Daily Quote:
And the man Moses was very humble, more so than all the men that were upon the face of the earth[Numbers 12:3]
Today's Study:
Chitas and Rambam for today:
Chumash: Parshat Toldot, 1st Portion (Genesis 25:19-26:5) with Rashi
• Genesis Chapter 25
19And these are the generations of Isaac the son of Abraham; Abraham begot Isaac. יטוְאֵ֛לֶּה תּֽוֹלְדֹ֥ת יִצְחָ֖ק בֶּן־אַבְרָהָ֑ם אַבְרָהָ֖ם הוֹלִ֥יד אֶת־יִצְחָֽק:
And these are the generations of Isaac the son of Abraham: [תּוֹלְדוֹת refers to] Jacob and Esau mentioned in this section. ואלה תולדות יצחק: יעקב ועשיו האמורים בפרשה:
Abraham begot Isaac: (Only after the Holy One, blessed be He, named him Abraham, did he beget Isaac. Another explanation:) Since Scripture wrote: “Isaac the son of Abraham,” it had to say: “Abraham begot Isaac,” because the scorners of the generation were saying that Sarah had conceived from Abimelech, for she had lived with Abraham for many years and had not conceived from him. What did the Holy One, blessed be He, do? He shaped the features of Isaac’s face to resemble Abraham’s, and everyone attested that Abraham had begotten Isaac. This is the meaning of what is written here: “Isaac, the son of Abraham,” because here is proof that “Abraham begot Isaac.” - [From Midrash Tanchuma, Toledoth 1] אברהם הוליד את יצחק: על ידי שכתב הכתוב יצחק בן אברהם הוזקק לומר אברהם הוליד את יצחק, לפי שהיו ליצני הדור אומרים מאבימלך נתעברה שרה, שהרי כמה שנים שהתה עם אברהם ולא נתעברה הימנו, מה עשה הקב"ה, צר קלסתר פניו של יצחק דומה לאברהם, והעידו הכל אברהם הוליד את יצחק, וזהו שכתב כאן יצחק בן אברהם היה, שהרי עדות יש שאברהם הוליד את יצחק:
20And Isaac was forty years old when he took Rebecca the daughter of Bethuel the Aramean of Padan Aram, the sister of Laban the Aramean, to himself for a wife. כוַיְהִ֤י יִצְחָק֙ בֶּן־אַרְבָּעִ֣ים שָׁנָ֔ה בְּקַחְתּ֣וֹ אֶת־רִבְקָ֗ה בַּת־בְּתוּאֵל֙ הָֽאֲרַמִּ֔י מִפַּדַּ֖ן אֲרָ֑ם אֲח֛וֹת לָבָ֥ן הָֽאֲרַמִּ֖י ל֥וֹ לְאִשָּֽׁה:
forty years old: For when Abraham came from Mount Moriah, he was informed that Rebecca had been born. Isaac was then thirty-seven years old, for at that time Sarah died, and from the time that Isaac was born until the “Binding” [of Isaac], when Sarah died, were thirty-seven years, for she was ninety years old when Isaac was born, and one hundred and twenty-seven when she died, as it is stated (above 23:1): “The life of Sarah was [a hundred and twenty seven years.”] This makes Isaac thirty-seven years old, and at that time, Rebecca was born. He waited for her until she would be fit for marital relations-three years-and then married her. — [From Gen. Rabbah 57:1; בן ארבעים שנה: שהרי כשבא אברהם מהר המוריה נתבשר שנולדה רבקה, ויצחק היה בן שלשים ושבע שנה, שהרי בו בפרק מתה שרה, ומשנולד יצחק עד העקידה שמתה שרה שלושים ושבע שנה, ובת תשעים היתה כשנולד יצחק, ובת מאה עשרים ושבע כשמתה, שנאמר (כג א) ויהיו חיי שרה וגו', הרי ליצחק שלושים ושבע שנים ובו בפרק נולדה רבקה, המתין לה עד שתהא ראויה לביאה שלש שנים ונשאה:
the daughter of Bethuel the Aramean of Padan-Aram, the sister of Laban: Was it not already written that she was the daughter of Bethuel and the sister of Laban and from Padan-Aram? But this is to tell her praise, that she was the daughter of a wicked man and the sister of a wicked man and her place was [inhabited by] wicked people, but she did not learn from their deeds. [From Gen. Rabbah 63:4] בת בתואל מפדן ארם אחות לבן: וכי עדיין לא נכתב שהיא בת בתואל ואחות לבן ומפדן ארם, אלא להגיד שבחה שהיתה בת רשע ואחות רשע ומקומה אנשי רשע, ולא למדה ממעשיהם:
of Padan-Aram: Because there were two Arams, Aram-naharaim and Aram-zobah, it is called Padan [meaning“pair”], an expression of a pair of oxen, which in Aramaic is פַּדַּן תּוֹרִין. Others interpret “Padan-aram” as “the field of Aram,” because in Arabic, a field is called“fadan.” מפדן ארם: על שם ששני ארם היו ארם נהרים וארם צובה, קורא אותו פדן, לשון (שמואל א' יא ז) צמד בקר, תרגום פדן תורין. ויש פותרין פדן ארם כמו (הושע יב יג) שדה ארם, שבלשון ישמעאל קורין לשדה פדן:
21And Isaac prayed to the Lord opposite his wife because she was barren, and the Lord accepted his prayer, and Rebecca his wife conceived. כאוַיֶּעְתַּ֨ר יִצְחָ֤ק לַֽיהֹוָה֙ לְנֹ֣כַח אִשְׁתּ֔וֹ כִּ֥י עֲקָרָ֖ה הִ֑וא וַיֵּעָ֤תֶר לוֹ֙ יְהֹוָ֔ה וַתַּ֖הַר רִבְקָ֥ה אִשְׁתּֽוֹ:
prayed: Heb. וַיֶעְתַּר. He prayed much and entreated [God] with prayer. ויעתר: הרבה והפציר בתפלה:
accepted his prayer: Heb. וַיֵעָתֶר. He (God) allowed Himself to be entreated and placated and swayed by him. I say that every expression of עתר is an expression of entreaty and increase, and similarly (Ezek. 8:11):“and a thick (וַעִתַר) cloud of incense,” [meaning] the immensity of the ascent of smoke, and so (ibid. 35:13):“And you have multiplied (וְהַעְתַּרְתֶּם) your words against Me,” and so, (Prov. 27:6):“whereas the kisses of an enemy are burdensome (וְכַעְתָּרוֹת) .” They seem to be many and are burdensome, accroissement in Old French, excessive. ויעתר לו: נתפצר ונתפייס ונתפתה לו, ואומר אני כל לשון עתר לשון הפצרה ורבוי הוא וכן (יחזקאל ח יא) ועתר ענן הקטרת, מרבית עלית העשן, וכן (שם לה יג) והעתרתם עלי דבריכם, וכן (משלי כז ו) נעתרות נשיקות שונא, דומות למרובות והנם למשא. אינקריישימינ"ט [רבוי] בלע"ז:
opposite his wife: This one (Isaac) was standing in this corner and praying, and that one (Rebecca) was standing in that corner and praying. לנכח אשתו: זה עומד בזוית זו ומתפלל, וזו עומדת בזוית זו ומתפללת:
accepted his prayer: But not hers, for the prayer of a righteous man, the son of a righteous man, does not compare to the prayer of a righteous man, the son of a wicked man. Therefore, [He accepted] his prayer and not hers. — [Yev. 64a] ויעתר לו: לו ולא לה, שאין דומה תפלת צדיק בן צדיק לתפלת צדיק בן רשע לפיכך לו ולא לה:
22And the children struggled within her, and she said, "If [it be] so, why am I [like] this?" And she went to inquire of the Lord. כבוַיִּתְרֹֽצֲצ֤וּ הַבָּנִים֙ בְּקִרְבָּ֔הּ וַתֹּ֣אמֶר אִם־כֵּ֔ן לָ֥מָּה זֶּ֖ה אָנֹ֑כִי וַתֵּ֖לֶךְ לִדְר֥שׁ אֶת־יְהֹוָֽה:
struggled: Perforce, this verse calls for a Midrashic interpretation, for it does not explain what this struggling was all about, and [Scripture] wrote,“If it be so, why am I [like] this?” Our Rabbis (Gen. Rabbah 63:6) interpreted it [the word וַיִתְרוֹצִצוּ] as an expression of running (רוֹצָה) . When she passed by the entrances of [the] Torah [academies] of Shem and Eber, Jacob would run and struggle to come out; when she passed the entrance of [a temple of] idolatry, Esau would run and struggle to come out. Another explanation: They were struggling with each other and quarreling about the inheritance of the two worlds (Mid. Avkir). ויתרוצצו: על כרחך המקרא הזה אומר דורשני, שסתם מה היא רציצה זו וכתב אם כן למה זה אנכי. רבותינו דרשוהו לשון ריצה, כשהיתה עוברת על פתחי תורה של שם ועבר יעקב רץ ומפרכס לצאת, עוברת על פתחי עבודה זרה עשו מפרכס לצאת. דבר אחר מתרוצצים זה עם זה ומריבים בנחלת שני עולמות:
If [it be] so: that the pain of pregnancy is so great. ותאמר אם כן: גדול צער העבור:
why am I [like] this?: [Why did I] desire and pray to conceive?- [From Gen. Rabbah 63:6] למה זה אנכי: מתאוה ומתפללת על הריון:
And she went to inquire: to the academy of Shem. — [Aggadath Bereishith, ch. 73, Targum Jonathan and Yerushalmi] ותלך לדרוש: לבית מדרשו של שם:
to inquire of the Lord: that He should tell her what would happen to her in the end. לדרוש את ה': שיגיד לה מה תהא בסופה:
23And the Lord said to her, "Two nations are in your womb, and two kingdoms will separate from your innards, and one kingdom will become mightier than the other kingdom, and the elder will serve the younger. כגוַיֹּ֨אמֶר יְהֹוָ֜ה לָ֗הּ שְׁנֵ֤י גוֹיִם֙ (כתיב גיים) בְּבִטְנֵ֔ךְ וּשְׁנֵ֣י לְאֻמִּ֔ים מִמֵּעַ֖יִךְ יִפָּרֵ֑דוּ וּלְאֹם֙ מִלְאֹ֣ם יֶֽאֱמָ֔ץ וְרַ֖ב יַֽעֲבֹ֥ד צָעִֽיר:
And the Lord said to her: through a messenger. Shem was told through Divine inspiration, and he told it to her. — [From Gen. Rabbah 63:7] ויאמר ה' לה: על ידי שליח, לשם נאמר ברוח הקודש והוא אמר לה:
Two nations are in your womb: [The word גוֹיִם] is written גֵייִם [which is pronounced] like גֵאִים (exalted persons). These were Antoninus and Rabbi [Judah the Prince], from whose tables neither radishes nor lettuce were lacking either in the summer or in the winter. — [From Avodah Zarah 11a] שני גוים בבטנך: גיים כתיב, אלו אנטונינוס ורבי, שלא פסקו מעל שולחנם לא צנון ולא חזרת לא בימות החמה ולא בימות הגשמים:
and two kingdoms: לְאֹם always means a kingdom. — [From Avodah Zarah 2b] ושני לאמים: אין לאום אלא מלכות:
will separate from your innards: From the womb they are separated, this one to his wickedness, and this one to his innocence. ממעיך יפרדו: מן המעים הם נפרדים, זה לרשעו וזה לתומו:
will become mightier than the other kingdom: They will not be equal in greatness; when one rises, the other will fall, and so [Scripture] states (Ezek. 26:2): “I shall become full from the destroyed city.” Tyre became full [gained power] only from the destruction of Jerusalem. — [From Meg. 6a, Pes. 42b] מלאם יאמץ: לא ישוו בגדולה, כשזה קם זה נופל, וכן הוא אומר (יחזקאל כו ב) אמלאה החרבה, לא נתמלאה צור אלא מחורבנה של ירושלים:
24And her days to give birth were completed, and behold, there were twins in her womb. כדוַיִּמְלְא֥וּ יָמֶ֖יהָ לָלֶ֑דֶת וְהִנֵּ֥ה תוֹמִ֖ם בְּבִטְנָֽהּ:
And her days…were completed: But regarding Tamar it is written (below 38:27):“And it came about at the time of her travail,” because her term [of pregnancy] was not filled, for she gave birth to them after seven months. — [From Gen. Rabbah 63:8, 85:13] וימלאו ימיה: אבל בתמר כתיב (להלן לח כז) ויהי בעת לדתה. שלא מלאו ימיה כי לשבעה חדשים ילדתם:
there were twins in her womb: [תוֹמִם is spelled] defectively [missing an “aleph” and“yud”], but concerning Tamar, it is written תְּאוֹמִים, with the plene spelling, [with an “aleph” and“yud”] because they (Perez and Zerah) were both righteous, but here, one was righteous and one was wicked. — [From Gen. Rabbah 63:8] והנה תומם: חסר, ובתמר תאומים מלא לפי ששניהם צדיקים, אבל כאן אחד צדיק ואחד רשע:
25And the first one emerged ruddy; he was completely like a coat of hair, and they named him Esau. כהוַיֵּצֵ֤א הָֽרִאשׁוֹן֙ אַדְמוֹנִ֔י כֻּלּ֖וֹ כְּאַדֶּ֣רֶת שֵׂעָ֑ר וַיִּקְרְא֥וּ שְׁמ֖וֹ עֵשָֽׂו:
ruddy: That is a sign that he will be a person who sheds blood (Gen. Rabbah 63:8). אדמוני: סימן הוא שיהא שופך דמים:
he was completely like a coat of hair: full of hair like a woolen cloak, which is full of hair, flochede in Old French. כלו כאדרת שער: מלא שער כטלית של צמר המלאה שער פלוקייד"א בלע"ז [אריג צמר]:
and they named him Esau: They all called him this because he was complete (עָשׂוּי) [lit., made,] and fully developed with hair, like one many years old. ויקראו שמו עשו: הכל קראו לו כן, לפי שהיה נעשה ונגמר בשערו כבן שנים הרבה:
26And afterwards, his brother emerged, and his hand was grasping Esau's heel, and he named him Jacob. Now Isaac was sixty years old when she gave birth to them. כווְאַֽחֲרֵי־כֵ֞ן יָצָ֣א אָחִ֗יו וְיָד֤וֹ אֹחֶ֨זֶת֙ בַּֽעֲקֵ֣ב עֵשָׂ֔ו וַיִּקְרָ֥א שְׁמ֖וֹ יַֽעֲקֹ֑ב וְיִצְחָ֛ק בֶּן־שִׁשִּׁ֥ים שָׁנָ֖ה בְּלֶ֥דֶת אֹתָֽם:
And afterwards, his brother emerged, etc.: I heard a Midrash Aggadah that interprets it (the verse) according to its simple meaning: He (Jacob) held onto him lawfully, to restrain him. Jacob was formed from the first drop and Esau from the second. Go forth and learn from a tube that has a narrow opening. Insert two stones into it, one after the other. The one that entered first will emerge last, and the one that entered last will emerge first. The result is that Esau, who was formed last, emerged first, and Jacob, who was formed first emerged last, and Jacob came to restrain him so that he (Jacob) should be the first to be born as he was the first to be formed, and he would open her womb and take the birthright by law. — [From Gen. Rabbah 63:8] ואחרי כן יצא אחיו וגו': שמעתי מדרש אגדה הדורשו לפי פשוטו, בדין היה אוחז בו לעכבו, יעקב נוצר מטיפה ראשונה ועשו מן השניה, צא ולמד משפופרת שפיה קצרה, תן לה שתי אבנים זו תחת זו, הנכנסת ראשונה תצא אחרונה, והנכנסת אחרונה תצא ראשונה, נמצא עשו הנוצר באחרונה יצא ראשון, ויעקב שנוצר ראשונה יצא אחרון, ויעקב בא לעכבו שיהא ראשון ללידה כראשון ליצירה, ויפטור את רחמה, ויטול את הבכורה מן הדין:
Esau’s heel: [This is] a sign that this one (Esau) will not manage to complete his reign until this one rises up and takes it from him. — [From Gen. Rabbah 63:9] בעקב עשו: סימן שאין זה מספיק לגמור מלכותו עד שזה עומד ונוטלה הימנו:
and he named him Jacob: The Holy One, blessed be He [gave him this name]. (He said, “You named your firstborn [i.e. this refers to those who named Esau (verse 25)]. I too will name My firstborn.” This is what is written: “and He named him Jacob”) (Mid. Tanchuma Shemoth 4). Another explanation: His father called him Jacob (יַעִקֹב) because of the holding of the heel (הֶעָקֵב). (Yerushalmi Ber. 1:6) ויקרא שמו יעקב: הקב"ה. דבר אחר אביו קרא לו יעקב על שם אחיזת העקב:
sixty years old: Ten years since he had married her until she became thirteen years old and able to conceive, and the [following] ten years he looked forward and waited for her, as his father had done for Sarah. Since she did not conceive, he knew that she was barren, and he prayed for her, but he did not wish to take a maidservant [as Abraham had done] because he had been hallowed on Mount Moriah to be a perfect burnt offering. — [From Pirkei d’Rabbi Eliezer, ch. 32] בן ששים שנה: עשר שנים משנשאה עד שנעשית בת שלש עשרה שנה וראויה להריון ועשר שנים הללו צפה והמתין לה כמו שעשה אביו לשרה, כיון שלא נתעברה ידע שהיא עקרה והתפלל עליה. ושפחה לא רצה לישא, לפי שנתקדש בהר המוריה להיות עולה תמימה:
27And the youths grew up, and Esau was a man who understood hunting, a man of the field, whereas Jacob was an innocent man, dwelling in tents. כזוַיִּגְדְּלוּ֙ הַנְּעָרִ֔ים וַיְהִ֣י עֵשָׂ֗ו אִ֛ישׁ יֹדֵ֥עַ צַ֖יִד אִ֣ישׁ שָׂדֶ֑ה וְיַֽעֲקֹב֙ אִ֣ישׁ תָּ֔ם ישֵׁ֖ב אֹֽהָלִֽים:
And the youths grew up, and Esau was: As long as they were small, they were not recognizable through their deeds, and no one scrutinized them to determine their characters. As soon as they became thirteen years old, this one parted to the houses of study, and that one parted to idol worship. — [From Gen. Rabbah 63:10; Tanchuma, Ki Theze 4] ויגדלו הנערים ויהי עשו: כל זמן שהיו קטנים לא היו נכרים במעשיהם ואין אדם מדקדק בהם מה טיבם, כיון שנעשו בני שלש עשרה שנה זה פירש לבתי מדרשות וזה פירש לעבודה זרה:
who understood hunting: [He knew how] to trap and to deceive his father with his mouth and ask him,“Father, how do we tithe salt and straw?” His father thereby thought that he was scrupulous in his observance of the commandments (Tanchuma, Toeldoth 8). יודע ציד: לצוד ולרמות את אביו בפיו, ושואלו אבא היאך מעשרין את המלח ואת התבן, כסבור אביו שהוא מדקדק במצות:
a man of the field: As its apparent meaning: an idler who hunts beasts and birds with his bow. — [From Targum Jonathan] איש שדה: כמשמעו אדם בטל וצודה בקשתו חיות ועופות:
an innocent man: He was not an expert in all these [matters]. Like his heart, so was his mouth. A person who is not astute at deceiving is called תָּם, innocent. תם: אינו בקי בכל אלה, אלא כלבו כן פיו. מי שאינו חריף לרמות קרוי תם:
dwelling in tents: the tent of Shem and the tent of Eber. — [From Gen. Rabbah 63:10] ישב אהלים: אהלו של שם ואהלו של עבר:
28And Isaac loved Esau because [his] game was in his mouth, but Rebecca loved Jacob. כחוַיֶּֽאֱהַ֥ב יִצְחָ֛ק אֶת־עֵשָׂ֖ו כִּי־צַ֣יִד בְּפִ֑יו וְרִבְקָ֖ה אֹהֶ֥בֶת אֶת־יַֽעֲקֹֽב:
in his mouth: As the Targum renders: into Isaac’s mouth. The Midrashic interpretation is: with Esau’s mouth, for he would entrap him and deceive him with his words. — [From Tanchuma, Toledoth 8] בפיו: כתרגומו בפיו של יצחק. ומדרשו בפיו של עשו שהיה צד אותו ומרמהו בדבריו:
29Now Jacob cooked a pottage, and Esau came from the field, and he was faint. כטוַיָּ֥זֶד יַֽעֲקֹ֖ב נָזִ֑יד וַיָּבֹ֥א עֵשָׂ֛ו מִן־הַשָּׂדֶ֖ה וְה֥וּא עָיֵֽף:
cooked: Heb. וַיָּזֶד, an expression of cooking, as the Targum renders. ויזד: לשון בישול, כתרגומו:
and he was faint: Heb. עָיֵף (Gen. Rabbah 63: 12) from committing murder, as it is said (Jer. 4:31):“for my soul is faint (עָיְפָה) before the murderers.” והוא עיף: ברציחה, כמה דתימא (ירמיה ד לא) כי עיפה נפשי להורגים:
30And Esau said to Jacob, "Pour into [me] some of this red, red [pottage], for I am faint"; he was therefore named Edom. לוַיֹּ֨אמֶר עֵשָׂ֜ו אֶל־יַֽעֲקֹ֗ב הַלְעִיטֵ֤נִי נָא֙ מִן־הָֽאָדֹ֤ם הָֽאָדֹם֙ הַזֶּ֔ה כִּ֥י עָיֵ֖ף אָנֹ֑כִי עַל־כֵּ֥ן קָֽרָא־שְׁמ֖וֹ אֱדֽוֹם:
Pour into [me]: I will open my mouth, and [you] pour very much into it, as we learned (Shab. 155b):“We may not stuff a camel, etc. [on the Sabbath] but we may put food into its mouth (מַלְעִטִין) .” - [From Gen. Rabbah 63:12] הלעיטני: אפתח פי ושפוך הרבה לתוכה, כמו ששנינו אין אובסין את הגמל אבל מלעיטין אותו:
some of this red, red [pottage]: red lentils. And on that day, Abraham died, lest he see Esau, his grandson, falling into bad ways, for that would not be the “good old age” that the Holy One, blessed be He, had promised him. Therefore, the Holy One, blessed be He, shortened his life by five years, for Isaac lived one hundred and eighty years, and this one (Abraham) [lived] one hundred and seventy-five years, and Jacob cooked lentils to feed the mourner (Isaac). But why lentils? Because they are [round as] a wheel, for mourning is like a wheel revolving in the world. (Also, just as lentils have no mouth [no crack], as other beans have, so does the mourner have no mouth, for he is prohibited from speaking. It is therefore the custom to feed the mourner eggs at the beginning of his meal, since they are round, and have no mouth. So too does a mourner have no mouth, as is discussed in Mo’ed Katan (21b): “A mourner, for the entire first three days, may not respond to anyone’s greeting, and may surely not initiate a greeting. From the third day to the seventh, he may respond, but may not greet, etc.” [This is found] in an old [edition of] Rashi.)- [From Gen. Rabbah 63:12, B.B. 16b] מן האדם האדם: עדשים אדומות, ואותו היום מת אברהם שלא יראה את עשו בן בנו יוצא לתרבות רעה, ואין זו שיבה טובה שהבטיחו הקב"ה, לפיכך קצר הקב"ה חמש שנים משנותיו, שיצחק חי מאה ושמונים שנה וזה מאה שבעים וחמש שנה, ובישל יעקב עדשים להברות את האבל. ולמה עדשים, שדומות לגלגל שהאבלות גלגל החוזר בעולם (ועוד מה עדשים אין להם פה כך האבל אין לו פה שאסור לדבר. ולפיכך המנהג להברות את האבל בתחלת מאכלו ביצים שהם עגולים ואין להם פה, כך אבל אין לו פה כדאמרינן במועד קטן (כא ב) אבל כל שלשה ימים הראשונים אינו משיב שלום לכל אדם וכל שכן שאינו שואל בתחלה, משלשה ועד שבעה משיב ואינו שואל וכו'):
31And Jacob said, "Sell me as of this day your birthright." לאוַיֹּ֖אמֶר יַֽעֲקֹ֑ב מִכְרָ֥ה כַיּ֛וֹם אֶת־בְּכֹרָֽתְךָ֖ לִֽי:
Sell me as of this day: As the Targum renders: כְּיוֹם דִילְהֵן, “like this day” ; just as this day is clear, so sell it to me with a clear sale. מכרה כיום: כתרגומו כיום דילהן, כיום שהוא ברור, כך מכור לי מכירה ברורה:
your birthright: Since the [sacrificial] service was performed by the firstborn, Jacob said, “This wicked man does not deserve to sacrifice to the Holy One, blessed be He.” - [From Gen. Rabbah 63:13] בכרתך: לפי שהעבודה בבכורות, אמר יעקב אין רשע זה כדאי שיקריב להקב"ה:
32Esau replied, "Behold, I am going to die; so why do I need this birthright?" לבוַיֹּ֣אמֶר עֵשָׂ֔ו הִנֵּ֛ה אָֽנֹכִ֥י הוֹלֵ֖ךְ לָמ֑וּת וְלָֽמָּה־זֶּ֥ה לִ֖י בְּכֹרָֽה:
Esau replied, “Behold, I am going to die”: (The birthright is something unstable, for the [sacrificial] service will not always be the function of the firstborn, for the tribe of Levi will take it. Furthermore,) said Esau [to Jacob], “What is the nature of this service?” He replied, “There are many prohibitions and punishments and death penalties involved with it, as we learned (Sanh. 83a): ‘These are the ones who are liable to death: Those [performing the Temple service] who have imbibed wine and those who have not cut their hair.’” He (Esau) said,“Behold, I am going to die because of it (i.e., the birthright); if so, why should I want it?” הנה אנכי הולך למות: (מתנודדת והולכת היא הבכורה שלא תהא כל עת העבודה בבכורות כי שבט לוי יטול אותה ועוד) אמר עשו מה טיבה של עבודה זו, אמר לו כמה אזהרות ועונשין ומיתות תלוין בה, כאותה ששנינו אלו הן שבמיתה שתויי יין, ופרועי ראש. אמר אני הולך למות על ידה, אם כן מה חפץ לי בה:
33And Jacob said, "Swear to me as of this day"; so he swore to him, and he sold his birthright to Jacob. לגוַיֹּ֣אמֶר יַֽעֲקֹ֗ב הִשָּׁ֤בְעָה לִּי֙ כַּיּ֔וֹם וַיִּשָּׁבַ֖ע ל֑וֹ וַיִּמְכֹּ֥ר אֶת־בְּכֹֽרָת֖וֹ לְיַֽעֲקֹֽב:
34And Jacob gave Esau bread and a pottage of lentils, and he ate and drank and arose and left, and Esau despised the birthright. לדוְיַֽעֲקֹ֞ב נָתַ֣ן לְעֵשָׂ֗ו לֶ֚חֶם וּנְזִ֣יד עֲדָשִׁ֔ים וַיֹּ֣אכַל וַיֵּ֔שְׁתְּ וַיָּ֖קָם וַיֵּלַ֑ךְ וַיִּ֥בֶז עֵשָׂ֖ו אֶת־הַבְּכֹרָֽה:
and Esau despised: Scripture attests to his wickedness, that he despised the service of the Omnipresent. ויבז עשו: העיד הכתוב על רשעו שביזה עבודתו של מקום:
Genesis Chapter 26
1And there was a famine in the land, aside from the first famine that had been in the days of Abraham, and Isaac went to Abimelech the king of the Philistines, to Gerar. אוַיְהִ֤י רָעָב֙ בָּאָ֔רֶץ מִלְּבַד֙ הָֽרָעָ֣ב הָֽרִאשׁ֔וֹן אֲשֶׁ֥ר הָיָ֖ה בִּימֵ֣י אַבְרָהָ֑ם וַיֵּ֧לֶךְ יִצְחָ֛ק אֶל־אֲבִימֶ֥לֶךְ מֶֽלֶךְ־פְּלִשְׁתִּ֖ים גְּרָֽרָה:
2And the Lord appeared to him, and said, "Do not go down to Egypt; dwell in the land that I will tell you. בוַיֵּרָ֤א אֵלָיו֙ יְהֹוָ֔ה וַיֹּ֖אמֶר אַל־תֵּרֵ֣ד מִצְרָ֑יְמָה שְׁכֹ֣ן בָּאָ֔רֶץ אֲשֶׁ֖ר אֹמַ֥ר אֵלֶֽיךָ:
Do not go down to Egypt: For he had in mind to go down to Egypt as his father had gone down in the days of the famine. He [God] said to him, “Do not go down to Egypt.” You are [as] a perfect burnt offering, and being outside the Holy Land is not fitting for you. [Tanchuma Buber, Toledoth 6; Gen. Rabbah 64:3] אל תרד מצרימה: שהיה דעתו לרדת מצרימה כמו שירד אביו בימי הרעב, אמר לו אל תרד מצרימה שאתה עולה תמימה, ואין חוצה לארץ כדאי לך:
3Sojourn in this land, and I will be with you, and I will bless you, for to you and to your seed will I give all these lands, and I will establish the oath that I swore to Abraham, your father. גגּ֚וּר בָּאָ֣רֶץ הַזֹּ֔את וְאֶֽהְיֶ֥ה עִמְּךָ֖ וַֽאֲבָֽרֲכֶ֑ךָּ כִּֽי־לְךָ֣ וּלְזַרְעֲךָ֗ אֶתֵּן֙ אֶת־כָּל־הָֽאֲרָצֹ֣ת הָאֵ֔ל וַֽהֲקִֽמֹתִי֙ אֶת־הַשְּׁבֻעָ֔ה אֲשֶׁ֥ר נִשְׁבַּ֖עְתִּי לְאַבְרָהָ֥ם אָבִֽיךָ:
these: הָאֵל is equivalent to הָאֵלה האל: כמו האלה:
4And I will multiply your seed like the stars of the heavens, and I will give your seed all these lands, and all the nations of the earth will bless themselves by your seed, דוְהִרְבֵּיתִ֤י אֶת־זַרְעֲךָ֙ כְּכֽוֹכְבֵ֣י הַשָּׁמַ֔יִם וְנָתַתִּ֣י לְזַרְעֲךָ֔ אֵ֥ת כָּל־הָֽאֲרָצֹ֖ת הָאֵ֑ל וְהִתְבָּֽרֲכ֣וּ בְזַרְעֲךָ֔ כֹּ֖ל גּוֹיֵ֥י הָאָֽרֶץ:
And they will bless themselves by your seed: A man tells his son, "May your children be like the children of Yitzchak". And the same in all of Scripture. And the following is the archetype of all (48:20): Through you shall Israel bless, saying, may [G-d] see you as Ephraim and Manasseh. We also found with regards to the curse, (Numbers 5:27), "And the woman shall be a curse" whereby one who curses his enemy says "may you be like that particular woman". Similarly (Isaiah 65:15), "May you leave your name as an oath to my chosen" whereby one who takes an oath says "May I be like that particular person if I did such and such and such". והתברכו בזרעך: אדם אומר לבנו יהא זרעך כזרעו של יצחק, וכן בכל המקרא. וזה אב לכולן (להלן מח כ) בך יברך ישראל לאמר ישימך כאפרים וכמנשה, ואף לענין הקללה מצינו כן (במדבר ה כז) והיתה האשה לאלה, שהמקלל שונאו אומר תהא כפלונית, וכן (ישעיה סה טו) והנחתם שמכם לשבועה לבחירי, שהנשבע אומר אהא כפלוני אם עשיתי כך וכך:
5Because Abraham hearkened to My voice, and kept My charge, My commandments, My statutes, and My instructions." העֵ֕קֶב אֲשֶׁר־שָׁמַ֥ע אַבְרָהָ֖ם בְּקֹלִ֑י וַיִּשְׁמֹר֙ מִשְׁמַרְתִּ֔י מִצְוֹתַ֖י חֻקּוֹתַ֥י וְתֽוֹרֹתָֽי:
Because Abraham hearkened to My voice: when I tested him. שמע אברהם בקולי: כשנסיתי אותו:
and kept My charge: [Referring to] decrees to distance [himself] from transgressing the warnings in the Torah, e.g. secondary prohibitions to prevent incest from occurring, and the Rabbinic decrees to safeguard the prohibitions of the Sabbath. וישמר משמרתי: גזרות להרחקה על אזהרות שבתורה, כגון שניות לעריות ושבות לשבת:
My commandments: [Referring to] things, which, had they not been written, would have been fit to be commanded, e.g. [prohibitions against] robbery and bloodshed. מצותי: דברים שאילו לא נכתבו ראויין הם להצטוות כגון גזל ושפיכות דמים:
My statutes: [Referring to] things that the evil inclination and the nations of the world argue against, e.g. [the prohibitions against] eating pork and wearing garments of wool and linen for which no reason [is given], but [which are] the decree of the King and His statutes over His subjects. חקותי: דברים שיצר הרע ואומות העולם משיבין עליהם כגון אכילת חזיר ולבישת שעטנז שאין טעם בדבר אלא גזירת המלך וחקותיו על עבדיו:
and My instructions: To include the Oral Law, the laws given to Moses from Sinai. [Yoma 28b] ותורתי: להביא תורה שבעל פה, הלכה למשה מסיני:
• Daily Tehillim: Psalms Chapter 119, Verses 97-176
• Verses 97-176
97. O how I love Your Torah! All day it is my discussion.
98. Your commandments make me wiser than my enemies, for they are ever with me.
99. From all my teachers I have gained wisdom, for Your testimonies are my discussion.
100. I will be more perceptive than elders, because I have guarded Your precepts.
101. I have restrained my feet from every evil path, that I might keep Your word.
102. I have not turned away from Your judgments, for You have instructed me.
103. How sweet are Your words to my palate, [sweeter] than honey to my mouth!
104. From Your precepts I gain understanding, therefore I hate every path of falsehood.
105. Your word is a lamp to my feet and a light to my path.
106. I have sworn-and I will fulfill it-to keep Your righteous judgments.
107. I am afflicted to the extreme; grant me life, O Lord, according to Your promise.
108. Accept with favor, O Lord, the offerings of my lips, and teach me Your laws.
109. My soul is in danger always, yet I have not forgotten Your Torah.
110. The wicked laid a snare for me, yet I have not strayed from Your precepts.
111. I have taken Your testimonies as an eternal heritage, for they are the joy of my heart.
112. I have inclined my heart to perform Your statutes, forever, to the last.
113. I despise vain thoughts, but I love Your Torah.
114. You are my refuge and my shield; I place hope in Your promise.
115. Turn away from me, you evildoers, and I will keep the commandments of my God.
116. Support me according to Your promise, and I will live; let me not be shamed because of my hope.
117. Sustain me, and I will be saved, and I will be engrossed in Your statutes always.
118. You trample all who stray from Your statutes, for their ploy is a lie.
119. You have purged all the wicked of the earth like dross, therefore I love Your testimonies.
120. My flesh bristles from fear of You, and I am in awe of Your judgments.
121. I practiced justice and righteousness; leave me not to my oppressors.
122. Guarantee Your servant goodness; let not the wicked exploit me.
123. My eyes long for Your salvation, and for the word of Your righteousness.
124. Treat Your servant according to Your kindness, and teach me Your statutes.
125. I am Your servant; grant me understanding, that I may know Your testimonies.
126. It is time to act for the Lord; they have abrogated Your Torah.
127. Therefore I love Your commandments more than gold, even fine gold.
128. Therefore I affirmed all Your precepts; I have hated every path of falsehood.
129. Your testimonies are wondrous, therefore does my soul guard them.
130. Your opening words illuminate, enlightening the simple.
131. I opened my mouth and swallowed, because I craved Your commandments.
132. Turn to me and favor me, as is [Your] law for those who love Your Name.
133. Set my steps in Your word, and let no iniquity rule over me.
134. Deliver me from the oppression of man, and I will keep Your precepts.
135. Let Your face shine upon Your servant, and teach me Your statutes.
136. My eyes shed streams of water, because they do not keep Your Torah.
137. Righteous are you, O Lord, and Your judgments are upright.
138. You commanded Your testimonies in righteousness and great faithfulness.
139. My zeal consumes me, because my enemies have forgotten Your words.
140. Your word is very pure, and Your servant cherishes it.
141. I am young and despised, yet I do not forget Your precepts.
142. Your righteousness is an everlasting righteousness, and Your Torah is truth.
143. Trouble and anguish have taken hold of me, yet Your commandments are my delight.
144. Your testimonies are righteous forever; give me understanding, that I may live.
145. I call out with all my heart; answer me, O Lord; I will keep Your statutes.
146. I call out to You; save me, and I will observe Your testimonies.
147. I rose before dawn and cried out; my hope is in Your word.
148. My eyes preceded the night watches, that I may discuss Your word.
149. Hear my voice in keeping with Your kindness; O Lord, grant me life as is Your practice.
150. Those who pursue mischief draw near; they are far from Your Torah.
151. You are near, O Lord, and all Your commandments are truth.
152. From the beginning I discerned from Your testimonies that You had established them forever.
153. Behold my affliction and deliver me, for I have not forgotten Your Torah.
154. Wage my battle and redeem me; grant me life for the sake of Your word.
155. Salvation is far from the wicked, for they seek not Your statutes.
156. Your mercies are great, O Lord; grant me life as is Your practice.
157. My pursuers and my enemies are many, yet I did not turn away from Your testimonies.
158. I saw traitors and I quarreled with them, because they do not keep Your words.
159. Behold how I love Your precepts; grant me life, O Lord, according to Your kindness.
160. The beginning of Your word is truth, and forever are all Your righteous judgements.
161. Princes have pursued me without cause, but it is Your word my heart fears.
162. I rejoice at Your word, like one who finds abundant spoil.
163. I hate falsehood and abhor it, but Your Torah I love.
164. Seven times a day I praise You, because of Your righteous judgments.
165. There is abundant peace for those who love Your Torah, and there is no stumbling for them.
166. I hoped for Your salvation, O Lord, and I performed Your commandments.
167. My soul has kept Your testimonies, and I love them intensely.
168. I have kept Your precepts and Your testimonies, for all my ways are before You
169. Let my prayer approach Your presence, O Lord; grant me understanding according to Your word.
170. Let my supplication come before You; save me according to Your promise.
171. My lips will utter praise, for You have taught me Your statutes.
172. My tongue will echo Your word, for all Your commandments are just.
173. Let Your hand be ready to help me, for I have chosen Your precepts.
174. I long for Your salvation, O Lord, and Your Torah is my delight.
175. Let my soul live, and it will praise You, and let Your judgment help me.
176. I have gone astray like a lost sheep; seek out Your servant, for I have not forgotten Your commandments.
Tanya: Kuntres Acharon, Essay 1
• Lessons in Tanya
• Today's Tanya Lesson
• Sunday, 26 Cheshvan, 5777 · 27 November 2016
• Kuntres Acharon, Essay 1
Chitas and Rambam for today:
Chumash: Parshat Toldot, 1st Portion (Genesis 25:19-26:5) with Rashi
• Genesis Chapter 25
19And these are the generations of Isaac the son of Abraham; Abraham begot Isaac. יטוְאֵ֛לֶּה תּֽוֹלְדֹ֥ת יִצְחָ֖ק בֶּן־אַבְרָהָ֑ם אַבְרָהָ֖ם הוֹלִ֥יד אֶת־יִצְחָֽק:
And these are the generations of Isaac the son of Abraham: [תּוֹלְדוֹת refers to] Jacob and Esau mentioned in this section. ואלה תולדות יצחק: יעקב ועשיו האמורים בפרשה:
Abraham begot Isaac: (Only after the Holy One, blessed be He, named him Abraham, did he beget Isaac. Another explanation:) Since Scripture wrote: “Isaac the son of Abraham,” it had to say: “Abraham begot Isaac,” because the scorners of the generation were saying that Sarah had conceived from Abimelech, for she had lived with Abraham for many years and had not conceived from him. What did the Holy One, blessed be He, do? He shaped the features of Isaac’s face to resemble Abraham’s, and everyone attested that Abraham had begotten Isaac. This is the meaning of what is written here: “Isaac, the son of Abraham,” because here is proof that “Abraham begot Isaac.” - [From Midrash Tanchuma, Toledoth 1] אברהם הוליד את יצחק: על ידי שכתב הכתוב יצחק בן אברהם הוזקק לומר אברהם הוליד את יצחק, לפי שהיו ליצני הדור אומרים מאבימלך נתעברה שרה, שהרי כמה שנים שהתה עם אברהם ולא נתעברה הימנו, מה עשה הקב"ה, צר קלסתר פניו של יצחק דומה לאברהם, והעידו הכל אברהם הוליד את יצחק, וזהו שכתב כאן יצחק בן אברהם היה, שהרי עדות יש שאברהם הוליד את יצחק:
20And Isaac was forty years old when he took Rebecca the daughter of Bethuel the Aramean of Padan Aram, the sister of Laban the Aramean, to himself for a wife. כוַיְהִ֤י יִצְחָק֙ בֶּן־אַרְבָּעִ֣ים שָׁנָ֔ה בְּקַחְתּ֣וֹ אֶת־רִבְקָ֗ה בַּת־בְּתוּאֵל֙ הָֽאֲרַמִּ֔י מִפַּדַּ֖ן אֲרָ֑ם אֲח֛וֹת לָבָ֥ן הָֽאֲרַמִּ֖י ל֥וֹ לְאִשָּֽׁה:
forty years old: For when Abraham came from Mount Moriah, he was informed that Rebecca had been born. Isaac was then thirty-seven years old, for at that time Sarah died, and from the time that Isaac was born until the “Binding” [of Isaac], when Sarah died, were thirty-seven years, for she was ninety years old when Isaac was born, and one hundred and twenty-seven when she died, as it is stated (above 23:1): “The life of Sarah was [a hundred and twenty seven years.”] This makes Isaac thirty-seven years old, and at that time, Rebecca was born. He waited for her until she would be fit for marital relations-three years-and then married her. — [From Gen. Rabbah 57:1; בן ארבעים שנה: שהרי כשבא אברהם מהר המוריה נתבשר שנולדה רבקה, ויצחק היה בן שלשים ושבע שנה, שהרי בו בפרק מתה שרה, ומשנולד יצחק עד העקידה שמתה שרה שלושים ושבע שנה, ובת תשעים היתה כשנולד יצחק, ובת מאה עשרים ושבע כשמתה, שנאמר (כג א) ויהיו חיי שרה וגו', הרי ליצחק שלושים ושבע שנים ובו בפרק נולדה רבקה, המתין לה עד שתהא ראויה לביאה שלש שנים ונשאה:
the daughter of Bethuel the Aramean of Padan-Aram, the sister of Laban: Was it not already written that she was the daughter of Bethuel and the sister of Laban and from Padan-Aram? But this is to tell her praise, that she was the daughter of a wicked man and the sister of a wicked man and her place was [inhabited by] wicked people, but she did not learn from their deeds. [From Gen. Rabbah 63:4] בת בתואל מפדן ארם אחות לבן: וכי עדיין לא נכתב שהיא בת בתואל ואחות לבן ומפדן ארם, אלא להגיד שבחה שהיתה בת רשע ואחות רשע ומקומה אנשי רשע, ולא למדה ממעשיהם:
of Padan-Aram: Because there were two Arams, Aram-naharaim and Aram-zobah, it is called Padan [meaning“pair”], an expression of a pair of oxen, which in Aramaic is פַּדַּן תּוֹרִין. Others interpret “Padan-aram” as “the field of Aram,” because in Arabic, a field is called“fadan.” מפדן ארם: על שם ששני ארם היו ארם נהרים וארם צובה, קורא אותו פדן, לשון (שמואל א' יא ז) צמד בקר, תרגום פדן תורין. ויש פותרין פדן ארם כמו (הושע יב יג) שדה ארם, שבלשון ישמעאל קורין לשדה פדן:
21And Isaac prayed to the Lord opposite his wife because she was barren, and the Lord accepted his prayer, and Rebecca his wife conceived. כאוַיֶּעְתַּ֨ר יִצְחָ֤ק לַֽיהֹוָה֙ לְנֹ֣כַח אִשְׁתּ֔וֹ כִּ֥י עֲקָרָ֖ה הִ֑וא וַיֵּעָ֤תֶר לוֹ֙ יְהֹוָ֔ה וַתַּ֖הַר רִבְקָ֥ה אִשְׁתּֽוֹ:
prayed: Heb. וַיֶעְתַּר. He prayed much and entreated [God] with prayer. ויעתר: הרבה והפציר בתפלה:
accepted his prayer: Heb. וַיֵעָתֶר. He (God) allowed Himself to be entreated and placated and swayed by him. I say that every expression of עתר is an expression of entreaty and increase, and similarly (Ezek. 8:11):“and a thick (וַעִתַר) cloud of incense,” [meaning] the immensity of the ascent of smoke, and so (ibid. 35:13):“And you have multiplied (וְהַעְתַּרְתֶּם) your words against Me,” and so, (Prov. 27:6):“whereas the kisses of an enemy are burdensome (וְכַעְתָּרוֹת) .” They seem to be many and are burdensome, accroissement in Old French, excessive. ויעתר לו: נתפצר ונתפייס ונתפתה לו, ואומר אני כל לשון עתר לשון הפצרה ורבוי הוא וכן (יחזקאל ח יא) ועתר ענן הקטרת, מרבית עלית העשן, וכן (שם לה יג) והעתרתם עלי דבריכם, וכן (משלי כז ו) נעתרות נשיקות שונא, דומות למרובות והנם למשא. אינקריישימינ"ט [רבוי] בלע"ז:
opposite his wife: This one (Isaac) was standing in this corner and praying, and that one (Rebecca) was standing in that corner and praying. לנכח אשתו: זה עומד בזוית זו ומתפלל, וזו עומדת בזוית זו ומתפללת:
accepted his prayer: But not hers, for the prayer of a righteous man, the son of a righteous man, does not compare to the prayer of a righteous man, the son of a wicked man. Therefore, [He accepted] his prayer and not hers. — [Yev. 64a] ויעתר לו: לו ולא לה, שאין דומה תפלת צדיק בן צדיק לתפלת צדיק בן רשע לפיכך לו ולא לה:
22And the children struggled within her, and she said, "If [it be] so, why am I [like] this?" And she went to inquire of the Lord. כבוַיִּתְרֹֽצֲצ֤וּ הַבָּנִים֙ בְּקִרְבָּ֔הּ וַתֹּ֣אמֶר אִם־כֵּ֔ן לָ֥מָּה זֶּ֖ה אָנֹ֑כִי וַתֵּ֖לֶךְ לִדְר֥שׁ אֶת־יְהֹוָֽה:
struggled: Perforce, this verse calls for a Midrashic interpretation, for it does not explain what this struggling was all about, and [Scripture] wrote,“If it be so, why am I [like] this?” Our Rabbis (Gen. Rabbah 63:6) interpreted it [the word וַיִתְרוֹצִצוּ] as an expression of running (רוֹצָה) . When she passed by the entrances of [the] Torah [academies] of Shem and Eber, Jacob would run and struggle to come out; when she passed the entrance of [a temple of] idolatry, Esau would run and struggle to come out. Another explanation: They were struggling with each other and quarreling about the inheritance of the two worlds (Mid. Avkir). ויתרוצצו: על כרחך המקרא הזה אומר דורשני, שסתם מה היא רציצה זו וכתב אם כן למה זה אנכי. רבותינו דרשוהו לשון ריצה, כשהיתה עוברת על פתחי תורה של שם ועבר יעקב רץ ומפרכס לצאת, עוברת על פתחי עבודה זרה עשו מפרכס לצאת. דבר אחר מתרוצצים זה עם זה ומריבים בנחלת שני עולמות:
If [it be] so: that the pain of pregnancy is so great. ותאמר אם כן: גדול צער העבור:
why am I [like] this?: [Why did I] desire and pray to conceive?- [From Gen. Rabbah 63:6] למה זה אנכי: מתאוה ומתפללת על הריון:
And she went to inquire: to the academy of Shem. — [Aggadath Bereishith, ch. 73, Targum Jonathan and Yerushalmi] ותלך לדרוש: לבית מדרשו של שם:
to inquire of the Lord: that He should tell her what would happen to her in the end. לדרוש את ה': שיגיד לה מה תהא בסופה:
23And the Lord said to her, "Two nations are in your womb, and two kingdoms will separate from your innards, and one kingdom will become mightier than the other kingdom, and the elder will serve the younger. כגוַיֹּ֨אמֶר יְהֹוָ֜ה לָ֗הּ שְׁנֵ֤י גוֹיִם֙ (כתיב גיים) בְּבִטְנֵ֔ךְ וּשְׁנֵ֣י לְאֻמִּ֔ים מִמֵּעַ֖יִךְ יִפָּרֵ֑דוּ וּלְאֹם֙ מִלְאֹ֣ם יֶֽאֱמָ֔ץ וְרַ֖ב יַֽעֲבֹ֥ד צָעִֽיר:
And the Lord said to her: through a messenger. Shem was told through Divine inspiration, and he told it to her. — [From Gen. Rabbah 63:7] ויאמר ה' לה: על ידי שליח, לשם נאמר ברוח הקודש והוא אמר לה:
Two nations are in your womb: [The word גוֹיִם] is written גֵייִם [which is pronounced] like גֵאִים (exalted persons). These were Antoninus and Rabbi [Judah the Prince], from whose tables neither radishes nor lettuce were lacking either in the summer or in the winter. — [From Avodah Zarah 11a] שני גוים בבטנך: גיים כתיב, אלו אנטונינוס ורבי, שלא פסקו מעל שולחנם לא צנון ולא חזרת לא בימות החמה ולא בימות הגשמים:
and two kingdoms: לְאֹם always means a kingdom. — [From Avodah Zarah 2b] ושני לאמים: אין לאום אלא מלכות:
will separate from your innards: From the womb they are separated, this one to his wickedness, and this one to his innocence. ממעיך יפרדו: מן המעים הם נפרדים, זה לרשעו וזה לתומו:
will become mightier than the other kingdom: They will not be equal in greatness; when one rises, the other will fall, and so [Scripture] states (Ezek. 26:2): “I shall become full from the destroyed city.” Tyre became full [gained power] only from the destruction of Jerusalem. — [From Meg. 6a, Pes. 42b] מלאם יאמץ: לא ישוו בגדולה, כשזה קם זה נופל, וכן הוא אומר (יחזקאל כו ב) אמלאה החרבה, לא נתמלאה צור אלא מחורבנה של ירושלים:
24And her days to give birth were completed, and behold, there were twins in her womb. כדוַיִּמְלְא֥וּ יָמֶ֖יהָ לָלֶ֑דֶת וְהִנֵּ֥ה תוֹמִ֖ם בְּבִטְנָֽהּ:
And her days…were completed: But regarding Tamar it is written (below 38:27):“And it came about at the time of her travail,” because her term [of pregnancy] was not filled, for she gave birth to them after seven months. — [From Gen. Rabbah 63:8, 85:13] וימלאו ימיה: אבל בתמר כתיב (להלן לח כז) ויהי בעת לדתה. שלא מלאו ימיה כי לשבעה חדשים ילדתם:
there were twins in her womb: [תוֹמִם is spelled] defectively [missing an “aleph” and“yud”], but concerning Tamar, it is written תְּאוֹמִים, with the plene spelling, [with an “aleph” and“yud”] because they (Perez and Zerah) were both righteous, but here, one was righteous and one was wicked. — [From Gen. Rabbah 63:8] והנה תומם: חסר, ובתמר תאומים מלא לפי ששניהם צדיקים, אבל כאן אחד צדיק ואחד רשע:
25And the first one emerged ruddy; he was completely like a coat of hair, and they named him Esau. כהוַיֵּצֵ֤א הָֽרִאשׁוֹן֙ אַדְמוֹנִ֔י כֻּלּ֖וֹ כְּאַדֶּ֣רֶת שֵׂעָ֑ר וַיִּקְרְא֥וּ שְׁמ֖וֹ עֵשָֽׂו:
ruddy: That is a sign that he will be a person who sheds blood (Gen. Rabbah 63:8). אדמוני: סימן הוא שיהא שופך דמים:
he was completely like a coat of hair: full of hair like a woolen cloak, which is full of hair, flochede in Old French. כלו כאדרת שער: מלא שער כטלית של צמר המלאה שער פלוקייד"א בלע"ז [אריג צמר]:
and they named him Esau: They all called him this because he was complete (עָשׂוּי) [lit., made,] and fully developed with hair, like one many years old. ויקראו שמו עשו: הכל קראו לו כן, לפי שהיה נעשה ונגמר בשערו כבן שנים הרבה:
26And afterwards, his brother emerged, and his hand was grasping Esau's heel, and he named him Jacob. Now Isaac was sixty years old when she gave birth to them. כווְאַֽחֲרֵי־כֵ֞ן יָצָ֣א אָחִ֗יו וְיָד֤וֹ אֹחֶ֨זֶת֙ בַּֽעֲקֵ֣ב עֵשָׂ֔ו וַיִּקְרָ֥א שְׁמ֖וֹ יַֽעֲקֹ֑ב וְיִצְחָ֛ק בֶּן־שִׁשִּׁ֥ים שָׁנָ֖ה בְּלֶ֥דֶת אֹתָֽם:
And afterwards, his brother emerged, etc.: I heard a Midrash Aggadah that interprets it (the verse) according to its simple meaning: He (Jacob) held onto him lawfully, to restrain him. Jacob was formed from the first drop and Esau from the second. Go forth and learn from a tube that has a narrow opening. Insert two stones into it, one after the other. The one that entered first will emerge last, and the one that entered last will emerge first. The result is that Esau, who was formed last, emerged first, and Jacob, who was formed first emerged last, and Jacob came to restrain him so that he (Jacob) should be the first to be born as he was the first to be formed, and he would open her womb and take the birthright by law. — [From Gen. Rabbah 63:8] ואחרי כן יצא אחיו וגו': שמעתי מדרש אגדה הדורשו לפי פשוטו, בדין היה אוחז בו לעכבו, יעקב נוצר מטיפה ראשונה ועשו מן השניה, צא ולמד משפופרת שפיה קצרה, תן לה שתי אבנים זו תחת זו, הנכנסת ראשונה תצא אחרונה, והנכנסת אחרונה תצא ראשונה, נמצא עשו הנוצר באחרונה יצא ראשון, ויעקב שנוצר ראשונה יצא אחרון, ויעקב בא לעכבו שיהא ראשון ללידה כראשון ליצירה, ויפטור את רחמה, ויטול את הבכורה מן הדין:
Esau’s heel: [This is] a sign that this one (Esau) will not manage to complete his reign until this one rises up and takes it from him. — [From Gen. Rabbah 63:9] בעקב עשו: סימן שאין זה מספיק לגמור מלכותו עד שזה עומד ונוטלה הימנו:
and he named him Jacob: The Holy One, blessed be He [gave him this name]. (He said, “You named your firstborn [i.e. this refers to those who named Esau (verse 25)]. I too will name My firstborn.” This is what is written: “and He named him Jacob”) (Mid. Tanchuma Shemoth 4). Another explanation: His father called him Jacob (יַעִקֹב) because of the holding of the heel (הֶעָקֵב). (Yerushalmi Ber. 1:6) ויקרא שמו יעקב: הקב"ה. דבר אחר אביו קרא לו יעקב על שם אחיזת העקב:
sixty years old: Ten years since he had married her until she became thirteen years old and able to conceive, and the [following] ten years he looked forward and waited for her, as his father had done for Sarah. Since she did not conceive, he knew that she was barren, and he prayed for her, but he did not wish to take a maidservant [as Abraham had done] because he had been hallowed on Mount Moriah to be a perfect burnt offering. — [From Pirkei d’Rabbi Eliezer, ch. 32] בן ששים שנה: עשר שנים משנשאה עד שנעשית בת שלש עשרה שנה וראויה להריון ועשר שנים הללו צפה והמתין לה כמו שעשה אביו לשרה, כיון שלא נתעברה ידע שהיא עקרה והתפלל עליה. ושפחה לא רצה לישא, לפי שנתקדש בהר המוריה להיות עולה תמימה:
27And the youths grew up, and Esau was a man who understood hunting, a man of the field, whereas Jacob was an innocent man, dwelling in tents. כזוַיִּגְדְּלוּ֙ הַנְּעָרִ֔ים וַיְהִ֣י עֵשָׂ֗ו אִ֛ישׁ יֹדֵ֥עַ צַ֖יִד אִ֣ישׁ שָׂדֶ֑ה וְיַֽעֲקֹב֙ אִ֣ישׁ תָּ֔ם ישֵׁ֖ב אֹֽהָלִֽים:
And the youths grew up, and Esau was: As long as they were small, they were not recognizable through their deeds, and no one scrutinized them to determine their characters. As soon as they became thirteen years old, this one parted to the houses of study, and that one parted to idol worship. — [From Gen. Rabbah 63:10; Tanchuma, Ki Theze 4] ויגדלו הנערים ויהי עשו: כל זמן שהיו קטנים לא היו נכרים במעשיהם ואין אדם מדקדק בהם מה טיבם, כיון שנעשו בני שלש עשרה שנה זה פירש לבתי מדרשות וזה פירש לעבודה זרה:
who understood hunting: [He knew how] to trap and to deceive his father with his mouth and ask him,“Father, how do we tithe salt and straw?” His father thereby thought that he was scrupulous in his observance of the commandments (Tanchuma, Toeldoth 8). יודע ציד: לצוד ולרמות את אביו בפיו, ושואלו אבא היאך מעשרין את המלח ואת התבן, כסבור אביו שהוא מדקדק במצות:
a man of the field: As its apparent meaning: an idler who hunts beasts and birds with his bow. — [From Targum Jonathan] איש שדה: כמשמעו אדם בטל וצודה בקשתו חיות ועופות:
an innocent man: He was not an expert in all these [matters]. Like his heart, so was his mouth. A person who is not astute at deceiving is called תָּם, innocent. תם: אינו בקי בכל אלה, אלא כלבו כן פיו. מי שאינו חריף לרמות קרוי תם:
dwelling in tents: the tent of Shem and the tent of Eber. — [From Gen. Rabbah 63:10] ישב אהלים: אהלו של שם ואהלו של עבר:
28And Isaac loved Esau because [his] game was in his mouth, but Rebecca loved Jacob. כחוַיֶּֽאֱהַ֥ב יִצְחָ֛ק אֶת־עֵשָׂ֖ו כִּי־צַ֣יִד בְּפִ֑יו וְרִבְקָ֖ה אֹהֶ֥בֶת אֶת־יַֽעֲקֹֽב:
in his mouth: As the Targum renders: into Isaac’s mouth. The Midrashic interpretation is: with Esau’s mouth, for he would entrap him and deceive him with his words. — [From Tanchuma, Toledoth 8] בפיו: כתרגומו בפיו של יצחק. ומדרשו בפיו של עשו שהיה צד אותו ומרמהו בדבריו:
29Now Jacob cooked a pottage, and Esau came from the field, and he was faint. כטוַיָּ֥זֶד יַֽעֲקֹ֖ב נָזִ֑יד וַיָּבֹ֥א עֵשָׂ֛ו מִן־הַשָּׂדֶ֖ה וְה֥וּא עָיֵֽף:
cooked: Heb. וַיָּזֶד, an expression of cooking, as the Targum renders. ויזד: לשון בישול, כתרגומו:
and he was faint: Heb. עָיֵף (Gen. Rabbah 63: 12) from committing murder, as it is said (Jer. 4:31):“for my soul is faint (עָיְפָה) before the murderers.” והוא עיף: ברציחה, כמה דתימא (ירמיה ד לא) כי עיפה נפשי להורגים:
30And Esau said to Jacob, "Pour into [me] some of this red, red [pottage], for I am faint"; he was therefore named Edom. לוַיֹּ֨אמֶר עֵשָׂ֜ו אֶל־יַֽעֲקֹ֗ב הַלְעִיטֵ֤נִי נָא֙ מִן־הָֽאָדֹ֤ם הָֽאָדֹם֙ הַזֶּ֔ה כִּ֥י עָיֵ֖ף אָנֹ֑כִי עַל־כֵּ֥ן קָֽרָא־שְׁמ֖וֹ אֱדֽוֹם:
Pour into [me]: I will open my mouth, and [you] pour very much into it, as we learned (Shab. 155b):“We may not stuff a camel, etc. [on the Sabbath] but we may put food into its mouth (מַלְעִטִין) .” - [From Gen. Rabbah 63:12] הלעיטני: אפתח פי ושפוך הרבה לתוכה, כמו ששנינו אין אובסין את הגמל אבל מלעיטין אותו:
some of this red, red [pottage]: red lentils. And on that day, Abraham died, lest he see Esau, his grandson, falling into bad ways, for that would not be the “good old age” that the Holy One, blessed be He, had promised him. Therefore, the Holy One, blessed be He, shortened his life by five years, for Isaac lived one hundred and eighty years, and this one (Abraham) [lived] one hundred and seventy-five years, and Jacob cooked lentils to feed the mourner (Isaac). But why lentils? Because they are [round as] a wheel, for mourning is like a wheel revolving in the world. (Also, just as lentils have no mouth [no crack], as other beans have, so does the mourner have no mouth, for he is prohibited from speaking. It is therefore the custom to feed the mourner eggs at the beginning of his meal, since they are round, and have no mouth. So too does a mourner have no mouth, as is discussed in Mo’ed Katan (21b): “A mourner, for the entire first three days, may not respond to anyone’s greeting, and may surely not initiate a greeting. From the third day to the seventh, he may respond, but may not greet, etc.” [This is found] in an old [edition of] Rashi.)- [From Gen. Rabbah 63:12, B.B. 16b] מן האדם האדם: עדשים אדומות, ואותו היום מת אברהם שלא יראה את עשו בן בנו יוצא לתרבות רעה, ואין זו שיבה טובה שהבטיחו הקב"ה, לפיכך קצר הקב"ה חמש שנים משנותיו, שיצחק חי מאה ושמונים שנה וזה מאה שבעים וחמש שנה, ובישל יעקב עדשים להברות את האבל. ולמה עדשים, שדומות לגלגל שהאבלות גלגל החוזר בעולם (ועוד מה עדשים אין להם פה כך האבל אין לו פה שאסור לדבר. ולפיכך המנהג להברות את האבל בתחלת מאכלו ביצים שהם עגולים ואין להם פה, כך אבל אין לו פה כדאמרינן במועד קטן (כא ב) אבל כל שלשה ימים הראשונים אינו משיב שלום לכל אדם וכל שכן שאינו שואל בתחלה, משלשה ועד שבעה משיב ואינו שואל וכו'):
31And Jacob said, "Sell me as of this day your birthright." לאוַיֹּ֖אמֶר יַֽעֲקֹ֑ב מִכְרָ֥ה כַיּ֛וֹם אֶת־בְּכֹרָֽתְךָ֖ לִֽי:
Sell me as of this day: As the Targum renders: כְּיוֹם דִילְהֵן, “like this day” ; just as this day is clear, so sell it to me with a clear sale. מכרה כיום: כתרגומו כיום דילהן, כיום שהוא ברור, כך מכור לי מכירה ברורה:
your birthright: Since the [sacrificial] service was performed by the firstborn, Jacob said, “This wicked man does not deserve to sacrifice to the Holy One, blessed be He.” - [From Gen. Rabbah 63:13] בכרתך: לפי שהעבודה בבכורות, אמר יעקב אין רשע זה כדאי שיקריב להקב"ה:
32Esau replied, "Behold, I am going to die; so why do I need this birthright?" לבוַיֹּ֣אמֶר עֵשָׂ֔ו הִנֵּ֛ה אָֽנֹכִ֥י הוֹלֵ֖ךְ לָמ֑וּת וְלָֽמָּה־זֶּ֥ה לִ֖י בְּכֹרָֽה:
Esau replied, “Behold, I am going to die”: (The birthright is something unstable, for the [sacrificial] service will not always be the function of the firstborn, for the tribe of Levi will take it. Furthermore,) said Esau [to Jacob], “What is the nature of this service?” He replied, “There are many prohibitions and punishments and death penalties involved with it, as we learned (Sanh. 83a): ‘These are the ones who are liable to death: Those [performing the Temple service] who have imbibed wine and those who have not cut their hair.’” He (Esau) said,“Behold, I am going to die because of it (i.e., the birthright); if so, why should I want it?” הנה אנכי הולך למות: (מתנודדת והולכת היא הבכורה שלא תהא כל עת העבודה בבכורות כי שבט לוי יטול אותה ועוד) אמר עשו מה טיבה של עבודה זו, אמר לו כמה אזהרות ועונשין ומיתות תלוין בה, כאותה ששנינו אלו הן שבמיתה שתויי יין, ופרועי ראש. אמר אני הולך למות על ידה, אם כן מה חפץ לי בה:
33And Jacob said, "Swear to me as of this day"; so he swore to him, and he sold his birthright to Jacob. לגוַיֹּ֣אמֶר יַֽעֲקֹ֗ב הִשָּׁ֤בְעָה לִּי֙ כַּיּ֔וֹם וַיִּשָּׁבַ֖ע ל֑וֹ וַיִּמְכֹּ֥ר אֶת־בְּכֹֽרָת֖וֹ לְיַֽעֲקֹֽב:
34And Jacob gave Esau bread and a pottage of lentils, and he ate and drank and arose and left, and Esau despised the birthright. לדוְיַֽעֲקֹ֞ב נָתַ֣ן לְעֵשָׂ֗ו לֶ֚חֶם וּנְזִ֣יד עֲדָשִׁ֔ים וַיֹּ֣אכַל וַיֵּ֔שְׁתְּ וַיָּ֖קָם וַיֵּלַ֑ךְ וַיִּ֥בֶז עֵשָׂ֖ו אֶת־הַבְּכֹרָֽה:
and Esau despised: Scripture attests to his wickedness, that he despised the service of the Omnipresent. ויבז עשו: העיד הכתוב על רשעו שביזה עבודתו של מקום:
Genesis Chapter 26
1And there was a famine in the land, aside from the first famine that had been in the days of Abraham, and Isaac went to Abimelech the king of the Philistines, to Gerar. אוַיְהִ֤י רָעָב֙ בָּאָ֔רֶץ מִלְּבַד֙ הָֽרָעָ֣ב הָֽרִאשׁ֔וֹן אֲשֶׁ֥ר הָיָ֖ה בִּימֵ֣י אַבְרָהָ֑ם וַיֵּ֧לֶךְ יִצְחָ֛ק אֶל־אֲבִימֶ֥לֶךְ מֶֽלֶךְ־פְּלִשְׁתִּ֖ים גְּרָֽרָה:
2And the Lord appeared to him, and said, "Do not go down to Egypt; dwell in the land that I will tell you. בוַיֵּרָ֤א אֵלָיו֙ יְהֹוָ֔ה וַיֹּ֖אמֶר אַל־תֵּרֵ֣ד מִצְרָ֑יְמָה שְׁכֹ֣ן בָּאָ֔רֶץ אֲשֶׁ֖ר אֹמַ֥ר אֵלֶֽיךָ:
Do not go down to Egypt: For he had in mind to go down to Egypt as his father had gone down in the days of the famine. He [God] said to him, “Do not go down to Egypt.” You are [as] a perfect burnt offering, and being outside the Holy Land is not fitting for you. [Tanchuma Buber, Toledoth 6; Gen. Rabbah 64:3] אל תרד מצרימה: שהיה דעתו לרדת מצרימה כמו שירד אביו בימי הרעב, אמר לו אל תרד מצרימה שאתה עולה תמימה, ואין חוצה לארץ כדאי לך:
3Sojourn in this land, and I will be with you, and I will bless you, for to you and to your seed will I give all these lands, and I will establish the oath that I swore to Abraham, your father. גגּ֚וּר בָּאָ֣רֶץ הַזֹּ֔את וְאֶֽהְיֶ֥ה עִמְּךָ֖ וַֽאֲבָֽרֲכֶ֑ךָּ כִּֽי־לְךָ֣ וּלְזַרְעֲךָ֗ אֶתֵּן֙ אֶת־כָּל־הָֽאֲרָצֹ֣ת הָאֵ֔ל וַֽהֲקִֽמֹתִי֙ אֶת־הַשְּׁבֻעָ֔ה אֲשֶׁ֥ר נִשְׁבַּ֖עְתִּי לְאַבְרָהָ֥ם אָבִֽיךָ:
these: הָאֵל is equivalent to הָאֵלה האל: כמו האלה:
4And I will multiply your seed like the stars of the heavens, and I will give your seed all these lands, and all the nations of the earth will bless themselves by your seed, דוְהִרְבֵּיתִ֤י אֶת־זַרְעֲךָ֙ כְּכֽוֹכְבֵ֣י הַשָּׁמַ֔יִם וְנָתַתִּ֣י לְזַרְעֲךָ֔ אֵ֥ת כָּל־הָֽאֲרָצֹ֖ת הָאֵ֑ל וְהִתְבָּֽרֲכ֣וּ בְזַרְעֲךָ֔ כֹּ֖ל גּוֹיֵ֥י הָאָֽרֶץ:
And they will bless themselves by your seed: A man tells his son, "May your children be like the children of Yitzchak". And the same in all of Scripture. And the following is the archetype of all (48:20): Through you shall Israel bless, saying, may [G-d] see you as Ephraim and Manasseh. We also found with regards to the curse, (Numbers 5:27), "And the woman shall be a curse" whereby one who curses his enemy says "may you be like that particular woman". Similarly (Isaiah 65:15), "May you leave your name as an oath to my chosen" whereby one who takes an oath says "May I be like that particular person if I did such and such and such". והתברכו בזרעך: אדם אומר לבנו יהא זרעך כזרעו של יצחק, וכן בכל המקרא. וזה אב לכולן (להלן מח כ) בך יברך ישראל לאמר ישימך כאפרים וכמנשה, ואף לענין הקללה מצינו כן (במדבר ה כז) והיתה האשה לאלה, שהמקלל שונאו אומר תהא כפלונית, וכן (ישעיה סה טו) והנחתם שמכם לשבועה לבחירי, שהנשבע אומר אהא כפלוני אם עשיתי כך וכך:
5Because Abraham hearkened to My voice, and kept My charge, My commandments, My statutes, and My instructions." העֵ֕קֶב אֲשֶׁר־שָׁמַ֥ע אַבְרָהָ֖ם בְּקֹלִ֑י וַיִּשְׁמֹר֙ מִשְׁמַרְתִּ֔י מִצְוֹתַ֖י חֻקּוֹתַ֥י וְתֽוֹרֹתָֽי:
Because Abraham hearkened to My voice: when I tested him. שמע אברהם בקולי: כשנסיתי אותו:
and kept My charge: [Referring to] decrees to distance [himself] from transgressing the warnings in the Torah, e.g. secondary prohibitions to prevent incest from occurring, and the Rabbinic decrees to safeguard the prohibitions of the Sabbath. וישמר משמרתי: גזרות להרחקה על אזהרות שבתורה, כגון שניות לעריות ושבות לשבת:
My commandments: [Referring to] things, which, had they not been written, would have been fit to be commanded, e.g. [prohibitions against] robbery and bloodshed. מצותי: דברים שאילו לא נכתבו ראויין הם להצטוות כגון גזל ושפיכות דמים:
My statutes: [Referring to] things that the evil inclination and the nations of the world argue against, e.g. [the prohibitions against] eating pork and wearing garments of wool and linen for which no reason [is given], but [which are] the decree of the King and His statutes over His subjects. חקותי: דברים שיצר הרע ואומות העולם משיבין עליהם כגון אכילת חזיר ולבישת שעטנז שאין טעם בדבר אלא גזירת המלך וחקותיו על עבדיו:
and My instructions: To include the Oral Law, the laws given to Moses from Sinai. [Yoma 28b] ותורתי: להביא תורה שבעל פה, הלכה למשה מסיני:
• Daily Tehillim: Psalms Chapter 119, Verses 97-176
• Verses 97-176
97. O how I love Your Torah! All day it is my discussion.
98. Your commandments make me wiser than my enemies, for they are ever with me.
99. From all my teachers I have gained wisdom, for Your testimonies are my discussion.
100. I will be more perceptive than elders, because I have guarded Your precepts.
101. I have restrained my feet from every evil path, that I might keep Your word.
102. I have not turned away from Your judgments, for You have instructed me.
103. How sweet are Your words to my palate, [sweeter] than honey to my mouth!
104. From Your precepts I gain understanding, therefore I hate every path of falsehood.
105. Your word is a lamp to my feet and a light to my path.
106. I have sworn-and I will fulfill it-to keep Your righteous judgments.
107. I am afflicted to the extreme; grant me life, O Lord, according to Your promise.
108. Accept with favor, O Lord, the offerings of my lips, and teach me Your laws.
109. My soul is in danger always, yet I have not forgotten Your Torah.
110. The wicked laid a snare for me, yet I have not strayed from Your precepts.
111. I have taken Your testimonies as an eternal heritage, for they are the joy of my heart.
112. I have inclined my heart to perform Your statutes, forever, to the last.
113. I despise vain thoughts, but I love Your Torah.
114. You are my refuge and my shield; I place hope in Your promise.
115. Turn away from me, you evildoers, and I will keep the commandments of my God.
116. Support me according to Your promise, and I will live; let me not be shamed because of my hope.
117. Sustain me, and I will be saved, and I will be engrossed in Your statutes always.
118. You trample all who stray from Your statutes, for their ploy is a lie.
119. You have purged all the wicked of the earth like dross, therefore I love Your testimonies.
120. My flesh bristles from fear of You, and I am in awe of Your judgments.
121. I practiced justice and righteousness; leave me not to my oppressors.
122. Guarantee Your servant goodness; let not the wicked exploit me.
123. My eyes long for Your salvation, and for the word of Your righteousness.
124. Treat Your servant according to Your kindness, and teach me Your statutes.
125. I am Your servant; grant me understanding, that I may know Your testimonies.
126. It is time to act for the Lord; they have abrogated Your Torah.
127. Therefore I love Your commandments more than gold, even fine gold.
128. Therefore I affirmed all Your precepts; I have hated every path of falsehood.
129. Your testimonies are wondrous, therefore does my soul guard them.
130. Your opening words illuminate, enlightening the simple.
131. I opened my mouth and swallowed, because I craved Your commandments.
132. Turn to me and favor me, as is [Your] law for those who love Your Name.
133. Set my steps in Your word, and let no iniquity rule over me.
134. Deliver me from the oppression of man, and I will keep Your precepts.
135. Let Your face shine upon Your servant, and teach me Your statutes.
136. My eyes shed streams of water, because they do not keep Your Torah.
137. Righteous are you, O Lord, and Your judgments are upright.
138. You commanded Your testimonies in righteousness and great faithfulness.
139. My zeal consumes me, because my enemies have forgotten Your words.
140. Your word is very pure, and Your servant cherishes it.
141. I am young and despised, yet I do not forget Your precepts.
142. Your righteousness is an everlasting righteousness, and Your Torah is truth.
143. Trouble and anguish have taken hold of me, yet Your commandments are my delight.
144. Your testimonies are righteous forever; give me understanding, that I may live.
145. I call out with all my heart; answer me, O Lord; I will keep Your statutes.
146. I call out to You; save me, and I will observe Your testimonies.
147. I rose before dawn and cried out; my hope is in Your word.
148. My eyes preceded the night watches, that I may discuss Your word.
149. Hear my voice in keeping with Your kindness; O Lord, grant me life as is Your practice.
150. Those who pursue mischief draw near; they are far from Your Torah.
151. You are near, O Lord, and all Your commandments are truth.
152. From the beginning I discerned from Your testimonies that You had established them forever.
153. Behold my affliction and deliver me, for I have not forgotten Your Torah.
154. Wage my battle and redeem me; grant me life for the sake of Your word.
155. Salvation is far from the wicked, for they seek not Your statutes.
156. Your mercies are great, O Lord; grant me life as is Your practice.
157. My pursuers and my enemies are many, yet I did not turn away from Your testimonies.
158. I saw traitors and I quarreled with them, because they do not keep Your words.
159. Behold how I love Your precepts; grant me life, O Lord, according to Your kindness.
160. The beginning of Your word is truth, and forever are all Your righteous judgements.
161. Princes have pursued me without cause, but it is Your word my heart fears.
162. I rejoice at Your word, like one who finds abundant spoil.
163. I hate falsehood and abhor it, but Your Torah I love.
164. Seven times a day I praise You, because of Your righteous judgments.
165. There is abundant peace for those who love Your Torah, and there is no stumbling for them.
166. I hoped for Your salvation, O Lord, and I performed Your commandments.
167. My soul has kept Your testimonies, and I love them intensely.
168. I have kept Your precepts and Your testimonies, for all my ways are before You
169. Let my prayer approach Your presence, O Lord; grant me understanding according to Your word.
170. Let my supplication come before You; save me according to Your promise.
171. My lips will utter praise, for You have taught me Your statutes.
172. My tongue will echo Your word, for all Your commandments are just.
173. Let Your hand be ready to help me, for I have chosen Your precepts.
174. I long for Your salvation, O Lord, and Your Torah is my delight.
175. Let my soul live, and it will praise You, and let Your judgment help me.
176. I have gone astray like a lost sheep; seek out Your servant, for I have not forgotten Your commandments.
Tanya: Kuntres Acharon, Essay 1
• Lessons in Tanya
• Today's Tanya Lesson
• Sunday, 26 Cheshvan, 5777 · 27 November 2016
• Kuntres Acharon, Essay 1
• Kuntres Acharon, Essay One
• Sunday, 26 Cheshvan, 5777 · 27 November 2016
The contents of this Kuntres Acharon al Kamah Perakim (“Later Booklet on Several Chapters”) are not near as homo-eneous as one might expect.
The ninth printing1 of the Tanya, which included Iggeret HaKodesh and Kuntres Acharon for the second time, was introduced by an “Approbation of the ... sons of the illustrious author.”2 This Approbation describes Kuntres Acharon as a work based “on certain chapters, which he wrote when he composed the Sefer Likutei Amarim” (i.e., the first part of Tanya). It is described as consisting of “profound discussions and insights in passages in the Zohar, Etz Chayim and Pri Etz Chayim, which appear to contradict one another, and in his understanding spirit [the Alter Rebbe] resolves each passage according to its context as explained in Likutei Amarim.”
As the Rebbe notes, however, close to half of the essays printed in current editions under the heading of Kuntres Acharon, beginning with Essay 6, appear to be letters of the Alter Rebbe that are quite unconnected with matters discussed in Tanya, Zohar, Etz Chayim, etc., and hence, seemimgly out of place in Kuntres Acharon. And, indeed, when Iggeret HaKodesh and Kuntres Acharon were first included in Tanya (in the eighth edition; Koenigsburg, 1811), these essays were in fact not printed as part of Kuntres Acharon, but were grouped with Iggeret HaKodesh.
* * *
The first essay of Kuntres Acharon answers two questions:
(a) How does a Jew become connected with Supernal Wisdom (Chochmah of Atzilut) by reading the narratives of the Torah?
(b) What is meant by the statement of the Zohar that “thought accomplishes nothing”? (I.e., that if one merely thinks about words of Torah but does not articulate them vocally, he does not effect an “arousal from below” that elicits an “arousal from above.”)
As to question (a): We can readily understand how when a Jew studies the reasoning and the laws of the Torah he is connected with Supernal Wisdom, for the Torah is “G-d’s Will and Wisdom.” But what of the narrative passages? True enough, in addition to their truth as narrative (for3 “A verse never departs from its plain meaning”), these passages of course simultaneously allude to spiritual truths in the higher worlds. But if a reader knows nothing of this beyond the simple story, how is he thereby connected with Supernal Wisdom?
The Alter Rebbe answers this query by quoting Sefer HaKavanot of the AriZal, who states that at the very same moment at which a Jew is engaged in Torah in this world, the “likeness” of Supernal Man above (the source of the soul of this Jew) is also engaged in Torah. The source of this individual’s soul is thus bound up with Supernal Wisdom.
Now, this applies when this individual merely meditates upon words of Torah, in silence. When, however, he actually verbalizes them, then the sound of these words pierces the heavens, and ascends to the spiritual level to which that sound is related, i.e., the level which matches the level of service of the person involved. If he is a tzaddik who, like a chariot, has no independent will but waits to be steered by its Rider, then the sound of his Torah study rises to the World of Atzilut (as explained in Tanya, ch. 39); if he serves G‑d with intellectually-generated love and awe, the sound of his Torah study rises to the World of Beriah; if his love and awe of G‑d are innate, the sound of his Torah study rises to the World of Yetzirah (as explained in Tanya, ch. 16).
As to question (b), regarding the inability of unvoiced thought (on words of Torah) to elicit an illumination from above, the Alter Rebbe will presently explain that it is nevertheless expressly thought that can elevate one’s Torah study and one’s performance of the commandments to the higher realms.
This, however, appears to be contradicted by a teaching in the Zohar,4 that the kind of “arousal from below” that draws down the reciprocal “arousal from above,” is effected specifically by “deed and speech,” as distinct from unvoiced thought.
The Alter Rebbe therefore clarifies: It is true that the Zohar here teaches that thought alone cannot draw down the flow of Divine light. That is why, even when one serves G‑d with love and fear through the spiritual toil of the soul, he will not have fulfilled his obligation to perform the accompanying mitzvah unless these spiritual emotions find simultaneous expression in actual deeds or words (cf. Tanya, ch. 35). For the soul descended into this world in order to draw down Divine light, and thereby to refine and rectify the body and the animal soul. (The Divine soul itself is by definition not in need of rectification.) And it is only through “deed and speech” — the actual performance of mitzvot or articulated Torah study, for5 “the movement of the lips is also a [minor] deed” — that one draws the Divine light down into this world.
However, when it comes to the separate task of elevating one’s Torah study and performance of the commandments, this is accomplished specifically by means of positive thoughts, which include one’s devout intent (kavanah), and one’s love and awe of G‑d.
Examine6 Likkutei Amarim, ch. 40
The Alter Rebbe explained in ch. 407 that the love and fear of G‑d are mere “wings”.8 Though wings enable a bird to fly aloft, they are not its essence. Indeed, even “if its wings were removed, [a bird] is kosher,”9 so long as its head and body are intact.
So, too, Supernal Unions (yichudim) are effected through Torah and mitzvot themselves. Love and awe, which are their wings, merely elevate the Torah and mitzvot to that spiritual level where a particular union is to take place. It is at that level that there is revealed within one’s Torah and mitzvot an infinite Divine illumination that cannot be revealed in this physical world.
Thus, on one hand we say that love and fear do not bring about a Supernal Union, for they are mere “thought” and intent. On the other hand, we also say that it is specifically through one’s intent that one’s Torah and mitzvot are elevated to a height they could never ascend to unaided; once there, they bring about a Supernal Union and its resultant diffusion of Divine light.
להבין איך הקורא בסיפורי מעשיות שבתורה, הוא מקושר בחכמה עילאה
To understand how a person reading narratives in the Torah becomes connected with Chochmah Ila’ah(“Supernal Wisdom”):
When a Jew studies Torah intellectually, it stands to reason that he is then bound up with Supernal Wisdom — the Sefirahof Chochmah (the loftiest Divine emanation) in the World of Atzilut — for Torah law is “G‑d’s Will and Wisdom”; the rationale underlying a law is G‑d’s wisdom, while the ruling itself is G‑d’s will.
This is explained in ch. 5 of Tanya: “It so arose in His will that if, for example, Reuven would claim thus and Shimon thus, such and such should be the verdict between them.” Even if this litigation should never come to pass, still it is G‑d’s will that in such an instance the verdict should be such and such — in accordance with His will. The very knowledge of the ruling thus makes one aware of G‑d’s will.
Suppose, however, that instead of studying legal issues one merely reads the narratives of the Torah. While it is true that these narratives allude to spiritual matters in the higher worlds,10 yet since he perceives nothing beneath their seemingly simplistic surface, how is he thereby connected with Supernal Wisdom?
When, for example, the Alter Rebbe looked at the verse,11 “And Jacob kissed Rachel and lifted up his eyes and wept,” he saw12 that Jacob, who represents the attribute of Mercy of Atzilut, arouses compassion from the Supernal Source of Mercy upon Rachel, who personifies Malchut of Atzilut, the fount of all souls.
However, when one is unaware of the inner meaning of this verse, and merely follows the simple story, how is he then bound to Supernal Wisdom?
על פי מה שכתוב בכוונות, דף ט״ז עמוד ב׳: כמו שהאדם עוסק למטה, כך דיוקן האדם העליון למעלה כו׳
[This matter may be understood] in the light of what is written in the Kavanot, p. 16b13 — that just as a man is engaged [in Torah study] below, so too is the likeness of the Supernal Man [engaged in Torah study] above.
As the Alter Rebbe will soon explain, this “likeness” refers to the source of a man’s soul, which is rooted in the Sefirotabove. This is known as Supernal Man, for in the Kabbalah a complete configuration — a partzuf (lit., “visage”) of ten intellective and emotive Divine Sefirot — is referred to as a “Man”.14 Supernal Man occupies Himself in Torah above, at the same time that mortal man does so below. When one is engaged in Torah, be it even in the narratives of the Torah, he is thus connected with Supernal Wisdom, inasmuch as his “likeness” above is bound up with Supernal Wisdom.
According to this explanation, however, he is connected with Supernal Wisdom only by virtue of his connection with his likeness above, and not through his actual study. The Alter Rebbe therefore now goes on to state that this is so only when his study of the Written Torah remains in the realm of thought. If, instead, the individual verbalizes the words audibly, the very sound of his voice enables the letters here below to ascend even to the highest of levels, the World of Atzilut.
כן יש לומר, בהרהור באותיות הכתובות
This [vicarious connection] applies [only] when one is thinking about the written letters [of the Torah’s narratives].
אבל הדבור, יש לומר דבוקע וסליק לאצילות ממש
But as to articulated speech, we may say that it pierces and ascends to the actual [World of] Atzilut;
The Alter Rebbe here seeks to distinguish between “the actual World of Atzilut,” and the highest level (the “relative Atzilut”) within each of the lower worlds. As explained above, the uttered words of a consummate tzaddik — like the rest of his Torah and mitzvot — ascend to the actual World of Atzilut.
או לבריאה, בדחילו ורחימו שכליים
alternatively, [the articulated speech of one’s Torah study rises] to Beriah, the world of comprehension, when impelled by intellectually-generated love and fear (i.e., a love and fear of G‑d that result from comprehending Him);
או ליצירה, בדחילו ורחימו טבעיים
or else [this speech rises] to Yetzirah, the world of emotions, when motivated by the innate awe and love of G‑d that are the heritage of every Jew.
This refers to the level of “concealed love” (ahavah mesuteret) that also includes fear.
ובמקרא
And through Scripture, i.e., when its words are merely uttered out of an acceptanc3e of G‑d’s yoke, without any of the above three levels of motivation,
סליק מעולם הזה ליו״ד ספירות דעשיה, משום דבקע אוירין וכו׳
[this speech] rises from This World to the Ten Sefirot of Asiyah, the level that relates to Torah and mitzvot that are performed merely out of acceptance of G‑d’s yoke,15 for “it pierces the atmospheres16...” between physical and spiritual Asiyah.
מה שאין כן בהרהור, אלא הדיוקן, שהוא שרש נשמתו וכו׳
In contrast, one’s [unvoiced] thought [does not ascend to the higher worlds; it affects] only the “likeness” which is the source of his soul..., and which at that time is also engaged above in Torah, thereby connecting him with Supernal Wisdom.
ומה שכתוב בזהר, חלק ג׳ דף ק״ה, דהרהור לא עביד מידי כו׳
As to the statement in the Zohar, Vol. III, p. 105, that “thinking achieves nothing,...”
והיינו, אפילו לטב
i.e., not even a beneficial effect, if the “arousal from below” of deed or speech are lacking,
Speaking of thought, the Zohar there refers to improper thoughts that “achieve nothing.” For it is only when one actually speaks (and not merely thinks) of mundane matters on Shabbat17 that he causes a blemish in the spiritual realms, since his speech ascends aloft and introduces mundanity within the sanctity of Shabbat above. In the same way, the Alter Rebbe adds, thought alone — unless it is accompanied by words or deeds — has no positive effect above.
עיין שם, ובדף ל״א עמוד ב׳
examine closely there, as well as p. 31b.
For the Zohar says there that in order to receive the sanctity and joy of the Jewish festivals, there must first be an “arousal from below” through deed or speech. It then goes on to say that mundane talk during Shabbat will cause a blemish above, though not mundane thoughts.
We thus see that the Zohar is speaking of the inability of thought alone to produce either positive or negative effects.
The same is true of the statement in Zohar III, 31b, that a deed below inspires a deed above. A holy deed brings forth an arousal of holiness from above that descends upon the doer, while a deed stemming from impurity causes a spirit of impurity to descend upon him. The Zohar concludes there, that whatever depends upon action affects action, while whatever depends upon speech affects speech.
This, too, indicates that both a positive and a negative impact can be made only through action or speech, and not through disembodied thought alone.
Now, if thought alone “accomplishes nothing,” how does this square with the earlier statement that when one reads the narratives of the Torah, even if he does so only in his thought, he causes the “likeness” of Supernal Man to study Torah, and thereby the person involved is united with Supernal Wisdom?
The Alter Rebbe resolves this seeming contradiction as follows: The Zohar only means that thought has no effect in drawing down illumination from above: it is true that it is not an “arousal from below” that elicits an “arousal from above.” However, thought does have a vital effect above: one’s thought and intention are indispensable in elevating one’s Torah study and performance of the commandments, and in effecting the consequent Supernal Unions.
To return now to the above-quoted statement that “thinking accomplishes nothing”:
יש לומר דהיינו לאתערא לעילא, שיומשך משם לתתא
We may say, that this [disability] refers only to arousing a reaction Above, to call forth a downward flow [of Divine light];
רק מחשבתו נשארה שם
the thought that rises above simply remains there,
ומוסיפה שם אור גדול
greatly increasing the illumination there.
בתוספת וריבוי האור באצילות, על ידי מקרא ומצות מעשיות שבעשיה
[This] increased illumination in Atzilut is brought about through the verbal study of Scripture and the practice of active mitzvot in Asiyah,
שעיקר היחוד הוא למעלה
for the [consequent] Union takes place primarily above, within Atzilut.
רק הפירות בעולם הזה, על ידי המשכת אור מעט מזעיר למטה על ידי הדבור ומעשה
Only [its] fruits reach this world, through the illumination that is called forth in minute measure, here below, by speech and deed, that serve as an “arousal from below” to draw down the “arousal from above.”
מה שאין כן בהרהור, לא נמשך כלום
Through thinking [alone], however, nothing is called forth [below]: the above-mentioned increased illumination remains entirely above.
ולכן לא יצא ידי חבותו
Hence, if one merely thinks the words of the Shema and does not verbalize them vocally, he has not fulfilled his obligation
מה שירדה נשמתו לעולם הזה, רק להמשיך אורות עליונים למטה
for which his soul descended into This World: viz., only to draw supernal illuminations into the lower world.
כמו שכתוב בעץ חיים, שער כ״ו: להמשיך אור
In the words of Etz Chayim, Shaar 26, [the purpose of the soul’s descent is] “to call forth illumination.”
The G‑dly soul does not descend into this world for its own sake, for it is not in need of any rectification. Rather, it descends here in order to rectify and refine the body and the animal soul, by drawing supernal illumination down into this otherwise dark world.
אבל להעלות ממטה למעלה
But to elevate [one’s Torah and mitzvot] from below upward,
הוא דוקא על ידי מחשבה טובה
there must be “good thought” — the positive intent that stems from love and fear of G‑d,
דבלא דחילו ורחימו, לא פרחא לעילא
for without awe and love, [his divine service in Torah and mitzvot] does not fly upward.
וכמו שכתוב בשער הנבואה, פרק ב׳: והמחשבה טובה כו׳
As is stated in Shaar HaNevuah, sec. 2, “And the good thought [is that which raises Torah and mitzvotaloft].”
But here we appear to have a contradiction.
ומה שכתוב: דבקע רקיעין וכו׳
Now, we have an expression, quoted in the Zohar above, [that the sound of Torah study] “pierces firmaments...,”
והיינו, אפילו בלא דחילו ורחימו
and this is true even when [the sound of Torah study] is without awe and love,
במכל שכן מדברים בטלים
by a fortiori reasoning from the case of idle words,
If idle or mundane words spoken on the Sabbath ascend and cause a blemish above, surely holy words ascend, even when they are not accompanied by awe and love of G‑d.18
דמדה טובה, מרובה
since19 “the measure of good is more generous [than its opposite].”
How are we to reconcile this with the statement that “without awe and love one’s [Torah study] does not fly upward”?
The Alter Rebbe now answers:
היינו, רקיעין דוקא, שהן ההיכלות והבתים
This refers only to “firmaments”, meaning the chambers and abodes, i.e., the external aspects of Supernal Man,
ולא בגוף האדם העליון
but not the “body” of Supernal Man.
I.e., if one’s Torah study is not propelled by a love and awe of G‑d, it does not ascend to the “body” of Supernal Man, which comprises the Ten Sefirot of the world involved.
וכל שכן בנפש רוח ונשמה
It certainly [does not ascend] to the Nefesh, Ruach and Neshamah of Supernal Man, the light of Atzilutthat illumines that world,
אפילו באדם דעשיה, שהן יו״ד ספירות, אורות וכלים
even not of the Supernal Man of Asiyah, meaning the Ten Sefirot, both its lights and vessels.
Without awe and love, one’s Torah study cannot ascend even to this level.
וזהו שכתוב בתקונים, דבלא דחילו ורחימו, לא יכלא לסלקא ולמיקם קדם ה׳ דוקא
This is the intention of the Tikkunim,20 that without fear and love it cannot ascend or stand before G‑d.
This means that it is capable of ascending to a higher world, but not before the G‑dliness of that world, i.e., the Sefirot of that world. In order for it to ascend there, there must be awe and love.
| FOOTNOTES | |
| 1. | Shklov, 1814; see the Bibliographical Listing by the Rebbe, reproduced (in Hebrew) in the Bi-Lingual Edition of Tanya, p. 714. |
| 2. | It appeared in the Shklov edition of 1814 for the first time. See its English translation in Vol. I of the present series, p. 10. |
| 3. | Shabbat 63a. |
| 4. | III, 105a and 31b. |
| 5. | Sanhedrin 65a. |
| 6. | Note of the Rebbe: “[Examine], not simply See.” |
| 7. | See Vol. II above, p. 558ff. |
| 8. | R. Chayim Vital, in Shaar HaYichudim, ch. 11. |
| 9. | Note of the Rebbe in He’arot veTikkunim: “In the Mishnah (Chullin 3:4) we find, ‘If its wings were broken....’ [From this we learn that the same law applies] ‘when its wings were removed’; see the Bach and Taz, Shulchan Aruch, Yoreh Deah, beginning of sec. 53.” |
| 10. | Actually, this may be viewed the other way around: The real subject of such a narrative is a spiritual truth; this is echoed by the physical aspects of the corresponding episode as it took place below. In the words of Asarah Maamarot (Maamar Chikur Din 3:22), “The Torah speaks on high and hints at matters below.” |
| 11. | Bereishit 29:11. |
| 12. | Tanya, ch. 45. |
| 13. | I.e., Sefer HaKavanot of the AriZal (ed. Venice, 5380/1620). |
| 14. | Cf. Yechezkel 1:26. |
| 15. | Alternatively, it may be said that the degree of elevation varies with the subject of one’s study. If it is Kabbalah, which extends no further “down” than Atzilut, then one’s study is elevated as far “up” as Atzilut. If it is Talmud, which extends down to Beriah, then one’s study is elevated as far up as Beriah. If Mishnah, it is Yetzirah; if Scripture, it is Asiyah; — as the Alter Rebbe explains in the Note at the conclusion of ch. 40 in Tanya. The Alter Rebbe makes a point of noting there, that in fact all the above categories of Torah study belong in Atzilut, except that Scripture emanates all the way downward until Asiyah, Mishnah — only as far as until Yetzirah, and Talmud — until Beriah, while Kabbalah remains within the World of Atzilut. (See also Torah Or, p. 17a.) |
| 16. | Note of the Rebbe: “This expression is also found in Et’haleich [Liozna], [which is a book of discourses that includes these essays from Kuntres Acharon]. [However,] this warrants a critical comparison of early editions and manuscripts, for in many places (Tanya, ch. 40; Zohar III, as cited there; et al.), [the expression used is not ‘pierces atmospheres’ but ‘pierces] heavens.”’ |
| 17. | Cf. Yeshayahu 58:13: “If you honor it by...refraining...from speaking [worldly] things....” |
| 18. | At this point, the standard edition of Kuntres Acharon interpolates a phrase in brackets [זה אינו, דגם שם יש איזו תאוה], followed by a publisher’s note that this phrase does not appear in certain manuscripts. The interpolation means: “This is not the case, for there, too, there is some measure of desire.” In other words: The above proof, which relates to idle talk on Shabbat, does not withstand scrutiny, for there, too, there is some measure of desire. Since this motivating desire counts as a certain measure of spirituality, this speech is not an exclusively physical activity; if it were, it would not be able to ascend to a spiritual world. |
| 19. | Sotah 11a. |
| 20. | Tikkun 10, p. 25b. |
• Today's Mitzvah
A daily digest of Maimonides’ classic work "Sefer Hamitzvot"
• Nusach HaTefila
Nusach HaTefila
Today we continue with Maimonides' "Order of Prayer." (The Daily Mitzvah schedule runs parallel to the daily study of three chapters of Maimonides' 14-volume code. This is what is being studied today according to the three-chapter-a-day-schedule.)
We have not translated this order into English, because the point of it is not to provide a translation of the prayers, but to lay out the way Maimonides structured his prayer book.
As such, we present you today with the second section (parts two, three, and four) of the original Hebrew "Order of Prayer."
Part 2
סדר תפלות חלק שני
א. נוסח ברכות התפלה וסידורן:
(א) ברוך אתה יי' אלהינו ואלהי אבותינו אלהי אברהם אלהי יצחק ואלהי יעקב האל הגדול הגבור והנורא וכו':
(ב) אתה גבור לעולם אדני מחיה מתים אתה רב להושיע (מוריד הטל) (משיב הרוח ומוריד הגשם) מכלכל חיים בחסד מחיה מתים ברחמים רבים סומך נופלים וכו':
(ג) אתה קדוש ושמך קדוש וקדושים בכל יום יהללוך סלה ברוך אתה יי' האל הקדוש:
(ד) אתה חונן לאדם דעת ומלמד לאנוש בינה וחננו מאתך דעה חכמה ובינה והשכל ברוך אתה יי' חונן הדעת:
(ה) השיבנו אבינו לתורתך ודבקנו במצותיך וקרבנו מלכנו לעבודתך והחזירנו בתשובה שלימה לפניך ברוך אתה יי' הרוצה בתשובה:
(ו) סלח לנו אבינו כי חטאנו מחול לנו מלכנו כי פשענו לך כי אל טוב וסלח אתה ברוך אתה יי' חנון המרבה לסלוח:
(ז) ראה נא בענינו וריבה ריבנו ודון דיננו ומהר לגאלנו כי אל מלך גואל חזק אתה ברוך אתה יי' גואל ישראל:
(ח) רפאנו יי' אלהינו ונרפא הושיענו ונושעה כי תהלתנו אתה והעלה רפואה שלימה לכל תחלואינו כי אל רופא ורחמן אתה ברוך אתה יי' רופא חולי עמו ישראל:
(ט) ברכנו יי' אלהינו בכל מעשה ידינו וברך את שנותינו ותן (טל ומטר ל) ברכה על כל פני האדמה ושבע את העולם מברכותיך ורוה פני תבל ברוך אתה יי' מברך השנים:
(י) תקע בשופר גדול לחירותנו ושא נס לקבץ את כל גליותינו מארבע כנפות כל הארץ לארצנו ברוך אתה יי' מקבץ נדחי עמו ישראל:
(יא) השיבה שופטינו כבראשונה ויועצינו כבתחילה והסר ממנו יגון ואנחה ומלוך עלינו אתה לבדך בחסד וברחמים בצדק ובמשפט ברוך אתה יי' מלך אוהב צדקה ומשפט:
(יב) למלשינים אל תהי תקוה וכל האפיקורוסין כולם כרגע יאבדו ומלכות זדון תעקר ותשבר במהרה בימנו ברוך אתה יי' שובר רשעים ומכניע זדים:
(יג) על החסידים ועל הצדיקים ועל גרי הצדק ועל שארית עמך בית ישראל יהמו רחמיך יי' אלהינו ותן שכר טוב לכל הבוטחים בשמך באמת וכו':
(יד) תשכון בתוך ירושלים עירך כאשר דברת ובנה אותה בנין עולם במהרה בימינו ברוך אתה יי' בונה ירושלים:
(טו) את צמח דוד במהרה תצמיח וקרנו תרום בישועתך ברוך אתה יי' מצמיח קרן ישועה:
(טז) שמע קולנו יי' אלהינו וחוס ורחם עלינו וקבל ברחמים וברצון את תפלתינו מלכנו ריקם אל תשיבנו כי אתה שומע וכו':
(יז) רצה יי' אלהינו בעמך ישראל ולתפלתם שעה והשב העבודה לדביר ביתך ואשי ישראל ותפלתם וכו' ברוך אתה יי' המחזיר שכינתו לציון:
(יח) מודים אנחנו לך שאתה הוא יי' אלהינו ואלהי אבותינו צור חיינו ומגן ישענו אתה לדור ודור נודה לך ונספר תהלתך על חיינו וכו':
(יט) שים שלום טובה וברכה חן וחסד ורחמים עלינו ועל ישראל עמך וברכנו כולנו ממאור פניך נתת לנו יי' אלהינו תורה וחיים אהבה וכו' בימות החמה אומר בברכה שניה רב להושיע מוריד הטל מכלכל חיים בחסד וכו' ומברך ברכה תשיעית בנוסח זה ברכנו יי' אלהינו בכל מעשה ידינו וברך את שנתנו בטללי רצון ברכה ונדבה כשנים הטובות ברוך אתה יי' מברך השנים בליל מוצאי שבת ובמוצאי יום הכפורים ובמוצאי ימים טובים מברך ברכה רביעית בנוסח זה:
אתה חונן לאדם דעת ומלמד לאנוש בינה אתה הבדלת בין קדש לחול בין אור לחשך בין ישראל לעמים בין יום השביעי לששת ימי המעשה כשם שהבדלת בין קדש לחול כן פדנו והצילנו מכל מיני משחית ומכל מיני פורעניות המתרגשות לבא בעולם ושמרנו מן הכל וחננו מאתך וכו':
בראשי חדשים ובחולו של מועד מוסיף בברכת י"ז בערבית ושחרית ומנחה ומברך אותה בנוסח זה:
רצה יי' אלהינו וכו' עד עבודת ישראל עמך אלהינו ואלהי אבותינו יעלה ויבא וכו' ותחזינה עינינו וכו' ובחולו של מועד אומר ביום מקרא קדש הזה ביום מועד חג המצות הזה או ביום מועד חג השבועות הזה או ביום מועד חג הסוכות הזה ביום תענית מברך היחיד ברכת י"ו בנוסח זה:
שמע קולנו יי' אלהינו חוס ורחם עלינו וקבל ברחמים וברצון את תפלתנו מלפניך מלכנו ריקם אל תשיבנו עננו אבינו עננו ביום צום תעניתנו כי בצרה גדולה אנחנו אל תסתר פניך ממנו ואל תעלם אזנך משמוע בקשתנו והיה קרוב לשוענו טרם נקרא ואתה תענה נדבר ואתה תשמע כדבר שנאמר והיה טרם יקראו ואני אענה עוד הם מדברים ואני אשמע כי אתה שומע תפלת כל פה ברוך אתה יי' שומע תפלה ושליח צבור אומר נוסח זה ברכה בפני עצמה אחר ברכה שביעית אומר עננו וכו' עד כי אל עונה בעת צרה פודה ומציל בכל עת צרה וצוקה ברוך אתה יי' העונה בעת צרה:
בתשעה באב מברך ברכת ארבע עשרה בנוסח זה:
רחם יי' עלינו על ישראל עמך ועל ירושלים עירך העיר האבלה החרבה השוממה הנתונה ביד זרים היושבת וראש לה חפוי כאשה עקרה שלא ילדה ויבלעוה לגיונות ויירשוה עובדי פסילים ויתנו נבלת עבדיך מאכל לעוף השמים ולבהמת הארץ על כן ציון במרר תבכה וירושלים תתן קולה לבי לבי על חלליהם מעי מעי על הרוגיהם ראה יי' והביטה וראה שוממותיה ונחמנה כי באש הצתה ובאש אתה עתיד לבנותה ככתוב ואני אהיה לה נאם יי' חומת אש סביב ולכבוד אהיה בתוכה ברוך אתה יי' בונה ירושלים בפורים מברך ברכת שמנה עשרה בנוסח זה:
מודים אנחנו לך שאתה הוא יי' אלהינו על חיינו המסורים בידך על נשמותינו הפקודות לך על נסיך שבכל יום ויום ועל נפלאותיך שבכל עת כו' על הנסים ועל הגבורות ועל התשועות וכו' ועל כולם יי' אלהינו אנו מודים לך הטוב כי לא כלו וכו':
בחנוכה מברך ברכה זו בנוסח זה:
מודים אנחנו לך כו' עד ועל נפלאותיך שבכל עת ערב ובוקר וצהרים על הנסים כו' עד ואחר כן באו בניך וכו':
שליח צבור מברך לעולם ברכה שלישית בנוסח זה:
נקדישך ונמליכך ונשלש לך קדושה משולשת כדבר האמור על יד נביאך וקרא זה אל זה ואמר קדוש קדוש קדוש יי' צבאות מלא כל הארץ כבודו כבודו וגדלו מלא עולם ומשרתיו שואלים איה מקום כבודו להעריצו לעומתם משבחים ואומרים ברוך כבוד יי' ממקומו ממקומך מלכנו תופיע ותמלוך עלינו כי מחכים אנחנו לך מתי תמלוך בציון בחיינו ובימינו תשכון תתגדל ותתקדש בתוך ירושלים עירך לדור ודור לנצח נצחים ועינינו תראינה במלכות עוזך כדבר האמור בדברי קדשך על ידי דוד משיח צדקך ימלוך יי' לעולם אלהיך ציון לדור ודור הללויה לדור ודור נגיד גדלך ולנצח נצחים קדושתך נקדיש ושבחך אלהינו מפינו לא ימוש כי אל מלך גדול וקדוש אתה ברוך אתה יי' האל הקדוש בעת ששליח ציבור אומר בברכה זו וקרא זה אל זה כל העם עונין קדוש קדוש קדוש וכו' וכשהוא אומר איה מקום כבודו כל העם עונין משבחים ואומרים ברוך כו' וכשהוא אומר בחיינו ובימינו כל העם עונין אמן וכשהוא אומרע"ידוד משיח צדקך כל העם אומרים ימלוך יי' לעולם וכל אלו הדברים שעונין הצבור הוא קורא עמהן ולא יגביה קולו בעת שהן עונין עמו ואחד היחיד ואחד הש"ץ בעשרה ימים שמראש השנה עד יוה"כ אומר בסוף ברכה זו כאמור ויגבה י"י צבאות במשפט והאל הקדוש נקדש בצדקה ברוך אתה י"י המלך הקדוש שליח ציבור אומר קדיש לעולם קודם כל תפלה ואחר כל תפלה ואחר שאומר סדר היום בכל עת שיאמר סדר היום יתחנן מעט ויאמר קדיש וכשישלים לקרות בתורה ובכל עת שיתחנן ברברי תחנונים כשיגמור תחנוניו יאמר קדיש:
נוסח הקדיש:
יתגדל ויתקדש שמיה רבא בעלמא דברא כרעותיה וימליך מלכותיה ויצמח פורקניה ויקרב משיחיה ויפרוק עמיה בחייכון וביומיכון ובחייהון דכל בית ישראל בעגלא ובזמן קריב ואמרו אמן יהא שמיה רבא מברך לעלם ולעלמי עלמיא יתברך וכו' בעת שיאמר שליח ציבור יתגדל ויתקדש שמיה רבא כל העם עונין אמן ובעת שהוא אומר תחלה ואמרו אמן כל העם עונין אמן יהא שמיה רבא מברך לעלם ולעלמי עלמיא ומצות חכמים הראשונים לענות אמן יהא שמיה רבא מברך בכל כחו של אדם וכשהוא אומר יתברך כל העם עונין אמן וכשהוא אומר בריך הוא כל העם עונין אמן וכשהוא אומר בסוף ואמרו אמן כל העם עונין אמן וכסדר הזה עונין בכל קדיש וקדיש קדיש בתרא כל קדיש שאומר שליח ציבור אחר שגומר התפלה שאינו אומר אחריו כלום אלא כל העם שומעין אותו ונפטרין נהגו העם להוסיף בסופו נוסחא זו:
תתקבל צלותהון ותתעבד בעותהון וצלותהון ובעותהון דכל בית ישראל קדם אבוהון דבשמיא יהא שלמא רבא וסייעתא ופורקנא משמיא עליכון ועלנא ועל קהלהון דישראל ואמרו אמן עושה שלום במרומיו הוא ברחמיו יעשה שלום עלינו ועל כל ישראל אמן:
קדיש דרבנן כל עשרה מישראל או יתר שעוסקין בתלמוד תורה שעל פה ואפילו במדרשות או בהגדות כשהן מסיימין אומר אחד מהן קדיש בנוסח זה:
יתגדל ויתקדש שמיה רבא דעתיד לחדתא עלמא ולאחייא מתייא ולמיפרק חייא ולמיבני קרתא דירושלם ולשכללא היכלא קדישא ולמיעקר פולחנא נוכראה מן ארעא ולאתבא פולחנא דשמיא לאתריה בזיויה ויחודיה וימליך מלכותיה וכו' עד ונחמתא דאמירן בעלמא ואמרו אמן על רבנן ועל תלמידיהון ועל תמידי תלמידיהון דעסקין באורייתא די באתרא הדין ודי בכל אתר ואתר יהא להון ולכון חינא וחסדא ורחמי וסייעתא ורווחא מקדם אבוהון דבשמיא ואמרו אמן יהא שלמא וכו' וזהו הנקרא קדיש דרבנן:
מנהגנו להתחנן בנפילת פנים בדברים ופסוקים אלו פעמים בכולן ופעמים במקצתן לפיכך אני כורע ומשתחוה ומתחנן לפניך אדון העולם אלהי האלהים ואדוני האדונים כי לא על צדקותינו אנחנו מפילים תחנונינו לפניך כי על רחמיך הרבים יי' שמעה יי' סלחה יי' הקשיבה ועשה אל תאחר מה נאמר לפניך השם מה נדבר ומה נצטדק חטאנו עוינו והרשענו ומרדנו וסרנו ממצותיך וממשפטיך לך יי' הצדקה ולנו בשת הפנים הושחרו פנינו מפני חטאתינו ונכפפה קומתנו מפני אשמותינו אין לנו פה להשיב ולא מצח להרים ראש אלהי בושתי ונכלמתי להרים אלהי פני אליך כי עוונותינו רבו עד למעלה ראש ואשמתנו גדלה עד לשמים אין בנו מעשים עשה עמנו צדקה למען שמך והושיענו כמו שהבטחתנו על ידי נביאך למען שמי אאריך אפי ותהלתי אחטם לך לבלתי הכריתך לא למענכם אני עושה בית ישראל כי אם לשם קדשי אשר חללתם בגוים אשר באתם שם לא לנו יי' לא לנו כי לשמך תן כבוד על חסדך על אמתך למה יאמרו הגוים איה נא אלהיהם אנא יי' אל תפן אל קשי העם הזה ואל רשעו ואל חטאתו סלח נא לעון העם הזה כגודל חסדך וכאשר נשאתה לעם הזה ממצרים ועד הנה וסלחת לעוננו כי רב הוא יי' שמעה יי' סלחה יי' הקשיבה ועשה ואל תאחר למענך אלהי כי שמך נקרא על עירך ועל עמך:
נהגו העם להתחנן אחר נפילת פנים כשמגביה פניו מן הקרקע בפסוקים אלו:
ואנחנו לא נדע מה נעשה כי עליך עינינו זכר רחמיך יי' וחסדיך כי מעולם המה אל תזכור לנו עונות ראשונים מהר יקדמונו רחמיך כי דלונו מאד קומה עזרתה לנו ופדנו למען חסדך יהי חסדך יי' עלינו כאשר יחלנו לך אם עונות תשמר יה יי' מי יעמוד כי עמך הסליחה למען תורא יי' הושיעה המלך יעננו ביום קראנו כי הוא ידע יצרנו זכור כי עפר אנחנו עזרנו אלהי ישענו על דבר כבוד שמך והצילנו וכפר על חטאתינו למען שמך:
וכן נהגו העם להתחנן אחר סדר היום בתחנונים אלו:
יי' אלהי אברהם יצחק וישראל אבותינו שמרה זאת לעולם ליצר מחשבות לבב עמך והכן לבבם אליך והוא רחום יכפר עון וגו' כי אתה יי' טוב וסלח ורב חסד לכל קוראיך צדקתך צדק לעולם ותורתך אמת מי אל כמוך נושא עון ועובר על פשע ישוב ירחמנו יכבוש עוונותינו וגו' ברוך יי' יום יום יעמס לנו האל ישועתנו סלה יי' צבאות עמנו משגב לנו אלהי יעקב סלה יי' צבאות אשרי אדם בוטח בך ברוך אדוננו ברוך בוראנו ברוך שבראנו לכבודו והבדילנו מן התועים ונתן לנו תורת אמתע"ימשה רבינו וחיי עולם נטע בתוכנו הרחמן יפתח לבנו לתלמוד תורתו ויתן בלבנו אהבתו ויראתו ותורתו לעשות רצונו ולעובדו בלבב שלם ובנפש חפצה למען לא ניגע לריק ולא נלד לבהלה כן יהי רצון ורחמים מלפניך יי' אלהינו שנחיה לשמור חקיך בעולם הזה ולימות המשיח כדי שנזכה ונירש טוב לחיי העולם הבא למען יזמרך כבוד ולא ידום יי' אלהי לעולם אודך יהיו לרצון אמרי פי והגיון לבי לפניך יי' צורי וגואלי:
נהגו מקצת העם לקרוא בכל יום אחר תחנונים אלו שיר מזמור שהיו הלוים אומרים בבית המקדש באותו היום וקורין לדוד אליך יי' נפשי אשא כל המזמור וקורין אמר רבי אלעזר אמר רבי חנינא תלמידי חכמים מרבים שלום וכו' אין כאלהינו אין כאדוננו אין כמלכנו אין כמושיענו מי כאלהינו מי כאדוננו מי כמלכנו מי כמושיענו נודה לאלהינו נודה לאדוננו נודה למלכנו נודה למושיענו אתה הוא אלהינו אתה הוא אדוננו אתה הוא מלכנו אתה הוא מושיענו אתה תקום תרחם ציון כי עת לחננה כי בא מועד אך צדיקים יודו לשמך ישבו ישרים את פניך ויבטחו בך יודעי שמך כי לא עזבת דורשיך יי' כי כל העמים ילכו איש בשם אלהיו ואנחנו נלך בשם יי אלהינו לעולם ועד כבר אמרנו בספר הזה שבימי השבתות וימים טובים מתפלל אדם בכל תפלה שבע ברכות שלש ראשונות ושלש אחרונות וברכה אחת אמצעית מעין היום ובראש השנה וביום הכפורים של יובל מתפלל באמצע שלש ברכות ובתפלת מוסף בלבד ונמצא מתפלל במוסף בשני ימים אלו תשע ברכות ובמוסף ראש חדש ובמוסף חולו של מועד מתפלל שבע שלש ראשונות ושלש אחרונות וברכה אחת באמצע:
Part 3
סדר תפלות חלק שלישי
א. וזהו נוסח כל הברכות האמצעיות:
ברכה אמצעית של לילי שבת אתה קדשת את יום השביעי לשמך תכלית מעשה שמים וארץ וברכתו מכל הימים וקדשתו מכל הזמנים כאמור ויברך אלהים את יום השביעי ויקדש אותו וגו' אלהינו ואלהי אבותינו רצה נא במנוחתנו וכו' ברכה אמצעית של יוצר ישמח משה במתנת חלקו כי עבד נאמן קראת לו כליל תפארת בראשו נתת בעמדו לפניך על הר סיני הוריד בידו שני לוחות אבנים וכתוב בהן שמירת שבת וכן כתוב בתורתך ושמרו בני ישראל וכו' ישמחו במלכותך שומרי שבת קוראי עונג עם מקדשי שביעי אלהינו ואלהי אבותינו רצה נא במנוחתנו כו' עד ברוך אתה יי' מקדש השבת ברכה אמצעית של מוסף שבת למשה צוית על הר סיני מצות שבת שמור וזכור ובו צויתנו יי' אלהינו להקריב לך קרבן מוסף כראוי יהי רצון מלפניך יי' אלהינו שתעלנו לארצנו וכו' ואת מוסף יום המנוח הזה נעשה ונקריב כו' עד על ידי משה עבדך ולא נתתו מלכנו לגויי הארצות ולא הנחלתנו מלכנו לעובדי אלילים גם במנוחתו לא ישכנו ערלים לבית ישראל נתתו זרע ישורון אשר בם בחרת חמדת ימים אותו קראת אלהינו ואלהי אבותינו רצה נא במנוחתנו כו' עד ברוך אתה יי' מקדש השבת ברכה אמצעית של מנחת שבת אתה אחד ושמך אחד ומי כעמך ישראל גוי אחד בארץ עטרת תהלה ועטרת ישועה לעמך נתת אברהם יגל יצחק ירנן יעקב ובניו ינוחו בו מנוחה שלימה שאתה רוצה בה יכירו בניך וידעו כי מאתך היא מנוחתם תנחילנו אבינו ואל תהי צרה ויגון ביום מנוחתנו אלהינו ואלהי אבותינו וכו':
ברכה אמצעית של מוסף ר"ח ראשי חדשים לעמך נתת זמן כפרה לכל תולדותם להיותם מקריבים לפניך זבחי רצון ושעירי חטאת לכפר בעדם זכרון לכולם יהיו תשועת נפשם מיד שונא מזבח חדש בציון תכין ועולת ראש חדש נעלה עליו שירי דוד נשמע בעירך האמורים לפני מזבחך אהבת עולם תביא להם וברית אבות לבנים תזכור אלהינו ואלהי אבותינו מפני חטאינו גלינו מארצנו ונתרחקנו מעל אדמתנו יהי רצון מלפניך יי' אלהינו שתעלנו לארצנו ואת מוסף יום ראש החדש הזה כו' עדע"ימשה עבדך יהי רצון מלפניך יי' אלהינו ואלהי אבותינו שתחדש עלינו את ראש החדש הזה לטובה ולברכה לחן ולחסד ולרחמים לחיים ולשלום ויהי ראש החדש הזה קץ וסוף לכל חטאתינו וצרותינו תחלה וראש לפדות נפשנו כי בעמך ישראל מכל האומות בחרת וראשי חדשים להם נתת ברוך אתה יי' מקדש ישראל וראשי חדשים ברכה אמצעית ממוסף ראש חדש שחל להיות בשבת אתה יצרת עולמך מקדם כלית מלאכתך ביום השביעי בחרת בנו מכל העמים ורצית בנו מכל הלשונות וקדשתנו במצותיך וקרבתנו מלכנו לעבודתך ושמך הגדול והקדוש עלינו קראת ותתן לנו יי' אלהינו שבתות למנוחה ויום ראש חדש הזה לכפר בעדנו שחטאנו לפניך ומפני חטאינו וכו' עד ומוספים כהלכתן ואת מוספי יום המנוח הזה ויום ראש החדש הזה נעשה ונקריב את קרבנות חובותינו תמידין כסדרן כמצות רצונך כמו שכתבת עלינו בתורתך על ידי משה עבדך יהי רצון מלפניך יי' אלהינו ואלהי אבותינו שתחדש וכו' עד לפדות נפשנו רצה נא במנוחתנו וקדשנו במצותיך כו' עד וינוחו בם כל ישראל אוהבי שמך ברוך אתה יי' מקדש השבת וישראל וראשי חדשים:
ברכה אמצעית של יום טוב של פסח ערבית שחרית ומנחה אתה בחרתנו מכל העמים אהבת אותנו ורצית בנו מכל הלשונות וקדשתנו במצותיך וקרבתנו מלכנו לעבודתך ושמך הגדול והקדוש עלינו קראת ותתן לנו יי' אלהינו מועדים לשמחה חגים וזמנים לששון את יום טוב מקרא קדש הזה את יום חג המצות הזה זמן חירותנו באהבה זכר ליציאת מצרים אלהינו ואלהי אבותינו יעלה ויבא כו' והשיאנו יי' אלהינו את ברכת מועדיך לחיים ולשלום כאשר אמרת ורצית לברכנו כן תברכנו סלה ותן חלקנו בתורתך ושמח נפשנו בישועתך וכו' ברוך אתה יי' מקדש ישראל והזמנים:
ברכה אמצעית ממוסף הפסח אתה בחרתנו מכל העמים כו' עד זכר ליציאת מצרים ומפני חטאינו גלינו מארצנו ונתרחקנו מעל אדמתנו ואין אנו יכולין לעלות להראות ולהשתחוות לפניך בבית בחירתך בנוה הדרך בבית הגדול והקדוש שנקרא שמך עליו מפני היד שנשתלחה במקדשך יהי רצון מלפניך יי' אלהינו שתשוב ותרחם עליו ועלינו ברחמיך הרבים ותקבץ פזורינו מבין הגוים ונפוצותינו כנס מירכתי ארץ והביאנו לציון עירך ברנה ולירושלים בית מקדשך בשמחת עולם ושם נעשה לפניך את קרבנות חובותינו תמידין כסדרן ומוספין כהלכתן ואת מוסף יום טוב מקרא קדש הזה יום חג המצות הזה נעשה ונקריב לפניך כמצות רצונך כמו שכתבת עלינו בתורתךע"ימשה עבדך מלך רחמן רחם עלינו וכו' והשיאנו וכו' ברוך אתה יי' מקדש ישראל והזמנים ובנוסח הזה הוא מתפלל בחג שבועות ובחג הסוכות בלא חסרון ובלא יתר אלא שבחג השבועות הוא אומר את יום טוב מקרא קדש הזה את יום חג השבועות הזה זמן מתן תורתנו באהבה זכר ליציאת מצרים ובמוסף הוא אומר ואת מוסף יום טוב מקרא קדש הזה יום חג השבועות הזה וכן בסוכות הוא אומר את יום טוב מקרא קדש הזה יום חג הסוכות הזה זמן שמחתנו באהבה וכו' ובשמיני עצרת אומר את יום טוב מקרא קדש הזה את יום חג שמיני עצרת הזה זמן שמחתנו כו' כן במוסף אומר ואת מוסף יום טוב מקרא קדש הזה יום חג שמיני כו':
ואם חל יום טוב להיות בשבת אומר אתה בחרתנו כו' עד ותתן לנו יי' אלהינו שבתות למנוחה מועדים לשמחה חגים וזמנים לששון את יום המנוח הזה ואת יום טוב מקרא קדש הזה את יום פלוני כו' וכן במוסף אומר ואת מוספי יום המנוח הזה כו' ועל דרך זו הוא מזכיר השבת בראש השנה וביוה"כ אם חלו להיות בשבת בין בשאר תפלות בין במוסף וחותם בכל התפלות של שלש רגלים מקדש השבת וישראל והזמנים ובראש השנה חותם מלך על כל הארץ מקדש השבת וישראל ויום הזכרון וביום הכפורים מלך על כל הארץ מקדש השבת וישראל ויוה"כ ראש השנה נהגו רוב העם מראש השנה ועד יום הכפורים להוסיף בכל תפלה בעשרת הימים בברכה ראשונה מוסיפים זכרנו לחיים כו' ברוך אתה יי' מגן אברהם ומוסיפין בברכה שנייה מי כמוך אב הרחמים זוכר יצוריו ברחמים ברוך אתה יי' מחיה המתים ומוסיפין בברכת י"ח זכור רחמיך וכו' ובברכה אחרונה מוסיפין ובספר חיים וכו' ובתפלת נעילה של יום הצום אומר בברכה זכרנו לחיים חתמנו וכל אלו התוספות מנהג מקומות ויש מקומות שנהגו שלא יוסיפו דבר:
מנהג פשוט שמברכין ברכה שלישית בנוסח זה בשני ימים של ראש השנה בכל תפלה ותפלה מארבע התפלות וכן נהגו מקצת לברך אותה באותו הנוסח בכל תפלה ותפלה מחמש תפלות של יוה"כ וזהו נוסחה:
אתה קדוש ושמך קדוש וקדושים בכל יום יהללוך סלה ובכן תן פחדך יי' אלהינו על כל מעשיך ואימתך על כל מה שבראת וייראוך כל המעשים וישתחוו לפניך כל הברואים ויעשו כולם אגודה אחת לעשות רצונך בלבב שלם כו' ובכן תן כבוד לעמך תהלה ליריאיך ותקוה טובה לדורשיך ופתחון פה למיחלים לך שמחה לארצך ששון לעירך וצמיחת קרן לדוד עבדך ועריכת נר לבן ישי משיחך במהרה בימינו ואז צדיקים יראו וישמחו וישרים יעלוזו וחסידים כו' ככתוב בדברי קדשך ימלוך יי' לעולם אלהיך ציון לדור ודור הללויה וכתוב ויגבה יי' וגו' ברוך אתה יי' המלך הקדוש ברכה אמצעית של ראש השנה ערבית שחרית ומנחה אתה בחרתנו מכל העמים כו' ותתן לנו יי' אלהינו את יום טוב מקרא קדש הזה זכרון תרועה באהבה זכר ליציאת מצרים אלהינו ואלהי אבותינו יעלה ויבא כו' אלהינו ואלהי אבותינו מלוך על כל העולם כולו בכבודך והנשא על כל הארץ ביקרך והופע בהדר גאון עוזך על כל יושבי תבל ארצך וידע כל פעול כי אתה פעלתו ויבין כל יצור כי אתה יצרתו ויאמר כל אשר רוח ונשמה באפו יי' וכו' קדשנו כו' ברוך אתה יי' מלך על כל הארץ מקדש ישראל ויום הזכרון:
ברכה ראשונה משלש ברכות אמצעיות של מוסף ראש השנה אתה בחרתנו ומפני חטאינו כו' ואת מוספי כו' כמו שכתוב עלינו לשבח לאדון הכל לתת גדולה ליוצר בראשית שלא עשנו כגויי הארצות וכו' אוחילה לאל אחלה פניו אשאלה ממנו מענה לשון אשר בקהל עם אשירה עוזו אביעה רננות בעד מפעליו כו' ברוך אתה יי' למדני חוקיך על כן נקוה לך יי' אלהינו לראות מהרה בתפארת עוזך וכו' אלהינו ואלהי אבותינו מלוך כו' ברוך אתה יי' מלך על כל הארץ מקדש ישראל ויום הזכרון היום הרת עולם היום יעמיד במשפט כל יצורי עולם אם כבנים אם כעבדים אם כבנים רחמנו כרחם אב על בנים אם כעבדים עינינו לך תלויות וכו' ברכה שנייה אתה זוכר מעשה עולם ופוקד כל יצורי קדם כו' כי זוכר הנשכחות אתה הוא מעולם ואין שכחה לפני כסא כבודך ועקדת יצחק לזרעו תזכור וכו' היום הרת עולם היום יעמיד במשפט כל יצורי עולם אם כבנים אם כעבדים אם כבנים רחמנו כרחם אב על בנים כו' ברכה שלישית אתה נגלית בענן כבודך על עם קדשך לדבר עמם מן השמים השמעתם קולך כו' כי אתה שומע כו' ברוך אתה יי' שומע תרועה היום הרת עולם כו' ככתוב למעלה:
ברכה אמצעית של צום יום הכפורים בערבית ושחרית ומנחה ונעילה אתה בחרתנו כו' ותתן לנו יי' אלהינו את יוה"כ הזה ואת יום מקרא קדש הזה למחילה וכו' אלהינו ואלהי אבותינו יעלה ויבוא יגיע יראה וירצה ישמע ויפקד ויזכר לפניך זכרוננו זכרון אבותינו זכרון ירושלים עירך וזכרון משיח בן דוד וכו' אלהינו ואלהי אבותינו מחול לעונותינו וכו' אלהינו ואלהי אבותינו מלוך כו' קדשנו כו' ודברך אמת וקיים כו' ברוך אתה יי' מלך על כל הארץ מלך מוחל וסולח וכו' ברכה אמצעית של מוסף אתה בחרתנו ומפני חטאינו ואת מוספי יום מקרא קדש הזה נעשה ונקריב לפניך כמצות רצונך כו' אלהינו ואלהי אבותינו מחול לעונותינו ביום צום הכפורים הזה מחה והעבר פשעינו כו' עד ומבלעדיך אין לנו מלך מוחל וסולח וכו' אלהינו ואלהי אבותינו מלוך על כל העולם כולו בכבודך והנשא על כל הארץ ביקרך והופע בהדר גאון עוזך וכו' עד ומלכותו בכל משלה קדשנו במצותיך ותן חלקנו בתורתך ושבענו מטובך ושמחנו בישועתך וטהר לבנו לעבדך באמת ודברך כו' עד ברוך אתה יי' מקדש ישראל ויום הכפורים נהגו העם בכל תפלות המוספין כשהוא אומר כמו שכתבת עלינו בתורתך על ידי משה עבדך מזכיר קרבנות אותו היום כמו שהם כתובים בתורה וקורא אותם הפסוקים ואם לא הזכיר כיון שאמר כמו שכתבת עלינו בתורתך שוב אינו צריך:
Part 4
סדר תפלות חלק רביעי
נוסח הוידוי:
אלהינו ואלהי אבותינו תבא לפניך תפלתנו ואל תתעלם מתחנתנו שאין אנו עזי פנים וקשי עורף שנאמר לפניך צדיקים אנחנו ולא חטאנו אבל אנחנו ואבותינו אשמנו בגדנו גזלנו דברנו דופי העוינו והרשענו זדנו חמסנו כו' עד כי אמת עשית ואנחנו הרשענו מה נאמר לפניך יי' אלהינו יושב מרום ומה נספר לפניך שוכן שחקים הלא הנסתרות והנגלות אתה יודע אתה יודע רזי עולם ותעלומות סתרי כל חי אתה חופש כל חדרי בטן ובוחן כליות ולב אין כל דבר נעלם ממך ואין נסתר מנגד עיניך ובכן יהי רצון מלפניך יי' אלהינו ואלהי אבותינו שתמחול לנו על כל חטאתינו ותכפר לנו על כל עונותינו ותסלח לנו על כל פשעינו:
על חטא שחטאנו לפניך באונס וע"ח ש"ל בבלי דעת ע"ח ש"ל בגלוי וע"ח ש"ל בדעת ובמרמה ע"ח ש"ל בהרהור הלב וע"ח ש"ל בוידוי פה ע"ח ש"ל בזדון וע"ח ש"ל בחוזק יד ע"ח ש"ל בטומאת שפתים וע"ח ש"ל ביצר הרע ע"ח ש"ל ביודעים וע"ח ש"ל בלא יודעים ע"ח ש"ל בכחש ובכזב וע"ח ש"ל בלשון הרע ע"ח ש"ל במראית העין וע"ח ש"ל בנשך ובמרבית ע"ח ש"ל בשיח שפתותינו וע"ח ש"ל בעינים רמות ע"ח ש"ל בפתחון פה וע"ח ש"ל בצעדי רגלים ע"ח ש"ל בקפיצת יד וע"ח שח"ל ברצון ובדעת ע"ח שח"ל בשגגה וע"ח שח"ל בתמהון לבב על חטאים שאנו חייבין עליהם חטאת ע"ח שח"ע עולה (ע"ח שח"ע קרבן) ע"ח שח"ע אשם ודאי ע"ח שח"ע אשם תלוי ע"ח שח"ע קרבן עולה ויורד ע"ח שח"ע עשה ע"ח שח"ע לא תעשה שנתקו לעשה ע"ח שח"ע מיתה בידי שמים ע"ח שח"ע כרת ע"ח שח"ע מלקות ע"ח שח"ע ארבע מיתות בית דין סקילה שריפה הרג וחנק על הגלוים לנו ועל שאינן גלוים לנו הגלוים לנו כבר אמרנום לפניך יי' אלהינו ושאינם גלוים לנו כל חטאינו אתה יודע כל הנסתרות ככתוב הנסתרות ליי' אלהינו והנגלות לנו ולבנינו עד עולם וכו' כי אתה סולחן לישראל מן העולם ומוחלן לשבטי ישורון ומבלעדיך אין לנו מלך מוחל וסולח אלהי עד שלא נוצרתי איני כדאי ועכשיו שנוצרתי כאלו לא נוצרתי עפר אני בחיי קל וחומר במיתתי הרי אני לפניך יי' אלהי ככלי מלא בושה וכלימה יהי רצון מלפניך שלא אחטא עוד ומה שחטאתי מחה ברחמיך הרבים אבל לאע"ייסורין יהיו לרצון אמרי פי והגיון לבי לפניך יי' צורי וגואלי:
כסדר הזה מתודה בערבית שחרית ומוסף ומנחה בין יחיד בין שליח ציבור אלא שהיחיד אומר וידוי זה אחר תפלתו אחר שגומר שים שלום קודם שיפסיע שלש פסיעות ושליח ציבור אומרו בתוך ברכה אמצעית קודם שיאמר אלהינו ואלהי אבותינו מחול לעונותינו מתודה וידוי כסדר הזה ואח"כ אומר מחול לעונותינו ביום צום הכפורים:
בנעילה מתודה כסדר הזה:
מה. נאמר לפניך יושב מרום כו' כי עונותינו רבו מלמנות כו' מה אנו מה חיינו מה חסדנו מה צדקנו מה מעשינו מה נאמר לפניך יי' אלהינו הלא כל הגבורים כאין לפניך ואנשי השם כלא היו וחכמים כבלי מדע ונבונים כבלי השכל כי כל מעשינו תהו וימי חיינו הבל לפניך ככתוב ומותר האדם מן הבהמה אין כי הכל הבל אבל אתה הבדלת אנוש מראש ותכירהו לעמוד לפניך כי מי יאמר לך מה תעשה ואם יצדק מה יתן לך ותתן לנו יי' אלהינו את יוה"כ הזה קץ מחילה לכל חטאתינו למען נחדל מעושק ידינו ונשוב לעשות חוקי רצונך בלב שלם כדבר שנאמר דרשו יי' בהמצאו קראוהו בהיותו קרוב יעזוב רשע דרכו ואיש און מחשבותיו וישוב אל יי' וירחמהו ואל אלהינו כי ירבה לסלוח ואתה אלוה סליחות טוב ומטיב חנון ורחום ארך אפים ורב חסד מרבה להטיב רוצה בתשובתן של רשעים ואין אתה חפץ במיתתן ככתוב חי אני נאם יי' אם אחפוץ במות הרשע כי אם בשוב רשע מדרכו וחיה שובו שובו מדרכיכם הרעים ולמה תמותו בית ישראל השיבנו וקבלנו ומחול לנו וסלח כגודל חסדך יהיו לרצון אמרי פי והגיון לבי לפניך יי' כו' עושה שלום וכו':
• Rambam - 1 Chapter: Mikvaot Mikvaot - Chapter 1
• Mikvaot - Chapter 1
• Rambam - 3 Chapters: Order of Prayers Order of Prayers - The Text of the Blessings of Shemoneh Esreh and Their Order, Order of Prayers Order of Prayers - The Text of All the Intermediate Blessings, Order of Prayers Order of Prayers - The Text of the Confession
• Order of Prayers - The Text of the Blessings of Shemoneh Esreh and Their Order
• Hayom Yom: Today's Hayom Yom
• Sunday, 26 Cheshvan, 5777 · 27 November 2016
• "Today's Day"
• Wednesday, Cheshvan 26, 5704
Torah lessons: Chumash: Tol'dot, Revi'i with Rashi.
Tehillim: 119, 97 to end.
Tanya: To understand how (p. 593) ...stressing before G-d. (p. 595).
The true way is to know one's character, truly recognizing one's own deficiencies and one's good qualities. And when one knows his deficiencies - he should correct them with actual avoda, and not satisfy himself merely with bemoaning them.1
FOOTNOTES
1.See Tevet 23.
• Daily Thought:
Introduction to Hilchos Mikvaot
Included in this text is one positive commandment: that all impure individuals should immerse themselves in a mikveh and then regain purity.
This mitzvah is explained in the ensuing chapters.
1
All impure entities - whether humans or keilim, whether they contracted a severe impurity of Scriptural origin or whether they contracted Rabbinic impurity - regain purity only through immersion in water that is collected in a pool in the ground.
א
כל הטמאין בין אדם בין כלים בין שנטמאו טומאה חמורה של תורה בין שנטמאו בטומאה של דבריהן אין להן טהרה אלא בטבילה במים הנקוין בקרקע:
2
Whenever the Torah mentions washing one's flesh or laundering one's garments from impurity, the intent is solely the immersion of the entire body or article in a mikveh. The phrase, Leviticus 15:11: "And he did not wash his hands in water," also refers to the immersion of the entire body. This also applies to other impure people. If one immersed himself entirely with the exception of the tip of his little finger, he is still ritually impure.
Although all of these matters have their source in the Oral Tradition, Leviticus 11:32 does state: "He shall enter water; he remains impure until the evening and then he becomes pure." This rule is then applied with regard to all those impure: They must enter water.
ב
כל מקום שנאמר בתורה רחיצת בשר וכיבוס בגדים מן הטומאה אינו אלא טבילת כל הגוף במקוה וזה שנאמר בזב וידיו לא שטף במים כלומר שיטבול כל גופו והוא הדין לשאר הטמאין שאם טבל כולו חוץ מראש אצבע הקטנה עדיין הוא בטומאתו וכל הדברים האלה אף על פי שהן מפי השמועה הרי נאמר במים יובא וטמא עד הערב וטהר בניין אב לכל הטמאים שיבואו במים:
3
All keilim that contract impurity can be purified through immersion in a mikveh with the exception of an earthenware container, a glass k'li, and a reed mat.
With regard to an earthenware container, Leviticus 11:33 states: "You shall break it," implying that its purification comes only through breaking it. Even if it was joined to the earth, even affixed to it with a nail, and even if it was filled with lime or gypsum, it retains its impurity until it is broken. Our Sages considered glass keilim like earthenware containers in this respect.
ג
כל הכלים שנטמאו יש להן טהרה במקוה חוץ מכלי חרס וכלי זכוכית וכן המפץ כלי חרס נאמר בו ואותו תשבורו ואין לו טהרה אלא שבירה אפילו חיברו בקרקע ואפילו קבעו במסמר ואפילו מלאהו סיד או גפסים הרי הוא כמו שהיה עד שישבר וכלי זכוכית ככלי חרס עשאום בדבר זה:
4
A reed mat is not included among the keilim that are susceptible to other types of impurity. Since it does not have a receptacle, it is not in the category of the wooden keilim mentioned by the Torah. Nevertheless, since it is fit to lie upon, it was included among the keilim susceptible to midras impurity according to Scriptural Law. Now since there is no explicit mention of its association with purity and impurity in the Torah and yet, it was included among the articles that contract impurity, it was not included with regard to purification through immersion in a mikveh. For only keilim mentioned in the Torah can be purified in a mikveh. A reed mat can be purified only by being torn to the extent that there remain less than six handbreadths by six handbreadths.
ד
המפץ אינו בכלל הכלים המקבלים שאר כל הטומאות לפי שאינו כלי קיבול אינו מכלל כלי עץ האמורין בתורה והואיל והוא ראוי למשכב נתרבה לטומאת מדרס בלבד דין תורה וכיון שאין לו טומאה וטהרה בפירוש ונתרבה לטומאה לא יתרבה לטהר במקוה שאין מתטהר במקוה אלא הכלים האמורין בתורה ואין למפץ טהרה אלא קריעתו עד שישאר פחות מששה על ששה טפחים:
5
A zav can be purified only through immersion in a stream, for Leviticus 15:13 states that he must immerse "in living water." A zavah and other persons and keilim that are impure may immerse or be immersed in a mikveh.
ה
הזב אין לו טהרה אלא במעיין שהרי נאמר בו במים חיים אבל הזבה ושאר הטמאין בין אדם בין כלים טובלין אף במקוה:
6
All those obligated to immerse may immerse during the day with the exception of a nidah and a woman after childbirth. They must immerse at night, as we explained with regard to the laws of nidah. One who has a seminal emission may immerse throughout the entire day from the beginning of the night. This is derived from Deuteronomy 23:12 which states: "And it shall be that toward evening, he shall immerse in water." This teaches that he may immerse and continue in his state from the beginning of the night until the night falls the following day.
ו
כל חייבי טבילות טבילתן ביום חוץ מנדה ויולדת שטבילתן בלילה כמו שביארנו בעניין נדה ובעל קרי טובל והולך כל היום כולו מתחלת הלילה שנאמר והיה לפנות ערב ירחץ במים מלמד שטובל והולך מתחלת הלילה עד הערב שמש:
7
All those who immerse should immerse their entire bodies while naked at one time. If the person has hair, all of his hair must be immersed; it is considered as part of his body according to Scriptural Law.
Whenever impure individuals immersed while wearing clothes, the immersion is acceptable, because the water passes through the clothes and they do not intervene. Similarly, if a nidah immerses in her clothes, she is permitted to resume relations with her husband.
ז
כל הטובל צריך שיטבול כל גופו כשהוא ערום בבת אחת ואם היה בעל שיער יטביל כל שיער ראשו והרי הוא כגופו דין תורה וכל הטמאין שמטבלו בבגדיהן עלתה להן טבילה מפני שהמים באין בהן ואינן חוצצין וכן הנדה שטבלה בבגדיה מותרת לבעלה:
8
All those who immerse must have the intent to purify themselves through immersion. If one did not have such an intent, the immersion is acceptable with regard to ordinary foods. Even a nidah who immerses without intent, e.g., she fell into water or descended into water to cool off, is permitted to her husband. Nevertheless, with regard to terumah and sacrificial food, she is not considered pure until she immerses with the proper intent.
ח
כל הטובל צריך להתכוין לטבילה ואם לא נתכוין עלתה לו טבילה לחולין אפילו נדה שטבלה בלא כוונה כגון שנפלה לתוך המים או ירדה להקר הרי זו מותרת לבעלה אבל לתרומה ולקדשים אינה טהורה עד שתטבול בכוונה:
9
When a person ties his hands and feet and is seated in an irrigation canal, if the water covers his body entirely, he is pure.
When a person jumps into a mikveh, it is reprehensible. When one immerses in a mikveh twice, it is reprehensible. When one tells a friend: "Place your hand upon me in the mikveh," it is reprehensible.
ט
הכופת ידיו ורגליו וישב לו באמת המים אם נכנסו מים דרך כולו טהור הקופץ לתוך המקוה הרי זה מגונה והטובל פעמיים במקוה הרי זה מגונה והאומר לחבירו כבוש ידך עלי במקוה הרי זה מגונה:
10
Water from the mikveh need not seep into the non-visible portions or the creases of a person's body, as implied by the verse: "And he did not wash his hands in water." It can be inferred that it is necessary only that visible portions of the body be in contact with the water. Nevertheless, the non-visible portions must be fit for water to reach them without there being any intervening substances upon them. Therefore, our Sages instructed: At home, a person should always teach that a woman should rinse between the folds of her body and then immerse.
A woman should immerse as she stands normally when weaving or when nursing her child.
י
בית הסתרים ובית הקמטים אינן צריכין שיבואו בהן המים שנאמר וידיו לא שטף במים איברים הנראים בלבד ואף על פי כן צריכין להיות ראויין שיבואו בהן המים ולא יהיה דבר חוצץ לפיכך אמרו חכמים לעולם ילמוד אדם בתוך ביתו שתהיה אשה מדיחה בין קמטיה במים ואח"כ תטבול והאשה טובלת כדרך גדילתה כאורגת וכמניקה את בנה:
11
A woman should not immerse in a harbor, because she will be embarrassed because of the inhabitants of the city and will not immerse properly. If mats were erected as a screen for the purpose of modesty, she may immerse in a harbor. A woman should not immerse while standing on an earthenware container, on a basket, or the like, because she will be afraid of falling and the immersion will not be acceptable.
יא
אשה אינה טובלת בנמל מפני שמתביישת מבני העיר ואינה טובלת כהוגן ואם הקיף לה מפץ וכיוצא בו כדי להצניעה טובלת בנמל ולא תטבול על גבי כלים חרס או סל וכיוצא בהן מפני שמפחדת ולא תעלה לה טבילה:
12
When either a human or a k'li is immersed, there should not be any intervening substance between them and the water. If there is an any intervening substance between them and the water - for example, there was dough or mud clinging to the flesh of a person or the substance of a k'li - the person or the k'li is impure as it was originally and the immersion is invaild.
According to Scriptural Law, if there is an intervening substance covering the larger portion of the person's body or the larger portion of the k'li, the immersion is invalid, provided he objects to the intervening substance and would like to remove it. If, however, he does not object to it and does not pay attention whether it would be removed or not, it is not considered an intervening substance, even if it covers the major portion of the person or the k'li. Similarly, if it covers less than half a person's body, it is not considered as an intervening substance even if he objects to it. According to Rabbinic decree, any intervening substance that one objects to invalidates an immersion even if it covers only the lesser portion of the person's body. This is a decree, lest such a substance cover the greater portion of the person's body. And any intervening substance that covers the larger portion of the person's body disqualifies the immersion even if he does not object to it. This is a decree, lest a substance that one objects to cover the greater portion of his body.
Thus if even a drop the size of a mustard seed of an intervening substance, e.g., dough, tar, or the like, was on a person's flesh or on the substance of a k'li, and he objects to it, his immersion is disqualified. If he does not object to it, the immersion is acceptable unless the intervening substance covers the major portion of the k'lior the person, as explained.
יב
אחד האדם או הכלים לא יהיה דבר חוצץ בינם ובין המים ואם היה דבר חוצץ בינם ובין המים כגון שהיה בצק או טיט מודבק על בשר האדם או על גוף הכלי ה"ז טמא כשהיה ולא עלתה להן טבילה דבר תורה אם היה דבר החוצץ חופה את רוב האדם או רוב הכלי לא עלתה להן טבילה והוא שיקפיד עליו ורוצה להעבירו אבל אם אינו מקפיד עליו ולא שם אותו על לב בין עבר בין לא עבר אינו חוצץ ואע"פ שחופה את רובו וכן אם היה חופה מיעוטו אינו חוצץ אף על פי שהוא מקפיד עליו מדברי סופרים שכל דבר החוצץ אם היה מקפיד עליו לא עלתה לו טבילה אע"פ שהוא על מיעוטו גזירה משום רובו וכל דבר החוצץ אם היה חופה את רובו לא עלתה לו טבילה אף על פי שאינו מקפיד עליו גזירה משום רובו המקפיד עליו נמצאת אומר שאם היה על בשר האדם או על גוף הכלי דבר מדברים החוצצין כגון בצק וזפת וכיוצא בהן אפילו טיפה כחרדל והוא מקפיד עליו לא עלתה לו טבילה ואם אינו מקפיד עליו עלתה לו טבילה אא"א היה חופה רוב הכלי או רוב האדם כמו שביארנו:
• Order of Prayers - The Text of the Blessings of Shemoneh Esreh and Their Order
(א) ברוך אתה יי' אלהינו ואלהי אבותינו אלהי אברהם אלהי יצחק ואלהי יעקב האל הגדול הגבור והנורא וכו'
(ב) אתה גבור לעולם אדני מחיה מתים אתה רב להושיע (מוריד הטל) (משיב הרוח ומוריד הגשם)1 מכלכל חיים בחסד מחיה מתים ברחמים רבים סומך נופלים וכו'
(ג) אתה קדוש ושמך קדוש וקדושים בכל יום יהללוך סלה ברוך אתה יי' האל הקדוש
(ד) אתה חונן לאדם דעת ומלמד לאנוש בינה וחננו מאתך דעה חכמה ובינה והשכל ברוך אתה יי' חונן הדעת
(ה) השיבנו אבינו לתורתך ודבקנו במצותיך וקרבנו מלכנו לעבודתך והחזירנו בתשובה שלימה לפניך ברוך אתה יי' הרוצה בתשובה
(ו) סלח לנו אבינו כי חטאנו מחול לנו מלכנו כי פשענו לך כי אל טוב וסלח אתה ברוך אתה יי' חנון המרבה לסלוח
(ז) ראה נא בענינו וריבה ריבנו ודון דיננו ומהר לגאלנו כי אל מלך גואל חזק אתה ברוך אתה יי' גואל ישראל
(ח) רפאנו יי' אלהינו ונרפא הושיענו ונושעה כי תהלתנו אתה והעלה רפואה שלימה לכל תחלואינו כי אל רופא ורחמן אתה ברוך אתה יי' רופא חולי עמו ישראל
(ט) ברכנו יי' אלהינו בכל מעשה ידינו וברך את שנותינו ותן (טל ומטר ל)2 ברכה על כל פני האדמה ושבע את העולם מברכותיך ורוה פני תבל ברוך אתה יי' מברך השנים
(י) תקע בשופר גדול לחירותנו ושא נס לקבץ את כל גליותינו מארבע כנפות כל הארץ לארצנו ברוך אתה יי' מקבץ נדחי עמו ישראל
(יא) השיבה שופטינו כבראשונה ויועצינו כבתחילה והסר ממנו יגון ואנחה ומלוך עלינו אתה לבדך בחסד וברחמים בצדק ובמשפט ברוך אתה יי' מלך אוהב צדקה ומשפט
(יב) למלשינים אל תהי תקוה וכל האפיקורוסין כולם כרגע יאבדו ומלכות זדון תעקר ותשבר במהרה בימנו ברוך אתה יי' שובר רשעים ומכניע זדים
(יג) על החסידים ועל הצדיקים ועל גרי הצדק ועל שארית עמך בית ישראל יהמו רחמיך יי' אלהינו ותן שכר טוב לכל הבוטחים בשמך באמת וכו'
(יד) תשכון בתוך ירושלים עירך כאשר דברת ובנה אותה בנין עולם במהרה בימינו ברוך אתה יי' בונה ירושלים
(טו) את צמח דוד במהרה תצמיח וקרנו תרום בישועתך ברוך אתה יי' מצמיח קרן ישועה
(טז) שמע קולנו יי' אלהינו וחוס ורחם עלינו וקבל ברחמים וברצון את תפלתינו מלכנו ריקם אל תשיבנו כי אתה שומע וכו'
(יז) רצה יי' אלהינו בעמך ישראל ולתפלתם שעה והשב העבודה לדביר ביתך ואשי ישראל ותפלתם וכו' ברוך אתה יי' המחזיר שכינתו לציון
(יח) מודים אנחנו לך שאתה הוא יי' אלהינו ואלהי אבותינו צור חיינו ומגן ישענו אתה לדור ודור נודה לך ונספר תהלתך על חיינו וכו'
(יט) שים שלום טובה וברכה חן וחסד ורחמים עלינו ועל ישראל עמך וברכנו כולנו ממאור פניך נתת לנו יי' אלהינו תורה וחיים אהבה וכו'
בימות החמה אומר בברכה שניה –In the summer, in the second blessing, one should recite the following
רב להושיע מוריד הטל מכלכל חיים בחסד וכו'
ומברך ברכה תשיעית בנוסח זה – say And in the ninth blessing, one should
ברכנו יי' אלהינו בכל מעשה ידינו וברך את שנתנו בטללי רצון ברכה ונדבה כשנים הטובות ברוך אתה יי' מברך השנים
בליל מוצאי שבת ובמוצאי יום הכפורים ובמוצאי ימים טובים מברך ברכה רביעית בנוסח זה
On Saturday night, on the night following Yom Kippur, and on the night following festivals, one should recite the fourth blessing with this text:
אתה חונן לאדם דעת ומלמד לאנוש בינה אתה הבדלת בין קדש לחול בין אור לחשך בין ישראל לעמים בין יום השביעי לששת ימי המעשה כשם שהבדלת בין קדש לחול כן פדנו והצילנו מכל מיני משחית ומכל מיני פורעניות המתרגשות לבא בעולם ושמרנו מן הכל וחננו מאתך וכו'
בראשי חדשים ובחולו של מועד מוסיף בברכת י"ז בערבית ושחרית ומנחה ומברך אותה בנוסח זה
On Rashei Chadashim and on the intermediate days of festival, during the Morning, Afternoon, and Evening Services, one should recite the seventeenth blessing with this text:
רצה יי' אלהינו וכו' עד עבודת ישראל עמך אלהינו ואלהי אבותינו יעלה ויבא וכו' ותחזינה עינינו וכו'
ובחולו של מועד אומר ביום מקרא קדש הזה ביום מועד חג המצות הזה3 או ביום מועד חג הסוכות הזה
ביום תענית מברך היחיד ברכת י"ו בנוסח זה
On a fast day, one should recite the sixteenth blessing with this text:
שמע קולנו יי' אלהינו חוס ורחם עלינו וקבל ברחמים וברצון את תפלתנו מלפניך מלכנו ריקם אל תשיבנו עננו אבינו עננו ביום צום תעניתנו כי בצרה גדולה אנחנו אל תסתר פניך ממנו ואל תעלם אזנך משמוע בקשתנו והיה קרוב לשוענו טרם נקרא ואתה תענה נדבר ואתה תשמע כדבר שנאמר והיה טרם יקראו ואני אענה עוד הם מדברים ואני אשמע כי אתה שומע תפלת כל פה ברוך אתה יי' שומע תפלה
ושליח צבור אומר נוסח זה ברכה בפני עצמה אחר ברכה שביעית אומר
The chazan recites this text as an independent blessing after the seventh blessing, saying:
עננו וכו' עד כי אל עונה בעת צרה פודה ומציל בכל עת צרה וצוקה ברוך אתה יי' העונה בעת צרה
בתשעה באב מברך ברכת ארבע עשרה בנוסח זה
On Tishah B'Av, one should recite the fourteenth blessing with this text:
רחם יי' עלינו על ישראל עמך ועל ירושלים עירך העיר האבלה החרבה השוממה הנתונה ביד זרים היושבת וראש לה חפוי כאשה עקרה שלא ילדה ויבלעוה לגיונות ויירשוה עובדי פסילים ויתנו נבלת עבדיך מאכל לעוף השמים ולבהמת הארץ על כן ציון במרר במר תבכה וירושלים תתן קולה לבי לבי על חלליהם מעי מעי על הרוגיהם ראה יי' והביטה וראה שוממותיה ונחמנה כי באש הצתה ובאש אתה עתיד לבנותה ככתוב ואני אהיה לה נאם יי' חומת אש סביב ולכבוד אהיה בתוכה ברוך אתה יי' בונה ירושלים
בפורים מברך ברכת שמנה עשרה בנוסח זה
On Purim, one should recite the eighteenth blessing with this text:
מודים אנחנו לך שאתה הוא יי' אלהינו על חיינו המסורים בידך על נשמותינו הפקודות לך על נסיך שבכל יום ויום ועל נפלאותיך שבכל עת כו' על הנסים ועל הגבורות ועל התשועות וכו' ועל כולם יי' אלהינו אנו מודים לך הטוב כי לא כלו וכו'
בחנוכה מברך ברכה זו בנוסח זה
On Chanukah, one should recite this blessing with this text:
מודים אנחנו לך כו' עד ועל נפלאותיך שבכל עת ערב ובוקר וצהרים על הנסים כו' עד ואחר כן באו בניך וכו'
שליח צבור מברך לעולם ברכה שלישית בנוסח זה
The chazan always recites the third blessing with this text:4
נקדישך ונמליכך ונשלש לך קדושה משולשת כדבר האמור על יד נביאך וקרא זה אל זה ואמר
קדוש קדוש קדוש יי' צבאות מלא כל הארץ כבודו5
כבודו וגדלו מלא עולם ומשרתיו שואלים איה מקום כבודו להעריצו לעומתם משבחים ואומרים
ברוך כבוד יי' ממקומו6
ממקומך מלכנו תופיע ותמלוך עלינו כי מחכים אנחנו לך מתי תמלוך בציון בחיינו ובימינו תשכון תתגדל ותתקדש בתוך ירושלים עירך לדור ודור לנצח נצחים ועינינו תראינה במלכות עוזך כדבר האמור בדברי קדשך על ידי דוד משיח צדקך ימלוך יי' לעולם אלהיך ציון לדור ודור הללויה7
לדור ודור נגיד גדלך ולנצח נצחים קדושתך נקדיש ושבחך אלהינו מפינו לא ימוש כי אל מלך גדול וקדוש אתה ברוך אתה יי' האל הקדוש
בעת ששליח ציבור אומר בברכה זו וקרא זה אל זה כל העם עונין קדוש קדוש קדוש וכו'
In this blessing, when the chazan says V'kara zah el zeh, all of the people should respond Kadosh, Kadosh, Kadosh…,
וכשהוא אומר איה מקום כבודו כל העם עונין משבחים ואומרים ברוך כו'
When he says Ayei Makom K'vodo, all of the people should respond Baruch….
וכשהוא אומר בחיינו ובימינו כל העם עונין אמן
When he says B'chayeinu u'veyameinu, all of the people should respond Amen.
וכשהוא אומר על ידי דוד משיח צדקך כל העם אומרים ימלוך יי' לעולם
When he says Al yedei David Mashiach tzidkecha, all of the people should respond Yimloch Adonai Leolam….
וכל אלו הדברים שעונין הצבור הוא קורא עמהן ולא יגביה קולו בעת שהן עונין עמו
The chazan joins the congregation in all these responses. He should not raise his voice while they are responding with him.
ואחד היחיד ואחד הש"ץ בעשרה ימים שמראש השנה עד יום הכפורים אומר בסוף ברכה זו
During the ten days between Rosh HaShanah and Yom Kippur, at the conclusion of this blessing, both an individual and the chazan should recite the following at the conclusion of this blessing:
כאמור8 ויגבה יי' צבאות במשפט והאל הקדוש נקדש בצדקה ברוך אתה יי' המלך הקדוש
שליח ציבור אומר קדיש לעולם קודם כל תפלה ואחר כל תפלה ואחר שאומר סדר היום בכל עת שיאמר סדר היום יתחנן מעט ויאמר קדיש וכשישלים לקרות בתורה ובכל עת שיתחנן בדברי תחנונים כשיגמור תחנוניו יאמר קדיש:
The chazan should always recite Kaddish before every prayer service and after every prayer service and also after he recites the repetition and translation of the Kedushah,9i.e., whenever he recites the repetition and translation of the Kedushah, he should recite some supplicatory prayers and then recite the Kaddish. Similarly, when one concludes reading the Torah and any time one recites supplicatory prayers, after concluding those prayers, he should recite Kaddish.
נוסח הקדיש The Text of the Kaddish –
יתגדל ויתקדש שמיה רבא בעלמא דברא כרעותיה וימליך מלכותיה ויצמח פורקניה ויקרב משיחיה ויפרוק עמיה בחייכון וביומיכון ובחייהון דכל בית ישראל בעגלא ובזמן קריב ואמרו אמן יהא שמיה רבא מברך לעלם ולעלמי עלמיא יתברך וכו'
בעת שיאמר שליח ציבור יתגדל ויתקדש שמיה רבא כל העם עונין אמן
When the chazan says: Yisgadal viyiskadash shmei rabba, the entire congregation should respond Amen.
ובעת שהוא אומר תחלה ואמרו אמן כל העם עונין
When the chazan says VeImru Amen at the outset, the entire congregation should respond:
אמן יהא שמיה רבא מברך לעלם ולעלמי עלמיא
ומצות חכמים הראשונים לענות אמן יהא שמיה רבא מברך בכל כחו של אדם
It is a mitzvah of the early Sages10 for a person to respond Amen: Yehei shmei rabba mevorach… with all his strength.
כשהוא אומר יתברך כל העם עונין אמן וכשהוא אומר בריך הוא כל העם עונין אמן וכשהוא אומר בסוף ואמרו אמן כל העם עונין אמן וכסדר הזה עונין בכל קדיש וקדיש
When the chazan says Yisbareich, all of the people should answer Amen. When he says, b'rich hu, all the people should answer Amen. And at the end, when he says veimru Amen, all the people should answer Amen. This pattern of responses should be followed whenever Kaddish is recited.
קדיש בתרא The Concluding Kaddish –
כל קדיש שאומר שליח ציבור אחר שגומר התפלה שאינו אומר אחריו כלום אלא כל העם שומעין אותו ונפטרין נהגו העם להוסיף בסופו נוסחא זו
Whenever the chazan recites Kaddish following the recitation of a Shemoneh Esreh after which nothing else is recited, but rather, the people listen and depart, they have a custom of adding the following conclusion:
תתקבל צלותהון ותתעבד בעותהון וצלותהון ובעותהון דכל בית ישראל קדם אבוהון דבשמיא יהא שלמא רבא וסייעתא ופורקנא משמיא עליכון ועלנא ועל קהלהון דישראל ואמרו אמן
עושה שלום במרומיו הוא ברחמיו יעשה שלום עלינו ועל כל ישראל אמן
קדיש דרבנן The Kaddish of the Sages–
כל עשרה מישראל או יתר שעוסקין בתלמוד תורה שעל פה ואפילו במדרשות או בהגדות כשהן מסיימין אומר אחד מהן קדיש בנוסח זה
Whenever ten or more Jews who are involved in the study of the Oral Law – even the Midrashic or Aggadicportions – conclude their study, they recite a Kaddish using the following text:11
יתגדל ויתקדש שמיה רבא דעתיד לחדתא עלמא ולאחייא מתייא ולמיפרק חייא ולמיבני קרתא דירושלם ולשכללא היכלא קדישא ולמיעקר פולחנא נוכראה מן ארעא ולאתבא פולחנא דשמיא לאתריה בזיויה ויחודיה וימליך מלכותיה וכו' עד ונחמתא דאמירן בעלמא ואמרו אמן על רבנן ועל תלמידיהון ועל תמידי תלמידיהון דעסקין באורייתא די באתרא הדין ודי בכל אתר ואתר יהא להון ולכון חינא וחסדא ורחמי וסייעתא ורווחא מקדם אבוהון דבשמיא ואמרו אמן יהא שלמא וכו'
וזהו הנקרא קדיש דרבנן
This is called the Kaddish of the sages.
מנהגנו להתחנן בנפילת פנים בדברים ופסוקים אלו פעמים בכולן ופעמים במקצתן
It is our custom to supplicate while prostrated, reciting at times, all – and at times, selections from – these words and verses:
לפיכך אני כורע ומשתחוה ומתחנן לפניך אדון העולם אלהי האלהים ואדוני האדונים כי לא על צדקותינו אנחנו מפילים תחנונינו לפניך כי על רחמיך הרבים יי' שמעה יי' סלחה יי' הקשיבה ועשה אל תאחר12 מה נאמר לפניך השם מה נדבר ומה נצטדק חטאנו עוינו והרשענו ומרדנו וסרנו ממצותיך וממשפטיך13 לך יי' הצדקה ולנו בשת הפנים14 הושחרו פנינו מפני חטאתינו ונכפפה קומתנו מפני אשמותינו אין לנו פה להשיב ולא מצח להרים ראש אלהי בושתי ונכלמתי להרים אלהי פני אליך כי עוונותינו רבו עד למעלה ראש ואשמתנו גדלה עד לשמים15
אין בנו מעשים עשה עמנו צדקה למען שמך והושיענו כמו שהבטחתנו על ידי נביאך16 למען שמי אאריך אפי ותהלתי אחטם לך לבלתי הכריתך. לא למענכם אני עושה בית ישראל כי אם לשם קדשי אשר חללתם בגוים אשר באתם שם לא לנו יי'17
לא לנו כי לשמך תן כבוד על חסדך על אמתך למה יאמרו הגוים איה נא אלהיהם18 אנא יי' אל תפן אל קשי העם הזה ואל רשעו ואל חטאתו19 סלח נא לעון העם הזה כגודל חסדך וכאשר נשאתה לעם הזה ממצרים ועד הנה20 וסלחת לעוננו כי רב הוא21 יי' שמעה יי' סלחה יי' הקשיבה ועשה ואל תאחר למענך אלהי כי שמך נקרא על עירך ועל עמך22
נהגו העם להתחנן אחר נפילת פנים כשמגביה פניו מן הקרקע בפסוקים אלו
After supplicating while prostrated, the people accepted the custom of supplicating with these verses after lifting their heads from the ground:
ואנחנו לא נדע מה נעשה כי עליך עינינו23 זכר רחמיך יי' וחסדיך כי מעולם המה24 אל תזכור לנו עונות ראשונים מהר יקדמונו רחמיך כי דלונו מאד25 קומה עזרתה לנו ופדנו למען חסדך26 יהי חסדך יי' עלינו כאשר יחלנו לך27 אם עונות תשמר יה יי' מי יעמוד כי עמך הסליחה למען תורא28 יי' הושיעה המלך יעננו ביום קראנו29 כי הוא ידע יצרנו זכור כי עפר אנחנו30 עזרנו אלהי ישענו על דבר כבוד שמך והצילנו וכפר על חטאתינו למען שמך.31
וכן נהגו העם להתחנן אחר סדר היום בתחנונים אלו
Similarly, after the repetition and translation of the Kedushah, the people follow the custom of reciting these supplications.
יי' אלהי אברהם יצחק וישראל אבותינו שמרה זאת לעולם ליצר מחשבות לבב עמך והכן לבבם אליך32 והוא רחום יכפר עון וגו'33 כי אתה יי' טוב וסלח ורב חסד לכל קוראיך34 צדקתך צדק לעולם ותורתך אמת35 מי אל כמוך נושא עון ועובר על פשע ישוב ירחמנו יכבוש עוונותינו וגו'36 ברוך יי' יום יום יעמס לנו האל ישועתנו סלה37 יי' צבאות עמנו משגב לנו אלהי יעקב סלה38 יי' צבאות אשרי אדם בוטח בך39 ברוך אדוננו ברוך בוראנו ברוך שבראנו לכבודו והבדילנו מן התועים ונתן לנו תורת אמת על ידי משה רבינו וחיי עולם נטע בתוכנו הרחמן יפתח לבנו לתלמוד תורתו ויתן בלבנו אהבתו ויראתו ותורתו לעשות רצונו ולעובדו בלבב שלם ובנפש חפצה למען לא ניגע לריק ולא נלד לבהלה כן יהי רצון ורחמים מלפניך יי' אלהינו שנחיה לשמור חקיך בעולם הזה ולימות המשיח כדי שנזכה ונירש טוב לחיי העולם הבא למען יזמרך כבוד ולא ידום יי' אלהי לעולם אודך40 יהיו לרצון אמרי פי והגיון לבי לפניך יי' צורי וגואלי.41
נהגו מקצת העם לקרוא בכל יום אחר תחנונים אלו שיר מזמור שהיו הלוים אומרים בבית המקדש באותו היום וקורין לדוד אליך יי' נפשי אשא כל המזמור וקורין
Some people follow the custom of reading the song that the Levites would recite in the Temple on that day of the week42 after these supplicatory prayers. The entire psalm43 beginning LeDavid Elechah Adonai… is recited. And then the following is recited:
אמר רבי אלעזר אמר רבי חנינא תלמידי חכמים מרבים שלום וכו'44
אין כאלהינו אין כאדוננו אין כמלכנו אין כמושיענו מי כאלהינו מי כאדוננו מי כמלכנו מי כמושיענו נודה לאלהינו נודה לאדוננו נודה למלכנו נודה למושיענו אתה הוא אלהינו אתה הוא אדוננו אתה הוא מלכנו אתה הוא מושיענו אתה תקום תרחם ציון כי עת לחננה כי בא מועד45 אך צדיקים יודו לשמך ישבו ישרים את פניך46 ויבטחו בך יודעי שמך כי לא עזבת דורשיך יי'47 כי כל העמים ילכו איש בשם אלהיו ואנחנו נלך בשם יי' אלהינו לעולם ועד.48
כבר אמרנו בספר הזה49 שבימי השבתות וימים טובים מתפלל אדם בכל תפלה שבע ברכות שלש ראשונות ושלש אחרונות וברכה אחת אמצעית מעין היום. ובראש השנה וביום הכפורים של יובל מתפלל באמצע שלש ברכות ובתפלת מוסף בלבד, ונמצא מתפלל במוסף בשני ימים אלו תשע ברכות. ובמוסף ראש חדש ובמוסף חולו של מועד מתפלל שבע שלש ראשונות ושלש אחרונות וברכה אחת באמצע:
We have already said in this book that on the Sabbath and on festivals, in each of the prayer services, a person should recite seven blessings: the three opening blessings, the three concluding blessings, and one intermediate blessing that reflects the theme of that day. On Rosh HaShanah and on Yom Kippur in the Jubilee year, one recites three intermediate blessings during the Musaf Service. Thus on these two days,50 nine blessings are recited in the Musaf Service. In the Musaf Service of Rosh Chodesh and Chol HaMoed, one recites seven blessings: the three opening blessings, the three concluding blessings, and one intermediate blessing.
FOOTNOTES
1.
The first parenthetical phrase is recited in the summer, the second in the winter.
2.
The parenthetical addition is made in the winter.
3.
Some texts of the Mishneh Torah also mention an addition for Shavuos, but that appears to be a printing error, since there is no Chol HaMoed for that holiday.
4.
This represents the Kedushah. Significantly, the Rambam appears to be saying that the version of the blessing customarily recited only in the Morning Service on Sabbaths and festivals in most communities should be recited at all times.
9.
The passage beginning Uva LeTziyon. See Hilchot Tefilah 9:6.
10.
See Shabbos 119b.
11.
At present, it is customary to recite these additions only when the Kaddish is recited upon the burial of a corpse and when concluding the study of a Talmudic tractate. There is, however, an additional passage added when reciting Kaddish D'Rabbanan: Al Yisrael v'al rabbanan….
13.
Ibid.:5.
14.
Ibid.:7.
18.
Psalms 115:1-2.
21.
Cf. Psalms 25:11.
25.
Ibid. 79:8.
26.
Ibid. 44:27.
27.
Ibid. 33:22.
28.
Ibid. 130:3-4.
29.
Ibid. 20:10.
30.
Ibid. 103:14.
31.
Ibid. 79:9,
34.
Ibid. 86:5.
35.
Ibid. 119:142.
36.
Michah 7:18-19.
38.
Ibid. 46:8.
39.
Ibid. 84:13.
40.
Ibid. 30:13.
41.
Ibid. 19:15.
42.
See Tamid 7:4 where the Psalms recited are detailed.
43.
Psalm 25.
44.
Berachot 64a, et al. In most communities today, it is common to recite this passage after Ein K'Eloheinu, not before.
46.
Ibid. 140:14.
47.
Ibid. 9:11.
48.
Michah4:5.
49.
Hilchot Tefilah 2:8.
50.
Two days, i.e., Rosh HaShanah and Yom Kippur, are mentioned, because according to Scriptural Law, Rosh HaShanah is observed for only one day.
Order of Prayers - The Text of All the Intermediate Blessings
ברכה אמצעית של לילי שבת The Intermediate Blessing Recited Friday Night –
אתה קדשת את יום השביעי לשמך תכלית מעשה שמים וארץ וברכתו מכל הימים וקדשתו מכל הזמנים כאמור1 ויברך אלהים את יום השביעי ויקדש אותו וגו' אלהינו ואלהי אבותינו רצה נא במנוחתנו וכו'
ברכה אמצעית של יוצר The Intermediate Blessing Recited Shabbat Morning –
ישמח משה במתנת חלקו כי עבד נאמן קראת לו כליל תפארת בראשו נתת בעמדו לפניך על הר סיני הוריד בידו שני לוחות אבנים וכתוב בהן שמירת שבת וכן כתוב בתורתך2 ושמרו בני ישראל וכו' ישמחו במלכותך שומרי שבת קוראי עונג עם מקדשי שביעי אלהינו ואלהי אבותינו רצה נא במנוחתנו כו' עד ברוך אתה יי' מקדש השבת
ברכה אמצעית של מוסף שבת The Intermediate Blessing Recited for Musaf on Shabbat –
למשה צוית על הר סיני מצות שבת שמור וזכור ובו צויתנו יי' אלהינו להקריב לך קרבן מוסף כראוי יהי רצון מלפניך יי' אלהינו שתעלנו לארצנו וכו' ואת מוסף יום המנוח הזה נעשה ונקריב כו' עד על ידי משה עבדך ולא נתתו מלכנו לגויי הארצות ולא הנחלתנו מלכנו לעובדי אלילים גם במנוחתו לא ישכנו ערלים לבית ישראל נתתו זרע ישורון אשר בם בחרת חמדת ימים אותו קראת אלהינו ואלהי אבותינו רצה נא במנוחתנו כו' עד ברוך אתה יי' מקדש השבת
ברכה אמצעית של מנחת שבת The Intermediate Blessing Recited Shabbat Afternoon –
אתה אחד ושמך אחד ומי כעמך ישראל גוי אחד בארץ עטרת תהלה ועטרת ישועה לעמך נתת אברהם יגל יצחק ירנן יעקב ובניו ינוחו בו מנוחה שלימה שאתה רוצה בה יכירו בניך וידעו כי מאתך היא מנוחתם תנחילנו אבינו ואל תהי צרה ויגון ביום מנוחתנו אלהינו ואלהי אבותינו וכו'
ברכה אמצעית של מוסף ר"ח The Intermediate Blessing Recited for Musaf on Rosh Chodesh –
ראשי חדשים לעמך נתת זמן כפרה לכל תולדותם להיותם מקריבים לפניך זבחי רצון ושעירי חטאת לכפר בעדם זכרון לכולם יהיו תשועת נפשם מיד שונא מזבח חדש בציון תכין ועולת ראש חדש נעלה עליו שירי דוד נשמע בעירך האמורים לפני מזבחך אהבת עולם תביא להם וברית אבות לבנים תזכור אלהינו ואלהי אבותינו מפני חטאינו גלינו מארצנו ונתרחקנו מעל אדמתנו יהי רצון מלפניך יי' אלהינו שתעלנו לארצנו ואת מוסף יום ראש החדש הזה כו' עד על ידי משה עבדך יהי רצון מלפניך יי' אלהינו ואלהי אבותינו שתחדש עלינו את ראש החדש הזה לטובה ולברכה לחן ולחסד ולרחמים לחיים ולשלום ויהי ראש החדש הזה קץ וסוף לכל חטאתינו וצרותינו תחלה וראש לפדות נפשנו כי בעמך ישראל מכל האומות בחרת וראשי חדשים להם נתת ברוך אתה יי' מקדש ישראל וראשי חדשים
ברכה אמצעית ממוסף ראש חדש שחל להיות בשבת
The Intermediate Blessing Recited for Musaf when Rosh Chodesh Falls on Shabbat
אתה יצרת עולמך מקדם כלית מלאכתך ביום השביעי בחרת בנו מכל העמים ורצית בנו מכל הלשונות וקדשתנו במצותיך וקרבתנו מלכנו לעבודתך ושמך הגדול והקדוש עלינו קראת ותתן לנו יי' אלהינו שבתות למנוחה ויום ראש חדש הזה לכפר בעדנו שחטאנו לפניך ומפני חטאינו וכו' עד ומוספים כהלכתן ואת מוספי יום המנוח הזה ויום ראש החדש הזה נעשה ונקריב את קרבנות חובותינו תמידין כסדרן כמצות רצונך כמו שכתבת עלינו בתורתך על ידי משה עבדך יהי רצון מלפניך יי' אלהינו ואלהי אבותינו שתחדש וכו' עד לפדות נפשנו רצה נא במנוחתנו וקדשנו במצותיך כו' עד וינוחו בם כל ישראל אוהבי שמך ברוך אתה יי' מקדש השבת וישראל וראשי חדשים
ברכה אמצעית של יום טוב של פסח ערבית שחרית ומנחה
The Intermediate Blessing Recited on Pesachin the Evening, Morning, and Afternoon Service
אתה בחרתנו מכל העמים אהבת אותנו ורצית בנו מכל הלשונות וקדשתנו במצותיך וקרבתנו מלכנו לעבודתך ושמך הגדול והקדוש עלינו קראת ותתן לנו יי' אלהינו מועדים לשמחה חגים וזמנים
לששון את יום טוב מקרא קדש הזה את יום חג המצות הזה זמן חירותנו באהבה זכר ליציאת מצרים אלהינו ואלהי אבותינו יעלה ויבא כו' והשיאנו יי' אלהינו את ברכת מועדיך לחיים ולשלום כאשר אמרת ורצית לברכנו כן תברכנו סלה ותן חלקנו בתורתך ושמח נפשנו בישועתך וכו' ברוך אתה יי' מקדש ישראל והזמנים
ברכה אמצעית ממוסף הפסח The Intermediate Blessing Recited for Musaf on Pesach –
אתה בחרתנו מכל העמים כו' עד זכר ליציאת מצרים ומפני חטאינו גלינו מארצנו ונתרחקנו מעל אדמתנו ואין אנו יכולין לעלות להראות ולהשתחוות לפניך בבית בחירתך בנוה הדרך בבית הגדול והקדוש שנקרא שמך עליו מפני היד שנשתלחה במקדשך יהי רצון מלפניך יי' אלהינו שתשוב ותרחם עליו ועלינו ברחמיך הרבים ותקבץ פזורינו מבין הגוים ונפוצותינו כנס מירכתי ארץ והביאנו לציון עירך ברנה ולירושלים בית מקדשך בשמחת עולם ושם נעשה לפניך את קרבנות חובותינו תמידין כסדרן ומוספין כהלכתן ואת מוסף יום טוב מקרא קדש הזה יום חג המצות הזה נעשה ונקריב לפניך כמצות רצונך כמו שכתבת עלינו בתורתך על ידי משה עבדך מלך רחמן רחם עלינו וכו' והשיאנו וכו' ברוך אתה יי' מקדש ישראל והזמנים
ובנוסח הזה הוא מתפלל בחג שבועות ובחג הסוכות בלא חסרון ובלא יתר אלא שבחג השבועות הוא אומר
One follows this order when praying on the holidays of Shavuos and Sukkos without subtracting or adding anything, except that on Shavuos, one says:
את יום טוב מקרא קדש הזה את יום חג השבועות הזה זמן מתן תורתנו באהבה זכר ליציאת מצרים
ובמוסף הוא אומר –And in Musaf, he says:
ואת מוסף יום טוב מקרא קדש הזה יום חג השבועות הזה
וכן בסוכות הוא אומר – Similarly, on Sukkos, one says:
את יום טוב מקרא קדש הזה יום חג הסוכות הזה זמן שמחתנו באהבה וכו'
ובשמיני עצרת אומר – And on Shemini Atzeres, one says:
את יום טוב מקרא קדש הזה את יום חג שמיני עצרת הזה זמן שמחתנו כו'
וכן במוסף אומר – And in Musaf, he says:
ואת מוסף יום טוב מקרא קדש הזה יום חג שמיני כו'
ואם חל יום טוב להיות בשבת אומר – If a festival falls on the Sabbath, one says:
אתה בחרתנו כו' עד ותתן לנו יי' אלהינו שבתות למנוחה מועדים לשמחה חגים וזמנים לששון את יום המנוח הזה ואת יום טוב מקרא קדש הזה את יום פלוני כו'
וכן במוסף אומר– : Similarly, in Musaf, he says
ואת מוספי יום המנוח הזה כו'
ועל דרך זו הוא מזכיר השבת בראש השנה וביום הכפורים אם חלו להיות בשבת בין בשאר תפלות בין במוסף וחותם בכל התפלות של שלש רגלים
In a similar manner, he mentions theSabbathon Rosh HaShanah and Yom Kippur if they fall on the Sabbath, whether in the other prayer services or in Musaf. In such a situation, in all the services of the three festivals, he concludes:
מקדש השבת וישראל והזמנים
ובראש השנה חותם – On Rosh HaShanah, one concludes:
מלך על כל הארץ מקדש השבת וישראל ויום הזכרון
וביום הכפורים – On Yom Kippur, one concludes:
מלך על כל הארץ מקדש השבת וישראל ויום הכפורים
נהגו רוב העם מראש השנה ועד יום הכפורים להוסיף בכל תפלה בעשרת הימים, בברכה ראשונה מוסיפים
Most people follow the custom of making the following additions in all the prayer services during the Ten Days between Rosh HaShanah and Yom Kippur.3 In the first blessing, this addition is made:
זכרנו לחיים כו' ברוך אתה יי' מגן אברהם
ומוסיפין בברכה שניה – In the second blessing, this addition is made:
מי כמוך אב הרחמים זוכר יצוריו ברחמים ברוך אתה יי' מחיה המתים
ומוסיפין בברכת י"ח - In the eighteenth blessing, one adds:
זכור רחמיך וכו'
ובברכה אחרונה מוסיפין – In the last blessing, one adds:
ובספר חיים וכו'
ובתפלת נעילה של יום הצום אומר בברכה זכרנו לחיים חתמנו. וכל אלו התוספות מנהג מקומות ויש מקומות שנהגו שלא יוסיפו דבר
In the Neilah service of the fast [of Yom Kippur], in the first blessing, instead of zochreinu, one should say chasmeinu. All of these additions are dependent on local custom. In some places, no additions are made.
מנהג פשוט שמברכין ברכה שלישית בנוסח זה בשני ימים של ראש השנה בכל תפלה ותפלה מארבע התפלות וכן נהגו מקצת לברך אותה באותו הנוסח בכל תפלה ותפלה מחמש תפלות של יום הכפורים וזהו נוסחה
It is common custom to recite the third blessing following this text on the two days of Rosh HaShanah in all the four services of the day. Similarly, some follow the custom of reciting this text in each of the five services of Yom Kippur. This is the text:
אתה קדוש ושמך קדוש וקדושים בכל יום יהללוך סלה ובכן תן פחדך יי' אלהינו על כל מעשיך ואימתך על כל מה שבראת וייראוך כל המעשים וישתחוו לפניך כל הברואים ויעשו כולם אגודה אחת לעשות רצונך בלבב שלם כו' ובכן תן כבוד לעמך תהלה ליריאיך ותקוה טובה לדורשיך ופתחון פה למיחלים לך שמחה לארצך ששון לעירך וצמיחת קרן לדוד עבדך ועריכת נר לבן ישי משיחך במהרה בימינו ואז צדיקים יראו וישמחו וישרים יעלוזו וחסידים כו' ככתוב בדברי קדשך ימלוך יי' לעולם אלהיך ציון לדור ודור הללויה וכתוב ויגבה יי' וגו' ברוך אתה יי' המלך הקדוש
ברכה אמצעית של ראש השנה ערבית שחרית ומנחה
The Intermediate Blessing Recited on Rosh HaShanahin the Evening, Morning, and Afternoon Service
אתה בחרתנו מכל העמים כו' ותתן לנו יי' אלהינו את יום טוב מקרא קדש הזה זכרון תרועה באהבה זכר ליציאת מצרים אלהינו ואלהי אבותינו יעלה ויבא כו' אלהינו ואלהי אבותינו מלוך על כל העולם כולו בכבודך והנשא על כל הארץ ביקרך והופע בהדר גאון עוזך על כל יושבי תבל ארצך וידע כל פעול כי אתה פעלתו ויבין כל יצור כי אתה יצרתו ויאמר כל אשר רוח ונשמה באפו יי' וכו' קדשנו כו' ברוך אתה יי' מלך על כל הארץ מקדש ישראל ויום הזכרון
ברכה ראשונה משלש ברכות אמצעיות של מוסף ראש השנה
The First of the Three Intermediate Blessings Recited in Musaf on Rosh HaShanah4
אתה בחרתנו ומפני חטאינו כו' ואת מוספי כו' כמו שכתוב עלינו לשבח לאדון הכל לתת גדולה ליוצר בראשית שלא עשנו כגויי הארצות וכו' אוחילה לאל אחלה פניו אשאלה ממנו מענה לשון אשר בקהל עם אשירה עוזו אביעה רננות בעד מפעליו כו' ברוך אתה יי' למדני חוקיך על כן נקוה לך יי' אלהינו לראות מהרה בתפארת עוזך וכו' אלהינו ואלהי אבותינו מלוך כו' ברוך אתה יי' מלך על כל הארץ מקדש ישראל ויום הזכרון היום הרת עולם היום יעמיד במשפט כל יצורי עולם אם כבנים אם כעבדים אם כבנים רחמנו כרחם אב על בנים אם כעבדים עינינו לך תלויות וכו'
ברכה שניהThe Second Blessing –
אתה זוכר מעשה עולם ופוקד כל יצורי קדם כו' כי זוכר הנשכחות אתה הוא מעולם ואין שכחה לפני כסא כבודך ועקדת יצחק לזרעו תזכור וכו' היום הרת עולם היום יעמיד במשפט כל יצורי עולם אם כבנים אם כעבדים אם כבנים רחמנו כרחם אב על בנים כו'
ברכה שלישית The Third Blessing –
אתה נגלית בענן כבודך על עם קדשך לדבר עמם מן השמים השמעתם קולך כו' כי אתה שומע כו' ברוך אתה יי' שומע תרועה היום הרת עולם כו' ככתוב למעלה
ברכה אמצעית של צום יום הכפורים בערבית ושחרית ומנחה ונעילה
The Intermediate Blessing Recited on the Fast of Yom Kippur in the Evening, Morning, Afternoon, and NeilahService
אתה בחרתנו כו' ותתן לנו יי' אלהינו את יום הכפורים הזה ואת יום מקרא קדש הזה למחילה וכו' אלהינו ואלהי אבותינו יעלה ויבוא יגיע יראה וירצה ישמע ויפקד ויזכר לפניך זכרוננו זכרון אבותינו זכרון ירושלים עירך וזכרון משיח בן דוד וכו' אלהינו ואלהי אבותינו מחול לעונותינו וכו' אלהינו ואלהי אבותינו מלוך כו' קדשנו כו' ודברך אמת וקיים כו' ברוך אתה יי' מלך על כל הארץ מלך מוחל וסולח וכו'
ברכה אמצעית של מוסף The Intermediate Blessing Recited for Musaf [on Yom Kippur] –
אתה בחרתנו ומפני חטאינו ואת מוספי יום מקרא קדש הזה נעשה ונקריב לפניך כמצות רצונך כו' אלהינו ואלהי אבותינו מחול לעונותינו ביום צום הכפורים הזה מחה והעבר פשעינו כו' עד ומבלעדיך אין לנו מלך מוחל וסולח וכו' אלהינו ואלהי אבותינו מלוך על כל העולם כולו בכבודך והנשא על כל הארץ ביקרך והופע בהדר גאון עוזך וכו' עד ומלכותו בכל משלה קדשנו במצותיך ותן חלקנו בתורתך ושבענו מטובך ושמחנו בישועתך וטהר לבנו לעבדך באמת ודברך כו' עד ברוך אתה יי' מקדש ישראל ויום הכפורים
נהגו העם בכל תפלות המוספין כשהוא אומר כמו שכתבת עלינו בתורתך על ידי משה עבדך מזכיר קרבנות אותו היום כמו שהם כתובים בתורה וקורא אותם הפסוקים ואם לא הזכיר כיון שאמר כמו שכתבת עלינו בתורתך שוב אינו צריך:
People have adopted the custom that, in all of the Musaf Prayers, when saying: "As You prescribed for us in Your Torah, through Moses Your servant," the sacrifices offered on that day are mentioned, as they are written in the Torah, reciting the said verses. If one does not recite them, as long as he says: ""As You prescribed for us in Your Torah," nothing more is required.
Order of Prayers - The Text of the Confession
אלהינו ואלהי אבותינו תבא לפניך תפלתנו ואל תתעלם מתחנתנו שאין אנו עזי פנים וקשי עורף שנאמר לפניך צדיקים אנחנו ולא חטאנו אבל אנחנו ואבותינו אשמנו בגדנו גזלנו דברנו דופי העוינו והרשענו זדנו חמסנו כו' עד כי אמת עשית ואנחנו הרשענו
מה נאמר לפניך יי' אלהינו יושב מרום ומה נספר לפניך שוכן שחקים הלא הנסתרות והנגלות אתה יודע אתה יודע רזי עולם ותעלומות סתרי כל חי אתה חופש כל חדרי בטן ובוחן כליות ולב אין כל דבר נעלם ממך ואין נסתר מנגד עיניך ובכן יהי רצון מלפניך יי' אלהינו ואלהי אבותינו שתמחול לנו על כל חטאתינו ותכפר לנו על כל עונותינו ותסלח לנו על כל פשעינו
על חטא שחטאנו לפניך באונס וע"ח ש"ל בבלי דעת ע"ח ש"ל בגלוי וע"ח ש"ל בדעת ובמרמה ע"ח ש"ל בהרהור הלב וע"ח ש"ל בוידוי פה ע"ח ש"ל בזדון וע"ח ש"ל בחוזק יד ע"ח ש"ל בטומאת שפתים וע"ח ש"ל ביצר הרע ע"ח ש"ל ביודעים וע"ח ש"ל בלא יודעים ע"ח ש"ל בכחש ובכזב וע"ח ש"ל בלשון הרע ע"ח ש"ל במראית העין וע"ח ש"ל בנשך ובמרבית ע"ח ש"ל בשיח שפתותינו וע"ח ש"ל בעינים רמות ע"ח ש"ל בפתחון פה וע"ח ש"ל בצעדי רגלים ע"ח ש"ל בקפיצת יד וע"ח שח"ל ברצון ובדעת ע"ח שח"ל בשגגה וע"ח שח"ל בתמהון לבב על חטאים שאנו חייבין עליהם חטאת ע"ח שח"ע עולה (ע"ח שח"ע קרבן) ע"ח שח"ע אשם ודאי ע"ח שח"ע אשם תלוי ע"ח שח"ע קרבן עולה ויורד ע"ח שח"ע עשה ע"ח שח"ע לא תעשה שנתקו לעשה ע"ח שח"ע מיתה בידי שמים ע"ח שח"ע כרת ע"ח שח"ע מלקות ע"ח שח"ע ארבע מיתות בית דין סקילה שריפה הרג וחנק
על הגלוים לנו ועל שאינן גלוים לנו הגלוים לנו כבר אמרנום לפניך יי' אלהינו ושאינם גלוים לנו כל חטאינו אתה יודע כל הנסתרות ככתוב הנסתרות ליי' אלהינו והנגלות לנו ולבנינו עד עולם וכו' כי אתה סולחן לישראל מן העולם ומוחלן לשבטי ישורון ומבלעדיך אין לנו מלך מוחל וסולח אלהי עד שלא נוצרתי איני כדאי ועכשיו שנוצרתי כאלו לא נוצרתי עפר אני בחיי קל וחומר במיתתי הרי אני לפניך יי' אלהי ככלי מלא בושה וכלימה יהי רצון מלפניך שלא אחטא עוד ומה שחטאתי מחה ברחמיך הרבים אבל לא על ידי יסורין יהיו לרצון אמרי פי והגיון לבי לפניך יי' צורי וגואלי1
כסדר הזה מתודה בערבית שחרית ומוסף ומנחה בין יחיד בין שליח ציבור אלא שהיחיד אומר וידוי זה אחר תפלתו אחר שגומר שים שלום קודם שיפסיע שלש פסיעות ושליח ציבור אומרו בתוך ברכה אמצעית קודם שיאמר אלהינו ואלהי אבותינו מחול לעונותינו מתודה וידוי כסדר הזה ואחר כך אומר מחול לעונותינו ביום צום הכפורים
This is the manner in which both an individual and the chazan should recite the confessional prayers in the Evening, Morning, Musaf, and Afternoon Services. An individual recites this confession after the Shemoneh Esreh, after completing the blessing Sim Shalom before he steps back three steps. The chazan recites it in the middle of the intermediate blessing, before he says Eloheinu … l'avonoseinu, he recites this confession. Afterwards, he says: M'chol l'avonoseinu biyom tzom hakippurim….
בנעילה מתודה כסדר הזה
During Neilah, one should recite the confessional prayers as follows:
מה נאמר לפניך יושב מרום כו' כי עונותינו רבו מלמנות כו' מה אנו מה חיינו מה חסדנו מה צדקנו מה מעשינו מה נאמר לפניך יי' אלהינו הלא כל הגבורים כאין לפניך ואנשי השם כלא היו וחכמים כבלי מדע ונבונים כבלי השכל כי כל מעשינו תהו וימי חיינו הבל לפניך ככתוב2 ומותר האדם מן הבהמה אין כי הכל הבל
אבל אתה הבדלת אנוש מראש ותכירהו לעמוד לפניך כי מי יאמר לך מה תעשה ואם יצדק מה יתן לך ותתן לנו יי' אלהינו את יום הכפורים הזה קץ מחילה לכל חטאתינו למען נחדל מעושק ידינו ונשוב לעשות חוקי רצונך בלב שלם כדבר שנאמר3 דרשו יי' בהמצאו קראוהו בהיותו קרוב יעזוב רשע דרכו ואיש און מחשבותיו וישוב אל יי' וירחמהו ואל אלהינו כי ירבה לסלוח ואתה אלוה סליחות טוב ומטיב חנון ורחום ארך אפים ורב חסד מרבה להטיב רוצה בתשובתן של רשעים ואין אתה חפץ במיתתן ככתוב חי אני נאם יי' אם אחפוץ במות הרשע כי אם בשוב רשע מדרכו וחיה שובו שובו מדרכיכם הרעים ולמה תמותו בית ישראל השיבנו וקבלנו ומחול לנו וסלח כגודל חסדך יהיו לרצון אמרי פי והגיון לבי לפניך יי' כו' עושה שלום וכו'.
FOOTNOTES
• Sunday, 26 Cheshvan, 5777 · 27 November 2016
• "Today's Day"
• Wednesday, Cheshvan 26, 5704
Torah lessons: Chumash: Tol'dot, Revi'i with Rashi.
Tehillim: 119, 97 to end.
Tanya: To understand how (p. 593) ...stressing before G-d. (p. 595).
The true way is to know one's character, truly recognizing one's own deficiencies and one's good qualities. And when one knows his deficiencies - he should correct them with actual avoda, and not satisfy himself merely with bemoaning them.1
FOOTNOTES
1.See Tevet 23.
• Daily Thought:
Mixtures
In this world there is no beauty without ugliness, no joy without sorrow, no pleasure without pain. You cannot invent a thing that will provide benefit without threat of harm. Neither is there a human on this earth who does only good without fault.
From the time we ate from the Tree of Knowing Good and Evil, our world became a place of compounds and mixtures. And even before, this was in its plans.
Wherever you will find one form of good, you will find another sort of evil. Expel that evil, another will take its place. Rare it is, so rare, to find pure and simple goodness in a single being.
Therefore, do not reject any thing for the harm it may render, nor despise any man for the ugliness you find within him. Rather, use each thing towards the purpose G‑d for which conceived it, and learn from each man all the good he has to offer.
-------In this world there is no beauty without ugliness, no joy without sorrow, no pleasure without pain. You cannot invent a thing that will provide benefit without threat of harm. Neither is there a human on this earth who does only good without fault.
From the time we ate from the Tree of Knowing Good and Evil, our world became a place of compounds and mixtures. And even before, this was in its plans.
Wherever you will find one form of good, you will find another sort of evil. Expel that evil, another will take its place. Rare it is, so rare, to find pure and simple goodness in a single being.
Therefore, do not reject any thing for the harm it may render, nor despise any man for the ugliness you find within him. Rather, use each thing towards the purpose G‑d for which conceived it, and learn from each man all the good he has to offer.
No comments:
Post a Comment