TODAY IN JUDAISM: Tuesday, May 23, 2017 - Chabad.org in New York, New York, United States - Today is: Tuesday, May 23, 2017 · 27 Iyar, 5777 - Omer: Day 42 - Malchut sheb'Yesod - Tonight Count 43
-------
-------
Today's Laws and Customs:
Tomorrow is the forty-third day of the Omer Count. Since, on the Jewish calendar, the day begins at nightfall of the previous evening, we count the omer for tomorrow's date tonight, after nightfall: "Today is forty-three days, which are six weeks and one day, to the Omer." (If you miss the count tonight, you can count the omer all day tomorrow, but without the preceding blessing).
The 49-day "Counting of the Omer" retraces our ancestors' seven-week spiritual journey from the Exodus to Sinai. Each evening we recite a special blessing and count the days and weeks that have passed since the Omer; the 50th day is Shavuot, the festival celebrating the Giving of the Torah at Sinai.
Tonight's Sefirah: Chessed sheb'Malchut -- "Kindness in Receptiveness"
The teachings of Kabbalah explain that there are seven "Divine Attributes" -- Sefirot -- that G-d assumes through which to relate to our existence: Chessed, Gevurah, Tifferet, Netzach, Hod, Yesod and Malchut ("Love", "Strength", "Beauty", "Victory", "Splendor", "Foundation" and "Sovereignty"). In the human being, created in the "image of G-d," the seven sefirot are mirrored in the seven "emotional attributes" of the human soul: Kindness, Restraint, Harmony, Ambition, Humility, Connection and Receptiveness. Each of the seven attributes contain elements of all seven--i.e., "Kindness in Kindness", "Restraint in Kindness", "Harmony in Kindness", etc.--making for a total of forty-nine traits. The 49-day Omer Count is thus a 49-step process of self-refinement, with each day devoted to the "rectification" and perfection of one the forty-nine "sefirot."
Links:
How to count the Omer
The deeper significance of the Omer Count
Daily Quote:
It is written (Psalms 119:98): "From my foes have You given me wisdom." From the negative tendencies a person detects in his natural traits, he can become wise and know how to handle the correction of these traits, and how to subordinate his powers in the service of G-d.[Hayom Yom, Nissan 8]
The 49-day "Counting of the Omer" retraces our ancestors' seven-week spiritual journey from the Exodus to Sinai. Each evening we recite a special blessing and count the days and weeks that have passed since the Omer; the 50th day is Shavuot, the festival celebrating the Giving of the Torah at Sinai.
Tonight's Sefirah: Chessed sheb'Malchut -- "Kindness in Receptiveness"
The teachings of Kabbalah explain that there are seven "Divine Attributes" -- Sefirot -- that G-d assumes through which to relate to our existence: Chessed, Gevurah, Tifferet, Netzach, Hod, Yesod and Malchut ("Love", "Strength", "Beauty", "Victory", "Splendor", "Foundation" and "Sovereignty"). In the human being, created in the "image of G-d," the seven sefirot are mirrored in the seven "emotional attributes" of the human soul: Kindness, Restraint, Harmony, Ambition, Humility, Connection and Receptiveness. Each of the seven attributes contain elements of all seven--i.e., "Kindness in Kindness", "Restraint in Kindness", "Harmony in Kindness", etc.--making for a total of forty-nine traits. The 49-day Omer Count is thus a 49-step process of self-refinement, with each day devoted to the "rectification" and perfection of one the forty-nine "sefirot."
Links:
How to count the Omer
The deeper significance of the Omer Count
Daily Quote:
It is written (Psalms 119:98): "From my foes have You given me wisdom." From the negative tendencies a person detects in his natural traits, he can become wise and know how to handle the correction of these traits, and how to subordinate his powers in the service of G-d.[Hayom Yom, Nissan 8]
Chumash
· Parshat Bamidbar, 3rd Portion (Numbers 2:1-2:34) Numbers Chapter 2
1God spoke to Moses and Aaron saying: אוַיְדַבֵּ֣ר יְהוָֹ֔ה אֶל־משֶׁ֥ה וְאֶל־אַֽהֲרֹ֖ן לֵאמֹֽר:
2The children of Israel shall encamp each man by his division with the flag staffs of their fathers' house; some distance from the Tent of Meeting they shall encamp. באִ֣ישׁ עַל־דִּגְל֤וֹ בְאֹתֹת֙ לְבֵ֣ית אֲבֹתָ֔ם יַֽחֲנ֖וּ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל מִנֶּ֕גֶד סָבִ֥יב לְאֹֽהֶל־מוֹעֵ֖ד יַֽחֲנֽוּ:
with the flag staffs: Heb. בְאֹתֹת. Every division shall have its own flag staff, with a colored flag hanging on it; the color of one being different from the color of any other. The color of each one was like the hue of its stone, set in the choshen [worn by the Kohen Gadol], and in this way, everyone could recognize his division. Another explanation: “with the signs [the literal translation of בְאֹתֹת] of his fathers’ house”—according to the sign their father Jacob gave them when they carried him out of Egypt, as it says, “His sons did for him just as he had commanded them” (Gen. 50:12), [which was that] Judah, Issachar, and Zebulun should bear him [his body] from the east, Reuben, Simeon, and Gad from the south etc. as it states in the [Midrash] Tanchuma on this section. — [Rashi] באתת: כל דגל יהיה לו אות מפה צבועה תלויה בו. צבעו של זה לא כצבעו של זה, צבע כל אחד כגוון אבנו הקבועה בחשן, ומתוך כך יכיר כל אחד את דגלו. דבר אחר באותות לבית אבותם באות שמסר להם יעקב אביהם כשנשאוהו ממצרים, שנאמר (בראשית נ, יב) ויעשו בניו לו כן כאשר צום, יהודה ויששכר וזבולן ישאוהו מן המזרח, וראובן ושמעון וגד מן הדרום וכו', כדאיתא בתנחומא [במדבר יב] בפרשה זו:
some distance: At a distance of a mil, as it is stated in Joshua (3:4),“However, there shall be some distance between you and it; about two thousand cubits.” [The reason for this distance, which is the distance permitted to travel on a Sabbath day, was] so that they would be able to come [to the Mishkan] on the Sabbath, [for] Moses, Aaron and his sons, and the Levites were encamped close to it. מנגד: מרחוק מיל, כמו שנאמר ביהושע (יהושע ג, ד) אך רחוק יהיה ביניכם וביניו כאלפים אמה, שיוכלו לבא בשבת, משה ואהרן ובניו והלוים חונים בסמוך לו:
3Those camping in front, to the east, were the legions under the division of the camp of Judah. The prince of the children of Judah was Nahshon the son of Amminadab. גוְהַֽחֹנִים֙ קֵ֣דְמָה מִזְרָ֔חָה דֶּ֛גֶל מַֽחֲנֵ֥ה יְהוּדָ֖ה לְצִבְאֹתָ֑ם וְנָשִׂיא֙ לִבְנֵ֣י יְהוּדָ֔ה נַחְשׁ֖וֹן בֶּן־עַמִּֽינָדָֽב:
in front: The front side, which is called קֶדֶם, and which is this? The east side. The west is called the rear side [of the world]. — [Rashi] קדמה: לפנים הקרויה קדם, ואיזו זו, רוח מזרחית. והמערב קרוי אחור:
4His legion numbered seventy four thousand, six hundred. דוּצְבָא֖וֹ וּפְקֻֽדֵיהֶ֑ם אַרְבָּעָ֧ה וְשִׁבְעִ֛ים אֶ֖לֶף וְשֵׁ֥שׁ מֵאֽוֹת:
5Camping next to him, the tribe of Issachar; the prince of the children of Issachar was Nethanel the son of Zu'ar. הוְהַֽחֹנִ֥ים עָלָ֖יו מַטֵּ֣ה יִשָּׂשכָ֑ר וְנָשִׂיא֙ לִבְנֵ֣י יִשָּׂשכָ֔ר נְתַנְאֵ֖ל בֶּן־צוּעָֽר:
6His legion numbered fifty four thousand, four hundred. ווּצְבָא֖וֹ וּפְקֻדָ֑יו אַרְבָּעָ֧ה וַֽחֲמִשִּׁ֛ים אֶ֖לֶף וְאַרְבַּ֥ע מֵאֽוֹת:
7[Then] the tribe of Zebulun, and the prince of the children of Zebulun was Eliab the son of Helon. זמַטֵּ֖ה זְבוּלֻ֑ן וְנָשִׂיא֙ לִבְנֵ֣י זְבוּלֻ֔ן אֱלִיאָ֖ב בֶּן־חֵלֹֽן:
8His legion numbered fifty seven thousand, four hundred. חוּצְבָא֖וֹ וּפְקֻדָ֑יו שִׁבְעָ֧ה וַֽחֲמִשִּׁ֛ים אֶ֖לֶף וְאַרְבַּ֥ע מֵאֽוֹת:
9The total sum for the legions of Judah's camp was one hundred and eighty six thousand, four hundred; these shall journey first. טכָּל־הַפְּקֻדִ֞ים לְמַֽחֲנֵ֣ה יְהוּדָ֗ה מְאַ֨ת אֶ֜לֶף וּשְׁמֹנִ֥ים אֶ֛לֶף וְשֵֽׁשֶׁת־אֲלָפִ֥ים וְאַרְבַּע־מֵא֖וֹת לְצִבְאֹתָ֑ם רִֽאשֹׁנָ֖ה יִסָּֽעוּ:
these shall journey first: When the cloud was seen departing, the kohanim would sound the trumpets, and the camp of Judah would set off first. And when they traveled, they journeyed forward retaining the same positions in which they camped: the Levites and the wagons in the center, the division of Judah to the east, that of Reuben to the south, that of Ephraim to the west, and that of Dan to the north. ראשנה יסעו: כשרואין הענן מסתלק, תוקעין הכהנים בחצוצרות ונוסע מחנה יהודה תחלה, וכשהולכין הולכין כדרך חנייתן, הלוים והעגלות באמצע, דגל יהודה במזרח, ושל ראובן בדרום, ושל אפרים במערב, ושל דן בצפון:
10The legions under the division of the camp of Reuben were to the south. The prince of the children of Reuben was Elitzur the son of Shedeur. ידֶּ֣גֶל מַֽחֲנֵ֧ה רְאוּבֵ֛ן תֵּימָ֖נָה לְצִבְאֹתָ֑ם וְנָשִׂיא֙ לִבְנֵ֣י רְאוּבֵ֔ן אֱלִיצ֖וּר בֶּן־שְׁדֵיאֽוּר:
11His legion numbered forty six thousand, five hundred. יאוּצְבָא֖וֹ וּפְקֻדָ֑יו שִׁשָּׁ֧ה וְאַרְבָּעִ֛ים אֶ֖לֶף וַֽחֲמֵ֥שׁ מֵאֽוֹת:
12Camping next to him, the tribe of Simeon. The prince of the children of Simeon was Shelumiel the son of Zurishaddai. יבוְהַֽחוֹנִ֥ם עָלָ֖יו מַטֵּ֣ה שִׁמְע֑וֹן וְנָשִׂיא֙ לִבְנֵ֣י שִׁמְע֔וֹן שְׁלֻֽמִיאֵ֖ל בֶּן־צוּרִֽישַׁדָּֽי:
13His legion numbered fifty nine thousand, three hundred. יגוּצְבָא֖וֹ וּפְקֻֽדֵיהֶ֑ם תִּשְׁעָ֧ה וַֽחֲמִשִּׁ֛ים אֶ֖לֶף וּשְׁל֥שׁ מֵאֽוֹת:
14[Then] the tribe of Gad. The prince of the children of Gad was Eliasaph the son of Re'uel. ידוּמַטֵּ֖ה גָּ֑ד וְנָשִׂיא֙ לִבְנֵ֣י גָ֔ד אֶלְיָסָ֖ף בֶּן־רְעוּאֵֽל:
15His legion numbered forty five thousand, six hundred and fifty. טווּצְבָא֖וֹ וּפְקֻֽדֵיהֶ֑ם חֲמִשָּׁ֤ה וְאַרְבָּעִים֙ אֶ֔לֶף וְשֵׁ֥שׁ מֵא֖וֹת וַֽחֲמִשִּֽׁים:
16The total sum for the legions of Reuben's camp was one hundred and fifty one thousand, four hundred and fifty; they shall be the second to set out. טזכָּל־הַפְּקֻדִ֞ים לְמַֽחֲנֵ֣ה רְאוּבֵ֗ן מְאַ֨ת אֶ֜לֶף וְאֶחָ֨ד וַֽחֲמִשִּׁ֥ים אֶ֛לֶף וְאַרְבַּע־מֵא֥וֹת וַֽחֲמִשִּׁ֖ים לְצִבְאֹתָ֑ם וּשְׁנִיִּ֖ם יִסָּֽעוּ:
17Then the Tent of Meeting shall set out, [with] the Levite camp, in the center of the other camps. Just as they camp, so shall they travel, each man in his place, by their divisions. יזוְנָסַ֧ע אֹֽהֶל־מוֹעֵ֛ד מַֽחֲנֵ֥ה הַֽלְוִיִּ֖ם בְּת֣וֹךְ הַמַּֽחֲנֹ֑ת כַּֽאֲשֶׁ֤ר יַֽחֲנוּ֙ כֵּ֣ן יִסָּ֔עוּ אִ֥ישׁ עַל־יָד֖וֹ לְדִגְלֵיהֶֽם:
Then the Tent of Meeting shall set out: After these two divisions. ונסע אהל מועד: לאחר שני דגלים הללו:
just as they camp, so shall they travel: As I explained, they journeyed as they camped; each division marching on its designated side. כאשר יחנו כן יסעו: כמו שפירשתי, הליכתן כחנייתן, כל דגל מהלך לרוח הקבועה לו:
in his place: Heb. עַל יָדוֹ, lit., on his hand. On his place. The term יָד does not depart from its usual meaning; the direction of his side is called עַל יָדוֹ, that which is by his hand, closest to him and within reach of his hand; en son aise in Old French. [According to Greenberg, on his place, i.e., the place adjacent to him. According to Gukovitski, at his ease (i.e., within easy reach). According to Berliner, on his side.] על ידו: על מקומו, ואין לשון יד זז ממשמעו, רוח של צדו, קרוי על ידו, הסמוכה לו לכל הושטת ידו. אי"ן שו"ן איש"א בלע"ז [על ידו]:
18The legions under the division of the camp of Ephraim were to the west. The prince of the children of Ephraim was Elishama'the son of 'Amihud. יחדֶּ֣גֶל מַֽחֲנֵ֥ה אֶפְרַ֛יִם לְצִבְאֹתָ֖ם יָ֑מָּה וְנָשִׂיא֙ לִבְנֵ֣י אֶפְרַ֔יִם אֱלִֽישָׁמָ֖ע בֶּן־עַמִּיהֽוּד:
19His legion numbered forty thousand, five hundred. יטוּצְבָא֖וֹ וּפְקֻֽדֵיהֶ֑ם אַרְבָּעִ֥ים אֶ֖לֶף וַֽחֲמֵ֥שׁ מֵאֽוֹת:
20Next to him, the tribe of Manasseh. The prince of the children of Manasseh was Gamliel the son of Pedahzur. כוְעָלָ֖יו מַטֵּ֣ה מְנַשֶּׁ֑ה וְנָשִׂיא֙ לִבְנֵ֣י מְנַשֶּׁ֔ה גַּמְלִיאֵ֖ל בֶּן־פְּדָהצֽוּר:
Next to him: Heb. וְעָלָיו, as the Targum [Onkelos] renders it:“and those closest to him.” ועליו: כתרגומו ודסמיכין עלוהי:
21His legion numbered thirty two thousand, two hundred. כאוּצְבָא֖וֹ וּפְקֻֽדֵיהֶ֑ם שְׁנַ֧יִם וּשְׁלשִׁ֛ים אֶ֖לֶף וּמָאתָֽיִם:
22[Then] the tribe of Benjamin. The prince of the children of Benjamin was Abidan the son of Gid'oni. כבוּמַטֵּ֖ה בִּנְיָמִ֑ן וְנָשִׂיא֙ לִבְנֵ֣י בִנְיָמִ֔ן אֲבִידָ֖ן בֶּן־גִּדְעֹנִֽי:
23His legion numbered thirty five thousand, four hundred. כגוּצְבָא֖וֹ וּפְקֻֽדֵיהֶ֑ם חֲמִשָּׁ֧ה וּשְׁלשִׁ֛ים אֶ֖לֶף וְאַרְבַּ֥ע מֵאֽוֹת:
24The total sum for the legions under the division of the camp of Ephraim was one hundred and eight thousand, one hundred; they shall be the third to set out. כדכָּל־הַפְּקֻדִ֞ים לְמַֽחֲנֵ֣ה אֶפְרַ֗יִם מְאַ֥ת אֶ֛לֶף וּשְׁמֹֽנַת־אֲלָפִ֥ים וּמֵאָ֖ה לְצִבְאֹתָ֑ם וּשְׁלִשִׁ֖ים יִסָּֽעוּ:
25The legions under the division of the camp of Dan were to the north. The prince of the children of Dan was Ahi'ezer the son of Ammishaddai. כהדֶּ֣גֶל מַֽחֲנֵ֥ה דָ֛ן צָפֹ֖נָה לְצִבְאֹתָ֑ם וְנָשִׂיא֙ לִבְנֵ֣י דָ֔ן אֲחִיעֶ֖זֶר בֶּן־עַמִּֽישַׁדָּֽי:
26His legion numbered sixty two thousand, seven hundred. כווּצְבָא֖וֹ וּפְקֻֽדֵיהֶ֑ם שְׁנַ֧יִם וְשִׁשִּׁ֛ים אֶ֖לֶף וּשְׁבַ֥ע מֵאֽוֹת:
27Camping next to him was the tribe of Asher. The prince of the children of Asher was Pag'iel the son of 'Ocran. כזוְהַֽחֹנִ֥ים עָלָ֖יו מַטֵּ֣ה אָשֵׁ֑ר וְנָשִׂיא֙ לִבְנֵ֣י אָשֵׁ֔ר פַּגְעִיאֵ֖ל בֶּן־עָכְרָֽן:
28His legion numbered forty one thousand, five hundred. כחוּצְבָא֖וֹ וּפְקֻֽדֵיהֶ֑ם אֶחָ֧ד וְאַרְבָּעִ֛ים אֶ֖לֶף וַֽחֲמֵ֥שׁ מֵאֽוֹת:
29[Then] the tribe of Naphtali. The prince of the children of Naphtali was Ahira' the son of 'Enan. כטוּמַטֵּ֖ה נַפְתָּלִ֑י וְנָשִׂיא֙ לִבְנֵ֣י נַפְתָּלִ֔י אֲחִירַ֖ע בֶּן־עֵינָֽן:
30His legion numbered fifty three thousand, four hundred. לוּצְבָא֖וֹ וּפְקֻֽדֵיהֶ֑ם שְׁלשָׁ֧ה וַֽחֲמִשִּׁ֛ים אֶ֖לֶף וְאַרְבַּ֥ע מֵאֽוֹת:
31The total sum for the legions under the division of the camp of Dan was one hundred and fifty seven thousand, six hundred; they shall be the last to set out. לאכָּל־הַפְּקֻדִים֙ לְמַ֣חֲנֵה דָ֔ן מְאַ֣ת אֶ֗לֶף וְשִׁבְעָ֧ה וַֽחֲמִשִּׁ֛ים אֶ֖לֶף וְשֵׁ֣שׁ מֵא֑וֹת לָאַֽחֲרֹנָ֥ה יִסְע֖וּ לְדִגְלֵיהֶֽם:
32These are the numbers of the Israelites according to their fathers' houses. The total number of legions of the camps was six hundred and three thousand, five hundred and fifty. לבאֵ֛לֶּה פְּקוּדֵ֥י בְנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֖ל לְבֵ֣ית אֲבֹתָ֑ם כָּל־פְּקוּדֵ֤י הַמַּֽחֲנֹת֙ לְצִבְאֹתָ֔ם שֵׁשׁ־מֵא֥וֹת אֶ֨לֶף֙ וּשְׁל֣שֶׁת אֲלָפִ֔ים וַֽחֲמֵ֥שׁ מֵא֖וֹת וַֽחֲמִשִּֽׁים:
33However, the Levites were not counted with the rest of the Israelites, as the Lord commanded Moses. לגוְהַ֨לְוִיִּ֔ם לֹ֣א הָתְפָּֽקְד֔וּ בְּת֖וֹךְ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל כַּֽאֲשֶׁ֛ר צִוָּ֥ה יְהוָֹ֖ה אֶת־משֶֽׁה:
34The Israelites did all that the Lord had commanded Moses; they encamped by their divisions, and so did they journey each man with his family, according to his father's house. לדוַיַּֽעֲשׂ֖וּ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל כְּ֠כֹ֠ל אֲשֶׁר־צִוָּ֨ה יְהוָֹ֜ה אֶת־משֶׁ֗ה כֵּן־חָנ֤וּ לְדִגְלֵיהֶם֙ וְכֵ֣ן נָסָ֔עוּ אִ֥ישׁ לְמִשְׁפְּחֹתָ֖יו עַל־בֵּ֥ית אֲבֹתָֽיו:
1God spoke to Moses and Aaron saying: אוַיְדַבֵּ֣ר יְהוָֹ֔ה אֶל־משֶׁ֥ה וְאֶל־אַֽהֲרֹ֖ן לֵאמֹֽר:
2The children of Israel shall encamp each man by his division with the flag staffs of their fathers' house; some distance from the Tent of Meeting they shall encamp. באִ֣ישׁ עַל־דִּגְל֤וֹ בְאֹתֹת֙ לְבֵ֣ית אֲבֹתָ֔ם יַֽחֲנ֖וּ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל מִנֶּ֕גֶד סָבִ֥יב לְאֹֽהֶל־מוֹעֵ֖ד יַֽחֲנֽוּ:
with the flag staffs: Heb. בְאֹתֹת. Every division shall have its own flag staff, with a colored flag hanging on it; the color of one being different from the color of any other. The color of each one was like the hue of its stone, set in the choshen [worn by the Kohen Gadol], and in this way, everyone could recognize his division. Another explanation: “with the signs [the literal translation of בְאֹתֹת] of his fathers’ house”—according to the sign their father Jacob gave them when they carried him out of Egypt, as it says, “His sons did for him just as he had commanded them” (Gen. 50:12), [which was that] Judah, Issachar, and Zebulun should bear him [his body] from the east, Reuben, Simeon, and Gad from the south etc. as it states in the [Midrash] Tanchuma on this section. — [Rashi] באתת: כל דגל יהיה לו אות מפה צבועה תלויה בו. צבעו של זה לא כצבעו של זה, צבע כל אחד כגוון אבנו הקבועה בחשן, ומתוך כך יכיר כל אחד את דגלו. דבר אחר באותות לבית אבותם באות שמסר להם יעקב אביהם כשנשאוהו ממצרים, שנאמר (בראשית נ, יב) ויעשו בניו לו כן כאשר צום, יהודה ויששכר וזבולן ישאוהו מן המזרח, וראובן ושמעון וגד מן הדרום וכו', כדאיתא בתנחומא [במדבר יב] בפרשה זו:
some distance: At a distance of a mil, as it is stated in Joshua (3:4),“However, there shall be some distance between you and it; about two thousand cubits.” [The reason for this distance, which is the distance permitted to travel on a Sabbath day, was] so that they would be able to come [to the Mishkan] on the Sabbath, [for] Moses, Aaron and his sons, and the Levites were encamped close to it. מנגד: מרחוק מיל, כמו שנאמר ביהושע (יהושע ג, ד) אך רחוק יהיה ביניכם וביניו כאלפים אמה, שיוכלו לבא בשבת, משה ואהרן ובניו והלוים חונים בסמוך לו:
3Those camping in front, to the east, were the legions under the division of the camp of Judah. The prince of the children of Judah was Nahshon the son of Amminadab. גוְהַֽחֹנִים֙ קֵ֣דְמָה מִזְרָ֔חָה דֶּ֛גֶל מַֽחֲנֵ֥ה יְהוּדָ֖ה לְצִבְאֹתָ֑ם וְנָשִׂיא֙ לִבְנֵ֣י יְהוּדָ֔ה נַחְשׁ֖וֹן בֶּן־עַמִּֽינָדָֽב:
in front: The front side, which is called קֶדֶם, and which is this? The east side. The west is called the rear side [of the world]. — [Rashi] קדמה: לפנים הקרויה קדם, ואיזו זו, רוח מזרחית. והמערב קרוי אחור:
4His legion numbered seventy four thousand, six hundred. דוּצְבָא֖וֹ וּפְקֻֽדֵיהֶ֑ם אַרְבָּעָ֧ה וְשִׁבְעִ֛ים אֶ֖לֶף וְשֵׁ֥שׁ מֵאֽוֹת:
5Camping next to him, the tribe of Issachar; the prince of the children of Issachar was Nethanel the son of Zu'ar. הוְהַֽחֹנִ֥ים עָלָ֖יו מַטֵּ֣ה יִשָּׂשכָ֑ר וְנָשִׂיא֙ לִבְנֵ֣י יִשָּׂשכָ֔ר נְתַנְאֵ֖ל בֶּן־צוּעָֽר:
6His legion numbered fifty four thousand, four hundred. ווּצְבָא֖וֹ וּפְקֻדָ֑יו אַרְבָּעָ֧ה וַֽחֲמִשִּׁ֛ים אֶ֖לֶף וְאַרְבַּ֥ע מֵאֽוֹת:
7[Then] the tribe of Zebulun, and the prince of the children of Zebulun was Eliab the son of Helon. זמַטֵּ֖ה זְבוּלֻ֑ן וְנָשִׂיא֙ לִבְנֵ֣י זְבוּלֻ֔ן אֱלִיאָ֖ב בֶּן־חֵלֹֽן:
8His legion numbered fifty seven thousand, four hundred. חוּצְבָא֖וֹ וּפְקֻדָ֑יו שִׁבְעָ֧ה וַֽחֲמִשִּׁ֛ים אֶ֖לֶף וְאַרְבַּ֥ע מֵאֽוֹת:
9The total sum for the legions of Judah's camp was one hundred and eighty six thousand, four hundred; these shall journey first. טכָּל־הַפְּקֻדִ֞ים לְמַֽחֲנֵ֣ה יְהוּדָ֗ה מְאַ֨ת אֶ֜לֶף וּשְׁמֹנִ֥ים אֶ֛לֶף וְשֵֽׁשֶׁת־אֲלָפִ֥ים וְאַרְבַּע־מֵא֖וֹת לְצִבְאֹתָ֑ם רִֽאשֹׁנָ֖ה יִסָּֽעוּ:
these shall journey first: When the cloud was seen departing, the kohanim would sound the trumpets, and the camp of Judah would set off first. And when they traveled, they journeyed forward retaining the same positions in which they camped: the Levites and the wagons in the center, the division of Judah to the east, that of Reuben to the south, that of Ephraim to the west, and that of Dan to the north. ראשנה יסעו: כשרואין הענן מסתלק, תוקעין הכהנים בחצוצרות ונוסע מחנה יהודה תחלה, וכשהולכין הולכין כדרך חנייתן, הלוים והעגלות באמצע, דגל יהודה במזרח, ושל ראובן בדרום, ושל אפרים במערב, ושל דן בצפון:
10The legions under the division of the camp of Reuben were to the south. The prince of the children of Reuben was Elitzur the son of Shedeur. ידֶּ֣גֶל מַֽחֲנֵ֧ה רְאוּבֵ֛ן תֵּימָ֖נָה לְצִבְאֹתָ֑ם וְנָשִׂיא֙ לִבְנֵ֣י רְאוּבֵ֔ן אֱלִיצ֖וּר בֶּן־שְׁדֵיאֽוּר:
11His legion numbered forty six thousand, five hundred. יאוּצְבָא֖וֹ וּפְקֻדָ֑יו שִׁשָּׁ֧ה וְאַרְבָּעִ֛ים אֶ֖לֶף וַֽחֲמֵ֥שׁ מֵאֽוֹת:
12Camping next to him, the tribe of Simeon. The prince of the children of Simeon was Shelumiel the son of Zurishaddai. יבוְהַֽחוֹנִ֥ם עָלָ֖יו מַטֵּ֣ה שִׁמְע֑וֹן וְנָשִׂיא֙ לִבְנֵ֣י שִׁמְע֔וֹן שְׁלֻֽמִיאֵ֖ל בֶּן־צוּרִֽישַׁדָּֽי:
13His legion numbered fifty nine thousand, three hundred. יגוּצְבָא֖וֹ וּפְקֻֽדֵיהֶ֑ם תִּשְׁעָ֧ה וַֽחֲמִשִּׁ֛ים אֶ֖לֶף וּשְׁל֥שׁ מֵאֽוֹת:
14[Then] the tribe of Gad. The prince of the children of Gad was Eliasaph the son of Re'uel. ידוּמַטֵּ֖ה גָּ֑ד וְנָשִׂיא֙ לִבְנֵ֣י גָ֔ד אֶלְיָסָ֖ף בֶּן־רְעוּאֵֽל:
15His legion numbered forty five thousand, six hundred and fifty. טווּצְבָא֖וֹ וּפְקֻֽדֵיהֶ֑ם חֲמִשָּׁ֤ה וְאַרְבָּעִים֙ אֶ֔לֶף וְשֵׁ֥שׁ מֵא֖וֹת וַֽחֲמִשִּֽׁים:
16The total sum for the legions of Reuben's camp was one hundred and fifty one thousand, four hundred and fifty; they shall be the second to set out. טזכָּל־הַפְּקֻדִ֞ים לְמַֽחֲנֵ֣ה רְאוּבֵ֗ן מְאַ֨ת אֶ֜לֶף וְאֶחָ֨ד וַֽחֲמִשִּׁ֥ים אֶ֛לֶף וְאַרְבַּע־מֵא֥וֹת וַֽחֲמִשִּׁ֖ים לְצִבְאֹתָ֑ם וּשְׁנִיִּ֖ם יִסָּֽעוּ:
17Then the Tent of Meeting shall set out, [with] the Levite camp, in the center of the other camps. Just as they camp, so shall they travel, each man in his place, by their divisions. יזוְנָסַ֧ע אֹֽהֶל־מוֹעֵ֛ד מַֽחֲנֵ֥ה הַֽלְוִיִּ֖ם בְּת֣וֹךְ הַמַּֽחֲנֹ֑ת כַּֽאֲשֶׁ֤ר יַֽחֲנוּ֙ כֵּ֣ן יִסָּ֔עוּ אִ֥ישׁ עַל־יָד֖וֹ לְדִגְלֵיהֶֽם:
Then the Tent of Meeting shall set out: After these two divisions. ונסע אהל מועד: לאחר שני דגלים הללו:
just as they camp, so shall they travel: As I explained, they journeyed as they camped; each division marching on its designated side. כאשר יחנו כן יסעו: כמו שפירשתי, הליכתן כחנייתן, כל דגל מהלך לרוח הקבועה לו:
in his place: Heb. עַל יָדוֹ, lit., on his hand. On his place. The term יָד does not depart from its usual meaning; the direction of his side is called עַל יָדוֹ, that which is by his hand, closest to him and within reach of his hand; en son aise in Old French. [According to Greenberg, on his place, i.e., the place adjacent to him. According to Gukovitski, at his ease (i.e., within easy reach). According to Berliner, on his side.] על ידו: על מקומו, ואין לשון יד זז ממשמעו, רוח של צדו, קרוי על ידו, הסמוכה לו לכל הושטת ידו. אי"ן שו"ן איש"א בלע"ז [על ידו]:
18The legions under the division of the camp of Ephraim were to the west. The prince of the children of Ephraim was Elishama'the son of 'Amihud. יחדֶּ֣גֶל מַֽחֲנֵ֥ה אֶפְרַ֛יִם לְצִבְאֹתָ֖ם יָ֑מָּה וְנָשִׂיא֙ לִבְנֵ֣י אֶפְרַ֔יִם אֱלִֽישָׁמָ֖ע בֶּן־עַמִּיהֽוּד:
19His legion numbered forty thousand, five hundred. יטוּצְבָא֖וֹ וּפְקֻֽדֵיהֶ֑ם אַרְבָּעִ֥ים אֶ֖לֶף וַֽחֲמֵ֥שׁ מֵאֽוֹת:
20Next to him, the tribe of Manasseh. The prince of the children of Manasseh was Gamliel the son of Pedahzur. כוְעָלָ֖יו מַטֵּ֣ה מְנַשֶּׁ֑ה וְנָשִׂיא֙ לִבְנֵ֣י מְנַשֶּׁ֔ה גַּמְלִיאֵ֖ל בֶּן־פְּדָהצֽוּר:
Next to him: Heb. וְעָלָיו, as the Targum [Onkelos] renders it:“and those closest to him.” ועליו: כתרגומו ודסמיכין עלוהי:
21His legion numbered thirty two thousand, two hundred. כאוּצְבָא֖וֹ וּפְקֻֽדֵיהֶ֑ם שְׁנַ֧יִם וּשְׁלשִׁ֛ים אֶ֖לֶף וּמָאתָֽיִם:
22[Then] the tribe of Benjamin. The prince of the children of Benjamin was Abidan the son of Gid'oni. כבוּמַטֵּ֖ה בִּנְיָמִ֑ן וְנָשִׂיא֙ לִבְנֵ֣י בִנְיָמִ֔ן אֲבִידָ֖ן בֶּן־גִּדְעֹנִֽי:
23His legion numbered thirty five thousand, four hundred. כגוּצְבָא֖וֹ וּפְקֻֽדֵיהֶ֑ם חֲמִשָּׁ֧ה וּשְׁלשִׁ֛ים אֶ֖לֶף וְאַרְבַּ֥ע מֵאֽוֹת:
24The total sum for the legions under the division of the camp of Ephraim was one hundred and eight thousand, one hundred; they shall be the third to set out. כדכָּל־הַפְּקֻדִ֞ים לְמַֽחֲנֵ֣ה אֶפְרַ֗יִם מְאַ֥ת אֶ֛לֶף וּשְׁמֹֽנַת־אֲלָפִ֥ים וּמֵאָ֖ה לְצִבְאֹתָ֑ם וּשְׁלִשִׁ֖ים יִסָּֽעוּ:
25The legions under the division of the camp of Dan were to the north. The prince of the children of Dan was Ahi'ezer the son of Ammishaddai. כהדֶּ֣גֶל מַֽחֲנֵ֥ה דָ֛ן צָפֹ֖נָה לְצִבְאֹתָ֑ם וְנָשִׂיא֙ לִבְנֵ֣י דָ֔ן אֲחִיעֶ֖זֶר בֶּן־עַמִּֽישַׁדָּֽי:
26His legion numbered sixty two thousand, seven hundred. כווּצְבָא֖וֹ וּפְקֻֽדֵיהֶ֑ם שְׁנַ֧יִם וְשִׁשִּׁ֛ים אֶ֖לֶף וּשְׁבַ֥ע מֵאֽוֹת:
27Camping next to him was the tribe of Asher. The prince of the children of Asher was Pag'iel the son of 'Ocran. כזוְהַֽחֹנִ֥ים עָלָ֖יו מַטֵּ֣ה אָשֵׁ֑ר וְנָשִׂיא֙ לִבְנֵ֣י אָשֵׁ֔ר פַּגְעִיאֵ֖ל בֶּן־עָכְרָֽן:
28His legion numbered forty one thousand, five hundred. כחוּצְבָא֖וֹ וּפְקֻֽדֵיהֶ֑ם אֶחָ֧ד וְאַרְבָּעִ֛ים אֶ֖לֶף וַֽחֲמֵ֥שׁ מֵאֽוֹת:
29[Then] the tribe of Naphtali. The prince of the children of Naphtali was Ahira' the son of 'Enan. כטוּמַטֵּ֖ה נַפְתָּלִ֑י וְנָשִׂיא֙ לִבְנֵ֣י נַפְתָּלִ֔י אֲחִירַ֖ע בֶּן־עֵינָֽן:
30His legion numbered fifty three thousand, four hundred. לוּצְבָא֖וֹ וּפְקֻֽדֵיהֶ֑ם שְׁלשָׁ֧ה וַֽחֲמִשִּׁ֛ים אֶ֖לֶף וְאַרְבַּ֥ע מֵאֽוֹת:
31The total sum for the legions under the division of the camp of Dan was one hundred and fifty seven thousand, six hundred; they shall be the last to set out. לאכָּל־הַפְּקֻדִים֙ לְמַ֣חֲנֵה דָ֔ן מְאַ֣ת אֶ֗לֶף וְשִׁבְעָ֧ה וַֽחֲמִשִּׁ֛ים אֶ֖לֶף וְשֵׁ֣שׁ מֵא֑וֹת לָאַֽחֲרֹנָ֥ה יִסְע֖וּ לְדִגְלֵיהֶֽם:
32These are the numbers of the Israelites according to their fathers' houses. The total number of legions of the camps was six hundred and three thousand, five hundred and fifty. לבאֵ֛לֶּה פְּקוּדֵ֥י בְנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֖ל לְבֵ֣ית אֲבֹתָ֑ם כָּל־פְּקוּדֵ֤י הַמַּֽחֲנֹת֙ לְצִבְאֹתָ֔ם שֵׁשׁ־מֵא֥וֹת אֶ֨לֶף֙ וּשְׁל֣שֶׁת אֲלָפִ֔ים וַֽחֲמֵ֥שׁ מֵא֖וֹת וַֽחֲמִשִּֽׁים:
33However, the Levites were not counted with the rest of the Israelites, as the Lord commanded Moses. לגוְהַ֨לְוִיִּ֔ם לֹ֣א הָתְפָּֽקְד֔וּ בְּת֖וֹךְ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל כַּֽאֲשֶׁ֛ר צִוָּ֥ה יְהוָֹ֖ה אֶת־משֶֽׁה:
34The Israelites did all that the Lord had commanded Moses; they encamped by their divisions, and so did they journey each man with his family, according to his father's house. לדוַיַּֽעֲשׂ֖וּ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל כְּ֠כֹ֠ל אֲשֶׁר־צִוָּ֨ה יְהוָֹ֜ה אֶת־משֶׁ֗ה כֵּן־חָנ֤וּ לְדִגְלֵיהֶם֙ וְכֵ֣ן נָסָ֔עוּ אִ֥ישׁ לְמִשְׁפְּחֹתָ֖יו עַל־בֵּ֥ית אֲבֹתָֽיו:
Chapter 120
This psalm rebukes slanderers, describing how the deadly effect of slander reaches even further than weapons.
1. A song of ascents. I have called out to the Lord in my distress, and He answered me.
2. O Lord, rescue my soul from the lips of falsehood, from a deceitful tongue.
3. What can He give you, and what [further restraint] can He add to you, O deceitful tongue?
4. [You resemble] the sharp arrows of a mighty one, and the coals of broom-wood.1
5. Woe unto me that I sojourned among Meshech, that I dwelt beside the tents of Kedar.
6. Too long has my soul dwelt among those who hate peace.
7. I am for peace, but when I speak, they are for war.
Footnotes1.Which remain hot on the inside while appearing cool to the touch (Rashi). Chapter 121
This psalm alludes to the Lower Paradise, from which one ascends to the Higher Paradise. It also speaks of how God watches over us.
1. A song of ascents. I lift my eyes to the mountains-from where will my help come?
2. My help will come from the Lord, Maker of heaven and earth.
3. He will not let your foot falter; your guardian does not slumber.
4. Indeed, the Guardian of Israel neither slumbers nor sleeps.
5. The Lord is your guardian; the Lord is your protective shade at your right hand.
6. The sun will not harm you by day, nor the moon by night.
7. The Lord will guard you from all evil; He will guard your soul.
8. The Lord will guard your going and your coming from now and for all time. Chapter 122
The psalmist sings the praises of Jerusalem and tells of the miracles that happened there.
1. A song of ascents by David. I rejoiced when they said to me, "Let us go to the House of the Lord.”
2. Our feet were standing within your gates, O Jerusalem;
3. Jerusalem that is built like a city in which [all Israel] is united together.
4. For there the tribes went up, the tribes of God-as enjoined upon Israel-to offer praise to the Name of the Lord.
5. For there stood the seats of justice, the thrones of the house of David.
6. Pray for the peace of Jerusalem; may those who love you have peace.
7. May there be peace within your walls, serenity within your mansions.
8. For the sake of my brethren and friends, I ask that there be peace within you.
9. For the sake of the House of the Lord our God, I seek your well-being. Chapter 123
The psalmist laments the length of time we have already suffered in exile.
1. A song of ascents. To You have I lifted my eyes, You Who are enthroned in heaven.
2. Indeed, as the eyes of servants are turned to the hand of their masters, as the eyes of a maid to the hand of her mistress, so are our eyes turned to the Lord our God, until He will be gracious to us.
3. Be gracious to us, Lord, be gracious to us, for we have been surfeited with humiliation.
4. Our soul has been overfilled with the derision of the complacent, with the scorn of the arrogant. Chapter 124
1. A song of ascents by David. Were it not for the Lord Who was with us-let Israel declare-
2. were it not for the Lord Who was with us when men rose up against us,
3. then they would have swallowed us alive in their burning rage against us.
4. Then the waters would have inundated us, the torrent would have swept over our soul;
5. then the raging waters would have surged over our soul.
6. Blessed is the Lord, Who did not permit us to be prey for their teeth.
7. Our soul is like a bird which has escaped from the fowler's snare; the snare broke and we escaped.
8. Our help is in the Name of the Lord, the Maker of heaven and earth. Chapter 125
1. A song of ascents. Those who trust in the Lord are as Mount Zion which never falters, but abides forever.
2. Mountains surround Jerusalem, and the Lord surrounds His people from this time and forever.
3. For the rod of wickedness will never come to rest upon the lot of the righteous; therefore the righteous need not stretch their hand to iniquity.
4. Be beneficent, O Lord, to the good and to those who are upright in their hearts.
5. But as for those that turn to their perverseness, may the Lord lead them with the workers of iniquity. Peace be upon Israel. Chapter 126
The psalmist speaks of the future, comparing our Divine service in exile to one who sows arid land, then cries and begs God to send rain upon it so that the seed not be wasted. When he merits to reap the crop, he offers thanks to God.
1. A song of ascents. When the Lord will return the exiles of Zion, we will have been like dreamers.
2. Then our mouth will be filled with laughter, and our tongue with songs of joy; then will they say among the nations, "The Lord has done great things for these.”
3. The Lord has done great things for us; we were joyful.
4. Lord, return our exiles as streams to arid soil.
5. Those who sow in tears will reap with songs of joy.
6. He goes along weeping, carrying the bag of seed; he will surely return with songs of joy, carrying his sheaves. Chapter 127
King David instructs his generation, and especially his son Solomon, to be sure that all one's actions be for the sake of Heaven. He also criticizes those who toil day and night in pursuit of a livelihood.
1. A song of ascents for Solomon. If the Lord does not build a house, then its builders labor upon it in vain. If the Lord will not guard a city, the vigilance of its watchman is in vain.
2. It is in vain for you, you who rise early, who sit up late, and who eat the bread of tension, for in fact He gives His loved ones sleep.
3. Behold, the heritage of the Lord is children; the fruit of the womb is a reward.
4. As arrows in the hand of a mighty man, so are the children of youth.
5. Fortunate is the man who has his quiver full of them; they will not find themselves shamed when they speak with enemies in public places. Chapter 128
This psalm extols one who enjoys the fruits of his own labor, avoiding theft and deception, even refusing gifts. It also describes behavior appropriate to the God-fearing.
1. A song of ascents. Fortunate is every man who fears the Lord, who walks in His ways.
2. When you eat of the labor of your hands, you will be happy, and you will have goodness.
3. Your wife will be like a fruitful vine in the inner chambers of your house; your children will be like olive saplings around your table.
4. Behold, so will be blessed the man who fears the Lord.
5. May the Lord bless you out of Zion, and may you see the goodness of Jerusalem all the days of your life.
6. And may you see children [born] to your children; peace upon Israel. Chapter 129
The psalmist laments the troubles of Israel.
1. A song of ascents. Much have they persecuted me from my youth on. Let Israel declare it now-
2. "Much have they persecuted me from my youth on, [but] they have not prevailed against me.”
3. The plowmen plowed upon my back; they wished to make their furrow long.
4. But the Lord is just; He cut the cords of the lawless.
5. They will be humiliated and will be turned back, all the haters of Zion.
6. They will be as grass upon the rooftops that withers before one plucks it,
7. wherewith the reaper has never filled his hand, nor the sheaf-binder his arm;
8. and of which the passers-by never have said: "The blessing of the Lord be upon you; we bless you in the name of the Lord."
Chapter 130
The psalmist prays for an end to this long exile.
1. A song of ascents. Out of the depths I call to You, O Lord.
2. My Lord, hearken to my voice; let Your ears be attentive to the sound of my pleas.
3. God, if You were to preserve iniquities, my Lord, who could survive?
4. But forgiveness is with You, that You may be held in awe.
5. I hope in the Lord; my soul hopes, and I long for His word.
6. My soul yearns for the Lord more than those awaiting the morning wait for the morning.
7. Israel, put your hope in the Lord, for with the Lord there is kindness; with Him there is abounding deliverance.
8. And He will redeem Israel from all its iniquities. Chapter 131
In this prayer, David declares that never in the course of his life was he haughty, nor did he pursue greatness or worldly pleasures.
1. A song of ascents, by David. O Lord, my heart was not proud, nor were my eyes haughty; I did not seek matters that were too great and too wondrous for me.
2. Surely I put my soul at peace and soothed it like a weaned child with his mother; my soul was like a weaned child.
3. Let Israel hope in the Lord from this time forth and forever. Chapter 132
David composed this psalm while he and the elders of Israel wore sackcloth, in mourning over the plague that had descended upon the land, and their being distant from the Holy Temple. David therefore offers intense prayers, entreating God to remember the hardship and sacrifice he endured for the sake of the Temple.
1. A song of ascents. O Lord, remember unto David all his suffering,
2. how he swore to the Lord, and vowed to the Mighty Power of Jacob:
3. "I will not enter into the tent of my house; I will not go up into the bed that is spread for me;
4. I will not give sleep to my eyes, nor slumber to my eyelids;
5. until I will have found a place for the Lord, a resting place for the Mighty Power of Jacob.”
6. Lo, we heard of it in Ephrath; we found it in the field of the forest.
7. We will come to His resting places; we will prostrate ourselves at His footstool.
8. Ascend, O Lord, to Your resting place, You and the Ark of Your might.
9. May Your priests clothe themselves in righteousness, and may Your pious ones sing joyous songs.
10. For the sake of David Your servant, turn not away the face of Your anointed.
11. For the Lord has sworn to David a truth from which He will never retreat: "From the fruit of your womb will I set for you upon the throne.
12. If your sons will keep My covenant and this testimony of mine which I will teach them, then their sons, too, will sit on the throne for you until the end of time.
13. For the Lord has chosen Zion; He has desired it for His habitation.
14. This is My resting place to the end of time. Here will I dwell, for I have desired it.
15. I will abundantly bless her sustenance; I will satisfy her needy with bread.
16. I will clothe her priests with salvation, and her pious ones will sing joyous songs.
17. There I will cause David's power to flourish; there I have prepared a lamp for My anointed.
8. His enemies will I clothe with shame, but upon him, his crown will blossom." Chapter 133
1. A song of ascents, by David. Behold, how good and how pleasant it is when brothers dwell together.
2. Like the precious oil [placed] upon the head, flowing [in abundance] down the beard, the beard of Aaron which rests upon his garments.
3. Like the dew of Hermon which comes down upon the mountains of Zion, for there the Lord has commanded blessing, life unto eternity. Chapter 134
The psalmist exhorts the scholarly and pious to rise from their beds at night, and go to the House of God.
1. A song of ascents. Behold: Bless the Lord, all you servants of the Lord who stand in the House of the Lord in the nights.
2. Lift up your hands in holiness and bless the Lord.
3. May the Lord, Who makes heaven and earth, bless you from Zion.
1. A song of ascents. I have called out to the Lord in my distress, and He answered me.
2. O Lord, rescue my soul from the lips of falsehood, from a deceitful tongue.
3. What can He give you, and what [further restraint] can He add to you, O deceitful tongue?
4. [You resemble] the sharp arrows of a mighty one, and the coals of broom-wood.1
5. Woe unto me that I sojourned among Meshech, that I dwelt beside the tents of Kedar.
6. Too long has my soul dwelt among those who hate peace.
7. I am for peace, but when I speak, they are for war.
Footnotes1.Which remain hot on the inside while appearing cool to the touch (Rashi). Chapter 121
This psalm alludes to the Lower Paradise, from which one ascends to the Higher Paradise. It also speaks of how God watches over us.
1. A song of ascents. I lift my eyes to the mountains-from where will my help come?
2. My help will come from the Lord, Maker of heaven and earth.
3. He will not let your foot falter; your guardian does not slumber.
4. Indeed, the Guardian of Israel neither slumbers nor sleeps.
5. The Lord is your guardian; the Lord is your protective shade at your right hand.
6. The sun will not harm you by day, nor the moon by night.
7. The Lord will guard you from all evil; He will guard your soul.
8. The Lord will guard your going and your coming from now and for all time. Chapter 122
The psalmist sings the praises of Jerusalem and tells of the miracles that happened there.
1. A song of ascents by David. I rejoiced when they said to me, "Let us go to the House of the Lord.”
2. Our feet were standing within your gates, O Jerusalem;
3. Jerusalem that is built like a city in which [all Israel] is united together.
4. For there the tribes went up, the tribes of God-as enjoined upon Israel-to offer praise to the Name of the Lord.
5. For there stood the seats of justice, the thrones of the house of David.
6. Pray for the peace of Jerusalem; may those who love you have peace.
7. May there be peace within your walls, serenity within your mansions.
8. For the sake of my brethren and friends, I ask that there be peace within you.
9. For the sake of the House of the Lord our God, I seek your well-being. Chapter 123
The psalmist laments the length of time we have already suffered in exile.
1. A song of ascents. To You have I lifted my eyes, You Who are enthroned in heaven.
2. Indeed, as the eyes of servants are turned to the hand of their masters, as the eyes of a maid to the hand of her mistress, so are our eyes turned to the Lord our God, until He will be gracious to us.
3. Be gracious to us, Lord, be gracious to us, for we have been surfeited with humiliation.
4. Our soul has been overfilled with the derision of the complacent, with the scorn of the arrogant. Chapter 124
1. A song of ascents by David. Were it not for the Lord Who was with us-let Israel declare-
2. were it not for the Lord Who was with us when men rose up against us,
3. then they would have swallowed us alive in their burning rage against us.
4. Then the waters would have inundated us, the torrent would have swept over our soul;
5. then the raging waters would have surged over our soul.
6. Blessed is the Lord, Who did not permit us to be prey for their teeth.
7. Our soul is like a bird which has escaped from the fowler's snare; the snare broke and we escaped.
8. Our help is in the Name of the Lord, the Maker of heaven and earth. Chapter 125
1. A song of ascents. Those who trust in the Lord are as Mount Zion which never falters, but abides forever.
2. Mountains surround Jerusalem, and the Lord surrounds His people from this time and forever.
3. For the rod of wickedness will never come to rest upon the lot of the righteous; therefore the righteous need not stretch their hand to iniquity.
4. Be beneficent, O Lord, to the good and to those who are upright in their hearts.
5. But as for those that turn to their perverseness, may the Lord lead them with the workers of iniquity. Peace be upon Israel. Chapter 126
The psalmist speaks of the future, comparing our Divine service in exile to one who sows arid land, then cries and begs God to send rain upon it so that the seed not be wasted. When he merits to reap the crop, he offers thanks to God.
1. A song of ascents. When the Lord will return the exiles of Zion, we will have been like dreamers.
2. Then our mouth will be filled with laughter, and our tongue with songs of joy; then will they say among the nations, "The Lord has done great things for these.”
3. The Lord has done great things for us; we were joyful.
4. Lord, return our exiles as streams to arid soil.
5. Those who sow in tears will reap with songs of joy.
6. He goes along weeping, carrying the bag of seed; he will surely return with songs of joy, carrying his sheaves. Chapter 127
King David instructs his generation, and especially his son Solomon, to be sure that all one's actions be for the sake of Heaven. He also criticizes those who toil day and night in pursuit of a livelihood.
1. A song of ascents for Solomon. If the Lord does not build a house, then its builders labor upon it in vain. If the Lord will not guard a city, the vigilance of its watchman is in vain.
2. It is in vain for you, you who rise early, who sit up late, and who eat the bread of tension, for in fact He gives His loved ones sleep.
3. Behold, the heritage of the Lord is children; the fruit of the womb is a reward.
4. As arrows in the hand of a mighty man, so are the children of youth.
5. Fortunate is the man who has his quiver full of them; they will not find themselves shamed when they speak with enemies in public places. Chapter 128
This psalm extols one who enjoys the fruits of his own labor, avoiding theft and deception, even refusing gifts. It also describes behavior appropriate to the God-fearing.
1. A song of ascents. Fortunate is every man who fears the Lord, who walks in His ways.
2. When you eat of the labor of your hands, you will be happy, and you will have goodness.
3. Your wife will be like a fruitful vine in the inner chambers of your house; your children will be like olive saplings around your table.
4. Behold, so will be blessed the man who fears the Lord.
5. May the Lord bless you out of Zion, and may you see the goodness of Jerusalem all the days of your life.
6. And may you see children [born] to your children; peace upon Israel. Chapter 129
The psalmist laments the troubles of Israel.
1. A song of ascents. Much have they persecuted me from my youth on. Let Israel declare it now-
2. "Much have they persecuted me from my youth on, [but] they have not prevailed against me.”
3. The plowmen plowed upon my back; they wished to make their furrow long.
4. But the Lord is just; He cut the cords of the lawless.
5. They will be humiliated and will be turned back, all the haters of Zion.
6. They will be as grass upon the rooftops that withers before one plucks it,
7. wherewith the reaper has never filled his hand, nor the sheaf-binder his arm;
8. and of which the passers-by never have said: "The blessing of the Lord be upon you; we bless you in the name of the Lord."
Chapter 130
The psalmist prays for an end to this long exile.
1. A song of ascents. Out of the depths I call to You, O Lord.
2. My Lord, hearken to my voice; let Your ears be attentive to the sound of my pleas.
3. God, if You were to preserve iniquities, my Lord, who could survive?
4. But forgiveness is with You, that You may be held in awe.
5. I hope in the Lord; my soul hopes, and I long for His word.
6. My soul yearns for the Lord more than those awaiting the morning wait for the morning.
7. Israel, put your hope in the Lord, for with the Lord there is kindness; with Him there is abounding deliverance.
8. And He will redeem Israel from all its iniquities. Chapter 131
In this prayer, David declares that never in the course of his life was he haughty, nor did he pursue greatness or worldly pleasures.
1. A song of ascents, by David. O Lord, my heart was not proud, nor were my eyes haughty; I did not seek matters that were too great and too wondrous for me.
2. Surely I put my soul at peace and soothed it like a weaned child with his mother; my soul was like a weaned child.
3. Let Israel hope in the Lord from this time forth and forever. Chapter 132
David composed this psalm while he and the elders of Israel wore sackcloth, in mourning over the plague that had descended upon the land, and their being distant from the Holy Temple. David therefore offers intense prayers, entreating God to remember the hardship and sacrifice he endured for the sake of the Temple.
1. A song of ascents. O Lord, remember unto David all his suffering,
2. how he swore to the Lord, and vowed to the Mighty Power of Jacob:
3. "I will not enter into the tent of my house; I will not go up into the bed that is spread for me;
4. I will not give sleep to my eyes, nor slumber to my eyelids;
5. until I will have found a place for the Lord, a resting place for the Mighty Power of Jacob.”
6. Lo, we heard of it in Ephrath; we found it in the field of the forest.
7. We will come to His resting places; we will prostrate ourselves at His footstool.
8. Ascend, O Lord, to Your resting place, You and the Ark of Your might.
9. May Your priests clothe themselves in righteousness, and may Your pious ones sing joyous songs.
10. For the sake of David Your servant, turn not away the face of Your anointed.
11. For the Lord has sworn to David a truth from which He will never retreat: "From the fruit of your womb will I set for you upon the throne.
12. If your sons will keep My covenant and this testimony of mine which I will teach them, then their sons, too, will sit on the throne for you until the end of time.
13. For the Lord has chosen Zion; He has desired it for His habitation.
14. This is My resting place to the end of time. Here will I dwell, for I have desired it.
15. I will abundantly bless her sustenance; I will satisfy her needy with bread.
16. I will clothe her priests with salvation, and her pious ones will sing joyous songs.
17. There I will cause David's power to flourish; there I have prepared a lamp for My anointed.
8. His enemies will I clothe with shame, but upon him, his crown will blossom." Chapter 133
1. A song of ascents, by David. Behold, how good and how pleasant it is when brothers dwell together.
2. Like the precious oil [placed] upon the head, flowing [in abundance] down the beard, the beard of Aaron which rests upon his garments.
3. Like the dew of Hermon which comes down upon the mountains of Zion, for there the Lord has commanded blessing, life unto eternity. Chapter 134
The psalmist exhorts the scholarly and pious to rise from their beds at night, and go to the House of God.
1. A song of ascents. Behold: Bless the Lord, all you servants of the Lord who stand in the House of the Lord in the nights.
2. Lift up your hands in holiness and bless the Lord.
3. May the Lord, Who makes heaven and earth, bless you from Zion.
· Tanya Likutei Amarim, middle of Chapter 52
Daily Tanya
Tuesday, 27 Iyar 5777 / May 23, 2017
Likutei Amarim, middle of Chapter 52
Positive Commandment 99
Positive Commandment 99 (Digest)
Ritual Impurity of a Menstruating Woman
We are commanded regarding the ritual impurity associated with menstruation. [I.e., when contracted, one must follow all the laws associated with this impurity.]The 99th mitzvah is that we are commanded regarding the tumah of niddah. This mitzvah includes tumas niddah and all of its laws.1
Rabbi Berel Bell is a well-known educator, author and lecturer. He and his family reside in Montreal, Canada.
From "Sefer Hamitzvot in English," published by Sichos in English.
Footnotes1. See Hilchos M'tamei Mishkav U'Moshav.
· Rambam - 1 Chapter a Day
My father1 related that he heard from his father2 quoting his father (the Tzemach Tzedek), who heard the Alter Rebbe refer to himself as the son of the Maggid (his Rebbe), and as the grandson of the Baal Shem Tov.
Daily Tanya
Tuesday, 27 Iyar 5777 / May 23, 2017
Likutei Amarim, middle of Chapter 52
אבל השכינה עצמה, שהיא ראשית הגילוי ועיקרו, מה שאין סוף ברוך הוא מאיר לעולמות בבחינת גילוי, והיא מקור כל המשכות החיות שבכל העולמות
But as for the Shechinah itself, namely, the origin and core of the manifestation whereby the blessed Ein Sof illumines the Worlds in a revealed form and which is the source of all streams of vitality in the Worlds,
שכל החיות שבהם אינו רק אור המתפשט ממנה כאור המתפשט מהשמש
(1their entire vitality being no more than the light which is diffused from it like the light radiated from the sun), —
אי אפשר לעולמות לסבול ולקבל אור שכינתה, שתשכון ותתלבש בתוכם ממש, בלא לבוש המעלים ומסתיר אורה מהם
concerning the Shechinah itself, the source of all vitality for the worlds: the worlds cannot endure or receive the light of this Shechinah, that it might actually dwell and enclothe itself in them, without a “garment” to screen and conceal its light from them,
שלא יתבטלו במציאות לגמרי במקורם, כביטול אור השמש במקורו בגוף השמש, שאין נראה שם אור זה, רק עצם גוף השמש בלבד
so that they may not become entirely nullified and lose their identity within their source, just as the light of the sun is nullified in its source, namely, in the sun itself — where this light cannot be seen, but only the integral mass of the sun itself.
So, too, since the Shechinah is the source of vitality of the whole of creation, all of which receives but a ray of the Shechinah, then if the Shechinah itself — the actual source — would be manifest, all created beings would be nullified in that source. Their situation would be exactly similar to the sun’s rays as they are found within the orb of the sun, where they are completely nullified.
In order for the Shechinah to dwell within the Worlds and their creatures, there must therefore be a “garment” which serves to conceal its light. Only then can creation receive the Shechinah and not be nullified out of existence.
But what manner of “garment” can possibly conceal the Shechinah and yet itself not be affected by it, so that it, too, will not become nullified? Since the Shechinah is the source of all creation, it is of course the source of the concealing “garment” too.
In other words: If the Shechinah is manifest in the “garment”, i.e., if the garment is enveloped by its source, then it follows that it should be nullified out of existence, just as the sun’s rays cease to exist within the body of the sun. In effect, this would make the “garment” cease serving as a “garment” to conceal the Shechinah.
The Alter Rebbe anticipates this question by stating that the “garment” is G‑d’s Will and wisdom, which are enclothed in Torah and the mitzvot. Since this “garment” belongs to a plane even higher than (the source of the world’s vitality known as) the Shechinah, it is not nullified by it.
However, asks the Rebbe, according to this explanation the question becomes even stronger: If creation cannot receive the light of the Shechinah, then surely it cannot receive the light of the “garment” which is even higher than the Shechinah.
This, the Rebbe says, is answered by the Alter Rebbe when he says, “only that it has descended by means of obscuring gradations.” This means to say: Since G‑d’s Will and wisdom as found in Torah and the mitzvot “descended” in the gradations of the Worlds, being able to clothe themselves even in material things, they therefore can serve as a “garment” to conceal the light of the Shechinah.
We now understand why the “garment” itself is not nullified by the light of the Shechinah, as well as how created beings can receive this “garment” within themselves, for it is none other than G‑d’s Will and wisdom which He enclothed in Torah and the mitzvot — as shall presently be explained.
ומהו הלבוש שיוכל להסתירה ולהלבישה ולא יתבטל במציאות באורה, הוא רצונו יתברך וחכמתו וכו׳ המלובשים בתורה ומצותיה, הנגלית לנו ולבנינו
But what is this “garment” which is able to conceal and clothe it (the Shechinah) yet will not itself be completely nullified within its light? — This is His blessed Will and wisdom, and so forth (“and so forth” referring to the levels of Binah and Daat which are part of “intelligence” Above, as mentioned earlier), which are clothed in the Torah and its mitzvot that are revealed to us and our children,
Why are G‑d’s Will and wisdom and so forth able to act as a concealing “garment” for the light of the Shechinah without themselves being nullified by it?
דאורייתא מחכמה נפקת, היא חכמה עילאה, דלעילא לעילא מעלמא דאתגליא
for “the Torah issues from wisdom,” namely Chochmah Ila‘ah (“Supernal Wisdom,” which is the level of Chochmah of Atzilut), that is immeasurably higher than the world of manifestation (which is the Shechinah),
As mentioned earlier, Shechinah refers to the initial stage of revelation, for which reason it is called the “world of manifestation.” Since Chochmah Ila‘ah is entirely beyond the pale of revelation it is therefore immeasurably higher than the Shechinah.
דאיהו חכים ולא בחכמה ידיעה וכו׳
for “He is wise,” with the wisdom of Chochmah of Atzilut, “but not with a knowable wisdom,” and so forth.
וכמו שנתבאר לעיל, שאור אין סוף ברוך הוא מלובש ומיוחד בחכמה עילאה, והוא יתברך וחכמתו אחד
And as has previously been explained, the [infinite] light of the blessed Ein Sof is clothed in and united with the Supernal Wisdom — and He and His wisdom are One.
Thus, Chochmah as well as the other levels of Divine “intelligence” (such as Binah and Daat) are far superior to the level of the light of the Shechinah. They are therefore able to serve as a “garment” concealing the Shechinah, without being nullified by its light. But how can Divine “intelligence” serve as a “garment”, and how can created beings accept this garment when it is in fact loftier than the Shechinah itself? The Alter Rebbe now answers this question.
רק שירדה בסתר המדרגות ממדריגה למדריגה בהשתלשלות העולמות, עד שנתלבשה בדברים גשמיים, שהן תרי״ג מצות התורה
— Only this is because it (Supernal Wisdom and the Torah2) has descended by means of obscuring gradations, from a higher grade to a lower grade, with the descent of the Worlds, until it (the Torah) has clothed itself in material things, namely, the 613 commandments of the Torah.
Footnotes
1.Parentheses are in the original text.
2.The Rebbe notes: “Possibly this alludes only to Torah. See above, ch. 4, where exactly the same expression is used. See also beginning of ch. 53: ‘The Supernal Wisdom of Atzilut, which is the totality of the Torah.’ — This matter requires further investigation.”
· Rambam - Daily-MitzvahTuesday, 27 Iyar 5777 / May 23, 2017
Daily-MitzvahPositive Commandment 99
Positive Commandment 99 (Digest)
Ritual Impurity of a Menstruating Woman
We are commanded regarding the ritual impurity associated with menstruation. [I.e., when contracted, one must follow all the laws associated with this impurity.]The 99th mitzvah is that we are commanded regarding the tumah of niddah. This mitzvah includes tumas niddah and all of its laws.1
Rabbi Berel Bell is a well-known educator, author and lecturer. He and his family reside in Montreal, Canada.
From "Sefer Hamitzvot in English," published by Sichos in English.
Footnotes1. See Hilchos M'tamei Mishkav U'Moshav.
· Rambam - 1 Chapter a Day
1 Chapter a Day
Malveh veLoveh - Chapter 9
Malveh veLoveh - Chapter 9
1 An order for produce cannot be placed until a market price has been established. Once a market price has been established, an order can be placed. Even though the person receiving the order does not have the desired produce, his colleague does.
What is implied? If the market price for wheat was fixed at four se'ah per sela, a purchaser may place an order of 100 se'ah and pay 25 sela. Even if the seller gives the purchaser the 100 se'ah of wheat later, at a time when a se'ah of wheat is selling for a sela, there is no interest involved at all. This applies even when the seller did not own any wheat at the time the order was placed.
When does the above apply? When the seller did not have in his possession any of the type of produce he sold. If, however, the seller had that type of produce in his possession, even if the work necessary to bring it to the market has not been completed, he may sell a produce order even though a market price has not been established. What is implied? If a farmer was one of the first to harvest, he may sell an order of grain even though the grain is still in the grainheap.
A person can sell an order for wine once the grapes have been reaped and placed in the vat. He can sell an order for oil, when it has been placed in the vat. An order for lime can be placed when it is lowered into the oven. And an order for earthenware vessels can be placed when the balls of clay" are made.
When is that necessary? When using white clay. But if dark clay is used, an order for utensils to be made from it can be placed even if the balls have not been made, for that clay is readily available. Even if one person does not possess, it another does. Similarly, a order for fertilizer may be placed throughout the year, even though the seller does not possess fertilizer himself, because it is continuously available.אאין פוסקין על הפירות עד שיצא השער יצא השער פוסקין אע"פ שאין לזה יש לזה, כיצד היה השער לחטים קבוע לשוק ד' סאין בסלע הרי זה פוסק עמו על מאה סאין ונותן לו חמש ועשרים סלעים, ואם יתן לו מאה סאה של חטים אחר זמן בעת שיהיו החטים סאה בסלע אין בזה רבית כלל אע"פ שלא היה למוכר חטים כלל בעת שפסק, בד"א בשלא היה לו כלום מאותו המין בעת שפסק עליו, אבל אם היה למוכר מאותו המין כלום אע"פ שעדיין לא נגמרה מלאכתו הרי זה מותר לפסוק עליו אע"פ שעדיין לא יצא השער, כיצד היה הוא תחלה לקוצרים הרי זה פוסק על החטים אע"פ שעדיין הן גדיש, ופוסק על היין משיבצור הענבים ויתנם בעביט ועל השמן משנתן זיתים במעטן ועל הסיד משישקענה בכבשן, וכן פוסק על כלי חרש משיעשה היוצר ביצים שלהן, בד"א בשהיה עפרן לבן אבל עפרן שחור פוסק על הכלים הנעשין ממנו אע"פ שלא נעשו מפני שהוא מצוי לכל ואע"פ שאין לזה יש לזה, וכן פוסק עמו על הזבל כל ימות השנה אע"פ שאין לו זבל מפני שהוא מצוי תמיד.
2 Whenever all that is necessary to complete a product is one or two tasks, an order can be placed with a seller. When three or more tasks are necessary, an order cannot be placed unless the market price has been issued. For since more than three tasks are necessary to complete the product, it is as if the person does not possess that type of substance at all, and as if it has not come into existence as of yet.
What is implied? When a grain heap must be a) placed in the sun to dry, b) threshed, and c) winnowed, the owner may not accept an order unless a market price has already been issued. If it was dry, and all that was necessary that it be threshed and winnowed, he may accept an order.
If balls of clay lack shaping, drying, being placed in the kiln, being fired and being removed, the owner may not accept an order. If they are dry, and all that was necessary that they be placed in the kiln and fired, he may accept an order. This applies when it is the custom of the seller to remove the utensils from the kiln. If the seller is the one who removes them, they are considered to require the performance of three tasks. The owner may not accept an order unless a market price has already been issued. Similar principles apply in all analogous situations.בכל דבר שהוא מחוסר מלאכה אחת או שתים פוסק עמו עליו, היה מחוסר שלש מלאכות אינו פוסק אלא א"כ יצא השער שכיון שהוא מחוסר שלש מלאכות הרי זה כמי שאין לו מאותו המין כלום וכמו לא בא לעולם עדיין, כיצד גדיש שהיה מחוסר הנחה בשמש שיבש ודישה וזרייה אינו פוסק עליו אלא א"כ יצא השער, היה יבש ואינו מחוסר אלא דישה וזרייה פוסק עליו, ביצים של יוצר שהיו מחוסרין לפיפה ויבוש והולכה לכבשן ושריפה והוצאה אינו פוסק עליהן היו יבשין ואינן מחוסרין אלא הולכה לכבשן ושריפה פוסק עליהן, והוא שיהיה דרך הלוקח להוציא אותו מן הכבשן, אבל אם היה המוכר הוא שמוציא הרי אלו מחוסרין ג' ואינו פוסק עליהן עד שיצא השער, וכן כל כיוצא בזה.
3 When a person who is going to milk his goats, shear his sheep or remove honey from his beehive meets a colleague, it is permissible for one to tell the other: "What I will milk from my goats is sold to you," "What I will shear from my sheep is sold to you," or "What I will remove from my beehive is sold to you." It is, however, forbidden for one to tell the other: "This and this amount of milk which I will milk from my goats is sold to you at this and this price," "This and this amount of wool that I will shear from my sheep is sold to you at this and this price," or "This and this amount of honey that I will remove from my beehive is sold to you at this and this price" unless he takes an order at the market price. Similar principles apply in all analogous situations.גההולך לחלוב את עזיו ולגזוז את רחליו ולרדות את כוורתו ומצאו חבירו ואמר לו מה שעזי חולבות מכור לך מה שרחלי גוזזות מכור לך מה שכוורתי רודה מכור לך הרי זה מותר, אבל אמר לו מה שעזי חולבות כך וכך מכור לך בכך וכך, מה שרחלי גוזזות כך וכך מכור לך בכך וכך, מה שכוורתי רודה כך וכך מכור לך בכך וכך אסור אא"כ פסק עמו כשער שבשוק וכן כל כיוצא בזה.
4 Orders cannot be placed based on the market price of towns, because it is not firmly established, only on a market price established in a large city. If new wheat was being sold in a city at four se'ah for a sela and older wheat at three se'ah for a sela, an order may not be placed until an equal price is established for both the new and the old grain.
If wheat sold by gatherers was selling at four se'ah for a sela and wheat sold by a householder at three, one may place an order from a gatherer at the price of the gatherers. An order from a householder at the price of the gatherers may not be placed unless the price for householders is established at the same rate.דאין פוסקין על שער של עיירות מפני שאין השער קבוע אלא על שער שבמדינה, היו החטים החדשות במדינה ארבע סאין בסלע וישנות שלש בסלע אין פוסקין עד שיצא השער לחדש ולישן, היו חטין של לקוטות ארבע סאין בסלע ושל בעל הבית שלש פוסק ללקוטות כשער לקוטות ולא יפסוק לבעל הבית עד שיקבע השער לבעל הבית.
5 Once a market price has been established, it is permissible to place an order even for a high rate of exchange.
What is implied? Wheat was being sold at four se'ah for a sela and a purchaser placed an order that a seller would later give him wheat at a low rate of exchange. If the price of wheat was later established at ten se'ah for a sela, the seller must give him ten se'ah as is the market price, for he placed an order at the high rate of exchange.
If the purchaser gave the seller money without making a stipulation and without placing an order for the high rate of exchange, and the price of the produce fell, the seller may give the purchaser the produce at the price that the produce was worth when the money was paid. If a person reneges on his commitment, he receives the adjuration mi shepara.
When does the above apply? When a person is placing an order for himself. When, however, a person is acting as an agent, either for the buyer or the seller, either the purchaser receives at the lower price or the seller must return the funds. When an agent was involved, the purchaser is not required to receive the adjuration mi shepara if he retracts because of the agent's error. For he will say: "I charged you with improving my position, not with undermining it," as explained above.הכיון שנקבע השער מותר לפסוק על השער הגבוה, כיצד היו החטים נמכרות ד' סאין בסלע ופסק עמו שיתן לו החטים כשער הזול אם עמדו אחר כן י' סאין בסלע נותן לו י' סאין כשער שהיה בשוק שהרי פסק עמו בשער גבוה, נתן לו המעות סתם ולא פסק עמו בשער הגבוה והוזלו נותן כשער שהיו שוין כשנתן לו המעות ומי שחזר מקבל מי שפרע, בד"א בפוסק על דעת עצמו אבל אם היה שליח לאחרים בין המוכר בין הלוקח אינו נוטל אלא כשער הזול או מחזיר את הדמים ואינו מקבל מי שפרע בשליח שהרי המשלח אומר לתקן שלחתיך ולא לעוות כמו שביארנו.
6 The following laws apply when wheat was being sold at four se'ah per sela, the seller took the money and promised to give the purchaser five se'ah for a sela. If the seller possesses wheat at that time, it is permitted. If the seller does not possess wheat, or even if he is owed a debt of wheat by others and he takes the money on condition that he collects what he is owed and gives it to the purchaser, it is forbidden. The rationale is that at the time of the transaction, the wheat has not yet been collected, and it is as if it does not exist. Hence, it is as if he fixed a time for a later delivery and reduced the price because of the postponement.והיו החטים נמכרות ד' סאין בסלע ונטל את הדמים ונתן לו ה' בסלע אם יש לו חטים מותר, היו לו חטים חוב אצל אחרים ונטל המעות עד שיגבה חטיו ויתן לו אסור שהרי הן מחוסרין גבייה וכאילו אינם והרי זה כקובע לו זמן והוזיל לו מפני שמקיפו.
7 When wheat is selling at four se'ah for a sela in the large cities and six se'ah per sela in the villages, it is permitted to give a merchant a sela so that he will bring six se'ah from a village by a particular date. The wheat must, however, be considered to be in the possession of the purchaser. Thus, if is lost or stolen on the way, the purchaser suffers the loss.
It is forbidden for a distinguished person to carry out such a transaction. And if the transaction involves several types of merchandise, it is forbidden for all people to carry out such transactions. The rationale is that such types of merchandise are not continuously found in villages, in contrast to produce that is.זהיו החטים במדינה ארבע סאין בסלע ובכפרים שש בסלע ה"ז מותר ליתן סלע לתגר כדי שיביא שש סאין מן הכפר, והוא שיהיו ברשות הלוקח אם אבדו בדרך או נגנבו אבדו לו, ואדם חשוב אסור לעשות זה, ובמיני סחורה אסור לכל אדם לפי שאין מיני סחורה מצויין כפירות.
8 When donkey-drivers enter a city where the market-price is four se'ah for a sela, it is permitted for them to lower the price and sell wheat to their acquaintances or their brokers at five se'ah a sela in return for money given them at the outset, as soon as they enter the city, before they open their sacks and sell to others. The rationale is that they are not selling to them at the lower price because they gave them the money immediately and will not collect the produce until later, but because they inform them concerning the market price and offer them assistance.חהחמרין שנכנסו לעיר והרי החטים ד' סאין בסלע הוזילו ומכרו למכיריהן או לספסריהן חמש בסלע במעות שנתנו להן תחלה כשיכנסו לעיר עד שיפתחו שקיהן וימכרו לכל אדם הרי זה מותר שאין אלו מוכרין להם בזול מפני שנתנו מעות עתה ולא יקחו אלא לאחר זמן אלא מפני שמודיעין להם את השער ומסעדין אותם. 1
9 The following rules apply when a person who is transporting his produce from one place to another place meets a colleague who tells him: "Give me your produce and I will give you produce that I possess in return at your destination." If the purchaser possesses such produce at that place, the transaction is permitted. If not, it is forbidden.
Slightly different laws apply when a person was transporting merchandise from place to place and a colleague ttild him: "Give me the merchandise and I will pay you the price it would be worth at your destination." If the seller is responsible for the merchandise until it reaches that destination, the transaction is permitted. If the purchaser is responsible, it is forbidden.טהמוליך פירותיו ממקום למקום מצאו חבירו ואמר לו תנם לי ואני אעלה לך פירות שיש לי במקום פלוני באותו מקום אם יש לו שם מותר ואם לאו אסור, היה מוליך סחורה ממקום למקום אמר לו תנם לי ואני אעלה לך דמיה כמו ששוה באותו מקום אם היתה ברשות המוכר עד שהגיע לשם מותר ואם היתה ברשות לוקח אסור.
10 It is permissible for a person to give the owner of a garden payment for ten specific cucumbers or for ten specific watermelons, even though they are small and he stipulated that he would give them to him when they grow to full size. The rationale is that the seller leaves them and they grow by themselves. If he cut them off now, others would not grow in their place. Similar laws apply in all analogous cases where the seller will not suffer any loss or detriment by selling in advance.יהנותן לבעל הגנה דמי עשרה קשואין אלו דמי עשרה אבטיחים אלו והרי הן קטנים והתנה עמו שיתנם לו לכשיגדילו ה"ז מותר שהרי הוא מניחן והם גדלים מאליהן ואילו קצצן עתה כשהן קטנים לא היו באים אחרים תחתיהן וכן כל כיוצא בזה מדבר שאין בו הפסד ולא חסרון על המוכר.
1 An order for produce cannot be placed until a market price has been established. Once a market price has been established, an order can be placed. Even though the person receiving the order does not have the desired produce, his colleague does.
What is implied? If the market price for wheat was fixed at four se'ah per sela, a purchaser may place an order of 100 se'ah and pay 25 sela. Even if the seller gives the purchaser the 100 se'ah of wheat later, at a time when a se'ah of wheat is selling for a sela, there is no interest involved at all. This applies even when the seller did not own any wheat at the time the order was placed.
When does the above apply? When the seller did not have in his possession any of the type of produce he sold. If, however, the seller had that type of produce in his possession, even if the work necessary to bring it to the market has not been completed, he may sell a produce order even though a market price has not been established. What is implied? If a farmer was one of the first to harvest, he may sell an order of grain even though the grain is still in the grainheap.
A person can sell an order for wine once the grapes have been reaped and placed in the vat. He can sell an order for oil, when it has been placed in the vat. An order for lime can be placed when it is lowered into the oven. And an order for earthenware vessels can be placed when the balls of clay" are made.
When is that necessary? When using white clay. But if dark clay is used, an order for utensils to be made from it can be placed even if the balls have not been made, for that clay is readily available. Even if one person does not possess, it another does. Similarly, a order for fertilizer may be placed throughout the year, even though the seller does not possess fertilizer himself, because it is continuously available.אאין פוסקין על הפירות עד שיצא השער יצא השער פוסקין אע"פ שאין לזה יש לזה, כיצד היה השער לחטים קבוע לשוק ד' סאין בסלע הרי זה פוסק עמו על מאה סאין ונותן לו חמש ועשרים סלעים, ואם יתן לו מאה סאה של חטים אחר זמן בעת שיהיו החטים סאה בסלע אין בזה רבית כלל אע"פ שלא היה למוכר חטים כלל בעת שפסק, בד"א בשלא היה לו כלום מאותו המין בעת שפסק עליו, אבל אם היה למוכר מאותו המין כלום אע"פ שעדיין לא נגמרה מלאכתו הרי זה מותר לפסוק עליו אע"פ שעדיין לא יצא השער, כיצד היה הוא תחלה לקוצרים הרי זה פוסק על החטים אע"פ שעדיין הן גדיש, ופוסק על היין משיבצור הענבים ויתנם בעביט ועל השמן משנתן זיתים במעטן ועל הסיד משישקענה בכבשן, וכן פוסק על כלי חרש משיעשה היוצר ביצים שלהן, בד"א בשהיה עפרן לבן אבל עפרן שחור פוסק על הכלים הנעשין ממנו אע"פ שלא נעשו מפני שהוא מצוי לכל ואע"פ שאין לזה יש לזה, וכן פוסק עמו על הזבל כל ימות השנה אע"פ שאין לו זבל מפני שהוא מצוי תמיד.
What is implied? If the market price for wheat was fixed at four se'ah per sela, a purchaser may place an order of 100 se'ah and pay 25 sela. Even if the seller gives the purchaser the 100 se'ah of wheat later, at a time when a se'ah of wheat is selling for a sela, there is no interest involved at all. This applies even when the seller did not own any wheat at the time the order was placed.
When does the above apply? When the seller did not have in his possession any of the type of produce he sold. If, however, the seller had that type of produce in his possession, even if the work necessary to bring it to the market has not been completed, he may sell a produce order even though a market price has not been established. What is implied? If a farmer was one of the first to harvest, he may sell an order of grain even though the grain is still in the grainheap.
A person can sell an order for wine once the grapes have been reaped and placed in the vat. He can sell an order for oil, when it has been placed in the vat. An order for lime can be placed when it is lowered into the oven. And an order for earthenware vessels can be placed when the balls of clay" are made.
When is that necessary? When using white clay. But if dark clay is used, an order for utensils to be made from it can be placed even if the balls have not been made, for that clay is readily available. Even if one person does not possess, it another does. Similarly, a order for fertilizer may be placed throughout the year, even though the seller does not possess fertilizer himself, because it is continuously available.אאין פוסקין על הפירות עד שיצא השער יצא השער פוסקין אע"פ שאין לזה יש לזה, כיצד היה השער לחטים קבוע לשוק ד' סאין בסלע הרי זה פוסק עמו על מאה סאין ונותן לו חמש ועשרים סלעים, ואם יתן לו מאה סאה של חטים אחר זמן בעת שיהיו החטים סאה בסלע אין בזה רבית כלל אע"פ שלא היה למוכר חטים כלל בעת שפסק, בד"א בשלא היה לו כלום מאותו המין בעת שפסק עליו, אבל אם היה למוכר מאותו המין כלום אע"פ שעדיין לא נגמרה מלאכתו הרי זה מותר לפסוק עליו אע"פ שעדיין לא יצא השער, כיצד היה הוא תחלה לקוצרים הרי זה פוסק על החטים אע"פ שעדיין הן גדיש, ופוסק על היין משיבצור הענבים ויתנם בעביט ועל השמן משנתן זיתים במעטן ועל הסיד משישקענה בכבשן, וכן פוסק על כלי חרש משיעשה היוצר ביצים שלהן, בד"א בשהיה עפרן לבן אבל עפרן שחור פוסק על הכלים הנעשין ממנו אע"פ שלא נעשו מפני שהוא מצוי לכל ואע"פ שאין לזה יש לזה, וכן פוסק עמו על הזבל כל ימות השנה אע"פ שאין לו זבל מפני שהוא מצוי תמיד.
2 Whenever all that is necessary to complete a product is one or two tasks, an order can be placed with a seller. When three or more tasks are necessary, an order cannot be placed unless the market price has been issued. For since more than three tasks are necessary to complete the product, it is as if the person does not possess that type of substance at all, and as if it has not come into existence as of yet.
What is implied? When a grain heap must be a) placed in the sun to dry, b) threshed, and c) winnowed, the owner may not accept an order unless a market price has already been issued. If it was dry, and all that was necessary that it be threshed and winnowed, he may accept an order.
If balls of clay lack shaping, drying, being placed in the kiln, being fired and being removed, the owner may not accept an order. If they are dry, and all that was necessary that they be placed in the kiln and fired, he may accept an order. This applies when it is the custom of the seller to remove the utensils from the kiln. If the seller is the one who removes them, they are considered to require the performance of three tasks. The owner may not accept an order unless a market price has already been issued. Similar principles apply in all analogous situations.בכל דבר שהוא מחוסר מלאכה אחת או שתים פוסק עמו עליו, היה מחוסר שלש מלאכות אינו פוסק אלא א"כ יצא השער שכיון שהוא מחוסר שלש מלאכות הרי זה כמי שאין לו מאותו המין כלום וכמו לא בא לעולם עדיין, כיצד גדיש שהיה מחוסר הנחה בשמש שיבש ודישה וזרייה אינו פוסק עליו אלא א"כ יצא השער, היה יבש ואינו מחוסר אלא דישה וזרייה פוסק עליו, ביצים של יוצר שהיו מחוסרין לפיפה ויבוש והולכה לכבשן ושריפה והוצאה אינו פוסק עליהן היו יבשין ואינן מחוסרין אלא הולכה לכבשן ושריפה פוסק עליהן, והוא שיהיה דרך הלוקח להוציא אותו מן הכבשן, אבל אם היה המוכר הוא שמוציא הרי אלו מחוסרין ג' ואינו פוסק עליהן עד שיצא השער, וכן כל כיוצא בזה.
What is implied? When a grain heap must be a) placed in the sun to dry, b) threshed, and c) winnowed, the owner may not accept an order unless a market price has already been issued. If it was dry, and all that was necessary that it be threshed and winnowed, he may accept an order.
If balls of clay lack shaping, drying, being placed in the kiln, being fired and being removed, the owner may not accept an order. If they are dry, and all that was necessary that they be placed in the kiln and fired, he may accept an order. This applies when it is the custom of the seller to remove the utensils from the kiln. If the seller is the one who removes them, they are considered to require the performance of three tasks. The owner may not accept an order unless a market price has already been issued. Similar principles apply in all analogous situations.בכל דבר שהוא מחוסר מלאכה אחת או שתים פוסק עמו עליו, היה מחוסר שלש מלאכות אינו פוסק אלא א"כ יצא השער שכיון שהוא מחוסר שלש מלאכות הרי זה כמי שאין לו מאותו המין כלום וכמו לא בא לעולם עדיין, כיצד גדיש שהיה מחוסר הנחה בשמש שיבש ודישה וזרייה אינו פוסק עליו אלא א"כ יצא השער, היה יבש ואינו מחוסר אלא דישה וזרייה פוסק עליו, ביצים של יוצר שהיו מחוסרין לפיפה ויבוש והולכה לכבשן ושריפה והוצאה אינו פוסק עליהן היו יבשין ואינן מחוסרין אלא הולכה לכבשן ושריפה פוסק עליהן, והוא שיהיה דרך הלוקח להוציא אותו מן הכבשן, אבל אם היה המוכר הוא שמוציא הרי אלו מחוסרין ג' ואינו פוסק עליהן עד שיצא השער, וכן כל כיוצא בזה.
3 When a person who is going to milk his goats, shear his sheep or remove honey from his beehive meets a colleague, it is permissible for one to tell the other: "What I will milk from my goats is sold to you," "What I will shear from my sheep is sold to you," or "What I will remove from my beehive is sold to you." It is, however, forbidden for one to tell the other: "This and this amount of milk which I will milk from my goats is sold to you at this and this price," "This and this amount of wool that I will shear from my sheep is sold to you at this and this price," or "This and this amount of honey that I will remove from my beehive is sold to you at this and this price" unless he takes an order at the market price. Similar principles apply in all analogous situations.גההולך לחלוב את עזיו ולגזוז את רחליו ולרדות את כוורתו ומצאו חבירו ואמר לו מה שעזי חולבות מכור לך מה שרחלי גוזזות מכור לך מה שכוורתי רודה מכור לך הרי זה מותר, אבל אמר לו מה שעזי חולבות כך וכך מכור לך בכך וכך, מה שרחלי גוזזות כך וכך מכור לך בכך וכך, מה שכוורתי רודה כך וכך מכור לך בכך וכך אסור אא"כ פסק עמו כשער שבשוק וכן כל כיוצא בזה.
4 Orders cannot be placed based on the market price of towns, because it is not firmly established, only on a market price established in a large city. If new wheat was being sold in a city at four se'ah for a sela and older wheat at three se'ah for a sela, an order may not be placed until an equal price is established for both the new and the old grain.
If wheat sold by gatherers was selling at four se'ah for a sela and wheat sold by a householder at three, one may place an order from a gatherer at the price of the gatherers. An order from a householder at the price of the gatherers may not be placed unless the price for householders is established at the same rate.דאין פוסקין על שער של עיירות מפני שאין השער קבוע אלא על שער שבמדינה, היו החטים החדשות במדינה ארבע סאין בסלע וישנות שלש בסלע אין פוסקין עד שיצא השער לחדש ולישן, היו חטין של לקוטות ארבע סאין בסלע ושל בעל הבית שלש פוסק ללקוטות כשער לקוטות ולא יפסוק לבעל הבית עד שיקבע השער לבעל הבית.
If wheat sold by gatherers was selling at four se'ah for a sela and wheat sold by a householder at three, one may place an order from a gatherer at the price of the gatherers. An order from a householder at the price of the gatherers may not be placed unless the price for householders is established at the same rate.דאין פוסקין על שער של עיירות מפני שאין השער קבוע אלא על שער שבמדינה, היו החטים החדשות במדינה ארבע סאין בסלע וישנות שלש בסלע אין פוסקין עד שיצא השער לחדש ולישן, היו חטין של לקוטות ארבע סאין בסלע ושל בעל הבית שלש פוסק ללקוטות כשער לקוטות ולא יפסוק לבעל הבית עד שיקבע השער לבעל הבית.
5 Once a market price has been established, it is permissible to place an order even for a high rate of exchange.
What is implied? Wheat was being sold at four se'ah for a sela and a purchaser placed an order that a seller would later give him wheat at a low rate of exchange. If the price of wheat was later established at ten se'ah for a sela, the seller must give him ten se'ah as is the market price, for he placed an order at the high rate of exchange.
If the purchaser gave the seller money without making a stipulation and without placing an order for the high rate of exchange, and the price of the produce fell, the seller may give the purchaser the produce at the price that the produce was worth when the money was paid. If a person reneges on his commitment, he receives the adjuration mi shepara.
When does the above apply? When a person is placing an order for himself. When, however, a person is acting as an agent, either for the buyer or the seller, either the purchaser receives at the lower price or the seller must return the funds. When an agent was involved, the purchaser is not required to receive the adjuration mi shepara if he retracts because of the agent's error. For he will say: "I charged you with improving my position, not with undermining it," as explained above.הכיון שנקבע השער מותר לפסוק על השער הגבוה, כיצד היו החטים נמכרות ד' סאין בסלע ופסק עמו שיתן לו החטים כשער הזול אם עמדו אחר כן י' סאין בסלע נותן לו י' סאין כשער שהיה בשוק שהרי פסק עמו בשער גבוה, נתן לו המעות סתם ולא פסק עמו בשער הגבוה והוזלו נותן כשער שהיו שוין כשנתן לו המעות ומי שחזר מקבל מי שפרע, בד"א בפוסק על דעת עצמו אבל אם היה שליח לאחרים בין המוכר בין הלוקח אינו נוטל אלא כשער הזול או מחזיר את הדמים ואינו מקבל מי שפרע בשליח שהרי המשלח אומר לתקן שלחתיך ולא לעוות כמו שביארנו.
What is implied? Wheat was being sold at four se'ah for a sela and a purchaser placed an order that a seller would later give him wheat at a low rate of exchange. If the price of wheat was later established at ten se'ah for a sela, the seller must give him ten se'ah as is the market price, for he placed an order at the high rate of exchange.
If the purchaser gave the seller money without making a stipulation and without placing an order for the high rate of exchange, and the price of the produce fell, the seller may give the purchaser the produce at the price that the produce was worth when the money was paid. If a person reneges on his commitment, he receives the adjuration mi shepara.
When does the above apply? When a person is placing an order for himself. When, however, a person is acting as an agent, either for the buyer or the seller, either the purchaser receives at the lower price or the seller must return the funds. When an agent was involved, the purchaser is not required to receive the adjuration mi shepara if he retracts because of the agent's error. For he will say: "I charged you with improving my position, not with undermining it," as explained above.הכיון שנקבע השער מותר לפסוק על השער הגבוה, כיצד היו החטים נמכרות ד' סאין בסלע ופסק עמו שיתן לו החטים כשער הזול אם עמדו אחר כן י' סאין בסלע נותן לו י' סאין כשער שהיה בשוק שהרי פסק עמו בשער גבוה, נתן לו המעות סתם ולא פסק עמו בשער הגבוה והוזלו נותן כשער שהיו שוין כשנתן לו המעות ומי שחזר מקבל מי שפרע, בד"א בפוסק על דעת עצמו אבל אם היה שליח לאחרים בין המוכר בין הלוקח אינו נוטל אלא כשער הזול או מחזיר את הדמים ואינו מקבל מי שפרע בשליח שהרי המשלח אומר לתקן שלחתיך ולא לעוות כמו שביארנו.
6 The following laws apply when wheat was being sold at four se'ah per sela, the seller took the money and promised to give the purchaser five se'ah for a sela. If the seller possesses wheat at that time, it is permitted. If the seller does not possess wheat, or even if he is owed a debt of wheat by others and he takes the money on condition that he collects what he is owed and gives it to the purchaser, it is forbidden. The rationale is that at the time of the transaction, the wheat has not yet been collected, and it is as if it does not exist. Hence, it is as if he fixed a time for a later delivery and reduced the price because of the postponement.והיו החטים נמכרות ד' סאין בסלע ונטל את הדמים ונתן לו ה' בסלע אם יש לו חטים מותר, היו לו חטים חוב אצל אחרים ונטל המעות עד שיגבה חטיו ויתן לו אסור שהרי הן מחוסרין גבייה וכאילו אינם והרי זה כקובע לו זמן והוזיל לו מפני שמקיפו.
7 When wheat is selling at four se'ah for a sela in the large cities and six se'ah per sela in the villages, it is permitted to give a merchant a sela so that he will bring six se'ah from a village by a particular date. The wheat must, however, be considered to be in the possession of the purchaser. Thus, if is lost or stolen on the way, the purchaser suffers the loss.
It is forbidden for a distinguished person to carry out such a transaction. And if the transaction involves several types of merchandise, it is forbidden for all people to carry out such transactions. The rationale is that such types of merchandise are not continuously found in villages, in contrast to produce that is.זהיו החטים במדינה ארבע סאין בסלע ובכפרים שש בסלע ה"ז מותר ליתן סלע לתגר כדי שיביא שש סאין מן הכפר, והוא שיהיו ברשות הלוקח אם אבדו בדרך או נגנבו אבדו לו, ואדם חשוב אסור לעשות זה, ובמיני סחורה אסור לכל אדם לפי שאין מיני סחורה מצויין כפירות.
It is forbidden for a distinguished person to carry out such a transaction. And if the transaction involves several types of merchandise, it is forbidden for all people to carry out such transactions. The rationale is that such types of merchandise are not continuously found in villages, in contrast to produce that is.זהיו החטים במדינה ארבע סאין בסלע ובכפרים שש בסלע ה"ז מותר ליתן סלע לתגר כדי שיביא שש סאין מן הכפר, והוא שיהיו ברשות הלוקח אם אבדו בדרך או נגנבו אבדו לו, ואדם חשוב אסור לעשות זה, ובמיני סחורה אסור לכל אדם לפי שאין מיני סחורה מצויין כפירות.
8 When donkey-drivers enter a city where the market-price is four se'ah for a sela, it is permitted for them to lower the price and sell wheat to their acquaintances or their brokers at five se'ah a sela in return for money given them at the outset, as soon as they enter the city, before they open their sacks and sell to others. The rationale is that they are not selling to them at the lower price because they gave them the money immediately and will not collect the produce until later, but because they inform them concerning the market price and offer them assistance.חהחמרין שנכנסו לעיר והרי החטים ד' סאין בסלע הוזילו ומכרו למכיריהן או לספסריהן חמש בסלע במעות שנתנו להן תחלה כשיכנסו לעיר עד שיפתחו שקיהן וימכרו לכל אדם הרי זה מותר שאין אלו מוכרין להם בזול מפני שנתנו מעות עתה ולא יקחו אלא לאחר זמן אלא מפני שמודיעין להם את השער ומסעדין אותם. 1
9 The following rules apply when a person who is transporting his produce from one place to another place meets a colleague who tells him: "Give me your produce and I will give you produce that I possess in return at your destination." If the purchaser possesses such produce at that place, the transaction is permitted. If not, it is forbidden.
Slightly different laws apply when a person was transporting merchandise from place to place and a colleague ttild him: "Give me the merchandise and I will pay you the price it would be worth at your destination." If the seller is responsible for the merchandise until it reaches that destination, the transaction is permitted. If the purchaser is responsible, it is forbidden.טהמוליך פירותיו ממקום למקום מצאו חבירו ואמר לו תנם לי ואני אעלה לך פירות שיש לי במקום פלוני באותו מקום אם יש לו שם מותר ואם לאו אסור, היה מוליך סחורה ממקום למקום אמר לו תנם לי ואני אעלה לך דמיה כמו ששוה באותו מקום אם היתה ברשות המוכר עד שהגיע לשם מותר ואם היתה ברשות לוקח אסור.
Slightly different laws apply when a person was transporting merchandise from place to place and a colleague ttild him: "Give me the merchandise and I will pay you the price it would be worth at your destination." If the seller is responsible for the merchandise until it reaches that destination, the transaction is permitted. If the purchaser is responsible, it is forbidden.טהמוליך פירותיו ממקום למקום מצאו חבירו ואמר לו תנם לי ואני אעלה לך פירות שיש לי במקום פלוני באותו מקום אם יש לו שם מותר ואם לאו אסור, היה מוליך סחורה ממקום למקום אמר לו תנם לי ואני אעלה לך דמיה כמו ששוה באותו מקום אם היתה ברשות המוכר עד שהגיע לשם מותר ואם היתה ברשות לוקח אסור.
10 It is permissible for a person to give the owner of a garden payment for ten specific cucumbers or for ten specific watermelons, even though they are small and he stipulated that he would give them to him when they grow to full size. The rationale is that the seller leaves them and they grow by themselves. If he cut them off now, others would not grow in their place. Similar laws apply in all analogous cases where the seller will not suffer any loss or detriment by selling in advance.יהנותן לבעל הגנה דמי עשרה קשואין אלו דמי עשרה אבטיחים אלו והרי הן קטנים והתנה עמו שיתנם לו לכשיגדילו ה"ז מותר שהרי הוא מניחן והם גדלים מאליהן ואילו קצצן עתה כשהן קטנים לא היו באים אחרים תחתיהן וכן כל כיוצא בזה מדבר שאין בו הפסד ולא חסרון על המוכר.
· Rambam - 3 Chapters a Day
Rambam - 3 Chapters a Day
Metamme'ey Mishkav uMoshav - Chapter 1, Metamme'ey Mishkav uMoshav - Chapter 2, Metamme'ey Mishkav uMoshav - Chapter 3
Metamme'ey Mishkav uMoshav - Chapter 1
Introduction to Hilchos Metamme'ey Mishkav uMoshav
Included in this text are four positive commandments. They comprise the following:
1) the laws of the impurity of a woman in her menstrual state;
2) the laws of the impurity of a woman who gave birth;
3) the laws of the impurity of a zavah;
4) the laws of the impurity of a zav.
These mitzvot are explained in the ensuing chapters. הלכות מטמאי משכב ומושב - הקדמה
הלכות מטמאי משכב ומושב יש בכללן ארבע מצות עשה וזהו פרטן:
(א) דין טומאת נדה
(ב) דין טומאת יולדת
(ג) דין טומאת זבה
(ד) דין טומאת זב
וביאור מצות אלו בפרקים אלו:
1 A zav, a zavah, a woman in the nidah state, and a woman after childbirth: all these four types of individuals are primary sources of impurity. They impart impurity to implements through touching them and impart impurity to other persons by touching them or carrying them. They impart impurity to the objects on which they lie, sit, or ride and cause them to also be considered as a primary source of impurity. And they impart impurity to the objects above them.אהזב והזבה והנדה והיולדת כל אחד מארבעתן אב מאבות הטומאות מטמאין כלים במגע ומטמא אדם במגע ובמשא ומטמא משכב ומושב ומרכב מתחתיו ועושה אותן אב טומאה ומטמא מדף על גבו:
2 Whether a woman is a minor zavah or a major zavah, whether her bleeding is natural or comes as a result of an outside cause, and whether a zav experienced two zav emissions or three, her or his impurity is the same with regard to imparting impurity to others.באחד זבה קטנה ואחד זבה גדולה ואחד זבה מחמת עצמה או מחמת אונס ואחד זב בעל שתי ראיות או בעל שלש טומאת כולן שוה לטמא אחרים:
3 An infant girl one day old can contract nidah impurity. At ten days old, she can contract zivah impurity. A female of three years old can impart impurity to a man with whom she engages in relations, as will be explained.גקטנה בת יום אחד מטמא בנדה בת י' ימים בזיבה בת שלש שנים ויום אחד מטמאה את בועלה כמו שיתבאר:
4 A male minor can contract zav impurity at the age of one day. Converts, servants, and natural-born Jews are all the same with regard to contracting the impurity of nidah and zivah.דקטן בן יום אחד מטמא בזיבה ואחד גרים ועבדים ואחד ישראל מטמאין בנדה ובזיבה:
5 A person who was castrated or one who is born sexually impotent may contract impurity because of a zav discharge like other men.הסריס אדם סריס חמה מטמאין בזיבה כשאר הבריאין:
6 A woman does not contract impurity because of a zav discharge, nor does a man contract impurity because of uterine bleeding. Instead, it is a woman who contracts impurity because of uterine bleeding, and a man, because of a zav discharge.ואין האשה מטמאה בלובן ולא האיש באודם אלא האשה באודם והאיש בלובן:
7 The stringencies applying to both males and females are applied to a tumtum and an androgynus. They contract impurity because of a zav discharge like a man and because of uterine bleeding like a female. Their impure status is a matter of question. Hence terumah or sacrificial food that that they touch is not burnt, nor are they held liable for entering the Temple or partaking of sacrificial food in a state of impurity. If a zav discharge and uterine bleeding is secreted from such a person at the same time, terumah or sacrificial food that that they touch is burnt. Nevertheless, they are not held liable for entering the Temple or partaking of sacrificial food in a state of impurity, as Numbers 5:3: "Male and female alike shall you send forth." Implied is that the impurity of a male must be definitive and the impurity of the female must be definitive.
Similarly, even if one touches a zav discharge and uterine bleeding from such a person simultaneously, he is not liable for entering the Temple in a state of impurity or for partaking of sacrificial foods in such a state. If a tumtum and an androgynus himself touched both a zav discharge and uterine bleeding that secreted from him, he is liable for entering the Temple in a state of impurity.זטומטום ואנדרוגינוס נותנין עליהם חומרי האיש וחומרי האשה מטמאין בלובן כאיש ובאודם כאשה וטומאתן בספק לפיכך אין שורפין עליהן תרומה וקדשים ואין חייבין עליהן על טומאת מקדש וקדשיו ראה לובן ואודם כאחד שורפין עליהן את התרומה ואת הקדשים אבל אין חייבין עליהן על ביאת מקדש וקדשיו שנאמר מזכר עד נקבה תשלחו עד שיהיה הטומאה טומאת זכר ודאי או טומאת נקבה ודאית וכן הנוגע בלובן ואודם שלו כאחת אינו חייב על טומאת מקדש וקדשיו נגע הוא בעצמו בלובן ואודם שראה ה"ז חייב על ביאת המקדש:
8 Even the slightest amount of the blood of nidah, the blood of zivah, or the blood of a woman who gave birth imparts impurity when touched or carried, as implied by Leviticus 15:33: "A woman who suffers because of her nidah state and one who experiences a flow...." According to the Oral Tradition, it was taught her secretion imparts impurity like she does.
We already explained with regard to the prohibition of a nidah, that there are five shades of impure bleeding experienced by a woman. If, however, she secretes a green blood-like discharge, it is pure. It does not resemble her saliva or other fluids that she discharges. The difference is that saliva collects and is discharged as drops, while this flows out and descends.חדם הנדה או דם הזבה או דם היולדת מטמא בכל שהוא במגע ובמשא שנאמר והדוה בנדתה והזב מפי השמועה למדו שמדוה כמוה וכבר ביארנו בענין איסור נדה שחמשה דמים טמאים באשה אבל אם ראתה דם ירוק הרי הוא טהור ואינו כמו רוקה ושאר משקין היוצאין ממנה שהרוק מתעגל ויוצא וזה שותת ויורד:
9 When a woman gives birth to a child through Cesarean section and uterine blood was released from her body together with the child, that blood is a primary source of impurity like the blood of nidah, childbirth, or zivah. The rationale is that the uterus is a place of impurity for all blood that emerges from it. The woman is ritually pure unless the blood flows out through her vaginal channel.טאשה שיצא הולד מדפנה ויוצא עמו דם מן הדופן הרי אותו דם אב מאבות הטומאות כדם הנדה והלידה והזיבה שהמקור מקומו טמא והאשה טהורה עד שיצא ממנה דם דרך הרחם:
10 When the uterus of a woman is ripped away from its place and falls to the earth, the woman is impure until the evening. Similarly, if the uterus discharged two pearl-like drops of fluid, the woman is impure until the evening. She is, however, not a nidah unless she discharges one of the five types of blood that render her impure.ימקור האשה שנעקר ונפל לארץ האשה טמאה טומאת ערב וכן מקור שהזיע כב' טיפי מרגליות האשה טמאה טומאת ערב אבל אינה נדה עד שתראה אחד מחמשה דמים המטמאין אותה:
11 If a woman discharged one drop of a white fluid, she remains pure, for that certainly comes from outside the uterus.יאהזיעה טיפה אחת הרי האשה טהורה שאינה אלא מחוץ למקור:
12 The discharge of a zav is considered as a primary source of impurity like a zav himself, as implied by Leviticus 15:2: "His discharge is impure." Even the slightest amount of it imparts impurity when touched or when carried.
The first discharge of a zav does not impart impurity when carried. It is considered like semen. This applies whether it was discharged by an adult man or a male child. Similarly, any bed or seat on which such a person sat between the first discharge and the second discharge is pure, for one is not categorized as a zav until he experiences two discharges, as we explained in Hilchot Mechusrei Kapparah. If he experiences one discharge that lasts as long as two, only one who moves the last drop contracts impurity.יבזובו של זב אב מאבות הטומאות כזב שנאמר זובו טמא הוא ומטמא במגע ובמשא בכל שהוא ראיה ראשונה של זב אינה מטמאה במשא והרי היא כשכבת זרע בין מאיש גדול בין מאיש קטן וכן המשכבות והמושבות שישב עליהם משראה ראיה ראשונה עד שראה השניה טהורים שאינו קרוי זב אלא אחר ראיה שנייה כמו שביארנו בהלכות מחוסרי כפרה ראה אחת מרובה כב' אין טמא אלא המסיט טיפה אחרונה:
13 The first zav discharge of a person afflicted by tzara'at imparts impurity when touched or when carried, as implied by Numbers 5:2: "All those afflicted with tzara'at, every zav, and all those impure because of contact with a corpse." The verse establishes an association between a person afflicted with tzara'at and zav in the complete sense of the term. Just as the discharge of a zav in the complete sense of the term imparts impurity when carried, so too, even the first discharge of a person afflicted with tzara'at imparts impurity.יגראיה ראשונה של מצורע מטמא במשא שנאמר כל צרוע וכל זב וכל טמא לנפש הרי הצרוע כזב גמור מה זב גמור זובו מטמא במשא אף מצורע ראייתו הראשונה מטמא במשא:
14 The saliva, semen, and urine of a zav - all three of them are primary source of impurity according to Scriptural Law. Even the smallest amount of each of them imparts impurity when touched or carried. These concepts are derived as follows. With regard to the saliva of a zav, Leviticus 15:8 states: "When a zav will spit upon a pure person,... he shall be impure until the evening." And it is impossible that the urine or the semen of a zav will not have some drops of his zav discharge.ידרוק הזב ושכבת זרעו ומימי רגליו כל אחד משלשתן אב טומאה דין תורה ומטמא בכל שהוא במגע ובמשא הרי הוא אומר ברוק וכי ירוק הזב בטהור ומימי רגליו ושכבת זרעו א"א שלא יהיה בהם ציחצוחי זיבה כל שהוא:
15 The same laws that apply to a zav apply also to a nidah, a woman after childbirth, and a zavah. The saliva and the urine of each of them is a primary source of impurity like that of a zav. Similarly, whenever the term zav is used in these laws, the intent is either a zav or one of the other three.טואחד זב ואחד נדה ויולדת וזבה כל אחד מהן רוקו ומימי רגליו אב טומאה כזב וכן כ"מ שנאמר בהלכות אלו הזב אחד הזב ואחד שאר הארבעה:
16 There are nine types of fluids produced by a zav. Three of them are primary sources of impurity: his saliva, his semen, and his urine. Even the slightest amount of them imparts ritual impurity to a person or an implement, as we explained.
Three of them are considered as a derivative of impurity: tears, blood from a wound, and a woman's milk. Each one of these is considered as an impure fluid that does not impart impurity to humans, but does impart to implements according to Rabbinic Law, as will be explained. And there are three which are pure: sweat, puss, and feces. The laws that apply to these three fluids from a zav and the others like him are the same as when these fluids that are discharged by an ordinary person who is pure.
His phlegm, spittle, and mucus are considered like saliva in all contexts and they are included in the term saliva. When blood flows from the male organ or from the mouth, it is considered as the blood of a wound. If a person sucks a wound and spits out the blood, it imparts impurity like saliva does. For it is impossible that the blood that he sucks will not have drops of saliva.טזתשעה משקין בזב שלשה מהן אב טומאה והן: רוקו ושכבת זרעו ומימי רגליו כל אחד מאלו מטמא אדם וכלים בכל שהוא כמו שביארנו שלשה מהן כולד הטומאה ואלו הן: דמעת עינו ודם מגפתו וחלב האשה כל אחד מאלו כמשקין טמאין שאין מטמאין אדם אבל מטמאין כלים מדברי סופרים כמו שביארנו ושלשה מהן טהורין ואלו הן: זיעתו וליחה סרוחה היוצאים ממנו והריעי הרי אלו שלשה מן הזב וחביריו כמותן משאר האדם כיחו וניעו ורירו ומי האף שלו הרי הן כרוקו לכל דבר ובכלל הרוק הן חשובין דם היוצא מפי אמה ודם השותת מפיו הרי הן בכלל דם מגפתו היה מוצץ ורוקק דם הרי זה מטמא כרוק שהדם שמוצץ א"א לו בלא צחצוחי רוק:
Introduction to Hilchos Metamme'ey Mishkav uMoshav
Included in this text are four positive commandments. They comprise the following:
1) the laws of the impurity of a woman in her menstrual state;
2) the laws of the impurity of a woman who gave birth;
3) the laws of the impurity of a zavah;
4) the laws of the impurity of a zav.
These mitzvot are explained in the ensuing chapters. הלכות מטמאי משכב ומושב - הקדמה
הלכות מטמאי משכב ומושב יש בכללן ארבע מצות עשה וזהו פרטן:
(א) דין טומאת נדה
(ב) דין טומאת יולדת
(ג) דין טומאת זבה
(ד) דין טומאת זב
וביאור מצות אלו בפרקים אלו:
Included in this text are four positive commandments. They comprise the following:
1) the laws of the impurity of a woman in her menstrual state;
2) the laws of the impurity of a woman who gave birth;
3) the laws of the impurity of a zavah;
4) the laws of the impurity of a zav.
These mitzvot are explained in the ensuing chapters. הלכות מטמאי משכב ומושב - הקדמה
הלכות מטמאי משכב ומושב יש בכללן ארבע מצות עשה וזהו פרטן:
(א) דין טומאת נדה
(ב) דין טומאת יולדת
(ג) דין טומאת זבה
(ד) דין טומאת זב
וביאור מצות אלו בפרקים אלו:
1 A zav, a zavah, a woman in the nidah state, and a woman after childbirth: all these four types of individuals are primary sources of impurity. They impart impurity to implements through touching them and impart impurity to other persons by touching them or carrying them. They impart impurity to the objects on which they lie, sit, or ride and cause them to also be considered as a primary source of impurity. And they impart impurity to the objects above them.אהזב והזבה והנדה והיולדת כל אחד מארבעתן אב מאבות הטומאות מטמאין כלים במגע ומטמא אדם במגע ובמשא ומטמא משכב ומושב ומרכב מתחתיו ועושה אותן אב טומאה ומטמא מדף על גבו:
2 Whether a woman is a minor zavah or a major zavah, whether her bleeding is natural or comes as a result of an outside cause, and whether a zav experienced two zav emissions or three, her or his impurity is the same with regard to imparting impurity to others.באחד זבה קטנה ואחד זבה גדולה ואחד זבה מחמת עצמה או מחמת אונס ואחד זב בעל שתי ראיות או בעל שלש טומאת כולן שוה לטמא אחרים:
3 An infant girl one day old can contract nidah impurity. At ten days old, she can contract zivah impurity. A female of three years old can impart impurity to a man with whom she engages in relations, as will be explained.גקטנה בת יום אחד מטמא בנדה בת י' ימים בזיבה בת שלש שנים ויום אחד מטמאה את בועלה כמו שיתבאר:
4 A male minor can contract zav impurity at the age of one day. Converts, servants, and natural-born Jews are all the same with regard to contracting the impurity of nidah and zivah.דקטן בן יום אחד מטמא בזיבה ואחד גרים ועבדים ואחד ישראל מטמאין בנדה ובזיבה:
5 A person who was castrated or one who is born sexually impotent may contract impurity because of a zav discharge like other men.הסריס אדם סריס חמה מטמאין בזיבה כשאר הבריאין:
6 A woman does not contract impurity because of a zav discharge, nor does a man contract impurity because of uterine bleeding. Instead, it is a woman who contracts impurity because of uterine bleeding, and a man, because of a zav discharge.ואין האשה מטמאה בלובן ולא האיש באודם אלא האשה באודם והאיש בלובן:
7 The stringencies applying to both males and females are applied to a tumtum and an androgynus. They contract impurity because of a zav discharge like a man and because of uterine bleeding like a female. Their impure status is a matter of question. Hence terumah or sacrificial food that that they touch is not burnt, nor are they held liable for entering the Temple or partaking of sacrificial food in a state of impurity. If a zav discharge and uterine bleeding is secreted from such a person at the same time, terumah or sacrificial food that that they touch is burnt. Nevertheless, they are not held liable for entering the Temple or partaking of sacrificial food in a state of impurity, as Numbers 5:3: "Male and female alike shall you send forth." Implied is that the impurity of a male must be definitive and the impurity of the female must be definitive.
Similarly, even if one touches a zav discharge and uterine bleeding from such a person simultaneously, he is not liable for entering the Temple in a state of impurity or for partaking of sacrificial foods in such a state. If a tumtum and an androgynus himself touched both a zav discharge and uterine bleeding that secreted from him, he is liable for entering the Temple in a state of impurity.זטומטום ואנדרוגינוס נותנין עליהם חומרי האיש וחומרי האשה מטמאין בלובן כאיש ובאודם כאשה וטומאתן בספק לפיכך אין שורפין עליהן תרומה וקדשים ואין חייבין עליהן על טומאת מקדש וקדשיו ראה לובן ואודם כאחד שורפין עליהן את התרומה ואת הקדשים אבל אין חייבין עליהן על ביאת מקדש וקדשיו שנאמר מזכר עד נקבה תשלחו עד שיהיה הטומאה טומאת זכר ודאי או טומאת נקבה ודאית וכן הנוגע בלובן ואודם שלו כאחת אינו חייב על טומאת מקדש וקדשיו נגע הוא בעצמו בלובן ואודם שראה ה"ז חייב על ביאת המקדש:
Similarly, even if one touches a zav discharge and uterine bleeding from such a person simultaneously, he is not liable for entering the Temple in a state of impurity or for partaking of sacrificial foods in such a state. If a tumtum and an androgynus himself touched both a zav discharge and uterine bleeding that secreted from him, he is liable for entering the Temple in a state of impurity.זטומטום ואנדרוגינוס נותנין עליהם חומרי האיש וחומרי האשה מטמאין בלובן כאיש ובאודם כאשה וטומאתן בספק לפיכך אין שורפין עליהן תרומה וקדשים ואין חייבין עליהן על טומאת מקדש וקדשיו ראה לובן ואודם כאחד שורפין עליהן את התרומה ואת הקדשים אבל אין חייבין עליהן על ביאת מקדש וקדשיו שנאמר מזכר עד נקבה תשלחו עד שיהיה הטומאה טומאת זכר ודאי או טומאת נקבה ודאית וכן הנוגע בלובן ואודם שלו כאחת אינו חייב על טומאת מקדש וקדשיו נגע הוא בעצמו בלובן ואודם שראה ה"ז חייב על ביאת המקדש:
8 Even the slightest amount of the blood of nidah, the blood of zivah, or the blood of a woman who gave birth imparts impurity when touched or carried, as implied by Leviticus 15:33: "A woman who suffers because of her nidah state and one who experiences a flow...." According to the Oral Tradition, it was taught her secretion imparts impurity like she does.
We already explained with regard to the prohibition of a nidah, that there are five shades of impure bleeding experienced by a woman. If, however, she secretes a green blood-like discharge, it is pure. It does not resemble her saliva or other fluids that she discharges. The difference is that saliva collects and is discharged as drops, while this flows out and descends.חדם הנדה או דם הזבה או דם היולדת מטמא בכל שהוא במגע ובמשא שנאמר והדוה בנדתה והזב מפי השמועה למדו שמדוה כמוה וכבר ביארנו בענין איסור נדה שחמשה דמים טמאים באשה אבל אם ראתה דם ירוק הרי הוא טהור ואינו כמו רוקה ושאר משקין היוצאין ממנה שהרוק מתעגל ויוצא וזה שותת ויורד:
We already explained with regard to the prohibition of a nidah, that there are five shades of impure bleeding experienced by a woman. If, however, she secretes a green blood-like discharge, it is pure. It does not resemble her saliva or other fluids that she discharges. The difference is that saliva collects and is discharged as drops, while this flows out and descends.חדם הנדה או דם הזבה או דם היולדת מטמא בכל שהוא במגע ובמשא שנאמר והדוה בנדתה והזב מפי השמועה למדו שמדוה כמוה וכבר ביארנו בענין איסור נדה שחמשה דמים טמאים באשה אבל אם ראתה דם ירוק הרי הוא טהור ואינו כמו רוקה ושאר משקין היוצאין ממנה שהרוק מתעגל ויוצא וזה שותת ויורד:
9 When a woman gives birth to a child through Cesarean section and uterine blood was released from her body together with the child, that blood is a primary source of impurity like the blood of nidah, childbirth, or zivah. The rationale is that the uterus is a place of impurity for all blood that emerges from it. The woman is ritually pure unless the blood flows out through her vaginal channel.טאשה שיצא הולד מדפנה ויוצא עמו דם מן הדופן הרי אותו דם אב מאבות הטומאות כדם הנדה והלידה והזיבה שהמקור מקומו טמא והאשה טהורה עד שיצא ממנה דם דרך הרחם:
10 When the uterus of a woman is ripped away from its place and falls to the earth, the woman is impure until the evening. Similarly, if the uterus discharged two pearl-like drops of fluid, the woman is impure until the evening. She is, however, not a nidah unless she discharges one of the five types of blood that render her impure.ימקור האשה שנעקר ונפל לארץ האשה טמאה טומאת ערב וכן מקור שהזיע כב' טיפי מרגליות האשה טמאה טומאת ערב אבל אינה נדה עד שתראה אחד מחמשה דמים המטמאין אותה:
11 If a woman discharged one drop of a white fluid, she remains pure, for that certainly comes from outside the uterus.יאהזיעה טיפה אחת הרי האשה טהורה שאינה אלא מחוץ למקור:
12 The discharge of a zav is considered as a primary source of impurity like a zav himself, as implied by Leviticus 15:2: "His discharge is impure." Even the slightest amount of it imparts impurity when touched or when carried.
The first discharge of a zav does not impart impurity when carried. It is considered like semen. This applies whether it was discharged by an adult man or a male child. Similarly, any bed or seat on which such a person sat between the first discharge and the second discharge is pure, for one is not categorized as a zav until he experiences two discharges, as we explained in Hilchot Mechusrei Kapparah. If he experiences one discharge that lasts as long as two, only one who moves the last drop contracts impurity.יבזובו של זב אב מאבות הטומאות כזב שנאמר זובו טמא הוא ומטמא במגע ובמשא בכל שהוא ראיה ראשונה של זב אינה מטמאה במשא והרי היא כשכבת זרע בין מאיש גדול בין מאיש קטן וכן המשכבות והמושבות שישב עליהם משראה ראיה ראשונה עד שראה השניה טהורים שאינו קרוי זב אלא אחר ראיה שנייה כמו שביארנו בהלכות מחוסרי כפרה ראה אחת מרובה כב' אין טמא אלא המסיט טיפה אחרונה:
The first discharge of a zav does not impart impurity when carried. It is considered like semen. This applies whether it was discharged by an adult man or a male child. Similarly, any bed or seat on which such a person sat between the first discharge and the second discharge is pure, for one is not categorized as a zav until he experiences two discharges, as we explained in Hilchot Mechusrei Kapparah. If he experiences one discharge that lasts as long as two, only one who moves the last drop contracts impurity.יבזובו של זב אב מאבות הטומאות כזב שנאמר זובו טמא הוא ומטמא במגע ובמשא בכל שהוא ראיה ראשונה של זב אינה מטמאה במשא והרי היא כשכבת זרע בין מאיש גדול בין מאיש קטן וכן המשכבות והמושבות שישב עליהם משראה ראיה ראשונה עד שראה השניה טהורים שאינו קרוי זב אלא אחר ראיה שנייה כמו שביארנו בהלכות מחוסרי כפרה ראה אחת מרובה כב' אין טמא אלא המסיט טיפה אחרונה:
13 The first zav discharge of a person afflicted by tzara'at imparts impurity when touched or when carried, as implied by Numbers 5:2: "All those afflicted with tzara'at, every zav, and all those impure because of contact with a corpse." The verse establishes an association between a person afflicted with tzara'at and zav in the complete sense of the term. Just as the discharge of a zav in the complete sense of the term imparts impurity when carried, so too, even the first discharge of a person afflicted with tzara'at imparts impurity.יגראיה ראשונה של מצורע מטמא במשא שנאמר כל צרוע וכל זב וכל טמא לנפש הרי הצרוע כזב גמור מה זב גמור זובו מטמא במשא אף מצורע ראייתו הראשונה מטמא במשא:
14 The saliva, semen, and urine of a zav - all three of them are primary source of impurity according to Scriptural Law. Even the smallest amount of each of them imparts impurity when touched or carried. These concepts are derived as follows. With regard to the saliva of a zav, Leviticus 15:8 states: "When a zav will spit upon a pure person,... he shall be impure until the evening." And it is impossible that the urine or the semen of a zav will not have some drops of his zav discharge.ידרוק הזב ושכבת זרעו ומימי רגליו כל אחד משלשתן אב טומאה דין תורה ומטמא בכל שהוא במגע ובמשא הרי הוא אומר ברוק וכי ירוק הזב בטהור ומימי רגליו ושכבת זרעו א"א שלא יהיה בהם ציחצוחי זיבה כל שהוא:
15 The same laws that apply to a zav apply also to a nidah, a woman after childbirth, and a zavah. The saliva and the urine of each of them is a primary source of impurity like that of a zav. Similarly, whenever the term zav is used in these laws, the intent is either a zav or one of the other three.טואחד זב ואחד נדה ויולדת וזבה כל אחד מהן רוקו ומימי רגליו אב טומאה כזב וכן כ"מ שנאמר בהלכות אלו הזב אחד הזב ואחד שאר הארבעה:
16 There are nine types of fluids produced by a zav. Three of them are primary sources of impurity: his saliva, his semen, and his urine. Even the slightest amount of them imparts ritual impurity to a person or an implement, as we explained.
Three of them are considered as a derivative of impurity: tears, blood from a wound, and a woman's milk. Each one of these is considered as an impure fluid that does not impart impurity to humans, but does impart to implements according to Rabbinic Law, as will be explained. And there are three which are pure: sweat, puss, and feces. The laws that apply to these three fluids from a zav and the others like him are the same as when these fluids that are discharged by an ordinary person who is pure.
His phlegm, spittle, and mucus are considered like saliva in all contexts and they are included in the term saliva. When blood flows from the male organ or from the mouth, it is considered as the blood of a wound. If a person sucks a wound and spits out the blood, it imparts impurity like saliva does. For it is impossible that the blood that he sucks will not have drops of saliva.טזתשעה משקין בזב שלשה מהן אב טומאה והן: רוקו ושכבת זרעו ומימי רגליו כל אחד מאלו מטמא אדם וכלים בכל שהוא כמו שביארנו שלשה מהן כולד הטומאה ואלו הן: דמעת עינו ודם מגפתו וחלב האשה כל אחד מאלו כמשקין טמאין שאין מטמאין אדם אבל מטמאין כלים מדברי סופרים כמו שביארנו ושלשה מהן טהורין ואלו הן: זיעתו וליחה סרוחה היוצאים ממנו והריעי הרי אלו שלשה מן הזב וחביריו כמותן משאר האדם כיחו וניעו ורירו ומי האף שלו הרי הן כרוקו לכל דבר ובכלל הרוק הן חשובין דם היוצא מפי אמה ודם השותת מפיו הרי הן בכלל דם מגפתו היה מוצץ ורוקק דם הרי זה מטמא כרוק שהדם שמוצץ א"א לו בלא צחצוחי רוק:
Three of them are considered as a derivative of impurity: tears, blood from a wound, and a woman's milk. Each one of these is considered as an impure fluid that does not impart impurity to humans, but does impart to implements according to Rabbinic Law, as will be explained. And there are three which are pure: sweat, puss, and feces. The laws that apply to these three fluids from a zav and the others like him are the same as when these fluids that are discharged by an ordinary person who is pure.
His phlegm, spittle, and mucus are considered like saliva in all contexts and they are included in the term saliva. When blood flows from the male organ or from the mouth, it is considered as the blood of a wound. If a person sucks a wound and spits out the blood, it imparts impurity like saliva does. For it is impossible that the blood that he sucks will not have drops of saliva.טזתשעה משקין בזב שלשה מהן אב טומאה והן: רוקו ושכבת זרעו ומימי רגליו כל אחד מאלו מטמא אדם וכלים בכל שהוא כמו שביארנו שלשה מהן כולד הטומאה ואלו הן: דמעת עינו ודם מגפתו וחלב האשה כל אחד מאלו כמשקין טמאין שאין מטמאין אדם אבל מטמאין כלים מדברי סופרים כמו שביארנו ושלשה מהן טהורין ואלו הן: זיעתו וליחה סרוחה היוצאים ממנו והריעי הרי אלו שלשה מן הזב וחביריו כמותן משאר האדם כיחו וניעו ורירו ומי האף שלו הרי הן כרוקו לכל דבר ובכלל הרוק הן חשובין דם היוצא מפי אמה ודם השותת מפיו הרי הן בכלל דם מגפתו היה מוצץ ורוקק דם הרי זה מטמא כרוק שהדם שמוצץ א"א לו בלא צחצוחי רוק:
Metamme'ey Mishkav uMoshav - Chapter 2
1 Uterine bleeding of a nidah, a zavah, or a woman in childbirth, imparts impurity whether it is moist or dry. Nevertheless, the discharge of a zav, his saliva, and his semen impart impurity only when moist. If, however, they are overly dry, they do not impart impurity.
To what extent must these substances be dry not to impart impurity? If they would return to their natural state after being soaked in lukewarm water for 24 hours, they impart impurity as if they were moist. If they would not return to their natural state after this, they are considered as having been dried out, even if the water was lukewarm at the outset even though it was not lukewarm at the end of the 24 hour period. All of these matters are part of the received tradition.אדם נדה וזבה ויולדת מטמא לח ויבש אבל זובו של זב ורוקו ושכבת זרעו אינו מטמא אלא כל זמן שהוא לח אבל יבש יותר מדאי אינו מטמא ועד כמה אם שורין אותן בפושרין מעת לעת וחוזר לכמות שהיה הרי זה מטמא בלח אם היו המים פושרין בתחלתן אף על פי שאינן פושרין בסופן וכל הדברים האלו דברי קבלה הן:
2 When flax was spun by a woman in the nidah state, one who moves it is pure. If it was moist, it imparts impurity because of the saliva from her mouth.בפשתן שטוואתו נדה המסיטו טהור ואם היה לח מטמא מפני רוק פיה:
3 When a zav places his mouth on a cup and then changes his mind and decides not to drink from it, one who moves the cup remains pure. If the zav drank even the slightest amount from it, a person who moves it is impure because of the liquid from the mouth of the zav.גזב שהניח פיו על פי הכוס ונמלך שלא לשתותו המסיט את הכוס טהור שתה ממנו הזב כל שהוא המסיטו טמא מפני משקה פי הזב:
4 When a zav bites into a piece of bread or an onion, a person who moves them is considered pure. If he bites into a zucchini or a cucumber, one who moves them is impure, because of the liquid from the mouth of the zav which becomes mixed with them.דזב שנשך את הפת ואת הבצל המסיטן טהור נשך את הקישות והמלפפון המסיטן טמא מפני משקה פי הזב המתערב בהן:
5 When the shells of beans and vetch were cut off by a gentile, one who moves them is impure, because gentiles are considered like zavim in all contexts, as will be explained. The ruling concerning shells in the marketplace depends on the majority.הקליפי פולין וקליפי תורמוסין שקצצן העכו"ם המסיטן טמא שכל עכו"ם כזבים לכל דבריהן כמו שיתבאר הקליפין שבשווקין הולכין בהן אחר הרוב:
6 When impure blood becomes mixed with water, the entire mixture is pure if there is no appearance of blood. If such blood becomes mixed with pure blood and/or with wine, we consider the wine and the blood as if they were water.
Similar laws apply if impure saliva becomes mixed with water. If the saliva remains a viscous entity as is its natural state, it is impure. If it is reduced to nothing in the water and it is no longer visible as a distinct entity, everything is pure. If it becomes mixed with other saliva, we consider the pure saliva as if it was water.
Similarly, when the urine of such an impure person becomes mixed with water, if it is no longer visible as a distinct entity, the entire mixture is pure. If not, it is impure. If it is mixed with wine or pure urine, we consider the wine or the pure urine as if it was water.
If the urine of a Jew becomes mixed with the urine of a gentile, the ruling is determined by the majority. What is implied? When there is a urinal into which both gentiles and Jews would urinate, if the majority of those who use the urinal are gentiles, all its contents are impure. If the majority are Jewish, all its contents are pure. If equal numbers use it, all its contents are impure. Similarly, if the urine of one gentile is mixed with the urine of one Jew, the ruling is determined by the majority.ודם טמא שנתערב במים אם בטלו מראיו הכל טהור נתערב בדם טהור וביין רואין אותו כאילו הוא מים וכן רוק טמא שנתערב במים אם היה קרוש כברייתו הרי זה טמא ואם נמחה במים אם בטלו מראיו הכל טהור נתערב ברוק אחר רואין אותו כאילו הוא מים וכן מי רגליו של טמא שנתערבו במים אם בטלו מראיהן הכל טהור ואם לאו טמא נתערב ביין או במי רגלים טהורין רואין אותו כאילו הוא מים נתערבו במי רגלים של עכו"ם הולכין אחר הרוב כיצד כלי שהיו ישראל ועכו"ם מטילין שם מי רגליהן אם רוב עכו"ם הכל טמא ואם רוב ישראל הכל טהור מחצה למחצה הכל טמא וכן אם נתערב מי רגלי עכו"ם זה במי רגלי ישראל זה הולכין אחר הרוב:
7 Urine can be borrowed from Jews in all situations. We do not suspect that it is from a nidah, for Jewish women were not suspect to save their urine when in the nidah state.זשואלין [כלי] מי רגלים מכ"מ ואין חוששין שמא של נדות הן שלא נחשדו בנות ישראל לכנס את מי רגליהן כשהן נדות:
8 When a urinal into which a zav or a zavah would urinate was washed once or twice, the fluid with which it was washed is deemed impure. After the third washing, whether it was washed with water or other urine, the fluid is pure, because it can be assumed that none of the impure urine remained.חחרס שהיה הזב או הזבה מטילין בו מי רגליהן וכבסו פעם ראשונה ושנייה הרי המשקין שכבסו בהן טמאין ופעם שלישית טהורין בין שכבסו במים בין שכבסו במי רגלים שהרי לא נשאר בה לחלוחית מימי רגלים:
9 When at the conclusion of the seven spotless days she is required to count, a zavah felt that she had already begun to urinate, but nevertheless contained herself, descended to a mikveh immersed herself, and only urinated after the immersion, the status of the urine is in doubt. It is unresolved whether we consider the urine as if it had emerged originally while she was a zavah or after it actually emerged when she is pure. Similarly, if a gentile woman who had already begun to urinate, but nevertheless contained herself, converted, immersed herself, and only urinated after the immersion, the status of the urine is in doubt. It is unresolved whether we consider the urine as if it had emerged originally and it is considered as the urine of a gentile woman or after it actually emerged, it is considered as the urine of pure Jewish women.טזבה שנעקרו מימי רגליה בסוף שבעת ימי הספירה וירדה וטבלה והטילה מים אחר הטבילה הרי הן ספק אם אחר עקירה הולכין וזבה היתה או אחר היציאה שהיא טהורה וכן עכו"ם שנעקרו מימי רגליה ונתגיירה וטבלה והטילה מים אחר שטבלה הרי זה ספק אם אחר עקירה הולכין והרי הן כמי רגלי העכו"ם הטמאים או אחר יציאה והרי הם כמימי רגלי ישראל הטהורים:
10 Canaanite maidservants and servants contract impurity due to zivah, nidah, and childbirth, like Jews do. Gentiles, by contrast, do not contract impurity not through zivah, nidah, or childbirth according to Scriptural Law, as can be inferred from Leviticus 15:2 which states: "Speak to the children of Israel and tell them: 'A man should he experience a discharge.'" Implied is that the children of Israel contract impurity through zivah, but not the gentiles.
Our Sages, however, decreed that all gentiles impart impurity like zavim in all contexts, both males and females, provided the male is nine years old or more and the female is three years old or more. They did not decree that children under these ages contract impurity, for the primary reason for the decree is that a Jewish child will not be involved in sodomy with gentiles and there is no concept of sexual intimacy for children of younger ages.
When this decree was instituted, they did not decree against the semen of a gentile. Instead, the semen of a gentile is pure, as is its status according to Scriptural Law. Why was a decree not instituted to render it impure? To make it known that the gentiles' impurity is of Rabbinic origin. For everyone knows that if their status as zavim was Scriptural in origin, their semen would be impure like the semen of a zav. And since they know a gentile's impurity is of Rabbinic origin, they will not burn terumah and sacrificial food to which they imparted impurity.
Thus we can infer that all of the following: a gentile male's zav discharge, a gentile woman's nidah blood, her zivah blood, and the blood that comes at childbirth, a gentile man and a gentile woman, even though they are pure from any uterine bleeding and discharges, the saliva of gentiles, their urine, the couches on which they lie, the saddles on which they ride, and one who has relations with a gentile woman are all primary sources of impurity according to Rabbinic Law.
Therefore, one is not liable for entering the Temple or partaking of sacrificial food if one contracted impurity from one of these sources, nor is terumah burnt if it contracted impurity from such a source. All of them do, however, impart impurity to people and implements through physical contact and impart impurity to a person when carried as a zav does in all contexts. It is just that the impurity is of Rabbinic origin, as stated above.
Blood from a gentile woman's uterine bleeding is considered as her saliva and her urine and it imparts impurity when moist, but not when dry.יהעבדים מטמאין בזיבה ובנדה ובלידה כישראל אבל העכו"ם אין מטמאין לא בזיבה ולא בנדות ולא בלידות דין תורה שנאמר דברו אל בני ישראל ואמרתם אליהם איש איש כי יהיה זב בני ישראל מטמאין בזיבה ולא העכו"ם וחכמים גזרו על כל העכו"ם שיטמאו כזבים לכל דבריהן זכרים ונקבות והוא שיהיה הזכר בן תשע שנים ויום אחד ולמעלה והנקבה בת שלש שנים ויום אחד ומעלה אבל הקטנים למטה מזמן זה לא גזרו עליהן טומאה שעיקר הגזירה היא כדי שלא יהא תינוק ישראל רגיל אצל העכו"ם במשכב זכור ופחות מזמן זה אין ביאתן ביאה בעת שגזרו עליהן לא גזרו על שכבת זרע שלהן אלא שכבת זרעו של עכו"ם טהורה כדין תורה ומפני מה לא גזרו עליה טומאה כדי להודיע שטומאתן מד"ס שהרי הכל יודעין שאילו היו זבין דין תורה היתה שכבת זרעם אב הטומאה כשכבת זרע הזב ומאחר שיודעין בטומאתן שהיתה מד"ס לא יבואו לשרוף עליה תרומה וקדשים נמצאת למד שזובו של עכו"ם ודם נדה או דם זיבה ולידה של בת עכו"ם ובת עכו"ם ועכו"ם עצמן אע"פ שהם נקיים מן התורה מדם הזב ורוק העכו"ם ומימי רגליהן ומשכבן ומרכבן ובועל עכו"ם כל אחד מאלו אב טומאה מד"ס לפיכך אין חייבין עליהן על ביאת מקדש וקדשיו ואין שורפין עליהן את התרומה וכולן מטמאין אדם וכלים במגע ומטמאין אדם במשא כזב לכל דבר אלא שהטומאה מדבריהן כמו שביארנו ודם הנכרית כרוקה וכמימי רגליה מטמא לח ואינו מטמא יבש:
1 Uterine bleeding of a nidah, a zavah, or a woman in childbirth, imparts impurity whether it is moist or dry. Nevertheless, the discharge of a zav, his saliva, and his semen impart impurity only when moist. If, however, they are overly dry, they do not impart impurity.
To what extent must these substances be dry not to impart impurity? If they would return to their natural state after being soaked in lukewarm water for 24 hours, they impart impurity as if they were moist. If they would not return to their natural state after this, they are considered as having been dried out, even if the water was lukewarm at the outset even though it was not lukewarm at the end of the 24 hour period. All of these matters are part of the received tradition.אדם נדה וזבה ויולדת מטמא לח ויבש אבל זובו של זב ורוקו ושכבת זרעו אינו מטמא אלא כל זמן שהוא לח אבל יבש יותר מדאי אינו מטמא ועד כמה אם שורין אותן בפושרין מעת לעת וחוזר לכמות שהיה הרי זה מטמא בלח אם היו המים פושרין בתחלתן אף על פי שאינן פושרין בסופן וכל הדברים האלו דברי קבלה הן:
To what extent must these substances be dry not to impart impurity? If they would return to their natural state after being soaked in lukewarm water for 24 hours, they impart impurity as if they were moist. If they would not return to their natural state after this, they are considered as having been dried out, even if the water was lukewarm at the outset even though it was not lukewarm at the end of the 24 hour period. All of these matters are part of the received tradition.אדם נדה וזבה ויולדת מטמא לח ויבש אבל זובו של זב ורוקו ושכבת זרעו אינו מטמא אלא כל זמן שהוא לח אבל יבש יותר מדאי אינו מטמא ועד כמה אם שורין אותן בפושרין מעת לעת וחוזר לכמות שהיה הרי זה מטמא בלח אם היו המים פושרין בתחלתן אף על פי שאינן פושרין בסופן וכל הדברים האלו דברי קבלה הן:
2 When flax was spun by a woman in the nidah state, one who moves it is pure. If it was moist, it imparts impurity because of the saliva from her mouth.בפשתן שטוואתו נדה המסיטו טהור ואם היה לח מטמא מפני רוק פיה:
3 When a zav places his mouth on a cup and then changes his mind and decides not to drink from it, one who moves the cup remains pure. If the zav drank even the slightest amount from it, a person who moves it is impure because of the liquid from the mouth of the zav.גזב שהניח פיו על פי הכוס ונמלך שלא לשתותו המסיט את הכוס טהור שתה ממנו הזב כל שהוא המסיטו טמא מפני משקה פי הזב:
4 When a zav bites into a piece of bread or an onion, a person who moves them is considered pure. If he bites into a zucchini or a cucumber, one who moves them is impure, because of the liquid from the mouth of the zav which becomes mixed with them.דזב שנשך את הפת ואת הבצל המסיטן טהור נשך את הקישות והמלפפון המסיטן טמא מפני משקה פי הזב המתערב בהן:
5 When the shells of beans and vetch were cut off by a gentile, one who moves them is impure, because gentiles are considered like zavim in all contexts, as will be explained. The ruling concerning shells in the marketplace depends on the majority.הקליפי פולין וקליפי תורמוסין שקצצן העכו"ם המסיטן טמא שכל עכו"ם כזבים לכל דבריהן כמו שיתבאר הקליפין שבשווקין הולכין בהן אחר הרוב:
6 When impure blood becomes mixed with water, the entire mixture is pure if there is no appearance of blood. If such blood becomes mixed with pure blood and/or with wine, we consider the wine and the blood as if they were water.
Similar laws apply if impure saliva becomes mixed with water. If the saliva remains a viscous entity as is its natural state, it is impure. If it is reduced to nothing in the water and it is no longer visible as a distinct entity, everything is pure. If it becomes mixed with other saliva, we consider the pure saliva as if it was water.
Similarly, when the urine of such an impure person becomes mixed with water, if it is no longer visible as a distinct entity, the entire mixture is pure. If not, it is impure. If it is mixed with wine or pure urine, we consider the wine or the pure urine as if it was water.
If the urine of a Jew becomes mixed with the urine of a gentile, the ruling is determined by the majority. What is implied? When there is a urinal into which both gentiles and Jews would urinate, if the majority of those who use the urinal are gentiles, all its contents are impure. If the majority are Jewish, all its contents are pure. If equal numbers use it, all its contents are impure. Similarly, if the urine of one gentile is mixed with the urine of one Jew, the ruling is determined by the majority.ודם טמא שנתערב במים אם בטלו מראיו הכל טהור נתערב בדם טהור וביין רואין אותו כאילו הוא מים וכן רוק טמא שנתערב במים אם היה קרוש כברייתו הרי זה טמא ואם נמחה במים אם בטלו מראיו הכל טהור נתערב ברוק אחר רואין אותו כאילו הוא מים וכן מי רגליו של טמא שנתערבו במים אם בטלו מראיהן הכל טהור ואם לאו טמא נתערב ביין או במי רגלים טהורין רואין אותו כאילו הוא מים נתערבו במי רגלים של עכו"ם הולכין אחר הרוב כיצד כלי שהיו ישראל ועכו"ם מטילין שם מי רגליהן אם רוב עכו"ם הכל טמא ואם רוב ישראל הכל טהור מחצה למחצה הכל טמא וכן אם נתערב מי רגלי עכו"ם זה במי רגלי ישראל זה הולכין אחר הרוב:
Similar laws apply if impure saliva becomes mixed with water. If the saliva remains a viscous entity as is its natural state, it is impure. If it is reduced to nothing in the water and it is no longer visible as a distinct entity, everything is pure. If it becomes mixed with other saliva, we consider the pure saliva as if it was water.
Similarly, when the urine of such an impure person becomes mixed with water, if it is no longer visible as a distinct entity, the entire mixture is pure. If not, it is impure. If it is mixed with wine or pure urine, we consider the wine or the pure urine as if it was water.
If the urine of a Jew becomes mixed with the urine of a gentile, the ruling is determined by the majority. What is implied? When there is a urinal into which both gentiles and Jews would urinate, if the majority of those who use the urinal are gentiles, all its contents are impure. If the majority are Jewish, all its contents are pure. If equal numbers use it, all its contents are impure. Similarly, if the urine of one gentile is mixed with the urine of one Jew, the ruling is determined by the majority.ודם טמא שנתערב במים אם בטלו מראיו הכל טהור נתערב בדם טהור וביין רואין אותו כאילו הוא מים וכן רוק טמא שנתערב במים אם היה קרוש כברייתו הרי זה טמא ואם נמחה במים אם בטלו מראיו הכל טהור נתערב ברוק אחר רואין אותו כאילו הוא מים וכן מי רגליו של טמא שנתערבו במים אם בטלו מראיהן הכל טהור ואם לאו טמא נתערב ביין או במי רגלים טהורין רואין אותו כאילו הוא מים נתערבו במי רגלים של עכו"ם הולכין אחר הרוב כיצד כלי שהיו ישראל ועכו"ם מטילין שם מי רגליהן אם רוב עכו"ם הכל טמא ואם רוב ישראל הכל טהור מחצה למחצה הכל טמא וכן אם נתערב מי רגלי עכו"ם זה במי רגלי ישראל זה הולכין אחר הרוב:
7 Urine can be borrowed from Jews in all situations. We do not suspect that it is from a nidah, for Jewish women were not suspect to save their urine when in the nidah state.זשואלין [כלי] מי רגלים מכ"מ ואין חוששין שמא של נדות הן שלא נחשדו בנות ישראל לכנס את מי רגליהן כשהן נדות:
8 When a urinal into which a zav or a zavah would urinate was washed once or twice, the fluid with which it was washed is deemed impure. After the third washing, whether it was washed with water or other urine, the fluid is pure, because it can be assumed that none of the impure urine remained.חחרס שהיה הזב או הזבה מטילין בו מי רגליהן וכבסו פעם ראשונה ושנייה הרי המשקין שכבסו בהן טמאין ופעם שלישית טהורין בין שכבסו במים בין שכבסו במי רגלים שהרי לא נשאר בה לחלוחית מימי רגלים:
9 When at the conclusion of the seven spotless days she is required to count, a zavah felt that she had already begun to urinate, but nevertheless contained herself, descended to a mikveh immersed herself, and only urinated after the immersion, the status of the urine is in doubt. It is unresolved whether we consider the urine as if it had emerged originally while she was a zavah or after it actually emerged when she is pure. Similarly, if a gentile woman who had already begun to urinate, but nevertheless contained herself, converted, immersed herself, and only urinated after the immersion, the status of the urine is in doubt. It is unresolved whether we consider the urine as if it had emerged originally and it is considered as the urine of a gentile woman or after it actually emerged, it is considered as the urine of pure Jewish women.טזבה שנעקרו מימי רגליה בסוף שבעת ימי הספירה וירדה וטבלה והטילה מים אחר הטבילה הרי הן ספק אם אחר עקירה הולכין וזבה היתה או אחר היציאה שהיא טהורה וכן עכו"ם שנעקרו מימי רגליה ונתגיירה וטבלה והטילה מים אחר שטבלה הרי זה ספק אם אחר עקירה הולכין והרי הן כמי רגלי העכו"ם הטמאים או אחר יציאה והרי הם כמימי רגלי ישראל הטהורים:
10 Canaanite maidservants and servants contract impurity due to zivah, nidah, and childbirth, like Jews do. Gentiles, by contrast, do not contract impurity not through zivah, nidah, or childbirth according to Scriptural Law, as can be inferred from Leviticus 15:2 which states: "Speak to the children of Israel and tell them: 'A man should he experience a discharge.'" Implied is that the children of Israel contract impurity through zivah, but not the gentiles.
Our Sages, however, decreed that all gentiles impart impurity like zavim in all contexts, both males and females, provided the male is nine years old or more and the female is three years old or more. They did not decree that children under these ages contract impurity, for the primary reason for the decree is that a Jewish child will not be involved in sodomy with gentiles and there is no concept of sexual intimacy for children of younger ages.
When this decree was instituted, they did not decree against the semen of a gentile. Instead, the semen of a gentile is pure, as is its status according to Scriptural Law. Why was a decree not instituted to render it impure? To make it known that the gentiles' impurity is of Rabbinic origin. For everyone knows that if their status as zavim was Scriptural in origin, their semen would be impure like the semen of a zav. And since they know a gentile's impurity is of Rabbinic origin, they will not burn terumah and sacrificial food to which they imparted impurity.
Thus we can infer that all of the following: a gentile male's zav discharge, a gentile woman's nidah blood, her zivah blood, and the blood that comes at childbirth, a gentile man and a gentile woman, even though they are pure from any uterine bleeding and discharges, the saliva of gentiles, their urine, the couches on which they lie, the saddles on which they ride, and one who has relations with a gentile woman are all primary sources of impurity according to Rabbinic Law.
Therefore, one is not liable for entering the Temple or partaking of sacrificial food if one contracted impurity from one of these sources, nor is terumah burnt if it contracted impurity from such a source. All of them do, however, impart impurity to people and implements through physical contact and impart impurity to a person when carried as a zav does in all contexts. It is just that the impurity is of Rabbinic origin, as stated above.
Blood from a gentile woman's uterine bleeding is considered as her saliva and her urine and it imparts impurity when moist, but not when dry.יהעבדים מטמאין בזיבה ובנדה ובלידה כישראל אבל העכו"ם אין מטמאין לא בזיבה ולא בנדות ולא בלידות דין תורה שנאמר דברו אל בני ישראל ואמרתם אליהם איש איש כי יהיה זב בני ישראל מטמאין בזיבה ולא העכו"ם וחכמים גזרו על כל העכו"ם שיטמאו כזבים לכל דבריהן זכרים ונקבות והוא שיהיה הזכר בן תשע שנים ויום אחד ולמעלה והנקבה בת שלש שנים ויום אחד ומעלה אבל הקטנים למטה מזמן זה לא גזרו עליהן טומאה שעיקר הגזירה היא כדי שלא יהא תינוק ישראל רגיל אצל העכו"ם במשכב זכור ופחות מזמן זה אין ביאתן ביאה בעת שגזרו עליהן לא גזרו על שכבת זרע שלהן אלא שכבת זרעו של עכו"ם טהורה כדין תורה ומפני מה לא גזרו עליה טומאה כדי להודיע שטומאתן מד"ס שהרי הכל יודעין שאילו היו זבין דין תורה היתה שכבת זרעם אב הטומאה כשכבת זרע הזב ומאחר שיודעין בטומאתן שהיתה מד"ס לא יבואו לשרוף עליה תרומה וקדשים נמצאת למד שזובו של עכו"ם ודם נדה או דם זיבה ולידה של בת עכו"ם ובת עכו"ם ועכו"ם עצמן אע"פ שהם נקיים מן התורה מדם הזב ורוק העכו"ם ומימי רגליהן ומשכבן ומרכבן ובועל עכו"ם כל אחד מאלו אב טומאה מד"ס לפיכך אין חייבין עליהן על ביאת מקדש וקדשיו ואין שורפין עליהן את התרומה וכולן מטמאין אדם וכלים במגע ומטמאין אדם במשא כזב לכל דבר אלא שהטומאה מדבריהן כמו שביארנו ודם הנכרית כרוקה וכמימי רגליה מטמא לח ואינו מטמא יבש:
Our Sages, however, decreed that all gentiles impart impurity like zavim in all contexts, both males and females, provided the male is nine years old or more and the female is three years old or more. They did not decree that children under these ages contract impurity, for the primary reason for the decree is that a Jewish child will not be involved in sodomy with gentiles and there is no concept of sexual intimacy for children of younger ages.
When this decree was instituted, they did not decree against the semen of a gentile. Instead, the semen of a gentile is pure, as is its status according to Scriptural Law. Why was a decree not instituted to render it impure? To make it known that the gentiles' impurity is of Rabbinic origin. For everyone knows that if their status as zavim was Scriptural in origin, their semen would be impure like the semen of a zav. And since they know a gentile's impurity is of Rabbinic origin, they will not burn terumah and sacrificial food to which they imparted impurity.
Thus we can infer that all of the following: a gentile male's zav discharge, a gentile woman's nidah blood, her zivah blood, and the blood that comes at childbirth, a gentile man and a gentile woman, even though they are pure from any uterine bleeding and discharges, the saliva of gentiles, their urine, the couches on which they lie, the saddles on which they ride, and one who has relations with a gentile woman are all primary sources of impurity according to Rabbinic Law.
Therefore, one is not liable for entering the Temple or partaking of sacrificial food if one contracted impurity from one of these sources, nor is terumah burnt if it contracted impurity from such a source. All of them do, however, impart impurity to people and implements through physical contact and impart impurity to a person when carried as a zav does in all contexts. It is just that the impurity is of Rabbinic origin, as stated above.
Blood from a gentile woman's uterine bleeding is considered as her saliva and her urine and it imparts impurity when moist, but not when dry.יהעבדים מטמאין בזיבה ובנדה ובלידה כישראל אבל העכו"ם אין מטמאין לא בזיבה ולא בנדות ולא בלידות דין תורה שנאמר דברו אל בני ישראל ואמרתם אליהם איש איש כי יהיה זב בני ישראל מטמאין בזיבה ולא העכו"ם וחכמים גזרו על כל העכו"ם שיטמאו כזבים לכל דבריהן זכרים ונקבות והוא שיהיה הזכר בן תשע שנים ויום אחד ולמעלה והנקבה בת שלש שנים ויום אחד ומעלה אבל הקטנים למטה מזמן זה לא גזרו עליהן טומאה שעיקר הגזירה היא כדי שלא יהא תינוק ישראל רגיל אצל העכו"ם במשכב זכור ופחות מזמן זה אין ביאתן ביאה בעת שגזרו עליהן לא גזרו על שכבת זרע שלהן אלא שכבת זרעו של עכו"ם טהורה כדין תורה ומפני מה לא גזרו עליה טומאה כדי להודיע שטומאתן מד"ס שהרי הכל יודעין שאילו היו זבין דין תורה היתה שכבת זרעם אב הטומאה כשכבת זרע הזב ומאחר שיודעין בטומאתן שהיתה מד"ס לא יבואו לשרוף עליה תרומה וקדשים נמצאת למד שזובו של עכו"ם ודם נדה או דם זיבה ולידה של בת עכו"ם ובת עכו"ם ועכו"ם עצמן אע"פ שהם נקיים מן התורה מדם הזב ורוק העכו"ם ומימי רגליהן ומשכבן ומרכבן ובועל עכו"ם כל אחד מאלו אב טומאה מד"ס לפיכך אין חייבין עליהן על ביאת מקדש וקדשיו ואין שורפין עליהן את התרומה וכולן מטמאין אדם וכלים במגע ומטמאין אדם במשא כזב לכל דבר אלא שהטומאה מדבריהן כמו שביארנו ודם הנכרית כרוקה וכמימי רגליה מטמא לח ואינו מטמא יבש:
Metamme'ey Mishkav uMoshav - Chapter 3
1 A person who has intimate relations with a nidah is impure like she is. He is one of the primary sources of impurity according to Scriptural Law. He imparts impurity to keilim by touching them and imparts impurity to people through carrying, touching, and moving, and he imparts impurity to the surface on which he lies or rides like a nidah does.אבועל נדה כנדה שהוא אב מאבות הטומאה של תורה מטמא כלים במגע ומטמא אדם במשא ובמגע ומטמא בהיסט ומטמא משכב ומרכב כנדה:
2 The status of the impurity imparted by a man who was intimate with a nidah to a surface on which one lies or rides is not the same as that imparted by a nidah to a surface on which one lies or rides. For a surface on which one lies or rides that was stepped on by a nidah is a primary source of ritual impurity. In contrast, a surface on which one lies or rides that was stepped on by a man who was intimate with a nidah is a derivative of ritual impurity like keilim that he touched which do not impart impurity to other people or to other keilim, only to foods and liquids.
Why is the impurity that he imparts of a lesser status than the impurity that she imparts? Because with regard to a man who was intimate with a nidah, Leviticus 15:24 states: "Her nidah impurity will be imparted to him and he will be impure for seven days" and continues: "Any surface on which he lies shall be impure." Now, since it is stated: "Her nidah impurity will be imparted to him," would it not be obvious that he imparts impurity to a surface on which one lies? Why then was it stated? According to the Oral Tradition, it was taught that the Torah removed it from the severe category of impurity in which it imparts impurity to people and keilim and placed it in a lesser category in which a surface on which he lies is a derivative and does not impart impurity to people and keilim, only to foods and liquids like other derivatives of impurity.באין משכב בועל נדה ומרכבו כמשכב נדה ומרכבה שהמשכב או המרכב שדרסה עליו נדה אב מאבות הטומאה ומשכב בועל נדה ומרכבו ולד טומאה ככלים שנוגע בהן שאינן מטמאין אדם ולא כלים אלא אוכלין ומשקין בלבד ולמה נגרעה טומאת משכבו מטומאת משכבה מפני שנאמר בבועל נדה ותהי נדתה עליו וטמא שבעת ימים ונאמר בו כל המשכב אשר ישכב עליו יטמא מאחר שנאמר ותהי נדתה עליו איני יודע שהוא מטמא משכב ולמה נאמר מפי השמועה למדו שהכתוב נתקו מטומאה חמורה מלטמא אדם וכלים ותלאו בטומאה קלה שיהיה משכבו ולד ולא יטמא אדם וכלים אלא אוכלין ומשקין בלבד כשאר ולדות הטומאות:
3 A man contracts the impurity of one who is intimate with a nidah or a zavah when he is intimate with such a woman or if he is intimate with a woman who is watching one day because of a day of impurity, or a woman after childbirth, whether the two engaged in vaginal or anal intercourse, whether he inserted only the corona or inserted the entire male organ, and whether it was an adult male who was intimate with a minor or a male minor who was intimate with an adult woman.
When does the above apply? When the male involved is at least nine years old and the woman involved at least three years old. If, however, either is younger than this, the male does not contract the impurity of one who has relations with a nidah, only that of one who touches a woman in the nidah state. His impurity is thus considered a derivative; he is not a primary source. Similarly, one who sodomizes a zav is considered as one who touches a zav. Also, the same laws that apply to one who touches a zav apply to a woman who is intimate with such a person.גאחד הבא על הנדה או על שומרת יום כנגד יום או על היולדת [בין כדרכן בין שלא כדרכן] אחד המערה ואחד הגומר בין גדול שבא על הקטנה בין קטן שבא על הגדולה מתטמא משום בועל נדה במה דברים אמורים כשהיה הבועל בן ט' שנים ויום אחד והנבעלת היתה בת שלש שנים ויום אחד אבל פחות מכאן אינו מתטמא משום בועל נדה אלא משום נוגע בנדה בלבד שהוא ולד ואינו אב וכן בועל הזב הרי הוא כנוגע בו ואחד הנוגע בזב או הנבעלת מן הזב:
4 All of the following - nidah, a zavah, a woman who is watching one day because of a day of impurity, or a woman after childbirth even if she did not experience uterine bleeding - contract impurity retroactively for a twenty-four hour period or until the last vaginal inspection the woman made. This is referred to as the twenty-four period of a nidah.
What is implied? A woman who did not have a fixed time when she would menstruate was pure. She made a vaginal inspection in the morning and found that she was pure. At noon, she made another vaginal inspection and discovered blood. Accordingly, any ritually pure entities that she touched between the first inspection and the second inspection are impure retroactively. Similarly, if she made a vaginal inspection one day and found herself pure and made another inspection two or three days afterwards and discovered uterine bleeding, all of the articles she touched within twenty-four hours before the inspection during which she discovered the bleeding are considered as impure retroactively.
A checking cloth used after intimacy is considered as a vaginal inspection, but one used before intimacy is not, because she does not make a thorough inspection with it.דהנדה והזבה ושומרת יום כנגד יום והיולדת אף על פי שלא ראתה דם כולם מטמאות למפרע מעת לעת או מפקידה לפקידה וזהו הנקרא מעת לעת שבנדה כיצד אשה שהיתה טהורה ואין לה וסת ובדקה עצמה בשחרית ומצאה טהורה ובחצי היום בדקה עצמה ומצאה דם הרי כל הטהרות שעשתה משעת פקידה ראשונה עד שעת פקידה שניה טמאות למפרע וכן אם בדקה היום ומצאה טהורה ולאחר שנים או ג' ימים בדקה ומצאה דם כל הטהרות שעשתה מעת שבדקה ומצאה דם עד כ"ד שעות טמאות למפרע ועד שלאחר התשמיש הרי הוא כפקידה ושלפני התשמיש אינו כפקידה מפני שאינה בודקת בו יפה:
5 A woman who has a fixed time when she menstruates and discovers uterine bleeding at that time is impure only from that time onward. She is not impure retroactively. If the fixed time when she menstruates arrives and she did not inspect herself and then inspected herself after the passage of several days and discovered uterine bleeding, she is considered as impure retroactively and is assumed to be a nidah from the fixed time that she usually menstruates. This is the impurity associated with the fixed time for menstruation referred to universally.
If the woman discovered that she was pure when she inspected herself after her fixed time for menstruation, she is pure.האשה שיש לה וסת וראתה דם בשעת וסתה דיה שעתה ואינה טמאה למפרע הגיע שעת וסתה ולא בדקה עצמה ולאחר ימים בדקה עצמה ומצאה דם הרי זו טמאה למפרע והרי היא בחזקת נדה משעת וסתה וזו היא טומאת וסתות האמורה בכל מקום ואם מצאה עצמה טהורה כשבדקה אחר הוסת הרי זו טהורה:
6 Whenever a woman has a fixed time during which she menstruates, she will also experience physical symptoms at the onset of menstruation, e.g., she will yawn, sneeze, feel heaviness and strain at the opening to her stomach and lower body, become overcome by trembling, or feel that her head and limbs are heavy, or the like.
There are women whose pattern is to experience bleeding immediately after one of these physical symptoms begins. And there are other women who will wait, and continue experiencing these symptoms for an hour or two and experience bleeding only at the end of the expected time. When a woman's pattern is to experience bleeding at the beginning of the expected time, any pure articles she touches during the expected time are impure. If her pattern is to experience bleeding at the end of the expected time, any pure articles she touches during the expected time are pure. She is only concerned about the articles she touched from the time she is accustomed to experience bleeding until she actually discovers bleeding.וכל אשה שיש לה וסת תרגיש בעצמה מפהקת או מתעטשת או חוששת פי כריסה ושיפולי מעיה או אחזה צמרורית או ראשה כבד עליה או איבריה כבדין וכיוצא באלו ויש אשה שדרכה לראות בעת שיתחיל בה מקרה אחד מאלו מיד בתחילתו ויש אשה שתמתין במקרה זה שעה או שתים ואחר כך תראה הדם בסוף הוסת היתה למודה להיות רואה בתחילת הוסת כל הטהרות שעשתה בתוך הוסת טמאות היתה למודה להיות רואה בסוף הוסת כל הטהרות שעשתה בתוך הוסת טהורות ואינה חוששת אלא משעה שדרכה לראות עד עת שמצאה דם:
7 When a woman discovers a bloodstain, she is retroactively impure until the time she made an inspection. Similarly, a garment on which a stain was discovered is retroactively impure.
Until when? Until such a time concerning which the woman says: "I checked this garment and it did not have a bloodstain." Even if she washed the garment, but did not inspect it, it is impure retroactively from before she washed it until the time when it was inspected. Even if a moist stain was found, she is considered impure retroactively until the time she made an inspection. The rationale is that there is reason to say that it was there previously and now water fell upon it and caused it to become moist.זהרואה כתם טמאה למפרע עד עת הפקידה וכן הבגד שנמצא עליו הכתם טמא למפרע ועד כמה עד שתאמר בדקתי החלוק הזה ולא היה עליו כתם אפילו כבסתו ולא בדקתו טמא מקודם הכיבוס למפרע עד שעת בדיקה ואפילו נמצא הכתם לח הרי זה מטמא למפרע עד שעת הבדיקה שאני אומר מימים היה שם ועתה נפלו עליו מים ונעשה לח:
8 A bloodstain discovered by any of the women who are impure only from the time they discover uterine bleeding onward is equivalent to the discovery of uterine bleeding and does not cause her to contract impurity retroactively.
Any of the women who contract impurity retroactively, whether they discovered uterine bleeding or a bloodstain, also impart impurity retroactively to surfaces upon which one lies or rides, causing them to impart impurity to a person or to garments. Similarly, their saliva and urine impart impurity retroactively. They even impart impurity retroactively to an earthenware container that is sealed closed.
They do not, however, impart the severe impurity associated with intimacy with a nidah to a man who is intimate with them. He is considered only as if he touched them. Whenever a woman discovers a bloodstain, a man who is intimate with her after she discovered the stain is considered impure as one who was intimate with a nidah.חוכל הנשים שדיין שעתן כתמן כראייתן ואינו מטמא אותן למפרע כל אלו הנשים הטמאות למפרע בין ראתה דם בין מצאתה כתם מטמאות משכב ומרכב למפרע לטמא אדם ובגדים וכן רוקן ומימי רגליהן טמאין למפרע ואפילו כלי חרש המוקף צמיד פתיל מטמאות אותן למפרע אבל אינן מטמאות את הבועל למפרע משום בועל נדה אלא משום נוגע בלבד אבל הרואה כתם הבועל אותה מאחר שנמצאת הכתם טמא משום בועל נדה:
9 When a fetus sticks out his hand from the womb of a pregnant woman, his mother contracts the impurity of a woman who gave birth.
The impurity of a woman whose fetus sticks out its hand, the impurity imposed retroactively for 24 hours or until the previous inspection that was mentioned, the impurity associated with the fixed time when a woman usually menstruates, and the ritual impurity associated with bloodstains are all Rabbinic decrees and were instituted because of a doubt. Therefore terumah and sacrificial foods are not burnt because of them. Instead, the ruling concerning them is held in abeyance. Similarly, the ruling concerning ordinary foods that were treated with the sanctity associated with sacrificial foods that contracted impurity from one of these sources is held in abeyance. Nevertheless, ordinary food that is treated with the sanctity associated with terumah and ordinary food from which challah has not yet been separated do not contract impurity from any of these sources, for they are Rabbinic decrees.
Thus one can conclude that: all of these women mentioned previously in this halachah, an object on which one lies or rides to which they imparted impurity, their saliva, their urine, one who is intimate with a woman who discovered a bloodstain after the bloodstain was discovered, one who was intimate with a woman after the fetus stuck out a limb and then returned it, are all primary sources of impurity according to Rabbinic decree.טמעוברת שהוציא העובר את ידו והחזירה אמו טמאה לידה וטומאת יולדת (י"ד) וטומאת מעת לעת או מפקידה לפקידה למפרע כמו שביארנו וטומאת וסתות וטומאת כתמים הכל מדברי סופרים וטומאתן מספק לפיכך אין שורפין עליהן תרומה וקדשים אלא תולין וכן חולין שנעשו על טהרת הקדש שנטמאו באלו תולין אבל הנעשים על טהרת התרומה וחולין הטבולין לחלה אין מתטמאין בכל אלו הטומאות שהן מדבריהן נמצאת אומר שכל אחת מאלו הנשים ומשכבן ומרכבן ורוקן ומימי רגליהן ובועל רואה כתם מאחר שנמצא הכתם ובועל יולדת מאחר שיצא האבר וחזר כולן אבות טומאות מדברי סופרים:
· Hayom Yom
Daily Study: Hayom Yom
1 A person who has intimate relations with a nidah is impure like she is. He is one of the primary sources of impurity according to Scriptural Law. He imparts impurity to keilim by touching them and imparts impurity to people through carrying, touching, and moving, and he imparts impurity to the surface on which he lies or rides like a nidah does.אבועל נדה כנדה שהוא אב מאבות הטומאה של תורה מטמא כלים במגע ומטמא אדם במשא ובמגע ומטמא בהיסט ומטמא משכב ומרכב כנדה:
2 The status of the impurity imparted by a man who was intimate with a nidah to a surface on which one lies or rides is not the same as that imparted by a nidah to a surface on which one lies or rides. For a surface on which one lies or rides that was stepped on by a nidah is a primary source of ritual impurity. In contrast, a surface on which one lies or rides that was stepped on by a man who was intimate with a nidah is a derivative of ritual impurity like keilim that he touched which do not impart impurity to other people or to other keilim, only to foods and liquids.
Why is the impurity that he imparts of a lesser status than the impurity that she imparts? Because with regard to a man who was intimate with a nidah, Leviticus 15:24 states: "Her nidah impurity will be imparted to him and he will be impure for seven days" and continues: "Any surface on which he lies shall be impure." Now, since it is stated: "Her nidah impurity will be imparted to him," would it not be obvious that he imparts impurity to a surface on which one lies? Why then was it stated? According to the Oral Tradition, it was taught that the Torah removed it from the severe category of impurity in which it imparts impurity to people and keilim and placed it in a lesser category in which a surface on which he lies is a derivative and does not impart impurity to people and keilim, only to foods and liquids like other derivatives of impurity.באין משכב בועל נדה ומרכבו כמשכב נדה ומרכבה שהמשכב או המרכב שדרסה עליו נדה אב מאבות הטומאה ומשכב בועל נדה ומרכבו ולד טומאה ככלים שנוגע בהן שאינן מטמאין אדם ולא כלים אלא אוכלין ומשקין בלבד ולמה נגרעה טומאת משכבו מטומאת משכבה מפני שנאמר בבועל נדה ותהי נדתה עליו וטמא שבעת ימים ונאמר בו כל המשכב אשר ישכב עליו יטמא מאחר שנאמר ותהי נדתה עליו איני יודע שהוא מטמא משכב ולמה נאמר מפי השמועה למדו שהכתוב נתקו מטומאה חמורה מלטמא אדם וכלים ותלאו בטומאה קלה שיהיה משכבו ולד ולא יטמא אדם וכלים אלא אוכלין ומשקין בלבד כשאר ולדות הטומאות:
Why is the impurity that he imparts of a lesser status than the impurity that she imparts? Because with regard to a man who was intimate with a nidah, Leviticus 15:24 states: "Her nidah impurity will be imparted to him and he will be impure for seven days" and continues: "Any surface on which he lies shall be impure." Now, since it is stated: "Her nidah impurity will be imparted to him," would it not be obvious that he imparts impurity to a surface on which one lies? Why then was it stated? According to the Oral Tradition, it was taught that the Torah removed it from the severe category of impurity in which it imparts impurity to people and keilim and placed it in a lesser category in which a surface on which he lies is a derivative and does not impart impurity to people and keilim, only to foods and liquids like other derivatives of impurity.באין משכב בועל נדה ומרכבו כמשכב נדה ומרכבה שהמשכב או המרכב שדרסה עליו נדה אב מאבות הטומאה ומשכב בועל נדה ומרכבו ולד טומאה ככלים שנוגע בהן שאינן מטמאין אדם ולא כלים אלא אוכלין ומשקין בלבד ולמה נגרעה טומאת משכבו מטומאת משכבה מפני שנאמר בבועל נדה ותהי נדתה עליו וטמא שבעת ימים ונאמר בו כל המשכב אשר ישכב עליו יטמא מאחר שנאמר ותהי נדתה עליו איני יודע שהוא מטמא משכב ולמה נאמר מפי השמועה למדו שהכתוב נתקו מטומאה חמורה מלטמא אדם וכלים ותלאו בטומאה קלה שיהיה משכבו ולד ולא יטמא אדם וכלים אלא אוכלין ומשקין בלבד כשאר ולדות הטומאות:
3 A man contracts the impurity of one who is intimate with a nidah or a zavah when he is intimate with such a woman or if he is intimate with a woman who is watching one day because of a day of impurity, or a woman after childbirth, whether the two engaged in vaginal or anal intercourse, whether he inserted only the corona or inserted the entire male organ, and whether it was an adult male who was intimate with a minor or a male minor who was intimate with an adult woman.
When does the above apply? When the male involved is at least nine years old and the woman involved at least three years old. If, however, either is younger than this, the male does not contract the impurity of one who has relations with a nidah, only that of one who touches a woman in the nidah state. His impurity is thus considered a derivative; he is not a primary source. Similarly, one who sodomizes a zav is considered as one who touches a zav. Also, the same laws that apply to one who touches a zav apply to a woman who is intimate with such a person.גאחד הבא על הנדה או על שומרת יום כנגד יום או על היולדת [בין כדרכן בין שלא כדרכן] אחד המערה ואחד הגומר בין גדול שבא על הקטנה בין קטן שבא על הגדולה מתטמא משום בועל נדה במה דברים אמורים כשהיה הבועל בן ט' שנים ויום אחד והנבעלת היתה בת שלש שנים ויום אחד אבל פחות מכאן אינו מתטמא משום בועל נדה אלא משום נוגע בנדה בלבד שהוא ולד ואינו אב וכן בועל הזב הרי הוא כנוגע בו ואחד הנוגע בזב או הנבעלת מן הזב:
When does the above apply? When the male involved is at least nine years old and the woman involved at least three years old. If, however, either is younger than this, the male does not contract the impurity of one who has relations with a nidah, only that of one who touches a woman in the nidah state. His impurity is thus considered a derivative; he is not a primary source. Similarly, one who sodomizes a zav is considered as one who touches a zav. Also, the same laws that apply to one who touches a zav apply to a woman who is intimate with such a person.גאחד הבא על הנדה או על שומרת יום כנגד יום או על היולדת [בין כדרכן בין שלא כדרכן] אחד המערה ואחד הגומר בין גדול שבא על הקטנה בין קטן שבא על הגדולה מתטמא משום בועל נדה במה דברים אמורים כשהיה הבועל בן ט' שנים ויום אחד והנבעלת היתה בת שלש שנים ויום אחד אבל פחות מכאן אינו מתטמא משום בועל נדה אלא משום נוגע בנדה בלבד שהוא ולד ואינו אב וכן בועל הזב הרי הוא כנוגע בו ואחד הנוגע בזב או הנבעלת מן הזב:
4 All of the following - nidah, a zavah, a woman who is watching one day because of a day of impurity, or a woman after childbirth even if she did not experience uterine bleeding - contract impurity retroactively for a twenty-four hour period or until the last vaginal inspection the woman made. This is referred to as the twenty-four period of a nidah.
What is implied? A woman who did not have a fixed time when she would menstruate was pure. She made a vaginal inspection in the morning and found that she was pure. At noon, she made another vaginal inspection and discovered blood. Accordingly, any ritually pure entities that she touched between the first inspection and the second inspection are impure retroactively. Similarly, if she made a vaginal inspection one day and found herself pure and made another inspection two or three days afterwards and discovered uterine bleeding, all of the articles she touched within twenty-four hours before the inspection during which she discovered the bleeding are considered as impure retroactively.
A checking cloth used after intimacy is considered as a vaginal inspection, but one used before intimacy is not, because she does not make a thorough inspection with it.דהנדה והזבה ושומרת יום כנגד יום והיולדת אף על פי שלא ראתה דם כולם מטמאות למפרע מעת לעת או מפקידה לפקידה וזהו הנקרא מעת לעת שבנדה כיצד אשה שהיתה טהורה ואין לה וסת ובדקה עצמה בשחרית ומצאה טהורה ובחצי היום בדקה עצמה ומצאה דם הרי כל הטהרות שעשתה משעת פקידה ראשונה עד שעת פקידה שניה טמאות למפרע וכן אם בדקה היום ומצאה טהורה ולאחר שנים או ג' ימים בדקה ומצאה דם כל הטהרות שעשתה מעת שבדקה ומצאה דם עד כ"ד שעות טמאות למפרע ועד שלאחר התשמיש הרי הוא כפקידה ושלפני התשמיש אינו כפקידה מפני שאינה בודקת בו יפה:
What is implied? A woman who did not have a fixed time when she would menstruate was pure. She made a vaginal inspection in the morning and found that she was pure. At noon, she made another vaginal inspection and discovered blood. Accordingly, any ritually pure entities that she touched between the first inspection and the second inspection are impure retroactively. Similarly, if she made a vaginal inspection one day and found herself pure and made another inspection two or three days afterwards and discovered uterine bleeding, all of the articles she touched within twenty-four hours before the inspection during which she discovered the bleeding are considered as impure retroactively.
A checking cloth used after intimacy is considered as a vaginal inspection, but one used before intimacy is not, because she does not make a thorough inspection with it.דהנדה והזבה ושומרת יום כנגד יום והיולדת אף על פי שלא ראתה דם כולם מטמאות למפרע מעת לעת או מפקידה לפקידה וזהו הנקרא מעת לעת שבנדה כיצד אשה שהיתה טהורה ואין לה וסת ובדקה עצמה בשחרית ומצאה טהורה ובחצי היום בדקה עצמה ומצאה דם הרי כל הטהרות שעשתה משעת פקידה ראשונה עד שעת פקידה שניה טמאות למפרע וכן אם בדקה היום ומצאה טהורה ולאחר שנים או ג' ימים בדקה ומצאה דם כל הטהרות שעשתה מעת שבדקה ומצאה דם עד כ"ד שעות טמאות למפרע ועד שלאחר התשמיש הרי הוא כפקידה ושלפני התשמיש אינו כפקידה מפני שאינה בודקת בו יפה:
5 A woman who has a fixed time when she menstruates and discovers uterine bleeding at that time is impure only from that time onward. She is not impure retroactively. If the fixed time when she menstruates arrives and she did not inspect herself and then inspected herself after the passage of several days and discovered uterine bleeding, she is considered as impure retroactively and is assumed to be a nidah from the fixed time that she usually menstruates. This is the impurity associated with the fixed time for menstruation referred to universally.
If the woman discovered that she was pure when she inspected herself after her fixed time for menstruation, she is pure.האשה שיש לה וסת וראתה דם בשעת וסתה דיה שעתה ואינה טמאה למפרע הגיע שעת וסתה ולא בדקה עצמה ולאחר ימים בדקה עצמה ומצאה דם הרי זו טמאה למפרע והרי היא בחזקת נדה משעת וסתה וזו היא טומאת וסתות האמורה בכל מקום ואם מצאה עצמה טהורה כשבדקה אחר הוסת הרי זו טהורה:
If the woman discovered that she was pure when she inspected herself after her fixed time for menstruation, she is pure.האשה שיש לה וסת וראתה דם בשעת וסתה דיה שעתה ואינה טמאה למפרע הגיע שעת וסתה ולא בדקה עצמה ולאחר ימים בדקה עצמה ומצאה דם הרי זו טמאה למפרע והרי היא בחזקת נדה משעת וסתה וזו היא טומאת וסתות האמורה בכל מקום ואם מצאה עצמה טהורה כשבדקה אחר הוסת הרי זו טהורה:
6 Whenever a woman has a fixed time during which she menstruates, she will also experience physical symptoms at the onset of menstruation, e.g., she will yawn, sneeze, feel heaviness and strain at the opening to her stomach and lower body, become overcome by trembling, or feel that her head and limbs are heavy, or the like.
There are women whose pattern is to experience bleeding immediately after one of these physical symptoms begins. And there are other women who will wait, and continue experiencing these symptoms for an hour or two and experience bleeding only at the end of the expected time. When a woman's pattern is to experience bleeding at the beginning of the expected time, any pure articles she touches during the expected time are impure. If her pattern is to experience bleeding at the end of the expected time, any pure articles she touches during the expected time are pure. She is only concerned about the articles she touched from the time she is accustomed to experience bleeding until she actually discovers bleeding.וכל אשה שיש לה וסת תרגיש בעצמה מפהקת או מתעטשת או חוששת פי כריסה ושיפולי מעיה או אחזה צמרורית או ראשה כבד עליה או איבריה כבדין וכיוצא באלו ויש אשה שדרכה לראות בעת שיתחיל בה מקרה אחד מאלו מיד בתחילתו ויש אשה שתמתין במקרה זה שעה או שתים ואחר כך תראה הדם בסוף הוסת היתה למודה להיות רואה בתחילת הוסת כל הטהרות שעשתה בתוך הוסת טמאות היתה למודה להיות רואה בסוף הוסת כל הטהרות שעשתה בתוך הוסת טהורות ואינה חוששת אלא משעה שדרכה לראות עד עת שמצאה דם:
There are women whose pattern is to experience bleeding immediately after one of these physical symptoms begins. And there are other women who will wait, and continue experiencing these symptoms for an hour or two and experience bleeding only at the end of the expected time. When a woman's pattern is to experience bleeding at the beginning of the expected time, any pure articles she touches during the expected time are impure. If her pattern is to experience bleeding at the end of the expected time, any pure articles she touches during the expected time are pure. She is only concerned about the articles she touched from the time she is accustomed to experience bleeding until she actually discovers bleeding.וכל אשה שיש לה וסת תרגיש בעצמה מפהקת או מתעטשת או חוששת פי כריסה ושיפולי מעיה או אחזה צמרורית או ראשה כבד עליה או איבריה כבדין וכיוצא באלו ויש אשה שדרכה לראות בעת שיתחיל בה מקרה אחד מאלו מיד בתחילתו ויש אשה שתמתין במקרה זה שעה או שתים ואחר כך תראה הדם בסוף הוסת היתה למודה להיות רואה בתחילת הוסת כל הטהרות שעשתה בתוך הוסת טמאות היתה למודה להיות רואה בסוף הוסת כל הטהרות שעשתה בתוך הוסת טהורות ואינה חוששת אלא משעה שדרכה לראות עד עת שמצאה דם:
7 When a woman discovers a bloodstain, she is retroactively impure until the time she made an inspection. Similarly, a garment on which a stain was discovered is retroactively impure.
Until when? Until such a time concerning which the woman says: "I checked this garment and it did not have a bloodstain." Even if she washed the garment, but did not inspect it, it is impure retroactively from before she washed it until the time when it was inspected. Even if a moist stain was found, she is considered impure retroactively until the time she made an inspection. The rationale is that there is reason to say that it was there previously and now water fell upon it and caused it to become moist.זהרואה כתם טמאה למפרע עד עת הפקידה וכן הבגד שנמצא עליו הכתם טמא למפרע ועד כמה עד שתאמר בדקתי החלוק הזה ולא היה עליו כתם אפילו כבסתו ולא בדקתו טמא מקודם הכיבוס למפרע עד שעת בדיקה ואפילו נמצא הכתם לח הרי זה מטמא למפרע עד שעת הבדיקה שאני אומר מימים היה שם ועתה נפלו עליו מים ונעשה לח:
Until when? Until such a time concerning which the woman says: "I checked this garment and it did not have a bloodstain." Even if she washed the garment, but did not inspect it, it is impure retroactively from before she washed it until the time when it was inspected. Even if a moist stain was found, she is considered impure retroactively until the time she made an inspection. The rationale is that there is reason to say that it was there previously and now water fell upon it and caused it to become moist.זהרואה כתם טמאה למפרע עד עת הפקידה וכן הבגד שנמצא עליו הכתם טמא למפרע ועד כמה עד שתאמר בדקתי החלוק הזה ולא היה עליו כתם אפילו כבסתו ולא בדקתו טמא מקודם הכיבוס למפרע עד שעת בדיקה ואפילו נמצא הכתם לח הרי זה מטמא למפרע עד שעת הבדיקה שאני אומר מימים היה שם ועתה נפלו עליו מים ונעשה לח:
8 A bloodstain discovered by any of the women who are impure only from the time they discover uterine bleeding onward is equivalent to the discovery of uterine bleeding and does not cause her to contract impurity retroactively.
Any of the women who contract impurity retroactively, whether they discovered uterine bleeding or a bloodstain, also impart impurity retroactively to surfaces upon which one lies or rides, causing them to impart impurity to a person or to garments. Similarly, their saliva and urine impart impurity retroactively. They even impart impurity retroactively to an earthenware container that is sealed closed.
They do not, however, impart the severe impurity associated with intimacy with a nidah to a man who is intimate with them. He is considered only as if he touched them. Whenever a woman discovers a bloodstain, a man who is intimate with her after she discovered the stain is considered impure as one who was intimate with a nidah.חוכל הנשים שדיין שעתן כתמן כראייתן ואינו מטמא אותן למפרע כל אלו הנשים הטמאות למפרע בין ראתה דם בין מצאתה כתם מטמאות משכב ומרכב למפרע לטמא אדם ובגדים וכן רוקן ומימי רגליהן טמאין למפרע ואפילו כלי חרש המוקף צמיד פתיל מטמאות אותן למפרע אבל אינן מטמאות את הבועל למפרע משום בועל נדה אלא משום נוגע בלבד אבל הרואה כתם הבועל אותה מאחר שנמצאת הכתם טמא משום בועל נדה:
Any of the women who contract impurity retroactively, whether they discovered uterine bleeding or a bloodstain, also impart impurity retroactively to surfaces upon which one lies or rides, causing them to impart impurity to a person or to garments. Similarly, their saliva and urine impart impurity retroactively. They even impart impurity retroactively to an earthenware container that is sealed closed.
They do not, however, impart the severe impurity associated with intimacy with a nidah to a man who is intimate with them. He is considered only as if he touched them. Whenever a woman discovers a bloodstain, a man who is intimate with her after she discovered the stain is considered impure as one who was intimate with a nidah.חוכל הנשים שדיין שעתן כתמן כראייתן ואינו מטמא אותן למפרע כל אלו הנשים הטמאות למפרע בין ראתה דם בין מצאתה כתם מטמאות משכב ומרכב למפרע לטמא אדם ובגדים וכן רוקן ומימי רגליהן טמאין למפרע ואפילו כלי חרש המוקף צמיד פתיל מטמאות אותן למפרע אבל אינן מטמאות את הבועל למפרע משום בועל נדה אלא משום נוגע בלבד אבל הרואה כתם הבועל אותה מאחר שנמצאת הכתם טמא משום בועל נדה:
9 When a fetus sticks out his hand from the womb of a pregnant woman, his mother contracts the impurity of a woman who gave birth.
The impurity of a woman whose fetus sticks out its hand, the impurity imposed retroactively for 24 hours or until the previous inspection that was mentioned, the impurity associated with the fixed time when a woman usually menstruates, and the ritual impurity associated with bloodstains are all Rabbinic decrees and were instituted because of a doubt. Therefore terumah and sacrificial foods are not burnt because of them. Instead, the ruling concerning them is held in abeyance. Similarly, the ruling concerning ordinary foods that were treated with the sanctity associated with sacrificial foods that contracted impurity from one of these sources is held in abeyance. Nevertheless, ordinary food that is treated with the sanctity associated with terumah and ordinary food from which challah has not yet been separated do not contract impurity from any of these sources, for they are Rabbinic decrees.
Thus one can conclude that: all of these women mentioned previously in this halachah, an object on which one lies or rides to which they imparted impurity, their saliva, their urine, one who is intimate with a woman who discovered a bloodstain after the bloodstain was discovered, one who was intimate with a woman after the fetus stuck out a limb and then returned it, are all primary sources of impurity according to Rabbinic decree.טמעוברת שהוציא העובר את ידו והחזירה אמו טמאה לידה וטומאת יולדת (י"ד) וטומאת מעת לעת או מפקידה לפקידה למפרע כמו שביארנו וטומאת וסתות וטומאת כתמים הכל מדברי סופרים וטומאתן מספק לפיכך אין שורפין עליהן תרומה וקדשים אלא תולין וכן חולין שנעשו על טהרת הקדש שנטמאו באלו תולין אבל הנעשים על טהרת התרומה וחולין הטבולין לחלה אין מתטמאין בכל אלו הטומאות שהן מדבריהן נמצאת אומר שכל אחת מאלו הנשים ומשכבן ומרכבן ורוקן ומימי רגליהן ובועל רואה כתם מאחר שנמצא הכתם ובועל יולדת מאחר שיצא האבר וחזר כולן אבות טומאות מדברי סופרים:
The impurity of a woman whose fetus sticks out its hand, the impurity imposed retroactively for 24 hours or until the previous inspection that was mentioned, the impurity associated with the fixed time when a woman usually menstruates, and the ritual impurity associated with bloodstains are all Rabbinic decrees and were instituted because of a doubt. Therefore terumah and sacrificial foods are not burnt because of them. Instead, the ruling concerning them is held in abeyance. Similarly, the ruling concerning ordinary foods that were treated with the sanctity associated with sacrificial foods that contracted impurity from one of these sources is held in abeyance. Nevertheless, ordinary food that is treated with the sanctity associated with terumah and ordinary food from which challah has not yet been separated do not contract impurity from any of these sources, for they are Rabbinic decrees.
Thus one can conclude that: all of these women mentioned previously in this halachah, an object on which one lies or rides to which they imparted impurity, their saliva, their urine, one who is intimate with a woman who discovered a bloodstain after the bloodstain was discovered, one who was intimate with a woman after the fetus stuck out a limb and then returned it, are all primary sources of impurity according to Rabbinic decree.טמעוברת שהוציא העובר את ידו והחזירה אמו טמאה לידה וטומאת יולדת (י"ד) וטומאת מעת לעת או מפקידה לפקידה למפרע כמו שביארנו וטומאת וסתות וטומאת כתמים הכל מדברי סופרים וטומאתן מספק לפיכך אין שורפין עליהן תרומה וקדשים אלא תולין וכן חולין שנעשו על טהרת הקדש שנטמאו באלו תולין אבל הנעשים על טהרת התרומה וחולין הטבולין לחלה אין מתטמאין בכל אלו הטומאות שהן מדבריהן נמצאת אומר שכל אחת מאלו הנשים ומשכבן ומרכבן ורוקן ומימי רגליהן ובועל רואה כתם מאחר שנמצא הכתם ובועל יולדת מאחר שיצא האבר וחזר כולן אבות טומאות מדברי סופרים:
Today's Hayom Yom
Tuesday, 27 Iyar 5777 / May 23, 2017| Tuesday | Iyar 27, 42nd day of the omer | 5703 |
| Torah lessons: | Chumash: Bamidbar, Shlishi with Rashi. | |
| Tehillim: 120-134. | ||
| Tanya: These garments, (p. 269)...the blessed En Sof.(p. 271). | ||
Compiled and arranged by the Lubavitcher Rebbe, Rabbi Menachem Mendel Schneerson, of righteous memory, in 5703 (1943) from the talks and letters of the sixth Chabad Rebbe, Rabbi Yosef Yitzchak Schneersohn, of righteous memory.
· Daily Thought
Grab the Clothing The words and the stories of Torah are but its clothing; the guidance within them is its body.
And as with a body, within that guidance breathes a soul that gives life to whoever follows it.
And within that soul breathes a deeper, transcendental soul, the soul of the soul: G‑d Himself within His Torah.
Grasp the clothes alone, and you are like the student who hears the words but not the thoughts. Grasp straight for the soul—or even the body—and you will come up with nothing. They are not graspable; they are G‑dly wisdom, and you are a created being.
Instead, examine those words and those stories; turn them again and again. As words from the heart are one with the heart, every word of these stories is Torah. As fine clothes and jewelry bring out the beauty of their wearer, so these words and stories will open your eyes to the G‑dliness within them.
This is what Torah is meant to achieve: that we should discover G‑d in simple stories. Because once we will find Him there, we will find Him in the simple stories of our own lives as well. [Maamar Gal Einai 5737.]
-------
Grab the Clothing The words and the stories of Torah are but its clothing; the guidance within them is its body.
And as with a body, within that guidance breathes a soul that gives life to whoever follows it.
And within that soul breathes a deeper, transcendental soul, the soul of the soul: G‑d Himself within His Torah.
Grasp the clothes alone, and you are like the student who hears the words but not the thoughts. Grasp straight for the soul—or even the body—and you will come up with nothing. They are not graspable; they are G‑dly wisdom, and you are a created being.
Instead, examine those words and those stories; turn them again and again. As words from the heart are one with the heart, every word of these stories is Torah. As fine clothes and jewelry bring out the beauty of their wearer, so these words and stories will open your eyes to the G‑dliness within them.
This is what Torah is meant to achieve: that we should discover G‑d in simple stories. Because once we will find Him there, we will find Him in the simple stories of our own lives as well. [Maamar Gal Einai 5737.]
-------
No comments:
Post a Comment