Torah Reading
Vayeira: Genesis 18:1 Adonai appeared to Avraham by the oaks of Mamre as he sat at the entrance to the tent during the heat of the day. 2 He raised his eyes and looked, and there in front of him stood three men. On seeing them, he ran from the tent door to meet them, prostrated himself on the ground, 3 and said, “My lord, if I have found favor in your sight, please don’t leave your servant. 4 Please let me send for some water, so that you can wash your feet; then rest under the tree, 5 and I will bring a piece of bread. Now that you have come to your servant, refresh yourselves before going on.” “Very well,” they replied, “do what you have said.”
6 Avraham hurried into the tent to Sarah and said, “Quickly, three measures of the best flour! Knead it and make cakes.” 7 Avraham ran to the herd, took a good, tender calf and gave it to the servant, who hurried to prepare it. 8 Then he took curds, milk and the calf which he had prepared, and set it all before the men; and he stood by them under the tree as they ate. 9 They said to him, “Where is Sarah your wife?” He said, “There, in the tent.” 10 He said, “I will certainly return to you around this time next year, and Sarah your wife will have a son.” Sarah heard him from the entrance of the tent, behind him. 11 Avraham and Sarah were old, advanced in years; Sarah was past the age of childbearing. 12 So Sarah laughed to herself, thinking, “I am old, and so is my lord; am I to have pleasure again?” 13 Adonai said to Avraham, “Why did Sarah laugh and ask, ‘Am I really going to bear a child when I am so old?’ 14 Is anything too hard for Adonai? At the time set for it, at this season next year, I will return to you; and Sarah will have a son.”
G‑d created the universe and all physical objects ex nihilo, "something from nothing." Our task is to transform the "something" into "nothing"--transform the material into spiritual...[R. Sholom DovBer of Lubavitch (Hayom Yom, 29 Adar II)]
Today's Study:
Chitas and Rambam for today:
Chumash: Parshat Vayeira, 2nd Portion (Genesis 18:15-18:33) with Rashi
• Genesis Chapter 18
15And Sarah denied, saying, "I did not laugh," because she was afraid. And He said, "No, but you laughed." טווַתְּכַחֵ֨שׁ שָׂרָ֧ה | לֵאמֹ֛ר לֹ֥א צָחַ֖קְתִּי כִּ֣י | יָרֵ֑אָה וַיֹּ֥אמֶר | לֹ֖א כִּ֥י צָחָֽקְתְּ:
because she was afraid… but you laughed: The first כִּי serves as an expression of “because,” for it gives the reason for the matter:“And Sarah denied…because she was afraid,” and the second כִּי serves as an expression of “but.” And He said,“It is not as you say, but you did laugh.” For our Sages said: כִּי has four different meanings: if, perhaps, but, and because. — [from R.H. 3a] כי יראה וגו' כי צחקת: הראשון משמש לשון דהא שנותן טעם לדבר ותכחש שרה לפי שיראה, והשני משמש בלשון אלא, ויאמר לא כדבריך הוא אלא צחקת, שאמרו רבותינו כי משמש בארבע לשונות אי, דילמא, אלא, דהא:
16And the men arose from there, and they looked upon Sodom, and Abraham went with them to escort them, טזוַיָּקֻ֤מוּ מִשָּׁם֙ הָֽאֲנָשִׁ֔ים וַיַּשְׁקִ֖פוּ עַל־פְּנֵ֣י סְדֹ֑ם וְאַ֨בְרָהָ֔ם הֹלֵ֥ךְ עִמָּ֖ם לְשַׁלְּחָֽם:
and they looked: Heb. וַיַשְׁקִיפוּ. Whenever the word הַשְׁקָפָה occurs in Scripture, it denotes evil, except (Deut. 26:15) “Look (הַשְׁקִיפָה) from Your holy dwelling,” for the power of gifts to the poor is so great that it converts the Divine attribute of wrath to mercy. — [from Tan. Ki Thissa 14] וישקיפו על פני סדום: כל השקפה שבמקרא לרעה חוץ מהשקיפה ממעון קדשך (דברים כו טו), שגדול כח מתנות עניים שהופך מדת רוגז לרחמים:
to escort them: Heb. לְשַׁלְּחָם, to escort them. He thought that they were wayfarers. — [from Zohar, vol. 1, 104a] לשלחם: ללוותם, כסבור אורחים הם:
17And the Lord said, "Shall I conceal from Abraham what I am doing? יזוַֽיהֹוָ֖ה אָמָ֑ר הַֽמֲכַסֶּ֤ה אֲנִי֙ מֵֽאַבְרָהָ֔ם אֲשֶׁ֖ר אֲנִ֥י עֹשֶֽׂה:
Shall I conceal: Heb. הַמְכַסֶה ? This is a question.[i. e., The “hey” is not the definite article but the interrogative “hey.”] המכסה אני: בתמיה:
what I am doing: in Sodom? It would be improper for Me to do this thing without his knowledge. I gave him this land, and these five cities are his, as it is said (10:19): “And the border of the Canaanite was from Sidon…, as you come to Sodom and Gomorrah, etc.” I called him Abraham, the father of a multitude of nations. Now, can I destroy the sons without informing the father, who loves Me?- [from Gen. Rabbah 49:2, Pirkei d’Rabbi Eliezer ch. 25] אשר אני עושה: בסדום, לא יפה לי לעשות דבר זה שלא מדעתו, אני נתתי לו את הארץ הזאת, וחמשה כרכין הללו שלו הן, שנאמר (י יט) גבול הכנעני מצידון וגו' בואכה סדומה ועמורה וגו'. קראתי אותו אברהם, אב המון גוים, ואשמיד את הבנים ולא אודיע לאב שהוא אוהבי:
18And Abraham will become a great and powerful nation, and all the nations of the world will be blessed in him. יחוְאַ֨בְרָהָ֔ם הָי֧וֹ יִֽהְיֶ֛ה לְג֥וֹי גָּד֖וֹל וְעָצ֑וּם וְנִ֨בְרְכוּ־ב֔וֹ כֹּ֖ל גּוֹיֵ֥י הָאָֽרֶץ:
And Abraham will become: [According to] a Midrash Aggadah (Yoma 38b) (Prov. 10:7):“The mention of a righteous man is for a blessing.” Since He mentioned him, He blessed him. Its simple meaning is, however: Shall I conceal this from him? He is so dear to Me as to become a great nation, and through him will be blessed all the nations of the earth. ואברהם היו יהיה: מדרש אגדה (משלי י ז) זכר צדיק לברכה, הואיל והזכירו ברכו. ופשוטו וכי ממנו אני מעלים, והרי הוא חביב לפני להיות לגוי גדול ולהתברך בו כל גויי הארץ:
19For I have known him because he commands his sons and his household after him, that they should keep the way of the Lord to perform righteousness and justice, in order that the Lord bring upon Abraham that which He spoke concerning him." יטכִּ֣י יְדַעְתִּ֗יו לְמַ֩עַן֩ אֲשֶׁ֨ר יְצַוֶּ֜ה אֶת־בָּנָ֤יו וְאֶת־בֵּיתוֹ֙ אַֽחֲרָ֔יו וְשָֽׁמְרוּ֙ דֶּ֣רֶךְ יְהֹוָ֔ה לַֽעֲשׂ֥וֹת צְדָקָ֖ה וּמִשְׁפָּ֑ט לְמַ֗עַן הָבִ֤יא יְהֹוָה֙ עַל־אַבְרָהָ֔ם אֵ֥ת אֲשֶׁר־דִּבֶּ֖ר עָלָֽיו:
For I have known him: Heb. יְדַעְתִּיו, an expression of love, like (Ruth 2:1)“a kinsman (מוֹדַע) of her husband”; (ibid. 3:2) “And now, Boaz our kinsman (מֹדַעְתָּנוּ)”; (Exod. 33:17): “and I shall know you (וָאֵדָעֲךָ) by name.” But, in fact, the primary meaning of them all is none other than an expression of knowing, for if one loves a person, he draws him near to himself and knows him and is familiar with him. Now why do I love him? “Because he commands” … for he commands his sons concerning Me, to keep My ways. But if you explain it as the Targum renders: “I know about him that he will command his sons, etc.,” the word לְמַעַן does not fit into the sense [of the verse]. כי ידעתיו: לשון חיבה, כמו (רות ב א) מודע לאישה, (שם ג ב) הלא בועז מודעתנו, (שמות לג יז) ואדעך בשם, ואמנם עיקר לשון כולם אינו אלא לשון ידיעה, שהמחבב את האדם מקרבו אצלו ויודעו ומכירו. ולמה ידעתיו, למען אשר יצוה לפי שהוא מצוה את בניו עלי לשמור דרכי. ואם תפרשהו כתרגומו יודע אני בו שיצוה את בניו וגו', אין למען נופל על הלשון:
because he commands: Heb. יְצַוֶּה, a present tense (i.e., a habitual action), like (Job 1:5) “So would Job do (יַעֲשֶׂה)”; [(Num. 9:20) “in accordance to the utterance of the Lord they would camp” (יַחֲנוּ)]. יצוה: לשון הווה, כמו (איוב א ה) ככה יעשה איוב:
in order that [the Lord] bring: So would he command his sons, “Keep the way of the Lord in order that the Lord bring upon Abraham, etc.” It does not say “upon the house of Abraham” but “upon Abraham.” We learn from this that whoever raises a righteous son is considered as though he does not die. — [from Gen. Rabbah 49:4] למען הביא: כך הוא מצוה לבניו שמרו דרך ה' כדי שיביא ה' על אברהם וגו'. על בית אברהם לא נאמר, אלא על אברהם, למדנו כל המעמיד בן צדיק כאלו אינו מת:
20And the Lord said, "Since the cry of Sodom and Gomorrah has become great, and since their sin has become very grave, כוַיֹּ֣אמֶר יְהֹוָ֔ה זַֽעֲקַ֛ת סְדֹ֥ם וַֽעֲמֹרָ֖ה כִּי־רָ֑בָּה וְחַ֨טָּאתָ֔ם כִּ֥י כָֽבְדָ֖ה מְאֹֽד:
And the Lord said: to Abraham, for He did as He had said, that He would not conceal from him. ויאמר ה': אל אברהם, שעשה כאשר אמר שלא יכסה ממנו:
since [it] has become great: Wherever רָבָּה appears in Scripture, the accent is on the last syllable, on the “beth,” because they are translated: “great” , or “becoming great.” But this one has its accent on the first syllable, on the “resh,” because it is to be translated: “has already become great,” as I have explained regarding (above 15:17):“Now it came to pass that the sun had set (בָּאָה)” ; (Ruth 1:15):“Lo, your sister-in-law has returned (שָׁבָה) .” כי רבה: כל רבה שבמקרא הטעם למטה בבי"ת, לפי שהן מתורגמין גדולה, או גדלה והולכת, אבל זה טעמו למעלה ברי"ש, לפי שמתורגם גדלה כבר, כמו שפירשתי לעיל (טו יז) ויהי השמש באה, (רות א טו) הנה שבה יבמתך:
21I will descend now and see, whether according to her cry, which has come to Me, they have done; [I will wreak] destruction [upon them]; and if not, I will know." כאאֵֽרֲדָה־נָּ֣א וְאֶרְאֶ֔ה הַכְּצַֽעֲקָתָ֛הּ הַבָּ֥אָה אֵלַ֖י עָשׂ֣וּ | כָּלָ֑ה וְאִם־לֹ֖א אֵדָֽעָה:
I will descend now: This teaches judges that they should not decide capital punishment cases unless they see it [i.e., they must go to the site of the crime and investigate the matter.]- [Divrei David] Everything is as I explained in the chapter dealing with the dispersion (Tan. Noah 18). Another explanation: I will descend to the end of their deeds (to fathom the results thereof). - [Be’er Mayim Chayim]). ארדה נא ואראה: למד לדיינים שלא יפסקו דיני נפשות אלא בראיה, הכל כמו שפירשתי בפרשת הפלגה (לעיל יא ז). דבר אחר ארדה נא לסוף מעשיהם:
whether according to her cry: [i.e., the cry] of the land. הכצעקתה: של מדינה:
which has come to Me, they have done: And [if] they remain in their state of rebellion, I will wreak destruction upon them, but if they do not remain in their state of rebellion, I will know what I will do, to punish them with suffering, but I will not destroy them. Similar to this we find elsewhere (Exod. 33:5): “But now, leave off your ornament from yourself, so that I may know what to do to you.” Therefore, there is a pause marked by the cantillation sign of a פְּסִיק between עָשׂוּ and כָּלָה, in order to separate one word from another. Our Sages, however, interpreted הַכְּצַעֲקָתָה to refer to the cry of a certain girl, whom they killed with an unusual death because she gave food to a poor man, as is delineated in [chapter] Chelek (Sanh. 109b). הבאה אלי עשו: ואם עומדים במרדם כלה אני עושה בהם. ואם לא יעמדו במרדן, אדעה מה אעשה להפרע מהן ביסורין ולא אכלה אותן. וכיוצא בו מצינו במקום אחר (שמות לג ה) ועתה הורד עדיך מעליך ואדעה מה אעשה לך, ולפיכך יש הפסק נקודת פסיק בין עשו לכלה, כדי להפריד תיבה מחברתה. ורבותינו דרשו הכצעקתה, צעקת ריבה אחת שהרגוה מיתה משונה על שנתנה מזון לעני, כמפורש בחלק (סנהדרין קט ב):
22And the men turned from there and went to Sodom, and Abraham was still standing before the Lord. כבוַיִּפְנ֤וּ מִשָּׁם֙ הָֽאֲנָשִׁ֔ים וַיֵּֽלְכ֖וּ סְדֹ֑מָה וְאַ֨בְרָהָ֔ם עוֹדֶ֥נּוּ עֹמֵ֖ד לִפְנֵ֥י יְהֹוָֽה:
And [the men] turned from there: from the place to which Abraham had escorted them. ויפנו משם: ממקום שאברהם ליוום שם:
and Abraham was still standing, etc.: But is it not so that he did not go to stand before Him, but the Holy One, blessed be He, came to him and said to him (above verse 20): “Because the cry of Sodom and Gomorrah has become great, etc.,” and it should have been written here: “and the Lord was still standing beside Abraham?” But this is a scribal emendation (Gen. Rabbah 49:7). ואברהם עודנו עומד לפני ה': והלא לא הלך לעמוד לפניו אלא הקב"ה בא אצלו ואמר לו (פסוק כ) זעקת סדום ועמורה כי רבה, והיה לו לכתוב וה' עודנו עומד לפני אברהם, אלא תיקון סופרים הוא זה (אשר הפכוהו ז"ל לכתוב כן):
23And Abraham approached and said, "Will You even destroy the righteous with the wicked? כגוַיִּגַּ֥שׁ אַבְרָהָ֖ם וַיֹּאמַ֑ר הַאַ֣ף תִּסְפֶּ֔ה צַדִּ֖יק עִם־רָשָֽׁע:
And Abraham approached and said: We find [the expression]“ approaching” for war (II Sam. 10:13): “And Joab drew forward, etc.” ; and “approaching” for placating (below 44:8): “And Judah approached him” ; and “approaching” for prayer (I Kings 18:36):“And Elijah the prophet came near.” For all these, Abraham approached: to speak harshly [i.e., when he requested justice], to placate, and to pray. — [from Gen. Rabbah 49:8] ויגש אברהם: מצינו הגשה למלחמה (ש"ב י יג) ויגש יואב וגו', הגשה לפיוס (להלן מד יח) ויגש אליו יהודה, והגשה לתפלה (מלכים א' יח לו) ויגש אליהו הנביא, ולכל אלה נכנס אברהם, לדבר קשות, ולפיוס ולתפלה:
Will You even destroy: Heb. הַאַף. Will You also destroy? And according to the translation of Onkelos, who rendered אַף as an expression of wrath, this is its interpretation: Will wrath entice You that You should destroy the righteous with the wicked? האף תספה: הגם תספה. ולתרגום של אונקלוס שתרגמו לשון רוגז, כך פירושו האף ישיאך שתספה צדיק עם רשע:
24Perhaps there are fifty righteous men in the midst of the city; will You even destroy and not forgive the place for the sake of the fifty righteous men who are in its midst? כדאוּלַ֥י יֵ֛שׁ חֲמִשִּׁ֥ים צַדִּיקִ֖ם בְּת֣וֹךְ הָעִ֑יר הַאַ֤ף תִּסְפֶּה֙ וְלֹֽא־תִשָּׂ֣א לַמָּק֔וֹם לְמַ֛עַן חֲמִשִּׁ֥ים הַצַּדִּיקִ֖ם אֲשֶׁ֥ר בְּקִרְבָּֽהּ:
Perhaps there are fifty righteous men: ten righteous men for each city, because there were five places. — [from Targum Jonathan] אולי יש חמשים צדיקים: עשרה צדיקים לכל כרך וכרך, כי חמשה מקומות יש:
25Far be it from You to do a thing such as this, to put to death the righteous with the wicked so that the righteous should be like the wicked. Far be it from You! Will the Judge of the entire earth not perform justice?" כהחָלִ֨לָה לְּךָ֜ מֵֽעֲשׂ֣ת | כַּדָּבָ֣ר הַזֶּ֗ה לְהָמִ֤ית צַדִּיק֙ עִם־רָשָׁ֔ע וְהָיָ֥ה כַצַּדִּ֖יק כָּֽרָשָׁ֑ע חָלִ֣לָה לָּ֔ךְ הֲשֹׁפֵט֙ כָּל־הָאָ֔רֶץ לֹ֥א יַֽעֲשֶׂ֖ה מִשְׁפָּֽט:
Far be it from You: And if You say that the righteous will not save the wicked, why should You kill the righteous?- [from Gen. Rabbah 49:8] חלילה לך: ואם תאמר לא יצילו הצדיקים את הרשעים, למה תמית הצדיקים:
Far be it from You: Heb. חָלִילָה. It is profane (חוּלִין) , [i.e., unfitting] for You. They will say, “So is His craft. He inundates everyone, righteous and wicked.” So You did to the Generation of the Flood and to the Generation of the Dispersion. — [from Tan. Vayera 8] חלילה לך: חולין הוא לך, יאמרו כך הוא אומנתו, שוטף הכל, צדיקים ורשעים, כך עשית לדור המבול ולדור הפלגה:
a thing such as this: Neither this nor anything similar to it. — כדבר הזה: לא הוא ולא כיוצא בו:
Far be it from You: for the World to Come. — [from Tan. Buber] חלילה לך: לעולם הבא:
Will the Judge of the entire earth: The “hey” of הֲשֹׁפֵט is vowelized with a “chataf pattach,” as an expression of wonder: Will He Who judges not perform true justice?! השופט כל הארץ: נקוד בחטף פת"ח ה"א של השופט לשון תמיה, וכי מי שהוא שופט לא יעשה משפט אמת:
26And the Lord said, "If I find in Sodom fifty righteous men within the city, I will forgive the entire place for their sake." כווַיֹּ֣אמֶר יְהֹוָ֔ה אִם־אֶמְצָ֥א בִסְדֹ֛ם חֲמִשִּׁ֥ים צַדִּיקִ֖ם בְּת֣וֹךְ הָעִ֑יר וְנָשָׂ֥אתִי לְכָל־הַמָּק֖וֹם בַּֽעֲבוּרָֽם:
"If I find in Sodom, etc., the entire place”: [Sodom refers to] all the cities, but because Sodom was the metropolis and the most important of them all, Scripture ascribes [the fifty righteous men] to it. אם אמצא בסדום וגו' לכל המקום: לכל הכרכים, לפי שסדום היתה מטרפולין וחשובה מכולם תלה בה הכתוב:
27And Abraham answered and said, "Behold now I have commenced to speak to the Lord, although I am dust and ashes. כזוַיַּ֥עַן אַבְרָהָ֖ם וַיֹּאמַ֑ר הִנֵּה־נָ֤א הוֹאַ֨לְתִּי֙ לְדַבֵּ֣ר אֶל־אֲדֹנָ֔י וְאָֽנֹכִ֖י עָפָ֥ר וָאֵֽפֶר:
although I am dust and ashes: I was already fit to be dust at the hands of the kings and ashes at the hands of Nimrod, were it not for Your mercies that stood by me. ואנכי עפר ואפר: וכבר הייתי ראוי להיות עפר על ידי המלכים, ואפר על ידי נמרוד, לולי רחמיך אשר עמדו לי:
28Perhaps the fifty righteous men will be missing five. Will You destroy the entire city because of five?" And He said, "I will not destroy if I find there forty-five." כחאוּלַ֠י יַחְסְר֞וּן חֲמִשִּׁ֤ים הַצַּדִּיקִם֙ חֲמִשָּׁ֔ה הֲתַשְׁחִ֥ית בַּֽחֲמִשָּׁ֖ה אֶת־כָּל־הָעִ֑יר וַיֹּ֨אמֶר֙ לֹ֣א אַשְׁחִ֔ית אִם־אֶמְצָ֣א שָׁ֔ם אַרְבָּעִ֖ים וַֽחֲמִשָּֽׁה:
Will You destroy because of five: Will there not be nine for each city? And You, the Righteous One of the world, will be counted with them. — [from Gen. Rabbah 49:9] התשחית בחמשה: והלא הן תשעה לכל כרך, ואתה צדיקו של עולם תצטרף עמהם:
29And he continued further to speak to Him, and he said, "Perhaps forty will be found there." And He said, "I will not do it for the sake of the forty." כטוַיֹּ֨סֶף ע֜וֹד לְדַבֵּ֤ר אֵלָיו֙ וַיֹּאמַ֔ר אוּלַ֛י יִמָּֽצְא֥וּן שָׁ֖ם אַרְבָּעִ֑ים וַיֹּ֨אמֶר֙ לֹ֣א אֶֽעֱשֶׂ֔ה בַּֽעֲב֖וּר הָֽאַרְבָּעִֽים:
Perhaps forty will be found there: And four cities will be saved, and so thirty will save three of them, or twenty will save two of them, or ten will save one of them. — [from Zohar, vol. 1, omissions, 255b] אולי ימצאון שם ארבעים: וימלטו ארבעה הכרכים, וכן שלשים יצילו שלשה מהם או עשרים יצילו שנים מהם או עשרה יצילו אחד מהם:
30And he said, "Please, let the Lord's wrath not be kindled, and I will speak. Perhaps thirty will be found there." And He said, "I will not do it if I find thirty there." לוַ֠יֹּ֠אמֶר אַל־נָ֞א יִ֤חַר לַֽאדֹנָי֙ וַֽאֲדַבֵּ֔רָה אוּלַ֛י יִמָּֽצְא֥וּן שָׁ֖ם שְׁלשִׁ֑ים וַיֹּ֨אמֶר֙ לֹ֣א אֶֽעֱשֶׂ֔ה אִם־אֶמְצָ֥א שָׁ֖ם שְׁלשִֽׁים:
31And he said, "Behold now I have desired to speak to the Lord, perhaps twenty will be found there." And He said, "I will not destroy for the sake of the twenty." לאוַיֹּ֗אמֶר הִנֵּה־נָ֤א הוֹאַ֨לְתִּי֙ לְדַבֵּ֣ר אֶל־אֲדֹנָ֔י אוּלַ֛י יִמָּֽצְא֥וּן שָׁ֖ם עֶשְׂרִ֑ים וַיֹּ֨אמֶר֙ לֹ֣א אַשְׁחִ֔ית בַּֽעֲב֖וּר הָֽעֶשְׂרִֽים:
Behold now I have desired: Heb. הוֹאַלְתִּי. I have desired, as in (Exod. 2:21):“And Moses was willing (וַיוֹאֶל) .” הואלתי: רציתי כמו (שמות ב כא) ויואל משה:
32And he said, "Please, let the Lord's wrath not be kindled, and I will speak yet this time, perhaps ten will be found there." And He said, "I will not destroy for the sake of the ten." לבוַ֠יֹּ֠אמֶר אַל־נָ֞א יִ֤חַר לַֽאדֹנָי֙ וַֽאֲדַבְּרָ֣ה אַךְ־הַפַּ֔עַם אוּלַ֛י יִמָּֽצְא֥וּן שָׁ֖ם עֲשָׂרָ֑ה וַיֹּ֨אמֶר֙ לֹ֣א אַשְׁחִ֔ית בַּֽעֲב֖וּר הָֽעֲשָׂרָֽה:
perhaps ten will be found there: For fewer [than ten] he did not ask. He said, “In the Generation of the Flood, there were eight: Noah and his sons, and their wives, but they did not save their generation.” And for nine, together with counting [God] he had already asked, but did not find. אולי ימצאון שם עשרה: על פחות לא בקש. אמר דור המבול היו שמונה, נח ובניו ונשיהם ולא הצילו על דורם, ועל תשעה על ידי צירוף כבר בקש ולא מצא:
33And the Lord departed when He finished speaking to Abraham, and Abraham returned to his place. לגוַיֵּ֣לֶךְ יְהֹוָ֔ה כַּֽאֲשֶׁ֣ר כִּלָּ֔ה לְדַבֵּ֖ר אֶל־אַבְרָהָ֑ם וְאַבְרָהָ֖ם שָׁ֥ב לִמְקֹמֽוֹ:
And the Lord departed, etc.: Since the defender was silent, the Judge left. וילך ה' וגו': כיון שנשתתק הסניגור הלך לו הדיין:
and Abraham returned to his place: The Judge left, the defender left, and the prosecutor is accusing. Therefore: “And the two angels came to Sodom,” to destroy (Gen. Rabbah 49:14). One to destroy Sodom and one to save Lot, and he [the latter] is the same one who came to heal Abraham, but the third one, who came to announce [Isaac’s birth] to Sarah, since he had performed his mission, he departed (Tan. Vayera 8). ואברהם שב למקומו: נסתלק הדיין נסתלק הסניגור והקטיגור מקטרג, ולפיכך (יט א) ויבאו שני המלאכים סדומה [בערב] להשחית. אחד להשחית את סדום ואחד להציל את לוט, והוא אותו שבא לרפאות את אברהם. והשלישי שבא לבשר את שרה, כיון שעשה שליחותו נסתלק לו:
Daily Tehillim: Psalms Chapters 69-71
• Chapter 69
1. For the Conductor, on the shoshanim,1 by David.
2. Deliver me, O God, for the waters have reached until my soul!
3. I have sunk in muddy depths without foothold; I have come into deep waters, and the current sweeps me away.
4. I am wearied by my crying, my throat is parched; my eyes pined while waiting for my God.
5. More numerous than the hairs on my head are those who hate me without reason. Mighty are those who would cut me off, those who are my enemies without cause. What I have not stolen, I will then have to return.
6. O God, You know my folly, and my wrongs are not hidden from You.
7. Let not those who hope in You be shamed through me, O my Lord, God of Hosts; let not those who seek You be disgraced through me, O God of Israel,
8. because for Your sake I have borne humiliation, disgrace covers my face.
9. I have become a stranger to my brothers, an alien to my mother's sons,
10. for the envy of Your House has consumed me, and the humiliations of those who scorn You have fallen upon me.
11. And I wept while my soul fasted, and it was a humiliation to me.
12. I made sackcloth my garment, and became a byword for them.
13. Those who sit by the gate speak of me, and [of me] are the songs of drunkards.
14. May my prayer to You, Lord, be at a gracious time; God, in Your abounding kindness, answer me with Your true deliverance.
15. Rescue me from the mire, so that I not sink; let me be saved from my enemies and from deep waters.
16. Let not the current of water sweep me away, nor the deep swallow me; and let not the pit close its mouth over me.
17. Answer me, Lord, for Your kindness is good; according to Your abundant mercies, turn to me.
18. Do not hide Your face from Your servant, for I am in distress-hurry to answer me.
19. Draw near to my soul and liberate it; redeem me, so that my enemies [not feel triumphant].
20. You know my humiliation, my shame, and my disgrace; all my tormentors are before You.
21. Humiliation has broken my heart, and I have become ill. I longed for comfort, but there was none; for consolers, but I did not find.
22. They put gall into my food, and for my thirst they gave me vinegar to drink.
23. Let their table become a trap before them, and [their] serenity, a snare.
24. Let their eyes be darkened so that they cannot see, and let their loins continually falter.
25. Pour Your wrath upon them, and let the fierceness of Your anger overtake them.
26. Let their palace be desolate, let there be no dweller in their tents,
27. for they persecute the one whom You struck, and tell of the pain of Your wounded ones.
28. Add iniquity to their iniquity, and let them not enter into Your righteousness.
29. May they be erased from the Book of Life, and let them not be inscribed with the righteous.
30. But I am poor and in pain; let Your deliverance, O God, streng-then me.
31. I will praise the Name of God with song, I will extol Him with thanksgiving!
32. And it will please the Lord more than [the sacrifice of] a mature bull with horns and hooves.
33. The humble will see it and rejoice; you seekers of God, [see] and your hearts will come alive.
34. For the Lord listens to the needy, and He does not despise His prisoners.
35. Let heaven and earth praise Him, the seas and all that moves within them,
36. for God will deliver Zion and build the cities of Judah, and they will settle there and possess it;
37. and the seed of His servants will inherit it, and those who love His Name will dwell in it.
FOOTNOTES
1.A musical instrument shaped like a shoshana, a rose (Metzudot).
Chapter 70
David prays that his enemies be shamed and humiliated for their shaming him and reveling in his troubles. Then the righteous will rejoice, and chant songs and praises always.
1. For the Conductor, by David, to remind.
2. O God, [come] to rescue me; O Lord, hurry to my aid.
3. Let those who seek my life be shamed and disgraced; let those who wish me harm retreat and be humiliated.
4. Let those who say, "Aha! Aha!" be turned back in return for their shaming [me].
5. Let all who seek You rejoice and delight in You, and let those who love Your deliverance say always, "May God be exalted!”
6. But I am poor and needy; hurry to me, O God! You are my help and deliverer; O God, do not delay!
Chapter 71
In this awe-inspiring prayer, David speaks of his enemies' desire to kill him, declaring him deserving of death.
1. I have taken refuge in You, O Lord; I will never be shamed.
2. Rescue me and deliver me in Your righteousness; incline Your ear to me and save me.
3. Be for me a sheltering rock, to enter always. You have ordered my salvation, for You are my rock and my fortress.
4. O my God, rescue me from the hand of the wicked, from the palm of the scheming and violent.
5. For You are my hope, O my Lord, God, my security since my youth.
6. I have relied on You from the womb; You drew me from my mother's innards; my praise is of You always.
7. I became an example to the masses, yet You were my mighty refuge.
8. Let my mouth be filled with Your praise, all day long with Your glory.
9. Do not cast me aside in old age; do not forsake me when my strength fails;
10. for my enemies say of me, and those who watch my soul conspire together,
11. saying, "God has forsaken him. Give chase and catch him, for there is no rescuer.”
12. O God, do not distance Yourself from me; my God, hurry to my aid.
13. Let the adversaries of my soul be shamed and consumed; let those who seek my harm be enwrapped in disgrace and humiliation.
14. But as for me, I will always hope; I will add to all Your praises.
15. My mouth will tell of Your righteousness, all day long of Your deliverance, for I do not know their number.
16. I come with the strength of my Lord, God; I mention Your righteousness, Yours alone.
17. O God, You have taught me since my youth, and to this day I tell of Your wonders.
18. Even into old age and hoariness, O God, do not abandon me, until I tell of Your might to the generations, and of Your strength to all who are to come.
19. Your righteousness, O God, reaches the high heavens, for You do great things; O God, who is like You!
20. You, Who has shown me many and grievous troubles, You will revive me again; You will lift me again from the depths of the earth.
21. You will increase my greatness; You will turn and console me.
22. I too1 will thank You on the lyre for Your faithfulness, My God; I will sing to You on the harp, O Holy One of Israel.
23. My lips will rejoice when I sing to you, as well as my soul which You have redeemed.
24. My tongue will also utter Your righteousness all day, for those who seek my harm are shamed and disgraced.
FOOTNOTES
1.As you increase my greatness, so will I increase your praise (Metzudot).
Tanya: Iggeret HaKodesh, middle of Epistle 27
• Lessons in Tanya
• Today's Tanya Lesson
• Monday, 13 Cheshvan, 5777 · 14 November 2016
• Iggeret HaKodesh, middle of Epistle 27
• Part (b)
• Rambam: Sefer Hamitzvos:
• Monday, 13 Cheshvan, 5777 · 14 November 2016
• Today's Mitzvah
A daily digest of Maimonides’ classic work "Sefer Hamitzvot"
• Important Message Regarding This Lesson
The Daily Mitzvah schedule runs parallel to the daily study of 3 chapters of Maimonides' 14-volume code. There are instances when the Mitzvah is repeated a few days consecutively while the exploration of the same Mitzvah continues in the in-depth track.
Positive Commandment 5
Prayer
"And you shall serve the L-rd, your G-d"—Exodus 23:25.
We are commanded countless times throughout the Torah to serve G-d. Although this is a general commandment, it does contain a very specific application: prayer, service of the heart as expressed through the mouth.
Full text of this Mitzvah »
• Today's Tanya Lesson
• Monday, 13 Cheshvan, 5777 · 14 November 2016
• Iggeret HaKodesh, middle of Epistle 27
• Part (b)
ביאור על הנ״ל
An Elucidation of the Above
The Alter Rebbe now provides a deeper understanding of the above letter.
* * *
איתא בזהר הקדוש, דצדיקא דאתפטר, אשתכח בכלהו עלמין יתיר מבחיוהי כו׳
It is stated in the sacred Zohar that “When a tzaddik departs he is to be found in all the worlds more than during his lifetime...”
וצריך להבין
Now this needs to be understood:
תינח בעולמות עליונים, אשתכח יתיר בעלותו שמה
For, granted that he is to be found increasingly in the upper worlds when he ascends there [following his passing];
אבל בעולם הזה, איך אשתכח יתיר
but now is he found more in this world?
ויש לומר על דרך מה שקבלתי על מאמר חז״ל, דשבק חיים לכל חי
This may be explained along the lines of [a teaching] which I received concerning the idiom of our Sages, of blessed memory, that [a departed tzaddik] “has left life to all the living.”
As mentioned above, the expression is problematic: surely he has not left anyone life which was not their own. The Alter Rebbe will now explain in what sense it may truly be said that the departed tzaddik left his surviving disciples something of his own life.
כנודע, שחיי הצדיק אינם חיים בשרים, כי אם חיים רוחניים, שהם אמונה ויראה ואהבה
As is known, the life of a tzaddik is not a fleshly life but a spiritual life, consisting of faith, awe, and love.
These he possesses not only for himself but transmits to his disciples as well.
In Scripture, we find that faith, awe and love, are each termed “life”.
כי באמונה כתיב: וצדיק באמונתו יחיה
Thus of faith it is written,1 “And a tzaddik lives by his faith.”
וביראה כתיב: יראת ה׳ לחיים
Of awe it is written,2 “The awe of G‑d [leads] to life.”
ובאהבה כתיב: רודף צדקה וחסד, ימצא חיים
And of love it is written,3 “He who pursues tzedakah and Chesed, will find life,”
וחסד הוא אהבה
and Chesed signifies love, for love is its core.
Hence, when the term “life” is used to describe Chesed, it applies to love as well. To sum up: Faith in G‑d, and the awe and love of Him, are thus all referred to as “life”.
ושלש מדות אלו הם בכל עולם ועולם, עד רום המעלות
Now these three attributes are present in every world, up to the highest of levels,
הכל לפי ערך בחינת מעלות העולמות
all proportionate to the levels of the worlds,
זה על זה, בדרך עילה ועלול, כנודע
one higher than the other, by way of cause and effect, as is known.
At any level, each world serves as an antecedent (a “cause”) to the lesser world (the “effect”) which it brings into being.
| FOOTNOTES | |
| 1. | Chavakuk 2:4. |
| 2. | Mishlei 19:23. |
| 3. | Mishlei 21:21. |
• Monday, 13 Cheshvan, 5777 · 14 November 2016
• Today's Mitzvah
A daily digest of Maimonides’ classic work "Sefer Hamitzvot"
• Important Message Regarding This Lesson
The Daily Mitzvah schedule runs parallel to the daily study of 3 chapters of Maimonides' 14-volume code. There are instances when the Mitzvah is repeated a few days consecutively while the exploration of the same Mitzvah continues in the in-depth track.
Positive Commandment 5
Prayer
"And you shall serve the L-rd, your G-d"—Exodus 23:25.
We are commanded countless times throughout the Torah to serve G-d. Although this is a general commandment, it does contain a very specific application: prayer, service of the heart as expressed through the mouth.
Full text of this Mitzvah »
• Prayer
Positive Commandment 5
Translated by Berel Bell
The 5th mitzvah is that we are commanded to serve G‑d (blessed be He). This commandment is repeated many times: And you shall serve G‑d, your L‑rd";1 "And you shall serve Him";2 "And to serve Him."3
Although this commandment is of a general nature,4 as explained in the Fourth Principle,5 [and apparently should not be included in the count of the 613 mitzvos,] nevertheless it has a specific quality, since it is the commandment to pray.
[We see that "service" is not just a general command from the following statements:] The Sifri6 says, "The verse, 'And to serve Him' means prayer." The Sages also said, "The verse, 'And to serve Him' means Torah study.
In the Mishnah of Rabbi Eliezer, the son of Rabbi Yosi HaG'lili,7 the Sages said, "What is the biblical source to include prayer among the mitzvos? From the verse, 'You shall fear G‑d, your L‑rd, and you shall serve Him.' "8
They also said,9 "Serve Him through His Torah; serve Him in His Temple." This [statement, 'serve Him in His Temple,'] means that one's goal should be to pray in the Temple or in the direction of the Temple, as King Solomon explained.10
FOOTNOTES
1.Ex. 23:25.
2.Deut. 13:5. Some versions of Sefer Hamitzvos include here Deut. 6:13, "And you shall serve Him."
3.Deut. 11:13.
4.I.e. "serving" G‑d includes performance of all the mitzvos, rather than a specific act.
5.In the Introductory section of Sefer Hamitzvos. This Principle states that a mitzvah must be of a specific nature in order to be counted among the 613 mitzvos.
6.Deut 11:13.
7.Also quoted in Migdal Oz, beginning of Hilchos Tefilah.
8.Deut. 10:20.
9.Sifri Medrash Tenaim.
10.Kings I, 8:23,35. Chronicles II, 6:32.
• Rambam - 1 Chapter a Day: Kelim Kelim - Chapter 16
• Kelim - Chapter 16
• Tefilah and Birkat Kohanim - Chapter Five
• Hayom Yom: Today's Hayom Yom
• Monday, 13 Cheshvan, 5777 · 14 November 2016
• "Today's Day"
• Thursday, Cheshvan 13, 5704
Torah lessons: Chumash: Vayeira, Chamishi with Rashi.
Tehillim: 69-71.
Tanya: (XXVIIb). It is stated (p. 567) ...effect, as known. (p. 567).
The Baal Shem Tov used to instruct his disciples in a regular Gemara study-session. His style of study was with great acuity and brilliance, and included a study of Rambam, Alfasi, Rosh and other commentaries of the Rishonim (early commentators) germane to the Gemara-text under examination. The Baal Shem Tov would translate the words (of the text) into Yiddish. When studying in Eirchin 15b the passage "The third tongue1 kills three persons," the Baal Shem Tov translated and explained: Lashon hara (the evil tongue; slander) kills all three, the inventor of the slander, the one who relates it and the listener. This is all in spiritual terms, which is more severe than physical murder.
FOOTNOTES
1.The "third tongue" refers to the person relating a previously-heard slander. He acts as a "third party" or intermediary between the originator of the slander and the listener. See also Likutei Sichot, Vol. 5, p. 44 note 47.
• Daily Thought:
The Choice
Ultimately, Darkness will meet its end. Our choice lies only in the form of its demise:
If we meet nothing but success at every stage of our mission, Darkness will helplessly surrender and deliver to our hand every spark of the divine it has so jealously held captive.
When we fail, however, we have taken upon ourselves to wrestle Darkness face to face until its utter annihilation. Darkness will not surrender—no trace will be left of it that can do so. Darkness itself will have been transformed to light.
There is no greater light than when darkness shines.[Maamar Bati Legani 5729, 3. Bati Legani 5731, 5–7. Padah B’Shalom 5726.]
-------
Positive Commandment 5
Translated by Berel Bell
The 5th mitzvah is that we are commanded to serve G‑d (blessed be He). This commandment is repeated many times: And you shall serve G‑d, your L‑rd";1 "And you shall serve Him";2 "And to serve Him."3
Although this commandment is of a general nature,4 as explained in the Fourth Principle,5 [and apparently should not be included in the count of the 613 mitzvos,] nevertheless it has a specific quality, since it is the commandment to pray.
[We see that "service" is not just a general command from the following statements:] The Sifri6 says, "The verse, 'And to serve Him' means prayer." The Sages also said, "The verse, 'And to serve Him' means Torah study.
In the Mishnah of Rabbi Eliezer, the son of Rabbi Yosi HaG'lili,7 the Sages said, "What is the biblical source to include prayer among the mitzvos? From the verse, 'You shall fear G‑d, your L‑rd, and you shall serve Him.' "8
They also said,9 "Serve Him through His Torah; serve Him in His Temple." This [statement, 'serve Him in His Temple,'] means that one's goal should be to pray in the Temple or in the direction of the Temple, as King Solomon explained.10
FOOTNOTES
1.Ex. 23:25.
2.Deut. 13:5. Some versions of Sefer Hamitzvos include here Deut. 6:13, "And you shall serve Him."
3.Deut. 11:13.
4.I.e. "serving" G‑d includes performance of all the mitzvos, rather than a specific act.
5.In the Introductory section of Sefer Hamitzvos. This Principle states that a mitzvah must be of a specific nature in order to be counted among the 613 mitzvos.
6.Deut 11:13.
7.Also quoted in Migdal Oz, beginning of Hilchos Tefilah.
8.Deut. 10:20.
9.Sifri Medrash Tenaim.
10.Kings I, 8:23,35. Chronicles II, 6:32.
• Rambam - 1 Chapter a Day: Kelim Kelim - Chapter 16
• Kelim - Chapter 16
1
The remnants of a larger oven are four handbreadths. The remnants of a small oven are its larger portion.
What is implied? If a large oven is broken, as long as four handbreadths remain, it is susceptible to impurity. And if a small oven is broken, as long as its larger portion remains, it is susceptible to impurity. Similarly, if a large oven contracted impurity and it was smashed to the extent that less than four handbreaths remain, it is pure. A small oven becomes pure when less than its larger portion remains. If more than four handbreadths of a large oven remain or the larger portion of a small oven, it remains impure.
The remnants of a range with two openings are three handbreadths. For a range with one opening: If it was made for baking, the measure is the same as that of an oven. If it was made for cooking, the measure is the same as that of a range.
א
תנור גדול שיריו ארבעה טפחים והקטן שיריו רובו כיצד אם נשבר בגדול ארבעה ובקטן רובו מקבל טומאה פחות מכאן אינו מקבל טומאה וכן אם נטמא ונתצו עד ששייר בו פחות מארבעה בגדול או בפחות מרוב בקטן טהור נשאר בו ארבעה או רוב בקטן עדיין הוא בטומאתו והכירה שיריה שלש אצבעות הכופח שעשאהו לאפייה שיעורו כתנור לבישול שיעורו ככירה:
2
How can the owner restore the purity of an oven that contracted impurity that he does not want to destroy? It should be divided into three portions and the coating removed from the shards so that each shard is standing on the earth without a coating of clay.
If he divided it in two, leaving one large portion and one smaller portion, the larger portion is impure and the smaller portion is pure. If they are both of equal size, they are both impure, because it is impossible to make an exact determination which is larger. When, by contrast, an earthenware tabletop with a wall was divided in two equal portions, they are both pure. If one was larger and one smaller, the larger one is impure.
ב
תנור שנטמא ולא רצה לכתתו כיצד מטהרין אותו חולקו לשלשה חלקים וגורר את הטפילה שעל החרסים עד שנמצא כל חרס מהן עומד על הארץ בלא טיט על גביו חילקו לשנים אחד גדול ואחד קטן הגדול טמא והקטן טהור חילקו לשנים בשוה כל אחד מהן טמא לפי שאי אפשר לכוין אבל טבלא של חרס שיש לה דופן שנחלקה לשנים טהורה ואם היה אחד גדול ואחד קטן הגדול טמא:
3
When an impure oven is divided into three portions and one is as large as the other two, the large portion is impure.
The following laws apply if such an oven was cut into circular portions, widthwise. If the height of every ring was less than four handbreadths, it is pure. If, afterwards, one arranges the rings one on top of the other and coats them with clay, making them into an oven as they were before, it is as if he made a different oven. It is susceptible to impurity only from the time it was reconstructed, provided it was heated to the extent that doughnuts could be baked in it after it was coated with clay.
If one separated the clay coating from the substance of the oven itself and placed sand or pebbles between the rings and the coating, it never becomes susceptible to impurity. Concerning this type of oven, it was said: A woman who is a nidah and one who is pure may both bake inside of it and everything is pure.
If it has one ring that is four handbreadths high and that ring contracts impurity through physical contact with a source of impurity and not from the presence of impurity within its inner space, the remainder of the rings are pure.
ג
תנור שחילקו לשלשה ואחר גדול כשנים הגדול טמא והשנים הקטנים טהורין חתכו חוליות לרחבו אם היה גובה כל חוליא וחוליא פחות מארבעה טפחים טהור חזר וסידר החוליות זו על גבי זו והמריח עליהם בטיט והחזירו תנור כשהיה הרי זו כמו שעשה תנור אחר ואינו מקבל טומאה אלא מכאן ולהבא והוא שיסיקנו כדי לאפות בו סופגנין אחר שמירחו הרחיק ממנו את הטפילה ונתן חול או צרורות בין החוליות ובין הטפילה אינו מקבל טומאה לעולם וזהו שאמרו הנדה והטהורה אופות בו והוא טהור היתה בו חוליא אחת שיש בה ארבעה טפחים היא מתטמאה במגע ולא מתטמאת באויר ושאר החוליות טהורות:
4
The following rules apply when an oven comes cut in pieces from the craftsman's shop and one makes supports for it so that they will be joined together as a single entity. If one placed them there while it was pure and it contracted impurity, when one removes the supports, it regains purity. Even after he returns them, it remains pure. If one coated the portions of the oven with clay, they become susceptible to impurity from that time onward. It is not necessary to heat the oven, because it was already heated the first time it was assembled.
ד
תנור שבא מחותך מבית האומן ועשה לו סמוכין שמקבצין אותו להיות כאחד ונתנם עליו והוא טהור ונטמא כשיסיר את הסומכין אותו יטהר ואפילו החזירן הרי הוא טהור מירחו בטיט מקבל טומאה להבא ואינו צריך להסיקו שכבר הוסק:
5
When an oven was cut into rings, sand placed between each ring, and the entire structure coated with clay from the outside, it is susceptible to ritual impurity.
ה
תנור שחתכו חוליות ונתן חול בין חוליא לחוליא וטח בטיט על הכל מבחוץ ה"ז מקבל טומאה:
6
A pit used by Arabs - i.e., one digs in the earth, coats the pit with clay, and bakes in it - is governed by the following rules: If the clay could stand independently, it is susceptible to ritual impurity. If not, it is pure.
ו
יורת הערביים שהוא חופר בארץ וטח בטיט אם יוכל הטיט לעמוד בפני עצמו מקבלת טומאה ואם לאו טהור:
7
When one brings earthenware shards and sticks them together and forms an oven from them, making a coating for them from the inside and from the outside, after he heats it, it becomes susceptible to impurity, even though none of the shards is of the size required.
ז
המביא שבר חרס ודבקן זה בזה ועשאן תנור ועשה לו טפילה מבית ומבחוץ והסיקו הרי זה מקבל טומאה אף על פי שאין בכל אחד מהן כשיעור:
8
When one removed the base of a large barrel and made it into an oven, coating its exterior with clay, it is pure even though its walls are capable of containing the required amount. The rationale is that once an earthenware container is classified as not being susceptible to impurity, it never becomes susceptible again unless one makes it into an oven and coats it on the inside and on the outside.
ח
פטם שקרזלו ועשאוהו תנור ועשה לו טפילה מחוץ אע"פ שמקבל על דפנותיו כשיעור הרי זו טהור שכלי חרס שטהר אין לו טומאה לעולם אא"כ עשאהו תנור ועשה לו טפילה מבית ומבחוץ:
9
When there is an oven with cracks for which a coating was made for each of the pieces, but the place of the cracks was left open, it is not susceptible to impurity. If clay, lime, or gypsum were placed on the cracks, it is susceptible to impurity. If one patched it with a paste made from ground earthenware and water, tar, sulfur, beeswax, yeast, dough, or animal turds, it is pure. This is the general principle: An entity from which an oven is not usually made is not considered as being sufficient to patch the cracks.
ט
תנור של סדקין שעשה טפילה לכל אחד ואחד ומקום הסדקין מגולה אינו מקבל טומאה נתן טיט או סיד או גפסיס על גבי הסדקין הרי זה מתטמא נתן עליהן חרסית או זפת וגפרית שעוה ושמרים בצק או גללים טהור זה הכלל דבר שאין עושין ממנו תנור אינו מחבר את הסדקין:
10
When the crack in an oven is positioned in a corner, even though one smeared clay at the sides, it is pure.
י
סדק תנור שנתנו כלפי זוית ומירח בטיט מן הצדדין טהור:
11
When the a shelf outside an oven was placed in a corner in order to bake with it, it is pure. If it comprises the majority of the oven, it is susceptible to impurity.
יא
דף של תנור שנתנו בזוית להיות אופה בו טהור ואם יש בו רוב תנור מקבלת טומאה:
12
The following rules apply when a person filled half of an oven with earth. If the oven contracted impurity from its inner space alone, only the portion above the earth contracts impurity. If it contracted impurity from contact with a source of impurity and the impurity touched its inside, the entire oven contracts impurity, even the portion below the earth.
יב
תנור שנתן בו עפר עד חציו אם נטמא מאוירו בלבד אינו מתטמא אלא מעפר ולמעלה ואם נטמא במגע ונגעה טומאה בו מתוכו נטמא כולו אף מעפר ולמטה:
13
The term kirah refers to a range with a place for two pots to rest; the term kopach refers to a range with a place for one pot to rest. Therefore if a kirah is divided lengthwise, it is pure. If it is split across its width, it is still susceptible to impurity. When, by contrast, a kopach is split, it is pure whether it is split lengthwise or widthwise.
יג
הכירה מקום שפיתת שתי קדרות והכופח מקום שפיתת קדירה אחת לפיכך כירה שנחלקה לאורכה טהורה לרוחבה עדיין מקבלת טומאה הכופח שנחלק בין לארכו בין לרחבו טהור:
14
The following rules apply when there is an opening in the upper surface of the base used by homeowners placed below a range. If the opening is less than three handbreadths deep, the range is susceptible to impurity, because if the kindling fuel is less than three handbreadths from the bottom of the range, a pot placed above will cook. If the opening is three handbreadths or more deep, it is not susceptible to impurity, because the fire will be too far from the pot and it will not cook.
If one places a stone or a rock over the opening, the range is still pure. If one coated the stone with clay, it becomes the base of the range and the range is susceptible to impurity in the future.
יד
הקלתות של בעלי בתים שנפחתה קרקעיתה אם היה עומק הפחת פחות משלשה טפחים הרי זו מקבלת טומאה שאם יסיק בפחת מלמטה תתבשל הקדירה מלמעלה היה הפחת עמוק שלשה או יתר אינה מקבלת טומאה שהרי האש רחוקה מן הקדירה ואינה בשלה נתן אבן או צרור על פי הפחת עדיין היא בטהרתה מירחו בטיט נעשת האבן קרקע הכירה ומקבלת טומאה מכאן ולהבא:
• Tefilah and Birkat Kohanim - Chapter Five
1
A person who prays must be careful to tend to [the following] eight matters. [However,] if he is pressured, confronted by circumstances beyond his control, or transgresses and does not attend to one them, they are not of absolute necessity. They are:
1) standing;
2) facing the Temple;
3) preparation of his body;
4) proper clothing;
5) proper place;
6) control of his voice;
7) bowing; and
8) prostration.
א1) standing;
2) facing the Temple;
3) preparation of his body;
4) proper clothing;
5) proper place;
6) control of his voice;
7) bowing; and
8) prostration.
שמונה דברים צריך המתפלל להזהר בהן ולעשותן ואם היה דחוק או נאנס או שעבר ולא עשה אותן אין מעכבין ואלו הן:
עמידה ונוכח המקדש ותקון הגוף ותקון המלבושים ותקון המקום והשויית הקול והכריעה והשתחויה:
2
Standing: What is implied?
[Generally,] one should pray only while standing. [Thus,] a person sitting in a boat or in a carriage, if able to stand, should do so; if not, he may sit in his place and pray.
A person who is ill may pray even while lying on his side, provided he is able to have the proper intention. Similarly, one who is thirsty or hungry is considered as one who is ill. [Therefore,] if he is able to concentrate properly he should pray. If not, he should not pray until he has eaten or drunk.
One riding an animal should not descend [from the animal] - even if he has someone to hold his animal. Rather, he should sit in his place and pray so his mind will be settled.
ב
עמידה כיצד אין מתפלל אלא מעומד היה יושב בספינה או בעגלה אם יכול לעמוד יעמוד ואם לאו ישב במקומו ויתפלל חולה מתפלל אפילו שוכב על צדו והוא שיכול לכוין את דעתו וכן הצמא והרעב הרי הן בכלל חולים אם יש בו יכולת לכוין את דעתו יתפלל ואם לאו אל יתפלל עד שיאכל וישתה היה רוכב על הבהמה אע"פשיש לו מי שיאחז בהמתו לא ירד אלא ישב במקומו ויתפלל כדי שתהא דעתו מיושבת עליו:
3
Facing the Temple: What is implied?
A person standing in the Diaspora should face Eretz Yisrael and pray.
One standing in Eretz Yisrael should face Jerusalem.
One standing in Jerusalem should face the Temple.
One standing in the Temple should face the Holy of Holies.
A blind person, one who is unable to determine direction, or one travelling in a boat should direct his heart towards the Divine Presence and pray.
ג
נכח המקדש כיצד היה עומד בחוצה לארץ מחזיר פניו נכח ארץ ישראל ומתפלל היה עומד בארץ מכוין את פניו כנגד ירושלים היה עומד בירושלים מכוין פניו כנגד המקדש היה עומד במקדש מכוין פניו כנגד בית קדש הקדשים סומא ומי שלא יכול לכוין את הרוחות והמהלך בספינה יכוין את לבו כנגד השכינה ויתפלל:
4
The preparation of one's body: What is implied?
When one stands in prayer, he should place his feet together side by side. He should set his eyes downwards as if he is looking at the ground, and his heart upwards as if he is standing in Heaven.
His hands should be resting on his heart, with the right hand clasped over the left hand. He should stand like a servant before his master, in fear, awe, and dread. He should not rest his hand on his hips [during the Amidah].
ד
תקון הגוף כיצד כשהוא עומד בתפלה צריך לכוין את רגליו זו בצד זו ונותן עיניו למטה כאילו הוא מביט לארץ ויהיה לבו פנוי למעלה כאילו הוא עומד בשמים ומניח ידיו על לבו כפותין הימנית על השמאלית ועומד כעבד לפני רבו באימה ביראה ופחד ולא יניח ידיו על חלציו:
5
Proper clothing: What is implied?
One should adjust his clothing and make himself neat and presentable before [praying], as [implied by Psalms 29:2]: "They bow to God in resplendent holiness."
One should not pray wearing [only] his undershirt, bareheaded, or barefoot - if it is the custom of the people of that place to stand before their most respected people with shoes.
In all places, one should not hold tefillin in his hand or a Sefer Torah in his arms during the Amidah, since he will worry about them. [Similarly,] one should not hold utensils or money in his hand. However, he may pray while holding his lulav on Sukkot, since it is the commandment of the day.
If one is carrying a burden of less than four kabbim on his head when the time for the Amidah arrives, he should throw it over his shoulder and pray. If it is larger than four kabbim, he should place it on the ground and then pray.
It is customary for all Sages and their students to pray only when wrapped in a tallit.
ה
תקון המלבושים כיצד מתקן מלבושיו תחלה ומציין עצמו ומהדר שנאמר השתחוו לה' בהדרת קדש ולא יעמוד בתפלה באפונדתו ולא בראש מגולה ולא ברגלים מגולות אם דרך אנשי המקום שלא יעמדו בפני הגדולים אלא בבתי הרגלים ובכל מקום לא יאחוז תפילין בידו וספר תורה בזרועו ויתפלל מפני שלבו טרוד בהן ולא יאחוז כלים ומעות בידו אבל מתפלל הוא ולולב בידו בימות החג מפני שהוא מצות היום היה משוי על ראשו והגיע זמן תפלה אם היה פחות מארבעה קבין מפשילו לאחוריו ומתפלל בו היה ארבעה קבין מניחו על גבי קרקע ואחר כך יתפלל דרך כל החכמים ותלמידיהם שלא יתפללו אלא כשהן עטופים:
6
Proper place: What is implied?
One should stand in a low place and turn his face towards the wall. Also, one should open windows or doors that face Jerusalem and pray opposite them, as [Daniel 6:11] states: "...and he had windows open in his room facing Jerusalem."
A person should establish a fixed place where he always prays. One should not pray in a destroyed building, nor [should one pray] behind a synagogue, unless he turns his face towards the synagogue.
It is forbidden to sit down next to someone in the midst of the Amidah or to pass in front of him, except at a distance of four cubits.
ו
תקון המקום כיצד יעמוד במקום נמוך ויחזיר פניו לכותל וצריך לפתוח חלונות או פתחים כנגד ירושלים כדי להתפלל כנגדן שנאמר וכוין פתיחן ליה בעיליתיה וגו' וקובע מקום לתפלתו תמיד ואין מתפלל בחורבה ולא אחורי בית הכנסת אא"כ החזיר פניו לבית הכנסת ואסור לישב בצד העומד בתפלה או לעבור לפניו עד שירחיק ממנו ארבע אמות:
7
One should not stand in a place three or more handbreadths high and pray. [Similarly, he should not pray while standing] on a bed, bench, or chair.
A raised platform that has a surface area of four cubits by four cubits which is the [minimum] size of a house, is considered like an attic. Thus, one is permitted to pray there. Similarly, if it is surrounded by walls, even if it is not four cubits by four cubits, one may pray there, since its height is not noticeable, because it constitutes an area unto itself.
ז
לא יעמוד במקום גבוה שלשה טפחים או יותר ויתפלל ולא על גבי מטה ולא על גבי ספסל ולא על גבי כסא היה בנין גבוה אם יש בו ארבע אמות על ארבע אמות שהוא שיעור הבית הרי הוא כעליה ומותר להתפלל בו וכן אם היה מוקף מחיצות מכל רוחותיו אף על פי שאין בו ארבע אמות על ארבע אמות מותר להתפלל בו מפני שאין גבהו ניכר שהרי חלק רשות לעצמו:
8
Craftsmen working at the top of a tree, or on top of a board or wall when the time of the Amidah arrives must descend in order to pray, and then return to their work. If they were at the top of an olive or fig tree, they may pray where they are, because of the excessive effort [involved in descending].
What is it that they pray? If they are working for meals alone, they recite three prayers of 19 blessings. If they are working for wages, they recite "Give us understanding." In either case, they do not lead the congregation or lift up their hands [to bless the people].
ח
האומנין שהיו עושין מלאכה בראש האילן או בראש הנדבך או בראש הכותל והגיע זמן תפלה יורדין למטה ומתפללין וחוזרין למלאכתן ואם היו בראש הזית או בראש התאנה מתפללין במקומן מפני שטרחן מרובה ומה הן מתפללין אם היו עושין בסעודתן בלבד מתפללין שלש תפלות של תשעה עשר ברכות היו עושין בשכרן מתפללין הביננו ובין כך ובין כך אין יורדין לפני התיבה ואין נושאין את כפיהן:
9
Control of one's voice: What is implied?
A person should not raise his voice during his Amidah, nor should he pray silently. Rather, he should pronounce the words with his lips, whispering in a tone that he can hear.
He should not make his voice audible unless he is sick or cannot concentrate otherwise. In such a case, it is permitted except when in a congregation, lest the others be disturbed by his voice.
ט
השוויית הקול כיצד לא יגביה קולו בתפלתו ולא יתפלל בלבו אלא מחתך הדברים בשפתיו ומשמיע לאזניו בלחש ולא ישמיע קולו אלא אם כן היה חולה או שאינו יכול לכוין את לבו עד שישמיע קולו הרי זה מותר ובלבד שלא יהא בציבור כדי שלא תטרף דעתן מקולו:
10
Bowing: What is implied?
One praying bows five times in each and every Amidah:
In the first blessing, at the beginning and at the end;
in the blessing of thanks, at the beginning and at the end; and
upon completing the Amidah, one bows and takes three steps backwards while bowing. He takes leave from his left and afterwards, from his right. Then, he lifts his head up from the bowed position.
in the blessing of thanks, at the beginning and at the end; and
upon completing the Amidah, one bows and takes three steps backwards while bowing. He takes leave from his left and afterwards, from his right. Then, he lifts his head up from the bowed position.
When he bows the [other] four times, he does so at [the utterance of the word] "Blessed" and straightens up when [reciting] G‑d's name.
To whom does the above apply? To an average person. However, the High Priest bows at the beginning and end of each and every blessing. A king bows at the beginning [of the Amidah] and does not lift his head until he completes his whole Amidah.
י
כריעה כיצד המתפלל כורע חמש כריעות בכל תפלה ותפלה בברכה ראשונה בתחלה ובסוף ובהודיה בתחלה ובסוף וכשגומר התפלה כורע ופוסע שלש פסיעות לאחוריו וכשהוא כורע נותן שלום משמאל עצמו ואח"כ מימין עצמו ואח"כ מגביה ראשו מן הכריעה וכשהוא כורע בארבע הכריעות כורע בברוך וכשהוא זוקף זוקף בשם במה דברים אמורים בהדיוט אבל כהן גדול כורע בתחילת כל ברכה ובסוף כל ברכה והמלך כיון ששחה בראשונה אינו מגביה ראשו עד שגומר כל תפלתו:
11
Why should one take leave from the left first? Because one's left is to the right [side] of His countenance; i.e., just like when one stands before a king, he takes leave from the right of the king, and then afterwards from the left of the king. Thus, they established that one should withdraw from the Amidah in the same manner as he withdraws from before a king.
יא
ולמה נותן שלום לשמאלו תחלה מפני ששמאלו הוא ימין שכנגד פניו כלומר כשהוא עומד לפני המלך נותן שלום לימין המלך ואחר כך לשמאל המלך וקבעו שיפטר מן התפלה כמו שנפטרין מלפני המלך:
12
All these bows require that one bow until the vertebrae in his spine protrude and he makes himself like a bow.
However, if one bows slightly [to the extent that] it causes him pain and he appears to have bowed with all of his power, he need not worry.
יב
כל הכריעות האלו צריך שיכרע בהן עד שיתפקקו כל חליות שבשדרה ויעשה עצמו כקשת ואם שחה מעט וציער עצמו ונראה ככורע בכל כחו אינו חושש:
13
Prostration, what is implied?
After one lifts his head from the fifth bow, he sits on the ground, falls with his face towards the earth, and utters all the supplications that he desires.
"Kneeling" always refers to [falling to] one's knees; "bowing," to bending over on one's face; and "prostration," to stretching out on one's hands and feet until he is flat with his face on the ground.
יג
השתחויה כיצד אחר שמגביה ראשו מכריעה חמישית ישב לארץ ונופל על פניו ארצה ומתחנן בכל התחנונים שירצה כריעה האמורה בכ"מ על ברכים קידה על אפים השתחויה זה פישוט ידים ורגלים עד שנמצא מוטל על פניו ארצה:
14
When uttering the supplication after the Amidah, there are those who bow and there are those who prostrate themselves.
It is forbidden to prostrate oneself on stones except in the Holy Temple, as we have explained in Hilchot Avodat Kochavim.
An important person is not permitted to fall on his face unless he is certain that he is as righteous as Yehoshua. Rather, he should tilt his face slightly, but not press it to the ground.
One may pray in one place and offer this supplication in another
יד
כשהוא עושה נפילת פנים אחר תפלה יש מי שהוא עושה קידה ויש מי שהוא עושה השתחויה ואסור לעשות השתחויה על האבנים אלא במקדש כמו שבארנו בהל' עבודת כוכבים ואין אדם חשוב רשאי ליפול על פניו אא"כ הוא יודע בעצמו שהוא צדיק כיהושע אבל מטה פניו מעט ואינו כובש אותן בקרקע ומותר לאדם להתפלל במקום זה וליפול על פניו במקום אחר:
15
It is an accepted custom among the entire Jewish people not to utter the supplication on Sabbaths or festivals. Nor [does one utter it] on Rosh Hashanah, Rosh Chodesh, Chanukah or Purim or in Minchah on the eve of Sabbaths or holidays, nor in the Evening Prayer of any day. There are [however,] individuals who do utter the supplication in the Evening Prayer.
On Yom Kippur only, one utters the supplication prayer in every prayer, since it is a day of supplication, requests, and fasting.
טו
מנהג פשוט בכל ישראל שאין נפילת אפים בשבתות ובמועדים ולא בראש השנה ולא בראשי חדשים ובחנוכה ובפורים ולא במנחה של ערבי שבתות וימים טובים ולא בערבית שבכל יום ויש יחידים שנופלים על פניהם בערבית וביוה"כ בלבד נופלים על פניהם בכל תפלה ותפלה מפני שהוא יום תחנה ובקשה ותענית:
Tefilah and Birkat Kohanim - Chapter Six
1
A person is forbidden to walk behind a synagogue at the time that the congregation is praying, unless he is carrying a burden or there are two entrances to the synagogue on different sides. [In the latter instance], anyone who sees him would presume that perhaps he is planning to enter [the synagogue] through the other entrance.
Similarly, if there are two synagogues in the city, a person seeing him would say that perhaps he is going to his usual synagogue.
If one is wearing tefillin on his head, he is permitted to pass [a synagogue] even without any of these conditions, since the tefillinindicate that he is a person who is seriously interested in the performance of commandments, and not one to refrain from prayer.
א
אסור לו לאדם לעבור אחורי בית הכנסת בשעה שהציבור מתפללין אלא אם כן היה נושא משאוי או שהיה לבית הכנסת שני פתחים בשני רוחות שהרואה אומר שמא ילך ויכנס מפתח האחר וכן אם היה בעיר שני בתי כנסיות יאמר הרואה שמא ילך לבית הכנסת הרגיל בו ואם יש לו תפילין בראשו מותר לו לעבור ואע"פ שאין שם אחד מכל אלו שהתפילין מוכיחין עליו שהוא רודף אחר מצות ואינו ממבטלי תפלה:
2
One praying with a congregation should not lengthen his prayer excessively. [However,] he may do so when praying alone. If, after praying, he desires to [add to his prayers], he may, including even the confession of Yom Kippur.
Similarly, he may add in each of the middle blessings something relevant to that blessing if he desires.
ב
המתפלל עם הציבור לא יאריך את תפלתו יותר מדאי אבל בינו לבין עצמו הרשות בידו ואם בא לומר אחר תפלתו אפילו כסדר וידוי יום הכפורים אומר וכן אם רצה להוסיף בכל ברכה וברכה מן האמצעיות מעין הברכה מוסיף:
3
What is implied?
If one has a sick person [for whom he wants to pray], he should request mercy for this person in the blessing for the sick as eloquently as he can.
If he requires sustenance, he should add a supplication and request in the blessing for material prosperity. The same applies regarding each of the other blessings.
Should one desire to ask for all his needs in the blessing of "the One who hears Prayer," he may do so. However, he should make no requests in the first three or last three [blessings].
ג
כיצד היה לו חולה מבקש עליו רחמים בברכת חולים כפי צחות לשונו היה צריך לפרנסה מוסיף תחנה ובקשה בברכת השנים ועל דרך זה בכל אחת מהן ואם רצה לשאול כל צרכיו בשומע תפלה שואל אבל לא ישאול לא בשלש ראשונות ולא בשלש אחרונות:
4
A person is forbidden to taste anything or to do any work from dawn until after he has recited the Morning Prayer. He should also refrain from visiting the house of a friend to greet him before he has recited the Morning Prayer; nor should he set out on a journey before he has prayed.
However, one may taste food or do work before reciting Musaf or Minchah, although he should not have a full meal close to the time for Minchah.
ד
אסור לו לאדם שיטעום כלום או שיעשה מלאכה מאחר שיעלה עמוד השחר עד שיתפלל תפלת שחרית וכן לא ישכים לפתח חבירו לשאול בשלומו קודם שיתפלל תפלת שחרית ולא יצא בדרך קודם שיתפלל אבל טועם ועושה מלאכה קודם שיתפלל מוסף וקודם מנחה אבל אינו סועד סמוך למנחה:
5
Once the time for Minchah Gedolah arrives, one should not enter a bathhouse, even [if only] to sweat, until he has prayed, lest he faint and neglect prayer.
He should not eat, even a snack, lest he continue eating and neglect prayer, nor [should he] judge [a court case], even if only to render a final judgment, lest the decision be questioned and the matter be drawn out and cause him to miss prayer.
Similarly, one should not sit in a barber's chair, even for a regular haircut, until he prays, lest the scissors break. He should not enter a tanning house close to Minchah before he has prayed, lest he see a deficiency in his work which he will deal with, and [thereby] be delayed from praying.
If he begins doing one of these things, he need not stop, but may finish and then recite Minchah.
ה
כיון שהגיע זמן מנחה גדולה לא יכנס למרחץ אפילו להזיע עד שיתפלל שמא יתעלף ויבטל מן התפלה ולא לאכול אפילו אכילת עראי שמא ימשך באכילה ולא לדון אפילו בגמר דין שמא יסתר הדין וימשך ויבטל מן התפלה וכן לא ישב לפני הספר לספור אפילו תספורת הדיוט עד שיתפלל שמא ישבר הזוג ולא ליכנס לבורסקי סמוך למנחה עד שיתפלל שמא יראה הפסד במלאכתו ויתעסק בה ויתעכב מן התפלה ואם התחיל באחת מאלו לא יפסיק אלא גומר ואחר כך מתפלל תפלת מנחה:
6
When is the beginning of a haircut? When he puts the barber's cloth over his knees.
When is the beginning of a bath? When he takes off his underclothes.
When is the beginning of [work in the] tanning house? When he ties the apron between his shoulders, as is the way of artisans.
When is the beginning of eating? For those who live in Eretz Yisrael, it is when one washes his hands. For inhabitants of Babylonia, it is when they loosen their belts.
When is the beginning of judgment? When the judges robe themselves in their taleisim and sit down. If they were [already] sitting, it is when the adversaries begin to make their claims.
ו
מאימתי התחלת תספורת משיניח מעפורת של ספרין על ברכיו ומאימתי התחלת מרחץ משיפשוט הבגד הסמוך לבשרו ומאימתי התחלת הבורסקי משיקשור בגד בין כתפיו כמו שהאומנין עושין ומאימתי התחלת אכילה לבני ארץ ישראל משיטול ידיו ולבני בבל משיתיר חגורו ומאימתי התחלת הדין משיתעטפו הדיינים וישבו ואם היו יושבין משיתחילו בעלי דינין לטעון:
7
Even though the Evening Prayer is not obligatory, one should not come home from his work and say: "I will eat a little and sleep a little and then I will pray," lest sleep overtake him and he sleep all night. Rather, he should [first] pray, and afterwards he may eat, drink or sleep.
It is permissible to have a haircut or enter a bathhouse before the Morning Prayer. [The Sages] only established their decree before Minchah, since it is common for most people to go there during the day. However, in the morning, [these actions] are uncommon. Hence, they did not establish a decree.
ז
אף על פי שתפלת ערבית רשות לא יבא אדם ממלאכתו ויאמר אוכל מעט ואישן קמעא ואח"כ אתפלל שמא תאנוס אותו שינה ונמצא ישן כל הלילה אלא מתפלל ערבית ואח"כ אוכל ושותה או ישן ומותר להסתפר וליכנס למרחץ סמוך לשחרית מפני שלא גזרו אלא סמוך למנחה שהוא דבר המצוי שרוב העם נכנסין שם ביום אבל בשחר דבר שאינו מצוי לא גזרו בו:
8
A person who is involved in the study of Torah when the time for prayer arrives must stop and pray. If the study of Torah is his full-time occupation and he does not work at all, and he is involved in the study of Torah at the time of prayer, he need not stop, since the commandment of the study of Torah is greater that the commandment of prayer.
Anyone involved in efforts for the welfare of the community is like one involved in Torah study.
ח
מי שהיה עוסק בתלמוד תורה והגיע זמן התפלה פוסק ומתפלל ואם היתה תורתו אומנותו ואינו עושה מלאכה כלל והיה עוסק בתורה בשעת תפלתו אינו פוסק שמצות תלמוד תורה גדולה ממצות תפלה וכל העוסק בצרכי רבים כעוסק בדברי תורה:
9
One is forbidden to interrupt his Amidah except in a situation where his life is endangered. Even if the King of Israel greets him, he must not answer him. However, he may interrupt [to answer] a non-Jewish king, lest he kill him.
A person standing in the [midst of the] Amidah who sees a non-Jewish king or tyrant approaching him should shorten [his prayer]. If unable to do so, he may stop. Similarly, if one sees snakes or scorpions approaching him in a place where their bite is fatal, he should stop [praying] and flee. If they are not fatal, he should not stop.
ט
אין המתפלל מפסיק תפלתו אלא מפנ סכנת נפשות בלבד ואפילו מלך ישראל שואל בשלומו לא ישיבנו אבל פוסק הוא למלך עובד כוכבים שמא יהרגנו היה עומד בתפלה וראה מלך עובדי כוכבים או אנס בא כנגדו יקצר ואם אינו יכול יפסיק וכן אם ראה נחשים ועקרבים באים כנגדו אם הגיעו אליו והיה דרכן באותן המקומות שהן ממיתין פוסק ובורח ואם לא היה דרכן להמית אינו פוסק:
10
Women, slaves and children are obligated to pray. Anyone exempt from Kri'at Shema is also exempt from the Amidah.
All those accompanying the dead [for burial], even if they are not required to carry the coffin, are exempt from the Amidah.
י
נשים ועבדים וקטנים חייבים בתפלה וכל איש שפטור מקריאת שמע פטור מן התפלה וכל המלוין את המת אף על פי שאין למטה צורך בהן פטורין מן התפלה:
Tefilah and Birkat Kohanim - Chapter Seven
1
When the Sages instituted [a text for] these prayers, they [also] established other blessings to be recited every day. These are:
When a person gets into bed to sleep at night, he says:
Blessed are You, God, our Lord, King of the universe, who causes the bonds of sleep to fall upon my eyes, who sinks [one into] restful slumber, and illuminates the pupil of the eye. May it be Your will, God, our Lord, to save me from the evil inclination and from a bad occurrence. May I not be disturbed by bad dreams or evil thoughts. Let my bed be perfect before You and may You raise me up from it to life and peace and illuminate my eyes lest I sleep a sleep of death. Blessed are You, God, who illuminates the whole world in His glory.
א
כשתקנו חכמים דברי תפלות אלו תקנו ברכות אחרות לברך אותן בכל יום אלו הן:
כשיכנס אדם למטתו לישן בלילה מברך ברוך אתה יי' אלהינו מלך העולם המפיל חבלי שינה על עיני והמשקיע שינת תרדמה והמאיר לאישון בת עין יהי רצון מלפניך יי' אלהי שתצילני מיצר רע ומפגע רע ואל יבהלוני חלומות רעים ולא הרהורים רעים ותהא מטתי שלימה לפניך ותעמידני ממנה לחיים ולשלום והאירה עיני פן אישן המות ברוך אתה יי' המאיר לעולם כולו בכבודו:
2
[Then,] one reads the first section of Kri'at Shema and goes to sleep. [This applies] even if his wife is sleeping with him.
If he is overcome by sleep, he should read the first verse [of Kri'at Shema] or verses of mercy and afterwards, he may go to sleep.
ב
וקורא פרשה ראשונה מקריאת שמע וישן ואפילו אשתו ישנה עמו (קורא פסוק ראשון או פסוקי רחמים ואחר כך יישן) ואם אנסתו שינה קורא אפילו פסוק ראשון או פסוקי רחמים ואח"כ יישן:
3
When a person awakes after concluding his sleep, while still in bed, he says:
My Lord, the soul that You have placed within me is pure. You have created it, You have formed it, You have breathed it into me and You preserve it within me. You will ultimately take it from me and restore it to me in the Time to Come. As long as the soul is lodged within me, I am thankful before You, O God, my Lord, Master of all works. Blessed are You, God, who restores souls to dead bodies.
ג
בשעה שייקץ בסוף שנתו מברך והוא על מטתו כך:
אלהי נשמה שנתת בי טהורה אתה בראתה ואתה יצרתה ואתה נפחתה בי ואתה משמרה בקרבי ואתה עתיד ליטלה ממני ואתה עתיד להחזירה בי לעתיד לבא כל זמן שהנשמה תלויה בקרבי מודה אני לפניך יי' אלהי רבון כל המעשים ברוך אתה יי' המחזיר נשמות לפגרים מתים:
4
When one hears the crow of a rooster, he recites: Blessed are You, God, our Lord, King of the universe, who gives the rooster understanding to distinguish between day and night.
When he puts on his clothes, he recites: Blessed are You, God, our Lord, King of the universe, who clothes the naked.
When he puts his cloth on his head, he recites: Blessed are You, God, our Lord, King of the universe, who crowns Israel in glory.
When he passes his hands over his eyes, he recites: [Blessed...] who opens the eyes of the blind.
When he sits up in his bed, he recites: [Blessed...] who unties those bound.
When he lowers his feet from the bed and rests them on the ground, he recites: [Blessed...] who spreads the earth over the waters.
When he stands up, he recites: [Blessed...] who straightens the bowed.
When he washes his hands, he recites: [Blessed...] who has sanctified us with His commandments and commanded us regarding the washing of hands.
When he washes his face, he recites: Blessed are You, God, our Lord, King of the universe, who removes the bonds of sleep from my eyes and slumber from my eyelids. May it be Your will, God, my Lord and Lord of my fathers, that You accustom me to the performance of [Your] commandments and do not accustom me to sins or transgressions. Cause the positive inclination to rule over me and not the evil inclination. Strengthen me in Your commandments and grant my portion in Your Torah. Allow me to find favor, lovingkindness, and mercy in Your eyes and the eyes of all who see me and bestow upon me benevolent kindnesses. Blessed are You, God, who bestows benevolent kindnesses.
ד
כששומע קול התרנגולים מברך ברוך אתה יי' אלהינו מלך העולם הנותן לשכוי בינה להבחין בין יום ובין לילה כשלובש בגדיו מברך ברוך אתה יי' אלהינו מלך העולם מלביש ערומים כשמניח סדינו על ראשו מברך ברוך אתה יי' אלהינו מלך העולם עוטר ישראל בתפארה כשמעביר ידיו על עיניו מברך פוקח עורים כשישב על מטתו מברך מתיר אסורים כשמוריד רגליו מן המטה ומניחם על גבי קרקע מברך רוקע הארץ על המים כשעומד מברך זוקף כפופים כשנוטל ידיו מברך אשר קדשנו במצותיו וצונו על נטילת ידים כשרוחץ פניו מברך ברוך אתה יי' אלהינו מלך העולם המעביר חבלי שינה מעיני ותנומה מעפעפי יהי רצון מלפניך יי' אלהי ואלהי אבותי שתרגילני לדבר מצוה ואל תרגילני לדבר עבירה ועון ותשלט בי יצר טוב ואל ישלוט בי יצר רע ותחזקני במצותיך ותן חלקי בתורתך ותתנני לחן ולחסד ולרחמים בעיניך ובעיני כל רואי ותגמלני חסדים טובים ברוך אתה יי' גומל חסדים טובים:
5
Whenever one enters the toilet, before entering, he says:
Be honored, holy honorable ones, servants of the Most High. Help me. Help me. Guard me. Guard me. Wait for me until I enter and come out, as this is the way of humans.
After he comes out, he recites:
Blessed are You, God, our Lord, King of the universe, who formed man in wisdom and created within him many openings and cavities. It is revealed and known before the throne of Your glory that if one of them were to be blocked or if one of them were to be opened, it would be impossible to exist for even one moment. Blessed are You, God, who heals all flesh and works wonders.
ה
וכל זמן שיכנס לבית הכסא אומר קודם שיכנס התכבדו מכובדים קדושים משרתי עליון עזרוני עזרוני שמרוני שמרוני המתינו לי עד שאכנס ואצא שזה דרכן של בני אדם ואחר שיצא מברך ברוך אתה יי' אלהינו מלך העולם אשר יצר את האדם בחכמה וברא בו נקבים נקבים חלולים חלולים גלוי וידוע לפני כסא כבודך שאם יסתם אחד מהם או אם יפתח אחד מהם אי אפשר להתקיים אפילו שעה אחת ברוך אתה יי' רופא כל בשר ומפליא לעשות:
6
When one fastens his belt, he recites: [Blessed...universe,] who girds Israel with strength.
When he puts on his shoes, he recites: [Blessed...universe,] for You have provided me with all my needs.
When he walks to depart on his way, he recites: [Blessed... universe,] who prepares the steps of man.
[Also,] every day, a person should recite:
Blessed are You, God, our Lord, King of the universe, who has not made me a non-Jew.
Blessed are You, God, our Lord, King of the universe, who has not made me a woman.
Blessed are You, God, our Lord, King of the universe, who has not made me a servant.
ו
כשחוגר חגורו מברך אוזר ישראל בגבורה כשלובש נעליו מברך שעשית לי כל צרכי כשמהלך לצאת לדרך מברך המכין מצעדי גבר ומברך אדם בכל יום ברוך אתה יי' אלהינו מלך העולם שלא עשני גוי ברוך אתה יי' אלהינו מלך העולם שלא עשני אשה ברוך אתה יי' אלהינו מלך העולם שלא עשני עבד:
7
These eighteen blessings do not have a particular order. Rather, one recites each of them in response to the condition for which the blessing was instituted, at the appropriate time.
What is implied? One who fastens his belt while still in his bed recites [the blessing] "who girds Israel with strength." One who hears the voice of the rooster recites [the blessing] "who gives understanding to the rooster."
Any blessing in which one is not obligated should not be recited.
ז
שמנה עשר ברכות אלו אין להם סדר אלא מברך כל אחת מהן על דבר שהברכה בשבילו בשעתו כיצד הרי שחגר חגורו והוא על מטתו מברך אוזר ישראל בגבורה שמע קול התרנגול מברך הנותן לשכוי בינה וכל ברכה מהן שלא נתחייב בה אינו מברך אותה:
8
What is implied? One who sleeps in his outer garment should not recite the blessing "who clothes the naked" upon rising.
One who walks barefoot does not recite the blessing, "for You have provided me with all my needs."
On Yom Kippur and the ninth of Av, when one does not wash, one does not recite the blessing al netilat yadayim, nor the blessing "who removes the bonds of sleep...."
One who does not relieve himself does not recite the blessing, "who created man in wisdom...." The same applies regarding the remainder of the blessings.
ח
כיצד לן בכסותו אינו מברך כשעומד מלביש ערומים הלך יחף אינו מברך שעשית לי כל צרכי ביוה"כ ובתשעה באב שאין שם רחיצה אינו מברך נטילת ידים ולא המעביר חבלי שינה אם לא נכנס לבית הכסא אינו מברך אשר יצר את האדם וכן שאר ברכות אלו:
9
It is the custom of the people in the majority of our cities to recite these blessings one after another in the synagogue, whether or not they are obligated in them.
This is a mistake and it is not proper to follow this practice. One should not recite a blessing unless he is obligated to.
ט
נהגו העם ברוב ערינו לברך ברכות אלו זו אחר זו בבית הכנסת בין נתחייבו בהן בין לא נתחייבו בהן וטעות הוא ואין ראוי לעשות כן ולא יברך ברכה אא"כ נתחייב בה:
10
One who rises to study Torah, whether the Written or Oral Law, before he recites the Shema, should wash his hands beforehand, recite [the following] three blessings, and then study.
[These blessings] are:
[Blessed... universe,] who has sanctified us with His commandments and commanded us concerning the words of Torah.
And please, God, our Lord, make pleasant the words of Your Torah in our mouths and in the mouths of Your people, the entire House of Israel. May we, our offspring, and the offspring of Your people, be knowers of Your name and among those who occupy themselves with Your Torah. Blessed are You, God, who teaches Torah to His people, Israel.
Blessed are You, God, our Lord, King of the universe, who has chosen us from among all the nations and given us His Torah. Blessed are You, God, who gives the Torah.
יAnd please, God, our Lord, make pleasant the words of Your Torah in our mouths and in the mouths of Your people, the entire House of Israel. May we, our offspring, and the offspring of Your people, be knowers of Your name and among those who occupy themselves with Your Torah. Blessed are You, God, who teaches Torah to His people, Israel.
Blessed are You, God, our Lord, King of the universe, who has chosen us from among all the nations and given us His Torah. Blessed are You, God, who gives the Torah.
המשכים לקרוא בתורה קודם שיקרא קריאת שמע בין קרא בתורה שבכתב בין קרא בתורה שבעל פה נוטל ידיו תחלה ומברך שלש ברכות ואחר כך קורא ואלו הן:
אשר קדשנו במצותיו וצונו על דברי תורה והערב נא יי' אלהינו את דברי תורתך בפינו ובפיפיות עמך כל בית ישראל ונהיה אנחנו וצאצאינו וצאצאי עמך יודעי שמך ועוסקי תורתך ברוך אתה יי' המלמד תורה לעמו ישראל ברוך אתה יי' אלהינו מלך העולם אשר בחר בנו מכל העמים ונתן לנו את תורתו ברוך אתה יי' נותן התורה:
11
One is obligated to recite these three blessings every day. Afterwards, one should read a few words of Torah. [To fulfill this obligation,] the people adopted the custom of reading the Priestly Blessing. In certain places, they recite [the passage, (Numbers 28: 1-9)]: "Command the children of Israel...," and there are places where they read both of them.
Also, [it is proper] to read chapters or laws from the Mishnah and the Beraitot.
יא
בכל יום חייב אדם לברך שלש ברכות אלו ואחר כך קורא מעט מדברי תורה ונהגו העם לקרוא ברכת כהנים ויש מקומות שקורין צו את בני ישראל ויש מקומות שקורין שתיהן וקורין פרקים או הלכות מן המשנה ומן הברייתות:
12
The Sages praised those who recite songs from the Book of Psalms every day; from "A song of praise by David... (Tehillah l'David)" (Psalms 145) until the end of the Book [of Psalms]. It has become customary to read verses before and after them.
They instituted a blessing before the [recitation of the] songs, Baruch She'amar..., and a blessing after [concluding] them, Yishtabach. Afterwards, one recites the blessings for Kri'at Shemaand recites the Shema.
יב
ושבחו חכמים למי שקורא זמירות מספר תהלים בכל יום ויום מתהלה לדוד עד סוף הספר וכבר נהגו לקרות פסוקים לפניהם ולאחריהם ותקנו ברכה לפני הזמירות והיא ברוך שאמר וברכה לאחריהם והוא ישתבח ואח"כ מברך על קריאת שמע וקורא קריאת שמע:
13
There are places where they are accustomed to recite the Song of the Sea (Exodus 14:30-15:26) each day after they recite Yishtabach. Afterwards, they recite the blessings for theShema.
There are places where they recite the song, Ha'azinu(Deuteronomy 32:1-43), and there are individuals who recite both of them. Everything is dependent on custom.
יג
יש מקומות שנהגו בהן לקרות בכל יום אחר שמברכין ישבתח שירת הים ואחר כך מברכין על שמע ויש מקומות שקורין שירת האזינו ויש יחידים שקורין שתי השירות הכל לפי המנהג:
14
A person is obligated to recite 100 blessings [in the period of one] day and night. What are these 100 blessings?
The twenty-three blessings that we have counted in this chapter,
the seven blessings before and after Kri'at Shema in the morning and in the evening;
When one wraps himself in tzitzit, he recites: Blessed are You, God, our Lord, King of the universe, who has sanctified us with His commandments and commanded us to wrap ourselves in tzitzit.
When he puts on his Tefilin, he recites: Blessed are You, God, our Lord, King of the universe, who has sanctified us with His commandments and commanded us to put on Tefilin.
[One recites] three Amidot, each of which contains eighteen blessings.
The twenty-three blessings that we have counted in this chapter,
the seven blessings before and after Kri'at Shema in the morning and in the evening;
When one wraps himself in tzitzit, he recites: Blessed are You, God, our Lord, King of the universe, who has sanctified us with His commandments and commanded us to wrap ourselves in tzitzit.
When he puts on his Tefilin, he recites: Blessed are You, God, our Lord, King of the universe, who has sanctified us with His commandments and commanded us to put on Tefilin.
[One recites] three Amidot, each of which contains eighteen blessings.
Behold, this is 86 blessings.
When one eats two meals, [one] during the day and [one] at night, one recites 14 blessings, seven for each meal:
one when he washes his hands before eating,
and, on the food itself, one before and three afterwards,
on the wine, one before and one afterwards,
[a total] of seven.
and, on the food itself, one before and three afterwards,
on the wine, one before and one afterwards,
[a total] of seven.
Thus, there are 100 blessings all told.
יד
חייב אדם לברך מאה ברכות בין היום והלילה ומה הן מאה ברכות אלו כ"ג ברכות שמנינו בפרק זה ושבע ברכות של קריאת שמע של שחרית וערבית לפניה ולאחריה וכשמתעטף בציצית מברך ברוך אתה יי' אלהינו מלך העולם אשר קדשנו במצותיו וצונו להתעטף בציצית וכשלובש תפילין מברך ברוך אתה יי' אלהינו מלך העולם אשר קדשנו במצותיו וצונו להניח תפילין ושלש תפלות שבכל תפלה מהן שמנה עשרה ברכות הרי שמונים ושש ברכות וכשהוא אוכל שתי סעודות של יום והלילה מברך ארבע עשרה ברכות שבע בכל סעודה אחת כשיטול ידיו תחלה ועל המזון אחת בתחלה ושלש בסוף ועל היין לפניו ולאחריו הרי שבע ברכות הרי מאה ברכות בין הכל:
15
At present, since the [Sages] established the blessing [cursing] the heretics in prayer and added hatov v'hameitivin the grace after meals, there are five more blessings.
On Sabbaths and holidays, when the Amidah contains [only] seven blessings, and similarly, on other days, if one is not obligated in all of these blessings - e.g., one did not sleep at night, nor loosen his belt, nor go to the bathroom, or the like - he must complete the 100 blessings by [reciting blessings over] fruits.
טו
בזמן הזה שתקנו ברכת האפיקורוסין בתפלה והוסיפו הטוב והמטיב בברכת המזון נמצאו חמש ברכות יתירות בשבתות וימים טובים שהתפלה שבע ברכות וכן אם לא נתחייב בשאר הימים בכל הברכות האלו כגון שלא ישן כל הלילה ולא התיר חגורו ולא נכנס לבית הכסא וכיוצא באלו צריך להשלים מאה ברכות מן הפירות:
16
What is implied?
[When] one eats a small amount of vegetables, he recites a blessing before and after it. [When] he eats a small amount of a particular fruit, he recites a blessing before and after it. He should count all the blessings [he recites] until he completes [the requirement of] 100 each day.
טז
כיצד אוכל מעט ירק ומברך לפניו ולאחריו וחוזר ואוכל מעט מפרי זה ומברך לפניו ולאחריו ומונה כל הברכות עד שמשלים מאה בכל יום:
17
The order of prayer is as follows:
In the morning, a person should rise early and recite the blessings [mentioned above]. [Then,] he recites the songs [of praise] and the blessings before and after them. [Afterwards,] he recites theShema, [together with] the blessings before and after it. He should omit the Kedushah from the first blessing before [the Shema] because an individual does not recite Kedushah.
When he concludes [the blessing,] ga'al Yisrael, he should stand immediately to connect [the blessing of] redemption to prayer. He should pray standing, as we have said.
When he concludes, he should sit, fall on his face and recite the supplication prayer. [Afterwards,] he should lift up his head and recite a few [additional] supplications while sitting amid supplication.
Afterwards, while sitting, he recites Tehillah l'David (Psalms 145), adds supplications according to his ability and departs to his own affairs.
יז
סדר תפלות כך הוא בשחר משכים אדם ומברך ברכות אלו וקורא הזמירות ומברך לפניהם ולאחריהם וקורא אחר כך שמע ומברך לפניה ולאחריה ומדלג קדושה מן הברכה ראשונה שלפניה שאין היחיד אומר קדושה וכשהוא חותם גאל ישראל מיד יעמוד כדי שיסמוך גאולה לתפלה ומתפלל מעומד כמו שאמרנו וכשישלים ישב ויפול על פניו ומתחנן ומגביה ראשו ומתחנן מעט והוא יושב בדברי תחנונים ואח"כ יקרא תהלה לדוד (מיושב) ויתחנן כפי כחו ויפטר למעשיו:
18
One begins the Minchah service by reciting Tehillah l'David(Psalm 145) while sitting. Afterwards, one stands and recites the Minchah prayer. When he finishes, he falls on his face and recites the supplication prayer, raises his head and utters [more] supplication according to his ability and departs to his own matters.
יח
ובתפלת המנחה מתחיל לקרוא תהלה לדוד מיושב ואחר כך עומד ומתפלל תפלת המנחה וכשמשלים נופל על פניו ומתחנן ומגביה ראשו ויתחנן כפי כחו ויפטר למעשיו
19
In the evening service, he recites the Shema together with the blessings before and after it, connects [the blessing of] redemption to prayer and prays standing. When he finishes, he sits a short while and departs.
One who offers prayers of supplication after the evening service is praiseworthy.
Even though one recites the blessing hashkiveinu afterga'al Yisrael, it is not considered as an interruption between [the blessing of] redemption and prayer, for they are both considered as one long blessing.
יט
ובתפלת הערב קורא ק"ש ומברך לפניה ולאחריה וסומך גאולה לתפלה ומתפלל מעומד וכשישלים ישב מעט ויפטר והמתחנן אחר תפלת ערבית הרי זה משובח ואע"פ שמברך השכיבנו אחר גאל ישראל אינה הפסק בין גאולה לתפלה והרי שתיהן כברכה אחת ארוכה:
• Monday, 13 Cheshvan, 5777 · 14 November 2016
• "Today's Day"
• Thursday, Cheshvan 13, 5704
Torah lessons: Chumash: Vayeira, Chamishi with Rashi.
Tehillim: 69-71.
Tanya: (XXVIIb). It is stated (p. 567) ...effect, as known. (p. 567).
The Baal Shem Tov used to instruct his disciples in a regular Gemara study-session. His style of study was with great acuity and brilliance, and included a study of Rambam, Alfasi, Rosh and other commentaries of the Rishonim (early commentators) germane to the Gemara-text under examination. The Baal Shem Tov would translate the words (of the text) into Yiddish. When studying in Eirchin 15b the passage "The third tongue1 kills three persons," the Baal Shem Tov translated and explained: Lashon hara (the evil tongue; slander) kills all three, the inventor of the slander, the one who relates it and the listener. This is all in spiritual terms, which is more severe than physical murder.
FOOTNOTES
1.The "third tongue" refers to the person relating a previously-heard slander. He acts as a "third party" or intermediary between the originator of the slander and the listener. See also Likutei Sichot, Vol. 5, p. 44 note 47.
• Daily Thought:
The Choice
Ultimately, Darkness will meet its end. Our choice lies only in the form of its demise:
If we meet nothing but success at every stage of our mission, Darkness will helplessly surrender and deliver to our hand every spark of the divine it has so jealously held captive.
When we fail, however, we have taken upon ourselves to wrestle Darkness face to face until its utter annihilation. Darkness will not surrender—no trace will be left of it that can do so. Darkness itself will have been transformed to light.
There is no greater light than when darkness shines.[Maamar Bati Legani 5729, 3. Bati Legani 5731, 5–7. Padah B’Shalom 5726.]
-------
No comments:
Post a Comment