| |||||
- ב"ה - Today in Judaism - Today is Thursday, Tammuz 26, 5777 · July 20, 2017Torah Reading
Matot: Numbers 30:2-17
Numbers 30:2 (1) Then Moshe spoke to the heads of the tribes of the people of Isra’el. He said, “Here is what Adonai has ordered: 3 (2) when a man makes a vow to Adonai or formally obligates himself by swearing an oath, he is not to break his word but is to do everything he said he would do.
4 (3) “When a woman makes a vow to Adonai, formally obligating herself, while she is a minor living in her father’s house; 5 (4) then, if her father has heard what she vowed or obligated herself to do and holds his peace, then all her vows remain binding — every obligation she has bound herself to will stand. 6 (5) But if on the day her father hears it, he expresses his disapproval, then none of her vows or obligations she has bound herself to will stand; and Adonai will forgive her, because her father expressed his disapproval.
7 (6) “If, having made vows or rashly committed herself to an obligation, she gets married; 8 (7) and her husband hears but holds his peace with her on the day he learns of it, then her vows and obligations she has bound herself to will stand. 9 (8) But if her husband expresses his disapproval on the day he hears it, he will void the vow which is on her and the obligation to which she has bound herself; and Adonai will forgive her.
10 (9) “The vow of a widow, however, or of a divorcee, including everything to which she has obligated herself, will stand against her.
11 (10) “If a woman vowed in her husband’s house or obligated herself with an oath; 12 (11) and her husband heard it but held his peace with her and did not express disapproval, then all her vows and obligations will stand. 13 (12) But if her husband makes them null and void on the day he hears them, then whatever she said, vows or binding obligation, will not stand; her husband has voided them; and Adonai will forgive her. 14 (13) Her husband may let every vow and every binding obligation stand, or he may void it. 15 (14) But if her husband entirely holds his peace with her day after day, then he confirms all her vows and obligations; he must let them stand, because he held his peace with her on the day he heard them. 16 (15) If he makes them null and void after he has heard them, then he will bear the consequent guilt.”
17 (16) These are the laws which Adonai ordered Moshe between a man and his wife, and between a father and his daughter, if she is a minor living in her father’s house.
Today's Laws & Customs:
• "The Three Weeks"
During the Three Weeks, from 17th of Tamuz to the 9th of Av, we commemorate the conquest of Jerusalem, the destruction of the Holy Temple and the dispersion of the Jewish people.
Weddings and other joyful events are not held during this period; like mourners, we do not cut our hair, and various pleasurable activities are limited or proscribed. (The particular mourning customs vary from community to community, so consult a competent halachic authority for details.)
Citing the verse (Isaiah 1:27) "Zion shall be redeemed with mishpat [Torah] and its returnees with tzedakah," the Rebbe urged that we increase in Torah study(particularly the study of the laws of the Holy Temple) and charity during this period.
Links:
The Three Weeks
Daily Quote:
During the Three Weeks, from 17th of Tamuz to the 9th of Av, we commemorate the conquest of Jerusalem, the destruction of the Holy Temple and the dispersion of the Jewish people.
Weddings and other joyful events are not held during this period; like mourners, we do not cut our hair, and various pleasurable activities are limited or proscribed. (The particular mourning customs vary from community to community, so consult a competent halachic authority for details.)
Citing the verse (Isaiah 1:27) "Zion shall be redeemed with mishpat [Torah] and its returnees with tzedakah," the Rebbe urged that we increase in Torah study(particularly the study of the laws of the Holy Temple) and charity during this period.
Links:
The Three Weeks
Daily Quote:
The time of prayer is a time of war [Zohar]
Daily Torah Study:
Daily Torah Study:
Chumash: Matot-Massei, 5th Portion Numbers 33:50-34:15 with Rashi
• English / Hebrew Linear Translation
• Video Class
• Daily Wisdom (short insight)
• Hebrew text
• English text
• English Text (Lessons in Tanya)
• Hebrew Text
• Audio Class: Listen | Download
• Video Class
• Sefer Hamitzvot:
English Text | Hebrew Text
Audio: Listen | Download | Video Class
Today's Mitzvah
Thursday, Tammuz 26, 5777 · July 20, 2017
A daily digest of Maimonides’ classic work "Sefer Hamitzvot"
AUDIO & VIDEO CLASSES
• VIDEO CLASS: Rabbi Mendel Kaplan Watch • Listen
• AUDIO CLASS: Rabbi Berel Bell Listen • MP3 Download
Negative Commandment 252
Hurtful Words to a Convert
"You shall not wrong a stranger"—Exodus 22:20.
It is forbidden to verbally distress or humiliate a convert. Such as by telling him, "Yesterday you were an idolater and now you have entered under the wings of the Divine Presence..."
Though it is forbidden to verbally humiliate anyone, one who does so to a convert transgresses this prohibition, too.
Full text of this Mitzvah »
• English / Hebrew Linear Translation
• Video Class
• Daily Wisdom (short insight)
Numbers Chapter 33
50The Lord spoke to Moses in the plains of Moab by the Jordan at Jericho, saying: נוַיְדַבֵּ֧ר יְהֹוָ֛ה אֶל־משֶׁ֖ה בְּעַרְבֹ֣ת מוֹאָ֑ב עַל־יַרְדֵּ֥ן יְרֵח֖וֹ לֵאמֹֽר:
51Speak to the children of Israel and say to them: When you cross the Jordan into the land of Canaan, נאדַּבֵּר֙ אֶל־בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל וְאָֽמַרְתָּ֖ אֲלֵהֶ֑ם כִּ֥י אַתֶּ֛ם עֹֽבְרִ֥ים אֶת־הַיַּרְדֵּ֖ן אֶל־אֶ֥רֶץ כְּנָֽעַן:
When you cross the Jordan…you shall drive out…: Were not they previously forewarned about this a number of times? However, Moses said to them,“When you cross over the Jordan on dry land, you shall cross on this condition, for if not, water will come and inundate you.” And so we find that Joshua said the same to them while they were still in the Jordan. — [Sotah 34a]
כי אתם עברים את הירדן וגו' והורשתם וגו': והלא כמה פעמים הוזהרו על כך, אלא כך אמר להם משה כשאתם עוברים בירדן ביבשה, על מנת כן תעברו, ואם לאו מים באין ושוטפין אתכם, וכן מצינו שאמר להם יהושע בעודם בירדן:
52you shall drive out all the inhabitants of the land from before you, destroy all their temples, destroy their molten idols, and demolish their high places. נבוְה֨וֹרַשְׁתֶּ֜ם אֶת־כָּל־יֽשְׁבֵ֤י הָאָ֨רֶץ֙ מִפְּנֵיכֶ֔ם וְאִ֨בַּדְתֶּ֔ם אֵ֖ת כָּל־מַשְׂכִּיֹּתָ֑ם וְאֵ֨ת כָּל־צַלְמֵ֤י מַסֵּֽכֹתָם֙ תְּאַבֵּ֔דוּ וְאֵ֥ת כָּל־בָּֽמוֹתָ֖ם תַּשְׁמִֽידוּ:
You shall drive out: Heb. וְהוֹרַשְׁתֶּם, you shall drive them out.
והורשתם: וגרשתם:
their temples: Heb. מַשְׂכִּיֹּתָם, as the Targum [Onkelos] renders, סִגְדַּתְהוֹן, their houses of worship, so called because they would cover (מַסְכְּכִין) the ground with a marble floor, on which they would prostrate themselves with outstretched hands and legs, as it is written,“And in your land you shall not place a pavement stone on which to prostrate yourselves (אֶבֶן מַשְׂכִּית) in your land on which to prostrate yourselves” (Lev. 26:1).
משכיתם: כתרגומו בית סגדתהון, על שם שהיו מסככין את הקרקע ברצפת אבנים של שיש להשתחוות עליהם בפישוט ידים ורגלים, כדכתיב (ויקרא כו, א) ואבן משכית לא תתנו בארצכם להשתחוות עליה:
their molten [idols]: Heb. מַסֵּכֹתָם, as the Targum renders, מַתְּכַתְהוֹן, their molten [idols].
מסכתם: כתרגומו מתכתהון:
53You shall clear out the Land and settle in it, for I have given you the Land to occupy it. נגוְהֽוֹרַשְׁתֶּ֥ם אֶת־הָאָ֖רֶץ וִֽישַׁבְתֶּם־בָּ֑הּ כִּ֥י לָכֶ֛ם נָתַ֥תִּי אֶת־הָאָ֖רֶץ לָרֶ֥שֶׁת אֹתָֽהּ:
And you shall clear out the Land: You shall vacate it of its inhabitants, and then you shall“settle in it.” Only then will you be able to survive there, but if you do not do this, you will be unable to survive there.
והורשתם את הארץ: והורשתם אותה מיושביה ואז וישבתם בה, תוכלו להתקיים בה, ואם לאו לא תוכלו להתקיים בה:
54You shall give the Land as an inheritance to your families by lot; to the large, you shall give a larger inheritance and to the small you shall give a smaller inheritance; wherever the lot falls shall be his; according to the tribes of your fathers, you shall inherit. נד וְהִתְנַֽחַלְתֶּם֩ אֶת־הָאָ֨רֶץ בְּגוֹרָ֜ל לְמִשְׁפְּחֹֽתֵיכֶ֗ם לָרַ֞ב תַּרְבּ֤וּ אֶת־נַֽחֲלָתוֹ֙ וְלַמְעַט֙ תַּמְעִ֣יט אֶת־נַֽחֲלָת֔וֹ אֶל֩ אֲשֶׁר־יֵ֨צֵא ל֥וֹ שָׁ֛מָּה הַגּוֹרָ֖ל ל֣וֹ יִֽהְיֶ֑ה לְמַטּ֥וֹת אֲבֹֽתֵיכֶ֖ם תִּתְנֶחָֽלוּ:
wherever [the lot] falls: Heb. אֶל אֲשֶׁר יֵצֵא לוֹ שָׁמָּה, to…that the lot falls. This is an elliptical verse [and its meaning is:] The place to which the lot falls for him, shall be his.
אל אשר יצא לו שמה: מקרא קצר הוא זה, אל מקום אשר יצא לו שמה הגורל לו יהיה:
according to the tribes of your fathers: According to the number of those who left Egypt (B.B. 117a). Another interpretation: with twelve territories, like the number of tribes.
למטות אבותיכם: לפי חשבון יוצאי מצרים. דבר אחר בשנים עשר גבולין כמנין השבטים:
55But if you do not drive out the inhabitants of the Land from before you, then those whom you leave over will be as spikes in your eyes and thorns in your sides, and they will harass you in the land in which you settle. נהוְאִם־לֹ֨א תוֹרִ֜ישׁוּ אֶת־יֽשְׁבֵ֣י הָאָ֘רֶץ֘ מִפְּנֵיכֶם֒ וְהָיָה֙ אֲשֶׁ֣ר תּוֹתִ֣ירוּ מֵהֶ֔ם לְשִׂכִּים֙ בְּעֵ֣ינֵיכֶ֔ם וְלִצְנִינִ֖ם בְּצִדֵּיכֶ֑ם וְצָֽרְר֣וּ אֶתְכֶ֔ם עַל־הָאָ֕רֶץ אֲשֶׁ֥ר אַתֶּ֖ם יֽשְׁבִ֥ים בָּֽהּ:
those whom you leave over: They will be a source of misfortune for you.
והיה אשר תותירו מהם: יהיו לכם לרעה:
as spikes in your eyes: Heb. לְשִׂכִּים, pins that will gouge out your eyes. The Targum [Onkelos renders], יְתֵדוֹת (Exod. 38:20), pins or spikes [as] סִכַּיָּא -
לשכים בעיניכם: ליתדות המנקרות עיניכם. תרגום של יתדות שיכיא:
and thorns: Heb. וְלִצְנִינִם. The commentators interpret this in the sense of a hedge of thorns which will surround you, fencing you in and confining you so that none can leave or enter. -
ולצנינם: פותרים בו הפותרים לשון מסוכת קוצים הסוככת אתכם לסגור ולכלוא אתכם מאין יוצא ובא:
and they will harass you: Heb. וְצָרְרוּ, as the Targum [Onkelos] renders [וִיעִיקוּן, and they will harass you, cause you distress].
וצררו אתכם: כתרגומו:
56And it will be that what I had intended to do to them, I will do to you. נווְהָיָ֗ה כַּֽאֲשֶׁ֥ר דִּמִּ֛יתִי לַֽעֲשׂ֥וֹת לָהֶ֖ם אֶֽעֱשֶׂ֥ה לָכֶֽם:
Numbers Chapter 34
1The Lord spoke to Moses, saying: אוַיְדַבֵּ֥ר יְהֹוָ֖ה אֶל־משֶׁ֥ה לֵּאמֹֽר:
2Command the children of Israel and say to them, When you arrive in the land of Canaan, this is the land which shall fall to you as an inheritance, the land of Canaan according to its borders. בצַ֞ו אֶת־בְּנֵ֤י יִשְׂרָאֵל֙ וְאָֽמַרְתָּ֣ אֲלֵהֶ֔ם כִּֽי־אַתֶּ֥ם בָּאִ֖ים אֶל־הָאָ֣רֶץ כְּנָ֑עַן זֹ֣את הָאָ֗רֶץ אֲשֶׁ֨ר תִּפֹּ֤ל לָכֶם֙ בְּנַֽחֲלָ֔ה אֶ֥רֶץ כְּנַ֖עַן לִגְבֻֽלֹתֶֽיהָ:
This is the land which shall fall to you: Since many precepts apply to the Land [of Israel] and do not apply outside the Land, Scripture found it necessary to chart the outer limits of its boundaries from all sides, to inform you that the precepts apply everywhere within these borders.
זאת הארץ אשר תפול לכם וגו': לפי שהרבה מצות נוהגות בארץ ואין נוהגות בחוצה לארץ, הוצרך לכתוב מצרני גבולי רוחותיה סביב, לומר לך מן הגבולים הללו ולפנים המצות נוהגות:
shall fall to you: Since it was apportioned by lot, the division is described in terms of נְפִילָה, falling [a word commonly used in connection with lots]. The Midrash Aggadah says that [this expression is used here] because the Holy One, blessed is He, cast down [lit., caused to fall] from heaven the celestial ministers of the seven [Canaanite] nations, and shackled them before Moses. He said to him [Moses], See, they no longer have any power. — [Mid. Tanchuma]
תפול לכם: על שם שנתחלקה בגורל נקראת חלוקה לשון נפילה. ומדרש אגדה אומר ע"י שהפיל הקב"ה שריהם של שבע אומות מן השמים וכפתן לפני משה, אמר לו ראה אין בהם עוד כח:
3Your southernmost corner shall be from the desert of Zin along Edom, and the southern border shall be from the edge of the Sea of Salt [the Dead Sea] to the east. גוְהָיָ֨ה לָכֶ֧ם פְּאַת־נֶ֛גֶב מִמִּדְבַּר־צִ֖ן עַל־יְדֵ֣י אֱד֑וֹם וְהָיָ֤ה לָכֶם֙ גְּב֣וּל נֶ֔גֶב מִקְצֵ֥ה יָֽם־הַמֶּ֖לַח קֵֽדְמָה:
Your southernmost corner shall be: The southern flank extending from east to west.
והיה לכם פאת נגב: רוח דרומית אשר מן המזרח למערב:
from the desert of Zin: which adjoins Edom, beginning in the southeastern corner of the land of the nine tribes. How? Three lands lie south of the Land of Israel, each adjoining the other-part of Egypt, the entire land of Edom, and the entire land of Moab. The land of Egypt is in the southwestern corner, as it says [later] in this passage, “from Azmon to the stream of Egypt and its ends shall be to the sea” (verse 5). The stream of Egypt ran through the entire length of Egypt, as it says, “from the Shihor [river], which is along the face of Egypt” (Josh. 13:3), and it intervenes between the land of Egypt from the Land of Israel. The land of Edom adjoins it [Egypt] from the east, and the land of Moab adjoins the land of Edom at the southeastern corner [of the land of Israel]. When the Israelites departed from Egypt, had the Omnipresent wished to expedite their entry into the Land, He would have taken them northward across the Nile, and they would have thus entered the Land. But He did not do so, and this is the meaning of what is said, “God did not lead them [by] way of the land of the Philistines” (Exod. 13:17). For they [the Philistines] dwelt by the sea in the west of the land of Canaan, as it says regarding the Philistines, “those who inhabit the coastal area, the Cherethite nation” (Zeph. 2:5). He did not lead them by that route, but diverted them and took them along the southern route, to the desert. Ezekiel called it “the desert of the nations” (Ezek. 5:35) because several nations dwelt alongside it. He led them along the south, always from west to east, until they arrived at the southern end of the land of Edom. They asked the king of Edom for permission to enter his land and traverse its width in order to enter the Land [of Israel], but he refused, and they had to turn and travel along the entire south of Edom until they reached the southern end of the land of Moab, as it says, “He sent [messengers] also to the king of Moab, but he was unwilling” (Jud. 11:17). They then traversed the entire southern boundary of Moab, right to the end, and then turned northward until they had passed along its entire eastern boundary, along its width, and when they finished its eastern boundary, they came upon the land of Sihon and Og, who dwelt to the east of the land of Canaan, with the Jordan [river] intervening between them. This is the meaning of what is stated concerning Jephthah,“And they went through the desert and went around the land of Edom and the land of Moab, and they came to the east of the land of Moab” (ibid. 18). They conquered the lands of Sihon and Og, which were to the north of Moab, and came near to the Jordan, opposite the northwestern corner of the land of Moab. Hence, the land of Canaan, which was across the Jordan to the west, has its southeastern corner bordering on Edom.
ממדבר צן: אשר אצל אדום מתחלת מקצוע דרומית מזרחית של ארץ תשעת המטות. כיצד, שלש ארצות יושבות בדרומה של ארץ ישראל זו אצל זו קצת ארץ מצרים, וארץ אדום כולה וארץ מואב כולה. ארץ מצרים במקצוע דרומית מערבית, שנאמר בפרשה זו מעצמון נחלה מצרים והיו תוצאותיו הימה. ונחל מצרים היה מהלך על פני כל ארץ מצרים, שנאמר (יהושע יג, ג) מן השיחור אשר על פני מצרים. ומפסיק בין ארץ מצרים לארץ ישראל וארץ אדום אצלה לצד המזרח וארץ מואב אצל ארץ אדום בסוף הדרום למזרח, וכשיצאו ישראל ממצרים, אם רצה המקום לקרב את כניסתם לארץ היה מעבירם את הנילוס לצד צפון ובאין לארץ ישראל, ולא עשה כן, וזהו שנאמר (שמות יג, יז) ולא נחם א-להים דרך ארץ פלשתים, שהם יושבים על הים במערבה של ארץ כנען, כענין שנאמר בפלשתים (צפניה ב, ה) יושבי חבל הים גוי כרתים. ולא נחם אותו הדרך אלא הסיבן והוציאם דרך דרומה אל המדבר, והוא שקראו יחזקאל (יחזקאל כ, לה) מדבר העמים, לפי שהיו כמה אומות יושבות בצדו והולכין אצל דרומה מן המערב כלפי מזרח תמיד, עד שבאו לדרומה של ארץ אדום ובקשו ממלך אדום שיניחם להכנס בארצו ולעבור דרך רחבה ולהכנס לארץ, ולא רצה. והוצרכו לסבוב את כל דרומה של אדום עד בואם לדרומה של ארץ מואב, שנאמר (שופטים יא, יז) וגם אל מלך מואב שלח ולא אבה. והלכו כל דרומה של מואב עד סופה ומשם הפכו פניהם לצפון עד שסבבו כל מצר מזרחי שלה לרחבה וכשכלו את מזרחה מצאו את ארץ סיחון ועוג שהיו יושבין במזרחה של ארץ כנען והירדן מפסיק ביניהם. וזהו שנאמר ביפתח (שופטים יא, יח) וילך במדבר ויסב את ארץ אדום ואת ארץ מואב ויבא ממזרח שמש לארץ מואב. וכבשו את ארץ סיחון ועוג שהיתה בצפונה של ארץ מואב. וקרבו עד הירדן והוא כנגד מקצוע צפונית מערבית של ארץ מואב, נמצא שארץ כנען שבעבר הירדן למערב היה מקצוע דרומית מזרחית שלה אצל אדום:
4The border then turns south of Maaleh Akrabim [elevation of Akrabim], passing toward Zin, and its ends shall be to the south of Kadesh barnea. Then it shall extend to Hazar addar and continue toward Azmon. דוְנָסַ֣ב לָכֶם֩ הַגְּב֨וּל מִנֶּ֜גֶב לְמַֽעֲלֵ֤ה עַקְרַבִּים֙ וְעָ֣בַר צִ֔נָה וְהָיוּ֙ (כתיב והיה֙) תּֽוֹצְאֹתָ֔יו מִנֶּ֖גֶב לְקָדֵ֣שׁ בַּרְנֵ֑עַ וְיָצָ֥א חֲצַר־אַדָּ֖ר וְעָבַ֥ר עַצְמֹֽנָה:
The border then turns south of Maaleh Akrabim: Whenever the term וְנָסַב (“turns”) or וְיָצָא (“extends to”) is used, it [Scripture] informs us that the border was not straight, but veered outward; the boundary line bent to the north, angling westward, so that the border passed south of Maaleh Akrabim, so that Maaleh Akrabim was within the border.
ונסב לכם הגבול מנגב למעלה עקרבים: כל מקום שנאמר ונסב או ויצא, מלמד שלא היה המצר שוה אלא הולך ויוצא לחוץ, יוצא המצר ועוקם לצד צפונו של עולם באלכסון למערב ועובר המצר בדרומה של מעלה עקרבים, נמצא מעלה עקרבים לפנים מן המצר:
passing toward Zin: Heb. צִנָה, to Zin, as in מִצְרַיְמָה, to Egypt.
ועבר צנה: אל צין כמו מצרימה:
its ends shall be: Heb. תוֹצְאֹתָיו, its ends, to the south of Kadesh-barnea.
והיו תוצאותיו: קצותיו. בדרומה של קדש ברנע:
it shall extend: The boundary stretches northward and continues angling westward, until it reaches Hazar-addar, and from there to Azmon and from there to the stream of Egypt. The term “turns” is used here, because Scripture writes,“it shall extend to Hazar-addar.” For it began to widen after passing Kadesh-barnea, and the width of that strip which protruded northward was from Kadesh-barnea to Azmon. From there onward, the boundary narrowed and turned southward, reaching the river of Egypt, and from there westward to the Great Sea, which is the western boundary of the entire Land of Israel. Thus, the river of Egypt is in the southwestern corner.
ויצא חצר אדר: מתפשט המצר ומרחיב לצד צפון של עולם ונמשך עוד באלכסון למערב ובא לו לחצר אדר ומשם לעצמון ומשם לנחל מצרים. ולשון ונסב האמור כאן לפי שכתב ויצא חצר אדר שהתחיל להרחיב משעבר את קדש ברנע ורוחב אותה רצועה שבלטה לצד צפון היתה מקדש ברנע עד עצמון ומשם והלאה נתקצר המצר ונסב לצד הדרום ובא לו לנחל מצרים ומשם לצד המערב אל הים הגדול שהוא מצר מערבה של כל ארץ ישראל. נמצא שנחל מצרים במקצוע מערבית דרומית:
5The border then turns from Azmon to the stream of Egypt, and its ends shall be to the sea. הוְנָסַ֧ב הַגְּב֛וּל מֵֽעַצְמ֖וֹן נַ֣חְלָה מִצְרָ֑יִם וְהָי֥וּ תֽוֹצְאֹתָ֖יו הַיָּֽמָּה:
and its ends shall be to the sea: To the western border, for the southern border no longer stretches westward past there.
והיו תוצאותיו הימה: אל מצר המערב שאין עוד גבול נגב מאריך לצד המערב משם והלאה:
6The western border: it shall be for you the Great [Mediterranean] Sea and the border this shall be your western border. ווּגְב֣וּל יָ֔ם וְהָיָ֥ה לָכֶ֛ם הַיָּ֥ם הַגָּד֖וֹל וּגְב֑וּל זֶה־יִּֽהְיֶ֥ה לָכֶ֖ם גְּב֥וּל יָֽם:
The western border: And what was the western border?
וגבול ים: ומצר מערבי מהו:
[It shall be for you] the Great Sea: As a boundary.
והיה לכם הים הגדול: למצר:
and the border: The islands in the sea are also included in the border. These islands are called isles in old French. — [Gittin 8a]
וגבול: הנסין שבתוך הים אף הם מן הגבול והם איים, שקורין אישלי"ש [איים]:
7This shall be your northern border: From the Great [Mediterranean] Sea turn yourselves toward Mount Hor. זוְזֶה־יִּֽהְיֶ֥ה לָכֶ֖ם גְּב֣וּל צָפ֑וֹן מִן־הַיָּם֙ הַגָּדֹ֔ל תְּתָא֥וּ לָכֶ֖ם הֹ֥ר הָהָֽר:
northern border: Heb. גְּבוּל צָפוֹן, the northern boundary.
גבול צפון: מצר צפון:
From the Great Sea turn yourselves toward Mount Hor: which is the northwestern corner. Its summit slopes down into the sea. Some of the expanse of the sea is inward of it and some outside it.
מן הים הגדול תתאו לכם הר ההר: שהוא במקצוע צפונית מערבית. וראשו משפיע ונכנס לתוך הים ויש מרוחב הים לפנים הימנו וחוצה הימנו:
turn yourselves: Change your direction, to move from west to north, toward Mount Hor.
תתאו: תשפעו לכם לנטות ממערב לצפון אל הר ההר:
turn yourselves: An expression denoting a slant, as in “the [slanting] chamber (תָּא) of the guards” (I Kings 14:28); “the chamber (תָּא) of the gate” (Ezek. 40:10), which are called apendiz in old French [penthouse, lean-to, a small building with a sloping roof, attached to a main building] for it is curved and sloping.
תתאו: לשון סיבה, כמו (ד"ה ב' יב, יא) אל תא הרצים, (יחזקאל מ, י) ותאי השער היציע, שקורין אפינדי"ץ [מבנה בעל גג משופע], שהוא מוסב ומשופע:
8From Mount Hor turn to the entrance of Hamath, and the ends of the border shall be toward Zedad. חמֵהֹ֣ר הָהָ֔ר תְּתָא֖וּ לְבֹ֣א חֲמָ֑ת וְהָי֛וּ תּֽוֹצְאֹ֥ת הַגְּבֻ֖ל צְדָֽדָה:
From Mount Hor: you shall turn and continue along the northern border eastward, and then you will arrive at the entrance to Hamath, which is Antioch. - [Targum Yerushalmi]
מהר ההר: תסבו ותלכו אל מצר הצפון לצד המזרח ותפגעו בלבא חמת, זו אנטוכיא:
and the ends of the border: Heb. תּוֹצְאֹת הַגּבוּל, the ends of the border. Whenever [Scripture] mentions “the ends of the border” either the boundary line ends there completely and does not continue further in that direction, or from there it spreads out, broadens, and extends backwards, continuing in a more slanting direction than [encompassed in] the original expanse. In relation to the breadth of the original dimension, it is called the ends, for that dimension ends there.
תוצאות הגבול: סופי הגבול. כל מקום שנאמר תוצאות הגבול, או המצר כלה שם לגמרי ואינו עובר להלן כלל, או משם מתפשט ומרחיב ויוצא לאחוריו להמשיך להלן באלכסון יותר מן הרוחב הראשון, ולענין רוחב המדה הראשון קראו תוצאות, ששם כלתה אותה מדה:
9The border shall then extend to Ziphron, and its ends shall be Hazar enan; this shall be your northern border. טוְיָצָ֤א הַגְּבֻל֙ זִפְרֹ֔נָה וְהָי֥וּ תֽוֹצְאֹתָ֖יו חֲצַ֣ר עֵינָ֑ן זֶה־יִּֽהְיֶ֥ה לָכֶ֖ם גְּב֥וּל צָפֽוֹן:
and its ends shall be Hazar-enan: This is the end of the northern border, and Hazar-enan is situated in the northeastern corner. From there“you shall then turn yourselves” toward the eastern border.
והיו תוצאתיו חצר עינן: הוא היה סוף המצר הצפוני. ונמצאת חצר עינן במקצוע צפונית מזרחית. ומשם והתאויתם לכם אל מצר המזרחי:
10You shall then turn yourselves toward the eastern border, from Hazar enan to Shepham. יוְהִתְאַוִּיתֶ֥ם לָכֶ֖ם לִגְב֣וּל קֵ֑דְמָה מֵֽחֲצַ֥ר עֵינָ֖ן שְׁפָֽמָה:
You shall then turn yourselves: Heb. וְהִתְאַוִּיתֶם, a term denoting turning or veering, cognate with [the term] תְּתָאוּ.
והתאויתם: לשון הסבה ונטיה כמו תתאו:
to Shepham: on the eastern boundary, and from there to Riblah.
שפמה: במצר המזרחי ומשם הרבלה:
11The border descends from Shepham toward Riblah, to the east of Ain. Then the border descends and hits the eastern shore of Lake Kinnereth. יאוְיָרַ֨ד הַגְּבֻ֧ל מִשְּׁפָ֛ם הָֽרִבְלָ֖ה מִקֶּ֣דֶם לָעָ֑יִן וְיָרַ֣ד הַגְּבֻ֗ל וּמָחָ֛ה עַל־כֶּ֥תֶף יָֽם־כִּנֶּ֖רֶת קֵֽדְמָה:
east of Ain: [Ain is] the name of a place, and the border passes east of it, so that Ain is situated within the border and is part of the Land of Israel.
מקדם לעין: שם מקום. והמצר הולך במזרחו נמצא העין לפנים מן המצר ומארץ ישראל הוא:
Then the border descends: As the border proceeds from north to south, it descends.
וירד הגבול: כל שהגבול הולך מצפון לדרום הוא יורד והולך:
and hits the... shore: [Heb. כֶּתֶף, lit. shoulder: i.e.,] the side.
ומחה על כתף: אל עבר:
and hits the eastern shore of Lake Kinnereth: For Lake Kinnereth was within the border to the west, and the border which is east of Lake Kinnereth, descends to the Jordan. The Jordan flows from north to south diagonally, slanting eastward, moving toward the land of Canaan opposite Lake Kinnereth, and extending along the eastern flank of the Land of Israel, opposite Lake Kinnereth, until it falls into the Sea of Salt [the Dead Sea], and from there the border ends with its ends at the Sea of Salt, from which the southeastern border begins. This is how it is encompassed from all its four sides.
ים כנרת קדמה: שיהא ים כנרת תוך לגבול במערב, והגבול במזרח ים כנרת, ומשם יורד אל הירדן והירדן מושך ובא מן הצפון לדרום באלכסון נוטה לצד מזרח ומתקרב לצד ארץ כנען כנגד ים כנרת ומושך לצד מזרחה של א"י כנגד ים כנרת עד שנופל בים המלח ומשם כלה הגבול בתוצאותיו אל ים המלח, שממנו התחלת מצר מקצוע דרומית מזרחית. הרי סובבת אותה לארבע רוחותיה:
12The border then continues down along the Jordan, and its ends is the Sea of Salt [the Dead Sea]; this shall be your Land according to its borders around. יבוְיָרַ֤ד הַגְּבוּל֙ הַיַּרְדֵּ֔נָה וְהָי֥וּ תֽוֹצְאֹתָ֖יו יָ֣ם הַמֶּ֑לַח זֹאת֩ תִּֽהְיֶ֨ה לָכֶ֥ם הָאָ֛רֶץ לִגְבֻֽלֹתֶ֖יהָ סָבִֽיב:
13Moses commanded the children of Israel saying, "This is the Land which you are to apportion for inheritance through lot, that the Lord has commanded to give to the nine and a half tribes. יגוַיְצַ֣ו משֶׁ֔ה אֶת־בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל לֵאמֹ֑ר זֹ֣את הָאָ֗רֶץ אֲשֶׁ֨ר תִּתְנַֽחֲל֤וּ אֹתָהּ֙ בְּגוֹרָ֔ל אֲשֶׁר֙ צִוָּ֣ה יְהֹוָ֔ה לָתֵ֛ת לְתִשְׁעַ֥ת הַמַּטּ֖וֹת וַֽחֲצִ֥י הַמַּטֶּֽה:
14For the tribe of Reuben's descendants according to their fathers' house, and the tribe of Gad's descendants according to their fathers' house, and half the tribe of Manasseh have already received their inheritance. ידכִּ֣י לָֽקְח֞וּ מַטֵּ֨ה בְנֵ֤י הָרֽאוּבֵנִי֙ לְבֵ֣ית אֲבֹתָ֔ם וּמַטֵּ֥ה בְנֵֽי־הַגָּדִ֖י לְבֵ֣ית אֲבֹתָ֑ם וַֽחֲצִי֙ מַטֵּ֣ה מְנַשֶּׁ֔ה לָֽקְח֖וּ נַֽחֲלָתָֽם:
15The two and a half tribes have received their inheritance on this side of the Jordan, near Jericho in the east, toward the sunrise." טושְׁנֵ֥י הַמַּטּ֖וֹת וַֽחֲצִ֣י הַמַּטֶּ֑ה לָֽקְח֣וּ נַֽחֲלָתָ֗ם מֵעֵ֛בֶר לְיַרְדֵּ֥ן יְרֵח֖וֹ קֵ֥דְמָה מִזְרָֽחָה:
in the east toward the sunrise: Heb. קֵדְמָה, meaning toward the front of the world, which is in the east, for the east side is called the forefront [lit., the face] and the west is called the back. Thus, the south is to the right, and the north is to the left.
קדמה מזרחה: אל פני העולם שהם במזרח, שרוח מזרחית קרויה פנים, ומערבית קרויה אחור, לפיכך דרום לימין וצפון לשמאל:
Tehillim: Psalm Chapter 119, Verses 97-176• Hebrew text
• English text
Verses 97-176
97. O how I love Your Torah! All day it is my discussion.
98. Your commandments make me wiser than my enemies, for they are ever with me.
99. From all my teachers I have gained wisdom, for Your testimonies are my discussion.
100. I will be more perceptive than elders, because I have guarded Your precepts.
101. I have restrained my feet from every evil path, that I might keep Your word.
102. I have not turned away from Your judgments, for You have instructed me.
103. How sweet are Your words to my palate, [sweeter] than honey to my mouth!
104. From Your precepts I gain understanding, therefore I hate every path of falsehood.
105. Your word is a lamp to my feet and a light to my path.
106. I have sworn-and I will fulfill it-to keep Your righteous judgments.
107. I am afflicted to the extreme; grant me life, O Lord, according to Your promise.
108. Accept with favor, O Lord, the offerings of my lips, and teach me Your laws.
109. My soul is in danger always, yet I have not forgotten Your Torah.
110. The wicked laid a snare for me, yet I have not strayed from Your precepts.
111. I have taken Your testimonies as an eternal heritage, for they are the joy of my heart.
112. I have inclined my heart to perform Your statutes, forever, to the last.
113. I despise vain thoughts, but I love Your Torah.
114. You are my refuge and my shield; I place hope in Your promise.
115. Turn away from me, you evildoers, and I will keep the commandments of my God.
116. Support me according to Your promise, and I will live; let me not be shamed because of my hope.
117. Sustain me, and I will be saved, and I will be engrossed in Your statutes always.
118. You trample all who stray from Your statutes, for their ploy is a lie.
119. You have purged all the wicked of the earth like dross, therefore I love Your testimonies.
120. My flesh bristles from fear of You, and I am in awe of Your judgments.
121. I practiced justice and righteousness; leave me not to my oppressors.
122. Guarantee Your servant goodness; let not the wicked exploit me.
123. My eyes long for Your salvation, and for the word of Your righteousness.
124. Treat Your servant according to Your kindness, and teach me Your statutes.
125. I am Your servant; grant me understanding, that I may know Your testimonies.
126. It is time to act for the Lord; they have abrogated Your Torah.
127. Therefore I love Your commandments more than gold, even fine gold.
128. Therefore I affirmed all Your precepts; I have hated every path of falsehood.
129. Your testimonies are wondrous, therefore does my soul guard them.
130. Your opening words illuminate, enlightening the simple.
131. I opened my mouth and swallowed, because I craved Your commandments.
132. Turn to me and favor me, as is [Your] law for those who love Your Name.
133. Set my steps in Your word, and let no iniquity rule over me.
134. Deliver me from the oppression of man, and I will keep Your precepts.
135. Let Your face shine upon Your servant, and teach me Your statutes.
136. My eyes shed streams of water, because they do not keep Your Torah.
137. Righteous are you, O Lord, and Your judgments are upright.
138. You commanded Your testimonies in righteousness and great faithfulness.
139. My zeal consumes me, because my enemies have forgotten Your words.
140. Your word is very pure, and Your servant cherishes it.
141. I am young and despised, yet I do not forget Your precepts.
142. Your righteousness is an everlasting righteousness, and Your Torah is truth.
143. Trouble and anguish have taken hold of me, yet Your commandments are my delight.
144. Your testimonies are righteous forever; give me understanding, that I may live.
145. I call out with all my heart; answer me, O Lord; I will keep Your statutes.
146. I call out to You; save me, and I will observe Your testimonies.
147. I rose before dawn and cried out; my hope is in Your word.
148. My eyes preceded the night watches, that I may discuss Your word.
149. Hear my voice in keeping with Your kindness; O Lord, grant me life as is Your practice.
150. Those who pursue mischief draw near; they are far from Your Torah.
151. You are near, O Lord, and all Your commandments are truth.
152. From the beginning I discerned from Your testimonies that You had established them forever.
153. Behold my affliction and deliver me, for I have not forgotten Your Torah.
154. Wage my battle and redeem me; grant me life for the sake of Your word.
155. Salvation is far from the wicked, for they seek not Your statutes.
156. Your mercies are great, O Lord; grant me life as is Your practice.
157. My pursuers and my enemies are many, yet I did not turn away from Your testimonies.
158. I saw traitors and I quarreled with them, because they do not keep Your words.
159. Behold how I love Your precepts; grant me life, O Lord, according to Your kindness.
160. The beginning of Your word is truth, and forever are all Your righteous judgements.
161. Princes have pursued me without cause, but it is Your word my heart fears.
162. I rejoice at Your word, like one who finds abundant spoil.
163. I hate falsehood and abhor it, but Your Torah I love.
164. Seven times a day I praise You, because of Your righteous judgments.
165. There is abundant peace for those who love Your Torah, and there is no stumbling for them.
166. I hoped for Your salvation, O Lord, and I performed Your commandments.
167. My soul has kept Your testimonies, and I love them intensely.
168. I have kept Your precepts and Your testimonies, for all my ways are before You
169. Let my prayer approach Your presence, O Lord; grant me understanding according to Your word.
170. Let my supplication come before You; save me according to Your promise.
171. My lips will utter praise, for You have taught me Your statutes.
172. My tongue will echo Your word, for all Your commandments are just.
173. Let Your hand be ready to help me, for I have chosen Your precepts.
174. I long for Your salvation, O Lord, and Your Torah is my delight.
175. Let my soul live, and it will praise You, and let Your judgment help me.
176. I have gone astray like a lost sheep; seek out Your servant, for I have not forgotten Your commandments.
Tanya: Igeret HaTeshuva, beginning of Chapter 10• English Text (Lessons in Tanya)
• Hebrew Text
• Audio Class: Listen | Download
• Video Class
Thursday, Tammuz 26, 5777 · July 20, 2017
Today's Tanya Lesson
Igeret HaTeshuva , beginning of Chapter 10
AUDIO & VIDEO CLASSES
• VIDEO CLASS: Rabbi Yehoshua B. Gordon Watch • Listen
• AUDIO CLASS: Rabbi Manis Freidman Listen • Download MP3
The theme of the previous chapter was teshuvah ila'ah and how it finds expression in the “cleaving of spirit to Spirit” — through Torah study, tzedakah and acts of lovingkindness.
והנה תשובה עילאה זו, דאתדבקותא דרוחא ברוחא על ידי תורה וגמילות חסדים
This higher level of teshuvah, the cleaving of spirit to Spirit through the study of Torah and the performance of acts of kindness,
היא בבחינת המשכה מלמעלה למטה
is a matter of eliciting from Above.
Neither Torah study nor acts of lovingkindness elevate a person solely as a result of his own initiative and Divine service. Rather, he is aided from Above to reach an infinitely higher level than he would have attained alone.
להיות דבר ה' ממש בפיו
So that the word of G‑d shall actually be in one's mouth,
this too is a Divine gift.
וכמו שכתוב: ואשים דברי בפיך
As Scripture states,1 “I have placed My words in your mouth.”
Torah study thus accomplishes much more than what man could attain on its own.
Similarly,2
וימינו תחבקני, בגמילות חסדים
“His right hand embraces me,” through man's acts of kindness,
דחסד דרועא ימינא וכו'
for3 “kindness is the [Supernal] right arm….”
With every act of lovingkindness one draws down Divine benevolence: one is embraced by a far loftier level of holiness than he could possibly aspire to by dint of his own spiritual service.
אבל אדם התחתון צריך לילך ממדרגה למדרגה ממטה למעלה
But mortal man must ascend from stage to stage
היא בחינת תשובה עילאה ואתדבקות רוחא ברוחא בכוונת הלב בתפלה
towards this higher level of teshuvah and this “cleaving of spirit to Spirit” through the heart's devoted worship,
ובפרט בקריאת שמע וברכותיה
particularly during Shema and its blessings,
כדי לומר ואהבת וגו' בכל לבבך ובכל נפשך וגו' באמת לאמיתו
so that he might in perfect truth say during the recitation of the Shema,4 “You shall love [the L-rd your G‑d] with all your heart and with all your soul…..”
וכן: והיו הדברים האלה וגו' ודברת בם וגו'
Likewise:5 “These words [which I command you today] shall be [upon your heart]….. And you shall speak of them…..”
All the above verses speak of the study of Torah.6
להיות דבר ה' בפיו באמת
The word of G‑d must truly be in his mouth, [which is the case when one's mouth serves as a vessel for G‑d's word]7
ואין אמת וכו'
and “there is no truth [but Torah].”8
וכן לקיים כל המצות
He must also perform all the mitzvot,
כמו שכתוב: אשר קדשנו במצותיו
as it is written,9 “He has sanctified us with His commandments.”
כמו הרי את מקודשת לי
This [sanctification] has the same sense as in the phrase,10 “You are sanctified unto me” — i.e., separate from all others and wholly sanctified unto G‑d through the performance of His commandments.
היא בחינת קדש העליון
This is the level of Kodesh HaElyon (“Supernal Holiness”), which one draws upon himself through the performance of the mitzvot.
לשון פרישות והבדלה
“Kodesh” translated “holiness” connotes something apart, or transcendent,
שאינו יכול להתלבש תוך עלמין
that cannot be contained within the created worlds, permeating each of them with Divine life-force commensurate with its particular capacity,
משום דכולא קמיה כלא חשיב
since11 “everything is considered as naught before Him.”
Relative to this transcendent level, the differing levels of spirituality of the various created beings are of no consequence.
אלא בבחינת סובב כל עלמין
Rather, this is a level [of holiness] that transcends [lit., “encompasses”] all worlds, and hence affects them all equally from afar, so to speak;
הוא רצון העליון ברוך הוא וכו'
this is [the level of] the Supreme Will, and so on, which is drawn down into this world through the performance of mitzvot,
כמו שכתוב: בלקוטי אמרים פרק מ"ו
as discussed in the first part of Tanya, Likutei Amarim, chapter 46.
וגם אחר התפלה אומרים: אליך ה' נפשי אשא
After prayer as well, we say,12 “To You, O G‑d, I lift my soul,” referring to the initiative of the worshiper below in raising his soul upward to its Source,
דהיינו לאתדבקא רוחא ברוחא כל היום וכו'
so that through the performance of mitzvot spirit will cleave to Spirit throughout the day…..
וכל זה: על ידי ההתבוננות בגדולת אין סוף ברוך הוא
All this is brought about through meditation on the grandeur of the Infinite One,
בהעמקת הדעת בשתים לפניה ובפסוקי דזמרה, כנודע
concentrating the mind deeply during the two blessings preceding Shema and during the preparatory hymns of praise known as pesukei dezimrah, as is known.
Meditating in this fashion gives birth to a love for G‑d, which is translated into the study of the Torah and the performance of mitzvot. This form of Divine service is teshuvah ila'ah that takes the direction called milmata lemala; it works its way upward from the initiative taken by the enterprising worshiper who elevates himself by his own bootstraps.
FOOTNOTES
1.Yeshayahu 51:16.
2.Shir HaShirim 2:6.
3.Introduction to Tikkunei Zohar.
4.Devarim 6:5.
5.Ibid. 6:6-7.
6.Note of the Rebbe: “`For Scripture speaks [here] of the study of the Torah' (Berachot 13b). See [Tanya,] Part I, end of chapter 49.”
7.Tanna devei Eliyahu Zuta, ch. 21.
8.Note of the Rebbe: “See [Tanya,] conclusion of ch. 37.”
9.From the blessing recited before the performance of certain mitzvot.
10.Kiddushin 5b; from the betrothal ceremony.
11.Zohar I, 11b.
12.Tehillim 25:1.
Rambam:• Sefer Hamitzvot:
English Text | Hebrew Text
Audio: Listen | Download | Video ClassToday's Mitzvah
Thursday, Tammuz 26, 5777 · July 20, 2017
A daily digest of Maimonides’ classic work "Sefer Hamitzvot"
AUDIO & VIDEO CLASSES
• VIDEO CLASS: Rabbi Mendel Kaplan Watch • Listen
• AUDIO CLASS: Rabbi Berel Bell Listen • MP3 Download
Negative Commandment 252
Hurtful Words to a Convert
"You shall not wrong a stranger"—Exodus 22:20.
It is forbidden to verbally distress or humiliate a convert. Such as by telling him, "Yesterday you were an idolater and now you have entered under the wings of the Divine Presence..."
Though it is forbidden to verbally humiliate anyone, one who does so to a convert transgresses this prohibition, too.
Full text of this Mitzvah »
Hurtful Words to a Convert
Negative Commandment 252
Translated by Berel Bell
The 252nd prohibition is that we are further forbidden from verbally causing emotional distress to a convert, i.e. ona'as devarim.
The source of this prohibition is G‑d's statement1 (exalted be He), "Do not wrong a convert."
In the words of the Mechilta: "The verse 'Do not wrong a convert' means doing so with your words." This prohibition is repeated a second time, in the phrase "[When a convert comes to live in your land,] do not hurt his feelings.' "
In the words of the Sifra: "You should not tell him, 'Yesterday you were an idolater and now you have entered under the wings of the Divine Presence.' "
FOOTNOTES
1.Ex., ibid.
• 1 Chapter A Day: Sanhedrin veha`Onashin haMesurin lahem Sanhedrin veha`Onashin haMesurin lahem - Chapter 13
English Text | Hebrew Text
Audio: Listen | Download | Video Class
Rambam:English Text | Hebrew Text
Audio: Listen | Download | Video Class
Sanhedrin veha`Onashin haMesurin lahem - Chapter 13
1
When a person is sentenced to death, he is taken out of the court and led to the place of execution. One person stands at the entrance to the court with flags in his hands and a horse distant from him. An announcement is made before him: "So-and-so is being taken to be executed in this-and-this manner, because he violated this prohibition, in this place at this time. So-and-so and so-and-so are the witnesses. If there is anyone who knows a rationale leading to his acquittal, let them come and tell us."
If a person says: "I know a rationale that leads to his acquittal," the person with the flags waves them and the rider on the horse races to bring the defendant back to the court. If a factor leading to his acquittal is found, he is released. If not, he is taken back for execution.
If the defendant himself says: "I know a rationale that leads to my acquittal," even though there is no substance to his words, he is returned to the court once or twice. We suspect that perhaps out of fear, he could not present his arguments and when he is returned to the court, he will be composed and will state a substantial reason for acquittal.
If they return him to the court, and it is discovered that his words are without substance, for a third time, he is taken to be executed. If on this third occasion, he also says: "I know a rationale that leads to my acquittal," we return him to the court - even several times - if his words are substantial. For this reason, two scholars are sent to accompany him and listen to his statements on the way. If his words are of substance, he is returned to the court. If not, he is not returned.
If an argument leading to his acquittal is not discovered, he is brought out for execution. The witnesses are the ones who execute him in the manner for which he is liable. When a murderer is not executed by his witnesses, all other people are obligated to execute him.
Approximately ten cubits from the place of execution, he is told to confess. For all those who are executed should confess. For if they confess, they receive a portion in the world to come. If he does not know how to confess, we tell him: "Say 'may my death atone for my sins.' Even if he knows that he was the victim of false testimony, he should confess in this manner.
א
מי שנגמר דינו למיתה מוציאין אותו מבית דין ואחד עומד על פתח בית דין והסודרין בידו והסוס רחוק ממנו והכרוז יוצא לפניו פלוני יוצא ליהרג במיתה פלונית על שעבר עבירה פלונית במקום פלוני בזמן פלוני ופלוני ופלוני עדיו מי שיודע לו זכות יבא וילמד עליו אמר אחד יש לי ללמד עליו זכות זה מניף בסודרין וזה הרוכב על הסוס רץ ומחזיר את הנדון לבית דין אם נמצא לו זכות פוטרין אותו ואם לא יחזור ויצא להריגה אמר הוא בעצמו יש לי ללמד על עצמי זכות אע"פ שאין ממש בדבריו מחזירין אותו פעם ראשונה ושנייה שמא מפני הפחד נסתתמו טענותיו וכשיחזור לבית דין תתיישב דעתו ויאמר טעם החזירוהו ולא נמצא ממש בדבריו מוציאין אותו פעם שלישית אמר בשלישית יש לי ללמד על עצמי זכות אם יש ממש בדבריו מחזירין אותו אפילו כמה פעמים לפיכך מוסרין לו שני תלמידי חכמים ששומעין דבריו בדרך אם יש ממש בדבריו מחזירין אותו ואם לאו אין מחזירין אותו אם לא נמצא לו זכות מוציאין אותו ועדיו הם ההורגין אותו בכל מיתה שיתחייב בה ורוצח שלא הרגוהו עדיו חייבין להמיתו ביד כל אדם רחוק ממקום ההריגה כעשר אמות אומר לו התודה שכן דרך כל המומתין מתודין וכל המתודה יש לו חלק לעולם הבא אם אינו יודע להתודות אומרים לו אמור תהא מיתתי כפרה על כל עונותי אפילו ידע בעצמו ששקר העידו עליו כך הוא מתודה:
2
After he confessess, he is given a granule of frankincense dissolved in a cup of wine, so that he will lose control of his mind and become drunk. Afterwards, he is executed in the manner for which he is liable.
ב
ואחר שמתודה משקין אותו קורט של לבונה בכוס של יין כדי שתטרף דעתו עליו וישתכר ואחר כך יהרג במיתה שהוא חייב בה:
3
The wine, the frankincense, the stone used to execute a person stoned to death, the sword used to decapitate a defendant, the cloth use for strangulation, the pole on which a blasphemer or an idolater is hung after being executed, the flags that are waved before those being executed, and the horse that runs to save him all are paid for from communal funds. Anyone who wants to donate them may donate them.
ג
זה היין והלבונה והאבן שיסקל בה הנסקל והסייף שיהרג בו הנהרג והסודר שחונקין בו הנחנק והעץ שתולין עליו הנתלה והסודרין שמניפין בה לפני הרוגי בית דין והסוס שרץ להצילו הכל באין משל ציבור ומי שירצה להתנדב יבא ויתנדב:
4
The court does not attend the funeral of the executed person. Whenever a court has a person executed, they are forbidden to eat for the remainder of that entire day.. This prohibition is included in the interdiction (Leviticus 19:26): "Do not eat upon the blood." A meal of comfort is not given the relatives of those executed by the court. This too is derived from the above verse. These acts are forbidden, but they are not punishable by lashes.
ד
אין בית דין יוצאין אחר הנהרג וכל בית דין שהרגו נפש אסורים לאכול כל אותו היום הרי זה בכלל לא תאכלו על הדם ואין מברין הקרובים על הרוגי בית דין משום לא תאכלו על הדם ודברים אלו אסורין ואין בהן מלקות:
5
When a person is held liable for the death penalty during Chol HaMoed, the court prolong their analysis of his judgment. The judges eat and drink. Afterwards, shortly before sunset, they conclude the judgment and have him executed.
ה
מי שנתחייב מיתה בחולו של מועד מעיינין בדינו ואוכלין בית דין ושותין ואח"כ גומרין את דינו סמוך לשקיעת החמה והורגין אותו:
6
Mourning rites are not held for those executed by the court. Their relatives come and inquire about the well-being of the witnesses and the well-being of the judges to show that they have no bad feelings against them in their hearts and that they acknowledge that their judgment was true. Although they do not observe the mourning rites, they do observe aninut. For aninut is solely a reflection of the feeling in one's heart.
ו
הרוגי בית דין אין מתאבלין עליהן ובאין קרוביהן ושואלים את שלום העדים ואת שלום הדיינים להודיע שאין בלבם עליהן כלום שדין אמת דנו ואף על פי שאין נוהגין אבלות הרי הן אוננים עליהם שאין אנינות אלא בלב:
7
When a person was sentenced in one court, fled, and brought to another court, we do not reopen his case. Instead, wherever two people will arise and state: "We testify that this person was sentenced to death in this court and that so-and-so and so-and-so are those who testified against him," he is executed.
When does the above apply? To a murderer. Other people who are obligated to be executed are not given that punishment until the witnesses who originally testified against them come and testify that they were sentenced to death. The witnesses must then execute the convicted themselves. The above applies provided testimony is given in a court of 23 judges.
ז
מי שנגמר דינו וברח ובא לבית דין אחר אין סותרין את דינו אלא כל מקום שיעמדו שנים ויאמרו מעידין אנו את איש פלוני שנגמר דינו בבית דין פלוני ופלוני ופלוני עדיו הרי זה יהרג במה דברים אמורים ברוצח אבל שאר חייבי מיתות עד שיבואו עדיו הראשונים ויעידו שנגמר דינו ויהרגוהו בידם והוא שיעידו בבית דין של עשרים ושלשה:
8
When a person was sentenced to death by a court in the diaspora and fled to a court in Eretz Yisrael, we reopen his case at least. If he comes before the same court who sentenced him in the diaspora, we do not reopen his case, even though they sentenced him in the diaspora and now they are in Eretz Yisrael.
ח
מי שנגמר דינו בבית דין שהיה בחוצה לארץ וברח לבית דין שבארץ ישראל סותרין את דינו על כל פנים ואם היו אותן בית דין עצמן שנגמר דינו בפניהם אין סותרין את דינו אע"פ שגמרוהו בחוצה לארץ והם עתה בארץ ישראל:
• 3 Chapters A Day: Mechirah Mechirah - Chapter Twenty Five, Mechirah Mechirah - Chapter Twenty Six, Mechirah Mechirah - Chapter Twenty Seven
English Text | Hebrew Text
Audio: Listen | Download | Video Class
English Text | Hebrew Text
Audio: Listen | Download | Video Class
Mechirah - Chapter Twenty Five
1
When a person sells an entity that has appurtenances, he is not including the appurtenances in the sale unless that is explicitly stated.
What is implied? If a person sold a house, he did not sell the patio around the house, even though it opens to the house. When does the above apply? When the patio is four cubits or more wide. If it is smaller than this, it is considered to be part of the house.
Similarly, a loft that is above a house and that opens up to it through an opening in the ceiling of the house is considered to be part of the house.
א
המוכר דבר שיש לו תשמישין לא מכר את התשמישין אא"כ פירש כיצד מכר את הבית לא מכר את היציע שסביבות הבית אף על פי שהוא פתוח לתוכו במה דברים אמורים כשהיה רחב היציע ארבע אמות או יתר אבל פחות מזה הרי הוא בכלל הבית וכן העלייה שעל גבי הבית הפתוחה לתוכו בארובה במעזיבת הבית הרי הוא בכלל הבית:
2
When a person sells a house, he is not including a room that is located behind the house in the sale. This applies even when it is included in the external borders of the property that the seller draws for the purchaser. Nor does the sale include the roof if it is four cubits wide and possesses a guardrail that is ten handbreadths high. Nor does it include a water receptacle hollowed out in the ground or a cistern that is built within a pit projecting above the ground. This applies even when he sold him the height and the depth of the property, as we have explained above.
ב
המוכר את הבית לא מכר את החדר שלפנים ממנו אע"פ שמצר לו מצרים החיצונים ולא את הגג בזמן שיש לו מעקה עשרה טפחים ויש בו רחב ארבע אמות ולא את הבור החפור בקרקע ולא את הדות הבנוי בבור אף על פי שמכר לו העומק והרום כמו שביארנו:
3
The seller must purchase a path from the purchaser in order to gain access to the water receptacle or the cistern that he retained. For when a person sells property, he sells generously.
If at the time of the original sale, the seller tells the purchaser: "I am selling you the house with the exception of the water receptacle or the cistern," he does not have to buy a path to the cistern. Similarly, when a person purchases a water receptacle or a cistern alone, the purchaser does not have to purchase a path. Instead, he may enter the seller's house and proceed as far as the cistern and fill his container.
ג
וצריך המוכר לקנות לו דרך מן הלוקח כדי להכנס בבור זה או לדות ששייר שכל המוכר בעין יפה מוכר ואם אמר לו מכרתי לך הבית חוץ מן הבור או הדות אין צריך לקנות לו דרך וכן המוכר בור או דות בלבד אין הלוקח צריך לקנות לו דרך אלא נכנס לתוך ביתו של מוכר עד הדות וממלא:
4
The following rules apply when there are two rooms, one inside the other: If one sold them to two separate people or gave them to two separate people, neither of the recipients has the right to make a path through the other's property. Needless to say, this applies if the original owner gave the external room away and sold the inner one.
If, however, he sold the outer room and gave away the inner room, the recipient of the inner room has the right to make a path for himself through the outer room. The rationale is that a person is more generous when he gives than when he sells.
ד
שני בתים זה לפנים מזה מכר שניהם לשנים או נתן שניהם לשנים אין להם דרך זה על זה ואין צריך לומר אם נתן החיצון ומכר הפנימי אבל אם מכר החיצון ונתן הפנימי יש לו דרך שכל הנותן בעין יפה נותן יותר מן המוכר:
5
When a person sells a house, he also sells the oven, the range, the door frames that are attached with mortar, the door, the beam, the lock, but not the key. He also sells a mill that is permanently affixed in the ground, but not one that is movable. He sells the wooden base on which a mill is positioned, but not the container into which the flour descends. Nor does he sell the blocks for the feet of a bed, nor the window frames, even though they are affixed with mortar, for they are intended for decoration.
When the seller says that he is selling the house and all its contents, all of the above are also sold.
ה
המוכר את הבית מכר את התנור ואת הכיריים ואת מלבנות הפתחים המחוברין בטיט ואת הדלת ואת הנגר ואת המנעול אבל לא המפתח ומכר את המכתשת הקבועה אבל לא את המטלטלת ומכר את האיצטרוביל אבל לא את הכלי שהקמח יורד לתוכו שהוא כמו כפיפה של עץ ולא מכר את מלבנות כרעי המטה ולא את מלבנות החלונות אע"פ שהן מחוברין בטיט מפני שהן לנוי ובזמן שאמר הוא וכל מה שבתוכו הרי כולן מכורין:
6
When a person sells a courtyard, he includes in the sale any water reservoirs, vaults or cellars that are located in it, all the outer and inner buildings, the buildings that contain sand and the stores that open to it. The stores that do not open to it, by contrast, are not included in the sale.
If stores open both inside and outside the courtyard the following rules apply. If the majority of the activity performed within them is performed within the courtyard, they are included in its sale. If not, they are not included in the sale. Movable property located in the courtyard is not included in the sale.
When the seller says that he is selling the courtyard and all its contents, all of the above are also sold. Regardless of what he said, a bathhouse or an olive press located within are not sold.
ו
המוכר את החצר מכר בורות שיחין ומערות שבתוכה וכל הבתים החיצונים והפנימים ובתים שיש בהן החול והחנויות הפתוחים לתוכה אבל שאינן פתוחות לתוכה אינם נמכרים עמה היו פתוחות לכאן ולכאן אם רוב תשמישן לתוכה נמכרות עמה ואם לאו אינן נמכרות עמה ולא מכר את המטלטלין שבתוכה ובזמן שאמר היא וכל מה שבתוכה הרי כולם מכורין בין כך ובין כך לא מכר את המרחץ ולא בית הבד שבתוכה:
7
When a person sells an olive press, he includes in the sale the large stone that is affixed in the ground, upon which the olives are ground, the cedar beams that are used for support when the olives are being ground, the storage reservoirs and the storage containers in which the crushed olives are placed. These are called mafrechot. Not included in the sale is the upper millstone.
When the seller says that he is selling the olive press and all its contents, all of the above are also sold. Regardless of what he said, the blocks that are used to press the olives, the apparatus that rotates the stone, the beam, the sacks and the leather sacks used in the press are not sold.
ז
המוכר את בית הבד מכר את האבן הגדולה הבנויה בארץ שטוחנים עלה זיתים ואת הכלונסאות של ארז שסומכין בהן בעת טחינת הזיתים ואת היקבים ואת הכלים שנותנין בהן את הזיתים הכתושין והם המפרכות אבל לא מכר את הריחיים העליונה ובזמן שאמר הוא וכל מה שבתוכו הרי כולן מכורין בין כך ובין כך לא מכר את הכובשין שמכבשין בהן הזיתים ולא את הגלגל ולא את הקורה ולא את השקין ולא את המרצופין:
8
When the seller says: "I am selling you an olive press and all its accessories," all of the above are sold.
The following rules apply if there are stores outside the olive press where olives or sesame seeds are spread out. If when the seller drew the external boundaries, he included these, they are all included in the sale. If not, the purchaser acquires only what is inside the building of the press itself.
ח
אמר לו בית הבד וכל תשמישיו אני מוכר לך כולן מכורין היו חוצה לה חנויות ששוטחים בהן הזיתים או השומשמין אם מצר לו מצרים החיצונים שלהן קנה הכל ואם לאו לא קנה אלא מה שבתוכה:
9
When a person sells a bathhouse, included in the sale is the plank room where people sit while they are naked, the storehouse for the containers in which water is placed, the room where there are benches in the courtyard of the bathhouse where people sit when they are clothed, and the towel room in which they dry themselves. Not included in the sale are the planks, the water containers, the benches or the towels themselves.
When the seller says that he is selling the bathhouse] and all its contents, all of the above are also sold. Regardless of what he said, he did not include in the sale the pools that provide water for the bathhouse in the summer and in the winter, nor the lumber shed where wood is stored.
When the seller says: "I am selling you a bathhouse and all its accessories," all of the above are sold, even though they are located outside [the bathhouse itself.)"
ט
המוכר את המרחץ מכר את בית הנסרים שיושבין עליהן כשהן ערומים ואת בית היקמים שנוטלין בהן המים ואת בית הספסלין שיושבין עליהן בחצר המרחץ כשהן לבושים ואת בית הוילאות שמסתפגין בהן אבל לא מכר את הנסרים עצמן ואת היקמים עצמן ולא את הספסלין עצמן ולא את הוילאות עצמן ובזמן שאמר לו הוא וכל מה שבתוכו הרי כולן מכורין בין כך ובין כך לא מכר הבריכות המספקות לו מים בין בימות החמה בין בימות הגשמים ולא בית כנוס העצים ואם אמר לו מרחץ וכל תשמישיו אני מוכר לך הרי הן כולן מכורין אף על פי שהן חוצה לו:
Mechirah - Chapter Twenty Six
1
When a person sells a town, included in the sale are the homes, the water reservoirs, vaults, cellars, bathhouses, dovecotes, olive presses, aqueducts in the town and near the town, the woods that surround the town, the fields that are known to be part of the town, the pens for wild animals, fowl and fish that face the town, even though they are distant from it. Not included in the sale is the movable property the town contains.
When the seller says that he is selling the town and all its contents, the movable propertyis also sold. Regardless of what he said, he did not include in the sale fields that are not known to be part of the town, the villages that surround it, the woods that are distant from it, its portion of a sea, its portion of dry land, or the pens for wild animals, fowl and fish that do not face the town.
א
המוכר את העיר מכר בתים ובורות שיחין ומערות ומרחצאות ושובכות ובית הבדים ובית השלחין שבה והסמוכין לה ואת החרשין המוקפין לה ואת השדות הידועות לה ואת הביברין של חיה ועופות ודגים שפניהם כנגדה אע"פ שהן רחוקים ממנה אבל לא מכר המטלטלין שבתוכה ובזמן שאמר לו היא וכל מה שבתוכה אני מוכר לך הרי כולן מכורין ובין כך ובין כך לא מכר לא את שיריה ולא את בנותיה ולא החורשין המוקצין ממנה ולא את החלק שיש לה בים ולא את החלק שיש לה ביבשה ולא את ביברי חיה ועופות ודגים שאין פניהם כנגדה:
2
When a person sells a field, included in the sale are the stones that support the fence and the stones that are placed on the sheaves, for they are necessary elements of the field. Also included in the sale are the planed reeds that are placed under the vines to support them, the grain that is attached to the ground even though the time for its harvest has come, a place where reeds grow that is less than the area necessary to sow a fourth of a se'ah of grain, even though the reeds that grow there are thick and strong, the hut for the watchman which is made with mortar, even though it is not a permanent structure, a carob tree even though other trees have not been grafted upon it, wild fig trees that have not been cut down yet, even though their trunks are thick, and all the date palms it contains.
The following articles, by contrast, are not included in the sale: the stones that are not structured to support the fence, and the stones that are not placed on the sheaves, even though they are prepared for these purposes, the reeds in the vineyard that are not placed under the vines even though they have been planed, made flat and prepared for this purpose, and the grain that has been uprooted from the ground even though it still requires the field. When the seller says that he is selling the field and all its contents, these are also sold.
ב
המוכר את השדה מכר את האבנים הסדורות לגדר ואת האבנים שמונחות על העומדים מפני שהן לצרכה ומכר את הקנים החלקים המונחין תחת הגפנים כדי להעמיד את הכרם מפני שהן לצרכה ומכר את התבואה המחוברת לקרקע אף על פי שהגיע להקצר ומכר את מחיצת הקנים שהיא פחותה מבית רובע אע"פ שהקנים שלה עבים וחזקים ומכר את השומרה העשויה בטיט אף על פי שאינה קבועה ומכר את החרוב שאינו מורכב ואת בתולת השקמה אע"פ שהן עבים ומכר כל הדקלים שבה אבל לא מכר את האבנים שאינן סדורות לגדר ולא את האבנים שאינן מונחות על גבי העומדין אף על פי שהן מוכנות לכך ולא את הקנים שבכרם שאינן מונחין תחת הגפנים אע"פ שהן משופין וחלקים ומוכנים לכך ולא את התבואה העקורה מן הקרקע אף על פי שהיא צריכה לשדה ובזמן שאמר לו היא וכל מה שבתוכה הרי כולן מכורין:
3
Regardless of what the seller said, he did not include in the sale a place where reeds grow that is the size of an area necessary to sow a fourth of a se'ah of grain- even though the reeds growing in it are thin and small - a small block of spices that has a name of its own - e.g., it is called so and so's rose garden - the hut for the watchman, which is not made with mortar even though it is affixed to the ground, a carob tree upon which other trees have been grafted, and stumps of wild fig trees that have been cut down even though they are thin.
Nor is a water reservoir, a grape press or a dovecote - whether complete or destroyed - included in the sale.
ג
בין כך ובין כך לא מכר מחיצת הקנים שהיא בית רובע אע"פ שהקנים שבה דקים וקטנים ולא מכר ערוגה קטנה של בשמים שיש לה שם בפני עצמו כגון שקורין לה בי ורדא של פלוני ולא את השומרה בזמן שאינה עשויה בטיט אף על פי שהיא קבועה בארץ ולא מכר את החרוב המורכב ולא סדן של שקמה ואפילו הן דקים ולא מכר את הבור שבה ולא את הגת ולא את השובך בין חרבים בין שלמים:
4
The seller must purchase from the purchaser a path in order to proceed to the water reservoir, grape press or dovecote that he retained in the field. If the seller explicitly said: "The field is sold with the exception of these items," he does not have to purchase a path.
ד
וצריך המוכר לקנות לו דרך מן הלוקח כדי שילך בה עד אותו הבור או אותו הדות או אותו הגת או אותו השובך שנשארו לו בתוך השדה ואם פירש ואמר חוץ מאלו אינו צריך ליקח לו [דרך]:
5
When do the above restrictions with regard to what is included in a sale apply? With regard to a seller, for the purchaser should have explicitly stated that these entities are being included in the sale. Since he did not make such a statement, he does not receive them.
When, however, a person gives a present, the recipient acquires all the entities mentioned above - whether a field, a house, a courtyard or an olive press - that are being transferred. The general principle is that when a person gives landed property as a present, the recipient acquires everything that is attached to it unless the giver specifies otherwise.
ה
בד"א במוכר מפני שהיה לו ללוקח לפרש ולא פירש אין לו את אלו אבל הנותן מתנה קנה את כולן בין בשדה בין בבית בין בחצר בין בבית הבד כללו של דבר הנותן קרקע במתנה קנה המקבל כל המחובר לה עד שיפרש:
6
Similarly, when brothers divide an inheritance, and one acquires a field, he acquires all the articles associated with the field. When a person takes possession of the property of a convert who dies, if he takes possession of a field, he acquires all of the above. And when a person consecrates a field, he consecrates all of the above.
ו
וכן האחין שחלקו וזכה אחד מהן בשדה זכה בכולן והמחזיק בנכסי הגר החזיק בשדה זכה בכולן והמקדיש את השדה הקדיש כולן:
7
Even with regard to a seller and a purchaser, all the above concepts apply with regard to these matters only when there is not a fixed custom or known terms commonly used with regard to every individual article. In a place where it is customary that a person who sells a particular entity includes in the sale other particular entities, those entities are included in the sale even if they are not mentioned explicitly, for we rely on the custom.
Similarly, in a place where the term "house" refers to the house alone, or the term "house" refers not only to the house but to all of its surroundings and everything that is upon it, we follow the meaning common in that locale.
Similarly, when a person sells a courtyard, a field, a town or movable property, with regard to everything we follow the meaning of the terms that are used by all the local people.
ז
אף במוכר ולוקח אין כל אלו הדברים וכיוצא בהן מענינים אמורים אלא במקום שאין שם מנהג ולא שמות ידועים לכל דבר ודבר בפני עצמו אבל במקום שנהגו שהמוכר כך מכר כך הרי זה מכור וסומכין על המנהג וכן מקום שאין קורין אלא בית לבית לבדו או שקורין בית לבית וכל סביבותיו ולכל שעל גביו הולכין אחר לשון אנשי המקום וכן הדין במוכר חצר או שדה או עיר או מטלטלין בכל הולכין אחר השמות הערוכות בפי הכל:
8
This is a fundamental principle: With regard to all matters of commerce and trade, we follow the commonly accepted meanings of the terms used by people of that place, and the local business customs. When, however, there are no local business customs or commonly accepted meanings of terms, and instead, one person will have this intent and another, another intent, we follow the guidelines explained by the Sages in these chapters.
ח
וזה עיקר גדול בכל דברי משא ומתן הולכין אחר לשון בני אדם באותו המקום ואחר המנהג אבל מקום שאין ידוע בו מנהג ולא שמות מיוחדין אלא יש קורין כך ויש שקורין כך עושים כמו שפירשו חכמים בפרקים אלו:
Mechirah - Chapter Twenty Seven
1
When a person sells a ship, included in the sale are the mast, the sail, its anchors, the ropes used to steer it, the ramp and the ladder with which one ascends to the ship and descends to its lower deck, and the reservoir of drinking water it contains.
Not included in the sail is the beitzit - the small boat in which one sails to land, the dugit - the small boat with which the sailors fish - the servants who work on the ship, or the sacks and the merchandise that it contains. When the seller tells the purchaser: "I am selling you a ship and everything it contains, they are all included in the sale.
א
המוכר את הספינה מכר את התורן ואת הנס ואת העוגנים שלה ואת כל המשוטין המנהיגין אותה ואת הכבש והאסכלה שעולין בהן לספינה ויורדין עליה ואת בית המים שבתוכה אבל לא מכר את הביצית והיא הספינה הקטנה שהולכים בה על המים הקרובים ליבשה ולא מכר הדוגית והיא הספינה הקטנה שצדין בה המלחים את הדגים ולא מכר את העבדים העושין בהן ולא את המרצופין ולא את הסחורה שבתוכה ובזמן שאמר לו היא וכל מה שבתוכה אני מוכר הרי כולן מכורין:
2
When a person sells a carriage, he has not sold the mules if they are not attached to it. If he sells the mules, he has not sold the carriage.
If a person sells a yoke, he does not sell the oxen. If he sells the oxen, he does not sell the yoke. This applies even in a place where, when some people say "oxen," they are referring to a yoked team.
ב
המוכר את הקרון לא מכר את הפרדות בזמן שאינן קשורות עמו מכר את הפרדות לא מכר את הקרון מכר את הצמד לא מכר את הבקר מכר את הבקר לא מכר את הצמד ואפילו במקום שקורין מקצתן לצמד בקר:
3
When a person sells a single yoke, he also sells the cow. When he sells a cow, he does not sell its yoke. When he sells a wagon, he sells the oxen. When he sells oxen, he has not sold the wagon.
In all these matters and the like, the price of the article is no proof of the seller's intent.'
ג
המוכר את העול מכר את הפרה מכר את הפרה לא מכר את העול מכר את העגלה מכר את הבקר מכר את הבקר לא מכר את העגלה ואין הדמים ראיה בכל אלו הדברים וכיוצא בהן:
4
When a person sells a donkey, included in the sale are the saddlecloth and the saddle, even though they are not on the donkey. The saddle-bags and a riding seat for women are not included in the sale, even if they are on the donkey at the time of the sale.
ד
וכן המוכר את החמור מכר את המרדעת ואת האוכף אף על פי שאינן עליו אבל לא מכר את השק ולא מרכבת הנשים ואפילו היו עליו בשעת המכר:
5
The price paid for an article is not considered to be proof of the seller's intent. If the purchaser erred with regard to a sum that one might ordinarily err, the laws of ona'ah are applied, or the transaction is nullified, as is the law with regard to any seller and purchaser. If, however, the error is inordinately greater than one would make, the transaction is not nullified. We assume that the extra money is a present that the purchaser gave the seller, and the purchaser receives merely a donkey without its saddlebags.
The same applies in all analogous situations: We do not bring proof of the seller's intent from the price.
ה
ואין הדמים ראיה שאם טעה בכדי שהדעת טועה יש לו אונאה או ביטול מקח כדין כל המוכר ולוקח ואם טעה בכדי שאין הדעת טועה לא בטל המקח שזה מתנה נתן לו ואין לו אלא החמור בלא שקים וכן כל כיוצא בזה אין מביאין בו ראיה מן הדמים:
6
When a person sells a maid-servant, included in the sale are all the garments she is wearing, even if there are one hundred. Nevertheless, jewelry
- e.g., a bracelet, a nose ring, a finger ring or a choker worn around the neck
- are not included in the sale.
If the seller says: "I am selling you a maid-servant and everything that is upon her," even if she is wearing articles that are worth 100 maneh, they are all included in the sale.
ו
המוכר את השפחה מכר כלים שעליה אפילו הם מאה אבל לא מכר השירים ולא הנזמים ולא הטבעות ולא את הקטלאות שבצוארה ואם אמר לו שפחה וכל מה שעליה הרי הן כולן מכורין אע"פ שיש עליה כלים של מאה מנה:
7
If a person tells a colleague, "I am selling you a pregnant maid-servant," or "I am selling you a pregnant cow," the fetus is sold together with the mother.
If a person tells a colleague, "I am selling you a nursing maid-servant," or "I am selling you a nursing cow," the infant or the calf is not included in the sale.
If a person tells a colleague, "I am selling you a nursing donkey, the donkey colt is included in the sale, because no one ever sells a donkey for its milk.
ז
האומר לחבירו שפחה מעוברת אני מוכר לך פרה מעוברת אני מוכר לך מכר לו את הולד שפחה מניקה אני מוכר לך פרה מניקה אני מוכר לך לא מכר לו את הולד חמורה מניקה אני מוכר לך מכר לו את הסיח שאין אדם קונה חמורה לחלבה:
8
If a person tells a colleague, "I am selling you the head of this servant," or "... of this donkey," half of the animal is included in the sale. Similar laws apply with regard to any organ on which the life of the animal depends.
If the seller tells the purchaser: "The hand of this servant..." or "the forearm of this donkey is sold to you," an evaluation is made between them. Similar laws apply with regard to any organ on which the life of the animal does not depend.
If he tells him: "I am selling you the head of this cow," only the head is included in the sale, for the head of a cow is always being sold in butcher shops.
ח
האומר לחבירו ראש עבד זה או ראש חמור זה אני מוכר לך הרי זה מכר חציו וכן הדין בכל אבר שהנשמה תלויה בו אמר לו יד עבד זה או יד חמור זה אני מוכר לך משמנין ביניהם וכן הדין בכל אבר שאין הנשמה תלויה בו אמר לו ראש פרה זו אני מוכר לך לא מכר אלא הראש בלבד שהרי ראשה נמכרת תמיד במטבחיים:
9
When a person sells the head of a large animal, the feet are not included in the sale. If he sells the feet, the head is not sold. If he sells the windpipe, the liver is not sold. If he sells the liver, the windpipe is not sold.
With regard to a small animal, however, different laws apply. When a person sells the head, the feet are included in the sale. If he sells the feet, the head is not sold. If he sells the windpipe, the liver is sold. If he sells the liver, the windpipe is not sold.
ט
מכר את הראש בבהמה גסה לא מכר את הרגלים מכר את הרגלים לא מכר את הראש מכר את הקנה לא מכר את הכבד מכר את הכבד לא מכר את הקנה אבל בבהמה דקה מכר את הראש מכר את הרגלים מכר את הרגלים לא מכר את הראש מכר את הקנה מכר את הכבד מכר את הכבד לא מכר את הקנה:
10
When a person sells a water reservoir, the water is not included in the sale. When he sells a garbage dump, the garbage is included in the sale. When he sells a beehive, the bees are included in the sale. When he sells a dovecote, the doves are included in the sale.
י
המוכר את הבור לא מכר את מימיו מכר את האשפה מכר את זבלה מכר כוורת מכר דבורים מכר שובך מכר את היונים:
11
Do not let the fundamental principles governing these matters escape your eyes. These are the accepted local customs, and the commonly accepted meaning of terms for every particular entity. In a place where there is no local custom defined, and a term does not have a specific meaning that excludes a more encompassing conception, we follow these principles that were explained by our Sages, as stated previously.
יא
אל ילוז מעיניך העיקר הגדול בדברים אלו שהוא מנהג המדינה והשמות הידועים ביחוד לכל דבר ודבר ובמקום שאין מנהג ולא שם שהכל אומרים לו ביחוד ולא שיתוף הולכין אחר אלו הכללות שביארו חכמים כמו שביארנו:
Hayom Yom:
• English Text | Video Class
• English Text | Video Class
Thursday, Tammuz 26, 5777 · 20 July 2017
"Today's Day"
Thursday, Tamuz 26, 5703
Torah lessons: Chumash: Matot-Massai, Chamishi with Rashi.
Tehillim: 119, 97 to end.
Tanya: How is the (p. 369) ...as is known.) (p. 371).
In Torah-study the person is devoted to the subject that he wishes to understand and comes to understand. In davening the devotion is directed to what surpasses understanding.
In learning Torah the Jew feels like a pupil with his master; in davening - like a child with his father.
Daily Thought:
Chutzpah
The sages said about chutzpah, “Damned is the one who has it, and damned is the one who does not.”
Chutzpah makes a man into an idol. But without it, how can he change the world?
Our conscious mind must know it is nothing, and the power G‑d has placed in our heart may then burst forth. [Maamarei Admor Hazaken Haketzarim, p. 370; Behar-Bechukotai 5731:2.]
-------
No comments:
Post a Comment