: הם בריכות ונגרים העשויות בידי אדם משפת הנהר לשדות, ונילוס מימיו מתברכים ועולה דרך היאורים ומשקה השדות:
their ponds: Water that does not spring [from beneath the ground] and does not flow [to any other place] but stands in one place. It is called estanc [in Old French], pond.
אגמיהם: קבוצת מים שאינן נובעין ואינן מושכין, אלא עומדין במקום אחד, וקורין לו אישטנ"ק [אגם]:
throughout the entire land of Egypt: Even in the bathhouses, and in the bathtubs in the houses.
בכל ארץ מצרים: אף במרחצאות ובאמבטאות שבבתים:
even in wood and in stone: Water in wooden vessels and in stone vessels. — [from Onkelos, Jonathan, Exod. Rabbah 9:11]
ובעצים ובאבנים: מים שבכלי עץ ובכלי אבן:
20Moses and Aaron did so, as the Lord had commanded, and he raised the staff and struck the water that was in the Nile before the eyes of Pharaoh and before the eyes of his servants, and all the water that was in the Nile turned to blood. כוַיַּֽעֲשׂוּ־כֵן֩ משֶׁ֨ה וְאַֽהֲרֹ֜ן כַּֽאֲשֶׁ֣ר | צִוָּ֣ה יְהֹוָ֗ה וַיָּ֤רֶם בַּמַּטֶּה֙ וַיַּ֤ךְ אֶת־הַמַּ֨יִם֙ אֲשֶׁ֣ר בַּיְאֹ֔ר לְעֵינֵ֣י פַרְעֹ֔ה וּלְעֵינֵ֖י עֲבָדָ֑יו וַיֵּהָֽפְכ֛וּ כָּל־הַמַּ֥יִם אֲשֶׁר־בַּיְאֹ֖ר לְדָֽם:
21And the fish that were in the Nile died, and the Nile became putrid; the Egyptians could not drink water from the Nile, and there was blood throughout the entire land of Egypt. כאוְהַדָּגָ֨ה אֲשֶׁר־בַּיְאֹ֥ר מֵ֨תָה֙ וַיִּבְאַ֣שׁ הַיְאֹ֔ר וְלֹא־יָכְל֣וּ מִצְרַ֔יִם לִשְׁתּ֥וֹת מַ֖יִם מִן־הַיְאֹ֑ר וַיְהִ֥י הַדָּ֖ם בְּכָל־אֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם:
22And the necromancers of Egypt did likewise with their secret rites, and Pharaoh's heart was steadfast, and he did not heed them, as the Lord had spoken. כבוַיַּֽעֲשׂוּ־כֵ֛ן חַרְטֻמֵּ֥י מִצְרַ֖יִם בְּלָֽטֵיהֶ֑ם וַיֶּֽחֱזַ֤ק לֵֽב־פַּרְעֹה֙ וְלֹֽא־שָׁמַ֣ע אֲלֵהֶ֔ם כַּֽאֲשֶׁ֖ר דִּבֶּ֥ר יְהֹוָֽה:
with their secret rites: Heb. בְּלָטֵיהֶם, an incantation which they uttered silently and in secret (בְּלָּט). [This follows Onkelos.] Our Rabbis, however, said: בְּלָטֵיהֶם means acts of demons. בְּלַהִטֵיהֶם means acts of magic. — [from Sanh. 67b] [See above commentary on verse 11.]
בלטיהם: לחש שאומרין אותו בלט ובחשאי. ורבותינו אמרו בלטיהם מעשה שדים, בלהטיהם מעשה כשפים:
and Pharaoh’s heart was steadfast: saying, “You are doing this through sorcery. ‘You are bringing straw to Aphraim,’ a city that is full of straw. So too you bring magic to Egypt, which is [already] full of magic.” - from Exod. Rabbah 9:11, Men. 85a]
ויחזק לב פרעה: לומר על ידי מכשפות אתם עושים כן, תבן אתם מכניסין לעפריים, עיר שכולה תבן, אף אתם מביאין מכשפות למצרים שכולה כשפים:
23Pharaoh turned and went home, and he paid no heed even to this. כגוַיִּ֣פֶן פַּרְעֹ֔ה וַיָּבֹ֖א אֶל־בֵּית֑וֹ וְלֹא־שָׁ֥ת לִבּ֖וֹ גַּם־לָזֹֽאת:
even to this: Neither to the sign of the staff that had turned into a serpent nor to this one of blood.
גם לזאת: למופת המטה, שנהפך לתנין ולא לזה של דם:
24All the Egyptians dug around the Nile for water to drink because they could not drink from the water of the Nile. כדוַיַּחְפְּר֧וּ כָל־מִצְרַ֛יִם סְבִיבֹ֥ת הַיְאֹ֖ר מַ֣יִם לִשְׁתּ֑וֹת כִּ֣י לֹ֤א יָֽכְלוּ֙ לִשְׁתֹּ֔ת מִמֵּימֵ֖י הַיְאֹֽר:
25Seven full days passed after the Lord had smitten the Nile. כהוַיִּמָּלֵ֖א שִׁבְעַ֣ת יָמִ֑ים אַֽחֲרֵ֥י הַכּֽוֹת־יְהֹוָ֖ה אֶת־הַיְאֹֽר:
Seven full days passed: Heb. וַיְּמָּלֵא, literally, seven days were filled. Since the word וַיְּמָּלֵא is singular, Rashi explains: The number of seven days that the Nile did not return to its original state [was filled], for the plague would be in effect for a quarter of a month, and for three quarters [of the month], he [Moses] would exhort and warn them. — [from Tanchuma, Va’era 13, Exod. Rabbah 9:12, as explained by Mizrachi and Gur Aryeh].
וימלא: מנין שבעת ימים, שלא שב היאור לקדמותו, שהיתה המכה משמשת רביע חדש ושלשה חלקים היה מעיד ומתרה בהם:
26The Lord said to Moses, "Come to Pharaoh and say to him, 'So said the Lord, "Let My people go, so that they may serve Me. כווַיֹּ֤אמֶר יְהֹוָה֙ אֶל־משֶׁ֔ה בֹּ֖א אֶל־פַּרְעֹ֑ה וְאָֽמַרְתָּ֣ אֵלָ֗יו כֹּ֚ה אָמַ֣ר יְהֹוָ֔ה שַׁלַּ֥ח אֶת־עַמִּ֖י וְיַֽעַבְדֻֽנִי:
27But if you refuse to let [them] go, behold, I will smite all your borders with frogs. כזוְאִם־מָאֵ֥ן אַתָּ֖ה לְשַׁלֵּ֑חַ הִנֵּ֣ה אָֽנֹכִ֗י נֹגֵ֛ף אֶת־כָּל־גְּבֽוּלְךָ֖ בַּֽצְפַרְדְּעִֽים:
But if you refuse: Heb. מָאֵן, [which means] and if you are a refuser. מָאֵן is like מְמָאֵן, refuses, but Scripture calls the person by his action, like “tranquil (שָׁלֵו) and still (וְשָׁקֵט) ” (see Job 16:12) 4; “sad and upset (וְזָעֵף)” (I Kings 20:43).
ואם מאן אתה: ואם סרבן אתה. מאן כמו ממאן, מסרב, אלא כינה האדם על שם המפעל, כמו (איוב טז יב) שלו, (ירמיהו מח יא) ושקט, (מלכים א' כ מג) סר וזעף:
smite all your borders: Heb. נֹגֵף, [means] smite. Similarly every expression of מַגֵּפָה, plague, [also means a smiting,] “and they strike (וְנָגְפוּ) a pregnant woman” (Exod. 21:22), does not mean [striking to] death. Similarly “before your feet are dashed (יִתְנַגְּפוּ) ” (Jer. 13:16); “lest your foot be dashed (ךְתִּגֹּף) on a stone” (Ps. 91:12); “a stone upon which to dash oneself (נֶגֶף) ” (Isa. 8:14).
נגף את כל גבולך: מכה, וכן כל לשון מגפה אינו לשון מיתה אלא לשון מכה, וכן (שמות כא כב) ונגפו אשה הרה, אינו לשון מיתה. וכן (ירמיהו יג טז) ובטרם יתנגפו רגליכם, (תהילים צא יב) פן תגוף באבן רגליך, (ישעיהו ח יד) ולאבן נגף:
28And the Nile will swarm with frogs, and they will go up and come into your house and into your bedroom and upon your bed and into the house of your servants and into your people, and into your ovens and into your kneading troughs; כחוְשָׁרַ֣ץ הַיְאֹר֘ צְפַרְדְּעִים֒ וְעָלוּ֙ וּבָ֣אוּ בְּבֵיתֶ֔ךָ וּבַֽחֲדַ֥ר מִשְׁכָּֽבְךָ֖ וְעַל־מִטָּתֶ֑ךָ וּבְבֵ֤ית עֲבָדֶ֨יךָ֙ וּבְעַמֶּ֔ךָ וּבְתַנּוּרֶ֖יךָ וּבְמִשְׁאֲרוֹתֶֽיךָ:
and they will go up: from the Nile.
ועלו: מן היאור:
into your house: and afterwards, into the house of your servants. He [Pharaoh] introduced the plan first, [as it is written:] “He said to his people…” (Exod. 1:9), and with him the retribution started. — [from Sotah 11a]
בביתך: ואחר כך בבתי עבדיך. הוא התחיל בעצה תחלה (שמות א ט) ויאמר אל עמו, וממנו התחילה הפורענות:
29and into you and into your people and into all your servants, the frogs will ascend." ' " כטוּבְכָ֥ה וּבְעַמְּךָ֖ וּבְכָל־עֲבָדֶ֑יךָ יַֽעֲל֖וּ הַֽצְפַרְדְּעִֽים:
and into you and into your people and into all your servants: They [the frogs] would go into their intestines and croak. — [from Tanna d’vei Eliyahu, Seder Eliyahu Rabbah, ch. 7]
ובכה ובעמך: בתוך מעיהם נכנסין ומקרקרין:
Exodus Chapter 8
1The Lord said to Moses, "Say to Aaron, stretch forth your hand with your staff over the rivers, over the canals, and over the ponds, and bring up the frogs on the land of Egypt." אוַיֹּ֣אמֶר יְהֹוָה֘ אֶל־משֶׁה֒ אֱמֹ֣ר אֶל־אַֽהֲרֹ֗ן נְטֵ֤ה אֶת־יָֽדְךָ֙ בְּמַטֶּ֔ךָ עַל־הַ֙נְּהָרֹ֔ת עַל־הַיְאֹרִ֖ים וְעַל־הָֽאֲגַמִּ֑ים וְהַ֥עַל אֶת־הַֽצְפַרְדְּעִ֖ים עַל־אֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם:
2And Aaron stretched forth his hand over the waters of Egypt, and the frogs came up and covered the land of Egypt. בוַיֵּ֤ט אַֽהֲרֹן֙ אֶת־יָד֔וֹ עַ֖ל מֵימֵ֣י מִצְרָ֑יִם וַתַּ֨עַל֙ הַצּפַרְדֵּ֔עַ וַתְּכַ֖ס אֶת־אֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם:
and the frogs came up: Heb. וַתַּעַל הַצְפַרְדֵעַ, literally, and the frog came up. It was one frog, and they [the Egyptians] hit it, and it split into many swarms of frogs. This is its midrashic interpretation (Tanchuma, Va’era 14); for its simple meaning, it can be said that the swarming of the frogs is referred to as singular, and likewise, “and the lice were (וַתְּהִי הַכִּנָם) ” (verse 13), the swarming, pedoiliyere in Old French, swarming of lice, and also וַתַּעַל הַצְּפַרְדֵּע, grenoylede in Old French, swarming of frogs.
ותעל הצפרדע: צפרדע אחת היתה והיו מכין אותה והיא מתזת נחילים נחילים זהו מדרשו. ופשוטו יש לומר שרוץ הצפרדעים קורא לשון יחידות. וכן (להלן יד) ותהי הכנם, הרחישה דוילייר"א בלעז [רחישת כנים] ואף ותעל הצפרדע גרינוילייר"א בלעז [רחישת צפרדעים]:
3And the necromancers did likewise with their secret rites, and they brought up the frogs on the land of Egypt. גוַיַּֽעֲשׂוּ־כֵ֥ן הַֽחַרְטֻמִּ֖ים בְּלָֽטֵיהֶ֑ם וַיַּֽעֲל֥וּ אֶת־הַֽצְפַרְדְּעִ֖ים עַל־אֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם:
4Thereupon, Pharaoh summoned Moses and Aaron, and said, "Entreat the Lord that He remove the frogs from me and from my people, and I will let out the people [of Israel] so that they may sacrifice to the Lord." דוַיִּקְרָ֨א פַרְעֹ֜ה לְמשֶׁ֣ה וּלְאַֽהֲרֹ֗ן וַיֹּ֨אמֶר֙ הַעְתִּ֣ירוּ אֶל־יְהֹוָ֔ה וְיָסֵר֙ הַֽצְפַרְדְּעִ֔ים מִמֶּ֖נִּי וּמֵֽעַמִּ֑י וַֽאֲשַׁלְּחָה֙ אֶת־הָעָ֔ם וְיִזְבְּח֖וּ לַֽיהֹוָֽה:
5And Moses said to Pharaoh, "Boast [of your superiority] over me. For when shall I entreat for you, for your servants, and for your people, to destroy the frogs from you and from your houses, [that] they should remain only in the Nile? " הוַיֹּ֨אמֶר משֶׁ֣ה לְפַרְעֹה֘ הִתְפָּאֵ֣ר עָלַי֒ לְמָתַ֣י | אַעְתִּ֣יר לְךָ֗ וְלַֽעֲבָדֶ֨יךָ֙ וּלְעַמְּךָ֔ לְהַכְרִית֙ הַֽצְפַרְדְּעִ֔ים מִמְּךָ֖ וּמִבָּתֶּ֑יךָ רַ֥ק בַּיְאֹ֖ר תִּשָּׁאַֽרְנָה:
Boast [of your superiority] over me: Heb. הִתְפָּאֵר עָלַי, similar to “Shall the axe boast (הִיִתְפָּאֵר) over the one who hews with it” (Isa. 10:15). It praises itself, saying, “I am greater than you,” vanter in Old French. Similarly, הִתְפָּאֵר עָלַי, [Moses says to Pharaoh,] “you praise yourself by acting cleverly and asking a difficult thing and saying that I will be unable to do it.”
התפאר עלי: כמו (ישעיהו י טו) היתפאר הגרזן על החוצב בו, משתבח לומר אני גדול ממך ונט"ר בלעז [להתפאר]. וכן התפאר עלי, השתבח להתחכם ולשאול דבר גדול ולומר שלא אוכל לעשותו:
For when shall I entreat for you: Heb. לְמָתַי. That which I will entreat for you today regarding the extermination of the frogs [tell me,] when do you wish them to be exterminated? And you will see whether I fulfill my words for the time that you set for me. If it were stated, מָתַי אַעְתִּיר it would mean “When shall I pray?” Now that it says, לְמָתַי [and thus it means:] Today I will pray for you that the frogs will be exterminated at the time that you set for me. Tell me, on which day do you want them to be exterminated? [The Torah uses three words:] אַעְתִּיר, I will entreat; הַעְתִּירוּ ((verse 4), entreat (command form); וְהַעְתַּרְתִּי (verse 25), and I will entreat [all in the “hiph’il,” causative conjugation], and it does not say, אֶעְתַּר, עִתְרוּ, and וְעָתַרְתִּי [in the “kal,” simple conjugation], because every expression of עתר means to pray very much, and just as one says אַרְבֶּה, I will increase, הַרְבּוּ, increase [command form], וְהִרְבֵּיתִי, and I will increase, in the “hiph’il” conjugation, so does one say: אַעְתִּיר, I will increase, הַעְךְתִּירוּ (verse 4), increase [command form] וְהַעְתַּרְתִּי (verse 25), and I will increase words, and the “father” [i.e., the main proof] of them all is: “ הַעְתַּרְתֶּם your words” (Ezek. 35:13), you have multiplied.
למתי אעתיר לך: את אשר אעתיר לך היום על הכרתת הצפרדעים, למתי תרצה שיכרתו, ותראה אם אשלים דברי למועד שתקבע לי. אלו נאמר מתי אעתיר, היה משמע מתי אתפלל, עכשיו שנאמר למתי משמע אני היום אתפלל עליך שיכרתו הצפרדעים לזמן שתקבע עלי, אמור לאיזה יום תרצה שיכרתו. אעתיר, העתירו, והעתרתי, ולא נאמר אעתר עתרו ועתרתי, מפני שכל לשון עתר הרבות פלל הוא, וכאשר יאמר הרבו, ארבה, והרביתי לשון מפעיל, כך יאמר, אעתיר, העתירו, והעתרתי דברים, ואב לכולם העתרתם עלי דבריכם (יחזקאל לה יג), הרביתם:
6And he [Pharaoh] said, "For tomorrow." And he [Moses] said, "As you say, in order that you should know that there is none like the Lord, our God. ווַיֹּ֖אמֶר לְמָחָ֑ר וַיֹּ֨אמֶר֙ כִּדְבָ֣רְךָ֔ לְמַ֣עַן תֵּדַ֔ע כִּי־אֵ֖ין כַּֽיהֹוָ֥ה אֱלֹהֵֽינוּ:
And he [Pharaoh] said, “For tomorrow”: Pray today that they should be exterminated tomorrow.
ויאמר למחר: התפלל היום שיכרתו למחר:
Tehillim: Psalms Chapters 108 - 112
• Hebrew text
• English text
Chapter 108
1. A song, a psalm by David.
2. My heart is steadfast, O God; I will sing and chant praises even with my soul.
3. Awake, O lyre and harp; I shall awaken the dawn.
4. I will thank You among the nations, Lord; I will sing praises to You among the peoples.
5. Indeed, Your kindness reaches above the heavens; Your truth reaches to the skies.
6. Be exalted upon the heavens, O God, [show] Your glory upon all the earth.
7. That Your beloved ones may be delivered, help with Your right hand and answer me.
8. God spoke in His holiness that I would exult, I would divide portions [of the enemies' land], I would measure the Valley of Succot.
9. Mine is Gilead, mine is Manasseh, and Ephraim is the stronghold of my head, Judah is my prince.
10. Moab is my washbasin, I will cast my shoe upon Edom, I will shout over Philistia.
11. Who brings me to the fortified city? Who led me unto Edom?
12. Is it not God, Who has [until now] forsaken us, and did not go forth, O God, with our armies?
13. Give us help against the adversary; futile is the help of man.
14. Through God we will do valiantly, and He will trample our oppressors.
Chapter 109
David composed this psalm while fleeing from Saul. At that time he faced many enemies who, despite acting friendly in his presence, spoke only evil of him; he therefore curses them bitterly.
1. For the Conductor, by David, a psalm. O God of my praise, be not silent.
2. For the mouth of the wicked and the mouth of the deceitful have opened against me; they spoke to me with a false tongue.
3. They have surrounded me with words of hate, and attacked me without cause.
4. In return for my love they hate me; still, I am [a man of] prayer.
5. They placed harm upon me in return for my favor, and hatred in return for my love.
6. Appoint a wicked man over him; let an adversary stand at his right.
7. When he is judged may he go out condemned; may his prayer be considered a sin.
8. May his days be few; may another take his position.
9. May his children be orphans and his wife a widow.
10. May his children wander about and beg; may they seek charity from amid their ruins.
11. May the creditor seize all that he has, and may strangers plunder [the fruits of] his labor.
12. May he have none who extends him kindness, and may none be gracious to his orphans.
13. May his posterity be cut off; may their name be erased in a later generation.
14. May the iniquity of his fathers be remembered by the Lord, and the sin of his mother not be erased.
15. May they be before the Lord always, and may He cut off their memory from the earth.
16. Because he did not remember to do kindness, and he pursued the poor and destitute man and the broken-hearted, to kill [him].
17. He loved the curse and it has come upon him; he did not desire blessing, and it has remained far from him.
18. He donned the curse like his garment, and it came like water into his innards, like oil into his bones.
19. May it be to him like a cloak in which he wraps himself, as a belt with which he girds himself always.
20. This is from the Lord for the deeds of my enemies, and [for] those who speak evil against my soul.
21. And You, God, my Lord, do [kindness] with me for the sake of Your Name; for Your kindness is good, rescue me!
22. For I am poor and destitute, and my heart has died within me.
23. Like the fleeting shadow I am banished, I am tossed about like the locust.
24. My knees totter from fasting, and my flesh is lean without fat.
25. And I became a disgrace to them; they see me and shake their heads.
26. Help me, Lord, my God, deliver me according to Your kindness.
27. Let them know that this is Your hand, that You, Lord, have done it.
28. Let them curse, but You will bless; they arose, but they will be shamed, and Your servant will rejoice.
29. May my adversaries be clothed in humiliation; may they wrap themselves in their shame as in a cloak.
30. I will thank the Lord profusely with my mouth, and amid the multitude I will praise Him,
31. when He stands at the right of the destitute one to deliver him from the condemners of his soul.
Chapter 110
This psalm records the response of Eliezer, servant of Abraham (to those who asked how Abraham managed to defeat the four kings). He tells of Abraham killing the mighty kings and their armies. Read, and you will discover that the entire psalm refers to Abraham, who merited prominence for recognizing God in his youth.
1. By David, a psalm. The Lord said to my master, "Sit at My right, until I make your enemies a stool for your feet.”
2. The staff of your strength the Lord will send from Zion, to rule amid your enemies.
3. Your people [will come] willingly on the day of your campaign; because of your splendid sanctity from when you emerged from the womb, you still possess the dew of your youth.
4. The Lord has sworn and will not regret: "You shall be a priest forever, just as Melchizedek!”
5. My Lord is at your right; He has crushed kings on the day of His fury.
6. He will render judgement upon the nations, and they will be filled with corpses; He will crush heads over a vast land.
7. He will drink from the stream on the way, and so will hold his head high.
Chapter 111
This psalm is written in alphabetical sequence, each verse containing two letters, save the last two verses which contain three letters each. The psalm is short yet prominent, speaking of the works of God and their greatness.
1. Praise the Lord! I will give thanks to the Lord with all my heart, in the counsel of the upright and the congregation.
2. Great are the works of the Lord, [yet] available to all who desire them.
3. Majesty and splendor are His work, and His righteousness endures forever.
4. He established a memorial for His wonders, for the Lord is gracious and compassionate.
5. He gave food to those who fear Him; He remembered His covenant always.
6. He has declared the power of His deeds to His people, to give them the inheritance of nations.
7. The works of His hands are true and just; all His mandates are faithful.
8. They are steadfast for ever and ever, for they are made with truth and uprightness.
9. He sent redemption to His people, [by] commanding His covenant forever; holy and awesome is His Name.
10. The beginning of wisdom is fear of the Lord; sound wisdom for all who practice it-His praise endures forever.
Chapter 112
This psalm, too, follows alphabetical sequence, each verse containing two letters, save the last two which contain three letters each. It speaks of the good traits man should choose, and of how to give charity-the reward for which is never having to rely on others.
1. Praise the Lord! Fortunate is the man who fears the Lord, and desires His commandments intensely.
2. His descendants will be mighty on the earth; he will be blessed with an upright generation.
3. Wealth and riches are in his house, and his righteousness endures forever.
4. Even in darkness light shines for the upright, for [He is] Compassionate, Merciful, and Just.
5. Good is the man who is compassionate and lends, [but] provides for his own needs with discretion.
6. For he will never falter; the righteous man will be an eternal remembrance.
7. He will not be afraid of a bad tiding; his heart is steadfast, secure in the Lord.
8. His heart is steadfast, he does not fear, until he sees his oppressors [destroyed].
9. He has distributed [his wealth], giving to the needy. His righteousness will endure forever; his might will be uplifted in honor.
10. The wicked man will see and be angry; he will gnash his teeth and melt away; the wish of the wicked will be ruined.
Tanya: Likutei Amarim, beginning of Chapter 15
• English Text (Lessons in Tanya)
• Hebrew Text
• Audio Class: Listen | Download
• Video Class
Wednesday, Tevet 23, 5778 · January 10, 2018
Today's Tanya Lesson
Likutei Amarim, beginning of Chapter 15
AUDIO & VIDEO CLASSES
• VIDEO CLASS: Rabbi Yehoshua B. Gordon Watch • Listen
• AUDIO CLASS: Rabbi Manis Freidman Listen • Download MP3
In the previous chapters, the Alter Rebbe discussed the difference between the tzaddik and the Beinoni. The tzaddik has no evil inclination. Since there is no longer any evil in his own soul, evil holds no attraction for him. In the Beinoni, however, the evil remains strong. The Beinoni therefore finds evil desirable, and it is only through the constant vigilance and struggle of his divine soul that he is able to prevent his animal soul from implementing its desires in thought, speech and action.
ובזה יובן מה שכתוב
With this distinction in mind, we may understand the verse:1
ושבתם וראיתם בין צדיק לרשע, בין עובד אלקים לאשר לא עבדו
“And you will return and see the difference between the righteous man and the wicked one, between he who serves G‑d and he who serves Him not.”
The Talmud2 raises the question: The term “righteous man” is identical with “he who serves G‑d,” and “the wicked man” is obviously “he who serves Him not.” Why, then, does the text repeat the contrast? In answer, the Talmud states: “Both ‘he who serves G‑d’ and ‘he who serves Him not’ are fully righteous; yet one who reviews his studies one hundred times cannot compare to he who reviews his studies 101 times.”3
However, this answer seems to clarify only the second set of seemingly repetitive terms — “the wicked man” and “he who serves Him not.” Far from being wicked, “he who serves Him not” is so described only because he reviews his Torah studies no more than 100 times. Yet we remain with the difficulty posed by the first set of identical descriptions — “the righteous man” and “he who serves G‑d.” In fact, the above-quoted Talmudic interpretation of the verse adds yet a third category: “he who serves Him not,” yet is also righteous! It is this difficulty that the Alter Rebbe now resolves, based on his previous distinction between the tzaddik and the Beinoni.
שההפרש בין עובד אלקים לצדיק הוא שעובד הוא לשון הוה, שהוא באמצע העבודה
The difference between “he who serves G‑d” (oved) and a righteous man (tzaddik) is that “he who serves G‑d,” written in the present tense, describes one who is still presently laboring in his divine service.
שהיא המלחמה עם היצר הרע, להתגבר עליו, ולגרשו מהעיר קטנה
This service consists of the struggle against one’s evil nature with the aim of overpowering it, and banishing it from the “small city” i.e., the body, which is like a city whose conquest is the objective of both the good and the evil nature,4
שלא יתלבש באברי הגוף
so that it should not vest itself in the organs of the body through evil thought, speech or action.5 Doing battle against his evil nature is the avodah (“service”) of “he who serves G‑d.”
שהוא באמת עבודה ועמל גדול להלחם בו תמיד
This constant battle with one’s evil nature truly entails much effort (“service”) and toil.
והיינו הבינוני
This is the Beinoni.
It is he who must wage this battle; it is the Beinoni who is called “he who serves G‑d,” for he is actively engaged at present in his service.
אבל הצדיק נקרא עבד ה׳ בשם התואר
The tzaddik, on the other hand, is designated “a servant (eved) of G‑d,” as a title conferred on the person himself; it is not merely a description of one’s active role as is the designation “one who serves.”
כמו שם חכם או מלך, שכבר נעשה חכם או מלך
The term “servant” is similar to the title “sage” or “king”, bestowed on one who has already become a sage or king.
כך זה כבר עבד וגמר לגמרי עבודת המלחמה עם הרע, עד כי ויגרשהו וילך לו, ולבו חלל בקרבו
So, too, he (the tzaddik) has already effected and completely accomplished his “service” of waging war with the evil in him. He has banished it and it is gone from him, leaving the seat of evil nature in his heart6 “void within him.” Having completed this task, the tzaddik has earned the title “servant of G‑d.”
We now see that the expressions “a righteous man” and “he who serves G‑d” are not repetitious; “he who serves G‑d” is not a description of a tzaddik but of a Beinoni.
The Alter Rebbe now goes on to discuss the difference between “he who serves G‑d” and “he who serves Him not,” who, as the Talmud declares, is not wicked.
ובבינוני יש ג״כ שתי מדרגות, עובד אלקים ואשר לא עבדו
In the category of Beinoni there are also two levels: “He who serves G‑d” and “he who serves Him not.”
ואף על פי כן אינו רשע
Yet he who “serves Him not” is not wicked, although he does not wage war with his evil nature,
כי לא עבר מימיו שום עבירה קלה
for never in his life has he committed even a minor transgression in the realm of negative commandments.
וגם קיים כל המצות שאפשר לו לקיימן, ותלמוד תורה כנגד כולם
He has also fulfilled all the positive commandments which he was able to fulfill, including the precept of Torah study — which is equal to all the other commandments combined—
ולא פסיק פומיה מגירסא
to the extent that his mouth never ceased from study, despite the difficulty involved in this.
אלא
Yet he is still described as one who “does not serve G‑d,” for
שאינו עושה שום מלחמה עם היצר
he does not wage any battle against his evil inclination
לנצחו על ידי אור ה׳ המאיר על נפש האלקית שבמוח, השליט על הלב כנ״ל
to vanquish it through the aid of the Divine light that illuminates the G‑dly soul abiding in the brain, which rules over the heart — as explained above7 that the G‑dly soul and the Divine light illuminating it are the Beinoni’s answer to his evil inclination. He (“who serves Him not”) does not struggle with it —
מפני שאין יצרו עומד לנגדו כלל לבטלו מתורתו ועבודתו, ואינו צריך ללחום עמו כלל
for his evil inclination does not oppose him at all in an attempt to deter him from his Torah study and divine service, and thus he need not wage any war against it.
כגון שהוא מתמיד בלמודו בטבעו מתולדתו, על ידי תגבורת המרה שחורה
So it is, for example, with one who is by nature an assiduous student due to his stolid temperament,
וכן אין לו מלחמה מתאות נשים מפני שהוא מצונן בטבעו
and who is also free of conflict with sexual desire due to his frigid nature;
וכן בשאר תענוגי עולם הזה הוא מחוסר הרגש הנאה בטבעו
and similarly with other mundane pleasures he need not exert himself to master a desire for them, for he naturally lacks any feeling for enjoyment.
ולכן אין צריך להתבונן כל כך בגדולת ה׳, להוליד מבינתו רוח דעת ויראת ה׳ במוחו
For this reason he does not need to contemplate so much on the greatness of G‑d to consciously create a spirit of knowledge and fear of G‑d in his mind
להשמר שלא לעבור על מצות לא תעשה
in order to guard himself from transgressing any prohibitive commandments.
ואהבת ה׳ בלבו, לדבקה בו בקיום המצות, ותלמוד תורה כנגד כולן
He also need not create a love of G‑d in his heart, which would motivate him to bind himself to Him through fulfilling the positive commandments and through Torah study which equals all the other commandments together.
אלא די לו באהבה מסותרת אשר בלב כללות ישראל, שנקראו אוהבי שמו
The hidden love of G‑d found in the heart of all Jews, who are called8 “the lovers of His name,” is sufficient for him to motivate his fulfilling the commandments, since he is naturally so inclined.
For a Jew who must engage in battle with his evil inclination, the love hidden in his heart is not enough. He must arouse it to an active, conscious state. For the person who is free of conflict with evil, however, this hidden love (together with his naturally favorable character traits) is sufficient.
ולכן אינו נקרא עובד כלל
For this reason, he is not considered “one who is serving G‑d” at all.
כי אהבה זו המסותרת אינה פעולתו ועבודתו כלל, אלא היא ירושתנו מאבותינו לכלל ישראל, וכמ״ש לקמן
For this latent love is not of his making or achievement by any means. It is our inheritance, bequeathed by our Patriarchs to the entire Jewish nation, as will be explained further.9
With this the Alter Rebbe concluded the thought that within the level of Beinoni there are two sub-categories — “he who serves G‑d,” and “he who serves Him not.”
He now goes on to say that even one who is not naturally endowed with traits favorable to G‑d’s service, may yet come under the category of “he who serves Him not.”
וכן אף מי שאינו מתמיד בלמודו בטבעו, רק שהרגיל עצמו ללמוד בהתמדה גדולה, ונעשה ההרגל לו טבע שני
So, too, he who is not inherently studious, but has accustomed himself to study diligently, so that this habit has become his second nature; thus, diligence is now natural for him,—
די לו באהבה מסותרת זו, אלא אם כן רוצה ללמוד יותר מרגילותו
for him, too, the hidden love of G‑d is now sufficient, unless he wishes to study more than he usually does.
To do so, he must arouse a conscious love of G‑d in his heart. Only such a love can supply the strength necessary to free himself from the restraints of his acquired nature.
| FOOTNOTES | |
| 1. | Malachi 3:18. |
| 2. | Chagigah 9b. |
| 3. | The significance of the 101st revision will be explained further in this chapter. |
| 4. | Kohelet 9:14; Nedarim 32b; and see above, ch. 9. |
| 5. | See ch. 12. |
| 6. | See ch. 1. |
| 7. | See chs. 12 and 13. |
| 8. | Tehillim 69:37. |
| 9. | Chs. 18, 19, and 44. |
• Sefer Hamitzvot:
English Text | Hebrew Text
Audio: Listen | Download | Video ClassWednesday, Tevet 23, 5778 · January 10, 2018
Today's Mitzvah
A daily digest of Maimonides’ classic work "Sefer Hamitzvot"
AUDIO & VIDEO CLASSES
• VIDEO CLASS: Rabbi Mendel Kaplan Watch • Listen
• AUDIO CLASS: Rabbi Berel Bell Listen • MP3 Download
Negative Commandment 62
Vain Oaths
"You shall not take the name of the L-rd, your G‑d, in vain"—Exodus 20:7.
It is forbidden to needlessly swear in the name of G‑d.
Examples:
- To swear falsely regarding something that is an obvious untruth [e.g., to swear regarding a simple pebble that it is made of gold].
- To swear that a phenomenon that is known to be impossible has occurred.
- To swear to do something that violates a Torah commandment.
- To swear in attestation of an obvious truth, e.g., to swear that all that are slaughtered die.
Vain Oaths
Negative Commandment 62
Translated by Berel Bell
The 62nd prohibition is that we are forbidden to swear a sh'vuas shav (a vain oath).
The source of this commandment is G‑d's statement,1 "Do not take the name of G‑d your L‑rd in vain."
[A sh'vuas shav is] when one swears that something is the opposite of what it actually is;2 or that something exists, when in fact it cannot;3 or that he will violate a mitzvah of the Torah.4 So too if one swears to an obvious and undisputed fact, such as swearing to G‑d that anything which is slaughtered will die. This is also considered a sh'vuas shav.
The Mishneh says,5 "What is a sh'vuas shav? An oath which contradicts an obvious truth."
One who transgresses this prohibition intentionally is punished by lashes. If done unintentionally, he is exempt [from even bringing a sacrifice], as with many other prohibitions, as explained above.6
There — i.e. in tractate Sh'vuos — it is said that this is the sh'vuas shav for which one is lashed if done intentionally and exempt if done unintentionally. The details of this mitzvah are explained there.
FOOTNOTES
1.Ex. 20:7.
2.Such as swearing that a pillar stone is made of gold.
3.Such as swearing that a camel can fly.
4.Such as swearing that one will not wear tefillin.
5.Sh'vuos 29a.
6.N61.
Rambam:
• 1 Chapter A Day: Order of Prayers Order of Prayers - The Text of the Blessings of Shemoneh Esreh and Their Order
English Text | Hebrew Text
Audio: Listen | Download | Video ClassRambam - 1 Chapter a Day
Order of Prayers - The Text of the Blessings of Shemoneh Esreh and Their Order
Save
VIDEO & AUDIO CLASSES
Yehoshua B. Gordon - Rambam: Seder Tefilot, Part 2 (17:50)
Watch Listen Download
SIE Rambam - Prayers: Text of Blessings of the Amidah...Text of the Kaddish...one in the middle (28:37)
Listen Download
SHOW CONTENT IN:
Both English Hebrew
Order of Prayers - The Text of the Blessings of Shemoneh Esreh and Their Order
(א) ברוך אתה יי' אלהינו ואלהי אבותינו אלהי אברהם אלהי יצחק ואלהי יעקב האל הגדול הגבור והנורא וכו'
(ב) אתה גבור לעולם אדני מחיה מתים אתה רב להושיע (מוריד הטל) (משיב הרוח ומוריד הגשם)1 מכלכל חיים בחסד מחיה מתים ברחמים רבים סומך נופלים וכו'
(ג) אתה קדוש ושמך קדוש וקדושים בכל יום יהללוך סלה ברוך אתה יי' האל הקדוש
(ד) אתה חונן לאדם דעת ומלמד לאנוש בינה וחננו מאתך דעה חכמה ובינה והשכל ברוך אתה יי' חונן הדעת
(ה) השיבנו אבינו לתורתך ודבקנו במצותיך וקרבנו מלכנו לעבודתך והחזירנו בתשובה שלימה לפניך ברוך אתה יי' הרוצה בתשובה
(ו) סלח לנו אבינו כי חטאנו מחול לנו מלכנו כי פשענו לך כי אל טוב וסלח אתה ברוך אתה יי' חנון המרבה לסלוח
(ז) ראה נא בענינו וריבה ריבנו ודון דיננו ומהר לגאלנו כי אל מלך גואל חזק אתה ברוך אתה יי' גואל ישראל
(ח) רפאנו יי' אלהינו ונרפא הושיענו ונושעה כי תהלתנו אתה והעלה רפואה שלימה לכל תחלואינו כי אל רופא ורחמן אתה ברוך אתה יי' רופא חולי עמו ישראל
(ט) ברכנו יי' אלהינו בכל מעשה ידינו וברך את שנותינו ותן (טל ומטר ל)2 ברכה על כל פני האדמה ושבע את העולם מברכותיך ורוה פני תבל ברוך אתה יי' מברך השנים
(י) תקע בשופר גדול לחירותנו ושא נס לקבץ את כל גליותינו מארבע כנפות כל הארץ לארצנו ברוך אתה יי' מקבץ נדחי עמו ישראל
(יא) השיבה שופטינו כבראשונה ויועצינו כבתחילה והסר ממנו יגון ואנחה ומלוך עלינו אתה לבדך בחסד וברחמים בצדק ובמשפט ברוך אתה יי' מלך אוהב צדקה ומשפט
(יב) למלשינים אל תהי תקוה וכל האפיקורוסין כולם כרגע יאבדו ומלכות זדון תעקר ותשבר במהרה בימנו ברוך אתה יי' שובר רשעים ומכניע זדים
(יג) על החסידים ועל הצדיקים ועל גרי הצדק ועל שארית עמך בית ישראל יהמו רחמיך יי' אלהינו ותן שכר טוב לכל הבוטחים בשמך באמת וכו'
(יד) תשכון בתוך ירושלים עירך כאשר דברת ובנה אותה בנין עולם במהרה בימינו ברוך אתה יי' בונה ירושלים
(טו) את צמח דוד במהרה תצמיח וקרנו תרום בישועתך ברוך אתה יי' מצמיח קרן ישועה
(טז) שמע קולנו יי' אלהינו וחוס ורחם עלינו וקבל ברחמים וברצון את תפלתינו מלכנו ריקם אל תשיבנו כי אתה שומע וכו'
(יז) רצה יי' אלהינו בעמך ישראל ולתפלתם שעה והשב העבודה לדביר ביתך ואשי ישראל ותפלתם וכו' ברוך אתה יי' המחזיר שכינתו לציון
(יח) מודים אנחנו לך שאתה הוא יי' אלהינו ואלהי אבותינו צור חיינו ומגן ישענו אתה לדור ודור נודה לך ונספר תהלתך על חיינו וכו'
(יט) שים שלום טובה וברכה חן וחסד ורחמים עלינו ועל ישראל עמך וברכנו כולנו ממאור פניך נתת לנו יי' אלהינו תורה וחיים אהבה וכו'
סדר תפלות חלק שני
א. נוסח ברכות התפלה וסידורן:
(א) ברוך אתה יי' אלהינו ואלהי אבותינו אלהי אברהם אלהי יצחק ואלהי יעקב האל הגדול הגבור והנורא וכו':
(ב) אתה גבור לעולם אדני מחיה מתים אתה רב להושיע (מוריד הטל) (משיב הרוח ומוריד הגשם) מכלכל חיים בחסד מחיה מתים ברחמים רבים סומך נופלים וכו':
(ג) אתה קדוש ושמך קדוש וקדושים בכל יום יהללוך סלה ברוך אתה יי' האל הקדוש:
(ד) אתה חונן לאדם דעת ומלמד לאנוש בינה וחננו מאתך דעה חכמה ובינה והשכל ברוך אתה יי' חונן הדעת:
(ה) השיבנו אבינו לתורתך ודבקנו במצותיך וקרבנו מלכנו לעבודתך והחזירנו בתשובה שלימה לפניך ברוך אתה יי' הרוצה בתשובה:
(ו) סלח לנו אבינו כי חטאנו מחול לנו מלכנו כי פשענו לך כי אל טוב וסלח אתה ברוך אתה יי' חנון המרבה לסלוח:
(ז) ראה נא בענינו וריבה ריבנו ודון דיננו ומהר לגאלנו כי אל מלך גואל חזק אתה ברוך אתה יי' גואל ישראל:
(ח) רפאנו יי' אלהינו ונרפא הושיענו ונושעה כי תהלתנו אתה והעלה רפואה שלימה לכל תחלואינו כי אל רופא ורחמן אתה ברוך אתה יי' רופא חולי עמו ישראל:
(ט) ברכנו יי' אלהינו בכל מעשה ידינו וברך את שנותינו ותן (טל ומטר ל) ברכה על כל פני האדמה ושבע את העולם מברכותיך ורוה פני תבל ברוך אתה יי' מברך השנים:
(י) תקע בשופר גדול לחירותנו ושא נס לקבץ את כל גליותינו מארבע כנפות כל הארץ לארצנו ברוך אתה יי' מקבץ נדחי עמו ישראל:
(יא) השיבה שופטינו כבראשונה ויועצינו כבתחילה והסר ממנו יגון ואנחה ומלוך עלינו אתה לבדך בחסד וברחמים בצדק ובמשפט ברוך אתה יי' מלך אוהב צדקה ומשפט:
(יב) למלשינים אל תהי תקוה וכל האפיקורוסין כולם כרגע יאבדו ומלכות זדון תעקר ותשבר במהרה בימנו ברוך אתה יי' שובר רשעים ומכניע זדים:
(יג) על החסידים ועל הצדיקים ועל גרי הצדק ועל שארית עמך בית ישראל יהמו רחמיך יי' אלהינו ותן שכר טוב לכל הבוטחים בשמך באמת וכו':
(יד) תשכון בתוך ירושלים עירך כאשר דברת ובנה אותה בנין עולם במהרה בימינו ברוך אתה יי' בונה ירושלים:
(טו) את צמח דוד במהרה תצמיח וקרנו תרום בישועתך ברוך אתה יי' מצמיח קרן ישועה:
(טז) שמע קולנו יי' אלהינו וחוס ורחם עלינו וקבל ברחמים וברצון את תפלתינו מלכנו ריקם אל תשיבנו כי אתה שומע וכו':
(יז) רצה יי' אלהינו בעמך ישראל ולתפלתם שעה והשב העבודה לדביר ביתך ואשי ישראל ותפלתם וכו' ברוך אתה יי' המחזיר שכינתו לציון:
(יח) מודים אנחנו לך שאתה הוא יי' אלהינו ואלהי אבותינו צור חיינו ומגן ישענו אתה לדור ודור נודה לך ונספר תהלתך על חיינו וכו':
(יט) שים שלום טובה וברכה חן וחסד ורחמים עלינו ועל ישראל עמך וברכנו כולנו ממאור פניך נתת לנו יי' אלהינו תורה וחיים אהבה וכו'
בימות החמה אומר בברכה שניה –In the summer, in the second blessing, one should recite the following
רב להושיע מוריד הטל מכלכל חיים בחסד וכו'
ומברך ברכה תשיעית בנוסח זה – say And in the ninth blessing, one should
ברכנו יי' אלהינו בכל מעשה ידינו וברך את שנתנו בטללי רצון ברכה ונדבה כשנים הטובות ברוך אתה יי' מברך השנים
בליל מוצאי שבת ובמוצאי יום הכפורים ובמוצאי ימים טובים מברך ברכה רביעית בנוסח זה
On Saturday night, on the night following Yom Kippur, and on the night following festivals, one should recite the fourth blessing with this text:
אתה חונן לאדם דעת ומלמד לאנוש בינה אתה הבדלת בין קדש לחול בין אור לחשך בין ישראל לעמים בין יום השביעי לששת ימי המעשה כשם שהבדלת בין קדש לחול כן פדנו והצילנו מכל מיני משחית ומכל מיני פורעניות המתרגשות לבא בעולם ושמרנו מן הכל וחננו מאתך וכו'
בראשי חדשים ובחולו של מועד מוסיף בברכת י"ז בערבית ושחרית ומנחה ומברך אותה בנוסח זה
On Rashei Chadashim and on the intermediate days of festival, during the Morning, Afternoon, and Evening Services, one should recite the seventeenth blessing with this text:
רצה יי' אלהינו וכו' עד עבודת ישראל עמך אלהינו ואלהי אבותינו יעלה ויבא וכו' ותחזינה עינינו וכו'
ובחולו של מועד אומר ביום מקרא קדש הזה ביום מועד חג המצות הזה3 או ביום מועד חג הסוכות הזה
ביום תענית מברך היחיד ברכת י"ו בנוסח זה
On a fast day, one should recite the sixteenth blessing with this text:
שמע קולנו יי' אלהינו חוס ורחם עלינו וקבל ברחמים וברצון את תפלתנו מלפניך מלכנו ריקם אל תשיבנו עננו אבינו עננו ביום צום תעניתנו כי בצרה גדולה אנחנו אל תסתר פניך ממנו ואל תעלם אזנך משמוע בקשתנו והיה קרוב לשוענו טרם נקרא ואתה תענה נדבר ואתה תשמע כדבר שנאמר והיה טרם יקראו ואני אענה עוד הם מדברים ואני אשמע כי אתה שומע תפלת כל פה ברוך אתה יי' שומע תפלה
ושליח צבור אומר נוסח זה ברכה בפני עצמה אחר ברכה שביעית אומר
The chazan recites this text as an independent blessing after the seventh blessing, saying:
עננו וכו' עד כי אל עונה בעת צרה פודה ומציל בכל עת צרה וצוקה ברוך אתה יי' העונה בעת צרה
בימות החמה אומר בברכה שניה רב להושיע מוריד הטל מכלכל חיים בחסד וכו' ומברך ברכה תשיעית בנוסח זה ברכנו יי' אלהינו בכל מעשה ידינו וברך את שנתנו בטללי רצון ברכה ונדבה כשנים הטובות ברוך אתה יי' מברך השנים בליל מוצאי שבת ובמוצאי יום הכפורים ובמוצאי ימים טובים מברך ברכה רביעית בנוסח זה:
אתה חונן לאדם דעת ומלמד לאנוש בינה אתה הבדלת בין קדש לחול בין אור לחשך בין ישראל לעמים בין יום השביעי לששת ימי המעשה כשם שהבדלת בין קדש לחול כן פדנו והצילנו מכל מיני משחית ומכל מיני פורעניות המתרגשות לבא בעולם ושמרנו מן הכל וחננו מאתך וכו':
בראשי חדשים ובחולו של מועד מוסיף בברכת י"ז בערבית ושחרית ומנחה ומברך אותה בנוסח זה:
רצה יי' אלהינו וכו' עד עבודת ישראל עמך אלהינו ואלהי אבותינו יעלה ויבא וכו' ותחזינה עינינו וכו' ובחולו של מועד אומר ביום מקרא קדש הזה ביום מועד חג המצות הזה או ביום מועד חג השבועות הזה או ביום מועד חג הסוכות הזה ביום תענית מברך היחיד ברכת י"ו בנוסח זה:
שמע קולנו יי' אלהינו חוס ורחם עלינו וקבל ברחמים וברצון את תפלתנו מלפניך מלכנו ריקם אל תשיבנו עננו אבינו עננו ביום צום תעניתנו כי בצרה גדולה אנחנו אל תסתר פניך ממנו ואל תעלם אזנך משמוע בקשתנו והיה קרוב לשוענו טרם נקרא ואתה תענה נדבר ואתה תשמע כדבר שנאמר והיה טרם יקראו ואני אענה עוד הם מדברים ואני אשמע כי אתה שומע תפלת כל פה ברוך אתה יי' שומע תפלה ושליח צבור אומר נוסח זה ברכה בפני עצמה אחר ברכה שביעית אומר עננו וכו' עד כי אל עונה בעת צרה פודה ומציל בכל עת צרה וצוקה ברוך אתה יי' העונה בעת צרה:
בתשעה באב מברך ברכת ארבע עשרה בנוסח זה
On Tishah B'Av, one should recite the fourteenth blessing with this text:
רחם יי' עלינו על ישראל עמך ועל ירושלים עירך העיר האבלה החרבה השוממה הנתונה ביד זרים היושבת וראש לה חפוי כאשה עקרה שלא ילדה ויבלעוה לגיונות ויירשוה עובדי פסילים ויתנו נבלת עבדיך מאכל לעוף השמים ולבהמת הארץ על כן ציון במרר במר תבכה וירושלים תתן קולה לבי לבי על חלליהם מעי מעי על הרוגיהם ראה יי' והביטה וראה שוממותיה ונחמנה כי באש הצתה ובאש אתה עתיד לבנותה ככתוב ואני אהיה לה נאם יי' חומת אש סביב ולכבוד אהיה בתוכה ברוך אתה יי' בונה ירושלים
בפורים מברך ברכת שמנה עשרה בנוסח זה
On Purim, one should recite the eighteenth blessing with this text:
מודים אנחנו לך שאתה הוא יי' אלהינו על חיינו המסורים בידך על נשמותינו הפקודות לך על נסיך שבכל יום ויום ועל נפלאותיך שבכל עת כו' על הנסים ועל הגבורות ועל התשועות וכו' ועל כולם יי' אלהינו אנו מודים לך הטוב כי לא כלו וכו'
בחנוכה מברך ברכה זו בנוסח זה
On Chanukah, one should recite this blessing with this text:
מודים אנחנו לך כו' עד ועל נפלאותיך שבכל עת ערב ובוקר וצהרים על הנסים כו' עד ואחר כן באו בניך וכו'
בתשעה באב מברך ברכת ארבע עשרה בנוסח זה:
רחם יי' עלינו על ישראל עמך ועל ירושלים עירך העיר האבלה החרבה השוממה הנתונה ביד זרים היושבת וראש לה חפוי כאשה עקרה שלא ילדה ויבלעוה לגיונות ויירשוה עובדי פסילים ויתנו נבלת עבדיך מאכל לעוף השמים ולבהמת הארץ על כן ציון במרר תבכה וירושלים תתן קולה לבי לבי על חלליהם מעי מעי על הרוגיהם ראה יי' והביטה וראה שוממותיה ונחמנה כי באש הצתה ובאש אתה עתיד לבנותה ככתוב ואני אהיה לה נאם יי' חומת אש סביב ולכבוד אהיה בתוכה ברוך אתה יי' בונה ירושלים בפורים מברך ברכת שמנה עשרה בנוסח זה:
מודים אנחנו לך שאתה הוא יי' אלהינו על חיינו המסורים בידך על נשמותינו הפקודות לך על נסיך שבכל יום ויום ועל נפלאותיך שבכל עת כו' על הנסים ועל הגבורות ועל התשועות וכו' ועל כולם יי' אלהינו אנו מודים לך הטוב כי לא כלו וכו':
בחנוכה מברך ברכה זו בנוסח זה:
מודים אנחנו לך כו' עד ועל נפלאותיך שבכל עת ערב ובוקר וצהרים על הנסים כו' עד ואחר כן באו בניך וכו':
שליח צבור מברך לעולם ברכה שלישית בנוסח זה
The chazan always recites the third blessing with this text:4
נקדישך ונמליכך ונשלש לך קדושה משולשת כדבר האמור על יד נביאך וקרא זה אל זה ואמר
קדוש קדוש קדוש יי' צבאות מלא כל הארץ כבודו5
כבודו וגדלו מלא עולם ומשרתיו שואלים איה מקום כבודו להעריצו לעומתם משבחים ואומרים
ברוך כבוד יי' ממקומו6
ממקומך מלכנו תופיע ותמלוך עלינו כי מחכים אנחנו לך מתי תמלוך בציון בחיינו ובימינו תשכון תתגדל ותתקדש בתוך ירושלים עירך לדור ודור לנצח נצחים ועינינו תראינה במלכות עוזך כדבר האמור בדברי קדשך על ידי דוד משיח צדקך ימלוך יי' לעולם אלהיך ציון לדור ודור הללויה7
לדור ודור נגיד גדלך ולנצח נצחים קדושתך נקדיש ושבחך אלהינו מפינו לא ימוש כי אל מלך גדול וקדוש אתה ברוך אתה יי' האל הקדוש
בעת ששליח ציבור אומר בברכה זו וקרא זה אל זה כל העם עונין קדוש קדוש קדוש וכו'
In this blessing, when the chazan says V'kara zah el zeh, all of the people should respond Kadosh, Kadosh, Kadosh…,
וכשהוא אומר איה מקום כבודו כל העם עונין משבחים ואומרים ברוך כו'
When he says Ayei Makom K'vodo, all of the people should respond Baruch….
וכשהוא אומר בחיינו ובימינו כל העם עונין אמן
When he says B'chayeinu u'veyameinu, all of the people should respond Amen.
וכשהוא אומר על ידי דוד משיח צדקך כל העם אומרים ימלוך יי' לעולם
When he says Al yedei David Mashiach tzidkecha, all of the people should respond Yimloch Adonai Leolam….
וכל אלו הדברים שעונין הצבור הוא קורא עמהן ולא יגביה קולו בעת שהן עונין עמו
The chazan joins the congregation in all these responses. He should not raise his voice while they are responding with him.
ואחד היחיד ואחד הש"ץ בעשרה ימים שמראש השנה עד יום הכפורים אומר בסוף ברכה זו
During the ten days between Rosh HaShanah and Yom Kippur, at the conclusion of this blessing, both an individual and the chazan should recite the following at the conclusion of this blessing:
כאמור8 ויגבה יי' צבאות במשפט והאל הקדוש נקדש בצדקה ברוך אתה יי' המלך הקדוש
שליח ציבור אומר קדיש לעולם קודם כל תפלה ואחר כל תפלה ואחר שאומר סדר היום בכל עת שיאמר סדר היום יתחנן מעט ויאמר קדיש וכשישלים לקרות בתורה ובכל עת שיתחנן בדברי תחנונים כשיגמור תחנוניו יאמר קדיש:
The chazan should always recite Kaddish before every prayer service and after every prayer service and also after he recites the repetition and translation of the Kedushah,9i.e., whenever he recites the repetition and translation of the Kedushah, he should recite some supplicatory prayers and then recite the Kaddish. Similarly, when one concludes reading the Torah and any time one recites supplicatory prayers, after concluding those prayers, he should recite Kaddish.
שליח צבור מברך לעולם ברכה שלישית בנוסח זה:
נקדישך ונמליכך ונשלש לך קדושה משולשת כדבר האמור על יד נביאך וקרא זה אל זה ואמר קדוש קדוש קדוש יי' צבאות מלא כל הארץ כבודו כבודו וגדלו מלא עולם ומשרתיו שואלים איה מקום כבודו להעריצו לעומתם משבחים ואומרים ברוך כבוד יי' ממקומו ממקומך מלכנו תופיע ותמלוך עלינו כי מחכים אנחנו לך מתי תמלוך בציון בחיינו ובימינו תשכון תתגדל ותתקדש בתוך ירושלים עירך לדור ודור לנצח נצחים ועינינו תראינה במלכות עוזך כדבר האמור בדברי קדשך על ידי דוד משיח צדקך ימלוך יי' לעולם אלהיך ציון לדור ודור הללויה לדור ודור נגיד גדלך ולנצח נצחים קדושתך נקדיש ושבחך אלהינו מפינו לא ימוש כי אל מלך גדול וקדוש אתה ברוך אתה יי' האל הקדוש בעת ששליח ציבור אומר בברכה זו וקרא זה אל זה כל העם עונין קדוש קדוש קדוש וכו' וכשהוא אומר איה מקום כבודו כל העם עונין משבחים ואומרים ברוך כו' וכשהוא אומר בחיינו ובימינו כל העם עונין אמן וכשהוא אומרע"ידוד משיח צדקך כל העם אומרים ימלוך יי' לעולם וכל אלו הדברים שעונין הצבור הוא קורא עמהן ולא יגביה קולו בעת שהן עונין עמו ואחד היחיד ואחד הש"ץ בעשרה ימים שמראש השנה עד יוה"כ אומר בסוף ברכה זו כאמור ויגבה י"י צבאות במשפט והאל הקדוש נקדש בצדקה ברוך אתה י"י המלך הקדוש שליח ציבור אומר קדיש לעולם קודם כל תפלה ואחר כל תפלה ואחר שאומר סדר היום בכל עת שיאמר סדר היום יתחנן מעט ויאמר קדיש וכשישלים לקרות בתורה ובכל עת שיתחנן ברברי תחנונים כשיגמור תחנוניו יאמר קדיש:
נוסח הקדיש The Text of the Kaddish –
יתגדל ויתקדש שמיה רבא בעלמא דברא כרעותיה וימליך מלכותיה ויצמח פורקניה ויקרב משיחיה ויפרוק עמיה בחייכון וביומיכון ובחייהון דכל בית ישראל בעגלא ובזמן קריב ואמרו אמן יהא שמיה רבא מברך לעלם ולעלמי עלמיא יתברך וכו'
בעת שיאמר שליח ציבור יתגדל ויתקדש שמיה רבא כל העם עונין אמן
When the chazan says: Yisgadal viyiskadash shmei rabba, the entire congregation should respond Amen.
ובעת שהוא אומר תחלה ואמרו אמן כל העם עונין
When the chazan says VeImru Amen at the outset, the entire congregation should respond:
אמן יהא שמיה רבא מברך לעלם ולעלמי עלמיא
ומצות חכמים הראשונים לענות אמן יהא שמיה רבא מברך בכל כחו של אדם
It is a mitzvah of the early Sages10 for a person to respond Amen: Yehei shmei rabba mevorach… with all his strength.
כשהוא אומר יתברך כל העם עונין אמן וכשהוא אומר בריך הוא כל העם עונין אמן וכשהוא אומר בסוף ואמרו אמן כל העם עונין אמן וכסדר הזה עונין בכל קדיש וקדיש
When the chazan says Yisbareich, all of the people should answer Amen. When he says, b'rich hu, all the people should answer Amen. And at the end, when he says veimru Amen, all the people should answer Amen. This pattern of responses should be followed whenever Kaddish is recited.
קדיש בתרא The Concluding Kaddish –
כל קדיש שאומר שליח ציבור אחר שגומר התפלה שאינו אומר אחריו כלום אלא כל העם שומעין אותו ונפטרין נהגו העם להוסיף בסופו נוסחא זו
Whenever the chazan recites Kaddish following the recitation of a Shemoneh Esreh after which nothing else is recited, but rather, the people listen and depart, they have a custom of adding the following conclusion:
תתקבל צלותהון ותתעבד בעותהון וצלותהון ובעותהון דכל בית ישראל קדם אבוהון דבשמיא יהא שלמא רבא וסייעתא ופורקנא משמיא עליכון ועלנא ועל קהלהון דישראל ואמרו אמן
עושה שלום במרומיו הוא ברחמיו יעשה שלום עלינו ועל כל ישראל אמן
נוסח הקדיש:
יתגדל ויתקדש שמיה רבא בעלמא דברא כרעותיה וימליך מלכותיה ויצמח פורקניה ויקרב משיחיה ויפרוק עמיה בחייכון וביומיכון ובחייהון דכל בית ישראל בעגלא ובזמן קריב ואמרו אמן יהא שמיה רבא מברך לעלם ולעלמי עלמיא יתברך וכו' בעת שיאמר שליח ציבור יתגדל ויתקדש שמיה רבא כל העם עונין אמן ובעת שהוא אומר תחלה ואמרו אמן כל העם עונין אמן יהא שמיה רבא מברך לעלם ולעלמי עלמיא ומצות חכמים הראשונים לענות אמן יהא שמיה רבא מברך בכל כחו של אדם וכשהוא אומר יתברך כל העם עונין אמן וכשהוא אומר בריך הוא כל העם עונין אמן וכשהוא אומר בסוף ואמרו אמן כל העם עונין אמן וכסדר הזה עונין בכל קדיש וקדיש קדיש בתרא כל קדיש שאומר שליח ציבור אחר שגומר התפלה שאינו אומר אחריו כלום אלא כל העם שומעין אותו ונפטרין נהגו העם להוסיף בסופו נוסחא זו:
תתקבל צלותהון ותתעבד בעותהון וצלותהון ובעותהון דכל בית ישראל קדם אבוהון דבשמיא יהא שלמא רבא וסייעתא ופורקנא משמיא עליכון ועלנא ועל קהלהון דישראל ואמרו אמן עושה שלום במרומיו הוא ברחמיו יעשה שלום עלינו ועל כל ישראל אמן:
קדיש דרבנן The Kaddish of the Sages–
כל עשרה מישראל או יתר שעוסקין בתלמוד תורה שעל פה ואפילו במדרשות או בהגדות כשהן מסיימין אומר אחד מהן קדיש בנוסח זה
Whenever ten or more Jews who are involved in the study of the Oral Law – even the Midrashic or Aggadic portions – conclude their study, they recite a Kaddish using the following text:11
יתגדל ויתקדש שמיה רבא דעתיד לחדתא עלמא ולאחייא מתייא ולמיפרק חייא ולמיבני קרתא דירושלם ולשכללא היכלא קדישא ולמיעקר פולחנא נוכראה מן ארעא ולאתבא פולחנא דשמיא לאתריה בזיויה ויחודיה וימליך מלכותיה וכו' עד ונחמתא דאמירן בעלמא ואמרו אמן על רבנן ועל תלמידיהון ועל תמידי תלמידיהון דעסקין באורייתא די באתרא הדין ודי בכל אתר ואתר יהא להון ולכון חינא וחסדא ורחמי וסייעתא ורווחא מקדם אבוהון דבשמיא ואמרו אמן יהא שלמא וכו'
וזהו הנקרא קדיש דרבנן
This is called the Kaddish of the sages.
קדיש דרבנן כל עשרה מישראל או יתר שעוסקין בתלמוד תורה שעל פה ואפילו במדרשות או בהגדות כשהן מסיימין אומר אחד מהן קדיש בנוסח זה:
יתגדל ויתקדש שמיה רבא דעתיד לחדתא עלמא ולאחייא מתייא ולמיפרק חייא ולמיבני קרתא דירושלם ולשכללא היכלא קדישא ולמיעקר פולחנא נוכראה מן ארעא ולאתבא פולחנא דשמיא לאתריה בזיויה ויחודיה וימליך מלכותיה וכו' עד ונחמתא דאמירן בעלמא ואמרו אמן על רבנן ועל תלמידיהון ועל תמידי תלמידיהון דעסקין באורייתא די באתרא הדין ודי בכל אתר ואתר יהא להון ולכון חינא וחסדא ורחמי וסייעתא ורווחא מקדם אבוהון דבשמיא ואמרו אמן יהא שלמא וכו' וזהו הנקרא קדיש דרבנן:
מנהגנו להתחנן בנפילת פנים בדברים ופסוקים אלו פעמים בכולן ופעמים במקצתן
It is our custom to supplicate while prostrated, reciting at times, all – and at times, selections from – these words and verses:
לפיכך אני כורע ומשתחוה ומתחנן לפניך אדון העולם אלהי האלהים ואדוני האדונים כי לא על צדקותינו אנחנו מפילים תחנונינו לפניך כי על רחמיך הרבים יי' שמעה יי' סלחה יי' הקשיבה ועשה אל תאחר12 מה נאמר לפניך השם מה נדבר ומה נצטדק חטאנו עוינו והרשענו ומרדנו וסרנו ממצותיך וממשפטיך13 לך יי' הצדקה ולנו בשת הפנים14 הושחרו פנינו מפני חטאתינו ונכפפה קומתנו מפני אשמותינו אין לנו פה להשיב ולא מצח להרים ראש אלהי בושתי ונכלמתי להרים אלהי פני אליך כי עוונותינו רבו עד למעלה ראש ואשמתנו גדלה עד לשמים15
אין בנו מעשים עשה עמנו צדקה למען שמך והושיענו כמו שהבטחתנו על ידי נביאך16 למען שמי אאריך אפי ותהלתי אחטם לך לבלתי הכריתך. לא למענכם אני עושה בית ישראל כי אם לשם קדשי אשר חללתם בגוים אשר באתם שם לא לנו יי'17
לא לנו כי לשמך תן כבוד על חסדך על אמתך למה יאמרו הגוים איה נא אלהיהם18 אנא יי' אל תפן אל קשי העם הזה ואל רשעו ואל חטאתו19 סלח נא לעון העם הזה כגודל חסדך וכאשר נשאתה לעם הזה ממצרים ועד הנה20 וסלחת לעוננו כי רב הוא21 יי' שמעה יי' סלחה יי' הקשיבה ועשה ואל תאחר למענך אלהי כי שמך נקרא על עירך ועל עמך22
נהגו העם להתחנן אחר נפילת פנים כשמגביה פניו מן הקרקע בפסוקים אלו
After supplicating while prostrated, the people accepted the custom of supplicating with these verses after lifting their heads from the ground:
ואנחנו לא נדע מה נעשה כי עליך עינינו23 זכר רחמיך יי' וחסדיך כי מעולם המה24 אל תזכור לנו עונות ראשונים מהר יקדמונו רחמיך כי דלונו מאד25 קומה עזרתה לנו ופדנו למען חסדך26 יהי חסדך יי' עלינו כאשר יחלנו לך27 אם עונות תשמר יה יי' מי יעמוד כי עמך הסליחה למען תורא28 יי' הושיעה המלך יעננו ביום קראנו29 כי הוא ידע יצרנו זכור כי עפר אנחנו30 עזרנו אלהי ישענו על דבר כבוד שמך והצילנו וכפר על חטאתינו למען שמך.31
וכן נהגו העם להתחנן אחר סדר היום בתחנונים אלו
Similarly, after the repetition and translation of the Kedushah, the people follow the custom of reciting these supplications.
יי' אלהי אברהם יצחק וישראל אבותינו שמרה זאת לעולם ליצר מחשבות לבב עמך והכן לבבם אליך32 והוא רחום יכפר עון וגו'33 כי אתה יי' טוב וסלח ורב חסד לכל קוראיך34 צדקתך צדק לעולם ותורתך אמת35 מי אל כמוך נושא עון ועובר על פשע ישוב ירחמנו יכבוש עוונותינו וגו'36 ברוך יי' יום יום יעמס לנו האל ישועתנו סלה37 יי' צבאות עמנו משגב לנו אלהי יעקב סלה38 יי' צבאות אשרי אדם בוטח בך39 ברוך אדוננו ברוך בוראנו ברוך שבראנו לכבודו והבדילנו מן התועים ונתן לנו תורת אמת על ידי משה רבינו וחיי עולם נטע בתוכנו הרחמן יפתח לבנו לתלמוד תורתו ויתן בלבנו אהבתו ויראתו ותורתו לעשות רצונו ולעובדו בלבב שלם ובנפש חפצה למען לא ניגע לריק ולא נלד לבהלה כן יהי רצון ורחמים מלפניך יי' אלהינו שנחיה לשמור חקיך בעולם הזה ולימות המשיח כדי שנזכה ונירש טוב לחיי העולם הבא למען יזמרך כבוד ולא ידום יי' אלהי לעולם אודך40 יהיו לרצון אמרי פי והגיון לבי לפניך יי' צורי וגואלי.41
מנהגנו להתחנן בנפילת פנים בדברים ופסוקים אלו פעמים בכולן ופעמים במקצתן לפיכך אני כורע ומשתחוה ומתחנן לפניך אדון העולם אלהי האלהים ואדוני האדונים כי לא על צדקותינו אנחנו מפילים תחנונינו לפניך כי על רחמיך הרבים יי' שמעה יי' סלחה יי' הקשיבה ועשה אל תאחר מה נאמר לפניך השם מה נדבר ומה נצטדק חטאנו עוינו והרשענו ומרדנו וסרנו ממצותיך וממשפטיך לך יי' הצדקה ולנו בשת הפנים הושחרו פנינו מפני חטאתינו ונכפפה קומתנו מפני אשמותינו אין לנו פה להשיב ולא מצח להרים ראש אלהי בושתי ונכלמתי להרים אלהי פני אליך כי עוונותינו רבו עד למעלה ראש ואשמתנו גדלה עד לשמים אין בנו מעשים עשה עמנו צדקה למען שמך והושיענו כמו שהבטחתנו על ידי נביאך למען שמי אאריך אפי ותהלתי אחטם לך לבלתי הכריתך לא למענכם אני עושה בית ישראל כי אם לשם קדשי אשר חללתם בגוים אשר באתם שם לא לנו יי' לא לנו כי לשמך תן כבוד על חסדך על אמתך למה יאמרו הגוים איה נא אלהיהם אנא יי' אל תפן אל קשי העם הזה ואל רשעו ואל חטאתו סלח נא לעון העם הזה כגודל חסדך וכאשר נשאתה לעם הזה ממצרים ועד הנה וסלחת לעוננו כי רב הוא יי' שמעה יי' סלחה יי' הקשיבה ועשה ואל תאחר למענך אלהי כי שמך נקרא על עירך ועל עמך:
נהגו העם להתחנן אחר נפילת פנים כשמגביה פניו מן הקרקע בפסוקים אלו:
ואנחנו לא נדע מה נעשה כי עליך עינינו זכר רחמיך יי' וחסדיך כי מעולם המה אל תזכור לנו עונות ראשונים מהר יקדמונו רחמיך כי דלונו מאד קומה עזרתה לנו ופדנו למען חסדך יהי חסדך יי' עלינו כאשר יחלנו לך אם עונות תשמר יה יי' מי יעמוד כי עמך הסליחה למען תורא יי' הושיעה המלך יעננו ביום קראנו כי הוא ידע יצרנו זכור כי עפר אנחנו עזרנו אלהי ישענו על דבר כבוד שמך והצילנו וכפר על חטאתינו למען שמך:
וכן נהגו העם להתחנן אחר סדר היום בתחנונים אלו:
יי' אלהי אברהם יצחק וישראל אבותינו שמרה זאת לעולם ליצר מחשבות לבב עמך והכן לבבם אליך והוא רחום יכפר עון וגו' כי אתה יי' טוב וסלח ורב חסד לכל קוראיך צדקתך צדק לעולם ותורתך אמת מי אל כמוך נושא עון ועובר על פשע ישוב ירחמנו יכבוש עוונותינו וגו' ברוך יי' יום יום יעמס לנו האל ישועתנו סלה יי' צבאות עמנו משגב לנו אלהי יעקב סלה יי' צבאות אשרי אדם בוטח בך ברוך אדוננו ברוך בוראנו ברוך שבראנו לכבודו והבדילנו מן התועים ונתן לנו תורת אמתע"ימשה רבינו וחיי עולם נטע בתוכנו הרחמן יפתח לבנו לתלמוד תורתו ויתן בלבנו אהבתו ויראתו ותורתו לעשות רצונו ולעובדו בלבב שלם ובנפש חפצה למען לא ניגע לריק ולא נלד לבהלה כן יהי רצון ורחמים מלפניך יי' אלהינו שנחיה לשמור חקיך בעולם הזה ולימות המשיח כדי שנזכה ונירש טוב לחיי העולם הבא למען יזמרך כבוד ולא ידום יי' אלהי לעולם אודך יהיו לרצון אמרי פי והגיון לבי לפניך יי' צורי וגואלי:
נהגו מקצת העם לקרוא בכל יום אחר תחנונים אלו שיר מזמור שהיו הלוים אומרים בבית המקדש באותו היום וקורין לדוד אליך יי' נפשי אשא כל המזמור וקורין
Some people follow the custom of reading the song that the Levites would recite in the Temple on that day of the week42 after these supplicatory prayers. The entire psalm43 beginning LeDavid Elechah Adonai… is recited. And then the following is recited:
אמר רבי אלעזר אמר רבי חנינא תלמידי חכמים מרבים שלום וכו'44
אין כאלהינו אין כאדוננו אין כמלכנו אין כמושיענו מי כאלהינו מי כאדוננו מי כמלכנו מי כמושיענו נודה לאלהינו נודה לאדוננו נודה למלכנו נודה למושיענו אתה הוא אלהינו אתה הוא אדוננו אתה הוא מלכנו אתה הוא מושיענו אתה תקום תרחם ציון כי עת לחננה כי בא מועד45 אך צדיקים יודו לשמך ישבו ישרים את פניך46 ויבטחו בך יודעי שמך כי לא עזבת דורשיך יי'47 כי כל העמים ילכו איש בשם אלהיו ואנחנו נלך בשם יי' אלהינו לעולם ועד.48
כבר אמרנו בספר הזה49 שבימי השבתות וימים טובים מתפלל אדם בכל תפלה שבע ברכות שלש ראשונות ושלש אחרונות וברכה אחת אמצעית מעין היום. ובראש השנה וביום הכפורים של יובל מתפלל באמצע שלש ברכות ובתפלת מוסף בלבד, ונמצא מתפלל במוסף בשני ימים אלו תשע ברכות. ובמוסף ראש חדש ובמוסף חולו של מועד מתפלל שבע שלש ראשונות ושלש אחרונות וברכה אחת באמצע:
We have already said in this book that on the Sabbath and on festivals, in each of the prayer services, a person should recite seven blessings: the three opening blessings, the three concluding blessings, and one intermediate blessing that reflects the theme of that day. On Rosh HaShanah and on Yom Kippur in the Jubilee year, one recites three intermediate blessings during the Musaf Service. Thus on these two days,50 nine blessings are recited in the Musaf Service. In the Musaf Service of Rosh Chodesh and Chol HaMoed, one recites seven blessings: the three opening blessings, the three concluding blessings, and one intermediate blessing.
נהגו מקצת העם לקרוא בכל יום אחר תחנונים אלו שיר מזמור שהיו הלוים אומרים בבית המקדש באותו היום וקורין לדוד אליך יי' נפשי אשא כל המזמור וקורין אמר רבי אלעזר אמר רבי חנינא תלמידי חכמים מרבים שלום וכו' אין כאלהינו אין כאדוננו אין כמלכנו אין כמושיענו מי כאלהינו מי כאדוננו מי כמלכנו מי כמושיענו נודה לאלהינו נודה לאדוננו נודה למלכנו נודה למושיענו אתה הוא אלהינו אתה הוא אדוננו אתה הוא מלכנו אתה הוא מושיענו אתה תקום תרחם ציון כי עת לחננה כי בא מועד אך צדיקים יודו לשמך ישבו ישרים את פניך ויבטחו בך יודעי שמך כי לא עזבת דורשיך יי' כי כל העמים ילכו איש בשם אלהיו ואנחנו נלך בשם יי אלהינו לעולם ועד כבר אמרנו בספר הזה שבימי השבתות וימים טובים מתפלל אדם בכל תפלה שבע ברכות שלש ראשונות ושלש אחרונות וברכה אחת אמצעית מעין היום ובראש השנה וביום הכפורים של יובל מתפלל באמצע שלש ברכות ובתפלת מוסף בלבד ונמצא מתפלל במוסף בשני ימים אלו תשע ברכות ובמוסף ראש חדש ובמוסף חולו של מועד מתפלל שבע שלש ראשונות ושלש אחרונות וברכה אחת באמצע:
FOOTNOTES
1.
The first parenthetical phrase is recited in the summer, the second in the winter.
2.
The parenthetical addition is made in the winter.
3.
Some texts of the Mishneh Torah also mention an addition for Shavuos, but that appears to be a printing error, since there is no Chol HaMoed for that holiday.
4.
This represents the Kedushah. Significantly, the Rambam appears to be saying that the version of the blessing customarily recited only in the Morning Service on Sabbaths and festivals in most communities should be recited at all times.
5.
Isaiah 6:3.
6.
Ezekiel 3:12.
7.
Psalms 146:10.
8.
Isaiah 5:16.
9.
The passage beginning Uva LeTziyon. See Hilchot Tefilah 9:6.
10.
See Shabbos 119b.
11.
At present, it is customary to recite these additions only when the Kaddish is recited upon the burial of a corpse and when concluding the study of a Talmudic tractate. There is, however, an additional passage added when reciting Kaddish D'Rabbanan: Al Yisrael v'al rabbanan….
12.
Daniel 9:18.
13.
Ibid.:5.
14.
Ibid.:7.
15.
Ezra 9:6.
16.
Isaiah 48:9.
17.
Ezekiel 36:22.
18.
Psalms 115:1-2.
19.
Deuteronomy 9:27.
20.
Numbers 14:19.
21.
Cf. Psalms 25:11.
22.
Daniel 9:19.
23.
II Chronicles 20:12.
24.
Psalms 25:6.
25.
Ibid. 79:8.
26.
Ibid. 44:27.
27.
Ibid. 33:22.
28.
Ibid. 130:3-4.
29.
Ibid. 20:10.
30.
Ibid. 103:14.
31.
Ibid. 79:9,
32.
II Chronicles 29:18.
33.
Psalms 78:38.
34.
Ibid. 86:5.
35.
Ibid. 119:142.
36.
Michah 7:18-19.
37.
Psalms 68:20.
38.
Ibid. 46:8.
39.
Ibid. 84:13.
40.
Ibid. 30:13.
41.
Ibid. 19:15.
42.
See Tamid 7:4 where the Psalms recited are detailed.
43.
Psalm 25.
44.
Berachot 64a, et al. In most communities today, it is common to recite this passage after Ein K'Eloheinu, not before.
45.
Psalms 102:14.
46.
Ibid. 140:14.
47.
Ibid. 9:11.
48.
Michah4:5.
49.
Hilchot Tefilah 2:8.
50.
Two days, i.e., Rosh HaShanah and Yom Kippur, are mentioned, because according to Scriptural Law, Rosh HaShanah is observed for only one day.
Rambam:
• 3 Chapters A Day: Shvuot Shvuot - Chapter 4, Shvuot Shvuot - Chapter 5, Shvuot Shvuot - Chapter 6
English Text | Hebrew Text
Audio: Listen | Download | Video ClassShvuot - Chapter 4
1
When a person takes an oath that he will not eat anything on that day and he ate less than an olive-sized portion of food, he is not liable. For "eating" does not involve a quantity less than an olive-sized portion.1 It is as if he partook of less than the minimum measure of a nevelah, a trefe, or the like.2
If he said: "[I am taking] an oath that I will not eat this substance," and he ate it, he is liable even if the substance concerning which he took the oath is one mustard seed or smaller.3
א
מי שנשבע שלא יאכל היום כלום ואכל פחות מכזית פטור, שאין אכילה פחותה מכזית, והרי הוא כאוכל חצי שיעור מנבלות וטרפות וכיוצא בהן, ואם אמר שבועה שלא אוכל דבר זה ואכלו חייב, ואפילו היה הדבר שנשבע עליו זרע חרדל אחד או פחות ממנו.
2
If he took an oath that he would not taste anything and partook of even the smallest amount of food, he is liable.4
ב
נשבע שלא יטעום כלום ואכל כל שהוא חייב.
3
When a person takes an oath that he will not eat on a specific day and drinks, he is liable, because [a prohibition against] eating includes drinking.5 Therefore, if he both ate and drank, he is liable only for one set of lashes6 if he acted willfully or one sin offering if he transgressed inadvertently.
ג
מי שנשבע שלא יאכל היום ושתה חייב שהשתייה בכלל אכילה, לפיכך אם אכל ושתה אינו חייב אלא מלקות אחת אם היה מזיד או חטאת אחת אם היה שוגג.
4
When a person took an oath not to drink on a given day, he is permitted to eat, because [a prohibition against] drinking does not include eating. How much must he drink for him to be liable? It appears to me7 that he is not liable unless he drinks a revi'it8 as is the case with regard to other prohibitions.9
ד
נשבע שלא ישתה היום הרי זה מותר לאכול, שאין אכילה בכלל שתיה, וכמה ישתה ויהא חייב נראה לי שאינו חייב עד שישתה רביעית כשאר האיסורין.
5
When a person takes an oath that he will not eat on a particular day and partook of many types of food, or he takes an oath that he will not drink on a particular day and partakes of many types of beverages, he is only liable once.10 Even if he said: "[I am taking] an oath that today I will not eat meat, bread, or beans," and he eat all [these types of food]. He is only liable once. All [of these foods] can be joined together to reach the measure of an olive-sized portion.11
ה
שבועה שלא אוכל היום ואכל מינין הרבה, או שבועה שלא אשתה היום ושתה מיני משקין הרבה אינו חייב אלא אחת, ואפילו אמר שבועה שלא אוכל היום בשר ופת וקטנית ואכל הכל אינו חייב אלא אחת וכולן מצטרפין לכזית.
6
When a person takes an oath that he will neither eat nor drink and then eats and drinks, he is liable twice. Although drinking is included in eating, since he specifically said: "And I will not drink," he revealed his intention not to include drinking in eating.12 Thus it is as if he took an oath on this independently and this independently. Therefore he is liable twice.
ו
שבועה שלא אוכל ושלא אשתה ואכל ושתה חייב שתים שהשתיה בכלל אכילה, והואיל ופרט ואמר ושלא אשתה גלה דעתו שלא כלל השתיה בכלל האכילה ונמצא כנשבע על זה בפני עצמו ועל זה בפני עצמו ולפיכך חייב שתים.
7
Similarly, if a person said: "[I am taking] an oath that I will not eat bread from wheat, bread from barley, or bread from buckwheat," he is liable for each one individually if he partakes of them. He mentioned "bread" three times13 to make a distinction and cause him to be liable for each one individually.
ז
וכן האומר שבועה שלא אוכל פת חטין ופת שעורין ופת כוסמין ואכלן חייב על כל אחת ואחת שלא אמר פת ופת ופת אלא לחלק ולחייב על כל אחת.
8
[The following laws apply when a person's] colleague was persistently imploring him to eat at his [home], telling him: "Come and drink with me, wine, milk, and honey." If he answers: "[I am taking] an oath that I will not drink wine, milk, and honey," he is liable for each one individually if he partakes of them. [To be liable only once,] he should have said: "[I am taking] an oath that I will not drink anything," or "...[that I will not drink] what you said." Since he repeated the phrase, stating each one individually,14 he revealed his intention that he obligated himself with an oath for each and every type [of beverage] individually. Therefore [the beverages] are not combined with each other [to reach the minimum measure]15 and the person is liable only when he eats the minimum measure from each one individually. Since a sin offering is required for each one individually, they are like fat and blood which cannot be combined for [the measure of] an olive-sized portion as explained in Hilchot Ma'achalot Assurot.16
ח
היה חבירו מסרהב בו לאכול אצלו ואמר לו בוא ושתה עמי יין וחלב ודבש, ואמר שבועה שאיני שותה יין וחלב ודבש ושתה מהן חייב על כל אחת ואחת בפני עצמו, שהיה לו לומר שבועה שאיני שותה כלום או מה שאמרת ומשחזר ופרט גלה דעתו שחייב עצמו בשבועה על כל מין ומין בפני עצמו, לפיכך אין מצטרפין זה עם זה ואינו חייב עד שיאכל כשיעור ממין אחד, הואיל והן חלוקין לחטאות הרי הן כחלב ודם שאינן מצטרפין לכזית כמו שנתבאר בהלכות מאכלות אסורות.
9
[When one says: "I am taking] an oath that I will not eat this loaf," or "...that I will not eat it," once he eats an olive-sized portion of it, he is liable.17 [If he says:] "[I am taking] an oath that I will not eat it up,"18 he is not liable until he eats the entire loaf.
If he says: "[I am taking] an oath that I will not eat this loaf; [I am taking] an oath that I will not eat it up," should he eat it,19 he is liable only once.20
ט
שבועה שלא אוכל ככר זו או שלא אוכל אותה כיון שאכל ממנה כזית חייב, שבועה שלא אוכלנה אינו חייב עד שיאכל את כולה, אמר שבועה שלא אוכל ככר זו שבועה שלא אוכלנה ואכלה אינו חייב אלא אחת. 49
10
Similarly, if one said: ["I am taking] an oath that I will not eat today,"21 and then took an oath concerning a loaf that he would not eat it up, [even though] he eats the entire [loaf] that day, he is not liable only once.22 Similar laws apply in all analogous situations.23 [The rationale is that] an oath does not take effect when another is already in effect.24
If, however, one took an oath that he would not eat up a loaf and afterwards, took an oath that he would not eat anything or that he would not eat this loaf, he is liable twice. [The rationale is that] at the time he took the oath that he would not eat it up, he would not be liable unless he ate the entire loaf. Thus when he took a second oath that he would not eat anything or that he would not eat the loaf, he is liable [for the latter oath,] when he eats an olive-sized portion. And when he eats the entire [loaf], he is liable for his first oath.
י
וכן אם אמר שבועה שלא אוכל היום וחזר ונשבע על הככר שלא יאכלנה ואכלה כולה באותו היום אינו חייב אלא אחת וכן כל כיוצא בזה שאין שבועה חלה על שבועה, אבל אם נשבע על הככר שלא יאכלנה וחזר ונשבע שלא יאכל כלום, או שלא יאכל ככר זו ואכלה כולה חייב שתים, שבשעה שנשבע בתחילה שלא יאכלנה אינו חייב עד שיאכל כולה, וכשחזר ונשבע שלא יאכל [כלום] או שלא יאכל אותה משיאכל ממנה כזית יתחייב וכשיאכל כולה יתחייב בשבועה ראשונה. 50
11
[When a person takes] an oath not to eat figs and afterwards, takes an oath not to eat figs and grapes, he is liable twice for [eating] figs. [The rationale is that] he included the figs which were forbidden in the first oath with grapes that were permitted. Since the second oath took effect with regard the grapes, it also took effect with regard the figs and he becomes liable for two oaths, as we explained in Hilchot Ma'achalot Assurot.25
יא
שבועה שלא אוכל תאנים, וחזר ונשבע על התאנים ועל הענבים חייב על התאנים שתים שהרי כלל התאנים שנאסרו בשבועה ראשונה עם הענבים שהיו מותרין ומתוך שחלה שבועה שניה על הענבים חלה על התאנים ונתחייב בשתי שבועות כמו שבארנו בהלכות מאכלות אסורות.
12
[If one said: "I am taking] an oath that I will not eat eight [of this item]," "...an oath that I will not eat nine," and "...an oath that I will not eat ten," he is liable only once whether he ate eight, nine, or ten.26
יב
שבועה שלא אוכל שמונה, שבועה שלא אוכל תשע, שבועה שלא אוכל עשר, בין שאכל שמונה בין שאכל תשע בין שאכל עשר אינו חייב אלא אחת.
13
[If one said: "I am taking] an oath that I will not ten," "...an oath that I will not eat nine," and "...an oath that I will not eat eight," if he eats ten, he is liable three times, one for each oath.27 Similarly, if he eats nine, he is liable twice. If he eats eight, he is liable once.28
יג
שבועה שלא אוכל עשר, שבועה שלא אוכל תשע, שבועה שלא אוכל שמונה, אם אכל עשר חייב שלש על כל שבועה ושבועה אחת, וכן אם אכל תשע חייב שתים, אכל שמונה חייב אחת.
14
[The following rules apply when a person says: "I am taking] an oath that I will not eat figs," and then takes another oath that he will not eat figs and dates together.29 If he forgot, ate figs, and set aside a sacrifice,30 afterwards, forgot, and ate grapes, he is not liable for the grapes. [The rationale is that] this is like half the measure [for which one is liable]31 and one does not bring a sacrifice for half the measure.
יד
שבועה שלא אוכל תאנים וחזר ונשבע שלא יאכל תאנים וענבים כאחת, ושגג ואכל תאנים והפריש קרבן, ואח"כ שגג ואכל ענבים אינו חייב על הענבים מפני שהן כחצי שיעור ואין מביאין קרבן על חצי שיעור.
15
Similar [laws apply if] one took an oath that he would not eat ten, and then took an oath that he would not eat ten and nine.32 If he ate ten, separated a sacrifice,33 and then forgot and ate nine, this is like half the measure and one does not bring a sacrifice for half the measure. For the final oath concerned not eating nineteen.34
טו
וכן הנשבע שלא יאכל עשר וחזר ונשבע שלא יאכל עשר ותשע ואכל עשר והפריש קרבן וחזר ושגג ואכל תשע הרי זה כחצי שיעור, ואין מביאין קרבן על חצי שיעור, שענין שבועה אחרונה שלא יאכל תשע ועשר. 51
16
[When a person says: "I am taking] an oath that I will not eat this large loaf if I eat this small loaf," if he forgets this stipulation when he eats the smaller loaf and afterwards willfully eats the larger [loaf], he is liable [for lashes].35
טז
שבועה שלא אוכל ככר זו הגדולה אם אוכל ככר זו הקטנה ושכח תנאי זה בעת שאכל הקטנה ואכל אח"כ הגדולה במזיד חייב. 52
17
If he ate the small one while he remembered the stipulation and knew that by eating it, the larger one would become forbidden and then forgot and ate the larger one while thinking that it was not forbidden yet, he is exempt.36 If he ate both of them unintentionally,37 he is exempt.38 [If he ate them] both willfully, he is liable,39 regardless of whether he ate the larger one first40 or last.
יז
אכל את הקטנה והוא זוכר התנאי ויודע שבאכילתה תאסר הגדולה וישכח ואכל את הגדולה וכמדומה לו שעדיין לא נאסרה פטור, אכל שתיהן בשגגה פטור, שתיהן במזיד בין שאכל הגדולה בתחלה או באחרונה חייב. 53
18
Similarly, if he made the two loafs dependent on each other,41 taking an oath saying: "[I am taking] an oath that I will not eat one of these [loaves] if I eat the other." If he forgot the stipulation and ate one of them and then willfully ate the other, he is liable.42
יח
וכן אם תלאן זו בזו ונשבע ואמר שבועה שלא אוכל אחת מהם אם אכלתי האחרת ושכח התנאי ואכל אחת מהן ואכל השניה בזדון חייב. 54
19
If he ate the first one willfully, but the second one inadvertently, he is exempt. [If he ate them] both willfully, he is liable.43
יט
אכל הראשונה בזדון והשניה בשגגה פטור, שתיהן בזדון חייב. 55
20
[When a person says: "I am taking] an oath that I will eat this loaf today," and the day passes without him eating it, should he have acted unintentionally, he must bring an adjustable guilt offering. If he acted willfully, he is not liable for lashes, because he did not perform a deed,44 even though he violated [the prohibition against] taking a false oath.
כ
שבועה שאוכל ככר זו היום ועבר היום ולא אכלה, בשוגג מביא קרבן עולה ויורד, במזיד אינו לוקה שהרי לא עשה מעשה ואף על פי שעבר על שבועת שקר.
21
Why is a person who took an oath that he ate liable for lashes [if] he did not eat and one [who took an oath] that he did not eat [liable] if he did eat, even though he did not perform a deed. Because at the time he took the oath, he was taking a false oath.45 If, however, a person takes an oath that he will perform [a particular activity], it is not a false oath at the time it was taken.
כא
ומפני מה לוקה אם נשבע שאכל והוא לא אכל או שלא אכל והוא אכל ואע"פ שלא עשה מעשה, מפני שמעת שבועתו לשקר נשבע, אבל אם נשבע שיעשה והוא לא עשה אינה שבועת שקר משעת שבועה.
22
[The following laws apply when] a person tells a colleague: "[I am taking] an oath that I will not eat at your [home],"46 or [his colleague] was persistently imploring him to eat at his [home] and he refuses. If he takes an oath and says: "My oath [will take effect] if I eat at your [home]," or if he says: "There will be no oath if I do not eat at your [home],"47 these all bring about prohibitions. [It is considered that] he took an oath that he would not eat at his [home]. If he used all of these expressions [together] and transgressed and ate, he is only liable once.48
כב
מי שאמר לחבירו שבועה לא אוכל לך או שבועה שאיני אוכל לך או שהיה מסרהב בו לאכול אצלו והוא נמנע ונשבע ואמר שבועה שאוכל לך, וכן האומר לא שבועה לא אוכל לך כל אלו אסורין והרי נשבע שלא יאכל אצלו, ואם אמר כל הלשונות האלו ועבר ואכל אינו חייב אלא אחת.
FOOTNOTES
1.
This is a principle applying to all of the Torah's prohibitions concerning eating.
2.
In such an instance, as stated in Hilchot Ma'achalot Assurot 4,:7-8, the prohibition is of Scriptural origin, but the violator is not punished. Accordingly, the Shulchan Aruch (Yoreh De'ah 238:1) rules that it is forbidden for the person who took such an oath to partake of even the slightest quantity of food.
3.
Because he singled out a specific article and by partaking of it broke his oath.
4.
For tasting does not imply eating a full measure of food. Since he used that expression, it is clear that his intent was to forbid partaking of even the slightest measure of food.
5.
Sh'vuot 22b derives this concept from Deuteronomy 14:23: "And you shall eat before God, your Lord... the tithes of your grain, your wine, and your oil." Implied is that partaking of wine and oil is also eating.
6.
As in Halachah 5.
7.
This expression indicates a conclusion derived by the Rambam from logic without any explicit Talmudic or Midrashic source.
8.
I.e., a fourth of a log. In contemporary measure, a revi'it is equivalent to 86 cc. according to Shiurei Torah and 150 cc. according to Chazon Ish.
9.
The Radbaz explains that since this is the measure which the Torah considered significant in other contexts, one can extrapolate that anything less is not considered significant enough to warrant liability. Alternatively, with regard to oaths and vows, we follow the commonly accepted implications of the terms used and people do not consider partaking of a smaller measure as "drinking."
10.
I.e., for one set of lashes or one sacrifice. As will be explained, this applies only when the transgressor did not become aware of his oath between eating.
11.
The minimum measure for which one is liable as stated in Halachah 1. The Radbaz states that the superficial implication of the Rambam's words is that it is not necessary for one to partake of such a portion of each of the foods separately to be liable. He differs and maintains that the person must partake of all of them to be liable.
12.
Otherwise, it would be considered as eating as stated in Halachah 3.
13.
If, however, he mentioned "bread" only once, he is liable only once. See Halachah 5.
14.
I.e., the emphasis is one repeating his colleague's words, while stating each one individually. That shows that his intent is focused on each one individually. If, however, he made such a statement on his own initiative, without repeating his colleague's words, they are not considered to have been singled out [Rav Kapach's edition of the Rambam's Comemntary to the Mishneh (Sh'vuot 3:4)].
15.
I.e., if he drank half of a revi'it of wine and half of a revi'it of milk, he is not liable.
16.
Chapter 4, Halachah 16.
17.
We assume that his intention when taking the oath was to interpret the term eating according to its halachic definition (Radbaz).
18.
Since he spoke in a colloquialism, we assume that he was not referring to the halachic meaning and instead, meant the entire loaf.
19.
Whether an olive-sized portion or the entire loaf.
20.
Because once eating an olive-sized portion of the loaf is forbidden by an oath, a second oath concerning that same loaf cannot take effect, as the Rambam states in the following halachah.
21.
The implication is that he would not eat an olive-sized portion of food that day.
22.
The Ra'avad accepts the principle stated by the Rambam, but explains that this is not a good example of it. For in this instance, the second oath does take effect, for it applies not only on the day that the first oath applies, but for all time. The Radbaz explains that the Rambam would agree that the second oath will take effect as soon as the day on which the first oath is in effect ends. This he maintains is why the Rambam mentions eating it "that day."
23.
For example, that mentioned in Halachah 12.
24.
The rationale for this principle is that a sh'vuat bitui applies only with regard to matters that are dependent upon one's volition, not on those forbidden by the Torah (Chapter 5, Halachah 17). Accordingly, once something is forbidden by an oath, it is no longer a matter dependent on one's volition. Hence, a sh'vuat bitui cannot take effect (Kiryat Sefer).
As stated in Chapter 6, Halachah 17, if the person has the first oath nullified, the second oath takes effect.
25.
Hilchot Ma'achalot Assurot 8:6 states that although one prohibition does not take effect when an object is already prohibited, there are exceptions. One of them is when the second prohibition includes other entities that were not included in the first prohibition (issur kollel). Similarly, in this instance, since the second oath includes something which is not prohibited by the first oath (grapes), it takes effect.
26.
For he cannot eat nine or ten without first eating eight. Hence, the second and third oaths do not take effect, for one oath does not take effect when the objects it concerns are already forbidden. As mentioned in the Radbaz and the Shulchan Aruch (Yoreh De'ah 238:12), there are instances where the second oath can take effect according to the principle of issur kollel, a more inclusive prohibition.
27.
For each oath was separate. After he took the oath forbidding ten, nine were still permitted. And after he took the oath forbidding nine, eight were still permitted. Hence, the later oaths take effect.
28.
When quoting this law, the Shulchan Aruch (Yoreh De'ah 238:13) states that if the person specifies 10 specific items in his oath, he is not liable if he later reduces their number to eight, for all ten have become forbidden to him.
29.
I.e., he takes an oath against eating an olive-sized portion of each type of fruit. He does not violate his oath unless he eats both of these portions. Since the second oath also includes grapes, it takes effect with regard to the figs based on the principle of issur kollel.
30.
For breaking his first oath.
31.
For to be liable he must eat grapes and figs together. By realizing his transgression, he makes a distinction between the figs he ate and the grapes.
32.
I.e., his first oath involved ten specific items. His second oath involved nine additional items from a larger group. The Ra'avad claims the Rambam's ruling is a distortion of Sh'vuot 28b. See also Rashi and Tosafot who discuss the proper wording of that source.
33.
For breaking his first oath.
34.
This version, slightly different from that of the standard printed text, is based on authoritative manuscripts and early printings of the Mishneh Torah. The intent is that the second oath included the original ten, plus a second nine. In this instance as well, had he not realized his first transgression, he would have been liable twice for eating the second nine.
35.
This ruling follows the version of Sh'vuot 28a suggested by Rabbenu Chananel. The standard published text of the Talmud reverses the ruling. Thus in the instance stated by the Rambam, one would be exempt as the Ra'avad notes. The ruling of the Shulchan Aruch (Yoreh De'ah 239:16) follows that of the standard printed text of the Talmud.
The Rambam's rationale can be explained as follows: Since the person willfully transgressed by eating the larger loaf, he is liable for lashes. The fact that he inadvertently caused the oath to take effect is not of consequence.
The person is liable for lashes only when he is given a warning before transgressing. From this we see that even if a warning is given conditionally, it is effective.
36.
He is exempt for lashes. Nor is he required to bring a sacrifice, for as explained in Chapter 3, Halachah 6, and notes. This is considered as violated an oath due to forces beyond one's control.
The Rambam's rationale is that he did not perform the transgression knowingly. At the time, he partook of the larger loaf, he was not aware that it was forbidden. In this instance as well, the Rambam's ruling does not follow the standard printed text of the Talmud. Hence there are authorities who differ.
37.
I.e., without awareness of the oath.
38.
For both lashes and a sacrifice as in the previous clause.
39.
For lashes (Ra'avad).
40.
And thus it becomes forbidden only retroactively. Although it was already eaten, when he eats the smaller loaf, his eating the larger loaf becomes a prohibited act.
41.
I.e., not only the large loaf dependent on the smaller loaf as in the previous instance, but each one was dependent on the other as the Rambam continues to explain.
42.
For lashes as in Halachah 16. Again, this runs contrary to the standard published text of the Talmud and there are other authorities who differ.
43.
As stated in Halachah 17.
44.
See Hilchot Sanhedrin 18:2. Note the following halachah.
45.
Hence he is liable for lashes, as stated in Chapter 1, Halachot 3, 7.
46.
In the Hebrew, the Rambam restates this phrase using slightly different wording.
47.
The double negative implies that an oath will take effect if he does eat. See Tosafot, Sh'vuot 36b.
48.
I.e., it is not considered as if each one is an independent oath, because an oath cannot take effect when an object is already forbidden by another oath.
The Radbaz explains that the Rambam is interpreting Nedarim 16a. One might think that the passage means that the person took an oath that he would not eat at his colleague's home. Afterwards, his colleague implored him to eat and to appease him, he took an oath that he would eat at his home. Seemingly, this resembles an oath taken in vain, for he is taking an oath to nullify the observance of a mitzvah - the fulfillment of his previous oath. For this reason, the Rambam explains that all of these expressions should be interpreted to mean that he is taking an oath not to eat. Only one of them takes effect, because one oath does not take effect when an object is already forbidden.
49. שבועה שלא אוכל ככר זו או שלא אוכל אותו וכו'. א"א תמה אני מה בין שלא אוכל אותו לשלא אוכלנה וכי יש הפרש בין לשון זכר ללשון נקבה אלא שההפרש בין שאמר ככר זו שלא אוכלנה שכזית מן הככר נקרא ככר אבל שלא אוכלנה משמע על כולה ולא על כזית.
50. וכן אם אמר שבועה שלא אוכל היום וחזר ונשבע. א"א גם זה שבוש הוא שבתחלה לא נשבע אלא ליומו ולבסוף נשבע על אותו ככר לעולם ואולי כשיאמר שלא אוכלנה היום קאמר.
51. וכן הנשבע שלא יאכל עשר וכו'. א"א בספרים שלנו אמר שלא יאכל עשר וחזר ואמר שלא יאכל תשע ואכל תשע והפריש קרבן וחזר ואכל עשירית הויא לה עשירית חצי שיעור, ומ"ש הוא שבוש הוא.
52. שבועה שלא אוכל ככר זו הגדולה וכו'. א"א בנוסחא שלנו פטור.
53. וכמדומה לו שעדיין לא נאסרה פטור. א"א בנוסחא דילן חייב. /השגת הראב"ד/ שתיהן במזיד חייב. א"א הרב הגיה חייב מלקות.
54. וכן אם לאן /תלאן/ זו בזו כו' ואכל השניה בזדון חייב. א"א בנוסחא דילן פטור.
55. הראשונה בזדון והשניה בשוגג חייב קרבן. א"א כללו של דבר אינו נתפס על שבועתו אא"כ אכל התנאי והוא זכור שהוא תנאו על האחר כי אז תחול השבועה על אותו הככר שנשבע עליו.
Shvuot - Chapter 5
1
When a person takes an oath that so-and-so threw a stone into the sea and he did not do so, or [he took an oath that] he did not throw it and he did, he is liable for taking a [false] sh'vuat bitui. [This applies] even though there is no [possibility of him taking such an oath] with regard to the future.1 For he cannot take an oath that so-and-so will throw [an article] or will not throw it.
[Indeed,] any person who takes an oath with regard to other people's [conduct - that they will or will not perform a particular activity is not liable for taking a [false] sh'vuat bitui. [This applies even if the person concerned] is his son or wife. For it is not within his potential to keep or nullify the oath. He is given stripes for rebellious conduct since it is not within his potential to keep this oath. Thus he is causing an oath to be taken in vain.2
א
מי שנשבע שזרק איש פלוני צרור לים והוא לא זרק, או שלא זרק והוא זרק, הרי זה חייב בשבועת בטוי, ואף על פי שאינו בלהבא שהרי אינו יכול להשבע שיזרוק ושלא יזרוק איש פלוני, וכל מי שנשבע על אחרים שיעשו כך וכך או לא יעשו אפילו היו בניו או אשתו אינו חייב בשבועת בטוי, שהרי אין בידו לא לקיים ולא לבטל, ומכין אותו מכת מרדות שהרי אין בידו לקיים שבועה זו ונמצא גורם לשבועת שוא.
2
Why isn't he liable for lashes for taking an oath in vain? For it is possible for those other people to heed his [words] and keep his oath. Thus when he is given a warning at the time he takes the oath, the warning is of doubtful status. In such an instance, one is not given lashes because of it unless the prohibition is explicitly stated in the Torah, as will be explained in Hilchot Sanhedrin.3 Other people are not bound to fulfill the words of the person who took the oath unless they responded Amen, as we explained.4
ב
ולמה אינו לוקה משום שבועת שוא שהרי אפשר לאותן אחרים שישמעו ממנו ותתקיים שבועתו, ונמצא כשמתרים בו בעת שנשבע התראת ספק שאין לוקין עליה אלא אם כן היה לאו שבו מפורש בתורה כמו שיתבאר בהלכות סנהדרין, ואין אותן אחרים נזקקין לקיים דברי זה הנשבע אלא אם כן ענו אמן כמו שבארנו.
3
If they fulfilled his words,5 they are praiseworthy, for [in this manner,] they did not habituate [the person who took the oath] to take an oath in vain.6
ג
ואם קיימו דבריו הרי אלו משובחין שלא הרגילו להוציא שבועה לשוא.
4
When does the above apply? When he took an oath concerning a matter that was not in his domain. For example, Reuven took an oath that Shimon would not go on a commercial journey, not eat meat, or the like.7 [Different laws apply,] however, should Reuven take an oath that Shimon may not enter his home and may not derive any benefit from his property. If Shimon transgressed and entered Reuven's house and benefited from his property without Reuven's knowledge, Reuven is exempt, for [his oath was violated] due to forces beyond his control.8 Shimon is liable, for he performed a deed prohibited to him. For Reuven took an oath only with regard to a matter within his property.9 Similar laws apply in all analogous situations.
ד
במה דברים אמורים כשנשבע על דבר שאינו ברשותו, כגון שנשבע ראובן על שמעון שלא ילך בסחורה או שלא יאכל בשר וכיוצא בזה, אבל אם נשבע ראובן שלא יכנס שמעון בביתו ושלא יהנה מנכסיו ועבר שמעון ונכנס לביתו של ראובן ונהנה מנכסיו שלא מדעת ראובן ראובן פטור שהרי הוא אנוס ושמעון חייב שעבר על דבר האסור לו לעשותו, שלא נשבע זה אלא על דבר שהוא ברשותו וכן כל כיוצא בזה.
5
[When a person says: "I am taking] an oath that I will not eat," and he ate, but he ate articles that were not fit to be eaten10 or drank beverages that were not fit to be drunk, he is exempt.11 If he partook of foods that are forbidden to be eaten by the Torah, for example, he ate an olive-sized portion of a nevelah,12 a trefe,13 teeming animals, or creeping animals, he is not liable for a [false] sh'vuat bitui.14
[When a person says: "I am taking] an oath that I will eat," and he ate articles that were not fit to be eaten or drank beverages that were not fit to be drunk, or he partook of a nevelah, a trefe, or the like, he is not liable for a false sh'vuat bitui. He is considered to have fulfilled [his commitment to] eat. Since they are important in his eyes, eating them is considered as eating.15
ה
שבועה שלא אוכל ואכל אוכלין שאינן ראויין לאכילה ושתה משקים שאינן ראויין לשתייה פטור, אכל דברים האסורין מן התורה באכילה כגון שאכל כזית נבלות וטרפות שקצים ורמשים פטור משום שבועת בטוי, שבועה שאוכל ואכל אוכלין שאינן ראויים לאכילה ושתה משקין שאינן ראויין לשתיה או שאכל נבלות וטרפות וכיוצא בהן פטור משבועת בטוי שהרי יצא ידי אכילה מאחר שהן חשובין אצלו אכילתן שמה אכילה.
6
[When a person said: "I am taking] an oath that I did not eat," and he ate articles that were not fit to be eaten or he partook of a nevelah or a trefe, he is liable. Eating them is considered eating, because they are important to him, as evidenced by his having eaten them.16 With regard to the future, by contrast, i.e., he took an oath that he would not eat and then in an extraordinary instance, he ate them, this is not considered eating, as we explained [above].
ו
שבועה שלא אכלתי והוא אכל דברים שאינן ראויין לאכילה או נבלות וטריפות חייב שאכילתן שמה אכילה שכבר הן חשובין אצלו שהרי אכלן, אבל להבא שנשבע שלא יאכל ונקרה מקרה ואכלן אינה אכילה כמו שבארנו.
7
[When a person says: "I am taking] an oath that I will not eat even the slightest amount of a nevelah or a trefe," and he ate less than an olive-sized portion, he is liable for taking a [false] oath, for he is not bound by an oath from Mount Sinai17 for half the measure [which makes him liable].18
ז
שבועה שלא אוכל כל שהוא מנבלות וטרפות ואכל פחות מכזית חייב בשבועה שהרי אינו מושבע על חצי שיעור מהר סיני.
8
[When a person says: "I am taking] an oath that I will eat even less than an olive-sized portion of a nevelah or a trefe," he may be liable for taking a false sh'vuat bitui.19
[When a person says: "I am taking] an oath that I will not eat earth and the like from substances that are not fit to be eaten," if he eats an olive-sized portion, he is liable. If he ate less than an olive-sized portion, there is a doubt [concerning the ruling]. Perhaps he is liable even for [eating] the smallest amount. Since these substances are not usually eaten so that a full measure must be eaten [for him to be held liable].20
ח
שבועה שאוכל פחות מכזית נבלה וטרפה חייב בשבועת ביטוי, שבועה שלא אוכל עפר וכיוצא בו מדברים שאינן ראויין לאכילה אם אכל כזית חייב, אכל פחות מכזית הרי זה ספק שמא יתחייב בכל שהוא מפני שאין זה דרכו לאכילה כדי להצריכו שיעור.
9
Similarly, when one takes an oath that he would not eat grape seeds and he eats less than an olive-sized portion, there is a doubt [concerning his liability].21If the one taking the oath was a nazirite who is forbidden to eat an olive-sized portion of grape seeds,22 he is not liable for a [false] sh'vuat bitui if he ate less than an olive-sized portion. [The rationale is that] his intent in taking the oath is only concerning the olive-sized portion for which he is already liable and [hence] the oath does not take effect.23 Therefore if one said: "[I am taking] an oath that I will not eat even one grape seed," and ate it, he is liable.24
ט
וכן הנשבע שלא לאכול חרצן ואכל ממנו פחות מכזית הרי זה ספק, היה הנשבע נזיר שהוא אסור בחרצן בכזית ואכל ממנו פחות מכזית אינו חייב בשבועת ביטוי, שהרי אין דעתו בשבועתו אלא על (כל) כזית שהוא מושבע עליו ואין שבועה חלה עליו, לפיכך אם פירש ואמר שבועה שלא אוכל חרצן אחד ואכלו חייב.
10
[When a person says: "I am taking] an oath that I will not eat dates, a nevelah or a trefe," and he ate an olive-sized portion of a nevelah or a trefe, he is liable also25 for [taking] a [false] sh'vuat bitui.26 For he included forbidden entities together with permitted entities. Since the oath took effect with regard to the dates, it also takes effect with regard to the forbidden entities, as we explained.27
י
שבועה שלא אוכל תמרים ונבלות וטרפות ואכל כזית נבילה או טרפה חייב אף משום שבועת ביטוי שהרי כלל דברים האסורין עם דברים המותרין, ומתוך שחלה שבועה על התמרים חלה על דברים האסורים כמו שבארנו.
11
If, however, a person took an oath that he would not eat a nevelah, a trefe, or the like,28 regardless of whether he partook of [the forbidden substance] or not, there is no obligation for an oath at all, neither a sh'vuat bitui,29 nor an oath taken in vain.30
יא
אבל אם נשבע שלא יאכל נבלה וטרפה וכיוצא בהן בין אכל בין לא אכל אין כאן חיוב שבועה כלל לא שבועת ביטוי ולא שבועת שוא.
12
When a person takes an oath that he will partake of a nevelah, a trefe, or another similar substance forbidden by the Torah, he is liable for lashes for taking an oath in vain31 whether he partook of the substance or not.32
יב
נשבע שיאכל נבלה וטרפה וכיוצא בהן מאיסורי תורה הרי זה לוקה משום שבועת שוא בין אכל בין לא אכל.
13
[When a person says: "I am taking] an oath that I will eat this loaf. [I am taking] an oath that I will not eat it," the second oath is an oath taken in vain, for he is commanded to eat it.33 He is liable for lashes for the second oath whether he partakes of [the loaf] or not.34 If he does not eat it,35 he is liable also for [not fulfilling] a sh'vuat bitui.36
יג
שבועה שאוכל ככר זו שבועה שלא אוכלנה השנייה שבועת שוא שהרי מצוה עליו לאכלה ולוקה על שבועה שנייה בין אכל בין לא אכל ואם לא אכלה חייב אף בשבועת בטוי.
14
[When a person says: "I am taking] an oath that I will not eat this loaf. [I am taking] an oath that I will eat it," the second oath is an oath taken in vain, for he is forbidden to eat it.37 He is liable for lashes for the second oath whether he partakes of [the loaf] or not. If he eats it, he is liable also for [not fulfilling] a sh'vuat bitui.
Similarly, whenever one takes an oath to neglect a mitzvah and does not neglect it, he is exempt for [violating] a sh'vuat bitui.38 He is, however, liable for lashes for taking an oath in vain.39 He should perform the mitzvah that he took an oath to neglect.
יד
שבועה שלא אוכל ככר זו שבועה שאוכלנה, השניה שבועת שוא שהרי זו אסורה עליו לאכלה ולוקה על שבועה שניה זו בין אכלה בין לא אכלה, ואם אכלה לוקה אף משום שבועת ביטוי, וכן כל הנשבע לבטל את המצוה ולא ביטל פטור משבועת בטוי ולוקה משום שבועת שוא ועושה המצוה שנשבע לבטלה.
15
What is implied? For example, a person took an oath that he would not make a sukkah, he would not put on tefillin, he would not give charity, he is liable for lashes for taking an oath in vain.40 Similarly, [one is liable] if he takes an oath for a colleague that he will not give testimony that he knows or that he will not testify if he will know testimony, for he is commanded to testify.41 Similarly, if he tells a colleague: "[I am taking] an oath that I will never know testimony concerning you," it is an oath taken in vain, for it is not within his capacity [to be certain] that he will never know of testimony concerning him. Similar laws apply in all analogous situations.
טו
כיצד כגון שנשבע שלא יעשה סוכה ושלא ילבש תפילין ושלא יתן צדקה, וכן הנשבע לחבירו שלא אעיד לך עדות זו שאני יודעה או שלא אעיד לך אם אדע לך עדות הרי זה לוקה משום שבועת שוא מפני שהוא מצווה להעיד, וכן האומר לחבירו שבועה שלא אדע לך עדות הרי זו שבועת שוא שאין בידו שלא ידע לו עדות וכן כל כיוצא בזה.
16
When a person takes an oath to fulfill a mitzvah and fails to fulfill it, he is not liable for not fulfilling a sh'vuat bitui.42
What is implied? A person took an oath to make a lulav or a sukkah, to give charity, or to testify on behalf [of a colleague] if he knew testimony [that could affect him]. If he did not make [these articles], give [the charity], or testify, he is exempt for [not fulfilling his] sh'vuat bitui. For a sh'vuat bitui takes effect only with regard to matters left to one's choice - [i.e., matters that] if he wants to, he may perform and if he does not want to, he need not perform, as implied by [Leviticus 5:4]: "whether he will do harm or do good."
Therefore whenever anyone takes an oath to harm another person, he is exempt from a sh'vuat bitui, e.g., he takes an oath to strike so-and-so, to curse him, steal his money, or deliver him to the control of a man of force. [The rationale is that] he is commanded not to do [these things]. It appears to me that he is liable for lashes for taking an oath in vain.43
טז
נשבע לקיים את המצוה ולא קיים פטור משום שבועת ביטוי, כיצד כגון שנשבע שיעשה לולב או סוכה או שיתן צדקה לעני או שיעיד לו אם ידע לו עדות ולא עשה ולא נתן ולא העיד הרי זה פטור משום שבועת ביטוי, שאין שבועת ביטוי חלה אלא על דברי הרשות שאם רצה עושה ואם לא רצה אינו עושה שנאמר להרע או להיטיב, לפיכך כל הנשבע להרע לאחרים פטור משבועת ביטוי כגון שנשבע שיכה את פלוני או יקללנו או יגזול ממונו או ימסרנו ביד אנס מפני שהוא מצווה שלא לעשות, ויראה לי שהוא לוקה משום שבועת שוא.
17
If a person took an oath to harm himself, e.g., he took an oath to inflict injury upon himself, the oath takes effect even though he is not allowed to do so.44If he does not harm himself, he is liable for [not fulfilling] a sh'vuat bitui.
If he took an oath to help others with regard to a matter with which he could help them,45 e.g., to speak to the ruling authorities or to show him honor, the oath takes effect. If he transgresses and does not carry out [his promise], he is liable for [not fulfilling] a sh'vuat bitui.
יז
נשבע להרע לעצמו כגון שנשבע שיחבול בעצמו אף על פי שאינו רשאי שבועה חלה עליו, ואם לא הרע לעצמו חייב משום שבועת בטוי, נשבע להיטיב לאחרים הטבה שבידו לעשותה כגון שידבר עליו לשלטון או יכבדנו שבועה חלה עליו, ואם עבר ולא עשה חייב משום שבועת ביטוי.
18
One who takes an oath not to eat matzah for a year or two is forbidden to eat matzah on the nights of Pesach.46 If he eats it, he is liable, for violating a sh'vuat bitui. This is not considered as an oath taken in vain, since he did not take an oath [specifically] not to eat matzah on the nights of Pesach. Instead, he included the times when eating matzah is a matter of choice together with those when it is a mitzvah. Since the oath takes effect with regard to the other days, it also takes effect with regard to Pesach. Similar laws apply in all analogous situations,47 e.g., one took an oath not to sit in the shade of a sukkah forever,48 or not to wear a garment for a year or two.49
יח
נשבע שלא יאכל מצה שנה או שנתים, הרי זה אסור לאכול מצה בלילי הפסח ואם אכל חייב משום שבועת ביטוי, ואין זה שבועת שוא שהרי לא נשבע שלא יאכל מצה בלילי הפסח אלא כלל עתים שאכילת מצה בהם רשות עם עת שאכילתה בו מצוה ומתוך שחלה שבועה על שאר הימים חלה על ליל הפסח, וכן כל כיוצא בזה, כגון שנשבע שלא ישב בצל סוכה לעולם או שלא יעלה עליו בגד שנה או שנתים.
19
If one took an oath that he put on tefillin that day or did not put them on, or wrapped himself in tzitzit or did not wrap himself in them, he is taking a sh'vuat bitui with regard to the past.50 For he is describe something which happened. He is not taking an oath whether to fulfill or not to fulfill a mitzvah.
יט
נשבע שהניח תפילין היום או לא הניח, שנתעטף בציצית או לא נתעטף הרי זה שבועת ביטוי לשעבר, שזה מגיד דבר שנעשה ולא נשבע על המצוה לא לקיימה ולא לבטלה.
20
If a person took an oath that he will not sleep for a three-day period, he will not eat for seven days, or the like, it is an oath taken in vain.51 We do not say that the person should remain awake until he is overcome by pain or fast until he is overcome by pain and [only] when he no longer has the strength to bear [the suffering], eat or sleep.52 Instead, he is liable for lashes53 immediately for taking an oath in vain. He may eat and sleep whenever he desires.54
כ
נשבע שלא יישן שלשת ימים, או שלא יאכל כלום שבעת ימים וכיוצא בזה שהיא שבועת שוא, אין אומרין יעור זה עד שיצטער ויצום עד שיצטער ולא יהיה בו כח לסבול ואח"כ יאכל או יישן אלא מלקין אותו מיד משום שבועת שוא ויישן ויאכל בכל עת שירצה.
21
When a person takes an oath that he saw a camel flying in the sky and when questioned: "How could you have taken an oath in vain?", he responded: "I saw a huge bird and because of its size, I called it a camel. This was my intent," [his words] are of no consequence. For when all people mention a camel that is their intent. His intention is nullified because of that of people at large55 and he is liable for lashes.56 Similar laws apply in all analogous situations.
כא
נשבע שראה גמל פורח באויר, אמרו לו היאך נשבעת לשוא ואמר עוף גדול ראיתי ומגדלו קראתיו גמל וכך היה בדעתי אין זה כלום, שאין כל אדם קוראין גמל אלא לגמל ובטלה דעתו אצל כל אדם ולוקה וכן כל כיוצא בזה.
22
It is a known matter to the sages who are masters of wisdom and knowledge that the sun is 170 times greater than the earth.57 [Nevertheless,] if one of the common people takes an oath that the sun is greater than the earth, he is not liable for taking an oath in vain.58 For even though this is the fact, this concept is not known to people at large, only to great sages. One is liable [for an oath taken in vain] only when he takes an oath concerning a matter that is known and obvious to three ordinary people, e.g., [an oath that] a man is a man or a stone is a stone.
Similarly, when he takes an oath that the sun is smaller than the earth, he is not liable for lashes [for an oath taken in vain] although this is not the reality. For this matter is not known to all people.59 Such a person is not comparable to one who takes an oath that a man is a woman. For he took the oath according to his perception, for the sun looks small. Similar laws apply to other comparable concepts from the reckoning of the factors determining the calendar, astronomy, geometry, and other abstract concepts of the like that can be perceived only by other people.
כב
דבר ידוע אצל החכמים בעלי שכל ומדע שהשמש גדולה מן הארץ מאה ושבעים פעמים, נשבע אחד מן העם שהשמש גדולה מן הארץ אינו לוקה משום שבועת שוא שאף על פי שהדבר כן הוא אין דבר זה גלוי וידוע לכל העם אלא לגדולי החכמים בלבד, ואינו חייב אלא אם כן נשבע על דבר שגלוי וידוע לשלשה בני אדם משאר העם כגון איש שהוא איש ואבן שהוא אבן, וכן אם נשבע שהשמש קטנה מן הארץ אינו לוקה, ואף על פי שאין הדבר כן מפני שאין זה ידוע לכל אדם ואינו כמי שנשבע על האיש שהוא אשה שהרי לא נשבע אלא על ראיית עיניו שהרי הוא רואה אותה קטנה וכן כל כיוצא בזה מדברי חשבון תקופות מזלות וגימטריאות וכיוצא בהן מדברי חכמה שאין ניכרין אלא לאנשים אחרים..
FOOTNOTES
1.
Although the concept of a sh'vuat bitui applies both with regard to the past and the future (Chapter 1, Halachah 2), it is not necessary that every sh'vuat bitui have both a past and a future component.
2.
As the Rambam continues to explain, the oath is not necessarily false, because the other people may do what he postulated. Rashi (Sh'vuot 25a) considers this a false oath. The Siftei Cohen 236:4 quotes Rashi's view.
3.
The Radbaz and the Kessef Mishneh point out several difficulties with the Rambam's words. Firstly, in Hilchot Sanhedrin, the Rambam does not make such statements explicitly. The only mention of a warning of a doubtful status is in Hilchot Sanhedrin 16:4. From those statements and those here, it appears that the Rambam considers such a warning as significant. There he does not explain the distinction of whether the prohibition is explicitly mentioned in the Torah or not. Also, the prohibition against taking a false oath is explicitly mentioned in the Torah. The Radbaz explains that the intent is that the concept that such an oath is considered as having been taken in vain is not explicit in the Torah and may not be known by an ordinary person.
4.
As stated in Chapter 2, Halachah 1, whenever one responds Amen to a colleague's oath, he is bound by it.
5.
The Rama (Yoreh De'ah 236:2) mentions two opinions. One emphasizes that the one who took the oath must certainly fulfill it. For example, if one takes an oath to marry a woman, the oath is considered as having been taken in vain, because the woman may not consent. Nevertheless, if she does consent, the man should keep his word and marry here. The other, however, does not consider this as an oath taken in vain, but rather as a false sh'vuat bitui.
6.
The Ma'aseh Rokeach maintains that even if the involved parties fulfill the oath, the person taking it is given stripes for rebellious conduct, for he should never have taken such an oath.
7.
For in these instances, he has no control over the other person's actions.
8.
For he did not know of Shimon's actions.
9.
The Tur questions the Rambam's ruling, focusing on the difference between an oath (sh'vuah) and a vow (neder). When taking an oath, a person causes his own person to be prohibited against performing a particular action. To use yeshivah terminology, it is an issur gavra; the prohibition is on the person. When taking a vow, by contrast, he places the prohibition on the object. It is an issur cheftzah.
Now when a person takes a vow against a colleague benefiting from his property, there is no difficulty, because he is placing the prohibition on the property. How can he, however, place a prohibition on a colleague's person? How can his oath take effect?
The Rambam's ruling is quoted by the Shulchan Aruch (Yoreh De'ah 236:3; albeit using slightly different wording). The Turei Zahav 236:7 explains that the Rambam follows the principle stated by the Ramban that an oath expressed using the wording of a vow and a vow expressed using the wording of an oath is binding. The Radbaz, puzzled by the same difficulty, states that this refers to an instance where the colleague answered Amen to the oath.
10.
E.g., earth or spoiled foods.
11.
The Radbaz explains that he is eating them, not because he considers them as food, but in order to quench his pangs of hunger.
12.
An animal that died without ritual slaughter.
13.
An animal with a blemish that would cause it to die within twelve months.
14.
Since he is already forbidden to partake of these entities by the oath taken by the Jewish people as a whole at Sinai, the oath he takes is of no significance (Sh'vuot 22b). See Halachah 11.
The Radbaz emphasizes that this exclusion applies only with regard to entities forbidden by Scriptural Law, but not those forbidden by Rabbinic Law. For in such an instance, he is not bound by the oath taken by our people at Sinai.
15.
Rabbenu Nissim explains the difference between this and the first clause as follows: In the first clause, we assume that the not eating, he referred to in his oath was not eating foods that people usually eat. These articles were not included in his oath, for there is no reason to forbid them. In the second instance, he included everything that he considers as food in his oath.
16.
Even before he took his oath.
17.
As the Torah states: "Cursed is the man who will not observe the words of this Torah" (Deuteronomy 27:26).
18.
The Radbaz explains that although the Rambam maintains that there is a Scriptural prohibition against eating even less than the measure for which one is liable (Hilchot Ma'achalot Asurot 14:2), this is not considered a matter for which one is bound by an oath from Sinai. For that oath includes only those matters which are explicitly mentioned by the Torah and this prohibition is not. There are, however, other Rishonim who do not makes such a distinction. See Siftei Cohen 238:6.
19.
The oath takes effect, because, as stated in the previous halachah, for this quantity, he is not bound by an oath from Sinai. The Radbaz states that preferably, he should have this oath nullified. Nevertheless, if that is not possible, it is preferable for him to keep the oath and violate the Scriptural commandment.
20.
On the other hand, perhaps, he is not liable, for since he mentioned "eating" in his oath, we assumed that he meant an olive-sized portion.
21.
Perhaps he is liable for, as mentioned above, since such articles are not usually eaten, he may be held liable even for eating less than the usual amount or perhaps we require an olive-sized portion.
22.
As stated in Numbers 6:4.
23.
As stated in Halachah 11.
24.
See Chapter 4, Halachah 1.
25.
I.e., in addition to violating the prohibition against forbidden foods.
26.
We do not say he is required to eat the two together.
27.
Chapter 4, Halachah 11.
28.
Substances explicitly forbidden by the Torah.
29.
This oath does not take effect, because an oath cannot take effect with regard to an object bound by another oath. Since the entire Jewish people are bound by the oath taken at Sinai not to partake of these substances, no other oath involving these entities can take effect (Kessef Mishneh).
30.
Were the person to have taken an oath to eat the forbidden substance, he would be taking an oath in vain, for his oath would be to nullify one of the Torah's mitzvot. In this instance, however, he is taking an oath to fulfill the mitzvah. This is permitted. See Nedarim 8b; Chapter 11, Halachah 3.
31.
See Chapter 1, Halachah 6.
32.
For the oath is considered as having been taken in vain at the moment it was uttered (see Rashi, Sh'vuot 29b).
33.
Due to his first oath.
34.
As stated in the previous halachah.
35.
I.e., within the time period he specified in the oath; alternatively, after the loaf was destroyed or eaten by others. As long as the loaf continues to exist, however, he may fulfill his oath.
36.
For his first oath is binding.
37.
Due to his first oath, as above.
38.
For the reasons stated in Halachah 11.
39.
As stated in Chapter 1, Halachah 6.
40.
For these are all mitzvot that he is required to fulfill.
41.
Sefer HaMitzvot (positive commandment 178) and Sefer HaChinuch (mitzvah 122) count this as one of the 613 mitzvot of the Torah. See Hilchot Edut 1:1.
42.
Nor is he liable for taking an oath in vain, for at the time he took the oath, it was not in vain. And one may take an oath to observe the mitzvot, so his intent was desirable (Radbaz).
43.
I.e., since performing any one of these acts violates one of the Torah's prohibitions, taking an oath to perform such an act is equivalent to taking an oath to nullify a mitzvah. Nevertheless, the Rambam prefaces his ruling with the words "It appears to me" - which indicate a ruling based on his own deductive processes - for, in prior Rabbinic sources, the statement that taking an oath to nullify a mitzvah is considered taking an oath in vain were made with regard to prohibitions between man and God and these are prohibitions between man and man.
44.
Hilchot Chovel UMazik 5:1 states that a person may not injure himself. Nevertheless, since this prohibition is not explicitly stated in the Torah, it is not considered as one is taking an oath to nullify a mitzvah (see Halachah 7) and the oath takes effect (Radbaz).
45.
If, however, it is not in his capacity to perform this favor, he is liable for taking an oath in vain, but not for failing to fulfill a sh'vuat bitui (Radbaz).
Performing deeds of kindness fulfills a mitzvah. Nevertheless, since the specific deeds are not explicitly mentioned in the Torah as mitzvot, the violation of an concerning them is considered as a false sh'vuat bitui.
46.
When we are commanded to eat matzah. The mitzvah applies only on the night of the fifteenth of Nisan and not throughout the holiday.
47.
The Rama (Yoreh De'ah 236:5, quoting the Maharam of Padua, Responsa 74) emphasizes that this ruling only applies with regard to positive commandments, but not with regard to the Torah's prohibitions. Thus if a person took an oath that he would eat all types of meat, we do not say that since the oath takes effect with regard to the kosher meat, it also takes effect with regard to the non-kosher meat.
48.
And thus the oath also prevents one from fulfilling the mitzvah of dwelling in a sukkah on Sukkot.
49.
The Radbaz interprets the oath as preventing the person from fulfilling the mitzvah of tzitzit. Nevertheless, as the Radbaz himself notes, this interpretation is somewhat problematic, because there is no Scriptural mitzvah to wear tzitzit each day. Instead, the mitzvah is that if one is wearing a four-cornered garment, one must attach tzitzit to it. See Hilchot Tzitzi 3:11. Others interpret this as referring to priests who take such an oath and thus are prevented from wearing the priestly garments while serving in the Temple. As stated in Hilchot Klei HaMikdash 10:4, wearing such garments is a mitzvah.
50.
And he is liable if the oath is false.
51.
For there is no way that he can keep his word. Thus from the moment he uttered the oath, it was uttered in vain (Radbaz). See Chapter 1, Halachah 7.
52.
The Kessef Mishneh quotes Rabbenu Nissim who questions the similarity between the two instances. It is impossible that a person will not sleep for seven days. He will fall asleep whether he desires to or not. Hence, he should not even try to remain awake. With regard to eating, by contrast, seemingly, the person should wait until he reaches a dangerous state and then he should be allowed to eat.
Based on the commentary of the Tzaphnat Paneach, it is possible to explain the differences in approach as follows: According to Rabbenu Nissim, the prohibition is lifted because of the danger, but it is not nullified entirely. Hence, when a person takes an oath on a matter that involves danger, we lift the prohibition, but only after we have waited until the danger is acutely felt. Hence, the oath not to eat is not necessarily a false oath. The oath not to sleep, by contrast, is definitely false, because it is impossible that he will not sleep.
According to the Rambam, by contrast, since there is danger to life involved, the prohibition is nullified entirely. Hence, even the oath not to eat is considered to have been taken in vain.
53.
Our translation is based on the commentary of the Radbaz. Even if there is no court to administer this punishment to him, he may eat and sleep whenever he desires. When he is brought before the court, they will subject him to punishment.
54.
For the oath is not considered to have taken effect at all.
55.
Because the meaning of phrases used by people at large determines the ruling with regard to oaths and vows (Radbaz).
56.
For taking an oath in vain.
57.
Actually, according to the scientific data available at present, the sun is far larger than this. Some have tried to reconcile the Rambam's statements with this data by explaining that the Rambam is speaking about the actual mass of the sun and not the burning energy on its surface. See Likkutei Sichot, Vol. 10, p. 180.
58.
I.e., one might think that since this is the reality, taking such an oath is considered an oath in vain. The Rambam is clarifying that since people at large may not be aware of this fact, it is not placed in that category.
59.
The Radbaz states that even if the person taking the oath knows that the sun is larger than the earth, he is not liable for taking an oath that is smaller, for people at large do not know this fact.
Shvuot - Chapter 6
1
[The following rules apply when] a person took a sh'vuat bitui1 and [then] regretted having taken the oath. If he sees that he will suffer if he upholds this oath and his intent changes or a factor occurred that was not in his intent originally when he took the oath and he changed his mind because of this, he may appeal2 [to be released from his oath] from one sage3 - or from three ordinary people4 in a place where there are no sages. His oath is repealed and he is permitted to perform the matter that he took the oath not to do or not to do the matter that he took an oath to do. This is called the release of an oath.
א
מי שנשבע שבועת ביטוי וניחם על שבועתו וראה שהוא מצטער אם יקיים שבועה זו ונהפכה דעתו לדעת אחרת, או שנולד לו דבר שלא היה בדעתו בשעת השבועה וניחם בגללו, הרי זה נשאל לחכם אחד או לשלשה הדיוטות במקום שאין שם חכם ומתירין לו שבועתו, ויהיה מותר לעשות דבר שנשבע שלא לעשותו, או שלא לעשות דבר שנשבע לעשותו, וזהו הנקרא היתר שבועות.
2
This provision has no source in the Written Law.5 Instead, we learned from Moses our teacher through the Oral Tradition that the phrase [Numbers 30:3]: "He should not desecrate his word" means that he himself should not abuse it in a frivolous and brazen manner, as [Leviticus 19:13] states: "[For] you will desecrate the name of Your God."6 Nevertheless, if a person changed his mind and retracted, a sage may release him [from the oath].7
ב
ודבר זה אין לו עיקר כלל בתורה שבכתב, אלא כך למדו ממשה רבינו מפי הקבלה שזה הכתוב לא יחל דברו שלא יחלל הוא בעצמו דרך קלות ראש בשאט נפש כענין שנאמר וחללת את שם אלהיך, אבל אם ניחם וחזר בו חכם מתיר לו.
3
It is not possible for a person to release himself from his own oath. A person does not have the license to release an oath or a vow in a place where there is a person whose knowledge surpasses his own.8 In a place where his teacher is found, he may only release a vow with the consent of his teacher.
ג
ואין אדם יכול להתיר שבועת עצמו, ואין אדם רשאי להתיר שבועה או נדר במקום שיש גדול ממנו בחכמה, ובמקום שיש בו רבו אסור לו להתיר אלא מדעת רבו.
4
The person who took the oath - whether male or female - must himself come before the sage to be released. He may not appoint an agent to seek that he be released from his vow.9 A husband may, however, become an agent to express his wife's regret and we release [the oath] for her.10 [This applies] provided the three judges had already gathered together. He should not, however, gather them together at the outset to release her [oath].11 Nor may he serve as an agent to have his wife's vow released.12
ד
זה שנשבע הוא שיבא לפני החכם להתיר לו בין איש בין אשה, ואינו עושה שליח להשאל לו על נדרו, והבעל נעשה שליח לחרטת אשתו ומתירין לה ובלבד שיהיו השלשה מקובצים אבל לא יקבץ אותן להתיר לה לכתחלה, ואינו נעשה שליח להתיר נדר לאשתו. 51
5
How do we release [an oath]? The person who took the oath must come before the distinguished sage or three ordinary people if there is no expert.13 He says: "I took an oath concerning this and this and I have changed my mind. If I knew that I would feel such discomfort concerning this, I would not have taken the oath. If, at the time of the oath, my understanding was as it is now, I would not have taken the oath."
The wise man or the foremost among the three asks: "Have you already changed your mind?"
He answers: "Yes."
He then tells him: "It is permitted for you," "It is released for you," "It is absolved for you," or the like with this intent in any language.14
If, however, he says: "[The oath] is nullified for you," "Your oath is uprooted," or anything with that intent, his statements are of no consequence, because only a husband or a father can nullify an oath.15 A sage, by contrast, may use only an expression conveying release or absolution.16
ה
כיצד מתירין יבוא הנשבע לחכם המובהק או לשלשה הדיוטות אם אין שם מומחה, ואומר אני נשבעתי על כך וכך ונחמתי, ואילו הייתי יודע שאני מצטער בדבר זה עד כה או שאירע לי כך וכך לא הייתי נשבע ואילו היתה דעתי בעת השבועה כמו עתה לא הייתי נשבע, והחכם או גדול השלשה אומר לו וכבר נחמת, והוא אומר לו הן, חוזר ואומר לו שרוי לך או מותר לך או מחול לך וכל כיוצא בענין זה בכל לשון, אבל אם אמר לו מופר לך או נעקרה שבועתך וכל כיוצא בענין זה לא אמר כלום, שאין מיפר אלא הבעל או האב אבל החכם אינו אומר אלא לשון התרה ומחילה.
6
Relatives are acceptable to release vows17 and oaths.18 [Oaths and vows] can be released at night19 and while standing,20 for this release is not a judgment.
For this reason, one may request a release of an oath or a vow on the Sabbath21 if it is necessary for the Sabbath,22 for example, to release his oath so that he can eat and drink today. Even if the person had the opportunity to have his oath or vow released before the Sabbath [and did not], he may have it released on the Sabbath, because it is necessary for the Sabbath.
ו
הקרובים כשרים להתיר נדרים ושבועות, ומתירין בלילה ומעומד, שאין ההיתר הזה דין, לפיכך נשאלין לשבועות ולנדרים בשבת אם היו לצורך השבת, כגון שיתירו לו שבועתו כדי שיאכל וישתה היום, ואפילו היה לו פנאי להתיר שבועתו או נדרו מערב שבת הרי זה מתיר בשבת הואיל והוא לצורך השבת.
7
When Reuven administered an oath to Shimon and [Shimon] answered Amen23 or accepted the oath, if Shimon [later] regrets the oath and asks for it to be released, it should not be released except in the presence of Reuven24 who administered it to him.25
Similarly, if Reuven took an oath or a vow not to benefit from Shimon or that Shimon may not benefit from him and changed his mind and appealed to a sage [for the oath or vow to be released], we do not release him from it except in the presence of Shimon from whom he had vowed not to benefit. Even if Shimon was a minor or a gentile,26 [the oath or vow] is released only in his presence so that the person concerning whom the vow was taken will know that the person had his vow or oath released and thus he will benefit from him.27
ז
ראובן שהשביע לשמעון וענה אמן, או קבל השבועה ונחם שמעון על שבועתו ונשאל עליה, אין מתירין לו אלא בפני ראובן שהשביעו, וכן אם נשבע ראובן או נדר שלא יהנה משמעון או שלא יהנה בו שמעון ונחם ונשאל לחכם אין מתירין לו אלא בפני שמעון שנדר ממנו הנייה ואפילו היה שמעון קטן או עכו"ם אין מתירין לו אלא בפניו כדי שידע הנידר שהתיר זה נדרו או שבועתו ולפיכך יהנה ממנו או יהנה לו.
8
Both a person who took an oath in private and one who took one in public - even one who took an oath in God's ineffable name, [swearing] by God, the Lord of Israel - may appeal for a release of his oath if he changes his mind.28
If, however, one took an oath or a vow based on the understanding of many others,29 it may not be released30 except for a purpose associated with a mitzvah.31
ח
אחד הנשבע בינו לבין עצמו ואחד הנשבע ברבים, ואפילו נשבע בשם המיוחד בה' אלהי ישראל וניחם הרי זה נשאל על שבועתו ומתירין לו, נשבע על דעת רבים או שנדר על דעת רבים אין מתירין לו לעולם אלא לדבר מצוה.
9
What is implied? One took an oath and made his oath dependent on the understanding of others that he would not benefit from so-and-so at all and the people of that city needed someone to teach them the Torah, to circumcise their sons, or to perform ritual slaughter on their behalf and they only found this person,32 he may ask a sage or three ordinary persons [to release him from his oath]. We release his oath. He may perform these mitzvot on their behalf and he may receive his wage33 from the people concerning whom he had taken an oath that he would not benefit from them.
ט
כיצד נשבע ותלה שבועתו בדעת רבים שלא יהנה בפלוני לעולם והוצרכו בני אותה העיר ללמוד תורה או למי שימול את בניהם או שיזבח להם ולא נמצא אלא זה בלבד הרי זה נשאל לחכם או לשלשה הדיוטות ומתירין לו שבועתו ועושה להם מצות אלו ונוטל שכרו מאותן האנשים שנשבע שלא יהנה מהם. 52
10
[The following laws apply when] a person took an oath, did not regret it, and came to the court to carry out his oath. If the judges saw that releasing this oath will lead to a mitzvah and to peace between a husband and his wife or between a man and his associates and carrying it out will lead to transgression and strife, they encourage him [to take] the option [of having the oath released].34 They discuss the matter with him, pointing out the consequences of his oath until he regrets [having taken it].35 If he changes his mind because of their words, we release his oath. If he does not change his mind and persists in his stubbornness, he must carry out his oath.
י
מי שנשבע ולא ניחם על שבועתו ובא לבית דין לקיים שבועתו, אם ראו הדיינין שהיתר שבועה זו גורם למצוה ולשלום בין איש לאשתו בין אדם לחבירו ושקיום שבועה זו גורם לעבירה ולקטטה פותחין לו פתח ונושאין ונותנין עמו בדבר ומודיעין לו דברים שגורמת שבועתו עד שיתנחם, אם ניחם בדבריהם מתירין לו ואם לא נחם ועמד במריו הרי זה יקיים שבועתו.
11
What is implied? A person took an oath that he would divorce his wife, that Jews would not benefit from his property, that he would not eat meat or drink wine for thirty days or the like, they tell him: "My son, if you divorce your wife, you will cause malicious gossip to circulate concerning her children36 [for people] will say: 'Why was their mother divorced?' In the future, they will be called: 'the children of the divorcee.' [Moreover,] perhaps she will marry someone else and you will never be able to remarry her"37 and the like.38
[And they say:] "The oath you took that Jews should not benefit from your property [is not to your advantage]. Tomorrow, someone may be in need and [by maintaining your oath,] you will violate [the commandments]:39 "And your brother will live with you and you shall support him" [Leviticus 25:35-36] and "You shall surely open [your hand to him" [Deuteronomy 15:8].
[And they say:] "The oath you took not to eat meat or drink wine for thirty days [is not to your advantage]. [Within that time,] you will encounter a festival and nullify the happiness of the festivals and the pleasure of the Sabbath."40
If he says: "Were I to have known this, I would not have taken the oath," we release him [from the oath]. If he says: "Nevertheless, I have not changed my mind and I desire all of this," we do not release him [from the oath].
יא
כיצד נשבע שיגרש את אשתו או שלא יהנה ישראל מנכסיו או שלא יאכל בשר ושלא ישתה יין שלשים יום וכיוצא בזה אומרים לו בני אם תגרש את אשתך אתה מוציא לעז על בניך ואומרים העם מפני מה נתגרשה אמן של אלו ולמחר קוראים להם בני גרושה ושמא תנשא לאחר ואי אתה יכול להחזירה וכיוצא בדברים אלו, וכן זה שנשבעת שלא יהנה ישראל מנכסיך למחר יצטרך זה ותהיה עובר על וחי אחיך עמך והחזקת בו או פתוח תפתח וכיוצא בהן, וזה שנשבעת שלא תאכל בשר ושלא תשתה יין שלשים יום הרי אתה פוגע ברגל ומבטל שמחת יום טוב ועונג שבת, אם אמר אילו הייתי יודע זה לא הייתי נשבע מתירין לו ואם אמר אף על פי כן לא נחמתי ורוצה אני בכל זה אין מתירין לו.
12
We do not encourage one [to take] the option [of having the oath released] because of something that had not occurred [at the time the oath was taken].41
What is implied? One took an oath not to derive benefit from so-and-so and that person became the city scribe. Since the person did not regret taking the oath, we do not encourage him [to take] the option [of having the oath released]. Even if he himself said: "If I knew that [he would be given this position], I would not have taken this oath," we still do not release him from it. For he does not regret [having taken the oath]. Instead, his desire is that he should not derive benefit from him, but that person not to be appointed the scribe. If, however, on his own initiative, he regretted because of what took place and his intent changed,42 we do release the oath. Similar laws apply in all analogous situations.
יב
אין פותחין בנולד, כיצד נשבע שלא יהנה בפלוני ונעשה סופר העיר, הואיל ולא ניחם על שבועתו אין פותחין לו בדבר זה, ואפילו אמר הוא מעצמו אילו הייתי יודע לא הייתי נשבע אין מתירין לו הואיל ועדיין לא ניחם אלא רצונו שלא יהנה לו ושלא יעשה זה סופר, אבל אם ניחם הוא מעצמו מפני הנולד ונהפכה דעתו מתירין לו, וכן כל כיוצא בזה. 53
13
When a person takes an oath concerning a matter and then takes a [second] oath that he will never ask to have the [first] oath repealed, [if] he changes his mind, he must first ask that the second oath - that he would never ask to have the oath repealed - be repealed.43 Afterwards, he may ask that the first [oath] be repealed.
יג
מי שנשבע על דבר ונשבע שלא יתיר שבועה זו וניחם, הרי זה נשאל על השבועה האחרונה תחלה שנשבע שלא יתיר ואחר כך ישאל על הראשונה.
14
[The following laws apply if] one took an oath that he would not speak to so-and-so and afterwards, took an oath that if he asks for the repeal of this oath and has it released, he will be forbidden to drink wine forever. If he changes his mind, he must first ask for the repeal of the first oath and have it released. Afterwards, he may ask for the repeal of the second oath. For we may not have a vow or an oath repealed before it takes effect.44 Accordingly, if during Nisan, a person took an oath that he will not eat meat for thirty days beginning at Rosh Chodesh Iyar, [should] he change his mind, he may not have the oath repealed until [the month of] Iyar begins.
יד
נשבע שלא ידבר עם פלוני ונשבע אחר כך שאם ישאל על שבועה זו ויתירה יהיה אסור לשתות יין לעולם וניחם, הרי זה נשאל על השבועה הראשונה ומתירה, ואחר כך ישאל על השניה, שאין מתירין נדר או שבועה שעדיין לא חלו, לפיכך אם היה עומד בניסן ונשבע שלא יאכל בשר שלשים יום מראש חדש אייר וניחם אינו נשאל עד שיכנס אייר.
15
If a person takes an oath that he will not benefit from so-and-so and that he will not benefit from the sage who releases him from this oath, first he must ask for the repeal of the first [oath] and then for that of the second.45
טו
נשבע שלא יהנה לפלוני ושלא יהנה לחכם שישאל לו על שבועה זו, נשאל על הראשונה ואחר כך ישאל על השנייה.
16
If a person takes an oath that he will not benefit from so-and-so and that he will become a nazirite if he asks for the repeal of this oath, first he must ask for the repeal of his oath and then for that of his nazirite vow.46 Similar laws apply in all analogous situations.
טז
נשבע שלא יהנה לפלוני והרי הוא נזיר אם ישאל על שבועה זו, ישאל על שבועתו תחלה ואחר כך על נזירותו וכן כל כיוצא בזה.
17
[The following rules apply when a person says:] "I am taking [an oath that I will not eat today, [I am taking] an oath that I will not eat today, [I am taking] an oath that I will not eat today," or "With regard to this loaf, [I am taking] an oath that I will not eat it, [I am taking] an oath that I will not eat it, [I am taking] an oath that I will not eat it." If he asks for the repeal of the first oath and it is released, he is, nevertheless, liable for the second oath.47 Similarly, if he asks for the repeal of the second oath, he is liable for the third oath. If he asks for the repeal of only the third oath, he is liable for the first and second. [Similarly,] if he asks for the repeal of the second oath,48 he is liable for the first.
If so, what is the meaning of the statement: "An oath cannot take effect [when the matter it concerns is already forbidden] by an oath"? That if the person did not repeal [any of] the oaths and ate [the forbidden article], he would be liable only once, as we explained.49
יז
שבועה שלא אוכל היום שבועה שלא אוכל היום שבועה שלא אוכל היום, או שאמר על ככר זו שבועה שלא אוכלנה שבועה שלא אוכלנה שבועה שלא אוכלנה, ונשאל על שבועה ראשונה והותרה הרי זה חייב משום שבועה שנייה, וכן אם נשאל על השניה חייב משום שלישית, נשאל על השלישית בלבד חייב משום ראשונה ושנייה, נשאל על השנייה חייב משום ראשונה [ושלישית], אם כן מפני מה אמרו אין שבועה חלה על שבועה שאם לא נשאל ואכלה אינו חייב אלא אחת כמו שבארנו.
18
When a person takes a sh'vuat bitui regarding the future and violated his oath, e.g., he took an oath that he would not eat a loaf of bread and ate it, if he changes his mind, he may ask a sage to repeal it after eating it before bringing his sacrifice if he [ate it] inadvertently or before he was lashed if he did so willingly. [If the sage] releases the oath, he is exempt from the sacrifice or from the lashes. Moreover, even if they bound him [in preparation for lashes], he asked for the repeal of the oath and it was released before they began to administer lashes, he is exempt.50
יח
מי שנשבע שבועת ביטוי להבא ושיקר בשבועתו, כגון שנשבע שלא יאכל פת זו ואכלה ואחר שאכלה קודם שיביא קרבנו אם היה שוגג או קודם שילקה אם היה מזיד ניחם ונשאל לחכם והתירה לו הרי זה פטור מן הקרבן או מן המלקות, ולא עוד אלא אפילו כפתוהו ללקות ונשאל והתירו לו קודם שיתחילו להלקותו הרי זה פטור.
FOOTNOTES
1.
Kiryat Sefer emphasizes that the concept of repealing an oath applies only with regard to a sh'vuat bitui that involves the future. With regard to a sh'vuat bitui that involves the past, an oath taken in vain, a sh'vuat hapikadon, or an oath regarding testimony, it does not apply. These oaths cannot be repealed for the transgression was performed at the time they were uttered.
More particularly, as the Radbaz explains, there is a difference between a sh'vuat bitui that involves the future and one that involves the past. For when taking a sh'vuat bitui that involves the past as well, as soon as one utters the oath it is false. Nevertheless, he states that it is customary to repeal even this oath to minimize one's punishment.
2.
The Rambam uses the passive form, nishal, rather than the active form sho'el. Tosafot Yom Tov, Shabbat 24:5 explains that form is used because the person asked for the repeal of the oath is asked many questions by the sage.
3.
The sage must be of unique distinction in Torah knowledge to be given the privilege of releasing oaths alone. Nevertheless, he need not have been granted the special semichah extending back to Moses our teacher. For the Torah does not describe the judges with the term elohim in the passage concerning oaths (Rabbenu Nissim).
4.
In his Kessef Mishneh, Rav Yosef Caro maintains that the Rambam's words can be interpreted simply: Even three ordinary people can perform this function. The Radbaz, by contrast, maintains that the intent is three Torah scholars who are knowledgeable, but are not worthy of being called sages. In his Shulchan Aruch (Yoreh De'ah 228:1), Rav Caro, however, rules that the three men repealing the oath must be knowledgeable. He also states that in the present age, there are no sages of the stature to repeal an oath alone.
5.
See Chagigah 10a which states: "The release of vows is hanging in the air and they have nothing to depend on."
6.
That verse begins: "You shall not take a false oath in My name."
7.
See also Chapter 12, Halachah 12.
8.
This is an expression of respect for the greater scholar. The Radbaz states that he has not seen this restriction observed and question why this leniency is taken. If the greater scholar grants permission, the lesser scholar may release the oath [Shulchan Aruch (Yoreh De'ah 228:2)]. Nevertheless, after the fact, if a lesser scholar releases an oath even without permission, the release is binding.
9.
Nor may he send a written request to the court (Radbaz). He may, however, use a translator [Jerusalem Talmud (Nedarim 10:8); Rama (Yoreh De'ah 228:16)].
10.
For a husband and his wife are considered as the same person.
11.
Nedarim 8b explains that if a person takes the effort to gather a court together, we fear that he will also exaggerate his wife's statements and the court's cross-examination of him will not be effective.
12.
I.e., he may not serve as one of the three judges who release the vow [Radbaz; Shulchan Aruch (Yoreh De'ah 234:57)]. This interpretation resolves the objection raised by the Ra'avad. Since he is identified with his wife to the extent that he is considered as the same person, he cannot act objectively with regard to her issues.
13.
See Halachah 1.
14.
I.e., he need not make a formal statement in Hebrew.
In his Commentary to the Mishnah, Nedarim 10:8, the Rambam elaborates on this rite:
He tells [the sage or the three ordinary people]: "I took a vow... and I changed my mind."
They ask him the reason he changed his mind and he tells them.... The foremost among the three asks: "At the time, you took the vow, had you known that this and this would occur to you, would you have taken the vow?" And he says: "No."...
He asks him: "Do you regret this oath?" and he says: "Yes."
The foremost of the three addresses him with this wording: "It is permitted for you; it is permitted for you; it is permitted for you. It is absolved for you in the heavenly academy and the earthly academy as it is written (Numbers 15:26): 'And it will be forgiven for the entire congregation of Israel and the stranger who dwells among them for the entire nation has acted inadvertently.'
15.
The Torah gave them this power. See Hilchot Nedarim, Chapter 13, for an explanation of this issue.
16.
The Radbaz explains that the term "nullify" or "uproot" imply being overpowered by a stronger authority without reason. For the woman is placed under the control of her husband or father and with or without reason, he may nullify her oath even against her will. His authority overpowers the oath, as it were. "Permit," "release," or the like, by contrast, imply that a decision is made on the basis of logic and the oath is revoked as if it never existed. See also the Rambam's Commentary to the Mishnah, loc. cit., where he discusses the differences between these two terms.
17.
Thus two relatives may sit on the same "court" that releases vows on the day preceding Rosh HaShanah.
18.
Although they are not acceptable to serve on the same court with regard to cases of law.
19.
In contrast to judgments of law which may be rendered only during the day.
20.
In contrast to judgments that are rendered while sitting.
21.
When it is forbidden to render judgments (Hilchot Shabbat 23:14).
22.
If, however, it is not for the sake of the Sabbath, it may not be released on the Sabbath, because it is forbidden to perform any activity for the weekdays on the Sabbath (Radbaz). See Hilchot Nedarim 13:8 with regard to the nullification of vows and oaths by a husband or a father.
23.
Which causes the oath to take effect, as stated in Chapter 2, Halachah 1.
24.
The Shulchan Aruch (Yoreh De'ah 228:20) states that Reuven must "be notified." The Rama maintains that he must also consent to the oath being released. The Shulchan Aruch also states that this law applies only when the oath was taken in response to a favor the person performed for him.
25.
Lest Shimon see Reuven not paying attention to the oath and think that he violated the Torah's prohibition. Alternatively, so that Reuven will be embarrassed and not treat oath and vows frivolously [Jerusalem Talmud (Nedarim 5:4)].
The Radbaz and the Hagahot Maimoniot state that, after the fact, if Reuven had the oath released outside Shimon's presence, the release is binding. The Radbaz, however, states that if the oath involves financial claims, the person in whose presence the oath was taken must be present.
26.
Who are not obligated in the observance of mitzvot. Nedarim 65a states that since Moses took an oath in the presence of Jethro, his father-in-law, to stay in Midian, he had to have the oath nullified in Jethro's presence. At that time, Jethro was not Jewish.
27.
The standard printed text of the Mishneh Torah concludes "or provide benefit for him." This appears to be a printing error; it is not found in manuscripts or early printings.
28.
I.e., we do not say that since the respect due God's name will be compromised, the oath may not be released.
29.
At least three (Radbaz, based on Gittin 46a).
30.
The Tur and the Shulchan Aruch (Yoreh De'ah228:21) state that we may release the oath or vow if those people consent. The Rama states that the oath can never be released. The difference between these rulings depends on the rationale for this decision. Rabbenu Nissim explains that taking an oath based on the understanding of others reinforces the severity of the oath and prevents it from being repealed. Others explain that the person is merely substituting the others for himself. Just as ordinarily an oath is dependent on his own understanding, now it is dependent on that of others.
31.
For we assume the others would agree not to enforce the oath when doing so would prevent the fulfillment of a mitzvah (Tosafot, Gittin 36a).
32.
I.e., the person who took the oath.
33.
The Ra'avad objects to the Rambam's ruling, stating that he misinterpreted the passage from Gittin, loc. cit. The Ra'avad continues, explaining that in the situation described by the Rambam, it is preferable for the person to teach without charging a wage. Moreover, he is not responsible for the Torah education of those children and hence, the motivation to have the oath rescinded is not his.
The Kessef Mishneh supports the Rambam's ruling, noting (see Hilchot Talmud Torah 1:2) that a sage is obligated to teach all the students, not only the members of his family. The Radbaz explains that it is preferable that he work for a wage than do so gratuitously, for a person who does not receive a wage for his work will not apply himself sufficiently.
34.
I.e., they try to influence him to change his mind and express his regret.
35.
The Ma'aseh Rokeach explains that we are talking about a situation in which the person feels uncomfortable with keeping the oath in the future, but does not regret having made it. In such a situation, the oath cannot be repealed (see Shulchan Aruch (Yoreh De'ah 228:7). Therefore the court, as the Rambam illustrates, explains the negative consequences of the oath so that the person will feel genuine regret.
36.
I.e., people will spread rumors that the children were conceived out of adultery and are illegitimate.
37.
As stated in Hilchot Gerushin 11:12.
38.
For example, Nedarim 66b states that we warn him that paying the woman's ketubah is a significant expense.
39.
See Hilchot Matanot Aniyim 7:1 which mentions these obligations.
40.
See Hilchot Shabbat 30:10; Hilchot Sh'vitat Yom Tov 6:16,18 which detail how partaking of these foods leads to the fulfillment of these mitzvot.
41.
The Ra'avad objects to the Rambam's ruling, explaining that we do encourage the person to ask for the repeal of an oath if the factor that caused the oath was a reasonable probability. To support his argument, he refers to Nedarim 64b which states that God encouraged Moses to nullify his vow not to return to Egypt, telling him that the people who caused him to flee had died. The Talmud explains that the individuals concerned, Datan and Aviram, had not actually died; they merely became impoverished and "a poor person is considered as if he died." Since poverty is a frequent occurrence, it was appropriate for God to encourage Moses to ask to have his oath repealed. The Radbaz explains that the Rambam would also accept this principle, but the Kessef Mishneh differs.
42.
I.e., he regretted taking the oath not to benefit from him, because he realized that he could become the city scribe.
43.
Otherwise, asking for the repeal of the first oath would violate the second oath (Kessef Mishneh).
44.
And the second oath will not take effect until the first oath is released. The Siftei Cohen 228:30 writes that even after the fact, an oath cannot be nullified until it takes effect.
This refers to the repeal of a vow or an oath by a sage. A father or a husband, by contrast, may nullify a vow before it takes effect. See Hilchot Nedarim 12:12.
45.
For as above, the second oath cannot be repealed until it takes effect. See the Radbaz who offers explanations why the Rambam includes this and the following halachah though seemingly they could easily be derived from the previous one.
46.
Even though it is a mitzvah, a nazirite vow can be repealed. See Hilchot Nazirut 3:10.
47.
For even though he is not liable for that second oath until the first oath is repealed, the second oath is not nullified. Instead, it is valid and thus can take effect after the first oath is nullified.
48.
The Rambam maintains that since this oath is prevented from taking effect only because of another oath, one can ask for it to be repealed. Based on this view, the Radbaz maintains that one may have all the relevant oaths repealed with one request. There are, however, other views (the Ramban), who maintain that since the second and third oaths have not taken effect, they cannot be repealed. The Shulchan Aruch (Yoreh De'ah 228:46) cites the Ramban's view, while the Siftei Cohen 228:110 mentions that of the Rambam.
49.
Chapter 4, Halachah 10.
50.
Once the court begins administering the lashes, the oath cannot be repealed (Radbaz).
51. (ואינו) נעשה שליח להתיר נדר אשתו. א"א פירוש שלא מדרך חרטה.
52. כיצד נשבע ותלה שבועתו בדעת רבים שלא יהנה מבני העיר כלום וכו' ועושה מצות אלו ונוטל שכרו. א"א יש כאן לשון אחר ויש כאן דברים של תימה שאם נשבע המוהל או השוחט שלא יהנה מבני העיר על דעת רבים ימול להם וישחוט בחנם ולא יהנה מהם ומאי מצוה איכא בהיתר נדרו, אבל ודאי אם הוא צריך למעשה ידיו ואם יתעסק במלאכתו לא יוכל למול להם ולשחוט ודאי יתירו לו את נדרו ויפרנסוהו מפני חסרון המצוה, ואם נשבעו אנשי העיר שלא יהנו ממנו הרי יכול למול וללמד את בניהם בחנם. נוסחא אחרת מזאת ההשגה - מכיר אני האמת עם אותם שאמרו המעתיק מלשון ללשון צריך שיהיה בקי בדבר מאד ושיהיה בקי בשתי הלשונות, הנה ראיתי זה המחבר עשה עצמו מעתיק לשון גמרא אל לשון עברית ובמליצה אחרת וטעה במליצתו כי הגמרא שלנו היא שנדרו בני העיר שלא יהנה אותו המלמד מנכסיהם והוא לא היה רוצה ללמד אלא בששר /בשכר/ וכשראו שלא מצאו מלמד יפה כמוהו התיר להם אמימר את נדרם אע"פ שנדרו ע"ד רבים שפתח להם המצוה פתח לנדרם שאמרו אילו היינו יודעים שלא נמצא כמוהו בשום שכר לא היינו נודרים וזה אינו רוצה ללמדנו ואין דעת שום אדם עולה לומר אעפ"כ אני נודר, אבל מה שכתב המתרגם הזה שהמלמד נדר שלא יהנה מהם כאשר לא ימצאו מלמד כמותו אי זה פתח יהיה לנדרו שיהנה מהם בלמודו ילמד אותם בחנם ותהיה מצותו יפה ולא תיבטל המצוה אבל אם לא יוכל לחיות אא"כ יעסוק באומנות או ילמוד בשכר אפשר שיהיה זה פתח לנדרו אילו הייתי יודע שלא ימצאו כמוני לא הייתי נודר שהייתי סבור לחיות באומנות ואחיה זולתם והם ימצאו כמוני, עכ"ז אין דעתי נוחה הימנו שאין המצוה מוטלת עליו להיות להם מלמד או לבקש להם מלמד מומחה.
53. אבל אם ניחם הוא מעצמו וכו'. א"א נולד שאמרו אין פותחין בו בנולד שאינו מצוי אבל בנולד המצוי פותחין כדאמרינן שכיח אפיקורי דמצערי רבנן וכי ההיא דאמרינן עניות שכיחא טפי ממיתה ומשום הכי פתח ליה הקב"ה למשה בשבועתיה בעניות דדתן ואבירם ודוקא בשאין באין לו מדרך חרטה שאינו מתחרט אלא מפני ענין שאינו יוצא לו כרצונו מפני הנדר ואומר לו אילו היית יודע שיקרה לך מקרה זו בנדרך הייתי נודר בזה אנו אומרים אם המקרה ההוא מצוי מתירין לו דכיון שהוא מצוי ואילו היה באותה שעה לא היה נודר רואין אותו המקרה כאילו היה בשעת הנדר ולא ידע אותו הנודר בענין שנעשה הנדר בטעות אבל כשהוא בא מדרך חרטה אין כאן לדקדק שהרי הוא עוקרו מעיקרו שהוא אומר כעס היה בלבי או עצבות באותה שעה ועכשיו עבר ממני ונתרציתי ואני מתחרט על אותו הכעס, ומה שכתב הוא אינו ברור, ע"כ.
Hayom Yom:
• English Text | Video Class
Wednesday, Tevet 23, 5778 · 10 January 2018
"Today's Day"
Thursday, Tevet 23, 5703
Torah lessons: Chumash: Sh'mot, Chamishi with Rashi.
Tehillim: 108-112.
Tanya: However, the impression (p. 51)...Towards his brothers.
(Here appears an emendation to the text of Torah Or, relevant only in Hebrew. Translator).
Groaning by itself won't do a bit of good. A groan is only a key to open the heart and eyes, so as not to sit there with folded arms, but to plan orderly work and activity, each person wherever he can be effective, to campaign for bolstering Torah, spreading Torah and the observance of Mitzvot. One person might do this through his writing, another with his oratory, another with his wealth.
Daily Thought:
Simple Change
The world around you is in shambles—and you are probably no exception. The chasm between what you should be and what you actually are is so vast, you cannot see yourself changing anything.
That’s His job. Your job is to think good thoughts. Your job is to do good deeds.
G-d will make a bridge from your thoughts to your deeds and together they will become the most powerful instrument of change in the world.
---
No comments:
Post a Comment