• Passing of Mattityahu (139 BCE)
In the 2nd century before the common era, the Holy Land was ruled by the Seleucids (Syrian-Greeks) who, with the collaboration of the Jewish Hellenists, introduced pagan idols into the Holy Temple and set about to forcefully Hellenize the people of Israel. Mattityahu, the son of the High Priest Yochanan, was already an old man when he picked up a sword and raised the flag of revolt in the village of Modiin in the Judean hills. Many rallied under his cry, "Who that is for G-d, come with me!" and resisted and battled the Greeks from their mountain hideouts.
After heading the revolt for one year, Mattityahu died on the 15th of Cheshvan of the year 3622 from creation (139 BCE). His five sons -- the "Macabees" Judah, Yochanan, Shimon, Elazar and Yonatan -- carried on the battle to their eventual victory, celebrated each year since by Jews the world over with the festival of Chanukah.
Links: VirtualChanukah.com; a Chanukah anthology
• Kristallnacht (1938)
On this night in 1938 and continuing into the next day -- November 9 on the secular calendar -- the Nazis coordinated vicious pogroms against the Jewish community of Germany. Encouraged by their leaders, rioters attacked and beat Jewish residents, burned and destroyed 267 synagogues, vandalized 7,500 Jewish businesses, and ransacked countless Jewish cemeteries, hospitals, schools, and homes, while police and firefighters stood by. Ninety-one Jews were killed and 20,000 others were deported to concentration camps.
These pogroms, which collectively came to be known as Kristallnacht (“night of broken glass,” referring to the thousands of windows that were broken) were a turning point after which Nazi anti-Jewish policy intensified.
Daily Quote:
In everything that G-d taught Moses, He would tell him both the manner of contamination and the manner of purification. When G-d came to the laws concerning one who comes in contact with the dead, Moses said to Him: "Master of the universe! If one is thus contaminated, how may he be purified?" G-d did not answer him. At that moment, the face of Moses turned pale.[Midrash Rabbah]Today's Study:
Chitas and Rambam for today:
Chumash: Vayeira, 4th Portion Genesis 19:21-21:4 with Rashi
• Genesis Chapter 19
21And he said to him, "Behold I have favored you also as regards this matter, that I will not overturn the city that you have mentioned. כאוַיֹּ֣אמֶר אֵלָ֔יו הִנֵּה֙ נָשָׂ֣אתִי פָנֶ֔יךָ גַּ֖ם לַדָּבָ֣ר הַזֶּ֑ה לְבִלְתִּ֛י הָפְכִּ֥י אֶת־הָעִ֖יר אֲשֶׁ֥ר דִּבַּֽרְתָּ:
also as regards this matter: Not only will you be saved, but I will save the entire city for your sake. גם לדבר הזה: לא דייך שאתה ניצול, אלא אף כל העיר אציל בגללך:
that I will…overturn: Heb. הָפְכִּי, I overturn, as (below 48:5) “until I come (בֹּאִי)”; (above 16:13) “after I have seen (רֹאִי)”; (Jer. 31:19) “whenever I speak (דַבְּרִי) of him.” הפכי: הופך אני, כמו (מח ה) עד בואי, (טז יג) אחרי רואי, (ירמיה לא יט) מדי דברי בו:
22Hasten, flee there, for I will not be able to do anything until you arrive there." Therefore, he named the city Zoar. כבמַהֵר֙ הִמָּלֵ֣ט שָׁ֔מָּה כִּ֣י לֹ֤א אוּכַל֙ לַֽעֲשׂ֣וֹת דָּבָ֔ר עַד־בֹּֽאֲךָ֖ שָׁ֑מָּה עַל־כֵּ֛ן קָרָ֥א שֵֽׁם־הָעִ֖יר צֽוֹעַר:
Hasten, flee there, for I will not be able to do: This is the angels’ punishment because they said (verse 13): “For we are destroying,” and they attributed the matter to themselves; therefore they did not move from there until they were compelled to say that the matter was not in their power. — [based on Gen. Rabbah 50:9] כי לא אוכל לעשות: זהו עונשן של מלאכים, על שאמרו (פסוק יג) כי משחיתים אנחנו, ותלו הדבר בעצמן, לפיכך לא זזו משם עד שהוזקקו לומר שאין הדבר ברשותן:
for I will not be able: [This expression is] in the singular. From here you learn that one was to overturn [the cities] and one was to save [Lot and his family], because two angels are not sent for one mission. — [from Gen. Rabbah 50:2] כי לא אוכל: לשון יחיד, מכאן אתה למד שהאחד הופך והאחד מציל, שאין שני מלאכים נשלחים לדבר אחד:
Therefore, he named the city Zoar: Because of [the words]“and it is small” (מִצְעָר) . על כן קרא שם העיר צוער: על שם (פסוק כ) והיא מצער:
23The sun came out upon the earth, and Lot came to Zoar. כגהַשֶּׁ֖מֶשׁ יָצָ֣א עַל־הָאָ֑רֶץ וְל֖וֹט בָּ֥א צֹֽעֲרָה:
24And the Lord caused to rain down upon Sodom and Gomorrah brimstone and fire, from the Lord, from heaven. כדוַֽיהֹוָ֗ה הִמְטִ֧יר עַל־סְדֹ֛ם וְעַל־עֲמֹרָ֖ה גָּפְרִ֣ית וָאֵ֑שׁ מֵאֵ֥ת יְהֹוָ֖ה מִן־הַשָּׁמָֽיִם:
And the Lord caused to rain down: Wherever it is written “And the Lord,” it refers to God and His tribunal. — [from Gen. Rabbah 51:2] וה' המטיר: כל מקום שנאמר וה' הוא ובית דינו:
caused to rain down upon Sodom: At the rise of dawn, as it is stated (verse 15): “And as the dawn rose,” a time when the moon is in the sky with the sun. Since some of them worshipped the sun and some of them the moon, the Holy One, blessed be He, said, “If I punish them by day, the moon worshippers will say, ‘Had it been at night, when the moon rules, we would not have been destroyed.’ And if I punish them at night, the sun worshippers will say, ‘Had it been by day, when the sun rules, we would not have been destroyed.’” Therefore, it is written: “And as the dawn rose”: He punished them at a time when the sun and the moon [both] rule. — [from Gen. Rabbah 60:12] המטיר על סדום: בעלות השחר, כמו שנאמר לעיל (פסוק טו) וכמו השחר עלה, שעה שהלבנה עומדת ברקיע עם החמה, לפי שהיו מהם עובדין לחמה ומהם ללבנה, אמר הקב"ה אם אפרע מהם ביום יהיו עובדי לבנה אומרים אילו היה בלילה כשהלבנה מושלת לא היינו חרבין, ואם אפרע מהם בלילה יהיו עובדי החמה אומרים אילו היה ביום כשהחמה מושלת לא היינו חרבים, לכך כתיב וכמו השחר עלה ונפרע מהם בשעה שהחמה והלבנה מושלים:
caused to rain down, etc., brimstone and fire: At first it was rain, and it became brimstone and fire. — [from Mechilta Beshallach, Massechta d’Shiratha, ch. 5] המטיר וגו' גפרית ואש: בתחלה מטר ונעשה גפרית ואש:
from the Lord: It is customary for the Scriptural verses to speak in this manner, as in (above 4:23): “wives of Lemech,” and he did not say, “my wives.” And so did David say (I Kings 1:33): “Take with you the servants of your lord,” and he did not say, “my servants”; and so did Ahasuerus say (Esther 8:8): “in the name of the king,” and he did not say, “in my name.” Here too it states “from the Lord,” and it does not state “from Him.” - [from Sanh. 38b] מאת ה': דרך המקראות לדבר כן, כמו (ד כג) נשי למך, ולא אמר נשיי. וכן אמר דוד (מ"א א לג) קחו עמכם את עבדי אדוניכם, ולא אמר מעבדי, וכן אחשורוש אמר (אסתר ח ח) בשם המלך, ולא אמר בשמי. אף כאן אמר מאת ה' ולא אמר מאתו:
from heaven: This is what Scripture says (Job 36:31): “For He judges the nations therewith” [i.e., with the heavens]. When He comes to chastise mankind, He brings upon them fire from heaven, as He did to Sodom, and when He comes to let down the manna, [it is also] from heaven [as Scripture states] (Exod. 16:4): “Behold I am raining down to you bread from heaven.” - [from Tan. Buber, Beshallach 20] מן השמים: והוא שאמר הכתוב (איוב לו לא) כי בם ידין עמים וגו', כשבא ליסר הבריות מביא עליהם אש מן השמים כמו שעשה לסדום, וכשבא להוריד המן מן השמים לישראל (שמות טז ד) הנני ממטיר לכם לחם מן השמים:
25And He turned over these cities and the entire plain, and all the inhabitants of the cities, and the vegetation of the ground. כהוַיַּֽהֲפֹךְ֙ אֶת־הֶֽעָרִ֣ים הָאֵ֔ל וְאֵ֖ת כָּל־הַכִּכָּ֑ר וְאֵת֙ כָּל־יֽשְׁבֵ֣י הֶֽעָרִ֔ים וְצֶ֖מַח הָֽאֲדָמָֽה:
And He turned over these cities, etc.: The four of them were situated on one rock, and He turned them upside down, as it is said (Job 28:9): “He stretched forth His hand upon the flinty rock, etc.” [He turned it over from the root of the mountains.]- [from Gen. Rabbah 51:4] ויהפוך את הערים וגו': ארבעתן יושבות בסלע אחד והפכן מלמעלה למטה, שנאמר (איוב כח ט) בחלמיש שלח ידו וגו':
26And his wife looked from behind him, and she became a pillar of salt. כווַתַּבֵּ֥ט אִשְׁתּ֖וֹ מֵאַֽחֲרָ֑יו וַתְּהִ֖י נְצִ֥יב מֶֽלַח:
And his wife looked from behind him: from behind Lot. — [from Zohar, vol. 1, 108b] ותבט אשתו מאחריו: מאחריו של לוט:
and she became a pillar of salt: She sinned with salt, and she was punished with salt. He said to her, “Give a little salt to these guests.” She replied,“Also this evil custom you wish to introduce into this place?” - [from Gen. Rabbah 50:4] ותהי נציב מלח: במלח חטאה ובמלח לקתה. אמר לה תני מעט מלח לאורחים הללו, אמרה לו אף המנהג הרע הזה אתה בא להנהיג במקום הזה:
27And Abraham arose early in the morning to the place where he had stood before the Lord. כזוַיַּשְׁכֵּ֥ם אַבְרָהָ֖ם בַּבֹּ֑קֶר אֶ֨ל־הַמָּק֔וֹם אֲשֶׁר־עָ֥מַד שָׁ֖ם אֶת־פְּנֵ֥י יְהֹוָֽה:
28And he looked over the face of Sodom and Gomorrah and over the entire face of the land of the plain, and he saw, and behold, the smoke of the earth had risen like the smoke of a furnace. כחוַיַּשְׁקֵ֗ף עַל־פְּנֵ֤י סְדֹם֙ וַֽעֲמֹרָ֔ה וְעַ֥ל כָּל־פְּנֵ֖י אֶ֣רֶץ הַכִּכָּ֑ר וַיַּ֗רְא וְהִנֵּ֤ה עָלָה֙ קִיטֹ֣ר הָאָ֔רֶץ כְּקִיטֹ֖ר הַכִּבְשָֽׁן:
smoke: Heb. קִיטוֹר a pillar of smoke, torche in Old French, column of fire (or smoke). קיטור: תימור של עשן טורק"א [לפיד] בלע"ז:
furnace: An excavation in which stones are burned into lime. This is the meaning of כִּבְשָׁן wherever it appears in Scripture. כבשן: חפירה ששורפין בה את אבנים לסיד, וכן כל כבשן שבתורה:
29And it came to pass, when God destroyed the cities of the plain, that God remembered Abraham, and He sent Lot out of the midst of the destruction when He overturned the cities in which Lot had dwelt. כטוַיְהִ֗י בְּשַׁחֵ֤ת אֱלֹהִים֙ אֶת־עָרֵ֣י הַכִּכָּ֔ר וַיִּזְכֹּ֥ר אֱלֹהִ֖ים אֶת־אַבְרָהָ֑ם וַיְשַׁלַּ֤ח אֶת־לוֹט֙ מִתּ֣וֹךְ הַֽהֲפֵכָ֔ה בַּֽהֲפֹךְ֙ אֶת־הֶ֣עָרִ֔ים אֲשֶׁר־יָשַׁ֥ב בָּהֵ֖ן לֽוֹט:
that God remembered Abraham: What does the remembrance of Abraham have to do with Lot? He remembered that Lot knew that Sarah was Abraham’s wife, and that he had heard in Egypt that Abraham said about Sarah, “She is my sister,” yet he did not reveal the matter because he [Lot] had pity on him [Abraham]. Therefore, the Holy One, blessed be He, had pity on him. — [from Gen. Rabbah 51:6] ויזכור א-להים את אברהם: מהו זכירתו של אברהם על לוט, נזכר שהיה לוט יודע ששרה אשתו של אברהם, ושמע שאמר אברהם במצרים על שרה (יב יט) אחותי היא, ולא גילה הדבר, שהיה חס עליו, לפיכך חס הקב"ה עליו:
30And Lot went up from Zoar, and he dwelt in the mountain, and his two daughters were with him, for he was afraid to dwell in Zoar; so he dwelt in a cave, he and his two daughters. לוַיַּ֩עַל֩ ל֨וֹט מִצּ֜וֹעַר וַיֵּ֣שֶׁב בָּהָ֗ר וּשְׁתֵּ֤י בְנֹתָיו֙ עִמּ֔וֹ כִּ֥י יָרֵ֖א לָשֶׁ֣בֶת בְּצ֑וֹעַר וַיֵּ֨שֶׁב֙ בַּמְּעָרָ֔ה ה֖וּא וּשְׁתֵּ֥י בְנֹתָֽיו:
for he was afraid to dwell in Zoar: Because it was near Sodom. — [from Zohar, vol. 1, 109a] כי ירא לשבת בצוער: לפי שהיתה קרובה לסדום:
31And the elder said to the younger, "Our father is old, and there is no man on earth to come upon us, as is the custom of all the earth. לאוַתֹּ֧אמֶר הַבְּכִירָ֛ה אֶל־הַצְּעִירָ֖ה אָבִ֣ינוּ זָקֵ֑ן וְאִ֨ישׁ אֵ֤ין בָּאָ֨רֶץ֙ לָב֣וֹא עָלֵ֔ינוּ כְּדֶ֖רֶךְ כָּל־הָאָֽרֶץ:
Our father is old: And if not now, when? Perhaps he will die or will no longer be able to beget children. אבינו זקן: ואם לא עכשיו אימתי, שמא ימות או יפסוק מלהוליד:
and there is no man on earth: They thought that the entire world had been destroyed, as in the Generation of the Flood (Gen. Rabbah 51:8). ואיש אין בארץ: סבורות היו שכל העולם נחרב כמו בדור המבול:
32Come, let us give our father wine to drink, and let us lie with him, and let us bring to life seed from our father." לבלְכָ֨ה נַשְׁקֶ֧ה אֶת־אָבִ֛ינוּ יַ֖יִן וְנִשְׁכְּבָ֣ה עִמּ֑וֹ וּנְחַיֶּ֥ה מֵֽאָבִ֖ינוּ זָֽרַע:
33And they gave their father wine to drink on that night, and the elder came and lay with her father, and he did not know of her lying down or of her rising up. לגוַתַּשְׁקֶ֧יןָ אֶת־אֲבִיהֶ֛ן יַ֖יִן בַּלַּ֣יְלָה ה֑וּא וַתָּבֹ֤א הַבְּכִירָה֙ וַתִּשְׁכַּ֣ב אֶת־אָבִ֔יהָ וְלֹֽא־יָדַ֥ע בְּשִׁכְבָ֖הּ וּבְקוּמָֽהּ:
And they gave, etc., to drink: Wine was made available to them in the cave, to make it possible for two nations to emerge from them. — [from Sifrei Ekev 43] ותשקין וגו': יין נזדמן להן במערה להוציא מהן שני אומות:
and lay with her father: But in the case of the younger, it says: “and she lay with him.” Since the younger one was not the initiator of the illicit relations, but rather her sister taught it to her, Scripture covers up for her and does not explicitly tell of her disgrace. But [concerning] the elder, who initiated the illicit relations, Scripture publicizes her explicitly (Tan. Buber, Balak 26). ותשכב את אביה: ובצעירה כתיב (פסוק לה) ותשכב עמו, צעירה לפי שלא פתחה בזנות אלא אחותה למדתה, חיסך עליה הכתוב ולא פירש גנותה. אבל בכירה שפתחה בזנות פרסמה הכתוב במפורש:
or of her rising up: Heb. וּבְקוּמָהּ, mentioned in conjunction with the elder, is dotted (i.e., there is a dot over the second “vav”), to denote that when she arose, he did know, but nevertheless he was not careful not to drink on the second night (Nazir 23a). (Said Rabbi Levi: Whoever is inflamed by the lust for illicit relations, will ultimately be made to eat his own flesh (i.e., to commit incest). - [from Gen. Rabbah 51:9] [This does not appear in all editions of Rashi.] ובקומה: של בכירה נקוד, לומר הרי הוא כאילו לא נכתב, לומר שבקומה ידע ואף על פי כן לא נשמר ליל שני מלשתות (אמר רבי לוי כל מי שהוא להוט אחר בולמוס של עריות לסוף מאכילים אותו מבשרו):
34And it came to pass on the morrow, that the elder said to the younger, "Behold, last night I lay with my father. Let us give him wine to drink tonight too, and come, lie with him, and let us bring to life seed from our father." לדוַֽיְהִי֙ מִמָּֽחֳרָ֔ת וַתֹּ֤אמֶר הַבְּכִירָה֙ אֶל־הַצְּעִירָ֔ה הֵֽן־שָׁכַ֥בְתִּי אֶ֖מֶשׁ אֶת־אָבִ֑י נַשְׁקֶ֨נּוּ יַ֜יִן גַּם־הַלַּ֗יְלָה וּבֹ֨אִי֙ שִׁכְבִ֣י עִמּ֔וֹ וּנְחַיֶּ֥ה מֵֽאָבִ֖ינוּ זָֽרַע:
35So they gave their father to drink on that night also, and the younger arose and lay with him, and he did not know of her lying down or of her rising up. להוַתַּשְׁקֶ֜יןָ גַּ֣ם בַּלַּ֧יְלָה הַה֛וּא אֶת־אֲבִיהֶ֖ן יָ֑יִן וַתָּ֤קָם הַצְּעִירָה֙ וַתִּשְׁכַּ֣ב עִמּ֔וֹ וְלֹֽא־יָדַ֥ע בְּשִׁכְבָ֖הּ וּבְקֻמָֽהּ:
36And Lot's two daughters conceived from their father. לווַתַּֽהֲרֶ֛יןָ שְׁתֵּ֥י בְנֽוֹת־ל֖וֹט מֵֽאֲבִיהֶֽן:
And…conceived: Although a woman does not conceive from the first intercourse, these controlled themselves and took out their maidenhoods and conceived from the first intercourse. — [from Gen. Rabbah 51:9] ותהרין וגו': אף על פי שאין האשה מתעברת מביאה ראשונה, אלו שלטו בעצמן והוציאו ערותן לחוץ ונתעברו מביאה ראשונה:
37And the elder bore a son, and she named him Moab; he is the father of Moab until this day. לזוַתֵּ֤לֶד הַבְּכִירָה֙ בֵּ֔ן וַתִּקְרָ֥א שְׁמ֖וֹ מוֹאָ֑ב ה֥וּא אֲבִֽי־מוֹאָ֖ב עַד־הַיּֽוֹם:
Moab: This one, who was immodest, publicized that he was from her father (מוֹאָב-מֵאָב), but the younger one named him euphemistically (בֶּן עַמִּי, the son of my people) and was rewarded in the time of Moses, for it is stated concerning the children of Ammon (Deut. 2:19): “You shall not involve yourself in strife with them” at all, but concerning Moab, He warned them only not to wage war with them, but He permitted them [the Israelites] to cause them pain. — [from Nazir 23b] מואב: זו שלא היתה צנועה פירשה שמאביה הוא, אבל צעירה קראתו בלשון נקיה, וקבלה שכר בימי משה, שנאמר בבני עמון (דברים ב יט) אל תתגר בם כלל, ובמואב לא הזהיר אלא שלא ילחם בם, אבל לצערן התיר לו:
38And the younger, she too bore a son, and she named him Ben-ami; he is the father of the children of Ammon until this day. לחוְהַצְּעִירָ֤ה גַם־הִוא֙ יָ֣לְדָה בֵּ֔ן וַתִּקְרָ֥א שְׁמ֖וֹ בֶּן־עַמִּ֑י ה֛וּא אֲבִ֥י בְנֵֽי־עַמּ֖וֹן עַד־הַיּֽוֹם:
Genesis Chapter 20
1And Abraham traveled from there to the land of the south, and he dwelt between Kadesh and between Shur, and he sojourned in Gerar. אוַיִּסַּ֨ע מִשָּׁ֤ם אַבְרָהָם֙ אַ֣רְצָה הַנֶּ֔גֶב וַיֵּ֥שֶׁב בֵּין־קָדֵ֖שׁ וּבֵ֣ין שׁ֑וּר וַיָּ֖גָר בִּגְרָֽר:
Abraham traveled from there: When he saw that the cities had been destroyed and that travelers had ceased to pass by, he migrated from there. Another explanation: To distance himself from Lot, who had acquired a bad reputation, because he had been intimate with his daughters. — [from Gen. Rabbah 52:3, 4] ויסע משם אברהם: כשראה שחרבו הכרכים ופסקו העוברים והשבים נסע לו משם. דבר אחר להתרחק מלוט שיצא עליו שם רע שבא על בנותיו:
2And Abraham said about Sarah his wife, "She is my sister," and Abimelech the king of Gerar sent and took Sarah. בוַיֹּ֧אמֶר אַבְרָהָ֛ם אֶל־שָׂרָ֥ה אִשְׁתּ֖וֹ אֲחֹ֣תִי הִ֑וא וַיִּשְׁלַ֗ח אֲבִימֶ֨לֶךְ֙ מֶ֣לֶךְ גְּרָ֔ר וַיִּקַּ֖ח אֶת־שָׂרָֽה:
And Abraham said: Here he did not ask her permission, but [said that she was his sister] forcibly, against her will, because she had already been taken to Pharaoh’s house on account of this. — - [from Gen. Rabbah ad loc.] ויאמר אברהם: כאן לא נטל רשות אלא על כרחה שלא בטובתה לפי שכבר לוקחה לבית פרעה על ידי כן:
about Sarah his wife: [אֶל means] “about” Sarah his wife, and similarly (I Sam. 4:21):“concerning (אֶל) the taking of the Ark, and concerning (אֶל) [the death of] her father-in-law.” Both expressions (of אֶל) have the meaning of עַל : “ concerning.” - [from Targum Onkelos, Targum Jonathan; Ibn Ezra] אל שרה אשתו: על שרה אשתו. וכיוצא בו (ש"א ד יט) אל הלקח ארון וגו' ואל מות חמיה, שניהם בלשון על:
3And God came to Abimelech in a dream of the night, and He said to him, "Behold you are going to die because of the woman whom you have taken, for she is a married woman." גוַיָּבֹ֧א אֱלֹהִ֛ים אֶל־אֲבִימֶ֖לֶךְ בַּֽחֲל֣וֹם הַלָּ֑יְלָה וַיֹּ֣אמֶר ל֗וֹ הִנְּךָ֥ מֵת֙ עַל־הָֽאִשָּׁ֣ה אֲשֶׁר־לָקַ֔חְתָּ וְהִ֖וא בְּעֻ֥לַת בָּֽעַל:
4And Abimelech had not come near to her, and he said, "O Lord, will You kill even a righteous nation? דוַֽאֲבִימֶ֕לֶךְ לֹ֥א קָרַ֖ב אֵלֶ֑יהָ וַיֹּאמַ֕ר אֲדֹנָ֕י הֲג֥וֹי גַּם־צַדִּ֖יק תַּֽהֲרֹֽג:
And Abimelech had not come near to her: The angel stopped him, as it is said: “ I did not let you touch her.” - [from Pirkei d’Rabbi Eliezer , ch. 26] לא קרב אליה: המלאך מנעו, כמו שנאמר (פסוק ו) לא נתתיך לנגוע אליה:
will You kill even a righteous nation: Even if he is righteous, will You kill him? Is that Your way, to destroy the nations for nought? You did so to the Generation of the Flood and to the Generation of the Dispersion. I too will say that You destroyed them for no reason, just as You threaten (lit. say) to kill me. — [from Gen. Rabbah 52:6] הגוי גם צדיק תהרג: אף אם הוא צדיק תהרגנו. שמא כך דרכך לאבד האומות חנם, כך עשית לדור המבול ולדור הפלגה, אף אני אומר שהרגתם על לא דבר, כשם שאתה אומר להרגני:
5Did he not say to me, 'She is my sister'? And she, even she said, 'He is my brother.' With the innocence of my heart and with the purity of my hands have I done this." ההֲלֹ֨א ה֤וּא אָֽמַר־לִי֙ אֲחֹ֣תִי הִ֔וא וְהִֽיא־גַם־הִ֥וא אָֽמְרָ֖ה אָחִ֣י ה֑וּא בְּתָם־לְבָבִ֛י וּבְנִקְיֹ֥ן כַּפַּ֖י עָשִׂ֥יתִי זֹֽאת:
even she: This is to include her servants, camel drivers, and donkey drivers.“ I asked them all, and they said: He is her brother.” -- [from Gen. Rabbah 52:6] גם הוא: לרבות עבדים וגמלים וחמרים שלה, את כלם שאלתי ואמרו לי אחיה הוא:
With the innocence of my heart: I did not intend to sin. — בתם לבבי: שלא דמיתי לחטוא:
and with the purity of my hands: I am pure of sin, for I did not touch her. — ובנקיון כפי: נקי אני מן החטא שלא נגעתי בה:
6And God said to him in a dream, "I too know that you did this with the innocence of your heart, and I too have withheld you from sinning to Me; therefore, I did not let you touch her. ווַיֹּ֩אמֶר֩ אֵלָ֨יו הָֽאֱלֹהִ֜ים בַּֽחֲלֹ֗ם גַּ֣ם אָֽנֹכִ֤י יָדַ֨עְתִּי֙ כִּ֤י בְתָם־לְבָֽבְךָ֙ עָשִׂ֣יתָ זֹּ֔את וָֽאֶחְשׂ֧ךְ גַּם־אָֽנֹכִ֛י אֽוֹתְךָ֖ מֵֽחֲטוֹ־לִ֑י עַל־כֵּ֥ן לֹֽא־נְתַתִּ֖יךָ לִנְגֹּ֥עַ אֵלֶֽיהָ:
I know that, etc., with the innocence of your heart: It is true that you did not intend at first to sin, but you cannot claim purity of hands [because…]- [from Gen. Rabbah 52:6; Tan. Buber, Vayera 25] ידעתי כי בתם לבבך וגו': אמת שלא דמית מתחלה לחטוא אבל נקיון כפים אין כאן:
I did not let you: It was not due to you that you did not touch her, but I prevented you from sinning, for I did not give you strength, and so (below 31:7):“and God did not let him (וְלֹא נְתָנוֹ)” ; and so (Jud. 15:1):“but her father did not allow him (וְלֹא נְתָנוֹ) to come.” - [from Gen. Rabbah 52:7] לא נתתיך: לא ממך היה שלא נגעת בה אלא חשכתי אני אותך מחטוא, ולא נתתי לך כח, וכן (לקמן לא ז) ולא נתנו א-להים, וכן (שופטים טו א) ולא נתנו אביה לבוא:
7And now, return the man's wife, because he is a prophet, and he will pray for you and [you will] live; but if you do not return [her], know that you will surely die, you and all that is yours." זוְעַתָּ֗ה הָשֵׁ֤ב אֵֽשֶׁת־הָאִישׁ֙ כִּֽי־נָבִ֣יא ה֔וּא וְיִתְפַּלֵּ֥ל בַּֽעַדְךָ֖ וֶֽחְיֵ֑ה וְאִם־אֵֽינְךָ֣ מֵשִׁ֔יב דַּ֚ע כִּי־מ֣וֹת תָּמ֔וּת אַתָּ֖ה וְכָל־אֲשֶׁר־לָֽךְ:
return the man’s wife: And do not think that perhaps she will be repugnant to him, and he will not accept her, or that he will hate you and not pray for you. (Abimelech said to Him,“ Who will let him know that I did not touch her?” He replied,) השב אשת האיש: ואל תהא סבור שמא תתגנה בעיניו ולא יקבלנה או ישנאך ולא יתפלל עליך:
because he is a prophet: And he knows that you did not touch her; therefore,“ he will pray for you.” - [from Tan. Buber, Vayera 25] כי נביא הוא: ויודע שלא נגעת בה, לפיכך ויתפלל בעדך:
8And Abimelech arose early in the morning, and he summoned all his servants, and he spoke all these words in their ears; and the men were very frightened. חוַיַּשְׁכֵּ֨ם אֲבִימֶ֜לֶךְ בַּבֹּ֗קֶר וַיִּקְרָא֙ לְכָל־עֲבָדָ֔יו וַיְדַבֵּ֛ר אֶת־כָּל־הַדְּבָרִ֥ים הָאֵ֖לֶּה בְּאָזְנֵיהֶ֑ם וַיִּֽירְא֥וּ הָֽאֲנָשִׁ֖ים מְאֹֽד:
9And Abimelech summoned Abraham and said to him, "What have you done to us, and what have I sinned against you, that you have brought upon me and upon my kingdom a great sin? Deeds that are not done, you have done to me." טוַיִּקְרָ֨א אֲבִימֶ֜לֶךְ לְאַבְרָהָ֗ם וַיֹּ֨אמֶר ל֜וֹ מֶה־עָשִׂ֤יתָ לָּ֨נוּ֙ וּמֶה־חָטָ֣אתִי לָ֔ךְ כִּֽי־הֵבֵ֧אתָ עָלַ֛י וְעַל־מַמְלַכְתִּ֖י חֲטָאָ֣ה גְדֹלָ֑ה מַֽעֲשִׂים֙ אֲשֶׁ֣ר לֹא־יֵֽעָשׂ֔וּ עָשִׂ֖יתָ עִמָּדִֽי:
Deeds that are not done: A plague that was not accustomed to come upon any creature has come upon us because of you: the closing up of all bodily orifices: those of semen, of urine, of excrement, and of the ears and nose. — [based on B.K. 93a; Tan. Buber, Vayera 36] מעשים אשר לא יעשו: מכה אשר לא הורגלה לבא על בריה באה לנו על ידך, עצירת כל נקבים, של זרע ושל קטנים ורעי ואזנים וחוטם:
10And Abimelech said to Abraham, "What did you see, that you did this thing?" יוַיֹּ֥אמֶר אֲבִימֶ֖לֶךְ אֶל־אַבְרָהָ֑ם מָ֣ה רָאִ֔יתָ כִּ֥י עָשִׂ֖יתָ אֶת־הַדָּבָ֥ר הַזֶּֽה:
11And Abraham said, "For I said, 'Surely, there is no fear of God in this place, and they will kill me because of my wife. יאוַיֹּ֨אמֶר֙ אַבְרָהָ֔ם כִּ֣י אָמַ֗רְתִּי רַ֚ק אֵֽין־יִרְאַ֣ת אֱלֹהִ֔ים בַּמָּק֖וֹם הַזֶּ֑ה וַֽהֲרָג֖וּנִי עַל־דְּבַ֥ר אִשְׁתִּֽי:
Surely, there is no fear of God: A guest who comes to a city-do we ask him about eating and drinking, or do we ask him about his wife-“ Is she your wife or is she your sister?” - [from B.K. 93a, Pirkei d’Rabbi Eliezer ch. 26] רק אין יראת א-להים: אכסנאי שבא לעיר, על עסקי אכילה ושתיה שואלין אותו או על עסקי אשתו שואלין אותו אשתך היא או אחותך היא:
12And also, indeed, she is my sister, the daughter of my father, but not the daughter of my mother, and she became my wife. יבוְגַם־אָמְנָ֗ה אֲחֹתִ֤י בַת־אָבִי֙ הִ֔וא אַ֖ךְ לֹ֣א בַת־אִמִּ֑י וַתְּהִי־לִ֖י לְאִשָּֽׁה:
my sister, the daughter of my father: And the daughter of one’s father is permitted to a Noahide [for marriage], for a gentile has no father (i.e., his lineage is not traced from his father). And in order to justify his words, he answered him in this way. Now if you ask: Was she not the daughter of his brother? [The answer is that] grandchildren are considered like children (Tosefta, Yev. 8:8; Talmud Bavli, Yev. 62b); therefore, she was (considered as) Terah’s daughter. And so did he say to Lot, “For we are kinsmen” (אֲנָשִׁים אַחִים) [lit. men, brothers] (although, in fact, Lot was his brother Haran’s son). - [from Pirkei d’Rabbi Eliezer, ch. 36] אחותי בת אבי היא: ובת אב מותרת לבן נח, שאין אבות לגוי. וכדי לאמת דבריו השיבם כן. ואם תאמר והלא בת אחיו היתה, בני בנים הרי הן כבנים והרי היא בתו של תרח, וכן הוא אומר ללוט (יג ח) כי אנשים אחים אנחנו:
but not the daughter of my mother: Haran was [born] of a different mother [than Abraham]. — אך לא בת אמי: הרן מאם אחרת היה:
13And it came to pass, when God caused me to wander from my father's house, that I said to her: This is your kindness, which you shall do with me: whither we come, say about me, 'He is my brother.'" יגוַיְהִ֞י כַּֽאֲשֶׁ֧ר הִתְע֣וּ אֹתִ֗י אֱלֹהִים֘ מִבֵּ֣ית אָבִי֒ וָֽאֹמַ֣ר לָ֔הּ זֶ֣ה חַסְדֵּ֔ךְ אֲשֶׁ֥ר תַּֽעֲשִׂ֖י עִמָּדִ֑י אֶ֤ל כָּל־הַמָּקוֹם֙ אֲשֶׁ֣ר נָב֣וֹא שָׁ֔מָּה אִמְרִי־לִ֖י אָחִ֥י הֽוּא:
And it came to pass, when [God] caused me to wander, etc.: Onkelos rendered as he rendered: [And it came to pass, when the peoples went astray after the work of their hands, that God brought me near to His fear from my father’s house.] However, it can also be interpreted in a more appropriate manner, according to its structure [as follows]: When the Holy One, blessed be He, took me out of my father’s house to be a wanderer, roaming from place to place, I knew that I would pass through places where there are wicked people, and [therefore] “I said to her: This is your kindness, etc.” ויהי כאשר התעו אותי וגו': אונקלוס תרגם מה שתרגם. ויש לישבו עוד, דבר דבור על אופניו, כשהוציאני הקב"ה מבית אבי להיות משוטט ונד ממקום למקום, וידעתי שאעבור במקום רשעים ואומר לה זה חסדך אשר תעשי עמדי:
When God caused me to wander: [The verb הִתְעוּ is] in the plural. But do not wonder at this, because in many places, words denoting Godliness and words denoting authority are expressed in the plural, (e.g.,) (II Sam. 7:23): “whom God went (הָלְכוּ) (to redeem)”; (Deut. 5:23): “the living (חַיִּים) God”; (Josh. 24:19): “a holy (קְדֹשִים) God.” And all references to Godliness or to authority are in the plural, as for example (below 39:20): “And Joseph’s master (אֲדוֹנֵי) took”; (Deut. 10:17): “the Lord of (אֲדוֹנֵי) lords”; (below 42:33): “the lord of (אֲדוֹנֵי) the land,” and so (Exod. 22:14): “if its master (בְּעָלָיו) is with it”; (ibid 21:29): “and if its master was warned (בִּבְעָלָיו).” Now if you ask, why is the expression הִתְעוּ used here? [The answer is that] anyone who is exiled from his place and is not settled is תּוֹעֶה, as in (below 21:14): “and she walked and she wandered” (וַתֵּתַע); (Ps. 119:176): “I wandered (תָּעִיתִי) like a lost sheep”; (Job 38:41): “they wander (יִתְעוּ) for lack of food,” meaning that they go forth and wander to seek their food. כאשר התעו: לשון רבים, ואל תתמה, כי בהרבה מקומות לשון אלהות ולשון מרות קרוי לשון רבים. (שמואל ב' ז כג) אשר הלכו א-להים, (דברים ה כג) א-להים חיים, (יהושע כד יט) א-להים קדושים הוא, וכל לשון א-להים לשון רבים. וכן (לט כ) ויקח אדוני יוסף, (דברים י יז) אדוני האדונים, (להלן מב לג) אדוני הארץ, וכן (שמות כב יד) בעליו עמו, (שם כא כט) והועד בבעליו. ואם תאמר מהו לשון התעו, כל הגולה ממקומו ואינו מיושב קרוי תועה, כמו (לקמן כא יד) ותלך ותתע, (תהלים קיט קעו) תעיתי כשה אובד, (איוב לח מא) יתעו לבלי אוכל, יצאו ויתעו לבקש אכלם:
say about me: [The meaning of לִי is] “about me.” Similarly (below 26:7): “And the people of the place asked לְאִשְׁתּוֹ,” meaning “about his wife.” Similarly (Exod. 14:3): “And Pharaoh will say לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל,” meaning “about the Children of Israel”; (Jud. 9:54): “Lest they say of me (לִי): a woman killed him.” אמרי לי: עלי, וכן (לקמן כו ז) וישאלו אנשי המקום לאשתו, על אשתו. וכן (שמות יד ג) ואמר פרעה לבני ישראל, כמו על בני ישראל, (שופטים ט נד) פן יאמרו לי אשה הרגתהו:
14And Abimelech took flocks and cattle and menservants and maidservants, and he gave [them] to Abraham, and he restored to him his wife Sarah. ידוַיִּקַּ֨ח אֲבִימֶ֜לֶךְ צֹ֣אן וּבָקָ֗ר וַֽעֲבָדִים֙ וּשְׁפָחֹ֔ת וַיִּתֵּ֖ן לְאַבְרָהָ֑ם וַיָּ֣שֶׁב ל֔וֹ אֵ֖ת שָׂרָ֥ה אִשְׁתּֽוֹ:
and he gave [them] to Abraham: in order to appease him so that he would pray for him. ויתן לאברהם: כדי שיתפייס ויתפלל עליו:
15And Abimelech said, "Here is my land before you; wherever it pleases you, you may dwell." טווַיֹּ֣אמֶר אֲבִימֶ֔לֶךְ הִנֵּ֥ה אַרְצִ֖י לְפָנֶ֑יךָ בַּטּ֥וֹב בְּעֵינֶ֖יךָ שֵֽׁב:
Here is my land before you: But Pharaoh said to him (above 12:19): “And now, here is your wife; take [her] and go,” because he was afraid, because the Egyptians were immersed in lewdness. הנה ארצי לפניך: אבל פרעה אמר לו (לעיל יב יט) הנה אשתך קח ולך, לפי שנתיירא שהמצריים שטופי זמה:
16And to Sarah he said, "Behold I have given a thousand pieces of silver to your brother; behold it is to you a covering of the eyes for all who are with you, and with all you shall contend." טזוּלְשָׂרָ֣ה אָמַ֗ר הִנֵּ֨ה נָתַ֜תִּי אֶ֤לֶף כֶּ֨סֶף֙ לְאָחִ֔יךְ הִנֵּ֤ה הוּא־לָךְ֙ כְּס֣וּת עֵינַ֔יִם לְכֹ֖ל אֲשֶׁ֣ר אִתָּ֑ךְ וְאֵ֥ת כֹּ֖ל וְנֹכָֽחַת:
And to Sarah he said: Abimelech [said] in her honor in order to appease her, “Behold I have bestowed upon you this honor; I have given money to your brother, about whom you said, He is my brother. Behold this money and this honor are to you a covering of the eyes.” ולשרה אמר: אבימלך, לכבודה כדי לפייסה הנה עשיתי לך כבוד זה, נתתי ממון לאחיך שאמרת עליו אחי הוא, הנה הממון והכבוד הזה לך כסות עינים:
for all who are with you: They will cover their eyes, so that they will not denigrate you, for had I returned you empty-handed, they could say,“After he violated her, he returned her.” Now that I had to spend much money and to appease you, they will know that against my will I returned you, and through a miracle. — לכל אשר אתך: יכסו עיניהם שלא יקילוך, שאלו השיבותיך ריקנית יש להם לומר לאחר שנתעלל בה החזירה, עכשיו שהוצרכתי לבזבז ממון ולפייסך, יודעים יהיו שעל כרחי השיבותיך ועל ידי נס:
and with all: And with all the people in the world. — ואת כל: ועם כל באי העולם:
you shall contend: You shall have the opportunity to contend and to show these evident facts. Wherever the word הוֹכָחָה appears, it refers to the clarification of matters, and in Old French, esprover, to prove, clarify. (That is aprover below 31:37, to clarify, decide, define.) Onkelos translated it in a different manner, and the language of the verse fits in with the Targum in the following manner: “Behold it will be for you a covering of honor on account of my eyes, which gazed upon you and upon all who are with you.” Therefore, he translated it:“And I saw you and all who are with you.” There is a Midrashic interpretation, but I have explained what fits the language of the verse. ונכחת: יהא לך פתחון פה להתוכח ולהראות דברים נכרים הללו. ולשון תוכחת בכל מקום ברור דברים, ובלע"ז אישפרובי"ר [לבחון] ואונקלוס תרגם בפנים אחרים, ולשון המקרא כך הוא נופל על התרגום הנה הוא לך כסות של כבוד על העינים שלי ששלטו בך ובכל אשר אתך, ועל כן תרגומו וחזית יתך וית כל דעמך. ויש מדרש אגדה אבל ישוב לשון המקרא פירשתי:
17And Abraham prayed to God, and God healed Abimelech and his wife and his handmaids, and they gave birth. יזוַיִּתְפַּלֵּ֥ל אַבְרָהָ֖ם אֶל־הָֽאֱלֹהִ֑ים וַיִּרְפָּ֨א אֱלֹהִ֜ים אֶת־אֲבִימֶ֧לֶךְ וְאֶת־אִשְׁתּ֛וֹ וְאַמְהֹתָ֖יו וַיֵּלֵֽדוּ:
and they gave birth: As the Targum renders: and they were relieved. Their orifices were opened, and they expelled that which needed to be expelled, and that is their birth. וילדו: כתרגומו ואתרוחו, נפתחו נקביהם והוציאו מה שצריך לצאת והיא לידה שלהם:
18For the Lord had shut every womb of Abimelech's household, because of Sarah, Abraham's wife. יחכִּֽי־עָצֹ֤ר עָצַר֙ יְהֹוָ֔ה בְּעַ֥ד כָּל־רֶ֖חֶם לְבֵ֣ית אֲבִימֶ֑לֶךְ עַל־דְּבַ֥ר שָׂרָ֖ה אֵ֥שֶׁת אַבְרָהָֽם:
every womb: Every [bodily] opening. בעד כל רחם: כנגד כל פתח:
because of Sarah: Heb. עַל דְּבַר, lit., by the word of Sarah. Through the words of Sarah. — [from Gen. Rabbah 52:13] על דבר שרה: על פי דבורה של שרה:
Genesis Chapter 21
1And the Lord remembered Sarah as He had said, and the Lord did to Sarah as He had spoken. אוַֽיהֹוָ֛ה פָּקַ֥ד אֶת־שָׂרָ֖ה כַּֽאֲשֶׁ֣ר אָמָ֑ר וַיַּ֧עַשׂ יְהֹוָ֛ה לְשָׂרָ֖ה כַּֽאֲשֶׁ֥ר דִּבֵּֽר:
And the Lord remembered Sarah, etc.: (B.K 92a) This section was placed next to [the preceding section] to teach you that whoever begs for mercy for his friend, when he needs the same thing, he is answered first, for it is said (verse 17) “And Abraham prayed, etc.,” and immediately following it, “And the Lord remembered Sarah,” i.e., He had already remembered her before He healed Abimelech. — וה' פקד את שרה וגו': סמך פרשה זו לכאן ללמדך שכל המבקש רחמים על חבירו והוא צריך לאותו דבר הוא נענה תחילה, שנאמר (לעיל כ יז) ויתפלל וגו' וסמיך ליה וה' פקד את שרה שפקד כבר קודם שרפא את אבימלך:
remembered Sarah as He had said: Concerning [the promise of] conception. — פקד את שרה כאשר אמר: בהריון:
as He had spoken: Concerning [the promise of] birth. Now where is [the expression] “saying” and where is [the expression] “speaking” ? “Saying” (אִמִירה) is mentioned (above 17:19):“And God said (וַיֹאמֶר) : Indeed, your wife Sarah, etc…”“Speaking” (דִבוּר) [is mentioned] (above 15:1):“The word of (דְבַר) the Lord came to Abram,” in the Covenant Between the Parts, where it is stated (ibid. 4):“This one [Eliezer] will not inherit you, etc.” and He brought forth the heir from Sarah. כאשר דבר: בלידה. והיכן היא אמירה והיכן הוא דבור, אמירה (לעיל יז יט) ויאמר א-להים אבל שרה אשתך וגו', דבור (שם טו א) היה דבר ה' אל אברם, בברית בין הבתרים, ושם נאמר (שם ד) לא יירשך זה וגו', והביא היורש משרה:
and the Lord did to Sarah as He had spoken: to Abraham. ויעש ה' לשרה כאשר דבר: לאברהם:
2And Sarah conceived and bore a son to Abraham in his old age, at the time of which God had spoken to him. בוַתַּ֩הַר֩ וַתֵּ֨לֶד שָׂרָ֧ה לְאַבְרָהָ֛ם בֵּ֖ן לִזְקֻנָ֑יו לַמּוֹעֵ֕ד אֲשֶׁר־דִּבֶּ֥ר אֹת֖וֹ אֱלֹהִֽים:
at the time of which [He] had spoken: Rabbi Yudan and Rabbi Chama dispute. Rabbi Yudan says: This teaches us that he was born after nine months, so that it should not be said that he was [conceived] in Abimelech’s household, and Rabbi Chama says: After seven months. — [from Gen. Rabbah 53:6] למועד אשר דבר: ר' יודן ורבי חמא. רבי יודן אומר מלמד שנולד לט' חדשים שלא יאמרו מביתו של אבימלך הוא ור' חמא אומר לשבעה חדשים:
at the time of which God had spoken: Heb. אֹתוֹ. [Onkelos and Jonathan render:] דְמַלֵיל יָתֵי, i.e., the time that He had spoken and fixed, when he [the angel] said to him (18:14):“At the appointed time, I will return to you.” He made a scratch on the wall, and said to him,“ When the sun reaches this scratch next year, she will give birth.” - [from Tan. Buber, Vayera 36] למועד אשר דבר אתו: דמליל יתיה. את המועד אשר דבר וקבע כשאמר לו (לעיל יח יד) למועד אשוב אליך, שרט לו שריטה בכותל ואמר לו כשתגיע חמה לשריטה זו בשנה אחרת תלד:
in his old age: לִזְקֻנָיו means that his [Isaac’s] facial features were like his. — [from Gen. Rabbah 53:6] לזקוניו: שהיה זיו אקונין שלו דומה לו:
3And Abraham named his son who had been born to him, whom Sarah had borne to him, Isaac. גוַיִּקְרָ֨א אַבְרָהָ֜ם אֶת־שֶׁם־בְּנ֧וֹ הַנּֽוֹלַד־ל֛וֹ אֲשֶׁר־יָֽלְדָה־לּ֥וֹ שָׂרָ֖ה יִצְחָֽק:
4And Abraham circumcised his son Isaac when he was eight days old, as God had commanded him. דוַיָּ֤מָל אַבְרָהָם֙ אֶת־יִצְחָ֣ק בְּנ֔וֹ בֶּן־שְׁמֹנַ֖ת יָמִ֑ים כַּֽאֲשֶׁ֛ר צִוָּ֥ה אֹת֖וֹ אֱלֹהִֽים:
Daily Tehillim: Psalms Chapters 77 - 78
• Chapter 77
1. For the Conductor, on the yedutun,1 by Asaph, a psalm.
2. [I raise] my voice to God and cry out; [I raise] my voice to God and He will listen to me.
3. On the day of my distress I sought my Lord. My wound oozes at night and does not abate; my soul refuses to be consoled.
4. I remember God and I moan; I speak and my spirit faints, Selah.
5. You grasped my eyelids; I am broken, I cannot speak.
6. I think of olden days, of ancient years.
7. During the night I recall my music, I meditate with my heart, and my spirit searches:
8. Is it for eternity that my Lord forsakes [me], nevermore to be appeased?
9. Has His kindness ceased forever? Has He sealed the decree for all generations?
10. Has God forgotten mercy? Has He in anger restrained His compassion forever?
11. I said, "It is to ter- rify me that the right hand of the Most High changes.”
12. I remember the deeds of Yah, when I remember Your wonders of long ago.
13. I meditate on all Your works, and speak of Your deeds.
14. O God, Your way is in sanctity; what god is as great as God?
15. You are the God Who works wonders; You make Your might known among the nations.
16. You redeemed Your people with a mighty arm, the children of Jacob and Joseph, Selah.
17. The waters2 saw You, O God, the waters saw You and trembled; even the deep shuddered.
18. The clouds streamed water, the heavens sounded forth, even Your arrows flew about.
19. The sound of Your thunder was in the rolling wind; lightning lit up the world; the earth trembled and quaked.
20. Your way was through the sea, Your path through the mighty waters; and Your footsteps were not known.3
21. You led Your people like a flock, by the hand of Moses and Aaron
FOOTNOTES
1.A musical instrument(Metzudot).
2.Of the Red Sea.
3.The waters returned to cover the trail.
Chapter 78
This psalm recounts all the miracles that God wrought for Israel, from the exodus of Egypt to David's becoming king over Israel.
1. A maskil1 by Asaph. Listen, my people, to my teaching; incline your ear to the words of my mouth.
2. I will open my mouth with a parable, I will utter riddles of long ago;
3. that which we have heard and know [to be true], and that our fathers have told us.
4. We will not withhold from their children, telling the final generation the praises of the Lord, and His might, and the wonders He has performed.
5. He established a testimony in Jacob, and set down the Torah in Israel, which He commanded our fathers to make known to their children,
6. so that the last generation shall know; children yet to be born will rise and tell their children,
7. and they shall put their hope in God, and not forget the works of the Almighty; and they shall guard His commandments.
8. And they shall not be like their fathers, a wayward and rebellious generation, a generation that did not set its heart straight, and whose spirit was not faithful to God.
9. The children of Ephraim, armed archers, retreated on the day of battle.2
10. They did not keep the covenant of God, and refused to follow His Torah.
11. They forgot His deeds and His wonders that He had shown them.
12. He performed wonders before their fathers, in the land of Egypt, in the field of Zoan.3
13. He split the sea and brought them across; He erected the waters like a wall.
14. He led them with a cloud by day, and all night long with the light of fire.
15. He split rocks in the wilderness, and gave them to drink as if from the abundant depths.
16. And He brought forth flowing waters from the rock, and caused waters to descend like rivers.
17. Yet they again continued to sin against Him, to provoke the Most High in the parched land.
18. And they tested God in their hearts, by requesting food for their craving.
19. They spoke against God; they said, "Can God set a table in the wilderness?
20. True, He hit the rock and waters flowed, streams gushed forth; but can He also give bread? Will He prepare meat for His people?”
21. And so the Lord heard and was enraged; a fire was kindled against Jacob; wrath, too, flared against Israel.
22. For they did not believe in God and did not trust in His salvation,
23. [though] He had commanded the skies above, and opened the doors of heaven.
24. He had rained upon them manna to eat, and given them grain of heaven.
25. Man ate the bread of angels; He sent them [enough] provisions to satiate.
26. He drove the east wind through the heaven, and led the south wind with His might.
27. He rained meat upon them like dust, winged birds like the sand of seas;
28. and He dropped them inside His camp, around His dwellings.
29. And they ate and were very satiated, for He brought them their desire.
30. They were not yet estranged from their craving, their food was still in their mouths,
31. when the wrath of God rose against them and slew their mighty ones, and brought down the chosen of Israel.
32. Despite this, they sinned again, and did not believe in His wonders;
33. so He ended their days in futility, and their years in terror.
34. When He slew them they would seek Him, they would return and pray to God.
35. They remembered that God is their rock, God the Most High, their redeemer.
36. But they beguiled Him with their mouth, and deceived Him with their tongue.
37. Their heart was not steadfast with Him; they were not faithful to His covenant.
38. Yet He is compassionate, pardons iniquity, and does not destroy; time and again He turns away His anger, and does not arouse all His wrath.
39. He remembered that they were but flesh, a spirit that leaves and does not return.
40. How often they provoked Him in the desert, and grieved Him in the wasteland!
41. Again and again they tested God, and sought a sign from the Holy One of Israel.
42. They did not remember His hand, the day He redeemed them from the oppressor;
43. that He set His signs in Egypt, and His wonders in the field of Zoan.
44. He turned their rivers to blood, and made their flowing waters undrinkable.
45. He sent against them a mixture of beasts which devoured them, and frogs that destroyed them.
46. He gave their produce to the grasshopper, and their toil to the locust.
47. He killed their vines with hail, and their sycamores with biting frost.
48. He delivered their animals to the hail, and their livestock to fiery bolts.
49. He sent against them His fierce anger, fury, rage, and affliction; a delegation of messengers of evil.
50. He leveled a path for His anger, and did not spare their soul from death; He delivered their animals to pestilence.
51. He struck every firstborn in Egypt, the first fruit of their strength in the tents of Ham.4
52. He drove His nation like sheep, and guided them like a flock in the desert.
53. He led them in security and they did not fear, for the sea covered their enemies.
54. And He brought them to the boundary of His holy place, this mountain which His right hand acquired.
55. He drove out nations before them, and allotted them an inheritance [measured] by the cord; He settled the tribes of Israel in their tents.
56. Yet they tested and defied God, the Most High, and did not keep His testimonies.
57. They regressed and rebelled like their fathers; they turned around like a deceptive bow.
58. They angered Him with their high altars, and provoked Him with their idols.
59. God heard and was enraged, and He was utterly disgusted with Israel;
60. And He abandoned the Tabernacle of Shilo, the Tent where He had dwelled among men.
61. He put His might into captivity, and His glory into the hand of the oppressor.
62. He delivered His nation to the sword, and was enraged with His inheritance.
63. Fire consumed His young men, and His maidens had no marriage song.
64. His priests fell by the sword, and their widows did not weep.5
65. And the Lord awoke like one who had been asleep, like a warrior shouting [to sober himself] from wine.
66. He beat His enemies into retreat, and dealt them eternal disgrace.
67. He was disgusted with the tent of Joseph, and did not choose the tribe of Ephraim.
68. He chose the tribe of Judah, Mount Zion which He loves.
69. And He built His Sanctuary [permanent as] the heavens; like the earth, He established it forever.
70. And He chose David His servant, and took him from the sheep corrals.
71. From following the nursing ewes, He brought Him to shepherd His nation Jacob, Israel His inheritance.
72. And he tended them with the integrity of his heart, and led them with the skill of his hands.
FOOTNOTES
1.A psalm intended to enlighten and impart knowledge(Metzudot).
2.The Ephraimites escaped Egypt before the other tribes, but were defeated when trying to enter the land of Canaan.
3.Capital of Egypt (Radak).
4.Progenitor of the Egyptians.
5.They died before being able to weep (Targum).
Tanya: Iggeret HaKodesh, end of Epistle 27
• Lessons in Tanya
• Today's Tanya Lesson
• Wednesday, 15 Cheshvan, 5777 · 16 November 2016
• Iggeret HaKodesh, end of Epistle 27
• והנה יש עוד בחינת הארה לתלמידיו
• Rambam: Sefer Hamitzvos:
• Wednesday, 15 Cheshvan, 5777 · 16 November 2016
• Today's Mitzvah
A daily digest of Maimonides’ classic work "Sefer Hamitzvot"
•
Important Message Regarding This Lesson
The Daily Mitzvah schedule runs parallel to the daily study of 3 chapters of Maimonides' 14-volume code. There are instances when the Mitzvah is repeated a few days consecutively while the exploration of the same Mitzvah continues in the in-depth track.
Positive Commandment 5
Prayer
"And you shall serve the L-rd, your G-d"—Exodus 23:25.
We are commanded countless times throughout the Torah to serve G-d. Although this is a general commandment, it does contain a very specific application: prayer, service of the heart as expressed through the mouth.
Full text of this Mitzvah »
• Today's Tanya Lesson
• Wednesday, 15 Cheshvan, 5777 · 16 November 2016
• Iggeret HaKodesh, end of Epistle 27
• והנה יש עוד בחינת הארה לתלמידיו
Now, there is another kind of illumination [from the tzaddik] to his disciples.
רק שאינה מתלבשת בתוך מוחם ממש, כראשונה
However, it does not vest itself truly in their minds1 — as is the case with the first [kind of illumination] that derives from the Ruach of the tzaddik, whereby his faith, fear and love are intellectually integrated and internalized within his disciples,
רק מאירה עליהם מלמעלה
but radiates over them from above, encompassing and transcending them, for its very loftiness inhibits it from descending and being integrated within them.
והיא מעליית רוחו ונשמתו למקור חוצבו
It stems from the ascent of [the tzaddik’s] Ruach and Neshamah to the source from which it was hewn,
דהיינו, לחקל תפוחין קדישין
that is, to Chakal Tapuchin Kaddishin (lit., “the orchard of the holy apples”), i.e., to the Sefirah of Malchut in the World of Atzilut, the Divine source of souls.
ועל ידי זה נעשה שם יחוד
This [ascent] effects a union there, between the spiritually feminine Sefirah of Malchut and the spiritually masculine levels of Divine efflux that transcend it,
על ידי העלאת מיין נוקבין, מכל מעשיו ותורתו ועבודתו אשר עבד כל ימי חייו
by means of the elevation of mayin nukvin (lit., “feminine waters”; i.e., by means of the mortally-initiated spiritual arousal) constituted by all of [the tzaddik’s] actions, his Torah, and the divine service in which he engaged all the days of his life.
For, as will be explained below in Epistle 28, all of man’s lifelong labors and attainments are revealed from their former state of concealment and shine forth at the time of his passing.
ונזרעו בחקל תפוחין קדישין, אורות עליונים מאד
And in the Chakal Tapuchin Kaddishin, the soul’s source, are implanted exceedingly sublime lights,
לעומת תחתונים, אשר הם תורתו ועבודתו
corresponding to and resulting from the nether [illuminations], which are [the tzaddik’s] Torah and worship.
His divine service thus implants lofty illuminations above, which are revealed and descend below at the time of his passing.
והארת אורות עליונים אלו מאירה על כל תלמידיו, שנעשו עובדי ה׳ על ידי תורתו
The illumination of these supernal lights radiates over all his disciples who became servants of G‑d through his Torah and worship.
והארה זו, שעליהם מלמעלה, מכנסת בלבם הרהורי תשובה ומעשים טובים
And this illumination, which [radiates] over them from above, despite this transcendence is so powerful that itinstills in their hearts thoughts of repentance and good deeds.
וכל המעשים טובים הנולדים מהארה זו, שמאירה מאורות הזרועים בשדה הנ״ל, נקרא גידולי גידולין
All the good deeds born of this illumination which radiates from the lights implanted in the above-mentioned orchard, are called “successive generations of offshoots.”
Since the illuminations themselves grew directly out of the lights implanted by the tzaddik, the good deeds which these illuminations in turn inspire are its offshoots of the second generation.
והארה זו היא בהעלם והסתר גדול, כמו שמש המאיר לכוכבים מתחת לארץ
This radiation is greatly hidden and concealed, just like the sun radiating to the stars from below the earth.
כדאיתא בזהר על משה רבינו, עליו השלום
Thus it is stated in the Zohar2 in reference to Moses our Master, peace be unto him,
שאחר פטירתו מתפשטת הארתו, בכל דרא ודרא, לששים רבוא נשמות
that after his passing his radiation extends in every generation to the six hundred thousand souls, all other souls being sparks of these general souls, as explained in Tanya, ch. 37,
כמו שמש המאיר מתחת לארץ, לששים רבוא כוכבים
like the sun which radiates to the six hundred thousand stars from below the earth.
As with Moses, so too with the tzaddikim who are his successors: by means of his Torah and spiritual service, every tzaddikillumines successive generations of offshoots — his direct disciples and in turn their disciples, and so on — when they follow his teachings in matters of Torah and spiritual service.
Addendum
The Alter Rebbe spoke above of those who benefit from the gifts that a tzaddik continues to bequeath after his passing, from his Ruach that remained in the Lower Garden of Eden. There he does not say “all his disciples,” but only “among his disciples.” Moreover, he adds that the extent of the spiritual bequest received by each chassid varies “according to the level of his bond and closeness to [the tzaddik], during his lifetime and after his passing, out of an abounding love.”
This is so because there the Alter Rebbe is speaking of their receiving from him the sublime spiritual attributes of faith, awe and love. Hence, since (as the Alter Rebbe concludes there) “anything spiritual is elicited only by means of an abounding love,” it follows that a bequest of such stature is drawn down only to those disciples whose bond to him was particularly close.
Here, however, at the close of the epistle, the Alter Rebbe speaks of the degree of illumination which radiates “over them from above,” encompassing and transcending them. This degree, which “instills in their hearts thoughts of repentance and good deeds,” radiates “over all his disciples,” upon all those who may be considered his disciples because they “became servants of G‑d through his Torah and worship.”
It could be argued that the former kind of benefaction, that which is dependent upon being bound with great love, refers specifically to those who were the tzaddik’s disciples during his lifetime; it is they who are close to him both “during his lifetime and after his passing.” By contrast, the kind of benefaction which is transcendent, as opposed to integrated within them, also applies to those who became the tzaddik’s disciples after his passing, in the sense that they drew closer to G‑d as a result of his teachings. These disciples are the successive generations of his offshoots in the same way that the radiation of Moshe Rabbeinu continues after his passing to illuminate generation after generation.
| FOOTNOTES | |
| 1. | Note of the Rebbe: “For what binds a student with his master is the intellect with which he meditates upon his master’s teachings, intellect and understanding.” |
| 2. | [Emended here from “in the Tikkunim.”] Note of the Rebbe in He’arot VeTikkunim: “To date I have found the entire subject in Zohar III, 273a; see also there, p. 216b. In the Tikkunim (in Tikkun 69, p. 112a and 104a, and in Tikkun 70, p. 138a), I have found only part of what is explained here. Possibly the copyist here in Iggeret HaKodesh confused this with the phrase ‘in the Tikkunim’ in Tanya, ch. 44.” |
• Wednesday, 15 Cheshvan, 5777 · 16 November 2016
• Today's Mitzvah
A daily digest of Maimonides’ classic work "Sefer Hamitzvot"
•
Important Message Regarding This Lesson
The Daily Mitzvah schedule runs parallel to the daily study of 3 chapters of Maimonides' 14-volume code. There are instances when the Mitzvah is repeated a few days consecutively while the exploration of the same Mitzvah continues in the in-depth track.
Positive Commandment 5
Prayer
"And you shall serve the L-rd, your G-d"—Exodus 23:25.
We are commanded countless times throughout the Torah to serve G-d. Although this is a general commandment, it does contain a very specific application: prayer, service of the heart as expressed through the mouth.
Full text of this Mitzvah »
• Prayer
Positive Commandment 5
Translated by Berel Bell
The 5th mitzvah is that we are commanded to serve G‑d (blessed be He). This commandment is repeated many times: And you shall serve G‑d, your L‑rd";1 "And you shall serve Him";2 "And to serve Him."3
Although this commandment is of a general nature,4 as explained in the Fourth Principle,5 [and apparently should not be included in the count of the 613 mitzvos,] nevertheless it has a specific quality, since it is the commandment to pray.
[We see that "service" is not just a general command from the following statements:] The Sifri6 says, "The verse, 'And to serve Him' means prayer." The Sages also said, "The verse, 'And to serve Him' means Torah study.
In the Mishnah of Rabbi Eliezer, the son of Rabbi Yosi HaG'lili,7 the Sages said, "What is the biblical source to include prayer among the mitzvos? From the verse, 'You shall fear G‑d, your L‑rd, and you shall serve Him.' "8
They also said,9 "Serve Him through His Torah; serve Him in His Temple." This [statement, 'serve Him in His Temple,'] means that one's goal should be to pray in the Temple or in the direction of the Temple, as King Solomon explained.10
FOOTNOTES
1.Ex. 23:25.
2.Deut. 13:5. Some versions of Sefer Hamitzvos include here Deut. 6:13, "And you shall serve Him."
3.Deut. 11:13.
4.I.e. "serving" G‑d includes performance of all the mitzvos, rather than a specific act.
5.In the Introductory section of Sefer Hamitzvos. This Principle states that a mitzvah must be of a specific nature in order to be counted among the 613 mitzvos.
6.Deut 11:13.
7.Also quoted in Migdal Oz, beginning of Hilchos Tefilah.
8.Deut. 10:20.
9.Sifri Medrash Tenaim.
10.Kings I, 8:23,35. Chronicles II, 6:32.
• Rambam - 1 Chapter a Day: Kelim Kelim - Chapter 18
• Kelim - Chapter 18
• Rambam - 3 Chapters a Day: Tefilah and Birkat Kohanim Tefilah and Birkat Kohanim - Chapter Eleven, Tefilah and Birkat Kohanim Tefilah and Birkat Kohanim - Chapter Twelve, Tefilah and Birkat Kohanim Tefilah and Birkat Kohanim - Chapter Thirteen
• Tefilah and Birkat Kohanim - Chapter Eleven
• Hayom Yom: Today's Hayom Yom
• Wednesday, 15 Cheshvan, 5777 · 16 November 2016
• "Today's Day"
• Shabbat, Cheshvan 15, 5704
Haftora: Ve'isha...b'na vateitsei
Torah lessons: Chumash: Vayeira, Shevi'i with Rashi.
Tehillim: 77-78.
Tanya: Now there is (p. 569) ...below the earth. (p. 571).
The soul above awaits the time it will be privileged to descend into a body. For the soul senses how much it can accomplish here below;1 it can attain the level of "delighting with G-d." So what is everyone waiting for?2
FOOTNOTES
1.In this physical world.
2.Why the procrastination in betaking ourselves to our avoda - when our souls waited impatiently just for this very chance!
• Daily Thought:
Light Meets Dark
Wherever light radiates, it does not find darkness. For light, darkness does not exist.
Wherever darkness spreads, it does not find light. For darkness, light does not exist.
In a time yet to come, the two shall meet and know one another in perfect union. At that nexus we will see the One who created all things.
In the meantime, we glimpse a premonition of that wonder. For this is the human being: A breath of the divine within a material body; light and darkness face-to-face within a single being.[Maamar Gadol Yi’hyeh 5722.]
-------
Positive Commandment 5
Translated by Berel Bell
The 5th mitzvah is that we are commanded to serve G‑d (blessed be He). This commandment is repeated many times: And you shall serve G‑d, your L‑rd";1 "And you shall serve Him";2 "And to serve Him."3
Although this commandment is of a general nature,4 as explained in the Fourth Principle,5 [and apparently should not be included in the count of the 613 mitzvos,] nevertheless it has a specific quality, since it is the commandment to pray.
[We see that "service" is not just a general command from the following statements:] The Sifri6 says, "The verse, 'And to serve Him' means prayer." The Sages also said, "The verse, 'And to serve Him' means Torah study.
In the Mishnah of Rabbi Eliezer, the son of Rabbi Yosi HaG'lili,7 the Sages said, "What is the biblical source to include prayer among the mitzvos? From the verse, 'You shall fear G‑d, your L‑rd, and you shall serve Him.' "8
They also said,9 "Serve Him through His Torah; serve Him in His Temple." This [statement, 'serve Him in His Temple,'] means that one's goal should be to pray in the Temple or in the direction of the Temple, as King Solomon explained.10
FOOTNOTES
1.Ex. 23:25.
2.Deut. 13:5. Some versions of Sefer Hamitzvos include here Deut. 6:13, "And you shall serve Him."
3.Deut. 11:13.
4.I.e. "serving" G‑d includes performance of all the mitzvos, rather than a specific act.
5.In the Introductory section of Sefer Hamitzvos. This Principle states that a mitzvah must be of a specific nature in order to be counted among the 613 mitzvos.
6.Deut 11:13.
7.Also quoted in Migdal Oz, beginning of Hilchos Tefilah.
8.Deut. 10:20.
9.Sifri Medrash Tenaim.
10.Kings I, 8:23,35. Chronicles II, 6:32.
• Rambam - 1 Chapter a Day: Kelim Kelim - Chapter 18
• Kelim - Chapter 18
1
An earthenware k'li is not susceptible to ritual impurity unless it has a receptacle and was made with the intent that it serve as a receptacle. If, by contrast it does not have a receptacle or even if it has a receptacle, but it was not made to serve that purpose, it is not susceptible to impurity at all, neither according to Scriptural Law, nor Rabbinic decree. Accordingly, a chair, a bed, a bench, a candelabra, or a table made of earthenware or any similar k'li that does not have a receptacle are not susceptible to impurity.
Similarly, a large pipe even though water passes though it, and even it is curved, and even when it holds water, is pure, because it was not intended to contain water, but rather that the water should pass through it. Similarly, a barrel used by swimmers is not susceptible to impurity. This ruling also applies to cask at the side of the base of a large barrel , because it was made to serve as a handle for those who carry the large barrel and was not intended to serve as a receptacle.
א
כלי חרס אינו מקבל טומאה עד שיהיה מקבל ועשוי לקבלה אבל אם לא היה לו בית קיבול או שהיה מקבל ולא נעשה לקבלה אינו מקבל טומאה כלל לא מן התורה ולא מדברי סופרים לפיכך הכסא והמטה והספסל והמנורה והשלחן של חרס וכל כל כיוצא בהן מכלים שאין להם תוך אינן מקבלין טומאה וכן הסילונות שהמים מהלכין בהן אף ע"פ שהן כפופין ואף ע"פ שהן מקבלין הרי הן טהורין מפני שלא נעשו לקבלה אלא כדי שיצאו מהן המים וכן חבית של שייטים וחבית הדפונה בשולי המחץ הואיל ונעשית כמו בית יד שנושאין בה המחץ ולא נעשית לקבלה אינה מקבלת טומאה:
2
A lantern that has a receptacle for oil is susceptible to ritual impurity. If it lacks one, it is pure. Similarly, a potter's frame that has a receptacle is susceptible to impurity.
ב
פנס שהיה בו בית קיבול שמן מקבל טומאה ושאין בו טהור וכן מגופת היוצרים שיש לה תוך טמאה:
3
A homeowner's funnel is pure. A perfumer's funnel is susceptible to impurity, because he turns it on its side so that his customers can smell the fragrance.
ג
משפך של בעלי בתים טהור ושל רוכלין מתטמא מפני שמטהו על צדו ומריח בו ללוקח:
4
Covers for jugs of wine, jugs of oil, and barrels are pure, for they were not made to serve as receptacles. If a cover was altered so that it could be functional, it is susceptible to impurity.
ד
כיסוי כדי יין וכדי שמן והחביות טהורות שלא נעשו לקבלה ואם התקינן לתשמיש מתטמאין:
5
When the cover of a frying pan has a hole or a protrusion on its top, it is pure. If it does not have a hole or a protrusion, it is susceptible to impurity, because a woman will use it to drain off the sauce in which vegetables were cooked. This is the general principle: Anything that serves an earthenware container while it is turned upside down is pure.
ה
כיסוי האלפס בזמן שהוא נקוב ויש לו חדוד טהור ואם אינו נקוב ואין לו חדוד מתטמא מפני שהאשה מסננת לתוכו את הירק זה הכלל כל המשמש בכלי חרס כשהוא כפוי טהור:
6
A titrus, even though it has holes and water drips out from them, is nevertheless susceptible to impurity, because the water collects at its sides, and they are intended to serve as receptacles.
ו
טיטרוס אף על פי שהוא נקוב ומוציא פרוטות מתטמא שהרי המים מתכנסין בצדדין והן עשויין לקבלה:
7
An earthenware torch into which patches of cloth and oil are placed to burn, is susceptible to impurity. Similarly, a receptacle that is placed under a lamp to collect drops of oil is susceptible to impurity.
ז
הלפיד של חרס שמניחין מטליות הבגדים והשמן בתוכו והוא דולק מתטמא וכן כלי שמניחין תחת הנרות לקבל השמן מתטמא:
8
A base that is placed under containers to collect the liquids that flow from the container is susceptible to impurity.
ח
גסטרא שמניחין תחת הכלים לקבל משקין הנוזלין מן הכלי מקבלין טומאה:
9
A boat made of earthenware, even though it serves as a receptacle, is not susceptible to impurity. The rationale is that a boat is not in the category of the keilim mentioned in the Torah. This applies whether it is made of earthenware or of wood and whether it is large or small.
ט
ספינה של חרס אף ע"פ שהיא מקבלת אינה מקבלת טומאה שאין הספינה בכלל הכלים האמורין בתורה בין היא של חרס בין היא של עץ בין גדולה בין קטנה:
10
Whenever keilim have been broken and their form has been destroyed, their broken fragments are not susceptible to impurity even if those fragments are functional with the exception of the fragments of earthenware containers. With regard to them, we follow the principle: If there is an earthenware fragment that can serve as a receptacle, it is susceptible to impurity. This is derived from Leviticus 11:33 which states: "Any earthenware container." According to the Oral Tradition, it was understood that this phrase was mentioned only to include the broken shards of earthenware containers.
When does the above apply? When the earthenware shard has a receptacle that can hold liquids when the shard is resting on its base and not leaning. If, however, it is fit to hold liquids only when it is leaned against a support, it is not susceptible to impurity.
י
כל הכלים שנשברו ונפסדה צורתן אין שבריהן מקבלין טומאה אע"פ שאותן השברים ראויין לתשמיש חוץ משברי כלי חרס שאם היה בהן חרס הראוי לקבל הרי הוא מקבל טומאה שנאמר וכל כלי חרס מפי השמועה למדו שזה לא בא לרבות אלא שברי כלי חרס בד"א כשהיה לחרס זה תוך לקבל בו המשקין כשהיה החרס יושב לא סמוך אבל אם אינו יכול לקבל אלא א"כ סומכין אותו אינו מקבל טומאה:
11
When an earthenware container cannot rest on its base because of a handle or it has a protrusion and the protrusion causes it to lean to one side, it is pure even though the handle was removed or the protrusion was broken. The rationale is that whenever an earthenware container is considered as pure for even one moment, it is never susceptible to impurity again.
יא
החרס שאינו יכול לישב כדי שיקבל מפני אזנו או שהיה בו חדוד והחדוד מכריעו לצד אחר ה"ז טהור אף על פי שניטלה האוזן או נשבר החדוד שכל כלי חרס שטהר שעה אחת אין לו טומאה לעולם:
12
When there is an earthenware container that has a pointed base, e.g., a basin with a pointed base, that was broken and its base is still able to serve as a container, even though the base cannot hold liquids unless it is supported, e.g., the bases of containers used to draw water and the bases of goblets, they are susceptible to ritual impurity, for this is the way they were made at the outset, that their bases would contain liquids when they would be supported or held.
יב
כלי חרס ששוליהן חדין כמזרקות שנשברו ושוליהן מקבלין אע"פ שאינן מקבלין אא"כ נסמכו כגון שולי הקרפיות והכוסות הרי אלו מקבלין טומאה שלכך נעשו מתחלתן שיהיו שוליהן מקבלין בסמיכה או באחיזה:
13
How much liquid must the broken pieces of an earthenware container be able to contain to be susceptible to impurity? When the container while intact was between the size that would enable it to contain enough liquid to rub on a small person and the size of a barrel that could container a se'ah or close to that and it was broken, if the shards - either from the base or the wall - were able to contain a revi'it, they are susceptible to impurity.
יג
כמה יקבל החרס ויהיה מקבל טומאה אם היה הכלי כשהיה שלם ומכיל כדי סיכת אדם קטן עד חביות שהן מקבלות כסאה או קרוב ונשברו ונשאר בחרסים בין מקרקעיהן בין מדפניהן חרס שהוא מקבל כשהוא יושב רביעית ה"ז מקבל טומאה:
14
If the vessel was a large barrel that could contain between a se'ah and two se'ah or more, if the shard that remains is large enough to contain half a log, it is susceptible to impurity. If originally the vessel was extremely large - from a barrel that could contain two se'ah until a large vat - and it broke, if a shard that remained could contain a log, it is susceptible to impurity. If the shards would contain less than these measures, they are not susceptible to impurity.
יד
היה הכלי מחבית המכילה כסאה עד חבית המכילה סאתים או יתר ונשברה אם היה בחרס הנשאר כדי לקבל חצי לוג ה"ז מקבל טומאה היה הכלי מחבית המכילה סאתים עד חצבים גדולים ונשברו אם נשאר מהן חרס המקבל לוג הרי זה מקבל טומאה היו החרסים מקבלין פחות משיעורין אלו אין מקבלין טומאה:
15
When a small earthenware container, e.g., a cruse or the like, breaks, but there remains from its bottom a shard that can hold even the slightest amount of liquid when resting on its base, even though it is very narrow, as thin as possible for a small container, it is susceptible to impurity. If a shard from its walls that could contain liquids remains, it is not susceptible to impurity. The rationale is that the walls of these containers and the like are fundamentally flat; they do not have a hollow that is apparent. Thus they are like flat earthenware implements.
טו
כלי חרס קטן כגון הפך וכיוצא בו שנשבר ונשאר מקרקעיתו חרס המקבל כל שהוא כשהוא יושב והיה חד ביותר שנמצא ככלי קטן ה"ז מקבל טומאה ואם נשאר מדפנותיהן חרס המקבל אינו מקבל טומאה לפי שדפנות כלים אלו וכיוצא בהן כשוין הן ואין להן תוך הניכר ונמצאו כפשוטי כלי חרס:
16
The prevailing assumption is that wherever shards are found, they are pure except those found in a potter's workshop, because the majority of those are considered as bases for keilim. And a base for an implement is susceptible to impurity even if it is a broken vessel.
טז
חזקת חרסים הנמצאים בכל מקום טהורים חוץ מהנמצאים בבית היוצר מפני שרובן גסטריות הן לכלים והגסטרא מקבלת טומאה אף על פי שהיא משברי כלים:
• Tefilah and Birkat Kohanim - Chapter Eleven
1
Wherever ten Jews live, it is necessary to establish a place for them to congregate for prayer at the time of each prayer service.
This place is called a Beit K'nesset. The inhabitants of a city can compel each other to construct a synagogue and to purchase scrolls containing the Torah, the Prophets, and the Sacred Writings.
א
כל מקום שיש בו עשרה מישראל צריך להכין לו בית שיכנסו בו לתפלה בכל עת תפלה ומקום זה נקרא בה"כ וכופין בני העיר זה את זה לבנות להם בה"כ ולקנות להם ספר תורה נביאים וכתובים:
2
When a synagogue is built, it should be built only at the highest point of the city [as implied by Proverbs 1:21]: "She cries at the head of the public places." It should be built [so that] its height exceeds [that of] all the other buildings in the city [as implied by Ezra 9:9]: "to lift up the house of our God."
The entrance to the synagogue should open only on the east [as implied by Numbers 3:38]: "...And those who camped before the sanctuary on the east."
In [the synagogue], a heichal, where the Torah scroll is placed, should be constructed. The heichal should be constructed in the direction to which the people pray in that city, so that they will face the heichal when they stand to pray.
ב
כשבונין בית הכנסת אין בונין אותה אלא בגבהה של עיר שנאמר בראש הומיות תקרא ומגביהין אותה עד שתהא גבוהה מכל חצרות העיר שנאמר ולרומם את בית אלהינו ואין פותחין פתחי הכנסת אלא במזרח שנאמר והחונים לפני המשכן קדמה ובונין בו היכל שמניחין בו ספר תורה ובונין היכל זה ברוח שמתפללין כנגדו באותה העיר כדי שיהיו פניהם אל מול ההיכל כשיעמדו לתפלה:
3
A platform is placed in the center of the hall, so that the one who reads the Torah or one who gives a sermon can stand on it, so that all the others will hear him.
When one positions the tevah which contains the Torah scroll, one should position it in the center of the hall, in the direction of the heichal and facing the people.
ג
ומעמידין בימה באמצע הבית כדי שיעלה עליה הקורא בתורה או מי אשר אומר לעם דברי כבושין כדי שישמעו כולם וכשמעמידין התיבה שיש בה ספר תורה מעמידין אותה באמצע ואחורי התיבה כלפי ההיכל ופניה כלפי העם:
4
How do the people sit in the synagogue? The elders sit facing the people with their backs toward the heichal. All the people sit row after row, each row facing the back of the row before it. Thus, all the people face the sanctuary, the elders, and the tevah.
When the leader of the congregation stands to pray, he stands on the ground, before the tevah, facing the sanctuary like the others.
ד
כיצד העם יושבין בבתי כנסיות הזקנים יושבין ופניהן כלפי העם ואחוריהם כלפי ההיכל וכל העם יושבין שורה לפני שורה ופני השורה לאחורי השורה שלפניה עד שיהיו פני כל העם כלפי הקודש וכלפי הזקנים וכלפי התיבה ובעת ששליח ציבור עומד לתפלה עומד בארץ לפני התיבה ופניו לפני הקדש כשאר העם:
5
Synagogues and houses of study should be treated with respect. They should be swept clean and mopped.
All the Jews in Spain, the west, Babylonia, and Eretz Yisrael, are accustomed to light lamps in the synagogue and spread mats over the floor to sit on. In European communities, they sit on chairs.
ה
בתי כנסיות ובתי מדרשות נוהגין בהן כבוד ומכבדים אותן ומרביצין אותן ונוהגין כל ישראל בספרד ובמערב בשנער ובארץ הצבי להדליק עששיות בבתי כנסיות ולהציע בקרקען מחצלאות כדי לישב עליהם ובערי אדום יושבין בה על הכסאות:
6
No lightheadedness - i.e., jests, frivolity, and idle conversation - should be seen in a synagogue. We may not eat or drink inside [a synagogue], nor use [a synagogue] for our benefit, nor stroll inside one.
On a sunny [day], one should not enter [a synagogue to seek shade] from the sun, and on a rainy [day], [one should not enter a synagogue to seek shelter] from the rain. [However,] the sages and their students are permitted to eat and drink in a synagogue because of the difficulty [observing the prohibition would cause them].
ו
בתי כנסיות ובתי מדרשות אין נוהגין בהן קלות ראש כגון שחוק והיתול ושיחה בטלה ואין אוכלין בהן ואין שותין בהן ואין ניאותין בהן ואין מטיילין בהן ואין נכנסין בהן בחמה מפני החמה ובגשמים מפני הגשמים וחכמים ותלמידיהם מותרין לאכול ולשתות בהן מדוחק:
7
It is forbidden to calculate accounts in [a synagogue], unless the accounts are connected with a mitzvah: for example, the collection of charity, the redemption of captives, or the like.
[Similarly,] eulogies should not be recited inside them, except a eulogy that involves many [of the inhabitants of the city]; for example, [if] there were a eulogy of the great sages of that city for which all the people would gather together and come.
ז
ואין מחשבין בהן חשבונות אא"כ היו חשבונות של מצוה כגון קופה של צדקה ופדיון שבויים וכיוצא בהן ואין מספידין בהן אלא הספד של רבים כגון שיהיה שם הספד גדולי חכמי אותה העיר שכל העם מתקבצין ובאין בגללן:
8
If a synagogue or a house of study has two entrances, one should not use it for a shortcut, i.e., to enter through one entrance and leave through the other to reduce [the distance one] travels, because it is forbidden to enter [these buildings] except for a mitzvah.
ח
היה לבית הכנסת או לבית המדרש שני פתחין לא יעשנו קפנדריא כדי שיכנס בפתח זה ויצא בפתח שכנגדו לקרב הדרך שאסור ליכנס בהן אלא לדבר מצוה:
9
A person who has to enter a synagogue to call a child or his friend should enter and read [a portion of the written law] or relate a teaching [of the oral law] and then call his friend, so that he will not have entered [a synagogue] for his personal reasons alone.
If he does not know [how to study], he should ask one of the children [to] tell him the verse he is studying or, [at the very least,] wait a while in the synagogue and then leave, since spending time [in the synagogue] is one of the aspects of the mitzvah as implied by [Psalms 84:5]: "Happy are those who dwell in Your house."
ט
מי שצריך ליכנס לבית הכנסת לקרות תינוק או חבירו יכנס ויקרא מעט או יאמר שמועה ואחר כך יקרא חבירו כדי שלא יכנס בשביל חפציו בלבד ואם אינו יודע יאמר לתינוק מן התינוקות קרא לי הפסוק שאתה קורא בו או ישהה מעט בבית הכנסת ואח"כ יצא שהישיבה שם מעסקי המצות היא שנאמר אשרי יושבי ביתך וגו':
10
A person who enters [a synagogue] to pray or to study is permitted to leave by the opposite door to shorten his way.
A person is permitted to enter a synagogue [holding] his staff, [wearing] his shoes, wearing [only] lower garments, or with dust on his feet. If it is necessary for him to spit, he may spit in the synagogue.
י
מי שנכנס להתפלל או לקרות מותר לו לצאת בפתח שכנגדו כדי לקרב את הדרך ומותר לאדם ליכנס לבית הכנסת במקלו במנעלו ובאפונדתו ובאבק שעל רגליו ואם היה צריך לרוק ירוק בבית הכנסת:
11
Synagogues and houses of study that have been destroyed remain holy [as can be inferred from Leviticus 26:31]: "I will destroy your sanctuaries." [Our Sages explained]: Even though they are destroyed, they remain holy.
Just as one must treat them with respect while they are standing, so must they be treated [with respect] when they are destroyed with the exception of sweeping and mopping them. [When destroyed], they need not be swept or mopped.
If grass grows in them, it should be pulled out and left there so that it will be seen by the people [in the hope that] it will rouse their spirits and rebuild them.
יא
בתי כנסיות ובתי מדרשות שחרבו בקדושתן הן עומדות שנאמר והשימותי את מקדשיכם אף על פי שהן שוממין בקדושתן הן עומדין וכשם שנוהגין בהן כבוד ביישובן כך נוהגין בהן בחורבנם חוץ מכיבוד וריבוץ שאין מכבדין אותן ואין מרביצין אותן עלו בהן עשבים תולשין אותם ומניחין אותן במקומן כדי שיראו אותן העם ותעור רוחם ויבנום:
12
One should not tear down a synagogue in order to build another in its place or in another place. Instead, one should build the [new synagogue] and then, one [may] tear down the [previous] one lest unforeseen difficulties arise [which prevent it] from being built.
This applies even to a single wall of [a synagogue]. One should build the new wall next to the old wall and then, tear down the old wall.
יב
אין סותרין בית הכנסת כדי לבנות אחר במקומו או במקום אחר אבל בונין אחר ואחר כך סותרין זה שמא יארע להם אונס ולא יבנו אפילו כותל אחד ממנו בונה החדש בצד הישן ואח"כ סותר הישן:
13
When does the above apply? When its foundations are not ruined or its walls are not leaning perilously. However, if its foundation is destroyed or its walls are leaning perilously, it should be destroyed immediately and [then, efforts to] rebuild it should be begun immediately throughout the day and night lest times become difficult and it remain destroyed.
יג
בד"א שלא חרבו יסודותיו או שלא נטו כתליו ליפול אבל אם חרבו יסודותיו או שנטו כתליו ליפול סותרין אותו מיד ומתחילין לבנות במהרה ביום ובלילה שמא תדחק השעה וישאר חרב:
14
It is permitted to transform a synagogue into a house of study. However, it is forbidden to transform a house of study into a synagogue because the sanctity of a house of study exceeds that of a synagogue and one must proceed to a higher rung of holiness, but not descend to a lower rung.
Similarly, the inhabitants of a city who sold a synagogue may purchase an ark with the proceeds. If they sold an ark, they may purchase a mantle or a case for a Torah scroll with the proceeds. If they sold a mantle or a case, they may buy chumashim with the proceeds. If they sold chumashim, they may buy a Torah scroll with the proceeds. If they sold a Torah scroll, the proceeds may only be used to purchase another Torah scroll, for there is no level of holiness above that of a Torah scroll.
The same [laws apply] to [any money] which remains.
יד
מותר לעשות בית הכנסת בית המדרש אבל בית המדרש אסור לעשותו בית הכנסת שקדושת בית המדרש יתירה על קדושת בית הכנסת ומעלין בקדש ולא מורידין וכן בני העיר שמכרו בית הכנסת יש להן ליקח בדמיו תיבה מכרו תיבה יש להן ליקח בדמיה מטפחות או תיק לספר תורה מכרו מטפחות או תיק לוקחים בדמיו חומשים מכרו חומשין לוקחין בדמיו ספר תורה אבל אם מכרו ספר תורה אין לוקחין בדמיו אלא ספר תורה אחר שאין שם קדושה למעלה מקדושת ספר תורה וכן במותריה:
15
Similar [principles apply] if a congregation collected money to build a house of study or a synagogue or to purchase an ark, a mantle or a case [for a Torah scroll], or a Torah scroll, and desired to change [the purpose for which] all the [funds] had been [originally] collected.
It is forbidden to change [the purpose for which the funds will be used] except from a matter of lesser sanctity to one of greater sanctity. However, if [the congregation] accomplished the purpose for which they had [originally] collected [the funds], they may use the remainder for whatever they desire.
All the components of a synagogue are considered like the synagogue itself. The curtain hanging before the ark is considered like the mantle of a Torah scroll. If a condition was made concerning them, the terms of the condition are binding.
טו
וכן אם גבו העם מעות לבנות בית המדרש או לבית הכנסת או לקנות תיבה או מטפחות ותיק או ספר תורה ורצו לשנות כל מה שגבו אין משנין אותן אלא מקדושה קלה לקדושה חמורה ממנה אבל אם עשו מה שגבו לעשות והותירו משנין המותר לכל מה שירצו וכל כלי בית הכנסת כבית הכנסת פרוכת שעל הארון שמניחים בו הספרים כמטפחות הספרים ואם התנו עליהם הרי הן כפי התנאי:
16
When do the above statements permitting the sale of a synagogue apply? In regard to a synagogue in a village. Since it was constructed for the sake of the inhabitants of that village alone, so that they can pray inside it, they are permitted to sell it if they all desire to do so.
In contrast, a synagogue in a metropolis, since it was constructed for the sake of all the people in the world, [i.e.,] so that anyone who comes to that country can come and pray in it, it is considered as [the property] of [the entire] Jewish people and it can never be sold.
טז
במה דברים אמורים שמותר למכור בית הכנסת בבית הכנסת של כפרים שלא עשו אותו אלא על דעת בני הכפר לבדם שיהיה להם להתפלל בו שאם רצו כולם למוכרו מותרין אבל בית הכנסת של כרכין הואיל ועל דעת כל אנשי העולם נעשה שיבוא ויתפלל בו כל הבא אל המדינה נעשה של כל ישראל ואין מוכרין אותו לעולם:
17
The inhabitants of a village who desire to sell their synagogue in order to build another synagogue with the money, or to buy an ark or Torah scroll with the money, must establish as a condition [of the sale] that the purchaser not use the building for a bathhouse, a leatherworks, a mikveh, or a laundry.
If, at the time of the sale, the seven officials of the community made a condition in the presence of the entire community that the purchaser be allowed to use the building for the above purposes, he may.
יז
בני הכפר שרצו למכור בית הכנסת שלהן או לבנות בדמיו בית הכנסת אחר או לקנות בדמיו תיבה או ספר תורה צריכין להתנות על הלוקח שלא לעשות אותו לא מרחץ ולא בורסקי והוא המקום שמעבדין בו את העורות ולא בית הטבילה ולא בית המים ואם התנו שבעה טובי העיר במעמד אנשי העיר בשעת מכירה שיהא הלוקח מותר לעשות בו כל אלו מותר:
18
Similarly, if the seven officials of the community made a condition in the presence of the entire community that [after the community accomplished the purpose for which they sold the synagogue], the remainder of the funds could be used for mundane purposes, they may be used for such purposes. Thus, after the money has been used for building another synagogue, for purchasing an ark, a mantle or case [for a Torah scroll], chumashim, or a Torah scroll, the remainder may be used for mundane purposes in accordance with their condition, and may be used for whatever they please.
יח
וכן אם התנו שבעה טובי העיר במעמד אנשי העיר על מותר הדמים שיהיו חולין הרי הן חולין וכשלוקחין הדמים ובונין מהן בית הכנסת אחר או שיקנו מהם תיבה או מטפחות ותיק או חומשין או ספר תורה השאר יהא חולין כמו שהתנו ויעשו בהן מה שירצו:
19
Similarly, if all the inhabitants of a city - or a majority of them - accept [the authority of] a single individual, whatever actions he takes [in regard to a synagogue] are binding. He may sell [the synagogue] or give [it as a gift] alone, as he sees fit, and establish whatever conditions he desires.
יט
וכן אם קבלו עליהן כל אנשי העיר או רובם אדם אחד כל מה שעשה עשוי והוא מוכר ונותן לבדו כפי מה שיראה ויתנה כפי מה שיראה:
20
Just as it is permitted to sell a synagogue, it is permitted to give it away as a present. If the community had not received any benefit from giving it as a gift, it would not have given it. However, it cannot be rented or given as security.
Similarly, when a synagogue is being torn down so that it can be rebuilt, it is permitted to sell the bricks, timber, and soil, exchange them, or give them as gifts. However, it is forbidden to lend them, since their sanctity only departs in return for money or benefit which is equivalent to money.
כ
כשם שמותר להם למכור בית הכנסת כך נותנין אותו במתנה שאילו לא היה להם לציבור הנייה במתנה זו לא נתנוהו אבל לא משכירין אותו ולא ממשכנין אותו וכן כשסותרין בתי כנסיות לבנותן מותרין למכור ולהחליף ולתת במתנה הלבנים והעצים והעפר שלהן אבל להלוותן אסור שאין הקדושה עולה מהן אלא בדמים או בהנייה שהיא כדמים:
21
Although the people pray in a city's main street on fast days and ma'amadot, because too many people gather to fit within a synagogue, [the street] does not possess any quality of sanctity, because [praying there is only a temporary measure] and it is not established as a place of prayer.
Similarly, buildings and courtyards where people gather to pray do not possess any measure of sanctity, because they were not designated for prayer alone. Rather, [people] pray within them as a temporary measure, as a person prays within his home.
כא
רחובה של עיר אע"פ שהעם מתפללין בו בתעניות ובמעמדות מפני שהקיבוץ רב ואין בתי כנסיות מכילין אותן אין בו קדושה מפני שהוא עראי ולא נקבע לתפלה וכן בתים וחצרות שהעם מתקבצין בהם לתפלה אין בהם קדושה מפני שלא קבעו אותם לתפלה בלבד אלא עראי מתפללים בהן כאדם שמתפלל בתוך ביתו:
Tefilah and Birkat Kohanim - Chapter Twelve
1
Moses, our teacher, ordained that the Jews should read the Torah publicly on the Sabbath and on Monday and Thursday mornings, so the [people] would never have three days pass without hearing the Torah.
Ezra ordained that [the Torah] should be read during the Minchahservice on the Sabbath, because of the shopkeepers. He also ordained that on Mondays and Thursdays, three people should read [from the Torah], and that they should read no fewer than ten verses.
א
משה רבינו תיקן להם לישראל שיהו קורין בתורה ברבים בשבת ובשני ובחמישי בשחרית כדי שלא ישהו שלשה ימים בלא שמיעת תורה ועזרא תיקן שיהו קורין כן במנחה בכל שבת משום יושבי קרנות וגם הוא תיקן שיהו קורין בשני ובחמישי שלשה בני אדם ולא יקראו פחות מעשרה פסוקים:
2
These are the days when the Torah is read publicly: Sabbaths, festivals, Rashei Chadashim, fast days, Chanukah, Purim, and Mondays and Thursdays each week.
The haftarah is read only on Sabbaths, festivals, and Tish'ah B'Av.
ב
ואלו הן הימים שקורין בהם בתורה בציבור בשבתות ובמועדים ובראשי חדשים ובתעניות ובחנוכה ובפורים ובשני וחמישי שבכל שבוע ושבוע ואין מפטירין בנביאים אלא בשבתות וימים טובים ותשעה באב בלבד:
3
The Torah is never read in public in the presence of fewer than ten adult free men. No fewer than ten verses are read. Vayedaber is counted as one of them. No fewer than three men should read.
[When] beginning a passage from the Torah, [one should read] at least three verses, and one should not conclude less than three verses from the conclusion of a passage. Each reader should not read fewer than three verses.
ג
אין קורין בתורה בציבור בפחות מעשרה אנשים גדולים בני חורין ואין קורין פחות מעשרה פסוקים וידבר עולה מן המנין ולא יהיו הקורין פחות משלשה אנשים ואין מתחילין בפרשה פחות משלשה פסוקים ואין משיירין בפרשה פחות משלשה פסוקים ולא יקרא הקורא פחות משלשה פסוקים:
4
[When] three people read ten verses: Two read three [verses each] and one, four [verses]. It is praiseworthy regardless of whether the one who read four [verses] is first, last, or in the middle.
ד
שלשה שקראו עשרה פסוקים שנים קוראין שלשה שלשה ואחד ארבעה ובין שהיה הקורא ארבעה ראשון או אחרון או אמצעי הרי זה משובח:
5
Each one of the readers opens the Torah scroll and looks at the place from which he is to read. Afterwards, he declares, Barchu et Ado-nai hamevorach, and all the people answer: Baruch Ado-nai hamevorach le'olam va'ed. He then recites the blessing:
Blessed are You, God, our Lord, King of the universe, who has chosen us from among all the nations and given us His Torah. Blessed are You, God, the Giver of the Torah.
All the people respond: "Amen." Afterwards, he reads until he completes the reading, rolls the scroll [closed] and recites the blessing:
Blessed are You, God, our Lord, King of the universe, who has given us His Torah, the Torah of truth, and implanted eternal life in our midst. Blessed are You, God, the Giver of the Torah.
ה
כל אחד ואחד מן הקורין פותח ספר תורה ומביט למקום שהוא קורא בו ואח"כ אומר ברכו את יי' המבורך וכל העם עונין ברוך ה' המבורך לעולם ועד וחוזר ומברך ברוך אתה יי' אלהינו מלך העולם אשר בחר בנו מכל העמים ונתן לנו את תורתו ברוך אתה יי' נותן התורה וכל העם עונין אמן ואחר כך קורא עד שישלים לקרות וגולל הספר ומברך ברוך אתה יי' אלהינו מלך העולם אשר נתן לנו תורתו תורת אמת וחיי עולם נטע בתוכנו ברוך אתה יי' נותן התורה:
6
The person reading the Torah is not allowed to begin reading until the congregation ceases responding "Amen." If one erred while reading, even regarding the careful pronunciation of one letter, [the reader] is forced to repeat [the reading] until he reads it correctly.
Two people should not read at the same time. Rather, one should read alone. If one was reading and lost the ability to speak, another should replace him. He should begin from the place where the one who lost the ability to speak began, and recite the blessing after concluding.
ו
אין הקורא בתורה רשאי לקרות בתורה עד שיכלה אמן מפי הציבור קרא וטעה אפילו בדקדוק אות אחת מחזירין אותו עד שיקראנה בדקדוק ולא יקראו שנים בתורה אלא האחד לבדו קרא ונשתתק יעמוד אחר תחתיו ויתחיל ממקום שהתחיל הראשון שנשתתק ומברך בסוף:
7
The reader is not permitted to [begin] reading until the person of greatest stature within the community tells him to [begin] reading. Even the chazan or the gabbai should not begin reading on their own initiative until the community [as a whole] or the person of greatest stature begins to read.
[When the chazan reads from the Torah,] another person should stand with him while he reads, just as the chazan stands together with the other readers.
ז
אין הקורא רשאי לקרות עד שיאמר לו גדול שבציבור לקרות ואפילו חזן הכנסת או ראש הכנסת אינו קורא מעצמו עד שיאמרו לו הציבור או גדול שבהם לקרות וצריך אחד לעמוד עמו בשעת קריאה כדרך חזן העומד עם הקוראין:
8
The reader may skip from place to place in one subject - for example, from Acharei mot... to Ach be'asor, in the portion Emor el Hacohanim - provided he does not read by heart. It is forbidden [for a reader] to say even one word [without looking at the text]. [When] skipping [in this fashion, the reader] should not wait longer than it takes for the translator to translate one verse.
ח
הקורא יש לו לדלג ממקום למקום בענין אחד כגון אחרי מות ואך בעשור שבפרשת אמור אל הכהנים והוא שלא יקרא על פה שאסור לקרות שלא מן הכתב אפילו תיבה אחת ולא ישהה בדילוג אלא כדי שישלים התורגמן תרגום הפסוק:
9
Once the reader begins reading the Torah, it is forbidden [for the congregants] to talk, even regarding matters of Torah law. Rather, everyone should listen, remain silent, and pay attention to what is being read, as [Nechemiah 8:3] states: "The ears of all the people were [attentive] to the Torah scroll."
It is forbidden to leave the synagogue while the reader is reading from the Torah. However, one is permitted to leave between aliyot. A person who is constantly involved in Torah study, and Torah is his occupation, is permitted to involve himself in Torah study while the Torah is being read.
ט
כיון שהתחיל הקורא לקרות בתורה אסור לספר אפילו בדבר הלכה אלא הכל שומעין ושותקין ומשימין לבם למה שהוא קורא שנאמר ואזני כל העם אל ספר התורה ואסור לצאת מן הכנסת בשעה שהקורא קורא ומותר לצאת בין איש לאיש ומי שהוא עוסק בתורה תמיד ותורתו אומנותו מותר לו לעסוק בתלמוד תורה בשעה שהקורא קורא בתורה:
10
From the time of Ezra, it was customary that a translator would translate to the people the [passages] read by the reader from the Torah, so that they would understand the subject matter.
The reader should read one verse alone and remain silent while the translator translates it. Afterwards, he should read a second verse. The reader is not permitted to read to the translator more than one verse [at a time].
י
מימות עזרא נהגו שיהא שם תורגמן מתרגם לעם מה שהקורא קורא בתורה כדי שיבינו ענין הדברים והקורא קורא פסוק אחד בלבד ושותק עד שיתרגם אותו התורגמן וחוזר וקורא פסוק שני ואין הקורא רשאי לקרות למתורגמן יותר מפסוק אחד:
11
The reader is not permitted to raise his voice above that of the translator, nor should the translator raise his voice above that of the reader. The translator is not permitted to [begin] translating until the reader completes reading the verse, nor may the reader [begin] reading another verse until the translator has completed the translation.
The translator should not lean on a beam or on a pillar. Rather, he should stand with awe and fear. He should not translate from a written text, but rather should recite the translation by heart.
The reader is not permitted to assist the translator, lest people say: "The translation is written in the Torah scroll." A person of lesser stature may serve as a translator for a person of greater stature. However, it is not befitting the honor of a person of greater stature to serve as a translator for a person of lesser stature. Two people should not serve as translators simultaneously; rather, one person should read and one should translate.
יא
אין הקורא רשאי להגביה קולו יותר מן המתרגם והמתרגם לא יגביה קולו יותר מן הקורא ואין המתרגם רשאי לתרגם עד שיכלה הפסוק מפי הקורא ואין הקורא רשאי לקרות פסוק אחר עד שיכלה התרגום מפי התורגמן ואין התורגמן נשען לא לעמוד ולא לקורה אלא עומד באימה וביראה ולא יתרגם מתוך הכתב אלא על פה ואין הקורא רשאי לסייע לתורגמן שלא יאמרו תרגום כתוב בתורה והקטן מתרגם ע"י גדול ואין כבוד לגדול שיתרגם על ידי קטן ולא יהיו המתרגמין שנים כאחד אלא אחד קורא ואחד מתרגם:
12
Not all passages from the Torah are translated in public. All [of the following passages] should be read, but not translated: the incident involving Reuven, the priestly benediction, [the passage describing the sin] of the golden calf from "And Moses told Aharon" (Exodus 32:21) until "And Moses saw the people" (Exodus 32:25) and one other verse, "And God set a plague upon the people" (Exodus 32:35).
In the [description of] the incident concerning Amnon (II Samuel, Chapter 13), the verse which states, "Amnon, the son of David" (13:1) should be neither read nor translated.
יב
ולא כל המקראות מתרגמינן בצבור מעשה ראובן וברכת כהנים ומעשה העגל מן ויאמר משה אל אהרן עד וירא משה את העם וגו' ועוד פסוק אחד ויגף ה' את העם כולם נקראין ולא מתרגמין ובמעשה אמנון במקום שנאמר אמנון בן דוד נקרא ולא מתרגם:
13
The person who reads the haftarah must read from the Torah first. Even three verses [are sufficient]. He should read again the passage that had been read previously.
He should not [begin] reading the haftarah until the Torah scroll has been rolled closed. He should not read fewer than twenty-one verses [as the haftarah]. However, if a concept is completed in fewer [verses] than that, he need not add more. If he read only ten verses, but the haftarah is translated, it is sufficient even if the concept is not completed.
[When reading] from the prophets, one reads and even two may translate. One may skip from one concept to another. However, one should not skip from one prophet to another, except among the twelve prophets. Furthermore, [even within a book from a single prophet,] one should not skip from the conclusion of the book until its beginning. Whenever one skips, one should not wait longer than it takes the translator to complete his translation.
יג
המפטיר בנביא צריך לקרות בתורה תחלה אפילו שלשה פסוקים חוזר וקורא מה שקרא לפניו ולא יפטיר בנביא עד שיגלול ספר תורה ולא יפחות מעשרים ואחד פסוקים ואם שלם הענין בפחות מאלו אינו צריך להוסיף ואם קרא עשרה פסוקים ותרגמן המתרגם דיו ואפילו לא שלם הענין ובנביא אחד קורא ואפילו שנים מתרגמין ומדלג מענין לענין אחר ואינו מדלג מנביא לנביא אלא בנביאים של שנים עשר בלבד ובלבד שלא ידלג מסוף הספר לתחלתו וכל המדלג לא ישהה בדילוג אלא כדי שישלים המתרגם תרגומו:
14
A person reading from the prophets may read three verses to the translator at one time, and the translator translates them one after another. If the three verses are three separate passages, [the reader] should read them to the translator only one at a time.
יד
הקורא בנביא יש לו לקרות לתורגמן שלשה פסוקים והמתרגם מתרגם שלשתן זה אחר זה ואם היו שלשה הפסוקים שלש פרשיות לא יקרא לתורגמן אלא אחד אחד בלבד:
15
The person who reads the haftarah recites one blessing before [beginning his reading]: Blessed are You, God, our Lord, King of the universe, who chose prophets....
After [completing the reading], he recites four blessings. He concludes the first blessing: "the God who is faithful in all of His words." He concludes the second blessing: "who builds Jerusalem." He concludes the third blessing: "the Shield of David." He concludes the fourth blessing with the mention of the sacred aspect of the day, as he does in the Shemoneh Esreh. Similarly, if Rosh Chodesh falls on the Sabbath, the one who reads the haftarah mentions Rosh Chodesh in this blessing, as he does in the Shemoneh Esreh.
טו
המפטיר בנביא מברך לפניו ברכה אחת ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם אשר בחר בנביאים וכו' ומברך לאחריו ארבע ברכות ברכה ראשונה חותם בה האל הנאמן בכל דבריו שנייה חותם בה בונה ירושלים שלישית חותם בה מגן דוד רביעית חותם בה ענין קדושת היום כמו שחותם בתפלה וכן אם חל ראש חדש להיות בשבת המפטיר בנביא מזכיר ראש חדש בברכה זו כמו שמזכיר בתפלה:
16
How many readers [are called to the Torah]? On Sabbath morning, seven; on Yom Kippur, six; on festivals, five. This number may not be reduced. However, it may be increased.
On Rashei Chadashim and on Chol Hamo'ed, four people [are called to read [from the Torah]. On the Sabbath and Yom Kippur during the Minchah service, on Mondays and Thursdays throughout the entire year, on Chanukah and Purim in the morning service, and on fast days in the morning and Minchah services three people [are called to] read [from the Torah]. This number may not be reduced, nor may it may be increased.
טז
כמה הן הקוראין בשבת בשחרית קוראין שבעה וביום הכפורים ששה ובימים טובים חמשה אין פוחתין מהן אבל מוסיפין עליהם בראשי חדשים ובחולו של מועד קורין ארבעה בשבת וביוה"כ במנחה ובשני ובחמישי של כל השנה ובחנוכה ובפורים בשחרית ובימי התענית בשחרית ובמנחה קורין שלשה אין פוחתין ממנין זה ואין מוסיפין עליהן:
17
A woman should not read the Torah publicly, as a token of respect for the community. A minor who knows how to read and is aware of the One who is being blessed may be counted as one of the required number [of people called to the Torah].
Similarly, the one who recites the haftarah is counted as one of the required number [of people called to the Torah], because he also reads from the Torah. [However,] if the leader of the congregation interrupted [by reciting] Kaddish between the conclusion of the Torah reading and the reading of the person who recites the haftarah, [the latter] is not included as one of the required number [of people called to the Torah].
If there is only one person in the community who knows how to read [from the Torah], he should be called to the Torah, read, descend [from the platform], return and read again a second and a third time until he completes the number of aliyot designated for that day.
יז
אשה לא תקרא בציבור מפני כבוד הציבור קטן היודע לקרות ויודע למי מברכין עולה ממנין הקוראים וכן מפטיר עולה מהמנין שהרי הוא קורא בתורה ואם הפסיק שליח ציבור בקדיש בין משלים ובין המפטיר אינו עולה מן המנין ציבור שלא היה בהם יודע לקרות אלא אחד עולה וקורא ויורד וחוזר וקורא שנייה ושלישית עד שיגמור מנין הקוראים של אותו היום:
18
In all of these [Torah] readings, a priest reads first; after him, a Levite; and after him, an Israelite. It is common custom at present that even a priest who is a common person is given precedence and allowed to read before a wise man of great stature in Israel.
Whoever is greater than his colleague in wisdom is given precedence regarding the reading [of the Torah]. The last person who rolls the Torah scroll closed receives a reward equivalent to that of all the others. Therefore, even the person of the greatest stature in the community can receive the concluding aliyah.
יח
בכל קריאה וקריאה מאלו כהן קורא ראשון ואחריו לוי ואחריו ישראל ומנהג פשוט הוא היום שאפילו כהן עם הארץ קודם לקרות לפני חכם גדול ישראל וכל מי שהוא גדול מחברו בחכמה קודם לקרות והאחרון שגולל ספר תורה נוטל שכר כנגד הכל לפיכך עולה ומשלים אפילו גדול שבציבור:
19
When there are no priests present, an Israelite is called to the Torah and a Levite should not be called after him at all.
When there are no Levites present, the priest who received the first aliyah returns and reads [from the Torah] a second time in place of the Levite. Another priest should not read [from the Torah] after him, lest others say that there is a blemish in the first's lineage, and, therefore, another priest was given the aliyah.
Similarly, one Levite should not read [from the Torah] after another Levite, lest others say that there is a blemish in the lineage of one of them.
יט
אין שם כהן עולה ישראל ולא יעלה אחריו לוי כלל אין שם לוי כהן שקרא ראשון חוזר וקורא הוא עצמו פעם שנייה במקום לוי אבל לא יקרא אחריו כהן אחר שמא יאמרו הראשון פסול ולפיכך עולה כהן אחר וכן לא יקרא לוי אחר לוי שמא יאמרו אחד משניהם פסול:
20
What is the order [of the service] when the Torah is read after prayer? On a day when there is a Musaf service, after the leader of the congregation completes the morning service, he recites Kaddish and takes out the Torah scroll. He calls the members of the community, one by one, and they ascend and read from the Torah. When they have completed the reading, he returns the Torah scroll to its place, recites Kaddish, and then the [congregation] recites the Musaf service.
On days when the haftarah is read and there is a Musaf service, it is customary to recite Kaddish before the person who reads the haftarah ascends [for his aliyah]. There are places where it is customary to recite Kaddish after the person who reads the haftarah [completes his Torah reading].
כ
כיצד סדר הקריאה בתורה אחר התפלה כל יום שיש בו תפלת מוסף אחר שיגמור שליח צבור תפלת שחרית אומר קדיש ומוציא ספר תורה וקורא לאחד אחד מן הציבור ועולין וקורין בתורה וכשגומרין מחזיר ספר תורה למקומה ואומר קדיש ומתפללין תפלת מוסף וימים שיש בהן מפטיר ומוסף נהגו לומר קדיש קודם שיעלה המפטיר ויש מקומות שנהגו לומר קדיש אחר המפטיר:
21
During the Minchah service on the Sabbath and on Yom Kippur, after the leader of the congregation completes Tehillah l'David and the order of Kedushah, he recites the Kaddish, and takes out a Torah scroll. [Those called to the Torah] ascend and read and then, [the Torah scroll] is returned [to its place. The leader of the congregation] recites Kaddish, and the [congregation] recites the Minchah service.
Similarly, on a fast day, the Torah is read [before] the Minchahservice. Afterwards, Kaddish is recited, and the Minchah service is recited. On festivals, it is not customary to read [the Torah] in the Minchah service.
כא
ובמנחה של שבת ושל יום הכפורים אחר שיגמור שליח ציבור תהלה לדוד וסדר היום אומר קדיש ומוציא ספר תורה ועולין וקורין בו ומחזירו ואומר קדיש ומתפללין מנחה וכן בתענית קוראין במנחה ואח"כ אומר קדיש ומתפללין תפלת מנחה אבל ביום טוב לא נהגו לקרות במנחה:
22
[When the Torah is read on] a day when Musaf is not recited, after the morning Shemoneh Esreh is completed, [the leader of the congregation] recites the Kaddish and takes out a Torah scroll. [After the portion is] read from it, [the Torah scroll] is returned [to its place. The leader of the congregation] recites Tehillah l'David and the order of Kedushah, as is the practice every day. [Afterwards,] he recites the Kaddish and the people depart.
כב
ויום שאין בו מוסף כשגומר תפלת שחרית אומר קדיש ומוציא ספר תורה וקוראין בו ומחזירו ואומר קדיש ואחר כך אומר תהלה לדוד וסדר היום כדרך שאומרים בכל יום ואומר קדיש וכל העם נפטרין:
23
It is not proper to read from chumashim in synagogues, as a token of respect for the community.
A Torah scroll should not be rolled [from one portion to another portion] in the presence of the community, because of the difficulty it would cause the people, forcing them to remain standing while the Torah scroll is being rolled. Therefore, if it is necessary to read two separate concepts, two Torah scrolls are taken out. [However,] one person should not read one concept from two Torah scrolls, lest people say that the first scroll was invalid and, therefore, they read from the second.
כג
אין קוראין בחומשין בבתי כנסיות משום כבוד ציבור ואין גוללין ספר תורה בציבור מפני טורח הציבור שלא יטריח עליהם להיותן עומדין עד שיגלול ספר תורה לפיכך אם יצטרכו לקרות שני ענינים מוציאין שני ספרי תורה ולא יקרא איש אחד ענין אחד בשתי תורות שמא יאמרו ספר ראשון פגום היה ולפיכך קורא בשני:
24
When a person rolls a Torah scroll [closed], he should roll it from the outside. When he ties it, he should tie it from the inside. He should leave the stitching [in the center], so that it will not rip.
In a place where a Torah scroll is taken [from the synagogue] to another room where it is kept, the congregation is not allowed to leave until the Torah scroll is taken. They should accompany it, following it to the place where it is kept.
כד
כל הגולל ספר תורה גוללו מבחוץ וכשהוא מהדקו מהדקו מבפנים וצריך להעמידו על התפר כדי שלא יקרע מקום שמוציאין ספר תורה אחר שקוראין בו ומוליכין אותו לבית אחר להצניעו אין הצבור רשאין לצאת עד שיצא ספר תורה וילוו אותו והם אחריו עד המקום שמצניעין אותו בו:
Tefilah and Birkat Kohanim - Chapter Thirteen
1
The common custom throughout all Israel is to complete the [reading of] the Torah in one year. [The cycle] is begun on the Sabbath after the Sukkot festival, reading the sidrah, Bereshit. On the following Sabbath, [the sidrah,] Eleh toldot [is read]; on the third, [the sidrah,] Vayomer Ado-nai el Avram. We continue reading according to this order until the Torah is completed, during the Sukkot festival.
There are those who finish the Torah reading in a three-year cycle. However, this is not a widely accepted custom.
א
המנהג הפשוט בכל ישראל שמשלימין את התורה בשנה אחת מתחילין בשבת שאחר חג הסוכות וקורין בסדר בראשית בשניה אלה תולדות בשלישית ויאמר יי' אל אברם וקוראין והולכין על הסדר הזה עד שגומרין את התורה בחג הסוכות ויש מי שמשלים את התורה בשלש שנים ואינו מנהג פשוט:
2
Ezra instituted the practice of having the Jews read the "curses" found in the Book of Leviticus before Shavuot, and those found in the Book of Deuteronomy before Rosh HaShanah.
It is common custom to read [the sidrah,] Bemidbar Sinai before Shavuot, [the sidrah,] Va'etchanan after Tish'ah B'Av, [the sidrah,] Attem nitzavim before Rosh HaShanah, and [the sidrah,] Tzav et Aharon before Pesach in an ordinary year.
Therefore, there are Sabbaths on which two sedarim are read: for example, [the sidrah,] Ishah ki tazria and [the sidrah,] Vezot tih'yeh torat hametzora [are often combined. Similarly, the sidrah,] Im bechukotai [is often combined] with [the sidrah,] Behar Sinai, so that [the reading of the Torah] will be completed in a year, and the sedarim will be read at the appropriate times.
ב
עזרא תיקן להם לישראל שיהו קורין קללות שבספר ויקרא קודם עצרת ושבמשנה תורה קודם ראש השנה והמנהג הפשוט שיהו קוראין במדבר סיני קודם עצרת ואתחנן אחר תשעה באב אתם נצבים קודם ראש השנה צו את אהרן קודם הפסח בשנה פשוטה לפיכך יש שבתות שקורין שחרית שני סדרין כגון אשה כי תזריע וזאת תהיה תורת המצורע אם בחקותי עם בהר סיני וכיוצא בהן כדי שישלימו בשנה ויקראו אותן הסדרים בעונתן:
3
At the point [in the Torah] where the Sabbath morning [reading] was completed, the reading [is begun] on the Sabbath afternoon, on Monday, on Thursday, and on the following Sabbath.
What is implied? On the first Sabbath, we read [the sidrah,] Bereshit in the morning. In the afternoon, ten or more verses from [the sidrah,] Eleh toldot Noach are read. The same practice [is followed] on Monday and Thursday. On the coming Sabbath, we begin from Eleh toldot Noach, and read until the conclusion of the sidrah. This pattern is followed throughout the year.
On each Sabbath, a haftarah is recited that reflects the Torah reading.
ג
מקום שמפסיקין בשבת בשחרית שם קוראין במנחה ובשני ובחמישי ולשבת הבאה כיצד שבת ראשונה קורין בשחרית בסדר בראשית במנחה קורין אלה תולדות נח עשרה פסוקים או יותר וכן בשני ובחמישי וכן לשבת הבאה בשחרית מתחילין מאלה תולדות נח וקורא עד סוף הסדר ועל דרך זו קורין כל השנה ומפטירין בכל שבת ושבת בנביא מעין שקרא בתורה:
4
On Rosh Chodesh, the first reader reads three verses from the passage (Numbers 28:1-15) Tzav. The second reader reads the third verse which was read by the first reader, and the following two verses, so that three verses will remain in the passage. The third reader reads the three verses that were left [unread] by the second reader, and the passage "And on the Sabbath day...." The fourth reader reads [the passage] "And on your new months...."
If Rosh Chodesh falls on the Sabbath, two Torah scrolls are taken out in the morning. The sidrah of that particular Sabbath is read from one, and the person who concludes the reading reads [the passage] "And on your new months...."
The person who reads the haftarah reads the passage concerning Rosh Chodesh, and then reads [the passage (Isaiah 66:1-24) that concludes:] "And it will be from month to month..." as the haftarah.
If Rosh Chodesh Av falls on the Sabbath [the passage, Isaiah 1:14-31, beginning:] "My soul hates your new moons and your festivals" is read as the haftarah.
If Rosh Chodesh falls on Sunday, on the preceding Sabbath [the passage (I Samuel 20:18-42), beginning:] "And Jonathan told him: 'Tomorrow is the new month...'” is read as the haftarah.
ד
ובראשי חדשים הראשון קורא שלשה פסוקים מפרשת צו והשני חוזר וקורא פסוק ג' שקרא הראשון ושני פסוקים שאחריו כדי שישייר בפרשה שלשה פסוקים והשלישי קורא שלשה פסוקים ששייר השני עם וביום השבת והרביעי קורא ובראשי חדשיכם ואם חל ראש חדש להיות בשבת מוציאין שני ספרים בשחרית באחד קורין בו סדר אותה שבת ובשני קורא בו המשלים ובראשי חדשיכם והמפטיר קורא ענין ראש חדש ומפטירין והיה מדי חדש בחדשו וראש חדש אב שחל להיות בשבת מפטירין חדשיכם ומועדיכם שנאה נפשי ור"ח שחל להיות באחד בשבת מפטירין בשבת שלפניו ויאמר לו יהונתן מחר חדש:
5
Whoever is called to read from the Torah should begin [his reading] with a positive matter and conclude with a positive matter.
However, in Parashat Ha'azinu, the first [person called to the Torah] reads until Z'chor y'mot olam (Deuteronomy 32:7). The second begins from Z'chor y'mot olam [and continues] until Yarkivehu(ibid.:13). The third [reads] from Yarkivehu until Vayar Ado-nai vayin'atz (ibid.:19). The fourth [reads] from Vayar Ado-nai vayin'atzuntil Lu chachmu (ibid.:29). The fifth [reads] from Lu chachmu until Ki essa el shamayim yadi (ibid.:40). The sixth [reads] from Ki essa el shamayim yadi until the conclusion of the song (ibid.:43).
Why is the Torah reading ceased at these points? Because these are [verses of] rebuke, [and the intent is that] that they motivate the people to repent.
ה
כל העולה לקרות בתורה פותח בדבר טוב ומסיים בדבר טוב אבל פרשת האזינו קורא הראשון עד זכור ימות עולם והשני מתחיל מזכור ימות עולם עד ירכיבהו והשלישי מירכיבהו עד וירא ה' וינאץ והרביעי מן וירא ה' וינאץ עד לו חכמו והחמישי מן לו חכמו עד כי אשא אל שמים ידי והששי מכי אשא אל שמים ידי עד סוף השירה ולמה פוסקין בה בענינות אלו מפני שהן תוכחה כדי שיחזרו העם בתשובה:
6
The eight verses at the conclusion of the Torah may be read in a synagogue when fewer than ten people are present. They are indeed all Torah and were related by Moses from the Almighty. However, since, on the surface, they appear to have been recited after Moses' death, the [rules governing them] are different. Therefore, it is permissible for an individual to read them.
ו
שמונה פסוקים שבסוף התורה מותר לקרות אותם בבית הכנסת בפחות מעשרה אף על פי שהכל תורה היא ומשה מפי הגבורה אמרם הואיל ומשמען שהם אחר מיתת משה הרי נשתנו ולפיכך מותר ליחיד לקרות אותן:
7
The "curses" in Leviticus should not be interrupted. Rather, a single person should read them [in their entirety]. He should begin with the verse preceding them and conclude with the verse following them.
The "curses" in Deuteronomy may be interrupted if one desires. However, the people have already adopted the custom of not interrupting [this reading]. Rather, a single person reads them [in their entirety].
ז
קללות שבתורת כהנים אין מפסיקין בהן אלא אחד קורא אותן מתחיל בפסוק שלפניהם ומסיים בפסוק של אחריהם וקללות שבמשנה תורה אם רצה לפסוק בהן פוסק וכבר נהגו העם שלא לפסוק בהן אלא אחד קורא אותן:
8
[The cycle of Torah readings] is interrupted for the festivals and Yom Kippur. [On these occasions,] we read [a passage that] concerns the festival and not the sidrah of [that] Sabbath.
Moses instituted [the practice that], on each festival, the Jews should read [a passage] appropriate to it. Also, it [is proper] on each festival to ask about and explain the subjects [pertinent] to that festival.
Which [passages] are read? On Pesach, [we read] the passage concerning the festivals in Leviticus (23:4-44). [However,] the people have already adopted the custom of reading Mishchu uk'chu lachem (Exodus 12:21-51) on the first day. The haftarah is [the description] of the Pesach celebrated in Gilgal (Joshua 5:2-15).
On the second day, we read Shor o kesev (Leviticus 22:26-23:44). The haftarah is [the description] of the Pesach celebrated by Josaiah (II Kings 1-9, 21-25). On the third day, we read Kadesh li kol b'chor (Exodus 13:1-16); on the fourth day, Im kessef talveh(Exodus 22:24-23:19); on the fifth day, P'sol lecha (Exodus 34:1-26); on the sixth day, Vaya'asu Bnei Yisrael et hapesach b'mo'ado(Numbers 9:1-14).
On the final festival, [we read] from Vay'hi beshalach until the conclusion of the song [sung at Red Sea] until [the verse,] Ani Ado-nai rof'echa (Exodus 13:17-15:26). The haftarah is Vayedaber David (II Samuel 22:1-51).
On the eighth day, [we read], Kol hab'chor (Deuteronomy 15:19-16:17). The haftarah is Od hayom (Isaiah 10:32-4, 11:1-16, 12:1-6).
ח
מפסיקין למועדות וליוה"כ וקוראין בענין המועד לא בסדר שבת ומשה תיקן להם לישראל שיהו קוראין בכל מועד ענינו ושואלין ודורשין בענינו של יום בכל מועד ומועד ומה הן קורין בפסח בפרשת מועדות שבתורת כהנים וכבר נהגו העם לקרות ביום ראשון משכו וקחו לכם ומפטירין בפסח גלגל וביום טוב שני שור או כשב ומפטירין בפסח יאשיהו בשלישי קדש לי כל בכור ברביעי אם כסף תלוה בחמישי פסל לך בששי ויעשו בני ישראל את הפסח במועדו ביום טוב אחרון ויהי בשלח עד סוף השירה עד כי אני ה' רופאך ומפטירין וידבר דוד ובשמיני כל הבכור ומפטירין עוד היום:
9
On Shavuot, we read [the passage, containing the reading] Shiv'ah shavuot (Deuteronomy 16:9). However, it is common custom to read [the passage,] Bachodesh hash'lishi (Exodus 19:1-20:23) on the first day of the festival. [The vision of God's] chariot (Ezekiel 1:1-28) is read as the haftarah.
On the second day, the passage describing the festivals, Kol hab'chor (Deuteronomy 15:19-16:17) is read, and [a passage from] Chabbakuk (3:1-19) is read as the haftarah.
ט
בעצרת קורין בשבעה שבועות ומנהג פשוט שקורים ביום טוב הראשון בחדש השלישי ומפטירין במרכבה ובשני קורין בפרשת מועדות כל הבכור ומפטירין בחבקוק:
10
On Rosh HaShanah, we read [the passage including the verse]: Uvachodesh hash'vi'i b'echad lachodesh (Numbers 29:1). However, it is common custom to read [the passage,] VAdo-nai pakad et Sarah (Genesis 21:1-33). [The passage,] Vay'hi ish echad min haramatayim (I Samuel 1:1-2:10) is read as the haftarah.
On the second day, [the passage,] V'HaElo-him nisah et Avraham(Genesis 22:1-24) is read, and [the passage including the verse] Haven yakir li Efrayim (Jeremiah 31:1-19) is read as the haftarah.
י
בראש השנה קורין בחדש השביעי באחד לחדש ומנהג פשוט שקורין ביום ראשון ויי' פקד את שרה ומפטירין ויהי איש אחד מן הרמתים ובשני קורין והאלהים נסה את אברהם ומפטירין הבן יקיר לי אפרים:
11
On Yom Kippur, in the morning, we read [the passage,] Acharei mot (Leviticus 16:1-34) and read [the passage,] Ki koh amar ram v'nisa (Isaiah 57:14-58:14) as the haftarah.
In the afternoon, [we read the passage] in Acharei mot that is concerned with forbidden sexual relations, in order that anyone who has violated one of these sins will remember, become embarrassed, and repent. The third person [who] reads from the Torah recites [the Book of] Yonah as the haftarah.
יא
ביום הכפורים בשחרית קורין אחרי מות ומפטירין כה אמר רם ונשא במנחה קורין בעריות שבאחרי מות כדי שיזכור ויכלם כל מי שנכשל באחת מהן ויחזור בתשובה והשלישי קורא בתורה ומפטיר ביונה:
12
On Sukkot, on the first two days, we read the passage that concerns the festivals: Shor o kesev o eyz (Leviticus 22:26-23:44). The haftarah read on the first day is [the passage,] Hiney yom ba l'Ado-nai (Zechariah 14). On the second day, [the haftarahis the passage,] Vayikahalu el hamelech Shlomo (I Kings 8:2-21).
On the final day of the festival, we read [the passage,] Kol hab'chor(Deuteronomy 15:19-16:17). For the haftarah, we read [the passage,] Vay'hi k'chalot Shlomo (I Kings 8:54-66).
On the following day, we read [the sidrah,] Vezot haberachah(Deuteronomy 33-34). For the haftarah, we read [the passage,] Vaya'amod Shlomo (I Kings 8:22-53). There are those who read [the passage,] Vay'hi acharei mot Moshe (Joshua 1) as the haftarah.
On the other days of Sukkot, we read [the passages that describe] the sacrifices [offered] on the festival.
יב
בסוכות בשני ימים טובים הראשונים קורין בפרשת המועדות שהיא שור או כשב או עז וגו' ומפטירין ביום ראשון הנה יום בא ליי' וביום שני ויקהלו אל המלך שלמה וביום טוב אחרון קורין כל הבכור ומפטירין ויהי ככלות שלמה ולמחר קורין וזאת הברכה ומפטירין ויעמוד שלמה ויש מי שמפטירין ויהי אחרי מות משה ובשאר ימות החג קורין בקרבנות החג:
13
What is implied? On each of the days of Chol Hamo'ed, we read two passages. [For example,] on the third day [of the festival], which is [the first day of] Chol Hamo'ed, the priest reads [the passage,] Uvayom hasheni. The Levite reads [the passage,] Uvayom hash'lishi. The Israelite repeats [the passage,] Uvayom hash'lishi, and the person called for the fourthaliyah repeats [both passages:] Uvayom hasheni and Uvayom hash'lishi.
Similarly, on the fourth day [of the festival], which is the second day of Chol Hamo'ed, we read the passages Uvayom hash'lishi and Uvayom harevi'i. The same pattern is followed on all the [other] days.
יג
כיצד בכל יום ויום מחולו של מועד קורא שתי פרשיות ביום השלישי שהוא חולו של מועד קורא הכהן וביום השני ולוי קורא וביום השלישי וישראל קורא ביום השלישי והרביעי חוזר וקורא ביום השני וביום השלישי וכן ביום הרביעי שהוא שני של חולו של מועד קורין וביום השלישי וביום הרביעי ועל דרך זו בכל יום ויום:
14
In the morning [service] on each and every one of the festivals, on Yom Kippur, and during the seven days of Pesach, two [Torah] scrolls are taken out. We read the passages mentioned above from the first scroll, and from the second scroll we read the description of the sacrifices [offered on] that day, in the Book of Numbers. The person who reads the description of the sacrifices recites the haftarah from the prophets.
יד
בכל יום ויום מימים טובים וכן ביוה"כ ובשבעת ימי הפסח מוציאין שני ספרים בשחרית הראשון קורא בו אלו הענינות שאמרנו והשני קורא בו קרבן אותו היום האמור בחומש הפקודים בתורה והקורא ענין הקרבן הוא מפטיר בנביא:
15
On any day when two or three [Torah] scrolls are taken out: if they are taken out one after the other, when the first scroll is returned, Kaddish is recited and the second scroll is taken out. When the second scroll is returned, Kaddish is also recited.
We have mentioned above that the common custom is to recite Kaddish after the reader concludes the reading at all times, and then to recite the haftarah from the prophets.
טו
ובכל יום שמוציאין שני ספרים או שלשה אם הוציאו זה אחר זה כשמחזיר את הראשון אומר קדיש ומוציא השני וכשמחזיר את האחרון אומר קדיש וכבר אמרנו שהמנהג הפשוט לומר קדיש אחר שקורא המשלים לעולם ואחר כך מפטירין בנביא:
16
When the Sabbath falls during Chol Hamo'ed - whether during Pesach or during Sukkot - [the passage,] R'ey Attah omer elai (Exodus 33:12-34:26) is read on that Sabbath. On Pesach, [the passage describing Ezekiel's vision of] the dry bones (Chapter 37) is read as the haftarah. When [the Sabbath] falls in the midst of Sukkot, [the passage,] B'yom bo Gog (Ezekiel 38:18-39:16) is read as the haftarah.
טז
שבת שחלה להיות בחולו של מועד בין בפסח בין בסוכות קורין באותה שבת ראה אתה אומר אלי ומפטירין בפסח העצמות היבשות ואם חלה בתוך החג ביום בא גוג:
17
On Chanukah, [the following passages are read:] On the first day, we read from the Priestly Blessing (Numbers 6:38-42) until the conclusion of the sacrifice offered on the first day (Numbers 7:17). On the second day, we read [the passage describing] the sacrifices of the Nasi who brought the offering on the second day. This practice is continued until the eighth day. On the eighth day, we read [the descriptions of] all the [remaining] sacrifices until the end of the portion.
On the Sabbath of Chanukah, the haftarah is Zechariah's [vision of the Menorah (2:14-4:7)]. If two Sabbaths are celebrated during Chanukah, on the first Sabbath, Zechariah's [vision of the Menorah] is read as the haftarah; on the second, [the description of] Solomon's [Menorah is read as the haftarah (I Kings 7:40-50)]. The one who reads the [passage designated for] Chanukah is the one who recites the haftarah from the prophets.
On Purim, [the passage,] Vayavo Amalek (Exodus 17:8-16) [is read].
יז
בחנוכה ביום ראשון קורין מברכת כהנים עד סוף קרבן המקריב ביום הראשון וביום שני קורין קרבן נשיא שהקריב בשני וכן עד יום השמיני ביום שמיני קורין עד סוף הקרבנות עד סוף הסדר ומפטירין בשבת של חנוכה בנרות זכריה ואם היו שתי שבתות בחנוכה מפטירין בשבת ראשונה בנרות זכריה ובשנייה בנרות שלמה והקורא בענין חנוכה הוא שמפטיר בנביא בפורים קורין בשחרית ויבא עמלק:
18
On Tish'ah B'Av, in the morning, [the passage,] Ki tolid banim (Deuteronomy 4:25-40) is read, and [the passage,] Asof asifem, n'um Ado-nai (Jeremiah 8:13-9:23) is read as the haftarah. During the Minchah service, we read [the passage,] Vay'chal Moshe (Exodus 32:11-14, 34:1-10), as on other fast days.
On the other days when we fast [to commemorate the bitter events] that occurred to our ancestors, we read the [above-mentioned passage,] in the morning and Minchah services [in the following manner]: The first person called to the Torah reads four verses, [beginning] Vay'chal Moshe. The second and the third read from P'sol lecha until asher ani oseh imach.
On the fasts that are declared by the community because of difficulties like famine or plague, we read blessings and curses, so that the people will repent and humble their hearts when they hear them.
יח
בתשעה באב קורין בשחרית כי תוליד בנים ומפטירין אסף אסיפם נאם יי' ובמנחה קורין ויחל משה כשאר ימי התעניות ובשאר התעניות שאנו מתענין על מה שאירע לאבותינו קורין בשחרית ומנחה הראשון קורא ויחל משה ארבע פסוקים וקורא השני והשלישי מפסל לך עד אשר אני עושה עמך ובתעניות שגוזרין אותן הצבור מפני הצרות כגון בצורת ודבר וכיוצא בהן קורין ברכות וקללות כדי שישובו העם ויכנע לבבם כשישמעו אותם:
19
It is customary on the three Sabbaths before Tish'ah B'Av to read haftarot of rebuke. On the first Sabbath, we read [the passage,] Divrei Yirmiyahu (Jeremiah 1:1-2:3) as the haftarah. On the second [Sabbath], we read [the passage,] Chazon Yishayahu (Isaiah 1:1-27). On the third [Sabbath], we read [the passage,] Eichah hay'ta l'zonah (Isaiah 1:21).
Similarly, on the Sabbath after Tish'ah B'Av we read [the passage Nachamu, nachamu, ami (Isaiah 40:1-26) as the haftarah. It is the common custom in our cities to read the comforting prophecies of Isaiah as the haftarot from Tish'ah B'Av until Rosh HaShanah.
On the Sabbath between Rosh HaShanah and Yom Kippur, we read [the passage,] Shuvah Yisrael as the haftarah.
יט
נהגו העם להיות מפטירין קודם תשעה באב בשלש שבתות בדברי תוכחות שבת ראשונה מפטירין בדברי ירמיהו שנייה חזון ישעיהו שלישית איכה היתה לזונה וכן שבת שאחר תשעה באב מפטירין נחמו נחמו עמי ומנהג פשוט בעירנו להיות מפטירין בנחמות ישעיהו מאחר תשעה באב עד ראש השנה ושבת שבין ראש השנה ויום הכפורים מפטירין שובה ישראל:
20
When Rosh Chodesh Adar falls on the Sabbath, we read Parashat Shekalim (Exodus 30:11-16), and read as the haftarah [the passage concerning] Yehoyada, the priest (II Kings 11:17-20, 12:1-17). If Rosh Chodesh Adar falls in the middle of the week - even if it falls on Friday - Parashat Shekalim is read on the previous Sabbath.
On the "second Sabbath," we read Parashat Zachor (Deuteronomy 25:17-19), and read as the haftarah, [the passage,] Pakad'ti et asher asah Amalek (I Samuel 15:1-34). What is meant by the "second Sabbath"? The Sabbath before the week in which Purim falls - even if Purim falls on Friday.
On the "third Sabbath," we read [the passage describing] "the red heifer" (Numbers 19:1-22), and read as the haftarah [the passage,] V'zarakti aleichem (Ezekiel 36:16-38). Which is the "third Sabbath"? The one preceding the fourth.
On the fourth Sabbath, we read [the passage,] Hachodesh hazeh lachem (Exodus 12:1-20), and read as the haftarah [the passage,] Barishon b'echad lachodesh (Ezekiel 45:16-25, 46:1-18). Which is the "fourth Sabbath"? The Sabbath of the week when Rosh Chodesh Nisan falls - even if it falls on Friday.
כ
ראש חדש אדר שחל להיות בשבת קורין בפרשת שקלים ומפטירין ביהוידע הכהן וכן אם חל ראש חדש אדר להיות בתוך השבת ואפילו בערב שבת מקדימין וקורין בשבת שלפניו בפרשת שקלים בשנייה קורין זכור ומפטירין פקדתי את אשר עשה עמלק אי זו היא שבת שנייה כל שחל פורים להיות בתוכה ואפי' בערב שבת בשלישית קורין פרה אדומה ומפטירין וזרקתי עליכם ואי זו היא שבת שלישית הסמוכה לרביעית ברביעית קורין החדש הזה ומפטירין בראשון באחד לחדש ואי זו היא רביעית כל שחל ראש חדש ניסן להיות בתוכה ואפילו בערב שבת:
21
Thus, there will be times when there is an interruption between the first [of these] Sabbaths and the second, or between the second and the third. At times, there will be two interruptions - between the first and the second and between the second and third. However, an interruption is never made between the third and fourth [Sabbaths].
כא
נמצאת אומר שפעמים תהיה הפסקה בין שבת ראשונה ושנייה או בין שנייה ושלישית ופעמים יהיו שתי הפסקות בין ראשונה לשנייה ובין שנייה ושלישית אבל בין שלישית לרביעית אין מפסיקין:
22
Each one of these four passages should be read from another Torah scroll, after reading the sidrah of that Sabbath from the scroll that was taken out first.
If Rosh Chodesh Adar fell on the Sabbath and the sidrah to be read that week was V'attah tetzaveh, six people read from V'attah tetzaveh until V'asita kiyor nechoshet.The seventh person reads from the second scroll and repeats the reading of Ki tissa until V'asita kiyor nechoshet.
If the sidrah to be read that week was Ki tissa itself, six people read from Ki tissa until Vayakhel. The seventh person reads from the second scroll and repeats the reading of Ki tissa until V'asita kiyor nechoshet.
כב
כל פרשה מארבע פרשיות האלו אחד קורא אותה בספר שני אחר שקורין סדר אותה שבת בספר שהוציאו ראשון חל ראש חדש אדר להיות בשבת והיה סדר אותה שבת בואתה תצוה קורין ששה מואתה תצוה עד ועשית כיור נחשת והשביעי חוזר וקורא מכי תשא עד ועשית כיור ואם היה סדר אותה שבת כי תשא עצמו קורין ששה מכי תשא עד ויקהל והשביעי חוזר וקורא בספר שני מכי תשא עד ועשית כיור נחשת:
23
[When] Rosh Chodesh Adar falls on the Sabbath, three Torah scrolls are taken out. The sidrah of the day is read from the first scroll. The passage concerning Rosh Chodesh is read from the second scroll, and Ki tissa is read from the third scroll. Similarly, [when] Rosh Chodesh Nisan falls on the Sabbath, three Torah scrolls are taken out. The sidrah of the day is read from the first scroll, the passage concerning Rosh Chodesh is read from the second scroll, and Hachodesh hazeh is read from the third scroll.
כג
ראש חדש אדר שחל להיות בשבת מוציאין שלשה ספרים הראשון קורא בו סדר היום והשני קורא בו ענין ראש חדש והשלישי קורין בו כי תשא וכן ראש חדש ניסן שחל להיות בשבת מוציאין שלשה ספרים קורין סדר היום בראשון וענין ראש חדש בשני והחדש הזה בשלישי:
24
[Similarly, when] Rosh Chodesh Tevet falls on the Sabbath, three Torah scrolls are taken out. The sidrah of the day is read from the first scroll. The passage concerning Rosh Chodesh is read from the second scroll, and the passage for Chanukah is read from the third scroll.
[When Rosh Chodesh Tevet] falls during the middle of the week, three people read from the passage concerning Rosh Chodesh, and the fourth person reads the passage for Chanukah.
כד
ראש חדש טבת שחל להיות בשבת מוציאין שלשה ספרים הראשון קורא בו סדר היום והשני קורא בו ענין ראש חדש והשלישי קורא בו ענין חנוכה חל להיות באמצע השבת שלשה קורין בענין ראש חדש והרביעי קורא בענין חנוכה:
25
Although a person hears the entire Torah [portion] each Sabbath [when it is read] communally, he is obligated to study on his own each week the sidrah of that week, reading it twice in the original and once in the Aramaic translation. [When] there is no Aramaic translation for a verse, one should read the verse three times in the original, so that one completes [the study of] one's [Torah] portions with the community.
כה
אע"פ שאדם שומע כל התורה כולה בכל שבת בצבור חייב לקרות לעצמו בכל שבוע ושבוע סדר של אותה שבת שנים מקרא ואחד תרגום ופסוק שאין בו תרגום קוראהו שלש פעמים עד שישלים פרשיותיו עם הצבור:
• Wednesday, 15 Cheshvan, 5777 · 16 November 2016
• "Today's Day"
• Shabbat, Cheshvan 15, 5704
Haftora: Ve'isha...b'na vateitsei
Torah lessons: Chumash: Vayeira, Shevi'i with Rashi.
Tehillim: 77-78.
Tanya: Now there is (p. 569) ...below the earth. (p. 571).
The soul above awaits the time it will be privileged to descend into a body. For the soul senses how much it can accomplish here below;1 it can attain the level of "delighting with G-d." So what is everyone waiting for?2
FOOTNOTES
1.In this physical world.
2.Why the procrastination in betaking ourselves to our avoda - when our souls waited impatiently just for this very chance!
• Daily Thought:
Light Meets Dark
Wherever light radiates, it does not find darkness. For light, darkness does not exist.
Wherever darkness spreads, it does not find light. For darkness, light does not exist.
In a time yet to come, the two shall meet and know one another in perfect union. At that nexus we will see the One who created all things.
In the meantime, we glimpse a premonition of that wonder. For this is the human being: A breath of the divine within a material body; light and darkness face-to-face within a single being.[Maamar Gadol Yi’hyeh 5722.]
-------
No comments:
Post a Comment