| |||||
- 
- ב"ה - Today in Judaism - Today is Tuesday, 11 Cheshvan, 5778 · October 31, 2017Today in Jewish History:
• Passing of Methuselah (2105 BCE)
Methuselah, the longest-lived human being of all time, died at the age of 969 years on the 11th of Cheshvan of the year 1656 from creation (2105 BCE) -- exactly seven days before the beginning of the Great Flood. Methuselah was Adam's great-great-great-great-great-grandson and Noah's grandfather.
• Passing of Rachel (1553 BCE)
The matriarch Rachel died in childbirth on the 11th of Cheshvan of the year 2208 from creation (1553 BCE) while giving birth to her second son, Benjamin.
Rachel was born in Aram (Mesopotamia) approximately 1585 BCE. Her father was Laban, the brother of Jacob's mother, Rebecca. Jacob came to Laban's home in 1576 BCE, fleeing the wrath of his brother Esau. He fell in love with Rachel and worked for seven years tending Laban's sheep in return for her hand in marriage. But Laban deceived his nephew, and on the morning after the wedding Jacob discovered that he had married Rachel's elder sister, Leah. Laban agreed to give him Rachel as a wife as well in return for another seven years' labor.
Rachel was childless for many years, while her elder sister and rival gave birth to six sons and a daughter in succession. Finally, in 1562 BCE, she gave birth to Joseph. Nine years later, while Jacob and his family were on the road to Jacob's ancestral home in Hebron (after a 22-year absence), she gave birth to a second son, but died in childbirth. Jacob buried her by the roadside, in Bethlehem; there, "Rachel weeps over her children, for they are gone [in exile]" (Jeremiah 31:14). Her tomb has served as a place of prayer for Jews for more than 35 centuries.
• Passing of R. Nachum of Chernobyl (1797)
Rabbi Nachum of Chernobyl was a disciple of the second leader of the Chassidic movement, Rabbi DovBer of Mezeritch, and the founder of the Chernobyl dynasty of Chassidic Rebbes.
Daily Quote: Every Jew, both righteous and wicked, has two souls; the first.. clothes itself in the blood to animate the body... and the second soul is literally a part of G-d Above. (Tanya)
Daily Torah Study:
Chumash: Vayeira, 3rd Portion Genesis 19:1-19:20 with Rashi
• English / Hebrew Linear Translation
• Video Class
• Daily Wisdom (short insight)
Genesis Chapter 19
1And the two angels came to Sodom in the evening, and Lot was sitting in the gate of Sodom, and Lot saw and arose toward them, and he prostrated himself on his face to the ground. אוַ֠יָּבֹ֠אוּ שְׁנֵ֨י הַמַּלְאָכִ֤ים סְדֹ֨מָה֙ בָּעֶ֔רֶב וְל֖וֹט ישֵׁ֣ב בְּשַֽׁעַר־סְדֹ֑ם וַיַּרְא־לוֹט֙ וַיָּ֣קָם לִקְרָאתָ֔ם וַיִּשְׁתַּ֥חוּ אַפַּ֖יִם אָֽרְצָה:
the…angels: But elsewhere (18:2) Scripture calls them men! When the Shechinah was with them, it calls them men. Another explanation: In connection with Abraham, whose power was great, and the angels were as frequently with him as men, it calls them men, but in connection with Lot, it calls them angels. — [from Gen. Rabbah 52; Tan. Buber, Vayera 20]
המלאכים: ולהלן קראם אנשים, כשהיתה שכינה עמהם קראם אנשים. דבר אחר אצל אברהם שכחו גדול והיו המלאכים תדירין אצלו כאנשים קראם אנשים, ואצל לוט קראם מלאכים:
in the evening: Now did the angels tarry so long from Hebron to Sodom? But they were angels of mercy, and they were waiting, perhaps Abraham would succeed in his defense for them [the cities]. — [from Gen. Rabbah 50:1]
בערב: וכי כל כך שהו המלאכים מחברון לסדום, אלא מלאכי רחמים היו, וממתינים שמא יוכל אברהם ללמד עליהם סניגוריא:
and Lot was sitting in the gate of Sodom: [The word יֹשֵׁב is written without a“vav” so that it can be read יָשַׁב “he sat,” in the past tense]. On that very day, they had appointed him judge over them. — [from Gen. Rabbah 50:3]
ולוט ישב בשער סדום: ישב כתיב אותו היום מינוהו שופט עליהם:
and Lot saw: From Abraham’s house he learned to look for wayfarers. — [from Tan. Buber, Vayera 15]
וירא לוט וגו': מבית אברהם למד לחזור על האורחים:
2And he said, "Behold now my lords, please turn to your servant's house and stay overnight and wash your feet, and you shall arise early and go on your way." And they said, "No, but we will stay overnight in the street." בוַיֹּ֜אמֶר הִנֶּ֣ה נָּֽא־אֲדֹנַ֗י ס֣וּרוּ נָ֠א אֶל־בֵּ֨ית עַבְדְּכֶ֤ם וְלִ֨ינוּ֙ וְרַֽחֲצ֣וּ רַגְלֵיכֶ֔ם וְהִשְׁכַּמְתֶּ֖ם וַֽהֲלַכְתֶּ֣ם לְדַרְכְּכֶ֑ם וַיֹּֽאמְר֣וּ לֹּ֔א כִּ֥י בָֽרְח֖וֹב נָלִֽין:
Behold now, my lords: “ Behold you are now lords to me since you have passed beside me.” Another explanation: “Behold now you must pay heed to these wicked men, that they should not recognize you,” and this is sound advice.
הנה נא א-דני: הנה נא אתם אדונים לי אחר שעברתם עלי. דבר אחר הנה נא צריכים אתם לתת לב על הרשעים הללו שלא יכירו בכם. וזו היא עצה נכונה:
please turn: Take a circuitous path to my house, in a roundabout way, that they should not recognize that you are entering there. That is why it says: “turn.” (Gen. Rabbah 50:4).
סורו נא: עקמו את הדרך לביתי דרך עקלתון, שלא יכירו שאתם נכנסין שם לכך נאמר סורו, בבראשית רבה (נ ז):
and stay overnight and wash your feet: Now is it customary for people to first stay overnight and afterwards to wash? Moreover, Abraham said to them first, “and wash your feet!” But so did Lot say (i.e., he reasoned), “If, when the people of Sodom come, they will see that they have already washed their feet, they will invent false accusations against me and say, ‘Two or three days have already passed since they came to your house, and you did not let us know!’” Therefore, he said, “It is better that they remain here with the dust on their feet, so that they should appear as though they had just arrived now.” Therefore he said, “Stay overnight” first and afterwards, “wash.” - [from Gen. Rabbah 50:4]
ולינו ורחצו רגליכם: וכי דרכן של בני אדם ללון תחלה ואחר כך לרחוץ, ועוד שהרי אברהם אמר להם תחלה (יח ד) ורחצו רגליכם. אלא כך אמר לוט אם כשיבאו אנשי סדום ויראו שכבר רחצו רגליהם, יעלילו עלי ויאמרו כבר עברו שני ימים או שלשה שבאו לביתך ולא הודעתנו, לפיכך אמר מוטב שיתעכבו כאן באבק רגליהם שיהיו נראין כמו שבאו עכשיו, לפיכך אמר לינו תחלה ואחר כך רחצו:
And they said, “No…”: But to Abraham they said,“So shall you do…” From here [we learn] that one may refuse an offer by a person of lesser importance, but should not refuse an offer by a great man (Gen. Rabbah 50:4).
ויאמרו לא: לאברהם אמרו (יח ה) כן תעשה, מכאן שמסרבין לקטן ואין מסרבין לגדול:
but we will stay overnight in the street: Heb. כִּי. This כִּי is used to mean “but,” for they said, “We will not turn in to your house, but we will stay overnight in the street of the city.”
כי ברחוב נלין: הרי כי משמש בלשון אלא, שאמרו לא נסור אל ביתך אלא ברחובה של עיר נלין:
3And he urged them strongly, and they turned in to him, and came into his house, and he made them a feast, and he baked unleavened cakes, and they ate. גוַיִּפְצַר־בָּ֣ם מְאֹ֔ד וַיָּסֻ֣רוּ אֵלָ֔יו וַיָּבֹ֖אוּ אֶל־בֵּית֑וֹ וַיַּ֤עַשׂ לָהֶם֙ מִשְׁתֶּ֔ה וּמַצּ֥וֹת אָפָ֖ה וַיֹּאכֵֽלוּ:
and they turned in to him: They took a circuitous path toward his house. — [from Gen. Rabbah 50:4]
ויסרו אליו: עקמו את הדרך לצד ביתו:
and he baked unleavened cakes: It was Passover.
ומצות אפה: פסח היה:
4When they had not yet retired, and the people of the city, the people of Sodom, surrounded the house, both young and old, the entire populace from every end[of the city]. דטֶ֘רֶם֘ יִשְׁכָּ֒בוּ֒ וְאַנְשֵׁ֨י הָעִ֜יר אַנְשֵׁ֤י סְדֹם֙ נָסַ֣בּוּ עַל־הַבַּ֔יִת מִנַּ֖עַר וְעַד־זָקֵ֑ן כָּל־הָעָ֖ם מִקָּצֶֽה:
When they had not yet retired, the people of the city, the people of Sodom: It is interpreted in Gen. Rabbah (50:5) as follows: When they had not yet retired, the people of the city were the topic of conversation of the angels, for they were asking Lot about their character and their deeds, and he told them that most of them were wicked. While they were still speaking about them, “And the people of the city,” etc. The simple meaning of the verse, however, is: “and the people of the city, people of wickedness, surrounded the house.” Because they were wicked, they are called people of Sodom, as Scripture states (above 13:13): “And the people of Sodom were very evil and sinful…”
טרם ישכבו ואנשי העיר אנשי סדום: כך נדרש בבראשית רבה (נ ה) טרם ישכבו ואנשי העיר היו בפיהם של מלאכים, שהיו שואלים ללוט מה טיבם ומעשיהם, והוא אומר להם רובם רשעים. עודם מדברים בהם ואנשי סדום וגו'. ופשוטו של מקרא ואנשי העיר, אנשי רשע, נסבו על הבית. על שהיו רשעים נקראים אנשי סדום, כמו שאמר הכתוב (יג יג) ואנשי סדום רעים וחטאים:
the entire populace from every end: From one end of the city to the other, for not one of them protested, because there was not even one righteous man among them. — [from Gen. Rabbah 50:5]
כל העם מקצה: מקצה העיר עד הקצה, שאין אחד מהם מוחה בידם, שאפילו צדיק אחד אין בהם:
5And they called to Lot and said to him, "Where are the men who came to you tonight? Bring them out to us, and let us be intimate with them." הוַיִּקְרְא֤וּ אֶל־לוֹט֙ וַיֹּ֣אמְרוּ ל֔וֹ אַיֵּ֧ה הָֽאֲנָשִׁ֛ים אֲשֶׁר־בָּ֥אוּ אֵלֶ֖יךָ הַלָּ֑יְלָה הֽוֹצִיאֵ֣ם אֵלֵ֔ינוּ וְנֵֽדְעָ֖ה אֹתָֽם:
and let us be intimate with them: homosexually, as in (verse 8):“who were not intimate with a man.” - [from Gen. Rabbah 55:5]
ונדעה אתם: במשכב זכר, כמו (פסוק ח) אשר לא ידעו איש:
6And Lot came out to them to the entrance, and he shut the door behind him. ווַיֵּצֵ֧א אֲלֵהֶ֛ם ל֖וֹט הַפֶּ֑תְחָה וְהַדֶּ֖לֶת סָגַ֥ר אַֽחֲרָֽיו:
7And he said, "My brethren, please do not do evil. זוַיֹּאמַ֑ר אַל־נָ֥א אַחַ֖י תָּרֵֽעוּ:
8Behold now I have two daughters who were not intimate with a man. I will bring them out to you, and do to them as you see fit; only to these men do nothing, because they have come under the shadow of my roof." חהִנֵּה־נָ֨א לִ֜י שְׁתֵּ֣י בָנ֗וֹת אֲשֶׁ֤ר לֹא־יָֽדְעוּ֙ אִ֔ישׁ אוֹצִֽיאָה־נָּ֤א אֶתְהֶן֙ אֲלֵיכֶ֔ם וַֽעֲשׂ֣וּ לָהֶ֔ן כַּטּ֖וֹב בְּעֵֽינֵיכֶ֑ם רַ֠ק לָֽאֲנָשִׁ֤ים הָאֵל֙ אַל־תַּֽעֲשׂ֣וּ דָבָ֔ר כִּֽי־עַל־כֵּ֥ן בָּ֖אוּ בְּצֵ֥ל קֹֽרָתִֽי:
these: Heb. הָאֵל, like הָאֵלֶּה. [from Targumim]
האל: כמו האלה:
because they have come: Heb. כִּי עַל כֵּן. Do this favor in my honor, because they have come into the shade of my roof [lit. my beam]. The Targum renders: בִּטְלֵל שָׁרִיתִי, in the shade of my beam. The Targum of קוֹרָה, beam, is שָׁרוּתָא.
כי על כן באו: כי הטובה הזאת תעשו לכבודי על אשר באו בצל קורתי, תרגום בטלל שרותי, תרגום של קורה שרותא:
9But they said, "Back away." And they said, "This one came to sojourn, and he is judging! Now, we will deal even worse with you than with them." And they pressed hard upon the man Lot, and they drew near to break the door. טוַיֹּֽאמְר֣וּ | גֶּשׁ־הָ֗לְאָה וַיֹּֽאמְרוּ֙ הָֽאֶחָ֤ד בָּֽא־לָגוּר֙ וַיִּשְׁפֹּ֣ט שָׁפ֔וֹט עַתָּ֕ה נָרַ֥ע לְךָ֖ מֵהֶ֑ם וַיִּפְצְר֨וּ בָאִ֤ישׁ בְּלוֹט֙ מְאֹ֔ד וַיִּגְּשׁ֖וּ לִשְׁבֹּ֥ר הַדָּֽלֶת:
But they said, “Back away.”: Heb. גֶּשׁ הָלְאָה, “Get yourself away over there”; i.e.,“Draw near to the sides and distance yourself from us.” And similarly every [instance of] הָלְאָה in Scripture is an expression of distancing, as in (Num. 17:2) “Scatter away (הָלְאָה)”; (I Sam. 20:22, 37) “Behold, the arrows are beyond you (וָהָלְאָה).” Thus, גֶּשׁ הָלְאָה, means “Back away,” in Old French: trete de nos, go away from us. This is a word of rebuke, as if to say. “We don’t care about you,” and similar to it is (Isa. 65:5) “Keep (קְרַב) to yourself; do not come near me”; and so (ibid. 49:20): “Move aside (גְּשָׁה) so that I may dwell,” meaning, “Draw aside for my sake so that I will dwell beside you.” [The Sodomites were saying as follows]: “You intercede for the wayfarers? How dare you?!” In response to what he said to them about his daughters, they said to him, “Go away,” a mild expression, but in response to what he said in defense of the wayfarers, they said, “This one has come to sojourn.” You are the only stranger among us, for you have come to sojourn here, “and he is judging,” [meaning] and you have become our chastiser!?
ויאמרו גש הלאה: קרב להלאה, כלומר התקרב לצדדין והתרחק ממנו, וכן כל הלאה שבמקרא לשון רחוק, כמו (במדבר יז ב) זרה הלאה, (ש"א כ כב) הנה החצי ממך והלאה. גש הלאה המשך להלן, בלשון לע"ז טרי"י טי"י ד"י נו"ש [משוך את עצמך ממנו], ודבר נזיפה הוא לומר אין אנו חוששין לך, ודומה לו (ישעיה סה ה) קרב אליך אל תגש בי, וכן (ישעיה מט כ) גשה לי ואשבה, המשך לצדדין בעבורי ואשב אצלך. אתה מליץ על האורחין, איך מלאך לבך. על שאמר להם על הבנות, אמרו לו גש הלאה, לשון נחת, ועל שהיה מליץ על האורחים אמרו האחד בא לגור, אדם נכרי יחידי אתה בינינו שבאת לגור, וישפוט שפוט ונעשית מוכיח אותנו:
the door: Heb. הַדֶּלֶת. The door, which swings to lock and to open.
הדלת: דלת הסובבת לנעול ולפתוח:
10And the men stretched forth their hands, and they brought Lot to them to the house, and they shut the door. יוַיִּשְׁלְח֤וּ הָֽאֲנָשִׁים֙ אֶת־יָדָ֔ם וַיָּבִ֧יאוּ אֶת־ל֛וֹט אֲלֵיהֶ֖ם הַבָּ֑יְתָה וְאֶת־הַדֶּ֖לֶת סָגָֽרוּ:
11And the men who were at the entrance of the house they struck with blindness, both small and great, and they toiled in vain to find the entrance. יאוְאֶת־הָֽאֲנָשִׁ֞ים אֲשֶׁר־פֶּ֣תַח הַבַּ֗יִת הִכּוּ֙ בַּסַּנְוֵרִ֔ים מִקָּטֹ֖ן וְעַד־גָּד֑וֹל וַיִּלְא֖וּ לִמְצֹ֥א הַפָּֽתַח:
the entrance: That is the space through which they enter and exit.
פתח: הוא החלל שבו נכנסין ויוצאין:
with blindness: Heb. בַּסַּנְוֵרִים, a plague of blindness. — [from Pirkei d’Rabbi Eliezer, ch. 25]
בסנורים: מכת עורון:
both small and great: (Gen. Rabbah 50:8) The young ones started to sin first, as it is said (above verse 4): “both young and old”; therefore, the punishment began with them.
מקטן ועד גדול: הקטנים התחילו בעבירה תחלה, שנאמר (פסוק ד) מנער ועד זקן, לפיכך התחילה הפורענות מהם:
12And the men said to Lot, "Whom else do you have here? A son-in-law, your sons, and your daughters, and whomever you have in the city, take out of the place. יבוַיֹּֽאמְר֨וּ הָֽאֲנָשִׁ֜ים אֶל־ל֗וֹט עֹ֚ד מִֽי־לְךָ֣ פֹ֔ה חָתָן֙ וּבָנֶ֣יךָ וּבְנֹתֶ֔יךָ וְכֹ֥ל אֲשֶׁר־לְךָ֖ בָּעִ֑יר הוֹצֵ֖א מִן־הַמָּקֽוֹם:
Whom else do you have here?: The simple meaning of the verse is: Whom else do you have in this city besides your wife and your daughters who are at home?
עוד מי לך פה: פשוטו של מקרא מי לך עוד בעיר הזאת חוץ מאשתך ובנותיך שבבית:
A son-in-law, your sons, and your daughters: If you have a son-in-law or sons and daughters, take them out of this place.
חתן ובניך ובנותיך: אם יש לך חתן או בנים ובנות הוצא מן המקום:
your sons: The sons of your married daughters. According to the Midrash Aggadah (Gen. Rabbah 50:5) the interpretation of עֹד is: “Still, after they have committed such a disgraceful deed, do you still have an excuse to defend them?” For the whole night he [Lot] was speaking in their favor. This may be read עֹד מִי לְךָ פֶּה: Do you still have a mouth? (i.e., Do you still have anything to say to justify them?)
ובניך: בני בנותיך הנשואות. ומדרש אגדה עוד מאחר שעושין נבלה כזאת מי לך פתחון פה ללמד סניגוריא עליהם, שכל הלילה היה מליץ עליהם טובות, קרי ביה מי לך פה:
13For we are destroying this place, because their cry has become great before the Lord, and the Lord has sent us to destroy it." יגכִּֽי־מַשְׁחִתִ֣ים אֲנַ֔חְנוּ אֶת־הַמָּק֖וֹם הַזֶּ֑ה כִּי־גָֽדְלָ֤ה צַֽעֲקָתָם֙ אֶת־פְּנֵ֣י יְהֹוָ֔ה וַיְשַׁלְּחֵ֥נוּ יְהֹוָ֖ה לְשַֽׁחֲתָֽהּ:
14So Lot went forth and spoke to his sons-in-law, the suitors of his daughters, and he said, "Arise, go forth from this place, for the Lord is destroying the city," but he seemed like a comedian in the eyes of his sons-in-law. ידוַיֵּצֵ֨א ל֜וֹט וַיְדַבֵּ֣ר | אֶל־חֲתָנָ֣יו | לֹֽקְחֵ֣י בְנֹתָ֗יו וַיֹּ֨אמֶר֙ ק֤וּמוּ צְּאוּ֙ מִן־הַמָּק֣וֹם הַזֶּ֔ה כִּֽי־מַשְׁחִ֥ית יְהֹוָ֖ה אֶת־הָעִ֑יר וַיְהִ֥י כִמְצַחֵ֖ק בְּעֵינֵ֥י חֲתָנָֽיו:
his sons-in-law: He had two married daughters in the city.
חתניו: שתי בנות נשואות היו לו בעיר:
the suitors of his daughters: to whom those in the house were betrothed. — [from Gen. Rabbah 50:9]
לוקחי בנותיו: שאותן שבבית היו ארוסות להם:
15And as the dawn rose, the angels pressed Lot, saying, "Get up, take your wife and your two daughters who are here, lest you perish because of the iniquity of the city." טווּכְמוֹ֙ הַשַּׁ֣חַר עָלָ֔ה וַיָּאִ֥יצוּ הַמַּלְאָכִ֖ים בְּל֣וֹט לֵאמֹ֑ר קוּם֩ קַ֨ח אֶת־אִשְׁתְּךָ֜ וְאֶת־שְׁתֵּ֤י בְנֹתֶ֨יךָ֙ הַנִּמְצָאֹ֔ת פֶּן־תִּסָּפֶ֖ה בַּֽעֲוֹ֥ן הָעִֽיר:
pressed: Heb. וַיָאִיצוּ, as the Targum renders: “and they pressed” [meaning] “they rushed him.”
ויאיצו: כתרגומו ודחיקו, מהרוהו:
who are here: who are ready at hand in the house for you to save them. There is also a midrashic explanation, but this is the proper way to explain the verse.
הנמצאות: המזומנות לך בבית להצילם. ומדרש אגדה יש, וזה ישובו של מקרא:
perish: You will be destroyed. [The verse] “until all the generation expires” (Deut. 2:14) is rendered by Targum as,“until the entire generation perished.”
תספה: תהיה כלה. (דברים ב יד) עד תום כל הדור, מתורגם עד דסף כל דרא:
16But he tarried, and the men took hold of his hand and his wife's hand, and the hand of his two daughters, out of the Lord's pity for him, and they took him out and placed him outside the city. טזוַיִּתְמַהְמָ֓הּ | וַיַּֽחֲזִ֨יקוּ הָֽאֲנָשִׁ֜ים בְּיָ֣דוֹ וּבְיַד־אִשְׁתּ֗וֹ וּבְיַד֙ שְׁתֵּ֣י בְנֹתָ֔יו בְּחֶמְלַ֥ת יְהֹוָ֖ה עָלָ֑יו וַיֹּֽצִאֻ֥הוּ וַיַּנִּחֻ֖הוּ מִח֥וּץ לָעִֽיר:
But he tarried: in order to save his possessions. — [from Gen. Rabbah 50:11]
ויתמהמה: כדי להציל את ממונו:
took hold: Heb. וַיַחִזִיקוּ [in the plural form] (Gen. Rabbah 50:11). One of them was an emissary to save him and his companion was to overturn Sodom; therefore, it is stated: “and he said: Flee…,” and it is not stated, “and they said.”
ויחזיקו: אחד מהם היה שליח להצילו, וחבירו להפוך את סדום, לכך נאמר (פסוק יז) ויאמר המלט, ולא נאמר ויאמרו:
17And it came to pass, when they took them outside, that he said, "Flee for your life, do not look behind you, and do not stand in the entire plain. Flee to the mountain, lest you perish." יזוַיְהִי֩ כְהֽוֹצִיאָ֨ם אֹתָ֜ם הַח֗וּצָה וַיֹּ֨אמֶר֙ הִמָּלֵ֣ט עַל־נַפְשֶׁ֔ךָ אַל־תַּבִּ֣יט אַֽחֲרֶ֔יךָ וְאַל־תַּֽעֲמֹ֖ד בְּכָל־הַכִּכָּ֑ר הָהָ֥רָה הִמָּלֵ֖ט פֶּן־תִּסָּפֶֽה:
Flee for your life: Let it suffice for you to save lives. Do not worry about possessions. — [from Tosefta Sanh. 14:1]
המלט על נפשך: דייך להציל נפשות, אל תחוס על הממון:
do not look behind you: You dealt wickedly together with them, but in Abraham’s merit you are saved. You do not deserve to see their punishment while you are being saved. — [from obscure midrashic source]
אל תביט אחריך: אתה הרשעת עמהם, ובזכות אברהם אתה ניצול, אינך כדאי לראות בפורענותם ואתה ניצול:
in the entire plain: the plain of the Jordan.
בכל הככר: ככר הירדן:
Flee to the mountain: Flee to Abraham, who dwells on the mountain, as it is said (above 12:8): “And he moved from there to the mountain.” And even now, he was dwelling there, as it is said (above 13:3): “until the place where his tent had previously been.” And although it says (ibid. verse 18): “And Abram pitched his tents, etc.,” he had many tents, and they extended until Hebron.
ההרה המלט: אצל אברהם ברח, שהוא יושב בהר, שנאמר לעיל (יב ח) ויעתק משם ההרה. ואף עכשיו היה יושב שם, שנאמר (יג ג) אל המקום אשר היה שם אהלו בתחלה, ואף על פי שכתוב (שם יח) ויאהל אברם וגו', אהלים הרבה היו לו ונמשכו עד חברון:
Flee: Heb. הִמָּלֵט. An expression of slipping away, and so is every [instance of] הַמְלָטָה in Scripture, asmuzer in Old French, to escape, slip away. And so (Isa. 66:7): “She delivered (וְהִמְלִיטָה) a male child,” meaning that the fetus was released from the womb; (Ps. 124:7): “escaped (נִמְלְטָה) like a bird”; (Isa. 46:2): “they could not deliver (מַלֵּט) the burden,” i.e., to release the burden of the excrement in their orifices.
המלט: לשון השמטה, וכן כל המלטה שבמקרא אישמוציי"ר [להינצל] בלע"ז וכן (ישעיה סו ז) והמליטה זכר, שנשמט העובר מן הרחם, (תהלים קכד ז) כצפור נמלטה, (ישעיה מו ב) ולא יכלו מלט משא, להשמיט משא הרעי שבנקביהם:
18And Lot said to them, "Please, do not, O Lord. יחוַיֹּ֥אמֶר ל֖וֹט אֲלֵהֶ֑ם אַל־נָ֖א אֲדֹנָֽי:
“Please do not, O Lord”: Our Sages said (Shev. 35b) that this name is holy (referring to God), because it is stated in its context (verse 19): “to sustain my soul,” referring to He Who has the power to cause to die and to cause to live. And the Targum [similarly] renders: Please now, my Lord.
אל נא א-דני: רבותינו אמרו שם זה קדש, שנאמר בו להחיות את נפשי, מי שיש בידו להמית ולהחיות. ותרגומו בבעו כען ה':
Please, do not: Do not tell me to flee to the mountain.
אל נא: אל נא תאמר אלי להמלט ההרה:
Please: Heb. נָא, an expression of request.
נא: לשון בקשה:
19Behold now, Your servant has found favor in Your eyes, and You have increased Your kindness, which You have done with me, to sustain my soul. But I cannot flee to the mountain, lest the evil overtake me, and I die. יטהִנֵּה־נָ֠א מָצָ֨א עַבְדְּךָ֣ חֵן֘ בְּעֵינֶ֒יךָ֒ וַתַּגְדֵּ֣ל חַסְדְּךָ֗ אֲשֶׁ֤ר עָשִׂ֨יתָ֙ עִמָּדִ֔י לְהַֽחֲי֖וֹת אֶת־נַפְשִׁ֑י וְאָֽנֹכִ֗י לֹ֤א אוּכַל֙ לְהִמָּלֵ֣ט הָהָ֔רָה פֶּן־תִּדְבָּקַ֥נִי הָֽרָעָ֖ה וָמַֽתִּי:
lest the evil overtake me: When I was among the people of Sodom, the Holy One, blessed be He, saw my deeds and the deeds of the people of the city, and I appeared righteous and worthy of being saved. But when I shall come alongside a righteous man, I shall be considered a wicked man. And so did the woman of Zarephath say to Elijah (I Kings 17: 18): “Have you come to me to cause my sins to be remembered?” Before you came to me, the Holy One, blessed be He, would see my deeds and the deeds of my people, and I was a righteous woman among them, but since you have come to me, compared to your deeds, I am wicked. — [from Gen. Rabbah 50:11]
פן תדבקני הרעה: כשהייתי אצל אנשי סדום היה הקב"ה רואה מעשי ומעשי בני העיר, והייתי נראה צדיק וכדאי להנצל, וכשאבא אצל צדיק אני כרשע. וכן אמרה הצרפית לאליהו (מ"א יז יח) כי באת אלי להזכיר את עוני, עד שלא באת אצלי היה הקב"ה רואה מעשי ומעשי עמי ואני צדקת ביניהם, ומשבאת אצלי לפי מעשיך אני רשעה:
20Behold now, this city is near to flee there, and it is small. Let me please flee there. Is it not small? And my soul will survive." כהִנֵּה־נָ֠א הָעִ֨יר הַזֹּ֧את קְרֹבָ֛ה לָנ֥וּס שָׁ֖מָּה וְהִ֣וא מִצְעָ֑ר אִמָּֽלְטָ֨ה נָ֜א שָׁ֗מָּה הֲלֹ֥א מִצְעָ֛ר הִ֖וא וּתְחִ֥י נַפְשִֽׁי:
this city is near: (Shab. ch. 1, 10b) Its settlement is near [in time], meaning that it was recently settled. Therefore, its measure is not yet full. And how recently was it settled? From the Generation of the Dispersion, when the people commenced to disperse, and they started to settle, each one in his place, and that took place in the year of Peleg’s death. And from then until now, there were 52 years, for Peleg died when Abraham was 48 years old. How so? Peleg lived after he had begotten Reu, 209 years (above 11:19). Subtract from them 32 [years] when Serug was born, and 30 years from [the birth of] Serug until Nahor was born, totaling 62 years. And from [the birth of] Nahor until Terah was born were 29 years, totaling 91 years. And from then until Abraham was born were 70 years, totaling 161 years. Add 48 years to them, and the total is 209 years, and that was the year of the Dispersion. (See above 10:25). When Sodom was destroyed, Abraham was 99 years old. Hence, from the Generation of the Dispersion until now were 52 years. The settlement of Zoar took place after the settlement of Sodom and its companions by one year. That is the meaning of“Let me please (נָא) flee there.” נָא has the numerical value of 51.
העיר הזאת קרובה: קרובה ישיבתה נתיישבה מקרוב, לפיכך לא נתמלאה סאתה עדיין. ומה היא קריבתה, מדור הפלגה שנתפלגו האנשים והתחילו להתישב איש איש במקומו, והיא היתה בשנת מות פלג, ומשם ועד כאן חמשים ושתים שנה, שפלג מת בשנת ארבעים ושמונה לאברהם. כיצד, פלג חי (לעיל יא יט) אחרי הולידו את רעו מאתים ותשע שנה, צא מהם שלשים ושתים כשנולד שרוג, ומשרוג עד שנולד נחור שלשים, הרי ששים ושתים, ומנחור עד שנולד תרח עשרים ותשע, הרי תשעים ואחת, ומשם עד שנולד אברהם שבעים, הרי מאה ששים ואחת, תן להם ארבעים ושמונה הרי מאתים ותשע, ואותה שנה היתה שנת הפלגה, וכשנחרבה סדום היה אברהם בן תשעים ותשע שנה, הרי מדור הפלגה עד כאן חמשים ושתים שנה, וצוער איחרה ישיבתה אחרי ישיבת סדום וחברותיה שנה אחת, הוא שנאמר אמלטה נא, נא בגימטריא חמשים ואחת:
Is it not small?: Are not its iniquities few? Therefore, you can leave it alone.
הלא מצער היא: והלא עונותיה מועטין, ויכול אתה להניחה:
And my soul will survive: therein. This is its midrashic interpretation. But the simple meaning is [as follows]: It is a small city with a small population. You do not have to care if you spare it and my soul survives therein. — [from Targum Onkelos]
ותחי נפשי: בה, זה מדרשו. ופשוטו של מקרא הלא עיר קטנה היא, ואנשים בה מעט, אין לך להקפיד אם תניחנה ותחי נפשי בה:
Tehillim: Psalms Chapters 60 - 65
• Hebrew text
• English text
Chapter 60
This psalm tells of when Joab, David's general, came to Aram Naharayim for war and was asked by the people: "Are you not from the children of Jacob? What of the pact he made with Laban?" Not knowing what to answer, Joab asked the Sanhedrin. The psalm includes David's prayer for success in this war.
1. For the Conductor, on the shushan eidut. A michtam by David, to instruct,
2. when he battled with Aram Naharayim and Aram Tzovah, and Joab returned and smote Edom in the Valley of Salt, twelve thousand [men].
3. O God, You forsook us, You have breached us! You grew furious-restore us!
4. You made the earth quake, You split it apart-heal its fragments, for it totters!
5. You showed Your nation harshness, You gave us benumbing wine to drink.
6. [Now] give those who fear You a banner to raise themselves, for the sake of truth, Selah.
7. That Your beloved ones may be delivered, help with Your right hand and answer me.
8. God said with His Holy [Spirit] that I would exult; I would divide Shechem, and measure out the Valley of Succot.
9. Mine is Gilead, mine is Menasseh, and Ephraim is the stronghold of my head; Judah is my prince.
10. Moab is my washbasin, and upon Edom I will cast my shoe; for me, Philistia will sound a blast [of coronation].
11. Who will bring me into the fortified city? Who will lead me unto Edom?
12. Is it not You, God, Who has [until now] forsaken us, and did not go forth with our legions?
13. Grant us relief from the oppressor; futile is the salvation of man.
14. With God we will do valiantly, and He will trample our oppressors.
Chapter 61
David composed this prayer while fleeing from Saul. The object of all his thoughts and his entreaty is that God grant him long life-not for the sake of pursuing the pleasures of the world, but rather to serve God in awe, all of his days.
1. For the Conductor, on the neginat, by David.
2. Hear my cry, O God, listen to my prayer.
3. From the end of the earth I call to You, when my heart is faint [with trouble]: Lead me upon the rock that surpasses me!
4. For You have been a refuge for me, a tower of strength in the face of the enemy.
5. I will dwell in Your tent forever; I will take refuge in the shelter of Your wings, Selah.
6. For You, God, heard my vows; You granted the inheritance of those who fear Your Name.
7. Add days to the days of the king; may his years equal those of every generation.
8. May he sit always before God; appoint kindness and truth to preserve him.
9. Thus will I sing the praise of Your Name forever, as I fulfill my vows each day.
Chapter 62
David prays for the downfall of his enemies. He also exhorts his generation that their faith should not rest in riches, telling them that the accumulation of wealth is utter futility.
1. For the Conductor, on the yedutun,1 a psalm by David.
2. To God alone does my soul hope; my salvation is from Him.
3. He alone is my rock and salvation, my stronghold; I shall not falter greatly.
4. Until when will you plot disaster for man? May you all be killed-like a leaning wall, a toppled fence.
5. Out of their arrogance alone they scheme to topple me, they favor falsehood; with their mouths they bless, and in their hearts they curse, Selah.
6. To God alone does my soul hope, for my hope is from Him.
7. He alone is my rock and salvation, my stronghold; I shall not falter.
8. My salvation and honor is upon God; the rock of my strength-my refuge is in God.
9. Trust in Him at all times, O nation, pour out your hearts before Him; God is a refuge for us forever.
10. Men are but vanity; people [but] transients. Were they to be raised upon the scale, they would be lighter than vanity.
11. Put not your trust in exploitation, nor place futile hope in robbery. If [corrupt] wealth flourishes, pay it no heed.
12. God spoke one thing, from which I perceived two: That strength belongs to God;
13. and that Yours, my Lord, is kindness. For You repay each man according to his deeds.
FOOTNOTES
1.A musical instrument (Metzudot).
Chapter 63
Hiding from Saul, and yearning to approach the place of the Holy Ark like one thirsting for water, David composed this prayer on his behalf and against his enemy.
1. A psalm by David, when he was in the Judean desert.
2. O God, You are my Almighty, I seek You! My soul thirsts for You, my flesh longs for You; [like one] in a desolate and dry land, without water,
3. so [I thirst] to see You in the Sanctuary, to behold Your might and glory.
4. For Your kindness is better than life; my lips shall praise You.
5. Thus will I bless you all my life, in Your Name I will raise my hands [in prayer].
6. As with fat and abundance my soul is sated, when my mouth offers praise with expressions of joy.
7. Indeed, I remember You upon my bed; during the watches of the night I meditate upon You.
8. For You were a help for me; I sing in the shadow of Your wings.
9. My soul cleaved to You; Your right hand supported me.
10. But they seek desolation for my soul; they will enter the depths of the earth.
11. They will drag them by the sword; they will be the portion of foxes.
12. And the king will rejoice in God, and all who swear by Him will take pride, when the mouths of liars are blocked up.
Chapter 64
The masters of homiletics interpret this psalm as alluding to Daniel, who was thrown into the lion's den. With divine inspiration, David foresaw the event and prayed for him. Daniel was a descendant of David, as can be inferred from God's statement to Hezekiah (himself of Davidic lineage), "And from your children, who will issue forth from you, they will take, and they (referring to, amongst others, Daniel) will be ministers in the palace of the king of Babylon."
1. For the Conductor, a psalm by David.
2. Hear my voice, O God, as I recount [my woes]; preserve my life from the terror of the enemy.
3. Shelter me from the schemes of the wicked, from the conspiracy of evildoers,
4. who have sharpened their tongue like the sword, aimed their arrow-a bitter word-
5. to shoot at the innocent from hidden places; suddenly they shoot at him, they are not afraid.
6. They encourage themselves in an evil thing, they speak of laying traps; they say: "Who will see them?”
7. They sought pretexts; [and when] they completed a diligent search, each man [kept the plot] inside, deep in the heart.
8. But God shot at them; [like] a sudden arrow were their blows.
9. Their own tongues caused them to stumble; all who see them shake their heads [derisively].
10. Then all men feared, and recounted the work of God; they perceived His deed.
11. Let the righteous one rejoice in the Lord and take refuge in Him, and let them take pride-all upright of heart.
Chapter 65
This psalm contains awe-inspiring and glorious praises to God, as well as entreaties and prayers concerning our sins. It declares it impossible to recount God's greatness, for who can recount His mighty acts? Hence, silence is His praise.
1. For the Conductor, a psalm by David, a song.
2. Silence is praise for You, O God [Who dwells in] Zion; and to You vows will be paid.
3. O Heeder of prayer, to You does all flesh come.
4. Matters of sin overwhelm me; You will pardon our transgressions.
5. Fortunate is [the nation] whom You choose and draw near, to dwell in Your courtyards; may we be sated with the goodness of Your House, with the holiness of Your Sanctuary.
6. Answer us with awesome deeds as befits Your righteousness, O God of our salvation, the security of all [who inhabit] the ends of the earth and distant seas.
7. With His strength He prepares [rain for] the mountains; He is girded with might.
8. He quiets the roar of the seas, the roar of their waves and the tumult of nations.
9. Those who inhabit the ends [of the earth] fear [You] because of Your signs; the emergences of morning and evening cause [man] to sing praise.
10. You remember the earth and water it, you enrich it abundantly [from] God's stream filled with water. You prepare their grain, for so do You prepare it.
11. You saturate its furrows, gratifying its legions; with showers You soften it and bless its growth.
12. You crown the year of Your goodness [with rain], and Your clouds drip abundance.
13. They drip on pastures of wilderness, and the hills gird themselves with joy.
14. The meadows don sheep, and the valleys cloak themselves with grain; they sound blasts, indeed they sing.
Tanya: Iggeret HaKodesh, end of Epistle 26
• English Text (Lessons in Tanya)
• Hebrew Text
• Audio Class: Listen | Download
• Video Class
Tuesday, Cheshvan 11, 5778 · October 31, 2017
Today's Tanya Lesson
Iggeret HaKodesh, end of Epistle 26
AUDIO & VIDEO CLASSES
• VIDEO CLASS: Rabbi Yehoshua B. Gordon Watch • Listen
• AUDIO CLASS: Rabbi Manis Freidman Listen • Download MP3
The above applies nowadays, when the Shechinah is exiled in kelipat nogah; hence the main function of Torah study is to seek out and elevate the sparks of holiness from the kelipot. Hence, too, the current concentration on the laws of issur and hetter, kasher and passul, and the like.
אבל בצאת השכינה מקליפת נוגה [מהקליפות]
But when the Shechinah will emerge from kelipat nogah [1or: from the kelipot],
אחר שיושלם בירור הניצוצות, ויופרד הרע מהטוב, ויתפרדו כל פועלי און
after the extraction of the sparks will be completed, and the evil of the kelipot will be separated from the good of holiness,2 “and all the workers of evil will be dispersed,”
ולא שלטא אילנא דטוב ורע, בצאת הטוב ממנה
and the Tree of [Knowledge of] Good and Evil (which is of kelipat nogah and which prevails during the time of exile) will no longer be dominant, because the good will have departed from it,
Kelipat nogah is influential only by virtue of its minimal component of good; as soon as this is extracted, kelipat nogah will have no dominion whatever.
אזי לא יהיה עסק התורה והמצות לברר בירורין
then people will engage in the study of Torah and in the observance of the commandments not in order to extract the sparks, as in the present,
כי אם ליחד יחודים עליונים יותר, להמשיך אורות עליונים יותר, שלמעלה מאצילות
but in order to bring about the consummation of yichudim (“unions” or “marriages” of Sefirot) more sublime than those which are effected through our present Torah study — in order to call forth more sublime lights, transcending3 Atzilut.
כמו שכתב האריז״ל
This is explained in the writings of R. Isaac Luria, of blessed memory.
והכל על ידי פנימיות התורה, לקיים המצות בכוונות עליונות, שמכונות לאורות עליונים
Everything [will be accomplished] by means of the pnimiyut of the Torah, the esoteric dimension of the Torah, by the performance of the commandments with lofty mystical devotions directed to [drawing down] sublime “lights” [from the Divine Luminary].
כי שרש המצות הוא למעלה מעלה, באין סוף ברוך הוא
For the root of the commandments is exceedingly high, in the blessed Ein Sof, at a level loftier than Atzilut.
(ומה שאמרו רז״ל, דמצות בטילות לעתיד לבא
(4As for the statement of our Sages, of blessed memory, that5 “the commandments will be abrogated in the future,”
היינו בתחיית המתים
this refers to the era of the Resurrection of the Dead.
אבל לימות המשיח, קודם תחיית המתים, אין בטלים)
In the days of the Messiah, however, before the Resurrection of the Dead, they will not be abrogated.)6
At that time, the observance of mitzvot will draw down to this world even higher levels of G‑dliness than those drawn down by the current observance of mitzvot.
ולכן יהיה גם עיקר עסק התורה גם כן בפנימיות המצות, וטעמיהם הנסתרים
This is why Torah study will then be mainly directed to the pnimiyut (the innermost, mystical depths)of the commandments, and their hidden reasons.
Specifically: Gaining insights into the dynamics of the above-mentioned yichudim, and thereby understanding why the scrupulous performance of the commandments brings about these Supernal “unions” which give birth to renewed diffusions of the Divine light that animates this world.
אבל הנגלות יהיו גלוים וידועים לכל איש ישראל, בידיעה בתחלה, בלי שכחה
The revealed aspects of the Torah, however, will be manifest and known to every Jew, by an innate and unforgotten knowledge.
Review will thus be unnecessary.
ואין צריך לעסוק בהם, אלא לערב רב
Only the mixed multitude (and not the Jews) will have to toil in these [aspects of the Torah],
שלא יזכו למטעם מאילנא דחיי, שהוא פנימיות התורה והמצוה
because they will not have merited to taste from the Tree of Life, i.e., the pnimiyut of the Torah and of the commandments.
וצריכים לעסוק [בתורה] במשנה, להתיש כח הסטרא אחרא הדבוק בהם (על ידי עסק התורה)
They will [therefore] need to engage [7in Torah] in Mishnah, in order to weaken (8by their occupation with Torah) the power of the sitra achra that cleaves to them,
שלא תשלוט בהם, להחטיאם
so that it will not dominate them and cause them to sin.
כדכתיב: והחוטא בן מאה שנה יקולל, שיהיו חוטאים מערב רב
Thus it is written,9 “And the sinner at the age of a hundred will be cursed.” This refers to the sinners of the mixed multitude.
Thus, even with the arrival of the Messiah there will be sinners among the mixed multitude, since the sitra achra cleaves to them. They will therefore require means by which to weaken it, so that they will not sin.
Nor will they need only the revealed aspects of the Torah in order to repel the sitra achra.
למעשה יהיו צריכים לפרטי הלכות אסור וטומאה יותר מישראל
In addition, on the practical level, they will need the detailed rulings of prohibition and impurity more than the Jews.
שלא יארע להם פסול וטומאה ואסור
For the latter, nothing will occur that is ritually unfit, impure, or forbidden,
כי לא יאונה כו׳
since10 “there shall not befall [any sin to the righteous]”11 — and in the era of Mashiach, all Jews will be at the level of the “righteous”.
וגם אפשר, וקרוב הדבר, שידעו מפנימיות התורה, כל גופי התורה הנגלית
It is also possible, and indeed probable, that [the Jewish people] will know all the fundamentals of the revealed plane of the Torah from the pnimiyut of the Torah,
כמו אברהם אבינו, עליו השלום
as was the case with our father Abraham, peace be to him.
The Gemara relates12 that Abraham fulfilled the entire Torah even before it was given at Sinai. Now there are passages and commandments to which he could not possibly have related on a physical level.
Inscribed on the tiny parchment scrolls within tefillin, for example, are Biblical passages which record the Exodus from Egypt — a land to which his descendants had not yet been exiled. The mode of Abraham’s performance of the commandments was thus spiritual and esoteric, as the Alter Rebbe explains in Torah Or13 and Likkutei Torah.14
Abraham thus knew all the revealed aspects of Torah from its esoteric core. In Time to Come all Jews will know the Torah in a similar manner.
ולכן אין צריך לעסוק בהם כלל
They will therefore not need to occupy themselves with them — with the laws defining what is permitted or prohibited, pure or impure — at all.
מה שאין כן בזמן בית שני, היו צריכים לעסוק
At the time of the Second Temple, by contrast, although the scholars did not derive their sustenance from the illiterate, for they had their own fields and vineyards, they needed to be involved in these [laws],
גם כי לא בשביל הלכה למעשה בלבד, אלא שזהו עיקר העבודה
and not only for their practical application, but because this is the main purpose of divine service —
להתיש כח הסטרא אחרא, ולהעלות ניצוצי הקדושה, על ידי התורה והעבודה, כמו שכתוב במקום אחר
to weaken the power of the sitra achra and to elevate the sparks of holiness by means of Torah study and worship, as is explained elsewhere.15
* * *
ואחר הדברים והאמת האלו, יובן היטב בתוספת ביאור הרעיא מהימנא דלעיל
After the above words of truth it will be possible to clearly understand the earlier-quoted passage from Ra’aya Mehemna,
במה שאמר: אילנא דטוב ורע כו׳
which spoke of “the Tree of Good and Evil, [i.e., prohibition and permission],”
רצונו לומר: קליפת נוגה, שהוא עיקר עולם הזה
meaning kelipat nogah, which is the mainstay of this world,16
כמו שכתוב בעץ חיים
as is written in Etz Chayim.
At the moment, until Mashiach arrives, the dominant influence in this material world is kelipat nogah, the “Tree of Knowledge of Good and Evil.” After his arrival, however, this dominion will cease, and man’s divine service will be directed not to extracting the sparks of holiness hidden in the material world, but to bringing about ever higher Supernal unions, as explained above.
ודי למבין
This will suffice for the discerning.
Addendum
In the middle of the above Epistle, the Alter Rebbe stated that if “one ate [forbidden food] in order to save an endangered life,... [the food] becomes [entirely] permissible.”
The Rebbe notes17 that this concept is problematic; indeed, many editions of the Tanya omit the word “entirely”, which is evidently why it found its way into current editions as a bracketed text.
The Rebbe goes on to distinguish between prohibition (issur) and impurity (tumah). When something is prohibited, one can sense its inherent evil; for example, forbidden foods clog the mind and heart with spiritual congestion. Thus, even if a pregnant woman scented forbidden food on Yom Kippur and the Torah permitted her to eat it (if her life would otherwise be in danger),18 eating that food would still becloud her soul.
Moreover, even when the prohibition was not intrinsic to the food, but a thought or a statement invalidated it, as for example when an animal was slaughtered with idolatrous intent,19 eating this food leaves its imprint. Thus, for example, the Midrash20 traces the wayward path of Elisha ben Avuyah (known as “Acher”) to very early beginnings — before his birth his mother had tasted food that was prepared for idolatrous worship.
In light of the above, the Rebbe goes on to note, we can understand why a nursing mother who has eaten forbidden food, even when permitted to do so because her life was endangered, should refrain from nursing her child.21 For although eating this food was in fact halachically permitted, the nature of the food and the spiritual blemish which it imparts to her infant remain unchanged.
This is especially so, according to the halachic determination (with regard to one who is ill as well), that a life-threatening situation merely sets aside a prohibition; it does not make the prohibited object permissible.22
As the Rebbe concludes, the above considerations evidently explain why in current editions of Iggeret HaKodesh — regarding the food eaten in a life-threatening situation that becomes “[entirely] permissible” — the word “entirely” is bracket-ed, and in many editions never appeared.
| FOOTNOTES | |
| 1. | These brackets are in the original text. |
| 2. | Tehillim 92:10. |
| 3. | The word translated “transcending” does not appear in the printed Hebrew text. It has been inserted here according to the emendation of the Rebbe in Luach HaTikkun. |
| 4. | These parentheses are in the original text. |
| 5. | Niddah 61b. |
| 6. |
This differentiation between the performance of mitzvot before and after the Resurrection, follows the view of Tosafot in Niddah (loc. cit.). There Tosafotexplains that the fact that burial shrouds may be made of kilayim, the forbidden mixture of wool and linen, proves that mitzvot will be abrogated after the Resurrection, for otherwise a Jew would arise wearing forbidden garments.
The Rashba, cited there in Chiddushei HaRan, disagrees, holding that the mitzvotare abrogated as far as the individual is concerned only while he is deceased. As the Rashba understands the Gemara, they will not be abrogated after the Resurrection.
The Rebbe uses this debate to resolve a seeming contradiction between two statements by the Alter Rebbe. In his Note to ch. 36 of Tanya (on p. 478 of Vol. II in the present series), the Alter Rebbe writes that “the [time of] receiving the reward is essentially in the seventh millennium.” Since this is after the time of the Resurrection, this is a time during which we are still intended to perform mitzvot. How, then, does the Alter Rebbe state here that mitzvot will be abrogated at the time of the Resurrection?
The distinction: In the Note to ch. 36 the Alter Rebbe follows the view of the Rashba, who maintains that at the time of the Resurrection, mitzvot will continue to be in effect. (The Alter Rebbe also follows this view in his maamar in Likkutei Torah on the phrase VeHayah BaYom Hahu Yitaka BeShofar Gadol.) Here, however, he follows the view of Tosafot.
The Rebbe goes on to say that drawing a distinction (as the Alter Rebbe does above) between the two periods, resolves most of the problematic queries posed by the MaHaratz Chayot, whose Glosses on Tractate Niddah cite those Talmudic sources which would seem to indicate that in future time the commandments will not be abrogated. For those sources speak of the era of the Messiah, before the Resurrection, while the teaching that they will be abrogated applies to the era that follows the Resurrection (according to the view of Tosafot).
For further examonation of this subject, the Rebbe refers the reader to the sources listed in Sdei Chemed, Klalim 40:218 (Vol. III, p. 561c ff. in the Kehot edition) and in Divrei Chachamim, sec. 53 (p. 1962b ff.).
|
| 7. | These brackets are in the original text. |
| 8. | This phrase, enclosed in parentheses in the printed Hebrew text, does not appear in some manuscripts. |
| 9. | Yeshayahu 65:20. |
| 10. | Mishlei 12:21. |
| 11. | Note of the Rebbe: “...For only with regard to the present time does Tosafot maintain (contrary to the view of Rashi) [that the promise of this verse applies] only to edibles (Chullin 5b), [for it is particularly shameful for a righteous person to eat forbidden food, even if unwittingly]. This [restriction to the present] may be derived from the underlying reasoning, viz.: In Time to Come the entire world will attain perfection. [At that time, therefore, no kind of unwitting sin will befall any of the Jewish people, since all will then be righteous].” |
| 12. | Yoma 28b; Kiddushin 82a. |
| 13. | Lech Lecha 11d. |
| 14. | Shemini 18c. |
| 15. | See Likkutei Torah, BeHaalot’cha 32d. |
| 16. | The last phrase in the Hebrew text has been emended according to the Table of Glosses and Emendations. |
| 17. | This Addendum is based on selections from Likkutei Sichot, Vol. III, p. 984ff., and footnotes there. |
| 18. | Yoma 82a; the Alter Rebbe’s Shulchan Aruch, Orach Chayim 617:2. |
| 19. | Chullin 39b. |
| 20. | Ruth Rabbah 6:6. |
| 21. | Taz (Turei Zahav) and Shach (Siftei Cohen) in Shulchan Aruch, Yoreh Deah, end of sec. 81. |
| 22. | Cf. Rambam, Hilchot Shabbat, beginning of ch. 2. |
• Sefer Hamitzvot:
English Text | Hebrew Text
Audio: Listen | Download | Video ClassTuesday, Cheshvan 11, 5778 · October 31, 2017
Today's Mitzvah
A daily digest of Maimonides’ classic work "Sefer Hamitzvot"
AUDIO & VIDEO CLASSES
• VIDEO CLASS: Rabbi Mendel Kaplan Watch • Listen
• AUDIO CLASS: Rabbi Berel Bell Listen • MP3 Download
Positive Commandment 215
Circumcision
"Every male child among you shall be circumcised"—Genesis 17:10.
We are commanded to circumcise all our male children. This obligation rests upon the child's father, not his mother.
Full text of this Mitzvah »
Circumcision
Positive Commandment 215
Translated by Berel Bell
The 215th mitzvah is that we are commanded to perform circumcision.
The source of this commandment is G‑d's statement1 (exalted be He) to Avraham, "You must circumcise every male."
The Torah clearly states that the punishment for one who does not fulfill this mitzvah is kares.2 The source for this is G‑d's statement3 (exalted be He), "The uncircumcised male whose foreskin has not been circumcised, shall be punished by kares."
The details of this mitzvah are explained in the 19th chapter of Shabbos4 and the 4th chapter of Yevamos.5
A woman is not obligated regarding her son's circumcision as a father is so obligated, as explained in Kiddushin.6
FOOTNOTES
1.Gen. 17:10.
2.This applies only when the individual's father has not circumcised him, and his entire life has passed without him circumcising himself.
See Principle 14, where the Rambam defines kores as losing one's portion in the World to Come (unless the person does teshuvah before death). See also Hilchos Teshuvah, Chapter 8, Halachah. 1.
3.Gen. 17:14.
4.130a.
5.47b.
6.29a.
Nusach HaTefila
Nusach Hatefilah
The study continues with Maimonides' "Order of Prayer."
(The Daily Mitzvah schedule runs parallel to the daily study of three chapters of Maimonides' 14-volume code. Today [as well as the next two days] we join the three-chapter-a-day-schedule.)
We have not translated this order into English, because the point of it is not to provide a translation of the prayers, but to lay out the way Maimonides structured his prayer book.
As such, we present you today with the first part of the original Hebrew "Order of Prayer."
Part 1
סדר תפלות חלק ראשון
א. סדר תפלות כל השנה:
נהגו העם לקרות בכל יום בשחר אחר שקורין פרשת צו וברכת כהנים קורין משנה זו אלו דברים שאין להם שיעור הפאה והבכורים והראיון וגמילות חסדים ותלמוד תורה אלו דברים שאדם אוכל פירותיהן בעולם הזה והקרן קיימת לו לעולם הבא כיבוד אב ואם וגמילות חסדים ועיון תפלה וביקור חולים והשכמת בית המדרש והכנסת אורחים והבאת שלום בין אדם לחבירו ותלמוד תורה כנגד כולן אמר רבי זירא בנות ישראל הן החמירו על עצמן שאפילו רואות טיפת דם כחרדל יושבות עליה שבעה נקיים תנא דבי אליהו כל השונה הלכות בכל יום מובטח לו שהוא בן העולם הבא שנאמר הליכות עולם לו אל תקרי הליכות אלא הלכות אמר רבי אלעזר אמר רבי חנינא תלמידי חכמים מרבים שלום בעולם שנאמר וכל בניך למודי יי' וכו' מזמור לדוד יי' מי יגור באהלך מי ישכון בהר קדשך הולך תמים ופועל צדק לעולם יהא אדם ירא שמים בסתר ומודה על האמת ודובר אמת בלבבו וישכם ויאמר רבון העולמים לא על צדקותינו אנחנו מפילים תחנונינו לפניך כי על רחמיך הרבים מה אנו מה חיינו מה חסדנו מה צדקתנו מה כחנו ומה גבורתנו מה נאמר לפניך יי' אלהינו הלא כל הגבורים כאין לפניך ואנשי השם כלא היו וחכמים כבלי מדע ונבונים כבלי השכל כי כל מעשינו תהו ובהו וימי חיינו הבל לפניך כמו שכתוב בדברי קדשך ומותר האדם וגו' אבל אנחנו עמך בני בריתך בני אברהם אוהבך שנשבעת לו בהר המוריה זרע יצחק יחידך שנעקד על גבי מזבחך עדת יעקב בנך בכורך שמאהבתך שאהבת אותו ומשמחתך ששמחת בו קראת אותו ישראל וישורון:
לפיכך אנו חייבין להודות לך ולשבחך ולפארך וליתן שבח והודאה לשמך וחייבין אנו לומר לפניך בכל יום ערב ובוקר שמע ישראל יי' אלהינו יי' אחד אשרנו מה טוב חלקנו מה נעים גורלנו מה יפה ירושתנו אשרנו שאנו משכימין ומעריבין בכל יום תמיד ערב ובוקר ואומרים שמע ישראל יי' אלהינו יי' אחד אתה הוא קודם שנברא העולם אתה הוא אחר שנברא העולם אתה הוא בעולם הזה ואתה הוא לעולם הבא אתה הוא ראשון ואתה הוא אחרון קדש שמך הגדול והקדוש בעולמך ובישועתך תרום ותגביה קרננו ברוך המקדש שמו ברבים אתה הוא יי' אלהינו בשמים ממעל ועל הארץ מתחת ובשמי השמים העליונים אתה הוא ראשון ואתה הוא אחרון ומבלעדיך אין אלהים קבץ קויך מארבע כנפות הארץ יכירו וידעו כל באי עולם כי אתה הוא האלהים לבדך לכל ממלכות הארץ אתה עשית את השמים ואת הארץ ומי בכל מעשה ידיך בעליונים או בתחתונים מי שיאמר לך מה תעשה אבינו שבשמים עשה עמנו כמו שהבטחתנו על ידי חוזך בעת ההיא אביא אתכם ובעת קבצי אתכם כי אתן אתכם לשם ולתהלה בכל עמי הארץ בשובי את שבותיכם לעיניכם אמר יי ונאמר אתה הוא יי' לבדך אתה עשית את השמים שמי השמים וכל צבאם הארץ וכל אשר עליה הימים וכל אשר בהם ואתה מחיה את כולם וצבא השמים לך משתחוים אתה הוא יי' האלהים אשר בחרת באברם והוצאתו מאור כשדים ושמת שמו אברהם אתה הוא ושנותיך לא יתמו יי' מלך יי מלך יי' ימלוך לעולם ועד יי' מלך כו' עד ברוך יי' לעולם אמן ואמן:
ברכה ראשונה שמברכין לפני פסוקי הזמירות זהו נוסחה:
ברוך שאמר והיה העולם ברוך הוא ברוך אומר ועושה ברוך גוזר ומקיים ברוך מרחם על הארץ ברוך מרחם על הבריות ברוך מעביר אפלה ומביא אורה ברוך משלם שכר טוב ליראיו ברוך שאין לפניך לא עולה לא שכחה ולא כזב ולא מרמה לא משוא פנים ולא מקח שחד ברוך אל חי לעד וקיים לנצח ברוך אתה יי' אלהינו מלך העולם האל המהולל בפי עמו משובח ומפואר בלשון כל חסידיו ועבדיו ובשירי דוד עבדך משיחך נהללך יי' אלהינו בשבחות ובזמירות נודך ונשבחך ונפארך ונזכיר שמך מלכנו אלהינו יחיד חי העולמים משובח ומפואר עדי עד שמו ברוך אתה יי' מלך מהולל בתושבחות וקורין פסוקין אלו יהי כבוד יי' לעולם ישמח יי' במעשיו כו' אשרי כו' עד סוף תילים ואחר כך קורא פסוקים אלו ברוך יי' לעולם אמן ואמן ימלוך יי' לעולם אמן ואמן ויברך דויד את יי לעיני כל הקהל ויאמר דויד ברוך אתה יי' אלהי ישראל וכו':
ברכה אחרונה של אחר פסוקי הזמירות זהו נוסחה:
ישתבח שמך לעד מלכנו האל המלך הגדול והקדוש בשמים ובארץ כי לך נאה יי' אלהינו ואלהי אבותינו וכו' וקורא השירה עד סופה כמנהג המקום בשבת נהגו כל העם להוסיף לפני ברכה זו נוסח זה נשמת כל חי תברך את שמך יי' אלהינו ורוח כל בשר תפאר ותרומם זכרך מלכנו תמיד לדור ודור ומעולם ועד עולם אתה אל ומבלעדך אין אלהים ואין לנו מלך גואל ומושיע פודה ומציל בכל עת צרה וצוקה אלא אתה מפרנס ומרחם אלוה כל בריות אדון התולדות המהולל בתושבחות המנהג עולמו בחסד ובריותיו ברחמים רבים אלהים אמת לא ינום ולא יישן המעורר ישנים והמקיץ נרדמים סומך נופלים ורופא חולים ומתיר אסורים ולך אנחנו מודים ואילו פינו מלא שירה כים ולשונינו רנה כהמון גליו ושפתותינו שבח כמרחבי רקיע ועינינו מאירות כשמש וכירח וידינו פרושות כנשרי שמים ורגלינו קלות כאילות אין אנו מספיקין להודות לך יי' אלהינו ואלהי אבותינו ולברך את שמך על אחת מאלף אלפי אלפים ורוב רובי רבבות פעמים הטובות נסים וגבורות שעשית עמנו ועם אבותינו מלפנים ממצרים גאלתנו יי' אלהינו מבית עבדים פדיתנו ברעב זנתנו ובשובע כלכלתנו מחרב הצלתנו ומדבר מלטתנו ומחלאים רעים רבים דליתנו ועד הנה עזרונו רחמיך יי' אלהינו ולא עזבונו חסדיך על כן איברים שפלגת בנו ורוח ונשמה שנפחת באפינו ולשון אשר שמת בפינו הן הם יודו ויברכו את שמך יי' אלהינו וכו' ישתבח וכו' וכן נהגו לקרות כל מזמור שיר ליום השבת קודם שיתחילו פסוקי הזמירות ביום השבת וביום הכפורים ויש מקומות שנהגו לקרות הלל הגדול בשבתות קודם פסוקי הזמירות ויש מקומות שנהגו לקרות שיר המעלות הכל כמנהגם:
ברכה ראשונה שלפני קריאת שמע זו היא נוסחה:
ברוך אתה יי' אלהינו מלך העולם יוצר אור ובורא חשך כו' עד יוצר המאורות ברכה שנייה אהבת עולם אהבתנו יי' אלהינו חמלה גדולה ויתירה חמלת עלינו אבינו מלכנו כו' עד בעמו ישראל באהבה:
ברכה אחרונה שלאחר קריאת שמע זו היא נוסחה:
אמת ויציב וכו' עד ברוך אתה יי' גאל ישראל ובערבית ברכה ראשונה ברוך אתה יי' אלהינו מלך העולם אשר בדברו מעריב ערבים עד ברוך אתה יי' המעריב ערבים ברכה שנייה אהבת עולם בית ישראל עמך אהבת וכו' עד ברוך אתה יי' אוהב עמו ישראל ברכה ראשונה שלאחר קריאת שמע של ערבית זו היא נוסחה:
אמת ואמונה כל זאת קיים עלינו כו' עד ברוך אתה יי' גאל ישראל ברכה אחרונה זו היא נוסחה:
השכיבנו יי אלהינו לשלום וכו' עד ברוך שומר עמו ישראל לעד ברוך יי' לעולם אמן ואמן כו' עד פדיתה אותי יי' אל אמת יראו עינינו וישמח לבנו כו' עד יי' מלך יי' מלך יי' ימלך לעולם ועד:
ונהגו מקצת העם לברך פסוקים באמצע ברכה וקוראין בנוסח זה:
וירא כל העם ויפלו על פניהם ויאמרו יי' הוא האלהים יי' הוא האלהים הושיענו אלהי ישענו וקבצנו והצילנו מן הגוים להודות לשם קדשך להשתבח בתהלתך כי לא יטוש יי' את עמו בעבור שמו הגדול כי הואיל יי' לעשות אתכם לו לעם ועלו מושיעים בהר ציון לשפוט את הר עשו והיתה ליי' המלוכה והיה יי' למלך על כל הארץ ביום ההוא יהיה יי' אחד ושמו אחד אלהינו שבשמים יחד שמך הקרוי עלינו קיים את שמך ומלכותך עלינו תמיד בידך נפשות החיים והמתים אשר בידו נפש כל חי ורוח כל בשר איש בידך אפקיד רוחי פדיתה אותי יי' אל אמת ואנחנו עמך וצאן מרעיתך נודה לך לעולם לדור ודור נספר תהלתך יי' הצילה נפשי משפת שקר מלשון רמיה ישראל נושע ביי' תשועת עולמים לא תבושו ולא תכלמו עד עולמי עד יהי יי' אלהינו עמנו כאשר היה עם אבותינו אל יעזבנו ואל יטשנו להטות לבבנו אליו ללכת בכל דרכיו לשמור מצותיו וחקיו ומשפטיו אשר צוה את אבותינו כל הנשמה תהלל יה הללויה ברוך יי' ביום ברוך יי' בלילה ברוך יי' בשכבנו ברוך יי' בקומנו תמיד נהללך סלה ונשיח בחוקיך ובאמונתך ברוך אתה יי' המולך בכבודו חי וקיים תמיד ימלוך עלינו וכו':
Rambam:
• 1 Chapter A Day: Talmud Torah Talmud Torah - Chapter Six
English Text | Hebrew Text
Audio: Listen | Download | Video Class
Talmud Torah - Chapter Six
1
It is a mitzvah to respect every Torah sage, even if he is not one's teacher, as [Leviticus 19:32] states: "Stand up before a white-haired [man] and respect an elder." [The word] zakein, [translated as "elder," alludes to the Hebrew words meaning] "one who has acquired wisdom."
When is one obligated to stand before him? When he approaches within four cubits of him until he passes him.
א
כל תלמיד חכם מצוה להדרו ואע"פ שאינו רבו שנאמר מפני שיבה תקום והדרת פני זקן זקן זה שקנה חכמה ומאימתי חייבין לעמוד מפניו משיקרב ממנו בארבע אמות עד שיעבור מכנגד פניו:
Commentary on Halachah 1
2
One should not stand before [a sage] in a bathhouse or toilet, for it is stated [ibid.]: "Stand up...and respect...," [implying] standing up that conveys respect.
Craftsmen are not obligated to stand before the Torah sages while they are involved in their work, for it is stated: "Stand up...and respect...." [It can be inferred that] just as showing respect does not involve a financial loss, standing need not involve a financial loss.
What is the source [which teaches that] a person should not divert his eyes from the sage so that he will not see him, lest he be required to stand before him? It is written [ibid.], "and you shall fear your God." With regard to all matters dependent on one's conscience, the Torah states: "and you shall fear your God."
ב
אין עומדין מפניו לא בבית המרחץ ולא בבית הכסא שנאמר תקום והדרת קימה שיש בה הידור ואין בעלי אומניות חייבין לעמוד מפני תלמידי חכמים בשעה שעוסקין במלאכתן שנאמר תקום והדרת מה הידור שאין בה חסרון כיס אף קימה שאין בה חסרון כיס ומנין שלא יעצים עיניו מן החכם כדי שלא יראהו עד שלא יעמוד מפניו שנאמר ויראת מאלהיך הא כל דבר שהוא מסור ללב נאמר בו ויראת מאלהיך:
Commentary on Halachah 2
3
It is not proper for a sage to trouble the people and position himself before them so that they will have to stand for him. Rather, he should take shortcuts and have the intent that they should not see him, so that he will not trouble them to stand. The Sages would take circular routes through the outskirts [of their cities], where people who recognize them would not be found, in order not to trouble them.
ג
אין ראוי לחכם שיטריח את העם ויכוין עצמו להן כדי שיעמדו מפניו אלא ילך בדרך קצרה ומתכוין שלא יראו אותו כדי שלא יטריחן לעמוד והחכמים היו מקיפין והולכין בדרך החיצונה שאין מכיריהן מצויין שם כדי שלא יטריחום:
Commentary on Halachah 3
4
Riding is considered to be walking. Just as one stands before [a sage who is] walking, so one should stand before one who is riding.
ד
רוכב הרי הוא כמהלך וכשם שעומדים מפני המהלך כך עומדין מפני הרוכב:
Commentary on Halachah 4
5
When three people are journeying [together], the master should walk in the center, the [student of] greater [stature] on his right, and the one of lesser [stature] on his left.
ה
שלשה שהיו הולכין בדרך הרב באמצע גדול מימינו וקטן משמאלו:
Commentary on Halachah 5
6
One who sees a sage need not stand in deference to him until he reaches within four cubits of him; once he has passed, he may sit.
Should one see the av beit din, one should stand in deference to him from the time he sees him - as far away as he can see. He may not sit until he has passed four cubits beyond him.
Should one see the nasi, one should stand in deference to him from the time he sees him - as far away as he can see. He may not sit until he has reached his place or passed [beyond his field of vision] and is hidden.
Should a nasi [desire to] waive the honor due him, he may forgo it.
When the nasi enters, all the people should stand. They may not sit until he tells them to. When the av beit din enters, two rows are opened for him, and the people stand on either side until he enters and sits in his place. The other people remain seated in their places.
ו
הרואה חכם אינו עומד מפניו עד שיגיע לו לארבע אמות וכיון שעבר יושב ראה אב בית דין עומד מלפניו משיראנו מרחוק מלא עיניו ואינו יושב עד שיעבור מאחריו ארבע אמות ראה את הנשיא עומד מלפניו מלא עיניו ואינו יושב עד שישב במקומו או עד שיתכסה מעיניו והנשיא שמחל על כבודו כבודו מחול כשהנשיא נכנס כל העם עומדים ואינן יושבין עד שיאמר להם שבו כשאב בית דין נכנס עושין לו שתי שורות ועומדין מכאן ומכאן עד שנכנס ויושב במקומו ושאר העם יושבין במקומן:
Commentary on Halachah 6
7
When a sage enters - when he approaches within four cubits of anyone - the latter should stand for him. Thus, one stands and one sits until he enters and sits in his place.
The sons and the students of the sages may jump over the heads of the people to reach their place when their presence is required by the people at large.
It is not praiseworthy for a sage to enter [the house of study] last. If one leaves to tend to his needs, he may return to his place.
The children of the sages who have enough knowledge to listen turn their faces toward their father. If they lack the knowledge to listen, they turn their faces to the people.
ז
חכם שנכנס כל שיגיע לו בארבע אמות עומד מלפניו אחד עומד ואחד יושב עד שנכנס ויושב במקומו בני חכמים ותלמידי חכמים בזמן שהרבים צריכין להם מקפצין על ראשי העם ונכנסים למקומם ואין שבח לתלמידי חכמים שיכנסו לאחרונה יצא לצורך חוזר למקומו בני חכמים בזמן שיש בהן דעת לשמוע הופכין פניהן כלפי אביהן אין בהן דעת לשמוע הופכין פניהן כלפי העם:
Commentary on Halachah 7
8
A student who is constantly sitting before his teacher is permitted to rise in his honor only [twice daily,] in the morning and in the evening, so that the honor paid to him does not exceed the honor paid to God.
ח
תלמיד שהוא יושב לפני רבו תמיד אינו רשאי לעמוד מפניו אלא שחרית וערבית בלבד שלא יהא כבודו מרובה מכבוד שמים:
Commentary on Halachah 8
9
We should stand before an old man of exceedingly advanced age, even if he is not a sage. Even a sage who is young is obligated to stand before an old man of exceedingly advanced age. Nevertheless, he need not rise to his full height, and need only show some token of respect.
Even an old gentile should be addressed with words of respect, and a hand should be extended to support him, as [Leviticus 19:32] states: "Stand up before a white-haired [man]." Every white-haired man is included therein.
ט
מי שהוא זקן מופלג בזקנה אף על פי שאינו חכם עומדין לפניו ואפילו החכם שהוא ילד עומד בפני הזקן המופלג בזקנה ואינו חייב לעמוד מלא קומתו אלא כדי להדרו ואפילו זקן כותי מהדרין אותו בדברים ונותנין לו יד לסומכו שנאמר מפני שיבה תקום כל שיבה במשמע:
Commentary on Halachah 9
10
Torah sages should not personally take part in any communal work projects - e.g., building, digging, or the like - [to improve] the city, lest they become disgraced in the eyes of the common people.
Money should not be collected from them to pay for building the [city] wall, fixing its gates, its watchmen's wages, and the like. [The same applies regarding] a present to be offered to the king.
Similarly, they are not obligated to pay taxes - neither [their share in] a tax levied on the city as a whole nor a head tax levied on each individual - as [Hoshea 8:10] states: "Although they will give among the nations, now I will gather them; in a little while, they will be released from the burden of the king and his officers."
Similarly, if a Torah sage has merchandise to sell, he is allowed to sell it first, and no other person at the marketplace is allowed to sell until he does. Similarly, if he has a legal matter and stands among many other litigants, he is given priority. [Also,] he is allowed to sit.
י
תלמידי חכמים אינם יוצאין בעצמן לעשות עם כל הקהל בבנין וחפירה של מדינה וכיוצא בהן כדי שלא יתבזו בפני עמי הארץ ואין גובין מהן לבנין החומה ותיקון השערים ושכר השומרים וכיוצא בהן ולא לתשורת המלך ואין מחייבים אותן ליתן המס בין מס שהוא קצוב על בני העיר בין מס שהוא קצוב על כל איש ואיש שנאמר גם כי יתנו בגוים עתה אקבצם ויחלו מעט ממשא מלך ושרים וכן אם היתה סחורה לתלמיד חכם מניחים אותו למכור תחלה ואין מניחים אחד מבני השוק למכור עד שימכור הוא וכן אם היה לו דין והיה עומד בכלל בעלי דינים הרבה מקדימין אותו ומושיבין אותו:
Commentary on Halachah 10
11
It is a great sin to disgrace Torah sages or to hate them. Jerusalem was not destroyed until [its inhabitants] disgraced its sages, as implied by [II Chronicles 36:16]: "And they would mock the messengers of God, despise His words, and scoff at His prophets" - i.e., they would scorn those who taught His words.
Similarly, the Torah's prophecy [Leviticus 26:16]: "If you despise My statutes" [should be interpreted]: "If you despise the teachers of My statutes." Whoever disgraces the sages has no portion in the world to come and is included in the category: "Those who scorn the word of God" [Numbers 15:31].
יא
עון גדול הוא לבזות את החכמים או לשנאותן לא חרבה ירושלים עד שבזו בה תלמידי חכמים שנאמר ויהיו מלעיבים במלאכי האלהים ובוזים דבריו ומתעתעים בנביאיו כלומר בוזים מלמדי דבריו וכן זה שאמרה תורה אם בחקותי תמאסו מלמדי חקותי תמאסו וכל המבזה את החכמים אין לו חלק לעולם הבא והרי הוא בכלל כי דבר ה' בזה:
Commentary on Halachah 11
12
Even though a person who disgraces a Torah sage will not receive a portion in the world to come, if witnesses come [and testify that] he disgraced him, even if only verbally, he is obligated to be placed under a ban of ostracism. This ban is publicly announced by the court. Also, wherever he is located, he is fined a litra of gold, which is given to the sage.
Even one who disgraces a sage after his death is placed under a ban of ostracism by the court. They should release the ban when he repents. In contrast, if the sage is alive, they do not release the ban until he appeases the sage for whose [honor] he was ostracized.
[To protect] his honor, a sage may issue a ban of ostracism against a common person who acted outrageously against him. He does not need witnesses, nor must [the offender] have been warned. The ban is not lifted until he appeases the sage. If the sage dies, three people may come and lift [the ban]. If the sage desires to forgive him and not place him under ban, he is permitted to do so.
יב
אע"פ שהמבזה את החכמים אין לו חלק לעוה"ב אם באו עדים שבזהו אפילו בדברים חייב נידוי ומנדין אותו בית דין ברבים וקונסין אותו ליטרא זהב בכ"מ ונותנין אותה לחכם והמבזה את החכם בדברים אפילו לאחר מיתה מנדין אותו בית דין והם מתירים אותו כשיחזור בתשובה אבל אם היה החכם חי אין מתירין אותו עד שירצה זה שנדוהו בשבילו וכן החכם עצמו מנדה לכבודו לעם הארץ שהפקיר בו ואין צריך לא עדים ולא התראה ואין מתירין לו עד שירצה את החכם ואם מת החכם באין שלשה ומתירין לו ואם רצה החכם למחול לו ולא נדהו הרשות בידו:
Commentary on Halachah 12
13
If a teacher placed a person under a ban of ostracism because of his honor, all of his students are obligated to treat the person in the required fashion. However, if a student issued a ban of ostracism because of his honor, his teacher is not obligated to abide by the terms of the ban. Nevertheless, all other people are obligated to do so.
Similarly, when a person is placed under a ban of ostracism because of the nasi, all Jews are obligated to abide by the terms of the ban. However, if a person is placed under a ban of ostracism because of any Jew, the nasi is not obligated to abide by it.
When a person is placed under a ban of ostracism because of his city, other cities must also abide by this ban. However, if he is placed under ban by other cities, his own city need not abide by the ban.
יג
הרב שנידה לכבודו כל תלמידיו חייבין לנהוג נידוי במנודה אבל תלמיד שנדה לכבוד עצמו אין הרב חייב לנהוג בו נידוי אבל כל העם חייבין לנהוג בו נידוי וכן מנודה לנשיא מנודה לכל ישראל מנודה לכל ישראל אינו מנודה לנשיא מנודה לעירו מנודה לעיר אחרת מנורה לעיר אחרת אינו מנודה לעירו:
Commentary on Halachah 13
14
When does the above apply? When the ban was imposed because he acted disrespectfully to a Torah sage. However, a person who was placed under a ban of ostracism for another reason for which such a ban may be declared - even if the ban was declared by a person of the lowest stature in Israel - the nasi and all Jews are obligated to abide by the terms of the ban until he repents for the matter for which the ban was imposed, and the ban is lifted.
A ban of ostracism is imposed upon a person - either man or woman - for [the following] 24 reasons:
a) a person who disgraces a sage, even after his passing;
b) a person who embarrasses a messenger of a court;
c) a person who calls a colleague a slave;
d) a person who was ordered [to appear before] a court at a specific time and did not come;
e) a person who treats even one point of Rabbinic law with disrespect; needless to say, this applies regarding [matters of] Torah law;
f) a person who refuses to comply with the decisions [rendered by a court] is placed under ban until he complies;
g) a person who possesses an entity that can cause damage - e.g., a dangerous dog or a faulty ladder - is placed under ban until he removes that entity;
h) a person who sells land to a gentile is placed under ban until he accepts responsibility for any damages which the gentile may cause his Jewish neighbor;
i) a person who testifies against a Jewish colleague in a secular court and causes money which Torah law would not [require him to pay] to be expropriated from him is placed under ban until he repays [that amount];
j) a butcher who is a priest and does not separate the priestly gifts and give them to another priest is placed under ban until he gives them;
k) a person who violates the sanctity of the second day of the festivals in the Diaspora, even though [their observance] is only a custom;
l) a person who performs work on Pesach eve after noon;
m) a person who takes God's name in vain or takes an oath casually;
n) a person who causes the many to desecrate God's name;
o) a person who causes the many to eat sacrificial food outside [its proper place];
p) a person who calculates the years [and declares a leap year] or fixes the day of the new month in the Diaspora;
q) a person who causes the blind [ - i.e., the morally unaware - ] to stumble;
r) a person who prevents the many from performing a mitzvah;
s) a butcher who sold non-kosher meat;
t) a butcher who does not inspect his knife in the presence of a sage;
u) a person who intentionally causes himself to have an erection;
v) a person who divorced his wife, and then entered into a partnership or business dealing with her which requires them to come into contact. When they come to court, they are placed under ban;
w) a sage whose reputation is unsavory;
x) a person who places a person under ban when the latter does not deserve [such punishment];
יד
בד"א במי שנדוהו על שבזה תלמידי חכמים אבל מי שנידוהו על שאר דברים שחייבים עליהם נידוי אפילו נידהו קטן שבישראל חייב הנשיא וכל ישראל לנהוג בו נידוי עד שיחזור בתשובה מדבר שנידוהו בשבילו ויתירו לו:
על עשרים וארבעה דברים מנדין את האדם בין איש בין אשה ואלו הן:
(א) המבזה את החכם ואפילו לאחר מותו:
(ב) המבזה שליח בית דין:
(ג) הקורא לחבירו עבד:
(ד) מי ששלחו לו בית דין וקבעו לו זמן ולא בא:
(ה) המזלזל בדבר אחד מדברי סופרים ואין צריך לומר בדברי תורה:
(ו) מי שלא קיבל עליו את הדין מנדין אותו עד שיתן:
(ז) מי שיש ברשותו דבר המזיק כגון כלב רע או סולם רעוע מנדין אותו עד שיסיר היזקו:
(ח) המוכר קרקע שלו לעובד כוכבים מנדין אותו עד שיקבל עליו כל אונס שיבא מן העובד כוכבים לישראל חבירו בעל המצר:
(ט) המעיד על ישראל בערכאות של עובדי כוכבים והוציא ממנו בעדותו ממון שלא כדין ישראל מנדין אותו עד שישלם:
(י) טבח כהן שאינו מפריש המתנות ונותנן לכהן אחר מנדין אותו עד שיתן:
(יא) המחלל יום טוב שני של גליות אף על פי שהוא מנהג:
(יב) העושה מלאכה בערב הפסח אחר חצות:
(יג) המזכיר שם שמים לבטלה או לשבועה בדברי הבאי:
(יד) המביא את הרבים לידי חלול השם:
(טו) המביא את הרבים לידי אכילת קדשים בחוץ:
(טז) המחשב שנים וקובע חדשים בחוצה לארץ:
(יז) המכשיל את העור:
(יח) המעכב הרבים מלעשות מצוה:
(יט) טבח שיצאה טרפה מתחת ידו:
(כ) טבח שלא בדק סכינו לפני חכם:
(כא) המקשה עצמו לדעת:
(כב) מי שגירש את אשתו ועשה בינו ובינה שותפות או משא ומתן המביאין להן להזקק זה לזה כשיבואו לבית דין מנדין אותם:
(כג) חכם ששמועתו רעה:
(כד) המנדה מי שאינו חייב נידוי:
Rambam:• 3 Chapters A Day: Milah Milah - Chapter Two, Milah Milah - Chapter Three, Order of Prayers Order of Prayers - The Order of Prayer for the Entire Year
English Text | Hebrew Text
Audio: Listen | Download | Video ClassMilah - Chapter Two1
Circumcision may be performed by anyone. Even a person who is himself not circumcised, a slave, a woman, or a minor may perform the circumcision, if an adult male is not present. A gentile, however, should not be allowed to perform the circumcision at all. Nevertheless, if he does so, there is no need for a second circumcision.
Any utensil may be used for circumcision, even a flint, glass, or any article that cuts. One should not circumcise with the sharpened side of a reed, because of the danger involved. The optimum manner of performing the mitzvah is to use an iron utensil - either scissors or a knife. Throughout the Jewish community, it has become customary to use a knife.
א
הכל כשרין למול ואפילו ערל ועבד ואשה וקטן מלין במקום שאין שם איש אבל עכו"ם לא ימול כלל ואם מל אינו צריך לחזור ולמול שנייה ובכל מלין ואפילו בצור ובזכוכית ובכל דבר שכורת ולא ימול בקרומית של קנה מפני הסכנה ומצוה מן המובחר למול בברזל בין בסכין בין במספרים ונהגו כל ישראל בסכין:
Commentary on Halachah 1
2
How is the circumcision performed? The foreskin that covers the crown of the penis is cut off until the entire crown is revealed. [This step is referred to as milah.]
Afterwards, the soft membrane that is beneath the skin should be split along the mid-line with one's nails and peeled back to either side until the flesh of the crown is revealed. [This step is referred to as pri'ah.]
Afterwards, one should suck the place of the circumcision until all the blood in the further reaches is extracted, lest a dangerous situation arise. [This step is referred to as metzitzah.] Any [mohel] who does not perform metzitzah should be removed from his position. After one has performed metzitzah, one should apply a bandage, a compress, or the like.
ב
כיצד מוהלין חותכין את כל העור המחפה את העטרה עד שתתגלה כל העטרה ואחר כך פורעין את הקרום הרך שלמטה מן העור בצפורן ומחזירו לכאן ולכאן עד שיראה בשר העטרה ואח"כ מוצץ את המילה עד שיצא הדם ממקומות רחוקים כדי שלא יבא לידי סכנה וכל מי שאינו מוצץ מעבירין אותו ואחר שמוצץ נותן עליה אספלנית או רטייה וכיוצא בהן:
Commentary on Halachah 2
3
There are strands of flesh that disqualify a circumcision [if they are not removed], and strands of flesh that do not disqualify a circumcision.
What is implied? If, [after circumcision,] a portion of the foreskin is left that covers the majority of the crown of the penis' height,1 the child is considered to be uncircumcised, and this flesh is considered a tzitz that disqualifies the circumcision.2If only a small portion of flesh remains which does not cover the majority of the crown of the penis' height, it is considered to be a tzitz that does not disqualify the circumcision.3
ג
יש ציצין מעכבין את המילה ויש ציצין שאין מעכבין את המילה כיצד אם נשאר מעור הערלה עור החופה רוב גבהה של עטרה הרי זה ערל כמות שהיה וזה העור הוא ציץ המעכב ואם לא נשאר ממנו אלא מעט שאינו חופה רוב גבהה של עטרה זהו ציץ שאינו מעכב:
4
While the person performing the circumcision is involved in the operation, he should go back and remove both the tzitzim that disqualify the circumcision and the tzitzim that do not disqualify the circumcision.4 Once he has interrupted his activity, he must return and remove any tzitzim that disqualify the circumcision,5 but he does not return to remove anytzitzim that do not disqualify the circumcision.6
When one performs a circumcision without performing pri'ah, it is considered as if the circumcision was not performed.7
ד
המל כל זמן שעוסק במילה חוזר בין על הציצין שמעכבין בין על ציצין שאין מעכבין פירש על ציצין המעכבין חוזר על ציצין שאינן מעכבין אינו חוזר מל ולא פרע את המילה כאילו לא מל:
5
[The following ruling is given when] a child's flesh is soft and hangs loosely, or if he is very fat and, therefore, it appears that he is not circumcised. We should observe him when he has an erection: if he appears circumcised at that time, it is unnecessary to do anything more. One must, however, correct the flesh on the sides, because of the appearance it creates.
If, however, he does not appear to be circumcised when he has an erection, the loose hanging flesh on the sides should be cut off until the crown of the penis is revealed while it is erect.
This was ordained by the Rabbis. According to the Torah itself, even though he [appears] uncircumcised, since he was circumcised once, there is no obligation to circumcise him again.
ה
קטן שבשרו רך ומדולדל ביותר או שהיה בעל בשר עד שיראה כאילו אינו מהול רואין אותו בעת שיתקשה אם נראה שהוא מהול אינו צריך כלום וצריך לתקן את הבשר מכאן ומכאן מפני מראית העין ואם בעת שיתקשה לא נראה מהול חוזרין וקוצצין את הבשר המדולדל מכאן ומכאן עד שתראה העטרה גלויה בעת קישוי ודבר זה מדברי סופרים אבל מן התורה אע"פ שהוא נראה כערל הואיל ומל אינו צריך למול פעם שנייה:
Commentary on Halachah 5
6
Anything that is necessary for the circumcision [itself] may be performed on the Sabbath. We may perform milah, pri'ah, and metzitzah, return and remove the tzitzim that disqualify the circumcision even though one has interrupted one's activity, return and remove the tzitzim that do not disqualify the circumcision if one has not interrupted one's activity, and bandage the circumcision afterwards. The preparation of articles that are necessary for the circumcision does not supersede the prohibitions against labor on the Sabbath.
What is implied? If we are unable to find a knife, a knife may not be made on the Sabbath, nor may we bring it from place to place. It is even forbidden to bring it from one courtyard to another courtyard in an alleyway if there is no eruv. Although the [mitzvah of] eruv is only Rabbinic in origin, it is not superseded by [the necessity] to bring a knife, since it was possible to bring the knife on Friday.
ו
עושין כל צרכי מילה בשבת מלין ופורעין ומוצצין וחוזר על ציצין המעכבין אף על פי שפירש ועל ציצין שאין מעכבין כל זמן שלא פירש ונותן עליה אספלנית אבל מכשירי מילה אינן דוחין את השבת כיצד הרי שלא מצאו סכין אין עושין סכין בשבת ולא מביאין אותו ממקום למקום ואפילו מבוי שאינו מעורב אין מביאין אותו מחצר לחצר ואין עירוב מדבריהם נדחה מפני הבאת הסכין הואיל ואפשר להביאו מערב שבת:
Commentary on Halachah 6
7
Herbs may not be ground to [use for the compress], nor may water be heated [to wash the child], nor may a compress be prepared,8 nor may wine and oil be mixed [on the Sabbath itself].9
If cumin was not ground on Friday, one may chew it on the Sabbath10 and apply it [to the wound]. If one did not mix wine and oil together, they may each be applied individually. This is the general rule: Whatever can be performed on Friday does not supersede [the prohibitions against labor on] the Sabbath. Should one forget and not prepare the accessories necessary for the circumcision, the circumcision should be performed on the ninth day.
ז
וכן אין שוחקין לה סממנין ואין מחמין לה חמין ואין עושין לה אספלנית ואין טורפין יין ושמן ואם לא שחק כמון מערב שבת לועס בשניו ונותן ואם לא טרף יין ושמן נותן זה לעצמו וזה לעצמו זה הכלל כל שאפשר לעשותו מערב שבת אינו דוחה את השבת אבל אם שכח ולא הכינו המכשירין תדחה המילה לתשיעי:
8
If a child was circumcised on the Sabbath and, afterwards, the hot water was spilled or the herbs [for the compress] were scattered, one may do anything that is necessary for him on the Sabbath, because of the danger involved.
In a place where it is customary to wash a child, he may be washed on the Sabbath on the day of his circumcision, both before the circumcision and after the circumcision, and on the third day of his circumcision. The child's entire body may be washed as well as the place of the circumcision itself. [On the third day,] he may be washed with water that was heated on Friday or with water that was heated on the Sabbath itself, because the situation involves danger.
ח
מלו את הקטן בשבת ואחר כך נשפכו החמין או נתפזרו הסממנין עושין לו הכל בשבת מפני שסכנה היא לו מקום שדרכן להרחיץ את הקטן מרחיצין אותו בשבת ביום המילה בין לפני המילה בין לאחר המילה או בשלישי של מילה שחל להיות בשבת בין רחיצת כל גופו בין רחיצת מילה בין בחמין שהוחמו מערב שבת בין בחמין שהוחמו בשבת מפני שסכנה היא לו:
9
If a knife was forgotten and not brought [to the place of the circumcision] on Friday, one may instruct a gentile to bring it on the Sabbath, provided he does not bring it through the public domain.
The general principle governing this matter is: It is permissible to tell a gentile to perform any activity that we are forbidden to perform as a sh'vut,11 so that we may perform a mitzvah at its appropriate time.12 When, however, an activity is prohibited because a forbidden labor is involved, we may not instruct a gentile to do it [for us] on the Sabbath.13
ט
שכחו ולא הביאו סכין מערב שבת אומר לעכו"ם להביא סכין בשבת ובלבד שלא יביא אותו דרך רשות הרבים כללו של דבר כל דבר שעשייתו בשבת אסורה עלינו משום שבות מותר לנו לומר לעכו"ם לעשות אותן כדי לעשות מצות בזמנה ודבר שעשייתו אסורה עלינו משום מלאכה אסור לנו לומר לעכו"ם לעשותו בשבת:
10
[The preparation of] the accessories for circumcision - even when the circumcision is being performed at the appropriate time14 - does not supersede [the prohibitions against labor on] the holidays, because it is possible to complete them before the commencement of the holiday.15
[This ruling can be derived through the following] process of inference: If [the preparation of] the accessories for circumcision is not significant enough to supersede the Rabbinic prohibitions of sh'vut, why should they supersede a negative commandment of the Torah?16 [Nevertheless, there are certain greater leniencies on festivals:] One may grind herbs for [the compress], since these herbs are fit to be used in food.17 Similarly, oil and wine may be mixed together.18
י
מכשירי מילה אפילו בזמנה אינן דוחין את יום טוב הואיל ואפשר לעשותן מערב יום טוב וקל וחומר הדברים אם לא דחו מכשירי מילה שבות שהוא מדבריהם היאך ידחו לא תעשה שבתורה אבל שוחקין לה סמנין ביום טוב הואיל וראוי לקדרה וטורפין לה יין ושמן:
FOOTNOTES
1.Rashi, Shabbat 137b, states that surely if the foreskin is left on the majority of the circumference of the penis' crown, it is unacceptable. When quoting this law, the Shulchan Aruch (Yoreh De'ah 264:5) states that if the majority of the height of the crown is left covered in any one place, the circumcision is not acceptable. Thus, even a thin strand of skin that covers either the majority of the height or the majority of the circumference of the crown can disqualify the circumcision.
2.A second circumcision is required in such an instance, and a blessing is recited when performing it.
3.See the following halachah.
4.As mentioned in Halachah 6, this ruling applies even when the circumcision is being carried out on the Sabbath.
5.Since, as explained in the previous halachah, unless this flesh is removed, a second circumcision is necessary.
6.The Rambam's phraseology is somewhat problematic. The Beit Yosef (Yoreh De'ah 264) explains that the Rambam's intent is that we are not required to remove this flesh. In contrast, the Sha'agat Aryeh (Responsum 50) interprets the Rambam as stating that, once the mohel has interrupted his activity, he is forbidden to return and cut off the remaining flesh. (The Sha'agat Aryeh himself questions the Rambam's decision. The Merkevet HaMishneh explains that since the circumcision is acceptable, it is forbidden to expose the child to further pain.)
The Ramah (Yoreh De'ah 264:5) rules that if the circumcision is performed during the week, one should remove this flesh. This ruling is followed throughout the Jewish community today.
7.The Babylonian Talmud relates that although pri'ah is not mentioned in the Torah, nor was Abraham commanded to carry out this activity, it is part of the oral tradition (halachah leMoshe miSinai), which may not be ignored (Shabbat 137b, Yevamot 71b). The Jerusalem Talmud (Yevamot 8:1) differs, and uses the principles of Biblical exegesis to derive the obligation of removing the membrane.
8.A compress that is prepared before the Sabbath may be applied on the Sabbath. It is, however, forbidden to prepare the compress on the Sabbath (see Hilchot Shabbat 23:11).
9.The mixture of wine and oil was applied to the wound to heal it.
10.According to Torah law, a labor is forbidden on the Sabbath only when it is performed in its usual fashion. In most cases, however, such activities are forbidden by the Rabbis. Nevertheless, in this instance, since the herbs are being prepared for a remedy and they are not being prepared in the normal manner, the Sages did not forbid their preparation (see Hilchot Shabbat 21:26).
11.In Hilchot Shabbat 21:1, the Rambam defines a sh'vut as follows:
[With regard to the Sabbath,] the Torah has told us, "You shall rest." This implies that we are obligated to rest from the performance of [certain] activities even though they are not included among the forbidden labors.
In Chapters 21 and 22 of those halachot, the Rambam explains the concept of sh'vut in detail.
12.In Hilchot Shabbat 6:9, the Rambam mentions this leniency with regard to bringing a shofar on Rosh HaShanah [i.e., in Jerusalem to be sounded in the Temple]. Although Tosafot (Gittin 8b) maintain that the leniency should not be extended beyond the scope of the mitzvah of circumcision, the Rambam's ruling is accepted by the Shulchan Aruch (Orach Chayim 307:5).
13.For this reason, a gentile may not be instructed to make a knife or boil water for the circumcision. (See Shulchan Aruch, Orach Chayim 331:6.)
14.I.e., on the eighth day of a child's life.
15.Thus, making a knife is forbidden on a festival. Nevertheless, carrying a knife through the public domain and heating water are permitted on a festival.
16.There are certain leniencies regarding the performance of labor on festivals when compared to the performance of labor on the Sabbath. Nevertheless, the performance of labor on festivals is also considered a Torah prohibition. (See Hilchot Sh'vitat Yom Tov 1:1.)
17.On festivals, we are allowed to perform any labor that is connected with the preparation of food. Since these herbs could be used for food, we are allowed to prepare them for the circumcision as well.
18.In this instance, only a Rabbinic prohibition is involved, and it is waived because of the importance of circumcision (Ma'aseh Rokeach).
Milah - Chapter Three
1
Before the circumcision, the person who performs the circumcision recites the blessing, "[Blessed are You...] who sanctified us with His commandments and commanded us concerning the circumcision." [This applies] when circumcising the son of another person.1 When circumcising one's own son, one should recite the blessing "... to circumcise a son."2
[At the circumcision,]3 the father of the child recites another blessing:
Blessed are You, God, our Lord, King of the universe, who has sanctified us with His commandments and commanded us to have our children enter the covenant of Abraham, our Patriarch.4
[This blessing was instituted because] it is a greater mitzvah for a father to circumcise his son than for the Jewish people as a whole to circumcise the uncircumcised among them. Therefore, if a child's father is not present, this blessing should not be recited. There are those who have ruled that the court or one of the people [in attendance should recite this blessing in the father's absence]. [Nevertheless, this ruling] should not be followed.5
א
המל מברך קודם שימול אשר קדשנו במצותיו וצונו על המילה אם מל בן חבירו ואם מל את בנו מברך וצונו למול את הבן ואבי הבן מברך ברכה אחרת ברוך אתה יי' אלהינו מלך העולם אשר קדשנו במצותיו וצונו להכניסו בבריתו של אברהם אבינו מצוה על האב למול את בנו יתר על מצוה שמצווין ישראל שימולו כל ערל שביניהן לפיכך אם אין שם אביו אין מברכין אחריה ברכה זו ויש מי שהורה שיברכו אותה בית דין או אחד מן העם ואין ראוי לעשות כן:
2
If others are present,6 they say: "Just as you have brought him into the covenant,7 so, too, may you bring him to Torah, marriage, and good deeds."8
ב
ואם היו שם עומדין אומרים כשם שהכנסתו לברית כן תכניסהו לתורה ולחופה ולמעשים טובים:
3
Afterwards, the father of the child, the person who performed the circumcision, or one of the people in attendance should recite the [following] blessing:
Blessed are You, God, our Lord, King of the universe, who has sanctified the cherished from the womb, affixed his covenant in his flesh, and sealed his descendants with the sign of the holy covenant. Therefore, as a reward for this [circumcision], living God, our Portion, our Rock, has ordained that the beloved of our flesh be saved from the abyss for the sake of His covenant that He has set in our flesh. Blessed are You, God, who establishes the covenant.
The father of the son recites the blessing shehecheyanu.
ג
ואח"כ מברך אבי הבן או המל או אחד מן העומדין שם ברוך אתה יי' אלהינו מלך העולם אשר קידש ידיד מבטן וחוק בשארו שם וצאצאיו חתם באות ברית קדש על כן בשכר זאת אל חי חלקנו צורנו צוה להציל ידידות שארנו משחת למען בריתו אשר שם בבשרנו ברוך אתה יי' כורת הברית ואבי הבן מברך שהחיינו:
4
When circumcising converts, one should recite the blessing:9
Blessed are You, God, our Lord, King of the universe, who has sanctified us with His commandments and commanded us to circumcise converts and to extract from them the blood of the covenant,10 for were it not for the blood of the covenant the existence of the heavens and the earth could not be maintained, as [Jeremiah 33:25] states: "Were it not for My covenant, day and night, I would not have established the laws of heaven and earth."
ד
המל את הגרים מברך ברוך אתה יי' אלהינו מלך העולם אשר קדשנו במצותיו וצונו למול את הגרים ולהטיף ממנו דם ברית שאלמלא דם הברית לא נתקיימו שמים וארץ שנאמר אם לא בריתי יומם ולילה חקות שמים וארץ לא שמתי:
5
One who circumcises his slave11 recites the blessing:12
[Blessed are You...] who has sanctified us with His commandments and commanded us to circumcise slaves and to extract from them the blood of the covenant, for were it not for the blood of the covenant the existence of the heavens and the earth could not be maintained...."
If one circumcises a slave belonging to someone else, one should [alter the text of] the blessing and say, "[and commanded us] concerning the circumcision of slaves [and...]13
When circumcising an adult male, one must cover his sexual organ until after the blessing is recited.14 Afterwards, one reveals it and performs the circumcision.
ה
המל את עבדו מברך אשר קדשנו במצותיו וצונו למול את העבדים ולהטיף מהן דם ברית שאלמלא דם ברית לא נתקיימו שמים וארץ ואם מל עבד של אחרים מברך על מילת העבדים והמל אדם גדול צריך לכסות ערותו עד שיברך ואחר כך מגלהו ומל אותו:
6
When the blood of circumcision is extracted from a convert who had been circumcised before conversion, or from a child who was born without a foreskin, there is no necessity to recite a blessing.15 Similarly, a blessing is not recited over the circumcision of an androgynous, because he is not definitely categorized as a male.16
ו
גר שמל קודם שנתגייר וקטן שנולד כשהוא מהול כשמטיפין ממנו דם ברית אינן צריכין ברכה וכן אנדרוגינוס אין מברכין על מילתו מפני שהוא אינו זכר ודאי:
7
It is forbidden for a Jew to circumcise a gentile who is forced to remove his foreskin because of a wound or because of a tumor, since we are instructed neither to save the gentiles from death, nor to cause them to die.17 Although a mitzvah is accomplished in the process of administering this medical treatment, the gentile did not intend to fulfill the mitzvah. If, however, the gentile intends to fulfill the mitzvah of circumcision, it is a mitzvah to circumcise him.18
ז
עכו"ם שצריך לחתך ערלתו מפני מכה או מפני שחין שנולד בו היה אסור לישראל לחתוך לו אותה שהעכו"ם אין מעלים אותם מידי מיתה ולא מורידין אותן אליה אע"פ שנעשית מצוה ברפואה זו שהרי לא נתכוון למצוה לפיכך אם נתכוון העכו"ם למילה מותר לישראל למול אותו:
8
How disgusting is the foreskin that is used as a term of deprecation with regard to the gentiles, as [Jeremiah 9:25] states: "For all the gentiles are uncircumcised!" How great is the circumcision! Behold, our Patriarch Abraham was not called "perfect" until he was circumcised, as [Genesis 17:1-2] states: "Proceed before Me and become perfect. And I will place My covenant between Me and you."19
Anyone who breaks the covenant of Abraham our Patriarch and leaves his foreskin uncircumcised, or [although he was circumcised,]20 causes it to appear extended, does not have a portion in the world to come,21 despite the fact that he has studied Torah and performed good deeds.
ח
מאוסה היא הערלה שנתגנו בה הגוים שנאמר כי כל הגוים ערלים וגדולה היא המילה שלא נקרא אברהם אבינו שלם עד שמל שנאמר התהלך לפני והיה תמים ואתנה בריתי ביני וביניך וגו' וכל המפר בריתו של אברהם אבינו והניח ערלתו או משכה אף על פי שיש בו תורה ומעשים טובים אין לו חלק לעולם הבא:
9
Come and see how severe a matter circumcision is. Moses, our teacher, was not granted even a temporary respite from [fulfilling this mitzvah].22
The Torah mentions only three covenants regarding all its mitzvot, as [Deuteronomy 28:69] states: "These are the words of the covenant that God commanded... in addition to the covenant that He established with you in Chorev." And [Deuteronomy 29:9-11] states: "You are all standing today... to enter into a covenant with God, your Lord." Thus, there are three covenants.
In contrast, thirteen covenants were established with Abraham, our Patriarch, with regard to circumcision:23
"I will place My covenant between Me and you" [Genesis 17:2],
"And I, behold, My covenant is with you" [ibid.:4],
"I will establish My covenant between Me and you" [ibid.:7],
"For an eternal covenant" [ibid.],
"And you shall observe My covenant" [ibid.:9],
"This is My covenant which you shall observe" [ibid.:10],
"It will be a sign of the covenant" [ibid.:11],
"My covenant will be in your flesh" [ibid.:13],
"For an eternal covenant" [ibid.],
"He will have nullified My covenant" [ibid.:14],
"And I will establish My covenant with Him" [ibid.:19],
"For an eternal covenant" [ibid.],
"And I will establish My covenant with Isaac" [ibid.:21].
ט
בא וראה כמה חמורה מילה שלא נתלה למשה רבינו עליה אפילו שעה אחת אף ע"פ שהיה בדרך וכל מצות התורה נכרתו עליהן שלש בריתות שנאמר אלה דברי הברית אשר צוה יי' מלבד הברית אשר כרת אתם בחרב ושם הוא אומר אתם נצבים היום כולכם לעברך בברית יי' אלהיך הרי שלש בריתות ועל המילה נכרתו שלש עשרה בריתות עם אברהם אבינו ואתנה בריתי ביני וביניך אני הנה בריתי אתך והקימתי את בריתי ביני וביניך לברית עולם ואתה את בריתי תשמור זאת בריתי אשר תשמרו והיה לאות ברית והיתה בריתי בבשרכם לברית עולם את בריתי הפר והקימתי את בריתי אתו לברית עולם ואת בריתי אקיר את יצחק:
Blessed be God who grants assistance.
This concludes the second volume with the help of the Almighty. There are a total of 46 chapters in this volume.
Hilchot Kri'at Shema - 4 chapters
Hilchot Tefillah UVirkat Kohanim - 15 chapters
Hilchot Tefillin UMezuzah V'Sefer Torah - 10 chapters
Hilchot Tzitzit - 3 chapters
Hilchot Berachot - 11 chapters
Hilchot Milah - 3 chapters
בריך רחמנא דסייען:
FOOTNOTES
1.The Rambam's ruling depends on his statement (Hilchot Berachot 11:13) that if someone performs a blessing on behalf of another person, he should use the form "who has sanctified us with Your commandments and commanded us concerning...."
2.In Hilchot Berachot 11:12, the Rambam states that when one fulfills a mitzvah on one's own behalf, one should use the form "who has sanctified us with Your commandments and commanded us to..."
Although the Shulchan Aruch (Yoreh De'ah 365:2) mentions the Rambam's opinion, the Ramah states that it is customary to recite the blessing "... concerning the circumcision," at all times.
It is possible to explain that the Ramah does not accept the Rambam's general principle and prefers a universal form for a blessing to be recited every time a particular mitzvah is fulfilled. It is, however, also possible to interpret their difference of opinion as relating to the definition of the mitzvah of circumcision itself. The Rambam's text of the blessing, which uses the form "... to...," indicates that the nature of the mitzvah of circumcision focuses on the act of circumcision. In contrast, the Ramah's text for the blessing can be interpreted to imply that the nature of the mitzvah is to bring a person to the state that he is no longer uncircumcised. Therefore, the form "... concerning..." is more appropriate (Kinat Eliyahu).
3.The time when this blessing is recited is a matter of question. In two of his responsa, the Rambam writes that it makes no difference whether this blessing is recited before the circumcision or afterwards. Nevertheless, Rav Avraham, his son, and Rav Yitzchak, his grandson, state that it was the Rambam's custom to recite this blessing before the mitzvah.
The Shulchan Aruch (Yoreh De'ah 265:1) quotes the opinion of Rabbenu Asher, who states that this blessing should be recited between the milah and the pri'ah.
4.Tosafot, Pesachim 7a, explain that this blessing is not one of the blessings connected with the performance of a mitzvah, but a blessing that expresses our thanks and appreciation to God for granting us this mitzvah.
5.The Ra'avad objects to the Rambam's decision and rules that, in the absence of the father, the sandak (the person who holds the baby during the circumcision) should recite this blessing. The Ramah (Yoreh De'ah 265:1) quotes this decision.
6.The literal translation of the Rambam's phraseology is "If others are standing there." The commentaries explain that his intent is also to emphasize that it is necessary to stand while attending a brit. (See the Shulchan Aruch, Yoreh De'ah 265:6, which states that, if possible, it is preferable to perform a circumcision with at least ten adult males in attendance.)
7.The Rambam's version of this statement is found also in the Jerusalem Talmud (Berachot 9:3) and is quoted by the Shulchan Aruch (Yoreh De'ah 265:1). At present, however, it is customary to follow Rabbenu Asher's opinion and say, "Just as he has entered the covenant, so may he enter..." without mentioning the father's role. Significantly, this version is found in our texts of Shabbat 137b where this custom is mentioned.
8.We wish that the merit of the circumcision will lead to a life full of genuine Jewish conduct.
9.It appears that the Rambam considers this the only blessing recited in connection with the circumcision of converts, and would have this blessing recited before the circumcision. In contrast, the Tur and the Shulchan Aruch (Yoreh De'ah 268:5) explain that two blessings should be recited in connection with the circumcision of a convert:
a) one blessing before the circumcision, "... who has sanctified us... and commanded us to circumcise converts,"
b) one blessing after the circumcision, the blessing quoted by the Rambam with the conclusion, "Blessed are You, God, who establishes a covenant."
According to the Shulchan Aruch's perspective, like the blessing mentioned in the previous halachah, this blessing is not a blessing connected with the performance of the mitzvah, but an expression of praise for God for granting us the opportunity to perform such a unique mitzvah.
According to the Rambam's view, it is somewhat difficult to understand: Why is this blessing so lengthy? In this context, theSefer HaMaor explains that this blessing was instituted to reassure converts and strengthen their resolve before they fulfill a mitzvah that is associated with pain and suffering.
10.The Kessef Mishneh explains that this is a reference to the extraction of blood from converts who were circumcised previously. Other commentaries object to this interpretation, noting that in Halachah 6, the Rambam does not require a blessing in such an instance.
11.I.e., when the master performs the circumcision himself.
12.In this instance as well, the Tur and the Shulchan Aruch (Yoreh De'ah 267:12) rule that two blessings should be recited. See Note 9.
13.The reason for the change of text depends on the Rambam's statements (Hilchot Berachot 11:11) that a person who performs a blessing on his own behalf should use the form, "who has sanctified us... and commanded us to..." In contrast, one who performs a blessing on behalf of others should use the form, "...and commanded us concerning...."
14.This is because, as explained in Hilchot Kri'at Shema 3:16, it is forbidden to recite holy words in the presence of an exposed sexual organ.
There is somewhat of a problem, however, with the Rambam's statements. Here, it appears that one need not cover the penis of a baby before reciting the blessing, yet in Hilchot Kri'at Shema (ibid.), the Rambam writes that the Shema may not be recited in the presence of a minor whose sexual organ is exposed.
In one of his responsa, the Rambam resolves this difficulty, explaining that the prohibition begins when the child - either male or female - possesses some sexual potency. (See also Siftei Cohen 265:18.)
15.In both cases, there is a doubt whether or not it is necessary to perform this circumcision. (See Chapter 1, Halachah 7.) Therefore, the circumcision is performed, but a blessing is not recited, lest there be no obligation to perform this activity, and thus, the blessing would be recited in vain. (See Hilchot Berachot 11:16.)
16.The Ra'avad contests this point, noting that when there is a doubt whether a certain activity fulfills a mitzvah or not, one should recite a blessing, and cites the recitation of blessings on the second day of festivals in the diaspora as an example of this principle.
Rav Kapach explains that the difference between the Rambam and the Ra'avad depends on their conception of the status of an androgynous. The Ra'avad maintains that an androgynous is considered a male whose status is in doubt. Therefore, since a mitzvah from the Torah is involved, a blessing should be recited. The Rambam maintains that an androgynous is in a category of his own, and the question is whether the obligation to circumcise falls on people in this category. Hence, no blessing is recited. See also their difference of opinion in Hilchot Shofar 2:2.
17.In Hilchot Avodat Kochavim 10:1-2, the Rambam writes:
If we see an idolater being swept away or drowning in the river, we should not help him. If we see that his life is in danger, we should not save him. It is, however, forbidden to cause one of them to sink or to push him into a pit or the like, since he is not waging war against us....
From the above, we can infer that it is forbidden to offer medical treatment to an idolater even when offered a wage. If, however, one is afraid of the consequences or fears that ill feeling will be aroused, one may treat them for a wage, but to treat them for free is forbidden.
[Regarding] a ger toshav, since we are commanded to secure his well-being, he may be given medical treatment at no cost.
Many authorities maintain that the laws applying to a ger toshav can be applied to all gentiles who are not idolaters. Furthermore, since at present, a doctor would have much difficulty if he refused to treat gentiles, leniency should be shown in this regard.
From the above, it would appear that a doctor who operates a medical practice today is allowed to treat gentile patients. Indeed, throughout the ages, many great Rabbinic authorities, including the Rambam himself, served as doctors to gentiles.
18.In Hilchot Melachim 10:10, the Rambam writes that a gentile who desires to fulfill any mitzvah should be given the opportunity.
There are other authorities who differ with the Rambam on this matter. They explain that circumcision is a sign given to the Jewish people that establishes their uniqueness and it is improper that gentiles should be given the opportunity of possessing this property.
19.See the Guide to the Perplexed, Vol. III, Chapter 49, where the Rambam criticizes a hedonistic approach to life and explains that circumcision comes "to complete the perfection of our emotions... to reduce a person's lust and wild cravings."
20.In the Hellenistic era, there were some Greek sympathizers among the Jewish people who would cause their foreskin to appear extended, so that they would not be distinguished from gentile athletes. The Sages were extremely critical of these individuals.
21.See Avot 3:11 and Hilchot Teshuvah 3:6.
22.As Exodus 4:24-26 relates, when Moses returned to Egypt, he took his newborn son, Eliezer, with him. He did not circumcise him immediately and, therefore, an angel came in the form of a snake and swallowed him. Tziporah his wife realized the source of the problem and circumcised her son. After this, the angel retracted. (See Nedarim 32a.)
23.In the Guide to the Perplexed, Vol. III, Chapter 49, the Rambam writes that the brit is a sign of the covenant of the oneness of God. "When a person is circumcised he enters into the covenant of Abraham which obligates him to know [God's] unity." This covenant of unity defines the nature of the Jewish people. It is natural that when people share a common sign, love and mutual assistance among them grow.
Order of Prayers - The Order of Prayer for the Entire Year
In his introduction to the Mishneh Torah, the Rambam communicated his desire that his text serve as a guide for the practical application of Torah law. Rather than be forced to swim through the "sea of the Talmud," a person would have a direct, straightforward guide to Jewish observance.
To facilitate this goal, in addition to composing Hilchot Tefilah – "The Laws of Prayer" - he included the following section, Seder Tefilot Kol HaShanah, "The Order of Prayers for the Entire Year," a complete guide to the siddur, at the conclusion of Sefer Ahavah. Since English translations of the siddur are available, we have not translated those portions of the text. We have, however, included the instructions in this section to remain true to the Rambam's text of the Mishneh Torah and to afford a reader the opportunity of comparing the Rambam's order of prayer with that we use today.
נהגו העם לקרות בכל יום בשחר אחר שקורין פרשת צו וברכת כהנים קורין משנה זו
Every day in the morning, it is customary for the people to read the following mishnah1 after reading the passage Tzav2 and the Priestly Blessing:
אלו דברים שאין להם שיעור הפאה והבכורים והראיון וגמילות חסדים ותלמוד תורה אלו דברים שאדם אוכל פירותיהן בעולם הזה והקרן קיימת לו לעולם הבא כיבוד אב ואם וגמילות חסדים ועיון תפלה וביקור חולים והשכמת בית המדרש והכנסת אורחים והבאת שלום בין אדם לחבירו ותלמוד תורה כנגד כולן3.
[They then continue, as follows:]
אמר רבי זירא בנות ישראל הן החמירו על עצמן שאפילו רואות טיפת דם כחרדל יושבות עליה שבעה נקיים.4
תנא דבי אליהו כל השונה הלכות בכל יום מובטח לו שהוא בן העולם הבא שנאמר5 הליכות עולם לו אל תקרי הליכות אלא הלכות.6
אמר רבי אלעזר אמר רבי חנינא תלמידי חכמים מרבים שלום בעולם שנאמר7 וכל בניך למודי יי' וכו'8
מזמור לדוד יי' מי יגור באהלך מי ישכון בהר קדשך הולך תמים ופועל צדק9
סדר תפלות חלק ראשון
א. סדר תפלות כל השנה:
נהגו העם לקרות בכל יום בשחר אחר שקורין פרשת צו וברכת כהנים קורין משנה זו אלו דברים שאין להם שיעור הפאה והבכורים והראיון וגמילות חסדים ותלמוד תורה אלו דברים שאדם אוכל פירותיהן בעולם הזה והקרן קיימת לו לעולם הבא כיבוד אב ואם וגמילות חסדים ועיון תפלה וביקור חולים והשכמת בית המדרש והכנסת אורחים והבאת שלום בין אדם לחבירו ותלמוד תורה כנגד כולן אמר רבי זירא בנות ישראל הן החמירו על עצמן שאפילו רואות טיפת דם כחרדל יושבות עליה שבעה נקיים תנא דבי אליהו כל השונה הלכות בכל יום מובטח לו שהוא בן העולם הבא שנאמר הליכות עולם לו אל תקרי הליכות אלא הלכות אמר רבי אלעזר אמר רבי חנינא תלמידי חכמים מרבים שלום בעולם שנאמר וכל בניך למודי יי' וכו' מזמור לדוד יי' מי יגור באהלך מי ישכון בהר קדשך הולך תמים ופועל צדק
לעולם יהא אדם ירא שמים בסתר ומודה על האמת ודובר אמת בלבבו וישכם ויאמר רבון העולמים לא על צדקותינו אנחנו מפילים תחנונינו לפניך כי על רחמיך הרבים מה אנו מה חיינו מה חסדנו מה צדקתנו מה כחנו ומה גבורתנו מה נאמר לפניך יי' אלהינו הלא כל הגבורים כאין לפניך ואנשי השם כלא היו וחכמים כבלי מדע ונבונים כבלי השכל כי כל מעשינו תהו ובהו וימי חיינו הבל לפניך כמו שכתוב בדברי קדשך ומותר האדם וגו' אבל אנחנו עמך בני בריתך בני אברהם אוהבך שנשבעת לו בהר המוריה זרע יצחק יחידך שנעקד על גבי מזבחך עדת יעקב בנך בכורך שמאהבתך שאהבת אותו ומשמחתך ששמחת בו קראת אותו ישראל וישורון
לעולם יהא אדם ירא שמים בסתר ומודה על האמת ודובר אמת בלבבו וישכם ויאמר רבון העולמים לא על צדקותינו אנחנו מפילים תחנונינו לפניך כי על רחמיך הרבים מה אנו מה חיינו מה חסדנו מה צדקתנו מה כחנו ומה גבורתנו מה נאמר לפניך יי' אלהינו הלא כל הגבורים כאין לפניך ואנשי השם כלא היו וחכמים כבלי מדע ונבונים כבלי השכל כי כל מעשינו תהו ובהו וימי חיינו הבל לפניך כמו שכתוב בדברי קדשך ומותר האדם וגו' אבל אנחנו עמך בני בריתך בני אברהם אוהבך שנשבעת לו בהר המוריה זרע יצחק יחידך שנעקד על גבי מזבחך עדת יעקב בנך בכורך שמאהבתך שאהבת אותו ומשמחתך ששמחת בו קראת אותו ישראל וישורון:
לפיכך אנו חייבין להודות לך ולשבחך ולפארך וליתן שבח והודאה לשמך וחייבין אנו לומר לפניך בכל יום ערב ובוקר שמע ישראל יי' אלהינו יי' אחד אשרנו מה טוב חלקנו מה נעים גורלנו מה יפה ירושתנו אשרנו שאנו משכימין ומעריבין בכל יום תמיד ערב ובוקר ואומרים שמע ישראל יי' אלהינו יי' אחד10
אתה הוא קודם שנברא העולם אתה הוא אחר שנברא העולם אתה הוא בעולם הזה ואתה הוא לעולם הבא אתה הוא ראשון ואתה הוא אחרון קדש שמך הגדול והקדוש בעולמך ובישועתך תרום ותגביה קרננו ברוך המקדש שמו ברבים
אתה הוא יי' אלהינו בשמים ממעל ועל הארץ מתחת ובשמי השמים העליונים אתה הוא ראשון ואתה הוא אחרון ומבלעדיך אין אלהים קבץ קויך מארבע כנפות הארץ יכירו וידעו כל באי עולם כי אתה הוא האלהים לבדך לכל ממלכות הארץ אתה עשית את השמים ואת הארץ ומי בכל מעשה ידיך בעליונים או בתחתונים מי שיאמר לך מה תעשה אבינו שבשמים עשה עמנו כמו שהבטחתנו על ידי חוזך בעת ההיא אביא אתכם ובעת קבצי אתכם כי אתן אתכם לשם ולתהלה בכל עמי הארץ בשובי את שבותיכם לעיניכם אמר יי.11
ונאמר אתה הוא יי' לבדך אתה עשית את השמים שמי השמים וכל צבאם הארץ וכל אשר עליה הימים וכל אשר בהם ואתה מחיה את כולם וצבא השמים לך משתחוים אתה הוא יי' האלהים אשר בחרת באברם והוצאתו מאור כשדים ושמת שמו אברהם.12
אתה הוא ושנותיך לא יתמו13 יי' מלך יי' מלך יי' ימלוך לעולם ועד14 יי' מלך כו' עד ברוך יי' לעולם אמן ואמן.15
לפיכך אנו חייבין להודות לך ולשבחך ולפארך וליתן שבח והודאה לשמך וחייבין אנו לומר לפניך בכל יום ערב ובוקר שמע ישראל יי' אלהינו יי' אחד אשרנו מה טוב חלקנו מה נעים גורלנו מה יפה ירושתנו אשרנו שאנו משכימין ומעריבין בכל יום תמיד ערב ובוקר ואומרים שמע ישראל יי' אלהינו יי' אחד אתה הוא קודם שנברא העולם אתה הוא אחר שנברא העולם אתה הוא בעולם הזה ואתה הוא לעולם הבא אתה הוא ראשון ואתה הוא אחרון קדש שמך הגדול והקדוש בעולמך ובישועתך תרום ותגביה קרננו ברוך המקדש שמו ברבים אתה הוא יי' אלהינו בשמים ממעל ועל הארץ מתחת ובשמי השמים העליונים אתה הוא ראשון ואתה הוא אחרון ומבלעדיך אין אלהים קבץ קויך מארבע כנפות הארץ יכירו וידעו כל באי עולם כי אתה הוא האלהים לבדך לכל ממלכות הארץ אתה עשית את השמים ואת הארץ ומי בכל מעשה ידיך בעליונים או בתחתונים מי שיאמר לך מה תעשה אבינו שבשמים עשה עמנו כמו שהבטחתנו על ידי חוזך בעת ההיא אביא אתכם ובעת קבצי אתכם כי אתן אתכם לשם ולתהלה בכל עמי הארץ בשובי את שבותיכם לעיניכם אמר יי ונאמר אתה הוא יי' לבדך אתה עשית את השמים שמי השמים וכל צבאם הארץ וכל אשר עליה הימים וכל אשר בהם ואתה מחיה את כולם וצבא השמים לך משתחוים אתה הוא יי' האלהים אשר בחרת באברם והוצאתו מאור כשדים ושמת שמו אברהם אתה הוא ושנותיך לא יתמו יי' מלך יי מלך יי' ימלוך לעולם ועד יי' מלך כו' עד ברוך יי' לעולם אמן ואמן:
ברכה ראשונה שמברכין לפני פסוקי הזמירות זהו נוסחה
This is the text of the opening blessing recited before Pesukei D'Zimra:
ברוך שאמר והיה העולם ברוך הוא ברוך אומר ועושה ברוך גוזר ומקיים ברוך מרחם על הארץ ברוך מרחם על הבריות ברוך מעביר אפלה ומביא אורה ברוך משלם שכר טוב ליראיו ברוך שאין לפניך לא עולה לא שכחה ולא כזב ולא מרמה לא משוא פנים ולא מקח שחד ברוך אל חי לעד וקיים לנצח ברוך אתה יי' אלהינו מלך העולם האל המהולל בפי עמו משובח ומפואר בלשון כל חסידיו ועבדיו ובשירי דוד עבדך משיחך נהללך יי' אלהינו בשבחות ובזמירות נודך ונשבחך ונפארך ונזכיר שמך מלכנו אלהינו יחיד חי העולמים משובח ומפואר עדי עד שמו ברוך אתה יי' מלך מהולל בתושבחות
וקורין פסוקין אלו
These verses are recited:
יהי כבוד יי' לעולם ישמח יי' במעשיו כו'16 אשרי כו'17
עד סוף תילים ואחר כך קורא פסוקים אלו
[One continues] until the conclusion of the Book of Psalms. One then reads the following verses:
ברוך יי' לעולם אמן ואמן18 ימלוך יי' לעולם אמן ואמן19 ויברך דויד את יי לעיני כל הקהל ויאמר דויד ברוך אתה יי' אלהי ישראל וכו'20
ברכה ראשונה שמברכין לפני פסוקי הזמירות זהו נוסחה:
ברוך שאמר והיה העולם ברוך הוא ברוך אומר ועושה ברוך גוזר ומקיים ברוך מרחם על הארץ ברוך מרחם על הבריות ברוך מעביר אפלה ומביא אורה ברוך משלם שכר טוב ליראיו ברוך שאין לפניך לא עולה לא שכחה ולא כזב ולא מרמה לא משוא פנים ולא מקח שחד ברוך אל חי לעד וקיים לנצח ברוך אתה יי' אלהינו מלך העולם האל המהולל בפי עמו משובח ומפואר בלשון כל חסידיו ועבדיו ובשירי דוד עבדך משיחך נהללך יי' אלהינו בשבחות ובזמירות נודך ונשבחך ונפארך ונזכיר שמך מלכנו אלהינו יחיד חי העולמים משובח ומפואר עדי עד שמו ברוך אתה יי' מלך מהולל בתושבחות וקורין פסוקין אלו יהי כבוד יי' לעולם ישמח יי' במעשיו כו' אשרי כו' עד סוף תילים ואחר כך קורא פסוקים אלו ברוך יי' לעולם אמן ואמן ימלוך יי' לעולם אמן ואמן ויברך דויד את יי לעיני כל הקהל ויאמר דויד ברוך אתה יי' אלהי ישראל וכו':
ברכה אחרונה של אחר פסוקי הזמירות זהו נוסחה
The text of the concluding blessing [recited] after Pesukei D'Zimra:
ישתבח שמך לעד מלכנו האל המלך הגדול והקדוש בשמים ובארץ כי לך נאה יי' אלהינו ואלהי אבותינו וכו'
וקורא השירה עד סופה כמנהג המקום
One then reads the Song [of the Crossing of the Sea] according to local custom.21
בשבת נהגו כל העם להוסיף לפני ברכה זו נוסח זה
On the Sabbath, the entire people have adopted the custom of adding the following passages before this blessing:
נשמת כל חי תברך את שמך יי' אלהינו ורוח כל בשר תפאר ותרומם זכרך מלכנו תמיד לדור ודור ומעולם ועד עולם אתה אל ומבלעדך אין אלהים ואין לנו מלך גואל ומושיע פודה ומציל בכל עת צרה וצוקה אלא אתה מפרנס ומרחם אלוה כל בריות אדון התולדות המהולל בתושבחות המנהג עולמו בחסד ובריותיו ברחמים רבים אלהים אמת לא ינום ולא יישן המעורר ישנים והמקיץ נרדמים סומך נופלים ורופא חולים ומתיר אסורים ולך אנחנו מודים ואילו פינו מלא שירה כים ולשונינו רנה כהמון גליו ושפתותינו שבח כמרחבי רקיע ועינינו מאירות כשמש וכירח וידינו פרושות כנשרי שמים ורגלינו קלות כאילות אין אנו מספיקין להודות לך יי' אלהינו ואלהי אבותינו ולברך את שמך על אחת מאלף אלפי אלפים ורוב רובי רבבות פעמים הטובות נסים וגבורות שעשית עמנו ועם אבותינו מלפנים ממצרים גאלתנו יי' אלהינו מבית עבדים פדיתנו ברעב זנתנו ובשובע כלכלתנו מחרב הצלתנו ומדבר מלטתנו ומחלאים רעים רבים דליתנו ועד הנה עזרונו רחמיך יי' אלהינו ולא עזבונו חסדיך על כן איברים שפלגת בנו ורוח ונשמה שנפחת באפינו ולשון אשר שמת בפינו הן הם יודו ויברכו את שמך יי' אלהינו וכו' ישתבח וכו'
וכן נהגו לקרות כל מזמור שיר ליום השבת קודם שיתחילו פסוקי הזמירות ביום השבת וביום הכפורים ויש מקומות שנהגו לקרות הלל הגדול בשבתות קודם פסוקי הזמירות ויש מקומות שנהגו לקרות שיר המעלות הכל כמנהגם
Similarly, they adopted the custom of reading the entire "Song of the Sabbath day"22 before beginning Pesukei D'Zimra on the Sabbath and on Yom Kippur.23 There are communities that follow the custom of reading "the Great Hallel,"24 before Pesukei D'Zimra on the Sabbath. And there are other communities that follow the custom of reading Shir HaMaalot.25 Every community should follow its custom.
ברכה אחרונה של אחר פסוקי הזמירות זהו נוסחה:
ישתבח שמך לעד מלכנו האל המלך הגדול והקדוש בשמים ובארץ כי לך נאה יי' אלהינו ואלהי אבותינו וכו' וקורא השירה עד סופה כמנהג המקום בשבת נהגו כל העם להוסיף לפני ברכה זו נוסח זה נשמת כל חי תברך את שמך יי' אלהינו ורוח כל בשר תפאר ותרומם זכרך מלכנו תמיד לדור ודור ומעולם ועד עולם אתה אל ומבלעדך אין אלהים ואין לנו מלך גואל ומושיע פודה ומציל בכל עת צרה וצוקה אלא אתה מפרנס ומרחם אלוה כל בריות אדון התולדות המהולל בתושבחות המנהג עולמו בחסד ובריותיו ברחמים רבים אלהים אמת לא ינום ולא יישן המעורר ישנים והמקיץ נרדמים סומך נופלים ורופא חולים ומתיר אסורים ולך אנחנו מודים ואילו פינו מלא שירה כים ולשונינו רנה כהמון גליו ושפתותינו שבח כמרחבי רקיע ועינינו מאירות כשמש וכירח וידינו פרושות כנשרי שמים ורגלינו קלות כאילות אין אנו מספיקין להודות לך יי' אלהינו ואלהי אבותינו ולברך את שמך על אחת מאלף אלפי אלפים ורוב רובי רבבות פעמים הטובות נסים וגבורות שעשית עמנו ועם אבותינו מלפנים ממצרים גאלתנו יי' אלהינו מבית עבדים פדיתנו ברעב זנתנו ובשובע כלכלתנו מחרב הצלתנו ומדבר מלטתנו ומחלאים רעים רבים דליתנו ועד הנה עזרונו רחמיך יי' אלהינו ולא עזבונו חסדיך על כן איברים שפלגת בנו ורוח ונשמה שנפחת באפינו ולשון אשר שמת בפינו הן הם יודו ויברכו את שמך יי' אלהינו וכו' ישתבח וכו' וכן נהגו לקרות כל מזמור שיר ליום השבת קודם שיתחילו פסוקי הזמירות ביום השבת וביום הכפורים ויש מקומות שנהגו לקרות הלל הגדול בשבתות קודם פסוקי הזמירות ויש מקומות שנהגו לקרות שיר המעלות הכל כמנהגם:
ברכה ראשונה שלפני קריאת שמע זו היא נוסחה
The text of the first blessing that precedes the recitation of the Shema
ברוך אתה יי' אלהינו מלך העולם יוצר אור ובורא חשך כו' עד יוצר המאורות
ברכה שניה The Second Blessing–
אהבת עולם אהבתנו יי' אלהינו חמלה גדולה ויתירה חמלת עלינו אבינו מלכנו כו' עד בעמו ישראל באהבה
ברכה אחרונה שלאחר קריאת שמע זו היא נוסחה
The text of the concluding blessing that follows the recitation of the Shema
אמת ויציב וכו' עד ברוך אתה יי' גאל ישראל
ובערבית ברכה ראשונה – The first blessing that precedes the recitation of the Shema in the Evening
ברוך אתה יי' אלהינו מלך העולם אשר בדברו מעריב ערבים עד ברוך אתה יי' המעריב ערבים
ברכה שניה The Second Blessing–
אהבת עולם בית ישראל עמך אהבת וכו' עד ברוך אתה יי' אוהב עמו ישראל
ברכה ראשונה שלאחר קריאת שמע של ערבית זו היא נוסחה
The text of the first blessing that follows the recitation of the Shema in the Evening
אמת ואמונה כל זאת קיים עלינו כו' עד ברוך אתה יי' גאל ישראל
ברכה אחרונה זו היא נוסחה - The text of the concluding blessing
השכיבנו יי' אלהינו לשלום וכו' עד ברוך שומר עמו ישראל לעד
ברוך יי' לעולם אמן ואמן כו'26 עד פדיתה אותי יי' אל אמת27 יראו עינינו וישמח לבנו כו' עד יי' מלך יי' מלך יי' ימלך לעולם ועד.28
ונהגו מקצת העם לברך פסוקים באמצע ברכה וקוראין בנוסח זה
Some people follow the custom of reciting verses in the middle of this blessing. They recite this text:
וירא כל העם ויפלו על פניהם ויאמרו יי' הוא האלהים יי' הוא האלהים29 הושיענו אלהי ישענו וקבצנו והצילנו מן הגוים להודות לשם קדשך להשתבח בתהלתך30 כי לא יטוש יי' את עמו בעבור שמו הגדול כי הואיל יי' לעשות אתכם לו לעם31 ועלו מושיעים בהר ציון לשפוט את הר עשו והיתה ליי' המלוכה32 והיה יי' למלך על כל הארץ ביום ההוא יהיה יי' אחד ושמו אחד33
אלהינו שבשמים יחד שמך הקרוי עלינו קיים את שמך ומלכותך עלינו תמיד בידך נפשות החיים והמתים אשר בידו נפש כל חי ורוח כל בשר איש34 בידך אפקיד רוחי פדיתה אותי יי' אל אמת35 ואנחנו עמך וצאן מרעיתך נודה לך לעולם לדור ודור נספר תהלתך36 יי' הצילה נפשי משפת שקר מלשון רמיה37 ישראל נושע ביי' תשועת עולמים לא תבושו ולא תכלמו עד עולמי עד38 יהי יי' אלהינו עמנו כאשר היה עם אבותינו אל יעזבנו ואל יטשנו להטות לבבנו אליו ללכת בכל דרכיו לשמור מצותיו וחקיו ומשפטיו אשר צוה את אבותינו39 כל הנשמה תהלל יה הללויה40 ברוך יי' ביום ברוך יי' בלילה ברוך יי' בשכבנו ברוך יי' בקומנו תמיד נהללך סלה ונשיח בחוקיך ובאמונתך ברוך אתה יי' המולך בכבודו חי וקיים תמיד ימלוך עלינו וכו'41
ברכה ראשונה שלפני קריאת שמע זו היא נוסחה:
ברוך אתה יי' אלהינו מלך העולם יוצר אור ובורא חשך כו' עד יוצר המאורות ברכה שנייה אהבת עולם אהבתנו יי' אלהינו חמלה גדולה ויתירה חמלת עלינו אבינו מלכנו כו' עד בעמו ישראל באהבה:
ברכה אחרונה שלאחר קריאת שמע זו היא נוסחה:
אמת ויציב וכו' עד ברוך אתה יי' גאל ישראל ובערבית ברכה ראשונה ברוך אתה יי' אלהינו מלך העולם אשר בדברו מעריב ערבים עד ברוך אתה יי' המעריב ערבים ברכה שנייה אהבת עולם בית ישראל עמך אהבת וכו' עד ברוך אתה יי' אוהב עמו ישראל ברכה ראשונה שלאחר קריאת שמע של ערבית זו היא נוסחה:
אמת ואמונה כל זאת קיים עלינו כו' עד ברוך אתה יי' גאל ישראל ברכה אחרונה זו היא נוסחה:
השכיבנו יי אלהינו לשלום וכו' עד ברוך שומר עמו ישראל לעד ברוך יי' לעולם אמן ואמן כו' עד פדיתה אותי יי' אל אמת יראו עינינו וישמח לבנו כו' עד יי' מלך יי' מלך יי' ימלך לעולם ועד:
ונהגו מקצת העם לברך פסוקים באמצע ברכה וקוראין בנוסח זה:
וירא כל העם ויפלו על פניהם ויאמרו יי' הוא האלהים יי' הוא האלהים הושיענו אלהי ישענו וקבצנו והצילנו מן הגוים להודות לשם קדשך להשתבח בתהלתך כי לא יטוש יי' את עמו בעבור שמו הגדול כי הואיל יי' לעשות אתכם לו לעם ועלו מושיעים בהר ציון לשפוט את הר עשו והיתה ליי' המלוכה והיה יי' למלך על כל הארץ ביום ההוא יהיה יי' אחד ושמו אחד אלהינו שבשמים יחד שמך הקרוי עלינו קיים את שמך ומלכותך עלינו תמיד בידך נפשות החיים והמתים אשר בידו נפש כל חי ורוח כל בשר איש בידך אפקיד רוחי פדיתה אותי יי' אל אמת ואנחנו עמך וצאן מרעיתך נודה לך לעולם לדור ודור נספר תהלתך יי' הצילה נפשי משפת שקר מלשון רמיה ישראל נושע ביי' תשועת עולמים לא תבושו ולא תכלמו עד עולמי עד יהי יי' אלהינו עמנו כאשר היה עם אבותינו אל יעזבנו ואל יטשנו להטות לבבנו אליו ללכת בכל דרכיו לשמור מצותיו וחקיו ומשפטיו אשר צוה את אבותינו כל הנשמה תהלל יה הללויה ברוך יי' ביום ברוך יי' בלילה ברוך יי' בשכבנו ברוך יי' בקומנו תמיד נהללך סלה ונשיח בחוקיך ובאמונתך ברוך אתה יי' המולך בכבודו חי וקיים תמיד ימלוך עלינו וכו':
FOOTNOTES
1.Peah 1:1.
2.The intent appears to be the passage, Numbers 28:1-8 which describes the offering of the daily sacrifice. See Hilchot Tefilah 7:11.
3.See Shabbat 127a.
4.Berachot 31a; Niddah 66a.
5.Chabbakuk 3:6.
6.Tanna D'bei Eliyahu Zuta, ch.2; Megillah 26b.
7.Isaiah 54:3.
8.Berachot 64a. These passages are recited in connection with the recitation of the blessings for Torah study. At present, in most communities, all that is recited is the passages from Peah and Shabbat.
9.Psalms, ch. 15.
10.Devarim 6:4.
11.Tzephania 3:20.
12.Nechemiah 9:6-7. In most communities today, it is customary to recite these verses in the midst of Pesukei D'Zimra.
13.Psalms102:28.
14.This "verse" is a composite of Psalms 10:16, 93:1, and Exodus 15:18.
15.Psalms 89:53. Apparently, there were a series of verses customarily recited at this point in prayer.
16.Psalms 104:35. This verse introduces a series of verses that are recited.
17.Ibid. 84:5. One continues reading from Psalm 145 until the end of Psalms.
18.Ibid. 89:53.
19.There is no such verse in the Tanach, Perhaps there is a scribal error and the intent was to read Exodus 15:18 and Psalms 72:19.
20.I Chronicles 29:10-13.
21.See Hilchot Tefilah 7:13.
22.Psalm 92.
23.Today, it is universal custom to read this psalm in this place in the prayer service on festivals as well.
24.I.e., Psalm 136.
25."A song of Ascents." Psalms 120-134 are referred to in that manner, because they begin with those words. This custom is not followed in the Ashkenazic community at present. According to Sephardic and Chassidic custom, Psalms 121 to 124 are recited.
26.Psalms 89:53. The Rambam is implying that this verse introduces a known series of verses.
27.Ibid. 31:6.
28.This "verse" is a composite of Psalms 10:16, 93:1, and Exodus 15:18.
29.I Kings 18:39.
30.I Chronicles 16:35.
31.I Samuel 12:22.
32.Ovadiah 1:21.
33.Zechariah 14:9.
34.Job 12:10.
35.Psalms 31:6.
36.Ibid. 79:13.
37.Ibid. 120:2.
38.Isaiah 45:17.
39.I Kings 8:57.
40.Psalms 150:6.
41.Originally, when the Evening Service was optional, the recitation of a blessing including 18 verses, many of which are mentioned here was ordained to take the place of the Shemoneh Esreh, as it were. Even after the recitation of the Evening Service was accepted as obligatory, many communities continued the practice of reciting this blessing (Tur, Orach Chayim 236). In Eretz Yisrael and in communities who accept the rulings of the Ari zal, this blessing is not recited.
Hayom Yom:
• English Text | Video Class
Tuesday, Cheshvan 11, 5778 · 31 October 2017
"Today's Day"
Tuesday, Cheshvan 11, 5704
Torah lessons: Chumash: Vayeira, Shlishi with Rashi.
Tehillim: 60-65.
Tanya: XXVII. My beloved (p. 563) ...his paths forevermore. (p. 565).
(At this point there appears in the Hebrew text emendations of Torah Or on this week's sedra, meaningful only in Hebrew. Translator).
The maamar Patach Eliyahu has glosses1 by my father that he began writing in the winter of 5652 (1891-2).
FOOTNOTES
1.They have since been published by Kehot Publication Society, 5741.
Daily Thought:
Illness and Life
The root of illness is the yearning of all life to return home.
The Shechinah, the mother of all souls, has descended from her place on high to give life. And to that true place, where she was one with her Beloved, to there she longs to return. And with that longing, she gives life.
If so, at the core of life’s pleasure lies a gnawing pain, an ache that says, “This is not my true place. I must be higher, somewhere beyond me.
“But I am not there.”
From that anguish comes life. But from that anguish may also come illness—from our futile efforts to alleviate the pain with habits that pretend to fill that void, with vanities that are not life at all.
To live is to yearn; to yearn to be more, but not to be fooled.
The yearning itself, let that be life.
-------
No comments:
Post a Comment