Today in Jewish History:
• Yitzhak Rabin (1995)
Yitzhak Rabin, Commander-in-Chief of the IDF during the Six Day War and later Prime Minister of Israel, was assassinated on this date in 5756 (1995).
Link:
Articles on Yitzhak Rabin’s relationship with the Rebbe, Rabbi Menachem Mendel Schneerson, of righteous memory and Chabad.
You speak of what you need, but you say nothing of what you are needed for[Rabbi Schneur Zalman of Liadi (to a chassid who complained of his financial troubles)]
Today's Study:
Chitas and Rambam for today:
Chumash: Parshat Vayeira, 1st Portion (Genesis 18:1-18:14) with Rashi
• Genesis Chapter 18
1Now the Lord appeared to him in the plains of Mamre, and he was sitting at the entrance of the tent when the day was hot. אוַיֵּרָ֤א אֵלָיו֙ יְהֹוָ֔ה בְּאֵֽלֹנֵ֖י מַמְרֵ֑א וְה֛וּא ישֵׁ֥ב פֶּֽתַח־הָאֹ֖הֶל כְּחֹ֥ם הַיּֽוֹם:
And [the Lord] appeared to him: to visit the sick (Tan. Buber, Vayera 1). Said Rabbi Chama the son of Chanina: It was the third day from his circumcision, and the Holy One, blessed be He, came and inquired about his welfare (B. M. 86b). וירא אליו: לבקר את החולה. אמר רבי חמא בר חנינא יום שלישי למילתו היה, ובא הקב"ה ושאל בשלומו:
in the plains of Mamre: He [Mamre] was the one who counseled him about circumcision. Therefore, He appeared to him [Abraham] in his [Mamre’s] territory. — [from Tan. Vayera 3] באלוני ממרא: הוא שנתן לו עצה על המילה, לפיכך נגלה עליו בחלקו:
was sitting: It is written יֹשֵׁב [without a “vav,” and may therefore be read: “he sat”]. He wished to stand. The Holy One, blessed be He, said to him, “Sit and I will stand, and you will be a sign for your children that I am destined to stand in the congregation of the judges, and they will sit,” as it is said (Ps. 82: 1): “God stands in the Divine assembly.” - [from Gen. Rabbah 48:7] ישב: ישב כתיב, בקש לעמוד, אמר לו הקב"ה שב ואני אעמוד, ואתה סימן לבניך, שעתיד אני להתיצב בעדת הדיינין והן יושבין, שנאמר (תהלים פב א) א-להים נצב בעדת אל:
at the entrance of the tent: to see whether there were any passersby whom he would bring into his house. — [from B. M. 86b] פתח האהל: לראות אם יש עובר ושב ויכניסם בביתו:
when the day was hot: (B.M. 86b) The Holy One, blessed be He, took the sun out of its sheath so as not to trouble him with wayfarers, but since He saw that he was troubled that no wayfarers were coming, He brought the angels to him in the likeness of men. — [from Gen. Rabbah 48:9, Exod. Rabbah 25:2] כחום היום: הוציא הקב"ה חמה מנרתיקה שלא להטריחו באורחים, ולפי שראהו מצטער שלא היו אורחים באים, הביא המלאכים עליו בדמות אנשים:
2And he lifted his eyes and saw, and behold, three men were standing beside him, and he saw and he ran toward them from the entrance of the tent, and he prostrated himself to the ground. בוַיִּשָּׂ֤א עֵינָיו֙ וַיַּ֔רְא וְהִנֵּה֙ שְׁלשָׁ֣ה אֲנָשִׁ֔ים נִצָּבִ֖ים עָלָ֑יו וַיַּ֗רְא וַיָּ֤רָץ לִקְרָאתָם֙ מִפֶּ֣תַח הָאֹ֔הֶל וַיִּשְׁתַּ֖חוּ אָֽרְצָה:
and behold, three men: One to bring the news [of Isaac’s birth] to Sarah, and one to overturn Sodom, and one to heal Abraham, for one angel does not perform two errands (Gen. Rabbah 50:2). You should know that [this is true] because throughout the entire chapter, Scripture mentions them in the plural, e.g., (below verse 8): “and they ate” ; (ibid. verse 9): “and they said to him.” Concerning the announcement, however, it says (ibid. verse 10): “And he said: I will surely return to you.” And concerning the overturning of Sodom, it says (below 19:22): “For I will not be able to do anything”; (ibid. verse 21): “I will not overturn” (Gen. Rabbah 50:11). And Raphael, who healed Abraham, went from there to save Lot. This is what is stated: “And it came to pass when they took them outside, that he [the angel] said, ‘Flee for your life.’” You learn that only one acted as a deliverer. והנה שלשה אנשים: אחד לבשר את שרה ואחד להפוך את סדום ואחד לרפאות את אברהם, שאין מלאך אחד עושה שתי שליחיות. תדע לך שכן כל הפרשה הוא מזכירן בלשון רבים (פסוק ח) ויאכלו, (פסוק ט) ויאמרו אליו, ובבשורה נאמר (שם י) ויאמר שוב אשוב אליך, ובהפיכת סדום הוא אומר (יט כב) כי לא אוכל לעשות דבר, (שם כא), לבלתי הפכי. ורפאל שרפא את אברהם הלך משם להציל את לוט, הוא שנאמר (שם יז) ויהי כהוציאם אותם החוצה ויאמר המלט על נפשך, למדת שהאחד היה מציל:
were standing beside him: Heb. עָלָיו, lit. over him. Before him, like (Num. 2:20): “And next to him (וְעָלָיו), the tribe of Manasseh,” but it is a euphemism in reference to the angels. נצבים עליו: לפניו, כמו (במדבר ב כ) ועליו מטה מנשה. אבל לשון נקיה הוא כלפי המלאכים:
and he saw: Why is וַיַרְא written twice [in this verse?] The first is to be understood according to its apparent meaning [i.e., and he saw], and the second means “understanding.” He observed that they were standing in one place, and he understood that they did not wish to burden him. And although they knew that he would come out toward them, they stood in their place out of respect for him, to show him that they did not wish to trouble him, and he went out first and ran toward them. (This is the reading in an old Rashi ms.) In Bava Metzia (ad loc.) it is written: “standing beside him,” and then it is written: “and he ran toward them!” When they saw that he was untying and tying [his bandages], they separated from him. Immediately, “he ran toward them.” וירא: מהו וירא וירא שני פעמים, הראשון כמשמעו והשני לשון הבנה, נסתכל שהיו נצבים במקום אחד והבין שלא היו רוצים להטריחו ואף על פי שיודעים היו שיצא לקראתם, עמדו במקומם לכבודו ולהראותו שלא רצו להטריחו, וקדם הוא ורץ לקראתם. בבבא מציעא (פו ב) כתיב נצבים עליו, וכתיב וירץ לקראתם, כד חזיוה דהוה שרי ואסר פירשו הימנו, מיד וירץ לקראתם:
3And he said, "My lords, if only I have found favor in your eyes, please do not pass on from beside your servant. גוַיֹּאמַ֑ר אֲדֹנָ֗י אִם־נָ֨א מָצָ֤אתִי חֵן֙ בְּעֵינֶ֔יךָ אַל־נָ֥א תַֽעֲבֹ֖ר מֵעַ֥ל עַבְדֶּֽךָ:
And he said, “My lords, if only I have, etc.”: To the chief one he said this, and he called them all lords, and to the chief one he said, “Please do not pass by,” because if he would not pass by, his companions would stay with him. According to this version, it (אֲדֹנָי) is profane (Shev. 35b) (i.e., it does not refer to God). Another explanation: It (אֲדֹנָי) is holy, and he was telling the Holy One, blessed be He, to wait for him until he would run and bring in the wayfarers. And although this [“Do not pass by”] is written after “and ran toward them,” the statement [to God, “do not pass by”] preceded it. It is customary for the verses to speak in this manner, as I explained in reference to (above 6:3) “Let My spirit not quarrel forever concerning man” [the decree that God would wait 120 years before bringing the Flood] which was written after (5:32): “And Noah begot.” But it is impossible to say otherwise than that the decree preceded the birth [of Japheth] by 120 years. And the two interpretations [of אֲדֹנָי as being profane and holy in this context] are in Genesis Rabbah. ויאמר א-דני אם נא וגו': לגדול שבהם אמר, וקראם כולם אדונים ולגדול אמר אל נא תעבור, וכיון שלא יעבור הוא, יעמדו חבריו עמו, ובלשון זה הוא חול. דבר אחר קודש הוא, והיה אומר להקב"ה להמתין לו עד שירוץ ויכניס את האורחים. ואף על פי שכתוב אחר (פסוק ב) וירץ לקראתם, האמירה קודם לכן היתה, ודרך המקראות לדבר כן, כמו שפירשתי אצל (ו ג) לא ידון רוחי באדם, שנכתב אחר (ה לב) ויולד נח, ואי אפשר לומר אלא אם כן קודם גזירת מאה עשרים שנה, ושתי הלשונות בבראשית רבה (מח י):
4Please let a little water be taken, and bathe your feet, and recline under the tree. דיֻקַּח־נָ֣א מְעַט־מַ֔יִם וְרַֽחֲצ֖וּ רַגְלֵיכֶ֑ם וְהִשָּֽׁעֲנ֖וּ תַּ֥חַת הָעֵֽץ:
Please let…be taken: through a messenger, and the Holy One, blessed be He, rewarded his [Abraham’s] children through a messenger, as it is said (Num. 20:11): “And Moses raised his hand, and he struck the rock.” - [from B.M. 86b] יקח נא: על ידי שליח, והקב"ה שלם לבניו על ידי שליח שנאמר (במדבר כ יא) וירם משה את ידו ויך את הסלע:
and bathe your feet: He thought that they were Arabs, who prostrate themselves to the dust of their feet, and he was strict not to allow any idolatry into his house. But Lot, who was not strict, mentioned lodging before washing, as it is said (below 19:2): “and lodge and bathe your feet.” - [from Gen. Rabbah 54:4] ורחצו רגליכם: כסבור שהם ערביים שמשתחוים לאבק רגליהם והקפיד שלא להכניס עבודה זרה לביתו. אבל לוט שלא הקפיד, הקדים לינה לרחיצה, שנאמר (יט ב) ולינו ורחצו רגליכם:
under the tree: under the tree. [Heb. עֵץ can mean either “tree” or detached “wood”; the Targum clarifies this ambiguity by translating as Aram. אִילָן, meaning specifically “tree.”] — [from Targumim] תחת העץ: תחת האילן:
5And I will take a morsel of bread, and sustain your hearts; after[wards] you shall pass on, because you have passed by your servant." And they said, "So shall you do, as you have spoken." הוְאֶקְחָ֨ה פַת־לֶ֜חֶם וְסַֽעֲד֤וּ לִבְּכֶם֙ אַחַ֣ר תַּֽעֲבֹ֔רוּ כִּֽי־עַל־כֵּ֥ן עֲבַרְתֶּ֖ם עַל־עַבְדְּכֶ֑ם וַיֹּ֣אמְר֔וּ כֵּ֥ן תַּֽעֲשֶׂ֖ה כַּֽאֲשֶׁ֥ר דִּבַּֽרְתָּ:
and sustain your hearts: In the Torah, in the Prophets, and in the Hagiographa, we find that bread is the sustenance of the heart. In the Torah — “and sustain your hearts” ; in the Prophets — (Jud. 19:5) “Sustain your heart with a morsel of bread”; in the Hagiographa — (Ps. 104:15) “and bread sustains man’s heart.” Said Rabbi Chama: לְבַבְכֶם is not written here, but לִבָּכֶם. This teaches us that the evil inclination does not rule over the angels. — [from Gen. Rabbah 48:11] וסעדו לבכם: בתורה בנביאים ובכתובים מצינו דפתא סעדתא דלבא. בתורה סעדו לבכם. בנביאים (שופטים יט ה) סעד לבך פת לחם. בכתובים (תהלים קד טו) ולחם לבב אנוש יסעד. אמר רבי חמא לבבכם אין כתיב כאן אלא לבכם, מגיד שאין יצר הרע שולט במלאכים:
after[wards] you shall pass on: Afterwards, you shall go. אחר תעבורו: אחר כן תלכו:
because you have passed by: For I request this from you [i.e., to sustain your hearts] because you have passed by me [i.e., have stopped in my home] to honor me. כי על כן עברתם: כי הדבר הזה אני מבקש מכם מאחר שעברתם עלי לכבודי:
because: כִּי עַל כֵּן is like עַל אֲשֶׁר, because, and so is every כִּי עַל כֵּן in Scripture, e.g., (below 19:8): “because (כִּי עַל כֵּן) they have come in the shadow of my roof”; (below 33:10): “because (כִּי עַל כֵּן) I have seen your countenance”; (below 38:26): “because (כִּי עַל כֵּן) I have not given her”; (Num. 10:31): “because (כִּי עַל כֵּן) you know our encamping.” כי על כן: כמו על אשר, וכן כל כי על כן שבמקרא (לקמן יט ח) כי על כן באו בצל קורתי, (לקמן לג י) כי על כן ראיתי פניך, (שם לח כו) כי על כן לא נתתיה, (במדבר י לא) כי על כן ידעת חנותנו:
6And Abraham hastened to the tent to Sarah, and he said, "Hasten three seah of meal [and] fine flour; knead and make cakes." ווַיְמַהֵ֧ר אַבְרָהָ֛ם הָאֹ֖הֱלָה אֶל־שָׂרָ֑ה וַיֹּ֗אמֶר מַֽהֲרִ֞י שְׁל֤שׁ סְאִים֙ קֶ֣מַח סֹ֔לֶת ל֖וּשִׁי וַֽעֲשִׂ֥י עֻגֽוֹת:
meal [and] fine flour: The fine flour for the cakes [and] the meal for the starch used by cooks to cover the pot, to draw out the scum. — [from B.M. 86b] קמח סלת: סלת לעוגות, קמח לעמלן של טבחים, לכסות את הקדרה, ולשאוב את הזוהמא:
7And to the cattle did Abraham run, and he took a calf, tender and good, and he gave it to the youth, and he hastened to prepare it. זוְאֶל־הַבָּקָ֖ר רָ֣ץ אַבְרָהָ֑ם וַיִּקַּ֨ח בֶּן־בָּקָ֜ר רַ֤ךְ וָטוֹב֙ וַיִּתֵּ֣ן אֶל־הַנַּ֔עַר וַיְמַהֵ֖ר לַֽעֲשׂ֥וֹת אֹתֽוֹ:
a calf, tender and good: There were three calves, in order to feed them three tongues with mustard. — [from B.M. 86b] בן בקר רך וטוב: שלשה פרים היו כדי להאכילן שלש לשונות בחרדל:
to the youth: This was Ishmael, to train him to perform mitzvoth. — [from Aboth d’Rabbi Nathan, ch. 13] אל הנער: זה ישמעאל לחנכו במצות:
8And he took cream and milk and the calf that he had prepared, and he placed [them] before them, and he was standing over them under the tree, and they ate. חוַיִּקַּ֨ח חֶמְאָ֜ה וְחָלָ֗ב וּבֶן־הַבָּקָר֙ אֲשֶׁ֣ר עָשָׂ֔ה וַיִּתֵּ֖ן לִפְנֵיהֶ֑ם וְהֽוּא־עֹמֵ֧ד עֲלֵיהֶ֛ם תַּ֥חַת הָעֵ֖ץ וַיֹּאכֵֽלוּ:
And he took cream and milk, etc.: But he did not bring bread, because Sarah became menstruous, for the manner of the women returned to her on that day, and the dough became ritually unclean. — [from B.M. 87a] ויקח חמאה וגו': ולחם לא הביא לפי שפירסה שרה נדה, שחזר לה אורח כנשים אותו היום, ונטמאת העיסה:
cream: the fat of the milk that is skimmed off the top. חמאה: שומן החלב שקולטין מעל פניו:
and the calf that he had prepared: that he had prepared. Each one that he prepared, he took and brought before them. — [from B.M. 86b] ובן הבקר אשר עשה: אשר תקן, קמא קמא שתקן, אמטי ואייתי קמייהו:
and they ate: They appeared to be eating. From here we learn that a person should not deviate from custom. — [from B.M. ad loc., Gen. Rabbah 48:14, Targum Jonathan] ויאכלו: נראו כמו שאכלו, מכאן שלא ישנה אדם מן המנהג:
9And they said to him, "Where is Sarah your wife?" And he said, "Behold in the tent." טוַיֹּֽאמְר֣וּ אֵלָ֔יו אַיֵּ֖ה שָׂרָ֣ה אִשְׁתֶּ֑ךָ וַיֹּ֖אמֶר הִנֵּ֥ה בָאֹֽהֶל:
And they said to him: Heb. אֵלָיו. There are dots over the letters איו in the word אֵלָיו. And we learned: Rabbi Simeon the son of Eleazar says: “Wherever the [undotted] letters are more than the dotted ones, you must expound on the [undotted] letters, etc.” And here, the dotted letters are more than the [undotted] letters, and you must expound on the dotted [letters]. [The meaning is that] they also asked Sarah,“Where (אַיוֹ) is Abraham?” (Gen. Rabbah 48:15) We learn that a person should ask in his lodging place of the husband about the wife, and of the wife about the husband (B.M. 87a). In Bava Metzia (ad loc.) it is said: The ministering angels knew where our mother Sarah was, but [they asked in order] to make known that she was modest, in order to endear her to her husband. Said Rabbi Joseph the son of Chanina: In order to send her a cup of blessing (i.e., the cup of wine upon which the Grace after Meals is recited). ויאמרו אליו: נקוד על אי"ו שבאליו, ותניא רבי שמעון בן אלעזר אומר כל מקום שהכתב רבה על הנקודה אתה דורש הכתב וכו', וכאן הנקודה רבה על הכתב אתה דורש הנקודה, שאף לשרה שאלו איו אברהם, למדנו שישאל אדם באכסניא שלו לאיש על האשה ולאשה על האיש. בבבא מציעא (פז א) אומרים יודעים היו מלאכי השרת שרה אמנו היכן היתה, אלא להודיע שצנועה היתה כדי לחבבה על בעלה. אמר רבי יוסי בר חנינא כדי לשגר לה כוס של ברכה:
Behold in the tent: She is modest. — [from B.M. ad loc., Mid. Ps. 128:3] הנה באהל: צנועה היא:
10And he said, "I will surely return to you at this time next year, and behold, your wife Sarah will have a son." And Sarah heard from the entrance of the tent, and it was behind him. יוַיֹּ֗אמֶר שׁ֣וֹב אָשׁ֤וּב אֵלֶ֨יךָ֙ כָּעֵ֣ת חַיָּ֔ה וְהִנֵּה־בֵ֖ן לְשָׂרָ֣ה אִשְׁתֶּ֑ךָ וְשָׂרָ֥ה שֹׁמַ֛עַת פֶּ֥תַח הָאֹ֖הֶל וְה֥וּא אַֽחֲרָֽיו:
at this time next year: At this time in the coming year. It was Passover, and on the following Passover, Isaac was born, since we do not read כְּעֵת [at “a” time], but כָּעֵת [at “this” time]. כָּעֵת חַיָּה means: at this time, when there will be life for you, when you will all be alive and well. — [from Targum Yerushalmi, Targum Jonathan] כעת חיה: כעת הזאת לשנה הבאה, ופסח היה, ולפסח הבא נולד יצחק, מדלא קרינן כעת אלא כעת. כעת חיה כעת הזאת שתהא חיה לכם שתהיו כלכם שלימים וקיימים:
I will surely return: The angel did not announce that he [himself] would return to him, but he was speaking to him as an emissary of the Omnipresent. Similarly (above 16:10): “And the angel said to her: I will greatly multiply [your seed],” but he [the angel] did not have the power to multiply [her children], but he spoke as an emissary of the Omnipresent. Here too, it was as an emissary of the Omnipresent that he said this to him. (Elisha said to the Shunamite woman (II Kings 4:16): “At this season, at this time next year, you will be embracing a son.” And she said, “No my lord, O man of God, do not fail your maidservant. Those angels who announced to Sarah said (below verse 14): ‘At the appointed time, I will return,’” [but Elisha did not promise to return]. Elisha replied, “Those angels, who live and endure forever, said, ‘At the appointed time, I will return.’ But I am flesh and blood, alive today and dead tomorrow. Whether I shall be alive or dead, ‘At this time, etc. [you will embrace a son.’”] (Gen. Rabbah 53:2). שוב אשוב: לא בשרו המלאך שישוב אליו אלא בשליחותו של מקום אמר לו, כמו (טז י) ויאמר לה מלאך ה' הרבה ארבה, והוא אין בידו להרבות, אלא בשליחותו של מקום, אף כאן בשליחותו של מקום אמר לו כן. אלישע אמר לשונמית (מלכים ב' ד טז) למועד הזה כעת חיה את חובקת בן ותאמר אל אדוני איש הא-להים אל תכזב בשפחתך, אותן המלאכים שבשרו את שרה אמרו למועד אשוב. אמר לה אלישע אותם המלאכים שהם חיים וקיימים לעולם אמרו למועד אשוב, אבל אני בשר ודם שהיום חי ומחר מת, בין חי ובין מת למועד הזה וגו':
and it was behind him: The entrance was behind the angel. והוא אחריו: הפתח היה אחר המלאך:
11Now Abraham and Sarah were old, coming on in years; Sarah had ceased to have the way of the women. יאוְאַבְרָהָ֤ם וְשָׂרָה֙ זְקֵנִ֔ים בָּאִ֖ים בַּיָּמִ֑ים חָדַל֙ לִֽהְי֣וֹת לְשָׂרָ֔ה אֹ֖רַח כַּנָּשִֽׁים:
ceased to have: It had ceased from her. — [from Gen Rabbah 48:16] חדל להיות: פסק ממנה:
the way of the women: the menstrual cycle. ארח כנשים: אורח נדות:
12And Sarah laughed within herself, saying, "After I have become worn out, will I have smooth flesh? And also, my master is old." יבוַתִּצְחַ֥ק שָׂרָ֖ה בְּקִרְבָּ֣הּ לֵאמֹ֑ר אַֽחֲרֵ֤י בְלֹתִי֙ הָֽיְתָה־לִּ֣י עֶדְנָ֔ה וַֽאדֹנִ֖י זָקֵֽן:
within herself: She looked at her insides and said, “Is it possible that these insides will carry a child; that these breasts, which have dried up, will give forth milk?” - [from Tan. Shoftim 18] בקרבה: מסתכלת במעיה ואמרה אפשר הקרבים הללו טעונין ולד, השדים הללו שצמקו מושכין חלב, תנחומא (שופטים יח):
smooth flesh: Heb. עֶדְנָה, smoothness of flesh, and in the language of the Mishnah (Meg. 13a, Men. 86a): “It causes the hair to fall out and smoothes (מְעַדֵּן) the flesh.” Another explanation: an expression of time (עִדָּן), the time of the menstrual period. — [from Gen. Rabbah 48:17] עדנה: צחצוח בשר, ולשון משנה (מנחות פו א) משיר את השער ומעדן את הבשר. דבר אחר לשון עידן, זמן וסת נדות:
13And the Lord said to Abraham, "Why did Sarah laugh, saying, 'Is it really true that I will give birth, although I am old?' יגוַיֹּ֥אמֶר יְהֹוָ֖ה אֶל־אַבְרָהָ֑ם לָ֣מָּה זֶּה֩ צָֽחֲקָ֨ה שָׂרָ֜ה לֵאמֹ֗ר הַאַ֥ף אֻמְנָ֛ם אֵלֵ֖ד וַֽאֲנִ֥י זָקַֽנְתִּי:
Is it really true: Is it really true that I will give birth?- האף אמנם: הגם אמת אלד:
although I am old: Scripture altered [her statement] for the sake of peace, for she had said,“and my master is old.” - [from B.M. 87a] ואני זקנתי: שינה הכתוב מפני השלום, שהרי היא אמרה ואדוני זקן:
14Is anything hidden from the Lord? At the appointed time, I will return to you, at this time next year and Sarah will have a son." ידהֲיִפָּלֵ֥א מֵֽיהֹוָ֖ה דָּבָ֑ר לַמּוֹעֵ֞ד אָשׁ֥וּב אֵלֶ֛יךָ כָּעֵ֥ת חַיָּ֖ה וּלְשָׂרָ֥ה בֵֽן:
Is…hidden: Heb. הֲיִפָּלֵא, as the Targum renders: הַיִתְכַּסֵי. Is anything too hidden and separated and concealed from Me [to prevent Me] from doing My will? היפלא: כתרגומו היתכסי, וכי שום דבר מופלא ומופרד ומכוסה ממני מלעשות כרצוני:
At the appointed time: At that time that was appointed, that I set for you yesterday, [when I said] (17:21): “at this time next year.” למועד: לאותו מועד המיוחד שקבעתי לך אתמול למועד הזה בשנה האחרת:
Daily Tehillim: Psalms Chapters 66-68
• Chapter 66
This psalm describes the praises and awe-inspiring prayers that we will offer God upon the ingathering of the exiles.
1. For the Conductor, a song, a psalm. Raise your voices in jubilation to God, all the earth!
2. Sing the glory of His Name; make glorious His praise.
3. Say to God, "How awesome are Your deeds!" Because of Your great strength, Your enemies will [admit] their treachery to You.
4. All the earth will bow to You, and sing to You; they will sing praise to Your Name forever!
5. Go and see the works of God, awesome in His deeds toward mankind.
6. He turned the sea into dry land, and they passed through the river on foot; we rejoiced in Him there.
7. He rules the world with His might, and His eyes watch the nations; let the rebellious not exalt themselves, Selah.
8. Bless our God, O nations, and let the voice of His praise be heard.
9. He has kept us alive, and did not allow our feet to falter.
10. For You tested us, O God; You refined us as one refining silver.
11. You brought us into prison; You placed a chain upon our loins.
12. You mounted men over our head; we went through fire and water, and You brought us out to abundance.
13. I will enter Your House with burnt-offerings, I will pay to You my vows,
14. which my lips uttered and my mouth spoke in my distress.
15. I will offer up to You burnt-offerings of fat animals, with the smoke of rams; I will prepare cattle with he-goats, Selah.
16. Come listen, all you who fear God, and I will relate what He has done for my soul.
17. I called to Him with my mouth, with exaltation beneath my tongue.
18. Had I seen iniquity in my heart, my Lord would not have listened.
19. But in truth, God heard; He gave ear to the voice of my prayer.
20. Blessed is God Who has not turned away my prayer or His kindness from me.
Chapter 67
This psalm is known as an especially revered prayer. It, too, speaks of the era of the ingathering of the exiles, and the wars of Gog and Magog, a time when "the Lord will be One."
1. For the Conductor, a song with instrumental music, a psalm.
2. May God be gracious to us and bless us; may He make His countenance shine upon us forever,
3. that Your way be known on earth, Your salvation among all nations.
4. The nations will extol You, O God; all the nations will extol You.
5. The nations will rejoice and sing for joy, for You will judge the peoples justly and guide the nations on earth forever.
6. The peoples will extol You, O God; all the peoples will extol You,
7. for the earth will have yielded its produce, and God, our God, will bless us.
8. God will bless us; and all, from the farthest corners of the earth, shall fear Him.
Chapter 68
An awe-inspiring and wondrous prayer, David composed this psalm referring to a future event, when Sennacherib would surround Jerusalem on Passover, during the reign of Hezekiah. He also prophesies about the good we will enjoy during the Messianic era.
1. For the Conductor; by David, a psalm, a song.
2. Let God rise, let His enemies be scattered, and let His enemies flee before Him.
3. As smoke is driven away, drive them away; as wax melts before fire, let the wicked perish before God.
4. And the righteous will rejoice, they will exult before God and delight with joy.
5. Sing to God, chant praises to His Name; extol Him Who rides upon the heavens with His Name, Yah, and exult before Him.
6. A father of orphans and judge of widows is God, in the abode of His holiness.
7. God settles the solitary into a home, and frees those bound in shackles; but the rebellious [are left to] dwell in an arid land.
8. O God, when You went out before Your nation, when You marched through the wilderness, Selah,
9. the earth trembled, even the heavens dripped before the presence of God; this mountain of Sinai [trembled] before the presence of God, the God of Israel.
10. You poured generous rain, O God; when Your heritage was weary, You secured it.
11. Your flock settled there; in Your goodness, O God, You prepare for the poor.
12. My Lord will fulfill the word of the heralds to a great legion:
13. Kings of armies will flee, they will flee; and she who inhabits the home will divide the loot.
14. Even if you lie upon the hearth,1 [you will be like] wings of a dove covered with silver, her pinions with brilliant gold.
15. When the Almighty scatters kings in her midst, those in the shadow of darkness will be made snow-white.
16. The mountain of God is a fertile mountain, the mountain of majestic peaks is a fertile mountain.
17. Why do you prance, O mountains of peaks? This is the mountain God has desired as His dwelling; the Lord will even dwell there forever.
18. The chariots of God are twice ten thousand, [with] thousands of angels; my Lord is in their midst, at Sinai, in holiness.
19. You ascended on high and took a captive,2 you seized gifts for man; and [now] even rebels dwell with Yah, God.
20. Blessed is my Lord, Who each day loads us [with beneficence], the God Who is our deliverance forever.
21. The Lord is a God of deliverances for us; and to God, my Lord, are the many avenues of death.
22. God alone crushes the heads of His enemies, the hairy skull of him who goes about in his guilt.
23. My Lord said, "I will bring back from Bashan,3 I will bring back from the depths of the sea,
24. that your foot may wade through [the enemy's] blood; that the tongue of your dogs may have its portion from your enemies.”
25. They saw Your ways, O God, the ways of my God, my King, in holiness.
26. The singers began, then the musicians, in the midst of the maidens playing timbrels.
27. In assemblies bless God; [bless] my Lord, O you who stem from Israel.
28. There Benjamin, the youngest, rules them; the princes of Judah stone them, [as do] the princes of Zebulun, and the princes of Naphtali.
29. Your God has decreed your strength. Show Your strength, O God, Who has wrought this for our sake.
30. Because of [the glory of] Your Sanctuary upon Jerusalem, kings will bring You tribute.
31. Rebuke the wild beast of the reeds, the assembly of mighty bulls among the calves of nations, [until] each submits himself with pieces of silver. Scatter the nations that desire wars.
32. Nobles will come from Egypt; Kush will hasten [to raise] its hands to God.
33. Kingdoms of the earth, sing to God; sing praise to my Lord forever!
34. To the One Who rides upon the loftiest of ancient heavens-behold He gives forth His voice, a voice of might.
35. Ascribe power to God; His majesty is over Israel, and His might is in the skies.
36. God, You are feared from Your Sanctuary; it is the God of Israel Who grants strength and power to His people; blessed is God.
FOOTNOTES
1.And dirty yourself in exile (Metzudot).
2.Israel ascended on high and seized the Torah from the Angels (Metzudot).
3.From amongst the nations who are compared to “bulls of Bashan” (Metzudot).
Tanya: Iggeret HaKodesh, middle of Epistle 27
• Lessons in Tanya
• Today's Tanya Lesson
• Sunday, 12 Cheshvan, 5777 · 13 November 2016
• Iggeret HaKodesh, middle of Epistle 27
• וזהו שכתוב בזהר הקדוש, דצדיקא דאתפטר אשתכח בכלהו עלמין יתיר מבחיוהי
• Rambam: Sefer Hamitzvos:
• Sunday, 12 Cheshvan, 5777 · 13 November 2016
• Today's Mitzvah
A daily digest of Maimonides’ classic work "Sefer Hamitzvot"
• Important Message Regarding This Lesson
The Daily Mitzvah schedule runs parallel to the daily study of 3 chapters of Maimonides' 14-volume code. There are instances when the Mitzvah is repeated a few days consecutively while the exploration of the same Mitzvah continues in the in-depth track.
Positive Commandment 5
Prayer
"And you shall serve the L-rd, your G-d"—Exodus 23:25.
We are commanded countless times throughout the Torah to serve G-d. Although this is a general commandment, it does contain a very specific application: prayer, service of the heart as expressed through the mouth.
Full text of this Mitzvah »
• Today's Tanya Lesson
• Sunday, 12 Cheshvan, 5777 · 13 November 2016
• Iggeret HaKodesh, middle of Epistle 27
• וזהו שכתוב בזהר הקדוש, דצדיקא דאתפטר אשתכח בכלהו עלמין יתיר מבחיוהי
This, then, is the meaning of the statement in the sacred Zohar,1 that “When a tzaddik departs he is to be found in all the worlds more than during his lifetime.”
Surely this should only apply to the higher worlds. How can this be true of this world? How is he to be found here to a greater extent than while he was alive?
דהיינו שגם בזה העולם המעשה
That is, even in this world of action, in the mundane world of which it is written,
היום לעשותם
“this day — to do them,”2
As the Gemara states,3 “Today is the time to do them; tomorrow is the time to receive their reward.” Man’s primary task in this world is the actual fulfillment of the commandments, while the receipt of rewards or anything akin to rewards belongs to “tomorrow”, to the World to Come.
In any event, even in this “world of action,”
אשתכח יתיר
[the departed tzaddik] is found more [than during his lifetime],
כי המעשה גדול גדל והולך, גידולי גידולין
because the action of his disciples continues to produce successive generations of offshoots,
מן אור זרוע לצדיק בשדה אשר ברכו ה׳
from the4 “light implanted for the righteous” in5 “the field which G‑d has blessed,” i.e., in the Garden of Eden.
As will soon be explained, this refers to the illumination that is drawn down into the Sefirah of Malchut in the World of Atzilut, which is known as “the field which G‑d has blessed.” The Torah and mitzvot of the tzaddik draw down into the Sefirahof Malchut an additional flow of Divine energy from the six higher Sefirot (collectively known as Z"a of Atzilut). This current arouses within his disciples thoughts of repentance and good deeds, which the Alter Rebbe calls “successive generations of offshoots” — harvests of the second generation.
המאיר לארץ וחוצות
[This light] radiates to the earth and to the outside places, i.e., to the Holy Land and outside the Holy Land,
וגם אנחנו אלה פה היום, כולנו חיים בדרכיו
and also to us, those who are here this day, all of us who live in his ways,
דרך הקדש יקרא לה
“the holy way shall it be called.”6
זאת בעבודת ה׳, במילי דשמיא
The above, regarding the increased presence of the departed tzaddik, relates to the service of G‑d, to heavenly i.e., spiritual matters; in these areas his disciples can now receive even more guidance and benefit from him than they did during his lifetime.
ובמילי דעלמא, בפירוש אתמר בזוהר הקדוש, דצדיקיא מגינין על עלמא, ובמיתתהון יתיר מבחייהון
As for mundane matters,i.e., the flow of material blessings which tzaddikim draw down to this world, it is stated explicitly in the sacred Zohar7 that the tzaddikim shield the world, and after their death even more than during their life;
ואלמלא צלותא דצדיקיא בההוא עלמא, לא אתקיים עלמא רגעא חדא
moreover, were it not for the prayer of the tzaddikim in the other world, this world would not endure a single moment.
וכל הקרוב קרוב אל משכן ה׳ בחייו, קודם לברכה
And whoever is closer to the habitation of G‑d8a [through being close to the tzaddik] during his lifetime, has precedence to the blessing that comes from and through the tzaddik.
| FOOTNOTES | |
| 1. | III, 71b. |
| 2. | Devarim 7:11. |
| 3. | Eruvin 22a. |
| 4. | Tehillim 97:11. |
| 5. | Cf. Bereishit 27:27. |
| 6. | Cf. Yeshayahu 35:8. |
| 7. | Cf. Bamidbar 17:28. |
| 8. | Cf. Bamidbar 17:28. |
• Sunday, 12 Cheshvan, 5777 · 13 November 2016
• Today's Mitzvah
A daily digest of Maimonides’ classic work "Sefer Hamitzvot"
• Important Message Regarding This Lesson
The Daily Mitzvah schedule runs parallel to the daily study of 3 chapters of Maimonides' 14-volume code. There are instances when the Mitzvah is repeated a few days consecutively while the exploration of the same Mitzvah continues in the in-depth track.
Positive Commandment 5
Prayer
"And you shall serve the L-rd, your G-d"—Exodus 23:25.
We are commanded countless times throughout the Torah to serve G-d. Although this is a general commandment, it does contain a very specific application: prayer, service of the heart as expressed through the mouth.
Full text of this Mitzvah »
• Prayer
Positive Commandment 5
Translated by Berel Bell
The 5th mitzvah is that we are commanded to serve G‑d (blessed be He). This commandment is repeated many times: And you shall serve G‑d, your L‑rd";1 "And you shall serve Him";2 "And to serve Him."3
Although this commandment is of a general nature,4 as explained in the Fourth Principle,5 [and apparently should not be included in the count of the 613 mitzvos,] nevertheless it has a specific quality, since it is the commandment to pray.
[We see that "service" is not just a general command from the following statements:] The Sifri6 says, "The verse, 'And to serve Him' means prayer." The Sages also said, "The verse, 'And to serve Him' means Torah study.
In the Mishnah of Rabbi Eliezer, the son of Rabbi Yosi HaG'lili,7 the Sages said, "What is the biblical source to include prayer among the mitzvos? From the verse, 'You shall fear G‑d, your L‑rd, and you shall serve Him.' "8
They also said,9 "Serve Him through His Torah; serve Him in His Temple." This [statement, 'serve Him in His Temple,'] means that one's goal should be to pray in the Temple or in the direction of the Temple, as King Solomon explained.10
FOOTNOTES
1.Ex. 23:25.
2.Deut. 13:5. Some versions of Sefer Hamitzvos include here Deut. 6:13, "And you shall serve Him."
3.Deut. 11:13.
4.I.e. "serving" G‑d includes performance of all the mitzvos, rather than a specific act.
5.In the Introductory section of Sefer Hamitzvos. This Principle states that a mitzvah must be of a specific nature in order to be counted among the 613 mitzvos.
6.Deut 11:13.
7.Also quoted in Migdal Oz, beginning of Hilchos Tefilah.
8.Deut. 10:20.
9.Sifri Medrash Tenaim.
10.Kings I, 8:23,35. Chronicles II, 6:32.
• Rambam - 1 Chapter a Day: Kelim Kelim - Chapter 15
• Kelim - Chapter 15
• Tefilah and Birkat Kohanim - Chapter Two
• Hayom Yom: Today's Hayom Yom
• Sunday, 12 Cheshvan, 5777 · 13 November 2016
• "Today's Day"
• Wednesday, Cheshvan 12, 5704
Torah lessons: Chumash: Vayeira, Revi'i with Rashi.
Tehillim: 66-68.
Tanya: And this is (p. 565) ...to the blessing. (p. 567).
One of the Alter Rebbe's early teachings, then called verter1 (lit. "words," short sayings):
Sh'ma Yisrael2 - a Jew3 senses4 that
Havayeh5 Elokeinu - our strength and life6 is beyond nature,7 and
Havayeh Echad - Havayeh is One.
FOOTNOTES
1.See Sivan 15.
2.Lit. "Hear, O Israel."
3.From the word Yisrael, one of Israel.
4.From sh'ma, "hear," "listen," or "comprehend"; hence, "senses."
5.See Tishrei 3 and footnotes.
6.Or "vitality," "life-force."
7.Havayeh, G-d transcendent, above nature, is Elokeinu, "our G-d" - our strength and life. Viz. Tishrei 3.
• Daily Thought:
Traveling to Yourself
G‑d said to Abram, “Go to yourself, from your land, from your birthplace and from your father’s house, to the land which I will show you.”[Genesis 12:1]
If you were not you, if you saw yourself from the eyes of another, how would you see your journeys through life?
You would see how each journey leads away from home. Away from your birthplace, from those who nurtured you and that which made you what you are. Outwards, away from yourself in so many directions.
But you see your journey from within. From within, every journey leads in one direction: Towards within. Towards yourself. Closer and yet closer.
To the land in which G‑d shows you yourself.[Maamar Lech Lecha 5738.]
-------
Positive Commandment 5
Translated by Berel Bell
The 5th mitzvah is that we are commanded to serve G‑d (blessed be He). This commandment is repeated many times: And you shall serve G‑d, your L‑rd";1 "And you shall serve Him";2 "And to serve Him."3
Although this commandment is of a general nature,4 as explained in the Fourth Principle,5 [and apparently should not be included in the count of the 613 mitzvos,] nevertheless it has a specific quality, since it is the commandment to pray.
[We see that "service" is not just a general command from the following statements:] The Sifri6 says, "The verse, 'And to serve Him' means prayer." The Sages also said, "The verse, 'And to serve Him' means Torah study.
In the Mishnah of Rabbi Eliezer, the son of Rabbi Yosi HaG'lili,7 the Sages said, "What is the biblical source to include prayer among the mitzvos? From the verse, 'You shall fear G‑d, your L‑rd, and you shall serve Him.' "8
They also said,9 "Serve Him through His Torah; serve Him in His Temple." This [statement, 'serve Him in His Temple,'] means that one's goal should be to pray in the Temple or in the direction of the Temple, as King Solomon explained.10
FOOTNOTES
1.Ex. 23:25.
2.Deut. 13:5. Some versions of Sefer Hamitzvos include here Deut. 6:13, "And you shall serve Him."
3.Deut. 11:13.
4.I.e. "serving" G‑d includes performance of all the mitzvos, rather than a specific act.
5.In the Introductory section of Sefer Hamitzvos. This Principle states that a mitzvah must be of a specific nature in order to be counted among the 613 mitzvos.
6.Deut 11:13.
7.Also quoted in Migdal Oz, beginning of Hilchos Tefilah.
8.Deut. 10:20.
9.Sifri Medrash Tenaim.
10.Kings I, 8:23,35. Chronicles II, 6:32.
• Rambam - 1 Chapter a Day: Kelim Kelim - Chapter 15
• Kelim - Chapter 15
1
An earthenware container does not become susceptible to ritual impurity until the tasks necessary to finish it are completed.
When are the tasks necessary to finish it completed? When they are fired in a kiln. An oven: When it is heated to bake donuts. A range with two openings: When it is heated so that a stirred egg can be baked over it in a frying pan. A range with one opening: If it was made for baking, the measure is the same as that of an oven. If it was made for cooking, the measure is the same as that of a range.
א
אין כלי חרס מקבל טומאה עד שתגמר מלאכתו ומאימתי הוא גמר מלאכתו משיצרפו בכבשן התנור משיסיקנו לאפות סופגנין הכירה משיסיקנה כדי לבשל עליה ביצת התרנגולין טרופה ונתונה באלפס הכופח אם עשאהו לאפייה שיעורו כתנור עשאהו לבישול שיעורו ככירה:
2
When one has begun building an oven, if it is large, once one has begun building it for four handbreadths and heats it, it is susceptible to impurity. If it is small, once one has begun building it a for a handbreadth and heats it, it becomes susceptible to impurity. A range with two openings, becomes susceptible to impurity, once one has begun building it for three fingerbreadths and heats it. With regard to a range with one opening: If it was made for baking, the measure is the same as that of an oven. If it was made for cooking, the measure is the same as that of a range.
ב
תנור שהתחיל לבנותו אם היה גדול משיתחיל בו ארבעה טפחים ויסיקנו מקבל טומאה ואם היה קטן משיתחיל בו טפח ויסיקנו הכירה משיתחיל בה שלש אצבעות ויסיקנה הכופח אם עשאהו לאפייה הרי הוא כתנור ואם לבשל הרי הוא ככירה:
3
When an oven was heated from behind, heated in the shop of the craftsman, or heated unintentionally, since it was nevertheless heated, it is susceptible to impurity. An incident occurred when a fire broke out in an oven in a village. The incident was brought before the court for a ruling and it determined that it is susceptible to impurity.
ג
תנור שהוסק מאחוריו או שהוסק מבית האומן או שהוסק שלא לדעת הואיל והוסק מכ"מ ה"ז מקבל טומאה מעשה שנפלה דליקה בתנור בכפר מן הכפרים ובא מעשה לפני בית דין ואמרו מקבל טומאה:
4
When an oven was heated to roast food in it, it is susceptible to impurity. When it was heated to whiten bundles of flax, it is pure, because he is not doing wok that affects the substance of the oven.
ד
תנור שהסיקו להיות צולה בו ה"ז מקבל טומאה ללבן בו אונין של פשתן טהור שאין זה עושה מלאכה בגוף התנור:
5
When an oven was divided into half and one of its portions was heated and then contracted impurity from liquids, that portion is impure, but the other portion remains pure. If it contracted impurity from the carcass of a crawling animal or other similar impurities of Scriptural origin, everything is impure. The thickness of the partition separating them is impure.
If they were both heated and only one portion contracted impurity from liquids in its inner space, we divide the thickness of the partition. That which is used by the impure portion is impure; that which is used by the pure portion is pure.
When does the above apply? When it was divided and then heated. If, however, it was heated and then divided, if only one of them became impure, even only due to liquids, everything contracts impurity.
ה
תנור שחצצו לשנים והסיק אחד מחלקיו ונטמא במשקין הוא טמא וחבירו טהור נטמא בשרץ וכיוצא בו מטומאות של תורה הכל טמא ועובי שביניהן טמא הוסקו שניהן ונטמא אחד מהן במשקין באויר חולקין את עוביו המשמש לטמא טמא לטהור טהור בד"א בזמן שחצצו ואחר כך הסיקו אבל הסיקו ואחר כך חצצו ונטמא אחד מהן אפילו במשקין נטמא הכל:
6
An oven or a range made from stone is always pure. A metal one is pure with regard to the laws of an oven or a range. This is derived from Leviticus 11:35 which states that an impure oven "must be smashed," i.e., these laws apply to an entity that can be smashed. A metal oven or range, is, however, susceptible to the impurity of a metal k'li.
What is implied? Such ovens and ranges do not contract impurity due to the presence of a source of impurity within their inner space, nor do they contract impurity when attached to the ground as an earthenware oven or a range does. And if a source of impurity touches them even from the outside, they contract impurity like all metal keilim. If they contract impurity from a human corpse, they become a primary source of impurity and they can regain purity after contracting other types of impurity through immersion in a mikveh.
ו
תנור או כירה של אבן טהורין לעולם ושל מתכת טהורין משום תנור וכיריים שנאמר יותץ את שיש לו נתיצה ומטמאין משום כלי מתכות כיצד אין מתטמאין מאוירן ולא במחובר לקרקע כתנור וכיריים ואם נגעה בהן טומאה אפילו מאחוריהן מתטמאין כשאר כלי מתכות ואם נטמאו במת נעשין אב טומאה כשאר כלי מתכות ויש להן טהרה במקוה:
7
When a metal oven was perforated, blemished, or cracked and one patched it with clay or one made it a coating or an upper surface of clay, it contracts impurity as an earthenware oven does.
How large must the hole be for the above law to apply? Large enough for fire to emerge through it.
Similar concepts apply with regard to a metal range. If pot-rests of clay are made for it, it contracts impurity as an earthenware range does. If one smears clay on a metal range, whether inside or outside, it is still not susceptible to impurity.
ז
תנור של מתכת שניקב או נפגם או נסדק וסתמו בטיט או שעשה לו טפילה של טיט או מוסף של טיט הרי זה מתטמא משום תנור וכמה יהיה בנקב כדי שיצא בו האור וכן בכירה ואם עשה לכירה פטפוטים של טיט מתטמאה משום כירה מירחה בטיט בין מבפנים בין מבחוץ עדיין אינה מקבלת טומאה:
8
Although an earthenware oven is not fixed to the ground - even if it is hanging from the neck of a camel - it is susceptible to ritual impurity as an earthenware oven is, as implied by ibid.: "They are impure," i.e., in any place they are located.
ח
תנור שאינו מחובר בארץ אפילו תלוי בצואר הגמל הרי זה טמא משום תנור שנאמר טמאים הם בכל מקום:
9
A furnace used by smelters of metal that has a place where a pot can be placed contracts impurity as a range does. Similarly, if a range used by glassmakers has a place where a pot can be placed, it contracts impurity as a range does.
ט
כור של צורפי מתכות שיש בו בית שפיתה מתטמא ככירה וכן כירת של עושי זכוכית אם יש בו בית שפיתה מקבלת טומאה:
10
A furnace used to produce lime, glass, or pottery, is pure. An oven with an opening at its side - if it has a border at its side, it is susceptible to impurity.
י
כבשן של סיידין ושל זוגגין ושל יוצרין טהורין הפורנה אם יש לה דופן מתטמאה:
11
The following laws apply when stones were joined to each other and formed into an oven. If one made a coating for it on the inside and on the outside, it is considered as an oven in all contexts and contracts impurity from the presence of a source of impurity within its inner space. If it was coated from the outside alone, it contracts impurity from contact with a source of impurity, but not from the presence of a source of impurity within its inner space.
If stones were connected to an oven, but were not connected to each other, they contract impurity together with the oven. If they were connected with each other, but were not connected to the oven, they are like a tira. If one dug in the earth and fashioned a tira of earth, it is pure. A tira of a range is pure.
יא
אבנים שחיברן זו לזו ועשאן תנור אם עשה לו טפילה מבפנים ומבחוץ הרי זה כתנור לכל דבר ומתטמא מאוירו ואם טפלו מבחוץ בלבד מתטמא במגע ולא באויר חיבר אבנים לתנור ולא חיברן זו לזו מתטמאות עם התנור חיברן זו לזו ולא חיברן לתנור הרי הן כטירה חפר בארץ ועשה טירה טהור וטירת הכירה טהור:
12
When two barrels and two frying pans are combined to make a range, they contract impurity from the presence of a source of impurity within its inner space and from contact with a source of impurity. The inner space of the barrels is pure. The thickness of the walls of the barrels is divided: That which serves the range is susceptible to impurity; that which serves the inside of the barrels is pure.
יב
שתי חביות ושני אלפסין שעשאן כירה מתטמאין באויר ובמגע ותוכן של חביות טהור ועובי החביות חולקין אותו המשמש את הכירה טמא והמשמש את תוך החבית טהור:
13
When a person affixes the three earthenware stands of a trivet in the earth and connects them with clay so that he can place a pot on them, they are susceptible to impurity like a range. If he affixed three pegs in the earth so that he can place a pot on them, even though he used clay to make a place on which the pot would sit, they are pure, like a metal range. Similarly, stones that were not coated with clay on which one places a pot are not susceptible to impurity. It is like they are a stone range.
יג
העושה שלשה פטפוטין בארץ וחיברן בטיט להיות שופת עליהן את הקדירה הרי זו טמאה משום כירה קבע שלשה מסמרין בארץ להיות שופת עליהן את הקדירה אע"פ שעשה בראשה מקום בטיט שתשב הקדירה הרי זו טהורה ככירה של מתכת וכן אבנים שלא מירחם בטיט שהוא שופת עליהן אינן מקבלות טומאה כאילו היא כירה של אבן:
14
When a person makes two stones into a range and connects them with clay, they are susceptible to impurity. If he connected one with clay but he did not connect the other with clay, it does not contract impurity.
יד
העושה שתי אבנים כירה וחיברן בטיט מתטמאה חיבר את האחת בטיט והשנייה לא חיברה אינה מקבלת טומאה:
15
When a person rests a pot on a stone and on an oven, on it and on a range with an opening for one pot, or it and on a range with an opening for two pots, it is susceptible to impurity. ...On it and on a wall or on it and on a rock, it is not susceptible to impurity.
טו
האבן שהוא שופת עליה ועל התנור עליה ועל הכירה עליה ועל הכופח טמאה עליה ועל הכותל עליה ועל הסלע אינה מקבלת טומאה:
16
With regard to a range made by a cook - in which instance, one stone is placed at the side of another stone, and then another is placed at its side in a continuous chain and they are all connected with clay: If one of them contacts impurity, they all do not contract impurity.
טז
כירת הטבחים שהוא נותן אבן בצד אבן וכולן מחוברות בטיט נטמאת אחת מהן לא נטמאו כולן:
17
The following rules apply when there are three stones that were connected with clay and were made into two ranges, whether they were connected to each other and not connected to the ground or connected to the ground and not connected to each other. If one of the two ranges contracts impurity, the portion of the middle stone which serves the impure range contracts impurity. The portion which serves the pure range, by contrast, remains] pure. If one removed the outer stone of the pure range, the middle stone has been definitively classified and is impure in its entirety. If the outer stone of the impure range is removed, the middle stone is purified in its entirety.
The following rules apply if both ranges contracted impurity. If the middle stone is large, one allocates a portion large enough for a pot to be placed down on it on one side for one range and a portion large enough for a pot to be placed down on it on the other side for the other range, but the remainder of the stone is pure. If it was small, everything contracts impurity.
If the middle stone was removed, different laws apply: If a large pot can be placed down on the two outer ones, the range is impure. If they are further apart, the range is pure. If one returned the middle stone, everything is pure as it was. If one coated it with clay, it is susceptible to ritual impurity in the future, provided one heats each of them sufficiently to cook an egg.
יז
שלש אבנים שחיברן בטיט ועשאן שתי כירות בין שחיברן זו לזו ולא חיברן לקרקע בין שחיברן בקרקע ולא חיברן זו לזו אם נטמאת אחת משתי הכירות האבן האמצעית המשמש ממנה לכירה הטמאה טמא והמשמש ממנה לכירה הטהורה טהור ניטלה האבן החיצונה של כירה הטהורה הוחלטה האמצעית כולה לטומאה ניטלה החיצונה של כירה הטמאה טהרה האבן האמצעית כולה נטמאו שתי החיצונות אם היתה האבן האמצעית גדולה נותן ממנה לכירה זו כדי שפיתה מצידה ולכירה השנייה כדי שפיתה מכאן והשאר טהור ואם היתה קטנה הכל טמא ניטלה האמצעית אם יכול לשפות על שתים חיצונות יורה גדולה הרי היא טמאה היו מרוחקין יתר מזה טהורה החזיר את האמצעית הרי הכל טהור כשהיה מירחה בטיט מקבל טומאה מכאן ולהבא והוא שיסיקנה לכל אחת מהן כדי לבשל עליה הביצה:
18
When two stones were made into a range and contracted impurity, but afterwards one added one stone to the stone on one side and another stone to the stone on the other side, half of each of the two stones from the first range is impure and half is pure. If the two pure stones that were added were later removed, the two stones of the first range return to their initial impurity.
יח
שתי אבנים שעשאן כירה ונטמאת וסמך לאבן זו ממנה אבן אחת מכאן ולזו אבן אחת מכאן הרי חצי כל אבן משתי אבני הכירה הראשונה טמא וחצי האבן טהור ניטלו השתים הטהורות שסמך חזרו השתים של כירה לטומאתן:
19
An earthenware heating counter that has receptacles in which a mixture of ash and coals were placed and which were used for pots is pure with regard to the laws pertaining to a range, but it is susceptible to impurity as an k'li with a receptacle. Therefore, if it was attached to the ground, it is pure as are other keilim. And if it has a hole, it is not susceptible to impurity like other keilim. These laws do not apply to a range.
An entity that touches the sides of the counter does not contract impurity like one which touches a range. Its wide portion where one can sit while the food is cooking contracts impurity if the counter contracts impurity.
Similarly, if one turned over a basket and built a range on top of it, it contracts impurity according to the laws pertaining to a wooden k'liand not according to those applying to a range. Therefore, it does not contract impurity from the presence of a source of impurity in its inner space as a range does.
יט
דוכן של חרס שיש לו בית קיבול הקדירות והרמץ נתון בתוכו טהור משום כירה וטמא משום כלי קיבול לפיכך אם היה מחובר בארץ טהור כשאר הכלים ואם ניקב אינו מקבל טומאה ככלי קיבול מה שאין כן בכירה הצדדין שלו הנוגע בהן אינו טמא משום כירה הרחב שלו שיושבין עליו בשעת בישול מתטמא אם נטמא הדוכן וכן הכופה את הסל ובנה כירה על גבה הרי זו טמאה משום כלי עץ לא משום כירה לפיכך אינה מקבלת טומאה מאוירה ככירה:
• Tefilah and Birkat Kohanim - Chapter Two
1
In the days of Rabban Gamliel, the numbers of heretics among the Jews increased. They would oppress the Jews and entice them to turn away from God.
Since he saw this as the greatest need of the people, he and his court established one blessing that contains a request to God to destroy the heretics. He inserted it into the Shemoneh Esreh so that it would be arranged in the mouths of all. Consequently, there are nineteen blessings in the Shemoneh Esreh.
א
בימי ר"ג רבו האפיקורוסין בישראל והיו מצירים לישראל ומסיתין אותן לשוב מאחרי השם וכיון שראה שזו גדולה מכל צרכי בני אדם עמד הוא ובית דינו והתקין ברכה אחת שתהיה בה שאלה מלפני השם לאבד האפיקורוסין וקבע אותה בתפלה כדי שתהיה ערוכה בפי הכל נמצאו כל הברכות שבתפלה תשע עשרה ברכות:
2
In each Shemoneh Esreh, every day, a person should recite these nineteen blessings in the proper order.
When does the above apply? When his concentration is not disturbed and he is able to read fluently. However, if he is distracted and bothered, or unable to pray fluently, he should recite the first three [blessings], one blessing that summarizes all the intermediate ones, and the last three [blessings], and [thereby] fulfill his obligation.
ב
בכל תפלה שבכל יום מתפלל אדם תשע עשרה ברכות אלו על הסדר במה דברים אמורים כשמצא דעתו מכוונת ולשונו תמהר לקרות אבל אם היה טרוד ודחוק או שקצרה לשונו מהתפלל יתפלל שלש ראשונות וברכה אחת מעין כל האמצעיות ושלש אחרונות ויצא ידי חובתו:
3
This is the blessing that they established as the abbreviated summary of the intermediate [blessings]:
Give us knowledge, O God, our Lord, to know Your ways, and circumcise our hearts to fear You. Forgive us so that we will be redeemed. Distance us from pain. Cause us to prosper and to dwell in the pastures of Your land.
Gather the scattered from the four [corners of the earth]. Judge those led astray in accordance with Your knowledge. Raise Your hand over the wicked, and let the righteous rejoice in the building of Your city and the reestablishment of Your sanctuary, in the flourishing of the might of David, Your servant, and in the clear shining light of the son of Yishai, Your anointed one.
Before we call, You answer, as [Isaiah 65:24] states: "And before they call I will answer; while they are still speaking I heed," for You are the One who answers at all times, the Redeemer and Savior from all distress. Blessed are You, O God, the One Who hears prayer.
גGather the scattered from the four [corners of the earth]. Judge those led astray in accordance with Your knowledge. Raise Your hand over the wicked, and let the righteous rejoice in the building of Your city and the reestablishment of Your sanctuary, in the flourishing of the might of David, Your servant, and in the clear shining light of the son of Yishai, Your anointed one.
Before we call, You answer, as [Isaiah 65:24] states: "And before they call I will answer; while they are still speaking I heed," for You are the One who answers at all times, the Redeemer and Savior from all distress. Blessed are You, O God, the One Who hears prayer.
וזוהי הברכה שתקנו מעין כל האמצעיות:
הביננו ה' אלהינו לדעת את דרכיך ומול את לבבנו ליראתך לסלוח היה לנו להיות גאולים רחקנו ממכאוב ודשננו ושכננו בנאות ארצך ונפוצים מארבע תקבץ והתועים בדעתך ישפטו ועל הרשעים תניף ידך וישמחו צדיקים בבנין עירך ובתיקון היכלך ובצמיחת קרן לדוד עבדך ובעריכת נר לבן ישי משיחך טרם נקרא אתה תענה כדבר שנאמר והיה טרם יקראו ואני אענה עוד הם מדברים ואני אשמע כי אתה הוא עונה בכל עת פודה ומציל מכל צוקה ברוך אתה יי שומע תפלה:
4
When does the above apply? In the summer. However, in the winter, one should not recite "Give us knowledge...," since he must mention "the petition" in the blessing for material wealth.
Similarly, on Saturday nights and the nights after a holiday, one should not recite "Give us knowledge...," since one must say Havdalah in [the blessing of] the One who bestows knowledge.
ד
בד"א בימות החמה אבל בימות הגשמים אינו מתפלל הביננו מפני שצריך לומר שאלה בברכת השנים וכן במוצאי שבתות וימים טובים אינו מתפלל הביננו מפני שצריך לומר הבדלה בחונן הדעת:
5
On Sabbaths and holidays, one recites seven blessings in each of the four [Amidah] prayers of that particular day: the first three, the last three, and one in the middle, appropriate to that particular day.
On Sabbaths, one concludes the intermediate blessing with "who sanctifies the Sabbath." On the festivals, he concludes with "who sanctifies Israel and the appointed times." When the Sabbath and a festival [coincide], he concludes with "who sanctifies the Sabbath, Israel and the appointed times."
On Rosh Hashanah, he concludes with "the King over all the Earth, who sanctifies Israel and the Day of Remembrance." If it is [also] the Sabbath, he concludes with "the King over all the Earth, who sanctifies the Sabbath, Israel and the Day of Remembrance."
ה
ובשבתות ובימים טובים מתפלל שבע ברכות בכל תפלה ותפלה מארבע תפלות של אותו היום שלש ראשונות ושלש אחרונות וברכה אמצעית מעין אותו היום בשבתות חותמין בברכה אמצעית מקדש השבת וברגלים חותם בה מקדש ישראל והזמנים ואם היה שבת ויום טוב חותמים בה מקדש השבת וישראל והזמנים בראש השנה חותמין בה מלך על כל הארץ מקדש ישראל ויום הזכרון ואם היה שבת חותם בה מלך על כל הארץ מקדש השבת וישראל ויום הזכרון:
6
When does this apply? In the Evening Prayers, the Morning Prayers and the Minchah Prayers. However, in the MusafPrayer on Rosh Hashanah, one recites nine blessings: the first three and the last three [recited] every day, and three intermediate blessings.
The first of the intermediate blessings is concerned with Malchuyot- [acceptance of God's sovereignty];
the second with Zichronot - [acknowledgement of God's remembrance of the Jewish people]; and
the third with Shofarot - [describing the blowing of the shofar.]
the second with Zichronot - [acknowledgement of God's remembrance of the Jewish people]; and
the third with Shofarot - [describing the blowing of the shofar.]
One concludes each one of them with an appropriate chatimah.
ו
במה דברים אמורים בתפלת ערבית ושחרית ומנחה אבל תפלת המוספין של ראש השנה מתפלל תשע ברכות שלש ראשונות ושלש אחרונות של כל יום ושלש אמצעיות ראשונה מן האמצעיות ענינה מלכיות שנייה זכרונות שלישית שופרות וחותם בכל אחת מהן מעניינה:
7
On Yom Kippur, one recites seven blessings in each of the five prayers of the day; the first three and the last three blessings, and the intermediate blessing appropriate to the day.
One concludes the latter blessing in each of the services with: "the King over all the Earth, who sanctifies Israel and the Day of Atonement." If [Yom Kippur] falls on the Sabbath, one concludes [this blessing in] each service with: "the King over all the Earth, who sanctifies the Sabbath, Israel and the Day of Atonement."
ז
ביוה"כ מתפלל בכל תפלה מחמש תפלות שבע ברכות שלש ראשונות ושלש אחרונות ואמצעיות מעין היום וחותם בכל אחת מהן מלך על כל הארץ מקדש ישראל ויום הכפורים ואם חל להיות בשבת חותם בכל תפלה מהן מלך על כל הארץ מקדש השבת וישראל ויוה"כ:
8
When does the above apply? On the Fast Day of each and every year. However, on the Fast Day of the Jubilee Year, one recites a Musaf Prayer of nine blessings like the Musaf Prayer of Rosh Hashanah. They are exactly the same blessings, no less and no more.
These blessings are only recited when the Jubilee Year is in effect.
ח
בד"א ביום צום של כל שנה ושנה אבל ביום צום של שנת היובל מתפלל תפלת המוספים תשע ברכות כמו שהתפלל במוסף ראש השנה והם אותן הברכות עצמן לא פחות ולא יותר ואין מתפללין אותן אלא בזמן שהיובל נוהג:
9
Before the first blessing of each and every Amidah-prayer, one states: "God, open my lips, and my mouth will utter Your praise" [Psalms 51:17]. Upon concluding the prayer, he says: "May the utterances of my mouth and the meditations of my heart be in accordance with Your will, O God, my Rock and Redeemer" [Psalms 19:15], and then steps backwards.
ט
בכל תפלה מהתפלות פותח קודם לברכה ראשונה יי' שפתי תפתח ופי יגיד תהלתך וכשהוא חותם בסוף התפלה אומר יהיו לרצון אמרי פי וגו' ואח"כ צועד לאחוריו:
10
On Rosh Chodesh and the intermediate days of a festival, one recites 19 blessings in the Evening Prayer, Morning Prayer, and Minchah Prayer as on other days. In the Avodah, one adds: "Our God and God of our fathers, let our remembrance rise and come,..."
In the Musaf Prayer of the intermediate day of a festival, one recites the Musaf Prayer of the holiday itself. On Rosh Chodesh, one recites seven blessings; the first three and last three, and one in the middle that refers to the special Rosh Chodesh sacrifice. One concludes with: "... who sanctifies Israel and Roshei Chodashim."
י
בראשי חדשים ובחולו של מועד מתפלל ערבית שחרית ומנחה תשע עשרה ברכות כשאר הימים ואומר בעבודה אלהינו ואלהי אבותינו יעלה ויבוא במוסף בחולו של מועד מתפלל תפלת המוסף כמו שמתפלל ביום טוב ובראשי חדשים מתפלל שבע ברכות שלש ראשונות ושלש אחרונות ואמצעית מעין קרבן ראש חדש וחותם בה מקדש ישראל וראשי חדשים:
11
On a Sabbath that occurs during the intermediate days of a festival, and Rosh Chodesh that falls on the Sabbath, in the Evening, Morning, and Minchah Prayers, one recites the seven blessings as on every Sabbath and adds: "Our God and God of our fathers, let our remembrance rise and come..." in the Avodah.
In the Musaf Prayer, one begins and concludes the intermediate blessing with a reference to the Sabbath, and mentions the sanctified nature of the day in the middle. He concludes [the blessing] on Rosh Chodesh with: "who sanctifies the Sabbath, Israel and Roshei Chodashim." On the intermediate days of a festival, he concludes in the same fashion as on the holiday itself that occurs on Sabbath.
יא
שבת שחלה בחולו של מועד וכן ראש חדש שחל להיות בשבת מתפלל ערבית ושחרית ומנחה שבע ברכות כשאר השבתות ואומר יעלה ויבא בעבודה במוסף מתחיל בברכה אמצעית בענין שבת ומשלים בענין שבת ואומר קדושת היום באמצע ברכה וחותם בה בראשי חדשים מקדש השבת וישראל וראשי חדשים ובחולו של מועד חותם בה כמו שהוא חותם ביום טוב שחל להיות בשבת:
12
On a holiday that occurs on the first day of the week, at night, one inserts into the fourth blessing [the following]:
And You have made known to us Your righteous statutes and have taught us to perform the decrees of Your will. And You have given us, God, our Lord, the sanctity of the Sabbath, the glory of the festival and the rejoicing of the pilgrim feast. You have distinguished between the sanctity of the Sabbath and that of the holiday, and You have sanctified the seventh day above the six workdays. And You have set apart and sanctified Your people Israel with Your holiness. You have given us, O God, our Lord, festivals for joy, holidays and appointed times for gladness...
On the night after the Sabbath and after a holiday all year long, one recites the Havdalah prayer in "You bestow knowledge..." even though he [also] recites the Havdalah prayer over a cup.
יב
ויום טוב שחל להיות באחד בשבת מתפלל בברכה רביעית בלילה ותודיענו משפטי צדקך ותלמדנו לעשות חוקי רצונך ותתן לנו יי' אלהינו קדושת שבת וכבוד מועד וחגיגת הרגל בין קדושת שבת לקדושת יום טוב הבדלת ואת יום השביעי מששת ימי המעשה הקדשת (והבדלת והקדשת את עמך ישראל בקדושתך) ותתן לנו ה' אלהינו מועדים לשמחה חגים וזמנים לששון וכו' ובמוצאי שבת ובמוצאי יום טוב של כל השנה מבדיל באתה חונן אע"פשהוא מבדיל על הכוס:
13
On Chanukah and Purim, one adds "For the miracles,..." in the blessing of thanks.
On the Sabbath that occurs during Chanukah, one mentions "For the miracles,..." in the Musaf Prayer, just as he does in all the other prayers.
יג
בחנוכה ובפורים מוסיפין בהודאה על הניסים שבת שחלה להיות בחנוכה מוכיר על הניסים במוסף כמו שמזכיר בשאר תפלות:
14
On Fast Days, even an individual who fasts [by his own volition] adds "Answer us..." in "the One who hears prayer."
The leader of the congregation recites it as an independent blessing between "the One who redeems Israel" and "the One who heals...," and concludes with "the One who answers in times of trouble." Thus, he recites 20 blessings.
On the ninth of Av, one adds [the following] to the blessing of "the One who rebuilds Jerusalem": "Have mercy on us, God, our Lord, and on Your people, Israel, and Jerusalem, Your city, the mourning city,..."
יד
בימי התענית אפילו יחיד שהתענה מוסיף בשומע תפלה עננו וכו' ושליח ציבור אומרה ברכה בפני עצמה בין גואל לרופא וחותם בה העונה בעת צרה (ומושיע) ונמצא מתפלל עשרים ברכות בתשעה באב מוסיפין בבונה ירושלים רחם יי' אלהינו עלינו ועל ישראל עמך ועל ירושלים עירך ועל העיר האבילה כו':
15
During the rainy season, [the phrase] "the One who causes the rain to fall" is recited in the second blessing. In the summer, [one adds] "the One who causes the dew to descend."
When does one recite "the One who causes the rain to fall"? From the Musaf Prayer on the last holiday of Sukkot until the Morning Prayer of the first holiday of Pesach. [Conversely,] from the MusafPrayer of the first holiday of Pesach, one utters "the One who causes the dew to descend."
טו
כל ימות הגשמים אומר בברכה שניה מוריד הגשם ובימות החמה מוריד הטל מאימתי אומר מוריד הגשם מתפלת המוספין של יו"ט האחרון של חג עד תפלת שחרית של יום טוב הראשון של פסח ומתפלת המוספין של יום טוב הראשון של פסח אומר מוריד הטל:
16
[Beginning] from the seventh of Marcheshvan, one petitions for rain in the blessing of prosperity, [and continues to do so] as long as one mentions the rain.
Where does the above apply? To Eretz Yisrael. However, in Shin'ar, Syria, Egypt and areas adjacent to or similar to these, one petitions for rain 60 days after the autumnal equinox.
טז
משבעה ימים במרחשון שואלין את הגשמים בברכת שנים כל זמן שמזכיר הגשם במה דברים אמורים בארץ ישראל אבל בשנער ובסוריא ובמצרים ובמקומות הסמוכות לאלו והדומין להן שואלין את הגשמים ביום ששים אחר תקופת תשרי:
17
In places that require rain in the summer months, such as the distant islands, they petition for rains when they need them, in [the blessing of] "the One who hears prayer."
[Even] where the holidays are observed for two days, "the One who causes the rain to fall" is recited in the Musaf Prayer of the first day of Shemini Atzeret. Its recitation is continued throughout the rainy season.
יז
מקומות שהן צריכין לגשמים בימות החמה כגון איי הים הרחוקים שואלין את הגשמים בעת שהן צריכין להן בשומע תפלה ומקומות שהן עושין יום טוב שני ימים אומר מוריד הגשם בתפלת מוסף של יום ראשון של שמיני עצרת ומתפלל והולך כל ימות הגשמים:
18
Throughout the entire year, one concludes the third blessing with "the Holy God" and the eleventh blessing with "the King who loves righteousness and justice." [However,] on the ten days from Rosh Hashanah to Yom Kippur, one concludes the third one with "the Holy King" and the eleventh one with "the King of Justice."
יח
כל השנה כולה חותם בברכה שלישית האל הקדוש ובברכת עשתי עשרה מלך אוהב צדקה ומשפט ובעשרת הימים שמראש השנה עד מוצאי יום הכפורים חותם בשלישית המלך הקדוש ובעשתי עשרה המלך המשפט:
19
There are places that are accustomed during these ten days to add in the first blessing: "Remember us for life,..." and in the second one: "Who is like You, Merciful Father,..." In the blessing of thanksgiving, [they add]: "Remember Your mercy,..." In the last blessing, they add: "In the Book of life,..."
During these ten days, there are also those accustomed to add [the following prayers] in the third blessing: "And so put Your fear... And so..." On Rosh Hashanah and Yom Kippur, it is the commonly accepted practice to add [these prayers] in the third blessing.
יט
יש מקומות שנהגו להוסיף בעשרת ימים אלו בברכה ראשונה זכרנו לחיים כו' ובשנייה מי כמוך אב הרחמים וגו' ובהודאה זכור רחמיך וכו' ומוסיפין בברכה אחרונה בספר חיים וכו' וכן יש מקומות שנהגו להוסיף בעשרת ימים אלו בברכה שלישית ובכן תן פחדך ובכן כו' אבל בראש השנה וביוה"כ מנהג פשוט הוא להוסיף בשלישית ובכן תן פחדך וכו':
Tefilah and Birkat Kohanim - Chapter Three
1
The mitzvah of reciting the Morning Prayer entails that one begin praying at sunrise. The time [for prayer, however,] extends until the fourth hour, i.e., a third of the day.
If one transgresses or errs and prays after the fourth hour, he has fulfilled the obligation of prayer, but not the obligation of prayer in its time. Just as prayer is a positive Scriptural commandment, so too, its recitation at the proper time is a Rabbinic commandment, as established for us by Sages and Prophets.
א
תפלת השחר מצותה שיתחיל להתפלל עם הנץ החמה וזמנה עד סוף שעה רביעית שהיא שלישית היום ואם עבר או טעה והתפלל אחר ארבע עד חצות היום יצא ידי חובת תפלה אבל לא יצא ידי חובת תפלה בזמנה שכשם שתפלה מצוה מן התורה כך מצוה מדבריהם להתפלל אותה בזמנה כמו שתקנו לנו חכמים ונביאים:
2
We have already stated that the time of the Minchah Prayer was established in correspondence to the daily afternoon sacrifice. Since the daily [afternoon] sacrifice was offered every day at nine and a half hours, [the Sages] established its time as nine and a half hours. This is referred to as "the lesser Minchah."
When the eve of Pesach fell on Friday, they would slaughter the daily [afternoon] sacrifice at six and a half hours. Accordingly, [the Sages] ordained that one who prays [Minchah] after six and a half hours has fulfilled his obligation. When this time arrives, the time of its obligation begins. This is referred to as "the greater Minchah."
ב
כבר אמרנו שתפלת המנחה כנגד תמיד של בין הערבים תקנו זמנה ולפי שהיה התמיד קרב בכל יום בתשע שעות ומחצה תקנו זמנה מתשע שעות ומחצה והיא הנקראת מנחה קטנה ולפי שבערב הפסח שחל להיות בערב שבת היו שוחטין את התמיד בשש שעות ומחצה אמרו שהמתפלל מאחר שש שעות ומחצה יצא ומשהגיע זמן זה הגיע זמן חיובה וזו היא הנקראת מנחה גדולה:
3
Many people are accustomed to recite [the afternoon service at both Minchah] Gedolah and K'tanah, and [to consider] one of them as an optional prayer.
Some of the Geonim taught that it is proper to recite the optional prayer only [at the time of Minchah] Gedolah. This is reasonable, since it corresponds to [the offering of a sacrifice] which was not frequent every day.
If one recites [the service] as an obligatory prayer [at the time of Minchah] Gedolah, he should recite it only as an optional prayer [at the time of Minchah] K'tanah.
ג
נהגו אנשים הרבה להתפלל גדולה וקטנה והאחת רשות והורו מקצת הגאונים שאין ראוי להתפלל רשות אלא הגדולה וכן הדין נותן מפני שהיא כנגד דבר שאינו תדיר בכל יום ואם התפלל הגדולה חובה לא יתפלל קטנה אלא רשות:
4
Behold, you have learned that the time of Minchah Gedolah is from six and a half hours until nine and a half hours, and the time of Minchah K'tanah is from nine and a half hours until there are one and a quarter hours left in the day. One may [however,] recite [the afternoon service] until sunset.
ד
הא למדת שזמן מנחה גדולה משש שעות ומחצה עד תשע שעות ומחצה וזמן מנחה קטנה מתשע שעות ומחצה עד שישאר מן היום שעה ורביע ויש לו להתפלל אותה עד שתשקע החמה:
5
The proper time of the Musaf Prayer is after the Morning Prayer, until seven hours of the day. One who recites it after seven hours, even though he has acted negligently, fulfills his obligation, since its time is the entire day.
ה
תפלת המוספין זמנה אחר תפלת השחר עד שבע שעות ביום והמתפלל אותה אחר שבע שעות אף ע"פ שפשע יצא ידי חובתו מפני שזמנה כל היום:
6
Regarding the Evening Prayer - even though it is not obligatory - a person who does recite it [must know that] its proper time is from the beginning of the night until dawn.
The proper time of the Ne'ilah prayer is such that one completes it close to sunset.
ו
תפלת הערב אף ע"פ שאינה חובה המתפלל אותה זמנה מתחילת הלילה עד שיעלה עמוד השחר ותפלת נעילה זמנה כדי שישלים אותה סמוך לשקיעת החמה:
7
One who recites a prayer before its proper time does not fulfill his obligation and must recite it again at its time. If, due to extenuating circumstances, one recites the Morning Prayer after dawn, [but before the proper time], he does fulfill his obligation.
One may recite the Evening Prayer of the Sabbath night on the eve of the Sabbath before sunset. Similarly, he may recite the Evening Prayer of Saturday night on the Sabbath. Since the Evening Prayer is not obligatory, we are not especially careful about its time. Nevertheless, one must recite the Shema at its proper time after the appearance of the stars.
ז
המתפלל תפלה קודם זמנה לא יצא ידי חובתו וחוזר ומתפלל אותה בזמנה ואם התפלל תפלת שחרית בשעת הדחק אחר שעלה עמוד השחר יצא ויש לו להתפלל תפלת ערבית של לילי שבת בערב שבת קודם שתשקע החמה וכן יתפלל ערבית של מוצאי שבת בשבת לפי שתפלת ערבית רשות אין מדקדקין בזמנה ובלבד שיקרא ק"ש בזמנה אחר צאת הכוכבים:
8
Anyone who intentionally allowed the proper time for prayer to pass without praying, cannot rectify the situation and cannot compensate [for his failure to pray].
[If he unintentionally failed to pray or was unavoidably detained or distracted, he can compensate for the [missed] prayer during the time of the prayer closest to it. He should first recite the prayer of this time, and afterwards, the [prayer of] compensation.
ח
כל מי שעבר עליו זמן תפלה ולא התפלל במזיד אין לו תקנה ואינו משלם בשוגג או שהיה אנוס או טרוד משלם אותה תפלה בזמן תפלה הסמוכה לה ומקדים תפלה שבזמנה ואחריה מתפלל את התשלומין:
9
How is this [exemplified]?
One who errs and does not recite the Morning Prayer before half the day passes should recite the Minchah Prayer twice, the first as Minchah [itself] and the second as compensation for the Morning Prayer.
One who errs and does not recite the Minchah Prayer before sunset should recite the Evening Prayer twice, the first as the Evening Prayer [itself] and the second as compensation for the Minchah Prayer.
[Similarly,] one who errs and does not recite the Evening Prayer before dawn should recite the Morning Prayer twice, the first as the Morning Prayer [itself] and the second as compensation for the Evening Prayer.
ט
כיצד טעה ולא התפלל שחרית ועבר חצי היום יתפלל מנחה שתים ראשונה תפלת מנחה והשנייה תשלומי שחרית טעה ולא התפלל מנחה עד ששקעה החמה יתפלל ערבית שתים ראשונה ערבית ושנייה תשלומי מנחה טעה ולא התפלל ערבית עד שעלה עמוד השחר מתפלל שחרית שתים ראשונה שחרית והשניה תשלומי ערבית:
10
One who errs and does not recite two consecutive prayers can only compensate for the last of them. How is this [exemplified]?
One who errs and recites neither the Morning Prayer nor the Minchah Prayer should recite the Evening Prayer twice, the first as the Evening Prayer [itself] and the last as compensation for Minchah. The Morning Prayer, however, has no compensation, since its time has already passed. This is also the case for other prayers.
י
טעה ולא התפלל לא תפלה זו ולא תפלה הסמוכה לה אינו משלם אלא אחרונה בלבד כיצד טעה ולא התפלל לא שחרית ולא מנחה מתפלל ערבית שתים ראשונה ערבית והאחרונה תשלומי מנחה אבל שחרית אין לה תשלומין שכבר עבר זמנה וכן בשאר תפלות:
11
If two prayers are before him, Minchah and Musaf, he should first recite Minchah and afterwards Musaf. There are those who teach that one should not do this in a congregation, in order that people not err.
יא
היו לפניו שתי תפלות של מנחה ושל מוספין מתפלל של מנחה ואח"כ מתפלל של מוספין ויש מי שמורה שאין עושין בציבור כן כדי שלא יטעו:
Tefilah and Birkat Kohanim - Chapter Four
1
Five things prevent one from praying, even though the time [for prayer] has arrived:
1) the purification of one's hands;
2) the covering of nakedness;
3) the purity of the place of prayer;
4) things that might bother and distract one; and
5) the proper intention of one's heart.
א1) the purification of one's hands;
2) the covering of nakedness;
3) the purity of the place of prayer;
4) things that might bother and distract one; and
5) the proper intention of one's heart.
חמשה דברים מעכבין את התפלה אף על פי שהגיע זמנה טהרת ידים וכיסוי הערוה וטהרת מקום תפלה ודברים החופזים אותו וכוונת הלב:
2
The purification of one's hands - What does this imply? One must wash his hands in water until the joint. [Only] afterwards may he pray.
[The following rules apply when] a person is travelling on the road when the time for prayer arrives: If he has no water, but is within four millin - i.e., 8000 cubits - of a source of water, he should proceed to it, wash his hands, and then pray. If the distance to the water is greater than this, he should clean his hands with pebbles, earth, or a beam, and pray.
ב
טהרת ידים כיצד רוחץ ידיו במים עד הפרק ואחר כך יתפלל היה מהלך בדרך והגיע זמן תפלה ולא היה לו מים אם היה בינו ובין המים ארבעה מילין שהם שמונת אלפים אמה הולך עד מקום המים ורוחץ ואח"כ יתפלל היה בינו ובין המים יותר על כן מקנח ידיו בצרור או בעפר או בקורה ומתפלל:
3
When does this apply? [When the water is] ahead of him. However, if the place with water is behind him, we do not obligate him to retrace his steps more than one mil. However, if he has passed further beyond the water, he is not obligated to return. Rather, he should clean his hands and pray.
When do the above statements requiring one to purify merely his hands alone for prayer apply? To the other services, but not for the Morning Prayer. For the Morning Prayer, one should wash his face, hands, and feet, and only afterwards, may he pray. If he is far from water, he may clean his hands only and then pray.
ג
בד"א לפניו אבל אם היה מקום המים לאחוריו אין מחייבין אותו לחזור לאחוריו אלא עד מיל אבל אם עבר מן המים יותר אינו חייב לחזור אלא מקנח ידיו ומתפלל במה דברים אמורים שאינו מטהר לתפלה אלא ידיו בלבד בשאר תפלות חוץ מתפלת שחרית אבל שחרית רוחץ פניו ידיו ורגליו ואחר כך יתפלל ואם היה רחוק מן המים מקנח ידיו בלבד ואח"כ יתפלל:
4
All the ritually impure need only wash their hands in order to pray, just like those not in such a state. Even if they are able to immerse themselves [in a mikveh] and ascend from their impure state, this immersion is not required [for prayer].
We have already explained that Ezra decreed that only one who has had a seminal emission is prohibited from Torah study until he has immersed himself. The Rabbinical Court [that existed afterwards] decreed that [this applies] even to prayer, i.e., such a person alone should not pray until he immerses himself.
These decrees were not put into effect because of questions of ritual purity and impurity, but rather to ensure that the Torah scholars would not overindulge in marital intimacy with their wives. Therefore, they instituted ritual immersion only for one who has a seminal emission, thereby excepting him from the other ritually impure.
ד
כל הטמאין רוחצין ידיהן בלבד כטהורין ומתפללים אע"פ שאפשר להם לטבול ולעלות מטומאתן אין הטבילה מעכבת וכבר בארנו שעזרא תיקן שלא יקרא בעל קרי בלבד בדברי תורה עד שיטבול ובית דין שעמדו אחר כן התקינו אף לתפלה שלא יתפלל בעל קרי בלבד עד שיטבול ולא מפני טומאה וטהרה נגעו בה אלא כדי שלא יהיו תלמידי חכמים מצויים אצל נשותיהן כתרנגולים ומפני זה תקנו טבילה לבעל קרי לבדו והוציאוהו מכלל הטמאין:
5
Therefore, at the time of this decree, it was said that even a זב who had a seminal emission, a menstruating woman who emitted semen, and a woman who saw traces of menstrual blood after relations, required immersion to recite the Shema and to pray because of the seminal emission, despite [the fact that they remained] ritually impure.
This is reasonable, since this immersion was not a matter of purity, but a result of the decree so that they would not constantly be with their wives.
This decree regarding prayer was also abolished, since it was not universally accepted by the Jewish people, and the community at large was unable to observe it.
ה
לפיכך היו אומרין בזמן תקנה זו שאפילו זב שראה קרי ונדה שפלטה שכבת זרע ומשמשת שראתה דם נדה צריכין טבילה לקריאת שמע וכן לתפלה מפני הקרי אף על פי שהם טמאין וכן הדין נותן שאין טבילה זו מפני טהרה אלא מפני הגזירה שלא יהיו מצויין אצל נשותיהן תמיד וכבר בטלה גם תקנה זו של תפלה לפי שלא פשטה בכל ישראל ולא היה כח בציבור לעמוד בה:
6
It is widespread custom in Shin'ar and Spain that one who has had a seminal emission does not pray until he has washed his whole body in water, [based on the command]: "Prepare to meet your God, Israel" (Amos 4:12).
To whom does this refer? To a healthy person or to a sick person who engaged in intimacy, but a sick person who has had an accidental emission is exempt from bathing and there is no such custom regarding this matter. Similarly, there is no such custom regarding a זב who has a seminal emission and a menstruating woman who emits semen. Rather, they should clean themselves, wash their hands, and pray.
ו
מנהג פשוט בשנער ובספרד שאין בעל קרי מתפלל עד שרוחץ כל בשרו במים משום הכון לקראת אלהיך ישראל בד"א בבריא או בחולה שבעל אבל חולה שראה קרי לאונסו פטור מן הרחיצה ואין בזה מנהג וכן זב שראה קרי ונדה שפלטה שכבת זרע אין בהן מנהג אלא מקנחין עצמן ורוחצין ידיהן ומתפללין:
7
The proper covering of one's nakedness: What is implied?
Even if one covers his genitalia in the fashion necessary for the recital of the Shema, he may not pray until he covers his heart. If one did not - or was unable to - cover his heart, as long as he covered his nakedness when he prayed, he has fulfilled his obligation. However, a priori, he should not do so.
ז
כיסוי הערוה כיצד אף על פי שכסה ערותו כדרך שמכסין לקריאת שמע לא יתפלל עד שיכסה את לבו ואם לא כסה לבו או שנאנס ואין לו במה יכסה הואיל וכסה ערותו והתפלל יצא ולכתחלה לא יעשה:
8
The purity of the place of prayer: What is implied?
One should not pray in a place of filth, a bathhouse, a latrine or garbage heap. [Similarly, one should not pray] in a place that is not presumed to be clean until he checks it.
The general rule is that one should not pray in any place in which one would not recite the Shema. [Thus,] just as one separates oneself from excreta, urine, a foul odor, a corpse and the sight of nakedness for Kri'at Shema, so too, he should separate himself for Shemoneh Esreh.
ח
טהרת מקום התפלה כיצד לא יתפלל במקום הטנופת ולא במרחץ ולא בבית הכסא ולא באשפה ולא במקום שאינו בחזקת טהרה עד שיבדקנו כללו של דבר כל מקום שאין קורין בו קריאת שמע אין מתפללין בו וכשם שמרחיקין מצואה וממי רגלים וריח רע ומן המת ומראיית הערוה לקריאת שמע כך מרחיקין לתפלה:
9
[The following rules apply] when one finds excreta in his place [of prayer.] Since he transgressed by not checking the place before he began to pray, he must pray again in a clean place.
[The following rules apply] when one finds excreta while he is in the midst of prayer: If he can walk forwards such that [the feces] will be left four cubits behind him, he should do so. If not, he should move to the side. If he is unable [to do the latter], he should stop praying.
The great Sages would refrain from praying in a house in which there was beer or brine at the time of its foaming because of the foul odor, even though it was a clean place.
ט
המתפלל ומצא צואה במקומו הואיל וחטא מפני שלא בדק עד שלא התפלל חוזר ומתפלל במקום טהור היה עומד בתפלה ומצא צואה כנגדו אם יכול להלך לפניו כדי שיזרקנה לאחריו ארבע אמות יהלך ואם לאו יסלקנה לצדדין ואם אינו יכול יפסיק גדולי החכמים לא היו מתפללים בבית שיש בו שכר ולא בבית שיש בו מורייס בעת עפושו מפני שריחו רע אע"פשהמקום טהור:
10
Things that might bother and distract him: What is implied?
One who must relieve himself should not pray. Whenever anyone who must relieve himself prays, his prayer is an abomination and he must pray again after he relieves himself.
If a person can restrain himself for the length of time that it takes to walk a parsah, his prayer is considered prayer.
Nevertheless, a priori, one should not pray until he has checked himself very well, checked his intestines, rid himself of phlegm and mucus and any [other] bothersome thing. [Only] afterwards should he pray.
י
דברים החופזים אותו כיצד אם היה צריך לנקביו לא יתפלל וכל הצריך לנקביו והתפלל תפלתו תועבה וחוזר ומתפלל אחר שיעשה צרכיו ואם יכול להעמיד עצמו כדי פרסה תפלתו תפלה ואף על פי כן לכתחלה לא יתפלל עד שיבדוק עצמו יפה יפה ויבדוק נקביו ויסיר כיחו וניעו וכל הדבר הטורדו ואחר כך יתפלל:
11
[The following rules apply to] one who burps, yawns, or sneezes during prayer: Should a person do so voluntarily, it is deprecating. [However,] if the person checked himself before he prayed and did so against his will, it is of no consequence.
If saliva comes up during prayer, one should cause it to be absorbed into his tallit or clothes. If he is bothered by this, he may throw it behind him with his hand in order that he not be bothered during his prayer and be distracted.
If one passes gas unwittingly during prayer, he should wait until the gas subsides and return to his prayer.
יא
מי שגיהק ופיהק ונתעטש בתפלתו אם לרצונו הרי זה מגונה ואם בדק גופו קודם שיתפלל ובא לאונסו אין בכך כלום נזדמן לו רוק בתפלתו מבליעו בטליתו או בבגדו ואם היה מצטער בכך זורקו בידו לאחוריו כדי שלא יצטער בתפלה ונמצא טרוד יצא ממנו רוח מלמטה כשהוא עומד בתפלה שלא לדעתו שוהה עד שתכלה הרוח וחוזר לתפלתו:
12
One who desires to pass gas from below and is bothered exceedingly, to the extent that he cannot restrain himself, should walk back four cubits, [expel the gas], and then wait until the gas subsides. He should say:
Master of all the world, You created us with many orifices and ducts. Our shame and disgrace is apparent and known before You. Shame and disgrace during our life, worm-eaten and decaying in our death.
He then returns to his place and prays.
יב
בקש להוציא רוח מלמטה ונצטער הרבה ואינו יכול להעמיד עצמו מהלך לאחריו ארבע אמות וממתין עד שתכלה הרוח ואומר רבון כל העולמים יצרתנו נקבים נקבים חלולים חלולים גלוי וידוע לפניך חרפתנו וכלמתנו חרפה וכלמה בחיינו תולעה ורמה במיתתנו וחוזר למקומו ומתפלל:
13
When urine flows on a person's legs during Shemoneh Esreh, he should wait until the flow ceases, and return to the place at which he stopped. If he waited the time necessary to complete his Shemoneh Esreh, he should return to the beginning.
יג
היה עומד בתפלה ונטפו מי רגליו על ברכיו ממתין עד שיכלו המים וחוזר למקום שפסק ואם שהה כדי לגמור את התפלה חוזר לראש:
14
Similarly, one who urinates should wait the length of time it takes to walk four cubits, and then pray. After one has prayed, he should wait this length of time before urinating, in order to make a distinction following the words of prayer.
יד
וכן המשתין מים שוהה כדי הילוך ד' אמות ואח"כ יתפלל ומשהתפלל שוהה אחר תפלתו כדי הילוך ארבע אמות ואחר כך משתין כדי שיפסוק דברי התפלה מפיו:
15
Proper intention: What is implied?
Any prayer that is not [recited] with proper intention is not prayer. If one prays without proper intention, he must repeat his prayers with proper intention.
One who is in a confused or troubled state may not pray until he composes himself. Therefore, one who comes in from a journey and is tired or irritated is forbidden to pray until he composes himself. Our Sages taught that one should wait three days until he is rested and his mind is settled, and then he may pray.
טו
כוונת הלב כיצד כל תפלה שאינה בכוונה אינה תפלה ואם התפלל בלא כוונה חוזר ומתפלל בכוונה מצא דעתו משובשת ולבו טרוד אסור לו להתפלל עד שתתיישב דעתו לפיכך הבא מן הדרך והוא עיף או מיצר אסור לו להתפלל עד שתתיישב דעתו אמרו חכמים ישהה שלשה ימים עד שינוח ותתקרר דעתו ואחר כך יתפלל:
16
What is meany by [proper] intention?
One should clear his mind from all thoughts and envision himself as standing before the Divine Presence. Therefore, one must sit a short while before praying in order to focus his attention and then pray in a pleasant and supplicatory fashion.
One should not pray as one carrying a burden who throws it off and walks away. Therefore, one must sit a short while after praying, and then withdraw.
The pious ones of the previous generations would wait an hour before praying and an hour after praying. They would [also] extend their prayers for an hour.
טז
כיצד היא הכוונה שיפנה את לבו מכל המחשבות ויראה עצמו כאלו הוא עומד לפני השכינה לפיכך צריך לישב מעט קודם התפלה כדי לכוין את לבו ואח"כ יתפלל בנחת ובתחנונים ולא יעשה תפלתו כמי שהיה נושא משאוי ומשליכו והולך לו לפיכך צריך לישב מעט אחר התפלה ואחר כך יפטר חסידים הראשונים היו שוהין שעה אחת קודם תפלה ושעה אחת לאחר תפלה ומאריכין בתפלה שעה:
17
A person who is drunk should not pray, because he cannot have proper intention. If he does pray, his prayer is an abomination. Therefore, he must pray again when he is clear of his drunkenness. One who is slightly inebriated should not pray, [but] if he prays, his prayer is prayer.
When is a person considered as drunk? When he is unable to speak before a king. [In contrast,] a person who is slightly inebriated is able to speak before a king without becoming confused. Nevertheless, since he drank a revi'it of wine, he should not pray until his wine has passed from him.
יז
שכור אל יתפלל מפני שאין לו כוונה ואם התפלל תפלתו תועבה לפיכך חוזר ומתפלל כשיתרוקן משכרותו שתוי אל יתפלל ואם התפלל תפלתו תפלה אי זה שכור זה שאינו יכול לדבר לפני המלך שתוי יכול לדבר בפני המלך ואינו משתבש אע"פ כן הואיל ושתה רביעית יין לא יתפלל עד שיסיר יינו מעליו:
18
Similarly, one should not stand to pray in the midst of laughter or irreverent behavior, nor in the midst of a conversation, argument or anger, but rather in the midst of words of Torah.
[However, one should not stand to pray] in the midst of a judgment or a [difficult] halachic issue, even though these are words of Torah, lest one's mind be distracted by the halachah in question. Rather, [one should pray] in the midst of words of Torah that do not require deep concentration, e.g., laws that have already been accepted.
יח
וכן אין עומדין להתפלל לא מתוך שחוק ולא מתוך קלות ראש ולא מתוך שיחה ולא מתוך מריבה ולא מתוך כעס אלא מתוך דברי תורה ולא מתוך דין והלכה אף על פי שהם דברי תורה כדי שלא יהא לבו טרוד בהלכה אלא מתוך דברי תורה שאין בה עיון כגון הלכות פסוקות:
19
Before reciting occasional prayers, e.g., the Musaf Prayer of Rosh Chodesh or the prayers of the festivals, one must review his prayers lest he make mistakes in them.
A person walking in a dangerous place, e.g., a place frequented by wild animals or bandits, when the time of the Amidah arrives, should recite [only] a single blessing:
The needs of Your people, Israel, are great and their knowledge is limited. May it be Your will, O God, our Lord, that You will provide each and every one with a sufficient livelihood, and give to each individual all that he lacks. And that which is good in Your eyes, You should do. Blessed are You, God, the One who hears prayer.
He may recite it as he walks on the road. [However,] if he is able to stop [to recite it], he should. When he arrives at a settlement and his mind is composed, he should recite a proper Amidah of 19 blessings.
יט
תפלות הפרקים כגון תפלת מוסף ראש חדש ותפלת מועדות צריך להסדיר תפלתו ואח"כ עומד ומתפלל כדי שלא יכשל בה היה מהלך במקום סכנה כגון מקום גדודי חיות ולסטים והגיע זמן תפלה מתפלל ברכה אחת וזו היא:
צרכי עמך ישראל מרובים ודעתם קצרה יהי רצון מלפניך ה' אלהינו שתתן לכל אחד ואחד כדי פרנסתו ולכל גויה וגויה די מחסורה והטוב בעיניך עשה ברוך אתה יי' שומע תפלה ומתפלל אותה בדרך כשהוא מהלך ואם יכול לעמוד עומד וכשהוא מגיע לישוב ותתקרר דעתו חוזר ומתפלל תפלה כתקנתה תשעה עשר ברכות:
• Sunday, 12 Cheshvan, 5777 · 13 November 2016
• "Today's Day"
• Wednesday, Cheshvan 12, 5704
Torah lessons: Chumash: Vayeira, Revi'i with Rashi.
Tehillim: 66-68.
Tanya: And this is (p. 565) ...to the blessing. (p. 567).
One of the Alter Rebbe's early teachings, then called verter1 (lit. "words," short sayings):
Sh'ma Yisrael2 - a Jew3 senses4 that
Havayeh5 Elokeinu - our strength and life6 is beyond nature,7 and
Havayeh Echad - Havayeh is One.
FOOTNOTES
1.See Sivan 15.
2.Lit. "Hear, O Israel."
3.From the word Yisrael, one of Israel.
4.From sh'ma, "hear," "listen," or "comprehend"; hence, "senses."
5.See Tishrei 3 and footnotes.
6.Or "vitality," "life-force."
7.Havayeh, G-d transcendent, above nature, is Elokeinu, "our G-d" - our strength and life. Viz. Tishrei 3.
• Daily Thought:
Traveling to Yourself
G‑d said to Abram, “Go to yourself, from your land, from your birthplace and from your father’s house, to the land which I will show you.”[Genesis 12:1]
If you were not you, if you saw yourself from the eyes of another, how would you see your journeys through life?
You would see how each journey leads away from home. Away from your birthplace, from those who nurtured you and that which made you what you are. Outwards, away from yourself in so many directions.
But you see your journey from within. From within, every journey leads in one direction: Towards within. Towards yourself. Closer and yet closer.
To the land in which G‑d shows you yourself.[Maamar Lech Lecha 5738.]
-------
No comments:
Post a Comment