Light Candles before sunset ––:––
Today in Jewish History:
• Spanish Expulsion Decree Rescinded (1967) The Spanish cabinet approved a bill which granted religious freedom to Spain's Jews as well as other religious minorities. Since 1492 it had been officially forbidden to practice Judaism in Spain -- though this law had not been enforced for many years before its official abolishment.
Link:
Daily Quote:
But when will I do something for my own self?[Genesis 30:30]
Daily Study:
Chitas and Rambam for today:
Chumash: Behaalotecha, 6th Portion Numbers 10:35-11:29 with Rashi
• English / Hebrew Linear Translation | Video Class• Numbers Chapter 10
35So it was, whenever the ark set out, Moses would say, Arise, O Lord, may Your enemies be scattered and may those who hate You flee from You. להוַיְהִ֛י בִּנְסֹ֥עַ הָֽאָרֹ֖ן וַיֹּ֣אמֶר משֶׁ֑ה קוּמָ֣ה | יְהֹוָ֗ה וְיָפֻ֨צוּ֙ אֹֽיְבֶ֔יךָ וְיָנֻ֥סוּ מְשַׂנְאֶ֖יךָ מִפָּנֶֽיךָ:
So it was, whenever the ark set out: He made marks for it [this passage], before it and after it, as if to indicate that this is not its proper place [in Scripture]. So why was it written here? To make a break between one punishment and the next… as it is stated in [chapter 16 of Talmud Shabbath , commencing with the words] “All the Sacred Scriptures.”
ויהי בנסע הארן: עשה לו סמניות מלפניו ומלאחריו, לומר שאין זה מקומו. ולמה נכתב כאן, כדי להפסיק בין פורענות לפורענות וכו' כדאיתא בכל כתבי הקדש (שבת קטז א):
Rise, O Lord: Because He had preceded them by a distance of three days travel, Moses says, Stop and wait for us do not move on any further. [I found this] in the Midrash Tanchuma, Vayyakhel.
קומה ה': לפי שהיה מקדים לפניהם מהלך שלשת ימים, היה משה אומר עמוד והמתן לנו ואל תתרחק יותר במדרש תנחומא בויקהל:
May Your enemies be scattered: Those [enemies] who are assembled [for battle]. - [from Sifrei]
ויפוצו אויביך: המכונסין:
Those who hate You flee: Those who pursue
וינסו משנאיך: אלו הרודפים:
Those who hate You: Those who hate Israel, for anyone who hates Israel hates the One Who spoke and the world came into being, as it says, “Those who hate you have raised their heads” (Ps. 83:3). Who are they? Those who“plot deviously against Your nation” (ibid. 4). - [from Sifrei]
משנאיך: אלו שונאי ישראל, שכל השונא את ישראל שונא את מי שאמר והיה העולם, שנאמר (תהלים פג, ג) ומשנאיך נשאו ראש, ומי הם, על עמך יערימו סוד:
36And when it came to rest he would say, Repose O Lord, among the myriads of thousands of Israel. לווּבְנֻחֹ֖ה יֹאמַ֑ר שׁוּבָ֣ה יְהֹוָ֔ה רִבֲב֖וֹת אַלְפֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל:
Repose, O Lord: Menachem renders [the word שׁוּבָה] as an expression of rest. Similarly,“In rest (בְשׁוּבָה) and tranquility you shall be saved” (Isa. 30:15).
שובה ה': מנחם תרגמו לשון מרגוע וכן (ישעיה ל, טו) בשובה ונחת תושעון:
The myriads of thousands of Israel: This teaches us that the Divine Presence does not rest on Israel if they number fewer than twenty-two thousand.
רבבות אלפי ישראל: מגיד שאין השכינה שורה בישראל פחותים משני אלפים ושתי רבבות:
Numbers Chapter 11
1The people were looking to complain, and it was evil in the ears of the Lord. The Lord heard and His anger flared, and a fire from the Lord burned among them, consuming the extremes of the camp. אוַיְהִ֤י הָעָם֙ כְּמִתְאֹ֣נְנִ֔ים רַ֖ע בְּאָזְנֵ֣י יְהֹוָ֑ה וַיִּשְׁמַ֤ע יְהֹוָה֙ וַיִּ֣חַר אַפּ֔וֹ וַתִּבְעַר־בָּם֙ אֵ֣שׁ יְהֹוָ֔ה וַתֹּ֖אכַל בִּקְצֵ֥ה הַמַּֽחֲנֶֽה:
The people were looking to complain: Heb. הָעָם. [The word] הָעָם, the people, is used only in reference to the wicked. Similarly it says,“What shall I do about this people (הָעָם) ?” (Exod. 17:4), and it says,“this evil people (הָעָם)” (Jer. 13:10). But when they are virtuous, they are called עַמִּי, My people, as it says,“Send forth My people (עַמִּי) ” (Exod. 8:16);“My people (עַמִּי), what have I done to you?” (Mic. 6: 3). - [Sifrei Beha’alothecha 1:42:1]
ויהי העם כמתאננים: אין העם אלא רשעים. וכן הוא אומר (שמות יז, ד) מה אעשה לעם הזה, ואומר (ירמיה יג, י) העם הרע הזה. וכשהם כשרים קרואים עמי, שנאמר (שמות ה, א) שלח את עמי, עמי מה עשיתי לך (מיכה ו ג):
were looking to complain: [The term] מִתְאוֹנְנִים denotes a pretext. They were seeking a pretext to turn away from the Omnipresent. Similarly, it says regarding Samson,“that he sought a pretext (תֹאֲנָה)” (Jud. 14:4)
כמתאננים: אין מתאוננים אלא לשון עלילה מבקשים עלילה האיך לפרוש מאחרי המקום וכן הוא אומר בשמשון (שופטים יד ד) כי תואנה הוא מבקש:
evil in the ears of the Lord: A pretext that was evil in God’s ears, for they intended that it should reach His ears and provoke Him (Sifrei Beha’alothecha 1:42:1). They said, Woe is to us! How weary we have become on this journey! For three days we have not rested from the fatigue of walking. — [Midrash Aggadah]
רע באזני ה': תואנה שהיא רעה באזני ה' שמתכוונים שתבא באזניו ויקניט. אמרו אוי לנו כמה לבטנו בדרך הזה שלשה ימים, שלא נחנו מענוי הדרך:
His anger flared: [He said,] I meant it for your own good-that you should be able to enter the Land immediately. — [Midrash Aggadah]
ויחר אפו: אני הייתי מתכוין לטובתכם שתכנסו לארץ מיד:
the extremes of the camp: Heb. בִּקְצֵה הַמַּחֲנֶה. Those untouchable because of their baseness-these were the mixed multitude (See Exod. 12:36). R. Simeon ben Menassia says, The most distinguished (קְצִינִים) among them and the prominent ones. — [Sifrei Beha’alothecha 1:42:1]
בקצה המחנה: במוקצין שבהם לשפלות, אלו ערב רב. רבי שמעון בן מנסיא אומר בקצינים שבהם ובגדולים:
2The people cried out to Moses; Moses prayed to the Lord, and the fire died down. בוַיִּצְעַ֥ק הָעָ֖ם אֶל־משֶׁ֑ה וַיִּתְפַּלֵּ֤ל משֶׁה֙ אֶל־יְהֹוָ֔ה וַתִּשְׁקַ֖ע הָאֵֽשׁ:
The people cried out to Moses: This can be compared to a mortal king who became angry with his son. That son went to his father’s close friend and said to him, Go and ask [forgiveness] on my behalf from Father. — [Sifrei Beha’alothecha 1:42:2]
ויצעק העם אל משה: משל למלך בשר ודם שכעס על בנו והלך הבן אצל אוהבו של אביו ואמר לו צא ובקש עלי מאבא:
and the fire died down: It sank in its place into the earth, for had it turned along one of the sides [of the camp], it would have gradually rolled along that entire side [and caused more destruction]. — [Sifrei Beha’alothecha 1:42:2]
ותשקע האש: שקעה במקומה בארץ שאילו חזרה לאחת הרוחות היתה מקפלת והולכת כל אותו הרוח:
3He named that place Tab'erah, for the fire of the Lord had burned among them there. גוַיִּקְרָ֛א שֵֽׁם־הַמָּק֥וֹם הַה֖וּא תַּבְעֵרָ֑ה כִּי־בָֽעֲרָ֥ה בָ֖ם אֵ֥שׁ יְהֹוָֽה:
4But the multitude among them began to have strong cravings. Then even the children of Israel once again began to cry, and they said, "Who will feed us meat? דוְהָֽאסַפְסֻף֙ אֲשֶׁ֣ר בְּקִרְבּ֔וֹ הִתְאַוּ֖וּ תַּֽאֲוָ֑ה וַיָּשֻׁ֣בוּ וַיִּבְכּ֗וּ גַּ֚ם בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל וַיֹּ֣אמְר֔וּ מִ֥י יַֽאֲכִלֵ֖נוּ בָּשָֽׂר:
But the multitude: Heb. וְהָאסַפְסֻף, lit., the gathering. These were the mixed multitude, which had attached themselves to Israel when they left Egypt (see Exod. 12:36). - [Sifrei Beha’alothecha 1:42:4, Midrash Aggadah]
והאספסף: אלו ערב רב שנאספו אליהם בצאתם ממצרים:
[The children of Israel] once again…: The children of Israel also wept again together with them. — [Midrash Aggadah]
וישבו: גם בני ישראל ויבכו עמהם:
Who will feed us meat?: Did they not have meat? Does it not say, “Also a great mixed multitude went up with them, and flocks and cattle” (Exod. 12:38)? You might argue that they had already eaten them. But when they were about to enter the Land, is it not written that, “the children of Reuben had much cattle” (Num. 32:1)? The answer is that they were seeking a pretext. — [Sifrei Beha’alothecha 1:42:4]
מי יאכלנו בשר: וכי לא היה להם בשר, והלא כבר נאמר (שמות יב, לח) וגם ערב רב עלה אתם וצאן ובקר וגו'. ואם תאמר אכלום, והלא בכניסתם לארץ נאמר (במדבר לב, א) ומקנה רב היה לבני ראובן וגו', אלא שמבקשים עלילה:
5We remember the fish that we ate in Egypt free of charge, the cucumbers, the watermelons, the leeks, the onions, and the garlic. הזָכַ֨רְנוּ֙ אֶת־הַדָּגָ֔ה אֲשֶׁר־נֹאכַ֥ל בְּמִצְרַ֖יִם חִנָּ֑ם אֵ֣ת הַקִּשֻּׁאִ֗ים וְאֵת֙ הָֽאֲבַטִּחִ֔ים וְאֶת־הֶֽחָצִ֥יר וְאֶת־הַבְּצָלִ֖ים וְאֶת־הַשּׁוּמִֽים:
which we ate in Egypt free of charge: If you say that the Egyptians gave them fish free of charge, does it not already say, “Straw shall not be given to you” (Exod. 5:18)? Now if straw was not given free of charge, was fish given to them free of charge? So what does “free of charge” mean? Free from [the burden of] precepts. — [Sifrei Beha’alothecha 1:42:5]
אשר נאכל במצרים חנם: אם תאמר שמצריים נותנים להם דגים חנם, והלא כבר נאמר (שמות ה, יח) ותבן לא ינתן לכם, אם תבן לא היו נותנין להם חנם, דגים היו נותנין להם חנם, ומהו אומר חנם, חנם מן המצות:
the cucumbers: R. Simeon says: Why did the manna change into everything except these? Because they are harmful for nursing mothers. We tell a [nursing] woman, “Do not eat any garlic or onion, for the baby’s sake. This can be compared to a king [who gave his son over to a teacher. He sat down and ordered him and said to him, ”See that he does not eat any harmful food and does not drink any harmful drink. Because of this, the son complained about his father, saying,“Not because he loves me, but because he does not want me to eat,”] as it is written in the Sifrei (Beha’alothecha 1:42:5).
את הקשאים: אמר ר' שמעון מפני מה המן משתנה לכל דבר חוץ מאלו, מפני שהן קשים למניקות, אומרים לאשה אל תאכלי שום ובצל מפני התינוק. משל למלך וכו', כדאיתא בספרי:
the cucumbers: Heb. הַקִּשֻׁאִים. In old French, cocombres.
הקשאים: הם קוקומברי"ש בלע"ז [מלפפונים]:
watermelons: Heb. אֲבַטִּחִים. In old French, bodekes.
אבטחים: בורק"ש [אבטיחים]:
leeks: Heb. הֶחָצִיר, leeks, [In old French], porels. Targum [Onkelos] renders, “the cucumbers etc.”
החציר: כרישין פוריל"ש [כרשים] ותרגומו ית בוציניא וכו':
6But now, our bodies are dried out, for there is nothing at all; we have nothing but manna to look at." ווְעַתָּ֛ה נַפְשֵׁ֥נוּ יְבֵשָׁ֖ה אֵ֣ין כֹּ֑ל בִּלְתִּ֖י אֶל־הַמָּ֥ן עֵינֵֽינוּ:
we have nothing but manna to look at: Manna in the morning, manna in the evening. — [Sifrei Beha’alothecha 1:42:5]
אל המן עינינו: מן בשחר מן בערב:
7Now the manna was like coriander seed, and its appearance was like the appearance of crystal. זוְהַמָּ֕ן כִּזְרַע־גַּ֖ד ה֑וּא וְעֵינ֖וֹ כְּעֵ֥ין הַבְּדֹֽלַח:
Now the manna was like coriander seed: The one who said this [verse] did not say that. The Israelites said, “We have nothing but manna to look at,” whereas the Holy One, blessed is He, inscribed in the Torah, “the manna was like coriander seed…” as if to say,“See, all you who inhabit the world, what my children are complaining about-the manna is excellent in so many ways!” - [Sifrei Beha’alothecha 1:42:1]
והמן כזרע גד: מי שאמר זה לא אמר זה, ישראל אומרים בלתי אל המן עינינו, והקב"ה הכתיב בתורה והמן כזרע גד וגו', כלומר ראו באי עולם על מה מתלוננים בני, והמן כך וכך הוא חשוב:
like coriander seed: Heb. כִּזְרַע גַּד הוּא, round like coriander, seed of coliandre [in French]. — [Yoma 75a]
כזרע גד: עגול כגידא זרע אליינדר"א [כוסבר]:
crystal: Heb. בְּדֹלַח, the name of a precious stone, [in French,] cristal.
הבדלח: שם אבן טובה קריסט"ל [בדולח]:
8The people walked about and gathered it. Then they ground it in a mill or crushed it in a mortar, cooked it in a pot and made it into cakes. It had a taste like the taste of oil cake. חשָׁ֩טוּ֩ הָעָ֨ם וְלָֽקְט֜וּ וְטָֽחֲנ֣וּ בָֽרֵחַ֗יִם א֤וֹ דָכוּ֙ בַּמְּדֹכָ֔ה וּבִשְּׁלוּ֙ בַּפָּר֔וּר וְעָשׂ֥וּ אֹת֖וֹ עֻג֑וֹת וְהָיָ֣ה טַעְמ֔וֹ כְּטַ֖עַם לְשַׁ֥ד הַשָּֽׁמֶן:
walked about: [The expression] שַׁיִט denotes nothing but taking a stroll; [in old French,] esbaneyr, [walking] without exertion.
שטו: אין שייט אלא לשון טיול אישבני"ר [טיול להנאה] בלא עמל:
ground it in a mill: [The manna] did not actually enter the mill, the pot, or the mortar, but its taste changed to [that of] ground, crushed, or cooked food. — [Sifrei Beha’alothecha 1:42:8]
וטחנו ברחים וגו': לא ירד בריחים ולא בקדירה ולא במדוכה אלא משתנה היה טעמו לנטחנין ולנדוכין ולמבושלין:
in a pot: Heb. בַּפָּרוּר, a pot.
בפרור: קדרה:
oil cakes: Heb. לְשֶׁד הַשָּׁמֶן, the moisture of oil. This is how Donash (Teshuvoth Donash p. 14) explains it. Similar to this is:“ My freshness (לְשַׁדִּי) was transformed as in the droughts of summer” (Ps. 32: 4), in which the“lamed” [of לְשַׁדִּי] is part of the root, [meaning]“My freshness (לְשַׁדִּי) was transformed as in the droughts of summer.” [First edition of Rashi reads: and he (Donash) compares to this… (See Yosef Hallel).] Our Sages (Sifrei Beha’alothecha 1:42:8), however, explained it as a term meaning“breasts” (שָׁדַיִם), but what have breasts to do with oil? It is impossible to say that לְשֶׁד הַשָּׁמֶן is related to the expression וַיִשְׁמַן יְשֻׁרוּן, “Jeshurun grew fat” (Deut. 32:15) [and thus, the meaning would be “the taste of a fat breast”], for if that were the case, the“mem” [in the word הַשָּׁמֶן] would be vowelized with a minor “kamatz” [known as “tzeireh”], and the accent would be at the end of the word, under the“mem,” [reading הַשָּׁמֶן]. Now, however, that the “mem” is vowelized with a minor “pathach” [known as “segol”] and the accent is under the “shin,” it means “oil.” The “shin” is vowelized with a major“kamatz” הַשָּׁמֶן and not with a minor“pathach” הַשֶּׁמֶן because it is the last word in a verse. Another interpretation: לְשַׁד is an acronym standing for לִישׁ שֶׁמֶן דְּבַשׁ, kneaded with oil and honey, like a dough kneaded with oil and coated with honey. The rendering of Onkelos who renders: דְּלִישׁ בְּמִשְׁחָא, kneaded with oil , which leans toward the interpretation offered by Donash, since dough kneaded with oil contains the moisture of oil.
לשד השמן: לחלוח של שמן, כך פירשו דונש. ודומה לו (תהלים לב, ד) נהפך לשדי בחרבוני קיץ. והלמ"ד יסוד, נהפך לחלוחי בחרבוני קיץ. ורבותינו פרשוהו לשון שדים, אך אין ענין שדים אצל שמן. ואי אפשר לומר לשד השמן לשון (דברים לב, טו) וישמן ישורון, שאם כן היה המ"ם נקוד קמ"ץ קטן וטעמו למטה תחת המ"ם, עכשיו שהמ"ם נקוד פת"ח קטן והטעם תחת השי"ן, לשון שמן הוא, והשי"ן הנקודה בקמץ גדול ואינה נקודה בפתח קטן מפני שהוא סוף פסוק. דבר אחר לשד לשון נוטריקון ליש שמן דבש, כעיסה הנלושה בשמן וקטופה בדבש. ותרגום של אונקלס דמתרגם דליש במשחא, נוטה לפתרונו של דונש, שהעיסה הנלושה בשמן לחלוחית שמן יש בה:
9When the dew descended on the camp at night, the manna would descend upon it. טוּבְרֶ֧דֶת הַטַּ֛ל עַל־הַמַּֽחֲנֶ֖ה לָ֑יְלָה יֵרֵ֥ד הַמָּ֖ן עָלָֽיו:
10Moses heard the people weeping with their families,each one at the entrance to his tent. The Lord became very angry, and Moses considered it evil. יוַיִּשְׁמַ֨ע משֶׁ֜ה אֶת־הָעָ֗ם בֹּכֶה֙ לְמִשְׁפְּחֹתָ֔יו אִ֖ישׁ לְפֶ֣תַח אָֽהֳל֑וֹ וַיִּֽחַר־אַ֤ף יְהֹוָה֙ מְאֹ֔ד וּבְעֵינֵ֥י משֶׁ֖ה רָֽע:
weeping with their families: Families gathered in groups weeping so as to publicize their grievance. Our Sages say that the meaning is:“concerning family matters,” that is, because intermarriage among family members was forbidden to them. — [Sifrei Beha’alothecha 1:42:10, Yoma 75a]
בכה למשפחותיו: משפחות משפחות נאספים ובוכים לפרסם תרעומתן בגלוי. ורבותינו אמרו למשפחותיו על עסקי משפחות, על עריות הנאסרות להם:
11Moses said to the Lord, "Why have You treated Your servant so badly? Why have I not found favor in Your eyes that You place the burden of this entire people upon me? יאוַיֹּ֨אמֶר משֶׁ֜ה אֶל־יְהֹוָ֗ה לָמָ֤ה הֲרֵעֹ֨תָ֙ לְעַבְדֶּ֔ךָ וְלָ֛מָּה לֹֽא־מָצָ֥תִי חסר א' חֵ֖ן בְּעֵינֶי֑ךָ לָשׂ֗וּם אֶת־מַשָּׂ֛א כָּל־הָעָ֥ם הַזֶּ֖ה עָלָֽי:
12Did I conceive this entire people? Did I give birth to them, that You say to me, 'Carry them in your bosom as the nurse carries the suckling,' to the Land You promised their forefathers? יבהֶאָֽנֹכִ֣י הָרִ֗יתִי אֵ֚ת כָּל־הָעָ֣ם הַזֶּ֔ה אִם־אָֽנֹכִ֖י יְלִדְתִּ֑יהוּ כִּֽי־תֹאמַ֨ר אֵלַ֜י שָׂאֵ֣הוּ בְחֵיקֶ֗ךָ כַּֽאֲשֶׁ֨ר יִשָּׂ֤א הָֽאֹמֵן֙ אֶת־הַיֹּנֵ֔ק עַ֚ל הָֽאֲדָמָ֔ה אֲשֶׁ֥ר נִשְׁבַּ֖עְתָּ לַֽאֲבֹתָֽיו:
that You say to me: Heb. כִּי תֹאמַר אֵלַי, that You say to me, ‘Carry them in your bosom.’ When did He tell him this? “Go, lead the people” (Exod. 32:34), and it says, “He commanded them concerning the children of Israel” (ibid. 6:13)-even if they stone you or insult you. — [Sifrei Beha’alothecha 1:42:10]
כי תאמר אלי: שאתה אומר אלי שאהו בחיקך. והיכן אמר לו כן, לך נחה את העם (שמות לב לד), ואומר (שמות ו יג) ויצום אל בני ישראל, על מנת שיהיו סוקלים אתכם ומחרפים אתכם:
to the Land You promised their forefathers: You tell me to carry them in my bosom. [This phrase is connected to that clause, not to “as the nurse carries the suckling,” which immediately precedes this phrase.]
על האדמה אשר נשבעת לאבותיו: אתה אומר לי לשאתם בחיקי:
13Where can I get meat to give all these people? For they are crying on me, saying, 'Give us meat to eat.' יגמֵאַ֤יִן לִי֙ בָּשָׂ֔ר לָתֵ֖ת לְכָל־הָעָ֣ם הַזֶּ֑ה כִּֽי־יִבְכּ֤וּ עָלַי֙ לֵאמֹ֔ר תְּנָה־לָּ֥נוּ בָשָׂ֖ר וְנֹאכֵֽלָה:
14Alone I cannot carry this entire people for it is too hard for me. ידלֹֽא־אוּכַ֤ל אָֽנֹכִי֙ לְבַדִּ֔י לָשֵׂ֖את אֶת־כָּל־הָעָ֣ם הַזֶּ֑ה כִּ֥י כָבֵ֖ד מִמֶּֽנִּי:
15If this is the way You treat me, please kill me if I have found favor in Your eyes, so that I not see my misfortune." טווְאִם־כָּ֣כָה | אַתְּ־עֹ֣שֶׂה לִּ֗י הָרְגֵ֤נִי נָא֙ הָרֹ֔ג אִם־מָצָ֥אתִי חֵ֖ן בְּעֵינֶי֑ךָ וְאַל־אֶרְאֶ֖ה בְּרָֽעָתִֽי:
If this is the way You treat me: Moses’ strength became weak like a woman’s when God showed him the punishment He was going to bring upon them. Because of this, he said to Him, “Kill me first….” - [Sifrei Beha’alothecha 1:42:14]
ואם ככה את עשה לי: תשש כחו של משה כנקבה כשהראוהו הקב"ה הפורענות שהוא עתיד להביא עליהם על זאת. אמר לפניו, אם כן הרגני תחלה:
so that I not see my misfortune: Scripture should have written, “their misfortune,” [or “Your misfortune,” according to Divrei David] but it euphemizes. This is one of the scribal emendations in the Torah, [such as writers make] for the purpose of modifying and adjusting the text. — [Midrash Tanchuma Beshallach 16; Mechilta Beshallach, parashah 6]
ואל אראה ברעתי: ברעתם היה לו לכתוב, אלא שכינה הכתוב. וזה אחד מתקוני סופרים בתורה לכינוי ולתקון הלשון:
16Then the Lord said to Moses, "Assemble for Me seventy men of the elders of Israel, whom you know to be the people's elders and officers, and you shall take them to the Tent of Meeting, and they shall stand there with You. טזוַיֹּ֨אמֶר יְהֹוָ֜ה אֶל־משֶׁ֗ה אֶסְפָה־לִּ֞י שִׁבְעִ֣ים אִישׁ֘ מִזִּקְנֵ֣י יִשְׂרָאֵל֒ אֲשֶׁ֣ר יָדַ֔עְתָּ כִּי־הֵ֛ם זִקְנֵ֥י הָעָ֖ם וְשֹֽׁטְרָ֑יו וְלָֽקַחְתָּ֤ אֹתָם֙ אֶל־אֹ֣הֶל מוֹעֵ֔ד וְהִתְיַצְּב֥וּ שָׁ֖ם עִמָּֽךְ:
Assemble for Me: This is a response to your complaint, that you said, “Alone I cannot….” Where were the first group of elders? Had they not sat with them [with Moses and Aaron] even in Egypt, as it says, “Go and gather the elders of Israel” (Exod. 3:16) ? But they died in the fire at Tab’erah (verses 1-3). They deserved this already at Sinai, as it is written, “They perceived God” (Exod. 24:11), behaving irrevently, like someone munching his bread while speaking to the king, and this is the meaning of “they ate and drank” (ibid.). However, God did not want to give cause for mourning at the giving of the Torah, so he punished them here. — [Midrash Tanchuma Beha’alothecha 16]
אספה לי: הרי תשובה לתלונתך שאמרת לא אוכל אנכי לבדי. והזקנים הראשונים היכן היו, והלא אף במצרים ישבו עמהם, שנאמר (שמות ג, טז) לך ואספת את זקני ישראל, אלא באש תבערה מתו. וראוים היו לכך מסיני, דכתיב (שמות כד) ויחזו את הא-להים, שנהגו קלות ראש, כנושך פתו ומדבר בפני המלך. וזהו (שם) ויאכלו וישתו, ולא רצה הקב"ה ליתן אבלות במתן תורה ופרע להם כאן:
whom you know to be…: Those whom you know, that they were appointed as officers over them in Egypt [to oversee] the rigorous labor, and they had mercy on them, and were beaten on their account, as it says, “the officers of the children of Israel were beaten” (Exod. 5:14). Now they shall be chosen in their greatness, just as they had suffered in their [Israel’s] distress. — [Sifrei Beha’alothecha 1:42: 16]
אשר ידעת כי הם וגו': אותם שאתה מכיר שנתמנו עליהם שוטרים במצרים בעבודת פרך והיו מרחמים עליהם ומוכים על ידם, שנאמר (שמות ה, יד) ויכו שוטרי בני ישראל, עתה יתמנו בגדולתן כדרך שנצטערו בצרתן:
and you shall take them: Take them with words: “How fortunate you are that you have been appointed leaders over the children of the Omnipresent!” - [Sifrei Beha’alothecha 1:42:16]
ולקחת אותם: קחם בדברים, אשריכם שנתמניתם פרנסים על בניו של מקום:
and they shall stand there with you: so that the Israelites should see and treat them with esteem and honor, saying,"How beloved are these who have entered with Moses to hear the speech from the mouth of the Holy One, blessed is He. — [Sifrei Beha’alothecha 1:42:16]
והתיצבו שם עמך: כדי שיראו ישראל וינהגו בהם גדולה וכבוד ויאמרו חביבין אלה שנכנסו עם משה לשמוע דבור מפי הקב"ה:
17I will come down and speak with you there, and I will increase the spirit that is upon you and bestow it upon them. Then they will bear the burden of the people with you so that you need not bear it alone. יזוְיָֽרַדְתִּ֗י וְדִבַּרְתִּ֣י עִמְּךָ֘ שָׁם֒ וְאָֽצַלְתִּ֗י מִן־הָר֛וּחַ אֲשֶׁ֥ר עָלֶ֖יךָ וְשַׂמְתִּ֣י עֲלֵיהֶ֑ם וְנָֽשְׂא֤וּ אִתְּךָ֙ בְּמַשָּׂ֣א הָעָ֔ם וְלֹֽא־תִשָּׂ֥א אַתָּ֖ה לְבַדֶּֽךָ:
I will come down: This is one of the ten descents [of the Shechinah] recorded in the Torah. — [Sifrei Beha’alothecha 1:42:17]
וירדתי: זו אחת מעשר ירידות הכתובות בתורה:
and speak with you: But not with them. - [Sifrei Beha’alothecha 1:42:17]
ודברתי עמך: ולא עמהם:
and I will increase: Heb. וְאָצַלְתִּי, as the Targum renders it: וַאִרַבֵּי, and I will increase, as in“But against the nobles of (אֲצִילֵי) the children of Israel” (Exod. 24:11).
ואצלתי: כתרגומו וארבי, כמו (שמות כד, יא) ואל אצילי בני ישראל:
and bestow it upon them: What did Moses resemble at that time? A candle placed upon a candelabrum; everyone lights from it, yet its brightness is not diminished. — [Sifrei Beha’alothecha 1:42:17, Midrash Tanchuma Beha’alothecha 12]
ושמתי עליהם: למה משה דומה באותה שעה, לנר שמונח על גבי מנורה והכל מדליקין הימנו, ואין אורו חסר כלום:
Then they will bear… with you: Stipulate with them that they take upon themselves the burden of My children, who are troublesome and recalcitrant. — [Sifrei Beha’alothecha 1:42:16]
ונשאו אתך: התנה עמהם על מנת שיקבלו עליהם טורח בני, שהם טרחנים וסרבנים:
so that you need not bear it alone: This is an answer to what you said,“Alone I cannot carry…” (verse 14). - [See Sifrei Beha’alothecha 1:42:17]
ולא תשא אתה לבדך: הרי תשובה למה שאמרת לא אוכל אנכי לבדי:
18And to the people, you shall say, 'Prepare yourselves for tomorrow and you shall eat meat, because you have cried in the ears of the Lord saying, "Who will feed us meat, for we had it better in Egypt." [Therefore,] the Lord will give you meat, and you shall eat. יחוְאֶל־הָעָ֨ם תֹּאמַ֜ר הִתְקַדְּשׁ֣וּ לְמָחָר֘ וַֽאֲכַלְתֶּ֣ם בָּשָׂר֒ כִּ֡י בְּכִיתֶם֩ בְּאָזְנֵ֨י יְהֹוָ֜ה לֵאמֹ֗ר מִ֤י יַֽאֲכִלֵ֨נוּ֙ בָּשָׂ֔ר כִּי־ט֥וֹב לָ֖נוּ בְּמִצְרָ֑יִם וְנָתַ֨ן יְהֹוָ֧ה לָכֶ֛ם בָּשָׂ֖ר וַֽאֲכַלְתֶּֽם:
Prepare yourselves: Heb. הִתְקַדְּשׁוּ, prepare yourselves for punishment. Similarly, it says, “and prepare them for the day of slaughter” (Jer. 12:3). - [Sifrei Beha’alothecha 1:42:18]
התקדשו: הזמינו עצמכם לפורענות, וכן הוא אומר (ירמיה יב, ג) והקדישם ליום הרגה:
19You shall eat it not one day, not two days, not five days, not ten days, and not twenty days. יטלֹ֣א י֥וֹם אֶחָ֛ד תֹּֽאכְל֖וּן וְלֹ֣א יוֹמָ֑יִם וְלֹ֣א | חֲמִשָּׁ֣ה יָמִ֗ים וְלֹא֙ עֲשָׂרָ֣ה יָמִ֔ים וְלֹ֖א עֶשְׂרִ֥ים יֽוֹם:
20But even for a full month until it comes out your nose and nauseates you. Because you have despised the Lord Who is among you, and you cried before Him, saying, "Why did we ever leave Egypt?"'" כעַ֣ד | חֹ֣דֶשׁ יָמִ֗ים עַ֤ד אֲשֶׁר־יֵצֵא֙ מֵֽאַפְּכֶ֔ם וְהָיָ֥ה לָכֶ֖ם לְזָרָ֑א יַ֗עַן כִּֽי־מְאַסְתֶּ֤ם אֶת־יְהֹוָה֙ אֲשֶׁ֣ר בְּקִרְבְּכֶ֔ם וַתִּבְכּ֤וּ לְפָנָיו֙ לֵאמֹ֔ר לָ֥מָּה זֶּ֖ה יָצָ֥אנוּ מִמִּצְרָֽיִם:
But even for a full month: This [concerned] the [comparatively] virtuous ones, who languish on their beds and later their soul departs. But concerning the wicked ones it says, “the meat was still between their teeth [… when the anger of the Lord flared…]” (verse 33). This is how it is taught in the Sifrei (Beha’alothecha 1:42:20), but in the Mechilta (Beshallach, Vayassa 3:13) the opposite is taught: the wicked ate and suffered [as a result] for thirty days, whereas [concerning] the virtuous-“the meat was still between their teeth” [thus, they did not suffer prolonged agony].
עד חדש ימים: זו בכשרים שמתמצין על מטותיהן ואחר כך נשמתן יוצאה, וברשעים הוא אומר הבשר עודנו בין שניהם, כך היא שנויה בספרי, אבל במכילתא שנויה חילוף הרשעים אוכלין ומצטערין שלושים יום והכשרים הבשר עודנו בין שניהם:
until it comes out of your nose: As Targum renders: “You will be sickened by it”; it will seem to you as if you gorged on it until it is discharged by way of the nose.
עד אשר יצא מאפכם: כתרגומו דתקוצון ביה, יהא דומה לכם כאילו אכלתם ממנו יותר מדאי עד שיוצא ונגעל לחוץ דרך האף:
and nauseates you: Heb. וְהָיָה לָכֶם לְזָרָא You will cast it away from you more readily than you welcomed it [Sifrei Beha’alothecha 1:42:20]. In the words of R. Moshe Hadarshan (the preacher) I noted that there is a language in which a sword is called זָרָא, [meaning that this meat will be the cause of their death].
והיה לכם לזרא: שתהיו מרחקין אותו יותר ממה שקרבתם. ובדברי רבי משה הדרשן ראיתי שיש לשון שקורין לחרב זרא:
the Lord Who is among you: Had I not established My Presence among you, you would not have had the arrogance to engage in all these matters. — [Sifrei Beha’alothecha 1:42:20]
את ה' אשר בקרבכם: אם לא שנטעתי שכינתי ביניכם, לא גבה לבבכם ליכנס לכל הדברים הללו:
21Moses said, "Six hundred thousand people on foot are the people in whose midst I am, and You say, 'I will give them meat, and they will eat it for a full month'? כאוַיֹּ֘אמֶר֘ משֶׁה֒ שֵׁשׁ־מֵא֥וֹת אֶ֨לֶף֙ רַגְלִ֔י הָעָ֕ם אֲשֶׁ֥ר אָֽנֹכִ֖י בְּקִרְבּ֑וֹ וְאַתָּ֣ה אָמַ֗רְתָּ בָּשָׂר֙ אֶתֵּ֣ן לָהֶ֔ם וְאָֽכְל֖וּ חֹ֥דֶשׁ יָמִֽים:
Six hundred thousand people on foot: He was not concerned with mentioning the additional three thousand (above 1:46). R. Moshe Hadarshan, however, explains that only those [six hundred thousand] who left Egypt wept.
שש מאות אלף רגלי: לא חש למנות את הפרט שלשת אלפים היתרים. ור' משה הדרשן פירש שלא בכו אלא אותן שיצאו ממצרים:
22If sheep and cattle were slaughtered for them, would it suffice for them? If all the fish of the sea were gathered for them, would it suffice for them?" כבהֲצֹ֧אן וּבָקָ֛ר יִשָּׁחֵ֥ט לָהֶ֖ם וּמָצָ֣א לָהֶ֑ם אִ֣ם אֶת־כָּל־דְּגֵ֥י הַיָּ֛ם יֵֽאָסֵ֥ף לָהֶ֖ם וּמָצָ֥א לָהֶֽם:
If sheep and cattle were slaughtered: This is one of the four cases in which R. Akiva expounded, and R. Simeon expounded differently. R. Akiva says,“Six hundred thousand people on foot, and You have said that I will give them meat, and they will eat it for a full month?” The entire verse is expounded literally. The clause, וּמָצָא לָהֶם means, “Would it suffice for them?” This is similar to [the clause,]“and he has sufficient means (וּמָצָא) for redeeming it” (Lev. 25:26). Which [case] is worse? This one, or [when Moses said] “Listen now, you rebels” (20:10)? [Obviously, this one.] However, since [in this case] he [Moses] did not say it in public, Scripture spares him, and refrains from punishing him. But that of Meribah was in public, so Scripture does not spare him. R. Simeon says, God forbid! This never entered the mind of that righteous man. Would the one about whom it says, “he is trusted throughout My house” (12:7) suggest that the Omnipresent cannot provide for us sufficiently? Rather, this is what he meant: “Six hundred thousand… on foot… and You say, 'I will give them meat for a full month’? Then You will kill such a great nation? Will sheep and cattle be slaughtered for them so that they should then be killed, and this meal will satisfy for them forever [i.e., it will be their last]? Is this a credit for you? Do we tell a donkey, 'Eat this measure of barley, and then we will cut off your head’?” God answered him, “If I do not give them, they will say that My power is limited. Would the fact that God’s power appears limited to them please you? Let them and a hundred like them perish, as long as My power is not limited before them for even one moment! ”- [Tosefta Sotah 6:4]
הצאן ובקר ישחט: זה אחד מארבעה דברים שהיה רבי עקיבא דורש ואין רבי שמעון דורש כמותו. רבי עקיבא אומר שש מאות אלף רגלי, ואתה אמרת בשר אתן להם ואכלו חדש ימים, הצאן ובקר וגו', הכל כמשמעו, מי יספיק להם, כענין שנאמר (ויקרא כה, כו) ומצא כדי גאולתו. ואיזו קשה, זו או (במדבר כ, י) שמעו נא המורים, אלא לפי שלא אמר ברבים חיסך לו הכתוב ולא נפרע ממנו, וזו של מריבה היתה בגלוי, לפיכך לא חיסך לו הכתוב. רבי שמעון אומר חס ושלום לא עלתה על דעתו של אותו צדיק כך, מי שכתוב בו (במדבר יב, ז) בכל ביתי נאמן הוא, יאמר אין המקום מספיק לנו, אלא כך אמר שש מאות אלף רגלי וגו' ואתה אמרת בשר אתן לחדש ימים, ואחר כך תהרוג אומה גדולה כזו, הצאן ובקר ישחט להם כדי שיהרגו, ותהא אכילה זו מספקתן עד עולם, וכי שבחך הוא זה, אומרים לו לחמור טול כור שעורים ונחתוך ראשך. השיבו הקב"ה ואם לא אתן יאמרו שקצרה ידי, הטוב בעינך שיד ה' תקצר בעיניהם, יאבדו הם ומאה כיוצא בהם ואל תהי ידי קצרה לפניהם אפילו שעה אחת:
23Then the Lord said to Moses, "Is My power limited? Now you will see if My word comes true for you or not!" כגוַיֹּ֤אמֶר יְהֹוָה֙ אֶל־משֶׁ֔ה הֲיַ֥ד יְהֹוָ֖ה תִּקְצָ֑ר עַתָּ֥ה תִרְאֶ֛ה הֲיִקְרְךָ֥ דְבָרִ֖י אִם־לֹֽא:
Now you will see if my word comes true for you or not: Rabban Gamliel, the son of R. Judah the prince, says: [Moses said,] It is impossible to settle their argument. Since they seek only a pretext, you cannot satisfy them, and in the end, they will find fault with you. If you give them beef they will say, “We asked for mutton.” And if you give them mutton, they will say, “We asked for beef,” [or,] “ We asked for venison or fowl,” [or,] “We asked for fish and locusts.” He [God] replied to him, “If so, they will claim that My power is limited.” He [Moses] said to him, “I will go and appease them.” He said to him, “Now you will see if My word comes true for you”-that they will not listen to you. Moses went to appease them. He said to them, “Is there a limit to God’s power? Behold, He struck the rock and water flowed; surely, He can provide bread!” (Ps. 78:20) They said, This is [an attempt at] compromise-He Has no power to fulfill our wishes. This is the meaning of, “Moses went out and told the people.” Since they did not listen to him, “he assembled seventy men…” - [Tosefta Sotah 6:4 and Sifrei Beha’alothecha 1:42:21]
עתה תראה היקרך דברי: רבן גמליאל בנו של רבי יהודה הנשיא אומר אי אפשר לעמוד על התפל, מאחר שאינן מבקשים אלא עלילה לא תספיק להם, סופן לדון אחריך, אם אתה נותן להם בשר בהמה גסה, יאמרו דקה בקשנו, ואם אתה נותן להם דקה, יאמרו גסה בקשנו, חיה ועוף בקשנו, דגים וחגבים בקשנו, אמר לו אם כן יאמרו שקצרה ידי. אמר לפניו הריני הולך ומפייסן. אמר לו עתה תראה היקרך דברי, שלא ישמעו לך. הלך משה לפייסן אמר להם היד ה' תקצר, (תהלים עח, כ) הן הכה צור ויזובו מים וגו' הגם לחם יוכל תת, אמרו פשרה היא זו, אין בו כח למלאות שאלתנו. וזהו שנאמר ויצא משה וידבר אל העם, כיון שלא שמעו לו ויאסף שבעים איש וגו':
24Moses went out and told the people what the Lord had said, and he assembled seventy men of the elders of the people, and stood them around the Tent. כדוַיֵּצֵ֣א משֶׁ֗ה וַיְדַבֵּר֙ אֶל־הָעָ֔ם אֵ֖ת דִּבְרֵ֣י יְהֹוָ֑ה וַיֶּֽאֱסֹ֞ף שִׁבְעִ֥ים אִישׁ֙ מִזִּקְנֵ֣י הָעָ֔ם וַיַּֽעֲמֵ֥ד אֹתָ֖ם סְבִיבֹ֥ת הָאֹֽהֶל:
25The Lord descended in a cloud and spoke to him, and He increased some of the spirit that was on him and bestowed it on the seventy elders. And when the spirit rested upon them, they prophesied, but they did not continue. כהוַיֵּ֨רֶד יְהֹוָ֣ה | בֶּֽעָנָן֘ וַיְדַבֵּ֣ר אֵלָיו֒ וַיָּ֗אצֶל מִן־הָר֨וּחַ֙ אֲשֶׁ֣ר עָלָ֔יו וַיִּתֵּ֕ן עַל־שִׁבְעִ֥ים אִ֖ישׁ הַזְּקֵנִ֑ים וַיְהִ֗י כְּנ֤וֹחַ עֲלֵיהֶם֙ הָר֔וּחַ וַיִּֽתְנַבְּא֖וּ וְלֹ֥א יָסָֽפוּ:
but they did not continue: They prophesied on that day only-Thus it is stated in Sifrei (Beha’alothecha 1:42:21). The Targum renders “and they did not cease” [meaning] that their prophetic powers remained.
ולא יספו: לא נתנבאו אלא אותו היום לבדו, כך מפורש בספרי, ואונקלוס תרגם ולא פסקין, שלא פסקה נבואה מהם:
26Now two men remained in the camp; the name of one was Eldad and the name of the second was Medad, and the spirit rested upon them. They were among those written, but they did not go out to the tent, but prophesied in the camp. כווַיִּשָּֽׁאֲר֣וּ שְׁנֵֽי־אֲנָשִׁ֣ים | בַּמַּֽחֲנֶ֡ה שֵׁ֣ם הָֽאֶחָ֣ד | אֶלְדָּ֡ד וְשֵׁם֩ הַשֵּׁנִ֨י מֵידָ֜ד וַתָּ֧נַח עֲלֵהֶ֣ם הָר֗וּחַ וְהֵ֨מָּה֙ בַּכְּתֻבִ֔ים וְלֹ֥א יָֽצְא֖וּ הָאֹ֑הֱלָה וַיִּתְנַבְּא֖וּ בַּמַּֽחֲנֶֽה:
Now two men remained: From the ones who were chosen. They said, “We are unworthy of this greatness.” - [Sifrei Beha’alothecha 1:42:21]
וישארו שני אנשים: מאותן שנבחרו. אמרו אין אנו כדאין לגדולה זו:
They were among those written: Among those chosen for the Sanhedrin. All of them were written down, mentioned specifically by name, but [the number was chosen] by lot, because the number [of elders] for twelve tribes came to six for each tribe, except for two tribes who would receive only five each. Moses said, “No tribe will listen to me to deduct one elder from its tribe.” What did he do? He took seventy-two slips and wrote on seventy [of them, the word] ‘elder’ and two of them he left blank. He then chose six men from each tribe, totaling seventy-two. He said to them, “Draw your slips from the urn. Whoever picked [one inscribed with] ‘elder’ was [already] sanctified. Whoever picked a blank slip, he said to him,”The Omnipresent does not want you." - [Sifrei Beha’alothecha 1:42:21, Sanh. 17a]
והמה בכתבים: במבוררים שבהם לסנהדרין, ונכתבו כולם נקובים בשמות, וע"י גורל, לפי שהחשבון עולה לי"ב שבטים, ששה ששה לכל שבט ושבט חוץ משני שבטים שאין מגיע אליהם אלא חמשה חמשה. אמר משה, אין שבט שומע לי לפחות משבטו זקן אחד. מה עשה, נטל שבעים ושנים פתקין וכתב על שבעים זקן, ועל שנים חלק וברר מכל שבט ושבט ששה, והיו שבעים ושנים. אמר להם טלו פתקיכם מתוך קלפי, מי שעלה בידו זקן, נתקדש, ומי שעלה בידו חלק אמר לו המקום לא חפץ בך:
27The lad ran and told Moses, saying, "Eldad and Medad are prophesying in the camp!" כזוַיָּ֣רָץ הַנַּ֔עַר וַיַּגֵּ֥ד לְמשֶׁ֖ה וַיֹּאמַ֑ר אֶלְדָּ֣ד וּמֵידָ֔ד מִתְנַבְּאִ֖ים בַּמַּֽחֲנֶֽה:
The lad ran: Some say this was Moses’ son, Gershom. — [Tanchuma Beha’alothecha 12]
וירץ הנער: יש אומרים גרשום בן משה היה:
28Joshua the son of Nun, Moses' servant from his youth, answered and said, Moses, my master, imprison them!" כחוַיַּ֜עַן יְהוֹשֻׁ֣עַ בִּן־נ֗וּן מְשָׁרֵ֥ת משֶׁ֛ה מִבְּחֻרָ֖יו וַיֹּאמַ֑ר אֲדֹנִ֥י משֶׁ֖ה כְּלָאֵֽם:
imprison them: Heb. כְּלָאֵם. Impose upon them communal responsibilities and they will be finished (כָּלִים) [as prophets] by themselves (Sanh. 17a). Another interpretation: Imprison them (בֵּית הַכֶּלֶא) (Sifrei Beha’alothecha 1:42:21, Targum Onkelos), for they were prophesying that Moses would die and Joshua would take them into the Land of Israel. — [Sifrei Beha’alothecha 1:42:21, Sanh. 17a]
כלאם: הטל עליהם צרכי צבור והם כלים מאליהם. דבר אחר תנם אל בית הכלא, לפי שהיו מתנבאים משה מת ויהושע מכניס את ישראל לארץ:
29Moses said to him, "Are you zealous for my sake? If only all the Lord's people were prophets, that the Lord would bestow His spirit upon them!" כטוַיֹּ֤אמֶר לוֹ֙ משֶׁ֔ה הַֽמְקַנֵּ֥א אַתָּ֖ה לִ֑י וּמִ֨י יִתֵּ֜ן כָּל־עַ֤ם יְהֹוָה֙ נְבִיאִ֔ים כִּֽי־יִתֵּ֧ן יְהֹוָ֛ה אֶת־רוּח֖וֹ עֲלֵיהֶֽם:
Are you zealous for my sake?: Are you a zealous for me? Are you being zealous for what I should be zealous? The word לִי means בִּשְׁבִילִי,“for my sake.” The term קִנְאָה is used to denote a person who takes a matter to heart, whether to avenge or to help; in old French, enportement; holding the bulk of the burden.
המקנא אתה לי: הקנאי אתה לי הקנאתי אתה מקנא:
Daily Tehillim: Chapters 88 - 89
• Hebrew text
• English text• Chapter 88
• Lessons in Tanya• English Text
• Hebrew text
• English text• Chapter 88
The psalmist weeps and laments bitterly over the maladies and suffering Israel endures in exile, which he describes in detail.
1. A song, a psalm by the sons of Korach, for the Conductor, upon the machalat le'anot; 1 a maskil2 for Heiman the Ezrachite.
2. O Lord, God of my deliverance, by day I cried out [to You], by night I [offer my prayer] before You.
3. Let my prayer come before You; turn Your ear to my supplication.
4. For my soul is sated with affliction, and my life has reached the grave.
5. I was reckoned with those who go down to the pit, I was like a man without strength.
6. [I am regarded] among the dead who are free, like corpses lying in the grave, of whom You are not yet mindful, who are yet cut off by Your hand.
7. You have put me into the lowest pit, into the darkest places, into the depths.
8. Your wrath has weighed heavily upon me, and all the waves [of Your fury] have constantly afflicted me.
9. You have estranged my friends from me, You have made me abhorrent to them; I am imprisoned and unable to leave.
10. My eye is afflicted because of distress; I call to You, O Lord, every day; I have stretched out my hands [in prayer] to You.
11. Do You perform wonders for the deceased? Do the dead stand to offer You praise? Selah.
12. Is Your kindness recounted in the grave, your faithfulness in the place of perdition?
13. Are Your wondrous deeds known in the darkness [of the grave], or Your righteousness in the land of oblivion?
14. But, I, to You, O Lord, I cry; each morning my prayer comes before You.
15. Why, O Lord, do You forsake my soul? Why do You conceal Your countenance from Me?
16. From my youth I have been afflicted and approaching death, yet I have borne the fear of You which is firmly established within me.
17. Your furies have passed over me; Your terrors have cut me down.
18. They have engulfed me like water all day long, they all together surrounded me.
19. You have estranged from me beloved and friend; I have been rejected by my intimates.
FOOTNOTES
1.A musical instrument(Metzudot).
2.A psalm intended to enlighten and impart knowledge(Metzudot).
Chapter 89
This psalm speaks of the kingship of the House of David, the psalmist lamenting its fall from power for many years, and God's abandonment and spurning of us.
1. A maskil1 by Eitan the Ezrachite.
2. I will sing of the Lord's kindness forever; to all generations I will make known Your faithfulness with my mouth.
3. For I have said, "The world is built with kindness; there in the heavens You establish Your faithfulness.”
4. I have made a covenant with My chosen one; I have sworn to David, My servant:
5. "I will establish Your descendants forever; I will build your throne for all generations," Selah.
6. Then the heavens will extol Your wonders, O Lord; Your faithfulness, too, in the congregation of the holy ones.
7. Indeed, who in heaven can be compared to the Lord, who among the supernal beings can be likened to the Lord!
8. The Almighty is revered in the great assembly of the holy ones, awe-inspiring to all who surround Him.
9. O Lord, God of Hosts, who is mighty like You, O God! Your faithfulness surrounds You.
10. You rule the vastness of the sea; when its waves surge, You still them.
11. You crushed Rahav (Egypt) like a corpse; with Your powerful arm You scattered Your enemies.
12. Yours are the heavens, the earth is also Yours; the world and all therein-You established them.
13. The north and the south-You created them; Tabor and Hermon sing of [the greatness] of Your Name.
14. Yours is the arm which has the might; strengthen Your hand, raise high Your right hand.
15. Righteousness and justice are the foundation of Your throne; kindness and truth go before Your countenance.
16. Fortunate is the people who know the sound of the shofar; Lord, they walk in the light of Your countenance.
17. They rejoice in Your Name all day, and they are exalted through Your righteousness.
18. Indeed, You are the splendor of their might, and in Your goodwill our glory is exalted.
19. For our protectors turn to the Lord, and our king to the Holy One of Israel.
20. Then You spoke in a vision to Your pious ones and said: "I have granted aid to [David] the mighty one; I have exalted the one chosen from among the people.
21. I have found David, My servant; I have anointed him with My holy oil.
22. It is he whom My hand shall be prepared [to assist]; My arm, too, shall strengthen him.
23. The enemy shall not prevail over him, nor shall the iniquitous person afflict him.
24. And I will crush his adversaries before him, and will strike down those who hate him.
25. Indeed, My faithfulness and My kindness shall be with him, and through My Name his glory shall be exalted.
26. I will set his hand upon the sea, his right hand upon the rivers.
27. He will call out to Me, 'You are my Father, my God, the strength of my deliverance.’
28. I will also make him [My] firstborn, supreme over the kings of the earth.
29. I will maintain My kindness for him forever; My covenant shall remain true to him.
30. And I will bestow [kingship] upon his seed forever, and his throne will endure as long as the heavens last.
31. If his children forsake My Torah and do not walk in My ordinances;
32. if they profane My statutes and do not observe My commandments,
33. then I will punish their transgression with the rod and their misdeeds with plagues.
34. Yet I shall not take away My kindness from him, nor betray My faithfulness.
35. I will not abrogate My covenant, nor change that which has issued from My lips.
36. One thing I have sworn by My holiness-I will not cause disappointment to David.
37. His seed will endure forever and his throne will be [resplendent] as the sun before Me.
38. Like the moon, it shall be established forever; [the moon] is a faithful witness in the sky for all time.”
39. Yet You have forsaken and abhorred; You became enraged at Your anointed.
40. You annulled the covenant with Your servant; You have profaned his crown [by casting it] to the ground.
41. You shattered all his fences; You turned all his strongholds into ruin.
42. All wayfarers despoiled him; he has become a disgrace to his neighbors.
43. You have uplifted the right hand of his adversaries; You have made all his enemies rejoice.
44. You also turned back the blade of his sword, and did not sustain him in battle.
45. You put an end to his splendor, and toppled his throne to the ground.
46. You have cut short the days of his youth; You have enclothed him with long-lasting shame.
47. How long, O Lord, will You conceal Yourself-forever? [How long] will Your fury blaze like fire?
48. O remember how short is my life span! Why have You created all children of man for naught?
49. What man can live and not see death, can save his soul forever from the grave?
50. Where are Your former deeds of kindness, my Lord, which You swore to David in Your faithfulness?
51. Remember, my Lord, the disgrace of Your servants, that I bear in my bosom from all the many nations;
52. that Your enemies have disgraced, O Lord, that they have disgraced the footsteps of Your anointed.
53. Blessed is the Lord forever, Amen and Amen.
FOOTNOTES
1.A psalm intended to enlighten and impart knowledge(Metzudot).
Tanya: Shaar Hayichud Vehaemunah, middle of Chapter 6• Lessons in Tanya• English Text
• Hebrew Text
• Audio Class: Listen | Download
• Video Class• Today's Tanya Lesson
• Audio Class: Listen | Download
• Video Class• Today's Tanya Lesson
• Friday, Sivan 18, 5776 · June 24, 2016
• Shaar Hayichud Vehaemunah, middle of Chapter 6
• והנה מהתכללות המדות זו בזו, נראה לעין דאיהו וגרמוהי חד, שהן מדותיו
Rambam:
• Sefer Hamitzvos:• English Text | Hebrew Text |
Audio: Listen | Download | Video Class• Friday, Sivan 18, 5776 · June 24, 2016
From the mutual inclusion of the attributes, their opposite natures notwithstanding, it is evident that “He and His causations” — i.e., His attributes — “are One,”
כי מאחר שהן ביחוד גמור עמו, לכן הן מתייחדות זו בזו וכלולות זו מזו
for since they are in complete unity with Him, they therefore unite with each other and are comprised of each other.
כמאמר אליהו: ואנת הוא דקשיר לון ומייחד לון וכו׳ ובר מינך לית יחודא בעילאי כו׳
As Eliyahu said, in the passage beginning Patach Eliyahu, in the introduction to Tikkunei Zohar, “And You are He Who binds them (i.e., the Sefirot and the attributes) together and unites them...; and apart from You there is no unity among those [attributes] above….”
The Alter Rebbe will say a little later that since the Divine Name Elokim, signifying the attribute of tzimtzum and concealment, is one with the Name Havayah, it follows that the concealment brought about by the Name Elokim is not a true concealment, for “an entity cannot conceal its own self.” Created beings are therefore absolutely nullified in relation to their source.
וזהו שכתוב: והשבות אל לבבך כי ה׳ הוא האלקים
This, then, is the meaning of the Scriptural phrase,1 “and take it unto your heart that Havayah isElokim.”
Concerning this verse the question was asked in the first chapter: “Would it occur to you that there is a god dwelling in the waters beneath the earth, so that it is necessary to caution so strongly [and negate this thought by stating that one should] ‘take it unto your heart’?”
According to the explanation given here this question is answered: The statement that “in the heavens above and upon the earth below, there is no other,” is not intended to negate the existence of another god. Rather, the verse is telling us that there is nothing else besides G‑d: He alone enjoys true existence; everything else is totally nullified in relation to Him. And for this concept to be understood well, one must indeed “take it unto his heart.”
פירוש: ששני שמות אלו הם אחד ממש
That is, these two Names are actually one; i.e., although Havayah represents Chesed and revelation, and Elokimrepresents tzimtzum and concealment, they are nevertheless truly one,
שגם שם אלקים, המצמצם ומעלים האור, הוא בחינת חסד כמו שם הויה
for even the Name Elokim, which conceals and contracts the light of the Divine life-force that is responsible for creation, is a quality of Chesed, just like the Name Havayah.
משום שמדותיו של הקדוש ברוך הוא מתיחדות עמו ביחוד גמור
For the attributes of the Holy One, blessed be He, unite with Him in a complete unity,
והוא ושמו אחד, שמדותיו הן שמותיו
and “He and His Name are One,” for His attributes are His Names; i.e., the attributes correspond to His specific Names.
ואם כן
Since this is so, i.e., once you understand that Elokim is one with Havayah,
ממילא תדע שבשמים ממעל ועל הארץ מתחת אין עוד
you will consequently know that “in the heavens above and on the earth below, ein od” — there exists nothing else besides G‑d.
פירוש: שגם הארץ החומרית, שנראית יש גמור לעין כל, היא אין ואפס ממש לגבי הקב״ה
This Hebrew phrase means that even the material earth, which appears to everyone’s eyes to be actually existing, is naught and utter nothingness in relation to the Holy One, blessed be He.
כי שם אלקים אינו מעלים ומצמצם אלא לתחתונים
For the Name Elokim obscures and contracts the light and life-force only for the nether creatures, so that they perceive themselves as possessing independent existence,
ולא לגבי הקב״ה, מאחר שהוא ושמו אלקים אחד
but not for the Holy One, blessed be He, since He and His Name Elokim are One. Hence the Name Elokimcannot possibly act as a concealment for Him.
ולכן גם הארץ ומתחת לארץ הן אין ואפס ממש לגבי הקב״ה
Therefore, even the earth and that which is below it are naught and utter nothingness in relation to the Holy One, blessed be He,
ואינן נקראות בשם כלל, אפילו בשם עוד, שהוא לשון טפל
and are not called by any name at all, not even by the name od (“else”), which would indicate a subordinate status,
כמאמר רז״ל: יהודה ועוד לקרא
as in the statement of our Sages, of blessed memory:2 Yehudah ve‘od likra — “Does a verse in the Torah require secondary (od) substantiation from [the customs of] the Land of Judah?!”
We thus see that the term od signifies secondary status.
וכגוף שהוא טפל לנשמה וחיות שבתוכו
This too is the case with the body, which is subordinate to the soul and life-force within it, for which reason it is referred to as od.
וזהו שכתוב: אהללה ה׳ בחיי, אזמרה לאלקי בעודי
(3And this is the meaning of the verse,4 “I will praise Havayah with my life, i.e., with my soul; I will sing toElokai (”my L‑rd“) be‘odi, i.e., with my body.”
We thus see that the body is termed od, inasmuch as it is subservient to the soul. The reason the term Elokai is used in connection with the body’s song is this:
שהחיים נמשכים משם הויה, והעוד, שהוא הגוף הטפל, משם אלקים
For the life, i.e., the soul, is derived from the Name Havayah, and the od, which is the body, its subordinate, from the Name Elokim.)
We thus see that the body is nullified in relation to the soul to the extent of od, i.e., it is subordinate to it; it is not, however, nullified out of existence in relation to the soul. The reason for this:
לפי שהנשמה אינה מהוה הגוף מאין ליש
For the soul does not bring the body into existence ex nihilo: it only provides it with life. The body is therefore called od, i.e., secondary to the soul, inasmuch as it is the soul that provides the body with life.
אבל הקב״ה, המהוה את הכל מאין ליש, הכל בטל במציאות אצלו, כמו אור השמש בשמש
But as to the Holy One, blessed be He, Who brings everything into existence ex nihilo, everything is absolutely nullified in relation to Him, just as the light of the sun is absolutely nullified in the sun.
| FOOTNOTES | |
| 1. | Devarim 4:39. |
| 2. | Kiddushin 6a. |
| 3. | The parentheses are in the original text. |
| 4. | Tehillim 146:2. |
• Sefer Hamitzvos:• English Text | Hebrew Text |
Audio: Listen | Download | Video Class• Friday, Sivan 18, 5776 · June 24, 2016
• Today's Mitzvah
A daily digest of Maimonides’ classic work "Sefer Hamitzvot"
Positive Commandment 97
Ritual Impurity of Sheratzim
We are commanded regarding the ritual impurity [contained in and emitted by] certain creeping animals, known as sheratzim,listed in the Torah. [I.e., when contracted, one must follow all the laws associated with this impurity.]
Full text of this Mitzvah »
A daily digest of Maimonides’ classic work "Sefer Hamitzvot"
Positive Commandment 97
Ritual Impurity of Sheratzim
We are commanded regarding the ritual impurity [contained in and emitted by] certain creeping animals, known as sheratzim,listed in the Torah. [I.e., when contracted, one must follow all the laws associated with this impurity.]
Full text of this Mitzvah »
• Ritual Impurity of Sheratzim
Positive Commandment 97
Translated by Berel Bell
The 97th mitzvah is that we are commanded regarding the tumah of the eight types of sheratzim.1 This mitzvah includes tumas sheretz and all its laws.2
FOOTNOTES
1.See Lev. 11:29-38. Kaplan (The Living Torah, 1981) translates them as the weasel, mouse, ferret, hedgehog, chameleon, lizard, snail, and mole.
2.See Hilchos Shaar Avos HaTuma'os, Chapter 4.
• 1 Chapter: Shegagot Shegagot - Perek 2 • English Text | Hebrew Text | Audio: Listen | Download | Video Class• Shegagot - Perek 2
Audio: Listen | Download | Video Class• Shegagot - Perek 2
1
A person is not liable for a sin-offering for an inadvertent transgression unless he acts inadvertently from the beginning to the end. If, however, he acted inadvertently at the beginning, but acted willfully at the end or began acting willfully, but acted inadvertently at the end, he is exempt from the obligation to bring a sin-offering.
What is implied? A person transferred an article from one domain to another on the Sabbath. If one lifted up the article willfully, but placed it down inadvertently or lifted it up inadvertently, but placed it down willfully, he is exempt. To be liable for a sin-offering, he must lift it up inadvertently and placed it down inadvertently. Similar laws apply in all analogous situations.
א
אין אדם חייב חטאת על שגגתו עד שיהיה שוגג מתחילה ועד סוף אבל אם שגג בתחלה והזיד בסוף או הזיד בתחלה ושגג בסוף פטור מקרבן חטאת כיצד כגון שהוציא חפץ מרשות לרשות בשבת עקר בזדון והניח בשגגה או שעקר בשגגה והניח בזדון פטור עד שיעקור בשגגה ויניח בשגגה וכן כל כיוצא בזה:
2
If a person violated a transgression knowing that involved violation of a negative commandment, but he did not know that he is liable for karet for its violation, he is considered to have transgressed inadvertently and he must bring a sin-offering. If, however, he did know that it was punishable by karet, but was unaware of the obligation for a sacrifice, i.e., he did not know whether or not he was liable for a sacrifice for the transgression, he is considered to have acted willfully. For the lack of knowledge concerning a sacrifice is not considered as a lack of knowledge concerning these transgressions for which one is liable for karet.
ב
עבר עבירה ויודע שהיא בלא תעשה אבל אינו יודע שחייבין עליה כרת הרי זו שגגה ומביא חטאת אבל אם ידע שהיא בכרת ושגג בקרבן ולא ידע אם חייבין עליה קרבן אם לאו הרי זה מזיד ששגגת קרבן אינה שגגה בעבירות אלו שחייבין עליהן כרת:
3
When a person does not know the nature of the transgression that he violated, even though he definitely knows that he violated a negative commandment punishable by karet, he is exempt from bringing a sin-offering, as implied by Leviticus 4:23: "that he transgressed with regard to it," implying that he must know the transgression that he violated.
What is implied? There was a piece of forbidden fat and meat from a sacrifice left beyond its permitted time before him and he partook of one of them, but did not know which he ate; his wife who was in theniddah state and his sister were at home, he inadvertently was intimate with one of them, but did not know with whom he had relations; the Sabbath and Yom Kippur passed, he performed a forbidden labor on one of them, but did not know on which, he is exempt from the obligation to bring a sin-offering.
ג
מי שלא נודע לו עצמו של חטא שחטא אף על פי שידע בודאי שעבר על לא תעשה שיש בו כרת הרי זה פטור מקרבן חטאת שנאמר אשר חטא בה עד שידע החטא שחטא בו כיצד חלב ונותר לפניו ואכל את אחד מהם ואין ידוע אי זה אכל אשתו נדה ואחותו בבית ושגג ובא על אחת מהן ואין ידוע אי זו מהן בעל שבת ויום הכפורים לפניו ועשה מלאכה באחד מהן ואין ידוע באי זה מהן עשה הרי זה פטור מקרבן חטאת:
4
If a person transgressed, became aware of the transgression, and then forgot which transgression he violated, he should bring a sin-offering for whichever transgression he violated. This offering should be eaten, like the other sin-offerings that are eaten.
ד
חטא ונודע לו חטאתו וחזר ושכחו הרי זה מביא חטאת לשם מה שהוא ותאכל כשאר חטאות הנאכלות:
5
If one inadvertently committed one transgression, but there are two persons involved and he is unaware of the one with whom he committed the transgression, he is liable.
What is implied? There were two women in the niddah state. Inadvertently, he was intimate with one of them, but he did not know with whom. He had two sisters. Inadvertently, he was intimate with one of them, but he did not know with whom. In these instances, he is liable for a sin-offering. To what can this be compared? To two lamps that are burning and one extinguished one of them on the Sabbath without knowing which one he extinguished or two pots of forbidden fat from which he ate one and yet, he did not know the identity of the one from which he ate.In these instances, he is liable. Similar laws apply in all analogous situations.
ה
שגג בשם אחד והם שני גופין חייב כיצד שתי נדות ושגג באחת מהן ואין ידוע אי זו היא שתי אחיות ושגג באחת מהן ואין ידוע אי זו היא חייב חטאת שהרי ידע עצמו של חטא למה זה דומה לשתי נרות דולקות שכבה אחת מהן ואין ידוע אי זו נר היא או לשני תמחויין של חלב שאכל מאחד מהן ואין ידוע מאי זה תמחוי מהן אכל שהוא חייב וכן כל כיוצא בזה:
6
In all situations when a person is obligated to bring a fixed sin-offering for his inadvertent transgression and he transgressed inadvertently and he becomes aware of the transgression after violating it, he is liable for a sin-offering, even though initially, he was not aware that this act is a a transgression.
What is implied? A child was captured by gentiles and raised by them without knowing who are the Jewish people or what their faith is. He performed labor on the Sabbath, ate forbidden fat, blood, and the like. When he discovers that he is Jewish and commanded to eschew all of the above, he is obligated to bring a sin-offering for every particular sin. Similar laws apply in all analogous situations.
ו
כל המחוייב חטאת קבועה על שגגתו ועשה בשגגה ונודע לו אחר שחטא אע"פ שלא היתה לו ידיעה בתחלה שזה חטא הוא הרי זה חייב חטאת כיצד תינוק שנשבה לבין העכו"ם וגדל והוא אינו יודע מה הם ישראל ולא דתם ועשה מלאכה בשבת ואכל חלב ודם וכיוצא בהן כשיודע לו שהוא ישראל ומצווה על כל אלו חייב להביא חטאת על כל עבירה ועבירה וכן כל כיוצא בזה:
7
When a person transgresses unintentionally by engaging in forbidden sexual relations or partaking of forbidden foods, he is liable for a sin-offering. If he does so with regard to the Sabbath, he is exempt from the obligation of a sin-offering.
What is implied? If he was acting casually with a woman and engaged in relations with her without intending to engage in relations and she is forbidden to him as an ervah, he is liable for a sin-offering. This ruling also applies if he thought that what was in his mouth was spittle and he swallowed it without the intent of eating at all and then he discovered that it was forbidden fat. If, by contrast, his intent was to lift up produce that was already cut and instead, he cut off a plant that was growing without intending to cut it off, he is exempt from a sin-offering, for the Torah forbade only the performance of purposeful labor, as explained in the appropriate place.
ז
השוגג בלא כוונה בעריות או במאכלות אסורות חייב חטאת בשבת פטור מחטאת כיצד היה מתעסק עם אשה ובעלה בלא כוונה לבעילה והרי היא ערוה עליו דמה שזה שבפיו רוק הוא ובלעו בלא כוונה לשם אכילה בעולם והרי הוא חלב הרי זה חייב חטאת נתכוון להגביה את התלוש וחתך את המחובר בלא כוונה לחתיכתו פטור מלאכת מחשבת אסרה תורה כמו שביארנו במקומו:
8
Whenever one performs one of the mitzvot and while he was performing it, a transgression punishable by karet was violated inadvertently, he is not liable for a sin-offering, because the person was acting with license.
What is implied? A man engaged in intimacy with his yevamah. She was in the niddah state, but he was unaware. He is exempt from a sin-offering, for he acted with license. If, by contrast, one was intimate with his wife when she was in the niddah state, he is liable, because he did not ask her before engaging in relations. With regard to his yevamah, however, he is not familiar with her, so that he might ask her.
Similarly, if a person had two infants to circumcise, one, on the Sabbath, and one on Friday or on Sunday, should he have forgotten and circumcised them both on the Sabbath, he is exempt from bringing a sin-offering. For he was licensed to circumcise one of them on the Sabbath, the Sabbath laws are suspended in his regard, and he performed a mitzvah. Even though two bodies are involved, since it is a pressing time, he is not precise. If, however, neither of the children was scheduled to be circumcised on the Sabbath and on the Sabbath, he circumcised a person who was not fit to be circumcised on the Sabbath, he is liable for a sin-offering.
ח
כל העושה מצוה מן המצות ובכלל עשייתה נעשית עבירה שחייבין עליה כרת בשגגה הרי זה פטור מחטאת מפני שעשה ברשות כיצד הבא על יבמתו והרי היא נדה והוא לא ידע הרי זה פטור מחטאת שהרי עשאה ברשות אבל אם בא על אשתו והרי היא נדה חייב חטאת מפני שלא שאלה ואח"כ יבעול אבל יבמתו אינו רגיל בה כדי שישאל לה וכן מי שהיו לו שני תינוקות אחד למול בשבת ואחד למול בערב שבת או באחד בשבת ושכח ומל שניהן בשבת פטור מחטאת שהרי יש לו רשות למול אחד מהן בשבת ושבת דחויה היא אצלו ומצוה עשה אף על פי שהם שני גופין הואיל וזמנו בחול אינו מדקדק אבל אם לא היה אחד מהן ראוי למול בשבת ושכח ומל בשבת מי שאינו ראוי למול בשבת חייב חטאת:
9
The following rules apply when a proficient expert comes to circumcise a child before sunset on the Sabbath and he is told: "There is not enough time in the day left to perform the circumcision. If you begin circumcising, you will not be able to complete the act before the Sabbath departs. Thus you will have made a wound on the Sabbath without performing a mitzvah." If he says: "I am familiar with the task and deft and I will circumcise him speedily," should he not complete the circumcision until after the conclusion of the Sabbath, he is liable for a sin-offering, for they warned him.
ט
אומן שבא למול לפנות היום ביום השבת ואמרו לו לא נשאר פנאי ביום כדי שתמול ואם תתחיל למול לא תשלים עד יציאת השבת ונמצאת חובל בשבת ולא עושה מצוה ואמר רגיל אני וזריז ובמהרה אמול אם לא השלים אלא עד יציאת השבת הרי זה חייב חטאת שהרי התרו בו:
10
When a person takes a lulav out to the public domain on the first day of Sukkot which falls on the Sabbath in order to fulfill his obligation or carries it four cubits in the public domain inadvertently, he is exempt from a sin-offering, because he acted with license.
Similarly, if one slaughters an animal for a Paschal sacrifice on the fourteenth of Nisan which fell on the Sabbath and afterwards, he discovered that the owners removed their connection from it, they died or became impure before it was slaughtered, or it becametereifah in a hidden place, e.g., its intestines or lungs were perforated, he is exempt, because he slaughtered it with license. If, however, it was discovered to be blemished or there was a readily apparent factor that caused it to be deemed tereifah, he is liable for a sin-offering, since he should have checked it before slaughtering. Similar laws apply in all analogous situations.
י
המוציא את הלולב ביום טוב הראשון של חג שחל להיות בשבת כדי לצאת בו והעבירו ארבע אמות ברשות הרבים בשוגג פטור שהרי ברשות הוציא וכן השוחט את הפסח ביום ארבעה עשר שחל להיות בשבת ונודע לו אחר כן שמשכו הבעלים את ידיהם או שמתו או נטמאו קודם שחיטה או שנמצא טריפה בסתר כגון נקוב מעיים או ריאה הרי זה פטור מפני ששחט ברשות אבל נמצא בעל מום או שהיתה טריפה גלויה הרי זה חייב חטאת מפני שהיה לו לבדוק ואחר כך ישחוט וכן כל כיוצא בזה:
11
If one slaughtered a Paschal sacrifice on the Sabbath for the sake of another sacrifice in error, he is exempt, because the sacrifice is acceptable. For supplanting the designation of a sacrifice in error is not considered of consequence, as explained in Hilchot Pesulei HaMukdashim.
יא
שחט את הפסח בשבת שלא לשמו בטעות פטור מפני שהזבח כשר שעקירת שמו בטעות אינו עקירה כמו שביארנו בהלכות פסולי המוקדשין:
12
The following rules apply if, on the Sabbath, one slaughtered animals designated for other sacrifices for the sake of a Paschal sacrifice in error. If they are fit to serve as a Paschal sacrifice, he is free from the obligation of bringing a sin-offering, because he slaughtered with license. If they are not fit to serve as a Paschal sacrifice, e.g., the animal was female or in its second year of life, he is liable for a sin-offering, because they are not fitting for this sacrifice.
Similarly, one is liable for a sin-offering if he slaughtered an animal as a Paschal sacrifice on the Sabbath for the sake of individuals who cannot partake of it, for those who were not enumerated on it, for the uncircumcised, or for the ritually impure. If, however, he slaughtered it on the Sabbath for the sake of individuals who can partake of it and for those who cannot partake of it, for those enumerated on it and for those who were not enumerated on it, for the circumcised and for the uncircumcised, or for the pure and for the impure, he is exempt from bringing a sin-offering, because the Paschal sacrifice is acceptable. Similar laws apply in all analogous situations.
יב
שחט זבחים אחרים לשם פסח בטעות אם ראויין הם לקרבן פסח פטור מקרבן חטאת מפני ששחט ברשות אם אינן ראויין כגון שהיתה נקבה או בן שתים חייב חטאת שהרי אינו ראוי לקרבן פסח וכן אם שגג ושחטו בשבת שלא לאוכליו או שלא למנוייו או לערלים או לטמאים חייב חטאת שחטו לאוכליו ושלא לאוכליו למנוייו ושלא למנוייו למולים ולערלים לטמאים ולטהורים פטור שהרי הפסח כשר וכן כל כיוצא בזה:
13
When a person slaughters an animal designated for a communal sacrifice on the Sabbath for an intent other than that for which it was designated, he is obligated to bring a sin-offering. Nevertheless, the fats and the organs from the sacrificial animal should be offered on the altar's pyre on Saturday evening. Similarly, if on the Sabbath one slaughtered other animals besides those required as the day's obligations, he is liable for a sin-offering for the additional animal.
יג
השוחט בשבת קרבן צבור שלא לשמו הרי זה חייב חטאת ויקטיר אימורים לערב וכן אם שחט יתר על חובת היום חייב חטאת על התוספת:
14
A person who slaughters animals for individual sacrifices whose offering does not supersede the Sabbath prohibitions on the Sabbath inadvertently is liable for a sin-offering. One is, however, permitted to benefit from the meat of those sacrifices and the blood should not be cast on the altar. If he transgressed and cast the blood on the altar for the intent of those sacrifices whether without knowing it is a transgression or knowingly, the owner is considered to have fulfilled his obligation, the organs and fats may be offered on the altar's pyre, and the meat should be eaten. The one who slaughtered the animal should bring a sin-offering for his inadvertent violation.
יד
שחט קרבנות יחיד שאין דוחים את השבת בשבת בשגגה חייב חטאת והבשר מותר בהנאה ואין זורקין את הדם ואם עבר וזרק דמם לשמן בין בשוגג בין במזיד עלו לבעלים לשם חובה ויקטיר אימורין לערב והבשר יאכל ויביא השוחט חטאת על שגגתו:
15
The following laws apply when, on the Sabbath, there were two animals designated for communal offerings before a priest, one, lean and one, stocky, and the sacrificial obligation of the day required - as either a sin-offeringor a burnt-offering - the offering of only one of them and he inadvertently slaughtered them both. If he slaughtered the lean one first and afterwards, slaughtered the stocky one, he is exempt from the obligation to bring a sin-offering. Indeed, he is told: "Bring the stocky animal and slaughter it as an initial preference." If, however, he slaughtered the stocky animal initially and then the lean one, he is liable for a sin-offering for the additional slaughter.
Nevertheless, in the latter instance, there is room for leniency if the stocky animal was slaughtered first and discovered to be tereifahbecause of a disqualifying factor in its intestines. Even though he did not know that the stocky one was tereifah when he slaughtered the lean one and he did not have that intent, since the last one was slaughtered as required by law, he is exempt from a sin-offering for its slaughter.
A similar law also applies if one spreads out a net to catch fish at sea on the Sabbath unknowingly and lifts up a child with the fish, he is exempt from bringing a sin-offering. Even though his intent was only to catch fish, since he acted unknowingly and lifted up a child with the fish, he is exempt whether he heard that a child had fallen into the sea or not, he is exempt. Similar laws apply in all analogous situations.
טו
היו לפניו שתי בהמות של צבור אחת כחושה ואחת שמינה והיתה חובת היום באחת בין חטאת בין עולה ושגג ושחט השתים אם שחט כחושה בתחלה ואח"כ שחט השמינה פטור מקרבן חטאת ולא עוד אלא שאומרים לו הבא שמינה ושחוט לכתחלה אבל אם שחט השמינה תחילה ואחר כך הכחושה חייב חטאת על התוספת נמצאת הראשונה השמינה טריפה בבני מעיים אע"פ שלא ידע שהיא טריפה בעת ששחט הכחושה ולא לזה נתכוון הואיל ונשחטה האחרונה כמצותה הרי זה פטור מחטאת וכן הפורס מצודה להעלות דגים מן הים בשגגה והעלה תינוק עם הדגים בין ששמע שטבע תינוק בין שלא שמע הואיל והעלה תינוק הרי זה פטור מחטאת אף על פי שלא היתה כוונתו אלא לצוד מפני שהיה שוגג וכן כל כיוצא בזה:
16
When, on the night of Pesach, a person had roasted meat from the Paschal sacrifice and meat that was left over from other sacrifices before him and intended to partake of the roasted meat which is a mitzvah and inadvertently partook of the leftover meat, he is liable for a sin-offering, since he did not perform a mitzvah when eating. Similar laws apply in all analogous situations.
טז
מי שהיה לפניו בלילי הפסח צלי של פסח ונותר מן הקדשים ונתכוין לאכול צלי שהוא מצוה ושגג ואכל הנותר הרי זה חייב חטאת שהרי לא עשה מצוה באכילה זו וכן כל כיוצא בזה:
• 3 Chapters: She'ar Avot haTum'ah She'ar Avot haTum'ah - Chapter 6, She'ar Avot haTum'ah She'ar Avot haTum'ah - Chapter 7, She'ar Avot haTum'ah She'ar Avot haTum'ah - Chapter 8 • English Text | Hebrew Text | Audio: Listen | Download• She'ar Avot haTum'ah - Chapter 6
Hayom Yom:
• English Text | Video Class• Friday, Sivan 18, 5776 · June 24, 2016
Audio: Listen | Download• She'ar Avot haTum'ah - Chapter 6
1
The impurity of false deities is of Rabbinic origin. There is an allusion to it in the Torah Genesis 35:2: "Remove the foreign gods that are in your midst. Purify yourselves and change your garments."
There are four primary categories of ritual impurity associated with the worship of false deities: the false deities themselves, their accessories, something offered to it, and a wine libation offered to it. The impurity associated with all of these is of Rabbinic origin.
א
טומאת ע"ז מדברי סופרים ויש לה רמז בתורה הסירו את אלהי הנכר אשר בתוככם והטהרו והחליפו שמלותיכם וארבעה אבות הטומאות יש בה: ע"ז עצמה ומשמשיה ותקרובת שלה ויין שנתנסך לה וטומאת כולן מדבריהן:
2
A false deity itself imparts impurity to persons and keilim when touched and to an earthenware container, when it enters its inner space. Like the carcass of a teeming animal, it does not impart impurity when carried, as implied by Deuteronomy 7:26: "You shall certainly regard it as disgusting." The minimum measure that imparts impurity is an olive-sized portion; it should not be more stringent than a portion of a corpse. If an image is less than an olive in size, it is pure.
ב
ע"ז עצמה מטמאה אדם וכלים במגע וכלי חרס באויר ואינה מטמאה במשא כשרץ שנאמר שקץ תשקצנו ושיעורה כזית לא תהיה זו חמורה מן המת אבל אם היתה הצורה פחותה מכזית טהורה:
3
If one cut off a limb from it, even if it is as large as the steering rod of a plow, it is pure. The rationale is that a false deity does not impart impurity when separated into limbs, only when the entire image is intact, as can be inferred from Isaiah 30:22: "Cast your idols away like someone impure." Just as the limbs of an impure person do not impart impurity, so too, the limbs of a false deity do not impart impurity.
Its impurity was established according to the leniencies applying to all the primary categories of impurity. Since its impurity is of Rabbinic origin, it was considered as the carcass of a teeming animal in that it does not impart impurity when carried, like a corpse in that an olive-sized portion is required, and like a nidah in that a limb of it does not impart impurity.
ג
קצץ אבר ממנה אפילו היה כמרדע הרי זה טהור שע"ז אינה מטמאה לאיברים אלא הצורה כולה כשהיא שלימה שנאמר תזרם כמו דוה מה דוה אינה מטמאה לאיברים אף ע"ז אינה מטמאה לאיברים כקולי אבות הטומאות דנו בה מפני שטומאתה מדבריהם עשאוה כשרץ שאינו מטמא במשא וכמת שאינו מטמא אלא בכזית וכנדה שאינה מטמאה לאיברים:
4
When a false deity was separated into parts, even though it could be reassembled by an ordinary person and all of its parts are present, it does not impart impurity.
ד
נתפרקה ע"ז אף על פי שההדיוט יכול להחזירה והרי כל איבריה קיימים אינה מטמאה:
5
All of the accessories of a false deity are like the carcass of a teeming animal. They impart impurity to persons and keilimwhen touched and to an earthenware container, when they enter its inner space. They do not impart impurity when carried. The minimum measure that imparts impurity is an olive-sized portion. Even if one cut off an olive-sized portion from an implement, it imparts impurity like the carcass of a teeming animal. In this context, the law applying to the accessories of a false deity is more stringent than that applying to the false deity itself.
With regard to a shrine in which a false deity is worshiped: Its stones, its beams, and its earth all impart impurity when an olive-sized portion of them is touched, as all of the other accessories of a false deity.
ה
כל משמשי ע"ז כשרץ מטמאין אדם וכלים במגע וכלי חרס באויר ואינן מטמאין במשא ושיעור טומאתן בכזית ואפילו קצץ ממשמשיה כזית מן הכלי מטמא כשרץ זו חומר במשמשיה יותר מע"ז עצמה ובית ע"ז עצמו אבניו ועציו ועפרו מטמאין בכזית במגע ככל המשמשין:
6
When a person inserts his head and the majority of his body into a shrine of a false deity, he becomes impure, as if he touched it. Similarly, if the inner space of an earthenware vessel was brought inside a shrine of a false deity, it becomes impure. When the greater portion of a bench or a couch was brought into a shrine of a false deity, it contracts impurity. They are considered as primary derivatives of impurity.
ו
המכניס ראשו ורובו לבית ע"ז נטמא כנוגע וכן כלי חרס שהכניס אוירו לבית ע"ז נטמא ספסלים וקתידראות שהכניס רובן לבית ע"ז טמאים וכולן ראשון לטומאה:
7
An offering brought to a false deity imparts impurity when touched and when carried like the carcass of a dead animal. The minimum measure that imparts impurity is an olive-sized portion.
Any entity offered to a false deity, whether meat or other foods or beverages, is considered like an animal carcass, for ScripturePsalms 106:28 refers to them as "sacrifices of the dead." Although foods that were sacrificed to false deities may never be nullified in a manner that enables one to benefit from them, if their connection with the false deity was nullified, it is questionable whether or not they impart impurity. When, by contrast, the connection between an implement offered to a false deity and that deity was nullified, it is pure. Similarly, a false deity and its accessories that were nullified are pure.
ז
תקרובת ע"ז מטמאה במגע ובמשא כנבילה ושיעורה בכזית כל דבר שמקריבין לה בין בשר בין שאר אוכלים ומשקין הכל כנבילה שהכתוב קראן זבחי מתים ואע"פ שאין תקרובת ע"ז של אוכלין בטלין לעולם להתירה בהנאה אם בטלה הרי זו ספק לטומאה אבל כלי שהוא תקרובת ע"ז שביטלו טהור וכן ע"ז ומשמשיה שביטלו טהורין:
8
When wine was poured as a libation to a false deity, it imparts impurity to persons and keilim when touched and to an earthenware container, when it enters its inner space. It imparts impurity to a person when carried, as an animal carcass does. The minimum measure for its impurity is an olive-sized portion, as can be inferred from Deuteronomy 32:38: "Who eat the fat of its sacrifices, who drink the wine of its libations."
This impurity is imparted only by wine that was poured out by hand before a false deity. Ordinary wine belonging to a non-Jew imparts a lesser impurity like all other impure beverages.
ח
יין שנתנסך לע"ז מטמא אדם וכלים במגע וכלי חרס באויר ומטמא אדם במשא כנבילה וטומאתו בכזית שנאמר אשר חלב זבחימו יאכלו ישתו יין נסיכם הרי יין נסיכם כחלב זבחימו ואין מטמא טומאה זו אלא יין שנתנסך ביד לפני ע"ז אבל סתם יינן של עכו"ם מטמא טומאה קלה כשאר כל משקין טמאין:
9
From everything that we have explained from the beginning of this book until here, one may conclude that there are primary categories of impurity, some of Scriptural origin and some of Rabbinic origin.
ט
מכל הדברים שביארנו מתחילת הספר עד כאן אתה למד שאבות הטומאות מהן אבות של תורה ומהן אבות של דברי סופרים:
10
Any entity that contracts impurity from a primary source of impurity of Scriptural origin is considered as a derivative of impurity of Scriptural origin. Any entity that contracts impurity from a primary source of impurity of Rabbinic origin is considered as a derivative of impurity of Rabbinic origin.
י
כל המתטמא מחמת אב של תורה הרי הוא ולד טומאה של תורה וכל המתטמא מחמת אב של דבריהם הרי זה ולד של דבריהם:
11
Any primary source of impurity - whether of Scriptural or Rabbinic origin - that imparts impurity through touch, but does not impart impurity when carried, does not impart impurity to the clothes a person who touches it is wearing even while he is touching the source of impurity. Nor does he impart impurity to another person or to earthenware utensils even though he has not yet separated himself from the source of impurity. Both after and before he separates himself from the source of impurity, his status is that of a derivative of impurity who imparts impurity to foods and makes them a secondary derivative of impurity, for he is a primary derivative.
יא
כל אב טומאה שמטמא במגע ואינו מטמא במשא בין אב של תורה בין אב של דבריהם אדם הנוגע בו אינו מטמא בגדים בשעת מגעו ולא אדם ולא כלי חרס אף על פי שעדיין לא פירש ממטמאיו והנו אחר שפירש ממטמאיו או קודם שיפרוש ולד שהוא מטמא אוכלין ועושה אותן שני לטומאה מפני שהוא ראשון:
12
When a person touches or carries any primary source of impurity - whether of Scriptural or Rabbinic origin - that imparts impurity through touch or when carried, that person imparts impurity to his clothes at the time he is touching the source of impurity or carrying it. He causes the garments to be considered as a primary derivative of impurity. Similarly, if he touches foods, he makes them a primary derivative of impurity as long as he has not ceased contact with the source of his impurity. If he ceases contact with the source of his impurity, he is considered as a primary derivative of impurity in all contexts and he does not impart impurity to his garments. If he touches foods, they are deemed as secondary derivatives.
When does the above apply? With regard to all the primary sources of impurity with the exception of an animal carcass and a surface on which a zav rides. With regard to these two sources of impurity, even though they impart impurity when touched or when carried, a person who touches them does not impart impurity to his clothes when he is touching them. If he touches foods, they are secondary derivatives of impurity. One who carries such entities imparts impurity to his clothes when carrying them. If he touches foods before he separates from the source of his impurity, they are primary derivatives of impurity, as we explained.
יב
וכל אב טומאה שמטמא במגע ובמשא בין אב של תורה בין אב של דבריהם אדם הנוגע בו או הנושאו מטמא בגדים בשעת מגעו ובשעת נשיאתו ועושה אותן ראשון לטומאה וכן אם נגע באוכלין עשאן ראשון כל זמן שלא פירש ממטמאיו פירש ממטמאיו הרי הוא ראשון לטומאה לכל דבר ואינו מטמא בגדים ואם נגע באוכלין הרי הן שני בד"א בשאר כל האבות חוץ מן הנבילות והמרכב אבל הנבילה והמרכב אע"פ שמטמאין במגע ובמשא הנוגע בהן אינו מטמא בגדים בשעת מגעו ואם נגע באוכלין הרי הן שני לטומאה והנושא מטמא בגדים בשעת נשיאתו ואם נגע באוכלין עד שלא פירש הנם ראשון לטומאה כמו שביארנו:
13
When there is a sufficient amount of water upon which the ashes of the red heifer have been placed to sprinkle it, it is considered like an animal carcass and a surface on which a zavrides and only one who carries it imparts impurity to his garments. Nevertheless, one who touches such water imparts impurity to his garments while touching them, because it is as if he is carrying the water. For it is impossible to touch water without moving it and we have already explained that the laws that apply to carrying a source of impurity also apply when moving it.
Similarly, one who touches the wool of an animal carcass or who touches the strands protruding from a surface on which a zav rides imparts impurity to his clothes when he touches these entities because it is as if he is carrying them. For it is impossible to touch them without moving them. Therefore he imparts impurity to his garments until he separates himself from the source of impurity like one who carries.
יג
מי חטאת שיש בהן כדי הזאה אף על פי שהן כנבילה וכמרכב שאין מטמאין בגדים אלא הנושאן הרי הנוגע בהן מטמא בגדים בשעת מגעו משום נושא שאי אפשר שיגע במים שלא יסיט אותן וכבר ביארנו שאחד הנושא ואחד המסיט וכן הנוגע בצמר הנבילה או שנגע בנימי המרכב מטמא בגדים בשעת מגעו משום נושא שאי אפשר לנגוע בדברים אלו שלא יסיט אותן ולפיכך מטמא בגדים עד שלא פירש כדין הנושא:
14
When one swallows the carcass of a fowl from a kosher species, he imparts impurity to his garments at the time he swallows it as we explained. They are considered as primary derivatives of impurity. Similarly, if he touches foods at that time, they are primary derivatives of impurity. After he swallows it, he is considered to have separated from the entity that imparted impurity to him.
יד
הבולע נבלת עוף הטהור בשעת בליעתו מטמא בגדים כמו שביארנו והן ראשון לטומאה וכן אם נגע באוכלין הרי הן ראשון לטומאה ואחר שבלע הרי זה פירש ממטמאיו:
15
Although all of the following - one who burns the red heifer or the goats that are burnt and one who sends away the goat to Azazel - impart impurity to their garments while performing their tasks, as we explained, if they touched foods, even while performing their tasks, the foods are deemed a secondary derivative of impurity.
טו
השורף פרה אדומה ושעירים הנשרפים והמשלח את השעיר אע"פ שבשעת מעשיהן מטמא בגדים כמו שביארנו אם נגעו באוכלין אפילו בשעת מעשיהן הרי הן שני לטומאה:
16
When a person touches a primary source of impurity that had been cast into a mikveh, e.g., an animal carcass, the carcass of a teeming animal, or a surface on which a zav rides was in a mikveh and a person touched it, he is impure, as can be inferred from Leviticus 11:36: "But a spring and a cistern in which water collects will be pure. One who touches their carcasses contracts impurity." Implied is that even when they are in a mikveh, they impart impurity. When the person who touched the source of impurity immerses and ascends from the mikveh, he is pure.
Similarly, if a zav treads on a surface on which one rides that was pure while it was found in a mikveh, the surface contracts impurity. When the surface is lifted up from the mikveh, it regains purity, for it is considered as if it was immersed.
When an individual who touches an impure surface on which one rides while he was in a mikveh sticks his hand outside the mikvehand touches objects, he imparts impurity to garments. Needless to say, he imparts impurity to foods and beverages.
טז
הנוגע באב מאבות הטומאות המושלך בתוך המקוה כגון נבילה או שרץ או משכב שהוא במקוה ונגע בו ה"ז טמא שנאמר אך מעין ובור מקוה מים יהיה טהור ונוגע בנבלתם יטמא אפילו כשהן בתוך המקוה מטמאין וכשיעלה מן המקוה זה הנוגע יטהר [והנושאן מטמא בגדים בשעת נשיאתן ואם נגע באוכלים עד שלא פירש הרי הן ראשון לטומאה כמו שביארנו] וכן זב שדרס על המשכב שהוא מונח במקוה הרי המשכב טמא וכשיעלה המשכב מן המקוה יטהר שהרי עלתה לו טבילה וזה הנוגע במשכב כשהוא במקוה אם פשט ידו ונוגע חוץ למקוה הרי זה מטמא בגדים וא"צ לומר שהוא מטמא אוכלין ומשקין:
She'ar Avot haTum'ah - Chapter 7
1
It is explicitly stated in the Torah that foods and liquids contract ritual impurity, as Leviticus 11:34 states: "Of all foods that will be eaten that were exposed to water will become impure and any beverage which one will drink in any vessel will become impure."
Food that contracted impurity does not impart impurity to other foods according to Scriptural Law. Nor do liquids that contracted impurity impart impurity to other entities according to Scriptural Law. Nevertheless, according to Rabbinic Law, it was decreed that impure food that touched other foods would impart impurity to them. Similarly, if impure foods touched liquids, the liquids are impure. Food does not, by contrast, ever impart impurity to a container that it touches even according to Rabbinic Law. Similarly, the Sages decreed that impure liquids should impart impurity to foods, liquids, and keilim that they touch.
א
דבר מפורש בתורה שהאוכלין והמשקין מתטמאין שנאמר מכל האוכל אשר יאכל אשר יבא עליו מים יטמא וכל משקה אשר ישתה בכל כלי יטמא ואין האוכל שנטמא מטמא אוכל אחר מן התורה ולא המשקין שנטמאו מטמאין דבר אחר מן התורה אבל מד"ס גזרו על האוכל הטמא שאם נגע באוכל אחר טימאהו וכן אם נגע אוכל הטמא במשקין טמאין ואין אוכל מטמא כלי שנגע בו לעולם ואפילו מדבריהם וכן גזרו על המשקין הטמאים שיטמאו אוכלין או משקין או כלים שנגעו בהן:
2
There are no derivatives of impurity that impart impurity to keilimother than impure liquids. This impurity is a Rabbinic decree. It applies provided the original source of the liquid's impurity is a primary category of impurity, whether of Scriptural or Rabbinic origin.
Why did they decree that impure liquids should impart impurity tokeilim? Because of a similarity to the liquids that emanate from a zav, which are a primary source of impurity and impart impurity to keilimaccording to Scriptural Law, as ibid. 15:8 states: "When a zav shall spit on a person who is pure," as we explained.
ב
אין לך ולד טומאה שמטמא כלים אלא משקין טמאים בלבד וטומאה זו מדבריהם והוא שיהיו אותן המשקין טמאין מחמת אב מאבות הטומאות בין של תורה בין של דבריהם ומפני מה גזרו על המשקין טמאין שיטמאו כלים גזירה משום משקה הזב שהוא אב ומטמא כלים דין תורה שנאמר וכי ירוק הזב בטהור כמו שביארנו:
3
When the Sages decreed that impure liquids should impart impurity to containers, they decreed that they should impart impurity from their inner surfaces.
What is implied? If impure liquids fell into the inner space of an earthenware container, it becomes impure in its entirety. It is considered as a secondary derivative. If they touch other containers on their inner surface, they become impure in their entirety and are considered as secondary derivatives of impurity. If, however, impure liquids touch the outer surface of a container, whether it be an earthenware container, a k'li that can be purified by immersion, or a metal k'li, only the outer surface becomes impure. The outer surface is considered as a secondary derivative, but its inner surface does not become impure.
In what context does the above apply? To terumah. For sacrificial foods, by contrast, when the outside of a container becomes impure, it becomes impure in its entirety and it is considered a secondary derivative of impurity in its entirety.
ג
כשגזרו על המשקין שיטמאו את הכלים גזרו שיהיו מטמאין את הכלים מתוכן כיצד אם נפלו לאויר כלי חרס נטמא כולו והרי הוא שני ואם נגעו בשאר כלים מתוכן מטמא כולן ונעשו שניים אבל אם נגעו משקין טמאים באחורי הכלי שיש לו תוך בין בכלי חרס בין בכלי שטף וכלי מתכות נטמאו אחוריו בלבד והרי אחוריו שני ולא נטמא תוכו במה דברים אמורים לתרומה אבל לקדש כלי שנטמאו אחוריו נטמא כולו והרי כולו שני לטומאה:
4
We already explained, that foods do not impart impurity to utensils, but that liquids do. Why did our Sages make the above distinction - that when the outer surface of a container was touched by impure liquids, its inner surface does not become impure forterumah? To make it known that the impurity of these keilim is a Rabbinic institution so that terumah and sacrificial foods will not be burnt as a result.
ד
כבר ביארנו שהאוכלין אין מטמאין כלים והמשקין מטמאין ולמה עשו בטומאת משקין היכר זה ואמרו שהכלי שנגעו משקין טמאין באחוריו לא נטמא תוכו לתרומה להודיע שטומאת כלים אלו מדבריהם שלא ישרפו עליה תרומה וקדשים:
5
We already explained that foods and liquids that touch one of the primary sources of impurity become primary derivatives of impurity. Similarly, if food touched a person or a k'li that had contracted impurity from a source of impurity, that food becomes a second derivative of impurity. Food that touches this secondary derivative is considered a tertiary derivative of impurity and if the tertiary derivative touches a fourth food, it is considered a fourth degree derivative of impurity.
To what does the above apply? To foods. With regard to liquids, by contrast, whether a liquid touches a primary source of impurity, a primary derivative or a secondary derivative, that liquid is considered as a primary derivative. It imparts impurity to another liquid, which in turn can impart impurity to another liquid, even if there is a chain of a hundred. For there is no concept of degrees of impurity with regard to liquids.
What is implied? When wine touched a primary source of impurity or a primary or secondary derivative, the wine is considered as a primary derivative of impurity. Similarly, if this wine touched oil, that oil touched milk, that milk touched honey, that honey touched water, and that water touched wine, in an endless chain, all the liquids are considered as primary derivatives. It is as if each one of them contracted impurity from a primary source. They all impart impurity tokeilim. Similarly, if the outer surface of a container contracted impurity from a liquid and other liquids touched that impure outer surface, even if the other liquids are not sacred, the other liquids are considered as a primary derivative of impurity and impart impurity to other containers, making them secondary derivatives of impurity. Needless to say, they impart impurity to other foods and liquids.
ה
כבר ביארנו שהאוכלין והמשקין שנגעו באב מאבות הטומאות הרי הן ראשון לטומאה וכן אם נגע אוכל באדם או בכלי שנטמא באב הרי אותו האוכל שני לטומאה ואוכל שנגע בזה השני נקרא שלישי לטומאה ואם נגע השלישי באוכל (רביעי) ה"ז נקרא רביעי לטומאה בד"א באוכלין אבל המשקין אחד משקה שנגע באב הטומאה או שנגע בראשון או שנגע בשני הרי אותו המשקה תחלה לטומאה ומטמא את חבירו וחבירו את חבירו אפילו הן מאה שאין מונין במשקין כיצד יין שנגע באב הטומאה או בראשון או בשני הרי יין זה כראשון לטומאה וכן אם נגע יין זה בשמן ושמן בחלב וחלב בדבש ודבש במים ומים ביין אחר וכן עד לעולם כולן ראשון לטומאה וכאילו כל אחד מהן נטמא באב תחלה וכולן מטמאין את הכלים וכן כלי שנטמאו אחוריו במשקין ונגעו משקין אחרים באחורי הכלים הטמאין אפילו היו משקין חולין נעשו המשקין האחרים תחלה לטומאה ומטמאין כלים אחרים ועושין אותן שניים ואין צ"ל שהן מטמאין אוכלין ומשקין אחרים:
6
When the outer surface of a container contracted impurity and then foods - even food that are terumah - touched this impure outer surface, the foods are pure. For when only the outer surface of a container contracts impurity, it does not impart impurity to foods with the exception of sacrificial foods. For when the outer surface of a container contracts impurity, it is considered as entirely impure with regard to sacrificial foods, as we explained. Therefore, it imparts impurity to sacrificial foods.
ו
אחורי הכלי שנטמאו במשקין ונגעו אוכלין באחורי הכלי הטמא אפילו אוכלי תרומה הרי הן טהורין שהכלי שנטמאו אחוריו בלבד אינו מטמא את האוכלין אלא לקדש בלבד שהכלי שנטמאו אחוריו ה"ז טמא כולו לקדש כמו שביארנו ולפיכך מטמא אוכל הקדש:
She'ar Avot haTum'ah - Chapter 8
1
Whenever one touches a primary derivative of impurity with his hands, whether that primary derivative was an impure person,k'li, food, or liquid, his hands - until his joints - alone become impure. Similarly, if a person inserts his hands into the inner space of an earthenware container that contracted impurity from a primary source of impurity or he inserted his hands into a house that is deemed impure due to tzara'at, his hands become impure. The impurity of hands is a Rabbinic decree.
א
כל הנוגע בידיו בראשון לטומאה בין שהיה אותו ראשון אדם או כלי או אוכל או משקין טמאין נטמאו ידיו בלבד עד הפרק וכן המכניס ידיו לאויר כלי חרס שנטמא באב הטומאה או שהכניס ידיו לבית מנוגע נטמאו ידיו וטומאת הידים מד"ס:
2
Hands that contracted impurity are always considered as a secondary derivative according to Rabbinic Law. For their impurity is a Rabbinic decree, and when it was decreed that they would be impure, it was decreed that their status would be that of a secondary derivative. Even when one inserts his hands into a house that is deemed impure due to tzara'at or touches with his hands a person who imparts impurity to his garments before that person has separated himself from the source of his impurity, the person's hands are secondary derivatives.
ב
הידים שניות מד"ס לעולם שאין טומאתן אלא מדבריהם וכשגזרו טומאה עליהן גזרו שיהיו כשני לטומאה אפילו הכניס ידיו לבית המנוגע או שנגע בידיו באדם שמטמא בגדים עד שלא פירש ממטמאיו הרי ידיו שניות:
3
Piggul, notar, and remnants of flour from the meal offerings are considered as primary derivatives of impurity. Primary and secondary derivatives are counted if other entities come in contact with them. Therefore, an egg-sized portion of them imparts impurity to hands.
Piggul and notar may not be combined to reach an egg-sized measure even though they both share that same measure. The rationale is that the impurity of hands is a Rabbinic safeguard. Other impure foods, by contrast, are combined to reach that measure. For impure foods do not impart impurity unless there is an egg-sized portion present.
ג
הפיגול והנותר וצריד של מנחות הרי הן כראשון לטומאה ומונין בהן ראשון ושני לפיכך מטמאין את הידים בכביצה ואין הפיגול והנותר מצטרפין אע"פ ששיעורן שוה בכביצה הואיל וטומאת הידים מדבריהן אבל שאר האוכלין מצטרפין שאין אוכלים טמאין מטמאין את הידים עד שיהיו כביצה:
4
Even though the thigh bone of a sacrificial animal that was eitherpiggul or notar is intact, when a person touches it with his hands, his hands contract ritual impurity. For the bones of sacrificial animals that became either piggul or notar impart impurity to hands, because they serve as the base for a forbidden entity.
ד
קולית הפיגול או הנותר אע"פשהיא סתומה הנוגע בה בידיו נטמאו ידיו שהעצמות של קדשים ששמשו נותר או פיגול מטמאין את הידים הואיל ונעשו בסיס לדבר האסור:
5
When sacrificial meat is taken outside its appropriate place, there is an unresolved question whether it imparts impurity to hands or not. Therefore, it does not impart impurity, for if there is a doubt with regard to the impurity of hands, they are considered pure, as will be explained. If meat from a Paschal sacrifice was taken outside the home where it is being eaten, it is pure. We assume that the members of the company are vigilant.
ה
בשר קודש שיצא חוץ למחיצתו הרי הוא ספק אם מטמא את הידים או לא לפיכך אינו מטמא שספק טומאת הידים טהור כמו שיתבאר ואם בשר פסח שיצא חוץ לבית הוא הרי הוא טהור בני חבורה זריזין הן:
6
The concept of impurity of hands does not apply in the Temple. At the time that Sages established their decree regarding the impurity of hands, they did not apply it to the Temple. Instead, if a person touches impure foods or the like - whether he touched them in the Temple or outside the Temple - and then touched sacrificial foods in the Temple, he does not impart impurity to them. If he touches sacrificial foods outside the Temple, he imparts impurity to them. Similarly, he disqualifies terumah, as will be explained.
ו
אין טומאת ידים במקדש שבשעה שגזרו טומאה על הידים לא גזרו במקדש אלא הנוגע באוכלין טמאים וכיוצא בהן בין שנגע במקדש בין שנגע חוץ למקדש ונגע בקדשים במקדש לא טמאן ואם נגע חוץ למקדש ה"ז מטמא את הקדש ופוסל את התרומה כמו שיתבאר:
7
When one of a person's hands become impure and he touches the other one, the other remains pure. It is sufficient for him to wash the impure hand.
When does the above apply? With regard to terumah. With regard to sacrificial foods, by contrast, if one of a person's hands become impure and he touches the other one, he imparts impurity to the other. Both of them must be immersed in a mikveh before touching sacrificial foods. For terumah, by contrast, it is sufficient to wash one's hands to purify them.
ז
מי שנטמאת ידו אחת ונגעה באחרת האחרת טהורה ונוטל את הטמאה ודיו במה דברים אמורים לתרומה אבל לקדש אם נטמאת ידו אחת ונגע בשנייה טימאה ושתיהן צריכות טבילה לקדש אבל לתרומה בנטילת ידים בלבד יטהרו ידיו:
8
King Solomon and his court decreed that hands are always considered as secondary derivatives of impurity, even if one does not know with certainty that they contracted impurity, for "hands are busy."
Solomon decreed that hands were impure only with regard to sacrificial foods. Afterwards, the later Sages extended the decree also with regard to terumah. Therefore it is necessary to wash one's hands before partaking of terumah. If one touched terumah before he washed his hands, the terumah is disqualified. It is burnt because of this impurity.
ח
שלמה המלך ובית דינו גזרו על כל הידים שיהיו שניות ואף על פי שלא ידע בודאי שנטמאו מפני שהידים עסקניות ולא גזר שלמה על הידים טומאה אלא לקדש ואחר כך גזרו חכמים שאחריו אף לתרומה ולפיכך צריך נטילת ידים לתרומה ואם נגע בתרומה קודם שיטול ידיו פסולה ונשרפת על טומאה זו:
9
A person may wrap his hands in a napkin and partake ofterumah without washing his hands. We do not suspect that he will touch the terumah. He should not do this when partaking of ordinary food that is being eaten under the stringencies that apply to the purity of sacrificial food or terumah, lest he touch it, for he is not that careful with regard to it.
ט
לט אדם ידיו במפה ואוכל תרומה בלא נטילת ידים ואין חוששין שמא יגע אבל לא יעשה כן בחולין שנעשו על טהרת הקדש או על טהרת תרומה גזירה שמא יגע לפי שאינו מקפיד עליהן:
10
Since a person's hands are considered second degree derivatives of impurity, if they touch liquids, they cause them to be considered as primary derivatives. If such liquids touch foods, they cause them to be considered as secondary derivatives. If such liquids touch other liquids, they cause them to be considered as primary derivatives, for liquids are always considered as primary derivatives, as we explained. Such liquids that contracted impurity due to contact with hands do not impart impurity to keilim, for the fundamental impurity of the hands is of Rabbinic origin.
Similarly, our Sages decreed that any person who partook of impure foods - whether the foods were primary or secondary derivatives of impurity - or who drank impure liquids should be considered as a secondary derivative of impurity until he immerses in a mikveh. If he touches foods, he causes them to be considered as a tertiary derivative. If he touches liquids, even ordinary liquids, he causes them to be considered as a primary derivative and they impart impurity to other foods and liquids. They do not impart impurity tokeilim, because the impurity contracted by this person is fundamentally a Rabbinic decree.
Why was it decreed that a person who partakes of impure foods contracts impurity? For perhaps he will partake of food that is a primary or secondary derivative of impurity and, at the same time, drink a liquid that is terumah. The liquid that is terumah will contract impurity from the food in his mouth. Similarly, if a person is drinking impure liquids, there was concern that he might eat food that isterumah with them and impart impurity to it because of the liquids in his mouth. We have already explained in Hilchot Terumah that it is forbidden to partake of impure terumah.
י
הואיל והידים שניות אם נגעו במשקה עשאום תחילה ואם נגעו משקין אלו באוכלין עושין אותן שני ואם נגעו במשקין אחרים עושין אותן תחילה שהמשקין תחלה לעולם כמו שביארנו אבל אין משקין אלו שנטמאו מחמת הידים מטמאין כלים שעיקר טומאת הידים מדבריהם וכן גזרו חכמים על כל אדם שיאכל אוכלין טמאין בין שאכל אוכל ראשון או אוכל שני ועל כל השותה משקין טמאים שיהיה שני לטומאה עד שיטבול ואם נגע באוכלין עשאן שלישי ואם נגע במשקין אפילו משקה חולין עשאן תחלה לטמא אוכלין ומשקין אחרים אבל לא לטמא כלים הואיל ועיקר טומאת אדם זה מדבריהם ומפני מה גזרו טומאה על האוכל אוכלין טמאים שמא יאכל אוכל ראשון או שני וישתה עליו משקה תרומה ונמצא המשקה תרומה טמא באוכל שבפיו וכן השותה משקין טמאים שמא יאכל עמהן אוכל תרומה ונמצא טמא במשקין שבפיו וכבר ביארנו בתרומות שאסור לאכול תרומה טמאה:
11
A person who contracts impurity because he partook of impure foods does not contract impurity unless he partakes of a quarter of a loaf of bread which is the size of an egg and a half when judged generously. Similarly, one who contracts impurity from drinking does not contract impurity unless he drinks a revi'it of impure liquids. All types of foods can be combined to comprise the sum of a quarter of a loaf that disqualifies the body of a person who partakes of them. And all liquids can be combined to comprise the sum of a revi'it. If one eats or drinks less than these measures, he is pure.
The following rule applies if one ate a small amount, then waited, and then ate some more. If he ate the required measure within the time it usually takes to eat half a loaf, the quantities are combined. If not, they are not combined. Similarly, if he drank a small amount, then waited, and then drank some more, if he drank the required measure] within the time it usually takes to eat half a loaf, the quantities are combined. If not, they are not combined.
The following rule applies if one ate less than the minimum measure, immersed in a mikveh, ascended, and immediately ate more. If he did not wait between eating and there is less time than it usually takes to eat half a loaf between the eating that preceded the immersion and the eating that followed it, they can be combined.
יא
אינו מתטמא עד שיאכל מאכלים טמאים כחצי פרס שהוא כביצה ומחצה שוחקת וכן השותה אינו מתטמא עד שישתה ממשקין טמאין רביעית וכל האוכלין מצטרפין לכחצי פרס לספול את הגוויה וכל המשקין מצטרפין לרביעית ואם אכל או שתה פחות משיעור זה טהור אכל מעט ושהה ואכל מעט אם יש מתחלה ועד סוף כדי אכילת פרס מצטרפין ואם לאו אין מצטרפין וכן אם שתה מעט ושהה ושתה מעט אם יש מתחלה ועד סוף כדי אכילת פרס מצטרפין ואם לאו אין מצטרפין אכל פחות מכשיעור וטבל ועלה ואכל מעט מיד אם לא שהה ביניהן והרי בין אכילה שלפני טבילה ושלאחר טבילה בכדי אכילת פרס הרי אלו מצטרפין:
12
When a woman who is a primary derivative of impurity nurses her son, her son is pure. The Sages did not decree that he would be impure. Even if one would say that the infant nursed a revi'it of milk, it is possible that from the beginning to the end, doing so took more time than it usually takes to eat half a loaf, for he does not nurse all at once.
יב
אשה שהיא ראשון לטומאה ומניקה את בנה הרי הבן טהור ולא גזרו עליו טומאה שאפילו תאמר שינק רביעית אפשר שיש מתחילה ועד סוף יתר מכדי אכילת פרס שהרי אינו יונק בבת אחת:
13
Because of the danger, our Sages granted a pregnant woman license to partake of less than the minimum measure, even though ultimately, she will partake of a larger amount. She does not need to immerse herself. Instead, she is pure.
יג
המעוברת התירו לה לאכול אוכלין טמאין פחות מכשיעור ואע"פ שהיא אוכלת הרבה מפני הסכנה ואינה צריכה טבילה אלא הרי היא טהורה:
• English Text | Video Class• Friday, Sivan 18, 5776 · June 24, 2016
• "Today's Day"
Monday Sivan 18 5703
Torah lessons: Chumash: Sh'lach, Sheini with Rashi.
Tehillim: 88-89.
Tanya: From the inclusion (p. 303)...in the sun. (p. 305).
This is the actual time of the "footsteps of Mashiach."1 It is therefore imperative for every Jew to seek his fellow's welfare - whether old or young - to inspire the other to teshuva (return), so that he will not fall out - G-d forbid - of the community of Israel who will shortly be privileged, with G-d's help, to experience complete redemption.
FOOTNOTES
1.The final age prior to Mashiach's advent.
• Daily Thought:
The Inner Plane
We balance two planes of being.
An outer world, in which we are helplessly carried down a stream and told, "Now is winter, soon will come spring, then summer, then autumn, then winter again. The unborn will live, the living will whither and die, a world will continue as it must be."
And an inner world, of which we are master; in which we choose that life will be life and death will have meaning and the world we enter and leave behind will be filled with purpose.
The outer world is but a stage. The inner world is its soul for which it was brought into being.
---------------------
No comments:
Post a Comment