| |||||
- 
- ב"ה - Today in Judaism - Today is Tuesday, 3 Kislev, 5778 · November 21, 2017Daily Quote: There may be food, there may be drink, but if there is no peace there is nothing (Rashi (on Leviticus 26:6))
Daily Torah Study:
Chumash: Vayeitzei, 3rd Portion Genesis 29:18-30:13 with Rashi
• English / Hebrew Linear Translation
• Video Class
• Daily Wisdom (short insight)
Genesis Chapter 29
18And Jacob loved Rachel, and he said, "I will work for you seven years for Rachel, your younger daughter." יחוַיֶּֽאֱהַ֥ב יַֽעֲקֹ֖ב אֶת־רָחֵ֑ל וַיֹּ֗אמֶר אֶֽעֱבָדְךָ֙ שֶׁ֣בַע שָׁנִ֔ים בְּרָחֵ֥ל בִּתְּךָ֖ הַקְּטַנָּֽה:
I will work for you seven years: (Gen. Rabbah 67:10, 70:17) They are the few days of which his mother said, “And you shall dwell with him for a few days.” (27:44 above) You should know that this is so, because it is written: “and they appeared to him like a few days.” (verse 20)
אעבדך שבע שנים: הם ימים אחדים שאמרה לו אמו (לעיל כז מד) וישבת עמו ימים אחדים. ותדע שכן הוא, שהרי כתיב (להלן פסוק כ) ויהיו בעיניו כימים אחדים:
for Rachel, your younger daughter: Why were all these signs necessary? Since he (Jacob) knew that he (Laban) was a deceiver, he said to him, “I will work for you for Rachel,” and lest you say [that I meant] another Rachel from the street, Scripture states: “Your daughter.” Now, lest you say, “I will change her name to Leah, and I will name her (Leah) Rachel,” Scripture states: “[your] younger [daughter].” Nevertheless, it did not avail him, for he (Laban) deceived him. — [from Gen. Rabbah 70:17]
ברחל בתך הקטנה: כל הסימנים הללו למה, לפי שיודע בו שהוא רמאי אמר לו אעבדך ברחל, ושמא תאמר רחל אחרת מן השוק, תלמוד לומר בתך, ושמא תאמר אחליף ללאה שמה ואקרא שמה רחל, תלמוד לומר הקטנה ואף על פי כן לא הועיל לו שהרי רמהו:
19And Laban said, "It is better that I give her to you than I should give her to another man. Stay with me." יטוַיֹּ֣אמֶר לָבָ֗ן ט֚וֹב תִּתִּ֣י אֹתָ֣הּ לָ֔ךְ מִתִּתִּ֥י אֹתָ֖הּ לְאִ֣ישׁ אַחֵ֑ר שְׁבָ֖ה עִמָּדִֽי:
20So Jacob worked for Rachel seven years, but they appeared to him like a few days because of his love for her. כוַיַּֽעֲבֹ֧ד יַֽעֲקֹ֛ב בְּרָחֵ֖ל שֶׁ֣בַע שָׁנִ֑ים וַיִּֽהְי֤וּ בְעֵינָיו֙ כְּיָמִ֣ים אֲחָדִ֔ים בְּאַֽהֲבָת֖וֹ אֹתָֽהּ:
21And Jacob said to Laban, "Give me my wife, for my days are completed, that I may come to her." כאוַיֹּ֨אמֶר יַֽעֲקֹ֤ב אֶל־לָבָן֙ הָבָ֣ה אֶת־אִשְׁתִּ֔י כִּ֥י מָֽלְא֖וּ יָמָ֑י וְאָב֖וֹאָה אֵלֶֽיהָ:
for my days are completed: [The days] of which my mother told me. Moreover, my days are completed, for I am already eighty-four years old. When will I raise up twelve tribes? This is what he [meant when he] said, “that I may come to her.” Now, isn’t it true that even the most degenerate person would not say this? But he (Jacob) meant [that he intended] to beget generations. — [from Gen. Rabbah 70:18]
מלאו ימי: שאמרה לי אמי. ועוד מלאו ימי, שהרי אני בן שמונים וארבע שנה ואימתי אעמיד שנים עשר שבטים, וזהו שאמר ואבואה אליה, והלא קל שבקלים אינו אומר כן, אלא להוליד תולדות אמר כן:
22So Laban gathered all the people of the place, and he made a feast. כבוַיֶּֽאֱסֹ֥ף לָבָ֛ן אֶת־כָּל־אַנְשֵׁ֥י הַמָּק֖וֹם וַיַּ֥עַשׂ מִשְׁתֶּֽה:
23And it came to pass in the evening that Laban took his daughter Leah, and he brought her to him, and he came to her. כגוַיְהִ֣י בָעֶ֔רֶב וַיִּקַּח֙ אֶת־לֵאָ֣ה בִתּ֔וֹ וַיָּבֵ֥א אֹתָ֖הּ אֵלָ֑יו וַיָּבֹ֖א אֵלֶֽיהָ:
24And Laban gave Zilpah his maidservant to his daughter Leah as a maidservant. כדוַיִּתֵּ֤ן לָבָן֙ לָ֔הּ אֶת־זִלְפָּ֖ה שִׁפְחָת֑וֹ לְלֵאָ֥ה בִתּ֖וֹ שִׁפְחָֽה:
25And it came to pass in the morning, and behold she was Leah! So he said to Laban, "What is this that you have done to me? Did I not work with you for Rachel? Why have you deceived me?" כהוַיְהִ֣י בַבֹּ֔קֶר וְהִנֵּה־הִ֖וא לֵאָ֑ה וַיֹּ֣אמֶר אֶל־לָבָ֗ן מַה־זֹּאת֙ עָשִׂ֣יתָ לִּ֔י הֲלֹ֤א בְרָחֵל֨ עָבַ֣דְתִּי עִמָּ֔ךְ וְלָ֖מָּה רִמִּיתָֽנִי:
And it came to pass in the morning, and behold she was Leah: But at night, she was not Leah, because Jacob had given signs to Rachel, but when she saw that they were bringing Leah, she (Rachel) said,“Now, my sister will be put to shame. So she readily transmitted those signs to her.” - [from Meg. 13b]
ויהי בבקר והנה היא לאה: אבל בלילה לא היתה לאה, לפי שמסר יעקב לרחל סימנים, וכשראתה רחל שמכניסין לו לאה אמרה עכשיו תכלם אחותי, עמדה ומסרה לה אותן סימנים:
26And Laban said, "It is not done so in our place to give the younger one before the firstborn. כווַיֹּ֣אמֶר לָבָ֔ן לֹא־יֵֽעָשֶׂ֥ה כֵ֖ן בִּמְקוֹמֵ֑נוּ לָתֵ֥ת הַצְּעִירָ֖ה לִפְנֵ֥י הַבְּכִירָֽה:
27Complete the [wedding] week of this one, and we will give you this one too, for the work that you will render me for another seven years." כזמַלֵּ֖א שְׁבֻ֣עַ זֹ֑את וְנִתְּנָ֨ה לְךָ֜ גַּם־אֶת־זֹ֗את בַּֽעֲבֹדָה֙ אֲשֶׁ֣ר תַּֽעֲבֹ֣ד עִמָּדִ֔י ע֖וֹד שֶֽׁבַע־שָׁנִ֥ים אֲחֵרֽוֹת:
Complete the [wedding] week of this one: Heb. שְׁבֻעַ. This is the construct state, because it is vocalized with a chataf (a sheva), [and means] the week of this one, which are the seven days of feasting [celebrated by a newly wedded couple]. [This appears in the] Talmud Yerushalmi , Mo’ed Katan (1:7). It is impossible to say [that it means] really a week [in the absolute state and should be rendered: this week,] because, if so, the “shin” would have to be vowelized with a “patach,” (he means to say a“kamatz” שָׁבֻעַ). Furthermore, שָׁבֻעַ is in the masculine gender, for it is written: (Deut. 16:9)“ You shall count seven weeks (שִׁבְעָה שָׁבֻעֹת) .” Therefore, it does not signify a week but seven [days], septaine in Old French.
מלא שבוע זאת: דבוק הוא שהרי נקוד בחטף שבוע של זאת, והן שבעת ימי המשתה בתלמוד ירושלמי במועד קטן (א ז). ואי אפשר לומר שבוע ממש, שאם כן היה צריך לינקד בפתח השין. ועוד ששבוע לשון זכר, כדכתיב (דברים טז ט) שבעה שבועות תספר לך, לפיכך אין משמע שבוע אלא שבעה שייטיינ"א בלע"ז [קבוצה של שבעה]:
and we will give to you: [This is] a plural expression, similar to (above 11;3, 7), “Let us descend and confuse” ; “and let us fire them.” This, too, is an expression of giving.
ונתנה לך: לשון רבים, כמו (לעיל יא ז) נרדה ונבלה, (שם ג) ונשרפה, אף זה לשון וניתן:
this one too: immediately after the seven days of feasting, and you will work after her marriage. — [from Pirkei d’Rabbi Eliezer , ch. 36]
גם את זאת: [מיד לאחר שבעת ימי המשתה] ותעבוד לאחר נשואיה:
28And Jacob did so, and he completed the week of this one, and he gave his daughter Rachel to him as a wife. כחוַיַּ֤עַשׂ יַֽעֲקֹב֙ כֵּ֔ן וַיְמַלֵּ֖א שְׁבֻ֣עַ זֹ֑את וַיִּתֶּן־ל֛וֹ אֶת־רָחֵ֥ל בִּתּ֖וֹ ל֥וֹ לְאִשָּֽׁה:
29And Laban gave his daughter Rachel his maidservant Bilhah, for a maidservant. כטוַיִּתֵּ֤ן לָבָן֙ לְרָחֵ֣ל בִּתּ֔וֹ אֶת־בִּלְהָ֖ה שִׁפְחָת֑וֹ לָ֖הּ לְשִׁפְחָֽה:
30And he came also to Rachel, and he also loved Rachel more than Leah; and he worked with him yet another seven years. לוַיָּבֹא֙ גַּ֣ם אֶל־רָחֵ֔ל וַיֶּֽאֱהַ֥ב גַּם־אֶת־רָחֵ֖ל מִלֵּאָ֑ה וַיַּֽעֲבֹ֣ד עִמּ֔וֹ ע֖וֹד שֶֽׁבַע־שָׁנִ֥ים אֲחֵרֽוֹת:
yet another seven years: (Gen. Rabbah 70:20) Scripture compares the other ones to the first ones. Just as [he worked for him during] the first ones faithfully, so [did he work for him during] the other ones faithfully, although he (Laban) had dealt with him deceitfully.
ויעבוד עמו עוד שבע שנים אחרות: הקישן לראשונות, מה ראשונות באמונה אף האחרונות באמונה, ואף על פי שברמאות בא עליו:
31And the Lord saw that Leah was hated, so He opened her womb; but Rachel was barren. לאוַיַּ֤רְא יְהֹוָה֙ כִּֽי־שְׂנוּאָ֣ה לֵאָ֔ה וַיִּפְתַּ֖ח אֶת־רַחְמָ֑הּ וְרָחֵ֖ל עֲקָרָֽה:
32And Leah conceived and bore a son, and she named him Reuben, for she said, "Because the Lord has seen my affliction, for now my husband will love me." לבוַתַּ֤הַר לֵאָה֙ וַתֵּ֣לֶד בֵּ֔ן וַתִּקְרָ֥א שְׁמ֖וֹ רְאוּבֵ֑ן כִּ֣י אָֽמְרָ֗ה כִּֽי־רָאָ֤ה יְהֹוָה֙ בְּעָנְיִ֔י כִּ֥י עַתָּ֖ה יֶֽאֱהָבַ֥נִי אִישִֽׁי:
and she named him Reuben: (Ber. 7b) Our Sages explained: She said,“Look at the difference between my son and the son of my father-in-law, who sold the birthright to Jacob (above 25:33). This one (Reuben) did not sell it to Joseph, and he did not contend against him but even sought to take him out of the pit.”
ותקרא שמו ראובן: רבותינו פירשו, אמרה ראו מה בין בני לבן חמי שמכר הבכורה ליעקב, וזה לא מכרה ליוסף ולא ערער עליו, ולא עוד שלא ערער עליו אלא שביקש להוציאו מן הבור:
33And she conceived again and bore a son, and she said, "Since the Lord has heard that I am hated, He gave me this one too." So she named him Simeon. לגוַתַּ֣הַר עוֹד֘ וַתֵּ֣לֶד בֵּן֒ וַתֹּ֗אמֶר כִּֽי־שָׁמַ֤ע יְהֹוָה֙ כִּֽי־שְׂנוּאָ֣ה אָנֹ֔כִי וַיִּתֶּן־לִ֖י גַּם־אֶת־זֶ֑ה וַתִּקְרָ֥א שְׁמ֖וֹ שִׁמְעֽוֹן:
34And she conceived again and bore a son, and she said, "Now this time my husband will be attached to me, for I have borne him three sons; therefore, He named him Levi. לדוַתַּ֣הַר עוֹד֘ וַתֵּ֣לֶד בֵּן֒ וַתֹּ֗אמֶר עַתָּ֤ה הַפַּ֨עַם֙ יִלָּוֶ֤ה אִישִׁי֙ אֵלַ֔י כִּֽי־יָלַ֥דְתִּי ל֖וֹ שְׁלשָׁ֣ה בָנִ֑ים עַל־כֵּ֥ן קָֽרָא־שְׁמ֖וֹ לֵוִֽי:
this time my husband will be attached: Heb. יִלָּוֶה. Since the Matriarchs were prophetesses, they knew that twelve tribes would emanate from Jacob, and that he would marry four wives, she said, “From now on, he will find no fault with me for I have contributed my share in (producing) sons.” - [from Bereishith Rabbathi, attributed to Rabbi Moshe Hadarshan, Midrash Aggadah] [I.e., three sons were thought to be each wife’s share of the twelve.]
הפעם ילוה אשי: לפי שהאמהות נביאות היו ויודעות ששנים עשר שבטים יוצאים מיעקב וארבע נשים ישא, אמרה מעתה אין לו פתחון פה עלי, שהרי נטלתי כל חלקי בבנים:
therefore: Whoever is referred to with the expression עַל-כֵּן had a large population, except Levi, because the Ark destroyed many of them. — [from Gen. Rabbah 71:4]
על כן: כל מי שנאמר בו על כן מרובה באוכלוסין, חוץ מלוי שהארון היה מכלה בהם:
He named him Levi: [I wondered why] it is written concerning this one, “and he named,” while concerning all [the others], it is written, “and she named.” There is an aggadic midrash in Deuteronomy Rabbah, [which relates] how the Holy One, blessed be He, sent Gabriel and he brought him (Levi) before Him, and He gave him this name, and He gave him the twenty-four priestly gifts; and because he accompanied him (לִוָּהוּ) with gifts, he named him Levi.
קרא שמו לוי: תמהתי שבכולם כתיב ותקרא, וזה כתב בו קרא, ויש מדרש אגדה באלה הדברים רבה ששלח הקב"ה גבריאל והביאו לפניו וקרא לו שם זה ונתן לו עשרים וארבע מתנות כהונה, ועל שם שלוהו במתנות קראו לוי:
35And she conceived again and bore a son, and she said, "This time, I will thank the Lord! Therefore, she named him Judah, and [then] she stopped bearing. להוַתַּ֨הַר ע֜וֹד וַתֵּ֣לֶד בֵּ֗ן וַתֹּ֨אמֶר֙ הַפַּ֨עַם֙ אוֹדֶ֣ה אֶת־יְהֹוָ֔ה עַל־כֵּ֛ן קָֽרְאָ֥ה שְׁמ֖וֹ יְהוּדָ֑ה וַתַּֽעֲמֹ֖ד מִלֶּֽדֶת:
This time, I will thank: since I have taken more than my share. Consequently, I must offer up thanks. — [from Gen. Rabbah 71:4]
הפעם אודה: שנטלתי יותר מחלקי, מעתה יש לי להודות:
Genesis Chapter 30
1And Rachel saw that she had not borne [any children] to Jacob, and Rachel envied her sister, and she said to Jacob, "Give me children, and if not, I am dead." אוַתֵּ֣רֶא רָחֵ֗ל כִּ֣י לֹ֤א יָֽלְדָה֙ לְיַֽעֲקֹ֔ב וַתְּקַנֵּ֥א רָחֵ֖ל בַּֽאֲחֹתָ֑הּ וַתֹּ֤אמֶר אֶל־יַֽעֲקֹב֙ הָֽבָה־לִּ֣י בָנִ֔ים וְאִם־אַ֖יִן מֵתָ֥ה אָנֹֽכִי:
and Rachel envied her sister: She envied her good deeds. She said, “If she had not been more righteous than I, she would not have merited children” (Gen. Rabbah 71:5).
ותקנא רחל באחותה: קנאה במעשיה הטובים, אמרה אלולי שצדקה ממני לא זכתה לבנים:
Give me: Did your father [not] do that for your mother? Did he not pray for her?- [from Gen. Rabbah 71:7]
הבה לי: וכי כך עשה אביך לאמך, והלא התפלל עליה:
I am dead: From here [we learn] that whoever has no children is counted as dead. — [from Gen. Rabbah 71:6]
מתה אנכי: מכאן למי שאין לו בנים שחשוב כמת:
2And Jacob became angry with Rachel, and he said, "Am I instead of God, Who has withheld from you the fruit of the womb?" בוַיִּֽחַר־אַ֥ף יַֽעֲקֹ֖ב בְּרָחֵ֑ל וַיֹּ֗אמֶר הֲתַ֤חַת אֱלֹהִים֙ אָנֹ֔כִי אֲשֶׁר־מָנַ֥ע מִמֵּ֖ךְ פְּרִי־בָֽטֶן:
Am I instead of God: Am I in His place?
התחת א-להים אנכי: וכי במקומו אני:
Who has withheld from you: You say that I should do as my father did. I am not like my father. My father had no sons [at the time he prayed], but I have sons. [It is thus apparent that] He has withheld [children] from you, not from me. — [from Gen. Rabbah 71:7]
אשר מנע ממך: את אמרת שאעשה כאבא, אני איני כאבא, אבא לא היו לו בנים אני יש לי בנים, ממך מנע ולא ממני:
3So she said, "Here is my maidservant Bilhah; come to her, and she will bear [children] on my knees, so that I, too, will be built up from her." גוַתֹּ֕אמֶר הִנֵּ֛ה אֲמָתִ֥י בִלְהָ֖ה בֹּ֣א אֵלֶ֑יהָ וְתֵלֵד֙ עַל־בִּרְכַּ֔י וְאִבָּנֶ֥ה גַם־אָֽנֹכִ֖י מִמֶּֽנָּה:
on my knees: As the Targum renders: and I will rear [them].
על ברכי: כתרגומו ואנא ארבי:
so that I, too, will be built up: What is [the meaning of] “too” ? She said to him, “Your grandfather Abraham had sons from Hagar; yet he girded his loins (he prayed fervently) on Sarah’s behalf.” He replied, “My grandmother brought her rival into her house.” She said, “If this matter is holding things up (prevents me from having children), here is my maidservant.” - [from Gen. Rabbah 71:7]
ואבנה גם אנכי: מהו גם, אמרה לו זקנך אברהם היו לו בנים מהגר, וחגר מתניו כנגד שרה, אמר לה זקנתי הכניסה צרתה לביתה, אמרה לו אם הדבר הזה מעכב, הנה אמתי בלהה:
so that I, too, will be built up from her: like Sarah. — [from Gen. Rabbah 71:7]
ואבנה גם אנכי ממנה: כשרה:
4So she gave him her maidservant Bilhah for a wife, and Jacob came to her. דוַתִּתֶּן־ל֛וֹ אֶת־בִּלְהָ֥ה שִׁפְחָתָ֖הּ לְאִשָּׁ֑ה וַיָּבֹ֥א אֵלֶ֖יהָ יַֽעֲקֹֽב:
5And Bilhah conceived, and she bore Jacob a son. הוַתַּ֣הַר בִּלְהָ֔ה וַתֵּ֥לֶד לְיַֽעֲקֹ֖ב בֵּֽן:
6And Rachel said, "God has judged me, and He has also hearkened to my voice and has given me a son"; so she named him Dan. ווַתֹּ֤אמֶר רָחֵל֨ דָּנַ֣נִּי אֱלֹהִ֔ים וְגַם֙ שָׁמַ֣ע בְּקֹלִ֔י וַיִּתֶּן־לִ֖י בֵּ֑ן עַל־כֵּ֛ן קָֽרְאָ֥ה שְׁמ֖וֹ דָּֽן:
God has judged me: He judged me, declared me guilty, and then declared me innocent. — [from Gen. Rabbah 71:7].
דנני א-להים: דנני וחייבני וזכני:
7And Bilhah, Rachel's maidservant, conceived again and bore Jacob a second son. זוַתַּ֣הַר ע֔וֹד וַתֵּ֕לֶד בִּלְהָ֖ה שִׁפְחַ֣ת רָחֵ֑ל בֵּ֥ן שֵׁנִ֖י לְיַֽעֲקֹֽב:
8And Rachel said, "[With] divine bonds I have been joined to my sister; I have also prevailed"; so she named him Naftali. חוַתֹּ֣אמֶר רָחֵ֗ל נַפְתּוּלֵ֨י אֱלֹהִ֧ים | נִפְתַּ֛לְתִּי עִם־אֲחֹתִ֖י גַּם־יָכֹ֑לְתִּי וַתִּקְרָ֥א שְׁמ֖וֹ נַפְתָּלִֽי:
divine bonds: Heb. נַפְתּוּלֵי אֱלֹהִים. Menachem ben Saruk (p. 147) classified it in the grouping of Num. 19:15,“a cover bound (פָּתִיל) .” With bonds from the Omnipresent, I have joined my sister to merit children. But I interpret it as an expression of“perverse and crooked (וּפְתַלְתֹּל).” (Deut. 32:5). I have stubbornly pleaded many tortuous pleas to the Omnipresent to be equal to my sister.
נפתולי א-להים: מנחם בן סרוק פירשו במחברת (במדבר יט טו) צמיד פתיל, חבורים, מאת המקום נתחברתי עם אחותי לזכות לבנים. ואני מפרשו לשון (דברים לב ה) עקש ופתלתול, נתעקשתי והפצרתי פצירות ונפתולים הרבה למקום להיות שוה לאחותי:
I have also prevailed: He yielded to my importunities. Onkelos, however, rendered it as an expression of prayer (תְּפִלָּה) : נַפְתּוּלֵי אֱלֹהִים נִפְתַּלְתִּי. Requests beloved to Him were accepted on my behalf, and I was answered like my sister.
גם יכלתי: הסכים על ידי. ואונקלוס תרגם לשון תפילה, כמו נפתולי א-להים, נתפללתי בקשות החביבות לפניו, נתקבלתי ונעתרתי כאחותי:
נִפְתַּלְתִּי: means my prayer was accepted. There are many aggadic midrashim that interpret this phrase with the method of notarikon, (i.e., each group of letters represents a word).
נפתלתי: נתקבלה תפלתי. ומדרש אגדה יש רבים בלשון נוטריקון:
9When Leah saw that she had stopped bearing [children], she took her maidservant Zilpah, and gave her to Jacob for a wife. טוַתֵּ֣רֶא לֵאָ֔ה כִּ֥י עָֽמְדָ֖ה מִלֶּ֑דֶת וַתִּקַּח֙ אֶת־זִלְפָּ֣ה שִׁפְחָתָ֔הּ וַתִּתֵּ֥ן אֹתָ֛הּ לְיַֽעֲקֹ֖ב לְאִשָּֽׁה:
10And Zilpah, Leah's maidservant, bore Jacob a son. יוַתֵּ֗לֶד זִלְפָּ֛ה שִׁפְחַ֥ת לֵאָ֖ה לְיַֽעֲקֹ֥ב בֵּֽן:
And Zilpah…bore: In the case of all of them (i.e., all Jacob’s wives), conception is mentioned, except for Zilpah, because she was the youngest of them all and so young in years that her pregnancy was not noticed. In order to deceive Jacob, Laban gave her to Leah, so that he would not perceive that they were bringing in Leah, for this was their custom, to give the older maidservant to the older [daughter] and the younger [maidservant] to the younger [daughter]. — [from Gen. Rabbah 71: 9]
ותלד זלפה: בכולן נאמר הריון חוץ מזלפה לפי שהיתה בחורה מכולן ותינוקת בשנים ואין הריון ניכר בה, וכדי לרמות ליעקב נתנה לבן ללאה שלא יבין שמכניסין לו את לאה, שכך מנהג ליתן שפחה גדולה לגדולה וקטנה לקטנה:
11And Leah said, "Luck has come"; so she named him Gad. יאוַתֹּ֥אמֶר לֵאָ֖ה בָּ֣א גָ֑ד (כתיב בגד) וַתִּקְרָ֥א אֶת־שְׁמ֖וֹ גָּֽד:
“Luck has come”: Heb. בָּא גָּד. Good luck has come [Targum Jonathan ben Uzziel] similar to (Shab. 67b)“ May my fate be lucky (גָד גַדִּי) and not fatigued,” and similar to this (Isa. 65:11), “who set a table for Gad.” According to the Aggadah [Midrash Aggadah in the name of“some say”], he was born circumcised גָּד, meaning “cut off”), like Dan. 4:11,“cut down (גֹּדוּ) the tree,” but I do not know why it is written as one word (בָּגָד) [in our verse]. Another explanation: Why is it read as one word? בָּגָד is like בָּגַדְתּ ָבִּי, you betrayed me when you came to my handmaid, as a man who has betrayed (בָּגַד) the wife of his youth.
בא גד: בא מזל טוב, כמו (שבת סז ב) גד גדי וסנוק לא, ודומה לו (ישעיה סה יא) העורכים לגד שלחן. ומדרש אגדה שנולד מהול, כמו (דניאל ד כ) גדו אילנא, ולא ידעתי על מה נכתבה תיבה אחת. דבר אחר למה נקראת תיבה אחת בגד, כמו בגדת בי כשבאת אל שפחתי, כאיש שבגד באשת נעורים:
12And Zilpah, Leah's maidservant, bore Jacob a second son. יבוַתֵּ֗לֶד זִלְפָּה֙ שִׁפְחַ֣ת לֵאָ֔ה בֵּ֥ן שֵׁנִ֖י לְיַֽעֲקֹֽב:
13And Leah said, "Because of my good fortune, for women have declared me fortunate"; so she named him Asher. יגוַתֹּ֣אמֶר לֵאָ֔ה בְּאָשְׁרִ֕י כִּ֥י אִשְּׁר֖וּנִי בָּנ֑וֹת וַתִּקְרָ֥א אֶת־שְׁמ֖וֹ אָשֵֽׁר:
Tehillim: Psalms Chapters 18 - 22• Hebrew text
• English text
Chapter 18
If one merits a public miracle, he should offer a song to God, including in his song all the miracles that have occurred since the day the world was created, as well as the good that God wrought for Israel at the giving of the Torah. And he should say: "He Who has performed these miracles, may He do with me likewise."
1. For the Conductor. By the servant of the Lord, by David, who chanted the words of this song to the Lord on the day the Lord delivered him from the hand of all his enemies, and from the hand of Saul.
2. He said, "I love You, Lord, my strength.
3. The Lord is my rock, my fortress, and my rescuer. My God is my strength in Whom I take shelter, my shield, the horn of my salvation, my stronghold.
4. With praises I call upon the Lord, and I am saved from my enemies.
5. For the pangs of death surrounded me, and torrents of evil people terrified me.
6. Pangs of the grave encompassed me; snares of death confronted me.
7. In my distress I called upon the Lord, I cried out to my God; and from His Sanctuary He heard my voice, and my supplication before Him reached His ears.
8. The earth trembled and quaked; the foundations of the mountains shook-they trembled when His wrath flared.
9. Smoke rose in His nostrils, devouring fire blazed from His mouth, and burning coals flamed forth from Him.
10. He inclined the heavens and descended, a thick cloud was beneath His feet.
11. He rode on a cherub and flew; He soared on the wings of the wind.
12. He made darkness His concealment, His surroundings His shelter-of the dense clouds with their dark waters.
13. Out of the brightness before Him, His clouds passed over, with hailstones and fiery coals.
14. The Lord thundered in heaven, the Most High gave forth His voice-hailstones and fiery coals.
15. He sent forth His arrows and scattered them; many lightnings, and confounded them.
16. The channels of water became visible, the foundations of the world were exposed-at Your rebuke, O Lord, at the blast of the breath of Your nostrils.
17. He sent from heaven and took me; He brought me out of surging waters.
18. He rescued me from my fierce enemy, and from my foes when they had become too strong for me.
19. They confronted me on the day of my misfortune, but the Lord was my support.
20. He brought me into spaciousness; He delivered me because He desires me.
21. The Lord rewar-ded me in accordance with my righteousness; He repaid me according to the cleanliness of my hands.
22. For I have kept the ways of the Lord, and have not transgressed against my God;
23. for all His laws are before me, I have not removed His statutes from me.
24. I was perfect with Him, and have guarded myself from sin.
25. The Lord repaid me in accordance with my righteousness, according to the cleanliness of my hands before His eyes.
26. With the kindhearted You act kindly, with the upright man You act uprightly.
27. With the pure You act purely, but with the crooked You act cun- ningly.
28. For the destitute nation You save, but haughty eyes You humble.
29. Indeed, You light my lamp; the Lord, my God, illuminates my darkness.
30. For with You I run against a troop; with my God I scale a wall.
31. The way of God is perfect; the word of the Lord is pure; He is a shield to all who take refuge in Him.
32. For who is God except the Lord, and who is a rock except our God!
33. The God Who girds me with strength, and makes my path perfect.
34. He makes my feet like deers', and stands me firmly on my high places.
35. He trains my hands for battle, my arms to bend a bow of bronze.
36. You have given me the shield of Your deliverance, Your right hand upheld me; Your humility made me great.
37. You have widened my steps beneath me, and my knees have not faltered.
38. I pursued my enemies and overtook them; I did not turn back until I destroyed them.
39. I crushed them so that they were unable to rise; they are fallen beneath my feet.
40. You have girded me with strength for battle; You have subdued my adversaries beneath me.
41. You have made my enemies turn their backs to me, and my foes I cut down.
42. They cried out, but there was none to deliver them; to the Lord, but He did not answer them.
43. I ground them as the dust before the wind, I poured them out like the mud in the streets.
44. You have rescued me from the quarrelsome ones of the people, You have made me the head of nations; a nation I did not know became subservient to me.
45. As soon as they hear of me they obey me; strangers deny to me [their disloyalty].
46. Strangers wither away, they are terrified in their strongholds.
47. The Lord lives; blessed is my Rock; exalted is the God of my deliverance.
48. You are the God Who executes retribution for me, and subjugates nations under me.
49. Who rescues me from my enemies, Who exalts me above my adversaries, Who delivers me from the man of violence.
50. Therefore I will laud You, Lord, among the nations, and sing to Your Name.
51. He grants His king great salvations, and bestows kindness upon His anointed, to David and his descendants forever."
Chapter 19
To behold God's might one should look to the heavens, to the sun, and to the Torah, from which awesome miracles and wonders can be perceived--wonders that lead the creations to tell of God's glory.
1. For the Conductor, a psalm by David.
2. The heavens recount the glory of the Almighty; the sky proclaims His handiwork.
3. Day to day speech streams forth; night to night expresses knowledge.
4. There is no utterance, there are no words; their voice is inaudible.
5. Their arc extends throughout the world; their message to the end of the earth. He set in them [the heavens] a tent for the sun,
6. which is like a groom coming forth from his bridal canopy, like a strong man rejoicing to run the course.
7. Its rising is at one end of the heavens, and its orbit encompasses the other ends; nothing is hidden from its heat.
8. The Torah of the Lord is perfect, restoring the soul; the testimony of the Lord is trustworthy, making wise the simpleton.
9. The precepts of the Lord are just, rejoicing the heart; the command of the Lord is clear, enlightening the eyes.
10. The fear of the Lord is pure, abiding forever; the judgments of the Lord are true, they are all righteous together.
11. They are more desirable than gold, than much fine gold; sweeter than honey or the drippings of honeycomb.
12. Indeed, Your servant is scrupulous with them; in observing them there is abundant reward.
13. Yet who can discern inadvertent wrongs? Purge me of hidden sins.
14. Also hold back Your servant from willful sins; let them not prevail over me; then I will be unblemished and keep myself clean of gross transgression.
15. May the words of my mouth and the meditation of my heart be acceptable before You, Lord, my Strength and my Redeemer.
Chapter 20
If a loved one or relative is suffering-even in a distant place, where one is unable to help-offer this prayer on their behalf.
1. For the Conductor, a psalm by David.
2. May the Lord answer you on the day of distress; may the Name of the God of Jacob fortify you.
3. May He send your help from the Sanctuary, and support you from Zion.
4. May He remember all your offerings, and always accept favorably your sacrifices.
5. May He grant you your heart's desire, and fulfill your every counsel.
6. We will rejoice in your deliverance, and raise our banners in the name of our God; may the Lord fulfill all your wishes.
7. Now I know that the Lord has delivered His anointed one, answering him from His holy heavens with the mighty saving power of His right hand.
8. Some [rely] upon chariots and some upon horses, but we [rely upon and] invoke the Name of the Lord our God.
9. They bend and fall, but we rise and stand firm.
10. Lord, deliver us; may the King answer us on the day we call.
Chapter 21
One who is endowed with prosperity, and whose every desire is granted, ought not be ungrateful. He should praise and thank God, recognize Him as the cause of his prosperity, and trust in Him. For everything comes from the kindness of the One Above.
1. For the Conductor, a psalm by David.
2. The king rejoices in Your strength, Lord; how greatly he exults in Your deliverance!
3. You have given him his heart's desire, and You have never withheld the utterance of his lips.
4. You preceded him with blessings of good; You placed a crown of pure gold on his head.
5. He asked of You life, You gave it to him-long life, forever and ever.
6. His glory is great in Your deliverance; You have placed majesty and splendor upon him.
7. For You make him a blessing forever; You gladden him with the joy of Your countenance.
8. For the king trusts in the Lord, and in the kindness of the Most High-that he will not falter.
9. Your hand will suffice for all Your enemies; Your right hand will find those who hate You.
10. You will make them as a fiery furnace at the time of Your anger. May the Lord consume them in His wrath; let a fire devour them.
11. Destroy their offspring from the earth, their descendants from mankind.
12. For they intended evil against You, they devised evil plans which they cannot execute.
13. For You will set them as a portion apart; with Your bowstring You will aim at their faces.
14. Be exalted, O Lord, in Your strength; we will sing and chant the praise of Your might.
Chapter 22
Every person should pray in agony over the length of the exile, and our fall from prestige to lowliness. One should also take vows (for self-improvement) in his distress.
1. For the Conductor, on the ayelet hashachar, a psalm by David.
2. My God, my God, why have You forsaken me! So far from saving me, from the words of my outcry?
3. My God, I call out by day, and You do not answer; at night-but there is no respite for me.
4. Yet You, Holy One, are enthroned upon the praises of Israel.
5. In You our fathers trusted; they trusted and You saved them.
6. They cried to You and were rescued; they trusted in You and were not shamed.
7. And I am a worm and not a man; scorn of men, contempt of nations.
8. All who see me mock me; they open their lips, they shake their heads.
9. But one that casts [his burden] upon the Lord-He will save him; He will rescue him, for He desires him.
10. For You took me out of the womb, and made me secure on my mother's breasts.
11. I have been thrown upon You from birth; from my mother's womb You have been my God.
12. Be not distant from me, for trouble is near, for there is none to help.
13. Many bulls surround me, the mighty bulls of Bashan encircle me.
14. They open their mouths against me, like a lion that ravages and roars.
15. I am poured out like water, all my bones are disjointed; my heart has become like wax, melted within my innards.
16. My strength is dried up like a potsherd, and my tongue cleaves to my palate; You set me in the dust of death.
17. For dogs surround me, a pack of evildoers enclose me; my hands and feet are like a lion's prey.
18. I count all my limbs, while they watch and gloat over me.
19. They divide my garments amongst them; they cast lots upon my clothing.
20. But You, Lord, do not be distant; my Strength, hurry to my aid!
21. Save my life from the sword, my soul from the grip of dogs.
22. Save me from the lion's mouth, as You have answered me from the horns of wild beasts.
23. I will recount [the praises of] Your Name to my brothers; I will extol You amidst the congregation.
24. You that fear the Lord, praise Him! Glorify Him, all you progeny of Jacob! Stand in awe of Him, all you progeny of Israel!
25. For He has not despised nor abhorred the entreaty of the poor, nor has He concealed His face from him; rather He heard when he cried to Him.
26. My praise comes from You, in the great congregation; I will pay my vows before those that fear Him.
27. Let the humble eat and be satisfied; let those who seek the Lord praise Him-may your hearts live forever!
28. All the ends of the earth will remember and return to the Lord; all families of nations will bow down before You.
29. For sovereignty is the Lord's, and He rules over the nations.
30. All the fat ones of the earth will eat and bow down, all who descend to the dust shall kneel before Him, but He will not revive their soul.
31. The progeny of those who serve Him will tell of the Lord to the latter generations.
32. They will come and relate His righteousness-all that He has done-to a newborn nation.
Tanya: Kuntres Acharon, middle of Essay 4• English Text (Lessons in Tanya)
• Hebrew Text
• Audio Class: Listen | Download
• Video Class
Tuesday, Kislev 3, 5778 · November 21, 2017
Today's Tanya Lesson
Kuntres Acharon, middle of Essay 4
AUDIO & VIDEO CLASSES
• VIDEO CLASS: Rabbi Yehoshua B. Gordon Watch • Listen
• AUDIO CLASS: Rabbi Manis Freidman Listen • Download MP3
והנה במקום אחר כתב שרמ״ח מצות עשה הן בה׳ חסדים
Now, in one source1 it is written2 that the 248 positive commandments are [rooted] in the Five Attributes of Kindness of Za of Atzilut, for every positive command serves as a vessel to receive an expression of the kindly attributes and a calling forth of Divinity,
ושס״ה לא תעשה בה׳ גבורות וכו׳
and the 365 prohibitions are [rooted] in the Five Attributes of Severity of Za of Atzilut.
The Gevurot (the attributes of severity) reflect a Divine thrust to self-contraction and limitation. The prohibitory commands thus derive from them, since the intent of these commands is to withhold the efflux of holiness from kelipot.
ובמקום אחר כתב שהן תרי״ג ארחין נמשכין מחד ארחא כו׳
Elsewhere it is written3 that there are 613 paths (i.e., the 613 mitzvot) that derive from one path...,
שהוא לבנונית וכו׳
which is the Lavnunit..., the benevolent pristine “whiteness” of the Supernal Keter.
This level includes no element of severity at all. As the Zohar states there, “There is no ‘left’ in Atik” — i.e., there is no element of Gevurah in the internal level of Keter; there is only Chesed.
We thus seem to have a compound contradiction: We have just stated here that the 248 positive commandments stem from the vessels of the Ten Sefirot of Za; the Zohar states that the 248 positive commandments stem from the Five Chasadim (attributes of kindness) of Za while the 365 prohibitory commandments stem from the Five Gevurot (attributes of severity) of Za; and the Zohar states elsewhere that the commandments derive from the Lavnunit of the Supernal Keter, where attributes of severity do not exist at all.
אך הענין, שכל המצות לתקן רמ״ח אברי ז״א, על ידי המשכת אור אין סוף ברוך הוא במוחין, הכלולין בה׳ חסדים וה׳ גבורות
The explanation is: All the mitzvot are designed to rectify the 248 organs of Za, by drawing the [infinite] Ein Sof-light into the [Divine] Intellect as incorporated within the Five Attributes of Kindness and Five Attributes of Severity. (In mortal man, too, by way of analogy, one’s intellectual decisions are commonly swayed by a natural leaning to kindness or severity.)
Since the purpose of mitzvot is to “repair” the 248 organs of Za, it is true to say that mitzvot are rooted in the vessels of the Sefirot that constitute Za. Since the repair is accomplished through drawing the infinite light into the Divine Intellect that is housed in the Five Attributes of Kindness and the Five Attributes of Severity, it is also sometimes said that the mitzvot themselves are rooted in the Five Attributes of Kindness and the Five Attributes of Severity.
ומקור המוחין הוא לבנונית כו׳
The source of the [Divine] Intellect is the Lavnunit [of Keter],
הוא הענג וחפץ העליון להמשיך אור למטה, לרמ״ח אברין דז״א
which is the supreme delight and desire to draw the light below into the 248 organs of Za, for relative to Keter, Za is deemed “below”.
Thus the Zohar also says elsewhere that the commandments are rooted in the level of Supernal Keter called Lavnunit, where there are no attributes of severity whatever, for this is the source of mitzvot as they exist in the supreme delight and desire of Keter.
ומתחלקת ההמשכה לתרי״ג המשכות פרטיות, לפי בחינת ערך המצות
The light drawn forth divides into 613 individual streams according to the respective levels of the mitzvot.
כגון בצדקה וגמילות חסדים, נמשך אור אין סוף ברוך הוא לחיצוניות הכלי דחסד דז״א
For instance, through charity and kindly deeds the [infinite] Ein Sof-light is drawn into the external aspect of the vessel of the Attribute of Kindness of Za,
Since “Chesed is of the right side” of Za, a kindly act of charity in this world below draws down the infinite light into the corresponding “right side” above — into the Attribute of Kindness of Za. Just as this “arousal from below” sprang from kindness, so too the reciprocal “arousal from above” comes as a direct and similar response, drawing down the infinite light into the Chesed of Za.
ובקיום הדינין, בחיצוניות גבורה ברחמים כו׳
while through observing mitzvot that are in the order of severity, [the infinite light is drawn] into the external aspect of Severity [of Za], with mercy....
ודרך ומעבר ההמשכה הוא על ידי פנימיות הכלים ומוחותיהן
The path and passage of the issuing light that is drawn into the external vessels of Za is through the internal aspect of the vessels and their Intellects,
שהן דחילו ורחימו שכליים או טבעיים
which are, in terms of a Jew’s service, awe and love, either intellectually generated or innate. (Whereas the former is an expression of intellect, the latter is an expression of the spiritual emotions.)
שהן בחינת מוחין דקטנות וגדלות
These [attributes] correspond, in terms of the Supernal Sefirot, to the “major” or “minor” [Divine] Intellect.
The “minor [Divine] Intellect” corresponds to man’s innate love and fear of G‑d, while the “major [Divine] Intellect” corresponds to the love and fear of G‑d that are born of meditation.
ולזה ביקש משה רבינו עליו השלום מאד, לקיים המצות מעשיות התלויות בארץ
This is the reason for Moses’ fervent plea to fulfill the active mitzvot that are contingent on the Land,4 i.e., that can be fulfilled only in the Holy Land.
שהן תכלית ההשתלשלות
For these [practical mitzvot] are the ultimate purpose of the Hishtalshelut, the chainlike stages of progressive self-screening whereby the Divine light descends from level to level until ultimately this corporeal world is created —
להמשיך אור אין סוף ברוך הוא, לברר הכלים דז״א דבריאה יצירה עשיה, דבהן הן הרפ״ח ניצוצין
to call forth the [infinite] Ein Sof-light, in order to refine the vessels of Za of Beriah, Yetzirahand Asiyah, in which are located the 288 sparks.
על ידי תורה ומצות מעשיות שבבריאה יצירה עשיה דוקא
[And this purification is effected] exclusively through Torah study and mitzvot requiring action, in Beriah, Yetzirah and Asiyah.
Since this is the purpose of all of creation, and the mitzvot can be fully performed only in the Holy Land, Moses fervently desired to enter it so that he would be able to perform them in the most complete manner possible.
From all the above we understand why the extraction and refinement of sparks is primarily accomplished through prayer, even though the study of Torah is loftier than prayer. For prayer involves the elevation of the sparks of Tohu to their most supreme source there, and from there even higher to the Ein Sof.
As the Alter Rebbe will soon explain, this is so specifically in contemporary times because the loftier souls of earlier generations could accomplish this speedily, merely by reciting the Shema with its introductory blessings and selections from the Verses of Praise. In our days, however, when such lofty souls are not to be found, the task of beirur must come about through prayer.
* * *
| FOOTNOTES | |
| 1. | Note of the Rebbe: “See Or HaTorah by the Tzemach Tzedek on Bereishit, Vol. III, p. 471, et al.” |
| 2. | See Etz Chayim, Shaar Kitzur ABiYA, ch. 4. |
| 3. | Note of the Rebbe: “Zohar III, 129a.” |
| 4. | Sotah 14a. |
• Sefer Hamitzvot:
English Text | Hebrew Text
Audio: Listen | Download | Video ClassTuesday, Kislev 3, 5778 · November 21, 2017
Today's Mitzvah
A daily digest of Maimonides’ classic work "Sefer Hamitzvot"
AUDIO & VIDEO CLASSES
• VIDEO CLASS: Rabbi Mendel Kaplan Watch • Listen
• AUDIO CLASS: Rabbi Berel Bell Listen • MP3 Download
Positive Commandment 157
Recounting the Story of the Exodus
"And you shall relate to your son on that day"—Exodus 13:8.
We are commanded to recount the story of the Exodus from Egypt – each person to the best of his ability – on the eve of the fifteenth of Nissan, the first night of Passover. The more one elaborates on the story – explaining how the Egyptians tormented us, how G‑d severely punished them for their evil, and expressing gratitude to G‑d for all the kindness He bestowed upon us – the more praiseworthy is the person.
If one has no children to whom to relate the story, he should relate it to whomever is in his company, or even to himself if he is alone.
Our Sages tell us: "Even if we are all wise, all intelligent, all knowledgeable in the entirety of the Torah—we are commanded to recount the story of the Exodus from Egypt."
Full text of this Mitzvah »
Recounting the Story of the Exodus
Positive Commandment 157
Translated by Berel Bell
The 157th mitzvah is that we are commanded to tell about the Exodus from Egypt on the beginning of the night of the 15th686 of Nissan — with all the eloquence at our command. Praiseworthy is the person who gives lengthy discussion and description to the subject: how the Egyptians sinned against us, and what they subjected us to; how G‑d took revenge upon them; thanking G‑d (exalted be He) for all the kindness he has bestowed upon us. This is as the Sages said,1 "Everyone who discusses the Exodus from Egypt at length is praiseworthy."
The source of this commandment is G‑d's statement (exalted be He),2 "And you shall tell your child [on that day, 'It is because of this that the L‑rd did for me when I left Egypt. ' "]
The Sages3 explain this verse: "'And you shall tell your child': One may think that [the discussion of the Exodus] must be from the first of the month. The Torah therefore says, 'on that day.' But 'on that day' could mean while it is yet daytime; the Torah therefore says, 'It is because of this.' The expression 'because of this' can only be said when matzah and maror are placed before you." This means that at the beginning of the night one is obligated to discuss [the Exodus].
The Mechilta4 says: "Since the verse5 says, 'when your son will ask you,' you might think that you are required to discuss it only when he asks, and not otherwise. Therefore the Torah tells you, 'And you shall tell your child,' even if he doesn't ask. I only know [of the obligation to discuss the Exodus] when the person has a child. How do I know [this obligation applies] when he is by himself or with others? The verse says,6 'And Moshe said to the people, "Remember this day" — that G‑d commanded us to remember the Exodus just as He commanded us,7 'Remember the Shabbos day to sanctify it. ' "
You are familiar with the expression [of the Sages8], "Even if all of us were wise, all of us understanding, all of us knowing the Torah, we would still be obligated to discuss the Exodus from Egypt."
The details of this mitzvah are discussed in the end of Pesachim.
FOOTNOTES
1.Haggadah.
2.Ex. 13:8.
3.In the Mechilta.
4.Of Rabbi Shimon Bar Yochai.
5.Ex. 13:14.
6.Ex. 13:3.
7.Ex. 20:8.
8.Haggadah.
Text of the HaggadahThe study continues with Maimonides' "Text of the Passover Haggadah." (The Daily Mitzvah schedule runs parallel to the daily study of three chapters of Maimonides' 14-volume code. This is what is being studied today according to the three-chapter-a-day-schedule.)
We have not translated this order into English, because the point of it is not to provide a translation of the Haggadah (in fact, the Hebrew text often skips out passages not relevant to the structure), but to lay out the way Maimonides structured his Haggadah.
Full text of this Mitzvah »
חמץ ומצה - פרק ח
הבא »
שופר וסוכה ולולב
נוסח ההגדה שנהגו בה ישראל בזמן הגלות, כך הוא: מתחיל על כוס שני ואומר, בבהילו יצאנו ממצריים. הא לחמא עניא, דאכלו אבהתנא דנפקו מארעא דמצריים. כל דכפין, ייתי וייכול; וכל דצריך לפסח, ייתי ויפסח. שתא הכא, לשנה הבאה בארעא דישראל; שתא הדא עבדי, לשתא דאתיא בני חורי.
מה נשתנה הלילה הזה, מכל הלילות. שבכל הלילות, אין אנו מטבילין אפילו פעם אחת; והלילה הזה, שתי פעמים. שבכל הלילות, אנו אוכלים חמץ ומצה; והלילה הזה, כולו מצה. שבכל הלילות, אנו אוכלים שאר ירקות; והלילה הזה, מרורים. שבכל הלילות, אנו אוכלין בין יושבין ובין מסובין; והלילה הזה, כולנו מסובין.
עבדים היינו, לפרעה במצריים; ויוציאנו ה' אלוהינו משם, ביד חזקה ובזרוע נטויה. ואילו לא גאל הקדוש ברוך הוא את אבותינו ממצריים, עדיין אנו ובנינו ובני בנינו משועבדים היינו לפרעה במצריים. ואפילו כולנו חכמים, כולנו נבונים, כולנו יודעים את התורה--מצוה עלינו לספר ביציאת מצריים; וכל המאריך ביציאת מצריים, הרי זה משובח.
מעשה ברבי אליעזר ורבי יהושוע ורבי אלעזר בן עזריה ורבי עקיבה ורבי טרפון, שהיו מסובין בבני ברק; והיו מספרין ביציאת מצריים כל אותו הלילה, עד שבאו תלמידיהם ואמרו להם, רבותינו, הגיע זמן קרית שמע של שחרית.
אמר להם רבי אלעזר בן עזריה, הרי אני כבן שבעים שנה, ולא זכיתי שתיאמר יציאת מצריים בלילות, עד שדרשה בן זומא: שנאמר "למען תזכור את יום צאתך מארץ מצריים, כול ימי חייך" (דברים טז,ג)--"ימי חייך", הימים; "כול ימי חייך", הלילות. וחכמים אומרים "ימי חייך", העולם הזה; "כול ימי חייך", להביא את ימות המשיח.
ברוך המקום שנתן תורה לישראל עמו, ברוך הוא. כנגד ארבעה בנים דיברה תורה--אחד חכם, ואחד רשע, ואחד תם, ואחד שאינו יודע לשאול.
חכם, מה הוא אומר--"מה העדות, והחוקים והמשפטים, אשר ציווה ה' אלוהינו, אתכם" (דברים ו,כ). אף אתה אמור לו כהלכת הפסח, אין מפטירין אחר הפסח אפיקימון.
רשע, מה הוא אומר--"מה העבודה הזאת, לכם" (שמות יב,כו). "לכם", ולא לו. ולפי שהוציא את עצמו מן הכלל וכפר בעיקר, אף אתה הקהה את שיניו ואמור לו: "בעבור זה, עשה ה' לי, בצאתי, ממצריים" (שמות יג,ח)--"לי", ולא לו; אילו היה שם, לא היה נגאל.
תם, מה הוא אומר--"מה זאת" (שמות יג,יד). "ואמרת אליו--בחוזק יד הוציאנו ה' ממצריים, מבית עבדים" (שם).
ושאינו יודע לשאול, את פתח לו--שנאמר "והגדת לבנך, ביום ההוא לאמור: בעבור זה, עשה ה' לי, בצאתי, ממצריים" (שמות יג,ח). "והגדת לבנך", יכול מראש החודש--תלמוד לומר "ביום ההוא". אי ביום ההוא, יכול מבעוד יום--תלמוד לומר "בעבור זה", לא אמרתי אלא בשעה שיש מצה ומרור מונחים לפניך.
מתחילה, עובדי עבודה זרה היו אבותינו; ועכשיו, קירבנו המקום ברוך הוא לעבודתו, שנאמר "ויאמר יהושוע אל כל העם, כה אמר ה' אלוהי ישראל, בעבר הנהר ישבו אבותיכם מעולם, תרח אבי אברהם ואבי נחור; ויעבדו, אלוהים אחרים. ואקח את אביכם את אברהם, מעבר הנהר, ואולך אותו, בכל ארץ כנען; וארבה, את זרעו, ואתן לו, את יצחק. ואתן ליצחק, את יעקוב ואת עשיו; ואתן לעשיו את הר שעיר, לרשת אותו, ויעקוב ובניו, ירדו מצריים" (יהושוע כד,ב-ד).
ברוך שומר הבטחתו לישראל עמו, ברוך הוא: שהקדוש ברוך הוא מחשב את הקץ, לעשות כמה שאמר לאברהם אבינו בין הבתרים, שנאמר "ויאמר לאברם, ידוע תדע כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם, ועבדום, ועינו אותם--ארבע מאות, שנה. וגם את הגוי אשר יעבודו, דן אנוכי; ואחרי כן ייצאו, ברכוש גדול" (בראשית טו,יג-יד).
היא שעמדה לאבותינו, ולנו--שלא אחד בלבד עמד עלינו, אלא בכל דור ודור עומדים עלינו לכלותנו; והקדוש ברוך הוא, מצילנו מידם.
צא ולמד, מה ביקש לבן הארמי לעשות ליעקוב אבינו--שפרעה הרשע, לא גזר אלא על הזכרים; ולבן ביקש לעקור את הכול, שנאמר "ארמי אובד אבי, ויירד מצריימה, ויגר שם" (דברים כו,ה). מלמד שלא ירד להשתקע אלא לגור שם, שנאמר "ויאמרו אל פרעה, לגור בארץ באנו, כי אין מרעה לצאן אשר לעבדיך, כי כבד הרעב בארץ כנען; ועתה יישבו נא עבדיך, בארץ גושן" (בראשית מז,ד).
במתי מעט--כמו שנאמר "בשבעים נפש, ירדו אבותיך מצריימה; ועתה, שמך ה' אלוהיך, ככוכבי השמיים, לרוב" (דברים י,כב).
ויהי שם לגוי--מלמד שהיו ישראל מצויינין שם. גדול ועצום--כמו שנאמר "ובני ישראל, פרו וישרצו וירבו ויעצמו--במאוד מאוד; ותימלא הארץ, אותם" (שמות א,ז).
ורב--כמו שנאמר "רבבה, כצמח השדה נתתיך, ותרבי ותגדלי, ותבואי בעדי עדיים: שדיים נכונו ושיערך צימח, ואת עירום ועריה" (יחזקאל טז,ז).
וירעו אותנו המצרים--כמו שנאמר "הבה נתחכמה, לו: פן ירבה, והיה כי תקראנה מלחמה ונוסף גם הוא על שונאינו, ונלחם בנו, ועלה מן הארץ" (שמות א,י).
ויענונו--כמו שנאמר "וישימו עליו שרי מיסים, למען ענותו בסבלותם; וייבן ערי מסכנות, לפרעה--את פיתום, ואת רעמסס" (שמות א,יא).
וייתנו עלינו עבודה קשה--כמו שנאמר "ויעבידו מצריים את בני ישראל, בפרך" (שמות א,יג).
ונצעק אל ה' אלוהי אבותינו--כמו שנאמר "ויהי בימים הרבים ההם, וימת מלך מצריים, וייאנחו בני ישראל מן העבודה, ויזעקו; ותעל שוועתם אל האלוהים, מן העבודה" (שמות ב,כג).
וישמע ה' את קולנו--כמו שנאמר "וישמע אלוהים, את נאקתם; ויזכור אלוהים את בריתו, את אברהם את יצחק ואת יעקוב" (שמות ב,כד).
וירא את עוניינו--זו פרישות דרך ארץ, כמו שנאמר "וירא אלוהים, את בני ישראל; ויידע, אלוהים" (שמות ב,כה).
ואת עמלנו--אלו הבנים, כמו שנאמר "כל הבן היילוד, היאורה תשליכוהו, וכל הבת, תחייון" (שמות א,כב).
ואת לחצנו--זה הדוחק, כמו שנאמר "וגם ראיתי, את הלחץ, אשר מצריים, לוחצים אותם" (שמות ג,ט).
ויוציאנו ה' ממצריים--לא על ידי מלאך, לא על ידי שרף, לא על ידי שליח, אלא הקדוש ברוך הוא בכבודו: כמו שנאמר "ועברתי בארץ מצריים, בלילה הזה, והכיתי כל בכור בארץ מצריים, מאדם ועד בהמה; ובכל אלוהי מצריים אעשה שפטים, אני ה'" (שמות יב,יב).
ביד חזקה--זה הדבר, כמו שנאמר "הנה יד ה' הויה, במקנך אשר בשדה, בסוסים בחמורים בגמלים, בבקר ובצאן--דבר, כבד מאוד" (שמות ט,ג).
ובזרוע נטויה--זו החרב, כמו שנאמר "וחרבו שלופה בידו, נטויה על ירושלים" (דברי הימים א כא,טז).
ובמורא גדול--זה גילוי שכינה, כמו שנאמר "או הניסה אלוהים, לבוא לקחת לו גוי מקרב גוי, במסות באותות ובמופתים ובמלחמה וביד חזקה ובזרוע נטויה, ובמוראים גדולים: ככול אשר עשה לכם ה' אלוהיכם, במצריים--לעיניך" (דברים ד,לד).
ובאותות--זה המטה, שנאמר "ואת המטה הזה, תיקח בידך, אשר תעשה בו, את האותות" (שמות ד,יז).
ובמופתים--זה הדם, כמו שנאמר "ונתתי, מופתים, בשמיים, ובארץ: דם ואש, ותימרות עשן" (יואל ג,ג).
דבר אחר: ביד חזקה, שתיים; ובזרוע נטויה, שתיים; ובמורא גדול, שתיים; ובאותות, שתיים; ובמופתים, שתיים. אלו עשר מכות, שהביא הקדוש ברוך הוא על המצריים במצריים; ואלו הן: דם, צפרדע, כינים, ערוב, דבר, שחין, ברד, ארבה, חושך, מכת בכורות. רבי יהודה היה נותן בהם סימן, דצ"ך עד"ש באח"ב.
רבן גמליאל אומר, כל שלא אמר שלושה דברים אלו בפסח, לא יצא ידי חובתו--פסח, מצה, ומרורים.
פסח שהיו אבותינו אוכלין בזמן שבית המקדש קיים, על שם מה--על שם שפסח המקום על בתי אבותינו במצריים, שנאמר "ואמרתם זבח פסח הוא לה', אשר פסח על בתי בני ישראל במצריים, בנוגפו את מצריים, ואת בתינו הציל; וייקוד העם, וישתחוו" (שמות יב,כז).
מצה זו שאנחנו אוכלין, על שם מה--על שם שלא הספיק בצקם של אבותינו להחמיץ, עד שנגלה עליהם מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא, וגאלם מיד: שנאמר "ויאפו את הבצק אשר הוציאו ממצריים, עוגות מצות--כי לא חמץ: כי גורשו ממצריים, ולא יכלו להתמהמה, וגם צידה, לא עשו להם" (שמות יב,לט).
מרורים אלו שאנחנו אוכלין, על שם מה--על שם שמיררו המצריים את חיי אבותינו במצריים, שנאמר "וימררו את חייהם בעבודה קשה, בחומר ובלבינים, ובכל עבודה, בשדה--את, כל עבודתם, אשר עבדו בהם, בפרך" (שמות א,יד).
ובכל דור ודור, חייב אדם להראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצריים, שלא את אבותינו בלבד גאל, אלא אף אותנו גאל--שנאמר "ואותנו, הוציא משם--למען, הביא אותנו, לתת לנו את הארץ, אשר נשבע לאבותינו" (דברים ו,כג).
לפיכך אנו חייבים להודות להלל לשבח לפאר לרומם לגדל ולהדר, ולנצח ולברך למי שעשה לנו ולאבותינו את כל הניסים האלו, והוציאנו מעבדות לחירות, ומשיעבוד לגאולה, ומיגון לשמחה, ומאבל ליום טוב, ומאפילה לאור גדול; ונאמר לפניו, הללו יה.
"הללו יה: הללו, עבדי ה'; הללו, את שם ה'. יהי שם ה', מבורך . . ." (תהילים קיג,א-ב) עד "חלמיש, למעיינו מים" (תהילים קיד,ח).
ברוך אתה ה' אלוהינו מלך העולם, אשר גאלנו וגאל את אבותינו ממצריים, והגיענו ללילה הזה לאכול בו מצה ומרורים. כן ה' אלוהינו ואלוהי אבותינו, יגיענו למועדים ולרגלים אחרים הבאים לקראתנו לשלום, שמחים בבניין עירך וששים בעבודתך, ונאכל שם מן הזבחים ומן הפסחים שיגיע דמם על קיר מזבחך לרצון, ונודה לך שיר חדש על גאולתנו ועל פדות נפשנו. ברוך אתה ה', גאל ישראל.
כסדר שמברכין וקוראים ההגדה בליל יום טוב ראשון של פסח, כך מברכים וקוראים בליל השני של גלייות; וכן חייבין בליל השני בארבעה כוסות, ובשאר הדברים שנעשו בלילה הראשון.
Positive Commandment 170Hearing the Shofar
"It shall be a day of blowing the shofar for you"—Numbers 29:1.
We are commanded to hear the blast of the shofar (ram's horn) on the first of Tishrei, Rosh Hashanah. Women are exempt from this mitzvah.
Full text of this Mitzvah »
Hearing the Shofar
Positive Commandment 170
Translated by Berel Bell
The 170th mitzvah is that we are commanded to listen to the sound of the shofar on the first1 day of Tishrei [Rosh Hashanah].
The source of this commandment is G‑d's statement2 regarding that day, "It shall be a day of sounding the horn."
The details of this mitzvah are explained in tractate Rosh Hashanah.
Women are not obligated in this mitzvah.3
FOOTNOTES
1.Outside of Israel, this mitzvah is for two days.
2.Num. 29:1.
3.Since it is a time-bound mitzvah.
Rambam:
• 1 Chapter A Day: Teshuvah Teshuvah - Chapter Eight
English Text | Hebrew Text
Audio: Listen | Download | Video Class
• 3 Chapters A Day: Chametz U'Matzah Chametz U'Matzah - Chapter Eight, Chametz U'Matzah Chametz U'Matzah - Text of the Haggadah, Shofar, Sukkah, vLulav Shofar, Sukkah, vLulav - Chapter One, Shofar, Sukkah, vLulav Shofar, Sukkah, vLulav - Chapter Two
English Text | Hebrew Text
Audio: Listen | Download | Video Class
• English Text | Video ClassTuesday, Kislev 3, 5778 · 21 November 2017
"Today's Day"
Tuesday, Kislev 3, 5704
Torah lessons: Chumash: Vayeitsei, Shlishi with Rashi.
Tehillim: 18-22.
Tanya: To perform a (p. 603)...see my hinderpart..." (p. 605).
One difference between the ways of the Baal Shem Tov and of the Maggid1 was that the Baal Shem Tov went on all sorts of journeys, while the Maggid stayed home.
Moreover, when the Maggid was Rebbe, Chassidus was already widely known, even in distant places, because of the extensive journeys of the Holy Society.2 Many average laymen had thus become devoted to Chassidus and used to make pilgrimages to Mezritch.3
FOOTNOTES
1.His successor.
2.The Maggid's disciples.
3.The Maggid's place of residence.
Daily Thought:
Wash Your Clothes and Change
Who are you? Can you change who you are?
On the outside lie your thoughts, the words you speak, and the things you do. Those are the ways you dress yourself, your interface with the world.
On the inside lies a certain way of perceiving the world, and the emotions and feelings that flow out of that perception. Those are you yourself.
Real change can only come when that internal perception changes. But we are not masters over that place. We cannot command ourselves to perceive that which is beyond us, to feel differently than we feel, or to understand that which we cannot understand.
So here is a strategy that works: Just as we can wash our clothes and bathe our skin, so we can focus our thoughts, guide our words and clean up our act. Ignore, for the time being, that a messy storm rages within. Once scrubbed enough to let light pass through, eventually your inner self will awaken to that light.
This is what Moses told his people on their last day together: “The hidden things are up to G‑d. But the outer things are for us and our children forever, to do what needs to be done.” (Tanya, chapter 6. Hayom Yom, 5 Sivan)
-------
Positive Commandment 170
Translated by Berel Bell
The 170th mitzvah is that we are commanded to listen to the sound of the shofar on the first1 day of Tishrei [Rosh Hashanah].
The source of this commandment is G‑d's statement2 regarding that day, "It shall be a day of sounding the horn."
The details of this mitzvah are explained in tractate Rosh Hashanah.
Women are not obligated in this mitzvah.3
FOOTNOTES
1.Outside of Israel, this mitzvah is for two days.
2.Num. 29:1.
3.Since it is a time-bound mitzvah.
Rambam:
• 1 Chapter A Day: Teshuvah Teshuvah - Chapter Eight
English Text | Hebrew Text
Audio: Listen | Download | Video Class
Teshuvah - Chapter Eight
1
The good that is hidden for the righteous is the life of the world to come. This will be life which is not accompanied by death and good which is not accompanied by evil. The Torah alludes to this in [the promise, Deuteronomy 22:7]: "So that good will be granted you and you will live long."
The oral tradition explains: "So that good will be granted you" - in the world that is entirely good; "and you will live long" - in the world which is endlessly long, the world to come.
The reward of the righteous is that they will merit this pleasure and take part in this good. The retribution of the wicked is that they will not merit this life. Rather, they will be cut off and die.
Whoever does not merit this life is [truly] dead and will not live forever. Rather, he will be cut off in his wickedness and perish as a beast. This is the intent of the meaning of the term karet in the Torah as [Numbers 15:31] states: "That soul shall surely be cut off."
[Based on the repetition of the verb,] the oral tradition explains: hikaret means to be cut off in this world and tikaret, to be cut off in the world to come. After these souls become separated from bodies in this world, they will not merit the life of the world to come. Rather, even in the world to come, they will be cut off.
א
הטובה הצפונה לצדיקים היא חיי העולם הבא והיא החיים שאין מות עמהן והטובה שאין עמה רעה הוא שכתוב בתורה למען ייטב לך והארכת ימים מפי השמועה למדו למען ייטב לך לעולם שכולו טוב והארכת ימים לעולם שכולו ארוך וזהו הוא העולם הבא שכר הצדיקים הוא שיזכו לנועם זה ויהיו בטובה זו ופרעון הרשעים הוא שלא יזכו לחיים אלו אלא יכרתו וימותו וכל מי שאינו זוכה לחיים אלו הוא המת שאינו חי לעולם אלא נכרת ברשעו ואבד כבהמה וזהו כרת הכתובה בתורה שנאמר הכרת תכרת הנפש ההיא מפי השמועה למדו הכרת בעולם הזה תכרת לעולם הבא כלומר שאותה הנפש שפירשה מן הגוף בעולם הזה אינה זוכה לחיי העולם הבא אלא גם מן העולם הבא נכרתת:
2
In the world to come, there is no body or physical form, only the souls of the righteous alone, without a body, like the ministering
angels. Since there is no physical form, there is neither eating, drinking, nor any of the other bodily functions of this world like sitting, standing, sleeping, death, sadness, laughter, and the like.
Thus, the Sages of the previous ages declared: "In the world to come, there is neither eating, drinking, nor sexual relations. Rather, the righteous will sit with their crowns on their heads and delight in the radiance of the Divine Presence."
From that statement, it is clear that there is no body, for there is no eating or drinking. [Consequently,] the statement, "the righteous sit," must be interpreted metaphorically, i.e., the righteous exist there without work or labor.
Similarly, the phrase, "their crowns on their heads," [is also a metaphor, implying] that they will possess the knowledge that they grasped which allowed them to merit the life of the world to come. This will be their crown. A similar [usage of this metaphor was employed by] Solomon [Song of Songs 3:11]: "The crown with which his mother crowned him."
[Support for the concept that this does not refer to a physical crown can be brought from the prophecy, Isaiah 51:11]: "Eternal joy will be upon their heads." Joy is not a physical entity which can rest on a head. Similarly, the expression "crown" used by the Sages [refers to a spiritual concept], knowledge.
What is meant by the expression, "delight in the radiance of the Divine Presence"? That they will comprehend the truth of Godliness which they cannot grasp while in a dark and humble body.
ב
העולם הבא אין בו גוף וגויה אלא נפשות הצדיקים בלבד בלא גוף כמלאכי השרת הואיל ואין בו גויות אין בו לא אכילה ולא שתייה ולא דבר מכל הדברים שגופות בני אדם צריכין להן בעולם הזה ולא יארע דבר בו מן הדברים שמארעין לגופות בעולם הזה כגון ישיבה ועמידה ושינה ומיתה ועצב ושחוק וכיוצא בהן כך אמרו חכמים הראשונים העולם הבא אין בו לא אכילה ולא שתיה ולא תשמיש אלא צדיקים יושבים ועטרותיהם בראשיהן ונהנין מזיו השכינה הרי נתברר לך שאין שם גוף לפי שאין שם אכילה ושתיה וזה שאמרו צדיקים יושבין דרך חידה אמרו כלומר הצדיקים מצויין שם בלא עמל ובלא יגיעה וכן זה שאמרו עטרותיהן בראשיהן כלומר דעת שידעו שבגללה זכו לחיי העולם הבא מצויה עמהן והיא העטרה שלהן כענין שאמר שלמה בעטרה שעטרה לו אמו והרי הוא אומר ושמחת עולם על ראשם ואין השמחה גוף כדי שתנוח על הראש כך עטרה שאמרו חכמים כאן היא הידיעה ומהו זהו שאמרו נהנין מזיו שכינה שיודעים ומשיגין מאמתת הקב"ה מה שאינם יודעים והם בגוף האפל השפל:
3
The term "soul" when used in this context does not refer to the soul which needs the body, but rather to "the form of the soul," the knowledge which it comprehends according to its power. Similarly, it comprehends abstract concepts and other matters. This is "the form" whose nature we described in the fourth chapter of Hilchot Yesodei HaTorah. This is the soul referred to in this context.
Since this life is not accompanied by death - for death is an event associated with the body alone and, in that realm, there is no body - it is called "the bond of life," as [I Samuel 25:29] states: "And the soul of my master will be bound up in the bond of life." This is the reward above which there is no higher reward and the good beyond which there can be [other] good. This was [the good] desired by all the prophets.
ג
כל נפש האמורה בענין זה אינה הנשמה הצריכה לגוף אלא צורת הנפש שהיא הדעה שהשיגה מהבורא כפי כחה והשיגה הדעות הנפרדות ושאר המעשים והיא הצורה שביארנו ענינה בפרק רביעי מהלכות יסודי התורה היא הנקראת נפש בענין זה חיים אלו לפי שאין עמהם מות שאין המות אלא ממאורעות הגוף ואין שם גוף נקראו צרור החיים שנאמר והיתה נפש אדוני צרורה בצרור החיים וזהו השכר שאין שכר למעלה ממנו והטובה שאין אחריה טובה והיא שהתאוו לה כל הנביאים:
4
How many metaphoric terms have been used to refer to [the world to come]! "The mountain of God" [Psalms 24:3], "His holy place" [ibid.], "the holy path" [Isaiah 35:8], "the courtyards of God” [Psalms 65:5, 92:14], "the pleasantness of God" [ibid. 27:4], "the tent of God" [ibid. 15:1], "the palace of God" [ibid. 5:8], "the house of God" [ibid. 27:4], "the gate of God" [ibid. 118:20].
The Sages referred to this good which is prepared for the righteous with the metaphor: "the feast." Generally, it is referred to with the term "the world to come."
ד
וכמה שמות נקראו לה דרך משל הר ה' ומקום קדשו ודרך הקדש וחצרות ה' ונועם ה' ואהל ה' והיכל ה' ובית ה' ושער ה' וחכמים קראו לה דרך משל לטובה זו המזומנת לצדיקים סעודה וקורין לה בכל מקום העולם הבא:
5
The retribution beyond which there is no greater retribution is that the soul will be cut off and not merit this life as [Numbers 15:31] states: "This soul shall surely be cut off. His sin shall remain upon him."
This refers to the obliteration of the soul which was referred to by the prophets with the following metaphoric terms: "the pit of destruction" [Psalms 55:24], "obliteration" [ibid. 88:12], "the bonfire" [Isaiah 30:33], "the leech" [Proverbs 30:15]. All the synonyms for nullification and destruction are used to refer to it for it is the [ultimate] nullification after which there is no renewal and the [ultimate] loss which can never be recovered.
ה
הנקמה שאין נקמה גדולה ממנה שתכרת הנפש ולא תזכה לאותן החיים שנאמר הכרת תכרת הנפש ההיא עונה בה וזה האבדון הוא שקורין אותו הנביאים דרך משל באר שחת ואבדון ותפתה ועלוקה וכל לשון כלייה והשחתה קוראין לו לפי שהיא הכלייה שאין אחריה תקומה וההפסד שאינו חוזר לעולם:
6
Lest you think lightly of this good, [the world to come], imagining that the reward for the mitzvot and for a person [following] completely the paths of truth is for him to eat and drink good foods, have intercourse with beautiful forms, wear garments of linen and lace, dwell in ivory palaces, use utensils of gold and silver, or other similar ideas, as conceived by the foolish, decadent Arabs, who are flooded with lewdness.
In contrast, the sages and men of knowledge know that all these matters are vain and empty things, without any purpose. They are only considered of great benefit to us in this world because we possess a body and a physical form. All these matters are the needs of the body. The soul only desires them and lusts for them because of the needs of the body, so that its desires will be fulfilled and its health maintained. In a situation, where there is no body, all of these matters will be nullified.
There is no way in this world to grasp and comprehend the ultimate good which the soul will experience in the world to come.
We only know bodily good and that is what we desire. However, that [ultimate] good is overwhelmingly great and cannot be compared to the good of this world except in a metaphoric sense.
In truth, there is no way to compare the good of the soul in the world to come to the bodily goods of this world. Rather, that good is infinitely great, with no comparison or likeness. This is alluded to by David's statement [Psalms 31:20]: "How great is the good that You have hidden for those who fear You."
ו
שמא תקל בעיניך טובה זו ותדמה שאין שכר המצות והיות האדם שלם בדרכי האמת אלא להיותו אוכל ושותה מאכלות טובות ובועל צורות נאות ולובש בגדי שש ורקמה ושוכן באהלי שן ומשתמש בכלי כסף וזהב ודברים הדומים לאלו כמו שמדמין אלו הערביים הטפשים האוילים השטופים בזמה אבל החכמים ובעלי דעה ידעו שכל הדברים האלו דברי הבאי והבל הם ואין בהם תועלת ואינה טובה גדולה אצלנו בעולם הזה אלא מפני שאנו בעלי גוף וגויה וכל הדברים האלו צרכי הגוף הם ואין הנפש מתאוה להם ומחמדתן אלא מפני צורך הגוף כדי שימצא חפצו ויעמוד על בוריו ובזמן שאין שם גוף נמצאו כל הדברים האלו בטלים הטובה הגדולה שתהיה בה הנפש בעולם הבא אין שום דרך בעולם הזה להשיגה ולידע אותה שאין אנו יודעים בעולם הזה אלא טובת הגוף ולה אנו מתאוין אבל אותה הטובה גדולה עד מאד ואין לה ערך בטובות העולם הזה אלא דרך משל אבל בדרך האמת שנערוך טובת הנפש בעולם הבא בטובות הגוף בעולם הזה במאכל ובמשתה אינו כן אלא אותה הטובה גדולה עד אין חקר ואין לה ערך ודמיון הוא שאמר דוד מה רב טובך אשר צפנת ליראיך וגו':
7
How very much did David desire the life of the world to come as implied by [Psalms 27:13]: "Had I not believed that I would see the goodness of God in the land of the living!"
The Sages of the previous generations have already informed us that man does not have the potential to appreciate the good of the world to come in a full sense nor can anyone know its greatness, beauty, and power except God, alone.
All the beneficence which the prophets promised Israel in their visions are only physical concerns which Israel will appreciate in the Messianic age when dominion [over the world] will return to Israel. However, the good of the life of the world to come has no comparison or likeness, nor was it described by the prophets, lest with such a description, they diminish it.
This [was implied] by [Isaiah's (64:3)] statement: "No eye has ever seen, 0 God, except for You, what You will do for those who wait for You;" i.e. the good which was not perceived by the vision of a prophet and is perceived by God alone, this was created by God for those who wait for Him.
The Sages declared: "All the prophets only prophesied about the Messianic Age. However, regarding the world to come - `No eye has ever seen, 0 God, except for You.'
ז
וכמה כמה דוד והתאוה לחיי העולם הבא שנאמר לולא האמנתי לראות בטוב ה' בארץ חיים כבר הודיעונו החכמים הראשונים שטובת העולם הבא אין כח באדם להשיגה על בוריה ואין יודע גדלה ויפיה ועצמה אלא הקדוש ברוך הוא לבדו ושכל הטובות שמתנבאים בהם הנביאים לישראל אינן אלא לדברים שבגוף שנהנין בהן ישראל לימות המשיח בזמן שתשוב הממשלה לישראל אבל טובת חיי העולם הבא אין לה ערך ודמיון ולא דמוה הנביאים כדי שלא יפחתו אותה בדמיון הוא שישעיהו אמר עין לא ראתה אלהים זולתך יעשה למחכה לו כלומר הטובה שלא ראתה אותה עין נביא ולא ראה אותה אלא אלהים עשה אותה האלהים לאדם שמחכה לו אמרו חכמים כל הנביאים כולן לא ניבאו אלא לימות המשיח אבל העולם הבא עין לא ראתה אלהים זולתך:
8
The Sages did not use the expression "the world to come" with the intention of implying that [this realm] does not exist at present or that the present realm will be destroyed and then, that realm will come into being.
The matter is not so. Rather, [the world to come] exists and is present as implied by [Psalms 31:20: "How great is the good] that You have hidden... which You have made...." It is only called the world to come because that life comes to a man after life in this world in which we exist, as souls [enclothed] in bodies. This [realm of existence] is presented to all men at first.
ח
זה שקראו אותו חכמים העולם הבא לא מפני שאינו מצוי עתה וזה העולם אובד ואחר כך יבא אותו העולם אין הדבר כן אלא הרי הוא מצוי ועומד שנאמר אשר צפנת ליראיך פעלת וגו' ולא קראוהו עולם הבא אלא מפני שאותן החיים באין לו לאדם אחר חיי העולם הזה שאנו קיימים בו בגוף ונפש וזהו הנמצא לכל אדם בראשונה:
Rambam:• 3 Chapters A Day: Chametz U'Matzah Chametz U'Matzah - Chapter Eight, Chametz U'Matzah Chametz U'Matzah - Text of the Haggadah, Shofar, Sukkah, vLulav Shofar, Sukkah, vLulav - Chapter One, Shofar, Sukkah, vLulav Shofar, Sukkah, vLulav - Chapter Two
English Text | Hebrew Text
Audio: Listen | Download | Video Class
Chametz U'Matzah - Chapter Eight
1
The order of the fulfillment of these mitzvot on the night of the fifteenth [of Nisan] is as follows: In the beginning, a cup [of wine] is mixed for each individual. They recite the blessing,
בורא פרי הגפן and the kiddush of the day on it, and the blessing, shehecheyanu. Then, they drink [it].
Afterwards, one recites the blessing, על נטילת ידים, and washes one's hands. A set table is brought, on which are maror, another vegetable, matzah, charoset, the body of the Paschal lamb, and the meat of the festive offering of the fourteenth of Pesach. At present, we bring two types of meat on the table: one in commemoration of the Paschal sacrifice and one in commemoration of the festive offering.
א
סדר עשיית מצות אלו בליל חמשה עשר כך הוא. בתחלה מוזגין כוס לכל אחד ואחד ומברך בורא פרי הגפן ואומר עליו קדוש היום וזמן ושותה. ואחר כך מברך על נטילת ידים ונוטל ידיו. ומביאין שלחן ערוך ועליו מרור וירק אחר ומצה וחרוסת וגופו של כבש הפסח ובשר חגיגה של יום ארבעה עשר. ובזמן הזה מביאין על השלחן שני מיני בשר אחד זכר לפסח ואחד זכר לחגיגה:
Commentary on Halachah 1
2
He begins and recites the blessing, בורא פרי האדמה, takes the vegetable, dips it in charoset, and eats a כזית. He and all those eating together with him, each and every one, do not eat less than a כזית.
Afterwards, the table is taken away from the person reciting the Haggadah alone. The second cup [of wine] is mixed. Here is where the son asks, and the one reciting [the Haggadah] says:
Why is this night different from all other nights?
On all other nights, we are not required to dip even once. On this night, we dip twice?
On all other nights, we eat chametz (leaven) or matzah. On this night, only matzah?
On all other nights, we eat roasted, boiled, or cooked meat. On this night we eat only roasted?
On all other nights, we eat any type of vegetables. On this night, we eat maror (bitter herbs)?
On all other nights, we eat either sitting upright or reclining. On this night, we all recline?
ב
מתחיל ומברך בורא פרי האדמה ולוקח ירק ומטבל אותו בחרוסת ואוכל כזית הוא וכל המסובין עמו כל אחד ואחד אין אוכל פחות מכזית. ואחר כך עוקרין השולחן מלפני קורא ההגדה לבדו. ומוזגין הכוס השני וכאן הבן שואל. ואומר הקורא מה נשתנה הלילה הזה מכל הלילות שבכל הלילות אין אנו מטבילין אפילו פעם אחת והלילה הזה שתי פעמים. שבכל הלילות אנו אוכלין חמץ ומצה והלילה הזה כולו מצה. שבכל הלילות אנו אוכלין בשר צלי שלוק ומבושל והלילה הזה כולו צלי. שבכל הלילות אנו אוכלין שאר ירקות והלילה הזה מרורים. שבכל הלילות אנו אוכלין בין יושבין בין מסובין והלילה הזה כולנו מסובין:
Commentary on Halachah 2
3
At present, one does not recite [the question], "on this night, only roasted," for we do not have a sacrifice.
One begins [describing our people's] base [origins] and recites until one concludes expounding on the entire passage that begins "An Aramean sought to destroy my father."
ג
בזמן הזה אינו אומר והלילה הזה כולו צלי שאין לנו קרבן. ומתחיל בגנות וקורא עד שגומר דרש פרשת ארמי אובד אבי כולה:
Commentary on Halachah 3
4
The table is returned before him and he says: This Paschal sacrifice which we eat [is] because the Omnipresent passed over the houses of our ancestors in Egypt, as [Exodus 12:27] states: "And you shall say: 'It is a Paschal sacrifice unto God.'"
He lifts up the maror in his hands and says: This maror that we eat [is] because the Egyptians made the lives of our forefathers bitter in Egypt, as [Exodus 1:14] states: "and they embittered their lives."
And he lifts up the matzah in his hand and says:
This matzah which we eat [is] because the dough of our ancestors was not able to leaven before the Holy One, blessed be He, was revealed to them and redeemed them immediately, as [Exodus 12:39] states: "And they baked the dough which they took out of Egypt [as cakes of matzah]."
At present, he says: "This Paschal sacrifice, which our ancestors would eat when the Temple was standing, [is] because the Holy One, blessed be He, passed over the houses of our ancestors..."
ד
ומחזיר השלחן לפניו ואומר פסח זה שאנו אוכלין על שם שפסח המקום על בתי אבותינו במצרים שנאמר ואמרתם זבח פסח הוא לה'. ומגביה המרור בידו ואומר מרור זה שאנו אוכלין על שם שמררו המצריים את חיי אבותינו במצרים שנאמר וימררו את חייהם. ומגביה המצה בידו ואומר מצה זו שאנו אוכלין על שם שלא הספיק בצקם של אבותינו להחמיץ עד שנגלה עליהם הקדוש ברוך הוא וגאלם מיד שנאמר ויאפו את הבצק אשר הוציאו ממצרים וכו'. ובזמן הזה אומר פסח שהיו אבותינו אוכלין בזמן שבית המקדש קיים על שם שפסח הקדוש ברוך הוא על בתי אבותינו וכו':
Commentary on Halachah 4
5
And he says:
Therefore, we are obliged to thank, praise, laud, glorify, adore, exalt, magnify, and give eternal honor to the One who did all these miracles for us and took us out from slavery to freedom, from sorrow to joy, from deep darkness to great light. [Therefore,] let us recite before Him: Halleluyah!
[He continues, beginning the Hallel, reciting from] "Halleluyah! Servants of God - offer praise;" until "the flintstone into a stream of water." He concludes:
Blessed are You, God, our Lord, King of the universe, who redeemed us and redeemed our ancestors from Egypt and has enabled us to reach this night so that we may eat matzah and bitter herbs upon it."
At present, he adds:
So too, God, our Lord and Lord of our fathers, enable us to reach other festivals and holidays that will come to us in peace, celebrating in the rebuilding of Your city and rejoicing in Your service. Then, we shall eat of the sacrifices and of the Paschal offerings whose blood shall be sprinkled on the wall of Your altar to be graciously accepted. Then, we shall offer thanks to You [with] a new song for our redemption and for the deliverance of our souls. Blessed are You, God, who redeemed Israel.
He recites the blessing, בורא פרי הגפן, and drinks the second cup.
ה
ואומר לפיכך אנו חייבין להודות להלל לשבח לפאר להדר לרומם לגדל ולנצח למי שעשה לאבותינו ולנו את כל הנסים האלו והוציאנו מעבדות לחירות מיגון לשמחה ומאפלה לאור גדול ונאמר לפניו הללויה. הללויה הללו עבדי ה' וגו' עד חלמיש למעינו מים. וחותם ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם אשר גאלנו וגאל את אבותינו ממצרים והגיענו ללילה הזה לאכול בו מצה ומרורים. ובזמן הזה מוסיף כן ה' אלהינו ואלהי אבותינו יגיענו למועדים ולרגלים אחרים הבאים לקראתנו לשלום שמחים בבנין עירך וששים בעבודתך ונאכל שם מן הזבחים ומן הפסחים שיגיע דמם על קיר מזבחך לרצון ונודה לך שיר חדש על גאולתנו ועל פדות נפשנו ברוך אתה ה' גאל ישראל. ומברך בורא פרי הגפן ושותה הכוס השני:
Commentary on Halachah 5
6
Afterwards, he recites the blessing, al netilat yadayim, and washes his hands a second time, for he diverted his attention [from his hands] during the time he was reciting the Haggadah.
He takes two cakes [of matzah], divides one of them, places the broken half inside the whole [cake] and recites the blessing, hamotzi lechem min ha'aretz.
Why does he not recite a blessing on two loaves, as on other festivals? because [Deuteronomy 16:3] states "the bread of poverty." Just as a poor man is accustomed to eating a broken [loaf], so, too, a broken loaf should be used.
Afterwards, he wraps matzah and maror together as one, dips it in charoset and recites the blessing:
Blessed are You, God, our Lord, King of the universe, who has sanctified us with His commandments and commanded us regarding the eating of matzah and bitter herbs
and eats them. If he eats matzah separately and maror separately, he recites a blessing for the former in its own right and the latter in its own right.
ו
ואחר כך מברך על נטילת ידים ונוטל ידיו שנית שהרי הסיח דעתו בשעת קריאת ההגדה. ולוקח שני רקיקין וחולק אחד מהן ומניח פרוס לתוך שלם ומברך המוציא לחם מן הארץ. ומפני מה אינו מברך על שתי ככרות כשאר ימים טובים משום שנאמר לחם עוני מה דרכו של עני בפרוסה אף כאן בפרוסה. ואחר כך כורך מצה ומרור כאחת ומטבל בחרוסת ומברך ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם אשר קדשנו במצותיו וצונו על אכילת מצות ומרורים ואוכלן. ואם אכל מצה בפני עצמה ומרור בפני עצמו מברך על זה בפני עצמו ועל זה בפני עצמו:
Commentary on Halachah 6
7
Afterwards, he recites the blessing:
Blessed are You, God, our Lord, King of the universe, who has sanctified us with His commandments and commanded us regarding the eating of the sacrifice
and first, partakes of the meat of the Chaggigah offering of the fourteenth [of Nisan].
[Then,] he recites the blessing:
Blessed are You, God, our Lord, King of the universe, who has sanctified us with His commandments and commanded us regarding the eating of the Paschal sacrifice
and eats from the body of the Paschal sacrifice. The blessing for the Paschal sacrifice does not free one of [the obligation of the blessing for] the [Chaggigah] offering. [Conversely, the blessing for the Chaggigah] offering does not free one of [the obligation of the blessing for] the Paschal sacrifice.
ז
ואחר כך מברך ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם אשר קדשנו במצותיו וצונו על אכילת הזבח ואוכל מבשר חגיגת ארבעה עשר תחלה. ומברך ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם אשר קדשנו במצותיו וצונו על אכילת הפסח ואוכל מגופו של פסח. ולא ברכת הפסח פוטרת של זבח ולא של זבח פוטרת של פסח:
Commentary on Halachah 7
8
At present, when there is no [Paschal] sacrifice, after one recites the blessing, hamotzi lechem, one then recites the blessing, al achilat matzah, dips the matzah in charoset, and eats it.
Afterwards, one recites the blessing, al achilat maror, dips the maror in charoset and eats it. One should not leave [the bitter herbs] in the charoset for a prolonged period, lest their taste be negated, since [eating the maror] is a mitzvah ordained by the Sages.
Afterwards, one should wrap matzah and maror together, dip them in the charoset, and eat them without reciting a blessing, to recall the Temple.
ח
בזמן הזה שאין שם קרבן אחר שמברך המוציא לחם חוזר ומברך על אכילת מצה. ומטבל מצה בחרוסת ואוכל. וחוזר ומברך על אכילת מרור ומטבל מרור בחרוסת ואוכל. ולא ישהה אותו בחרוסת שמא יבטל טעמו. וזו מצוה מדברי סופרים. וחוזר וכורך מצה ומרור ומטבל בחרוסת ואוכלן בלא ברכה זכר למקדש:
Commentary on Halachah 8
9
Afterwards, one continues the meal, eating whatever one desires to eat and drinking whatever one desires to drink. At its conclusion, one eats from the Paschal sacrifice, even [as small a portion as] a כזית, and does not taste anything afterwards.
At present, one eats a כזית of matzah and does not taste anything afterwards, so that, after the completion of the meal, the taste of the meat of the Paschal sacrifice or the matzah will [remain] in one's mouth, for eating them is the mitzvah.
ט
ואחר כך נמשך בסעודה ואוכל כל מה שהוא רוצה לאכול ושותה כל מה שהוא רוצה לשתות. ובאחרונה אוכל מבשר הפסח אפילו כזית ואינו טועם אחריו כלל. ובזמן הזה אוכל כזית מצה ואינו טועם אחריה כלום. כדי שיהיה הפסק סעודתו וטעם בשר הפסח או המצה בפיו שאכילתן היא המצוה:
Commentary on Halachah 9
10
Afterwards, he washes his hands and recites the grace after meals over a third cup [of wine] and drinks it.
Afterwards, he pours out a fourth cup and completes the Hallel over it, reciting upon it the blessing of song--i.e., "May all Your works praise You, God..." - recites the blessing, borey pri hagefen, [and drinks the wine]. Afterwards, he does not taste anything, with the exception of water, throughout the entire night.
It is permissible to mix a fifth cup and recite upon it "the great Hallel" - i.e., from "Give thanks to God, for He is good" until "By the rivers of Babylon." This cup is not an obligation like the other cups.
One may complete the Hallel wherever one desires, even though it is not the place where one ate.
י
ואחר כך נוטל ידיו ומברך ברכת המזון על כוס שלישי ושותהו. ואחר כך מוזג כוס רביעי וגומר עליו את ההלל. ואומר עליו ברכת השיר והיא יהללוך ה' כל מעשיך וכו'. ומברך בורא פרי הגפן ואינו טועם אחר כך כלום כל הלילה חוץ מן המים. ויש לו למזוג כוס חמישי ולומר עליו הלל הגדול מהודו לה' כי טוב עד על נהרות בבל. וכוס זה אינו חובה כמו ארבעה כוסות. ויש לו לגמור את ההלל בכל מקום שירצה אע"פ שאינו מקום סעודה:
Commentary on Halachah 10
11
In a place where it is customary to eat roasted meat on Pesach night, one may eat. [However,] in a place where it is customary not to eat [roasted meat], one should not eat it, lest it be said: "this is the meat of the Paschal sacrifice."
In all places, it is forbidden to eat a whole sheep that has been roasted in its entirety on this night, for it would appear as though one were eating sacrificial animals outside [the area prescribed for them]. If it has been cut in pieces, is lacking a limb, or one of the limbs attached to it has been boiled, it is permitted in a place where [roasted meat] is customarily [eaten].
יא
מקום שנהגו לאכול צלי בלילי פסחים אוכלים. מקום שנהגו שלא לאכול אין אוכלין גזירה שמא יאמרו בשר פסח הוא. ובכל מקום אסור לאכול שה צלוי כולו כאחד בליל זה מפני שנראה כאוכל קדשים בחוץ. ואם היה מחותך או שחסר ממנו אבר או שלק בו אבר והוא מחובר הרי זה מותר במקום שנהגו:
Commentary on Halachah 11
12
A person who does not have any wine on the nights of Pesach recites the kiddush on bread, as he would do on the Sabbath. [Afterwards,] he carries out all the [above] matters according to this order.
A person who has no other vegetable besides bitter herbs: At the outset, he recites two blessings over the bitter herbs: borey pri ha'adamah and al achilat maror, and partakes of them. When he concludes the Haggadah, he recites the blessing over the matzah and eats it. Afterwards, he eats from the bitter herbs without reciting a blessing.
יב
מי שאין לו יין בלילי הפסח מקדש על הפת כדרך שעושה בשבת ועושה כל הדברים על הסדר הזה. מי שאין לו ירק אלא מרור בלבד. בתחלה מברך על המרור שתי ברכות בורא פרי האדמה ועל אכילת מרור ואוכל. וכשיגמור ההגדה מברך על המצה ואוכל וחוזר ואוכל מן המרור בלא ברכה:
Commentary on Halachah 12
13
A person who has only a single כזית of shemurah matzah: When he concludes [eating] his meal from matzah which was not watched, he recites the blessing, al achilat matzah, eats that כזית and does not taste anything afterward.
יג
מי שאין לו מצה משומרת אלא כזית כשגומר סעודתו ממצה שאינה משומרת מברך על אכילת מצה ואוכל אותו כזית ואינו טועם אחריו כלום:
Commentary on Halachah 13
14
A person who slept in the midst of the meal and then woke up, does not begin to eat again. [However,] if some members of a company slept in the middle of a meal, they may eat again. If they all fell into a sound slumber and then awoke, they should not eat. If they all [merely] dozed, they may eat.
יד
מי שישן בתוך הסעודה והקיץ אינו חוזר ואוכל. בני חבורה שישנו מקצתן בתוך הסעודה חוזרין ואוכלין. נרדמו כולן ונעורו לא יאכלו. נתנמנמו כולן יאכלו: סליקו להו הלכות חמץ ומצה
Commentary on Halachah 14
Chametz U'Matzah - Text of the Haggadah
The Text of the Haggadah
customarily recited by the Jews in the time of exile.
One begins, [pouring out] the second cup and recites:
In haste, we left Egypt.
This is the bread of affliction eaten by our ancestors in the land of Egypt. Whoever is hungry, let him come and eat. Whoever is needy, let him come and join in the observance of Passover. This year we are here. Next year, may we be in Eretz Yisrael. Now we are slaves. Next year, may we be free men.
נוסח ההגדה שנהגו בה ישראל בזמן הגלות, כך הוא: מתחיל על כוס שני ואומר, בבהילו יצאנו ממצריים. הא לחמא עניא, דאכלו אבהתנא דנפקו מארעא דמצריים. כל דכפין, ייתי וייכול; וכל דצריך לפסח, ייתי ויפסח. שתא הכא, לשנה הבאה בארעא דישראל; שתא הדא עבדי, לשתא דאתיא בני חורי.
Commentary on Halachah 1
Why is this night different from all other nights?
On all other nights, we are not required to dip even once. On this night, we dip twice?
On all other nights, we eat chametz (leaven) or matzah. On this night, only matzah?
On all other nights, we eat any type of vegetables. On this night, we eat maror (bitter herbs)?
On all other nights, we eat either sitting upright or reclining. On this night, we all recline?
מה נשתנה הלילה הזה, מכל הלילות. שבכל הלילות, אין אנו מטבילין אפילו פעם אחת; והלילה הזה, שתי פעמים. שבכל הלילות, אנו אוכלים חמץ ומצה; והלילה הזה, כולו מצה. שבכל הלילות, אנו אוכלים שאר ירקות; והלילה הזה, מרורים. שבכל הלילות, אנו אוכלין בין יושבין ובין מסובין; והלילה הזה, כולנו מסובין.
We were slaves to Pharaoh in Egypt,1 but God, our Lord, brought us out from there with a strong hand and an outstretched arm. If the Holy One, blessed be He, had not taken our ancestors out of Egypt, then we, our children, and our grandchildren, would still be enslaved to Pharaoh in Egypt.
[Therefore,] even if we were all wise, all men of understanding, all elders, all well-versed in Torah, we would still be commanded to tell about the Exodus from Egypt, for whoever tells about it at length, behold, he is worthy of praise.
עבדים היינו, לפרעה במצריים; ויוציאנו ה' אלוהינו משם, ביד חזקה ובזרוע נטויה. ואילו לא גאל הקדוש ברוך הוא את אבותינו ממצריים, עדיין אנו ובנינו ובני בנינו משועבדים היינו לפרעה במצריים. ואפילו כולנו חכמים, כולנו נבונים, כולנו יודעים את התורה--מצוה עלינו לספר ביציאת מצריים; וכל המאריך ביציאת מצריים, הרי זה משובח.
Once Rabbi Eliezer, Rabbi Yehoshua, Rabbi Elazar ben Azariah, Rabbi Akiva, and Rabbi Tarfon dined together [at the Seder] in Bnei Brak. They discussed the Exodus from Egypt throughout the entire night until their students came and told them: "Teachers, the time for reciting the Shemah in the morning has arrived."
מעשה ברבי אליעזר ורבי יהושוע ורבי אלעזר בן עזריה ורבי עקיבה ורבי טרפון, שהיו מסובין בבני ברק; והיו מספרין ביציאת מצריים כל אותו הלילה, עד שבאו תלמידיהם ואמרו להם, רבותינו, הגיע זמן קרית שמע של שחרית.
Rabbi Elazar ben Azariah said to them:2 I am like a seventy-year-old man. Nevertheless, I did not merit [to understand the reason for the obligation] to recall the Exodus from Egypt at night until ben Zoma interpreted the verse:3 "In order that you remember the day you left Egypt all the days of your life."
[The phrase] "the days of your life" refers to the days; [adding the word] "all" includes the nights.
The Sages interpreted [the verse]: "the days of your life" refers to the present world; "all the days of your life" indicates the Messianic era.
אמר להם רבי אלעזר בן עזריה, הרי אני כבן שבעים שנה, ולא זכיתי שתיאמר יציאת מצריים בלילות, עד שדרשה בן זומא: שנאמר "למען תזכור את יום צאתך מארץ מצריים, כול ימי חייך" (דברים טז,ג)--"ימי חייך", הימים; "כול ימי חייך", הלילות. וחכמים אומרים "ימי חייך", העולם הזה; "כול ימי חייך", להביא את ימות המשיח.
Blessed be the Omnipresent, who has given the Torah to Israel; blessed be He.
The Torah speaks of four sons:4 one wise, one wicked, one simple, and one who does not know how to ask.
ברוך המקום שנתן תורה לישראל עמו, ברוך הוא. כנגד ארבעה בנים דיברה תורה--אחד חכם, ואחד רשע, ואחד תם, ואחד שאינו יודע לשאול.
The wise son, what does he say? "What are the testimonies, statutes, and laws that God, our Lord, has commanded you?"5
You should thus reply to him, [teaching him] the laws of Pesach [until the final concept]: one may not eat any dessert after the Paschal sacrifice.6
חכם, מה הוא אומר--"מה העדות, והחוקים והמשפטים, אשר ציווה ה' אלוהינו, אתכם" (דברים ו,כ). אף אתה אמור לו כהלכת הפסח, אין מפטירין אחר הפסח אפיקימון.
The wicked son, what does he say? "What is this service to you?"7 [By saying,] "to you," [he implies]: "but not to himself." Since he has excluded himself from the people at large, he denies the foundation of our faith.
Therefore, you should blunt his teeth and tell him: "It is because of this, what God did for me when I went out of Egypt."8 [By saying] "for me," [you imply]: "but not him." Had he been there, he would not have been redeemed.
רשע, מה הוא אומר--"מה העבודה הזאת, לכם" (שמות יב,כו). "לכם", ולא לו. ולפי שהוציא את עצמו מן הכלל וכפר בעיקר, אף אתה הקהה את שיניו ואמור לו: "בעבור זה, עשה ה' לי, בצאתי, ממצריים" (שמות יג,ח)--"לי", ולא לו; אילו היה שם, לא היה נגאל.
The simple son, what does he say? "What is this?"
You should tell him: "With a strong hand, God brought us out from Egypt, from the house of bondage."9
תם, מה הוא אומר--"מה זאת" (שמות יג,יד). "ואמרת אליו--בחוזק יד הוציאנו ה' ממצריים, מבית עבדים" (שם).
The son who does not know how to ask, you must open him up, as the verse states: "You shall tell your son on that day: 'It is because of this, what God did for me when I went out of Egypt.'"10
"You shall tell your son on that day." Does [the obligation11 to relate the narrative of Pesach begin] on the first of the month? The Torah teaches [ibid.]: "[You shall tell your son] on that day," [-i.e., on the day of the Exodus].
From the phrase "on that day," one might infer "while it is still day." [Hence,] the Torah adds "it is because of this." Thus, [the obligation begins only] when matzah and maror are placed before you.
ושאינו יודע לשאול, את פתח לו--שנאמר "והגדת לבנך, ביום ההוא לאמור: בעבור זה, עשה ה' לי, בצאתי, ממצריים" (שמות יג,ח). "והגדת לבנך", יכול מראש החודש--תלמוד לומר "ביום ההוא". אי ביום ההוא, יכול מבעוד יום--תלמוד לומר "בעבור זה", לא אמרתי אלא בשעה שיש מצה ומרור מונחים לפניך.
In the beginning, our ancestors were worshipers of other gods,12 but now the Omnipresent has drawn us close to His service, as it is stated:13 "So God, the Lord of Israel, says: 'Your ancestors had always lived beyond the [Euphrates] River, Terach, the father of Abraham and Nachor, and they served other gods.'"
"'And I took your Patriarch, Abraham, from beyond the river and led him through the land of Canaan. I multiplied his descendants and I gave him Isaac.'"
"'To Isaac I gave Jacob and Esau. To Esau, I gave Mount Seir to inherit, but Jacob and his children went down to Egypt.'"
מתחילה, עובדי עבודה זרה היו אבותינו; ועכשיו, קירבנו המקום ברוך הוא לעבודתו, שנאמר "ויאמר יהושוע אל כל העם, כה אמר ה' אלוהי ישראל, בעבר הנהר ישבו אבותיכם מעולם, תרח אבי אברהם ואבי נחור; ויעבדו, אלוהים אחרים. ואקח את אביכם את אברהם, מעבר הנהר, ואולך אותו, בכל ארץ כנען; וארבה, את זרעו, ואתן לו, את יצחק. ואתן ליצחק, את יעקוב ואת עשיו; ואתן לעשיו את הר שעיר, לרשת אותו, ויעקוב ובניו, ירדו מצריים" (יהושוע כד,ב-ד).
Blessed be He Who keeps His promise to Israel, blessed be He, for the Holy One, blessed be He, calculated the end of [our bondage] in order to fulfill His pledge to Abraham [made] in the covenant bayn habetarim, as it is stated:14
"And He said to Abram: 'Know with certainty that your descendants will be strangers in a land that is not their own. [The natives] will enslave them and oppress them for 400 years. But, ultimately, I will execute judgement upon the nation they shall serve and, afterwards, they shall leave with great wealth.'"
ברוך שומר הבטחתו לישראל עמו, ברוך הוא: שהקדוש ברוך הוא מחשב את הקץ, לעשות כמה שאמר לאברהם אבינו בין הבתרים, שנאמר "ויאמר לאברם, ידוע תדע כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם, ועבדום, ועינו אותם--ארבע מאות, שנה. וגם את הגוי אשר יעבודו, דן אנוכי; ואחרי כן ייצאו, ברכוש גדול" (בראשית טו,יג-יד).
It is this that has stood by our ancestors and us. It is not only one that has risen up against us to destroy us. Rather, in every generation, they rise against us to annihilate us. However, the Holy One, blessed be He, saves us from their hand.
היא שעמדה לאבותינו, ולנו--שלא אחד בלבד עמד עלינו, אלא בכל דור ודור עומדים עלינו לכלותנו; והקדוש ברוך הוא, מצילנו מידם.
Go and learn what Laban attempted to do to our Patriarch, Jacob. Pharaoh decreed only against the males, but Laban attempted to uproot everything, as it is stated:15
"An Aramean sought to destroy my father; he descended to Egypt and sojourned there16 - This teaches that our Patriarch, Jacob, did not go down to Egypt with the intention of settling there, but merely to sojourn there, as it is stated:17
"And they told Pharaoh: We have come to sojourn in this land, for there is no pasture for the flocks of your servants, since there is a severe famine in the land of Canaan. Now, please let your servants dwell in the land of Goshen."
צא ולמד, מה ביקש לבן הארמי לעשות ליעקוב אבינו--שפרעה הרשע, לא גזר אלא על הזכרים; ולבן ביקש לעקור את הכול, שנאמר "ארמי אובד אבי, ויירד מצריימה, ויגר שם" (דברים כו,ה). מלמד שלא ירד להשתקע אלא לגור שם, שנאמר "ויאמרו אל פרעה, לגור בארץ באנו, כי אין מרעה לצאן אשר לעבדיך, כי כבד הרעב בארץ כנען; ועתה יישבו נא עבדיך, בארץ גושן" (בראשית מז,ד).
with a small number of people--as it is stated:18 "Your ancestors went down to Egypt with seventy persons. Now, God has made you as numerous as the stars of the heaven."
במתי מעט--כמו שנאמר "בשבעים נפש, ירדו אבותיך מצריימה; ועתה, שמך ה' אלוהיך, ככוכבי השמיים, לרוב" (דברים י,כב).
There, he became a nation--This teaches that Israel were distinct there.
great, powerful,-- as it is stated:19 "and the children of Israel were fruitful, became prolific, multiplied, and became very, very powerful. The land became full with them."
ויהי שם לגוי--מלמד שהיו ישראל מצויינין שם. גדול ועצום--כמו שנאמר "ובני ישראל, פרו וישרצו וירבו ויעצמו--במאוד מאוד; ותימלא הארץ, אותם" (שמות א,ז).
and populous-- as it is stated:20 "I made you as numerous as the plants of the field. You grew and developed, becoming very attractive, your breasts firm and your hair grown long; but you were naked and bare."
ורב--כמו שנאמר "רבבה, כצמח השדה נתתיך, ותרבי ותגדלי, ותבואי בעדי עדיים: שדיים נכונו ושיערך צימח, ואת עירום ועריה" (יחזקאל טז,ז).
And the Egyptians were cruel to us.21--as it is stated:22 "Come, let us deal cleverly with them, lest they multiply. Then, if there were a war, they might join our enemies and drive [us] out of the land."
וירעו אותנו המצרים--כמו שנאמר "הבה נתחכמה, לו: פן ירבה, והיה כי תקראנה מלחמה ונוסף גם הוא על שונאינו, ונלחם בנו, ועלה מן הארץ" (שמות א,י).
They made us suffer-- as it is stated:23 "They placed task masters over them to oppress them with hard labor. And they built Pitom and Ra'amses as supply centers for Pharaoh."
ויענונו--כמו שנאמר "וישימו עליו שרי מיסים, למען ענותו בסבלותם; וייבן ערי מסכנות, לפרעה--את פיתום, ואת רעמסס" (שמות א,יא).
and imposed harsh slavery upon us-- as it is stated:24 "And the Egyptians made the children of Israel do backbreaking labor."
וייתנו עלינו עבודה קשה--כמו שנאמר "ויעבידו מצריים את בני ישראל, בפרך" (שמות א,יג).
We cried out to God, the Lord of our fathers25-- as it is stated:26 "After those many days, the king of Egypt died. The children of Israel groaned because of the work. When they cried out over their slavery, their pleas rose up before God."
ונצעק אל ה' אלוהי אבותינו--כמו שנאמר "ויהי בימים הרבים ההם, וימת מלך מצריים, וייאנחו בני ישראל מן העבודה, ויזעקו; ותעל שוועתם אל האלוהים, מן העבודה" (שמות ב,כג).
God heard our voice.-- as it is stated:27 "God heard our cries and God remembered His covenant with Abraham, Isaac, and Jacob."
וישמע ה' את קולנו--כמו שנאמר "וישמע אלוהים, את נאקתם; ויזכור אלוהים את בריתו, את אברהם את יצחק ואת יעקוב" (שמות ב,כד).
He saw our suffering,-- This refers to the disruption of family life, as it is stated:28 "God saw the children of Israel and God took note."
וירא את עוניינו--זו פרישות דרך ארץ, כמו שנאמר "וירא אלוהים, את בני ישראל; ויידע, אלוהים" (שמות ב,כה).
our difficult labor,-- This refers to the children, as it is stated:29 "Every boy who is born must be cast into the river, but every girl shall be allowed to live."
ואת עמלנו--אלו הבנים, כמו שנאמר "כל הבן היילוד, היאורה תשליכוהו, וכל הבת, תחייון" (שמות א,כב).
and our distress-- this refers to the pressure [applied by the Egyptians], as it is stated:30 "I have also seen the oppression which the Egyptians are applying to them."
ואת לחצנו--זה הדוחק, כמו שנאמר "וגם ראיתי, את הלחץ, אשר מצריים, לוחצים אותם" (שמות ג,ט).
God brought us out of Egypt31-- not by the medium of an angel, not by the medium of a seraph, nor by the medium of any agent. Rather, [it was] the Holy One, blessed be He; He, Himself, in His glory, as it is stated:32
"I will pass through the land of Egypt on that night and I will slay every firstborn in the land of Egypt, from man to beast. I will execute judgements against all the gods of Egypt. I, God."
ויוציאנו ה' ממצריים--לא על ידי מלאך, לא על ידי שרף, לא על ידי שליח, אלא הקדוש ברוך הוא בכבודו: כמו שנאמר "ועברתי בארץ מצריים, בלילה הזה, והכיתי כל בכור בארץ מצריים, מאדם ועד בהמה; ובכל אלוהי מצריים אעשה שפטים, אני ה'" (שמות יב,יב).
with a mighty hand-- This refers to the epidemic, as it is stated:33 "Behold, the hand of God will be directed against your cattle in the field, against the horses, the asses and camels, the oxen and the sheep, with a very severe epidemic."
ביד חזקה--זה הדבר, כמו שנאמר "הנה יד ה' הויה, במקנך אשר בשדה, בסוסים בחמורים בגמלים, בבקר ובצאן--דבר, כבד מאוד" (שמות ט,ג).
with an outstretched arm-- This refers to the sword, as it is stated:34 "His unsheathed sword is in his hand, stretched out over Jerusalem."
ובזרוע נטויה--זו החרב, כמו שנאמר "וחרבו שלופה בידו, נטויה על ירושלים" (דברי הימים א כא,טז).
with great visions-- This refers to the revelation of the Divine Presence, as it is stated:35 "Has God ever performed miracles, coming to take one nation out of the midst of another nation with miracles, signs, wonders, war, a mighty hand and an outstretched arm, and with terrifying phenomena, as God did for you in Egypt before your very eyes?"
ובמורא גדול--זה גילוי שכינה, כמו שנאמר "או הניסה אלוהים, לבוא לקחת לו גוי מקרב גוי, במסות באותות ובמופתים ובמלחמה וביד חזקה ובזרוע נטויה, ובמוראים גדולים: ככול אשר עשה לכם ה' אלוהיכם, במצריים--לעיניך" (דברים ד,לד).
signs-- This refers to the staff, as it is stated:36 "Take this staff in your hand, with which you shall perform the signs."
ובאותות--זה המטה, שנאמר "ואת המטה הזה, תיקח בידך, אשר תעשה בו, את האותות" (שמות ד,יז).
and wonders-- This refers to the blood, as it is stated:37 "I will reveal wonders in heaven and earth: Blood, fire, and columns of smoke."
ובמופתים--זה הדם, כמו שנאמר "ונתתי, מופתים, בשמיים, ובארץ: דם ואש, ותימרות עשן" (יואל ג,ג).
Another interpretation: [of the above verse: Each phrase is associated with two plagues:]
with a mighty hand: two;
and with an outstretched arm: two;
and with great visions: two;
and with signs: two;
and with wonders: 3two.
These are the ten plagues which the Holy One, blessed be He, brought upon the Egyptians in Egypt: They are:
Blood, frogs, lice, wild beasts, epidemic,
boils, hail, locusts, darkness, slaying of the firstborn.
Rabbi Yehudah coined an abbreviation for them:
detzach, adash, b'achav
דבר אחר: ביד חזקה, שתיים; ובזרוע נטויה, שתיים; ובמורא גדול, שתיים; ובאותות, שתיים; ובמופתים, שתיים. אלו עשר מכות, שהביא הקדוש ברוך הוא על המצריים במצריים; ואלו הן: דם, צפרדע, כינים, ערוב, דבר, שחין, ברד, ארבה, חושך, מכת בכורות. רבי יהודה היה נותן בהם סימן, דצ"ך עד"ש באח"ב.
Rabban Gamliel would say:38 Whoever does not discuss the following three things on Pesach has not fulfilled his obligation. They are: the Paschal sacrifice, matzah, and maror.
רבן גמליאל אומר, כל שלא אמר שלושה דברים אלו בפסח, לא יצא ידי חובתו--פסח, מצה, ומרורים.
The Paschal sacrifice that our ancestors would eat during the time the Temple was standing--what is its reason?
Because the Holy One, blessed be He, passed over the houses of our ancestors in Egypt, as it is stated:39 "You shall say, 'It is a Pesach sacrifice for God, because He passed over the houses of the children of Israel in Egypt, striking the Egyptians and saving our homes.' The people bowed down and prostrated themselves."
פסח שהיו אבותינו אוכלין בזמן שבית המקדש קיים, על שם מה--על שם שפסח המקום על בתי אבותינו במצריים, שנאמר "ואמרתם זבח פסח הוא לה', אשר פסח על בתי בני ישראל במצריים, בנוגפו את מצריים, ואת בתינו הציל; וייקוד העם, וישתחוו" (שמות יב,כז).
This matzah we eat--what is its reason?
Because the dough of our ancestors did not have time to become leavened before the King of kings, the Holy One, blessed be He, revealed Himself to them and redeemed them, as it is stated:40 "They baked matzah cakes from the dough that they had brought out of Egypt, because it had not risen; for they had been driven out of Egypt and could not delay; nor had they prepared any [other] provisions for themselves."
מצה זו שאנחנו אוכלין, על שם מה--על שם שלא הספיק בצקם של אבותינו להחמיץ, עד שנגלה עליהם מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא, וגאלם מיד: שנאמר "ויאפו את הבצק אשר הוציאו ממצריים, עוגות מצות--כי לא חמץ: כי גורשו ממצריים, ולא יכלו להתמהמה, וגם צידה, לא עשו להם" (שמות יב,לט).
This maror we eat--what is its reason?
Because the Egyptians embittered the lives of our ancestors in Egypt, as it is stated:41 They made the Jews' lives bitter with hard service, with mortar and with bricks, and with all manner of service in the field; their entire service at which they made them slave vigorously.
מרורים אלו שאנחנו אוכלין, על שם מה--על שם שמיררו המצריים את חיי אבותינו במצריים, שנאמר "וימררו את חייהם בעבודה קשה, בחומר ובלבינים, ובכל עבודה, בשדה--את, כל עבודתם, אשר עבדו בהם, בפרך" (שמות א,יד).
In every generation42, a person is obligated to regard himself as if he had left Egypt. It was not only our ancestors whom the Holy One, blessed be He, redeemed from Egypt; rather, He redeemed us, as it is stated:43 "He brought us out from there, so that He might bring us to the land He promised our fathers, and give it to us."
ובכל דור ודור, חייב אדם להראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצריים, שלא את אבותינו בלבד גאל, אלא אף אותנו גאל--שנאמר "ואותנו, הוציא משם--למען, הביא אותנו, לתת לנו את הארץ, אשר נשבע לאבותינו" (דברים ו,כג).
Therefore, we are obliged44 to thank, praise, laud, glorify, exalt, magnify, adore, and give eternal honor to the One who did all these miracles for us and for our ancestors. He took us out from slavery to freedom, from servitude to redemption, from sorrow to joy, from mourning to festivity, and from deep darkness to great light. [Therefore,] let us recite before Him: Halleluyah!
לפיכך אנו חייבים להודות להלל לשבח לפאר לרומם לגדל ולהדר, ולנצח ולברך למי שעשה לנו ולאבותינו את כל הניסים האלו, והוציאנו מעבדות לחירות, ומשיעבוד לגאולה, ומיגון לשמחה, ומאבל ליום טוב, ומאפילה לאור גדול; ונאמר לפניו, הללו יה.
Halleluyah! Servants of God--offer praise;45 praise the name of God. May God's name be blessed...
[one continues reciting the Psalms] until
the flint-stone into a stream of water.46
"הללו יה: הללו, עבדי ה'; הללו, את שם ה'. יהי שם ה', מבורך . . ." (תהילים קיג,א-ב) עד "חלמיש, למעיינו מים" (תהילים קיד,ח).
Blessed are You, God, our Lord, King of the Universe47 who redeemed us and redeemed our ancestors from Egypt and has enabled us to reach this night so that we may eat matzah and maror upon it. So too, God, our Lord and Lord of our fathers, enable us to reach other festivals and holidays that will come to us in peace, celebrating in the rebuilding of Your city and rejoicing in Your service. Then, we shall eat of the sacrifices and of the Paschal offerings whose blood shall reach the wall of Your altar to be graciously accepted. Then, we shall offer thanks to You [with] a new song for our redemption and for the deliverance of our souls. Blessed are You, God, who redeemed Israel.
ברוך אתה ה' אלוהינו מלך העולם, אשר גאלנו וגאל את אבותינו ממצריים, והגיענו ללילה הזה לאכול בו מצה ומרורים. כן ה' אלוהינו ואלוהי אבותינו, יגיענו למועדים ולרגלים אחרים הבאים לקראתנו לשלום, שמחים בבניין עירך וששים בעבודתך, ונאכל שם מן הזבחים ומן הפסחים שיגיע דמם על קיר מזבחך לרצון, ונודה לך שיר חדש על גאולתנו ועל פדות נפשנו. ברוך אתה ה', גאל ישראל.
According to the order with which one recites the blessings and the Haggadah on the first night of Pesach, one recites the blessings and the Haggadah on the second night, which was [instituted because of] the exile. Similarly, on the second night, we are obligated in the four cups [of wine] and the other practices of the first night.
With the help of heaven, this concludes the text of the Haggadah and concludes the halachot of the Pesach Seder and the laws pertaining to chametz and matzah.
כסדר שמברכין וקוראים ההגדה בליל יום טוב ראשון של פסח, כך מברכים וקוראים בליל השני של גלייות; וכן חייבין בליל השני בארבעה כוסות, ובשאר הדברים שנעשו בלילה הראשון.
FOOTNOTES
1.ibid.
2.Berachot 12b.
3.Deuteronomy 16:3.
4.Jerusalem Talmud, Pesachim 10:4 Mechiltah.
5.Deuteronomy 6:20.
6.Pesachim 119b.
7.Exodus 12:26.
8.Exodus 13:8.
9.Exodus 13:14.
10.Exodus 13:8.
11.Mechiltah.
12.Pesachim 16a.
13.Joshua 24:2-4.
14.Genesis 15:13-14.
15.Deuteronomy 26:5.
16.Sifri, Mechiltah d'Rashbi.
17.Genesis 47:4.
18.Deuteronomy 10:22.
19.Exodus 1:7.
20.Ezekiel 16:7.
21.Deuteronomy 26:6.
22.Exodus 1:10.
23.Exodus 1:11.
24.Exodus 1:13.
25.Deuteronomy 26:7.
26.Exodus 2:23.
27.Exodus 2:24.
28.Exodus 2:25.
29.Exodus 1:7.
30.Exodus 3:9.
31.Deuteronomy 26:8.
32.Exodus 12:12.
33.Exodus 9:3.
34.I Chronicles 21:16.
35.Deuteronomy 4:34.
36.Exodus 4:17.
37.Joel 3:3.
38.Pesachim 116a,b.
39.Exodus 12:27.
40.Exodus 12:39.
41.Exodus 1:14.
42.Pesachim 116b.
43.Deuteronomy 6:23.
44.Pesachim 116b.
45.Psalm 113.
46.Psalm 114.
47.Pesachim 116b.
Shofar, Sukkah, vLulav - Chapter One
Introduction to Hilchos Shofar, Sukkah, vLulav
This text describes three positive commandments. They are:
1) To listen to the sounding of the shofar on the first of Tishrei;
2) to dwell in the sukkah throughout the seven days of the festival of Sukkot;
3) to take the lulav in the Temple throughout the seven days of the festival of Sukkot.
These mitzvot are explained in the following chapters.
הלכות שופר וסוכה ולולב - הקדמה
יש בכללן שלש מצות עשה. וזהו פרטן:
א) לשמוע קול שופר באחד בתשרי.
ב) לישב בסוכה כל שבעת ימי החג.
ג) ליטול לולב במקדש כל שבעת ימי החג:
וביאור מצות אלו בפרקים אלו:
1
It is a positive commandment from the Torah to hear the sounding of the shofar on Rosh HaShanah, as [Numbers 29:1] states: "It shall be a day of sounding [the ram's horn] for you."
The shofar, which is sounded both on Rosh HaShanah and for the yovel, is a bent ram's horn. All shofarot other than that of a ram are unacceptable.
Even though the sounding of the shofar on Rosh HaShanah is not explicitly mentioned in the Torah [it was derived by our Sages in the following manner]. Concerning the yovel, [Leviticus 25:9] states: "You shall make a proclamation, sounding the shofar... you shall proclaim with the shofar." The oral tradition explains that just as the "sounding" required by the Torah in the yovel requires a shofar, so, too, the "sounding" on Rosh HaShanah requires a shofar.
א
מצות עשה של תורה לשמוע תרועת השופר בראש השנה שנאמר יום תרועה יהיה לכם. ושופר שתוקעין בו בין בראש השנה בין ביובל הוא קרן הכבשים הכפוף. וכל השופרות פסולין חוץ מקרן הכבש. ואף על פי שלא נתפרש בתורה תרועה בשופר בראש השנה הרי הוא אומר ביובל והעברת שופר וכו' תעבירו שופר. ומפי השמועה למדו מה תרועת יובל בשופר אף תרועת ראש השנה בשופר:
Commentary on Halachah 1
2
In the Temple, on Rosh HaShanah, they would blow [the shofar in the following manner]: There was one shofar and two trumpets, [one on either] side. The sounding of the shofar was extended, while that of the trumpets was shortened, because the mitzvah of the day is performed with the shofar.
Why were the trumpets sounded together with it? Because [Psalms 98:6] states: "You shall sound trumpets and the voice of the shofar before God, the King." However, in other places on Rosh Hashanah, only the shofar is blown.
ב
במקדש היו תוקעין בראש השנה בשופר אחד ושתי חצוצרות מן הצדדין השופר מאריך והחצוצרות מקצרות שמצות היום בשופר. ולמה תוקעין עמו בחצוצרות משום שנאמר בחצוצרות וקול שופר הריעו לפני המלך ה'. אבל בשאר מקומות אין תוקעין בראש השנה אלא בשופר בלבד:
Commentary on Halachah 2
3
At the outset, we should not blow a shofar of idol worship. However, if one sounded it, one has fulfilled his obligation. [In contrast,] should one sound a shofar belonging to an apostate city, one has not fulfilled one's obligation.
Concerning a stolen shofar: one who blows it fulfills his obligation, because the mitzvah is only to listen to the sound, even though the listener does not touch [the shofar] or lift it up. The laws of theft do not apply to sound alone.
Similarly, a shofar from an olah offering should not be sounded, but if one sounds it, he fulfills his obligation, because the laws of מעילה do not apply with regard to sound alone. If you ask: "Behold, he has derived benefit from hearing [the shofar's] sound?" - mitzvot were not given for our benefit.
Based on this concept, a person who vows not to derive benefit from a shofar may use it to blow the teki'ot required to fulfill the mitzvah.
ג
שופר של עכו"ם אין תוקעין בו לכתחלה ואם תקע יצא. ושל עיר הנדחת אם תקע בו לא יצא. שופר הגזול שתקע בו יצא שאין המצוה אלא בשמיעת הקול אע"פ שלא נגע בו ולא הגביהו השומע יצא ואין בקול דין גזל. וכן שופר של עולה לא יתקע בו ואם תקע יצא שאין בקול דין מעילה. ואם תאמר והלא נהנה בשמיעת הקול מצות לא ליהנות ניתנו. לפיכך המודר הנייה משופר מותר לתקוע בו תקיעה של מצוה:
Commentary on Halachah 3
4
Regarding a shofar to be used on Rosh HaShanah: It is forbidden to violate the festival laws to obtain it. This applies even when the forbidden practice is in the category of sh'vut.
How is the above exemplified? If there is a shofar in a treetop or across a river - and that is the only shofar available - one may not climb the tree or swim across the water to bring it. Needless to say, we may not cut the shofar [from the animal's head] or perform a forbidden labor [to prepare a shofar so that we may blow it].
[The rationale for the above is:] Blowing the shofar fulfills a positive commandment, while [the observance of] the festivals fulfills both a positive and a negative commandment. The observance of a positive commandment does not negate the observance of both a positive and negative commandment.
It is permitted to rinse a shofar with water, wine, or vinegar in order to improve its tone. However, as an expression of deference, one should never use urine [for that purpose], lest one view the mitzvot in a deprecating manner.
ד
שופר של ראש השנה אין מחללין עליו את יום טוב ואפילו בדבר שהוא משום שבות. כיצד היה השופר בראש האילן או מעבר הנהר ואין לו שופר אלא הוא אינו עולה באילן ואינו שט על פני המים כדי להביאו. ואין צריך לומר שאין חותכין אותו או עושין בו מלאכה. מפני שתקיעת שופר מצות עשה ויום טוב עשה ולא תעשה ואין עשה דוחה לא תעשה ועשה. מותר ליתן בתוכו מים או יין או חומץ ביום טוב כדי לצחצחו. ולא יתן לתוכו מי רגלים לעולם מפני הכבוד שלא יהיו מצות בזויות עליו:
Commentary on Halachah 4
5
The minimum size of a shofar is [a measure] sufficient that one may hold the shofar in one's hands [with the ends] visibly [protruding] on either side.
Should a shofar be cracked lengthwise, it is unacceptable. Should it be cracked along its width - if a measure equivalent to the minimum size of a shofar remains, it is kosher. It is considered as if it were cut off at the place of the crack.
[Regarding a shofar with] a hole: If it was plugged with another substance, it is unacceptable. If it was plugged with its own kind, it is kosher [under the following conditions]:
the majority of the shofar remained whole;
the plugging of the holes did not alter its sound.
If one [merely] perforated the insides of the horn, [but did not remove them,] it is kosher, because a substance of the same kind is not considered an intervening entity. Should one stick together fragments of shofarot until one has constructed a shofar, it is unacceptable.
ה
שיעור השופר כדי שיאחזנו בידו ויראה לכאן ולכאן. נסדק לאורכו פסול. לרחבו אם נשתייר בו כשיעור כשר וכאילו נכרת מקום הסדק. ניקב אם סתמו שלא במינו פסול. סתמו במינו אם נשתייר רובו שלם ולא עכבו הנקבים שנסתמו את התקיעה הרי זה כשר. קדחו בזכרותו כשר שמין במינו אינו חוצץ. דבק שברי שופרות עד שהשלימו לאחד פסול:
Commentary on Halachah 5
6
If one made any addition to a shofar - whether of its kind or from another substance - it is unacceptable.
Should one coat it with gold from the inside or at the mouthpiece, it is unacceptable. Should one coat it on the outside: If its sound is changed from what it was originally, it is not acceptable. If its sound did not change, it is kosher.
Should one place one shofar within another: If one hears the sound of the inner shofar, one has fulfilled one's obligation. If one hears the outer shofar, one has not fulfilled one's obligation.
Should one widen the narrow portion of the shofar and narrow its wider end, the shofar is unacceptable.
ו
הוסיף עליו כל שהוא בין במינו בין שלא במינו פסול. צפהו זהב מבפנים או במקום הנחת פה פסול. צפהו מבחוץ אם נשתנה קולו מכמות שהיה פסול ואם לא נשתנה כשר. נתן שופר בתוך שופר אם קול פנימי שמע יצא ואם קול חיצון שמע לא יצא. הרחיב את הקצר וקצר את הרחב פסול:
Commentary on Halachah 6
7
If a shofar was long and one shortened it, it is kosher. If one scraped away the horn - either from the inside or from the outside - even if one did so to the extent that all that remained was the thin external shell, it is kosher.
Regardless of whether [the shofar's] sound is heavy, thin, or raspy, it is kosher, because all the sounds produced by the shofar are kosher.
ז
היה ארוך וקצרו כשר. גרדו בין מבפנים בין מבחוץ אפילו העמידו על גלדו כשר. היה קולו עב או דק או צרור כשר שכל הקולות כשרין בשופר:
Commentary on Halachah 7
8
When a person sounds a shofar within a pit or within a cave, those standing within the pit or cave fulfill their obligation. Concerning those standing outside: If they hear the sound of the shofar, they fulfill their obligation. If they hear the sound of an echo, they do not fulfill their obligation.
Similar principles apply regarding one who blows into a giant barrel. If he hears the sound of a shofar, he fulfills his obligation. If he hears an echo, he does not fulfill his obligation.
ח
התוקע בתוך הבור או בתוך המערה. אותן העומדים בתוך הבור והמערה יצאו. והעומדים בחוץ אם קול שופר שמעו יצאו. ואם קול הברה שמעו לא יצאו. וכן התוקע לתוך חבית גדולה וכיוצא בה. אם קול שופר שמע יצא ואם קול הברה שמע לא יצא
Commentary on Halachah 8
Shofar, Sukkah, vLulav - Chapter Two
1
Everyone is obligated to hear the sounding of the shofar: priests, levites, Israelites, converts, and freed slaves. However, women, slaves, and minors are free of the obligation.
A person who is half slave and half free, a tumtum, and an androgynous are obligated [to hear shofar].
א
הכל חייבין לשמוע קול שופר כהנים לויים וישראלים וגרים ועבדים משוחררים. אבל נשים ועבדים וקטנים פטורין. מי שחציו עבד וחציו בן חורין וטומטום ואנדרוגינוס חייבין:
Commentary on Halachah 1
2
Whoever is not [himself] obligated regarding this matter cannot facilitate the performance of the mitzvah for one who is obligated. Thus, if a woman or a minor blows the shofar, one who hears does not fulfill his obligation.
An androgynous can facilitate the performance of the mitzvah for one of his kind, but not for one who is not of his kind. A tumtum cannot facilitate the performance of the mitzvah [for anyone], whether of his kind or not of his kind, for if [the layer of skin covering] the tumtum's [genitalia] is cut open, it is possible that it will be discovered that the tumtum is a male, but it is possible that it will be discovered that the tumtum is a female.
ב
כל מי שאינו חייב בדבר אינו מוציא את החייב ידי חובתו. לפיכך אשה או קטן שתקעו בשופר השומע מהן לא יצא. אנדרוגינוס מוציא את מינו ואינו מוציא את שאינו מינו. טומטום אינו מוציא לא את מינו ולא שאינו מינו. שהטומטום שנקרע אפשר שימצא זכר ואפשר שימצא נקבה:
Commentary on Halachah 2
3
A person who is half slave and half free cannot even facilitate the performance of the mitzvah for himself, because the aspect of himself which is a slave cannot facilitate the performance of the mitzvah for the aspect of himself which is free.
How should he fulfill his obligation? He should hear a free man blow the shofar.
ג
וכן מי שחציו עבד וחציו בן חורין אינו מוציא אפילו עצמו שאין צד עבדות שבו מוציא צד חירות שבו. אלא כיצד יצא ידי חובתו שישמע מבן חורין שיתקע לו:
Commentary on Halachah 3
4
A person who occupies himself with blowing the shofar in order to learn does not fulfill his obligation. Similarly, one who hears the shofar from a person who blows it casually does not fulfill his obligation.
If the person hearing had the intention of fulfilling his obligation, but the person blowing did not have the intention of facilitating the latter's performance of the mitzvah, or the person blowing had the intention of facilitating his colleague's performance of the mitzvah, but the person hearing did not have the intention of fulfilling his obligation, [the person hearing] did not fulfill his obligation. Rather, both the person hearing and the one allowing him to hear must have the [proper] intention.
ד
המתעסק בתקיעת שופר להתלמד לא יצא חובתו. וכן השומע מן המתעסק לא יצא. נתכוון שומע לצאת ידי חובתו ולא נתכוון התוקע להוציאו או שנתכוון התוקע להוציאו ולא נתכוון השומע לצאת לא יצא ידי חובתו. עד שיתכוין שומע ומשמיע:
Commentary on Halachah 4
5
If a person blew the shofar with the intention of enabling all those hearing his blowing to perform the mitzvah, and a listener heard while having the intention to fulfill his obligation - even though the person blowing did not have a specific intention that this individual would hear his blowing, nor did he know about him - the listener has fulfilled his obligation, because the blower had in mind all those who heard him.
Accordingly, if a person was traveling on a journey or was sitting in his home and heard the teki'ot from the person leading the congregation, he has fulfilled his obligation if he had that intention, since the leader of the congregation had the intention of enabling the many to fulfill their obligation.
ה
מי שתקע ונתכוון להוציא כל השומע תקיעתו ושמע השומע ונתכוון לצאת ידי חובתו אע"פ שאין התוקע מתכוין לזה פלוני ששמע תקיעתו ואינו יודעו יצא. שהרי נתכוון לכל מי שישמענו. לפיכך מי שהיה מהלך בדרך או יושב בתוך ביתו ושמע התקיעות משליח ציבור יצא אם נתכוון לצאת. שהרי שליח צבור מתכוין להוציא את הרבים ידי חובתן:
Commentary on Halachah 5
6
If the festival of Rosh Hashanah falls on the Sabbath, the shofar is not sounded in every place. [This law was enacted] even though blowing [the shofar] was forbidden only as sh'vut.
It would be appropriate for [the shofar] to be sounded, for a positive commandment of the Torah should supersede sh'vut instituted by the Sages. If so, why is the shofar not sounded?
Because of a decree [of the Sages] lest a person take it in his hands and carry it to a colleague so that the latter can blow for him, and [in the process,] carry it four cubits in the public domain or transfer it from one domain to another, and thus violate a prohibition punishable by being stoned to death. [This is necessary because] all are obligated in the mitzvah of blowing the shofar, but not all are skilled in it.
ו
יום טוב של ראש השנה שחל להיות בשבת אין תוקעין בשופר בכל מקום. אף על פי שהתקיעה משום שבות ומן הדין היה שתוקעין יבא עשה של תורה וידחה שבות של דבריהם. ולמה אין תוקעין גזירה שמא יטלנו בידו ויוליכנו למי שיתקע לו ויעבירנו ארבע אמות ברשות הרבים. או יוציאו מרשות לרשות ויבא לידי איסור סקילה. שהכל חייבים בתקיעה ואין הכל בקיאין לתקוע:
Commentary on Halachah 6
7
Children who have not reached an age at which they can be educated: We need not prevent them from blowing [the shofar] on a Sabbath which is not the festival of Rosh Hashanah, so that they will learn [to blow].
An adult is permitted to be involved in the instruction [of children in the blowing of shofar] on the festival. [This applies] concerning both children who have reached an age at which they can be educated and those who have not reached that age, for blowing [the shofar] is prohibited only as sh'vut.
ז
התינוקות שלא הגיעו לחנוך אין מעכבין אותן מלתקוע בשבת שאינה יום טוב של ראש השנה כדי שילמדו. ומותר לגדול שיתעסק עמהן כדי ללמדן. ביום טוב. בין קטן שהגיע לחינוך בין קטן שלא הגיע לחינוך. שהתקיעה אינה אסורה אלא משום שבות:
Commentary on Halachah 7
8
When [the Sages] decreed not to sound [the shofar] on the Sabbath, they applied that decree only to places which lacked a court. However, while the Temple was standing and the Supreme Court was seated in Jerusalem, everyone would sound the shofar in Jerusalem throughout the entire period the court held its sessions there.
[This did not apply] to the people of Jerusalem alone. Rather, every city that was within the outer limits of Jerusalem and [whose inhabitants] could:
see Jerusalem - i.e., excluding those within a wadi;
hear the shofar blown in Jerusalem - i.e., excluding those on the mountaintops; and
travel to Jerusalem - i.e., excluding those separated by a wadi from the city
the people of these cities would blow the shofar on the Sabbath as in Jerusalem. However, in the other cities of Israel, they would not sound [the shofar on the Sabbath].
ח
כשגזרו שלא לתקוע בשבת לא גזרו אלא במקום שאין בו בית דין. אבל בזמן שהיה בית המקדש קיים והיה בית דין הגדול בירושלים היו הכל תוקעין בירושלים בשבת כל זמן שבית דין יושבין. ולא אנשי ירושלים בלבד אלא כל עיר שהיתה בתוך תחום ירושלים. והיתה רואה ירושלים לא שתהיה בתוך הנחל. והיתה שומעת קול תקיעת ירושלים לא שתהיה בראש ההר. והיתה יכולה לבוא בירושלים לא שיהיה נהר מפסיק ביניהם. אנשי אותה העיר היו תוקעים בשבת בירושלים. אבל בשאר ערי ישראל לא היו תוקעין:
Commentary on Halachah 8
9
At present, while the Temple is destroyed, wherever a court whose judges received semichah in Eretz Yisrael permanently holds sessions, the shofar is sounded on the Sabbath. Furthermore, the shofar is sounded on the Sabbath only in a court that has sanctified the new moon. However, the shofar will not be sounded in other courts, even though their judges have received semichah. Also, the shofar is sounded only in the presence of a high court.
It may be sounded during the entire time they are in session. Even after they have begun preparing to rise - as long as they have not risen - the shofar may be sounded before them. However, outside the court, the shofar may not be sounded.
Why is the shofar allowed to be sounded in the court? Because the court is scrupulous [in the observance of the mitzvot] and, in its presence, those who blow the shofar will not carry the shofar in the public domain, for the court will warn the people and inform them.
ט
ובזמן הזה שחרב בית המקדש כל מקום שיש בו בית דין קבוע והוא שיהיה סמוך בארץ ישראל תוקעין בו בשבת. ואין תוקעין בשבת אלא בבית דין שקידשו את החדש אבל שאר בתי דינין אין תוקעין בהן אף על פי שהן סמוכין. ואין תוקעין אלא בפני בית דין גדול בלבד כל זמן שהן יושבין ואפילו ננערו לעמוד ולא עמדו תוקעין בפניהם. אבל חוץ לבית דין אין תוקעין. ולמה תוקעין בפני בית דין מפני שבית דין זריזין הן ולא יבאו התוקעין להעביר השופר בפניהם ברשות הרבים שבית דין מזהירין את העם ומודיעין אותן:
Commentary on Halachah 9
10
In the present age, when we celebrate Rosh Hashanah in the exile for two days, the shofar is sounded on the second day just as it is sounded on the first.
If the first day falls on the Sabbath, those who were not in the presence of a court fit to blow the shofar on the Sabbath may blow the shofar on the second day alone.
י
בזמן הזה שאנו עושין שני ימים בגלות כדרך שתוקעין בראשון תוקעין בשני. ואם חל יום ראשון להיות בשבת ולא היה במקום בית דין הראויין לתקוע תוקעין בשני בלבד
Commentary on Halachah 10
Hayom Yom:• English Text | Video ClassTuesday, Kislev 3, 5778 · 21 November 2017
"Today's Day"
Tuesday, Kislev 3, 5704
Torah lessons: Chumash: Vayeitsei, Shlishi with Rashi.
Tehillim: 18-22.
Tanya: To perform a (p. 603)...see my hinderpart..." (p. 605).
One difference between the ways of the Baal Shem Tov and of the Maggid1 was that the Baal Shem Tov went on all sorts of journeys, while the Maggid stayed home.
Moreover, when the Maggid was Rebbe, Chassidus was already widely known, even in distant places, because of the extensive journeys of the Holy Society.2 Many average laymen had thus become devoted to Chassidus and used to make pilgrimages to Mezritch.3
FOOTNOTES
1.His successor.
2.The Maggid's disciples.
3.The Maggid's place of residence.
Daily Thought:
Wash Your Clothes and Change
Who are you? Can you change who you are?
On the outside lie your thoughts, the words you speak, and the things you do. Those are the ways you dress yourself, your interface with the world.
On the inside lies a certain way of perceiving the world, and the emotions and feelings that flow out of that perception. Those are you yourself.
Real change can only come when that internal perception changes. But we are not masters over that place. We cannot command ourselves to perceive that which is beyond us, to feel differently than we feel, or to understand that which we cannot understand.
So here is a strategy that works: Just as we can wash our clothes and bathe our skin, so we can focus our thoughts, guide our words and clean up our act. Ignore, for the time being, that a messy storm rages within. Once scrubbed enough to let light pass through, eventually your inner self will awaken to that light.
This is what Moses told his people on their last day together: “The hidden things are up to G‑d. But the outer things are for us and our children forever, to do what needs to be done.” (Tanya, chapter 6. Hayom Yom, 5 Sivan)
-------
No comments:
Post a Comment