| |||||
- 
- ב"ה - Today in Judaism - Today is Wednesday, 2 Tevet, 5778 · December 20, 2017 - Chanukah Day 8Torah Reading:
Chanukah 8: Numbers 7:54 - 8:4
Chanukah 8: Numbers 7:54 On the eighth day was Gamli’el the son of P’dahtzur, leader of the descendants of M’nasheh. 55 He offered one silver dish weighing 130 shekels [three-and-a-quarter pounds] and one silver basin of seventy shekels (using the sanctuary shekel) [one-and-three-quarters pounds], both full of fine flour mixed with olive oil for a grain offering; 56 one gold pan of ten shekels [one-quarter pound], full of incense; 57 one young bull, one ram, one male lamb in its first year as a burnt offering, 58 one male goat as a sin offering, 59 and, for the sacrifice of peace offerings, two oxen, five rams, five male goats and five male lambs in their first year. This was the offering of Gamli’el the son of P’dahtzur.
60 On the ninth day was Avidan the son of Gid‘oni, leader of the descendants of Binyamin. 61 He offered one silver dish weighing 130 shekels [three-and-a-quarter pounds] and one silver basin of seventy shekels (using the sanctuary shekel) [one-and-three-quarters pounds], both full of fine flour mixed with olive oil for a grain offering; 62 one gold pan of ten shekels [one-quarter pound], full of incense; 63 one young bull, one ram, one male lamb in its first year as a burnt offering, 64 one male goat as a sin offering, 65 and, for the sacrifice of peace offerings, two oxen, five rams, five male goats and five male lambs in their first year. This was the offering of Avidan the son of Gid‘oni.
66 On the tenth day was Achi‘ezer the son of ‘Ammishaddai, leader of the descendants of Dan. 67 He offered one silver dish weighing 130 shekels [three-and-a-quarter pounds] and one silver basin of seventy shekels (using the sanctuary shekel) [one-and-three-quarters pounds], both full of fine flour mixed with olive oil for a grain offering; 68 one gold pan of ten shekels [one-quarter pound], full of incense; 69 one young bull, one ram, one male lamb in its first year as a burnt offering, 70 one male goat as a sin offering, 71 and, for the sacrifice of peace offerings, two oxen, five rams, five male goats and five male lambs in their first year. This was the offering of Achi‘ezer the son of ‘Ammishaddai.
(vii) 72 On the eleventh day was Pag‘i’el the son of ‘Okhran, leader of the descendants of Asher. 73 He offered one silver dish weighing 130 shekels [three-and-a-quarter pounds] and one silver basin of seventy shekels (using the sanctuary shekel) [one-and-three-quarters pounds], both full of fine flour mixed with olive oil for a grain offering; 74 one gold pan of ten shekels [one-quarter pound], full of incense; 75 one young bull, one ram, one male lamb in its first year as a burnt offering, 76 one male goat as a sin offering, 77 and, for the sacrifice of peace offerings, two oxen, five rams, five male goats and five male lambs in their first year. This was the offering of Pag‘i’el the son of ‘Okhran.
78 On the twelfth day was Achira the son of ‘Enan, leader of the descendants of Naftali. 79 He offered one silver dish weighing 130 shekels [three-and-a-quarter pounds] and one silver basin of seventy shekels (using the sanctuary shekel) [one-and-three-quarters pounds], both full of fine flour mixed with olive oil for a grain offering; 80 one gold pan of ten shekels [one-quarter pound], full of incense; 81 one young bull, one ram, one male lamb in its first year as a burnt offering, 82 one male goat as a sin offering, 83 and, for the sacrifice of peace offerings, two oxen, five rams, five male goats and five male lambs in their first year. This was the offering of Achira the son of ‘Enan.
84 This was the offering for dedicating the altar which was given by the leaders of Isra’el on the day of its anointing: twelve silver dishes, twelve silver basins and twelve gold pans. 85 Each silver dish weighed 130 shekels [three-and-a-quarter pounds] and each basin seventy shekels [one-and-three-quarters pounds]; all the silver of the vessels weighed 2,400 shekels (using the sanctuary shekel) [just over sixty pounds]. 86 The twelve gold pans, full of incense, weighed ten shekels apiece (using the sanctuary shekel) [one-quarter pound]; all the gold of the pans weighed 120 shekels [three pounds]. (Maftir) 87 The livestock for the burnt offering consisted of twelve bulls, twelve rams and twelve male lambs in their first year, with their grain offering. There were twelve male goats for a sin offering. 88 The livestock for the sacrifice of peace offerings consisted of twenty-four bulls, sixty rams, sixty male goats and sixty male lambs in their first year. This was the offering for dedicating the altar after it had been anointed.
89 When Moshe went into the tent of meeting in order to speak with Adonai, he heard the voice speaking to him from above the ark-cover on the ark for the testimony, from between the two k’ruvim; and he spoke to him.
8:1 Adonai said to Moshe, 2 “Tell Aharon, ‘When you set up the lamps, the seven lamps are to cast their light forward, in front of the menorah.’” 3 Aharon did this: he lit its lamps so as to give light in front of the menorah, as Adonai had ordered Moshe. 4 Here is how the menorah was made: it was hammered gold from its base to its flowers, hammered work, following the pattern Adonai had shown Moshe. This is how he made the menorah.
---
Today's Laws & Customs:
• "Zot Chanukah"
The eighth day of Chanukah is also known as Zot Chanukah (lit., "this is Chanukah"), after a key phrase in the special Chanukah Torah reading for this day (Numbers 7:54-8:4). For the deeper significance of this name, see link to "Accumulating Lights" below.
In the Jewish calendar, the day begins at nightfall; thus, the last kindling of the Chanukah lights is held on the evening preceding the 8th day of Chanukah, when eight lights are lit (see "Laws & Customs" for yesterday's date). The festival of Chanukah concludes at nightfall this evening.
It is customary, however, to light candles during the daytime as well, in synagogues, in public spaces, and at gatherings held in honor of the festival. These lightings are done without recitation of the blessings as they do not constitute an observance of the mitzvah of kindling the Chanukah lights.
Other Chanukah observances include the inclusion of Hallel and Al Hanissim in the daily prayers, eating food fried in oil and dairy foods, playing with the "dreidel" and giving gifts of money ("Chanukah gelt") to children.
Links: Accumulating Lights
Today in Jewish History:
• 8th Day of Chanukah Miracle (139 BCE)
On the 25th of Kislev in the year 3622 from creation, the Maccabees liberated the Holy Temple in Jerusalem, after defeating the vastly more numerous and powerful armies of the Syrian-Greek king Antiochus IV, who had tried to forcefully uproot the beliefs and practices of Judaism from the people of Israel. The victorious Jews repaired, cleansed and rededicated the Temple to the service of G-d. But all the Temple's oil had been defiled by the pagan invaders; when the Jews sought to light the Temple's menorah (candelabra), they found only one small cruse of ritually pure olive oil. Miraculously, the one-day supply burned for eight days, until new, pure oil could be obtained. In commemoration, the Sages instituted the 8-day festival of Chanukah, on which lights are kindled nightly to recall and publicize the miracle.
Link: The Story of Chanukah
Daily Quote: Blue resembles the sea, and the sea resembles heaven, and heaven resembles the Divine throne (Talmud, Sotah 17a)
Daily Torah Study:
Chumash: Vayigash, 4th Portion Genesis 45:28-46:7 with Rashi
• English / Hebrew Linear Translation
• Video Class
• Daily Wisdom (short insight)
Genesis Chapter 45
28And Israel said, "Enough! My son Joseph is still alive. I will go and see him before I die." כחוַיֹּ֨אמֶר֙ יִשְׂרָאֵ֔ל רַ֛ב עֽוֹד־יוֹסֵ֥ף בְּנִ֖י חָ֑י אֵֽלְכָ֥ה וְאֶרְאֶ֖נּוּ בְּטֶ֥רֶם אָמֽוּת:
Enough! My son Joseph is still alive: I have enough happiness and joy, since my son Joseph is still alive. [From Targum Onkelos, Targum Jonathan]
רב עוד : רב לי עוד שמחה וחדוה, הואיל ועוד יוסף בני חי:
Genesis Chapter 46
1And Israel and all that was his set out and came to Beer sheba, and he slaughtered sacrifices to the God of his father Isaac. אוַיִּסַּ֤ע יִשְׂרָאֵל֙ וְכָל־אֲשֶׁר־ל֔וֹ וַיָּבֹ֖א בְּאֵ֣רָה שָּׁ֑בַע וַיִּזְבַּ֣ח זְבָחִ֔ים לֵֽאלֹהֵ֖י אָבִ֥יו יִצְחָֽק:
to Beer-sheba: Heb. בְּאֵרָה שָׁבַע, like לִבְאֵר שָׁבַע, to Beer-sheba. The “hey” at the end of the word takes the place of the “lammed” at its beginning. [From Yeb. 13b]
בארה שבע : כמו לבאר שבע, ה"א בסוף תיבה במקום למ"ד בתחלתה:
to the God of his father Isaac: One is required to honor his father more than he is required to honor his grandfather. Therefore, the sacrifices are associated with Isaac and not with Abraham. [From Gen. Rabbah 94:5]
לאלהי אביו יצחק : חייב אדם בכבוד אביו יותר מבכבוד זקנו לפיכך תלה ביצחק ולא באברהם:
2And God said to Israel in visions of the night, and He said, "Jacob, Jacob!" And he said, "Here I am." בוַיֹּ֨אמֶר אֱלֹהִ֤ים | לְיִשְׂרָאֵ֙ל בְּמַרְאֹ֣ת הַלַּ֔יְלָה וַיֹּ֖אמֶר יַֽעֲקֹ֣ב | יַֽעֲקֹ֑ב וַיֹּ֖אמֶר הִנֵּֽנִי:
“Jacob, Jacob!”: An expression of affection. [From Sifra, Vayikra 1, Toseftas Ber. 1:15] [The repetition of his name is an expression of affection.]
יעקב יעקב : לשון חיבה:
3And He said, "I am God, the God of your father. Do not be afraid of going down to Egypt, for there I will make you into a great nation. גוַיֹּ֕אמֶר אָֽנֹכִ֥י הָאֵ֖ל אֱלֹהֵ֣י אָבִ֑יךָ אַל־תִּירָא֙ מֵֽרְדָ֣ה מִצְרַ֔יְמָה כִּֽי־לְג֥וֹי גָּד֖וֹל אֲשִֽׂימְךָ֥ שָֽׁם:
Do not be afraid of going down to Egypt: [God encouraged him] because he was troubled at being compelled to leave the Holy Land.
אל תירא מרדה מצרימה : לפי שהיה מיצר על שנזקק לצאת לחוצה לארץ:
4I will go down with you to Egypt, and I will also bring you up, and Joseph will place his hand on your eyes. דאָֽנֹכִ֗י אֵרֵ֤ד עִמְּךָ֙ מִצְרַ֔יְמָה וְאָֽנֹכִ֖י אַֽעַלְךָ֣ גַם־עָלֹ֑ה וְיוֹסֵ֕ף יָשִׁ֥ית יָד֖וֹ עַל־עֵינֶֽיךָ:
and I will also bring you up: He promised him (Jacob) that he would be interred in the [Holy] Land. — [from Yerushalmi Sotah 1:10]
ואנכי אעלך : הבטיחו להיות נקבר בארץ:
5And Jacob arose from Beer sheba, and the sons of Israel carried their father Jacob and their young children and their wives, in the wagons Pharaoh had sent to carry him. הוַיָּ֥קָם יַֽעֲקֹ֖ב מִבְּאֵ֣ר שָׁ֑בַע וַיִּשְׂא֨וּ בְנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֜ל אֶת־יַֽעֲקֹ֣ב אֲבִיהֶ֗ם וְאֶת־טַפָּם֙ וְאֶת־נְשֵׁיהֶ֔ם בָּֽעֲגָל֕וֹת אֲשֶׁר־שָׁלַ֥ח פַּרְעֹ֖ה לָשֵׂ֥את אֹתֽוֹ:
6And they took their livestock and their possessions that they had acquired in the land of Canaan, and they came to Egypt, Jacob and all his descendants with him. ווַיִּקְח֣וּ אֶת־מִקְנֵיהֶ֗ם וְאֶת־רְכוּשָׁם֙ אֲשֶׁ֤ר רָֽכְשׁוּ֙ בְּאֶ֣רֶץ כְּנַ֔עַן וַיָּבֹ֖אוּ מִצְרָ֑יְמָה יַֽעֲקֹ֖ב וְכָל־זַרְע֥וֹ אִתּֽוֹ:
that they had acquired in the land of Canaan: But of what he had acquired in Padan-Aram he gave everything to Esau [in payment] for his share in the Cave of Machpelah. He said, “Possessions [acquired] outside the Land (of Israel) are inappropriate for me.” This is the meaning of“which I acquired for myself with heaps (כָּרִיתִי)” (Gen. 50:5). He placed before him stacks of gold and silver like a heap [of grain] (כְּרִי) and said to him,“Take these.” [from Tanchuma Buber, Vayishlach 11]
אשר רכשו בארץ כנען : אבל מה שרכש בפדן ארם נתן הכל לעשו בשביל חלקו במערת המכפלה, אמר נכסי חוצה לארץ אינן כדאי לי, וזהו (להלן נ ה) אשר כריתי לי, העמיד לו צבורין של זהב וכסף כמין כרי ואמר לו טול את אלו:
7His sons and his sons' sons with him, his daughters and his sons' daughters and all his descendants he brought with him to Egypt. זבָּנָ֞יו וּבְנֵ֤י בָנָיו֙ אִתּ֔וֹ בְּנֹתָ֛יו וּבְנ֥וֹת בָּנָ֖יו וְכָל־זַרְע֑וֹ הֵבִ֥יא אִתּ֖וֹ מִצְרָֽיְמָה:
his sons’ daughters: Serah the daughter of Asher and Jochebed the daughter of Levi.
ובנות בניו : סרח בת אשר, ויוכבד בת לוי:
Tehillim: Psalms Chapters 10 - 17
• Hebrew text
• English text
Chapter 10
This psalm tells of the wicked one’s prosperity and his boasting of it, until he says: “There is neither law nor judge. God pays no attention to the actions of mere mortals.”
1. Why, O Lord, do You stand afar, do You hide Yourself in times of distress?
2. The wicked man in his arrogance pursues the poor; they are caught by the schemes they have contrived.
3. For the wicked man glories in the desire of his heart, and the robber boasts that he has scorned the Lord.
4. The wicked one in his insolence [thinks], “He does not avenge”; all his thoughts are, “There is no God.”
5. His ways always succeed; Your retribution is far removed from before him; he puffs at all his foes.
6. He says in his heart, “I shall not falter; for all generations no evil will befall me.”
7. His mouth is full of oaths, deceit and malice; mischief and iniquity are under his tongue.
8. He sits in ambush near open cities; in hidden places he murders the innocent; his eyes stealthily watch for the helpless.
9. He lurks in hiding like a lion in his lair; he lurks to seize the poor, then seizes the poor when he draws his net.
10. He crouches and stoops, then the helpless fall prey to his might.
11. He says in his heart, “God has forgotten, He conceals His countenance, He will never see.”
12. Arise, O Lord! O God, lift Your hand! Do not forget the lowly.
13. Why does the wicked man scorn God? Because he says in his heart, “You do not avenge.”
14. Indeed, You do see! For You behold the mischief and vexation. To recompense is in Your power; the helpless place their trust in You; You have [always] helped the orphan.
15. Break the strength of the wicked; then search for the wickedness of the evil one and You will not find it.
16. The Lord reigns for all eternity; the nations have vanished from His land.
17. Lord, You have heard the desire of the humble; direct their hearts, let Your ear listen,
18. to bring justice to the orphan and the downtrodden, so that [the wicked] shall no longer crush the frail of the earth.
Chapter 11
This psalm declares that the suffering of the righteous one is for his own benefit, to cleanse him of his sins; whereas the wicked one is granted prosperity in this world-similar to the verse, "Wealth remains with its owner, to his detriment."
1. For the Conductor, by David. I have placed my trust in the Lord; [thus] how can you say of my soul, your mountain,1 that it flees like a bird?2
2. For behold, the wicked bend the bow, they have readied their arrow upon the bowstring, to shoot in darkness at the upright of heart.
3. They destroyed the foundations; 3 what [wrong] has the righteous man done?
4. The Lord is in His holy Sanctuary, the Lord's throne is in heaven, [yet] His eyes behold, His pupils probe [the deeds of] mankind.
5. The Lord tests the righteous, but He hates the wicked and the lover of violence.
6. He will rain down upon the wicked fiery coals and brimstone; a scorching wind will be their allotted portion.
7. For the Lord is righteous, He loves [the man of] righteous deeds; the upright will behold His countenance.
FOOTNOTES
1.Your king (Metzudot).
2.And will eventually be captured by Saul (Metzudot).
3.Reffering to the murder of the priests in the city of Nob.
Chapter 12
This psalm admonishes informers, slanderers, and flatterers.
1. For the Conductor, upon the eight-stringed instrument, a psalm by David.
2. Help us, Lord, for the pious are no more; for the faithful have vanished from among men.
3. Men speak falsehood to one another; with flattering lips, with a duplicitous heart do they speak.
4. May the Lord cut off all flattering lips, the tongue that speaks boastfully-
5. those who have said, "With our tongues we shall prevail, our lips are with us, who is master over us!”
6. Because of the plundering of the poor, because of the moaning of the needy, the Lord says, "Now I will arise!" "I will grant deliverance," He says to him.
7. The words of the Lord are pure words, like silver refined in the finest earthen crucible, purified seven times.
8. May You, O Lord, watch over them; may You forever guard them from this generation,
9. [in which] the wicked walk on every side; when they are exalted it is a disgrace to mankind.
Chapter 13
A prayer for an end to the long exile. One in distress should offer this prayer for his troubles and for the length of the exile.
1. For the Conductor, a psalm by David.
2. How long, O Lord, will You forget me, forever? How long will You hide Your countenance from me?
3. How long must I seek counsel within my soul, [to escape] the grief in my heart all day? How long will my enemy be exalted over me?
4. Look! Answer me, O Lord, my God; give light to my eyes, lest I sleep the sleep of death.
5. Lest my enemy say, "I have overcome him," [and] my oppressors rejoice when I falter.
6. I have placed my trust in Your kindness, my heart will rejoice in Your deliverance. I will sing to the Lord, for He has dealt kindly with me.
Chapter 14
This psalm speaks of the destruction of the two Holy Temples-the first by Nebuchadnezzar, and the second by Titus.
1. For the Conductor, by David. The fool says in his heart, "There is no God!" [Man's] deeds have become corrupt and abominable, no one does good.
2. The Lord looked down from heaven upon mankind, to see if there was any wise man who searches for God.
3. They have all gone astray together, they have become corrupt; there is none who does good, not even one.
4. Indeed, all the evildoers, who devour My people as they devour bread, who do not call upon the Lord, will [ultimately] come to know [the consequences of their actions].
5. There they will be seized with fright, for God is with the righteous generation.
6. You scorn the counsel of the lowly, that he puts his trust in the Lord.
7. O that out of Zion would come Israel's deliverance! When the Lord returns the captivity of His people, Jacob will exult, Israel will rejoice.
Chapter 15
This psalm speaks of several virtues and attributes with which one should conduct oneself. He is then assured that his soul will rest in Gan Eden.
1. A psalm by David. Who may abide in Your tent, O Lord? Who may dwell on Your holy Mountain?
2. He who walks blamelessly, acts justly, and speaks truth in his heart;
3. who has no slander on his tongue, who has done his fellowman no evil, and who has brought no disgrace upon his relative;
4. in whose eyes a despicable person is abhorrent, but who honors those who are God-fearing; who does not change his oath even if it is to his own detriment;
5. who does not lend his money at interest, nor accept a bribe against the innocent. He who does these things shall never falter.
Chapter 16
When one is in need, he should not implore God in his own merit, for he must leave his merits for his children.
1. A michtam,1 by David. Watch over me, O God, for I have put my trust in You.
2. You, [my soul,] have said to God, "You are my Master; You are not obligated to benefit me.”
3. For the sake of the holy ones who lie in the earth, and for the mighty-all my desires are fulfilled in their merit.
4. Those who hasten after other [gods], their sorrows shall increase; I will not offer their libations of blood, nor take their names upon my lips.
5. The Lord is my allotted portion and my share; You guide my destiny.
6. Portions have fallen to me in pleasant places; indeed, a beautiful inheritance is mine.
7. I bless the Lord Who has advised me; even in the nights my intellect admonishes me.2
8. I have set the Lord before me at all times; because He is at my right hand, I shall not falter.
9. Therefore my heart rejoices and my soul exults; my flesh, too, rests secure.
10. For You will not abandon my soul to the grave, You will not allow Your pious one to see purgatory.
11. Make known to me the path of life, that I may be satiated with the joy of Your presence, with the bliss of Your right hand forever.
FOOTNOTES
1.A psalm that was especially precious to David
2.To fear and love God (Rashi)
Chapter 17
A loftily person should not ask God to test him with some sinful matter, or other things. If one has sinned, he should see to reform himself, and to save many others from sin.
1. A prayer by David. Hear my sincere [plea], O Lord; listen to my cry; give ear to my prayer, expressed by guileless lips.
2. Let my verdict come forth from before You; let Your eyes behold uprightness.
3. You have probed my heart, examined it in the night, tested me and found nothing; no evil thought crossed my mind; as are my words so are my thoughts.
4. So that [my] human deeds conform with the words of Your lips, I guard myself from the paths of the lawbreakers.
5. Support my steps in Your paths, so that my feet shall not falter.
6. I have called upon You, for You, O Lord, will answer me; incline Your ear to me, hear what I say.
7. Withhold Your kindness-O You who delivers with Your right hand those who put their trust in You-from those who rise up against [You].
8. Guard me like the apple of the eye; hide me in the shadow of Your wings
9. from the wicked who despoil me, [from] my mortal enemies who surround me.
10. Their fat has closed [their hearts]; their mouths speak arrogantly.
11. They encircle our footsteps; they set their eyes to make us stray from the earth.
12. His appearance is like a lion longing to devour, like a young lion lurking in hiding.
13. Arise, O Lord! Confront him, bring him to his knees; rescue my soul from the wicked [who serves as] Your sword.
14. Let me be among those whose death is by Your hand, O Lord, among those who die of old age, whose portion is eternal life and whose innards are filled with Your concealed goodness; who are sated with sons and leave their abundance to their offspring.
15. Because of my righteousness, I shall behold Your countenance; in the time of resurrection, I will be sated by Your image.
Tanya: Likutei Amarim, beginning of Chapter 6
• English Text (Lessons in Tanya)
• Hebrew Text
• Audio Class: Listen | Download
• Video Class
Wednesday, Tevet 2, 5778 · December 20, 2017
Today's Tanya Lesson
Likutei Amarim, beginning of Chapter 6
AUDIO & VIDEO CLASSES
• VIDEO CLASS: Rabbi Yehoshua B. Gordon Watch • Listen
• AUDIO CLASS: Rabbi Manis Freidman Listen • Download MP3
In the previous chapters the Alter Rebbe discussed the divine soul; its ten faculties — three intellectual and seven emotional — and its three garments by which it expresses itself, namely, the thought, speech and action of Torah and the mitzvot.
He explained that the garments of the divine soul are actually on a higher level than the soul itself, inasmuch as Torah and G‑d are one, and that by “clothing” itself in these garments, i.e., by studying the Torah and by performing the mitzvot, the soul is united with G‑d. This is particularly true of Torah study, in which the soul both embraces and is embraced by the G‑dliness contained in Torah.
In ch. 6 the Alter Rebbe begins to discuss the animal soul. He explains that its structure exactly parallels that of the divine soul; it too has ten faculties and three garments; only, unlike the divine soul, the substance of the animal soul is kelipah, and its faculties and garments are impurity. By clothing itself in these garments the animal soul descends to an even lower state of impurity.
Concerning the concept of kelipah, we have noted in ch. 1 that al- though all existence was created by and receives its life from G‑dliness, yet, in order that man be able to choose between good and evil, and that he earn his reward by serving his Creator by his own effort, G‑d created forces of impurity which conceal the G‑dliness in all of creation. These forces are called kelipah (plural: kelipot), literally meaning “shells” or “peels”: Just as the shell conceals the fruit, so do the forces of kelipah conceal the G‑dliness in every created being.
There are two categories in kelipot: kelipat nogah (lit. “a kelipah [inclusive] of light”), and “the three unclean kelipot.”
The first category, kelipat nogah, contains some measure of good. It is thus an intermediary level between the realms of good and evil, and whatever receives its vitality via the concealing screen of this kelipah may be utilized for either good or evil. To this category belong all permitted physical objects; they may be used for a mitzvah and ascend thereby to the realm of holiness, or they may be used sinfully, G‑d forbid, and thereby be further degraded.
The second category — consisting of the “three impure kelipot” — is wholly evil. Whatever receives its vitality via the concealment of this type of kelipah cannot be transformed into holiness, nor, in some cases, may it even be used in the service of holiness. To this category belong all forbidden physical objects; whether forbidden only for consumption, in which case they cannot be transformed into holiness but they may serve it, or whether forbidden for any form of benefit, in which case they cannot even serve any holy purpose.
והנה זה לעומת זה עשה אלקים
1“The Almighty has created one thing opposite the other.”
Everything in the realm of holiness has its counterpart in kelipah. In our context, the animal soul, with its faculties and garments, is the counterpart (in kelipah) of the divine soul, with its faculties and garments.
כי, כמו שנפש האלקית כלולה מעשר ספירות קדושות ומתלבשת בשלשה לבושים קדושים
Just as the divine soul consists of ten holy [faculties, which correspond to the Ten Supernal] Sefirot, and is clothed in three holy garments, i.e., the thought, speech and action of Torah and themitzvot,
כך הנפש דסטרא אחרא מקליפות נוגה המלובשת בדם האדם
so, too, the soul of sitra achra (defined further in this chapter) derived from kelipat nogah, which is clothed in man’s blood — as explained in ch. 1, the animal soul is clothed in the blood, and thereby animates the body — this soul too
כלולה מעשר כתרין דמסאבותא
consists of ten2 “crowns of impurity,” i.e., the faculties of kelipah, called “crowns” in kabbalistic terminology.
שהן שבע מדות רעות
These ten faculties are: seven evil middot (seven emotional traits),
e.g., lust, the equivalent in kelipah of the middah of Chesed (“kindness”); anger, which expresses the middahof Gevurah (“severity”); boastfulness, the equivalent of Tiferet (“beauty”); and so forth,
הבאות מארבעה יסודות רעים הנזכרים לעיל
which stem from the four evil elements mentioned above (in ch. 1),
Spiritual entities have their “elements” as physical objects do; in this case evil elements, since this is a soul of kelipah.
ושכל המולידן הנחלק לשלש, שהן חכמה בינה ודעת, מקור המדות
and the intellect (seichel) which gives birth to these [seven evil middot], which is subdivided into three, viz., Chochmah, Binah and Daat, the source of the middot.
כי המדות הן לפי ערך השכל
The intellectual faculties are described as the source of the evil middot for the middot are commensurate with the quality of one’s intellect.
כי הקטן חושק ואוהב דברים קטנים פחותי הערך, לפי ששכלו קטן וקצר להשיג דברים יקרים יותר מהם
A child desires and loves (i.e., he expresses his middah of Chesed towards) petty things of little value, for his intellect is too immature and deficient to appreciate more valuable things.
וכן מתכעס ומתקצף מדברים קטנים, וכן בהתפארות ושאר מדות
Similarly with regard to the middah of Gevurah: he is angered and vexed by trivial things, and likewise with regard to boastfulness (which expresses the middah of Tiferet), and other middot.
This correlation between middot and intellect indicates that the intellect affects the nature and expression of middot, and for this reason, the three intellectual faculties are said to be the source of the seven middot.3
ועשר בחינות אלו הטמאות, כשאדם מחשב בהן או מדבר או עושה
Now these ten unclean categories, when a person thinks [thoughts originating from] them (e.g., when he thinks of ways of obtaining something he desires), or speaks words originating from them or does an act which serves or expresses them,
הרי מחשבתו שבמוחו ודבורו שבפיו וכח המעשה שבידיו ושאר איבריו, נקראים לבושי מסאבו לעשר בחינות אלו הטמאות
then the thought in his brain, the words in his mouth and the power of action in his hands and other organs, are called “impure garments” for these ten unclean categories,
שמתלבשות בהן בשעת מעשה או דבור או מחשבה
which clothe themselves in these garments, during the act, speech or thought.
But what sort of thoughts, words and action are the “garments” of the animal soul? Earlier, in ch. 4, we learned that the divine soul has specific thoughts, etc., in which it clothes itself, namely, thought, speech and action in matters of Torah and the mitzvot. Are we then to understand that the animal soul, too, has specific garments — sinful thoughts, words or actions, perhaps?
Not so, states the Alter Rebbe presently. All thoughts, words and acts that are not directed toward G‑d and the service of G‑d, even though they are not actually sinful, are garments of the kelipah, and hence, of the animal soul.
In his words:
והן הם כל המעשים אשר נעשים תחת השמש
These garments of the animal soul comprise all the deeds that are done under the sun (i.e., all mundane actions),
אשר הכל הבל ורעות רוח, וכמו שכתוב בזהר בשלח, שהן תבירו דרוחא כו׳
which are all4 “vanity and an affliction of the spirit,” as the Zohar5 (Parshat Beshallach)interprets this: “a ruination of the spirit [of holiness].”
וכן כל הדבורים וכל המחשבות אשר לא לה׳ המה ולרצונו ולעבודתו
Similarly, all words and all thoughts that are not directed to G‑d and to His Will and His serviceare all garments for the animal soul.
שזהו פירוש לשון סיטרא אחרא פירוש: צד אחר, שאינו צד הקדושה
For this is the meaning of the term sitra achra — literally “the other side,” i.e., not the side of holiness.
Thus, whatever does not belong to the realm of holiness is sitra achra. But what, in fact, does the realm of holiness encompass?
וצד הקדושה אינו אלא השראה והמשכה מקדושתו של הקדוש ברוך הוא
The side of holiness is nothing but the indwelling and extension of G‑d’s holiness.
ואין הקדוש ברוך הוא שורה אלא על דבר שבטל אצלו יתברך, בין בפועל ממש, כמלאכים עליונים
Now, G‑d dwells only on that which is surrendered to Him, whether [the surrender is an] actual [one] (and visible even in that surrendered being’s external aspects) as is the case with the supernal angels whose entire being is constantly and openly surrendered to G‑d
ובין בכח, ככל איש ישראל למטה, שבכחו להיות בטל ממש לגבי הקדוש ברוך הוא במסירת נפשו על קדושת ה׳
or whether [it is a] potential [surrender], as in the case of every Jew here below in this physical world, who has the capacity for surrendering himself completely before G‑d, through martyrdom for the sanctification of G‑d’s Name.
As explained further in the Tanya, every Jew has the capacity for such self-sacrifice; in the face of an attempt to coerce him to forsake Judaism he will willingly suffer martyrdom. Thus, every Jew possesses internally within his soul the potential for surrender to G‑d, whatever his external state; this potential, however, may reveal itself only in the act of martyrdom. Because he is surrendered to G‑d, G‑d’s holiness rests upon him.
ולכן אמרו רבותינו ז״ל שאפילו אחד שיושב ועוסק בתורה שכינה שרויה כו׳
That is why our Sages6 have said that “if even one individual sits and engages in Torah study, the Divine Presence rests upon him.”
For when one engages in Torah study his surrender to G‑dliness emerges, to affect him on a revealed, external level, since such study entails setting aside one’s own notions and presumptions in order to understand and accept G‑d’s wisdom and Will as expressed in Torah. It is this surrender to G‑dliness that causes the Divine Presence to rest upon the Torah student.
וכל בי עשרה שכינתא שריא לעולם
Also,7 “On each gathering of ten Jews the Divine Presence rests” always; together, ten Jews form a “congregation of Israel,” which is a fit abode for the Divine Presence.
| FOOTNOTES | |
| 1. | Kohelet 7:14. See Zohar III, 47b. |
| 2. | Ibid. 41a; 70a. |
| 3. |
Comparison of the Alter Rebbe’s description here of the faculties of the animal soul, with his description — in ch. 3 — of the divine soul, yields several significant differences. In ch. 3 the seichel faculties are given first; here middot precede seichel. In both cases the seichel is said to be the source of middot; yet, whereas in ch. 3 this is explained to mean that seichel “gives birth” to middot, here it is stated only that middot are “commensurate” with the quality of seichel.
These variations arise from the fundamental difference between the nature of the divine soul and of the animal soul. The divine soul is essentially intellective (wherefore it is called Adam, which, of the various Hebrew words for “man”, means “man, the intelligent being”). Its middot actually arise out of the seichel; i.e., its emotions of love and fear of G‑d stem from the seichel’s contemplation of His greatness. The animal soul, on the other hand, is essentially and instinctively passionate. It inclines naturally towards physical pleasures, and need not ponder their desirability in order to desire them. Here, the seichel serves merely to steer and channel the development of middot. Therefore the general quality of its middotreflects, and is commensurate with, the general state of its seichel.
|
| 4. | Kohelet 1:14. |
| 5. | II, 59a. |
| 6. | Avot 3:6. |
| 7. | Sanhedrin 39a. |
• Sefer Hamitzvot:
English Text | Hebrew Text
Audio: Listen | Download | Video ClassWednesday, Tevet 2, 5778 · December 20, 2017
Today's Mitzvah
A daily digest of Maimonides’ classic work "Sefer Hamitzvot"
AUDIO & VIDEO CLASSES
• VIDEO CLASS: Rabbi Mendel Kaplan Watch • Listen
• AUDIO CLASS: Rabbi Berel Bell Listen • MP3 Download
Positive Commandment 220
The Law of the Seducer
"If a man seduces a virgin..."—Exodus 22:15.
In the event that a man seduces a virgin, we are commanded to follow the pertinent laws detailed in the Torah.
Full text of this Mitzvah »
The Law of the Seducer
Positive Commandment 220
Translated by Berel Bell
The 220th mitzvah is that we are commanded regarding the law of a seducer.1
The source of this commandment is G‑d's statement2 (exalted be He), "If a man seduces a virgin...."3
The details of this mitzvah are explained in the third and fourth chapters of Kesubos.
FOOTNOTES
1.This refers to a case where the woman was single. If she had already received kiddushin (see first footnote to P213), the transgression would be one of adultery; see N347.
2.Ex. 22:15.
3.He must pay a fine of 50 shekels and is required to marry her. The marriage takes place only if the girl consents.
Positive Commandment 218
The Law of the Rapist
"She shall be his wife. . . . He may not send her away all the days of his life"—Deuteronomy 22:29.
One who rapes [a virgin] must marry the maiden [if she so desires].
Full text of this Mitzvah »
The Law of the Rapist
Positive Commandment 218
Translated by Berel Bell
The 218th mitzvah is that a rapist is commanded to marry his victim.1
The source of this commandment is G‑d's statement2 (exalted be He), "Because he violated her, he must then take her to be his wife, and he may not send her away as long as he lives."
It is explained in tractate Makkos3 that the prohibition on the rapist not to divorce her, i.e. "he may not send her away," is considered "a prohibition which is preceded by a positive commandment." Our Sages stated there,4 "Why [should a rapist who marries his victim, and then divorces her, and then marries her again not receive lashes]? This is a prohibition which is preceded by a positive commandment?!" This statement demonstrates that G‑d's statement, "He must then take her as his wife," counts as a positive commandment.
The details of this mitzvah are explained in the third and fourth chapters of Kesubos.
FOOTNOTES
1.As in P220, the marriage takes place only if she consents, and he must pay a fine.
2.Deut. 22:29.
3.15a.
4.The Rambam now proves that this verse contains two separate mitzvos, a positive commandment (that he marry her), and a prohibition (that once he marries her, he is never allowed to divorce her).
The Gemara is discussing the types of prohibitions for which the punishment is lashes. When a positive commandment can "remedy" the prohibited act (lav she'nitak l'aseh), one does not receive lashes as long as that remedial act is performed. For example, there is a prohibition against leaving sacrificial meat beyond the prescribed time. Should one leave the meat too long, there is a positive commandment to burn the meat. As long as the meat can still be burned, one is not lashed for the prohibition.
The Gemara then postulates a distinction: perhaps this principle applies only in such a case, where the prohibition (e.g. leaving the meat) always comes before the positive act (burning it). Perhaps when the positive act can come first (called "a prohibition which is preceded by a positive commandment"), one does receive lashes.
This the Gemara disproves with our mitzvah, regarding which we know clearly that one does not receive lashes since he can always remarry her. It therefore asks: "[According to your reasoning,] why [should he not receive lashes]?" — being that the positive commandment comes first.
The point of quoting this passage is to bring the phrase, "a positive commandment," which shows that marrying her counts as a mitzvah.
Negative Commandment 358
Divorcing a Rape Victim
"She shall be his wife. . . . He may not send her away all the days of his life"—Deuteronomy 22:29.
As explained in Positive Commandment 218, one who rapes [a virgin] must marry the maiden [if she so desires]. He may never divorce her [without her consent].
Full text of this Mitzvah »
Divorcing a Rape Victim
Negative Commandment 358
Translated by Berel Bell
The 358th prohibition is that a rapist is forbidden from divorcing the woman he raped.1
The source of this commandment is G‑d's statement,2 "He must then take her to be his wife, and he may not send her away as long as he lives."
This prohibition is preceded by the positive commandment,3 "He must then take her as his wife." In tractate Makkos4 it is clearly explained that this is considered a "prohibition which is preceded by a positive commandment."
It is also said there, "A rapist who divorces his wife — if he is not a Cohen, he remarries her and does not receive lashes. If he is a Cohen, he receives lashes, and he may not remarry her [since a Cohen may not marry a divorcee]."5
You should keep in mind that even a non-Cohen will receive lashes for divorcing the woman he raped, if he cannot perform the remedial positive command [of remarrying her]. This would be in a case where she died before he remarried her, or she married another man after he divorced her.6 This corresponds to our principle, "If he fulfilled [the remedial positive commandment, he does not get lashes]; if he did not fulfill" [this commandment, he would receive lashes].7
The details of this mitzvah are explained in the third and fourth chapters of Kesubos.
FOOTNOTES
1.After he marries her — see P218 above.
2.Deut. 22:29.
3.P218.
4.. 15a. See note to P218 for an explanation of this passage. It is quoted here because it uses the term, "prohibition," which indicates that it counts as one of the 365 prohibitions.
5.Since he is unable to perform the "remedial" positive commandment of remarrying her, it is not considered a lav she'nitak l'aseh. See note to P218.
6.In which case, he is forbidden from later remarrying her. See N356.
7.See Kesef Mishneh, Hilchos Sanhedrin 16:4.
Positive Commandment 219
The Slandering Husband
"She shall be his wife; he may not send her away all the days of his life"—Deuteronomy 22:19.
In the event that a man slanders his newly-married virgin wife, falsely accusing her of infidelity, we are commanded to follow the pertinent laws detailed in the Torah. This includes lashes for the husband, and his obligation to remain married to this wife [if she so desires].
Full text of this Mitzvah »
The Slandering Husband
Positive Commandment 219
Translated by Berel Bell
The 219th mitzvah is the law of a motzi shem ra [i.e. one who marries a virgin and falsely accuses her of having relations between the kidushin1 and the n'suin] — that we are commanded to give him lashes, and that he remain married to her, for he also2 is instructed,3 "He must then take her as his wife, and he may not send her away as long as he lives."
It is explained in tractate Makkos4 that this prohibition, is like that of a rapist, i.e. it is considered a "prohibition which is preceded by a positive commandment."
The details of this mitzvah are explained in the third and fourth chapters of Kesubos.
FOOTNOTES
1.. In Jewish law, there are two steps to a marriage, kiddushin and n'suin. After the first step of kidushin, they are considered husband and wife, but they may not yet live together as such until after n'suin. During Talmudic times there was a twelve-month period between the two stages, but today they are performed together. See P213.
2.. As the rapist in P218 above.
3.Deut. 22:19.
4.15a.
Negative Commandment 359
Divorcing the Defamation Victim
"He may not send her away as long as he lives"—Deuteronomy 22:19.
As explained in Positive Commandment 219, a husband who slanders his newly-married virgin wife, falsely accusing her of infidelity, must remain married to the wife [if she so desires]. He may never divorce her [without her consent].
Full text of this Mitzvah »
Divorcing the Defamation Victim
Negative Commandment 359
Translated by Berel Bell
The 359th prohibition is that the motzi shem ra is forbidden from divorcing his wife.
The source of this commandment too1 is G‑d's statement,2 "he may not send her away as long as he lives."
This prohibition is also3 preceded by a positive command, "he must then take her as his wife."
Should he divorce his wife, the law regarding lashes is like that of the rapist,4 as explained in the last chapter of Makkos.5 The details of this mitzvah are explained there, and in the third and fourth chapters of Kesubos.
FOOTNOTES
1.. As in N358 above.
2.Deut. 22:19.
3.. As in P218 above.
4.See N358 above.
5.15a.
Rambam:
• 1 Chapter A Day: Tefillin, Mezuzah and Sefer Torah Tefillin, Mezuzah and Sefer Torah - Chapter Eight
English Text | Hebrew Text
Audio: Listen | Download | Video ClassTefillin, Mezuzah and Sefer Torah - Chapter Eight
1
There are two forms for a passage which is written as p'tuchah: [One form is used] when one completes [the previous passage] in the midst of the line. Then, one should leave the remainder of the line empty and begin the passage that is p'tuchah at the beginning of the following line.
When is [this form] used? When the empty space is large enough to contain nine letters. If, however, the empty space is very small or one concludes [the previous passage] at the end of the line, one should leave one line totally empty and begin the passage that is p'tuchah at the beginning of the third line.
א
פרשה פתוחה יש לה שתי צורות אם גמר באמצע השיטה מניח שאר השיטה פנוי ומתחיל הפרשה שהיא פתוחה מתחלת השיטה השנייה בד"א שנשאר מן השיטה ריוח כשעור תשע אותיות אבל אם לא נשאר אלא מעט או אם גמר בסוף השיטה מניח שיטה שנייה בלא כתב ומתחיל הפרשה הפתוחה מתחלת שיטה השלישית:
Commentary on Halachah 1
2
There are three forms for a passage that is written ass'tumah: [One form is used] when one completes [the previous passage] in the midst of the line. Then, one should leave the above-mentioned amount of empty space and begin writing at least one word of the passage written as s'tumah at the end of the line. Thus, there will be a space in the middle [of the line].
When there is not enough room left on the line to leave this amount of space open and write at least one word at the end of the line, one should leave the entire space empty, then leave an empty space at the beginning of the second line, and begin writing the passage to be written as s'tumah in the middle of the second line.
When one completes the previous passage at the end of the line, one should leave a space of the above-mentioned size at the beginning of the second line and begin writing the passage to be written as s'tumah in the middle of the line.
Thus, a passage written as p'tuchah always begins at the beginning of the line, and a passage written as s'tumah always begins in the middle of the line.
ב
פרשה סתומה יש לה שלש צורות אם גמר באמצע השיטה מניח ריוח כשיעור ומתחיל לכתוב בסוף השיטה תיבה אחת מתחלת הפרשה שהיא סתומה עד שימצא הריוח באמצע ואם לא נשאר מן השיטה כדי להניח הריוח כשיעור ולכתוב בסוף השיטה תיבה אחת יניח הכל פנוי ויניח מעט ריוח מראש שיטה שנייה ויתחיל לכתוב הפרשה הסתומה מאמצע שיטה שנייה ואם גמר בסוף השיטה מניח מתחלת שיטה שנייה כשיעור הריוח ומתחיל לכתוב הסתומה מאמצע השיטה נמצאת אומר שפרשה פתוחה תחלתה בתחלת השיטה לעולם ופרשה סתומה תחלתה מאמצע השיטה לעולם:
3
A scroll that has errors regarding the long and short form of letters can be corrected and checked as explained above. In contrast, if:
one erred with regard to the space between passages and wrote a passage that should be written as p'tuchah as s'tumah, or one that should be written as s'tumah as p'tuchah;
one left an empty space where a [new] passage does not [begin];
one continued writing in the normal manner without leaving a space between passages; or
one changed the form of the songs, the scroll is disqualified and may never be corrected. Instead, one must remove the entire column on which it is written.
ג
ספר שאינו מוגה במלא וחסר אפשר לתקנו ולהגיהו כמו שבארנו אבל אם טעה בריוח הפרשיות וכתב פתוחה סתומה או סתומה פתוחה או שהפסיק והניח פנוי במקום שאין בו פרשה או שכתב כדרכו ולא הפסיק בריוח במקום הפרשה או ששינה צורת השירות הרי זה פסול ואין לו תקנה אלא לסלק את כל הדף שטעה בו:
4
Since I have seen great confusion about these matters in all the scrolls I have seen, and similarly, the masters of the tradition who have written down and composed [texts] to make it known [which passages] are p'tuchot and which are s'tumot are divided with regard to the scrolls on which to rely, I saw fit to write down the entire list of all the passages in the Torah that are s'tumot and p'tuchot, and also the form of the songs. In this manner, all the scrolls can be corrected and checked against these [principles].
The scroll on which I relied on for [clarification of] these matters was a scroll renowned in Egypt, which includes all the 24 books [of the Bible]. It was kept in Jerusalem for many years so that scrolls could be checked from it. Everyone relies upon it because it was corrected by ben Asher, who spent many years writing it precisely, and [afterward] checked it many times.
I relied [on this scroll] when I wrote a Torah scroll according to law.
ד
ולפי שראיתי שיבוש גדול בכל הספרים שראיתי בדברים אלו וכן בעלי המסורת שכותבין ומחברין להודיע הפתוחות והסתומות נחלקים בדברים אלו במחלוקת הספרים שסומכין עליהם ראיתי לכתוב הנה כל פרשיות התורה הסתומות והפתוחות וצורת השירות כדי לתקן עליהם כל הספרים ולהגיה מהם וספר שסמכנו עליו בדברים אלו הוא הספר הידוע במצרים שהוא כולל ארבעה ועשרים ספרים שהיה בירושלים מכמה שנים להגיה ממנו הספרים ועליו היו הכל סומכין לפי שהגיהו בן אשר ודקדק בו שנים הרבה והגיהו פעמים רבות כמו שהעתיקו ועליו סמכתי בספר התורה שכתבתי כהלכתו:
The Book of Genesis
יהי רקיע יקוו המים יהי מאורות ישרצו המים תוצא הארץ ויכלו אלה תולדות השמים כולן פתוחות והן שבע פרשיות אל האשה אמר ולאדם אמר שתיהן סתומות ויאמר יי' אלהים פתוחה והאדם ידע זה ספר ויחי שת ויחי אנוש ויחי קינן ויחי מהללאל ויחי ירד ויחי חנוך ויחי מתושלח ויחי למך ויחי נח אחת עשרה פרשיות אלו כולן סתומות וירא יי' אלה תולדת נח שתיהן פתוחות ויאמר אלהים לנח וידבר אלהים אל נח ויאמר אלהים אל נח שלשתן סתומות ויהיו בני נח ואלה תולדת בני נח שתיהן פתוחות וכנען ילד ולשם ילד שתיהן סתומות ויהי כל הארץ שפה אחת אלה תולדת שם שתיהן פתוחות וארפכשד חי ושלח חי ויחי עבר ויחי פלג ויחי רעו ויחי שרוג ויחי נחור ויחי תרח כולן סתומות השמונה פרשיות ויאמר יי' אל אברם ויהי רעב ויהי בימי אמרפל שלשתן פתוחות אחר הדברים ושרי אשת אברם ויהי אברם ויאמר אלהים אל אברהם ארבעתן סתומות וירא אליו פתוחה ויסע משם ויי' פקד את שרה שתיהן סתומות ויהי בעת ההוא ויהי אחר ויהי אחרי הדברים ויהיו חיי שרה ארבעתן פתוחות ואברהם זקן סתומה ויסף אברהם ואלה תלדת ישמעאל ואלה תולדת יצחק ויהי רעב ארבעתן פתוחות ויהי עשו ויהי כי זקן יצחק ויצא יעקב שלשתן סתומות וישלח יעקב פתוחה ויבא יעקב ותצא דינה שתיהן סתומות ויאמר אלהים וירא אלהים ויהיו בני יעקב ואלה תלדות עשו ארבעתן פתוחות אלה בני שעיר סתומה ואלה המלכים וישב יעקב ויהי בעת שלשתן פתוחות ויוסף הורד מצרימה סתומה ויהי אחר הדברים ויהי מקץ שתיהן פתוחות: ויגש אליו ואלה שמות ואת יהודה שלשתן סתומות ויהי אחרי הדברים ויקרא יעקב שמעון ולוי יהודה זבולן יששכר כולן פתוחות והן שש דן גד מאשר נפתלי בן פרת יוסף חמשתן סתומות בנימין פתוחה
There are 43 passages that are p'tuchot and 48 passages that are s'tumot, 91 passages in their entirety.
ספר בראשית:
יהי רקיע יקוו המים יהי מאורות ישרצו המים תוצא הארץ ויכלו אלה תולדות השמים כולן פתוחות והן שבע פרשיות אל האשה אמר ולאדם אמר שתיהן סתומות ויאמר יי' אלהים פתוחה והאדם ידע זה ספר ויחי שת ויחי אנוש ויחי קינן ויחי מהללאל ויחי ירד ויחי חנוך ויחי מתושלח ויחי למך ויחי נח אחת עשרה פרשיות אלו כולן סתומות וירא יי' אלה תולדת נח שתיהן פתוחות ויאמר אלהים לנח וידבר אלהים אל נח ויאמר אלהים אל נח שלשתן סתומות ויהיו בני נח ואלה תולדת בני נח שתיהן פתוחות וכנען ילד ולשם ילד שתיהן סתומות ויהי כל הארץ שפה אחת אלה תולדת שם שתיהן פתוחות וארפכשד חי ושלח חי ויחי עבר ויחי פלג ויחי רעו ויחי שרוג ויחי נחור ויחי תרח כולן סתומות השמונה פרשיות ויאמר יי' אל אברם ויהי רעב ויהי בימי אמרפל שלשתן פתוחות אחר הדברים ושרי אשת אברם ויהי אברם ויאמר אלהים אל אברהם ארבעתן סתומות וירא אליו פתוחה ויסע משם ויי' פקד את שרה שתיהן סתומות ויהי בעת ההוא ויהי אחר ויהי אחרי הדברים ויהיו חיי שרה ארבעתן פתוחות ואברהם זקן סתומה ויסף אברהם ואלה תלדת ישמעאל ואלה תולדת יצחק ויהי רעב ארבעתן פתוחות ויהי עשו ויהי כי זקן יצחק ויצא יעקב שלשתן סתומות וישלח יעקב פתוחה ויבא יעקב ותצא דינה שתיהן סתומות ויאמר אלהים וירא אלהים ויהיו בני יעקב ואלה תלדות עשו ארבעתן פתוחות אלה בני שעיר סתומה ואלה המלכים וישב יעקב ויהי בעת שלשתן פתוחות ויוסף הורד מצרימה סתומה ויהי אחר הדברים ויהי מקץ שתיהן פתוחות:
ויגש אליו ואלה שמות ואת יהודה שלשתן סתומות ויהי אחרי הדברים ויקרא יעקב שמעון ולוי יהודה זבולן יששכר כולן פתוחות והן שש דן גד מאשר נפתלי בן פרת יוסף חמשתן סתומות בנימין פתוחה מנין הפתוחות שלש וארבעים והסתומות שמונה וארבעים הכל תשעים ואחת:
The Book of Exodus
ויקם מלך חדש וילך איש ויהי בימים הרבים שלשתן פתוחות ומשה היה רעה סתומה וילך משה ויאמר יי' אל אהרן שתיהן פתוחות וידבר אלהים אל משה סתומה וידבר יי' אל משה וידבר יי' אל משה ואל אהרן שתיהן פתוחות אלא ראשי בית אבתם וידבר יי' אל משה שתיהן סתומות ויאמר יי' אל משה ראה נתתיך ויאמר יי' אל משה ואל אהרן שתיהן פתוחות ויאמר יי' אל משה כבד לב פרעה ויאמר יי' אל משה אמר אל אהרן שתיהן סתומות ויאמר יי' אל משה בא פתוחה (ויאמר ה' אל משה אמר אל אהרן נטה את ידך) ויאמר ה' אל משה אמר אל אהרן נטה את מטך ויאמר יי' אל משה השכם בבקר (שלשתן) סתומות ויאמר יי' אל משה בא אל פרעה ויאמר יי' אל משה ואל אהרן שתיהן פתוחות ויאמר יי' אל משה השכם סתומה ויאמר יי' אל משה ויאמר יי' אל משה בא אל פרעה שתיהן פתוחות ויאמר יי' אל משה נטה ידך סתומה ויאמר יי' אל משה של ויהי חשך ויאמר של עוד נגע אחד שתיהן פתוחות ויאמר משה ויאמר יי' אל משה ויאמר יי' אל משה ואל אהרן שלשתן סתומות ויקרא משה פתוחה ויהי בחצי הלילה סתומה ויסעו בני ישראל ויאמר יי' אל משה ואהרן שתיהן פתוחות ויהי בעצם סתומה וידבר יי' כו' קדש לי והיה כי יבאך שתיהן פתוחות ויהי בשלח סתומה וידבר יי' וכו' וישבו ויחנו ויאמר יי' אל משה מה תצעק ויאמר יי' נטה את ידך אז ישיר משה ותקח מרים חמשתן פתוחות: ויסע משה ויבאו אילמה ויאמר יי' אל משה הנני ממטיר שלשתן סתומות וידבר יי' אל משה פתוחה ויאמר יי' אל משה סתומה ויסעו כל עדת ויבא עמלק ויאמר יי' אל משה כתב וישמע יתרו בחדש השלישי חמשתן פתוחות וידבר אלהים את כל הדברים אנכי לא תשא שלשתן סתומות זכור פתוחה כבד לא תרצח לא תנאף לא תגנב לא תענה לא תחמד [לא תחמוד] כולן סתומות והן (שש) וכל העם פתוחה ויאמר יי' אל משה סתומה ואלה המשפטים פתוחה וכי ימכר מכה איש וכי יזד ומכה אביו וגנב איש ומכרו ומקלל אביו וכי יריבן אנשים וכי יכה איש וכי ינצו אנשים וכי יכה איש כולן סתומות והן עשר וכי יגח שור פתוחה וכי יפתח וכי יגף כי יגנב איש כי יבער איש כי תצא אש כי יתן כי יתן איש כולם סתומות והן שבע וכי ישאל פתוחה וכי יפתה מכשפה זבח לאלהים שלשתן סתומות אם כסף פתוחה אלהים לא תקלל לא תשא כי תפגע כי תראה לא תטה חמשתן סתומות הנה אנכי פתוחה לא תהיה משכלה סתומה ואל משה אמר פתוחה ויאמר יי' סתומה וידבר יי' פתוחה ועשו ארון סתומה ועשית שלחן ועשית מנרת שתיהן פתוחות ואת המשכן סתומה ועשית את הקרשים פתוחה ועשית פרכת ועשית את המזבח ועשית את חצר המשכן ואתה תצוה ואתה הקרב חמשתן סתומות ועשו את האפד פתוחה ועשית משבצת ועשית חשן ועשית את מעיל ועשית ציץ וזה הדבר וזה אשר תעשה כולן סתומות והן שש: ועשית מזבח וידבר דכי תשא וידבר דועשית כיור וידבר דבשמים ארבעתן פתוחות ויאמר דקח לך סמים וידבר דראה קראתי שתיהן סתומות ויאמר יי' פתוחה ויתן אל משה סתומה וידבר דלך רד ויפן וירד שתיהן פתוחות וידבר דלך עלה מזה סתומה ויאמר משה ויאמר יי' אל משה ויאמר יי' אל משה פסל ויאמר יי' אל משה כתב ארבעתן פתוחות ויקהל משה סתומה ויאמר משה ויאמר משה אל בני ישראל שתיהן פתוחות ויעשו כל חכם לב סתומה ויעש יריעת פתוחה ויעש את הקרשים סתומה ויעש בצלאל ויעש את השלחן ויעש את המנרה ויעש את מזבח הקטרת ארבעתן פתוחות ויעש את מזבח העלה ויעש את הכיור ויעש את החצר אלה פקודי כל הזהב חמשתן סתומות ויעש את האפד פתוחה ויעשו את אבני סתומה ויעש את החשן ויעש את מעיל שתיהן פתוחות ויעשו את הכתנת שש ויעשו את ציץ ותכל שלשתן סתומות ויביאו את המשכן וידבר דביום החדש שתיהן פתוחות ויהי בחדש הראשון ויקח ויתן את השלחן וישם את המנרה וישם את מזבח וישם את מסך וישם את הכיר ויקם את החצר כולן סתומות והן שמנה ויכס הענן פתוחה
There are 69 passages that are p'tuchot and 95 passages that are s'tumot, 164 passages in their entirety.
ספר ואלה שמות:
ויקם מלך חדש וילך איש ויהי בימים הרבים שלשתן פתוחות ומשה היה רעה סתומה וילך משה ויאמר יי' אל אהרן שתיהן פתוחות וידבר אלהים אל משה סתומה וידבר יי' אל משה וידבר יי' אל משה ואל אהרן שתיהן פתוחות אלא ראשי בית אבתם וידבר יי' אל משה שתיהן סתומות ויאמר יי' אל משה ראה נתתיך ויאמר יי' אל משה ואל אהרן שתיהן פתוחות ויאמר יי' אל משה כבד לב פרעה ויאמר יי' אל משה אמר אל אהרן שתיהן סתומות ויאמר יי' אל משה בא פתוחה (ויאמר ה' אל משה אמר אל אהרן נטה את ידך) ויאמר ה' אל משה אמר אל אהרן נטה את מטך ויאמר יי' אל משה השכם בבקר (שלשתן) סתומות ויאמר יי' אל משה בא אל פרעה ויאמר יי' אל משה ואל אהרן שתיהן פתוחות ויאמר יי' אל משה השכם סתומה ויאמר יי' אל משה ויאמר יי' אל משה בא אל פרעה שתיהן פתוחות ויאמר יי' אל משה נטה ידך סתומה ויאמר יי' אל משה של ויהי חשך ויאמר של עוד נגע אחד שתיהן פתוחות ויאמר משה ויאמר יי' אל משה ויאמר יי' אל משה ואל אהרן שלשתן סתומות ויקרא משה פתוחה ויהי בחצי הלילה סתומה ויסעו בני ישראל ויאמר יי' אל משה ואהרן שתיהן פתוחות ויהי בעצם סתומה וידבר יי' כו' קדש לי והיה כי יבאך שתיהן פתוחות ויהי בשלח סתומה וידבר יי' וכו' וישבו ויחנו ויאמר יי' אל משה מה תצעק ויאמר יי' נטה את ידך אז ישיר משה ותקח מרים חמשתן פתוחות:
ויסע משה ויבאו אילמה ויאמר יי' אל משה הנני ממטיר שלשתן סתומות וידבר יי' אל משה פתוחה ויאמר יי' אל משה סתומה ויסעו כל עדת ויבא עמלק ויאמר יי' אל משה כתב וישמע יתרו בחדש השלישי חמשתן פתוחות וידבר אלהים את כל הדברים אנכי לא תשא שלשתן סתומות זכור פתוחה כבד לא תרצח לא תנאף לא תגנב לא תענה לא תחמד [לא תחמוד] כולן סתומות והן (שש) וכל העם פתוחה ויאמר יי' אל משה סתומה ואלה המשפטים פתוחה וכי ימכר מכה איש וכי יזד ומכה אביו וגנב איש ומכרו ומקלל אביו וכי יריבן אנשים וכי יכה איש וכי ינצו אנשים וכי יכה איש כולן סתומות והן עשר וכי יגח שור פתוחה וכי יפתח וכי יגף כי יגנב איש כי יבער איש כי תצא אש כי יתן כי יתן איש כולם סתומות והן שבע וכי ישאל פתוחה וכי יפתה מכשפה זבח לאלהים שלשתן סתומות אם כסף פתוחה אלהים לא תקלל לא תשא כי תפגע כי תראה לא תטה חמשתן סתומות הנה אנכי פתוחה לא תהיה משכלה סתומה ואל משה אמר פתוחה ויאמר יי' סתומה וידבר יי' פתוחה ועשו ארון סתומה ועשית שלחן ועשית מנרת שתיהן פתוחות ואת המשכן סתומה ועשית את הקרשים פתוחה ועשית פרכת ועשית את המזבח ועשית את חצר המשכן ואתה תצוה ואתה הקרב חמשתן סתומות ועשו את האפד פתוחה ועשית משבצת ועשית חשן ועשית את מעיל ועשית ציץ וזה הדבר וזה אשר תעשה כולן סתומות והן שש:
ועשית מזבח וידבר דכי תשא וידבר דועשית כיור וידבר דבשמים ארבעתן פתוחות ויאמר דקח לך סמים וידבר דראה קראתי שתיהן סתומות ויאמר יי' פתוחה ויתן אל משה סתומה וידבר דלך רד ויפן וירד שתיהן פתוחות וידבר דלך עלה מזה סתומה ויאמר משה ויאמר יי' אל משה ויאמר יי' אל משה פסל ויאמר יי' אל משה כתב ארבעתן פתוחות ויקהל משה סתומה ויאמר משה ויאמר משה אל בני ישראל שתיהן פתוחות ויעשו כל חכם לב סתומה ויעש יריעת פתוחה ויעש את הקרשים סתומה ויעש בצלאל ויעש את השלחן ויעש את המנרה ויעש את מזבח הקטרת ארבעתן פתוחות ויעש את מזבח העלה ויעש את הכיור ויעש את החצר אלה פקודי כל הזהב חמשתן סתומות ויעש את האפד פתוחה ויעשו את אבני סתומה ויעש את החשן ויעש את מעיל שתיהן פתוחות ויעשו את הכתנת שש ויעשו את ציץ ותכל שלשתן סתומות ויביאו את המשכן וידבר דביום החדש שתיהן פתוחות ויהי בחדש הראשון ויקח ויתן את השלחן וישם את המנרה וישם את מזבח וישם את מסך וישם את הכיר ויקם את החצר כולן סתומות והן שמנה ויכס הענן פתוחה מנין הפתוחות תשע וששים ומנין הסתומות חמש ותשעים הכל מאה וששים וארבע פרשיות:
The Book of Leviticus
ואם מן הצאן סתומה ואם מן העוף פתוחה ונפש כי תקריב וכי תקרב ואם מנחה על המחבת ואם מנחת מרחשת ואם תקריב חמשתן סתומות ואם זבח ואם מן הצאן ואם עז וידבר ואם כל עדת אשר נשיא ואם נפש ואם כבש ונפש כי תחטא כולן פתוחות והן תשע ואם לא תשיג וידבר יי' שתיהן סתומות ואם נפש וידבר דנפש וידבר כו' שלשתן פתוחות וזאת תורת סתומה וידבר דזה קרבן וידבר דדבר אל אהרן וזאת תורת האשם וזאת תורת זבח וידבר דדבר אל בני ישראל המקריב וידבר דקח את אהרן כולן פתוחות והן שש ויהי ביום השמיני סתומה וידבר יי' אל אהרן וידבר משה וידבר יי' אל משה שלשתן פתוחות וזה לכם וכי ימות שתיהן סתומות וידבר דאשה כי תזריע וידבר דאדם כי יהיה נגע צרעת ובשר ארבעתן פתוחות או בשר סתומה ואיש או אשה פתוחה ואיש או אשה כי יהיה בעור בשרם ואיש כי ימרט ראשו והבגד שלשתן סתומות וידבר דזאת תהיה פתוחה ואם דל סתומה וידבר דכי תבאו וידבר דדברו אל בני ישראל שתיהן פתוחות ואיש כי תצא סתומה ואשה כי תהיה פתוחה ואשה כי יזוב סתומה וידבר דאחרי מות וידבר דדבר אל אהרן וידבר דדבר אל בני ישראל שלשתן פתוחות איש איש ערות אביך ערות אשת אביך ערות אחותך ערות בת בנך ערות בת אשת ערות אחות אביך ערות אחות אמך ערות אחי אביך ערות כלתך ערות אשת אחיך ערות אשה ובתה כולן סתומות והן שתים עשרה: וידבר דדבר אל כל עדת וכי תבאו אל שתיהן פתוחות וכי יגור סתומה וידבר דאשר יתן מזרעו ויאמר ה' אל משה אמר אל הכהנים שתיהן פתוחות והכהן הגדול וידבר דדבר אל אהרן שתיהן סתומות וידבר דוינזרו וידבר דדבר אל אהרן ואל בניו שתיהן פתוחות וידבר דשור או כשב או עז סתומה וידבר דדבר אל בני ישראל אלה מועדי ה' וידבר דכי תבאו אל הארץ שלשתן פתוחות וספרתם לכם סתומה וידבר דבחדש השביעי פתוחה וידבר דאך בעשור סתומה וידבר דבחמשה עשר יום וידבר דצו את בני ישראל ולקחת סלת שלשתן פתוחות ויצא בן אשה סתומה וידבר דהוצא את המקלל וידבר דבהר סיני שתיהן פתוחות וספרת לך כי ימוך אחיך ואיש כי ימכר וכי ימוך אחיך וכי ימוך וכי תשיג יד כולן סתומות והם שש אם בחקתי ואם לא תשמעו לי שתיהן פתוחות ואם בזאת סתומה וידבר דאיש כי יפלא פתוחה ואם בהמה סתומה
There are 52 passages that are p'tuchot and 46 passages that are s'tumot, 98 passages in their entirety.
ספר ויקרא:
ואם מן הצאן סתומה ואם מן העוף פתוחה ונפש כי תקריב וכי תקרב ואם מנחה על המחבת ואם מנחת מרחשת ואם תקריב חמשתן סתומות ואם זבח ואם מן הצאן ואם עז וידבר ואם כל עדת אשר נשיא ואם נפש ואם כבש ונפש כי תחטא כולן פתוחות והן תשע ואם לא תשיג וידבר יי' שתיהן סתומות ואם נפש וידבר דנפש וידבר כו' שלשתן פתוחות וזאת תורת סתומה וידבר דזה קרבן וידבר דדבר אל אהרן וזאת תורת האשם וזאת תורת זבח וידבר דדבר אל בני ישראל המקריב וידבר דקח את אהרן כולן פתוחות והן שש ויהי ביום השמיני סתומה וידבר יי' אל אהרן וידבר משה וידבר יי' אל משה שלשתן פתוחות וזה לכם וכי ימות שתיהן סתומות וידבר דאשה כי תזריע וידבר דאדם כי יהיה נגע צרעת ובשר ארבעתן פתוחות או בשר סתומה ואיש או אשה פתוחה ואיש או אשה כי יהיה בעור בשרם ואיש כי ימרט ראשו והבגד שלשתן סתומות וידבר דזאת תהיה פתוחה ואם דל סתומה וידבר דכי תבאו וידבר דדברו אל בני ישראל שתיהן פתוחות ואיש כי תצא סתומה ואשה כי תהיה פתוחה ואשה כי יזוב סתומה וידבר דאחרי מות וידבר דדבר אל אהרן וידבר דדבר אל בני ישראל שלשתן פתוחות איש איש ערות אביך ערות אשת אביך ערות אחותך ערות בת בנך ערות בת אשת ערות אחות אביך ערות אחות אמך ערות אחי אביך ערות כלתך ערות אשת אחיך ערות אשה ובתה כולן סתומות והן שתים עשרה:
וידבר דדבר אל כל עדת וכי תבאו אל שתיהן פתוחות וכי יגור סתומה וידבר דאשר יתן מזרעו ויאמר ה' אל משה אמר אל הכהנים שתיהן פתוחות והכהן הגדול וידבר דדבר אל אהרן שתיהן סתומות וידבר דוינזרו וידבר דדבר אל אהרן ואל בניו שתיהן פתוחות וידבר דשור או כשב או עז סתומה וידבר דדבר אל בני ישראל אלה מועדי ה' וידבר דכי תבאו אל הארץ שלשתן פתוחות וספרתם לכם סתומה וידבר דבחדש השביעי פתוחה וידבר דאך בעשור סתומה וידבר דבחמשה עשר יום וידבר דצו את בני ישראל ולקחת סלת שלשתן פתוחות ויצא בן אשה סתומה וידבר דהוצא את המקלל וידבר דבהר סיני שתיהן פתוחות וספרת לך כי ימוך אחיך ואיש כי ימכר וכי ימוך אחיך וכי ימוך וכי תשיג יד כולן סתומות והם שש אם בחקתי ואם לא תשמעו לי שתיהן פתוחות ואם בזאת סתומה וידבר דאיש כי יפלא פתוחה ואם בהמה סתומה מנין הפתוחות שתים וחמשים והסתומות שש וארבעים הכל תשעים ושמנה:
The Book of Numbers
בני ראובן סתומה לבני שמעון לבני גד לבני יהודה לבני יששכר לבני זבולן לבני יוסף לבני מנשה לבני בנימן לבני דן לבני אשר בני נפתלי אלה הפקדים וידבר דאך את מטה לוי וידבר דאיש על דגלו כולן פתוחות והן ארבע עשרה דגל מחנה ראובן ונסע אהל דגל מחנה אפרים דגל מחנה דן ארבעתן סתומות אלה פקודי ואלה תולדת וידבר דהקרב וידבר דואני וידבר דפקד חמשתן פתוחות ולקהת ויאמר דפקד שתיהן סתומות וידבר דקח וידבר דנשא וידבר דאל תכריתו וידבר דנשא ארבעתן פתוחות בני מררי ופקודי בני גרשון שתיהן סתומות וידבר דצו וידבר דאיש או אשה כי יעשו וידבר דאיש כי תשטה וידבר דאיש או אשה כי יפלא וידבר דדבר אל אהרן חמשתן פתוחות יברכך יאר ישא ושמו ויהי ביום כלות משה ויהי המקריב כולן סתומות והן שש ביום השני ביום השלישי ביום הרביעי ביום החמישי ביום הששי ביום השביעי ביום השמיני ביום התשיעי ביום העשירי ביום עשתי עשר יום ביום שנים עשר יום זאת חנכת וידבר דבהעלתך וידבר דקח את הלוים כולן פתוחות והן ארבע עשרה וידבר דזאת אשר ללוים סתומה וידבר דויעשו וידבר דכי יהיה טמא שתיהן פתוחות וביום הקים סתומה וידבר דעשה לך ויהי בשנה השנית שתיהן פתוחות ויאמר משה לחבב ויהי בנסע שתיהן סתומות ויהי העם כמתאננים ויאמר דאפסה לי ויאמר דהיד יי' תקצר ותדבר מרים ארבעתם פתוחות: ויאמר יי' פתאם סתומה ויאמר דואביה וידבר דשלח לך ויאמר דעד אנה ינאצני וידבר דעד מתי וידבר דכי תבאו וידבר דבבאכם פתוחות והן שש וכי תשגו ואם נפש אחת שתיהן סתומות ויהיו בני ישראל במדבר פתוחה ויאמר דמות יומת סתומה ויאמר דועשו להם ויקח קרח שתיהן פתוחות וידבר דהבדלו וידבר דהעלו וידבר דאמר אל אלעזר שלשתן סתומות וילנו פתוחה וידבר דהרמו סתומה וידבר דוקח מאתם ויאמר דהשב ויאמרו בני ישראל שלשתן פתוחות ויאמר יי' אל אהרן סתומה וידבר יי' אל אהרן פתוחה ולבני לוי סתומה וידבר דואל הלוים וידבר דזאת חקת ויבאו בני ישראל וידבר דקח את המטה ארבעתן פתוחות ויאמר דיען לא האמנתם וישלח משה שתיהן סתומות ויסעו מקדש פתוחה וישמע הכנעני סתומה ויסעו מהר ההר פתוחה אז ישיר סתומה וישלח ישראל פתוחה וירא בלק סתומה וישב ישראל וידבר דפינחס וידבר דצרור ויאמר יי' ארבעתן פתוחות בני שמעון בני גד בני יהודה בני יששכר בני זבולן בני יוסף אלה בני אפרים בני בנימן אלה בני דן בני אשר בני נפתלי כולן סתומות והן אחת עשרה: וידבר יי' פתוחה ואלה פקודי הלוי ותקרבנה שתיהן סתומות ויאמר דכן בנות צלפחד ויאמר דעלה שתיהן פתוחות וידבר משה סתומה וידבר דצו וביום השבת ובראשי חדשיכם שלשתן פתוחות ובחדש הראשון וביום הבכורים שתיהן סתומות ובחדש השביעי פתוחה ובעשור ובחמשה עשר וביום השני וביום השלישי וביום הרביעי וביום החמישי וביום הששי וביום השביעי ביום השמיני כולן סתומות והן תשע וידבר משה וידבר יי' שתיהן פתוחות ויצאו משה ואלעזר ויאמר אלעזר ויאמר דשא שלשתן סתומות ומקנה רב פתוחה ויאמרו אם מצאנו ויגשו אליו שתיהן סתומות ויאמר אליהם משה אלה מסעי שתיהן פתוחות וישמע הכנעני וידבר דבערבת שתיהן סתומות וידבר דצו את בני ישראל וידבר דאלה שמות האנשים וידבר דבערבת מואב וידבר דדבר אל בני ישראל ויקרבו ראשי חמשתן פתוחות
There are 92 passages that are p'tuchot and 66 passages that are s'tumot, 158 passages in their entirety.
ספר במדבר סיני:
בני ראובן סתומה לבני שמעון לבני גד לבני יהודה לבני יששכר לבני זבולן לבני יוסף לבני מנשה לבני בנימן לבני דן לבני אשר בני נפתלי אלה הפקדים וידבר דאך את מטה לוי וידבר דאיש על דגלו כולן פתוחות והן ארבע עשרה דגל מחנה ראובן ונסע אהל דגל מחנה אפרים דגל מחנה דן ארבעתן סתומות אלה פקודי ואלה תולדת וידבר דהקרב וידבר דואני וידבר דפקד חמשתן פתוחות ולקהת ויאמר דפקד שתיהן סתומות וידבר דקח וידבר דנשא וידבר דאל תכריתו וידבר דנשא ארבעתן פתוחות בני מררי ופקודי בני גרשון שתיהן סתומות וידבר דצו וידבר דאיש או אשה כי יעשו וידבר דאיש כי תשטה וידבר דאיש או אשה כי יפלא וידבר דדבר אל אהרן חמשתן פתוחות יברכך יאר ישא ושמו ויהי ביום כלות משה ויהי המקריב כולן סתומות והן שש ביום השני ביום השלישי ביום הרביעי ביום החמישי ביום הששי ביום השביעי ביום השמיני ביום התשיעי ביום העשירי ביום עשתי עשר יום ביום שנים עשר יום זאת חנכת וידבר דבהעלתך וידבר דקח את הלוים כולן פתוחות והן ארבע עשרה וידבר דזאת אשר ללוים סתומה וידבר דויעשו וידבר דכי יהיה טמא שתיהן פתוחות וביום הקים סתומה וידבר דעשה לך ויהי בשנה השנית שתיהן פתוחות ויאמר משה לחבב ויהי בנסע שתיהן סתומות ויהי העם כמתאננים ויאמר דאפסה לי ויאמר דהיד יי' תקצר ותדבר מרים ארבעתם פתוחות:
ויאמר יי' פתאם סתומה ויאמר דואביה וידבר דשלח לך ויאמר דעד אנה ינאצני וידבר דעד מתי וידבר דכי תבאו וידבר דבבאכם פתוחות והן שש וכי תשגו ואם נפש אחת שתיהן סתומות ויהיו בני ישראל במדבר פתוחה ויאמר דמות יומת סתומה ויאמר דועשו להם ויקח קרח שתיהן פתוחות וידבר דהבדלו וידבר דהעלו וידבר דאמר אל אלעזר שלשתן סתומות וילנו פתוחה וידבר דהרמו סתומה וידבר דוקח מאתם ויאמר דהשב ויאמרו בני ישראל שלשתן פתוחות ויאמר יי' אל אהרן סתומה וידבר יי' אל אהרן פתוחה ולבני לוי סתומה וידבר דואל הלוים וידבר דזאת חקת ויבאו בני ישראל וידבר דקח את המטה ארבעתן פתוחות ויאמר דיען לא האמנתם וישלח משה שתיהן סתומות ויסעו מקדש פתוחה וישמע הכנעני סתומה ויסעו מהר ההר פתוחה אז ישיר סתומה וישלח ישראל פתוחה וירא בלק סתומה וישב ישראל וידבר דפינחס וידבר דצרור ויאמר יי' ארבעתן פתוחות בני שמעון בני גד בני יהודה בני יששכר בני זבולן בני יוסף אלה בני אפרים בני בנימן אלה בני דן בני אשר בני נפתלי כולן סתומות והן אחת עשרה:
וידבר יי' פתוחה ואלה פקודי הלוי ותקרבנה שתיהן סתומות ויאמר דכן בנות צלפחד ויאמר דעלה שתיהן פתוחות וידבר משה סתומה וידבר דצו וביום השבת ובראשי חדשיכם שלשתן פתוחות ובחדש הראשון וביום הבכורים שתיהן סתומות ובחדש השביעי פתוחה ובעשור ובחמשה עשר וביום השני וביום השלישי וביום הרביעי וביום החמישי וביום הששי וביום השביעי ביום השמיני כולן סתומות והן תשע וידבר משה וידבר יי' שתיהן פתוחות ויצאו משה ואלעזר ויאמר אלעזר ויאמר דשא שלשתן סתומות ומקנה רב פתוחה ויאמרו אם מצאנו ויגשו אליו שתיהן סתומות ויאמר אליהם משה אלה מסעי שתיהן פתוחות וישמע הכנעני וידבר דבערבת שתיהן סתומות וידבר דצו את בני ישראל וידבר דאלה שמות האנשים וידבר דבערבת מואב וידבר דדבר אל בני ישראל ויקרבו ראשי חמשתן פתוחות מנין הפתוחות שתים ותשעים והסתומות ששים ושש הכל מאה וחמשים ושמונה:
The Book of Deuteronomy
ויאמר יי' אלי ונפן ונעבר וידבר יי' ויאמר יי' אלי ראה ואתחנן חמשתן סתומות ועתה ישראל כי תוליד בנים אז יבדיל ויקרא משה ארבעתן פתוחות אנכי לא תשא שמור כבד לא תרצח ולא תנאף ולא תגנב ולא תענה ולא תחמד ולא תתאוה את הדברים כולן סתומות והן אחת עשרה שמע ישראל פתוחה והיה כי יביאך לא תנסו כי ישאלך בנך כי יביאך ארבעתן סתומות והיה עקב פתוחה כי תאמר סתומה כל המצוה והיה אם שכח תשכח שמע ישראל בעת ההוא ועתה ישראל חמשתן פתוחות כי הארץ והיה אם שמע כי אם שמר תשמרון ראה אנכי והיה כי יביאך כי ירחיב כי יכרית כולן סתומות והן שבע כי יקום פתוחה כי יסיתך כי תשמע בנים אתם לא תאכל את זה תאכלו כל צפור טהרה כולן סתומות והן שש עשר תעשר פתוחה מקצה שלש שנים מקץ שבע שנים כי יהיה בך אביון כי ימכר לך ארבעתן סתומות כל הבכור שמור את חדש שתיהן פתוחות שבעה שבעת סתומה חג הסכת פתוחה שפטים ושטרים לא תטע לך לא תזבח כי ימצא בקרבך ארבעתן סתומות: כי יפלא פתוחה כי תבא לא יהיה לכהנים וזה יהיה וכי יבא הלוי כי אתה בא כי יכרית כולם סתומות והן שש וכי יהיה איש פתוחה לא תסיג לא יקום עד כי תצא למלחמה כי תקרב אל עיר כי תצור אל עיר חמשתן סתומות כי ימצא חלל פתוחה כי תצא למלחמה כי תהיין לאיש כי יהיה לאיש וכי יהיה באיש לא תראה את שור לא תראה את חמור לא יהיה כלי גבר כולן סתומות והן שבע כי יקרא פתוחה כי תבנה לא תחרש גדלים כי יקח איש אשה ואם אמת היה כי ימצא איש כי יהיה נערה בתולה ואם בשדה ימצא כי ימצא לא יקח איש לא יבא פצוע לא יבא ממזר לא יבא עמוני לא תתעב אדמי כי תצא מחנה לא תסגיר לא תהיה קדשה לא תשיך כי תדר נדר כי תבא בכרם כי תבא בקמת כי יקח איש אשה כי יקח איש אשה חדשה כי ימצא השמר בנגע הצרעת כי תשה ברעך לא תעשק שכיר עני לא יומתו אבות לא תטה כי תקצר כי תחבט כי יהיה ריב כי ישבו אחים כי ינצו אנשים לא יהיה לך בכיסך כולן סתומות והן חמש ושלשים: זכור את אשר עשה והיה כי תבוא שתיהן פתוחות כי תכלה לעשר היום הזה שתיהן סתומות ויצו משה וזקני ישראל פתוחה וידבר משה ויצו משה את העם ארור האיש ארור מקלה ארור מסיג ארור משגה ארור מטה ארור שכב עם כל בהמה ארור שכב עם אחתו ארור שכב עם חתנתו ארור מכה ארור לקח שחד ארור אשר לא יקים כולן סתומות והן שלש עשרה והיה אם שמוע והיה אם לא תשמע שתיהן פתוחות אלא דברי הברית סתומה ויקרא משה אתם נצבים שתיהן פתוחות והיה כי יבאו כי המצוה ראה נתתי שלשתן סתומות וילך משה פתוחה ויקרא משה סתומה ויאמר יי' אל משה הן האזינו השמים ויבא משה וידבר יי' אל משה בעצם וזאת הברכה חמשתן פתוחות וזאת ליהודה סתומה וללוי פתוחה לבנימן וליוסף ולזבולן ולגד ולדן ולאשר ויעל משה כולן סתומות והן שבע:
There are 34 passages in this book that are p'tuchot and 124 passages that are s'tumot, 158 passages in their entirety.
In the entire Torah, there are 290 passages that are p'tuchot and 379 passages that are s'tumot, 669 passages in their entirety.
ספר אלה הדברים:
ויאמר יי' אלי ונפן ונעבר וידבר יי' ויאמר יי' אלי ראה ואתחנן חמשתן סתומות ועתה ישראל כי תוליד בנים אז יבדיל ויקרא משה ארבעתן פתוחות אנכי לא תשא שמור כבד לא תרצח ולא תנאף ולא תגנב ולא תענה ולא תחמד ולא תתאוה את הדברים כולן סתומות והן אחת עשרה שמע ישראל פתוחה והיה כי יביאך לא תנסו כי ישאלך בנך כי יביאך ארבעתן סתומות והיה עקב פתוחה כי תאמר סתומה כל המצוה והיה אם שכח תשכח שמע ישראל בעת ההוא ועתה ישראל חמשתן פתוחות כי הארץ והיה אם שמע כי אם שמר תשמרון ראה אנכי והיה כי יביאך כי ירחיב כי יכרית כולן סתומות והן שבע כי יקום פתוחה כי יסיתך כי תשמע בנים אתם לא תאכל את זה תאכלו כל צפור טהרה כולן סתומות והן שש עשר תעשר פתוחה מקצה שלש שנים מקץ שבע שנים כי יהיה בך אביון כי ימכר לך ארבעתן סתומות כל הבכור שמור את חדש שתיהן פתוחות שבעה שבעת סתומה חג הסכת פתוחה שפטים ושטרים לא תטע לך לא תזבח כי ימצא בקרבך ארבעתן סתומות:
כי יפלא פתוחה כי תבא לא יהיה לכהנים וזה יהיה וכי יבא הלוי כי אתה בא כי יכרית כולם סתומות והן שש וכי יהיה איש פתוחה לא תסיג לא יקום עד כי תצא למלחמה כי תקרב אל עיר כי תצור אל עיר חמשתן סתומות כי ימצא חלל פתוחה כי תצא למלחמה כי תהיין לאיש כי יהיה לאיש וכי יהיה באיש לא תראה את שור לא תראה את חמור לא יהיה כלי גבר כולן סתומות והן שבע כי יקרא פתוחה כי תבנה לא תחרש גדלים כי יקח איש אשה ואם אמת היה כי ימצא איש כי יהיה נערה בתולה ואם בשדה ימצא כי ימצא לא יקח איש לא יבא פצוע לא יבא ממזר לא יבא עמוני לא תתעב אדמי כי תצא מחנה לא תסגיר לא תהיה קדשה לא תשיך כי תדר נדר כי תבא בכרם כי תבא בקמת כי יקח איש אשה כי יקח איש אשה חדשה כי ימצא השמר בנגע הצרעת כי תשה ברעך לא תעשק שכיר עני לא יומתו אבות לא תטה כי תקצר כי תחבט כי יהיה ריב כי ישבו אחים כי ינצו אנשים לא יהיה לך בכיסך כולן סתומות והן חמש ושלשים:
זכור את אשר עשה והיה כי תבוא שתיהן פתוחות כי תכלה לעשר היום הזה שתיהן סתומות ויצו משה וזקני ישראל פתוחה וידבר משה ויצו משה את העם ארור האיש ארור מקלה ארור מסיג ארור משגה ארור מטה ארור שכב עם כל בהמה ארור שכב עם אחתו ארור שכב עם חתנתו ארור מכה ארור לקח שחד ארור אשר לא יקים כולן סתומות והן שלש עשרה והיה אם שמוע והיה אם לא תשמע שתיהן פתוחות אלא דברי הברית סתומה ויקרא משה אתם נצבים שתיהן פתוחות והיה כי יבאו כי המצוה ראה נתתי שלשתן סתומות וילך משה פתוחה ויקרא משה סתומה ויאמר יי' אל משה הן האזינו השמים ויבא משה וידבר יי' אל משה בעצם וזאת הברכה חמשתן פתוחות וזאת ליהודה סתומה וללוי פתוחה לבנימן וליוסף ולזבולן ולגד ולדן ולאשר ויעל משה כולן סתומות והן שבע:
מנין הפתוחות של ספר זה שלשים וארבע והסתומות מאה ועשרים וארבע הכל מאה וחמשים ושמונה מנין הפתוחות של כל התורה מאתים ותשעים ומנין הסתומות שלש מאות ושבעים ותשע הכל שש מאות וששים ותשע:
This is the form for the song Ha'azinu. Each line should have an empty space in the middle as appropriate for a passage that is s'tumah [i.e., a space that can contain nine letters]. Thus, each line will be divided into two. It should be written on 70 lines. These are the words that should appear at the beginning of each line:
האזינו יערף כשעירם כי הצור אל שחת הליי' הלוא זכר שאל בהנחל יצב כי ימצאהו יסבבנהו כנשר יפרש יי' ירכבהו וינקהו חמאת בני ודם שמנת וינבל בתועבת אלהים לא ותשכח מכעס אראה בנים כעסוני בגוי ותיקד ותלהט חצי וקטב עם ומחדרים יונק אשביתה פן ולא ואין יבינו ושנים ויי' ואיבינו ומשדמת אשכלת וראש חתום לעת וחש ועל ואפס צור ישתו יהי ואין מחצתי כי אם אשיב אשכיר מדם הרנינו ונקם
All of the words above are found at the beginning [of the lines]. These are the words that begin the second half of the line and thus appear in the middle of the column:
ותשמע תזל וכרביבים הבו כי צדיק דור עם הוא בינו זקניך בהפרידו למספר יעקב ובתהו יצרנהו על ישאהו ואין ויאכל ושמן עם עם וישמן ויטש יקנאהו יזבחו חדשים צור וירא ויאמר כי הם ואני כי ותאכל אספה מזי ושן מחוץ גם אמרתי לולי פן כי לו איכה אם כי כי ענבמו חמת הלא לי כי כי כי ואמר אשר יקומו ראו אני ואין ואמרתי ותאחז ולמשנאי וחרבי מראש כי וכפר:
The song recited [after the crossing of the Red] Sea should be written in thirty lines. The first line should be written in the usual fashion. Afterward, the remaining lines should be written in the following manner: In one, a space [large enough to contain nine letters] should be left in the middle, and on the following line a space [of this size] should be left in two places, so that the line will be divided in three portions. Thus, [in every line,] there will be a space below writing and writing below a space.
This is its format:
With regard to the entire Torah - both the songs and the remainder of the text - one should plan that one letter be very close to the next. A letter may not, however, touch the following letter, nor should it be positioned very far from it, so that a single word will not appear as two. Rather, there should be a hairbreadth of space between each letter. If one left so much space [between letters] that a child who does not read well sees it as two words, the scroll is disqualified until it is corrected.
צורת שירת האזינו כל שיטה ושיטה יש באמצע ריוח אחד כצורת הפרשה הסתומה ונמצא כל שיטה חלוקה לשתים וכותבין אותה בשבעים שיטות ואלו הן התיבות שבראש כל שיטה ושיטה:
האזינו יערף כשעירם כי הצור אל שחת הליי' הלוא זכר שאל בהנחל יצב כי ימצאהו יסבבנהו כנשר יפרש יי' ירכבהו וינקהו חמאת בני ודם שמנת וינבל בתועבת אלהים לא ותשכח מכעס אראה בנים כעסוני בגוי ותיקד ותלהט חצי וקטב עם ומחדרים יונק אשביתה פן ולא ואין יבינו ושנים ויי' ואיבינו ומשדמת אשכלת וראש חתום לעת וחש ועל ואפס צור ישתו יהי ואין מחצתי כי אם אשיב אשכיר מדם הרנינו ונקם כל אלו התיבות שבראש ואלו הן התיבות שבראש כל חצי שיטה אחרונה שהן באמצע הדף:
ותשמע תזל וכרביבים הבו כי צדיק דור עם הוא בינו זקניך בהפרידו למספר יעקב ובתהו יצרנהו על ישאהו ואין ויאכל ושמן עם עם וישמן ויטש יקנאהו יזבחו חדשים צור וירא ויאמר כי הם ואני כי ותאכל אספה מזי ושן מחוץ גם אמרתי לולי פן כי לו איכה אם כי כי ענבמו חמת הלא לי כי כי כי ואמר אשר יקומו ראו אני ואין ואמרתי ותאחז ולמשנאי וחרבי מראש כי וכפר:
שירת הים כותבין אותה בשלשים שיטות שיטה ראשונה כדרכה ושאר השיטות אחת מניחין באמצעה ריוח אחד ואחת מניחין הריוח בשני מקומות באמצעה עד שתמצא השיטה חלוקה לשלש ונמצא ריוח כנגד הכתב וכתב כנגד הריוח:
וזו היא צורתה
כל התורה כולה בין בשירות בין בשאר הכתב יתכוין שתהיה אות סמוכה לחברתה ביותר ולא תדבק בה ולא תתרחק ממנה כדי שלא תתראה התיבה כשתי תיבות אלא יהיה בין אות לאות כחוט השערה ואם הרחיק אות מאות כדי שתראה התיבה כשתי תיבות לתינוק שאינו רגיל הרי זה פסול עד שיתקן:
Rambam:
• 3 Chapters A Day: Naarah Betulah Naarah Betulah - Chapter One, Naarah Betulah Naarah Betulah - Chapter Two, Naarah Betulah Naarah Betulah - Chapter Three
English Text | Hebrew Text
Audio: Listen | Download | Video ClassNaarah Betulah - Chapter One
Introduction to Hilchos Naarah Betulah
They include five mitzvot: three positive commandments and two negative commandments. They are:
1) That a seducer [of a virgin maiden] be fined;
2) That a man who rapes [a virgin maiden] should marry her;
3) That the rapist should not divorce the woman he marries;
4) That the wife of a man who issued a slanderous report about her should remain married to him forever;
5) That a man who issues a slanderous report about his wife should not divorce her.
These mitzvot are explained in the chapters that follow.
הלכות נערה בתולה - הקדמה
יש בכללן חמש מצות. שלש מצות עשה. ושתי מצות לא תעשה. וזהו פרטן:
א) לקנוס המפתה.
ב) שישא האונס אנוסתו.
ג) שלא יגרש האונס.
ד) שתשב אשת מוציא שם רע תחת בעלה לעולם.
ה) שלא יגרש מוציא שם רע את אשתו:
וביאור מצות אלו בפרקים אלו:
1
When a man seduces a virgin,1 he is fined 50 sela'im of pure silver.2 This is called a k'nas ("fine"). The same law applies if he rapes her.
Payment of this fine is one of the Torah's positive commandments,3, as [Deuteronomy 22:29] states: "The man who raped her must give the maiden's father 50 silver pieces."
א
מי שפיתה בתולה, קונסין אותו משקל חמישים סלעים של כסף מזוקק - וזה הוא הנקרא קנס; וכן אם אנס אותה. וקנס זה, מצות עשה של תורה, שנאמר ונתן האיש השוכב עימה לאבי הנערה, חמישים כסף (דברים כב,כט). ואיזה הוא מפתה ואיזה הוא אונס - מפתה, לרצונה; ואונס, שבא עליה בעל כורחה.
2
What is meant by a seducer, and what is meant by a rapist? A seducer is one who enters into relations with a girl with her consent; a rapist is one who takes her by force.
Whenever a man entered into relations with a woman in a field, we operate under the presumption that he raped her, and apply those laws4 unless witnesses testify that she entered into relations with him willingly.5 Whenever a man enters into relations with a woman in a city, we operate under the presumption that she consented, because she did not cry out, unless witnesses testify that she was raped - e.g., he pulled out a sword and told her, "If you cry out, I will kill you."
ב
כל הנבעלת בשדה - הרי זו בחזקת ודנין אותה בדין אנוסה עד שיעידו העדים שברצונה נבעלה. וכל הנבעלת בעיר הרי זו בחזקת מפותה מפני שלא זעקה עד שיעידו העדים שהיא אנוסה כגון ששלף לה חרב ואמר לה אם תזעקי אהרוג אותך:
3
When a girl who was seduced does not want to marry the seducer, or her father does not want to give her in marriage to him,6 or if [the seducer] does not want to marry her, he may pay the fine and depart. We do not force him to marry her.7
If they do desire [to wed], and he marries her, he does not pay a fine.8 Instead, he writes her a ketubah, as is written for other maidens.9
When, however, a woman who is raped or her father do not desire that she marry the rapist, they have that prerogative. [In such an instance,] he must pay the fine and depart. If she and her father desire [that the marriage take place], but he does not desire, we force him to marry her, aside from paying the fine, as [Deuteronomy 22:29] states: "He must take [the maiden] as his wife"; this is a positive commandment.10
Even if the girl is lame, blind, or afflicted with leprosy,11 he is forced to marry her and he may never take the initiative in divorcing her,12 as [the above verse continues]: "He may not send her away as long as he lives." This is a negative commandment.13
ג
המפותה שלא רצתה להנשא למפתה. או שלא רצה אביה ליתנה לו. או שלא רצה הוא לכנוס. ה"ז נותן קנס והולך ואין כופין אותו לכנוס. ואם רצו וכנסה אינו משלם קנס אלא כותב לה כתובה כשאר הבתולות. אבל האנוסה שלא רצה היא או אביה להנשא לאונס הרשות בידם ונותן קנס והולך. רצתה היא ואביה ולא רצה הוא כופין אותו וכונס ונותן קנס שנאמר ולו תהיה לאשה הרי זו מצות עשה. אפילו היא חגרת או סומא או מצורעת כופין אותו לכנוס ואינו מוציא לרצונו לעולם שנאמר לא יוכל לשלחה כל ימיו הרי זו מצות ל"ת:
4
[This girl] is not granted a ketubah. For our Sages instituted the requirement of a ketubah so that [a husband] will not consider divorce a frivolous matter. [In this instance this is unnecessary, because] the man cannot divorce [his wife].
ד
ואין לה כתובה שלא תקנו חכמים כתובה לאשה אלא כדי שלא תהיה קלה בעיניו להוציאה וזה אינו יכול להוציאה:
5
If the girl he raped was forbidden to him,14 even if the prohibition stems from a positive commandment, or she was a sh'niyah [or forbidden by other Rabbinic prohibitions],15 he should not marry her. Similarly, if he discovers adulterous behavior16 on her part after he marries her, he should divorce her. [These concepts are implied by the phrase: "He must take [the girl] as his wife" [which our Sages interpreted to mean]: "She must be fit to be his wife."
ה
היתה אנוסה זו אסורה עליו אפילו מחייבי עשה ואפילו שניה ה"ז לא ישאנה. וכן אם נמצא בה דבר זמה אחר שכנס ה"ז יגרשנה שנאמר ולו תהיה לאשה אשה הראויה לו:
6
When a High Priest rapes or seduces a virgin maiden, he should not marry her, because he is commanded to marry a virgin,17and at the time he marries this girl she is not a virgin.18 If he marries [this girl], he must divorce her.
ו
כהן גדול שאנס בתולה או שפיתה אותה הרי זה לא יכנוס מפני שהוא מצווה ליקח את הבתולה ובשעה שישא זו אינה בתולה ואם כנס יוציא בגט:
7
Although it is said with regard to a rapist: "He may not send her away as long as he lives," since [this prohibition] is preceded by a positive commandment, as it is said, "He must take [the girl] as his wife," the Torah made the prohibition [rectifiable] by the observance of the positive commandment. Thus, this is a negative commandment [whose violation] can be rectified by [the observance of] a positive commandment. Lashes are not given [as punishment for the violation of such a commandment] unless one does not fulfill the positive commandment, as will be explained in Hilchot Sanhedrin.19
Therefore, when a rapist violates [this prohibition] and divorces [his wife], he is compelled to remarry her and is not punished by lashes. If, however, his divorcee dies or is consecrated by another man20 before he remarries her, or if he is a priest, who is forbidden to marry a divorcee, he should be punished by lashes. For he transgressed the negative commandment, and is unable to fulfill the positive commandment associated with it.21
ז
אע"פ שנאמר באונס לא יוכל לשלחה כיון שקדמו עשה שנאמר ולו תהיה לאשה הרי זה נתקו לעשה ונמצאת זו מצות לא תעשה שנתקה לעשה שאין לוקין עליה אלא אם לא קיים עשה שבה כמו שיתבאר בהלכות סנהדרין. לפיכך האונס שעבר וגירש כופין אותו להחזיר ואינו לוקה. מתה גרושתו קודם שיחזירנה או נתקדשה לאחר או שהיה כהן שאסור בגרושה הרי זה לוקה שהרי עבר על ל"ת ואינו יכול לקיים עשה שבה:
8
Neither a rapist nor a seducer is liable to pay the fine unless he engages in relations in the ordinary fashion,22 and the relations are observed by witnesses.23 A warning is not necessary.24
At what age is a girl fit to be paid a fine? From the age of three25 until she reaches the age of bagrut.26 If a man engages in relations with a girl less than three years old, the relations are not significant.27 If he engages in relations with her after she reaches the age of bagrut, he is not fined. For [Deuteronomy 22:28] states: "A virgin maiden," thus excluding a girl who has reached maturity.
ח
אין האונס או המפתה חייב בקנס עד שיבוא עליה [כדרכה] ובעדים ואינו צריך התראה ומאימתי יהיה לבת קנס מאחר שלש שנים גמורות עד שתבגור. נבעלה בתוך שלש שנים אין ביאתה ביאה. בא עליה משבגרה אין לה קנס שנאמר נערה בתולה לא הבוגרת:
9
Whether or not [a girl's] father is alive, a fine must be paid.28
A fine need not be paid [because of relations] with the following women: a bogeret, a girl who has dissolved a marriage through mi'un,29 an aylonit,30 a mentally incompetent girl, a deaf mute,31 a girl who was reputed to have conducted herself immodestly while young, concerning whom two witnesses testify that she sought sexual relations with them,32 a girl who was married and divorced, but is still a virgin maiden.33
When, by contrast, [a girl] is divorced after merely being consecrated,34 a fine must be paid - and she is entitled to it35 - if she is raped. If she is seduced, she is not entitled to a fine.36
ט
ואחת שיש לה אב ואחת שאין לה אב יש לה קנס ואלו שאין להן קנס הבוגרת והממאנת והאילונית והשוטה והחרשת. ומי שיצא עליה שם רע בילדותה ובאו שנים והעידו שתבעה אותן לזנות עמה. והמגורשת מן הנישואין ועדיין היא נערה בתולה אבל המגורשת מן האירוסין אם נאנסה יש לה קנס וקנסה לעצמה. ואם נתפתתה אין לה קנס:
10
[The following rules apply with regard to] a convert, a girl who was taken captive, and a [Canaanite] maidservant who was freed:37 If she was converted, redeemed or freed before she reached the age of three, she is entitled to a fine.38
If she was three years old [or older] when she was converted, redeemed or freed, she is not entitled to a fine. Since relations that she engages in at this time are significant, she is placed into the category of non-virgins.
י
הגיורת והשבויה והמשוחררת אם נתגיירה ונפדית ונשתחררה והיא בת שלש שנים או פחות יש לה קנס. ואם היתה בת שלש שנים ויום אחד כשנתגיירה או כשנפדית או כשנשתחררה אין לה קנס הואיל וביאתן ביאה הרי הן כבעולות:
11
[The following rules apply when] the virgin [who was raped or seduced] was forbidden to the rapist or the seducer. If the prohibition was punishable by karet - e.g., she was his sister, his aunt, in the niddah state or the like - or she was forbidden by virtue of a negative commandment [that does not involve either karet or execution], he is not liable for a fine if he was given a warning.39 [Instead,] he should be lashed. [The rationale is that] a person is never punished [for the same transgression] by both lashes and a monetary assessment.
If he was not warned, since he is not to be given lashes, he should pay the fine.
יא
היתה בתולה זו אסורה על האונס או המפתה אם היתה אחת מחייבי כריתות כגון אחותו או דודתו והנדה וכיוצא בהן או שהיתה מחייבי לאוין אם התרו בו הרי זה לוקה ואינו משלם קנס שאין אדם לוקה ומשלם. ואם לא היתה שם התראה הואיל ואינו חייב מלקות הרי זה משלם קנס:
12
[When the girl raped] was forbidden because of a positive commandment, or she was a sh'niyah or forbidden because of another Rabbinic commandment, [the rapist] is obligated to pay the fine whether he was warned against the transgression or not, because he is not punished by lashes.
יב
היתה מחייבי עשה או שנייה וכיוצא בהן שאסורה מדברי סופרים. בין התרו בו בין לא התרו בו חייב בקנס שאין כאן מלקות:
13
[When the girl raped] was forbidden because of a prohibition punishable by execution by the court - e.g., she was his daughter, daughter-in-law,40 or the like - he is not liable for the fine, regardless of whether or not he received a warning.
[This is derived from Exodus 21:22, which] states: "If there will not be a [fatal] accident, he should be punished."41 Implied is that if there is a [fatal] accident, no punishment should be levied.42 [This applies] although the woman was killed unintentionally, [i.e.,] the man did not intend to strike her,43 as it is written [Ibid.]: "If men strive and a woman receives a blow...." This teaches that with regard to a [fatal] accident, Scripture did not differentiate between an intentional and unintentional act to free him from monetary obligation.
And [Leviticus 24:18-21] says: "A person who [fatally] strikes an animal shall reimburse [its owner] for it, and one who [fatally] strikes a man must die." Just as Scripture did not distinguish between intentional and unintentional action for killing an animal to make him liable for payment, so too, it did not distinguish between intentional and unintentional action for killing a person to free him from financial obligation.
יג
היתה מחייבי מיתת בית דין כגון בתו ואשת בנו וכיוצא בהן בין התרו בו בין לא התרו בו פטור מן הקנס שנאמר ולא יהיה אסון ענוש יענש הא אם היה שם אסון אין שם עונש. ואע"פ שהריגת האשה בשגגה שהרי לא נתכוונו לה שנאמר כי ינצו אנשים ונגפו אשה הא למדת שלא חלק הכתוב באסון בין שוגג למזיד לפוטרו מן התשלומין והרי הוא אומר מכה נפש בהמה ישלמנה ומכה אדם יומת מה מכה נפש בהמה לא חלק הכתוב בין שוגג למזיד לחייבו בתשלומין אף מכה נפש אדם לא חלק הכתוב בין שוגג למזיד לפוטרו מן התשלומין:
14
This law applies with regard to every transgression that is punishable by execution by the court. There is no financial obligation.44
יד
וכן הדין לכל עבירה שיש בה מיתת בית דין שאין בה תשלומין:
15
If [a girl] dies after she [was seduced or raped], [the seducer or the rapist] is not liable for the fine, [as implied by Deuteronomy 22:29]: "the man who raped her must give the maiden's father...." [The verse states] "the father of the maiden," and not "the father of the dead maiden." [This applies] when she dies before the case came to court.45
טו
בא עליה ומתה הרי זה פטור מן הקנס שאמר ונתן האיש השוכב עמה לאבי הנערה לא לאבי המתה והוא שתמות קודם שתעמוד בדין:
FOOTNOTES
1.
Between the ages of three and twelve and a half, as evident from Halachah 8. See Ramah (Even HaEzer 177:1).
2.
See Hilchot Eruvin 1:12 and Hilchot Shekalim 1:2, where the Rambam describes the weight of this coin. According to the figures he gives in his Commentary on the Mishnah (Bechorot 8:8), in contemporary measure a sela is 19.2 grams. According to the Piskei Siddur of Rabbi Shneur Zalman of Liadi, it is 20.4 grams.
3.
See Sefer HaMitzvot (Positive Commandment 220), which describes this mitzvah as "the commandment we have been given with regard to a man who seduces [a virgin]." (See also Sefer HaChinuch, Mitzvah 61.)
Both in the Mishneh Torah and in Sefer HaMitzvot, the payment of the fine by a seducer, a rapist and one who issues a slanderous report appears to be included in the same mitzvah (Nachalat Efrayim).
Hilchot Sanhedrin 5:8 states that the cases involving laws governing a seducer and a rapist are to be tried by judges with semichah, a qualification that is not possessed by Rabbinical judges in the post-Talmudic period. The Shulchan Aruch (Even HaEzer 177:2) states that in the present age, a seducer and a rapist should be compelled to satisfy the girl's father for the damage they have caused.
4.
As mentioned in the following halachah, a rapist must marry the woman he raped, while a seducer need not. And, as mentioned in Chapter 2, Halachah 1, a rapist must also reimburse the woman for the pain and embarrassment he caused her.
5.
The Ra'avad objects to the Rambam's ruling, explaining that unless there are witnesses to the relations, the woman has no way of proving her claim against the man. The Migdal Oz explains that this refers to an instance where witnesses saw the man and the woman engage in relations from afar and were not able to determine whether she was seduced or raped.
The assumptions mentioned by the Rambam are based on the passage (stated with regard to a consecrated maiden, Deuteronomy 23:24-27): "This is the law when a virgin maiden was consecrated to one man and another man meets her in the city and has relations with her. Both of them should be executed, [i.e., we assume the girl consented]... because she did not cry out in the city.... If the man encountered the maiden who was consecrated in the field..., the girl has not committed a sin... for the man attacked her in the field..., where there was no one to come to her aid."
6.
Exodus 22:16 states: "If her father refuses to allow him to marry her...," and Ketubot 39b explains that the girl is also given the option of rejecting the man.
7.
The simple meaning of the passage from Exodus implies that the seducer should marry the girl, but Ketubot 40a explains that this is not a binding obligation.
8.
He does, however, pay damages, as stated in Chapter 2, Halachah 7.
9.
I.e., she is given a ketubah of 200 zuzim, as is given to other virgin maidens (Hilchot Ishut 11:4), despite the fact that she was not a virgin at the time of the marriage (Ma'aseh Rokeach). Mishneh LaMelech explains that this concept is derived from Exodus 22:16, which states: "he must pay the usual dowry money for virgins."
Tosafot (Yevamot 60a) and the Nimukei Yosef differ and maintain that the girl is given a ketubah of only 100 zuzim as is given to non-virgins.
10.
See Sefer HaMitzvot (Positive Commandment 218). See also Sefer HaChinuch (Mitzvah 557).
11.
In this halachah, the Rambam uses the Biblical term tzara'at, although generally he uses the Rabbinic term mukeh sh'chin. See Chapter 3, Halachah 4, and the conclusion of Hilchot Ishut.
12.
If, however, the woman wants to be divorced, the rapist may divorce her [Shulchan Aruch (Even HaEzer 177:3)].
13.
See Sefer HaMitzvot (Negative Commandment 358). See also Sefer HaChinuch (Mitzvah 558).
14.
The Torah does not require him to marry a woman with whom there is any prohibition whatsoever.
15.
For all Rabbinic prohibitions have the source in the Torah's commandment to observe the rulings of our Sages.
16.
For a husband is forbidden to engage in marital relations with an adulterous wife, as stated in Hilchot Ishut 24:17. See the Beit Shmuel 177:4, who emphasizes that the intent is that witnesses observed the actual commission of adultery, not merely immodest behavior that suggests adultery.
See also Chapter 3, Halachah 5.
17.
See Leviticus 21:13; Hilchot Ishut 1:8.
18.
Although her lack of virginity is a result of his deed, she is still forbidden to him. See Hilchot Issurei Bi'ah 17:16.
19.
Chapter 18, Halachah 2.
20.
At which point her husband is forbidden to remarry her, as stated in Hilchot Gerushin 11:12.
21.
Although he did not personally prevent the positive commandment from being observed, since he is no longer able to observe it, he must bear the consequences of his violation of the prohibition.
22.
I.e., vaginal and not anal intercourse. The Rambam's ruling is not accepted by the Ra'avad and Rabbenu Asher, who cite Kiddushin 9b-10a in support of their conception.
The Kiryat Sefer supports the Rambam's ruling, based on Sanhedrin 73b, which states that the man is not liable until he inserts the entire penis into the vagina, explaining that it is only then that the woman will lose her virginity. Since she will never lose her virginity through anal intercourse, the man is not held liable.
23.
For a person who admits his culpability in matters punishable by a fine is not liable. See Chapter 2, Halachah 12 and notes.
24.
For a warning is necessary only before infliction of the punishments of execution or lashing.
25.
Although there are times when the Hebrew term na'arah, translated as "maiden," has a more specific meaning (see Hilchot Ishut 2:1), Ketubot 40b explains that in this instance the intent is also a girl below the age of twelve.
Although most Rishonim agree with the Rambam, there are, however, significant authorities who rule that a fine need not be paid until the girl reaches the age of na'arut.
26.
Generally, this refers to a girl of the age of twelve and a half who has manifested signs of physical maturity. If a girl does not manifest signs of physical maturity, she is not considered a bogeret until the age of 20 or 35. See Hilchot Ishut 2:1-4.
27.
For her hymen will grow back, as implied by Hilchot Ishut 3:11.
28.
Since the Torah states that the fine should be paid to the father, it is necessary to clarify that the fine must be paid even if the father is not alive.
29.
As mentioned in Hilchot Gerushin 11;1, when a girl below the age of majority marries without being consecrated by her father, she can nullify the marriage without a formal divorce. This is called mi'un. When she takes this option, even if we know that she is still a virgin, she is not entitled to receive the fine because she has been married previously.
30.
A woman who does not manifest female sexual characteristics, as explained in Hilchot Ishut 2:5. Since an aylonit never becomes a na'arah, she is not entitled to a fine (Kessef Mishneh). The Ra'avad maintains that an aylonit should receive a fine until she reaches the age of twenty.
31.
Since they are not mentally competent, we fear that they were raped previously without their knowing about it. Compare to Hilchot Ishut 11:4,8. Note the Ra'avad, who states that a person who rapes or seduces a deaf mute is liable for a fine.
32.
See Chapter 2, Halachah 17.
33.
Even if we are certain that she and her husband never engaged in sexual relations, she is not paid a fine. Compare to Hilchot Ishut 11:1.
34.
We do not assume that she entered into relations with her husband before the stage of nisu'in.
35.
Although Deuteronomy 22:28 speaks of the fine being paid to the girl's father, from the fact that the verse mentions "a maiden who was not consecrated," Ketubot 38a derives that when a maiden has been consecrated, the fine should be paid to the woman who was raped.
36.
Since she consented to relations, she waives the payment of the fine. See Chapter 2, Halachot 10-11.
Note Rav David Arameah, who states that this applies only when she is a na'arah. If she is still a minor, her father receives the fine, and she does not have the potential to waive it through her consent.
37.
As the Rambam states in Hilchot Ishut 11:2, we operate under the presumption that these women have engaged in relations previously: a convert and a Canaanite maidservant because non-Jews' morals are considered to be weak, and a woman held captive because she is at the mercy of her captors.
38.
Even if she engaged in relations before the age of three, her hymen will grow back, as stated in the notes on Halachah 8.
39.
As stated in Hilchot Sanhedrin 12:2 and 16:4, a person receives corporal punishment for the commission of a transgression only when he has been warned previously.
40.
This refers to a girl who was divorced after consecration. If she was divorced after nisu'in, the second stage of the marriage, she is not entitled to a fine as stated in Halachah 9.
41.
The verse speaks of the woman's miscarrying. If she herself does not die, the man who caused her to miscarry must pay her damages.
42.
I.e., if the woman dies, her heirs need not be reimbursed. Since the man is liable for a sin of a more severe nature, he is not held liable for damages (Hilchot Sanhedrin 16:5).
43.
Although the general principle stated in this halachah is accepted without dispute, the particular case of the pregnant woman is a matter of question. The Rambam himself states (Hilchot Chovel UMazik 4:5-6) that if the man did not intend to strike the woman, he is liable to pay damages to her heirs.
In that source, he explains that the leniency granted by the verse applies when the man intended to strike the woman, but did not intend to kill her.
44.
In contrast, with regard to a transgression punishable by lashes: if it is performed unintentionally, one is still held liable for the financial repercussions.
45.
Once, however, the case is heard before the court, the rapist is held liable if proven guilty, even if the maiden dies. The fine is given to the girl's heirs (Kessef Mishneh).
Naarah Betulah - Chapter Two
1
The fine of 50 silver pieces represents merely the payment for the pleasure of sexual relations. In addition, a seducer is obligated to pay for embarrassment and damages1 in addition to the fixed amount mentioned by the Torah.
A rapist, moreover, also pays for the pain [he caused the girl]. [A seducer is not required to make this payment,] because a girl who willingly engages in relations does not [suffer] pain. A girl who is raped does, as reflected by [Deuteronomy 22:29]: "because he violated her."2
א
חמשים כסף של קנס הם דמי הנאת שכיבה בלבד. וחייב המפתה ליתן בושת ופגם יותר על הקנס הקצוב בתורה. יתר עליו האונס שהוא נותן את הצער. שהנבעלת ברצונה אין לה צער ואנוסה יש לה צער. וכן הוא אומר באנוסה תחת אשר עינה:
2
Thus, a seducer makes three payments: the fine, and compensation for embarrassment and damages. A rapist makes four payments: the fine, and compensation for embarrassment, pain and damages.
ב
נמצא המפתה משלם שלשה דברים קנס ובושת ופגם. והאונס ארבעה קנס ובושת וצער ופגם:
3
The fine is the same in all instances. Whether one has relations with the daughter of the High Priest, or the daughter of a convert or a bastard,3 the fine is 50 silver pieces. The amount paid for embarrassment, damages and pain is not uniform, however. Instead, the amount must be evaluated [by the court].
ג
קנס שוה בכל. אחד הבא על בת כהן גדול ואחד הבא על בת גר או ממזר קנסה חמשים כסף אבל הבושת והפגם והצער אינן שוין לכל וצריכין שומא:
4
How is this evaluation made? With regard to embarrassment, everything is dependent on the identity of the person who is embarrassed, and the identity of the person who embarrasses her. The embarrassment suffered by a girl of high repute from a family of known lineage cannot be compared to the embarrassment suffered by a poor, ignoble maiden.4 And the embarrassment suffered at the hands of an important person of great stature cannot be compared to that suffered at the hands of a base and empty fellow.5
ד
כיצד שמין הבושת הכל לפי המבייש והמתבייש שאינו דומה מבייש נערה חשובה וממשפחה מיוחסה למבייש קטנה עניה בזויה. ואינו דומה מתבייש מאדם חשוב וגדול למתבייש מאחד מהנבלים וקל מן הקלים:
5
On this basis, the judges consider the stature of [the rapist or the seducer] and his victim. They evaluate how much a father and the girl's family would give to prevent [these relations] from taking place with this individual. This is the amount [the man] is obligated to pay.
ה
ולפי זה רואין הדיינין מעלתו ומעלתה ושמין כמה ממון ראוי לאביה ולמשפחתה ליתן ולא יארע להן דבר זה מאדם זה וכמוהו חייב לשלם:
6
Damages [are evaluated] according to [the girl's] beauty. We look at her as if she were a maid-servant being sold in the marketplace: what price would she fetch as a virgin, and what price would she fetch as a non-virgin. For a man would like to buy a virgin maid-servant to give him to his servant, whose welfare and satisfaction he desires. [The rapist or the seducer] should pay the difference in the price.
The compensation for pain is evaluated based on her youth and the size of her body, and his age and the size of his body.6 We evaluate how much a father would be willing to pay so that such [a daughter] would not suffer pain from such [a man], and [the rapist is obligated to] pay [this amount].
ו
פגם לפי יפייה רואין אותה כאילו היא שפחה נמכרת בשוק כמה היא שוה בעולה וכמה היתה שוה בתולה שאדם רוצה לקנות שפחה בתולה ליתנה לעבדו שהוא רוצה בהנייתו וטובתו. ורואין כמה פחתה וישלם צער לפי קטנותה ובנין גופה ולפי שניו וגופו אומדין כמה האב רוצה ליתן ולא תצטער זו מזה ויתן:
7
A seducer must compensate [the girl's father] for the embarrassment and damages immediately. He is not, however, required to pay the fine unless he does not marry [the girl], as [Exodus 22:16] states: "If her father refuses to allow him to marry her, then he must pay...."
A rapist, by contrast, must make all four payments and marry her immediately. Therefore, whenever the woman desires to divorce7 or when she becomes widowed, she does not receive anything.8
ז
המפתה נותן בושת ופגם מיד ואינו נותן הקנס אא"כ לא נשאה שנאמר ואם מאן ימאן אביה לתתה לו כסף ישקול. אבל האונס נותן ארבעה דברים מיד וכונס. לפיכך כשתרצה להתגרש או תתאלמן אין לה כלום:
8
[The following laws apply when] two men entered into relations with her, one through vaginal intercourse and one through anal intercourse. If the man who had anal intercourse with her was first, he is liable for embarrassment and for damages.9 If he was second, he is liable only for embarrassment, because she has already suffered damages.
The one who engaged in vaginal intercourse, whether first or last, is liable for the fine and all other payments. Nevertheless, the embarrassment and damages to a girl who had never engaged in relations at all cannot be compared to the embarrassment and damages to a girl who has engaged in anal intercourse.
ח
באו עליה שנים אחד כדרכה ואחד שלא כדרכה זה שבא עליה שלא כדרכה אם הוא ראשון חייב בבושת ופגם ואם הוא אחרון חייב בבושת בלבד שכבר נפגמה. וזה שבא עליה כדרכה בין ראשון בין אחרון חייב בקנס ובשאר הדברים. אבל אין בשת ופגם של בת שלא נבעלה כלל כבשת ופגם זו שנבעלה שלא כדרכה:
9
We have already mentioned10 the girls for whom a fine need not be paid: They are ten: A bogeret, a girl who dissolved her marriage via mi'un, one who was divorced, an aylonit, a mentally incompetent girl, a deaf mute, a convert, a girl who had been taken captive, a freed slave, and one who has a tarnished reputation. A fine must be paid for all other girls.
ט
כבר הודענו הבנות שאין להן קנס ועשר הן. הבוגרת. והממאנת. והמגורשת. והאיילונית. והשוטה. והחרשת. והגיורת. והשבויה. והמשוחררת. והיוצא עליה שם רע. ושאר הבנות יש להן קנס:
10
Whenever a fine is required to be paid for a girl, compensation is also required for embarrassment and damages, and if she was raped she must also be compensated for the pain.
Conversely, whenever a fine is not required to be paid for her, she is not entitled to compensation for embarrassment and damages11 if she is seduced or raped. Exceptions to this are a bogeret, a girl who had dissolved her marriage via mi'un, a mentally incompetent girl and a deaf mute. [If they are seduced, no payment is required at all.]
י
כל בת שיש לה קנס יש לה בושת ופגם. ואם היא אנוסה יש לה צער. וכל בת שאין לה קנס כך אין לה לא בושת ולא פגם אם נתפתתה וכן אם נאנסה חוץ מבוגרת וממאנת ושוטה וחרשת:
11
What is implied? If a man rapes a bogeret or a girl who had dissolved her marriage via mi'un, although a fine is not required to be paid, compensation is also required for embarrassment damages and pain.12 And a man who rapes a a mentally incompetent girl or a deaf mute is required to make compensation for pain.13 One who seduces any of these girls is not liable at all.14
יא
כיצד האונס את הבוגרת ואת הממאנת אע"פ שאין להן קנס יש להן בושת ופגם וצער. והאונס שוטה או חרשת משלם צער בלבד. אבל המפתה את כולן פטור מכלום:
12
A person is not ever liable to pay a fine because of his own admission. Instead, he is made liable by the testimony of witnesses.15 Therefore, [if a man] says: "I raped or seduced the daughter of so and so," he is not liable to pay a fine. He must, however, make restitution for the embarrassment and the damages [he caused].16
Similarly, when a maiden files a legal claim against a man, saying "You raped me," or "You seduced me," and he denies the matter entirely, he is required to take a Rabbinic oath17 to support his claim, for if he admits his culpability, he would be liable for the embarrassment, the damages and the pain.18
יב
אין אדם משלם קנס בכל מקום בהודאת פיו אלא על פי עדים. לפיכך האומר אנסתי או פתיתי בתו של פלוני אינו משלם קנס אבל משלם בשת ופגם בהודאת פיו. וכן בת שתבעה איש בדין ואמרה לו אנסת או פתית אותי והוא אומר לא היו דברים מעולם הרי זה נשבע שבועת היסת שאילו הודה היה משלם לה בשת ופגם וצער על פי עצמו:
13
If a girl claims, "You raped me," and the man claims, "No, I seduced you," he is required to take an oath mandated by Scriptural law with regard to [the compensation for] the pain, and he must pay the damages and the embarrassment. [The oath is required] because he admitted a portion of the claim [made against him], as will be explained in [the section dealing with that subject].19
יג
אמרה לו אנסת אותי והוא אומר לא כי אלא פתיתי הרי זה נשבע שבועת התורה על דמי הצער ומשלם בשת ופגם שהרי הודה במקצת הטענה כמו שיתבאר במקומו:
14
The three payments made because of seduction, and the four payments made because of rape are made to the girl's father, for all the monetary benefit that accrues during a girl's youth belongs to her father.20
If her father is no longer alive [at the time of the rape or the seduction], [these payments are made] to her.21
יד
שלשה דברים של מפתה וארבעה של אונס הרי הן של אב שכל שבח נעורים לו. ואם אין לה אב הרי הן של עצמה:
15
When a girl who was raped or seduced does not file a claim until [either] she reaches bagrut, she marries, or her father dies,22 she herself is entitled to the three or four payments [mentioned above].23
If she appeared in court and filed a claim for payment, and then she reached bagrut or she married, the father is entitled to the payments. If the father dies after she files a claim for payment in court, the payments belong to her brothers, for they are her father's heirs. [The rationale is that] once she files a claim for payment in court, her father is considered to have acquired the payments.
טו
מפותה או אנוסה שלא תבעה עד שבגרה או עד שנשאת או עד שמת האב הארבעה דברים או השלשה שלה. עמדה בדין ותבעה אותן ואח"כ בגרה או שנשאת הרי הן של אב ואם מת האב אחר עמידתה בדין הרי הן של אחין שהן יורשי האב שמעת שעמדה בדין זכה בהן האב:
16
When a girl was consecrated and then divorced, she is entitled to the fine, but only that.24 If she was raped or seduced, and afterwards, she becomes consecrated to another [man], her father is entitled to the fine and the damages, for consecration does not take a girl out of her father's domain [and nullify his rights over her].
טז
הבת שנתארסה ונתגרשה קנסה לבדו לעצמה נאנסה או נתפתתה ואחר כך נתקדשה לאחר קנסה ושאר הדברים לאביה שאין האירוסין מוציאין מרשות אב:
17
I maintain that [the intent of] the Torah's statement [Leviticus 19:29], "Do not defile your daughter to have her play the harlot," is that a father should not say: "Since the obligation of the Torah for a seducer or a rapist was solely that he should give the father money, I will hire my virgin daughter to someone to have relations with her for whatever price I desire, or I will allow him to have relations for her without charge. For a man has the right to forgo monetary rights to him to any person he desires." To counter such thoughts, it is written: "Do not defile your daughter."
The Torah obligates a rapist and a seducer to pay money rather than be punished by lashes when the matter happened by chance, without the knowledge of [the girl's] father, and she did not ready herself for [the relations]. For this is an extraordinary and uncommon matter.
If, however, a person leaves his virgin daughter accessible for anyone to engage in relations with her, this will cause the entire earth to be filled with sexual immorality.25 For [ultimately], a father will marry his daughter and a brother his sister, [for in a sexually permissive society] a [girl] may become pregnant and give birth without knowing who the child's father is.
When a person has his daughter act in this manner, she is considered to be a harlot, and both the man and the girl who engage in relations should be punished by lashes, as [Deuteronomy 23:18] states: "There shall not be a harlot."26
[In such an instance,] the man is not required to pay a fine, for the Torah prescribed a fine only in the instance of seduction or rape. When a girl prepares herself [for relations] either on her initiative or on that of her father, she is a harlot. And the prohibition against harlotry applies both with regard to a virgin and a non-virgin.
For this reason our Sages stated that a girl who was reputed to have conducted herself immodestly while young is not entitled to a fine, as we have explained,27 for we can assume that she willingly opened herself to this experience.
יז
אני אומר שזה שנאמר בתורה אל תחלל את בתך להזנותה. שלא יאמר האב הואיל ולא חייבה תורה מפתה ואונס אלא שיתן ממון לאב הריני שוכר בתי הבתולה לזה לבוא עליה בכל ממון שארצה או אניח זה לבוא עליה בחנם שיש לו לאדם למחול ממונו לכל מי שירצה לכך נאמר אל תחלל את בתך שזה שחייבה תורה לאונס ולמפתה ממון ולא מלקות בשאירע הדבר מקרה שלא מדעת אביה ולא הכינה עצמה לכך שדבר זה אינו הווה תמיד ואינו מצוי. אבל אם הניח בתו הבתולה מוכנת לכל מי שיבוא עליה גורם שתמלא הארץ זמה ונמצא האב נושא בתו והאח נושא אחותו שאם תתעבר ותלד לא יודע בן מי הוא והמכין בתו לכך הרי היא קדשה ולוקה הבועל והנבעלת משום לא תהיה קדשה. ואין קונסין אותו שלא חייבה תורה קנס אלא לאונס ומפתה אבל זו שהכינה עצמה לכך בין מדעתה בין מדעת אביה הרי זו קדשה. ואיסור קדשה אחד הוא בין בבתולה בין בבעולה לפיכך אמרו חכמים שהיוצא עליה שם רע בילדותה אין לה קנס כמו שבארנו שהרי זו בחזקת שהפקירה עצמה לדבר זה ברצונה:
FOOTNOTES
1.
As explained in the following halachot.
2.
Inah, the word translated as "violated," more specifically means "oppressed." Significantly, Exodus 22:15, which describes the fine of the seducer, does not use this term.
3.
The Rambam is employing the instance of the daughter of a bastard primarily as a figure of speech. The commentaries have noted that if in fact one has relations with the daughter of a bastard, in most instances the transgression of a negative commandment is involved, and the violator should be lashed rather than fined, unless a warning was not given.
4.
Obviously, the penalty to be paid to the former exceeds that to be paid to the latter.
5.
Rav David Arameah explains that the intent is that the embarrassment suffered at the hands of a person of stature is more significant. The commentaries note, however, that in Hilchot Chovel UMazik 3:1, the Rambam states that the embarrassment suffered at the hands of a base person is more severe.
6.
The younger and smaller a girl, the more painful is the experience. Similarly, the older and larger the rapist, the more painful the experience is.
7.
The Rambam mentions the divorce as being dependent on the woman, because the rapist cannot initiate divorce, as stated in Chapter 1, Halachah 3.
8.
In contrast to other women, who would receive payment for their marriage contracts.
9.
The girl's value is reduced even through anal intercourse, albeit less than through vaginal intercourse. As mentioned in Chapter 1, Halachah 8, a fine is not required for anal intercourse.
10.
Chapter 1, Halachot 9 and 10.
11.
The Tur (Even HaEzer 177) differs with the Rambam and maintains that these women are entitled to damages. The fact that they are not granted a fine has no bearing on this manner.
12.
A fine is not required for a bogeret, because the verse mentions a na'arah, a younger maiden. Nevertheless, if one seduces a bogeret, no fine is required, because she willingly accepted any damages and embarrassment.
With regard to a minor who has dissolved her marriage through mi'un, we are obviously speaking of a girl who did not engage in sexual relations as a minor and was still a virgin. Although she is not entitled to a fine, since she was a virgin, she does receive damages. The commentaries have questioned the distinction between such a woman and a woman who is divorced after nisu'in, but is still a virgin.
13.
He is not liable to make compensation for the embarrassment and damages because these women are not entitled to damages, because they have no financial worth; they would not be purchased if sold as slaves. (See Ketubot 32a, Bava Metzia 80a.) And with regard to embarrassment, since they are mentally incompetent, they suffer no embarrassment.
(Compare, however, to Hilchot Chovel UMazik 3:4, which states that a mentally incompetent person is not reimbursed for embarrassment, but a deaf mute is.)
14.
For, as mentioned previously, a girl who is seduced does not suffer pain, and she either forgoes or need not be reimbursed for damages and embarrassment.
15.
This is a principle that applies not only with regard to the fine in question, but with regard to all k'nasot levied by the Torah. To explain: There are two types of monetary penalties levied by the Torah: a) nezek, damages - i.e., compensation for personal injury and/or loss of property - and k'nas, a fine, payment required by the Torah over and above what a person would be held liable for damages.
Although a person is liable for nezek when he makes an admission of guilt, he is not held liable for a k'nas unless his guilt is established by witnesses. (See Hilchot Nizkei Mammon 2:8 and Hilchot Geneivah 3:7.) Moreover, even if he admits his guilt and then witnesses come, he is not liable for payment of the k'nas.
16.
As mentioned in the Kessef Mishneh, the Rambam's statements here are in direct contradiction to his statements in Hilchot Chovel UMazik 5:6, where he states that when a person admits injuring a colleague, but there are no witnesses who testify to the matter, he is not liable for the damages and the pain, but is liable for the injured's unemployment, embarrassment and medical treatment. (As reflected by the commentaries on Hilchot Chovel UMazik, this ruling is contested by many authorities.)
The Rambam's descendant, Rav Yehoshua, attempts to reconcile the Rambam's rulings, explaining that the laws governing the injuries suffered by a raped or seduced maiden differ from those governing other types of injury.
17.
More precisely, the term used is sh'vuat hesset, a Rabbinic oath of lesser severity. See Hilchot Sh'vuot 11:13 and Hilchot To'en V'Nit'an 1:3.
18.
The Rambam is emphasizing that if the only issue were the k'nas, the man would not be held liable for an oath, because this oath was instituted to encourage the defendant to admit his guilt. With regard to the k'nas, this admission would be of no significance, because his liability is dependent only on the testimony of witnesses. Nevertheless, since there is also a claim for damages, and on that matter his admission would make him liable, he is required to take an oath.
19.
As explained in Hilchot To'en V'Nit'an 1:1, whenever a person admits a portion of the claim against him, he is required by Scriptural law to take an oath stating his lack of liability to the remaining portion of the claim.
The Ra'avad differs with the Rambam, because, as mentioned in the following halachah, the payment for these damages goes to the girl's father and not to her herself. Hence, the situation resembles the case (Sh'vuot 38b) where a person claims "You owe my father 100 zuzim," and the defendant states, "I owe him only 50," in which instance the defendant is not required to take an oath, because the person making the claim is not the one to whom the money is paid.
It is possible, the Ra'avad continues, for the father to make a definite claim that his daughter was raped. But it must be established that this indeed was the case.
The Kessef Mishneh justifies the Rambam's ruling, explaining that this instance is unique. Although the money goes to the girl's father, she and not her father is considered to be the plaintiff.
20.
When the girl manifests physical signs of maturity at the ordinary times, the period of "youth" mentioned here continues until she is twelve and a half. During that time, as mentioned in Hilchot Ishut 3:11, the father is entitled to consecrate his daughter and receive the money given for consecration, and to receive any benefits from her labor.
21.
And not to any other heirs of her father's estate. With regard to the k'nas, the money is not considered to be owed the father until the defendant denies the debt in court (for if he agreed to the claim, he would not be obligated to pay the fine). Therefore, the money owed because of the fine is not considered part of the father's estate. See Or Sameach.
22.
The Ra'avad differs with the Rambam on this point, stating that this money is considered part of the father's estate, and belongs to his heirs. The Kessef Mishneh and others, however, question the reason for the difference, noting that the Rambam's opinion is based on an explicit mishnah.
23.
In all the instances mentioned, she leaves her father's domain and assumes independent responsibility for her own financial concerns. Although the event for which the person becomes liable took place before the girl has assumed financial independence, since a claim was not issued at that time, she and not her father (or his heirs) is entitled to the money.
Kin'at Eliyahu states that this supports the thesis of the Kessef Mishneh mentioned in the notes on Halachah 13, that the girl herself is the plaintiff.
24.
But not to the payment for damages; that is awarded to her father. As mentioned in the notes on Chapter 1, Halachah 9, our Sages derived from the exegesis of Deuteronomy 22:29 that when a girl has been consecrated, she is entitled to the fine. But that applies only to the fine and not to the damages (Kessef Mishneh). Rabbenu Asher differs and maintains that she is also entitled to the damages, for she is no longer within her father's domain.
25.
The Rambam is referring to the wording of the verse in Leviticus cited previously.
26.
The Ra'avad differs and maintains that a woman is not considered to be a harlot unless she is a professional prostitute. See the discussion of this issue in Hilchot Ishut 1:4.
27.
Chapter 1, Halachah 9.
Naarah Betulah - Chapter Three
1
When a person issues a slanderous report concerning a Jewish maiden, and the matter is discovered to be false, he should be punished by lashing, as [Deuteronomy 22:18] states: "And he shall be flogged." The warning [for this negative commandment] is derived from [Leviticus 19:16]: "Do not go about as a slanderer among your people."1
He must also give her father 100 sela'im of pure silver.2If the girl is an orphan, the money is given to her.3
א
המוציא שם רע על בת ישראל ונמצא הדבר שקר לוקה שנאמר ויסרו אותו ואזהרה שלו מלא תלך רכיל בעמך. ונותן לאביה משקל מאה סלעים כסף מזוקק ואם היתה יתומה הרי הם של עצמה:
2
When a person issues a slanderous report on a girl below majority, or on a bogeret, he is not liable for the fine or for lashes. He is not liable unless he issues a slanderous report regarding a na'arah.4 [This is derived from Deuteronomy 22:15]: "[They will] present signs of the maiden's virginity." The word נערה, "maiden" is written in a full form.5
ב
והמוציא שם רע על הקטנה או על הבוגרת פטור מן הקנס ומן המלקות. ואינו חייב עד שיוציא על הנערה שנאמר והוציאו את בתולי הנערה נערה מלא דבר הכתוב:
3
Cases pertaining to this law may be brought only in the time of the Temple, and in the presence of a court of 23 [judges], because there is the possibility that capital punishment will be involved.6 For if the accusation [brought by the husband] is discovered to be true, the girl must be executed.7
Cases involving rape or seduction, by contrast, are judged at all times in the presence of three [judges], as will be explained in Hilchot Sanhedrin.8
ג
אין דנין דין זה אלא בפני הבית ובית דין של עשרים ושלשה. מפני שיש בדין מוציא שם רע דיני נפשות שאם נמצא הדבר כמו שנאמר הרי זו נהרגת. אבל האונס והמפתה דנין בהן בכל זמן בשלשה כמו שיתבאר בהלכות סנהדרין:
4
It is one of the Torah's positive commandments for the wife of a man who issued a slanderous report about her to remain married to him forever, as [Deuteronomy 21:19] states: "She must remain his wife."9 This applies even if she is blind or a leper.
If he divorces her, he transgresses a negative commandment, as the verse continues: "He may never send her away as long as he lives."10
[If he divorces her,] we compel him to remarry her, and he is not lashed, as explained with regard to a rapist.11 If, however, another man takes the initiative and consecrates her first,12 she dies, or he is a priest, who is forbidden to marry a divorcee, he should be punished by lashes for divorcing her.
ד
ומצות עשה של תורה שתשב אשת מוציא שם רע תחתיו לעולם שנאמר ולו תהיה לאשה אפילו עורת או מוכת שחין. ואם גירשה עבר על לא תעשה שנאמר לא יוכל לשלחה כל ימיו. וכופין אותו ומחזיר ואינו לוקה כמו שבארנו באונס. ואם קידם אחד וקדשה או שמתה או שהיה כהן שאסור בגרושה הרי זה לוקה על גירושיה:
5
If immodest behavior [on the woman's part is discovered], or it is discovered that she is forbidden to him as a result of a negative commandment, a positive commandment, or even [a Rabbinic commandment, such as the prohibition against] a sh'niyah, he should divorce her with a get.13
Why should the positive commandment [of remaining married to the woman] not supersede the negative commandment [of engaging in relations with an adulterous wife, or any other negative commandment] with regard to this man who issues a slanderous report or a rapist, and thus he should marry [or remain married to] this woman who is forbidden to him? For it is possible that she will not desire to remain married to him, and thus, both the positive and negative commandments will be observed.14
ה
נמצא בה דבר זמה. או שנמצא אסורה עליו מחייבי לאוין או מחייבי עשה ואפילו שנייה הרי זה יגרשנה בגט שנאמר ולו תהיה לאשה אשה הראויה לו. ולמה לא יבא עשה וידחה את לא תעשה בין במוציא שם רע בין באונס וישא זו האסורה לו. שהרי אפשר שלא תרצה היא לישב ונמצא עשה ולא תעשה קיימין:
6
What is implied by the term "issuing a slanderous report"? That a person should come to court and say: "I engaged in marital relations with this maiden,15 and I discovered that she was not a virgin. I investigated the matter and determined that she committed adultery after I had consecrated her.16 These are the witnesses in whose presence she committed adultery."17
The court then listens to the words of the witnesses and examines their testimony. If the truth of the claim is substantiated, the girl is executed by stoning.18
If the [girl's] father brings witnesses who nullify [the testimony] of the witnesses,19 and it is determined that they testified falsely, [the witnesses] should be executed by stoning,20 [the husband] should be flogged, and he should pay 100 sela'im.21
This is what is meant by [Deuteronomy 22:17]: "This is [evidence of] my daughter's virginity" - i.e., these are the witnesses who nullify [the testimony] of the husband's witnesses.
If the husband brings other witnesses who nullify [the testimony]22 of the father's witnesses, the maiden and the father's witness should be executed by stoning.23 This is what is meant by [Deuteronomy 22:20]: "If the [accusation] is true." According to the Oral Tradition, the passage speaks of witnesses who nullify the testimony of other witnesses, and a third pair who nullify the testimony of the second pair.
ו
כיצד הוצאת שם רע הוא שיבא לב"ד ויאמר נערה זו בעלתי ולא מצאתי לה בתולים וכשבקשתי על הדבר נודע לי שזינתה תחתי אחר שארסתיה ואלו הם עדיי שזינתה בפניהם. ובית דין שומעין דברי העדים וחוקרין עדותן אם נמצא הדבר אמת נסקלת. ואם הביא האב עדים והוזמו העדים שהביא הבעל ונמצא שהעידו שקר יסקלו וילקה הוא ונותן מאה סלעים. ועל זה נאמר ואלה בתולי בתי אלו העדים שיזימו עידי הבעל. חזר הבעל והביא עדים אחרים והזימו עדי האב הרי הנערה ועדי אביה נסקלין על זה נאמר ואם אמת היה הדבר הזה. מפי השמועה למדו שפרשה זו יש בה עדים וזוממין וזוממי זוממין:
7
When a man issues a slanderous report about his wife after she becomes a bogeret, he is free of liability for the lashes and for the fine, even though his witnesses testify that she committed adultery when she was a na'arah.24
If the accusations are proven true, [the girl] should be executed by stoning, even though she is a bogeret.25 [The rationale is] that she was a na'arah when she committed adultery.
ז
הוציא עליה שם רע והיא בוגרת אע"פ שהביא עדים שזינתה תחתיו כשהיתה נערה הרי זה פטור מן המלקות ומן הקנס. ואם נמצא הדבר אמת הרי זו תסקל. אע"פ שהיא בוגרת הואיל ובעת שזינתה נערה היתה:
8
Whenever a na'arah is not entitled to a fine if she was raped or seduced,26 [her husband] is not punished by flogging or by a fine if he issues a slanderous report about her.
In addition, when a non-Jewish girl was converted below the age of three or a maidservant was freed below the age of three,27 [her husband] is not punished by flogging or by a fine if he issues a slanderous report about her. This applies even if a girl was conceived before her mother was converted and born after she was converted. [The rationale is based on Deuteronomy 22:19]: "Because [the husband] defamed the virtue of an Israelite maiden." [Implied is that] she must be conceived and born as an Israelite.
ח
כל נערה שאין לה קנס אם נאנסה או נתפתתה כך המוציא עליה שם רע פטור מן המלקות ומן התשלומין. וכן הכותית שנתגיירה והשפחה שנשתחררה פחותה מבת שלש שנים אפילו היתה הורתה שלא בקדושה ולידתה בקדושה המוציא עליה שם רע פטור מן הקנס ומן המלקות שנאמר כי הוציא שם רע על בתולת ישראל עד שתהיה הורתה ולידתה בקדושה:
9
A man is not held liable when [his] witnesses are discovered to have lied [in the following situation]. He consecrates a maiden and divorces her, consecrates her again and then issues a slanderous report about her, bringing witnesses who say that she committed adultery during the first time she had been consecrated.28
Similarly, a man is not held liable to be flogged or for a fine when [his] witnesses are discovered to have lied [in the following situation]. He issues a slanderous report about his yevamah, bringing witnesses who say that she committed adultery during the time she had been consecrated to his brother.29
Whenever a man is not liable [to be flogged and fined], he may divorce his wife if he desires to.30
ט
קידש נערה וגירשה וחזר וקידשה והוציא עליה שם רע והביא עדים שזינתה תחתיו בקדושין הראשונים ונמצאו זוממים הרי זה פטור. וכן אם היתה יבמתו שכנסה והוציא עליה שם רע והביא עדים שזינתה תחת קידושי אחיו ונמצאו זוממים ה"ז פטור מן המלקות ומן התשלומין. וכל הפטור אם רצה לגרש יגרש:
10
A man is not liable [for these penalties] unless he engages in relations with his wife in the ordinary manner and issues a slanderous report about her, saying that she engaged in relations [previously] in the ordinary manner.31
If he engaged in anal intercourse with his wife, and said that he discovered that she was not a virgin,32 he is not liable [for these penalties]. He is, however, given stripes for rebellious conduct.33
י
אינו חייב עד שיבעול אותה כדרכה ויוציא שם רע (על הבעילה) כדרכה בעלה שלא כדרכה ואמר לא מצאתיה בתולה פטור ומכין אותו מכת מרדות:
11
Similarly, if he says, "I discovered that she was not a virgin," but does not say that she committed adultery after he had consecrated her,34 or if he claims that she committed adultery but did not bring witnesses, but rather the witnesses came on their own initiative, he is not liable [for these penalties]. Nevertheless, the witnesses are executed if their testimony is nullified.35
יא
וכן אם אמר לא מצאתיה בתולה ולא אמר שזינתה תחתי או שאמר זינתה תחתי ולא הביא עדים אלא באו מאליהם ה"ז פטור אע"פ שהעדים נהרגים אם הוזמו:
12
The Torah's statement [Deuteronomy 22:17]: "They will then spread the garment" is a euphemism. The intent is that they debate the private aspects of this matter.36
Similarly, [other expressions in the passage are to be understood non-literally. [For example,] "This is [evidence of] my daughter's virginity" means "these are the witnesses who nullify the testimony of the husband's witnesses."
The death penalty issued "if the [accusation] is true" is issued only when she has committed adultery after being consecrated [and is observed by] witnesses,37 as implied by [Deuteronomy 22:21]: "acting immorally [in] her father's house."38 Before she is consecrated,39 the Torah does not hold her liable at all, and a person who engages in relations with her is liable only for a financial penalty, whether he seduced her or raped her.
יב
זה שנאמר בתורה ופרשו השמלה לשון כבוד שנושאין ונותנין בסתרי הדבר. וכן זה שיאמר האב אלה בתולי בתי הן זוממי עדי הבעל. וזה שנאמר ואם אמת היה הדבר תהרג כשזינתה אחר האירוסין בעדים שנאמר לזנות בית אביה. אבל קודם האירוסין כבר אמרה תורה בה שהיא פטורה מכלום ובועלה חייב בתשלומי ממון בלבד בין פתה בין אנס:
FOOTNOTES
1.
As is the case with regard to several other mitzvot, the passage in Deuteronomy obviously indicates that the transgression of a negative commandment is involved in making such slanderous remarks about one's wife. Otherwise, there would be no reason for the punishment of lashes to be given. There is, however, no explicit statement in that passage saying, "Do not make such statements." Therefore, it is necessary to find another verse that has a specific statement forbidding slander.
2.
See Chapter 1, Halachah 1. This is the only instance in the Torah when a person who violates a prohibition is given corporal punishment and is also required to make financial restitution.
3.
And not to her father's heirs.
4.
As mentioned previously, the term na'arah implies a specific time frame: the six months after a girl's manifestation of physical signs of maturity once she has reached the age of twelve.
As mentioned in the notes on Chapter 1, Halachah 8, the word na'arah, "maiden" is sometimes used by the Torah to refer to girls between the ages of three and twelve and a half. In this instance, however, the meaning of the term is specific.
5.
Generally, the word נערה, maiden, is written in the Torah without the final heh. The inclusion of the heh is obviously purposeful and intended to teach a concept.
The Rambam's statements have aroused the attention of the commentaries, for in our Torah scrolls the word נערה in the verse cited by the Rambam lacks a heh. The Kessef Mishneh (based on Ketubot 40b and Rashi, 44b) notes that the Talmud derives this concept from Deuteronomy 22:19: "And he shall give it to the father of the maiden." In that verse, the word נערה is written with a heh in our Torah scrolls.
6.
Cases involving capital punishment are judged by a court of 23 judges. These cases can by judged only when the Sanhedrin holds sessions in the Courtyard of Hewn Stone next to the Temple, as stated in Hilchot Sanhedrin 14:11-14. (Once the Sanhedrin ceased holding sessions in that place, even a court of judges with semichah cannot try capital cases.)
7.
As stated in Deuteronomy 22:20.
8.
Chapter 5, Halachah 5:3. Based on Hilchot Sanhedrin 5:17 and the Shulchan Aruch (Even HaEzer 177:2), it would appear that in the present age, the court should hold a person who makes such statements responsible and compel him to reach a settlement with the father of the girl whose reputation he maligned.
9.
Sefer HaMitzvot (Positive Commandment 219) and Sefer HaChinuch (Mitzvah 553) regard this as one of the 613 mitzvot of the Torah. Sefer HaMitzvot states that this commandment also includes flogging him.
10.
Sefer HaMitzvot (Negative Commandment 359) and Sefer HaChinuch (Mitzvah 554) regard this as one of the 613 mitzvot of the Torah.
11.
Chapter 1, Halachah 7.
12.
In which instance, her first husband is forbidden to remarry her.
13.
See Chapter 1, Halachah 5, and notes.
14.
Ketubot 40a explains that in such an instance the woman is taught to say that she does not desire to remain married to the man, so that there is no obstacle presented to the divorce.
15.
There is a difference of opinion among our Sages whether or not all the following laws apply if the husband did not engage in marital relations with his wife. The Rambam follows the opinion that it is necessary for the couple to have engaged in marital relations. See the gloss of the Kessef Mishneh on Halachah 12.
16.
I.e., the husband's claim is twofold: a) that contrary to his supposition, his bride was not a virgin; b) that she had committed adultery between the time he consecrated her, and the time he consummated the marriage. The latter dimension of the claim is more significant, because if substantiated, it involves the death penalty. The issue of a groom's claim that a bride presumed to be a virgin was not - without any knowledge of an adulterous relationship - is discussed in Hilchot Ishut 11:8-17. See Halachah 11.
17.
For no punishment will be administered by the court unless two witnesses testify to the wrongdoing.
18.
The punishment given for adultery committed by a consecrated maiden (Deuteronomy 22:23).
19.
The term used for nullify here, hazamah, has a very specific meaning. It refers to witnesses who testify that it was impossible for the husband's witnesses to testify with regard to the alleged adultery, because the two witnesses were together in a different place at the time the first witnesses testified that the adultery took place. If the second pair of witnesses state that they were in the same place as the first pair and did not witness the commission of adultery, the testimony of the first pair is nullified, but the first pair of witnesses is not punished. This is referred to as hakashah. See Hilchot Edut, Chapter 18.
20.
As stated in Deuteronomy 19:19, when the testimony of witnesses is nullified in the above fashion, the lying witnesses are giving the punishment they desired to have imposed upon the defendant.
21.
Note the Minchat Chinuch (Mitzvah 553), who quotes opinions that maintain that if the girl's father brings witnesses who nullify the husband's witnesses through hakashah, the husband's witnesses are not punished, but the husband himself is required to pay the fine.
22.
Here again the intent is hazamah.
23.
Moreover, the witnesses must pay a fine of 100 sela'im to the husband.
24.
The husband incurs these penalties at the time he makes his statements in court. At that time, the woman has already become a bogeret.
25.
Generally, when a bogeret commits adultery she is executed by strangulation, a less severe means of execution. In this case, the woman is still given the penalty designated for a na'arah, as the Rambam explains.
26.
See Chapter 1, Halachah 9.
The rationale for this ruling can be explained as follows: Most of the women mentioned in that halachah are not granted a fine, because we assume that they are non-virgins. For this reason, the husband should not have presumed that she was a virgin.
With regard to an aylonit, she is never considered to be a na'arah. Until the age of twenty, she is considered to be a k'tanah, and after twenty, she is considered to be a bogeret.
27.
In which case, she is entitled to a fine in the event of seduction or rape.
28.
Ketubot 46a leaves this issue unresolved. As such, we follow the more lenient ruling and free the man of punishment.
29.
Ketubot, loc. cit., explains that relations with a yevamah are excluded from these laws, because the relevant passage quotes the girl's father as saying (Deuteronomy 22:16): "I gave my daughter to this man as a wife." This does not apply to the relationship between a yavam and a yevamah, for they are destined for each other by Divine decree.
30.
The Mishneh LaMelech states that this statement applies with regard to the relationship between a yavam and a yevamah and similar instances, but does not apply with regard to the first law stated in this halachah. In that instance, the husband is not held liable because we are in doubt with regard to the law. For that same reason, he should be enjoined against divorcing his wife.
31.
I.e., if he issues a slanderous report that she had engaged in anal intercourse previously, he is not held liable (Ketubot 46a,b).
32.
I.e., he claims that witnesses supplied him with this information.
33.
Although the Scriptural penalty is not imposed, our Sages required that he receive punishment for slandering his wife.
34.
See Hilchot Ishut 11:8-17.
35.
For they desired to have someone stoned, and thus should receive the appropriate penalty.
36.
The Kessef Mishneh notes that this is a matter of debate in Ketubot 46a. Although the Sages advance the opinion quoted by the Rambam, Rabbi Eliezer ben Ya'akov states that the intent is that the girl's parents produce the sheet on which the couple engaged in relations. Since the Rambam follows Rabbi Eliezer ben Ya'akov's opinion as reflected in Halachah 8, it is difficult to understand why he uses the Sages' explanation in this halachah. The commentaries explain that the two opinions in the Talmud are not mutually exclusive, and Rabbi Eliezer ben Ya'akov would also accept the Sages' view.
Note also the gloss of Rav David Arameah, who states that when a husband brings witnesses who testify that the girl committed adultery, it is not sufficient for the parents to bring a blood-stained garment, for we fear that perhaps the blood came from another source. The testimony of witnesses, he explains, can be nullified only by other witnesses.
37.
More particulars about the execution are mentioned in Hilchot Issurei Bi'ah 3:8.
38.
It is when she is consecrated, but not married, that there is the possibility that she will "act immorally in her father's house," for that is where she lives.
39.
Even if engaged.
Hayom Yom:
• English Text | Video Class
Wednesday, Tevet 2, 5778 · 20 December 2017
"Today's Day"
Thursday, Tevet 2, Seventh Day of Chanuka, 5703
Torah lessons: Chumash: Mikeitz, Chamishi with Rashi.
Tehillim: 10-17.
Tanya: Therefore has the Torah (p. 15)...and its commandments (p. 17).
The campaign of the Greeks was aimed to "make them forget Your Torah and violate the decrees of Your will" (Sidur p. 59); as the Midrash (Bereishit Raba 16) puts it, (the Greeks demanded) "Write...that you have no share in the G-d of Israel." It was a war against G-d. "Let them study Torah," the Greeks implied. "Let them practice the justice-mitzvot and the 'testimonial' observances. But they must not mention that the Torah is G-d's Torah and the mitzvot are the decrees of His will. Torah and mitzvot must be severed from G-dliness."
Daily Thought:
Transformation
When light pushes away the darkness, eventually another darkness shall come.
When the darkness itself is transformed into light, it is a light that no darkness can oppose.
---
No comments:
Post a Comment