Missionary Renegade: CHABAD - TODAY IN JUDAISM: Sunday, 20 November 2016 - Today is: Sunday, 19 Cheshvan, 5777

Sunday, November 20, 2016

CHABAD - TODAY IN JUDAISM: Sunday, 20 November 2016 - Today is: Sunday, 19 Cheshvan, 5777 · 20 November 2016.

CHABAD - TODAY IN JUDAISM: Sunday, 20 November 2016 - Today is: Sunday, 19 Cheshvan, 5777 · 20 November 2016.
Daily Quote:
Pride comes before destruction, and haughtiness of spirit before a fall[Proverbs 16:18]

Today's Study:
Chitas and Rambam for today:
Chumash: Parshat Chayei Sarah, 1st Portion (Genesis 23:1-23:16) with Rashi

• Genesis Chapter 23
1And the life of Sarah was one hundred years and twenty years and seven years; [these were] the years of the life of Sarah. אוַיִּֽהְיוּ֙ חַיֵּ֣י שָׂרָ֔ה מֵאָ֥ה שָׁנָ֛ה וְעֶשְׂרִ֥ים שָׁנָ֖ה וְשֶׁ֣בַע שָׁנִ֑ים שְׁנֵ֖י חַיֵּ֥י שָׂרָֽה:
And the life of Sarah was one hundred years and twenty years and seven years: The reason that the word “years” was written after every digit is to tell you that every digit is to be expounded upon individually: when she was one hundred years old, she was like a twenty-year-old regarding sin. Just as a twenty-year-old has not sinned, because she is not liable to punishment, so too when she was one hundred years old, she was without sin. And when she was twenty, she was like a seven-year-old as regards to beauty. — from Gen. Rabbah 58:1] ויהיו חיי שרה מאה שנה ועשרים שנה ושבע שנים:לכך נכתב שנה בכל כלל וכלל, לומר לך שכל אחד נדרש לעצמו, בת מאה כבת עשרים לחטא, מה בת עשרים לא חטאה, שהרי אינה בת עונשין, אף בת מאה בלא חטא, ובת עשרים כבת שבע ליופי:
the years of the life of Sarah: All of them equally good. שני חיי שרה: כלן שוין לטובה:
2And Sarah died in Kiriath arba, which is Hebron, in the land of Canaan, and Abraham came to eulogize Sarah and to bewail her. בוַתָּ֣מָת שָׂרָ֗ה בְּקִרְיַ֥ת אַרְבַּ֛ע הִ֥וא חֶבְר֖וֹן בְּאֶ֣רֶץ כְּנָ֑עַן וַיָּבֹא֙ אַבְרָהָ֔ם לִסְפֹּ֥ד לְשָׂרָ֖ה וְלִבְכֹּתָֽהּ:
in Kiriath-arba: lit. the city of the four. So named because of the four giants who were there: Ahiman, Sheshai, Talmai, and their father (Gen. Rabbah from Num. 13:23). Another explanation: Because of the four couples that were buried there, man and wife: Adam and Eve, Abraham and Sarah, Isaac and Rebecca, Jacob and Leah (Pirkei d’Rabbi Eliezer , ch. 20). בקרית ארבע: על שם ארבע ענקים שהיו שם אחימן ששי ותלמי ואביהם. דבר אחר על שם ארבעה זוגות שנקברו שם איש ואשתו אדם וחוה, אברהם ושרה, יצחק ורבקה, יעקב ולאה:
and Abraham came: from Beer-sheba. ויבא אברהם: מבאר שבע:
to eulogize Sarah and to bewail her: The account of Sarah’s demise was juxtaposed to the binding of Isaac because as a result of the news of the “binding,” that her son was prepared for slaughter and was almost slaughtered, her soul flew out of her, and she died. — from Gen. Rabbah 58:5] לספוד לשרה ולבכתה: ונסמכה מיתת שרה לעקידת יצחק, לפי שעל ידי בשורת העקידה שנזדמן בנה לשחיטה וכמעט שלא נשחט, פרחה נשמתה ממנה ומתה:
3And Abraham arose from before his dead, and he spoke to the sons of Heth, saying, גוַיָּ֨קָם֙ אַבְרָהָ֔ם מֵעַ֖ל פְּנֵ֣י מֵת֑וֹ וַיְדַבֵּ֥ר אֶל־בְּנֵי־חֵ֖ת לֵאמֹֽר:
4"I am a stranger and an inhabitant with you. Give me burial property with you, so that I may bury my dead from before me." דגֵּֽר־וְתוֹשָׁ֥ב אָֽנֹכִ֖י עִמָּכֶ֑ם תְּנ֨וּ לִ֤י אֲחֻזַּת־קֶ֨בֶר֙ עִמָּכֶ֔ם וְאֶקְבְּרָ֥ה מֵתִ֖י מִלְּפָנָֽי:
I am a stranger and an inhabitant with you: [I am] a stranger from another land, and I have settled among you. [Consequently, I have no ancestral burial plot here (Rashbam, Sforno).] And the Midrash Aggadah (Gen. Rabbah 58:6) [states]: If you are willing [to sell me burial property], I am a stranger, but if not, I will be as an inhabitant and will take it legally, for the Holy One, blessed be He, said to me, “To your seed I will give this land” (above 12:7). גר ותושב אנכי עמכם: גר מארץ אחרת ונתישבתי עמכם. ומדרש אגדה אם תרצו הריני גר, ואם לאו אהיה תושב ואטלנה מן הדין שאמר לי הקב"ה (לעיל יב ז) לזרעך אתן את הארץ הזאת:
burial property: the possession of land for a burial place. אחזת קבר: אחוזת קרקע לבית הקברות:
5And the sons of Heth answered Abraham, saying to him, הוַיַּֽעֲנ֧וּ בְנֵי־חֵ֛ת אֶת־אַבְרָהָ֖ם לֵאמֹ֥ר לֽוֹ:
6"Listen to us, my lord; you are a prince of God in our midst; in the choicest of our graves bury your dead. None of us will withhold his grave from you to bury your dead." ושְׁמָעֵ֣נוּ | אֲדֹנִ֗י נְשִׂ֨יא אֱלֹהִ֤ים אַתָּה֙ בְּתוֹכֵ֔נוּ בְּמִבְחַ֣ר קְבָרֵ֔ינוּ קְבֹ֖ר אֶת־מֵתֶ֑ךָ אִ֣ישׁ מִמֶּ֔נּוּ אֶת־קִבְר֛וֹ לֹֽא־יִכְלֶ֥ה מִמְּךָ֖ מִקְּבֹ֥ר מֵתֶֽךָ:
none…will withhold: Heb. לא יִכְלֶה, will not withhold, as (Ps. 40:12):“You will not withhold (לא תִכְלָא) Your mercies,” and similarly (above 8:2):“and the rain was withheld (וַיִּכָּלֵא).” לא יכלה: לא ימנע, כמו (תהלים מ יב) לא תכלא רחמיך, וכמו (לעיל ח ב) ויכלא הגשם:
7And Abraham arose and prostrated himself to the people of the land, to the sons of Heth. זוַיָּ֧קָם אַבְרָהָ֛ם וַיִּשְׁתַּ֥חוּ לְעַם־הָאָ֖רֶץ לִבְנֵי־חֵֽת:
8And he spoke with them, saying, "If it is your will that I bury my dead from before me, listen to me and entreat for me to Ephron the son of Zohar. חוַיְדַבֵּ֥ר אִתָּ֖ם לֵאמֹ֑ר אִם־יֵ֣שׁ אֶת־נַפְשְׁכֶ֗ם לִקְבֹּ֤ר אֶת־מֵתִי֙ מִלְּפָנַ֔י שְׁמָע֕וּנִי וּפִגְעוּ־לִ֖י בְּעֶפְר֥וֹן בֶּן־צֹֽחַר:
your will: Heb. נַפְשְׁכֶם, equivalent to רְצוֹנְכֶם, your will. נפשכם: רצונכם:
and entreat for me: Heb. וּפִגְעוּ, an expression of entreaty, as in (Ruth 1: 16): “Do not entreat me” . ופגעו לי: לשון בקשה, כמו (רות א טז) אל תפגעי בי:
9That he may give me the Machpelah (double) Cave, which belongs to him, which is at the end of his field; for a full price let him give it to me in your midst for burial property." טוְיִתֶּן־לִ֗י אֶת־מְעָרַ֤ת הַמַּכְפֵּלָה֙ אֲשֶׁר־ל֔וֹ אֲשֶׁ֖ר בִּקְצֵ֣ה שָׂדֵ֑הוּ בְּכֶ֨סֶף מָלֵ֜א יִתְּנֶ֥נָּה לִּ֛י בְּתֽוֹכְכֶ֖ם לַֽאֲחֻזַּת־קָֽבֶר:
double: A structure with an upper story over it. Another interpretation: [It was called so] because it was doubled with couples (Er. 53a). המכפלה: בית ועליה על גביו. דבר אחר שכפולה בזוגות:
for a full price: [meaning] its full value. So did David say to Araunah,“for the full price” (I Chron. 21: 24). בכסף מלא: אשלם כל שוויה, וכן דוד אמר לארונה (דברי הימים א' כא כד) בכסף מלא:
10Now Ephron was sitting in the midst of the sons of Heth, and Ephron the Hittite answered Abraham in the hearing of the sons of Heth, of all those who had come into the gate of his city, saying, יוְעֶפְר֥וֹן ישֵׁ֖ב בְּת֣וֹךְ בְּנֵי־חֵ֑ת וַיַּ֩עַן֩ עֶפְר֨וֹן הַֽחִתִּ֤י אֶת־אַבְרָהָם֨ בְּאָזְנֵ֣י בְנֵי־חֵ֔ת לְכֹ֛ל בָּאֵ֥י שַֽׁעַר־עִיר֖וֹ לֵאמֹֽר:
Now Ephron was sitting: It ישֵׁב is spelled defectively, [without a“vav.” It can therefore be read יָשַׁב, in the past tense, meaning that he had just sat (Mizrachi, Be’er Yitzchak).] On that very day they had appointed him as an officer over them. Because of the importance of Abraham, who needed him, he rose to an exalted position. — from Gen. Rabbah 58:7] ועפרון ישב: כתיב חסר, אותו היום מנוהו שוטר עליהם, מפני חשיבותו של אברהם שהיה צריך לו עלה לגדולה:
of all those who had come into the gate of his city: For they all left their work and came to pay their respects to Sarah. — from Gen. Rabbah 58:7] לכל באי שער עירו: שכולן בטלו ממלאכתן ובאו לגמול חסד לשרה:
11"No, my lord, listen to me. I have given you the field, and the cave that is in it, I have given it to you. Before the eyes of the sons of my people, I have given it to you; bury your dead." יאלֹֽא־אֲדֹנִ֣י שְׁמָעֵ֔נִי הַשָּׂדֶה֙ נָתַ֣תִּי לָ֔ךְ וְהַמְּעָרָ֥ה אֲשֶׁר־בּ֖וֹ לְךָ֣ נְתַתִּ֑יהָ לְעֵינֵ֧י בְנֵֽי־עַמִּ֛י נְתַתִּ֥יהָ לָּ֖ךְ קְבֹ֥ר מֵתֶֽךָ:
No, my lord: You shall not buy it for money. לא א-דני: לא תקנה אותה בדמים:
I have given you: It is as though I have given it to you. נתתי לך: הרי הוא כמו שנתתיה לך:
12And Abraham prostrated himself before the people of the land. יבוַיִּשְׁתַּ֨חוּ֙ אַבְרָהָ֔ם לִפְנֵ֖י עַם־הָאָֽרֶץ:
13And he spoke to Ephron in the hearing of the people of the land, saying, "But, if only you would listen to me. I am giving the money for the field; take [it] from me, and I will bury my dead there." יגוַיְדַבֵּ֨ר אֶל־עֶפְר֜וֹן בְּאָזְנֵ֤י עַם־הָאָ֨רֶץ֙ לֵאמֹ֔ר אַ֛ךְ אִם־אַתָּ֥ה ל֖וּ שְׁמָעֵ֑נִי נָתַ֜תִּי כֶּ֤סֶף הַשָּׂדֶה֙ קַ֣ח מִמֶּ֔נִּי וְאֶקְבְּרָ֥ה אֶת־מֵתִ֖י שָֽׁמָּה:
But, if only you would listen to me: You tell me to listen to you and to take it gratis. I do not wish to do that, but“If you would only (לוּ) listen to me,” [meaning]“If only (הַלְוַאי) you would listen to me.” Rashi explains that the word לוּ is equivalent to הַלְוַאי, if only. אך אם אתה לו שמעני: אתה אומר לי לשמוע לך וליקח בחנם, אני אי אפשי בכך, אך אם אתה לו שמעני הלואי ותשמעני:
I am giving: lit. I have given, Donai in Old French. It is ready with me, and I wish that I had already given it to you. נתתי: דונא"י בלע"ז [נתתי] מוכן הוא אצלי והלואי נתתי לך כבר:
14And Ephron replied to Abraham, saying to him, ידוַיַּ֧עַן עֶפְר֛וֹן אֶת־אַבְרָהָ֖ם לֵאמֹ֥ר לֽוֹ:
15"My lord, listen to me; a [piece of] land worth four hundred shekels of silver, what is it between me and you? Bury your dead." טואֲדֹנִ֣י שְׁמָעֵ֔נִי אֶ֩רֶץ֩ אַרְבַּ֨ע מֵאֹ֧ת שֶֽׁקֶל־כֶּ֛סֶף בֵּינִ֥י וּבֵֽינְךָ֖ מַה־הִ֑וא וְאֶת־מֵֽתְךָ֖ קְבֹֽר:
between me and you: Between two friends such as we are, of what importance is it? None! Rather leave the sale and bury your dead. ביני ובינך: בין שני אוהבים כמונו מה היא חשובה לכלום, אלא הנח את המכר ואת מתך קבור:
16And Abraham listened to Ephron, and Abraham weighed out to Ephron the silver that he had named in the hearing of the sons of Heth, four hundred shekels of silver, accepted by the merchant. טזוַיִּשְׁמַ֣ע אַבְרָהָם֘ אֶל־עֶפְרוֹן֒ וַיִּשְׁקֹ֤ל אַבְרָהָם֙ לְעֶפְרֹ֔ן אֶת־הַכֶּ֕סֶף אֲשֶׁ֥ר דִּבֶּ֖ר בְּאָזְנֵ֣י בְנֵי־חֵ֑ת אַרְבַּ֤ע מֵאוֹת֙ שֶׁ֣קֶל כֶּ֔סֶף עֹבֵ֖ר לַסֹּחֵֽר:
and Abraham weighed out to Ephron: עֶפְרֹן is spelled without a “vav,” because he promised much but did not do even a little [i.e., he promised the cave as a gift but took a great deal of money for it], for he took from him large shekels, viz. centenaria [worth one hundred smaller shekels], as it is stated:“accepted by the merchant,” i.e., they are accepted as a [full] shekel everywhere, for some places have large shekels, viz. centenaria, centeniers or zenteniyers in Old French,(hundred-unit weights.) - from Gen. Rabbah 58:7, Bech. 50a, B.M. 87a] וישקל אברהם לעפרן: חסר וי"ו, לפי שאמר הרבה ואפילו מעט לא עשה, שנטל ממנו שקלים גדולים שהן קנטרין, שנאמר (פסוק טז) עובר לסוחר, שמתקבלים בשקל בכל מקום ויש מקום ששקליהן גדולים שהן קנטרין, צינטינייר"ש [מטבעות של מאה] בלע"ז:
Daily Tehillim: Psalms Chapters 90-96
• Chapter 90
David found this prayer in its present form-receiving a tradition attributing it to MosesThe Midrash attributes the next eleven psalms to Moses (Rashi).-and incorporated it into the Tehillim. It speaks of the brevity of human life, and inspires man to repent and avoid pride in this world.
1. A prayer by Moses, the man of God. My Lord, You have been a shelter for us in every generation.
2. Before the mountains came into being, before You created the earth and the world-for ever and ever You are Almighty God.
3. You diminish man until he is crushed, and You say, "Return, you children of man.”
4. Indeed, a thousand years are in Your eyes like yesterday that has passed, like a watch of the night.
5. The stream of their life is as but a slumber; in the morning they are like grass that sprouts anew.
6. In the morning it thrives and sprouts anew; in the evening it withers and dries.
7. For we are consumed by Your anger, and destroyed by Your wrath.
8. You have set our wrongdoings before You, our hidden sins before the light of Your countenance.
9. For all our days have vanished in Your wrath; we cause our years to pass like a fleeting sound.
10. The days of our lives number seventy years, and if in great vigor, eighty years; most of them are but travail and futility, passing quickly and flying away.
11. Who can know the intensity of Your anger? Your wrath is commensurate with one's fear of You.
12. Teach us, then, to reckon our days, that we may acquire a wise heart.
13. Relent, O Lord; how long [will Your anger last]? Have compassion upon Your servants.
14. Satiate us in the morning with Your kindness, then we shall sing and rejoice throughout our days.
15. Give us joy corresponding to the days You afflicted us, the years we have seen adversity.
16. Let Your work be revealed to Your servants, and Your splendor be upon their children.
17. May the pleasantness of the Lord our God be upon us; establish for us the work of our hands; establish the work of our hands.
Chapter 91
This psalm inspires the hearts of the people to seek shelter under the wings of the Divine Presence. It also speaks of the four seasons of the year, and their respective ministering powers, instructing those who safeguard their souls to avoid them.
1. You who dwells in the shelter of the Most High, who abides in the shadow of the Omnipotent:
2. I say of the Lord who is my refuge and my stronghold, my God in whom I trust,
3. that He will save you from the ensnaring trap, from the destructive pestilence.
4. He will cover you with His pinions and you will find refuge under His wings; His truth is a shield and an armor.
5. You will not fear the terror of the night, nor the arrow that flies by day;
6. the pestilence that prowls in the darkness, nor the destruction that ravages at noon.
7. A thousand may fall at your [left] side, and ten thousand at your right, but it shall not reach you.
8. You need only look with your eyes, and you will see the retribution of the wicked.
9. Because you [have said,] "The Lord is my shelter," and you have made the Most High your haven,
10. no evil will befall you, no plague will come near your tent.
11. For He will instruct His angels in your behalf, to guard you in all your ways.
12. They will carry you in their hands, lest you injure your foot upon a rock.
13. You will tread upon the lion and the viper; you will trample upon the young lion and the serpent.
14. Because he desires Me, I will deliver him; I will fortify him, for he knows My Name.
15. When he calls on Me, I will answer him; I am with him in distress. I will deliver him and honor him.
16. I will satiate him with long life, and show him My deliverance.
Chapter 92
Sung every Shabbat by the Levites in the Holy Temple, this psalm speaks of the World to Come, and comforts the hearts of those crushed by suffering.
1. A psalm, a song for the Shabbat day.
2. It is good to praise the Lord, and to sing to Your Name, O Most High;
3. to proclaim Your kindness in the morning, and Your faithfulness in the nights,
4. with a ten-stringed instrument and lyre, to the melody of a harp.
5. For You, Lord, have gladdened me with Your deeds; I sing for joy at the works of Your hand.
6. How great are Your works, O Lord; how very profound Your thoughts!
7. A brutish man cannot know, a fool cannot comprehend this:
8. When the wicked thrive like grass, and all evildoers flourish-it is in order that they may be destroyed forever.
9. But You, Lord, are exalted forever.
10. Indeed, Your enemies, O Lord, indeed Your enemies shall perish; all evildoers shall be scattered.
11. But You have increased my might like that of a wild ox; I am anointed with fresh oil.
12. My eyes have seen [the downfall of] my watchful enemies; my ears have heard [the doom of] the wicked who rise against me.
13. The righteous will flourish like a palm tree, grow tall like a cedar in Lebanon.
14. Planted in the House of the Lord, they shall blossom in the courtyards of our God.
15. They shall be fruitful even in old age; they shall be full of sap and freshness-
16. to declare that the Lord is just; He is my Strength, and there is no injustice in Him.
Chapter 93
This psalm speaks of the Messianic era, when God will don grandeur-allowing no room for man to boast before Him as did Nebuchadnezzar, Pharaoh, and Sennacherib.
1. The Lord is King; He has garbed Himself with grandeur; the Lord has robed Himself, He has girded Himself with strength; He has also established the world firmly that it shall not falter.
2. Your throne stands firm from of old; You have existed forever.
3. The rivers have raised, O Lord, the rivers have raised their voice; the rivers raise their raging waves.
4. More than the sound of many waters, than the mighty breakers of the sea, is the Lord mighty on High.
5. Your testimonies are most trustworthy; Your House will be resplendent in holiness, O Lord, forever.
Chapter 94
An awe-inspiring and wondrous prayer with which every individual can pray for the redemption. It is also an important moral teaching.
1. The Lord is a God of retribution; O God of retribution, reveal Yourself!
2. Judge of the earth, arise; render to the arrogant their recompense.
3. How long shall the wicked, O Lord, how long shall the wicked exult?
4. They continuously speak insolently; all the evildoers act arrogantly.
5. They crush Your people, O Lord, and oppress Your heritage.
6. They kill the widow and the stranger, and murder the orphans.
7. And they say, "The Lord does not see, the God of Jacob does not perceive.”
8. Understand, you senseless among the people; you fools, when will you become wise?
9. Shall He who implants the ear not hear? Shall He who forms the eye not see?
10. Shall He who chastises nations not punish? Shall He who imparts knowledge to man [not know]?
11. The Lord knows the thoughts of man, that they are naught.
12. Fortunate is the man whom You chastise, O Lord, and instruct him in Your Torah,
13. bestowing upon him tranquillity in times of adversity, until the pit is dug for the wicked.
14. For the Lord will not abandon His people, nor forsake His heritage.
15. For judgment shall again be consonant with justice, and all the upright in heart will pursue it.
16. Who would rise up for me against the wicked ones; who would stand up for me against the evildoers?
17. Had the Lord not been a help to me, my soul would have soon dwelt in the silence [of the grave].
18. When I thought that my foot was slipping, Your kindness, O Lord, supported me.
19. When my [worrisome] thoughts multiply within me, Your consolation delights my soul.
20. Can one in the seat of evil, one who makes iniquity into law, consort with You?
21. They band together against the life of the righteous, and condemn innocent blood.
22. The Lord has been my stronghold; my God, the strength of my refuge.
23. He will turn their violence against them and destroy them through their own wickedness; the Lord, our God, will destroy them.
Chapter 95
This psalm speaks of the future, when man will say to his fellow, "Come, let us sing and offer praise to God for the miracles He has performed for us!"
1. Come, let us sing to the Lord; let us raise our voices in jubilation to the Rock of our deliverance.
2. Let us approach Him with thanksgiving; let us raise our voices to Him in song.
3. For the Lord is a great God, and a great King over all supernal beings;
4. in His hands are the depths of the earth, and the heights of the mountains are His.
5. Indeed, the sea is His, for He made it; His hands formed the dry land.
6. Come, let us prostrate ourselves and bow down; let us bend the knee before the Lord, our Maker.
7. For He is our God, and we are the people that He tends, the flock under His [guiding] hand-even this very day, if you would but hearken to His voice!
8. Do not harden your heart as at Merivah, as on the day at Massah in the wilderness,
9. where your fathers tested Me; they tried Me, though they had seen My deeds.
10. For forty years I quarreled with that generation; and I said, "They are a people of erring hearts, they do not know My ways.”
11. So I vowed in My anger that they would not enter My resting place.
Chapter 96
The time will yet come when man will say to his fellow: "Come, let us sing to God!"
1. Sing to the Lord a new song; sing to the Lord, all the earth.
2. Sing to the Lord, bless His Name; proclaim His deliverance from day to day.
3. Recount His glory among the nations, His wonders among all the peoples.
4. For the Lord is great and highly praised; He is awesome above all gods.
5. For all the gods of the nations are naught, but the Lord made the heavens.
6. Majesty and splendor are before Him, might and beauty in His Sanctuary.
7. Render to the Lord, O families of nations, render to the Lord honor and might.
8. Render to the Lord honor due to His Name; bring an offering and come to His courtyards.
9. Bow down to the Lord in resplendent holiness; tremble before Him, all the earth.
10. Proclaim among the nations, "The Lord reigns"; indeed, the world is firmly established that it shall not falter; He will judge the peoples with righteousness.
11. The heavens will rejoice, the earth will exult; the sea and its fullness will roar.
12. The fields and everything therein will jubilate; then all the trees of the forest will sing.
13. Before the Lord [they shall rejoice], for He has come, for He has come to judge the earth; He will judge the world with justice, and the nations with His truth.
Tanya: Iggeret HaKodesh, middle of Epistle 29
• Lessons in Tanya
• Today's Tanya Lesson
• Sunday, 19 Cheshvan, 5777 · 20 November 2016
• Iggeret HaKodesh, middle of Epistle 29

• והנה אור זה הגנוז לצדיקים לע"ל הנק' בשם נועם ה' וצחצחות להתענג עלה'

Now this light, hidden away for the righteous for the Time to Come, is termed (as above) the "pleasantness of G-d," and the "pleasurable thirst" of "delighting in G-d,

וד' מאות עלמין דכסופין דמתענגי בהון צדיקייא כו' כמ"ש ארבע מאות שקל כסף כו'

" and also1 "the 400 Worlds of Longing in which the tzaddikim delight..." as it is written,2 "400 shekalimof silver (kesef)..."

The Aramaic phrase translated "Worlds of Longing" is almin dekisufin. The root of the second word (kesef) means not only "silver" but also "longing" (as in the phrase3 nichsof nichsafta). Hence the Kabbalah relates the above reference to "400 shekalim of kesef" to the 400 Worlds of Longing whose spiritual delights are reserved for tzaddikim.

הנה יש בו מעלות ומדרגות רבות מאד גבוה מעל גבוה

This [light] comprises very many rungs and levels, one superior to the other.

אך הארה מועטת היורדת מדרגה אחר מדרגה לברוא לבוש זה היא מבחי' מדרגה האחרונה שבאור זה

But the minute radiation, which descends level after level to create this garment that garbs the soul, belongs to the lowest level of this light.

ונקראת בשם מדרגה החיצונה ואחוריים דרך משל

Metaphorically speaking, it is referred to as the external level, or achorayim,

כמ"ש בזהר דר"ח ע"ב (עיין בס' מק"מ) ור"י ע"ב ומה דאשתאר כו'

as stated in the Zohar, p. 208b (4 cf. the commentary entitled Mikdash Melech5) and 210b: "And that which is left...," meaning that the light which is the source of the garment is of the most external or hindmost level.

The Alter Rebbe now goes on to explain that the external level of this radiance, from which these garments derive, is called the Supernal Will. Will, as is soon to be explained, is the external aspect (i.e., a consequence) of pleasure, or delight.

והנה כמו שבנשמת האדם יש בה כח התענוג שמתענגת ממה שיש לה ענג ממנו כמו מהשכלת שכל חדש וכה"ג

Now, in the soul of man there is a faculty for pleasure: [the soul] takes pleasure in what it finds pleasurable,6as in the conception of a new insight, or the like.

ובחי' חיצוניות ואחוריים של כח ובחי' התענוג שבה היא בחי' כח הרצון שבה שהוא רוצה מה שהוא רוצה דהיינו דבר שאינו צער שהצער היפך התענוג

The external and hindmost aspect of [the soul's] power and state of delight is its faculty of will, willing that which it wills, i.e.,7 something that is not painful, for pain is the opposite of delight.

A person desires something because it gives him pleasure. Thus, pleasure is the "inner" (or motivating) aspect of desire, which is considered "external" (i.e., consequent) to it.

וככה עד"מ באור א"ס ב"ה ג"כ כביכול

Metaphorically speaking, it is the same with the [infinite] EinSof-light, as it were:

הרצון העליון ב"ה היא בחי' חיצוניות ואחוריים לבחי' ענג העליון ונועם ה' וצחצחות ועלמין דכסופין הנ"ל

The Supernal Will is the external and hindmost aspect [i.e.,the resultant chitzoniyut and achorayim] of the above-mentioned Supernal Delight, the "pleasantness of G-d," the "pleasurable thirst," and the "Worlds of Longing."

Thus, when we state that the garment for the soul derives from the achorayim and chitzoniyut of the Supernal Delight, this means that it derives from the Supernal Will.

הגם שהם מיוחדים בתכלית היחוד שהוא ית' ורצונו אחד

Though these - [the Supernal Delight and the Supernal Will] -are fused in absolute unity, for [G-d] and His Will are one,

ולא כרצון האדם ח"ו לא מיניה ולא מקצתיה

and not (heaven forfend) like the will of man, neither wholly nor partially,

ואין דמיון ביניהם כלל

there being no similarity whatever between them,

Man's will is not wholly one with the person himself; it is one of the soul-faculties that he possesses. By contrast, G-d and His Will are one. How, then, can we differentiate Above between Pleasure and Will,saying that G-d's Pleasure is internal and His Will is external?

אעפ"כ דברה תורה כלשון בנ"א לשכך האזן מה שיכולה לשמוע במשל ומליצה מנשמת האדם הכלולה מכח התענוג והרצון והחכמה והבינה וכו'

nevertheless,8 "the Torah speaks in human idiom" in order9 "to modulate for the ear what it is able to hear," with allegory and metaphor relating to the soul of man, which compounds the faculty of delight, will, wisdom, understanding, and so on.

just as in man pleasure is described as "internal" and will as "external", so too do we describe the corresponding attributes Above.

וכנראה בחוש שכשאדם משכיל איזה שכל חדש נפלא אזי באותה רגע עכ"פ נולד לו תענוג נפלא בשכלו

This is empirically evident, for when a person conceives some wonderful new insight, then at that moment, at least, a wondrous delight is born10 in his mind.

מכלל שהתענוג הוא למעלה מעלה מבחי' השכל והחכמה רק שמלובש בבחי' שכל וחכמה

Thus it follows that the capacity for pleasure surpasses by far the faculty of intellect and wisdom; it merely is vested in the faculty of intellect and wisdom.

וכשהאדם מרגיש השכל וחכמה דהיינו שמשיגה ומבינה היטב אזי מרגיש ג"כ בחי' התענוג המלובש בחכמה

Thus when a man feels [a subject of] intellect and wisdom, that is, he apprehends and understands it well, he then also senses the faculty of pleasure which is vested in the [subject of] wisdom.

ולכן נקראת בחי' בינה בשם עוה"ב בזוה"ק

That is why in the sacred Zohar,11 the faculty of Binah is referred to as "the World to Come."

שהיא בחי' התגלות החכמה עם התענוג המלובש בה שמשיגים הצדיקים בג"ע ומשכילים בפנימיות התורה

For it is the state of manifestation of Chochmah, together with the delight vested in it, which the righteous in the Garden of Eden apprehend, and conceive [new insights] in the pnimiyut[i.e., the innermost, mystical dimension] of the Torah.

דאורייתא מחכמה נפקא ואורייתא וקב"ה כולא חד:

For12 the Torah derives from Chochmah, and13 the Torah and the Holy One, blessed be He, are entirely one.14

Thus, through gaining a perception of pnimiyut in the manner in which the soul apprehends it in the Garden of Eden, where it apprehends the essence of G-dliness - and "this delight itself (as the Rebbe adds) is utterly inward, as explained above"- the soul gains an apprehension of G-d's infinite light. And in order for it to be able to absorb this degree of illumination, it must be equipped with the protective and receptive garments of the mitzvot, as previously explained.

* * *

FOOTNOTES
1.	Cf. Zohar I, 123b.
2.	Bereishit 23:15.
3.	Ibid. 31:30.
4.	Parentheses are in the original text.
5.	To the Zohar, loc. cit.
6.	Note of the Rebbe: "The Alter Rebbe is not informing us of the obvious, as might appear at first glance, but is making a significant statement which must appear here, where he is explaining that will is the external aspect [i.e., the consequence] of pleasure - in order to distinguish this sequence from the alternative sequence discussed in Hemshech 5666, p 65ff., [where will is seen as the source of pleasure] The conclusion there, on p. 73ff., is as here, [that pleasure is indeed the source of will, and not the contrary].".
7.	Note of the Rebbe: "The addition of this phrase too is explained by the previous footnote."
8.	Rambam, Hilchot Yesodei HaTorah 1:9.
9.	Cf. Rashi on Shmot 19:18, based on Mechilta and Tanchuma ad loc.
10.	Note of the Rebbe: "The feeling of pleasure, by contrast, comes (as is explained below) in the World to Come. And so long as this feeling is lacking, the individual concerned cannot be said to have `received the pleasantness.'"
11.	II, 158a.
12.	Zohar II, 85a.
13.	Op. cit. I, 24a, et al.
14.	Note of the Rebbe: "[The above-described perception enjoyed by the tzaddikim] is similar to the delight that is born and is derived when a concept is first conceived and understood - and this is the above-mentioned `pleasantness of G-d...'".

• Rambam: Sefer Hamitzvos:
• Sunday, 19 Cheshvan, 5777 · 20 November 2016
• Today's Mitzvah
A daily digest of Maimonides’ classic work "Sefer Hamitzvot"
• Positive Commandment 17
The King's Torah Scroll
"And it shall be, when [the king] sits upon the throne of his kingdom, and he shall write for himself a copy of this Torah"—Deuteronomy 17:18.
A Jewish king is required to write (or acquire) for himself a Torah Scroll—from which he does not part all the days of his reign.
This scroll is in addition to the scroll he already wrote (or acquired) for himself before he ascended the throne (pursuant to Positive Commandment 18).
Full text of this Mitzvah »
• The King's Torah Scroll
Positive Commandment 17
Translated by Berel Bell
The 17th mitzvah is that we are commanded that every king who sits in rulership over the Jewish people shall write a Sefer Torah for himself;1 and that it shall never be separate from him.2
The source of this commandment is G‑d's statement (exalted be He), "And when he is established on his royal throne, he shall write for himself a copy of this Torah."
All the details of this mitzvah have been explained in the second chapter of tractate Sanhedrin.3
FOOTNOTES
1.In addition to the one which every Jew is obligated to write. See P18.
2."It shall not move from his presence except when he enters the bathroom, the bathhouse, or a place where one is forbidden to study. When he goes out to war, it must be with him; when he returns, it must be with him; when he sits in judgment, it must be with him; when he eats, it must be in front of him." Rambam, Hilchos Melachim, Chapter 3, Halacha 1.
3.21b.

• Rambam - 1 Chapter a Day: Kelim Kelim - Chapter 22
• Kelim - Chapter 22

What is the minimum measure for a cloth to contract impurity? Three handbreadths by three handbreadths to contract the impurity of a support for a zav, precisely three fingerbreadths by three fingerbreadths together with the loose hanging strands to contract the impurity stemming from a human corpse or other types of impurity.

With regard to what does the above apply? To clothes of wool or flax. If, however, clothes were made from other fabrics, they do not contract any type of impurity unless they are three handbreadths by three handbreadths. This is derived from Leviticus 11:32 which states: "or a garment." According to the Oral Tradition, it was taught that "or" serves as an inclusion, teaching that a garment three handbreadths by three handbreadths from other fabrics is susceptible to impurity.

When does the above apply? With regard to torn pieces from a garment. When, however, one weaves a garment independently, it is susceptible to any impurity no matter how small it is, with the exception of the impurity of a support for a zav to which only those articles fit to serve as a support are susceptible.

כמה שיעור הבגד להתטמא שלשה טפחים על שלשה טפחים למדרס ושלש אצבעות על שלש אצבעות מכוונות עם המלל לטומאת המת או לשאר טומאות בד"א בבגדי צמר ופשתים אבל בגדים של שאר מינין אין מקבלין טומאה מכל הטומאות אלא אם כן היה בהן שלשה טפחים על שלשה טפחים או יתר שנאמר או בגד מפי השמועה למדו שבא הכתוב לרבות שלשה טפחים על שלשה טפחים כשאר בגדים לטומאה במה דברים אמורים בקרעים מן הבגדים אבל האורג בגד בפני עצמו כל שהוא הרי זה מקבל שאר טומאות חוץ מטומאת מדרס שאין מקבל אותה אלא הראוי למדרס:

Very thick cloths, e.g., felt or firm, thick blankets, or very thin clothes, e.g., the linen garments of the Egyptians through which the flesh can be seen, are not susceptible to impurity unless the torn fabric is three handbreadths by three handbreadths. This applies both with regard to the impurity of a support for a zav or other types of impurity.

הבגדים העבים ביותר כגון הלבדין והנמטין הקשין או הבגדים הרכין ביותר כגון בגדי פשתן של מצרים שהבשר נראה מתחתן אינן מקבלין טומאה עד שיהיה בקרע שלשה על שלשה טפחים בין למדרס בין לשאר טומאות:

All woven nets are susceptible to impurity like clothes are. This applies equally to one who weaves strands together and makes them into a thick cord or who weaves them together to make a belt, with the exception of a net made by wool merchants to hold wool which is pure.

When the portion of a slingshot where a stone rests is woven or made of leather, it is susceptible to impurity. If the place where one places his finger is slit, it is pure. If the handle of the slingshot is slit, it is still susceptible to impurity.

Different types of fishing nets are susceptible to impurity. A fishing net with a closely-woven pocket is susceptible to impurity because of that pocket. Since its holes are so small, it is considered like a garment. When one makes a garment from such a net, it is pure. When one makes a garment from the pocket, it is susceptible to impurity.

כל הקליעות מקבלות טומאה בבגדים אחד הקולע חוטים ועשאן פיף או האורגן ועשאן אבנט וכיוצא בו חוץ מקליעה שעושין הצמרים לקשור בה הצמר שהיא טהורה הקלע שבית קיבול אבן שבה ארוג או עור מקבלת טומאה נפסק בית אצבע שלה טהורה נפסק [בית] הפקיע שלה בלבד עדיין היא בטומאתה המכמורות והרשתות מקבלין טומאה והחרם מקבל טומאה מפני זוטו מפני שעיני אותה השבכה דקין ביותר והרי היא כבגד העושה בגד מן החרם טהור מן זוטו מתטמא:

When one made a cloak from a cloth used as a filter of liquids, if it is three handbreadths by three handbreadths, it is susceptible to impurity.

עשה חלוק מן המשמרת אם יש בו שלשה על שלשה מקבל טומאה:

When a cloth used as a filter for wine becomes worn out, if it is still useful for its initial purpose, it is susceptible to impurity. If not, it is pure.

משמרת של יין שבלתה אם משמשת מעין מלאכה ראשונה טמאה ואם לאו טהורה:

Cloth covers for scrolls on which designs were made are not susceptible to impurity, because they do not serve humans. The designs indicate that they were made for the scrolls. If there were no designs on them, they are susceptible to types of impurity other than that contracted by the support of a zav, because were one to sit on such a cover, he would be told: "Stand up and let us perform our work," as we explained concerning Hilchot Metamei Mishkav UMoshav.

מטפחות ספרים המצויירות אין מקבלין טומאה מפני שאינן משמשין אדם שהרי ציורן מעיד עליהן שבשביל ספר נעשו ושאינן מצויירות מתטמאות בשאר טומאות חוץ מטומאת מדרס מפני שאומרין לו עמוד ונעשה מלאכתנו כמו שביארנו בענין משכב ומושב:

A cushion that porters place on their shoulders because of the yoke they carry is susceptible to the impurity contracted by the support of a zav. A cloth used as a filter for wine is not susceptible to that type of impurity.

כסת הסבלים שמניחין על כתפיהן מפני המוט מתטמאה במררס ומשמרת של יין אינה מתטמאה במדרס:

When one originally had in mind using a cloth for designs, it is not susceptible to impurity. If the person nullified his original intent, it is susceptible to impurity. When a homeowner made covers to hang over walls or pillars, they are not susceptible to impurity.

בגד שחישב עליו לצורות אינו מקבל טומאה ביטל מחשבתו מקבל טומאה בעל הבית שעשה מטפחות לחפות בהן כותלים או עמודים אינם מקבלות טומאה:

A cloak that is made like a veil in order to entertain drinkers is not susceptible to impurity.

חלוק העשוי כסבכה כדי לשחק בו שותי שכר אינו מקבל טומאה:

A woman's head kerchief that was used to cover a scroll is not susceptible to the impurity contracted by the support of a zav. It is, however, susceptible to the impurity associated with a human corpse and other types of impurity.

כפה שנתנו על הספר טהור מלקבל טומאת מדרס אבל מתטמא במת ובשאר טומאות:

When one makes a bandage, whether from leather or from cloth, even though the bandage is of the minimum measure to contract impurity, it is pure. If one applies a compress to cloth, it is not susceptible to impurity, because it becomes soiled and is not fit to be sat upon. If it is applied to leather, it is susceptible to impurity, because it is cleaned easily and is then fit to lie upon.

יא

העושה אספלנית בין על העור בין על הבגד אע"פ שיש בהן שיעור טהורין עשה עליהן מלוגמא על הבגד אינו מקבל טומאה שהרי נתלכלך ואינו ראוי ועל העור מקבל טומאה מפני שהוא מתקנח וראוי למשכב:

At what point does a cloth become susceptible to ritual impurity? When a portion three fingerbreadths by three fingerbreadths will be woven. All garments that are woven with needles, e.g., pockets and leggings, are not susceptible to impurity until the work to complete them has been finished.

יב

מאימתי יקבל הבגד טומאה משיארוג בו שלש אצבעות על שלש אצבעות וכל הכלים הנארגין במחט כגון הכיס ואנפליא אין מקבלין טומאה עד שתיגמר מלאכתן:

All keilim that are made with needlework, e.g., a trap, become susceptible to impurity when the receptacle that enables the intended task to be performed with them is completed.

יג

כל הכלים הנעשין ע"ג מחט כגון מצודה כיון שנעשה בהן בית קיבול מלאכתן מקבלין טומאה:

With regard to the headcovering worn by young women: If one began making it from its opening, it does not become susceptible to impurity until one completes its base. If one began from the base, it does not become susceptible to impurity until one completes the opening.

An ornament for a headcovering is susceptible to impurity independently. The strands that attach the head-covering to the woman's hair are considered as joined to the head-covering, both to impart impurity and to contract impurity.

יד

סבכה שמניחות הבנות בראשיהן אם התחילו לעשות אותה מפיה אינה מקבלת טומאה עד שיגמר קרקעיתה ואם התחילה מקרקעיתה אינה מקבלת טומאה עד שיגמור את פיה ושביסה מקבלת טומאה בפני עצמה וחוטיה חיבור לה לטמא ולהתטמא:

When a head covering is torn, if it no longer can cover the greater portion of the hair on the woman's head, it is pure.

טו

סבכה שנקרעה אם אינה מקבלת רוב שיער הראש טהורה:

When is the fashioning of a cloak made from fabric, felt, or paper completed? When one makes the opening for the head. This depends on the person for whom the cloak is made. For someone who is large, the opening is made for his size; for someone who is small, the opening is made for his size.

When does such a cloak regain purity? When it is worn out to the extent that it can no longer serve its original purpose. If its upper portion comprises the larger part of the cloak and it remains intact, the cloak still retains its impure status. If the bottom portion comprises the larger part of the cloak and it remains intact, the cloak is pure. If the border around its opening is torn, it is pure.

טז

חלוק של בגד או של לבד או של נייר מאימתי הוא גמר מלאכתו משיפתח את פיו הגדול לפי גודלו והקטן לפי קוטנו ואם נטמא החלוק מאימתי הוא טהרתו משיבלה ואינו משמש מעין מלאכתו ראשונה נשתייר בו רובו מלמעלה עדיין הוא בטומאתו רובו מלמטה טהור ואם נקרע מבית פיו טהור:

If one makes a belt from the collar of a garment or the side of a sheet, it is not susceptible to ritual impurity until one makes a border at its edge. If one makes it from the middle of garment or the sheet, it is not susceptible to impurity until one makes a border at the other side as well.

יז

העושה חגור מצואר של בגד ומצדו של סדין אינו מקבל טומאה עד שימלול שפתותיו עשאהו מאמצע הבגד ומאמצע הסדין אינו מקבל טומאה עד שימלול מצד השני:

When both edges of a belt have worn out, but its middle portion is intact, it remains impure.

יח

חגור שבלו צדדיו ואמצעיתו קיימת טמא:

When a border was separated from a garment and was adapted to use for girding one's loins, it is susceptible to impurity, because it is like a belt.

יט

שפה שפירשה מן הבגד והתקינה לחגור בה את מתניו מקבלת טומאה מפני שהיא כאבנט:

The following laws apply to a garment of a poor person that has become worn out: If the greater portion of its edges are intact, even if it does not have a portion three fingerbreadths by three fingerbreadths that is intact, it is susceptible to impurity. If its edges are not intact, but it has a portion three fingerbreadths by three fingerbreadths that is strong and intact, it is susceptible to impurity. If not, it is not susceptible to impurity. Similar concepts apply to other clothes of poor people.

טלית של עני שבלתה אם היו רוב שפתותיה קיימות אף על פי שאין בה שלש על שלש בריא הרי זו מקבלת טומאה אין שפתותיה קיימות אם יש בה שלש על שלש חזק ובריא מקבלת טומאה ואם לאו אינה מקבלת טומאה וכן שאר בגדי עניים:

Patches that are smaller than three handbreadths by three handbreadths are not susceptible to impurity. If one had in mind to use them for a given purpose and prepared them with that intent, they are susceptible to impurity unless they are less than three fingerbreadths by three fingerbreadths. For anything less than three fingerbreadths by three fingerbreadths is not susceptible to impurity at all, even though it was prepared to be used.

כא

מטליות שאין בהן שלשה על שלשה אינן מקבלות טומאה ואם חישב עליהן והכינן מקבלות טומאה עד שיהיו פחות משלש על שלש שכל פחות משלש על שלש אינו מקבל טומאה כלל ואע"פ שהכינו:

When a cloth that is smaller than three handbreadths by three handbreadths which had been prepared to be used to plug a bathhouse, as a hand guard when turning over a pot, to clean a mill, or the like was cast on a dung heap, it is no longer susceptible to impurity.

If it was hung on a hook or placed behind the door, it is as if one placed it among his clothes. It is still significant for him and it is susceptible to impurities other than that of a support of a zav. It is not susceptible to that impurity, because it is less than three handbreadths by three handbreadths.

כב

פחות משלשה על שלשה שהתקינו לפקוק בו את המרחץ ולנער בו את הקדירה ולקנח בו את הריחיים וכיוצא באלו אם השליכו באשפה אינו מקבל טומאה תלאו במגוד או הניחו אחורי הדלת הרי זה כמי שהניחו בתוך בגדיו ועדיין הוא חשוב אצלו ומקבל שאר טומאות חוץ מטומאת מדרס שהרי הוא פחות משלשה טפחים:

When a cloth three handbreadths by three handbreadths was cast in the dung heap, if it was whole and durable so that it could be used to hold a fourth of a kab of coarse salt without tearing, it is susceptible to the impurity associated with the support of a zav. If not, it is not susceptible to impurity. If, however, it was in the house and it was durable, even if it could not be used to hold salt or if it was used to hold salt even if it was not durable, it is susceptible to the impurity associated with the support of a zav.

כג

שלשה על שלשה שהיה מושלך באשפה אם היה בריא כדי לצרור בו רובע הקב מלח גס ולא יקרע הרי זה מתטמא במדרס ואם לאו אינו מתטמא אבל אם היה בבית אם היה בריא אף על פי שאינו יכול לצרור בו מלח או שהיה צורר בו מלח ולא היה בריא הרי זה טמא מדרס:

The following laws apply when a cloth three handbreadths by three handbreadths was torn, but the pieces were not separated from each other. If it was placed on a chair and when one sat on it, his flesh would touch the chair itself, it is pure. If not, it is susceptible to the impurity associated with the support of a zav.

כד

שלשה על שלשה שנקרע ולא הובדלו הקרעים אם נותנו על הכסא וכשישב עליו יגע בשרו בכסא הרי זה טהור ואם לאו הרי זה מתטמא במדרס:

If a cloth three fingerbreadths by three fingerbreadths had even one thread that was very worn out, there was a knot in it, or two strands ran together with each other, it is pure.

כה

שלש על שלש שנמחה ממנו אפילו חוט אחד או שנמצא בה קשר או שני חוטין מתאימין ה"ז טהורה:

If a cloth three fingerbreadths by three fingerbreadths was thrown into the dung heap, it is pure. If he took it back, it is susceptible to impurity. In a continuous cycle, casting it away purifies it, taking it back makes it susceptible to impurity. The only exceptions are remnants of purple fabric and fine red silk. Even if they were cast in the dungheap, they are susceptible to impurity, because they are valuable.

כו

שלש על שלש שהשליכה באשפה טהורה החזירה מקבלת טומאה לעולם השלכתה מטהרתה והחזרתה מטמאתה חוץ משל ארגמן ושל זהורית טובה שאפילו היתה על האשפה מקבלת טומאה מפני שהיא חשובה:

When a cloth three fingerbreadths by three fingerbreadths was placed in a ball of fabric or it was made into a ball of fabric itself, it is pure. If, however, a cloth three handbreadths by three handbreadths was placed in a ball, its status is the same as it was previously and it is susceptible to the impurity associated with the support of a zav. If such a cloth was made into a ball itself, it is not susceptible to the impurity associated with the support of a zav, because the sewing necessary to make it into a ball reduces it from the size of three handbreadths by three handbreadths.

כז

שלש על שלש שנתנה בכדור או שעשאה כדור בפני עצמה טהורה אבל שלשה טפחים על שלשה טפחים שנתנו בכדור הרי הוא כמות שהיה ומתטמא במדרס עשהו כדור בפני עצמו אינו מתטמא במדרס שהרי התפר ממעטו משלשה על שלשה:

• Rambam - 3 Chapters a Day: Tefillin, Mezuzah and Sefer Torah Tefillin, Mezuzah and Sefer Torah - Chapter Eight, Tefillin, Mezuzah and Sefer Torah Tefillin, Mezuzah and Sefer Torah - Chapter Nine, Tefillin, Mezuzah and Sefer Torah Tefillin, Mezuzah and Sefer Torah - Chapter Ten
• Tefillin, Mezuzah and Sefer Torah - Chapter Eight

There are two forms for a passage which is written as p'tuchah: [One form is used] when one completes [the previous passage] in the midst of the line. Then, one should leave the remainder of the line empty and begin the passage that is p'tuchah at the beginning of the following line.

When is [this form] used? When the empty space is large enough to contain nine letters. If, however, the empty space is very small or one concludes [the previous passage] at the end of the line, one should leave one line totally empty and begin the passage that is p'tuchah at the beginning of the third line.

פרשה פתוחה יש לה שתי צורות אם גמר באמצע השיטה מניח שאר השיטה פנוי ומתחיל הפרשה שהיא פתוחה מתחלת השיטה השנייה בד"א שנשאר מן השיטה ריוח כשעור תשע אותיות אבל אם לא נשאר אלא מעט או אם גמר בסוף השיטה מניח שיטה שנייה בלא כתב ומתחיל הפרשה הפתוחה מתחלת שיטה השלישית:

Commentary on Halachah 1

There are three forms for a passage that is written ass'tumah: [One form is used] when one completes [the previous passage] in the midst of the line. Then, one should leave the above-mentioned amount of empty space and begin writing at least one word of the passage written as s'tumah at the end of the line. Thus, there will be a space in the middle [of the line].

When there is not enough room left on the line to leave this amount of space open and write at least one word at the end of the line, one should leave the entire space empty, then leave an empty space at the beginning of the second line, and begin writing the passage to be written as s'tumah in the middle of the second line.

When one completes the previous passage at the end of the line, one should leave a space of the above-mentioned size at the beginning of the second line and begin writing the passage to be written as s'tumah in the middle of the line.

Thus, a passage written as p'tuchah always begins at the beginning of the line, and a passage written as s'tumah always begins in the middle of the line.

פרשה סתומה יש לה שלש צורות אם גמר באמצע השיטה מניח ריוח כשיעור ומתחיל לכתוב בסוף השיטה תיבה אחת מתחלת הפרשה שהיא סתומה עד שימצא הריוח באמצע ואם לא נשאר מן השיטה כדי להניח הריוח כשיעור ולכתוב בסוף השיטה תיבה אחת יניח הכל פנוי ויניח מעט ריוח מראש שיטה שנייה ויתחיל לכתוב הפרשה הסתומה מאמצע שיטה שנייה ואם גמר בסוף השיטה מניח מתחלת שיטה שנייה כשיעור הריוח ומתחיל לכתוב הסתומה מאמצע השיטה נמצאת אומר שפרשה פתוחה תחלתה בתחלת השיטה לעולם ופרשה סתומה תחלתה מאמצע השיטה לעולם:

A scroll that has errors regarding the long and short form of letters can be corrected and checked as explained above. In contrast, if:
one erred with regard to the space between passages and wrote a passage that should be written as p'tuchah as s'tumah, or one that should be written as s'tumah as p'tuchah;
one left an empty space where a [new] passage does not [begin];
one continued writing in the normal manner without leaving a space between passages; or
one changed the form of the songs, the scroll is disqualified and may never be corrected. Instead, one must remove the entire column on which it is written.

ספר שאינו מוגה במלא וחסר אפשר לתקנו ולהגיהו כמו שבארנו אבל אם טעה בריוח הפרשיות וכתב פתוחה סתומה או סתומה פתוחה או שהפסיק והניח פנוי במקום שאין בו פרשה או שכתב כדרכו ולא הפסיק בריוח במקום הפרשה או ששינה צורת השירות הרי זה פסול ואין לו תקנה אלא לסלק את כל הדף שטעה בו:

Since I have seen great confusion about these matters in all the scrolls I have seen, and similarly, the masters of the tradition who have written down and composed [texts] to make it known [which passages] are p'tuchot and which are s'tumot are divided with regard to the scrolls on which to rely, I saw fit to write down the entire list of all the passages in the Torah that are s'tumotand p'tuchot, and also the form of the songs. In this manner, all the scrolls can be corrected and checked against these [principles].

The scroll on which I relied on for [clarification of] these matters was a scroll renowned in Egypt, which includes all the 24 books [of the Bible]. It was kept in Jerusalem for many years so that scrolls could be checked from it. Everyone relies upon it because it was corrected by ben Asher, who spent many years writing it precisely, and [afterward] checked it many times.

I relied [on this scroll] when I wrote a Torah scroll according to law.

ולפי שראיתי שיבוש גדול בכל הספרים שראיתי בדברים אלו וכן בעלי המסורת שכותבין ומחברין להודיע הפתוחות והסתומות נחלקים בדברים אלו במחלוקת הספרים שסומכין עליהם ראיתי לכתוב הנה כל פרשיות התורה הסתומות והפתוחות וצורת השירות כדי לתקן עליהם כל הספרים ולהגיה מהם וספר שסמכנו עליו בדברים אלו הוא הספר הידוע במצרים שהוא כולל ארבעה ועשרים ספרים שהיה בירושלים מכמה שנים להגיה ממנו הספרים ועליו היו הכל סומכין לפי שהגיהו בן אשר ודקדק בו שנים הרבה והגיהו פעמים רבות כמו שהעתיקו ועליו סמכתי בספר התורה שכתבתי כהלכתו:

The Book of Genesis

יהי רקיע יקוו המים יהי מאורות ישרצו המים תוצא הארץ ויכלו אלה תולדות השמים כולן פתוחות והן שבע פרשיות אל האשה אמר ולאדם אמר שתיהן סתומות ויאמר יי' אלהים פתוחה והאדם ידע זה ספר ויחי שת ויחי אנוש ויחי קינן ויחי מהללאל ויחי ירד ויחי חנוך ויחי מתושלח ויחי למך ויחי נח אחת עשרה פרשיות אלו כולן סתומות וירא יי' אלה תולדת נח שתיהן פתוחות ויאמר אלהים לנח וידבר אלהים אל נח ויאמר אלהים אל נח שלשתן סתומות ויהיו בני נח ואלה תולדת בני נח שתיהן פתוחות וכנען ילד ולשם ילד שתיהן סתומות ויהי כל הארץ שפה אחת אלה תולדת שם שתיהן פתוחות וארפכשד חי ושלח חי ויחי עבר ויחי פלג ויחי רעו ויחי שרוג ויחי נחור ויחי תרח כולן סתומות השמונה פרשיות ויאמר יי' אל אברם ויהי רעב ויהי בימי אמרפל שלשתן פתוחות אחר הדברים ושרי אשת אברם ויהי אברם ויאמר אלהים אל אברהם ארבעתן סתומות וירא אליו פתוחה ויסע משם ויי' פקד את שרה שתיהן סתומות ויהי בעת ההוא ויהי אחר ויהי אחרי הדברים ויהיו חיי שרה ארבעתן פתוחות ואברהם זקן סתומה ויסף אברהם ואלה תלדת ישמעאל ואלה תולדת יצחק ויהי רעב ארבעתן פתוחות ויהי עשו ויהי כי זקן יצחק ויצא יעקב שלשתן סתומות וישלח יעקב פתוחה ויבא יעקב ותצא דינה שתיהן סתומות ויאמר אלהים וירא אלהים ויהיו בני יעקב ואלה תלדות עשו ארבעתן פתוחות אלה בני שעיר סתומה ואלה המלכים וישב יעקב ויהי בעת שלשתן פתוחות ויוסף הורד מצרימה סתומה ויהי אחר הדברים ויהי מקץ שתיהן פתוחות: ויגש אליו ואלה שמות ואת יהודה שלשתן סתומות ויהי אחרי הדברים ויקרא יעקב שמעון ולוי יהודה זבולן יששכר כולן פתוחות והן שש דן גד מאשר נפתלי בן פרת יוסף חמשתן סתומות בנימין פתוחה

There are 43 passages that are p'tuchot and 48 passages that are s'tumot, 91 passages in their entirety.

ספר בראשית:

ויגש אליו ואלה שמות ואת יהודה שלשתן סתומות ויהי אחרי הדברים ויקרא יעקב שמעון ולוי יהודה זבולן יששכר כולן פתוחות והן שש דן גד מאשר נפתלי בן פרת יוסף חמשתן סתומות בנימין פתוחה מנין הפתוחות שלש וארבעים והסתומות שמונה וארבעים הכל תשעים ואחת:

The Book of Exodus

ויקם מלך חדש וילך איש ויהי בימים הרבים שלשתן פתוחות ומשה היה רעה סתומה וילך משה ויאמר יי' אל אהרן שתיהן פתוחות וידבר אלהים אל משה סתומה וידבר יי' אל משה וידבר יי' אל משה ואל אהרן שתיהן פתוחות אלא ראשי בית אבתם וידבר יי' אל משה שתיהן סתומות ויאמר יי' אל משה ראה נתתיך ויאמר יי' אל משה ואל אהרן שתיהן פתוחות ויאמר יי' אל משה כבד לב פרעה ויאמר יי' אל משה אמר אל אהרן שתיהן סתומות ויאמר יי' אל משה בא פתוחה (ויאמר ה' אל משה אמר אל אהרן נטה את ידך) ויאמר ה' אל משה אמר אל אהרן נטה את מטך ויאמר יי' אל משה השכם בבקר (שלשתן) סתומות ויאמר יי' אל משה בא אל פרעה ויאמר יי' אל משה ואל אהרן שתיהן פתוחות ויאמר יי' אל משה השכם סתומה ויאמר יי' אל משה ויאמר יי' אל משה בא אל פרעה שתיהן פתוחות ויאמר יי' אל משה נטה ידך סתומה ויאמר יי' אל משה של ויהי חשך ויאמר של עוד נגע אחד שתיהן פתוחות ויאמר משה ויאמר יי' אל משה ויאמר יי' אל משה ואל אהרן שלשתן סתומות ויקרא משה פתוחה ויהי בחצי הלילה סתומה ויסעו בני ישראל ויאמר יי' אל משה ואהרן שתיהן פתוחות ויהי בעצם סתומה וידבר יי' כו' קדש לי והיה כי יבאך שתיהן פתוחות ויהי בשלח סתומה וידבר יי' וכו' וישבו ויחנו ויאמר יי' אל משה מה תצעק ויאמר יי' נטה את ידך אז ישיר משה ותקח מרים חמשתן פתוחות: ויסע משה ויבאו אילמה ויאמר יי' אל משה הנני ממטיר שלשתן סתומות וידבר יי' אל משה פתוחה ויאמר יי' אל משה סתומה ויסעו כל עדת ויבא עמלק ויאמר יי' אל משה כתב וישמע יתרו בחדש השלישי חמשתן פתוחות וידבר אלהים את כל הדברים אנכי לא תשא שלשתן סתומות זכור פתוחה כבד לא תרצח לא תנאף לא תגנב לא תענה לא תחמד [לא תחמוד] כולן סתומות והן (שש) וכל העם פתוחה ויאמר יי' אל משה סתומה ואלה המשפטים פתוחה וכי ימכר מכה איש וכי יזד ומכה אביו וגנב איש ומכרו ומקלל אביו וכי יריבן אנשים וכי יכה איש וכי ינצו אנשים וכי יכה איש כולן סתומות והן עשר וכי יגח שור פתוחה וכי יפתח וכי יגף כי יגנב איש כי יבער איש כי תצא אש כי יתן כי יתן איש כולם סתומות והן שבע וכי ישאל פתוחה וכי יפתה מכשפה זבח לאלהים שלשתן סתומות אם כסף פתוחה אלהים לא תקלל לא תשא כי תפגע כי תראה לא תטה חמשתן סתומות הנה אנכי פתוחה לא תהיה משכלה סתומה ואל משה אמר פתוחה ויאמר יי' סתומה וידבר יי' פתוחה ועשו ארון סתומה ועשית שלחן ועשית מנרת שתיהן פתוחות ואת המשכן סתומה ועשית את הקרשים פתוחה ועשית פרכת ועשית את המזבח ועשית את חצר המשכן ואתה תצוה ואתה הקרב חמשתן סתומות ועשו את האפד פתוחה ועשית משבצת ועשית חשן ועשית את מעיל ועשית ציץ וזה הדבר וזה אשר תעשה כולן סתומות והן שש: ועשית מזבח וידבר דכי תשא וידבר דועשית כיור וידבר דבשמים ארבעתן פתוחות ויאמר דקח לך סמים וידבר דראה קראתי שתיהן סתומות ויאמר יי' פתוחה ויתן אל משה סתומה וידבר דלך רד ויפן וירד שתיהן פתוחות וידבר דלך עלה מזה סתומה ויאמר משה ויאמר יי' אל משה ויאמר יי' אל משה פסל ויאמר יי' אל משה כתב ארבעתן פתוחות ויקהל משה סתומה ויאמר משה ויאמר משה אל בני ישראל שתיהן פתוחות ויעשו כל חכם לב סתומה ויעש יריעת פתוחה ויעש את הקרשים סתומה ויעש בצלאל ויעש את השלחן ויעש את המנרה ויעש את מזבח הקטרת ארבעתן פתוחות ויעש את מזבח העלה ויעש את הכיור ויעש את החצר אלה פקודי כל הזהב חמשתן סתומות ויעש את האפד פתוחה ויעשו את אבני סתומה ויעש את החשן ויעש את מעיל שתיהן פתוחות ויעשו את הכתנת שש ויעשו את ציץ ותכל שלשתן סתומות ויביאו את המשכן וידבר דביום החדש שתיהן פתוחות ויהי בחדש הראשון ויקח ויתן את השלחן וישם את המנרה וישם את מזבח וישם את מסך וישם את הכיר ויקם את החצר כולן סתומות והן שמנה ויכס הענן פתוחה

There are 69 passages that are p'tuchot and 95 passages that are s'tumot, 164 passages in their entirety.

ספר ואלה שמות:

ויסע משה ויבאו אילמה ויאמר יי' אל משה הנני ממטיר שלשתן סתומות וידבר יי' אל משה פתוחה ויאמר יי' אל משה סתומה ויסעו כל עדת ויבא עמלק ויאמר יי' אל משה כתב וישמע יתרו בחדש השלישי חמשתן פתוחות וידבר אלהים את כל הדברים אנכי לא תשא שלשתן סתומות זכור פתוחה כבד לא תרצח לא תנאף לא תגנב לא תענה לא תחמד [לא תחמוד] כולן סתומות והן (שש) וכל העם פתוחה ויאמר יי' אל משה סתומה ואלה המשפטים פתוחה וכי ימכר מכה איש וכי יזד ומכה אביו וגנב איש ומכרו ומקלל אביו וכי יריבן אנשים וכי יכה איש וכי ינצו אנשים וכי יכה איש כולן סתומות והן עשר וכי יגח שור פתוחה וכי יפתח וכי יגף כי יגנב איש כי יבער איש כי תצא אש כי יתן כי יתן איש כולם סתומות והן שבע וכי ישאל פתוחה וכי יפתה מכשפה זבח לאלהים שלשתן סתומות אם כסף פתוחה אלהים לא תקלל לא תשא כי תפגע כי תראה לא תטה חמשתן סתומות הנה אנכי פתוחה לא תהיה משכלה סתומה ואל משה אמר פתוחה ויאמר יי' סתומה וידבר יי' פתוחה ועשו ארון סתומה ועשית שלחן ועשית מנרת שתיהן פתוחות ואת המשכן סתומה ועשית את הקרשים פתוחה ועשית פרכת ועשית את המזבח ועשית את חצר המשכן ואתה תצוה ואתה הקרב חמשתן סתומות ועשו את האפד פתוחה ועשית משבצת ועשית חשן ועשית את מעיל ועשית ציץ וזה הדבר וזה אשר תעשה כולן סתומות והן שש:

ועשית מזבח וידבר דכי תשא וידבר דועשית כיור וידבר דבשמים ארבעתן פתוחות ויאמר דקח לך סמים וידבר דראה קראתי שתיהן סתומות ויאמר יי' פתוחה ויתן אל משה סתומה וידבר דלך רד ויפן וירד שתיהן פתוחות וידבר דלך עלה מזה סתומה ויאמר משה ויאמר יי' אל משה ויאמר יי' אל משה פסל ויאמר יי' אל משה כתב ארבעתן פתוחות ויקהל משה סתומה ויאמר משה ויאמר משה אל בני ישראל שתיהן פתוחות ויעשו כל חכם לב סתומה ויעש יריעת פתוחה ויעש את הקרשים סתומה ויעש בצלאל ויעש את השלחן ויעש את המנרה ויעש את מזבח הקטרת ארבעתן פתוחות ויעש את מזבח העלה ויעש את הכיור ויעש את החצר אלה פקודי כל הזהב חמשתן סתומות ויעש את האפד פתוחה ויעשו את אבני סתומה ויעש את החשן ויעש את מעיל שתיהן פתוחות ויעשו את הכתנת שש ויעשו את ציץ ותכל שלשתן סתומות ויביאו את המשכן וידבר דביום החדש שתיהן פתוחות ויהי בחדש הראשון ויקח ויתן את השלחן וישם את המנרה וישם את מזבח וישם את מסך וישם את הכיר ויקם את החצר כולן סתומות והן שמנה ויכס הענן פתוחה מנין הפתוחות תשע וששים ומנין הסתומות חמש ותשעים הכל מאה וששים וארבע פרשיות:

The Book of Leviticus

ואם מן הצאן סתומה ואם מן העוף פתוחה ונפש כי תקריב וכי תקרב ואם מנחה על המחבת ואם מנחת מרחשת ואם תקריב חמשתן סתומות ואם זבח ואם מן הצאן ואם עז וידבר ואם כל עדת אשר נשיא ואם נפש ואם כבש ונפש כי תחטא כולן פתוחות והן תשע ואם לא תשיג וידבר יי' שתיהן סתומות ואם נפש וידבר דנפש וידבר כו' שלשתן פתוחות וזאת תורת סתומה וידבר דזה קרבן וידבר דדבר אל אהרן וזאת תורת האשם וזאת תורת זבח וידבר דדבר אל בני ישראל המקריב וידבר דקח את אהרן כולן פתוחות והן שש ויהי ביום השמיני סתומה וידבר יי' אל אהרן וידבר משה וידבר יי' אל משה שלשתן פתוחות וזה לכם וכי ימות שתיהן סתומות וידבר דאשה כי תזריע וידבר דאדם כי יהיה נגע צרעת ובשר ארבעתן פתוחות או בשר סתומה ואיש או אשה פתוחה ואיש או אשה כי יהיה בעור בשרם ואיש כי ימרט ראשו והבגד שלשתן סתומות וידבר דזאת תהיה פתוחה ואם דל סתומה וידבר דכי תבאו וידבר דדברו אל בני ישראל שתיהן פתוחות ואיש כי תצא סתומה ואשה כי תהיה פתוחה ואשה כי יזוב סתומה וידבר דאחרי מות וידבר דדבר אל אהרן וידבר דדבר אל בני ישראל שלשתן פתוחות איש איש ערות אביך ערות אשת אביך ערות אחותך ערות בת בנך ערות בת אשת ערות אחות אביך ערות אחות אמך ערות אחי אביך ערות כלתך ערות אשת אחיך ערות אשה ובתה כולן סתומות והן שתים עשרה: וידבר דדבר אל כל עדת וכי תבאו אל שתיהן פתוחות וכי יגור סתומה וידבר דאשר יתן מזרעו ויאמר ה' אל משה אמר אל הכהנים שתיהן פתוחות והכהן הגדול וידבר דדבר אל אהרן שתיהן סתומות וידבר דוינזרו וידבר דדבר אל אהרן ואל בניו שתיהן פתוחות וידבר דשור או כשב או עז סתומה וידבר דדבר אל בני ישראל אלה מועדי ה' וידבר דכי תבאו אל הארץ שלשתן פתוחות וספרתם לכם סתומה וידבר דבחדש השביעי פתוחה וידבר דאך בעשור סתומה וידבר דבחמשה עשר יום וידבר דצו את בני ישראל ולקחת סלת שלשתן פתוחות ויצא בן אשה סתומה וידבר דהוצא את המקלל וידבר דבהר סיני שתיהן פתוחות וספרת לך כי ימוך אחיך ואיש כי ימכר וכי ימוך אחיך וכי ימוך וכי תשיג יד כולן סתומות והם שש אם בחקתי ואם לא תשמעו לי שתיהן פתוחות ואם בזאת סתומה וידבר דאיש כי יפלא פתוחה ואם בהמה סתומה

There are 52 passages that are p'tuchot and 46 passages that are s'tumot, 98 passages in their entirety.

ספר ויקרא:

וידבר דדבר אל כל עדת וכי תבאו אל שתיהן פתוחות וכי יגור סתומה וידבר דאשר יתן מזרעו ויאמר ה' אל משה אמר אל הכהנים שתיהן פתוחות והכהן הגדול וידבר דדבר אל אהרן שתיהן סתומות וידבר דוינזרו וידבר דדבר אל אהרן ואל בניו שתיהן פתוחות וידבר דשור או כשב או עז סתומה וידבר דדבר אל בני ישראל אלה מועדי ה' וידבר דכי תבאו אל הארץ שלשתן פתוחות וספרתם לכם סתומה וידבר דבחדש השביעי פתוחה וידבר דאך בעשור סתומה וידבר דבחמשה עשר יום וידבר דצו את בני ישראל ולקחת סלת שלשתן פתוחות ויצא בן אשה סתומה וידבר דהוצא את המקלל וידבר דבהר סיני שתיהן פתוחות וספרת לך כי ימוך אחיך ואיש כי ימכר וכי ימוך אחיך וכי ימוך וכי תשיג יד כולן סתומות והם שש אם בחקתי ואם לא תשמעו לי שתיהן פתוחות ואם בזאת סתומה וידבר דאיש כי יפלא פתוחה ואם בהמה סתומה מנין הפתוחות שתים וחמשים והסתומות שש וארבעים הכל תשעים ושמנה:

The Book of Numbers

בני ראובן סתומה לבני שמעון לבני גד לבני יהודה לבני יששכר לבני זבולן לבני יוסף לבני מנשה לבני בנימן לבני דן לבני אשר בני נפתלי אלה הפקדים וידבר דאך את מטה לוי וידבר דאיש על דגלו כולן פתוחות והן ארבע עשרה דגל מחנה ראובן ונסע אהל דגל מחנה אפרים דגל מחנה דן ארבעתן סתומות אלה פקודי ואלה תולדת וידבר דהקרב וידבר דואני וידבר דפקד חמשתן פתוחות ולקהת ויאמר דפקד שתיהן סתומות וידבר דקח וידבר דנשא וידבר דאל תכריתו וידבר דנשא ארבעתן פתוחות בני מררי ופקודי בני גרשון שתיהן סתומות וידבר דצו וידבר דאיש או אשה כי יעשו וידבר דאיש כי תשטה וידבר דאיש או אשה כי יפלא וידבר דדבר אל אהרן חמשתן פתוחות יברכך יאר ישא ושמו ויהי ביום כלות משה ויהי המקריב כולן סתומות והן שש ביום השני ביום השלישי ביום הרביעי ביום החמישי ביום הששי ביום השביעי ביום השמיני ביום התשיעי ביום העשירי ביום עשתי עשר יום ביום שנים עשר יום זאת חנכת וידבר דבהעלתך וידבר דקח את הלוים כולן פתוחות והן ארבע עשרה וידבר דזאת אשר ללוים סתומה וידבר דויעשו וידבר דכי יהיה טמא שתיהן פתוחות וביום הקים סתומה וידבר דעשה לך ויהי בשנה השנית שתיהן פתוחות ויאמר משה לחבב ויהי בנסע שתיהן סתומות ויהי העם כמתאננים ויאמר דאפסה לי ויאמר דהיד יי' תקצר ותדבר מרים ארבעתם פתוחות: ויאמר יי' פתאם סתומה ויאמר דואביה וידבר דשלח לך ויאמר דעד אנה ינאצני וידבר דעד מתי וידבר דכי תבאו וידבר דבבאכם פתוחות והן שש וכי תשגו ואם נפש אחת שתיהן סתומות ויהיו בני ישראל במדבר פתוחה ויאמר דמות יומת סתומה ויאמר דועשו להם ויקח קרח שתיהן פתוחות וידבר דהבדלו וידבר דהעלו וידבר דאמר אל אלעזר שלשתן סתומות וילנו פתוחה וידבר דהרמו סתומה וידבר דוקח מאתם ויאמר דהשב ויאמרו בני ישראל שלשתן פתוחות ויאמר יי' אל אהרן סתומה וידבר יי' אל אהרן פתוחה ולבני לוי סתומה וידבר דואל הלוים וידבר דזאת חקת ויבאו בני ישראל וידבר דקח את המטה ארבעתן פתוחות ויאמר דיען לא האמנתם וישלח משה שתיהן סתומות ויסעו מקדש פתוחה וישמע הכנעני סתומה ויסעו מהר ההר פתוחה אז ישיר סתומה וישלח ישראל פתוחה וירא בלק סתומה וישב ישראל וידבר דפינחס וידבר דצרור ויאמר יי' ארבעתן פתוחות בני שמעון בני גד בני יהודה בני יששכר בני זבולן בני יוסף אלה בני אפרים בני בנימן אלה בני דן בני אשר בני נפתלי כולן סתומות והן אחת עשרה: וידבר יי' פתוחה ואלה פקודי הלוי ותקרבנה שתיהן סתומות ויאמר דכן בנות צלפחד ויאמר דעלה שתיהן פתוחות וידבר משה סתומה וידבר דצו וביום השבת ובראשי חדשיכם שלשתן פתוחות ובחדש הראשון וביום הבכורים שתיהן סתומות ובחדש השביעי פתוחה ובעשור ובחמשה עשר וביום השני וביום השלישי וביום הרביעי וביום החמישי וביום הששי וביום השביעי ביום השמיני כולן סתומות והן תשע וידבר משה וידבר יי' שתיהן פתוחות ויצאו משה ואלעזר ויאמר אלעזר ויאמר דשא שלשתן סתומות ומקנה רב פתוחה ויאמרו אם מצאנו ויגשו אליו שתיהן סתומות ויאמר אליהם משה אלה מסעי שתיהן פתוחות וישמע הכנעני וידבר דבערבת שתיהן סתומות וידבר דצו את בני ישראל וידבר דאלה שמות האנשים וידבר דבערבת מואב וידבר דדבר אל בני ישראל ויקרבו ראשי חמשתן פתוחות

There are 92 passages that are p'tuchot and 66 passages that are s'tumot, 158 passages in their entirety.

ספר במדבר סיני:

ויאמר יי' פתאם סתומה ויאמר דואביה וידבר דשלח לך ויאמר דעד אנה ינאצני וידבר דעד מתי וידבר דכי תבאו וידבר דבבאכם פתוחות והן שש וכי תשגו ואם נפש אחת שתיהן סתומות ויהיו בני ישראל במדבר פתוחה ויאמר דמות יומת סתומה ויאמר דועשו להם ויקח קרח שתיהן פתוחות וידבר דהבדלו וידבר דהעלו וידבר דאמר אל אלעזר שלשתן סתומות וילנו פתוחה וידבר דהרמו סתומה וידבר דוקח מאתם ויאמר דהשב ויאמרו בני ישראל שלשתן פתוחות ויאמר יי' אל אהרן סתומה וידבר יי' אל אהרן פתוחה ולבני לוי סתומה וידבר דואל הלוים וידבר דזאת חקת ויבאו בני ישראל וידבר דקח את המטה ארבעתן פתוחות ויאמר דיען לא האמנתם וישלח משה שתיהן סתומות ויסעו מקדש פתוחה וישמע הכנעני סתומה ויסעו מהר ההר פתוחה אז ישיר סתומה וישלח ישראל פתוחה וירא בלק סתומה וישב ישראל וידבר דפינחס וידבר דצרור ויאמר יי' ארבעתן פתוחות בני שמעון בני גד בני יהודה בני יששכר בני זבולן בני יוסף אלה בני אפרים בני בנימן אלה בני דן בני אשר בני נפתלי כולן סתומות והן אחת עשרה:

וידבר יי' פתוחה ואלה פקודי הלוי ותקרבנה שתיהן סתומות ויאמר דכן בנות צלפחד ויאמר דעלה שתיהן פתוחות וידבר משה סתומה וידבר דצו וביום השבת ובראשי חדשיכם שלשתן פתוחות ובחדש הראשון וביום הבכורים שתיהן סתומות ובחדש השביעי פתוחה ובעשור ובחמשה עשר וביום השני וביום השלישי וביום הרביעי וביום החמישי וביום הששי וביום השביעי ביום השמיני כולן סתומות והן תשע וידבר משה וידבר יי' שתיהן פתוחות ויצאו משה ואלעזר ויאמר אלעזר ויאמר דשא שלשתן סתומות ומקנה רב פתוחה ויאמרו אם מצאנו ויגשו אליו שתיהן סתומות ויאמר אליהם משה אלה מסעי שתיהן פתוחות וישמע הכנעני וידבר דבערבת שתיהן סתומות וידבר דצו את בני ישראל וידבר דאלה שמות האנשים וידבר דבערבת מואב וידבר דדבר אל בני ישראל ויקרבו ראשי חמשתן פתוחות מנין הפתוחות שתים ותשעים והסתומות ששים ושש הכל מאה וחמשים ושמונה:

The Book of Deuteronomy

ויאמר יי' אלי ונפן ונעבר וידבר יי' ויאמר יי' אלי ראה ואתחנן חמשתן סתומות ועתה ישראל כי תוליד בנים אז יבדיל ויקרא משה ארבעתן פתוחות אנכי לא תשא שמור כבד לא תרצח ולא תנאף ולא תגנב ולא תענה ולא תחמד ולא תתאוה את הדברים כולן סתומות והן אחת עשרה שמע ישראל פתוחה והיה כי יביאך לא תנסו כי ישאלך בנך כי יביאך ארבעתן סתומות והיה עקב פתוחה כי תאמר סתומה כל המצוה והיה אם שכח תשכח שמע ישראל בעת ההוא ועתה ישראל חמשתן פתוחות כי הארץ והיה אם שמע כי אם שמר תשמרון ראה אנכי והיה כי יביאך כי ירחיב כי יכרית כולן סתומות והן שבע כי יקום פתוחה כי יסיתך כי תשמע בנים אתם לא תאכל את זה תאכלו כל צפור טהרה כולן סתומות והן שש עשר תעשר פתוחה מקצה שלש שנים מקץ שבע שנים כי יהיה בך אביון כי ימכר לך ארבעתן סתומות כל הבכור שמור את חדש שתיהן פתוחות שבעה שבעת סתומה חג הסכת פתוחה שפטים ושטרים לא תטע לך לא תזבח כי ימצא בקרבך ארבעתן סתומות: כי יפלא פתוחה כי תבא לא יהיה לכהנים וזה יהיה וכי יבא הלוי כי אתה בא כי יכרית כולם סתומות והן שש וכי יהיה איש פתוחה לא תסיג לא יקום עד כי תצא למלחמה כי תקרב אל עיר כי תצור אל עיר חמשתן סתומות כי ימצא חלל פתוחה כי תצא למלחמה כי תהיין לאיש כי יהיה לאיש וכי יהיה באיש לא תראה את שור לא תראה את חמור לא יהיה כלי גבר כולן סתומות והן שבע כי יקרא פתוחה כי תבנה לא תחרש גדלים כי יקח איש אשה ואם אמת היה כי ימצא איש כי יהיה נערה בתולה ואם בשדה ימצא כי ימצא לא יקח איש לא יבא פצוע לא יבא ממזר לא יבא עמוני לא תתעב אדמי כי תצא מחנה לא תסגיר לא תהיה קדשה לא תשיך כי תדר נדר כי תבא בכרם כי תבא בקמת כי יקח איש אשה כי יקח איש אשה חדשה כי ימצא השמר בנגע הצרעת כי תשה ברעך לא תעשק שכיר עני לא יומתו אבות לא תטה כי תקצר כי תחבט כי יהיה ריב כי ישבו אחים כי ינצו אנשים לא יהיה לך בכיסך כולן סתומות והן חמש ושלשים: זכור את אשר עשה והיה כי תבוא שתיהן פתוחות כי תכלה לעשר היום הזה שתיהן סתומות ויצו משה וזקני ישראל פתוחה וידבר משה ויצו משה את העם ארור האיש ארור מקלה ארור מסיג ארור משגה ארור מטה ארור שכב עם כל בהמה ארור שכב עם אחתו ארור שכב עם חתנתו ארור מכה ארור לקח שחד ארור אשר לא יקים כולן סתומות והן שלש עשרה והיה אם שמוע והיה אם לא תשמע שתיהן פתוחות אלא דברי הברית סתומה ויקרא משה אתם נצבים שתיהן פתוחות והיה כי יבאו כי המצוה ראה נתתי שלשתן סתומות וילך משה פתוחה ויקרא משה סתומה ויאמר יי' אל משה הן האזינו השמים ויבא משה וידבר יי' אל משה בעצם וזאת הברכה חמשתן פתוחות וזאת ליהודה סתומה וללוי פתוחה לבנימן וליוסף ולזבולן ולגד ולדן ולאשר ויעל משה כולן סתומות והן שבע:

There are 34 passages in this book that are p'tuchot and 124 passages that are s'tumot, 158 passages in their entirety.

In the entire Torah, there are 290 passages that are p'tuchot and 379 passages that are s'tumot, 669 passages in their entirety.

ספר אלה הדברים:

כי יפלא פתוחה כי תבא לא יהיה לכהנים וזה יהיה וכי יבא הלוי כי אתה בא כי יכרית כולם סתומות והן שש וכי יהיה איש פתוחה לא תסיג לא יקום עד כי תצא למלחמה כי תקרב אל עיר כי תצור אל עיר חמשתן סתומות כי ימצא חלל פתוחה כי תצא למלחמה כי תהיין לאיש כי יהיה לאיש וכי יהיה באיש לא תראה את שור לא תראה את חמור לא יהיה כלי גבר כולן סתומות והן שבע כי יקרא פתוחה כי תבנה לא תחרש גדלים כי יקח איש אשה ואם אמת היה כי ימצא איש כי יהיה נערה בתולה ואם בשדה ימצא כי ימצא לא יקח איש לא יבא פצוע לא יבא ממזר לא יבא עמוני לא תתעב אדמי כי תצא מחנה לא תסגיר לא תהיה קדשה לא תשיך כי תדר נדר כי תבא בכרם כי תבא בקמת כי יקח איש אשה כי יקח איש אשה חדשה כי ימצא השמר בנגע הצרעת כי תשה ברעך לא תעשק שכיר עני לא יומתו אבות לא תטה כי תקצר כי תחבט כי יהיה ריב כי ישבו אחים כי ינצו אנשים לא יהיה לך בכיסך כולן סתומות והן חמש ושלשים:

זכור את אשר עשה והיה כי תבוא שתיהן פתוחות כי תכלה לעשר היום הזה שתיהן סתומות ויצו משה וזקני ישראל פתוחה וידבר משה ויצו משה את העם ארור האיש ארור מקלה ארור מסיג ארור משגה ארור מטה ארור שכב עם כל בהמה ארור שכב עם אחתו ארור שכב עם חתנתו ארור מכה ארור לקח שחד ארור אשר לא יקים כולן סתומות והן שלש עשרה והיה אם שמוע והיה אם לא תשמע שתיהן פתוחות אלא דברי הברית סתומה ויקרא משה אתם נצבים שתיהן פתוחות והיה כי יבאו כי המצוה ראה נתתי שלשתן סתומות וילך משה פתוחה ויקרא משה סתומה ויאמר יי' אל משה הן האזינו השמים ויבא משה וידבר יי' אל משה בעצם וזאת הברכה חמשתן פתוחות וזאת ליהודה סתומה וללוי פתוחה לבנימן וליוסף ולזבולן ולגד ולדן ולאשר ויעל משה כולן סתומות והן שבע:

מנין הפתוחות של ספר זה שלשים וארבע והסתומות מאה ועשרים וארבע הכל מאה וחמשים ושמונה מנין הפתוחות של כל התורה מאתים ותשעים ומנין הסתומות שלש מאות ושבעים ותשע הכל שש מאות וששים ותשע:

This is the form for the song Ha'azinu. Each line should have an empty space in the middle as appropriate for a passage that is s'tumah [i.e., a space that can contain nine letters]. Thus, each line will be divided into two. It should be written on 70 lines. These are the words that should appear at the beginning of each line:

האזינו יערף כשעירם כי הצור אל שחת הליי' הלוא זכר שאל בהנחל יצב כי ימצאהו יסבבנהו כנשר יפרש יי' ירכבהו וינקהו חמאת בני ודם שמנת וינבל בתועבת אלהים לא ותשכח מכעס אראה בנים כעסוני בגוי ותיקד ותלהט חצי וקטב עם ומחדרים יונק אשביתה פן ולא ואין יבינו ושנים ויי' ואיבינו ומשדמת אשכלת וראש חתום לעת וחש ועל ואפס צור ישתו יהי ואין מחצתי כי אם אשיב אשכיר מדם הרנינו ונקם

All of the words above are found at the beginning [of the lines]. These are the words that begin the second half of the line and thus appear in the middle of the column:

ותשמע תזל וכרביבים הבו כי צדיק דור עם הוא בינו זקניך בהפרידו למספר יעקב ובתהו יצרנהו על ישאהו ואין ויאכל ושמן עם עם וישמן ויטש יקנאהו יזבחו חדשים צור וירא ויאמר כי הם ואני כי ותאכל אספה מזי ושן מחוץ גם אמרתי לולי פן כי לו איכה אם כי כי ענבמו חמת הלא לי כי כי כי ואמר אשר יקומו ראו אני ואין ואמרתי ותאחז ולמשנאי וחרבי מראש כי וכפר:

The song recited [after the crossing of the Red] Sea should be written in thirty lines. The first line should be written in the usual fashion. Afterward, the remaining lines should be written in the following manner: In one, a space [large enough to contain nine letters] should be left in the middle, and on the following line a space [of this size] should be left in two places, so that the line will be divided in three portions. Thus, [in every line,] there will be a space below writing and writing below a space.

This is its format:

With regard to the entire Torah - both the songs and the remainder of the text - one should plan that one letter be very close to the next. A letter may not, however, touch the following letter, nor should it be positioned very far from it, so that a single word will not appear as two. Rather, there should be a hairbreadth of space between each letter. If one left so much space [between letters] that a child who does not read well sees it as two words, the scroll is disqualified until it is corrected.

צורת שירת האזינו כל שיטה ושיטה יש באמצע ריוח אחד כצורת הפרשה הסתומה ונמצא כל שיטה חלוקה לשתים וכותבין אותה בשבעים שיטות ואלו הן התיבות שבראש כל שיטה ושיטה:

שירת הים כותבין אותה בשלשים שיטות שיטה ראשונה כדרכה ושאר השיטות אחת מניחין באמצעה ריוח אחד ואחת מניחין הריוח בשני מקומות באמצעה עד שתמצא השיטה חלוקה לשלש ונמצא ריוח כנגד הכתב וכתב כנגד הריוח:

וזו היא צורתה

כל התורה כולה בין בשירות בין בשאר הכתב יתכוין שתהיה אות סמוכה לחברתה ביותר ולא תדבק בה ולא תתרחק ממנה כדי שלא תתראה התיבה כשתי תיבות אלא יהיה בין אות לאות כחוט השערה ואם הרחיק אות מאות כדי שתראה התיבה כשתי תיבות לתינוק שאינו רגיל הרי זה פסול עד שיתקן:

Tefillin, Mezuzah and Sefer Torah - Chapter Nine

A Torah scroll should not be written in a way which causes its length to exceed its circumference, or its circumference to exceed its length.

What is the appropriate length? When the scroll is written on g'vil, six handbreadths - i.e., 24 thumbbreadths. When the scroll is written on k'laf, it may be more or less, provided that the length is equal to the circumference. If one wrote a scroll on g'vil less than six handbreadths long and concentrated one's writing, or [wrote a scroll] more than six handbreadths long and spread out one's writing, if the length is equal to the circumference, it has been written in the proper manner.

אין עושין ספר תורה לא ארכו יותר על היקפו ולא היקפו יתר על ארכו וכמה הוא אורכו בגויל ששה טפחים שהם ארבע ועשרים אצבעות ברוחב הגודל של יד ובקלף או פחות או יותר והוא שיהא ארכו כהיקפו וכן אם עשה בגויל פחות מששה טפחים ומיעט את הכתב או יתר על ששה והרחיב בכתב עד שיהיה ארכו כהיקפו הרי זה כמצוה:

The following margins should be left [on each column]: Below the column: four thumbbreadths; above the column: three thumbbreadths; and between each column: two thumbbreadths.

[To allow for these margins,] one should leave an additional thumbbreadth at the beginning and the end of each portion of parchment and room to sew the parchments together. Thus, when one sews all the portions of parchment together, there will be two thumbbreadths between each column throughout the entire scroll.

One should also leave an extra portion of parchment at the beginning and the end of the scroll, to wind around its staves.

All these measures are part of [performing] the mitzvah [in the optimum manner]. If one decreased or increased any of them, [the scroll] is not disqualified.

שיעור הגליון מלמטה ארבע אצבעות ולמעלה שלש אצבעות ובין דף לדף שתי אצבעות לפיכך צריך שיניח בתחלת כל יריעה ובסופה רוחב אצבע אחת וכדי תפירה שנמצא כשיתפור היריעה יהיה בין כל דף ודף בכל הספר כולו שתי אצבעות ויניח מן העור בתחלת הספר ובסופו כדי לגלול על העמוד וכל השיעורין האלו למצוה ואם חסר או הותיר לא פסל:

How should a person structure the scroll [he is writing] so that its length will be equal to its circumference? He should begin by making equal portions of parchment, each having a standard width of six handbreadths.

Afterwards, he should wind the parchments, each in the same manner, making one tight coil. He should continue adding to the coil, winding the parchments tightly until the circumference of the coil is six handbreadths, the width of the parchment. He should measure with a red cord that [is long enough] to surround the entire coil.

כיצד יתכוין אדם עד שיעשה הספר שיהיה ארכו כהיקפו מתחיל ומרבע העורות בשוה ועושה רוחב כל עור מהן ששה טפחים קצב אחד לכל אחד ואחר כך גולל העורות בשוה ועושה מהן כרך אחד מהודק יפה יפה ומוסיף בעורות ומהדק עד שיעשה היקף הכרך ששה טפחים שהוא רוחב העור ומודד בחוט של שני שיקיפו על הכרך:

Afterwards, one should make a measuring rod, forty or fifty thumbbreadths long. Each thumbbreadth on the rod should be divided into halves, thirds, and quarters, so that it will be possible to have exact measurements, including even half and quarter thumbbreadths.

One should measure each piece of parchment with this rod to determine its length in thumbbreadths. In this manner, one can calculate the length in thumbbreadths of the entire coil.

ואח"כ יעשה קנה שוה יהיה ארכה ארבעים או חמשים אצבעות ויחלק אצבע מהן בקנה לשנים ולשלשה ולארבעה חלקים כדי שידע בו שיעור חצי אצבע ורביע אצבע וכיוצא בזה החלק וימדוד כל עור בקנה זו עד שידע כמה אצבעות יש בכל עור עד שידע כמה אצבעות בארך כל הכרך:

Afterwards, one should take two or three other parchments [as an experiment] to check the size of one's writing. One should write a [sample] column.

It is obvious that the length of the column [used for the writing] will be seventeen thumbbreadths, since three thumbbreadths are left for a margin above the column and four thumbbreadths are left for a margin below. The width of the column, however, varies according to the thickness of one's writing. Similarly, the number of lines within each column varies according to the writing. The space of a line should be left between each two lines.

ואחר כך לוקח עורות אחרות שנים או שלשה לבדוק בהן שיעור הכתב וכותב בהן דף אחד ודבר ידוע שאורך הדף שבע עשרה אצבעות לפי שהוא מניח גליון למעלה שלש ולמטה ארבע אבל רוחב הדף הוא לפי הכתב אם דקה אם עבה וכן מנין השיטות שבדף יבאו לפי הכתב לפי שבין שיטה ושיטה כמלא שיטה:

After one writes the experimental column as one desires, one should measure the column with the rod. Then one should add the two thumbbreadths to be left between columns and calculate the number of columns one will have in the entire coil [should one continue] using the same [size] writing.

Once one knows the number of columns [for which there is space in the coil], one should calculate according to the scroll from which one is writing whether the entire Torah will be able to be contained in the number of columns there are in the coil based on this [size] writing.

If the entire Torah can be contained within this number of columns, [the scroll] will be [written in the] desired [fashion]. If, according to one's calculations, there are more columns than necessary to contain the Torah, one should write with a broader script, so that fewer columns will be included. One should write another [experimental] column [and recalculate until the calculations are resolved].

If, according to one's calculations, there are fewer columns than necessary to contain the Torah, one should write with a thinner script, so that more columns will be included. One should write another [experimental] column and recalculate until the calculations are resolved.

ואחר שכתב הדף שבודק בו לפי מה שירצה ימוד רוחב הדף באצבעות הקנה ויוסיף על רוחב הדף שתי אצבעות שבין דף ודף ויחשוב כמה דפין יבאו בכרך שגלל מאותו הכתב שבדק בו וידע חשבון הדפין ויראה כמה נכתב בדף זה שבדק בו מן התורה כלה ומשער לפי הספר שהוא כותב ממנו ומחשב אם עלתה לו כל התורה לפי מנין הדפין מזה הכתב שכותב בו בכרך מוטב ואם הוציא החשבון שהדפין יותר מן התורה ירחיב בכתב עד שיתמעט מנין הדפין ויבדוק בדף אחר ואם הוציא החשבון שהתורה יתר מן הדפין ימעט הכתב עד שירבה במנין הדפין ויבדוק בדף אחר דף עד שיבא החשבון אחד מאחר שידע רוחב הדף ושיעור הכתב מתחיל באותו הכרך:

After one knows the width of the column and the measure of one's writing, one takes the coil [of parchment] and divides each parchment into columns according to the [size of the] column with which one experimented and made the [above] calculation, ruling each column. When more than three or four fingerbreadths remain after the final column [which fits onto] the portion of parchment, one should leave only a thumbbreadth and the space necessary to sew it and cut off the rest.

One need not worry that, ultimately, additional parchments will have to be added to the coil to compensate for the portions which were cut off. This is not a factor of circumstance, because the writing will cause [the size of the scroll] to be extended [only] according to the number of columns [originally calculated].

ומחלק כל עור ועור דפין דפין בשירטוט כפי רוחב הדף שבדק בו ועלה בחשבון וכשישאר בעור שלש אצבעות או ארבע יותר על הדף האחרונה שביריעה יניח ממנו רוחב אצבע וכדי תפירה ויקוץ השאר ואל יחוש שבאחרונה יתוסף עורות אחרות על הכרך שגלל כנגד כל התוספות שקוצץ מכל עור ועור ואינו צריך לחשב דבר זה שהכתב מושכו לפי מנין הדפין:

Similarly, if one desires to make the width of the scroll more than six [thumbbreadths] or less than six [thumbbreadths], one should follow similar calculations. Thus, the length of the scroll will be equal to the circumference, neither less nor more, provided one does not err in his calculations.

וכן הרוצה לעשות רוחב הספר יותר מששה או פחות מששה על הדרך הזה הוא מחשב ויצא ארכו כהיקפו בלא פחות ולא יותר והוא שלא יטעה בחשבון:

The thumbbreadth mentioned in all these calculations - and in all other Torah measurements - refers to the width of a normal person's thumb. We have calculated this measure precisely and found it to be equal to the width of seven average barley-corns when placed next to each other in a cramped manner. This is equivalent to the length of two barley-corns amply spaced apart.

Whenever the term "handbreadth" is mentioned, it refers to four of these thumbbreadths. Whenever the term cubit is mentioned, it refers to six handbreadths.

רוחב הגודל האמור בכל השיעורין האלו ובשאר שיעורי תורה כולה הוא אצבע הבינוני וכבר דקדקנו בשיעורו ומצאנוהו רחב שבע שעורות בינוניות זו בצד זו בדוחק והן כאורך שתי שעורות בריוח וכל טפח האמור בכ"מ הוא ארבע אצבעות מזו וכל אמה ששה טפחים:

In the Torah scroll which I wrote, the width of each column was four thumbbreadths [with the exception of the] columns on which the Song of the Red Sea and the song Ha'azinu were written; they were six thumbbreadths wide. There were 51 lines in each column and 226 columns in the entire scroll. [In its entirety,] the scroll was approximately 1366 thumbbreadths long.

ספר תורה שכתבתי אני רוחב כל דף ודף מדפיו ארבע אצבעות ושירת הים ושירת האזינו רוחב כל דף משתיהן שש אצבעות ומנין השיטין שבכל דף ודף אחת וחמשים ומנין הדפין של כל הספר מאתים וששה ועשרים דף ואורך כל הספר אלף ושלש מאות וששים ושש אצבעות בקירוב:

The six thumbbreadths beyond the number that one would arrive at by calculation were used for the margin of the scroll left at the beginning and the end. I wrote the scroll from parchment made from ram skin.

Should one desire to write a scroll using these measurements or deviating from them only slightly - i.e., adding or subtracting two or three columns, there is no necessity to trouble oneself with calculations; without any difficulty one will have a scroll whose length is equal to its circumference.

יא

אלו השש אצבעות היתרות בחשבון לגליון שבתחלת הספר וסופו והעורות שכתבנו בהם עורות אילים ובזמן שתרצה לכתוב על פי המדות האלו או קרוב להם מעט הן חסר דף אחד או שנים או שלשה או יתר דף או שנים או שלש לא תיגע ולא תהא צריך לחשבון אלא מיד יבא לך ארכו כהיקפו:

One should not write fewer than three columns on a piece of parchment, nor [should one write] more than eight columns. If one has a piece of parchment large enough to contain nine columns, one should divide it in two, one portion containing five columns, and one portion four columns.

When does the above apply? At the beginning of the scroll or in the middle. At the end of the scroll, however, even if there is one verse in one column, that column may be written on a separate piece of parchment and sewn together with the other parchments.

יב

אין עושין ביריעה פחות משלשה דפין ולא יתר על שמנה דפין נזדמנה לו יריעה בת תשעה דפין חולק אותה ארבעה לכאן וחמשה לכאן במה דברים אמורים בתחלת הספר או באמצע אבל בסוף הספר אפילו פסוק אחד בדף אחד עושים אותו דף לבדו ותופרין אותו עם שאר היריעות:

When one sews the parchments together, one should use only sinews from a kosher species of animal or beast. [Sinews taken from] animals which died without being ritually slaughtered or which were killed by wild beasts [are, nevertheless, acceptable].

This is a halachah transmitted to Moses on Mount Sinai. Therefore, if one did not sew them with sinews, or used sinews from a non-kosher animal, the scroll is unacceptable until one removes the threads and sews them again.

יג

וכשתופרין היריעות אין תופרין אותן אלא בגידים של בהמה או חיה טהורה ואפילו מנבילות וטריפות שלהם כדרך שתופרין את התפילין ודבר זה הלכה למשה מסיני לפיכך אם תפרן שלא בגידין או בגידי בהמה טמאה פסול עד שיתירה ויחזור ויתפור כהלכה:

When sewing all the pieces of parchment together, one should not sew the entire length of the parchment. Rather, one should leave a certain portion unsewn on both the top and bottom of the parchment, so that the parchment will not tear in the middle when the Torah is rolled.

Two staves of wood should be made for a [Torah scroll], one at the beginning and one at the end. One should sew the parchment left over at the beginning and the end [of the scrolls] to these staves with sinews, so that it can be rolled around [these staves]. Space should be left between the staves and the columns of writing.

יד

כשתופרין כל היריעות אין תופרין כל היריעה כולה מתחלתה ועד סופה אלא מניח מעט מלמעלה ומעט מלמטה בלא תפירה כדי שלא תקרע היריעה באמצעה כשיגלול אותה ועושה לו שני עמודים של עץ אחד בתחלתו ואחד בסופו ותופר העור ששייר בתחלתו ובסוף על העמודים בגידים כדי שיהא נגלל עליהם וירחיק בין העמודים והכתב שבדף:

When a tear in a Torah scroll is contained within two lines, [it is sufficient to] sew [the tear]. If it [extends to] three [or more], [it] should not be sewn.

When does the above apply? With regard to an old Torah scroll which one cannot recognize as having been processed with gallnut juice. If, however, one can recognize that the parchment was processed with gallnut juice, one may sew it, even if the tear extends to three [lines]. Similarly, [if there is a tear] between columns or between words, one may sew it.

All these tears may be sewn only with the sinews which are used to sew the parchments together. When sewing, one must be careful that a single letter is not omitted or has its form distorted.

טו

ספר תורה שנקרעה בו יריעה בתוך שתי שיטות יתפור בתוך שלש לא יתפור במה דברים אמורים בישן שאין עפצו ניכר אבל אם ניכר הגויל שהוא עפוץ תופר ואפילו קרע הבא בתוך שלש וכן בין כל דף ודף ובין תיבה לתיבה יתפור וכל הקרעים אין תופרין אותן אלא בגידין שתופרין בהן היריעות זו לזו ובכל הקרעים יזהר שלא תחסר אות אחת או תשתנה צורתה:

Tefillin, Mezuzah and Sefer Torah - Chapter Ten

Thus, it can be concluded that there are twenty factors that - each in its own right - can disqualify a Torah scroll. If a scroll contains one of these factors, it does not have the sanctity of a Torah scroll, but rather is considered like a chumash used to teach children. It may not be used for a public Torah reading.

They are:
a) that the scroll was written on parchment from a non-kosher animal;
b) that the scroll was written on parchment from a kosher animal that was not processed;
c) [that the scroll was written on parchment] that was not processed with the intention that it be used for a Torah scroll;
d) that it was written on [the side of the parchment] that is not appropriate for writing; i.e., on g'vil on the side of the flesh, and on k'laf on the side of the hair;
e) that a portion was written on g'vil and a portion on k'laf;
f) that it was written on duchsustos;
g) that it was written on unruled [parchment];
h) that it was written with [an ink] other than a black ink that remains [without fading];
i) that it was written in a language other [than L'shon HaKodesh];
j) that it was written by a nonbeliever or others whose writing is not acceptable;
k) that the names of God were not written with the proper intention;
l) that even a single letter was omitted;
m) that even a single letter was added;
n) that one letter touches another;
o) that the form of a letter is distorted so that it cannot be read, or so that it would be read as another letter. This applies regardless of whether the distortion was caused by the original writing, a perforation, a tear, or an erasure;
p) that additional space was left between letters, so that a word would appear as two words, or that too little space was left between words, so that two words appear as one;
q) that the form of the passages was altered;
r) that the form of the songs was altered;
s) that other passages were written in the form of the songs;
t) that the parchments were sewn together using [thread made from anything other] than animal sinews.

Any other factors were mentioned only as the most proper way of fulfilling the mitzvah and are not absolute requirements.

נמצאת למד שעשרים דברים הן שבכל אחד מהן פוסל ספר תורה ואם נעשה בו אחד מהן הרי הוא כחומש מן החומשין שמלמדין בהן התינוקות ואין בו קדושת ספר תורה ואין קורין בו ברבים ואלו הן:

(א) אם נכתב על עור בהמה טמאה

(ב) שנכתב על עור בהמה טהורה שאינו מעובד

(ג) שהיה מעובד שלא לשם ספר תורה

(ד) שנכתב שלא במקום כתיבה על הגויל במקום בשר ועל הקלף במקום שיער

(ה) שנכתב מקצתו על הגויל ומקצתו על הקלף

(ו) שנכתב על דוכסוסטוס

(ז) שנכתב בלא שירטוט

(ח) שנכתב בלא שחור העומד

(ט) שנכתב בשאר לשונות

(י) שכתבו אפיקורוס או כיוצא בו משאר פסולין

(יא) שכתב האזכרות בלא כוונה

(יב) שחסר אפילו אות אחת

(יג) שהוסיף אפילו אות אחת

(יד) שנגעה אות באות

(טו) שנפסדה צורת אות אחת עד שלא תקרא כל עיקר או תדמה לאות אחרת בין בעיקר הכתיבה בין בנקב בין בקרע בין בטשטוש

(טז) שהרחיק או שהקריב בין אות לאות עד שתראה התיבה כשתי תיבות או שתי תיבות כתיבה אחת

(יז) ששינה צורת הפרשיות

(יח) ששינה צורת השירות

(יט) שכתב בשאר הכתב כשירה

(כ) שתפר היריעות בלא גידי טהורה ושאר הדברים למצוה לא לעכב:

Commentary on Halachah 1

A proper Torah scroll is treated with great sanctity and honor. It is forbidden for a person to sell a Torah scroll even if he has nothing to eat. [This prohibition applies] even if he possesses many scrolls or if he [desires to] sell an old scroll in order to purchase a new one.

A Torah scroll may never be sold except for two purposes:
a) to use the proceeds to study Torah;
b) to use the proceeds to marry.
[Even in these instances, permission to sell is granted only] when the person has nothing else to sell.

ס"ת כשר נוהגין בו קדושה יתירה וכבוד גדול ואסור לאדם למכור ספר תורה אפילו אין לו מה יאכל ואפילו היו לו ספרים רבים ואפילו יש ליקח בו חדש לעולם אין מוכרין ספר תורה אלא לשני דברים שילמוד תורה בדמיו או שישא אשה בדמיו והוא שלא יהיה לו דבר אחר למכור:

Commentary on Halachah 2

A Torah scroll that has become worn or disqualified should be placed in an earthenware container and buried next to a Torah sage. This is the manner in which it should be entombed.

The mantle of a scroll that has become worn should be used to make shrouds for a corpse that has no one to bury it. This is the manner in which it should be entombed.

ספר תורה שבלה או שנפסל נותנין אותו בכלי חרש וקוברין אותו אצל תלמידי חכמים וזו היא גניזתו מטפחות ספרים שבלו עושין אותן תכריכין למת מצוה וזו היא גניזתן:

The [following] are all considered to be sacred articles: a container that was prepared to be used for a Torah scroll and within which a scroll had actually been placed, and similarly, a mantle, a movable ark or cabinet in which a Torah scroll is placed - [this applies] even though the scroll is within its container - and similarly, a chair that was prepared for a Torah scroll to be placed upon it and upon which a scroll had actually been placed. They are forbidden to be discarded. Instead, when they become worn out or broken, they should be entombed.

In contrast, the platform on which the chazan stands while holding the Torah scroll and tablets used for the instruction of children are not sacred in nature.

Similarly, the decorative silver and gold pomegranates that are made for a Torah scroll are considered sacred articles and may not be used for mundane purposes, unless they were sold with the intention of purchasing a Torah scroll or chumash with the proceeds.

תיק שהוכן לספר תורה והונח בו וכן המטפחות והארון והמגדל שמניחין בו ספר תורה אף על פי שהספר בתוך התיק וכן הכסא שהוכן להניח עליו ספר תורה והונח עליו ספר תורה הכל תשמישי קדושה הן ואסור לזרקן אלא כשיבלו או כשישברו נגנזין אבל הבימות שעומד עליהן שליח ציבור ואוחז הספר והלוחות שכותבין בהן לתינוק להתלמד אין בהן קדושה וכן רמוני כסף וזהב וכיוצא בהן שעושין לספר תורה לנוי תשמישי קדושה הן ואסור להוציאן לחול אלא אם כן מכר אותן לקנות בדמיהן ספר תורה או חומש:

It is permissible to place a Torah scroll on another Torah scroll and, needless to say, upon chumashim.Chumashim may be placed upon books of the Prophets or of the Sacred Writings. In contrast, books of the Prophets or the Sacred Writings may not be placed on chumashim, nor may chumashim be placed on Torah scrolls.

All sacred writings, even texts of Torah law and allegories, may not be thrown. It is forbidden to enter a lavatory wearing a amulet containing verses from the sacred writings unless it is covered with leather.

ומותר להניח ספר תורה על גבי ספר תורה ואין צריך לומר על גבי חומשים ומניחין החומשין על גבי נביאים וכתובים אבל אין מניחין נביאים וכתובים על גבי חומשים ולא חומשים על גבי ספר תורה וכל כתבי הקדש אפילו הלכות ואגדות אסור לזרקן הקמיעין שיש בהם ענינים של כתבי הקודש אין נכנסין בהן לבית הכסא אלא אם כן היו מחופות עור:

A person should not enter a bathhouse, lavatory, or cemetery while holding a Torah scroll, even if it is covered by a mantle and placed in its container. He should not read from the scroll until he moves four cubits away from the corpse or from the lavatory.

A person should not hold a Torah scroll while naked. It is forbidden to sit on a couch on which a Torah scroll is placed.

לא יאחז אדם ספר תורה בזרועו ויכנס בו לבית המרחץ או לבית הכסא או לבית הקברות אע"פ שהוא כרוך במטפחות ונתון בתוך התיק שלו ולא יקרא בו עד שירחיק ארבע אמות מן המת (או מבית המרחץ) או מבית הכסא ולא יאחז את ספר תורה כשהוא ערום ואסור לישב על מטה שספר תורה עליה:

Commentary on Halachah 6

It is forbidden to engage in intimate relations in a room where a Torah scroll is located, until one either:
a) removes the scroll;
b) places it in a container, and then places that container in a container that is not intended for it. If, however, the container is intended for it, even ten containers, one over the other, are considered as a single entity; or
c) constructs a divider at least ten handbreadths high.

[The above applies] only when there is no other room available. If there is another room available, one may not engage in intimate relations unless one removes the Torah scroll.

בית שיש בו ספר תורה אסור לשמש מטתו בו עד שיוציאנו או עד שיניחנו בכלי ויתן הכלי בכלי אחר שאינו מזומן לו אבל אם היה מזומן לו אפילו עשרה כלים זה בתוך זה ככלי אחד הם או עד שיעשה לו מחיצה גבוהה עשרה טפחים אם לא היה לו בית אחר אבל אם יש לו בית אחר אסור לשמש עד שיוציאנו:

Any impure person, even [a woman in] a niddah state or a gentile, may hold a Torah scroll and read it. The words of Torah do not contract ritual impurity. This applies when one's hands are not soiled or dirty with mud. [In the latter instance,] one should wash one's hands and then touch the scroll.

כל הטמאין ואפילו נדות ואפילו כותי מותר לאחוז ספר תורה ולקרות בו שאין דברי תורה מקבלין טומאה והוא שלא יהיו ידיו מטונפות או מלוכלכות בטיט אלא ירחצו ידיהם ואח"כ יגעו בו:

Whenever a person sees a Torah scroll being carried, he must stand before it. Everyone should remain standing until the person holding the scroll reaches his destination and stands still, or until they can no longer see the scroll. Afterward, they are permitted to sit.

כל הרואה ספר תורה כשהוא מהלך חייב לעמוד מפניו ויהיו הכל עומדים עד שיעמוד זה שהוא מהלך בו כשיגיענו למקומו או עד שיתכסה מעיניהם ואחר כך יהיו מותרין לישב:

It is a mitzvah to designate a special place for a Torah scroll and to honor it and glorify it in an extravagant manner. The words of the Ten Commandments are contained in each Torah scroll.

A person should not spit before a Torah scroll, reveal his nakedness before it, take off his footwear before it, or carry it on his head like a burden. He should not turn his back to a Torah scroll unless it is ten handbreadths higher than he is.

מצוה לייחד לספר תורה מקום ולכבדו ולהדרו יותר מדאי דברים שבלוחות הברית הן הן שבכל ספר וספר לא ירוק אדם כנגד ספר תורה ולא יגלה ערותו כנגדו ולא יפשיט רגליו כנגדו ולא יניחנו על ראשו כמשאוי ולא יחזיר אחוריו לספר תורה אא"כ היה גבוה ממנו עשרה טפחים:

A person who was journeying from one place to another with a Torah scroll should not place the Torah scroll in a sack, load it on a donkey, and then ride on [the beast]. If, however, he is afraid of thieves, it is permissible. If there is no danger, he should carry it in his bosom while riding the animal, and journey [onward].

Anyone who sits before a Torah scroll should sit with respect, awe, and fear, because [the Torah] is a faithful testimony [of the covenant between God and the Jews] for all the inhabitants of the earth, as [Deuteronomy 31:26] states: "And it will be as a testimony for you."

A person must honor a Torah scroll [to the full extent] of his potential. The Sages of the early generations said: "Whoever desecrates the Torah will have his person desecrated by people. Whoever honors the Torah will have his person honored by people."

Blessed be God who offers assistance.

יא

היה מהלך ממקום למקום וספר תורה עמו לא יניח ספר תורה בתוך השק ויניחנו על גבי החמור וירכב עליו ואם היה מתפחד מן הגנבים מותר ואם אין שם פחד מניחו בחיקו כנגד לבו והוא רוכב על הבהמה והולך כל מי שיושב לפני ספר תורה ישב בכובד ראש באימה ופחד שהוא העד הנאמן לכל באי עולם שנאמר והיה שם בך לעד ויכבדהו כפי כחו אמרו חכמים הראשונים כל המחלל את התורה גופו מחולל על הבריות וכל המכבד את התורה גופו מכובד על הבריות:

• Hayom Yom: Today's Hayom Yom
• Sunday, 19 Cheshvan, 5777 · 20 November 2016
• "Today's Day"
• Wednesday, Cheshvan 19, 5704
Torah lessons: Chumash: Chayei Sara, Revi'i with Rashi.
Tehillim: 90-96.
Tanya: Now this light (p. 577) ...are entirely one. (p. 579).
A response of the Alter Rebbe in a yechidus: Chassidus is Sh'ma Yisrael.1 The word sh'ma is an acronym of s'u marom eineichem, "Raise your eyes on high."2 The verse says "on high" (marom), and not "to the heavens" (shamayim). "On high" means higher and still higher, to attain a level beyond intellect, and grasp this itself intellectually - as the verse concludes, "and see Who created these."
FOOTNOTES
1.Hear O Israel.
2.Yeshayahu 40:26.
• Daily Thought:
Squeezed by the Barriers
They say nothing limits you other than your own imagination.
So you will say, “What, then, of the forces of nature? The constraints of a human body? Pain, exhaustion, and hunger? The hard reality I slam into whenever I attempt to stride through the barriers of life?”
Yes, they are there. But they are not barriers. Because they are not there to stop you.
They are there to squeeze out the oil inside you.
As your soul pulls forward, those barriers force her inward, towards her deepest and strongest self.[Maamar Natata Lirei’echa 5737.]
-------

Missionary Renegade

Sunday, November 20, 2016

CHABAD - TODAY IN JUDAISM: Sunday, 20 November 2016 - Today is: Sunday, 19 Cheshvan, 5777 · 20 November 2016.

Tefillin, Mezuzah and Sefer Torah - Chapter Nine

Tefillin, Mezuzah and Sefer Torah - Chapter Ten

No comments:

Post a Comment