| |||||
- 
- ב"ה - Today in Judaism - Today is Sunday, 9 Cheshvan, 5778 · October 29, 2017Today in Jewish History:
• Passing of Rosh (1327)
The life and influence of Rabbi Asher ben Yechiel, known by the acronym "Rosh", straddled the two great spheres of the Jewish diaspora of his time, the Ashkenazic (Franco-German) and the Sephardic (Spanish-Mediterranean) communities. Born approximately 1250 in Western Germany, Rabbi Asher studied under the famed Tosaphist Rabbi Meir of Rothenburg, fathered eight sons, and authored one of the earliest codifications of Jewish law. In mid-life he fled the persecutions of medieval Christian Europe, settling in Spain where Jews prospered materially and Jewish learning flourished in the Spanish Golden Age.
Though a penniless exile and newcomer, Rabbi Asher's genius and erudition quickly earned him a position of prestige and influence. In 1304 he was invited to to serve as the spiritual leader of the Jews of Toledo, where he established a Talmudic academy and transplanted the Ashkenazic Tosaphists' system of Talmudic interpretation and analysis. He also introduced the traditionalism and piety of the early Ashkenazic "Chassidim" (reversing the secularist trends in certain segments of Sephardic Jewry).
Rabbi Asher passed away in Toledo on Cheshvan 9 of the year 5088 from creation (1327 of the Common Era).
Daily Quote: Our sages have taught, "Whoever gets angry, it is as if he worshipped idols" (Zohar I, 27b). Why? Because at the time of his anger, his faith has left him. For were he to believe that what happened to him was G-d’s doing, he would not be angry at all. For although it is a person possessed of free choice that is cursing him, or striking him, or causing damage to his property -- and is accountable according to the laws of man and the laws of heaven for his evil choice -- nevertheless, as regards the person harmed, this [incident] was already decreed in heaven and “G-d has many agents” [to carry out the decree]... (Rabbi Schneur Zalman of Liadi (Tanya, Iggeret Hakodesh 25))
Daily Torah Study:
Chumash: Vayeira, 1st Portion Genesis 18:1-18:14 with Rashi
• English / Hebrew Linear Translation
• Video Class
• Daily Wisdom (short insight)
Genesis Chapter 18
1Now the Lord appeared to him in the plains of Mamre, and he was sitting at the entrance of the tent when the day was hot. אוַיֵּרָ֤א אֵלָיו֙ יְהֹוָ֔ה בְּאֵֽלֹנֵ֖י מַמְרֵ֑א וְה֛וּא ישֵׁ֥ב פֶּֽתַח־הָאֹ֖הֶל כְּחֹ֥ם הַיּֽוֹם:
And [the Lord] appeared to him: to visit the sick (Tan. Buber, Vayera 1). Said Rabbi Chama the son of Chanina: It was the third day from his circumcision, and the Holy One, blessed be He, came and inquired about his welfare (B. M. 86b).
וירא אליו: לבקר את החולה. אמר רבי חמא בר חנינא יום שלישי למילתו היה, ובא הקב"ה ושאל בשלומו:
in the plains of Mamre: He [Mamre] was the one who counseled him about circumcision. Therefore, He appeared to him [Abraham] in his [Mamre’s] territory. — [from Tan. Vayera 3]
באלוני ממרא: הוא שנתן לו עצה על המילה, לפיכך נגלה עליו בחלקו:
was sitting: It is written יֹשֵׁב [without a “vav,” and may therefore be read: “he sat”]. He wished to stand. The Holy One, blessed be He, said to him, “Sit and I will stand, and you will be a sign for your children that I am destined to stand in the congregation of the judges, and they will sit,” as it is said (Ps. 82: 1): “God stands in the Divine assembly.” - [from Gen. Rabbah 48:7]
ישב: ישב כתיב, בקש לעמוד, אמר לו הקב"ה שב ואני אעמוד, ואתה סימן לבניך, שעתיד אני להתיצב בעדת הדיינין והן יושבין, שנאמר (תהלים פב א) א-להים נצב בעדת אל:
at the entrance of the tent: to see whether there were any passersby whom he would bring into his house. — [from B. M. 86b]
פתח האהל: לראות אם יש עובר ושב ויכניסם בביתו:
when the day was hot: (B.M. 86b) The Holy One, blessed be He, took the sun out of its sheath so as not to trouble him with wayfarers, but since He saw that he was troubled that no wayfarers were coming, He brought the angels to him in the likeness of men. — [from Gen. Rabbah 48:9, Exod. Rabbah 25:2]
כחום היום: הוציא הקב"ה חמה מנרתיקה שלא להטריחו באורחים, ולפי שראהו מצטער שלא היו אורחים באים, הביא המלאכים עליו בדמות אנשים:
2And he lifted his eyes and saw, and behold, three men were standing beside him, and he saw and he ran toward them from the entrance of the tent, and he prostrated himself to the ground. בוַיִּשָּׂ֤א עֵינָיו֙ וַיַּ֔רְא וְהִנֵּה֙ שְׁלשָׁ֣ה אֲנָשִׁ֔ים נִצָּבִ֖ים עָלָ֑יו וַיַּ֗רְא וַיָּ֤רָץ לִקְרָאתָם֙ מִפֶּ֣תַח הָאֹ֔הֶל וַיִּשְׁתַּ֖חוּ אָֽרְצָה:
and behold, three men: One to bring the news [of Isaac’s birth] to Sarah, and one to overturn Sodom, and one to heal Abraham, for one angel does not perform two errands (Gen. Rabbah 50:2). You should know that [this is true] because throughout the entire chapter, Scripture mentions them in the plural, e.g., (below verse 8): “and they ate” ; (ibid. verse 9): “and they said to him.” Concerning the announcement, however, it says (ibid. verse 10): “And he said: I will surely return to you.” And concerning the overturning of Sodom, it says (below 19:22): “For I will not be able to do anything”; (ibid. verse 21): “I will not overturn” (Gen. Rabbah 50:11). And Raphael, who healed Abraham, went from there to save Lot. This is what is stated: “And it came to pass when they took them outside, that he [the angel] said, ‘Flee for your life.’” You learn that only one acted as a deliverer.
והנה שלשה אנשים: אחד לבשר את שרה ואחד להפוך את סדום ואחד לרפאות את אברהם, שאין מלאך אחד עושה שתי שליחיות. תדע לך שכן כל הפרשה הוא מזכירן בלשון רבים (פסוק ח) ויאכלו, (פסוק ט) ויאמרו אליו, ובבשורה נאמר (שם י) ויאמר שוב אשוב אליך, ובהפיכת סדום הוא אומר (יט כב) כי לא אוכל לעשות דבר, (שם כא), לבלתי הפכי. ורפאל שרפא את אברהם הלך משם להציל את לוט, הוא שנאמר (שם יז) ויהי כהוציאם אותם החוצה ויאמר המלט על נפשך, למדת שהאחד היה מציל:
were standing beside him: Heb. עָלָיו, lit. over him. Before him, like (Num. 2:20): “And next to him (וְעָלָיו), the tribe of Manasseh,” but it is a euphemism in reference to the angels.
נצבים עליו: לפניו, כמו (במדבר ב כ) ועליו מטה מנשה. אבל לשון נקיה הוא כלפי המלאכים:
and he saw: Why is וַיַרְא written twice [in this verse?] The first is to be understood according to its apparent meaning [i.e., and he saw], and the second means “understanding.” He observed that they were standing in one place, and he understood that they did not wish to burden him. And although they knew that he would come out toward them, they stood in their place out of respect for him, to show him that they did not wish to trouble him, and he went out first and ran toward them. (This is the reading in an old Rashi ms.) In Bava Metzia (ad loc.) it is written: “standing beside him,” and then it is written: “and he ran toward them!” When they saw that he was untying and tying [his bandages], they separated from him. Immediately, “he ran toward them.”
וירא: מהו וירא וירא שני פעמים, הראשון כמשמעו והשני לשון הבנה, נסתכל שהיו נצבים במקום אחד והבין שלא היו רוצים להטריחו ואף על פי שיודעים היו שיצא לקראתם, עמדו במקומם לכבודו ולהראותו שלא רצו להטריחו, וקדם הוא ורץ לקראתם. בבבא מציעא (פו ב) כתיב נצבים עליו, וכתיב וירץ לקראתם, כד חזיוה דהוה שרי ואסר פירשו הימנו, מיד וירץ לקראתם:
3And he said, "My lords, if only I have found favor in your eyes, please do not pass on from beside your servant. גוַיֹּאמַ֑ר אֲדֹנָ֗י אִם־נָ֨א מָצָ֤אתִי חֵן֙ בְּעֵינֶ֔יךָ אַל־נָ֥א תַֽעֲבֹ֖ר מֵעַ֥ל עַבְדֶּֽךָ:
And he said, “My lords, if only I have, etc.”: To the chief one he said this, and he called them all lords, and to the chief one he said, “Please do not pass by,” because if he would not pass by, his companions would stay with him. According to this version, it (אֲדֹנָי) is profane (Shev. 35b) (i.e., it does not refer to God). Another explanation: It (אֲדֹנָי) is holy, and he was telling the Holy One, blessed be He, to wait for him until he would run and bring in the wayfarers. And although this [“Do not pass by”] is written after “and ran toward them,” the statement [to God, “do not pass by”] preceded it. It is customary for the verses to speak in this manner, as I explained in reference to (above 6:3) “Let My spirit not quarrel forever concerning man” [the decree that God would wait 120 years before bringing the Flood] which was written after (5:32): “And Noah begot.” But it is impossible to say otherwise than that the decree preceded the birth [of Japheth] by 120 years. And the two interpretations [of אֲדֹנָי as being profane and holy in this context] are in Genesis Rabbah.
ויאמר א-דני אם נא וגו': לגדול שבהם אמר, וקראם כולם אדונים ולגדול אמר אל נא תעבור, וכיון שלא יעבור הוא, יעמדו חבריו עמו, ובלשון זה הוא חול. דבר אחר קודש הוא, והיה אומר להקב"ה להמתין לו עד שירוץ ויכניס את האורחים. ואף על פי שכתוב אחר (פסוק ב) וירץ לקראתם, האמירה קודם לכן היתה, ודרך המקראות לדבר כן, כמו שפירשתי אצל (ו ג) לא ידון רוחי באדם, שנכתב אחר (ה לב) ויולד נח, ואי אפשר לומר אלא אם כן קודם גזירת מאה עשרים שנה, ושתי הלשונות בבראשית רבה (מח י):
4Please let a little water be taken, and bathe your feet, and recline under the tree. דיֻקַּח־נָ֣א מְעַט־מַ֔יִם וְרַֽחֲצ֖וּ רַגְלֵיכֶ֑ם וְהִשָּֽׁעֲנ֖וּ תַּ֥חַת הָעֵֽץ:
Please let…be taken: through a messenger, and the Holy One, blessed be He, rewarded his [Abraham’s] children through a messenger, as it is said (Num. 20:11): “And Moses raised his hand, and he struck the rock.” - [from B.M. 86b]
יקח נא: על ידי שליח, והקב"ה שלם לבניו על ידי שליח שנאמר (במדבר כ יא) וירם משה את ידו ויך את הסלע:
and bathe your feet: He thought that they were Arabs, who prostrate themselves to the dust of their feet, and he was strict not to allow any idolatry into his house. But Lot, who was not strict, mentioned lodging before washing, as it is said (below 19:2): “and lodge and bathe your feet.” - [from Gen. Rabbah 54:4]
ורחצו רגליכם: כסבור שהם ערביים שמשתחוים לאבק רגליהם והקפיד שלא להכניס עבודה זרה לביתו. אבל לוט שלא הקפיד, הקדים לינה לרחיצה, שנאמר (יט ב) ולינו ורחצו רגליכם:
under the tree: under the tree. [Heb. עֵץ can mean either “tree” or detached “wood”; the Targum clarifies this ambiguity by translating as Aram. אִילָן, meaning specifically “tree.”] — [from Targumim]
תחת העץ: תחת האילן:
5And I will take a morsel of bread, and sustain your hearts; after[wards] you shall pass on, because you have passed by your servant." And they said, "So shall you do, as you have spoken." הוְאֶקְחָ֨ה פַת־לֶ֜חֶם וְסַֽעֲד֤וּ לִבְּכֶם֙ אַחַ֣ר תַּֽעֲבֹ֔רוּ כִּֽי־עַל־כֵּ֥ן עֲבַרְתֶּ֖ם עַל־עַבְדְּכֶ֑ם וַיֹּ֣אמְר֔וּ כֵּ֥ן תַּֽעֲשֶׂ֖ה כַּֽאֲשֶׁ֥ר דִּבַּֽרְתָּ:
and sustain your hearts: In the Torah, in the Prophets, and in the Hagiographa, we find that bread is the sustenance of the heart. In the Torah — “and sustain your hearts” ; in the Prophets — (Jud. 19:5) “Sustain your heart with a morsel of bread”; in the Hagiographa — (Ps. 104:15) “and bread sustains man’s heart.” Said Rabbi Chama: לְבַבְכֶם is not written here, but לִבָּכֶם. This teaches us that the evil inclination does not rule over the angels. — [from Gen. Rabbah 48:11]
וסעדו לבכם: בתורה בנביאים ובכתובים מצינו דפתא סעדתא דלבא. בתורה סעדו לבכם. בנביאים (שופטים יט ה) סעד לבך פת לחם. בכתובים (תהלים קד טו) ולחם לבב אנוש יסעד. אמר רבי חמא לבבכם אין כתיב כאן אלא לבכם, מגיד שאין יצר הרע שולט במלאכים:
after[wards] you shall pass on: Afterwards, you shall go.
אחר תעבורו: אחר כן תלכו:
because you have passed by: For I request this from you [i.e., to sustain your hearts] because you have passed by me [i.e., have stopped in my home] to honor me.
כי על כן עברתם: כי הדבר הזה אני מבקש מכם מאחר שעברתם עלי לכבודי:
because: כִּי עַל כֵּן is like עַל אֲשֶׁר, because, and so is every כִּי עַל כֵּן in Scripture, e.g., (below 19:8): “because (כִּי עַל כֵּן) they have come in the shadow of my roof”; (below 33:10): “because (כִּי עַל כֵּן) I have seen your countenance”; (below 38:26): “because (כִּי עַל כֵּן) I have not given her”; (Num. 10:31): “because (כִּי עַל כֵּן) you know our encamping.”
כי על כן: כמו על אשר, וכן כל כי על כן שבמקרא (לקמן יט ח) כי על כן באו בצל קורתי, (לקמן לג י) כי על כן ראיתי פניך, (שם לח כו) כי על כן לא נתתיה, (במדבר י לא) כי על כן ידעת חנותנו:
6And Abraham hastened to the tent to Sarah, and he said, "Hasten three seah of meal [and] fine flour; knead and make cakes." ווַיְמַהֵ֧ר אַבְרָהָ֛ם הָאֹ֖הֱלָה אֶל־שָׂרָ֑ה וַיֹּ֗אמֶר מַֽהֲרִ֞י שְׁל֤שׁ סְאִים֙ קֶ֣מַח סֹ֔לֶת ל֖וּשִׁי וַֽעֲשִׂ֥י עֻגֽוֹת:
meal [and] fine flour: The fine flour for the cakes [and] the meal for the starch used by cooks to cover the pot, to draw out the scum. — [from B.M. 86b]
קמח סלת: סלת לעוגות, קמח לעמלן של טבחים, לכסות את הקדרה, ולשאוב את הזוהמא:
7And to the cattle did Abraham run, and he took a calf, tender and good, and he gave it to the youth, and he hastened to prepare it. זוְאֶל־הַבָּקָ֖ר רָ֣ץ אַבְרָהָ֑ם וַיִּקַּ֨ח בֶּן־בָּקָ֜ר רַ֤ךְ וָטוֹב֙ וַיִּתֵּ֣ן אֶל־הַנַּ֔עַר וַיְמַהֵ֖ר לַֽעֲשׂ֥וֹת אֹתֽוֹ:
a calf, tender and good: There were three calves, in order to feed them three tongues with mustard. — [from B.M. 86b]
בן בקר רך וטוב: שלשה פרים היו כדי להאכילן שלש לשונות בחרדל:
to the youth: This was Ishmael, to train him to perform mitzvoth. — [from Aboth d’Rabbi Nathan, ch. 13]
אל הנער: זה ישמעאל לחנכו במצות:
8And he took cream and milk and the calf that he had prepared, and he placed [them] before them, and he was standing over them under the tree, and they ate. חוַיִּקַּ֨ח חֶמְאָ֜ה וְחָלָ֗ב וּבֶן־הַבָּקָר֙ אֲשֶׁ֣ר עָשָׂ֔ה וַיִּתֵּ֖ן לִפְנֵיהֶ֑ם וְהֽוּא־עֹמֵ֧ד עֲלֵיהֶ֛ם תַּ֥חַת הָעֵ֖ץ וַיֹּאכֵֽלוּ:
And he took cream and milk, etc.: But he did not bring bread, because Sarah became menstruous, for the manner of the women returned to her on that day, and the dough became ritually unclean. — [from B.M. 87a]
ויקח חמאה וגו': ולחם לא הביא לפי שפירסה שרה נדה, שחזר לה אורח כנשים אותו היום, ונטמאת העיסה:
cream: the fat of the milk that is skimmed off the top.
חמאה: שומן החלב שקולטין מעל פניו:
and the calf that he had prepared: that he had prepared. Each one that he prepared, he took and brought before them. — [from B.M. 86b]
ובן הבקר אשר עשה: אשר תקן, קמא קמא שתקן, אמטי ואייתי קמייהו:
and they ate: They appeared to be eating. From here we learn that a person should not deviate from custom. — [from B.M. ad loc., Gen. Rabbah 48:14, Targum Jonathan]
ויאכלו: נראו כמו שאכלו, מכאן שלא ישנה אדם מן המנהג:
9And they said to him, "Where is Sarah your wife?" And he said, "Behold in the tent." טוַיֹּֽאמְר֣וּ אֵלָ֔יו אַיֵּ֖ה שָׂרָ֣ה אִשְׁתֶּ֑ךָ וַיֹּ֖אמֶר הִנֵּ֥ה בָאֹֽהֶל:
And they said to him: Heb. אֵלָיו. There are dots over the letters איו in the word אֵלָיו. And we learned: Rabbi Simeon the son of Eleazar says: “Wherever the [undotted] letters are more than the dotted ones, you must expound on the [undotted] letters, etc.” And here, the dotted letters are more than the [undotted] letters, and you must expound on the dotted [letters]. [The meaning is that] they also asked Sarah,“Where (אַיוֹ) is Abraham?” (Gen. Rabbah 48:15) We learn that a person should ask in his lodging place of the husband about the wife, and of the wife about the husband (B.M. 87a). In Bava Metzia (ad loc.) it is said: The ministering angels knew where our mother Sarah was, but [they asked in order] to make known that she was modest, in order to endear her to her husband. Said Rabbi Joseph the son of Chanina: In order to send her a cup of blessing (i.e., the cup of wine upon which the Grace after Meals is recited).
ויאמרו אליו: נקוד על אי"ו שבאליו, ותניא רבי שמעון בן אלעזר אומר כל מקום שהכתב רבה על הנקודה אתה דורש הכתב וכו', וכאן הנקודה רבה על הכתב אתה דורש הנקודה, שאף לשרה שאלו איו אברהם, למדנו שישאל אדם באכסניא שלו לאיש על האשה ולאשה על האיש. בבבא מציעא (פז א) אומרים יודעים היו מלאכי השרת שרה אמנו היכן היתה, אלא להודיע שצנועה היתה כדי לחבבה על בעלה. אמר רבי יוסי בר חנינא כדי לשגר לה כוס של ברכה:
Behold in the tent: She is modest. — [from B.M. ad loc., Mid. Ps. 128:3]
הנה באהל: צנועה היא:
10And he said, "I will surely return to you at this time next year, and behold, your wife Sarah will have a son." And Sarah heard from the entrance of the tent, and it was behind him. יוַיֹּ֗אמֶר שׁ֣וֹב אָשׁ֤וּב אֵלֶ֨יךָ֙ כָּעֵ֣ת חַיָּ֔ה וְהִנֵּה־בֵ֖ן לְשָׂרָ֣ה אִשְׁתֶּ֑ךָ וְשָׂרָ֥ה שֹׁמַ֛עַת פֶּ֥תַח הָאֹ֖הֶל וְה֥וּא אַֽחֲרָֽיו:
at this time next year: At this time in the coming year. It was Passover, and on the following Passover, Isaac was born, since we do not read כְּעֵת [at “a” time], but כָּעֵת [at “this” time]. כָּעֵת חַיָּה means: at this time, when there will be life for you, when you will all be alive and well. — [from Targum Yerushalmi, Targum Jonathan]
כעת חיה: כעת הזאת לשנה הבאה, ופסח היה, ולפסח הבא נולד יצחק, מדלא קרינן כעת אלא כעת. כעת חיה כעת הזאת שתהא חיה לכם שתהיו כלכם שלימים וקיימים:
I will surely return: The angel did not announce that he [himself] would return to him, but he was speaking to him as an emissary of the Omnipresent. Similarly (above 16:10): “And the angel said to her: I will greatly multiply [your seed],” but he [the angel] did not have the power to multiply [her children], but he spoke as an emissary of the Omnipresent. Here too, it was as an emissary of the Omnipresent that he said this to him. (Elisha said to the Shunamite woman (II Kings 4:16): “At this season, at this time next year, you will be embracing a son.” And she said, “No my lord, O man of God, do not fail your maidservant. Those angels who announced to Sarah said (below verse 14): ‘At the appointed time, I will return,’” [but Elisha did not promise to return]. Elisha replied, “Those angels, who live and endure forever, said, ‘At the appointed time, I will return.’ But I am flesh and blood, alive today and dead tomorrow. Whether I shall be alive or dead, ‘At this time, etc. [you will embrace a son.’”] (Gen. Rabbah 53:2).
שוב אשוב: לא בשרו המלאך שישוב אליו אלא בשליחותו של מקום אמר לו, כמו (טז י) ויאמר לה מלאך ה' הרבה ארבה, והוא אין בידו להרבות, אלא בשליחותו של מקום, אף כאן בשליחותו של מקום אמר לו כן. אלישע אמר לשונמית (מלכים ב' ד טז) למועד הזה כעת חיה את חובקת בן ותאמר אל אדוני איש הא-להים אל תכזב בשפחתך, אותן המלאכים שבשרו את שרה אמרו למועד אשוב. אמר לה אלישע אותם המלאכים שהם חיים וקיימים לעולם אמרו למועד אשוב, אבל אני בשר ודם שהיום חי ומחר מת, בין חי ובין מת למועד הזה וגו':
and it was behind him: The entrance was behind the angel.
והוא אחריו: הפתח היה אחר המלאך:
11Now Abraham and Sarah were old, coming on in years; Sarah had ceased to have the way of the women. יאוְאַבְרָהָ֤ם וְשָׂרָה֙ זְקֵנִ֔ים בָּאִ֖ים בַּיָּמִ֑ים חָדַל֙ לִֽהְי֣וֹת לְשָׂרָ֔ה אֹ֖רַח כַּנָּשִֽׁים:
ceased to have: It had ceased from her. — [from Gen Rabbah 48:16]
חדל להיות: פסק ממנה:
the way of the women: the menstrual cycle.
ארח כנשים: אורח נדות:
12And Sarah laughed within herself, saying, "After I have become worn out, will I have smooth flesh? And also, my master is old." יבוַתִּצְחַ֥ק שָׂרָ֖ה בְּקִרְבָּ֣הּ לֵאמֹ֑ר אַֽחֲרֵ֤י בְלֹתִי֙ הָֽיְתָה־לִּ֣י עֶדְנָ֔ה וַֽאדֹנִ֖י זָקֵֽן:
within herself: She looked at her insides and said, “Is it possible that these insides will carry a child; that these breasts, which have dried up, will give forth milk?” - [from Tan. Shoftim 18]
בקרבה: מסתכלת במעיה ואמרה אפשר הקרבים הללו טעונין ולד, השדים הללו שצמקו מושכין חלב, תנחומא (שופטים יח):
smooth flesh: Heb. עֶדְנָה, smoothness of flesh, and in the language of the Mishnah (Meg. 13a, Men. 86a): “It causes the hair to fall out and smoothes (מְעַדֵּן) the flesh.” Another explanation: an expression of time (עִדָּן), the time of the menstrual period. — [from Gen. Rabbah 48:17]
עדנה: צחצוח בשר, ולשון משנה (מנחות פו א) משיר את השער ומעדן את הבשר. דבר אחר לשון עידן, זמן וסת נדות:
13And the Lord said to Abraham, "Why did Sarah laugh, saying, 'Is it really true that I will give birth, although I am old?' יגוַיֹּ֥אמֶר יְהֹוָ֖ה אֶל־אַבְרָהָ֑ם לָ֣מָּה זֶּה֩ צָֽחֲקָ֨ה שָׂרָ֜ה לֵאמֹ֗ר הַאַ֥ף אֻמְנָ֛ם אֵלֵ֖ד וַֽאֲנִ֥י זָקַֽנְתִּי:
Is it really true: Is it really true that I will give birth?-
האף אמנם: הגם אמת אלד:
although I am old: Scripture altered [her statement] for the sake of peace, for she had said,“and my master is old.” - [from B.M. 87a]
ואני זקנתי: שינה הכתוב מפני השלום, שהרי היא אמרה ואדוני זקן:
14Is anything hidden from the Lord? At the appointed time, I will return to you, at this time next year and Sarah will have a son." ידהֲיִפָּלֵ֥א מֵֽיהֹוָ֖ה דָּבָ֑ר לַמּוֹעֵ֞ד אָשׁ֥וּב אֵלֶ֛יךָ כָּעֵ֥ת חַיָּ֖ה וּלְשָׂרָ֥ה בֵֽן:
Is…hidden: Heb. הֲיִפָּלֵא, as the Targum renders: הַיִתְכַּסֵי. Is anything too hidden and separated and concealed from Me [to prevent Me] from doing My will?
היפלא: כתרגומו היתכסי, וכי שום דבר מופלא ומופרד ומכוסה ממני מלעשות כרצוני:
At the appointed time: At that time that was appointed, that I set for you yesterday, [when I said] (17:21): “at this time next year.”
למועד: לאותו מועד המיוחד שקבעתי לך אתמול למועד הזה בשנה האחרת:
Tehillim: Psalm Chapters 49 - 54
• Hebrew text
• English text
Chapter 49
This psalm is a strong message and inspiration for all, rich and poor alike, rebuking man for transgressions which, owing to habit, he no longer considers sinful; yet, these sins incriminate man on the Day of Judgement. The psalm speaks specifically to the wealthy, who rely not on God but on their wealth.
1. For the Conductor, by the sons of Korach, a psalm.
2. Hear this, all you peoples; listen, all you inhabitants of the world;
3. sons of common folk and sons of nobility, rich and poor alike.
4. My mouth speaks wisdom, and the thoughts of my heart are understanding.
5. I incline my ear to the parable; I will unravel my riddle upon the harp.
6. Why am I afraid in times of trouble? [Because] the sins I trod upon surround me.
7. There are those who rely on their wealth, who boast of their great riches.
8. Yet a man cannot redeem his brother, nor pay his ransom to God.
9. The redemption of their soul is too costly, and forever unattainable.
10. Can one live forever, never to see the grave?
11. Though he sees that wise men die, that the fool and the senseless both perish, leaving their wealth to others-
12. [nevertheless,] in their inner thoughts their houses will last forever, their dwellings for generation after generation; they have proclaimed their names throughout the lands.
13. But man will not repose in glory; he is likened to the silenced animals.
14. This is their way-their folly remains with them, and their descendants approve of their talk, Selah.
15. Like sheep, they are destined for the grave; death shall be their shepherd, and the upright will dominate them at morning; their form will rot in the grave, away from its abode.
16. But God will redeem my soul from the hands of the grave, for He will take me, Selah.
17. Do not fear when a man grows rich, when the glory of his house is increased;
18. for when he dies he will take nothing, his glory will not descend after him.
19. For he [alone] praises himself in his lifetime; but [all] will praise you if you better yourself.
20. He will come to the generation of his forefathers; they shall not see light for all eternity.
21. Man [can live] in glory but does not understand; he is likened to the silenced animals.
Chapter 50
This psalm speaks of many ethics and morals. The psalmist rebukes those who fail to repent humbly and modestly. He also admonishes those who do not practice that which they study, and merely appear to be righteous; they sin and cause others to sin.
1. A psalm by Asaph. Almighty God, the Lord, spoke and called to the earth, from the rising of the sun to its setting.
2. Out of Zion, the place of perfect beauty, God appeared.
3. Our God will come and not be silent; a fire will consume before Him, His surroundings are furiously turbulent.
4. He will call to the heavens above, and to the earth, to avenge His people:
5. "Gather to Me My pious ones, those who made a covenant with me over a sacrifice.”
6. Then the heavens declared His righteousness, for God is Judge forever.
7. Listen, my people, and I will speak; O Israel, and I will testify against you-I am God your God.
8. Not for [the lack of] your sacrifices will I rebuke you, nor for [the lack of] your burnt offerings which ought to be continually before Me.
9. I do not take oxen from your house, nor goats from your pens;
10. for every beast of the forest is Mine, the cattle of a thousand mountains.
11. I know every bird of the mountains, and the crawling creatures of the field are in My possession.
12. Were I hungry, I would not tell you, for the world and everything in it is mine.
13. Do I eat the flesh of bulls, or drink the blood of goats?
14. Offer confession as a sacrifice to God, and fulfill your vows to the Most High,
15. and call to Me on the day of distress; I will free you, and you will honor Me.
16. But to the wicked, God said, "What does it help you to discuss My laws, and bear My covenant upon your lips?
17. For you hate discipline, and throw My words behind you.
18. When you see a thief you run with him, and your lot is with adulterers.
19. You sent forth your mouth for evil, and attach your tongue to deceit.
20. You sit down to talk against your brother; your mother's son you defame.
21. You have done these things and I kept silent, so you imagine that I am like you-[but] I will rebuke you and lay it clearly before your eyes.
22. Understand this now, you who forget God, lest I tear you apart and there be none to save you.
23. He who offers a sacrifice of confession honors Me; and to him who sets right his way, I will show the deliverance of God."
Chapter 51
This psalm speaks of when Nathan the prophet went to David's palace, and rebuked him for his sin with Bathsheba. David then secluded himself with God, offering awe-inspiring prayers and begging forgiveness. Every person should recite this psalm for his sins and transgressions.
1. For the Conductor, a psalm by David,
2. when Nathan the prophet came to him after he had gone to Bathsheba.
3. Be gracious to me, O God, in keeping with Your kindness; in accordance with Your abounding compassion, erase my transgressions.
4. Cleanse me thoroughly of my wrongdoing, and purify me of my sin.
5. For I acknowledge my transgressions, and my sin is always before me.
6. Against You alone have I sinned, and done that which is evil in Your eyes; [forgive me] so that You will be justified in Your verdict, vindicated in Your judgment.
7. Indeed, I was begotten in iniquity, and in sin did my mother conceive me.
8. Indeed, You desire truth in the innermost parts; teach me the wisdom of concealed things.
9. Purge me with hyssop and I shall be pure; cleanse me and I shall be whiter than snow.
10. Let me hear [tidings of] joy and gladness; then the bones which You have shattered will rejoice.
11. Hide Your face from my sins, and erase all my trespasses.
12. Create in me a pure heart, O God, and renew within me an upright spirit.
13. Do not cast me out of Your presence, and do not take Your Spirit of Holiness away from me.
14. Restore to me the joy of Your deliverance, and uphold me with a spirit of magnanimity.
15. I will teach transgressors Your ways, and sinners will return to You.
16. Save me from bloodguilt, O God, God of my deliverance; my tongue will sing Your righteousness.
17. My Lord, open my lips, and my mouth shall declare Your praise.
18. For You do not desire that I bring sacrifices, nor do You wish burnt offerings.
19. The offering [desirable] to God is a contrite spirit; a contrite and broken heart, God, You do not disdain.
20. In Your goodwill, bestow goodness upon Zion; rebuild the walls of Jerusalem.
21. Then will You desire sacrifices [offered in] righteousness, olah and other burnt offerings; then they will offer bullocks upon Your altar.
Chapter 52
David laments his suffering at the hands of Doeg, and speaks of Doeg's boasts about the evil he committed. David asks, "What does he think? Does he consider the doing of evil a mark of strength?" David also curses Doeg and those like him.
1. For the Conductor, a maskil by David,
2. when Doeg the Edomite came and informed Saul, saying to him, "David has come to the house of Achimelech.”
3. Why do you boast with evil, O mighty one? God's kindness is all day long.
4. Your tongue devises treachery; like a sharpened razor it works deceit.
5. You love evil more than good, falsehood more than speaking righteousness, Selah.
6. You love all devouring words, a deceitful tongue.
7. God will likewise shatter you forever; He will excise and pluck you from the tent, and uproot you from the land of the living forever.
8. The righteous will see it and be awed, and they will laugh at him:
9. "Here is the man who did not make God his stronghold, but trusted in his great wealth, and drew strength from his treachery.”
10. But I am like a fresh olive tree in the house of God; I trust in God's kindness forever and ever.
11. I will thank you forever for what You have done; I will hope in Your Name, for You are good to Your pious ones.
Chapter 53
This psalm speaks of when Titus pierced the curtain of the Holy of Holies with his sword, and thought he had killed "himself" (a euphemism for God).
1. For the Conductor, on the machalat,1 a mas-kil2 by David.
2. The fool says in his heart, "There is no God!" They have acted corruptly and committed abominable deeds; not one does good.
3. God looked down from heaven upon mankind, to see if there was any man of intelligence who searches for God.
4. But they all regressed together; they have become corrupt; there is none who does good, not even one.
5. Indeed, the evildoers who devour My people as they devour bread, who do not call upon God, will come to realize.
6. There they will be seized with fright, a fright such as never was; for God scatters the bones of those encamped against you. You shamed them, for God rejected them.
7. O that out of Zion would come Israel's deliverance! When God returns the captivity of His people, Jacob will exult, Israel will rejoice.
FOOTNOTES
1.A musical instrument (Rashi).
2.A psalm intended to enlighten and impart knowledge(Metzudot).
Chapter 54
A prayer to God asking that in His might He save all who hope for His kindness. Read, and you will discover an awe-inspiring and wondrous prayer that should be said by all in the appropriate time.
1. For the Conductor, with instrumental music, a maskil by David,
2. when the Ziphites came and said to Saul, "Behold, David is hiding among us!”
3. O God, deliver me by Your Name, and vindicate me by Your might.
4. God, hear my prayer, listen to the words of my mouth.
5. For strangers have risen against me, and ruthless men have sought my soul; they are not mindful of God, Selah.
6. Behold, God is my helper; my Lord is with those who support my soul.
7. He will repay the evil of my watchful enemies; destroy them by Your truth.
8. With a free-will offering I will sacrifice to You; I will offer thanks to Your Name, O Lord, for it is good.
9. For He has saved me from every trouble, and my eye has seen [the downfall of] my enemy.
Tanya: Iggeret HaKodesh, middle of Epistle 26
• English Text (Lessons in Tanya)
• Hebrew Text
• Audio Class: Listen | Download
• Video Class
Sunday, Cheshvan 9, 5778 · October 29, 2017
Today's Tanya Lesson
Iggeret HaKodesh, middle of Epistle 26
AUDIO & VIDEO CLASSES
• VIDEO CLASS: Rabbi Yehoshua B. Gordon Watch • Listen
• AUDIO CLASS: Rabbi Manis Freidman Listen • Download MP3
והמשכיל יבין ענין פלא גדול מזה מאד, מה נעשה בשמים ממעל, על ידי עיון ובירור הלכה פסוקה, מן הגמרא ופוסקים ראשונים ואחרונים
Now, the intelligent will understand something far more remarkable, namely, what happens in heaven above through the deliberation and elucidation of an adjudged ruling — of the Gemaraand of the earlier and latter codifiers1 —
מה שהיה בהעלם דבר קודם העיון הלז
which, before this deliberation, had been concealed.
כי על ידי זה, מעלה הלכה זו מהקליפות שהיו מעלימים ומכסים אותה, שלא היתה ידועה כלל, או שלא היתה מובנת היטב בטעמה
For by means of this [clarification] one elevates this ruling from the kelipot that were hiding and covering it in such a way that it was not known at all, or that its reasoning was not clearly understood.2
שהטעם הוא סוד הספירה חכמה עילאה, שנפלו ממנה ניצוצות בקליפות, בשבירת הכלים
For the reason3 [underlying a particular halachah] derives mystically from the Sefirah of Supernal Chochmah, from which sparks fell into the kelipot as a result of the primordial “breaking of the vessels.”
והם שם בבחינת גלות, שהקליפות שולטים עליהם, ומעלימים חכמת התורה מעליונים ומתחתונים
[As to these sparks of Chochmah which constitute the reasons,] they are there in a state of exile, because the kelipot rule over them and hide the wisdom of the Torah from both the higher and lower beings — both from the created beings of the higher worlds, such as angels and souls, and from man situated here in this lowly world.
וזהו שכתוב ברעיא מהימנא, שהקושיא היא מסטרא דרע
This is why it is stated in Ra’aya Mehemna, as quoted at the beginning of the present letter, that “a problematic query ... emanates from the side of evil.”
Since it creates difficulty in the comprehension of a Torah concept, it derives from the evil kelipot which conceal the Chochmah of the Torah.
* * *
| FOOTNOTES | |
| 1. | Note of the Rebbe: “All of these have to do with the clarification of the reason [underlying a law], as is soon stated.” |
| 2. | Note of the Rebbe: “...even though it was known. This applies to many halachic rulings in the Gemara and especially in the Codes.” |
| 3. | Note of the Rebbe [on this addition, which identifies the reason with the sublime Sefirah of Supernal Chochmah]: “This [addition] explains the magnitude of the exile [when the reason is not known], (and of the [consequent] redemption [when it is ascertained]) — even though the law itself is known and [hence] not in exile.” |
• Sefer Hamitzvot:
English Text | Hebrew Text
Audio: Listen | Download | Video ClassSunday, Cheshvan 9, 5778 · October 29, 2017
Today's Mitzvah
A daily digest of Maimonides’ classic work "Sefer Hamitzvot"
AUDIO & VIDEO CLASSES
• VIDEO CLASS: Rabbi Mendel Kaplan Watch • Listen
• AUDIO CLASS: Rabbi Berel Bell Listen • MP3 Download
Important Message Regarding This Lesson
The Daily Mitzvah schedule runs parallel to the daily study of 3 chapters of Maimonides' 14-volume code. There are instances when the Mitzvah is repeated a few days consecutively while the exploration of the same Mitzvah continues in the in-depth track.
Positive Commandment 19
Grace after Meals
"And you will eat and be sated then you will bless G‑d"—Deuteronomy 8:10.
We are commanded to express gratitude to G‑d after every meal.
Full text of this Mitzvah »
Grace after Meals
Positive Commandment 19
Translated by Berel Bell
The 19th mitzvah is that we are commanded to thank G‑d (exalted be He) after each time we eat.1
The source of this commandment is G‑d's statement,2 "When you have eaten and are satiated, You shall bless G‑d your L‑rd."
The Tosefta3 says, "Reciting the blessing after eating is a mitzvah of the Torah, as the verse says, 'When you have eaten and are satiated, you shall bless G‑d your L‑rd.' "
The details of this mitzvah are explained in many places in the tractate Berachos.4
FOOTNOTES
1.This speaks primarily of bread made from the five grains. After eating other types of food, one is required to recite a blessing by Rabbinic ordinance.
2.Deut. 8:10.
3.Berachos, beginning of Chapter 6.
4.The Rambam usually explains whether or not a particular mitzvah is obligatory on women. However, in Hilchos Berachos, Chapter 5, Halacha 1, he rules that it is halachically doubtful whether they are obligated by Torah or Rabbinic law.
Rambam:
• 1 Chapter A Day: Talmud Torah Talmud Torah - Chapter Four
English Text | Hebrew Text
Audio: Listen | Download | Video ClassTalmud Torah - Chapter Four
1
Torah should be taught only to a proper student - one whose deeds are attractive - or to a person whose behavior is unknown. However, [a potential student] who follows bad ways should be influenced to correct his behavior and trained to follow a straight path. [After he repents, his deeds] are examined and he is allowed to enter the house of study to be instructed.
Our Sages said: Whoever teaches an improper student is considered as if he throws a stone to Mercury, as [Proverbs 26:8] states: "As one who winds a stone in a sling, so is he who gives honor to a fool." There is no "honor" other than Torah, as [Proverbs 3:35] states: "The wise shall inherit honor."
Similarly, one should not study from a teacher who does not follow a proper path, even though he is a very wise man and his [instruction] is required by the entire nation, until he returns to a good path, as [implied by Malachi 2:7]: "For the priest's lips shall keep knowledge, and they shall seek Torah from his mouth, because he is a messenger from the Lord of Hosts."
Our Sages said: If a teacher resembles "a messenger of the Lord of Hosts," seek Torah from his mouth. If he does not, do not seek Torah from his mouth.
א
אין מלמדין תורה אלא לתלמיד הגון נאה במעשיו או לתם אבל אם היה הולך בדרך לא טובה מחזירין אותו למוטב ומנהיגין אותו בדרך ישרה ובודקין אותו ואח"כ מכניסין אותו לבית המדרש ומלמדין אותו אמרו חכמים כל השונה לתלמיד שאינו הגון כאילו זרק אבן למרקוליס שנאמר כצרור אבן במרגמה כן נותן לכסיל כבוד אין כבוד אלא תורה שנאמר כבוד חכמים ינחלו וכן הרב שאינו הולך בדרך טובה אף על פי שחכם גדול הוא וכל העם צריכין לו אין מתלמדין ממנו עד שובו למוטב שנאמר כי שפתי כהן ישמרו דעת ותורה יבקשו מפיהו כי מלאך ה' צבאות הוא אמרו חכמים אם הרב דומה למלאך ה' צבאות תורה יבקשו מפיהו אם לאו אל יבקשו תורה מפיהו:
Commentary on Halachah 1
2
How is [Torah] taught? The teacher sits at the head and the students sit around him, so that all can see the teacher and hear his words.
The teacher should not sit on a chair, [while] his students [sit] on the ground. Rather, either everyone should sit on the ground or everyone should sit on chairs.
Originally, the teacher would sit and the students would stand. [However,] before the destruction of the Second Temple, everyone followed the practice of teaching while both they and the students were seated.
ב
כיצד מלמדים הרב יושב בראש והתלמידים מוקפים לפניו כעטרה כדי שיהו כלם רואים הרב ושומעים דבריו ולא ישב הרב על הכסא ותלמידיו על הקרקע אלא או הכל על הארץ או הכל על הכסאות ובראשונה היה הרב יושב והתלמידים עומדים ומקודם חורבן בית שני נהגו הכל ללמד לתלמידים והם יושבים:
Commentary on Halachah 2
3
If the teacher [desires] to instruct the students personally, he is entitled to do so. If he [desires to] teach through the medium of a spokesman, the spokesman should stand between him and the students. The teacher speaks to the spokesman and he announces the teaching to all the students.
When they ask the spokesman a question, he asks the teacher. The teacher, [in turn,] replies to the spokesman and the spokesman replies to the questioner.
The teacher should not raise his voice above that of the spokesman. Similarly, when the spokesman asks a question of the teacher, he should not raise his voice above that of the teacher.
The spokesman is not allowed to detract from, add to, or change [the teacher's words], unless he is the teacher's father or teacher. If the teacher tells the spokesman: "My teacher told me the following..." or "My father and teacher told me the following...," when the spokesman relates the teaching to the people, he should quote the statement in the name of the sage [who authored it], mentioning the name of the teacher's father or teacher, saying: "So and so, the sage, said the following..." [This is allowed] despite the fact the teacher did not mention the sage's name, because it is forbidden to refer to one's teacher or father by name.
ג
אם היה מלמד מפיו לתלמידים מלמד ואם היה מלמד על פי מתרגם [המתרגם] עומד בינו ובין התלמידים והרב אומר למתרגם והמתרגם משמיע לכל התלמידים וכשהם שואלין למתרגם הוא שואל לרב והרב משיב למתרגם והמתרגם משיב לשואל ולא יגביה הרב קולו יותר מקול המתרגם ולא יגביה המתרגם קולו בעת ששואל את הרב יותר מקול הרב אין המתרגם רשאי לא לפחות ולא להוסיף ולא לשנות אלא אם כן היה המתורגמן אביו של חכם או רבו אומר הרב למתורגמן כך אמר לי רבי או כך אמר לי אבא מרי וכשאומר המתורגמן הדברים לעם אומר בשם החכם ומזכיר שמו של אבי הרב או של רבו ואומר כך אמר רבנא פלוני אע"פ שלא הזכיר הרב שמו של חכם שאסור לקרות לרבו או לאביו בשמו:
Commentary on Halachah 3
4
If the teacher taught [a concept] and it was not grasped by the students, he should not become upset with them and display anger. Rather, he should repeat and review the matter, even if he must do so many times, until they appreciate the depth of the halachah.
Similarly, the student should not say "I understood" when he did not understand. Rather, he should ask again and again, even if he requires several repetitions. If his teacher becomes upset with him and displays anger, he should tell him: "My teacher, this is Torah. It is necessary that I study, and my powers of comprehension are weak."
ד
הרב שלמד ולא הבינו התלמידים לא יכעוס עליהם וירגז אלא חוזר ושונה הדבר אפילו כמה פעמים עד שיבינו עומק ההלכה וכן לא יאמר התלמיד הבנתי והוא לא הבין אלא חוזר ושואל אפילו כמה פעמים ואם כעס עליו רבו ורגז יאמר לו רבי תורה היא וללמוד אני צריך ודעתי קצרה:
Commentary on Halachah 4
5
A student should not be embarrassed because his colleagues grasped the subject matter the first or second time, while he did not understand it until it was repeated a number of times. If he becomes embarrassed because of such matters, he will find himself going in and out of the house of study without learning anything.
Accordingly, the Sages of the previous generations stated: "A bashful person will not learn, nor should the short-tempered teach."
When does the above apply? When the students did not understand the subject matter because of its depth or because of their limited powers of comprehension. However, if it appears to the teacher that they are not applying themselves to the words of Torah and are lax about them, and, therefore, do not understand, he is obligated to display anger towards them and shame them with his words, to sharpen their powers of concentration. In this context, our Sages said: "Cast fear into the students."
Therefore, it is not fitting for a teacher to act frivolously in the presence of his students. He should not amuse himself in their presence, nor should he eat and drink with them. [These restrictions are intended] so that they fear him and study under him at a fast pace.
ה
לא יהיה התלמיד בוש מחביריו שלמדו מפעם ראשונה או שניה והוא לא למד אלא אחר כמה פעמים שאם נתבייש מדבר זה נמצא נכנס ויוצא לבית המדרש והוא אינו למד כלום לפיכך אמרו חכמים הראשונים אין הביישן למד ולא הקפדן מלמד במה דברים אמורים בזמן שלא הבינו התלמידים הדבר מפני עומקו או מפני דעתן שהיא קצרה אבל אם ניכר לרב שהם מתרשלין בדברי תורה ומתרפין עליהן ולפיכך לא הבינו חייב לרגוז עליהן ולהכלימן בדברים כדי לחדדם וכענין זה אמרו חכמים זרוק מרה בתלמידים לפיכך אין ראוי לרב לנהוג קלות ראש לפני התלמידים ולא לשחוק בפניהם ולא לאכול ולשתות עמהם כדי שתהא אימתו עליהן וילמדו ממנו במהרה:
Commentary on Halachah 5
6
When the teacher enters the house of study, questions should not be posed to him until he gathers his powers of concentration. [Thus,] a student should not ask until he sits and rests.
Two should not ask at once. A teacher should not be asked about an outside matter, but rather, [only] regarding the subject which they are involved with, lest he become embarrassed.
The teacher may [deliberately] lead the students astray with his questions and the deeds he carries out in their presence to sharpen their powers of concentration and to test whether they remember what he taught them or not. Needless to say, he may ask them regarding another matter, which they are not presently involved with, to spur them on.
ו
אין שואלין את הרב כשיכנס למדרש עד שתתישב דעתו עליו ואין התלמיד שואל כשיכנס עד שיתישב וינוח ואין שואלין שנים כאחד ואין שואלין את הרב מענין אחר אלא מאותו הענין שהן עסוקין בו כדי שלא יתבייש ויש לרב להטעות את התלמידים בשאלותיו ובמעשים שעושה בפניהם כדי לחדדן וכדי שידע אם זוכרים הם מה שלמדם או אינם זוכרים ואין צריך לומר שיש לו רשות לשאול אותם בענין אחר שאין עוסקין בו כדי לזרזם:
Commentary on Halachah 6
7
A person should not ask a question while standing, nor should a person respond while standing. One should not ask from a high place, from far away, or from behind the elders.
A question should be asked of the teacher regarding only the subject which they are reading. A question should be asked only with an attitude of awe. A person should ask concerning only three halachot [while studying] the same subject.
ז
אין שואלין מעומד ואין משיבין מעומד ולא מגבוה ולא מרחוק ולא מאחורי הזקנים ואין שואלין הרב אלא בענין שהן קורין בו ואין שואלין אלא מיראה ולא ישאל בענין יותר משלש הלכות:
Commentary on Halachah 7
8
[The following rules apply when] two people ask questions simultaneously: If one question is to the point and the other is not to the point, attention is paid to the question which is to the point. [If one question concerns] a matter to be applied in practice, and the other is an abstract question, attention is paid to the question which concerns the matter to be applied.
[If one question concerns] Torah law, and the other the interpretation of the verses of the Torah, attention is paid to the question which concerns Torah law. [If one question concerns] the interpretation of the verses of the Torah, and the other aggadah, attention is paid to the question which concerns the interpretation of the verses of the Torah.
[If one question concerns] aggadah, and the other the inference drawn from a minor premise to a major one, attention is paid to the question which concerns the inference drawn from a minor premise to a major one. [If one question concerns] the inference drawn from a minor premise to a major one, and the other an analogy established on the basis of similar words, attention is paid to the question which concerns the analogy established on the basis of similar words.
If of the two questioners, one was a sage and one was a commoner, attention is paid to the sage; one a student and one a commoner, attention is paid to the student. However, if they are both sages, both students, or both commoners - similarly, if two people both ask questions concerning Torah law, or they both wish to reply to what has been previously stated, or both questions concern actual deeds - from this point on, the spokesman has the option [of giving precedence to whichever question he desires].
ח
שנים ששאלו שאל אחד כענין ושאל אחד שלא כענין נזקקין לענין מעשה ושאינו מעשה נזקקין למעשה הלכה ומדרש נזקקין להלכה מדרש ואגדה נזקקין למדרש אגדה וקל וחומר נזקקין לקל וחומר קל וחומר וגזירה שוה נזקקין לקל וחומר היו השואלין שנים אחד חכם ואחד תלמיד נזקקין לחכם תלמיד ועם הארץ נזקקין לתלמיד שניהם חכמים שניהם תלמידים שניהם עמי הארץ שאלו שניהם בשתי הלכות או בשתי תשובות או בשתי שאלות שני מעשים הרשות ביד המתרגם מעתה:
Commentary on Halachah 8
9
One should not sleep in a house of study. When any person dozes in the house of study, his Torah will be torn in shreds. This is alluded to in Solomon's words of wisdom [Proverbs 23:21]: "Drowsiness will clothe a man in rags."
Conversation in the house of study should concern only the words of Torah. Even if someone sneezes, one should not wish him: "[To your] recovery" in the house of study. Needless to say, the discussion of other matters is prohibited.
The sanctity of a house of study exceeds that of a synagogue.
ט
אין ישינים בבית המדרש וכל המתנמנם בבית המדרש חכמתו נעשית קרעים קרעים וכן אמר שלמה בחכמתו וקרעים תלביש נומה ואין משיחין בבית המדרש אלא בדברי תורה בלבד אפילו מי שנתעטש אין אומרים לו רפואה בבית המדרש ואין צריך לומר שאר הדברים וקדושת בית המדרש חמורה מקדושת בתי כנסיות:
Commentary on Halachah 9
Rambam:
• 3 Chapters A Day: Berachot Berachot - Chapter Seven, Berachot Berachot - Chapter Eight, Berachot Berachot - Chapter Nine
English Text | Hebrew Text
Audio: Listen | Download | Video ClassBerachot - Chapter Seven
1
The Sages of Israel were wont to follow many customs at meals. All these are included in the realm of mannered behavior. Among them:
When entering for a meal, the man of greatest stature should wash his hands first. Afterwards, all should enter enter and sit down, reclining on couches. The man of greatest stature reclines at the head of the company, and the person who is second in prominence reclines below him. If there are three couches, the man of greatest stature reclines at the head of the company, the person who is second in prominence reclines above him, and the person who is third in prominence reclines below him.
א
מנהגות רבות נהגו חכמי ישראל בסעודה וכולן דרך ארץ ואלו הן:
כשנכנסין לסעודה הגדול שבכולן נוטל את ידיו תחלה ואחר כך נכנסין ויושבין מסובין וגדול מיסב בראש ושני לו למטה הימנו היו שלשה מטות גדול מיסב בראש ושני לו למעלה הימנו ושלישי לו למטה הימנו:
2
The host should recite the blessing hamotzi. When he completes the blessing, he should break bread. A guest should recite grace, so that he will bless the host. If they are all members of the household, the person of greatest stature should break bread and recite grace.
ב
בעל הבית מברך המוציא ומשלים הברכה ואח"כ בוצע והאורח מברך ברכת המזון כדי שיברך לבעל הבית ואם היו כולן בעלי הבית הגדול שבהן בוצע והוא מברך ברכת המזון:
3
The person breaking bread is not permitted to do so until salt or relishes have been brought before each individual, unless their intention was to eat bread by itself.
One should not break off a small piece, lest one appear stingy, nor a piece larger than the size of an egg, lest one appear like a glutton. On the Sabbath, however, one may break off a large piece. One should break the bread at the place that it has been baked thoroughly.
ג
אין הבוצע רשאי לבצוע עד שיביאו מלח או לפתן לפני כל אחד ואחד אלא אם כן נתכוונו לאכול פת הרבה ואינו בוצע לא פרוסה קטנה מפני שהוא נראה כצר עין ולא פרוסה גדולה יותר מכביצה מפני שנראה כרעבתן ובשבת יש לו לבצוע פרוסה גדולה ואינו בוצע אלא ממקום שנתבשל יפה יפה:
4
The most preferable way to perform the mitzvah is to break open a whole loaf. When one possesses a whole loaf of barley bread and a sliced loaf of wheat bread, one should put the sliced loaf together with the whole loaf, so that one will break open both a loaf of wheat and a whole loaf.
On Sabbaths and on festivals, one is obligated to break bread on two whole loaves. One should hold both in one's hands [when reciting the blessing] and break open one.
ד
מצוה מן המובחר לבצוע ככר שלימה אם היתה שם שלימה של שעורים ופרוסה של חטים מניח שלימה בתוך פרוסה ובוצע משתיהן כדי שיבצע מחטים ומשלימה בשבתות ובימים טובים חייב לבצוע על שתי ככרות נוטל שתיהן בידו ובוצע אחת מהן:
5
The person who breaks bread should give a slice of bread to each individual, ¼the latter« should each pick up the piece with his hand. The person who breaks bread should not place the bread in the hand of a person who is eating unless the latter is a mourner.
The person who breaks bread should take the bread first and eat. Those assembled may not eat until the person who recites the blessing tastes [from the bread]. The person reciting the blessing may not taste [from the bread] until those assembled complete the recitation of Amen. Should the person breaking bread desire to honor his teacher or a scholar of greater stature than he by allowing him to take the bread before he does, he may.
ה
הבוצע נותן פרוסה לפני כל אחד ואחד והאחר נוטל בידו ואין הבוצע נותן ביד האוכל אא"כ היה אבל והבוצע הוא פושט ידיו תחלה ואוכל ואין המסובין רשאין לטעום עד שיטעום המברך ואין הבוצע רשאי לטעום עד שיכלה אמן מפי רוב המסובין ואם רצה הבוצע לחלוק כבוד לרבו או למי שהוא גדול ממנו בחכמה ויניחנו לפשוט ידו קודם לו הרשות בידו:
6
Two people should wait for each other when [eating from the same] dish. When three people are [eating from the same dish], it is not [necessary] to wait. When two have completed eating, the third should also cease. If, however, one completes eating, the other two need not cease.
One should not talk during a meal lest a dangerous situation arise. For this reason, if wine is brought in the midst of the meal, each person should recite the blessing alone. Were one to recite the blessing and another to answer Amen while he is swallowing, a dangerous situation might arise.
One should not look at the face of a person who is eating or at his portion, lest he become embarrassed.
ו
שנים ממתינין זה לזה בקערה שלשה אין ממתינין גמרו מהן שנים השלישי מפסיק עמהן גמר אחד מהן השנים אין מפסיקין לו אלא אוכלין והולכין עד שגומרין אין משיחין בסעודה כדי שלא יבא לידי סכנה ומפני זה אם בא להם יין בתוך המזון כל אחד ואחד מברך לעצמו שאם בירך אחד ועונה העונה אמן בשעת הבליעה יבא לידי סכנה ואין מסתכלין בפני האוכל ולא למנתו שלא לביישו:
7
An attendant who stands before those dining should not eat together with them. As an act of mercy, one should allow him to taste each dish to satisfy his desire. If the assembled give him wine, he should recite a blessing over each cup, because his drinking is dependent on their desire, not his own.
ז
השמש שעומד לפני המסובין אינו אוכל עמהן ודרך רחמנות הוא ליתן לתוך פיו מכל תבשיל ותבשיל כדי ליישב דעתו ואם נתנו לו יין מברך על כל כוס וכוס שנותנין לו מפני שאין שתייתו תלויה ברצונו אלא ברצונם:
8
Should one of the assembled go out to urinate, he need wash only one hand [before] entering. Should he speak with a friend and thus remain outside for an extended period of time, he should wash both his hands [before] entering.
If [the company] was sitting and drinking, he should enter, sit in his place, wash his hands [with his back turned], and then turn to face the guests. Why should he wash in his place? So that the others will not say that he did not wash his hands because bread is not being served.
ח
יצא אחד מן המסובין להשתין מים נוטל ידו אחת ונכנס דיבר עם חבירו והפליג נוטל שתי ידיו ונכנס אם היו מסובין לשתייה נכנס ויושב במקומו ונוטל ידיו ואחר כך מחזיר פניו לאורחין ולמה נוטל במקומו שמא יאמרו לא נטל ידיו מפני שאין שם אכילה:
9
Raw meat should not be placed on bread, nor should a full cup be passed over bread. Similarly, bread should not be used as a support for a plate, nor should it be thrown. The same applies to pieces [of meat or fish] and other foods that do not have shells - e.g., berries, grapes, and figs - because they will become disgusting.
It is permissible to cause wine to flow through pipes in the halls of bridegrooms, and roasted grains and nuts may be tossed at the bridegrooms in summer. This is not permitted in the winter, however, because they will become disgusting.
We should not wash our hands with wine, whether it has been mixed with water or not. Similarly, we may not spoil any other food or beverage in a contemptuous and derisive manner.
ט
אין מניחין בשר חי על הפת ואין מעבירין כוס מלא על הפת ואין סומכין את הקערה בפת ואין זורקין את הפת ולא את החתיכות ולא את האוכלין שאין להן קליפין כגון תותים וענבים ותאנים מפני שהן נמאסין ומותר למשוך את היין בצינורות בבתי חתנים וזורקין לפניהם קליות ואגוזים בימות החמה אבל לא בימות הגשמים מפני שנמאסין ואין נוטלין ידיהן ביין בין חי בין מזוג וכן אין מפסידין שאר אוכלין ומשקין דרך בזוי ובעיטה:
10
It is forbidden for guests to take any of [the food] that they have been served and give it to the sons or the daughters of the host. Perhaps the host will become embarrassed because all he had was what he had served and that will have been taken away by the children.
A person should not send a friend a cask of wine with oil floating on its surface, lest one send a friend a cask that is [almost] entirely wine with only [a small amount] of oil on its surface. The recipient may be [unaware of the cask's contents,] invite guests [with the intention of serving them oil,] and become embarrassed [at his inability to do so]. Similarly, any other activity that may cause a person who holds a feast to become embarrassed is forbidden.
י
אסור לאורחים ליטול כלום ממה שלפניהם וליתן ביד בנו או בתו של בעל הבית שמא יתבייש בעל הסעודה שהרי אין לו אלא מה שהביא לפניהם ונמצאו הקטנים נוטלים אותם והולכים לא ישלח אדם לחבירו חבית יין ושמן צף על פיה שמא ישלח לו אדם חבית שכולה יין וידמה שהוא שמן ושמן הוא שעל פניה בלבד ויזמן אורחים ויתבייש וכל כל כיוצא בדברים אלו המביאים לידי בושה לבעל הסעודה אסורין:
11
After [everyone] finishes eating, the tables should be removed and the place where they ate should be swept. Afterwards, [those assembled] should wash their hands [as mentioned above].
[This practice should be followed] lest pieces [of bread] the size of an olive be found on the floor. It is forbidden to walk or wash over [pieces of this size]. If, however, the pieces are smaller than an olive, it is permissible to destroy them intentionally.
יא
גמרו מלאכול מסלקין את השולחן ומכבדין את המקום שאכלו בו ואח"כ נוטלין את ידיהם שמא ישיירו שם פירורין שיש בהן כזית שאסור להלך בהן ולרחוץ עליהן אבל פירורין שאין בהן כזית מותר לאבדן ביד:
12
When water is brought to wash, the one who recites grace washes his hands first, so that the person of greatest stature will not sit with dirty hands while others are washing. The remainder of the people eating wash one after another.
Honor is not paid to anyone with regard to [the order of washing], because honor is not extended with regard to dirty hands, crossing bridges, or on the roads, with the exception of an entrance that is fit to have a mezuzah, and even then only with regard to entering.
יב
הביאו להם מים לנטילה כל שמברך ברכת המזון הוא נוטל ידיו תחלה כדי שלא ישב הגדול וידיו מזוהמות עד שיטול אחר ושאר הסועדין נוטלין ידן בסוף זה אחר זה ואין מכבדין בדבר זה שאין מכבדין בידים מזוהמות ולא בגשרים ולא בדרכים אלא בפתח הראוי למזוזה ובשעת כניסה:
13
After [the assembled] finish washing their hands, drying their hands, and reciting grace, the person who recited grace should recite the blessing over the incense when the incense burner is brought in. Everyone should answer Amen.
יג
גמרו ליטול ידיהן ונגבו ידיהן וברכו ברכת המזון והביאו את המוגמר מי שבירך ברכת המזון הוא מברך על המוגמר וכולן עונין אמן:
14
If wine is available, [grace should be recited over a cup of wine]. We bring a cup that contains a revi'it or more and spices. [The person reciting grace] should hold the wine in his right hand and the spices in his left hand while reciting grace. Afterwards, he should recite the blessing on the wine, and then the blessing on the spices.
If the spices were fragrant oil or the like, he should spread them on the head of the attendant afterwards. If the attendant was a Torah sage, he should spread it on the wall so that he will not be going out to the marketplace with perfume.
יד
אם היה שם יין מביאין כוס מחזיק רביעית או יתר על רביעית ומביאין בשמים ואוחז את היין בימינו ואת הבשמים בשמאלו ומברך ברכת המזון ואחר כך מברך על היין ואחר כך מברך על הבשמים אם היו הבשמים שמן ערב וכיוצא בו טחו בראש השמש ואם היה השמש תלמיד חכם טחו בכותל כדי שלא יצא מבושם לשוק:
15
Although grace does not require wine, should one recite grace over wine according to the custom we have mentioned, [several conditions must be met:]
One should wash out the cup over which the blessing is recited on the inside and rinse its outside.
It should be filled with undiluted wine. When one reaches the blessing for Eretz Yisrael, one should add a small amount of water so that it will be pleasant to drink.
Conversation should not be made over the cup over which grace is recited. Rather, everyone should remain silent until grace and the blessing of the wine is concluded, and then they should drink.
טו
אף ע"פ שאין ברכת המזון צריכה יין אם בירך על היין כמנהג שאמרנו צריך שידיח כוס של ברכה מבפנים ולשטוף אותו מבחוץ וימלאנו יין חי וכיון שהגיע לברכת הארץ נותן לתוכו מעט מים כדי שיהא ערב לשתיה ואין משיחין על כוס של ברכת המזון אלא הכל שותקים עד שתכלה ברכת המזון וברכת היין וישתו:
Berachot - Chapter Eight
1
[When partaking of] all fruit that grows on trees, we recite the blessing borey pri ha'etz beforehand, and borey nefashot rabbot... afterward. An exception is made regarding the five species of fruit mentioned in the Torah: grapes, figs, pomegranates, olives, and dates. The single blessing that includes the three [blessings of grace] is recited after them.
[When partaking of] fruit that grows from the earth and vegetables, we recite the blessing borey pri ha'adamah beforehand and borey nefashot rabbot afterward.
[When partaking of] foods that do not grow from the earth - e.g., meat, cheese, fish, eggs, water, milk, honey, and the like - we recite the blessing, shehakol beforehand and borey nefashot rabbot afterward.
When a person drinks water for an intention other than fulfilling his thirst, it is not necessary for him to recite a blessing beforehand or afterward.
א
כל פירות האילן מברכין עליהן בתחלה בורא פרי העץ ולבסוף בורא נפשות רבות חוץ מחמשת המינין הכתובין בתורה והם ענבים ורמונים ותאנים וזיתים ותמרים שהוא מברך עליהן בסוף ברכה אחת מעין שלש ועל פירות הארץ והירקות מברכין עליהן בתחלה בורא פרי האדמה ולבסוף בורא נפשות רבות דברים שאין גידולן מן הארץ כגון בשר וגבינה ודגים וביצים ומים וחלב ודבש וכיוצא בהן בתחלה מברך שהכל ולבסוף בורא נפשות רבות והשותה מים שלא לרוות צמאו אינו טעון ברכה לא לפניו ולא לאחריו:
2
When a person squeezes fruit - with the exception of grapes and olives - to extract its juices, he should recite the blessings shehakol beforehand and borey nefashot afterward.
Over wine, he should recite the blessing borey pri hagafen beforehand and the single blessing that includes the three [blessings of grace] afterward. Over oil, he should recite the blessing borey pri ha'etz beforehand.
When does the above apply? When he has a sore throat and drinks the oil together with the sauce of cooked [vegetables] and the like, for he benefited by drinking. If, however, a person drank oil alone or did not have a sore throat, he should recite the blessing shehakol, because he did not benefit from the taste of the oil.
ב
הסוחט פירות והוציא מהן משקין מברך עליהן בתחלה שהכל ולבסוף בורא נפשות חוץ מן הענבים והזיתים שעל היין הוא מברך בורא פרי הגפן ולבסוף ברכה אחת מעין שלש ועל השמן בתחלה הוא מברך בורא פרי העץ בד"א שהיה חושש בגרונו ושתה מן השמן עם מי השלקות וכיוצא בהן שהרי נהנה בשתייתו אבל אם שתה השמן לבדו או שלא היה חושש בגרונו מברך עליו שהכל שהרי לא נהנה בטעם השמן:
3
When fruits and vegetables that are usually eaten raw are cooked or stewed, one should recite the blessings shehakol beforehand and borey nefashot afterward.
[Conversely,] when one eats vegetables that are usually eaten cooked - e.g., cabbage or turnips - raw, one should recite the blessings shehakol beforehand and borey nefashot afterward. When one eats them cooked or stewed, one should recite the blessings borey pri ha'adamah beforehand and borey nefashot afterward.
When foods are commonly eaten both raw and cooked, regardless of whether one eats them raw or cooked, one should recite the blessing appropriate for them: i.e., if they are fruit that grows on trees, borey pri ha'etz; if they are fruits that grow from the ground or vegetables, borey pri ha'adamah.
ג
פירות או ירקות שדרכן להאכל חיים אם בשלן או שלקן מברך עליהן בתחלה שהכל ולבסוף בורא נפשות וירקות שדרכן להאכל שלוקין כגון כרוב ולפת אם אכלן חיין מברך עליהן בתחלה שהכל ולבסוף בורא נפשות רבות ואם בשלן או שלקן מברך עליהן בורא פרי האדמה ולבסוף בורא נפשות רבות דברים שדרכן להאכל חיין ומבושלין אכלן בין חיין בין מבושלין מברך עליהן בתחלה ברכה הראויה להן אם היו פירות עץ מברך בורא פרי העץ ואם היו פירות האדמה או ירקות מברך בורא פרי האדמה:
4
When one stews vegetables that are frequently stewed, one should recite the blessing borey pri ha'adamah on the soup produced, because the soup produced by stewing is equivalent to [the vegetables] that are stewed if it is common custom to stew them. This applies only when one stews them to drink the soup.
The blessing shehakol is recited over date-honey. Nevertheless, when one crushes dates by hand, removes their pits, and makes them into a substance resembling a dough, one should recite the blessing borey pri ha'etz beforehand and the single blessing that includes the three [blessings of grace] afterward.
ד
ירקות שדרכן להשלק שלקן מברך על מי שלק שלהן בורא פרי האדמה והוא ששלקן לשתות מימיהן שמימי השלקות כשלקות במקום שדרכן לשתותן דבש תמרים מברכין עליו תחלה שהכל אבל תמרים שמעכן ביד והוציא גרעינין שלהן ועשאן כמו עיסה מברך עליהן תחלה בורא פרי העץ ולבסוף ברכה אחת מעין שלש:
5
Regarding sugar cane whose sap is extracted and cooked until it crystallizes like salt: The overwhelming majority of the Geonim require that the blessing borey pri ha'adamah is recited upon it. Others say that the blessing borey pri ha'etz should be recited upon it.
Similarly, they say that one who sucks sugar cane should recite the blessing borey pri ha'adamah. I say that this is not a fruit, and the blessing shehakol should be recited upon it. The "honey" produced by these canes that has been altered by fire should not be given greater prominence than date honey, which is not changed by fire, and yet the blessing shehakol is recited upon it.
ה
הקנים המתוקים שסוחטין אותן ומבשלין מימיהן עד שיקפא וידמה למלח כל הגאונים אומרים שמברכין עליו בורא פרי האדמה ומקצתם אמרו בורא פרי העץ וכן אמרו שהמוצץ אותם קנים מברך בורא פרי האדמה ואני אומר שאין זה פרי ואין מברכין עליו אלא שהכל שלא יהיה דבש אלו הקנים שנשתנה על ידי אור גדול מדבש תמרים שלא נשתנה ע"י האור ומברכין עליו שהכל:
6
[When partaking of] the top stalk of the palm tree [hearts of palm], which is like white wood, one should recite the blessingshehakol.[When partaking of] petals from [the flowers of] the caper bush, one should recite the blessing borey pri ha'adamah, because they are not fruit. Caper berries - the fruit of this bush which looks like small dates - require the blessing borey pri ha'etz.
ו
הקור והוא ראש הדקל שהוא כמו עץ לבן מברך עליו בתחלה שהכל קפרס של צלף מברך עליו בורא פרי האדמה מפני שאינו פרי והאביונות של צלף הן הפרי שהן כצורות תמרים דקים קטנים מברך עליהן בורא פרי העץ:
7
[When partaking of] fresh peppers and ginger, one should recite the blessing borey pri ha'adamah. When these products are dry, they do not require any blessing, neither beforehand nor afterward, because they are considered spices and not food.
Similarly, foods that are not fit to be eaten and beverages that are not fit to be drunk do not require any blessing, neither beforehand nor afterward.
ז
הפלפלין והזנגביל בזמן שהן רטובין מברך עליהן בורא פרי האדמה אבל יבשין אין טעונין ברכה לא לפניהם ולא לאחריהם מפני שהן תבלין ואינו אוכל וכן אוכלין שאין ראויין לאכילה ומשקין שאינן ראויין לשתייה אינן טעונין ברכה לא לפניהן ולא לאחריהן:
8
The blessing shehakol is recited over bread that has become moldy, wine on which a film has risen, food that has spoiled, windfall fruit that is underdeveloped, beer, vinegar, locusts, salt, truffles, and mushrooms.
Whenever shehakol is recited before partaking of a food, the blessing borey nefashot is recited afterwards. Whenever a food requires a blessing afterwards, it also requires a blessing beforehand.
ח
הפת שעיפשה והיין שהקרים ותבשיל שעברה צורתו והנובלות שהן פגין והשכר והחומץ והגובאי והמלח והכמהין והפטריות על כולן מברך תחלה שהכל וכל המברכין לפניו שהכל לאחרונה מברך בורא נפשות וכל הטעון ברכה לאחריו טעון ברכה לפניו:
9
When one pours three measures [of water] over [wine] dregs and receives four measures of liquid, one should recite the blessing borey pri hagafen upon it, for it is considered to be diluted wine. If one receives less than four measures of liquid, one should recite the blessing shehakol even when the liquid tastes like wine.
ט
שמרים שנתן עליהם שלשה והוציא מהן ארבעה מברך עליהן בורא פרי הגפן שזה יין מזוג הוא הוציא פחות מארבעה אע"פ שיש בהם טעם יין מברך עליהן שהכל תחלה:
10
A person who recited the blessing borey pri ha'adamah over fruits that grow on trees fulfills his obligation. Conversely, one who recited the blessing borey pri ha'etz over fruits that grow from the ground does not fulfill his obligation. One who recites the blessing shehakol over any food fulfills his obligation. [This applies even in regard] to bread and wine.
י
בירך על פירות האילן בורא פרי האדמה יצא ועל פירות האדמה בורא פרי העץ לא יצא ועל כולם אם בירך שהכל יצא ואפי' על הפת ועל היין:
11
Should a person take a cup of beer in his hand and begin reciting a blessing with the intention of saying shehakol..., and instead err and say borey pri hagafen, he is not compelled to repeat [the blessing].
Similarly, if fruits that grow from the earth were placed before him, and he began reciting a blessing with the intention of saying borey pri ha'adamah, and instead erred and said borey pri ha'etz, he is not compelled to repeat [the blessing].
By the same token, if a cooked dish of grain was placed before him and he began reciting a blessing with the intention of saying borey minei mezonot, and instead erred and said hamotzi..., he fulfills his obligation.
[These decisions were rendered] because at the time when he mentioned God's name and His sovereignty, which are the essence of this blessing, he had the intention of reciting the appropriate blessing for this food. Therefore, since the essence of the blessing was not recited in error, he is considered to have fulfilled his obligation and need not repeat it, although he erred at its conclusion.
יא
לקח כוס של שכר בידו והתחיל הברכה על מנת לומר שהכל וטעה ואמר בורא פרי הגפן אין מחזירין אותו וכן אם היו לפניו פירות הארץ והתחיל הברכה על מנת לומר בורא פרי האדמה וטעה ואמר בורא פרי העץ אין מחזירין אותו וכן אם היה לפניו תבשיל של דגן ופתח על מנת לומר בורא מיני מזונות וטעה ואמר המוציא יצא מפני שבשעה שהזכיר את השם והמלכות שהן עיקר הברכה לא נתכוון אלא לברכה הראויה לאותו המין והואיל ולא היה בעיקר הברכה טעות אף על פי שטעה בסופה יצא ואין מחזירין אותו:
12
With regard to all these blessings, if a doubt arises whether one recited the blessing or not, one should not repeat the blessing, neither before eating or afterwards, because [the blessings] were instituted by the Sages.
[The following rules apply when] a person forgets and places food in his mouth without reciting a blessing: with regard to beverages, he should swallow them and recite a blessing afterwards. If they were fruit which would become disgusting if he would remove them [from his mouth] - e.g., berries or grapes - he should push them to the side [of his mouth], recite the blessing and swallow them afterwards. If they would not become disgusting - e.g., beans or peas - he should remove them, so that his mouth will be free to recite the blessing and eat them afterwards.
יב
כל הברכות האלו אם נסתפק לו בהם אם בירך או לא בירך אינו חוזר ומברך לא בתחלה ולא בסוף מפני שהן מדברי סופרים שכח והכניס אוכלין לתוך פיו בלא ברכה אם היו משקין בולען ומברך עליהן בסוף ואם היו פירות שאם זרקן ימאסו כגון תותים וענבים מסלקן לצד אחד ומברך ואח"כ בולען ואם אינן נמאסין כגון פולים ואפונים פולטן מפיו עד שיברך ופיו פנוי ואחר כך אוכל:
13
[The following rules apply when] several types of food are placed before a person [at the same time]: If the same blessing applies to all of them, one should recite the blessing on one, and thus fulfill one's obligation regarding the others. If the same blessing does not apply to all of them, one should recite the blessing that is appropriate for each one individually. The order of precedence depends on one's desires.
When there is no one type of food that one desires more than the others, [the order of precedence is as follows:] If among the foods there are foods from the seven species [for which Eretz Yisrael was praised], the blessing should be recited over them first. The species that are mentioned first in the verse receive precedence with regard to the blessing.
The seven species are those mentioned in the following verse, [Deuteronomy 8:8:] "A land of wheat, barley, vines, figs, and pomegranates, a land of olives that produce oil and honey." Honey refers to date-honey.
Dates are given precedence over grapes because dates were mentioned second in proximity to the word "land," and grapes were mentioned third in proximity to that word.
יג
היו לפניו מינין הרבה אם היו ברכותיהן שוות מברך על אחת מהם ופוטר את השאר ואם אין ברכותיהם שוות מברך על כל אחת מהן ברכה הראויה לו ואי זה מהם שירצה להקדים מקדים ואם אינו רוצה בזה יותר מזה אם יש ביניהם אחד משבעת המינים עליו הוא מברך תחלה וכל הקודם בפסוק קודם בברכה והשבעה הן האמורים בפסוק זה ארץ חטה ושעורה וגפן ותאנה ורמון ארץ זית שמן ודבש ודבש זה הוא דבש תמרים והתמרים קודמין לענבים שהתמרים שני לארץ והענבים שלישי לארץ:
14
The single blessing that includes the three blessings [of grace] recited over the five species of fruit and over wine is the same as that recited over grain products, except that for fruit, one should say [at the beginning]: "for the trees, for the fruit of the trees and for the produce of the field, and for the precious land..." and for wine, one should say [at the beginning]: "for the vines and for the fruit of the vine...."
For both [wine and fruit], one should conclude: "for the land and for the fruits." A person in Eretz Yisrael should conclude: "for the land and for its fruits."
There are some who add the following phrase before the conclusion of this blessing: "For You, God, are good and do good," for it reflects the fourth blessing [of grace]. There is, however, an opinion that states that the fourth blessing was instituted for grace alone.
יד
ברכה אחת שהיא מעין שלש של חמשת המינין של פירות ושל יין היא של מיני הדגן אלא שעל הפירות הוא אומר על העץ ועל פרי העץ ועל תנובת השדה ועל ארץ חמדה וכו' ועל היין הוא אומר על הגפן ועל פרי הגפן וחותם בשתיהן על הארץ ועל הפירות ואם היה בארץ ישראל חותם על הארץ ועל פירותיה ויש מי שמוסיף בברכה שמעין שלש קודם חתימה כי אל טוב ומטיב אתה שהוא מעין ברכה רביעית ויש מי שאמר שלא תיקנו ברכה רביעית אלא בברכת המזון בלבד:
15
Should a person drink wine, eat dates, and also eat cooked food made from the five species of grain, he should recite [a single] blessing afterwards: "Blessed are You, God, our Lord, King of the universe, for the life-giving and the sustaining [food], for the vines and the fruit of the vine, for the trees and for the fruit of the trees and for the produce of the field, and for the precious land...." He should conclude, "Blessed are You, God, for the land and for the sustenance and for the fruits."
טו
שתה יין ואכל תמרים ואכל תבשיל של חמשת מיני דגן מברך באחרונה ברוך אתה יי' אלהינו מלך העולם על המחיה ועל הכלכלה ועל הגפן ועל פרי הגפן ועל העץ ועל פרי העץ ועל תנובת השדה ועל ארץ חמדה וכו' וחותם ברוך אתה יי' על הארץ ועל המחיה ועל הפירות:
16
If, however, a person ate meat and drank wine, he should recite a separate blessing afterwards for each food. Nevertheless, if he ate figs or grapes with apples, pears, and the like, he should recite the single blessing that includes the three blessings [of grace] afterwards. It includes everything that he ate, since all the foods are "fruit of the trees." The same principles apply in other similar situations.
טז
אבל אם אכל בשר ושתה יין מברך בסוף על זה בפני עצמו ועל זה בפני עצמו אכל תאנים או ענבים ותפוחים ואגסים וכיוצא בהן מברך בסוף ברכה אחת מעין שלש והיא כוללת הכל מפני שכולן פירות העץ וכן כל כיוצא בזה:
Berachot - Chapter Nine
1
Just as it is forbidden to benefit from food or drink before reciting a blessing, so too, it is forbidden to benefit from a pleasant fragrance before reciting a blessing.
What blessings should be recited over pleasant fragrance? If the fragrant substance is a tree or the product of a tree, one should recite the blessing "[Blessed...] who created fragrant trees." If the fragrant substance is an herb or the product of an herb, one should recite the blessing "[Blessed...] who created fragrant herbs."
If it is not from a tree or an herb - e.g., musk, which comes from an animal - one should recite the blessing "[Blessed...] who created various kinds of spices." If it is a fruit that is fit to eat - e.g., an etrog or an apple - one should recite the blessing "[Blessed...] who endowed fruits with pleasant fragrance."
Should one recite the blessing "[Blessed...] who created various kinds of spices," on any fragrance, one fulfills one's obligation.
א
כשם שאסור לאדם ליהנות במאכל או במשקה קודם ברכה כך אסור לו ליהנות בריח טוב קודם ברכה וכיצד מברך על ריח טוב אם היה זה שיש להריח עץ או מין עץ מברך בורא עצי בשמים ואם היה עשב או מין עשב מברך בורא עשבי בשמים ואם לא היה מן העץ ולא מן האדמה כגון המור שהוא מן החיה מברך בורא מיני בשמים ואם היה פרי הראוי לאכילה כגון אתרוג או תפוח מברך שנתן ריח טוב בפירות ועל הכל אם אמר בורא מיני בשמים יצא:
2
A blessing should not be recited on incense until a cloud of smoke rises up.
What blessing should be recited over it? If the incense comes from a tree, one should recite the blessing "[Blessed...] who created fragrant trees." If it comes from an herb, [one should recite] "... who created fragrant herbs." If it came from an animal or the like, [one should recite] "... who created various kinds of spices."
ב
אין מברכין על המוגמר עד שתעלה תמרתו וכיצד מברכין עליו אם היה זה הנשרף שנתן ריח מעץ מברכין בורא עצי בשמים ואם היה עשב עשבי בשמים ואם היה ממין חיה וכיוצא בה מברך עליו בורא מיני בשמים:
3
Balsam oil and the like require the blessing "... who created pleasant oil." If, however, one pressed or soaked olives until they produced oil with a pleasant fragrance, one should recite the blessing "...who created fragrant trees." Oil in which spices were mixed, as was done for the anointing oil, requires the blessing "...who created various kinds of spices."
If one brought both oil and a myrtle to a person, he should recite the blessing on the myrtle and include the oil, because the same blessing, "...who created fragrant trees," applies to both of them.
ג
שמן של אפרסמון וכיוצא בו מברך עליו בורא שמן ערב אבל שמן זית שכבשו או שטחנו עד שחזר ריחו נודף מברך עליו בורא עצי בשמים שמן שבשמו כעין שמן המשחה מברך עליו בורא מיני בשמים הביאו לפניו שמן והדס מברך על ההדס ופוטר את השמן מפני שברכה אחת לשתיהן והוא עצי בשמים:
4
When one has both a fragrant spice from a tree and a fragrant spice from an herb, a single blessing should not be recited to include both of them. Rather, a blessing should be recited for each one individually.
When wine and fragrant oil are brought before a person, he should hold the wine in his right hand and the oil in his left hand, recite the blessing over the wine and drink it, and then recite the blessing over the oil, smell it, and then, spread it on the attendant's head. If the attendant is a Torah scholar, he should spread it on the wall.
ד
היו לפניו בושם שהוא עץ ובושם שהוא עשב אין ברכה אחת מהן פוטרת את חבירו אלא מברך על זה לעצמו ועל זה לעצמו הביאו לפניו יין ושמן אוחז יין בימינו ושמן בשמאלו ומברך על היין ושותהו וחוזר ומברך על השמן ומריח בו וטחו בראש השמש ואם היה השמש תלמיד חכם טחו בכותל:
5
If there is a doubt whether a spice requires the blessing "...who created fragrant trees" or the blessing "...who created fragrant herbs," one should recite the blessing "...who created various kinds of spices." Similarly, one should recite the blessing "...who created various kinds of spices" over a mixture of spices prepared by a perfumer.
When a person enters a perfumery, he should recite the blessing "...who created various kinds of spices." If he spends the entire day there, he should recite only one blessing. If he enters and leaves several times, he should recite a blessing each time he enters.
ה
דבר שהוא ספק אם מן העץ אם מן האדמה מברך עליו בורא מיני בשמים בושם שעירבו הרוכל ממינין הרבה מברך עליו בורא מיני בשמים נכנס לחנותו של בושם שיש בה מינין הרבה מברך עליו בורא מיני בשמים אם ישב שם כל היום כולו אינו מברך אלא אחת נכנס ויצא נכנס ויצא מברך על כל פעם ופעם:
6
Anemones and lavender require the blessing "...who created fragrant trees." Lilies that are raised in a garden require the blessing "...who created fragrant trees"; those that grow in the field require the blessing "...who created fragrant herbs."
Roses, rose water, frankincense, and rock roses require the blessing "...who created fragrant trees."
ו
השושנה וחלפי המים מברכין עליהן בורא עצי בשמים נרגיס של גינה בורא עצי בשמים ושל שדה בורא עשבי בשמים הורד ומי הורד והלבונה והמסטכי וכיוצא בהן בורא עצי בשמים:
7
There are types of pleasant fragrances over which blessings should not be recited: a pleasant fragrance that is forbidden, a pleasant fragrance used as a deodorant, and a pleasant fragrance that was not prepared with the intent that it be smelled itself.
ז
שלשה מיני ריח טוב אין מברכין עליהן ואלו הן ריח טוב שאסור להריח בו וריח טוב שעשוי להעביר ריח רע וריח טוב שלא נעשה להריח בעצמו של ריח זה:
8
What is implied? One should not recite a blessing over perfumes of false gods or over perfumes of women with whom sexual relations are forbidden, because it is forbidden to smell them.
Blessings should not be recited over perfumes placed by the dead, perfumes placed in toilets, or an oil used to remove filth, because they are intended to remove a foul odor.
A blessing is not recited when incense is burned to perfume utensils or clothes, because the incense was not prepared with the intent that it be smelled itself. Similarly, a blessing should not be recited on clothes that were perfumed in this manner, because the fragrant substance itself is not present; there is merely a fragrance without any substance.
ח
כיצד בשמים של עכו"ם ובשמים של ערוה מן העריות אין מברכין עליהן לפי שאסור להריח בהן בשמים של מתים ובשמים של בית הכסא ושמן העשוי להעביר את הזוהמא אין מברכין עליהן לפי שנעשו להעביר ריח רע מוגמר שמגמרין בו את הכלים ואת הבגדים אין מברכין עליהן לפי שלא נעשה להריח בעצמו של מוגמר וכן המריח בבגדים שהן מוגמרים אינו מברך לפי שאין שם עיקר בושם אלא ריח בלא עיקר:
9
A blessing should not be recited on spices used at a gentile party, because we assume that a gentile party is dedicated to idol worship.
[The following rules apply when] a person smelled a pleasant fragrance while walking outside a city: If the majority of the city are gentiles, he should not recite a blessing. If the majority of the city are Jewish, he should. If a fragrance for which a blessing should be recited becomes mixed with a fragrance for which a blessing should not be recited, the ruling depends on the majority.
ט
בשמים של מסיבה של עכו"ם אין מברכין עליהם שסתם מסיבת עכו"ם לעכו"ם היה מהלך חוץ לכרך והריח ריח טוב אם רוב העיר עכו"ם אינו מברך ואם רוב ישראל מברך נתערב ריח שמברכין עליו בריח שאין מברכין עליו הולכין אחרי הרוב:
Hayom Yom:
• English Text | Video Class
Sunday, Cheshvan 9, 5778 · 29 October 2017
"Today's Day"
Sunday, Cheshvan 9, 5704
Torah lessons: Chumash: Vayeira, first parsha with Rashi.
Tehillim: 49-54.
Tanya: Now, the celestial (p. 559) ...nations of the world." (p. 561).
When my father was four or five years old he went to his grandfather, the Tzemach Tzedek, on Shabbat Vayeira, and began to cry as he asked, "Why did G-d show Himself to our father Avraham - but He does not show Himself to us?" The Tzemach Tzedek answered him: "When a tzadik decides at the age of ninety-nine years that he should be circumcised, he deserves that G-d appear to him."1
FOOTNOTES
1.Viz. Likutei Sichot Vol. 1, p. 23 et seq., Vol. 5, p. 86 et seq., p. 321 et seq., Vol. 15 p. 129 et seq.
Daily Thought:
Messing In
Even the wrong road eventually takes you closer to the truth.
Even closer. (Likkutei Sichot, vol. 5, Lech Lecha.)
-------
No comments:
Post a Comment