TODAY IN JUDAISM: Sunday, 11 June 2017 - Chabad.org in New York, New York, United States - Today is Shabbat, Sivan 16, 5777 · June 11, 2017
Today's Laws & Customs:
• Ethics of the Fathers: Chapter 2
During the summer months, from the Shabbat after Passover until the Shabbat before Rosh Hashahah, we study a weekly chapter of the Talmud's Ethics of the Fathers ("Avot") each Shabbat afternoon; this week we study Chapter Two.
Daily Torah Study:
Chumash: Behaalotecha, 7th Portion Numbers 11:30-12:16 with Rashi
• English / Hebrew Linear Translation
• Video Class
• Daily Wisdom (short insight)
Numbers Chapter 11
| 30Then Moses entered the camp; he and the elders of Israel. | | לוַיֵּֽאָסֵ֥ף משֶׁ֖ה אֶל־הַמַּֽחֲנֶ֑ה ה֖וּא וְזִקְנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל: |
| Moses entered: From the entrance of the Tent of Meeting. | | ויאסף משה: מפתח אהל מועד: |
| the camp: Each one to his tent. | | אל המחנה: נכנסו איש לאהלו: |
| entered: Heb. וַיֵאָסֵף, an expression denoting entering a house, as in,“You shall gather it (וַאֲסַפְתּוֹ) into your house” (Deut. 22:2). The origin for all these terms is,“he amasses, but knows not who will gather them in (אֹסְפָם)” (Ps. 39:7). This teaches that He [God] did not bring punishment upon them before the righteous men had retired to their tents. — [Sifrei Beha’alothecha 1:42:30] | | ויאסף: לשון כניסה אל הבית, כמו (דברים כב, ב) ואספתו אל תוך ביתך, ואב לכולם (תהלים לט, ז) יצבור ולא ידע מי אוספם, מלמד שלא הביא עליהם פורענות עד שנכנסו הצדיקים איש לאהלו: |
| 31A wind went forth from the Lord and swept quails from the sea and spread them over the camp about one day's journey this way and one day's journey that way, around the camp, about two cubits above the ground. | | לאוְר֜וּחַ נָסַ֣ע | מֵאֵ֣ת יְהֹוָ֗ה וַיָּ֣גָז שַׂלְוִים֘ מִן־הַיָּם֒ וַיִּטּ֨שׁ עַל־הַמַּֽחֲנֶ֜ה כְּדֶ֧רֶךְ י֣וֹם כֹּ֗ה וּכְדֶ֤רֶךְ יוֹם֙ כֹּ֔ה סְבִיב֖וֹת הַמַּֽחֲנֶ֑ה וּכְאַמָּתַ֖יִם עַל־פְּנֵ֥י הָאָֽרֶץ: |
| and swept: Heb. וַיָּגָז, caused to fly; similarly, “for it passes (גָז) quickly” (Ps. 90:10), “and likewise, they have crossed (נָגוֹזוּ) and passed away” (Nah. 1:12). | | ויגז: ויפריח, וכן (תהלים צ, י) כי גז חיש, וכן (נחום א, יב) נגוזו ועבר: |
| and spread them: Heb. וַיִּטֹּשׁ, and strew them, as in, “Behold, they were spread out (נְטֻשִׁים) over the face of the land” (I Sam. 30:16); “I will spread you out (וּנְטַשְׁתִּיךָ) in the desert” (Ezek. 29:5). | | ויטש: ויפשוט, כמו (שמואל א' ל טז) והנם נטושים על פני כל הארץ, (יחזקאל כט, ה) ונטשתיך המדברה: |
| about two cubits: They flew at a height that they reached a person’s heart, so that it would not be difficult for them to gather them, so that they need neither rise up nor bend down. — [Sifrei Beha’alothecha 1:42:31] | | וכאמתים: פורחות בגובה עד שהן כנגד לבו של אדם, כדי שלא יהא טורח באסיפתן לא להגביה ולא לשחות: |
| 32The people rose up all that day and all night and the next day and gathered the quails. [Even] the one who gathered the least collected ten heaps. They spread them around the camp in piles. | | לבוַיָּ֣קָם הָעָ֡ם כָּל־הַיּוֹם֩ הַה֨וּא וְכָל־הַלַּ֜יְלָה וְכֹ֣ל | י֣וֹם הַמָּֽחֳרָ֗ת וַיַּֽאַסְפוּ֙ אֶת־הַשְּׂלָ֔יו (כתיב השלו) הַמַּמְעִ֕יט אָסַ֖ף עֲשָׂרָ֣ה חֳמָרִ֑ים וַיִּשְׁטְח֤וּ לָהֶם֙ שָׁט֔וֹחַ סְבִיב֖וֹת הַמַּֽחֲנֶֽה: |
| [Even] the one who gathered the least: The one who gathered the least of all, the lazy and the disabled, gathered ten heaps. — [Sifrei Beha’alothecha 1:42:32] | | הממעיט: מי שאוסף פחות מכולם, העצלים והחגרים, אסף עשרה חמרים: |
| they spread them: They spread them out in numerous heaps. — [Sifrei Beha’alothecha 1:42:32] | | וישטחו: עשו אותן משטיחין משטיחין: |
| 33The meat was still between their teeth; it was not yet finished, and the anger of the Lord flared against the people, and the Lord struck the people with a very mighty blow. | | לגהַבָּשָׂ֗ר עוֹדֶ֨נּוּ֙ בֵּ֣ין שִׁנֵּיהֶ֔ם טֶ֖רֶם יִכָּרֵ֑ת וְאַ֤ף יְהֹוָה֙ חָרָ֣ה בָעָ֔ם וַיַּ֤ךְ יְהֹוָה֙ בָּעָ֔ם מַכָּ֖ה רַבָּ֥ה מְאֹֽד: |
| it was not yet finished: טֶרֶם יִכָּרֵת. As the Targum renders: it was not yet finished. [I.e., the quails had not yet finished coming (Be’er Basadeh). They had not yet finished eating (Gur Aryeh). All the quails had not yet been removed from the field (Be’er Mayim Chayim).] Another interpretation: He did not have the chance to chew it [lit., cut it] with his teeth before his soul departed. — [Sifrei Beha’alothecha 1:42:33] | | טרם יכרת: כתרגומו עד לא פסק. דבר אחר אינו מספיק לפסקו בשניו עד שנשמתו יוצאה: |
| 34He named that place Kivroth Hata'avah [Graves of Craving], for there they buried the people who craved. | | לדוַיִּקְרָ֛א אֶת־שֵֽׁם־הַמָּק֥וֹם הַה֖וּא קִבְר֣וֹת הַתַּֽאֲוָ֑ה כִּי־שָׁם֙ קָֽבְר֔וּ אֶת־הָעָ֖ם הַמִּתְאַוִּֽים: |
| 35From Kivroth Hata'avah the people traveled to Hazeroth, and they stayed in Hazeroth. | | להמִקִּבְר֧וֹת הַתַּֽאֲוָ֛ה נָֽסְע֥וּ הָעָ֖ם חֲצֵר֑וֹת וַיִּֽהְי֖וּ בַּֽחֲצֵרֽוֹת: |
Numbers Chapter 12
| 1Miriam and Aaron spoke against Moses regarding the Cushite woman he had married, for he had married a Cushite woman. | | אוַתְּדַבֵּ֨ר מִרְיָ֤ם וְאַֽהֲרֹן֙ בְּמשֶׁ֔ה עַל־אֹד֛וֹת הָֽאִשָּׁ֥ה הַכֻּשִׁ֖ית אֲשֶׁ֣ר לָקָ֑ח כִּֽי־אִשָּׁ֥ה כֻשִׁ֖ית לָקָֽח: |
| [Miriam and Aaron] spoke: [The term] דִּבּוּר always connotes harsh talk, as it says,“The man, the lord of the land, spoke (דִּבֶּר) harshly with us” (Gen. 42:30). But wherever [the term] אֲמִירָה is found, it connotes supplication, as it says,“He said (וַיֹּאמֶר), 'my brethren, please do not do evil’” (Gen. 19:7);“He said (וַיֹּאמֶר), 'Please listen to My words’” (Num. 12:6). [The term] נָא always denotes a request. — [Tanchuma Tzav 13] | | ותדבר: אין דבור בכל מקום אלא לשון קשה, וכן הוא אומר (בראשית מב, ל) דבר האיש אדוני הארץ אתנו קשות, ואין אמירה בכל מקום אלא לשון תחנונים, וכן הוא אומר (בראשית יט, ז) ויאמר אל נא אחי תרעו, (במדבר יב, ו) ויאמר שמעו נא דברי, כל נא לשון בקשה: |
| Miriam and Aaron spoke: She spoke first. Therefore, Scripture mentions her first. How did she know that Moses had separated from his wife? [See below] R. Nathan says: Miriam was beside Zipporah when Moses was told that Eldad and Medad were prophesying in the camp. When Zipporah heard this, she said,“Woe to their wives if they are required to prophesy, for they will separate from their wives just my husband separated from me.” From this, Miriam knew [about it] and told Aaron. Now if Miriam, who did not intend to disparage him [Moses] was punished, all the more so someone who [intentionally] disparages his fellow. — [Tanchuma Tzav 13] | | ותדבר מרים ואהרן: היא פתחה בדבור תחילה, לפיכך הקדימה הכתוב תחלה, ומנין היתה יודעת מרים שפרש משה מן האשה, רבי נתן אומר, מרים היתה בצד צפורה בשעה שנאמר למשה אלדד ומידד מתנבאים במחנה, כיון ששמעה צפורה, אמרה אוי לנשותיהן של אלו אם הם נזקקים לנבואה שיהיו פורשין מנשותיהן כדרך שפרש בעלי ממני, ומשם ידעה מרים והגידה לאהרן. ומה מרים שלא נתכוונה לגנותו, כך נענשה, קל וחומר למספר בגנותו של חבירו: |
| the Cushite woman: [Moses’ wife was a Midianite, not a Cushite, but] Scripture teaches that everyone acknowledged her beauty just as everyone acknowledges a Cushite’s blackness. — [Tanchuma Tzav 13] | | האשה הכשית: מגיד שהכל מודים ביפיה, כשם שהכל מודים בשחרותו של כושי: |
| Cushite: כֻּשִׁית. Its numerical value is equal to יְפַת מַרְאֶה, beautiful in appearance. — [Tanchuma Tzav 13] כ = 20, ו = 6, ש = 300 , י = 10, ת = 400, total 736; י = 10, פ = 80, ת = 400, מ = 40, ר = 200, א = 1, ה = 5, total 736. | | כושית: בגימטריא יפת מראה: |
| regarding the… woman: Concerning her divorce. — [Tanchuma Tzav 13] | | על אדות האשה: על אודות גירושיה: |
| for he had married a Cushite woman: What does this [apparently superfluous clause] mean to say? You find a woman who is beautiful in appearance, but unpleasant in deed; [or a woman who is pleasant] in deed, but not of beautiful appearance. This one, however, was pleasant in every respect. [Therefore, she was called Cushite, as above.] - [Tanchuma Tzav 13] | | כי אשה כשית לקח: מה תלמוד לומר, אלא יש לך אשה נאה ביפיה ואינה נאה במעשיה, במעשיה ולא ביפיה, אבל זאת נאה בכל: |
| Cushite woman: She was called “the Cushite” [the Ethiopian] on account of her beauty, as a man would call his handsome son “Cushite” to negate the power of the evil eye. — [Tanchuma Tzav 13] | | האשה הכשית: על שם נויה נקראת כושית כאדם הקורא את בנו נאה כושי, כדי שלא תשלוט בו עין רעה: |
| for he had married a Cushite woman: And had now divorced her. - [Tanchuma Tzav 13] | | כי אשה כשית לקח: ועתה גרשה: |
| 2They said, "Has the Lord spoken only to Moses? Hasn't He spoken to us too?" And the Lord heard. | | בוַיֹּֽאמְר֗וּ הֲרַ֤ק אַךְ־בְּמשֶׁה֙ דִּבֶּ֣ר יְהֹוָ֔ה הֲלֹ֖א גַּם־בָּ֣נוּ דִבֵּ֑ר וַיִּשְׁמַ֖ע יְהֹוָֽה: |
| Has… only: with Him alone?- [Tanchuma Tzav 13] | | הרק אך: עמו לבדו דבר ה': |
| Hasn’t He spoken to us too?: Yet we have not abstained from marital relations. — [Tanchuma Tzav 13] | | הלא גם בנו דבר: ולא פרשנו מדרך ארץ: |
| 3Now this man Moses was exceedingly humble, more so than any person on the face of the earth. | | גוְהָאִ֥ישׁ משֶׁ֖ה עָנָ֣יו (כתיב ענו) מְאֹ֑ד מִכֹּל֙ הָאָדָ֔ם אֲשֶׁ֖ר עַל־פְּנֵ֥י הָֽאֲדָמָֽה: |
| humble: Modest and patient. — [Tanchuma Tzav 13] | | ענו: שפל וסבלן: |
| 4The Lord suddenly said to Moses, Aaron and Miriam, "Go out, all three of you, to the Tent of Meeting!" And all three went out. | | דוַיֹּ֨אמֶר יְהֹוָ֜ה פִּתְאֹ֗ם אֶל־משֶׁ֤ה וְאֶל־אַֽהֲרֹן֙ וְאֶל־מִרְיָ֔ם צְא֥וּ שְׁלָשְׁתְּכֶ֖ם אֶל־אֹ֣הֶל מוֹעֵ֑ד וַיֵּֽצְא֖וּ שְׁלָשְׁתָּֽם: |
| suddenly: He revealed Himself to them suddenly, when they were ritually unclean following marital relations, and they cried, “Water, water!” [They needed water to purify themselves.] He thus showed them that Moses had done right in separating from his wife, since the Divine Presence revealed itself to him frequently, and there was no set time for Divine Communication. — [Tanchuma Tzav 13] | | פתאום: נגלה עליהם פתאום, והם טמאים בדרך ארץ, והיו צועקים מים מים, להודיעם שיפה עשה משה שפרש מן האשה, מאחר שנגלית עליו שכינה תדיר ואין עת קבועה לדבור: |
| Go out, all three of you: This teaches us that all three were summoned with a single word, something impossible for the [human] mouth to utter and the ear to grasp. — [Sifrei Beha’alothecha 1:42:4] | | צאו שלשתכם: מגיד ששלשתן נקראו בדבור אחד, מה שאי אפשר לפה לומר ולאזן לשמוע: |
| 5The Lord descended in a pillar of cloud and stood at the entrance of the Tent. He called to Aaron and Miriam, and they both went out. | | הוַיֵּ֤רֶד יְהֹוָה֙ בְּעַמּ֣וּד עָנָ֔ן וַיַּֽעֲמֹ֖ד פֶּ֣תַח הָאֹ֑הֶל וַיִּקְרָא֙ אַֽהֲרֹ֣ן וּמִרְיָ֔ם וַיֵּֽצְא֖וּ שְׁנֵיהֶֽם: |
| in a pillar of cloud: Unlike a mortal, He went alone. For when a mortal king goes out to war, he departs accompanied by a large retinue, but when he travels in times of peace, he leaves with a small escort. But the custom of the Holy One, blessed is He, is that He goes out to battle alone, as it says, “[The Lord is] a man of war” (Exod. 15:3), but He goes in peace with a large retinue, as it says, “The chariot of God is twice ten thousand times, thousands of angels” (Ps. 68:18). - [Sifrei Beha’alothecha 1:42:5] | | בעמוד ענן: יצא יחידי, שלא כמדת בשר ודם. מלך בשר ודם כשיוצא למלחמה יוצא באוכלוסין, וכשיוצא לשלום יוצא במועטים, ומדת הקב"ה יוצא למלחמה יחידי, שנאמר (שמות טו, ג) ה' איש מלחמה, ויוצא לשלום באוכלוסין, שנאמר (תהלים סח, יח) רכב א-להים רבותים אלפי שנאן: |
| He called to Aaron and Miriam: So that they should proceed to leave the courtyard, [drawn] towards the Divine word. — [Sifrei Beha’alothecha 1:42:5] | | ויקרא אהרן ומרים: שיהיו נמשכין ויוצאין מן החצר לקראת הדבור: |
| and they both went out: Why did He draw them away to isolate them from Moses? Because we relate only some of a person’s good qualities in his presence and all of them in his absence. Similarly, we find in the case of Noah, that in his absence, Scripture says [of him], “a righteous man, perfect” (Gen. 6:9). But in his presence it was said [by God],“for it is you that I have seen as a righteous man before Me” (Gen. 7:1) [but God makes no mention of his perfection]. Another interpretation: [God isolated them from Moses] so that he [Moses] should not hear the reprimanding of Aaron [by God]. - [Sifrei Beha’alothecha 1:42:5] | | ויצאו שניהם: ומפני מה משכן והפרידן ממשה, לפי שאומרים מקצת שבחו של אדם בפניו וכולו שלא בפניו, וכן מצינו בנח, שלא בפניו נאמר (בראשית ו, ט) איש צדיק תמים, ובפניו נאמר (בראשית ז, א) כי אותך ראיתי צדיק לפני. דבר אחר שלא ישמע בנזיפתו של אהרן: |
| 6He said, "Please listen to My words. If there be prophets among you, [I] the Lord will make Myself known to him in a vision; I will speak to him in a dream. | | ווַיֹּ֖אמֶר שִׁמְעוּ־נָ֣א דְבָרָ֑י אִם־יִֽהְיֶה֙ נְבִ֣יאֲכֶ֔ם יְהֹוָ֗ה בַּמַּרְאָה֙ אֵלָ֣יו אֶתְוַדָּ֔ע בַּֽחֲל֖וֹם אֲדַבֶּר־בּֽוֹ: |
| Please listen to My words: [The term] נָא always denotes a request. - [Sifrei Beha’alothecha 1:42:6] | | שמעו נא דברי: אין נא אלא לשון בקשה: |
| If there be prophets among you: If you have prophets…. — [Targum Onkelos] | | אם יהיה נביאכם: אם יהיו לכם נביאים: |
| [I] the Lord will make Myself known to him in a vision: The Divine Presence of My Name is not revealed to him with distinct clarity, but in a dream or a vision. - [Tanchuma Tzav 13] | | ה' במראה אליו אתודע: שכינת שמי אין נגלית עליו באספקלריא המאירה אלא בחלום וחזיון: |
| 7Not so is My servant Moses; he is faithful throughout My house. | | זלֹא־כֵ֖ן עַבְדִּ֣י משֶׁ֑ה בְּכָל־בֵּיתִ֖י נֶֽאֱמָ֥ן הֽוּא: |
| 8With him I speak mouth to mouth; in a vision and not in riddles, and he beholds the image of the Lord. So why were you not afraid to speak against My servant Moses ? | | חפֶּ֣ה אֶל־פֶּ֞ה אֲדַבֶּר־בּ֗וֹ וּמַרְאֶה֙ וְלֹ֣א בְחִידֹ֔ת וּתְמֻנַ֥ת יְהֹוָ֖ה יַבִּ֑יט וּמַדּ֨וּעַ֙ לֹ֣א יְרֵאתֶ֔ם לְדַבֵּ֖ר בְּעַבְדִּ֥י בְמשֶֽׁה: |
| Mouth to mouth: I told him to separate from his wife (Sifrei Beha’alothecha 1:42:8, Tanchuma Tzav 13). Where did I tell him this? At Sinai; “Go and tell them, ‘Return to your tents,’ but you, remain here with Me” (Deut. 5:27). - [See Shab. 87a] | | פה אל פה: אמרתי לו לפרוש מן האשה. והיכן אמרתי לו, בסיני (דברים ה, כז) לך אמור להם שובו לכם לאהליכם, ואתה פה עמוד עמדי: |
| in a vision but not in riddles: “A vision” refers to the vision of speech, for I express My communication to Him with absolute clarity, and I do not obscure it with riddles in the way it was said to Ezekiel, “Present a riddle” (Ezek. 17:2). I might think that it refers to the vision of the Divine Presence [itself]! Scripture therefore teaches, “You are not able to see My face” (Exod. 33:23). - [Sifrei Beha’alothecha 1:42:8, Tanchuma Tzav 13] | | ומראה ולא בחידות: מראה זה מראה דבור, שאני מפרש לו דבורי במראת פנים שבו ואיני סותמו לו בחידות, כענין שנאמר ליחזקאל (יחזקאל יז, ב) חוד חידה וגו', יכול מראה שכינה, תלמוד לומר (שמות לג, כ) לא תוכל לראות את פני: |
| and He beholds the image of the Lord: This refers to a vision of the “back,” as it says,“and you will see My back” (Exod. 33:23). - [Sifrei Beha’alothecha 1:42:8, Tanchuma Tzav 13] | | ותמנת ה' יביט: זה מראה אחורים, כענין שנאמר (שמות לג, כג) וראית את אחורי: |
| against my servant Moses: Heb. בְּעַבְדִי בְמשֶׁה, lit., against My servant, against Moses. Scripture does not say בְּעַבְדִי משֶׁה, against My servant Moses, but בְּעַבְדִי בְמשֶׁה, against My servant, against Moses . [The meaning is thus:] against My servant even if he were not Moses, and against Moses, even if he were not My servant, you should certainly have feared him, and all the more so since he is My servant, and the servant of the king is a king himself! You should have said, “The King does not love him for nothing.” If you claim that I am unaware of his actions, this [statement] is worse than your previous one. — [Sifrei Beha’alothecha 1:42:8, Tanchuma Tzav 13] | | בעבדי במשה: אינו אומר בעבדי משה, אלא בעבדי במשה, בעבדי אף על פי שאינו משה, במשה אפילו אינו עבדי, כדאי הייתם לירא מפניו, וכל שכן שהוא עבדי ועבד מלך מלך, היה לכם לומר אין המלך אוהבו חנם. ואם תאמרו איני מכיר במעשיו, זו קשה מן הראשונה: |
| 9The wrath of the Lord flared against them and He left. | | טוַיִּֽחַר־אַ֧ף יְהֹוָ֛ה בָּ֖ם וַיֵּלַֽךְ: |
| The wrath of the Lord flared against them and He left: After He had informed them of their transgression, He issued a decree of excommunication against them. All the more so, should a mortal not become angry with his friend before he informs him of his offense. — [Sifrei Beha’alothecha 1:42:9, Tanchuma Tzav 13] | | ויחר אף ה' בם וילך: מאחר שהודיעם סרחונם גזר עליהם נדוי, קל וחומר לבשר ודם שלא יכעוס על חבירו עד שיודיענו סרחונו: |
| 10The cloud departed from above the Tent, and behold, Miriam was afflicted with tzara'ath, [as white] as snow. Then Aaron turned to Miriam and behold, she was afflicted with tzara'ath. | | יוְהֶֽעָנָ֗ן סָ֚ר מֵעַ֣ל הָאֹ֔הֶל וְהִנֵּ֥ה מִרְיָ֖ם מְצֹרַ֣עַת כַּשָּׁ֑לֶג וַיִּ֧פֶן אַֽהֲרֹ֛ן אֶל־מִרְיָ֖ם וְהִנֵּ֥ה מְצֹרָֽעַת: |
| The cloud departed: and afterwards, “behold Miriam was afflicted with tzara’ath, [as white] as snow.” This is comparable to a king who said to a tutor,“Punish my son, but do not punish him until I leave you, for I feel pity for him.” - [Sifrei Beha’alothecha 1:42:10, Tanchuma Tzav 13] | | והענן סר: ואחר כך והנה מרים מצורעת כשלג, משל למלך שאמר לפדגוג, רדה את בני, אבל לא תרדנו עד שאלך מאצלך, שרחמי עליו: |
| 11Aaron said to Moses, "Please, master, do not put sin upon us for acting foolishly and for sinning. | | יאוַיֹּ֥אמֶר אַֽהֲרֹ֖ן אֶל־משֶׁ֑ה בִּ֣י אֲדֹנִ֔י אַל־נָ֨א תָשֵׁ֤ת עָלֵ֨ינוּ֙ חַטָּ֔את אֲשֶׁ֥ר נוֹאַ֖לְנוּ וַֽאֲשֶׁ֥ר חָטָֽאנוּ: |
| for acting foolishly: Heb. נוֹאַלְנוּ, as the Targum [Onkelos] renders, [דִי אִטַפְּשְׁנָא, that we acted foolishly] from the term, אֱוִיל, “fool.” | | נואלנו: כתרגומו לשון אויל: |
| 12Let her not be like the dead, which comes out of his mother's womb with half his flesh consumed!" | | יבאַל־נָ֥א תְהִ֖י כַּמֵּ֑ת אֲשֶׁ֤ר בְּצֵאתוֹ֙ מֵרֶ֣חֶם אִמּ֔וֹ וַיֵּֽאָכֵ֖ל חֲצִ֥י בְשָׂרֽוֹ: |
| Do not let her be: This sister of ours. | | אל נא תהי: אחותנו זו: |
| like the dead: For the one afflicted with tzara’ath is considered like dead. Just as a corpse defiles through entry [if one enters the room where it lies], so does one afflicted with tzara’ath defile through entry. — [Sifrei Beha’alothecha 1:42:12, Tanchuma Tzav 13] | | כמת: שהמצורע חשוב כמת, מה מת מטמא בביאה, אף מצורע מטמא בביאה: |
| which comes out of his mother’s womb: It should have said, “our mother”? But Scripture euphemizes. Similarly, [it says,] “half his flesh.” It should have said, “half our flesh”? But [here too,] Scripture euphemizes. [The meaning here is:] For since she came out of our mother’s womb, it is to us as if half our flesh has been eaten away. This is similar to saying, “for he is our brother, our very flesh” (Gen. 37:27). Even according to the literal meaning of the text, it appears so. It is not proper for a brother to allow his sister to remain as if dead. | | אשר בצאתו מרחם אמו: אמנו היה לו לומר, אלא שכינה הכתוב. וכן חצי בשרו, חצי בשרנו היה לו לומר, אלא שכינה הכתוב. מאחר שיצאה מרחם אמנו היא לנו כאילו נאכל חצי בשרנו, כענין שנאמר (בראשית לז, כז) כי אחינו בשרנו הוא. ולפי משמעו אף הוא נראה כן, אין ראוי לאח להניח את אחותו להיות כמת: |
| which comes out: Since he [the dead one] came out of the womb of the mother of the one who has the power to help him but does not, it is as if half his [the latter’s] flesh is eaten away, since his brother is his own flesh. Another interpretation: Let her not be like the dead-If You do not heal her through prayer, who will confine her? Who will cleanse her? I myself may not examine her, since I am related, and a relative many not examine plague marks [symptomatic of tzara’ath], and there is no other kohen in the world. This is the meaning of, “since he has come out of his mother’s womb.” [Sifrei Beha’alothecha 1:42:12, Tanchuma Tzav 13] | | אשר בצאתו: מאחר שיצא זה מרחם אמו של זה שיש כח בידו לעזור ואינו עוזרו, הרי נאכל חצי בשרו, שאחיו בשרו הוא. דבר אחר אל נא תהי כמת, אם אינך רופאה בתפלה, מי מסגירה ומי מטהרה, אני אי אפשר לראותה, שאני קרוב ואין קרוב רואה את הנגעים, וכהן אחר אין בעולם, וזהו אשר בצאתו מרחם אמו: |
| 13Moses cried out to the Lord, saying, "I beseech you, God, please heal her." | | יגוַיִּצְעַ֣ק משֶׁ֔ה אֶל־יְהֹוָ֖ה לֵאמֹ֑ר אֵ֕ל נָ֛א רְפָ֥א נָ֖א לָֽהּ: |
| I beseech you, God, please heal her: Scripture teaches you proper conduct, that if one asks his friend for a favor, he should precede [his request] with two or three words of supplication, and only then should he make his requests. — [Sifrei Beha’alothecha 1:42:13, Tanchuma Tzav 13] | | אל נא רפא נא לה: בא הכתוב ללמדך דרך ארץ, שהשואל דבר מחבירו צריך לומר שנים או שלשה דברי תחנונים ואחר כן יבקש שאלותיו: |
| saying: What does this [word] teach us? He [Moses] said to Him, Answer me as to whether You will heal her or not. Eventually, He replied,“If her father were to spit….” R. Eleazar ben Azariah says: In four places Moses asked the Holy One, blessed is He, to answer him if He would accede to his requests or not [and in all four he used the word, לֵאמֹר, to say , i.e., to answer]. Similarly, “Moses spoke before the Lord saying…” (Exod. 6:12). What does the word “saying” teach? Answer me as to whether You will redeem them or not. Eventually, He replied, “Now you will see…” (Exod. 7:1). Similarly, “Moses spoke to the Lord, saying, Let the Lord, the God of the spirits of all flesh appoint…” (Num. 27:15-16). He answered, “Take for yourself…” (verse 18). Similarly, “I pleaded to the Lord, at that time, saying” (Deut. 3:23). He answered him, “It is enough for you!” (verse 26). - [Sifrei Beha’alothecha 1:42:13] | | לאמר: מה תלמוד לומר, אמר לו השיבני אם אתה מרפא אותה אם לאו, עד שהשיבו ואביה ירק ירק וגו'. רבי אלעזר בן עזריה אומר בארבעה מקומות בקש משה מלפני הקב"ה להשיבו אם יעשה שאלותיו אם לאו, כיוצא בו (שמות ו, יב) וידבר משה לפני ה' לאמר וגו', מה תלמוד לומר לאמר, השיבני אם גואלם אתה אם לאו, עד שהשיבו עתה תראה וגו'. כיוצא בו (במדבר כז טו - טז) וידבר משה אל ה' לאמר יפקד ה' אלהי הרוחות לכל בשר, השיבו קח לך (במד' כז יח). כיוצא בו (דברים ג, כג) ואתחנן אל ה' בעת ההיא לאמר, השיבו רב לך: |
| please heal her: Why did Moses not pray at length? So that the Israelites should not say, “His sister is in distress, yet he stands and prolongs his prayer.” [Sifrei Beha’alothecha 1:42:13, Tanchuma Tzav 13] (Another interpretation: So that Israel should not say, “ For his sister he prays at length, but for our sake he does not pray at length.”) - [Midrash Aggadah, Yalkut Shim’oni, Midrash Lekach Tov] | | רפא נא לה: מפני מה לא האריך משה בתפלה, שלא יהיו ישראל אומרים אחותו נתונה בצרה והוא עומד ומרבה בתפלה [דבר אחר שלא יאמרו ישראל בשביל אחותו הוא מאריך בתפלה, אבל בשבילנו אינו מאריך בתפלה]: |
| 14The Lord replied to Moses, "If her father were to spit in her face, would she not be humiliated for seven days? She shall be confined for seven days outside the camp, and afterwards she may enter. | | ידוַיֹּ֨אמֶר יְהֹוָ֜ה אֶל־משֶׁ֗ה וְאָבִ֨יהָ֙ יָרֹ֤ק יָרַק֙ בְּפָנֶ֔יהָ הֲלֹ֥א תִכָּלֵ֖ם שִׁבְעַ֣ת יָמִ֑ים תִּסָּגֵ֞ר שִׁבְעַ֤ת יָמִים֙ מִח֣וּץ לַמַּֽחֲנֶ֔ה וְאַחַ֖ר תֵּֽאָסֵֽף: |
| If her father were to spit in her face: If her father had turned to her with an angry face, would she not be humiliated for seven days? All the more so in the case of the Divine Presence [she should be humiliated for] fourteen days! But [there is a rule that] it is sufficient that a law derived from an ? fortiori conclusion to be only as stringent as the law from which it is derived. Thus, even as a consequence of My reprimand, she should be confined [only] seven days. — [Sifrei Beha’alothecha 1:42:14, B.K. 25a] | | ואביה ירק ירק בפניה: ואם אביה הראה לה פנים זועפות הלא תכלם שבעת ימים, קל וחומר לשכינה י"ד יום, אלא דיו לבא מן הדין להיות כנדון, לפיכך אף בנזיפתי תסגר שבעת ימים: |
| and afterwards she may enter: I believe that when a derivative of the word אסף is used in reference to one afflicted with tzara’ath, it is related to his being expelled from the camp, and when he is healed, he is brought back (נֶאֶסָף) to the camp. That is why the term אָסִיפָה is used; it connotes bringing back in. — [See Rashi above on 11:30.] | | ואחר תאסף: אומר אני כל האסיפות האמורות במצורעים על שם שהוא משולח מחוץ למחנה, וכשהוא נרפא נאסף אל המחנה לכך כתוב בו אסיפה לשון הכנסה: |
| 15So Miriam was confined outside the camp for seven days, and the people did not travel until Miriam had entered. | | טווַתִּסָּגֵ֥ר מִרְיָ֛ם מִח֥וּץ לַמַּֽחֲנֶ֖ה שִׁבְעַ֣ת יָמִ֑ים וְהָעָם֙ לֹ֣א נָסַ֔ע עַד־הֵֽאָסֵ֖ף מִרְיָֽם: |
| the people did not travel: This honor was accorded her by the Omnipresent because of the time she remained with Moses when he was cast into the river, as it says,“His sister stood by from afar to know what would be done to him” (Exod. 2:4). - [Sotah 9b] | | והעם לא נסע: זה הכבוד חלק לה המקום בשביל שעה אחת שנתעכבה למשה כשהושלך ליאור, שנאמר (שמות ב, ד) ותתצב אחותו מרחוק וגו': |
| 16Then the people departed from Hazeroth, and they camped in the desert of Paran. | | טזוְאַחַ֛ר נָֽסְע֥וּ הָעָ֖ם מֵֽחֲצֵר֑וֹת וַיַּֽחֲנ֖וּ בְּמִדְבַּ֥ר פָּארָֽן: |
• Hebrew text
• English text
Chapter 79
In this psalm, Asaph thanks God for sparing the people and directing His wrath upon the wood and stones (of the Temple). Still he cries bitterly, mourning the immense destruction: The place where the High Priest alone was allowed to enter-and only on Yom Kippur-is now so desolate that foxes stroll through it!
1. A psalm by Asaph. O God, nations have entered Your inheritance, they defiled Your Holy Sanctuary; they turned Jerusalem into heaps of rubble.
2. They have rendered the corpses of Your servants as food for the birds of heaven, the flesh of Your pious ones for the beasts of the earth.
3. They spilled their blood like water around Jerusalem, and there is no one to bury [them].
4. We became the object of disgrace to our neighbors, ridicule and scorn to those around us.
5. Until when, O Lord! Will You be angry forever? Will Your jealousy burn like fire?
6. Pour Your wrath upon the nations that do not know You, upon the kingdoms that do not call Your Name,
7. for they devoured Jacob and desolated His abode.
8. Do not recall our former sins; let Your mercies come swiftly towards us, for we have fallen very low.
9. Help us, God of our deliverance, for the sake of the glory of Your Name; save us and pardon our sins for the sake of Your Name.
10. Why should the nations say, "Where is their God?" Let there be known among the nations, before our eyes, the retribution of the spilled blood of Your servants.
11. Let the groan of the prisoner come before You; liberate those condemned to death, as befits the greatness of Your strength.
12. Repay our neighbors sevenfold into their bosom, for the disgrace with which they reviled You, O Lord.
13. And we, Your people, the flock of Your pasture, will thank You forever; for all generations we will recount Your praise.
Chapter 80
An awe-inspiring prayer imploring God to draw near to us as in days of old.
1. For the Conductor, on the shoshanim, a testimony by Asaph, a psalm.
2. Listen, O Shepherd of Israel, Who leads Joseph like sheep. Appear, You Who is enthroned upon the cherubim.
3. Arouse Your might before Ephraim, Benjamin and Menashe, for it is upon You to save us.
4. Return us, O God; cause Your countenance to shine, that we may be saved.
5. O Lord, God of Hosts, until when will You fume at the prayer of Your people?
6. You fed them bread of tears, and gave them tears to drink in great measure.
7. You have made us an object of strife to our neighbors; our enemies mock to themselves.
8. Return us, O God of Hosts; cause Your countenance to shine, that we may be saved.
9. You brought a vine out of Egypt; You drove out nations and planted it.
10. You cleared space before it; it took root and filled the land.
11. Mountains were covered by its shade, and its branches became mighty cedars.
12. It sent forth its branches till the sea, and its tender shoots to the river.
13. Why did You breach its fences, so that every passerby plucked its fruit?
14. The boars of the forest ravage it, and the creepers of the field feed upon it.
15. O God of Hosts, please return! Look down from heaven and see, and be mindful of this vine,
16. and of the foundation which Your right hand has planted, and the son whom You strengthened for Yourself.
17. It is burned by fire, cut down; they perish at the rebuke of Your Presence.
18. Let Your hand be upon the man of Your right hand, upon the son of man whom You strengthened for Yourself.
19. Then we will not withdraw from You; revive us, and we will proclaim Your Name.
20. O Lord, God of Hosts, return us; cause Your countenance to shine that we may be saved.
Chapter 81
This psalm was chanted in the Holy Temple on Rosh Hashanah, a day on which many miracles were wrought for Israel.
1. For the Conductor, upon the gittit, by Asaph.
2. Sing joyously to God, our strength; sound the shofar to the God of Jacob.
3. Raise your voice in song, sound the drum, the pleasant harp, and the lyre.
4. Blow the shofar on the New Month, on the designated day of our Holy Day;
5. for it is a decree for Israel, a ruling of the God of Jacob.
6. He ordained it as a precept for Joseph when he went forth over the land of Egypt; I heard a language which I did not know.
7. I have taken his shoulder from the burden; his hands were removed from the pot.
8. In distress you called and I delivered you; [you called] in secret, and I answered you with thunderous wonders; I tested you at the waters of Merivah, Selah.
9. Hear, My people, and I will admonish you; Israel, if you would only listen to Me!
10. You shall have no alien god within you, nor shall you bow down to a foreign deity.
11. I am the Lord your God who brought you up from the land of Egypt; open wide your mouth, [state all your desires,] and I shall grant them.
12. But My people did not heed My voice; Israel did not want [to listen to] Me.
13. So I sent them away for the willfulness of their heart, for following their [evil] design.
14. If only My people would listen to Me, if Israel would only walk in My ways,
15. then I would quickly subdue their enemies, and turn My hand against their oppressors.
16. Those who hate the Lord would shrivel before Him, and the time [of their retribution] shall be forever.
17. I would feed him [Israel] with the finest of wheat, and sate you with honey from the rock.
Chapter 82
This psalm admonishes those judges who feign ignorance of the law, dealing unjustly with the pauper or the orphan, while coddling the rich and pocketing their bribes.
1. A psalm by Asaph. God stands in the council of judges; among the judges He renders judgment:
2. How long will you judge wickedly, ever showing partiality toward the evildoers?
3. Render justice to the needy and the orphan; deal righteously with the poor and the destitute.
4. Rescue the needy and the pauper; deliver them from the hand of the wicked.
5. But they do not know, nor do they understand; they go about in darkness, [therefore] all the foundations of the earth tremble.
6. I said that you are angels, supernal beings, all of you;
7. but you will die as mortals, you will fall like any prince.
8. Arise, O God, judge the earth, for You possess all the nations.
• English Text (Lessons in Tanya)
• Hebrew Text
• Audio Class: Listen | Download
• Video Class
Sunday, Sivan 17, 5777 · June 11, 2017
Today's Tanya Lesson
Shaar Hayichud Vehaemunah, middle of Chapter 6
והנה מהתכללות המדות זו בזו, נראה לעין דאיהו וגרמוהי חד, שהן מדותיו
From the mutual inclusion of the attributes, their opposite natures notwithstanding, it is evident that “He and His causations” — i.e., His attributes — “are One,”
כי מאחר שהן ביחוד גמור עמו, לכן הן מתייחדות זו בזו וכלולות זו מזו
for since they are in complete unity with Him, they therefore unite with each other and are comprised of each other.
כמאמר אליהו: ואנת הוא דקשיר לון ומייחד לון וכו׳ ובר מינך לית יחודא בעילאי כו׳
As Eliyahu said, in the passage beginning Patach Eliyahu, in the introduction to Tikkunei Zohar, “And You are He Who binds them (i.e., the Sefirot and the attributes) together and unites them...; and apart from You there is no unity among those [attributes] above….”
The Alter Rebbe will say a little later that since the Divine Name Elokim, signifying the attribute of tzimtzum and concealment, is one with the Name Havayah, it follows that the concealment brought about by the Name Elokim is not a true concealment, for “an entity cannot conceal its own self.” Created beings are therefore absolutely nullified in relation to their source.
וזהו שכתוב: והשבות אל לבבך כי ה׳ הוא האלקים
This, then, is the meaning of the Scriptural phrase,1 “and take it unto your heart that Havayah is Elokim.”
Concerning this verse the question was asked in the first chapter: “Would it occur to you that there is a god dwelling in the waters beneath the earth, so that it is necessary to caution so strongly [and negate this thought by stating that one should] ‘take it unto your heart’?”
According to the explanation given here this question is answered: The statement that “in the heavens above and upon the earth below, there is no other,” is not intended to negate the existence of another god. Rather, the verse is telling us that there is nothing else besides G‑d: He alone enjoys true existence; everything else is totally nullified in relation to Him. And for this concept to be understood well, one must indeed “take it unto his heart.”
פירוש: ששני שמות אלו הם אחד ממש
That is, these two Names are actually one; i.e., although Havayah represents Chesed and revelation, and Elokim represents tzimtzum and concealment, they are nevertheless truly one,
-שגם שם אלקים, המצמצם ומעלים האור, הוא בחינת חסד כמו שם הויה
for even the Name Elokim, which conceals and contracts the light of the Divine life-force that is responsible for creation, is a quality of Chesed, just like the Name Havayah.
משום שמדותיו של הקדוש ברוך הוא מתיחדות עמו ביחוד גמור
For the attributes of the Holy One, blessed be He, unite with Him in a complete unity,
והוא ושמו אחד, שמדותיו הן שמותיו
and “He and His Name are One,” for His attributes are His Names; i.e., the attributes correspond to His specific Names.
ואם כן
Since this is so, i.e., once you understand that Elokim is one with Havayah,
ממילא תדע שבשמים ממעל ועל הארץ מתחת אין עוד
you will consequently know that “in the heavens above and on the earth below, ein od” — there exists nothing else besides G‑d.
פירוש: שגם האר׳ החומרית, שנראית יש גמור לעין כל, היא אין ואפס ממש לגבי הקב״ה
This Hebrew phrase means that even the material earth, which appears to everyone’s eyes to be actually existing, is naught and utter nothingness in relation to the Holy One, blessed be He.
כי שם אלקים אינו מעלים ומצמצם אלא לתחתונים
For the Name Elokim obscures and contracts the light and life-force only for the nether creatures, so that they perceive themselves as possessing independent existence,
ולא לגבי הקב״ה, מאחר שהוא ושמו אלקים אחד
but not for the Holy One, blessed be He, since He and His Name Elokim are One. Hence the Name Elokim cannot possibly act as a concealment for Him.
ולכן גם הארץ ומתחת לארץ הן אין ואפס ממש לגבי הקב״ה
Therefore, even the earth and that which is below it are naught and utter nothingness in relation to the Holy One, blessed be He,
ואינן נקראות בשם כלל, אפילו בשם עוד, שהוא לשון טפל
and are not called by any name at all, not even by the name od (“else”), which would indicate a subordinate status,
כמאמר רז״ל: יהודה ועוד לקרא
as in the statement of our Sages, of blessed memory:2 Yehudah ve‘od likra — “Does a verse in the Torah require secondary (od) substantiation from [the customs of] the Land of Judah?!”
We thus see that the term od signifies secondary status.
וכגוף שהוא טפל לנשמה וחיות שבתוכו
This too is the case with the body, which is subordinate to the soul and life-force within it, for which reason it is referred to as od.
וזהו שכתוב: אהללה ה׳ בחיי, אזמרה לאלקי בעודי
(3And this is the meaning of the verse,4 “I will praise Havayah with my life, i.e., with my soul; I will sing to Elokai (”my L‑rd“) be‘odi, i.e., with my body.”
We thus see that the body is termed od, inasmuch as it is subservient to the soul. The reason the term Elokai is used in connection with the body’s song is this:
-שהחיים נמשכים משם הויה, והעוד, שהוא הגוף הטפל, משם אלקים
For the life, i.e., the soul, is derived from the Name Havayah, and the od, which is the body, its subordinate, from the Name Elokim.)
We thus see that the body is nullified in relation to the soul to the extent of od, i.e., it is subordinate to it; it is not, however, nullified out of existence in relation to the soul. The reason for this:
לפי שהנשמה אינה מהוה הגוף מאין ליש
For the soul does not bring the body into existence ex nihilo: it only provides it with life. The body is therefore called od, i.e., secondary to the soul, inasmuch as it is the soul that provides the body with life.
אבל הקב״ה, המהוה את הכל מאין ליש, הכל בטל במציאות אצלו, כמו אור השמש בשמש
But as to the Holy One, blessed be He, Who brings everything into existence ex nihilo, everything is absolutely nullified in relation to Him, just as the light of the sun is absolutely nullified in the sun.
Rambam:
• Sefer Hamitzvot:
Sunday, Sivan 17, 5777 · June 11, 2017
Today's Mitzvah
A daily digest of Maimonides’ classic work "Sefer Hamitzvot"
The mitzvah regarding the ritual impurity of the metzora (a person suffering from tzaraat, a skin discoloration described in the Torah). This mitzvah includes all the laws applicable to this impurity: what types [of discolorations render a person] impure, and [what types do not]; which types of this impurity require quarantine, and which do not; the laws associated with the quarantine, i.e., shaving [the hair surrounding a tzaraat lesion in an area of hair]; and all other laws associate with tzaraat and the gradations of its impurity.
Ritual Impurity of a Metzora
Ritual Impurity of a Metzora
Positive Commandment 101
• 1 Chapter A Day: Malveh veLoveh Malveh veLoveh - Chapter 27
Malveh veLoveh - Chapter 27
1 No matter which language and which characters a legal document is written in, if it is written according to the regulations for legal documents that prevail among the Jewish people, i.e., it cannot be forged, nor is it possible to add to or detract from the content of the document, and its witnesses are Jews and they know how to read it, it is acceptable and may be used to expropriate property that has been sold.
All documents that are signed by gentiles, by contrast, are not acceptable except for deeds of sale and promissory notes. For the latter to be acceptable, the principal must count the money in their presence and they must write on the legal document: "In our presence, so-and-so counted out for so-and-so the money for the sale," or "... the money for the debt." This applies provided that they were prepared by their legal authorities. If, however, the documents were prepared in their courts without being authorized by their judges, they are of no value. Similarly, Jewish witnesses must testify that the gentile witnesses who signed the document and the judge who authorized their signatures are not known to accept bribes. If legal documents composed by gentiles lack any of these qualifications, they are considered shards. Similarly, legal documents acknowledging an obligation, deeds recording presents, compromises, and waivers of obligations are considered shards even if they are composed with all the above qualifications.
My masters ruled that even promissory notes composed by them that state that the money was given in their presence are unacceptable. They accepted only deeds of sale when the money was given in their presence. I do not accept this ruling.
If the Jewish judges do not know how to read a legal document prepared by gentile authorities, they should give it to two gentiles, each one outside the presence of the other, and have them read. Thus, each one of them is reading as is his ordinary practice. The document may be used to expropriate property that has not been sold. It may not, however, be used to expropriate property that has been sold, because it does not become public knowledge. For the purchasers will not know of legal processes carried out by gentiles.אשטר שכתוב בכל לשון ובכל כתב אם היה עשוי כתיקון שטרי ישראל שאינן יכולין להזדייף ולא להוסיף ולא לגרוע והיו עדיו ישראל ויודעין לקרותו הרי הוא כשר וגובין בו מן המשועבדין, אבל כל השטרות שחותמיהן עכו"ם הרי אלו פסולין חוץ משטרי מקח וממכר ושטרי חוב והוא שיתן המעות בפניהם ויכתבו בשטר לפנינו מנה פלוני לפלוני כך וכך דמי המכר או מעות החוב, והוא שיהיו עשויין בערכאות שלהם, אבל במקום קבוץ פליליהן בלא קיום השופט שלהם לא יועילו כלום, וכן צריכין עדי ישראל שיעידו על אלו העכו"ם שהן עדי שטר ועל זה השופט שלהן שקיים עדותן שאינן ידועין בקבלנות שוחד, ואם חסרו שטרי העכו"ם דבר מכל אלו הרי הן כחרס, וכן שטרי [חוב] והודאות ומתנות ופשרות ומחילות שהן בעדים שלהן אע"פ שיש בהן כל הדברים שמנינו הרי הן כחרסים, והורו רבותי שאפילו שטרי חוב שלהן שנתנו המעות בפניהם פסולין ולא הכשירו אלא שטרי מקח וממכר שנתנו המעות בפניהם ואין אני מודה בזה, אם לא ידעו דייני ישראל לקרות שטר זה הנעשה בערכאות של עכו"ם נותנו לשני עכו"ם זה שלא בפני זה וקורין לו שנמצא כל אחד מהן כמסיח לפי תומו וגובה בו מבני חורין אבל אין טורפין בו מפני שאין לו קול שהרי לא ידעו הלקוחות במה שנעשה בעכו"ם.
2 When a promissory note that was signed by gentile witnesses was given by the borrower to the lender or by the seller to the purchaser in the presence of two Jewish witnesses, it is acceptable and may be used to expropriate property that was not sold, even though it was not authenticated by the gentile legal authorities and was not prepared according to all the stipulations mentioned above. The above applies provided that the witnesses in whose presence the legal document was transferred were able to read it, they read it when it was transferred, and it was prepared according to the regulations for legal documents that prevail among the Jewish people, i.e., that it be composed in a manner that it cannot be forged, nor is it possible to add to or detract from the content of the document.
Why is it not acceptable to be used to expropriate property that has already been sold? Because it is not a matter of public knowledge.בשטר שעדיו עכו"ם שמסרו הלוה ליד המלוה או המוכר ליד הלוקח בפני שני עדים מישראל אע"פ שאינו עשוי בערכאות של עכו"ם ואין בו כל הדברים שמנינו ה"ז גובה מבני חורין, והוא שיהיו העדים שמסר בפניהם יודעין לקרותו וקראוהו בשמסרו /כשמסרו/ בפניהן ויהיה כתיקון שטר ישראל שאינו יכול להזדייף ולא להוסיף ולא לגרוע, ולמה לא יגבה בו מן המשועבדים מפני שאין לו קול.
3 The following regulations prevail for legal documents among the Jewish people: All legal documents must repeat the content of the legal document in the last line, because we do not take into consideration what was written in that line. The rationale is that we suspect the witnesses signed a line away from the body of the document and this falsifier came and wrote in the empty space of this line.גתיקון שטרי ישראל כך הוא כל השטרות כולן צריך שיחזור מענינו של שטר בשיטה אחרונה [אלא] שאין למדין משיטה אחרונה שמא היו העדים מרוחקין מגופו של שטר בכדי השיטה ובא זה המזייף וכתב באותו הריוח שיטה זו.
4 When the witnesses signed two lines or more from the conclusion of the writing, the document is not acceptable. If they leave less open space than this, it is acceptable.
The two lines mentioned refer to lines according to the handwriting of the witnesses and not according to the handwriting of the scribe. The rationale is that any person who forges will try to imitate the handwriting of the witnesses and not that of the scribe. The space of the two lines includes the lines and the space in between them, i.e., the space necessary to write a lamed above a final chaf.
If there was a space of more than two lines between the signature of the witnesses and the text of the documents, and they filled the space between the text and the signatures with the signatures of unacceptable witnesses and relatives, it is acceptable. For in this manner, it cannot be forged.
If the space was filled with lines of ink, it is unacceptable. For perhaps the witnesses signed for the lines of ink and not for the body of the document. If the document and the signatures of the witnesses were on one line, it is acceptable.דעדים שהיו מרוחקין מן הכתב שתי שיטין פסול פחות מכאן כשר, שתי שיטין שאמרו בכתב ידי עדים ולא בכתב ידי סופר שכל המזייף אינו הולך אחר הסופר אלא אחר העדים, ושתי שיטין אלו הן ואוירן כגון למ"ד על כ"ף, היו העדי' מרוחקין מן הכתב יתר על שתי שיטין והיה הריוח שבין הכתב והעדים מלא בעדים פסולין או קרובים הרי זה כשר שהרי אינו יכול להזדייף, ואם מלאהו בשריטה של דיו פסול שמא העדים על השריטות חתמו ולא על גופו [של שטר], היה השטר כולו עם עדיו בשיטה אחת הרי זה כשר.
5 If the legal document was written on one line, and the witnesses signed on another line, it is unacceptable. We fear that possibly the witnesses had signed one line away from an acceptable legal document, and afterwards the person cut away that entire legal document and wrote the present document on that line. Thus, these witnesses were signed upon it.
A similar suspicion can arise when the document and the signatures of two witnesses were written on one line, two other witnesses were signed on a second line, and the maker of the legal document says: "I intended to increase the number of witnesses."
We do not verify the authenticity of the document based on the signature of the witnesses below, in the second line, but rather on the signatures of those above. We fear that possibly there had been another document written originally, it was cut off, and the present document and the signatures of the two witnesses were written on the line between it and the witnesses who signed below.ההיה השטר בשיטה זו והעדים בשיטה שניה פסול שמא אלו העדים היו מרוחקין מן השטר כשר שיטה אחת וחתך כל השטר וכתב זה השטר באותה השיטה ונמצאו כל אלו העדים חתומים עליה, וכן אם היה השטר ושני עדים בשיטה אחת ושני עדים אחרים בשיטה שניה ואמר אני נתכוונתי לרבות העדים אין מקיימין שטר זה מעדים של מטה בשיטה שניה אלא מעדים של מעלה, שמא בשיטה שהיתה בין העדים של מטה ובין השטר שחתך כתב שטר זה ושני עדיו.
6 The validation of the authenticity of the signatures of the witnesses by the court should be positioned next to their signatures, next to one of the sides of the legal document, or on its back, opposite the text. If there was a space of more than one line between the statement of validation and the legal document, it is invalid. We fear that someone might cut off the document that was validated and forge a new document and the signature of two witnesses on that one line. Thus, the validation would be on a forged document.וקיום ב"ד צריך שיהיה סמוך לכתב ידי עדים או סמוך לצד השטר או מאחוריו כנגד הכתב, ואם היה בין הקיום והשטר ריוח שיטה אחת פסול שמא יחתוך השטר שנתקיים ויזייף באותה שיטה שטר ושני עדיו, ונמצא הקיום על שטר מזוייף.
7 If the court wrote the validation more than two lines from the legal document and filled the entire empty space with lines of ink, the validation is acceptable, for there is no possibility of a forgery. ' And we do not suspect that the court would sign a validation of mere lines, but rather of the legal document itself.זהרחיק את הקיום מן השטר יתר על שתי שיטין ומלא כל הריוח שריטות דיו כשר שהרי אינו יכול לזייף ואין חוששין לב"ד שיקיימו קיום על השריטות אלא על גופו של שטר.
8 Whenever words are written on a surface where there have been erasures, the scribe must write a validation of each of the these portions at the end of the legal document, stating: "This-and-this letter...", "This-and-this word...", or "This-and-this line were written on a surface where there had been erasures," or "... are attached between the lines. Everything is valid."
If the erasure is in the place where the document states sharir v'kayam, and is the size that it takes to write these words, it is not acceptable even if the scribe validates that these words were written on an erased surface. We fear that a person might have erased the words sharir v'kayam, then written a false statement and then validated the document in the space between the document and the signature of the witnesses.חכל המחקין כולן צריך שיכתוב קיומיהן בסוף השטר ויאמר אות פלונית או מלה פלונית או שיטה פלונית על מחק או תלויה והכל קיים, ואם היה המחק במקום שריר וקיים ובשיעור שריר וקיים אע"פ שחזר וקיימו פסול שמא מחקו וכתב דבר שזייף וחזר וקיימו בריוח שבין הכתב והעדים.
9 When both a legal document and the signatures of the witnesses are written on a surface where there have been erasures, it is acceptable. If one might protest, saying: "The person in possession of the document might erase it again and write a text that benefits him," that argument can be answered, for it is possible to differentiate between a surface that has been erased once and one that has been erased twice.
If one might protest, saying: "Maybe the person erased only the surface where the witnesses would sign twice, and then after writing the legal document above the twice-erased surface and having the witnesses sign it, he erased the document and wrote whatever he desired." In such a situation, the document and the signatures of the witnesses appear the same, because everything was erased twice. This protest is untenable, because our Sages already ordained that witnesses should not sign a document written on a surface where there have been erasures, unless it was erased in their presence.טשטר הבא הוא ועדיו על המחק כשר, ואם תאמר מוחק וחוזר ומוחק אינו דומה מי שנמחק פעם אחת לנמחק שתי פעמים, ואם תאמר שמא נמחק ב' פעמים מקום העדים ואחר שכתב השטר חוזר ומוחקו וכותב כל מה שירצה שהרי הוא ועדיו כולו שוה מפני שנמחק הכל שתי פעמים כבר תקנו חכמים שלא יהיו העדים חותמין על שטר מחוק אא"כ נמחק בפניהם.
10 When a legal document and the signatures of the witnesses are both written on a surface where there have been erasures, and the validation of the authenticity of the signatures was written on paper that had never been erased, we do not validate the document because of the signatures of the witnesses who validated it previously, but because of the signatures of the witnesses who signed it originally.
The rationale is that it is possible that the validation of the document was written very far from the document itself, and the space between them was filled with lines of ink. We suspect that the person in possession of the document cut off the document itself, erased the lines of ink, and forged the document and the signatures of the witnesses on the portion that had been erased.ישטר הבא הוא ועדיו על המחק והקיום מלמטה על הנייר אין מקיימין אותו מעדי הקיום אלא מעדים שלמעלה שמא הקיום היה רחוק מן השטר הרבה והיה הריוח מלא שריטות של דיו וחתך גוף השטר ומחק השריטות וכתב השטר ועדיו על המחק.
11 When a document is written on paper that had never been erased, and the witnesses signed on a surface where there were erasures, it is unacceptable. We suspect that the person might erase the document that the witnesses signed and replace it with a forgery. Thus, the document and the signatures of the witnesses will be on paper with erasures.
If the witnesses wrote: "We, the witnesses, signed on the portion of the paper where there were erasures, while the document was written on the portion of the paper that has never been erased," the document is acceptable. This statement should be written between the signature of one witness and the other, so that deception is not possible.יאשטר הבא על הנייר ועדיו על המחק פסול שמא ימחוק השטר ויזדייף ונמצא הוא ועדיו על המחק, ואם כתבו העדים אנחנו העדים חתמנו על המחק והשטר על הנייר כשר וכותבין כן בין עד לעד כדי שלא יזייף.
12 When a legal document is written on a portion of a paper where there have been erasures and the witnesses sign on a portion of the paper that has never been erased, the document is not acceptable. This applies even if the witnesses write: "We, the witnesses, signed on the portion of the paper that has never been erased, while the document was written on the portion where there were erasures."
The rationale is that we fear the person in possession of the document will erase it a second time and write on it anything that he desires. Since the document as a whole has been erased twice, the forgery will not be obvious.
If, by contrast, one portion of the document was erased once and the other twice, a distinction could be made.
Among the prevailing regulations for legal documents is to carefully scrutinize the document, seeing if the vavin and the zayinin are not squeezed between the letters, lest the person have forged this letter, adding it to the document. Similarly, these letters must not be too far from the other letters of the word, lest the person have erased a portion of one letter - e.g., a hei or a chet - and left one of its legs in the place of a vav. Similarly, in all analogous situations, we scrutinize the text in any language and with any characters.יבשטר הבא על המחק ועדיו על הנייר פסול, ואפילו כתבו העדים אנחנו עדים חתמנו על הנייר והשטר על המחק, מפני שהוא מוחק אותו פעם ב' וכותב כל מה שירצה וכיון שכולו נמחק ב' פעמים אינו ניכר, שאילו היה בו מקום הנמחק פעם אחת ומקום הנמחק שתי פעמים היה ניכר, ומתקון השטרות להתבונן בשטר בואוי"ן וזייני"ן שלו שלא יהו דחוקין בין התיבות שמא זייף והוסיף זו, ולא יהיו מרוחקין שמא מחק אות אחת כגון ה"א או חי"ת והניח רגלה האחת מקום וא"ו וכל כיוצא בזה מדקדקין בו בכל לשון ובכל כתב.
13 The numbers from shalosh (three) to esser (ten) should not be written at the end of a line, for it is possible for the person in possession of the document to forge the text and make the shalosh, sheloshim (30), and the esser, essrim (20).
If it would happen that a scribe would have to write these numbers at the end of a line, he should repeat the text of the document several times until the numbers come out in the middle of the line.יגמשלש ועד עשר אין כותבין בסוף שיטה שמא יזייף ויחזיר השלש לשלשים והעשר עשרים, ואם נזדמן לו בסוף שיטה מחזיר הדבור בגופו של שטר פעמים רבות עד שיבא באמצע השיטה.
14 When the upper portion of a promissory note speaks of a maneh and the lower portion speaks of 200 zuz, or the upper portion of a promissory note speaks of 200 zuz and the lower portion speaks of a maneh, everything follows what is written in the lower portion.
Why do we not follow the lesser of the two numbers? Because in this instance, one is not dependent on the other. If the promissory note had said: "owes amaneh, which is 200 zuz" or "200 zuz, which is amaneh," the lender would be granted only a maneh. When, however, there are two matters stated in the document and the latter portion is not dependent on the former portion, we follow the latter portion.
When the upper portion of a legal document mentions one name and the lower portion mentions a name that resembles it, we follow the lower portion. If so, why do we write the upper portion? So that if one letter of the lower portion is rubbed out, one could learn from the upper portion. For example, if the upper portion stated Chanani or Anani and the lower portion stated Chanan or Anan, we can assume that it is referring to the person named in the upper portion. This applies regarding only one letter. We do not, however, resolve a doubt regarding two letters in the lower portion from the upper portion.ידשטר שכתבו מלמעלה מנה ומלמטה מאתים מלמעלה מאתים ומלמטה מנה הכל הולך אחר התחתון, ולמה אין הולכין אחר הפחות שבשניהם לפי שאין האחד תלוי בחבירו שאם היה כתוב בו ק' שהן מאתים או מאתים שהן ק' היה נוטל ק', אבל ב' דברים שאין האחרון תלוי בראשון הלך אחר אחרון, היה בו מלמעלה שם ולמטה שם קרוב לו הלך אחר התחתון א"כ למה כותבין את העליון שמא תמחק אות אחת מן התחתון וילמד מן העליון כגון היה בעליון חנני או ענני ובתחתון חנן או ענן בידוע שהוא השם העליון, אבל לא ילמוד תחתון מעליון בשתי אותיות.
15 If the upper portion of a promissory note speaks of a sefel and the lower portion speaks of a kefel, we follow the wording of the latter portion, for a kefel is less than a sefel.
If the upper portion of a promissory note speaks of a kefel and the lower portion speaks of a sefel, we suspect that perhaps a fly caused the left leg of the kuf to be rubbed out and made it appear like a samech. Hence, the bearer may expropriate only a kefel, the lesser measure. Similar principles apply in all analogous situations, for the bearer of the promissory note has the weaker position.
An incident occurred concerning a promissory note that stated: "600 and one zuz" This raised a doubt. Was the intent 601 zuz or was the intent 600 isteira and one zuz? The Sages said: "The bearer of the promissory note may collect only 600 isteira and a zuz, for the bearer of the promissory note has the weaker position."
If so, why did they not say that he should collect 600 p'rutot and a zuz? Because a scribe would count the p'rutot as zuzin before composing the promissory note. Similar principles apply in all analogous situations. In all times and in all places, we follow the accepted norms.טוכתוב בו מלמעלה ספל ומלמטה קפל הכל הולך אחר התחתון שהקפל פחות מן הספל, כתוב בו מלמעלה קפל ומלמטה ספל חוששין שמא זבוב הסיר רגל הקוף ונעשית סמ"ך ואינו גובה אלא במדת קפל הקטנה וכן כל כיוצא בזה שיד בעל השטר על התחתונה, מעשה בשטר שהיה כתוב בו שש מאות וזוז אחד והרי הדבר ספק אם שש מאות זוז וזוז אחד או שש מאות אסתירא וזוז, אמרו חכמים יטול שש מאות אסתירא וזוז שיד בעל השטר על התחתונה, א"כ למה לא נאמר שש מאות פרוטה וזוז לפי שהפרוטות כולל אותן הסופר זוזין ואחר כך כותבין וכן כל כיוצא בזה בכל זמן ובכל מקום לפי דרכם הידוע על פיו עושין.
16 When a promissory note states: "Isteira 100 m'ie," or "100 m'ie isteira" one should follow the lesser of the phrases. The person should receive only one isteira. The rationale is that the bearer of the promissory note has the weaker position, because he is trying to expropriate property from a colleague, and a person can expropriate property only when there is no doubt regarding his claim.
Similarly, whenever a promissory note could be interpreted in either of two ways, either this way or that way, the bearer receives the lesser of the amounts. If, however, he seizes possession of the greater amount, the borrower may not expropriate the money from him unless he can clearly prove the legitimacy of his own claim.טזשטר שכתוב בו אסתירא מאה מעי או שכתוב בו מאה מעי אסתירא הלך אחר פחות שבלשונות ואינו נוטל אלא אסתירא אחת שיד בעל השטר על התחתונה, מפני שהוא המוציא מחבירו ואינו מוציא אלא בדבר שאין בו ספק, לפיכך כל שטר שיש בו משמע שתי לשונות שמא כך או שמא כך אינו נוטל אלא הפחות שבשתיהן, ואם תפס בעליונה אין מוציאין מידו אלא בראיה ברורה.
17 When a promissory note states: "a gold coin," we assume that the intent is no less than a golden dinar. If it states "gold of dinarim," or "dinarim of gold," we assume that the intent is no less than the value of two dinarim of gold. If it states "gold in dinarim" we assume that the intent is no less than the value in gold of two silver dinarim. Similar laws apply in all analogous situations.
Blessed be God, who grants assistance.יזכתב בו מטבע זהב אין פחות מדינר זהב, זהב דינרין או דינרין זהב אין פחות משוה שני דינרין של זהב, זהב בדינרין אין פחות משוה שני דינרין של כסף מן הזהב, וכן כל כיוצא בזה. תמו הלכות מלוה ולוה.
• 3 Chapters A Day: Kelim Kelim - Chapter 6, Kelim Kelim - Chapter 7, Kelim Kelim - Chapter 8
Kelim - Chapter 6
1 Whenever a k'li contracted impurity and, after it contracted impurity, it was broken to the point that its form was ruined and it could no longer serve the purpose for which it was made, it regains purity by being broken. Similarly, when keilim that were pure are broken, their broken pieces are not susceptible to ritual impurity.אכל כלי שנטמא ונשבר אחר שנטמא ונפסדה צורתו ותשמישו טהור בשבירתו וכן כלים שנשברו כשהן טהורין שבריהן אינן מקבלין טומאה:
2 To what extent must a wooden or bone k'li be broken before it regains ritual purity? All keilim belonging to ordinary, private persons are pure when they are broken to the extent that they cannot contain a pomegranate.
What is implied? If a container was perforated to the extent that a pomegranate would fall through, it is pure. The pomegranate about which we are speaking is one of intermediate size, one that an onlooker would neither consider large or small and we are speaking about an instance where there are three pomegranates in a container, one touching the other.
If a k'li that had contracted impurity became perforated to the extent that an olive would fall from it, the owner patched it, it then was perforated again in a different place to the extent that an olive would fall from it, the owner patched it, and this pattern continued until the hole is large enough that a pomegranate would fall from it, even though it is patched entirely, it is pure, because it is a new entity.בכמה שיעור השבר שישבר בכלי עץ או כלי עצם ויהיה טהור כל כלי בעלי בתים שיעורן כרמונים כיצד משינקב הכלי במוציא רמון טהור והרמון שאמרו בינוני לא גדול ולא קטן לפי דעת הרואה ויהיו בכלי שלשה רמונים אחוזים זה בזה ניקב הכלי במוציא זית וסתמו וחזר וניקב במוציא זית וסתמו [עד שהשלימו למוציא] רמון אף ע"פ שהוא סתום טהור שהרי נעשו לו פנים חדשות:
3 When keilim were originally made in a manner that pomegranates would fall from them, e.g., a basket and a rope-net carrier borne by camels and trellises, for vines are susceptible to ritual impurity unless their greater portion is torn.גכלים שעשאן מתחלה נקובין במוציא רמון כגון הסל והפחלץ של גמלים והאפיפירות מקבלין טומאה עד שיקרע רובן:
4 Even though rods were attached to trellises above them and below them to reinforce them, the trellises are pure. If a frame of any size was made for them, even if the entire trellis has holes large enough for pomegranates to fall through, it is susceptible to ritual impurity.דאפיפירות שעשה להן קנים למעלה ולמטה לחזק טהורות עשה להן גפיים כל שהן אע"פ שכולה נקובה כמוציא רמון מקבלת טומאה:
5 The size of a hole that renders as pure all vessels that cannot contain pomegranates, e.g., a container of a fourth of a kab, half a fourth of a kab, and wicker servers, is one sufficient for olives to fall through. Although their borders have been ruined, if there remains enough of the vessel to contain even the slightest amount, it is impure.הכל הכלים שאינן יכולין לקבל רמונים כגון הרובע וחצי רובע והקנונים הקטנים שיעורן במוציא זית נגממו שפתותיהן אם נשאר בהן כדי לקבל כל שהוא טמאין:
6 Breadbaskets are rendered as pure if they possess a hole large enough for a loaf of bread to fall through.והסלין של פת שיעורן כככרות של פת:
7 Gardeners' bushels are rendered as pure if they possess a hole large enough for a bundle of vegetables to fall through. Bushels of homeowners are rendered as pure when they possess a hole large enough for a bundle of straw to fall through. Those used by bathhouse attendants are rendered as pure when they possess a hole large enough for stubble to fall through.זקופת הגננים משתוציא אגודות של ירק טהורה ושל בעלי בתים במוציא תבן של בלנין בגבבא:
8 A chest for bowls that cannot hold bowls is nevertheless susceptible to ritual impurity, because it can hold pots. Similarly, even if a chamber pot cannot contain liquids, since it can contain feces, it is susceptible to impurity.חבית קערות שאינו מקבל קערות הואיל ומקבל התמחויין הרי זה מקבל טומאה וכן בית הרעי שאינו מקבל משקין הואיל ומקבל את הרעי ה"ז מקבל טומאה:
9 Any wooden container that is divided in two is pure even though its walls could serve as a container, as a frying pan does, with the exception of wooden utensils that half or a portion of them is considered as an independent utensil from its fashioning at the outset. Examples of the latter include a double table that at the outset was made in two parts and it is folded over and extended, a pot with compartments for different types of food which includes many bowls, each of its compartments having complete bowls, a double bench, and the like.
Similarly, when one of the holders in a wooden case for bottles or cups was ruined, the one that is ruined is pure and is not considered as joined to the other holders. If a second one is ruined, it is pure and is not considered as joined to the case. If all three are ruined, they are pure. Similar laws apply in situations involving comparable types of keilim.טכל כלי עץ שנחלק לשנים טהור ואף על פי שמקבלין על דפנותיהן באילפסין חוץ מכלים של עץ שחציין או מקצתן כלי בפ"ע מתחילת עשייתן כגון השולחן הכפול שמתחלה נעשה שני חלקים והרי הוא נכפל ונפשט וכגון התמחוי המזנון שהוא קערות קערות והרי בכל חלק מחלקיו קערות שלימות וכגון הכסא הכפול וכל כיוצא באלו וכן בית לגינין ובית הכוסות של עץ שנפחת אחת מהן זה שנפחת טהור ואינו חיבור לשאר הבתים נפחת השני טהור ואינו חיבור לו נפחתו שלשתן כולן טהורין וכן כל כיוצא בכלים כאלו:
10 When the center of a wicker crate used to spread fertilizer is upraised and its sides are lower, it is still susceptible to impurity if one side is ruined, because it can still contain fertilizer from the other side. If the other side is also ruined, it is pure.
When part of a table or a counter for drinks is ruined, it is still susceptible to impurity until it was divided and separated into its component parts entirely. If one of its legs was removed, it is pure. This ruling also applies if the second was removed. If the third was also removed and one had the intent to eat on this table or counter like one eats on a serving board, it is susceptible to impurity. If not, it is pure.ימשפלת שאמצעיתה גבוהה וזויותיה יורדות ונפחתה מצד אחד טמא מפני שהיא מקבלת מצד השני נפחתה מצד השני טהורה השולחן והדולפקי שנפחתו מקבלין טומאה עד שיחלקו ויבדל כל חלק מחבירו ניטלה אחת מרגליהן טהורה וכן אם ניטלה השנייה ניטלה השלישית אם חישב עליהם שיאכל על שולחן זה או על דולפקי זו כמו אוכל בטבלא מקבלין טומאה ואם לאו טהורין:
11 Wicker utensils whose borders have fallen off are pure. If even the slightest bit of the seal around their border remains, they are susceptible to impurity.יאכלי נסרים שנפלו שפתותיהן טהורין ואם נשאר מחסום שפתותיהן כל שהוא מקבלין טומאה:
12 When a serving board was filled with pieces of wood that were attached to it, it is pure. If it is covered with boards, it is susceptible to impurity.יבטבלא שמילאה עצים ותקעה טהורה חיפה בנסרים מקבלת טומאה:
13 When a bench falls apart, it is pure. If one tied it together with straps or ropes, it is susceptible to impurity.יגספסל שנתפרק טהור סרגלו במשיחות או בחבלים מקבל טומאה:
14 A camel's saddle-baskets that were released are pure. If the driver returned and tied them, they are susceptible to impurity. Thus they can become susceptible to impurity and then released from impurity even ten times a day.ידהסלים של גמלים התירן טהורין חזר וקשרן מקבלין טומאה נמצאו מתטמאין ומתטהרין אפילו עשר פעמים ביום:
15 When a table or a counter for drinks were covered with marble, but the place where cups are placed was left uncovered, it is susceptible to ritual impurity. If one covered the entire surface, it is pure. This ruling applies whether the coating is permanently affixed or not, whether it covers its frame or not, whether the table was made from valuable wood like boxwood or the like or from other wood, since it was covered, it is pure, as we explained.טוהשולחן או הדולפקי שחיפן בשייש ושייר בהם מקום הנחת הכוסות מקבלין טומאה ואם חיפה הכל טהור בין בציפוי עומד בין בציפוי שאינו עומד בין שחיפה את לבזבזיו בין שלא חיפן בין שהיו של עצים חשובים כגון אשכרוע וכיוצא בו בין שהיו של שאר עצים הואיל וחיפן כולן טהורין כמו שביארנו:
Kelim - Chapter 7
1 At which point does a leather k'li become susceptible to ritual impurity?
A shepherd's satchel - From the time its edges are folded over and sealed close to make a border, one trims the tiny pieces that project beyond the leather, and makes straps with which it could be closed.
A leather mat - When its borders are trimmed and its ornament is made.
A leather bedsheet - When its borders are sealed and trimmed.
A leather pillow or cushion - When its borders are sealed and the strands that emerge are trimmed. Similar laws apply in all analogous situations.
Tefillin - When one finishes the cube. Even though one will later add the strap, it is susceptible to impurity at this stage.
A leather base for a cradle for which loops will be made - When those loops are made.
A sandal - When its leather will be bent over.
A shoe - When it is placed on its mold. If, in the future, one will color it yellow and make designs, it is not susceptible to impurity until one colors it and makes designs.אכלי עור מאימתי מקבלין טומאה התורמל וכיוצא בו משיחסום שפתותיו ויכרות הקופין הקטנים היוצאין ע"ג העור ויעשה קיחותיו סקורטיה משיחסום ויכרות ויעשו ציצתה קטבוליה משיחסום ויכרות הכר והכסת של עור משיחסום שפתותיהן ויכרות הקופין היוצאין וכן כל כיוצא בהן התפילין משיגמור הקציצה אע"פ שהוא עתיד לתת בה את הרצועה מקבלת טומאה עור העריסה שהוא עתיד לעשות לו טבור עד שיעשנו לו הסנדל משיקמיע המנעל משיגוב [על] האימום ואם עתיד לכרכם ולשרטט עד שיכרכם וישרטט:
2 When a hide does not have the shape of a k'li, it is not susceptible to impurity. Therefore a leather hand-covering which people who gather thorns tie around their hands so that they will not be wounded by a thorn is not susceptible to impurity, for it is a simple hide and it does not have the form of a k'li. Similarly, a hide used to collect cow turds, a hide used to muzzle the mouth of an animal, a hide used to chase away bees when gathering honey, and a hide used as a fan because of the heat are pure and are not susceptible to impurity.בעור שאין עליו צורת כלי אינו מקבל טומאה לפיכך כף של עור שקושרין לוקטי קוצים על כפותיהן כדי שלא יכם קוץ אינו מקבל טומאה מפני שהוא עור פשוט ואין עליו צורת כלי וכן העור שמלקטין בו גללי הבקר ועור שחוסמין בו פי הבהמה ועור שמושיבין בו הדבורים בשעה שלוקחין הדבש ועור שמניפין בו את הרוח מפני החום טהורין ואין מקבלין טומאה:
3 All finger-coverings of leather are pure except those of fruit reapers. They are impure, because they are used to collect sumach berries. If they are torn and cannot hold the major portion of a sumach berry, they are pure.גכל בית האצבעות של עור טהורות חוץ משל קייצין מפני שהיא מקבלת את האוג טמאה נקרעה אם אינה מקבלת את רוב האוג טהורה:
4 Leather belts and the pieces of leather amputees place on their stumps so they can walk on them on the ground are susceptible to impurity, because they have the form of a k'li. Similarly, leather rings which craftsmen place on their arms to hold up their garments to prevent them from interfering with them during their work are susceptible to impurity like other simple leather keilim.דהאבנט של עורות ועורות שתופרין הקטעים על ארכובותיהן כדי שיתגלגלו בהן על הקרקע מקבלין טומאה שהרי צורת כלי עליהן וכן העורות העשויות כעין טבעות שמכניסין אותן האומנין בזרועותיהן כדי להגביה בגדיהן מעליהן בשעת מלאכה מתטמאין כשאר כלי עור הפשוטים:
5 When a piece of leather is sewn to cover the hands and the arms of those who winnow grainheaps, travelers, or those who make flax, it is susceptible to ritual impurity. If it is used by painters or blacksmiths, it is not susceptible to impurity.
This is the general principle: Anything that is made as a receptacle, to protect one from thorns, or so that one will have a good grip is susceptible to impurity. Anything that is made as protection against sweat, i.e., so that the article with which one is working not be ruined because of the sweat of one's hands is not susceptible to impurity.העור שתופרין ממנו כיסוי ליד ולזרוע של זורעי גינות ושל הולכי דרכים ושל עושי פשתן מקבלין טומאה ואם היה של צבעים ושל נפחים אינו מקבל טומאה זה הכלל כל העשוי לקבלה כדי שלא יכהו קוץ וכדי שיאחז יפה יפה מקבל טומאה והעשוי מפני הזיעה כדי שלא יפסד הדבר שמתעסק בו בזיעת ידו אינו מקבל טומאה:
6 How large must a hole in a leather k'li be for it to be pure? A carrying case for food - when its hole is large enough for a ball of the warp thread to fall through. If it cannot contain the warp, but it does contain the woof, it is susceptible to impurity unless the hole comprises the majority of the container.וכמה שיעור הנקב שינקב כלי העור ויטהר החמת משתנקב כמוציא פקעיות של שתי ואם אינה יכולה לקבל של שתי הואיל ומקבלת של ערב מקבלת טומאה עד שתינקב רובה:
7 A leather sathchel whose inner pocket was ripped is still susceptible to impurity. It is not considered as attached to the pocket.זהתורמיל שנפחת הכיס שבתוכו עדיין התורמיל מקבל טומאה ואינו חיבור לו:
8 The following laws apply when a drinking pouch was made from the hide of an animal, the scrotum was often left and was used as part of the container. If it was opened, it is pure, because it cannot contain liquids in the ordinary manner.חהחמת שהבצים שלה מקבלות עמה ונפחתו טהורות שאינן מקבלות כדרכן:
9 When leather keilim have loops and straps - e.g., sandals worn on flat land or a pouch tied close with a strand - even though when they are untied, they do not have the shape of a k'li, they are still susceptible to impurity in that state. The rationale is that even an ordinary person can insert the strands in the loops and return the k'li to its previous shape. Similarly, if they contracted impurity and the straps were removed from them and their shape was undone, they are pure even though it is possible to restore them without a craftsman's activity.טכלי עור שיש לו לולאות ושנצות כגון סנדל עימקי וכיס של שנצות אף על פי שכשהן מותרין אין עליהן צורת כלי הרי אלו מקבלין טומאה כשהן מותרין הואיל וההדיוט יכול במהרה להכניס השנצות בלולאות ויחזור כלי קיבול כשהיה וכן אם נטמאו והסיר השנצות מהן ונפסדה צורתן הרי הן טהורין אע"פ שאפשר להחזירן שלא באומן:
10 Although the strands from a pouch closed by strands have been removed, it is still susceptible to impurity, because it can still serve as a container. If it was straightened out and returned to the form of a simple piece of leather, it is pure. If one attached a hook from which it could be hung from below, it is susceptible to impurity even when it is straightened out, because it has the form of a k'li.יכיס של שנצות שניטלו שנציו עדיין הוא מקבל טומאה שהרי הוא מקבל נפשט וחזר עור פשוט טהור טלה עליו את המטלת מלמטה מקבלת טומאה אף על פי שהוא פשוט שהרי יש עליו צורת כלי:
11 A piece of leather used to wrap an amulet is susceptible to impurity. If one straightens it out, it is pure. If one uses it again to wrap an amulet, it is susceptible to impurity. It can become impure and pure, even ten times during a day.
The parchment on which one writes an amulet is pure. If one cut of a piece and made a ring to use it as an ornament, it is susceptible to impurity.יאעור שכרך בו את הקמיע מקבל טומאה פשטו טהור חזר וכרך בו מקבל טומאה מתטמא ומתטהר אפילו עשר פעמים ביום ועור שכתב עליו את הקמיע טהור ואם כרת ממנו ועשה חוליא לתכשיט מקבל טומאה:
12 The head tefillin is considered as four separate containers. Should it contract impurity from a human corpse and one remove the first compartment and then restore it, it is still a primary source of impurity as it was. This ruling also applies if one removes the second compartment and restores it. If one removed the third and restored it and removed also the fourth and restored it, the entire tefillin is considered a primary derivative of impurity. For he removed each one of them and then restored them all, thus it is as if this "second" tefillin touched the original tefillin.
If he then removed the first compartment a second time and then restored it, the tefillin remains a primary derivative as before. This ruling also applies if one also removed the second and the third compartments. If one removed also the fourth compartment and then restored the tefillin, it is entirely pure. For a primary derivative of impurity does not impart impurity to articles, because it is a derivative itself, as we explained.
Similarly, when a sandal was impure because of contact with a zav or the like and one of its pegs was detached and it was repaired, it is still impure as before. If the other one also became detached and he repaired it, the sandal is purified from the impurity, because it has new pegs. It is, however, impure due to contact with an article that is impure because of contact with a zav. If he did not repair the first until the second was detached, the heel or the toe of the sandal was removed, or it was divided in two, it is pure.יבהתפילה של ראש ארבעה כלים היא הרי שנטמאת במת והתיר קציצה הראשונה ותיקנה הרי היא אב טומאה כשהיתה וכן אם התיר השנייה ותיקנה ואם התיר אף השלישית ותיקנה והתיר אף הרביעית ותיקנה נעשית כולה ראשון לטומאה שהרי התיר כל אחת ואחת וחזר ותיקנם כולם וכאילו זו תפילין אחרונות שנגעו בראשונות חזר והתיר את הראשונה פעם שנייה ותיקנה הרי היא ראשון כשהיתה וכן אם התיר את השנייה ואת השלישית חזר והתיר אף הרביעית ותיקנה הרי כולה טהורה שאין הראשון מטמא כלים מפני שהוא ולד כמו שביארנו וכן סנדל שהוא טמא מדרס ונפסקה אחת מאזניו ותיקנה טמא מדרס נפסקה שנייה ותיקנה הרי הוא טהור מן המדרס שהרי נעשו לו אזנים חדשות אבל טמא מגע מדרס לא הספיק לתקן את הראשונה עד שנפסקה השנייה או שנפסק עקיבו או ניטל חוטמו או נחלק לשנים טהור:
13 When a shoe was damaged, if it does not cover the majority of the foot, it is pure.יגמנעל שנפחת אם אינו מקבל רוב הרגל טהור:
14 When do tefillin that have contracted impurity become pure again? The arm tefillin - when it is released from the base on three sides. The head tefillin - when it is released from the base on three sides and each of the compartments are separated from each other.ידתפילה שנטמאת מאימתי טהרתה של יד משיתיר אותה משלש רוחות ושל ראש משיתיר משלש רוחות ובין קציצה לחבירתה:
15 When a ball, a mold, an amulet, or tefillin were torn after they contracted impurity from a human corpse, one who touches them is impure. If he touches their contents, he is pure.
When a saddle that is impure is torn, one who touches its insides is impure, because the sewing attaches it to the saddle itself and it is considered as a single entity.טוהכדור והאימום והקמיע והתפילין שנקרעו אחר שנטמאו הנוגע בהן טמא ובמה שבתוכן טהור האיכוף שנקרע הנוגע במה שבתוכו טמא מפני שהתפר מחברו ונעשה כולו כגוף אחד:
Kelim - Chapter 8
1 All metal keilim are not susceptible to ritual impurity until the tasks involved in fashioning them are totally completed and they are no further tasks to be performed with them at all. Unfinished metal keilim, by contrast, are not susceptible to impurity at all.אכל כלי מתכות אינן מקבלין טומאה עד שתגמר מלאכתן כולה ולא יהיה הכלי מחוסר מעשה כלל אבל גולמי כלי מתכות אינן מקבלין טומאה:
2 The following are unfinished metal utensils: anything that will be smoothed with a file, have its surfaced leveled, have its uneven points scraped away, be polished, be pounded with a hammer, or is lacking a handle or a rim. Such a utensil is not susceptible to impurity until it was finished and beautified to the extent that no work is required for it at all.
What is implied? A sword does not contract impurity until it has been smoothed, nor a knife until it has been sharpened. Similar concepts apply with regard to other comparable acts. Accordingly, when one makes utensils from a block of iron ore, a bar of metal, or the iron surface of a wheel, from plates, from the coverings of utensils, from the base of utensils, from the rims of utensils, from the handles of utensils, from metal scrap removed from utensils or pieces cut away from utensils, they are pure. For all of these are considered as unfinished metal utensils.
If, however, one fashions a utensil from broken metal utensils or from utensils that have worn out over the course of time, or from nails that were made from utensils, these are susceptible to impurity, because they are not in an unfinished state. If, however, it is not known whether nails were made from utensils or from blocks of iron ore, they are pure. Even if they were formed into a k'li, they are not susceptible to impurity.בואלו הן גולמי כלי מתכות כל שעתיד לשוף אותו או לשבץ או לגרר או לכרכב או להקיש בקורנס או שהיה מחוסר אוזן או אוגן ה"ז אינו מקבל טומאה עד שיתקננו וייפהו ולא תשאר בו מלאכה כלל כיצד הסייף אינו מקבל טומאה עד שישופנו והסכין עד שישחיזנה וכן כל כיוצא במעשים אלו לפיכך העושה כלים מן העשת של ברזל או מן החררה של מתכת ומן הסובב של גלגל ומן הטסין ומן הצפויין ומכני הכלים ומאוגני הכלים ומאזני הכלים ומן השחולה ומן הנדודת הרי אלו טהורים מפני שכל אלו שנעשו גולמי כלי מתכות הן אבל העושה כלי משברי כלי מתכות ומן הכלים שנשחקו מרוב הזמן ומן המסמרות שידוע שנעשו מן הכלים הרי אלו מקבלין טומאה לפי שאינם גולמים אבל מסמרות שאין ידוע אם נעשו מן הכלים או מן העשת הרי הן טהורין אפילו התקין אותם לכלי אינם מקבלין טומאה:
3 When a metal k'li is only lacking a cover, it is susceptible to ritual impurity. For the cover is not considered as part of the k'li itself.גכלי מתכות שאינו מחוסר אלא כיסוי מקבל טומאה שאין הכיסוי חשוב מגוף הכלי:
4 When a needle was made without a hole, but instead was smoothed and prepared for use in such a state at the outset, it is susceptible to impurity, because it can be used to remove a splinter. If, ultimately, however, one intends to make a hole in it, it is like other unfinished metal utensils and is not susceptible to impurity.דמחט שלא ניקבה אלא שפה ותקנה לכך מתחלתה מקבלת טומאה מפני שמוציאין בה את הקוץ אבל אם עתיד לנקבה הרי היא כשאר גולמי כלי מתכות ואינה מקבלת טומאה:
5 We have explained that, according to Scriptural Law, unfinished metal keilim are pure and unfinished wooden keilim are impure and conversely, flat metal keilim are impure and flat wooden keilim are pure. Thus keilim that are impure when made from wood are pure when made from metal. And keilim that are impure when made from metal are pure when made from wood.המאחר שביארנו שגולמי כלי מתכות טהורים וגולמי כלי עץ טמאים ופשוטי כלי מתכות טמאים ופשוטי כלי עץ טהורים דין תורה נמצא הטמא בכלי עץ טהור בכלי מתכות טמא בכלי מתכות טהור בכלי עץ:
6 All articles of war, e.g., a sword, a spear, a helmet, armor, soldiers' boots, and the like are susceptible to ritual impurity. All ornaments for humans, e.g., a necklace, earrings, rings - whether with a seal or without a seal - or the like, are susceptible to ritual impurity. Even if a dinar was disqualified for use and it was adapted to be hung from the neck of a girl, it is susceptible to impurity. Similarly, a metal amulet is susceptible to impurity like other jewelry for humans.וכל כלי המלחמה כגון הסייף והרומח והכובע והשריון והמגפיים וכיוצא בהן מקבלין טומאה וכל תכשיטי האדם כגון הקטלה והנזמים והטבעות בין שיש עליהן חותם בין שאין עליהם חותם וכיוצא בהן מקבלין טומאה אפילו דינר שנפסל והתקינו לתלותו בצואר קטנה מקבל טומאה וכן קמיע של מתכת מתטמא בכל תכשיט אדם:
7 All ornaments used for animals and keilim, by contrast - e.g., the rings made for the neck of an animal and for the handles of keilim are pure and are not susceptible to impurity independently with the exception of the bell of an animal or a k'li that creates a sound desired by humans.
What is implied? When one makes bells for a spice mill, a cradle, book-covers, and children's diapers, they are pure. If one made clappers for them, they are susceptible to impurity. Since they were made to create a sound for a person, they are considered as ornaments for humans. Even if the clapper was removed afterwards, they are still susceptible to impurity, because it is still fit to generate a sound by banging it on a shard.זכל תכשיטי הבהמה והכלים כגון הטבעות שעושין לצואר הבהמה ולאזני הכלים טהורין ואינן מקבלין טומאה בפני עצמן חוץ מזוג של בהמה וכלים המשמיע קול לאדם כיצד העושה זוגין למכתשת ולעריסה למטפחות ספרים ותינוקות טהורים עשה להן ענבולין מקבלים טומאה הואיל ונעשו להשמיע קול לאדם הרי הן כתכשיטי אדם ואפילו נטלו ענבוליהן מקבלין טומאה שהרי הוא ראוי להקישו על החרס:
8 The following rules apply when a bell was made for a person. If it was made for a minor, it is not susceptible to impurity unless it has its clapper, because it was meant to produce a sound. If it was made for an adult, it is considered as an ornament and is susceptible to impurity even though it does not have a clapper.חזוג העשוי לאדם אם נעשה לקטן אינו מקבל טומאה אלא בענבול שלו שהרי לקול נעשה נעשה לגדול ה"ז תכשיט ומקבל טומאה אף על פי שאין לו ענבול:
9 All masks are susceptible to impurity. All seals are pure with the exception of a metal seal that is used to imprint a seal. All rings are pure except the rings worn on a finger. In contrast, the ring used to gird one's loins or one that is tied between one's shoulders is pure. A ring used as an animal collar is susceptible to impurity, because a person uses it to pull the animal. Similarly, a staff made of metal used to control an animal is susceptible to impurity.טכל הפרצופות מקבלות טומאה וכל החותמות טהורין חוץ מחותם של מתכת שבו חותמין בלבד וכל הטבעות טהורות חוץ מטבעת אצבע אבל טבעת שחוגר בו את מתניו שקושרה בין כתפיו טהורה טבעת השיר של בהמה הואיל והאדם מושך בה את הבהמה מקבלת טומאה וכן מקל של בהמה של מתכת הואיל ואדם רודה אותה בו מקבלת טומאה:
10 All keilim can become susceptible to impurity through thought, but do not lose that susceptibility unless a deed is performed to change their function. A deed negates the influence of a previous deed or thought, but thought does not negate the influence of a previous thought or deed.
What is implied? A ring used for an animal or a k'li that one thought to use as a ring for a person. That thought itself causes a change in the ring's status and makes it subject to ritual impurity, as if originally it was made with the intent of being used for a human. If, afterwards, one reconsidered and thought to leave it as a ring for an animal as it was, it remains susceptible to impurity, even though a person never used it as an ornament. For one thought does not negate the effect of another thought unless one performs a deed in the actual physical substance of the entity, for example, to polish it or to adjust it as is done for an animal.
If there was a ring used for humans and one thought to use it for an animal, it is still susceptible to impurity as it was originally, for a k'li's susceptibility to impurity cannot be nullified by thought. If one performed a deed, changing it into an animal's ring, it is not susceptible to impurity, for deed can negate the influence of a previous deed.יכל הכלים יורדים לטומאה במחשבה ואין עולין מידי טומאה אלא בשינוי מעשה והמעשה מבטל מיד המעשה ומיד המחשבה והמחשבה אינה מבטלת לא מיד המעשה ולא מיד המחשבה כיצד טבעת בהמה או כלים שחשב עליה להחזירה טבעת אדם הרי זו מקבלת טומאה במחשבה זו וכאילו נעשית לאדם מתחלת עשייתה חזר וחישב עליה להניחה טבעת בהמה כשהיה אע"פ שלא נתקשט בה האדם הרי זו מקבלת טומאה שאין המחשבה מבטלת מיד המחשבה עד שיעשה מעשה בגוף כגון שישוף אותה או יתקעה במעשה של בהמה היתה הטבעת לאדם וחישב עליה לבהמה עדיין היא מקבלת טומאה כשהיתה שאין הכלים עולין מידי טומאתן במחשבה עשה בה מעשה ושינה לבהמה אינה מקבלת טומאה שהמעשה מבטל מיד המעשה:
11 The deeds of a deafmute, a mentally or emotionally compromised individual, or a minor are significant. Their thoughts are not significant, as explained above with regard to making foods susceptible to impurity.יאחרש שוטה וקטן יש להן מעשה ואין להן מחשבה כמו שביארנו למעלה בעניין הכשר אוכלין:
12 When one thought of using a bell used for a door for an animal, it is susceptible to impurity. When one made the bell of an animal suitable for a door, even if he attached it to the ground and even when he attached it with a nail, it remains susceptible to impurity until one performs a deed affecting the substance of the bell itself.יבזוג של דלת שחישב עליה לבהמה מקבל טומאה ושל בהמה שעשאוהו לדלת אפילו חיברו בקרקע ואפילו קבעו במסמר מקבל טומאה כשהיה עד שישנה בו מעשה בגופו:
13 The following laws apply when a craftsman makes - and carries a stock - of bells for both animals and doors. If the majority of his stock is made for entities that cause them to be susceptible to impurity, the entire stock is considered as susceptible to ritual impurity unless he sets aside a portion specifically for entities that do not cause them to be susceptible to impurity. If the majority is made for entities that do not cause them to be susceptible to impurity, the entire stock is not considered as susceptible to ritual impurity unless he sets aside a portion of the stock specifically for entities that cause them to be susceptible to impurity.יגאומן שעושה ומניח זוגין לבהמה ולדלתות אם רוב העשוי לדבר שמקבל טומאה הרי הכל מקבל טומאה עד שיפריש מקצתן לדבר שאינו מקבל טומאה ואם רוב העשוי לדבר שאין מקבל טומאה הרי הכל טהור עד שיפריש מקצתן לדבר המקבל טומאה:
14 Wherever bells are found, they are susceptible to impurity, except in large cities, for there the majority are made for doors.ידזוגין הנמצאין בכ"מ מקבלין טומאה חוץ מהנמצאים בכרכים מפני שרובן לדלתות:
15 If a person tells a craftsman: "Make me two bells, one for a door and one for an animal," "...two mats, one to lie on and one to use in constructing a tent," "...two sheets, one for designs and one for a curtain for a tent," they both are susceptible to impurity unless he explicitly states: "This is for this purpose and this is for the other.
"טואמר לאומן עשה לי שני זוגים אחד לדלת ואחד לבהמה עשה לי שתי מחצלאות אחת לשכיבה ואחת לאוהלים עשה לי שני סדינים אחד לצורות ואחד לאהלים שניהן מקבלין טומאה עד שיפרש ויאמר זה לכך וזה לכך
|
Audio: 
No comments:
Post a Comment