| |||||
- 
- ב"ה - Today in Judaism - Today is Sunday, 2 Cheshvan, 5778 · October 22, 2017Daily Quote: Life in this world is like walking on thin ice. Don't run -- you may stumble. Do not slowly plod -- the ice may break. And certainly you shouldn't dance. The only thing to do is to get across as quickly as possible (Rabbi Yechezkel of Kuzmir)
Daily Torah Study:
Chumash: Lech-Lecha, 1st Portion Genesis 12:1-12:13 with Rashi
• English / Hebrew Linear Translation
• Video Class
• Daily Wisdom (short insight)
Genesis Chapter 12
1And the Lord said to Abram, "Go forth from your land and from your birthplace and from your father's house, to the land that I will show you. אוַיֹּ֤אמֶר יְהֹוָה֙ אֶל־אַבְרָ֔ם לֶךְ־לְךָ֛ מֵֽאַרְצְךָ֥ וּמִמּֽוֹלַדְתְּךָ֖ וּמִבֵּ֣ית אָבִ֑יךָ אֶל־הָאָ֖רֶץ אֲשֶׁ֥ר אַרְאֶֽךָּ:
Go forth: Heb. לֶךְ לְךָ, lit. go to you, for your benefit and for your good, and there I will make you into a great nation, but here, you will not merit to have children. Moreover, I will make your character known in the world. — [from Rosh Hashanah 16b, Tan.]
לך לך: להנאתך ולטובתך, ושם אעשך לגוי גדול, וכאן אי אתה זוכה לבנים. ועוד שאודיע טבעך בעולם:
from your land: Now had he not already gone out of there with his father and come as far as Haran? Rather, thus did He say to him, “Distance yourself more from there and leave your father’s house.”
מארצך: והלא כבר יצא משם עם אביו ובא עד לחרן, אלא כך אמר לו התרחק עוד משם וצא מבית אביך:
that I will show you: He did not reveal the land to him immediately, in order to make it dear in his eyes and to give him reward for every command. Similarly (below 22:2): “your son, your only one, whom you love, Isaac.” Similarly (ibid.): “on one of the mountains that I will say to you.” Similarly (Jonah 3:2): “and proclaim upon it the proclamation that I will speak to you.” [from Gen. Rabbah 39:9]
אל הארץ אשר אראך: לא גלה לו הארץ מיד, כדי לחבבה בעיניו, ולתת לו שכר על כל דבור ודבור. כיוצא בו (בראשית כב ב) את בנך את יחידך אשר אהבת את יצחק, כיוצא בו (כב ב) על אחד ההרים אשר אומר אליך, כיוצא בו (יונה ג ב) וקרא עליה את הקריאה אשר אנכי דובר אליך:
2And I will make you into a great nation, and I will bless you, and I will aggrandize your name, and [you shall] be a blessing. בוְאֶֽעֶשְׂךָ֙ לְג֣וֹי גָּד֔וֹל וַֽאֲבָ֣רֶכְךָ֔ וַֽאֲגַדְּלָ֖ה שְׁמֶ֑ךָ וֶֽהְיֵ֖ה בְּרָכָֽה:
And I will make you into a great nation: Since traveling causes three things: 1) it diminishes procreation, 2) it diminishes money, and 3) it diminishes fame (lit. name), therefore, he required these three blessings, namely that He blessed him concerning children, concerning money, and concerning fame. (Other editions: And this is the meaning of and I will aggrandize your name. I will add a letter to your name, for until now, your name was אַבְרָם. From now on [your name will be] אַבְרָהָם, and אַבְרָהָם equals 248, corresponding to a person’s limbs. (Found in an old Rashi . — [from Gen. Rabbah 39:11; Tan. Buber, Chaye Sarah 6)
ואעשך לגוי גדול: לפי שהדרך גורמת לשלשה דברים ממעטת פריה ורביה, וממעטת את הממון, וממעטת את השם, לכך הוזקק לשלש ברכות הללו שהבטיחו על הבנים, ועל הממון, ועל השם. (וזהו ואגדלה שמך, הריני מוסיף אות על שמך, שעד עכשיו שמך אברם מכאן ואילך אברהם, ואברהם עולה רמ"ח כנגד איבריו של אדם):
and I will bless you: with money (Genesis Rabbah 39:11).
ואברכך: בממון:
and [you shall] be a blessing: The blessings are entrusted into your hand. Until now, they were in My hand; I blessed Adam and Noah. From now on, you may bless whomever you wish. (Gen. Rabbah) (ad loc.). Another explanation: “And I will make you into a great nation”: This is [the basis] of saying “the God of Abraham.” “And I will bless you”: This is [the basis] of saying “the God of Isaac.” “And I will aggrandize your name”: This is [the basis] of saying “the God of Jacob” [in the initial benediction of the Silent Prayer]. You might think that [the first benediction of the Silent Prayer] should be concluded [by mentioning] them all. Therefore, Scripture states: “and [you shall] be a blessing”: with you they will conclude, and not with them. [i.e., the closing of the blessing is “the shield of Abraham,” and not “the shield of Abraham, Isaac, and Jacob.”] [from Pes. 117b]
והיה ברכה: הברכות נתונות בידך, עד עכשיו היו בידי, ברכתי את אדם ואת נח ואותך, ומעכשיו אתה תברך את אשר תחפוץ. דבר אחר ואעשך לגוי גדול זהו שאומרים אלהי אברהם, ואברכך זהו שאומרים אלהי יצחק, ואגדלה שמך זהו שאומרים אלהי יעקב. יכול יהיו חותמין בכולן, תלמוד לומר והיה ברכה, בך חותמין ולא בהם:
3And I will bless those who bless you, and the one who curses you I will curse, and all the families of the earth shall be blessed in you." גוַֽאֲבָֽרְכָה֙ מְבָ֣רֲכֶ֔יךָ וּמְקַלֶּלְךָ֖ אָאֹ֑ר וְנִבְרְכ֣וּ בְךָ֔ כֹּ֖ל מִשְׁפְּחֹ֥ת הָֽאֲדָמָֽה:
shall be blessed in you: There are many aggadoth, but this is its simple meaning: A man says to his son, May you be like Abraham. And so is every instance of [the words] “shall be blessed with you” in Scripture. And the following [text] proves this (below 48:20):“With you, Israel shall bless, saying: May God make you like Ephraim and like Manasseh.” - [from Sifrei, Naso 18]
ונברכו בך כל משפחות האדמה: יש אגדות רבות, וזהו פשוטו אדם אומר לבנו תהא כאברהם, וכן כל ונברכו בך שבמקרא, וזה מוכיח (בראשית מח כ) בך יברך ישראל לאמר ישימך א-להים כאפרים וכמנשה:
4And Abram went, as the Lord had spoken to him, and Lot went with him, and Abram was seventy five years old when he left Haran. דוַיֵּ֣לֶךְ אַבְרָ֗ם כַּֽאֲשֶׁ֨ר דִּבֶּ֤ר אֵלָיו֙ יְהֹוָ֔ה וַיֵּ֥לֶךְ אִתּ֖וֹ ל֑וֹט וְאַבְרָ֗ם בֶּן־חָמֵ֤שׁ שָׁנִים֙ וְשִׁבְעִ֣ים שָׁנָ֔ה בְּצֵאת֖וֹ מֵֽחָרָֽן:
5And Abram took Sarai his wife and Lot his brother's son, and all their possessions that they had acquired, and the souls they had acquired in Haran, and they went to go to the land of Canaan, and they came to the land of Canaan. הוַיִּקַּ֣ח אַבְרָם֩ אֶת־שָׂרַ֨י אִשְׁתּ֜וֹ וְאֶת־ל֣וֹט בֶּן־אָחִ֗יו וְאֶת־כָּל־רְכוּשָׁם֙ אֲשֶׁ֣ר רָכָ֔שׁוּ וְאֶת־הַנֶּ֖פֶשׁ אֲשֶׁר־עָשׂ֣וּ בְחָ֑רָן וַיֵּֽצְא֗וּ לָלֶ֨כֶת֙ אַ֣רְצָה כְּנַ֔עַן וַיָּבֹ֖אוּ אַ֥רְצָה כְּנָֽעַן:
and the souls they had acquired in Haran: whom he had brought under the wings of the Shechinah. Abraham would convert the men, and Sarah would convert the women, and Scripture ascribes to them [a merit] as if they had made them (Gen. Rabbah 39:14). (Hence, the expression אֲשֶׁר עָשׂוּ, lit. that they made.) The simple meaning of the verse is: the slaves and maidservants that they had acquired for themselves, as in [the verse] (below 31:1): “He acquired (עָשָׂה) all this wealth” [an expression of acquisition]; (Num. 24:18): “and Israel acquires,” an expression of acquiring and gathering.
אשר עשו בחרן: שהכניסן תחת כנפי השכינה, אברהם מגייר את האנשים, ושרה מגיירת הנשים, ומעלה עליהם הכתוב כאלו עשאום. ופשוטו של מקרא עבדים ושפחות שקנו להם, כמו (שם לא א) עשה את כל הכבוד הזה, (במדבר כד יח) וישראל עושה חיל, לשון קונה וכונס:
6And Abram passed through the land, until the place of Shechem, until the plain of Moreh, and the Canaanites were then in the land. ווַיַּֽעֲבֹ֤ר אַבְרָם֙ בָּאָ֔רֶץ עַ֚ד מְק֣וֹם שְׁכֶ֔ם עַ֖ד אֵל֣וֹן מוֹרֶ֑ה וְהַכְּנַֽעֲנִ֖י אָ֥ז בָּאָֽרֶץ:
And Abram passed through the land: He entered therein.
ויעבר אברם בארץ: נכנס לתוכה:
until the place of Shechem: to pray for Jacob’s sons when they would come to wage war in Shechem. [from unknown midrashic source, also quoted by Redak]
עד מקום שכם: להתפלל על בני יעקב כשיבאו להלחם בשכם:
until the plain of Moreh: That is Shechem. He showed him Mount Gerizim and Mount Ebal, where Israel accepted the oath of the Torah. [from aforementioned midrashic source]
אלון מורה: הוא שכם, הראהו הר גריזים והר עיבל ששם קבלו ישראל שבועת התורה:
and the Canaanites were then in the land: He [the Canaanite] was gradually conquering the Land of Israel from the descendants of Shem, for it fell in Shem’s share when Noah apportioned the land to his sons, as it is said (below 14: 18):“And Malchizedek the king of Salem.” Therefore, (below verse 7): And the Lord said to Abram: To your seed will I give this land. I am destined to restore it to your children, who are of the descendants of Shem. [from Sifra, end of Kedoshim]
והכנעני אז בארץ: היה הולך וכובש את ארץ ישראל מזרעו של שם, שבחלקו של שם נפלה כשחלק נח את הארץ לבניו, שנאמר (בראשית יד יח) ומלכי צדק מלך שלם, לפיכך (פסוק ז) ויאמר ה' אל אברהם לזרעך אתן את הארץ הזאת, עתיד אני להחזירה לבניך שהם מזרעו של שם:
7And the Lord appeared to Abram, and He said, "To your seed I will give this land," and there he built an altar to the Lord, Who had appeared to him. זוַיֵּרָ֤א יְהֹוָה֙ אֶל־אַבְרָ֔ם וַיֹּ֕אמֶר לְזַ֨רְעֲךָ֔ אֶתֵּ֖ן אֶת־הָאָ֣רֶץ הַזֹּ֑את וַיִּ֤בֶן שָׁם֙ מִזְבֵּ֔חַ לַֽיהֹוָ֖ה הַנִּרְאֶ֥ה אֵלָֽיו:
and there he built an altar: [in thanksgiving] for the good tidings concerning his descendants and the good tidings concerning the Land of Israel. [from Gen. Rabbah 39:15-16]
ויבן שם מזבח: על בשורת הזרע ועל בשורת ארץ ישראל:
8And he moved from there to the mountain, east of Beth el, and he pitched his tent; Beth el was to the west and Ai was to the east, and there he built an altar to the Lord, and he called in the name of the Lord. חוַיַּעְתֵּ֨ק מִשָּׁ֜ם הָהָ֗רָה מִקֶּ֛דֶם לְבֵֽית־אֵ֖ל וַיֵּ֣ט אָֽהֳלֹ֑ה בֵּֽית־אֵ֤ל מִיָּם֙ וְהָעַ֣י מִקֶּ֔דֶם וַיִּֽבֶן־שָׁ֤ם מִזְבֵּ֨חַ֙ לַֽיהֹוָ֔ה וַיִּקְרָ֖א בְּשֵׁ֥ם יְהֹוָֽה:
And he moved from there: his tent.
ויעתק משם: אהלו:
east of Beth-el: Heb. מִקֶּדֶם, from the east of Beth-el. Hence, Beth-el was to his west. That is what the Torah means by “Beth-el was in the west.”
מקדם לבית אל: במזרחה של בית אל. נמצאת בית אל במערבו, והוא שנאמר בית אל מים:
his tent: According to the masoretic text, it is written אהלה, which can be read אָהֳלָה, her tent. First he pitched his wife’s tent and afterwards his own (Gen. Rabbah 39:15).
אהלו: אהלה כתיב, בתחלה נטה את אהל אשתו ואחר כך את שלו:
and there he built an altar: He prophesied that his sons were destined to stumble there because of the iniquity of Achan, and he prayed there for them. [from Gen. Rabbah 39:16, Yelammedenu]
ויבן שם מזבח: נתנבא שעתידין בניו להכשל שם על עון עכן והתפלל שם עליהם:
9And Abram traveled, continually traveling southward. טוַיִּסַּ֣ע אַבְרָ֔ם הָל֥וֹךְ וְנָס֖וֹעַ הַנֶּֽגְבָּה:
continually traveling: lit. going and traveling. [He traveled] in intervals, staying here for a month or more, traveling from there, and pitching his tent elsewhere. And all his travels were southward, to go to the south of the Land of Israel, and that is to the direction of Jerusalem, (The meaning is that Jerusalem was in the middle of the world and the end of the Land of Israel. So it is explained in Isaiah.) which is in the territory of Judah, who took [his portion] in the south of the Land of Israel, to Mount Moriah, which was his [Judah’s] heritage. (Gen. Rabbah 39:16). [Note that the parenthetic addendum appears in several editions of Rashi , but its connection to this verse is obscure, because the location of Jerusalem in the middle of the world is irrelevant.]
הלוך ונסוע: לפרקים, יושב כאן חדש או יותר ונוסע משם ונוטה אהלו במקום אחר, וכל מסעיו הנגבה ללכת לדרומה של ארץ ישראל והוא לצד ירושלים שהיא בחלקו של יהודה, שנטלו בדרומה של ארץ ישראל הר המוריה שהיא נחלתו:
10And there was a famine in the land, and Abram descended to Egypt to sojourn there because the famine was severe in the land. יוַיְהִ֥י רָעָ֖ב בָּאָ֑רֶץ וַיֵּ֨רֶד אַבְרָ֤ם מִצְרַ֨יְמָה֙ לָג֣וּר שָׁ֔ם כִּֽי־כָבֵ֥ד הָֽרָעָ֖ב בָּאָֽרֶץ:
a famine in the land: in that land alone, to test him, whether he would think ill of the words of the Holy One, blessed be He, Who ordered him to go to the Land of Canaan, and now He was forcing him to leave it. [from Pirkei d’Rabbi Eliezer , ch. 26]
רעב בארץ: באותה ארץ לבדה, לנסותו אם יהרהר אחר דבריו של הקב"ה שאמר לו ללכת אל ארץ כנען, ועכשיו משיאו לצאת ממנה:
11Now it came to pass when he drew near to come to Egypt, that he said to Sarai his wife, "Behold now I know that you are a woman of fair appearance. יאוַיְהִ֕י כַּֽאֲשֶׁ֥ר הִקְרִ֖יב לָב֣וֹא מִצְרָ֑יְמָה וַיֹּ֨אמֶר֙ אֶל־שָׂרַ֣י אִשְׁתּ֔וֹ הִנֵּה־נָ֣א יָדַ֔עְתִּי כִּ֛י אִשָּׁ֥ה יְפַת־מַרְאֶ֖ה אָֽתְּ:
Behold now I know: The Midrash Aggadah (Tan. Lech Lecha 5) [states that] until now, he did not recognize her [beauty] because of the modesty of both of them, but now he recognized her [beauty] through an incident. Another explanation: It is customary that through the hardship of travel, a person becomes unattractive, but she remained with her beauty. The simple meaning of the verse is: Behold, now the time has arrived when we must be concerned about your beauty. I have known already for a long time that you are of fair appearance, but now we are coming among black and ugly people, the brothers of the Cushites, and they are not accustomed to a beautiful woman. Similar to this (below 19:2): “Behold now, my lords, please turn.” - [from Gen. Rabbah 40:4]
הנה נא ידעתי: מדרש אגדה עד עכשיו לא הכיר בה מתוך צניעות שבשניהם, ועכשיו על ידי מעשה הכיר בה. דבר אחר מנהג העולם שעל ידי טורח הדרך אדם מתבזה, וזאת עמדה ביופיה. ופשוטו של מקרא הנה נא הגיע השעה שיש לדאוג על יפיך, ידעתי זה ימים רבים כי יפת מראה את, ועכשיו אנו באים בין אנשים שחורים ומכוערים, אחיהם של כושים, ולא הורגלו באשה יפה. ודומה לו (בראשית יט ב) הנה נא אדוני סורו נא:
12And it will come to pass when the Egyptians see you, that they will say, 'This is his wife,' and they will slay me and let you live. יבוְהָיָ֗ה כִּֽי־יִרְא֤וּ אֹתָךְ֙ הַמִּצְרִ֔ים וְאָֽמְר֖וּ אִשְׁתּ֣וֹ זֹ֑את וְהָֽרְג֥וּ אֹתִ֖י וְאֹתָ֥ךְ יְחַיּֽוּ:
13Please say [that] you are my sister, in order that it go well with me because of you, and that my soul may live because of you." יגאִמְרִי־נָ֖א אֲחֹ֣תִי אָ֑תְּ לְמַ֨עַן֙ יִֽיטַב־לִ֣י בַֽעֲבוּרֵ֔ךְ וְחָֽיְתָ֥ה נַפְשִׁ֖י בִּגְלָלֵֽךְ:
in order that it go well with me because of you: They will give me gifts.
למען ייטב לי בעבורך: יתנו לי מתנות:
Tehillim: Psalms Chapters 10 - 17
• Hebrew text
• English text
Chapter 10
This psalm tells of the wicked one’s prosperity and his boasting of it, until he says: “There is neither law nor judge. God pays no attention to the actions of mere mortals.”
1. Why, O Lord, do You stand afar, do You hide Yourself in times of distress?
2. The wicked man in his arrogance pursues the poor; they are caught by the schemes they have contrived.
3. For the wicked man glories in the desire of his heart, and the robber boasts that he has scorned the Lord.
4. The wicked one in his insolence [thinks], “He does not avenge”; all his thoughts are, “There is no God.”
5. His ways always succeed; Your retribution is far removed from before him; he puffs at all his foes.
6. He says in his heart, “I shall not falter; for all generations no evil will befall me.”
7. His mouth is full of oaths, deceit and malice; mischief and iniquity are under his tongue.
8. He sits in ambush near open cities; in hidden places he murders the innocent; his eyes stealthily watch for the helpless.
9. He lurks in hiding like a lion in his lair; he lurks to seize the poor, then seizes the poor when he draws his net.
10. He crouches and stoops, then the helpless fall prey to his might.
11. He says in his heart, “God has forgotten, He conceals His countenance, He will never see.”
12. Arise, O Lord! O God, lift Your hand! Do not forget the lowly.
13. Why does the wicked man scorn God? Because he says in his heart, “You do not avenge.”
14. Indeed, You do see! For You behold the mischief and vexation. To recompense is in Your power; the helpless place their trust in You; You have [always] helped the orphan.
15. Break the strength of the wicked; then search for the wickedness of the evil one and You will not find it.
16. The Lord reigns for all eternity; the nations have vanished from His land.
17. Lord, You have heard the desire of the humble; direct their hearts, let Your ear listen,
18. to bring justice to the orphan and the downtrodden, so that [the wicked] shall no longer crush the frail of the earth.
Chapter 11
This psalm declares that the suffering of the righteous one is for his own benefit, to cleanse him of his sins; whereas the wicked one is granted prosperity in this world-similar to the verse, "Wealth remains with its owner, to his detriment."
1. For the Conductor, by David. I have placed my trust in the Lord; [thus] how can you say of my soul, your mountain,1 that it flees like a bird?2
2. For behold, the wicked bend the bow, they have readied their arrow upon the bowstring, to shoot in darkness at the upright of heart.
3. They destroyed the foundations; 3 what [wrong] has the righteous man done?
4. The Lord is in His holy Sanctuary, the Lord's throne is in heaven, [yet] His eyes behold, His pupils probe [the deeds of] mankind.
5. The Lord tests the righteous, but He hates the wicked and the lover of violence.
6. He will rain down upon the wicked fiery coals and brimstone; a scorching wind will be their allotted portion.
7. For the Lord is righteous, He loves [the man of] righteous deeds; the upright will behold His countenance.
FOOTNOTES
1.Your king (Metzudot).
2.And will eventually be captured by Saul (Metzudot).
3.Reffering to the murder of the priests in the city of Nob.
Chapter 12
This psalm admonishes informers, slanderers, and flatterers.
1. For the Conductor, upon the eight-stringed instrument, a psalm by David.
2. Help us, Lord, for the pious are no more; for the faithful have vanished from among men.
3. Men speak falsehood to one another; with flattering lips, with a duplicitous heart do they speak.
4. May the Lord cut off all flattering lips, the tongue that speaks boastfully-
5. those who have said, "With our tongues we shall prevail, our lips are with us, who is master over us!”
6. Because of the plundering of the poor, because of the moaning of the needy, the Lord says, "Now I will arise!" "I will grant deliverance," He says to him.
7. The words of the Lord are pure words, like silver refined in the finest earthen crucible, purified seven times.
8. May You, O Lord, watch over them; may You forever guard them from this generation,
9. [in which] the wicked walk on every side; when they are exalted it is a disgrace to mankind.
Chapter 13
A prayer for an end to the long exile. One in distress should offer this prayer for his troubles and for the length of the exile.
1. For the Conductor, a psalm by David.
2. How long, O Lord, will You forget me, forever? How long will You hide Your countenance from me?
3. How long must I seek counsel within my soul, [to escape] the grief in my heart all day? How long will my enemy be exalted over me?
4. Look! Answer me, O Lord, my God; give light to my eyes, lest I sleep the sleep of death.
5. Lest my enemy say, "I have overcome him," [and] my oppressors rejoice when I falter.
6. I have placed my trust in Your kindness, my heart will rejoice in Your deliverance. I will sing to the Lord, for He has dealt kindly with me.
Chapter 14
This psalm speaks of the destruction of the two Holy Temples-the first by Nebuchadnezzar, and the second by Titus.
1. For the Conductor, by David. The fool says in his heart, "There is no God!" [Man's] deeds have become corrupt and abominable, no one does good.
2. The Lord looked down from heaven upon mankind, to see if there was any wise man who searches for God.
3. They have all gone astray together, they have become corrupt; there is none who does good, not even one.
4. Indeed, all the evildoers, who devour My people as they devour bread, who do not call upon the Lord, will [ultimately] come to know [the consequences of their actions].
5. There they will be seized with fright, for God is with the righteous generation.
6. You scorn the counsel of the lowly, that he puts his trust in the Lord.
7. O that out of Zion would come Israel's deliverance! When the Lord returns the captivity of His people, Jacob will exult, Israel will rejoice.
Chapter 15
This psalm speaks of several virtues and attributes with which one should conduct oneself. He is then assured that his soul will rest in Gan Eden.
1. A psalm by David. Who may abide in Your tent, O Lord? Who may dwell on Your holy Mountain?
2. He who walks blamelessly, acts justly, and speaks truth in his heart;
3. who has no slander on his tongue, who has done his fellowman no evil, and who has brought no disgrace upon his relative;
4. in whose eyes a despicable person is abhorrent, but who honors those who are God-fearing; who does not change his oath even if it is to his own detriment;
5. who does not lend his money at interest, nor accept a bribe against the innocent. He who does these things shall never falter.
Chapter 16
When one is in need, he should not implore God in his own merit, for he must leave his merits for his children.
1. A michtam,1 by David. Watch over me, O God, for I have put my trust in You.
2. You, [my soul,] have said to God, "You are my Master; You are not obligated to benefit me.”
3. For the sake of the holy ones who lie in the earth, and for the mighty-all my desires are fulfilled in their merit.
4. Those who hasten after other [gods], their sorrows shall increase; I will not offer their libations of blood, nor take their names upon my lips.
5. The Lord is my allotted portion and my share; You guide my destiny.
6. Portions have fallen to me in pleasant places; indeed, a beautiful inheritance is mine.
7. I bless the Lord Who has advised me; even in the nights my intellect admonishes me.2
8. I have set the Lord before me at all times; because He is at my right hand, I shall not falter.
9. Therefore my heart rejoices and my soul exults; my flesh, too, rests secure.
10. For You will not abandon my soul to the grave, You will not allow Your pious one to see purgatory.
11. Make known to me the path of life, that I may be satiated with the joy of Your presence, with the bliss of Your right hand forever.
FOOTNOTES
1.A psalm that was especially precious to David
2.To fear and love God (Rashi)
Chapter 17
A loftily person should not ask God to test him with some sinful matter, or other things. If one has sinned, he should see to reform himself, and to save many others from sin.
1. A prayer by David. Hear my sincere [plea], O Lord; listen to my cry; give ear to my prayer, expressed by guileless lips.
2. Let my verdict come forth from before You; let Your eyes behold uprightness.
3. You have probed my heart, examined it in the night, tested me and found nothing; no evil thought crossed my mind; as are my words so are my thoughts.
4. So that [my] human deeds conform with the words of Your lips, I guard myself from the paths of the lawbreakers.
5. Support my steps in Your paths, so that my feet shall not falter.
6. I have called upon You, for You, O Lord, will answer me; incline Your ear to me, hear what I say.
7. Withhold Your kindness-O You who delivers with Your right hand those who put their trust in You-from those who rise up against [You].
8. Guard me like the apple of the eye; hide me in the shadow of Your wings
9. from the wicked who despoil me, [from] my mortal enemies who surround me.
10. Their fat has closed [their hearts]; their mouths speak arrogantly.
11. They encircle our footsteps; they set their eyes to make us stray from the earth.
12. His appearance is like a lion longing to devour, like a young lion lurking in hiding.
13. Arise, O Lord! Confront him, bring him to his knees; rescue my soul from the wicked [who serves as] Your sword.
14. Let me be among those whose death is by Your hand, O Lord, among those who die of old age, whose portion is eternal life and whose innards are filled with Your concealed goodness; who are sated with sons and leave their abundance to their offspring.
15. Because of my righteousness, I shall behold Your countenance; in the time of resurrection, I will be sated by Your image.
Tanya: Iggeret HaKodesh, middle of Epistle 25
• English Text (Lessons in Tanya)
• Hebrew Text
• Audio Class: Listen | Download
• Video Class
Sunday, Cheshvan 2, 5778 · October 22, 2017
Today's Tanya Lesson
Iggeret HaKodesh, middle of Epistle 25
AUDIO & VIDEO CLASSES
• VIDEO CLASS: Rabbi Yehoshua B. Gordon Watch • Listen
• AUDIO CLASS: Rabbi Manis Freidman Listen • Download MP3
ואחר הדברים והאמת האלה, הגלוים וידועים לכל, נחזור לענין ראשון בענין הכעס, שהוא כעובד עבודה זרה
After these words and this truth, which are manifest and known to all, let us return to the original subject, concerning anger — where a person [who is angry] is likened to an idolater.1
והיינו במילי דעלמא, כי הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים
This is so only with regard to mundane matters, for2 “everything is in the hands of heaven except for the fear of heaven.”
Since everything is in G‑d’s hands there is no reason to become angry. However, with regard to matters involving the “fear of heaven,” anger does have a place.
ולכן במילי דשמיא, לאפרושי מאיסורא, לא שייך האי טעמא דאמרן
Hence with respect to heavenly matters, to3 “ward [a fellow Jew] from [transgressing] a prohibition,” the reason stated does not apply, for these matters are not in G‑d’s hands but in man’s.
וכמו שכתוב: ויקצוף משה
As it is written,4 “And Moses was angry.”
והיינו, משום כי ה׳ הקרה לפניו מצוה זו, לאפרושי מאיסורא, כדי לזכותו
This was because G‑d caused him to encounter this mitzvah of “warding [a fellow Jew] from [transgressing] a prohibition,” in order to make him meritorious.
Thus, this situation is obviously quite different from being angry at someone because of harm or offense.
* * *
אך זהו כשיש בידו למחות בקצפו וכעסו על חבירו
But this applies only when one is able to prevent [transgression] by his wrath and anger against his fellow-man; in such a case he is permitted to become angry, as did Moses.
אבל כשאין בידו למחות, כגון נכרי המדבר ומבלבלו בתפלתו
However, when he is unable to change the situation, as in the case of the gentile who talks and disturbs him while he is praying,
אם כן, מה זאת עשה ה׳ לו
[the question] then [arises]: What is this that G‑d has done to him, that a gentile should disrupt his prayers?
אין זאת כי אם שיתגבר, ויתאמץ יותר בתפלתו, בעומק הלב ובכוונה גדולה כל כך
This is so only in order that he prevail and strengthen himself ever more in his prayers, from the depths of his heart, and with such intense concentration
עד שלא ישמע דבורי הנכרי
that he will not hear the gentile’s talk.
אך שלמדרגה זו, צריך התעוררות רבה ועצומה
However, for such a level one needs a great and intense arousal.
ועצה היעוצה להתעוררות זו, היא מענין זה עצמו
And the counsel suggested to attain such an arousal, derives from this very subject.
כשישים אל לבו ויתבונן ענין ירידת השכינה כביכול, ותרד פלאים להתלבש ניצוץ מהארתה
One should consider and meditate on the concept of the descent of the Shechinah, as it were — how5 “it descended in wondrous fashion,” to have a spark of its radiance invested [within the kelipot].
אשר היא בבחינת גלות בתוך הקליפות, דרך כלל, להחיותם
It is generally in a state of exile among the kelipot, in order to animate them.
ועתה הפעם, ניצוץ הארתה מתלבש בבחינת גלות דרך פרט
And now, a spark of its radiation vests itself in a particular state of exile,
בדבור נכרי זה, המדבר דברים מבלבלים עבודת ה׳, היא כוונת התפלה
in the speech of this gentile who utters words that disturb one’s divine service, i.e., one’s devout concentration during prayer.
וכמו שכתוב לעיל, כי זה לעומת זה וכו׳
And, as explained above,6 “[G‑d created] this opposite that,” each element of the holy “side” of the universe having its unholy counterpart in the “other side,” the sitra achra.
ודבור העליון מתלבש בדבור התחתון וכו׳
Thus the Supernal speech vests itself in the nether speech, and so on.
I.e., Supernal speech vests itself in a lower degree of speech, ultimately descending through a self-screening chain of descent until it provides life-force even for the kelipot.
וזהו ממש: אשר שלט האדם באדם, לרע לו
This indeed is the meaning of the verse,7 “That man rules over man, to his detriment,”which was explained above in terms of the temporary dominion of the “evil man” (of kelipah) over the “sacred man” (the holy “side” of the universe).
When this gentile utilizes the spark which is exiled within himself to hinder a Jew who is trying to pray, the kelipot are manifestly ruling over the holy “side” of the universe. The forces of holiness, however, can thereby be invigorated and vitalized, when the worshiper reacts by upgrading his concentration.
This he will be prompted to do when he meditates on the above-described descent of the Shechinah into exile. And from this exile he will seek to liberate it.
In the words of the Alter Rebbe:
דהיינו, שעל ידי זה מתעורר האדם להתפלל יותר בכוונה, מעומקא דלבא, עד שלא ישמע דיבוריו
That is to say, that through this [meditation], the individual is aroused to pray with greater devotion, from the depth of his heart, until he will not hear [the gentile’s] words.
The above explains the statement of the Baal Shem Tov in Tzavaat HaRivash, that the Shechinah vests itself in this gentile. For everything in this world houses a spark of holiness, and within this gentile the spark is present in a state of exile, for the reason explained above.
* * *
ומה שכתב המלקט: שרתה
As for the compiler [of Tzavaat HaRivash] using the word shartah, meaning that the Shechinah “dwelt” or “abided” within this gentile,
לא ידע לכוין הלשון בדקדוק
he was unable to focus on the precise term.
כי הבעל שם טוב, זכרונו לברכה, היה אומר דברי תורה בלשון אשכנז, ולא בלשון הקודש
For the Baal Shem Tov, of blessed memory, used to deliver Torah teachings in Yiddish, not in the Holy Tongue.
The compiler, translating these discourses into Hebrew, transmitted their content, not their precise terminology. And in this case he erred.
ורצה לומר: נתלבשה
He really meant to say, nitlabshah (“became vested”), for shartah (“dwelt” or “abided”) implies that theShechinah was revealed,
והיינו, בבחינת גלות
whereas [nitlabshah] means [that the Shechinah was vested] in a state of exile.
וזהו: ובפרט אם הוא נכרי
This [distinction] explains [the emphasis in Tzavaat HaRivash], “And especially if he is a gentile...,”
Were we to be speaking of a manifest indwelling of the Shechinah, how could it be said that the Divine Presence resides to a greater extent within this gentile who is disturbing a Jew at prayer, than within the worshiper? Rather, we are speaking of a self-obscuring investiture of the Shechinah within the gentile,
שאז היא בחינת גלות ביותר
for then it is so much more in exile.
ואין לתמוה אם ניצוץ מהארת שכינה, נקרא בשם שכינה
There is no need to wonder at a spark of the radiance of the Shechinah being referred to (inTzavaat HaRivash) as Shechinah.
דהא אשכחן שאפילו מלאך נברא נקרא בשם ה׳, בפרשת וירא, לפירוש הרמב״ן
For we find that even a created angel, which is not a spark of the Shechinah, is referred to by G‑d’s Name in Parshat VaYeira, in the verse,8 “And he said, ‘Lord, do not pass by your servant,” according to the commentary of R. Moses Nachmanides (the Ramban);
וכמו שכתוב: ותקרא שם ה׳ הדובר אליה וכו׳, וכהאי גוונא טובא
and as it is likewise written,9 “And [Hagar] called the name of G‑d Who spoke to her...,” where we are explicitly told that we are speaking of an angel; and many more [passages] like this.
* * *
| FOOTNOTES | |
| 1. | Zohar I, 27b; III, 179a; Rambam, Hilchot De’ot 2:3 in the name of the “earliest sages” (חכמים הראשונים); et al. |
| 2. | Berachot 33b. |
| 3. | Shabbat 40b. |
| 4. | Bamidbar 31:14. |
| 5. | Cf. Eichah 1:9. |
| 6. | Kohelet 7:14. |
| 7. | Kohelet 8:9. |
| 8. | Bereishit 18:3. |
| 9. | Ibid. 16:13. |
• Sefer Hamitzvot:
English Text | Hebrew Text
Audio: Listen | Download | Video ClassSunday, Cheshvan 2, 5778 · October 22, 2017
Today's Mitzvah
A daily digest of Maimonides’ classic work "Sefer Hamitzvot"
AUDIO & VIDEO CLASSES
• VIDEO CLASS: Rabbi Mendel Kaplan Watch • Listen
• AUDIO CLASS: Rabbi Berel Bell Listen • MP3 Download
Positive Commandment 26
The Priestly Blessing
"Thus you shall bless the Children of Israel..."—Numbers 6:23.
The Kohanim, the priestly descendants of Aaron, are commanded to bless the Children of Israel every day.
Full text of this Mitzvah »
The Priestly Blessing
Positive Commandment 26
Translated by Berel Bell
Positive Commandment 27
The 26th mitzvah is that the kohanim are commanded to bless the Jewish people daily.
The source of this commandment is G‑d's statement (exalted be He), "Thus shall you bless the children of Israel; say to them..."1
The details of this mitzvah have been explained in the last chapters of tractates Megillah2 and Ta'anis,3 and in the 7th chapter of tractate Sotah.4
FOOTNOTES
1.Num. 6:23.
2.24a.
3.26a.
4.37b.
Positive Commandment 12
The Head Tefillin
"And they shall be for symbols between your eyes"—Deuteronomy 6:8.
Men are obligated to don tefillin on their heads.
Full text of this Mitzvah »
The Head Tefillin
Positive Commandment 12
Translated by Berel Bell
The 12th mitzvah is that we are commanded in the actions1 involving the tefillin worn on the head.
The source of this commandment is G‑d's statement (exalted be He), "And they shall be for totafos between your eyes."2
This mitzvah is repeated in the Torah four times.3
FOOTNOTES
1.In addition to actually placing the tefillin on the head, the writing of the tefillin, forming the boxes, etc., are also included in the mitzvah. See Kapach etc., 5731, note 56. P'er Hamelech, p. 47.
2.Deut. 6:8.
3.Ex. 13:9; 13:16; Deut. 6:8; 11:18.
Rambam:
• 1 Chapter A Day: De'ot De'ot - Chapter Four
English Text | Hebrew Text
Audio: Listen | Download | Video ClassDe'ot - Chapter Four
1
Since maintaining a healthy and sound body is among the ways of God - for one cannot understand or have any knowledge of the Creator, if he is ill - therefore, he must avoid that which harms the body and accustom himself to that which is healthful and helps the body become stronger.
They are as follows: a person should never eat unless he is hungry, nor drink unless thirsty. He should never put off relieving himself, even for an instant. Rather, whenever he [feels the] need to urinate or move his bowels, he should do so immediately.
א
הואיל והיות הגוף בריא ושלם מדרכי השם הוא שהרי אי אפשר שיבין או ידע דבר מידיעת הבורא והוא חולה לפיכך צריך להרחיק אדם עצמו מדברים המאבדין את הגוף ולהנהיג עצמו בדברים המברין והמחלימים ואלו הן:
לעולם לא יאכל אדם אלא כשהוא רעב ולא ישתה אלא כשהוא צמא ואל ישהא נקביו אפילו רגע אחד אלא כל זמן שצריך להשתין או להסך את רגליו יעמוד מיד:
2
One should not eat until his stomach is full. Rather, [he should stop when] he has eaten to close to three quarter's of full satisfaction.
One should drink only a small amount of water during the meal, and mix that with wine. When the food begins to be digested in his intestines, he may drink what is necessary. However, he should not drink much water, even when the food has been digested.
One should not eat until he has checked himself thoroughly that he does not need to relieve himself. He should not eat until he has taken a stroll which is sufficient to raise his body temperature.
Alternatively, he should work or exert himself in some other way. The rule is that he should engage his body and exert himself in a sweat-producing task each morning. Afterwards, he should rest slightly until he regains composure and [then, he should] eat. If he were to bathe in hot water after exerting himself, it would be beneficial. Afterwards, he should wait a short while and eat.
ב
לא יאכל אדם עד שתתמלא כריסו אלא יפחות כמו רביע משבעתו ולא ישתה מים בתוך המזון אלא מעט ומזוג ביין וכשיתחיל המזון להתעכל במעיו שותה מה שהוא צריך לשתות ולא ירבה לשתות מים ואפילו כשיתעכל המזון ולא יאכל עד שיבדוק עצמו יפה יפה שמא יהיה צריך לנקביו לא יאכל אדם עד שילך קודם אכילה עד שיתחיל גופו לחום או יעשה מלאכתו או יתיגע ביגע אחר כללו של דבר יענה גופו וייגע כל יום בבקר עד שיתחיל גופו לחום וישקוט מעט עד שתתישב נפשו ואוכל ואם רחץ בחמין אחר שיגע הרי זה טוב ואחר כך שוהה מעט ואוכל:
3
One should always eat while seated or reclining on his left side. He should not walk about, ride, exert himself, subject his body to startling influence, nor take a stroll until the food has been digested in his intestines. Anyone who takes a stroll or exerts himself after eating brings serious and harmful illnesses upon himself.
ג
לעולם כשיאכל אדם ישב במקומו או יטה על שמאל ולא יהלך ולא ירכב ולא ייגע ולא יזעזע גופו ולא יטייל עד שיתעכל המזון שבמעיו וכל המטייל אחר אכילתו או שיגע הרי זה מביא על עצמו חלאים רעים וקשים:
4
Together, day and night make up [a period of] twenty four hours. It is sufficient for a man to sleep a third of this period; i.e., eight hours. These should be towards the end of the night, so that there be eight hours from the beginning of his sleep until sunrise. Thus, he should rise from his bed before sunrise.
ד
היום והלילה כ"ד שעות די לו לאדם לישן שלישן שהוא שמונה שעות ויהיו בסוף הלילה כדי שתהיה מתחלת שנתו עד שתעלה השמש שמונה שעות ונמצא עומד ממטתו קודם שתעלה השמש:
5
One should not sleep face down or on his back, but on his side - on his left side at the beginning of the night and on the right side at the end of the night. He should not retire shortly after eating, but should wait some three or four hours.
One should not sleep during the day.
ה
לא יישן אדם לא על פניו ולא על ערפו אלא על צדו בתחלת הלילה על צד שמאל ובסוף הלילה על צד ימין ולא יישן סמוך לאכילה אלא ימתין אחר אכילה כמו שלש או ארבע שעות ולא יישן ביום:
6
Laxative foods such as grapes, figs, mulberries, pears, melons, certain types of cucumbers and certain types of zucchini should be eaten first, before the meal. One should not eat them together with his main meal. Rather, he should wait until they have descended from the upper stomach and [then] eat his meal.
Foods which are constipating, such as pomegranates, quinces, apples, and crustumenian pears should be eaten immediately after the meal and not in quantity.
ו
דברים המשלשלין את בני מעים כגון ענבים ותאנים ותותים ואגסים ואבטיחים ומיני הקשואים ומיני מלפפונות אוכל אותם האדם בתחלה קודם אכילה ולא יערבם עם המזון אלא שוהה מעט עד שיצאו מבטן העליון ואוכל מזונו ודברים שמאמצין את בני מעים כגון רמונים ופרישים ותפוחים וקרוסטומולין אוכל אותן תיכף למזונו ולא ירבה לאכול מהן:
7
A person who desires to eat poultry and meat in one sitting, should eat the poultry first. Similarly, if he desires to eat both eggs and poultry, he should eat the eggs first. If [he desires to eat] both meat of large cattle and that of small cattle, he should eat the meat of small cattle first; [i.e.,] he should always eat the lighter fare first and the heavier fare afterwards.
ז
כשירצה אדם לאכול בשר עוף ובשר בהמה כאחד אוכל בתחלה בשר העוף וכן ביצים ובשר עוף אוכל בתחלה ביצים בשר בהמה דקה ובשר בהמה גסה אוכל בתחלה בשר דקה לעולם יקדים אדם דבר הקל ומאחר הכבד:
8
In the summer, one should eat unseasoned foods without many spices and use vinegar. In the rainy season, one should eat seasoned foods, use many spices, and eat some mustard and chiltit.
One should follow these principles in regard to cold climates and hot climates, [choosing the food] appropriate to each and every one of them.
ח
בימות החמה אוכל מאכלים הקרים ולא ירבה בתבלים ואוכל את החומץ ובימות הגשמים אוכל מאכלים החמים ומרבה בתבלים ואוכל מעט מן החרדל ומן החלתית ועל דרך זו הולך ועושה במקומות הקרים ובמקומות החמים בכ"מ ומקום הראוי לו:
9
There are foods which are extremely harmful and it is proper that one should never eat them, for example: large fish that are aged and salted, cheese which is aged and salted, truffles and mushrooms, meat which is aged and salted, wine from the press, cooked food which has been left over until it produces an odor, and any food with a bad smell or a very bitter taste. These are like poison to the body.
There are [other] foods which are harmful, but their harmful effects do not compare to those first [mentioned]. Therefore, a person ought to eat them only sparingly and after intervals of many days. He should not eat them regularly as his main fare or constantly as a sidedish with his food.
[They are] large fish, cheese and milk which has been left over for more than twenty-four hours after the milking, the meat of large oxen or he-goats, horse-beans, lentils, chickpeas, barley bread, matzot, cabbage, leeks, onions, garlic, mustard and radishes. All of these are harmful foods. It is fitting that he should eat them very sparingly and only in the rainy season, abstaining entirely in the summer. [Of these], horse-beans and lentils alone, should not be eaten either in the summer or winter. Squash may be eaten in the summer season.
ט
יש מאכלות שהם רעים ביותר עד מאד וראוי לאדם שלא לאוכלן לעולם כגון הדגים הגדולים המלוחים הישנים והגבינה המלוחה הישנה והכמהין ופטריות והבשר המליח הישן ויין מגתו ותבשיל ששהא עד שנדף ריחו וכן כל מאכל שריחו רע או מר ביותר הרי אלו לגוף כמו סם המות ויש מאכלות שהן רעים אבל אינן כמו הראשונים לרוע לפיכך ראוי לאדם שלא לאכול מהן אלא מעט ואחר ימים הרבה ולא ירגיל עצמו להיות מזונו מהם או לאוכלן עם מזונו תמיד כגון דגים גדולים וגבינה וחלב ששהא אחר שנחלב כ"ד שעות ובשר שורים גדולים ותישים גדולים והפול והעדשים והספיר ולחם שעורים ולחם מצות והכרוב והחציר והבצלים והשומים והחרדל והצנון כל אלו מאכלים רעים הם אין ראוי לאדם לאכול מאלו אלא מעט עד מאד ובימות הגשמים אבל בימות החמה לא יאכל מהן כלל והפול והעדשים בלבד אין ראוי לאוכלן לא בימות החמה ולא בימות הגשמים והדלועין אוכלין מהן בימות החמה:
10
There are foods which are harmful, but less so than these. They are water fowl, young pigeons, dates, bread roasted in oil or kneaded in oil, flour which has been sifted so well that no bran is left, fish brine and pickled fish oil. They ought not to be eaten in quantity.
A man who is wise, overcomes his desires, is not drawn by his appetites and eats nothing of the aforementioned unless he needs them for a medical reason, is [indeed] heroic.
י
ויש מאכלות שהם רעים ואינן כמו אלו והם עוף המים ובני יונה הקטנים והתמרים ולחם קלוי בשמן או לחם שנילוש בשמן והסולת שנפו אותה כל צרכה עד שלא נשארה בה ריח מורסן והציר והמורייס אין ראוי להרבות מאכלות אלו ואדם שהוא חכם וכובש את יצרו ולא ימשך אחר תאותו ולא יאכל מן הנזכרים כלום אלא אם נצרך להם לרפואה הרי זה גבור:
11
One should always avoid fruits. He should not eat of them in quantity even [when] dried and, it goes without saying [when they are] fresh. When they are not sufficiently ripe, they are like swords to the body. Carobs, too, are always harmful.
All pickled fruits are harmful and should be eaten only sparingly in summer weather and in hot climates. Figs, grapes and almonds are always beneficial, both fresh and dried. One may eat of them as much as he requires. However, he should not eat them constantly even though they are the most beneficial of fruits.
יא
לעולם ימנע אדם עצמו מפירות האילנות ולא ירבה מהן ואפילו יבשין ואין צריך לומר רטובים אבל קודם שיתבשלו כל צרכן הרי הן כחרבות לגוף וכן החרובים רעים לעולם וכל הפירות החמוצין רעים ואין אוכלין מהן אלא מעט בימות החמה ובמקומות החמים והתאנים והענבים והשקדים לעולם טובים בין רטובין בין יבשין ואוכל אדם מהם כל צורכו ולא יתמיד אכילתם אע"פ שהן טובים מכל פרי האילנות:
12
Honey and wine are harmful to the young and wholesome for the old. Certainly, this applies in the rainy season. In summer, one should eat two-thirds of what he eats in the winter.
יב
הדבש והיין רע לקטנים ויפה לזקנים וכל שכן בימות הגשמים וצריך אדם לאכול בימות החמה שני שלישים מה שהוא אוכל בימות הגשמים:
13
A person should always try to have loose movements throughout his life, tending slightly towards diarrhea. This is a cardinal principle in medicine: Whenever one suffers from constipation or has difficulty moving his bowels, serious diseases will beset him.
How can he induce loose movements if he has mild constipation? If he is a young man, each morning, he should eat well-cooked halimi which have been seasoned in olive-oil, pickled fish oil, and salt without bread daily; or drink the boiled water of [cooked] spinach or cabbage, [seasoned] with olive oil, pickled fish oil and salt.
If he is an old man, he should drink honey diluted with hot water, in the morning, wait approximately four hours and then eat his meal.
He should do this for one day, or three, or four, if necessary, until he has loose bowels.
יג
לעולם ישתדל אדם שיהיו מעיו רפין כל ימיו ויהיה קרוב לשלשול מעט וזה כלל גדול ברפואה כל זמן שהרעי נמנע או יוצא בקושי חלאים רעים באים ובמה ירפה אדם מעיו אם יתאמצו מעט אם היה בחור יאכל בבקר בבקר מלוחים שלוקים מתובלין בשמן זית ובמורייס ובמלח בלא פת או ישתה מי שלק של תרדין או כרוב בשמן זית ומורייס ומלח ואם היה זקן ישתה דבש מזוג במים חמים בבקר וישהא כמו ארבע שעות ואח"כ יאכל סעודתו ויעשה כן יום אחד או שלשה או ארבעה ימים אם צריך לכך עד שירפו מעיו:
14
They have given another principle with regard to physical well-being: As long as one exercises, exerts himself greatly, does not eat to the point of satiation and has loose bowels, he will not suffer sickness and he will grow in strength. [This applies] even if he eats harmful foods.
יד
וועד כלל אחר אמרו בבריאות הגוף כל זמן שאדם מתעמל ויגע הרבה ואינו שבע ומעיו רפין אין חולי בא עליו וכחו מתחזק ואפילו אוכל מאכלות הרעים:
15
[Conversely,] whoever is idle and does not exercise, or does not move his bowels when he has the need, or is constipated, even if he eats the proper foods and takes care to follow the rules of medicine, will be full of pain for all his days and his strength will fade away.
Overeating is like poison to anyone's body. It is the main source of all illness. Most illnesses which afflict a man are caused by harmful foods or by his filling his belly and overeating, even of healthful foods.
This was implied by Solomon in his wisdom: "Whoever guards his mouth and his tongue, guards his soul from distress" (Proverbs 21:23); i.e., "guards his mouth" from eating harmful food or eating his fill and "his tongue" from speaking [about things] other than his needs.
טו
וכל מי שהוא יושב לבטח ואינו מתעמל או מי שמשהא נקביו או מי שמעיו קשין אפילו אכל מאכלות טובים ושמר עצמו על פי הרפואה כל ימיו יהיו מכאובים וכחו תשש ואכילה גסה לגוף כל אדם כמו סם המות והוא עיקר לכל החלאים ורוב החלאים שבאים על האדם אינם אלא או מפני מאכלים רעים או מפני שהוא ממלא בטנו ואוכל אכילה גסה אפילו ממאכלים טובים הוא ששלמה אמר בחכמתו שומר פיו ולשונו שומר מצרות נפשו כלומר שומר פיו מלאכול מאכל רע או מלשבוע ולשונו מלדבר אלא בצרכיו:
16
The [proper] manner of bathing is that a person should go to the baths once every seven days. He should not enter [the bath soon after mealtime; nor when he is hungry, but when his food has begun to be digested.
He should bathe the entire body in hot - but not scalding water - and his head, only, in scalding water. Then, he should bathe his body in tepid water, followed by bathings in successively cooler water, until he has bathed in cold water. [However,] he should not use tepid or cold water for his head, nor should he bathe in cold water in the winter.
He should not bathe until after he is in a sweat and his whole body has been massaged. He should not linger in the bath. Rather, as soon as he is in a sweat and been massaged, he should rinse off and leave.
He should examine himself to see if he needs to move his bowels before entering the bath and after leaving it. Similarly, he should always examine himself before and after eating, before and after sexual intercourse, before and after exertion and exercise, before and after sleeping, all in all, on ten [different occasions].
טז
דרך הרחיצה שיכנס אדם למרחץ משבעה ימים לשבעה ימים ולא יכנס סמוך לאכילה ולא כשהוא רעב אלא כשיתחיל המזון להתעכל ורוחץ כל גופו בחמין שאין הגוף נכוה בהן וראשו בלבד בחמין שהגוף נכוה בהן ואחר כך ירחץ גופו בפושרין ואח"כ בפושרין מן הפושרין עד שירחץ בצונן ולא יעבור על ראשו מים לא פושרין ולא צונן ולא ירחץ בצונן בימות הגשמים ולא ירחץ עד שיזיע ויפרך כל גופו ולא יאריך במרחץ אלא כשיזיע ויפרך גופו ישתטף ויצא ובודק עצמו קודם שיכנס למרחץ ואחר שיצא שמא יהא צריך לנקביו וכן בודק אדם עצמו תמיד קודם אכילה ואחר אכילה וקודם בעילה ואחר בעילה וקודם שייגע ויתעמל ואחר שייגע ויתעמל וקודם שיישן ואחר שיישן ובשיעור הכל עשרה:
17
When one leaves the bath, he should dress and cover his head in the outer room [of the bathhouse], so that he not catch a chill. He should take this precaution even in the summer.
After leaving [the baths], he should wait until he regains his composure, and the warmth [from bathing] has receded, and then eat.
A nap before eating, after the bath, is very beneficial. One should not drink cold water on leaving the baths and it goes without saying, that he should not drink while bathing. If he should be thirsty upon leaving the bath and cannot refrain, he should mix the water with wine or honey, and drink.
It is beneficial for one to rub himself with oil at the baths, during the winter, after he has rinsed off.
יז
כשיצא אדם מן המרחץ ילבש בגדיו ויכסה ראשו בבית החיצון כדי שלא תשלוט בו רוח קרה ואפילו בימות החמה צריך להזהר וישהא אחר שיצא עד שתתישב נפשו וינוח גופו ותסור החמימות ואחר כך יאכל ואם ישן מעט כשיצא מן המרחץ קודם אכילה הרי זה יפה מאד ולא ישתה מים קרים בצאתו מן המרחץ ואין צריך לומר שלא ישתה במרחץ ואם צמא כשיצא מן המרחץ ואינו יכול למנוע עצמו יערב המים ביין או בדבש וישתה ואם סך בשמן במרחץ בימות הגשמים אחר שישתטף הרי זה טוב:
18
One should not accustom himself to constant bloodletting. He should not be bled unless there is an extreme necessity. He should not be bled in the summer or winter, but slightly in Nisan and slightly in Tishrei.
After the age of fifty, he should not be bled at all. He should not be bled and go to the baths on the same day, or leave on a journey after being bled; nor should he be bled on the day on which he returns from a trip.
He should eat less than usual on the day of a bloodletting. He should rest on that day, not exert himself, nor exercise, nor stroll.
יח
לא ירגיל אדם להקיז דם תמיד ולא יקיז אלא אם יהיה צריך לו ביותר ולא יקיז לא בימות החמה ולא בימות הגשמים אלא מעט בימי ניסן ומעט בימי תשרי ומאחר חמשים שנה לא יקיז כלל ולא יקיז אדם דם ויכנס למרחץ בו ביום ולא יקיז ויצא לדרך ולא ביום שיבא מן הדרך ויאכל וישתה ביום ההקזה פחות ממה שהוא רגיל וינוח ביום ההקזה ולא ייגע ולא יתעמל ולא יטייל:
19
Semen is the strength of the body, its life [force], and the light of the eyes; the greater the emission [of sperm], [the greater] the damage to the body, to its strength and the greater the loss to one's life [span]. This was implied by Solomon in his wisdom: "Do not give your strength to women" (Proverbs 31:3).
Whoever is steeped in sexual relations, old age springs upon him [before its time], his strength is depleted, his eyes become dim, a foul odor emanates from his mouth and his armpits, the hair of his head, his eyebrows, and eyelashes fall out, the hair of his beard, armpits, and legs grows in abundance, his teeth fall out and he suffers many pains beyond these. The wise of the doctors have said: One of a thousand dies from other illnesses and a thousand from excessive intercourse.
Therefore, a person must take care in this matter if he wishes to live in good [health]. He should not engage in intercourse except when the body is healthy and particularly strong, when he has many involuntary erections, the erection is still present even when he makes an effort to think of something else, he finds a heaviness from the loins and below, the tendons of the testicles seem to be stretched, and his flesh is warm. Such a person needs to engage in intercourse and it is medically advisable.
He should not engage in intercourse on a full or empty stomach, but after the food has been digested. He should examine himself to see if he needs to move his bowels before and after intercourse. He should not engage in intercourse while standing or sitting, nor in the bathhouse, nor on a day on which he goes to the bathhouse, nor on a day on which he lets blood, nor on the day he departs on a journey or arrives from a journey, nor [on the day] before or afterwards.
יט
שכבת זרע היא כח הגוף וחייו ומאור העינים וכל שתצא ביותר הגוף כלה וכחו כלה וחייו אובדים הוא שאמר שלמה בחכמתו אל תתן לנשים חילך כל השטוף בבעילה זקנה קופצת עליו וכחו תשש ועיניו כהות וריח רע נודף מפיו ומשחיו ושער ראשו וגבות עיניו וריסי עיניו נושרות ושער זקנו ושחיו ושער רגליו רבה שיניו נופלות והרבה כאבים חוץ מאלו באים עליו אמרו חכמי הרופאים אחד מאלף מת בשאר חלאים והאלף מרוב התשמיש לפיכך צריך אדם להזהר בדבר זה אם רצה לחיות בטובה ולא יבעול אלא כשימצא גופו בריא וחזק ביותר והוא מתקשה הרבה שלא לדעתו ומסיח עצמו לדבר אחר והקישוי בו כשהיה וימצא כובד ממתניו ולמטה וכאלו חוטי הביצים נמשכים ובשרו חם זה צריך לבעול ורפואה לו שיבעול לא יבעול אדם והוא שבע ולא רעב אלא אחר שיתעכל המזון שבמעיו ויבדוק נקביו קודם בעילה ולאחר בעילה ולא יבעול מעומד ולא מיושב ולא בבית המרחץ ולא ביום שיכנס למרחץ ולא ביום הקזה ולא ביום יציאה לדרך או ביאה מן הדרך לא לפניהם ולא לאחריהם:
20
Whoever conducts himself in the ways which we have drawn up, I will guarantee that he will not become ill throughout his life, until he reaches advanced age and dies. He will not need a doctor. His body will remain intact and healthy throughout his life.
One may rely on this guarantee] unless [his body] was impaired from the birth, he was accustomed to one of the harmful habits from birth, or should there be a plague or a drought in the world.
כ
כל המנהיג עצמו בדרכים אלו שהורינו אני ערב לו שאינו בא לידי חולי כל ימיו עד שיזקין הרבה וימות ואינו צריך לרופא ויהיה גופו שלם ועומד על בוריו כל ימיו אלא אם כן היה גופו רע מתחילת ברייתו או אם היה רגיל במנהג מן המנהגות הרעים מתחילת מולדתו או אם תבא מכת דבר או מכת בצורת לעולם:
21
All of these beneficial habits which we have stated apply only to a healthy man. In contrast, a sick person, or one who has a single organ which is not healthy, or one who has followed a harmful way of life for many years, each of these must choose different patterns of behavior in accordance with his [particular] illness as it is explained in the medical literature.
Any change from the conduct which one normally follows is the beginning of sickness.
כא
וכל המנהגות הטובים האלו שאמרנו אין ראוי לנהוג בהן אלא הבריא אבל החולה או מי שאחד מאיבריו חולה או מי שנהג מנהג רע שנים רבות יש לכל אחד מהם דרכים אחרים והנהגות כפי חליו כמו שיתבאר בספר הרפואות ושינוי וסת תחילת חולי:
22
Where there is no doctor available, neither the healthy nor the sick man should budge from all the directions given in this chapter for each of them ultimately brings to a beneficial result.
כב
כל מקום שאין בו רופא אחד הבריא ואחד החולה אין ראוי לו לזוז מכל הדרכים האלו שנאמרו בפרק זה שכל אחד מהן לאחרית טובה מביא:
23
A Torah Sage is not permitted to live in a community which does not have the following: a doctor, a bloodletter, a bathhouse, a latrine, an available source of water such as a river or a spring, a synagogue, a teacher of children, a scribe, a charity supervisor, a rabbinical court empowered to impose corporal punishment and jail sentences.
כג
כל עיר שאין בה עשרה דברים האלו אין תלמיד חכם רשאי לדור בתוכה ואלו הן:
רופא ואומן ובית המרחץ ובית הכסא ומים מצויין כגון נהר ומעין ובית הכנסת ומלמד תינוקות ולבלר וגבאי צדקה ובית דין מכים וחובשים:
Rambam:
• 3 Chapters A Day: Tefilah and Birkat Kohanim Tefilah and Birkat Kohanim - Chapter Fourteen, Tefilah and Birkat Kohanim Tefilah and Birkat Kohanim - Chapter Fifteen, Tefillin, Mezuzah and Sefer Torah Tefillin, Mezuzah and Sefer Torah - Chapter One
English Text | Hebrew Text
Audio: Listen | Download | Video ClassTefilah and Birkat Kohanim - Chapter Fourteen
1
In the morning, Musaf, and Ne'ilah services, the priests recite the priestly blessing. They do not recite the priestly blessing in the Minchah service, because, by the time of the Minchah service, all the people have eaten. The possibility exists that the priests would have drunken wine, and it is forbidden to recite the priestly blessing while intoxicated.
Even on a fast day, the priestly blessings are not recited during the Minchah service. This decree [was instituted,] lest [people fail to differentiate between] the Minchah service of a fast day and the Minchah service of an ordinary day.
א
בשחרית במוסף ובנעילה הכהנים נושאים את כפיהם אבל במנחה אין נשיאת כפים מפני שבמנחה כבר סעדו כל העם ושמא שתו הכהנים יין ושכור אסור בנשיאת כפים ואפילו ביום תענית אין נושאין כפיהן במנחה גזרה מנחת תענית מפני מנחת כל יום:
Commentary on Halachah 1
2
When does the above apply? On fast days when both Minchah and Ne'ilah are recited - i.e., Yom Kippur and communal fasts [declared because of distress]. However, on a fast day on which Ne'ilah is not recited - e.g., Tish'ah B'Av or the seventeenth of Tammuz - since the Minchah service is recited close to sunset, it resembles Ne'ilah and will not be confused with an ordinary Minchah service. Therefore, the priestly blessing is recited during it.
If a priest transgressed and ascended to the platform during the Minchah service of Yom Kippur, since it is known that there is no possibility of drunkenness on that day, he may recite the priestly blessing, and he is not required to descend because of the suspicion [that might be aroused], so that people do not say, "He is of blemished lineage. Therefore, they forced him to descend."
ב
בד"א בתעניות שמתפללין בו מנחה ונעילה כגון צום כפור ותענית צבור אבל תענית שאין בו נעילה כגון תשעה באב ושבעה עשר בתמוז הואיל ותפלת מנחה שלהם סמוך לשקיעת החמה הרי נראית כנעילה ואינה מתחלפת במנחה של כל יום ולפיכך יש בה נשיאת כפים וכהן שעבר ועלה לדוכן במנחה של יוה"כ הואיל והדבר ידוע שאין שם שכרות הרי זה נושא כפיו ואין מורידין אותו מפני החשד שלא יאמרו פסול היה לפיכך הורידוהו:
Commentary on Halachah 2
3
How is the priestly blessing recited outside the Temple? When the leader of the congregation reaches the blessing R'tzey, when he recites the word R'tzey all the priests in the synagogue leave their places, proceed forward, and ascend the duchan.
They stand there, facing the heichal, with their backs to the congregation. They hold their fingers closed, against their palms, until the leader of the congregation completes the blessing Modim. [Then,] they turn their faces to the people, spread out their fingers, lift up their hands shoulder high, and begin reciting, Y'varechecha....
The leader of the congregation reads [the blessing] to them, word for word, and they respond after him [as can be inferred from Numbers 6:23: "This is how you should bless the children of Israel:] 'Say to them...;’” [i.e., the priests do not bless until one] "says to them."
When [the priests] conclude the first verse, all the people answer "Amen." The leader of the congregation reads [the priests] the second verse, word for word, and they respond after him until they complete the second verse. The people respond "Amen." The same applies regarding the third verse.
ג
כיצד היא נשיאת כפים בגבולין בעת שיגיע שליח צבור לעבודה כשיאמר רצה כל הכהנים העומדים בבית הכנסת נעקרין ממקומן והולכין ועולין לדוכן ועומדים שם פניהם להיכל ואחוריהם כלפי העם ואצבעותיהם כפופות לתוך כפיהם עד שישלים שליח ציבור ההודאה ומחזירין פניהם כלפי העם ופושטין אצבעותיהן ומגביהין ידיהם כנגד כתפיהם ומתחילין יברכך ושליח ציבור מקרא אותם מלה מלה והם עונין שנאמר אמור להם עד שיאמר כשמשלימין פסוק ראשון כל העם עונין אמן וחוזר שליח ציבור ומקרא אותן פסוק שני מלה מלה והם עונים עד שמשלימין פסוק שני וכל העם עונין אמן וכן בפסוק שלישי:
Commentary on Halachah 3
4
When the priests conclude the recitation of [these] three verses, the leader of the congregation begins the final blessing of the Shemoneh Esreh, Sim shalom. The priests turn their faces to the ark and close their fingers. They remain standing on the duchan until the leader of the congregation concludes the blessing, [and then] return to their places.
ד
כשישלימו הכהנים ג' פסוקים מתחיל ש"צ ברכה אחרונה של תפלה שהיא שים שלום והכהנים מחזירין פניהם כלפי הקדש וקופצין אצבעותיהן ועומדין שם בדוכן עד שיגמור הברכה וחוזרין למקומן:
Commentary on Halachah 4
5
The person who calls the priests is not permitted to call to the priests until the Amen of the community is no longer heard. The priests are not permitted to begin reciting the blessing until the statement of the person who calls the priests is no longer heard.
The congregation should not respond "Amen" until the blessing of the priests is no longer heard. The priests may not begin another blessing until the Amen of the community is no longer heard.
The leader of the congregation is not allowed to recite Amen to the priests' blessings like the rest of the people, lest he become confused and not realize which blessing to recite to them, whether the second blessing or the third blessing.
ה
אין המקרא רשאי (להקרות לכהנים) עד שיכלה אמן מפי הציבור ואין הכהנים רשאין להתחיל בברכה עד שיכלה הדיבור מפי המקרא ואין הציבור עונין אמן עד שתכלה הברכה מפי הכהנים ואין הכהנים מתחילין בברכה אחרת עד שיכלה אמן מפי הציבור ואין שליח ציבור רשאי לענות אמן אחר הכהנים כשאר העם שמא תטרף דעתו ולא ידע איזו ברכה מקרא אותן אם פסוק שני או פסוק שלישי:
Commentary on Halachah 5
6
The priests are not permitted to turn their faces away from the congregation until the leader of the congregation begins [the blessing] Sim shalom. Neither may the priests leave their places until the leader of the congregation concludes [the blessing] Sim shalom, nor may they close their fingers until they turn their faces from the community.
One of the measures ordained by Ezra is that the priests should not ascend to the duchan wearing sandals. Rather, they should stand barefoot.
ו
אין הכהנים רשאין להחזיר פניהם מן הציבור עד שיתחיל שליח ציבור שים שלום ואין הכהנים רשאין ליעקר ממקומן עד שיגמור שליח ציבור שים שלום ואין רשאין לכוף קשרי אצבעותיהם עד שיחזירו פניהם מן הציבור ומתקנות [עזרא] שלא יעלו הכהנים לדוכן בסנדליהן אלא עומדין יחפין:
Commentary on Halachah 6
7
When the priests bless the people, they should not look at them or divert their attention. Rather, their eyes should be directed towards the earth like one standing in prayer.
A person should not look at the priests' faces while they are blessing the people, lest they divert their attention. Rather, all the people should listen attentively to the blessing; they should [stand] face to face with the priests, without looking at their faces.
ז
כשיהיו הכהנים מברכין את העם לא יביטו בעם ולא יסיחו דעתן אלא יהיו עיניהם כנגד הארץ כעומד בתפלה ואין אדם רשאי להסתכל בפני הכהנים בשעה שהן מברכין את העם כדי שלא יסיחו דעתם אלא כל העם מתכוונין לשמוע הברכה ומכוונים פניהם כנגד פני הכהנים ואינם מביטים בפניהם:
Commentary on Halachah 7
8
If only one priest is blessing the people, he should begin reciting the blessing alone. [Afterwards,] the leader of the congregation reads [the blessings] to him, word for word, as mentioned.
If there are two or more [priests blessing the people], they do not begin reciting the blessing until the leader of the congregation calls them, saying "Kohanim." They answer and respond Y'varechecha, and then he reads [the blessings] to them, word for word, in the manner described above.
ח
אם היה הכהן המברך אחד מתחיל לברך מעצמו ושליח ציבור מקרא אותו מלה מלה כמו שאמרנו היו שנים או יותר אינן מתחילין לברך עד שיקרא להם שליח ציבור ואומר להם כהנים והם עונין ואומרים יברכך והוא מקרא אותן מלה מלה על הסדר שאמרנו:
Commentary on Halachah 8
9
How is the priestly blessing recited in the Temple? The priests ascend to the duchan after the priests have completed the service associated with the morning sacrifice offered daily. They lift their hands above their heads with their fingers extended, except the High Priest. He does not lift his hands above the tzitz.
One person reads [the blessings] to them, word for word, in the same manner as outside the Temple, until they complete the three verses. The people do not respond ["Amen"] after each verse. Instead, in the Temple, [the priestly blessings] are read as a single blessing. When [the priests] conclude, all the people respond, "Blessed be God, the Lord, the Lord of Israel to all eternity."
ט
כיצד ברכת כהנים במקדש הכהנים עולין לדוכן אחר שישלימו הכהנים עבודת תמיד של שחר ומגביהין ידיהם למעלה על גבי ראשיהן ואצבעותיהן פשוטות חוץ מכהן גדול שאין מגביה ידיו למעלה מן הציץ ואחד מקרא אותן מלה מלה כדרך שעושין בגבולין עד שישלימו שלשה הפסוקים ואין העם עונין אחר כל פסוק אלא עושין אותה במקדש ברכה אחת וכשישלימו כל העם עונים ברוך יי' אלהים אלהי ישראל מן העולם ועד העולם:
Commentary on Halachah 9
10
They recite [God's] name - i.e., the name י-ה-ו-ה , as it is written. This is what is referred to as the "explicit name" in all sources. In the country, it is read [using another one of God's names]: אדני, for only in the Temple is this name [of God] recited as it is written.
After Shimon HaTzaddik died, the priests ceased reciting the [priestly] blessing using God's explicit name even in the Temple, lest it be learned by a person lacking proper stature and moral conduct. The Sages of the early generations would teach [this name] once in seven years, only to their students and sons [who had proven] their moral conduct. All this is in reverence for His great and awesome name.
י
ואומר את השם ככתבו והוא השם הנהגה מיו"ד ה"א וא"ו ה"א וזה הוא השם המפורש האמור בכל מקום ובמדינה אומרים אותו בכינויו והוא באל"ף דל"ת שאין מזכירין את השם ככתבו אלא במקדש בלבד ומשמת שמעון הצדיק פסקו הכהנים מלברך בשם המפורש אפילו במקדש כדי שלא ילמוד אותו אדם שאינו חשוב ושאינו הגון ולא היו חכמים הראשונים מלמדין שם זה לתלמידיהם ובניהם ההגונים אלא פעם אחת לשבע שנים כל זה גדולה לשמו הנכבד והנורא:
Commentary on Halachah 10
11
Wherever the priestly blessing is recited, it is recited only in the holy tongue, as [implied by Numbers 6:23]: "This is how you should bless the children of Israel."
We have learned the following [instructions] from the tradition [passed on] from Moses, our teacher, may he rest in peace:
"This is how you should bless" - while standing.
"This is how you should bless" - raising your hands.
"This is how you should bless" - in the holy tongue.
"This is how you should bless" - face to face.
"This is how you should bless" - in a loud voice.
"This is how you should bless" - mentioning [God's] explicit name; the latter [applying only] when one is in the Temple, as explained.
יא
אין ברכת כהנים נאמרת בכ"מ אלא בלשון הקדש שנאמר כה תברכו את בני ישראל כך למדו מפי השמועה ממשה רבינו ע"ה כה תברכו בעמידה כה תברכו בנשיאת כפים כה תברכו בלשון הקדש כה תברכו פנים כנגד פנים כה תברכו בקול רם כה תברכו בשם המפורש והוא שיהיה במקדש כמו שאמרנו:
Commentary on Halachah 11
12
Wherever [they recite the blessing], the priests are not permitted to add other blessings - e.g., "May God, Lord of your fathers, increase your numbers a thousandfold" (Deuteronomy 11:11) - in addition to the three verses [of the priestly blessing]. [These additions may not be made] either silently or out loud, as [Deuteronomy 4:2] states: "Do not add to the matter."
While a priest is ascending to the duchan, he recites [the following prayer] when he leaves his place to ascend:
May it be Your will, God, our Lord and Lord of our fathers, that this blessing which You have commanded us to bless Your people, Israel, be a perfect blessing, that it not be marred by obstacles or iniquity, from now until eternity.
Before he turns to bless the community, [a priest] should recite the blessing:
Blessed are You, God, our Lord, King of the universe, who has sanctified us with the holiness of Aharon, and commanded us to bless His people Israel with love.
Afterwards, he turns his face to the community and begins reciting the priestly blessings. When he turns his face from the community after completing [the recitation] of the blessings, he recites [the following]:
We have carried out that which You have decreed upon us. Deal with us as You have promised us: Look down from Your abode, from the heavens, and bless Your people, Israel.
יב
אין הכהנים רשאין בכל מקום להוסיף ברכה על שלשת הפסוקים כגון יי' אלהי אבותיכם יוסף עליכם ככם אלף פעמים וכיוצא בה לא בקול רם ולא בלחש שנאמר לא תוסיפו על הדבר בשעה שכל כהן עולה לדוכן כשהוא עוקר רגליו לעלות אומר יהי רצון מלפניך יי' אלהינו שתהיה ברכה זו שצויתנו לברך את עמך ישראל ברכה שלמה ואל יהי בה מכשול ועון מעתה ועד עולם וקודם שיחזיר פניו לברך את העם מברך ברוך אתה יי' אלהינו מלך העולם אשר קדשנו בקדושתו של אהרן וצונו לברך את עמו ישראל באהבה ואח"כ מחזיר פניו לציבור ומתחיל לברכם וכשמחזיר פניו מן הציבור אחר שמשלים אומר עשינו מה שגזרת עלינו עשה עמנו מה שהבטחתנו השקיפה ממעון קדשך מן השמים וברך את עמך את ישראל:
Commentary on Halachah 12
13
When the priests turn their faces to the community to bless them, and when they turn their faces from the community after blessing [them], they should turn only to the right. Similarly, any turns which a person makes should always be to the right.
יג
כשמחזירין הכהנים את פניהם לציבור לברכם וכשמחזירין פניהם מן הציבור אחר שמברכין לא יחזירו אלא על דרך ימין בכ"מ וכן כל פינות שיהיה אדם פונה לא יהיו אלא על דרך ימין:
Commentary on Halachah 13
14
In the Temple, the priestly blessing would be recited once a day, after the [offering of] the morning sacrifice. [The priests] come and stand on the steps to the Ulam and recite the blessing, as mentioned above. However, outside the Temple, it is recited after every prayer service, except Minchah, as explained.
In all places, an effort is made that the person who reads the blessing to the priests should be an Israelite, as [implied by Numbers 6:23]: "Say to them." This implies that the one who reads the blessing to them is not one of them.
יד
במקדש מברכין ברכת כהנים פעם אחת ביום אחר תמיד של שחר באין ועומדין על מעלות האולם ומברכין כדרך שאמרנו אבל במדינה מברכין אותה אחר כל תפלה חוץ ממנחה כמו שאמרנו בכל מקום משתדלין שיהיה המקרא אותן ישראל שנאמר אמור להם מכלל שאין המקרא מהם:
Commentary on Halachah 14
Tefilah and Birkat Kohanim - Chapter Fifteen
1
There are six factors that prevent [a priest] from reciting the priestly blessings: [an inability] to pronounce [the blessings properly], physical deformities, transgressions, [lack of] maturity, intoxication, and the ritual impurity of [the priest's] hands.
[An inability] to pronounce [the blessings properly]: What is implied? Those who cannot articulate the letters properly - e.g., those who read an aleph as an ayin and an ayin as an aleph, or who pronounce shibbolet as sibbolet and the like - should not recite the priestly blessings.
Similarly, a stutterer or one who speaks unclearly, whose words cannot be understood by everyone, should not recite the priestly blessing.
א
ששה דברים מונעין נשיאת כפים: הלשון והמומין והעבירה והשנים והיין וטומאת הידים הלשון כיצד העלגים שאין מוציאין את האותיות כתיקונן כגון שקורין לאלפי"ן עייני"ן ולעייני"ן אלפי"ן או לשבולת סבולת וכיוצא בהן אין נושאין את כפיהן וכך כבדי פה וכבדי לשון שאין דבריהם נכרים לכל אין נושאין את כפיהן:
Commentary on Halachah 1
2
Physical deformities: What is implied? A priest should not recite the priestly blessings if he has blemishes on his face, hands, or feet - for example, his fingers are bent over, crooked, or covered with white spots - for they will attract the people's attention.
A person whose spittle always dribbles when he speaks, and also a person who is blind in one eye should not recite the priestly blessings. However, if such a person was well known in his city and everyone was familiar with the person who was blind in one eye or whose spittle dribbled, he may recite the priestly blessing, for he will not attract their attention.
Similarly, a person whose hands were colored purple or scarlet should not recite the priestly blessings. If the majority of the city's population is involved in such a profession, he is permitted, for this does not attract the people's attention.
ב
המומין כיצד כהן שיש מומין בפניו או בידיו או ברגליו כגון שהיו אצבעותיו עקומות או עקושות או שהיו ידיו בוהקניות לא ישא את כפיו לפי שהעם מסתכלין בו מי שהיה רירו יורד על זקנו בשעה שהוא מדבר וכן הסומא באחת מעיניו לא ישא את כפיו ואם היה דש בעירו והכל היו רגילים בזה הסומא באחת מעיניו או בזה שרירו זב מותר לפי שאין מסתכלין בו וכן מי שהיו ידיו צבועות אסטיס ופואה לא ישא את כפיו ואם רוב אנשי העיר מלאכתן בכך מותר לפי שאין מסתכלין בו:
Commentary on Halachah 2
3
Transgressions: What is implied? A priest who killed someone should never recite the priestly blessings, even if he repents, as [implied by Isaiah 1:15 which] states: "Your hands are full of blood," and states: "When you spread out your hands, I will hide My eyes from you."
A priest who served false gods, even if he was compelled to do so or did so inadvertently - though he has repented - may never recite the priestly blessing, as [can be inferred from II Kings 23:9, which] states: "However, the priests of the high places shall not ascend [to God's altar in Jerusalem]." [The recitation of the priestly] blessings is equated to service [in the Temple], as [Deuteronomy 10:8] states: "to serve Him and to bless in His name."
Similarly, a priest who converted to the worship of false gods - even though he repents - may never recite the priestly blessing. Other transgressions do not prevent [a priest from blessing the people].
ג
העבירה כיצד כהן שהרג את הנפש אף על פי שעשה תשובה לא ישא את כפיו שנאמר ידיכם דמים מלאו וכתיב ובפרשכם כפיכם וגו' וכהן שעבד כוכבים בין באונס בין בשגגה אע"פשעשה תשובה אינו נושא את כפיו לעולם שנאמר אך לא יעלו כהני הבמות וגו' וברכה כעבודה היא שנאמר לשרתו ולברך בשמו וכן כהן שהמיר לעכו"ם אע"פ שחזר בו אינו נושא את כפיו לעולם ושאר העבירות אין מונעין:
Commentary on Halachah 3
4
[Lack of] maturity: What is implied? A young priest should not recite the priestly blessings until he grows a full beard.
Intoxication: What is implied? A [priest] who drank a revi'it of wine at one time should not recite the priestly blessings until the effects of the wine wear off. [This restriction was imposed] because an association was established between [reciting the priestly] blessing and service [in the Temple].
Should [a priest] drink a revi'it of wine on two different occasions or mix a small amount of water in it, he is permitted [to recite the priestly blessings]. If he drank more than a revi'it, even though it was mixed with water or even though he drank it intermittently, he should not recite the priestly blessings until the effects of the wine wear off.
How much is a revi'it? [The volume of an area] two fingerbreadths by two fingerbreadths and two and seven tenths of a fingerbreadth high. Whenever the term "finger" is mentioned as a measure throughout the entire Torah, it refers to a thumbbreadth. The thumb is called bohen yad [in the Torah].
ד
השנים כיצד כהן נער לא ישא את כפיו עד שיתמלא זקנו והיין כיצד מי ששתה רביעית יין בבת אחת אינו נושא את כפיו עד שיסיר את יינו מעליו לפי שהוקשה ברכה לעבודה שתה רביעית יין בשתי פעמים או שנתן לתוכו מעט מים מותר ואם שתה יותר מרביעית אף על פי שהיה מזוג אע"פששתאו בכמה פעמים לא ישא את כפיו עד שיסיר את יינו מעליו וכמה היא רביעית אצבעים על אצבעים ברום אצבעים וחצי אצבע וחומש אצבע כגודל וזה האצבע שמושחין בו בכל התורה כולה הוא הגודל והוא הנקרא בהן יד:
Commentary on Halachah 4
5
The ritual impurity of [the priest's] hands: What is implied? A priest who did not wash his hands should not recite the priestly blessing. Rather, he should wash his hands to the wrist, as is done when sanctifying the hands for the service in the Temple, as [Psalms 134:2] states: "Raise up your hands [in] holiness and bless God."
A challal does not recite the priestly blessing, for he is not a priest.
ה
טומאת הידים כיצד כהן שלא נטל את ידיו לא ישא את כפיו אלא נוטל את ידיו עד הפרק כדרך שמקדשין לעבודה ואחר כך מברך שנאמר שאו ידיכם קדש וברכו את יי' והחלל אינו נושא את כפיו לפי שאינו בכיהונו:
Commentary on Halachah 5
6
A priest who does not have any of the factors which hinder the recitation of the priestly blessings mentioned above should recite the priestly blessing, even though he is not a wise man or careful in his observance of the mitzvot. [This applies] even though the people spread unwholesome gossip about him, or his business dealings are not ethical.
He should not be prevented from [reciting the priestly blessings] because [reciting these blessings] is a positive mitzvah incumbent on each priest who is fit to recite them. We do not tell a wicked person: Increase your wickedness [by] failing to perform mitzvot.
ו
כהן שלא היה לו דבר מכל אלו הדברים המונעין נשיאת כפים אף ע"פ שאינו חכם ואינו מדקדק במצות או שהיו הבריות מרננים אחריו או שלא היה משאו ומתנו בצדק הרי זה נושא את כפיו ואין מונעין אותו לפי שזו מצות עשה על כל כהן וכהן שראוי לנשיאת כפים ואין אומרים לאדם רשע הוסף רשע והמנע מן המצות:
Commentary on Halachah 6
7
Do not wonder: "What good will come from the blessing of this simple person?" for the reception of the blessings is not dependent on the priests, but on the Holy One, blessed be He, as [Numbers 6:27] states: "And they shall set My name upon the children of Israel, and I shall bless them." The priests perform the mitzvah with which they were commanded, and God, in His mercies, will bless Israel as He desires.
ז
ואל תתמה ותאמר ומה תועיל ברכת הדיוט זה שאין קבול הברכה תלוי בכהנים אלא בהקדוש ברוך הוא שנאמר ושמו את שמי על בני ישראל ואני אברכם הכהנים עושים מצותן שנצטוו בה והקב"ה ברחמיו מברך את ישראל כחפצו:
Commentary on Halachah 7
8
The people standing behind the priests are not included in the blessing. Those standing at their sides are included in the blessing. [Even] if there is a partition - even an iron wall - between the priests and the people who are being blessed, since they are facing the priests, they are included in the blessing.
ח
עם שהם אחורי הכהנים אינם בכלל הברכה והעומדים מצדיהן הרי הם בכלל הברכה ואם היתה מחיצה בין הכהנים ובין המתברכים אפילו היא חומה של ברזל הואיל ופניהם מול פני הכהנים הרי הם בכלל הברכה:
Commentary on Halachah 8
9
The priestly blessing is recited [only] when ten people [are present]. The priests can be included in that number.
If [the congregation in a particular] synagogue are all priests, they should all recite the priestly blessing. Who should they bless? Their brethren in the north and the south. Who will respond "Amen" to their [blessings]? The women and the children. If more than ten priests remain besides those who ascend to the duchan, these ten [priests] respond "Amen" and the remainder of the priests recite the blessings.
ט
נשיאת כפים בעשרה וכהנים מן המנין בית הכנסת שכולן כהנים כולם נושאים את כפיהם ולמי הם מברכים לאחיהם שבצפון ולאחיהם שבדרום ומי עונה אחריהם אמן הנשים והטף ואם נשארו שם עשרה כהנים יותר על אלו שעלו לדוכן העשרה עונין אמן והשאר מברכין:
Commentary on Halachah 9
10
When there is no priest in the community other than the leader of the congregation, he should not recite the priestly blessings. If he is sure that he can recite the priestly blessings and return to his prayers [without becoming confused], he may [recite the priestly blessing].
If there are no priests present at all, when the leader of the congregation reaches [the blessing] Sim shalom, he recites [the following prayer]:
Our God and God of our fathers, bless us with the threefold blessing written in the Torah by Moses, Your servant, and recited by Aharon and his sons, the priests, Your consecrated people, as it is said:
May God bless you and keep you.
May God shine His countenance upon you and be gracious to you.
May God turn His countenance to you and grant you peace.
And they shall set My name upon the children of Israel and I will bless them.
The people do not respond "Amen" to these blessings. He [resumes his recitation of the Shemoneh Esreh], beginning the recitation of [the blessing] Sim shalom.
י
ציבור שלא היה בהן כהן אלא שליח ציבור לבדו לא ישא את כפיו ואם היתה הבטחתו שהוא נושא את כפיו וחוזר לתפלתו רשאי ואם אין להם כהן כלל כשיגיע שליח ציבור לשים שלום אומר אלהינו ואלהי אבותינו ברכנו בברכה המשולשת בתורה הכתובהע"ימשה עבדך האמורה מפי אהרן ובניו כהנים עם קדושך כאמור יברכך יי' וישמרך יאר יי' פניו אליך ויחנך ישא יי' פניו אליך וישם לך שלום ושמו את שמי על בני ישראל ואני אברכם ואין העם עונין אמן ומתחיל ואומר שים שלום:
Commentary on Halachah 10
11
A priest who recited the priestly blessings and went to another synagogue and found the congregation in the midst of prayer, before the [recitation of] the priestly blessings, should bless them. [He may recite the priestly blessings] several times during the day.
A priest who does not move from his place to ascend to the duchan when the leader of the congregation recites [the blessing] R'tzey should not ascend [to the duchan] during that prayer service. However, if he moved [from his place], even though he did not reach the duchan until after the [conclusion of the blessing R'tzey], he may ascend [the duchan] and bless [the people].
יא
כהן שנשא את כפיו בבית הכנסת והלך לבית הכנסת אחר ומצא ציבור שמתפללין ולא הגיעו לברכת כהנים נושא ידיו להן ומברכן ואפילו כמה פעמים ביום כהן שלא עקר רגליו ממקומו לעלות לדוכן בשעה שאמר שליח ציבור רצה שוב אינו עולה באותה תפלה אבל אם עקר רגליו לעלות אף על פי שלא הגיע לדוכן אלא אחר עבודה הרי זה עולה ומברך:
Commentary on Halachah 11
12
Any priest who does not ascend to the duchan - even though he neglects [the performance] of [only] one commandment - is considered as if he violated three positive commandments, as [Numbers 6:23-27] states: "This is how you shall bless the children of Israel," "Say to them," "And you shall set My name..."
Any priest who does not recite the priestly blessing will not be blessed, and any priest who blesses [the people] will be blessed, as [Genesis 12:3] states: "And I will bless those who bless you."
יב
כל כהן שאינו עולה לדוכן אע"פ שבטל מצות עשה אחת הרי זה כעובר על שלש עשה שנאמר כה תברכו את בני ישראל אמור להם ושמו את שמי וכל כהן שאינו מברך אינו מתברך וכל כהן המברך מתברך שנא' ואברכה מברכיך:
Commentary on Halachah 12
Tefillin, Mezuzah and Sefer Torah - Chapter One
Introduction to Hilchos Tefillin, Mezuzah and Sefer Torah
They contain five positive commands, which are:
1) For tefillin [to be placed] on our heads;
2) To tie [tefillin] on our arms;
3) To affix a mezuzah at the entrances to our gates;
4) For every man to write a Torah scroll for himself;
5) For a king to write a second scroll for himself so that he will have two Torah scrolls.
The explanation of these mitzvot is contained in the following chapters.
הלכות תפילין - הקדמה
הלכות תפילין ומזוזה וספר תורה יש בכללן חמש מצות עשה וזהו פרטן:
(א) להיות תפילין על הראש
(ב) לקשרם על היד
(ג) לקבוע מזוזה בפתחי השערים
(ד) לכתוב כל איש ספר תורה לעצמו
(ה) לכתוב המלך ספר שני לעצמו כדי שיהיו לו שני ספרי תורה
וביאור כל מצות אלו בפרקים אלו:
1
Four passages [of the Torah]: Kadesh Li and V'hayah ki y'viacha Ado-nai in the book of Exodus (13:1-10 and 13:11-16) and Shema and V'hayah im shamo'a (Deuteronomy 6:4-9 and 11:13-21) should be written separately and covered with leather. They are called tefillin.
They are placed on the head and tied on the arm. According to Torah law, even a mere point of one of the letters from these four passages prevents all of them from being acceptable. All four must be written in the proper manner.
א
ארבע פרשיות אלו שהן קדש לי והיה כי יביאך יי' שבספר ואלה שמות ושמע והיה אם שמוע הן שנכתבות בפני עצמן ומחפין אותן בעור ונקראין תפילין ומניחין אותן על הראש וקושרין אותן על היד ואפילו קוצו של אות אחת מארבע פרשיות אלו מעכב את כולן מן התורה עד שיהיו נכתבות שלימות כתיקונן:
Commentary on Halachah 1
2
Similarly, if even one letter of the two passages contained in the mezuzah, Shema and V'hayah im shamo'a (Deuteronomy 6:4-9 and 11:13-21), is lacking a point, it is not acceptable according to Torah law, which requires that they [each] be written in a perfect manner. Similarly, a Torah scroll which is lacking even one letter is unacceptable.
ב
וכן שתי פרשיות שבמזוזה שהן שמע והיה אם שמוע אפי' אות אחת משתי הפרשיות אם חסר קוצו מעכב מן התורה עד שיהיו שתיהן נכתבות שלימות וכן ספר תורה שחיסר אפילו אות אחת פסול:
Commentary on Halachah 2
3
There are ten requirements for tefillin. All of them are halachot transmitted to Moses on Mount Sinai. It is necessary to fulfill them all. Therefore, if one made any changes with regard to them, the tefillin are not fit for use: Two of them involve their composition, and eight involve the coverings [placed around the passages] and the tying of their straps.
These are the two that involve their composition:
a) They must be written in ink;
b) They must be written on parchment.
ג
עשרה דברים יש בתפילין כולן הלכה למשה מסיני וכולן מעכבין לפיכך אם שינה באחת מהן הרי התפילין פסולות שנים הן בכתיבתן ושמנה בחפויין וקשירת רצועותיהן ואלו הן השנים שבכתיבתן: שכותבין אותן בדיו ושיהיו נכתבין על הקלף:
Commentary on Halachah 3
4
How is ink prepared? One collects the vapor of oils, of tar, of wax, or the like, [causes it to condense,] and kneads it together with sap from a tree and a drop of honey. It is moistened extensively, crushed until it is formed into flat cakes, dried, and then stored.
When one desires to write with it, one soaks [the cakes of ink] in gallnut juice or the like and writes with it. Thus, if one attempts to rub it out, he would be able to.
This is the ink with which it is most preferable to write scrolls, tefillin, and mezuzot. If, however, one wrote any of the three with gallnut juice or vitriol, which remains without being rubbed out, it is acceptable.
ד
כיצד מעשה הדיו מקבצין העשן של שמנים או של זפת ושל שעוה וכיוצא בהן וגובלין אותן בשרף האילן ובמעט דבש ולותתין אותו הרבה ודכין אותו עד שיעשה רקיקין ומיבשין אותו ומצניעין אותו ובשעת כתיבה שורהו במי עפצים וכיוצא בו וכותב בו שאם תמחקנו יהיה נמחק וזהו הדיו שמצוה מן המובחר לכתוב בו ספרים תפילין ומזוזות ואם כתב שלשתן במי עפצא וקנקנתום שהוא עומד ואינו נמחק כשרים:
Commentary on Halachah 4
5
If so, what was excluded by the halachah conveyed to Moses on Mount Sinai, which stated that it be written in ink?
It excludes tints of other colors, such as red, green, and the like. If even one letter of a Torah scroll, tefillin, or mezuzot is in another tint or in gold, they are invalid.
ה
אם כן מה מיעטה ההלכה שנאמר למשה מסיני שיהיו כתובים בדיו למעט שאר מיני צבעונין כגון האדום והירוק וכיוצא בהן שאם כתב בספרים או בתפילין או במזוזות אפילו אות אחת בשאר מיני צבעונין או בזהב הרי אלו פסולין:
Commentary on Halachah 5
6
There are three types of parchment: g'vil, k'laf, and duchsustos.
What is implied? The hide of a domesticated or wild animal is taken. First, the hair is removed from it. Afterwards, it is salted and then prepared with flour. Then resin and other substances which cause the skin to contract and become harder are applied to it. In this state, it is called g'vil.
ו
שלש עורות הן:
גויל וקלף ודוכסוסטוס כיצד לוקחין עור בהמה או חיה ומעבירין השער ממנו תחלה ואח"כ מולחין אותו במלח ואח"כ מעבדין אותו בקמח ואחר כך בעפצא וכיוצא בו מדברים שמכווצין את העור ומחזקין אותו וזה הוא הנקרא גויל:
Commentary on Halachah 6
7
After the hair is removed, the hide may be taken and divided in half in the manner known to the parchment processors. Thus, there are two pieces of parchment: a thin one, which is on the side where the hair grew, and a thicker one, on the side of the flesh.
After it has been processed using salt, then flour, and then resin and the like, the portion on the side where the hair grew is called k'laf and the portion on the side of the flesh is called duchsustos.
ז
ואם לקחו העור אחר שהעבירו שערו וחילקו אותו בעביו לשנים כמו שהעבדנין עושין עד שיהיו שני עורות אחד דק הוא שממול השיער ואחד עבה והוא שממול הבשר ועבדו אותו במלח ואחר כך בקמח ואחר כך בעפצא וכיוצא בו זה החלק שממול השיער נקרא קלף וזה שממול הבשר נקרא דוכסוסטוס:
Commentary on Halachah 7
8
It is a halachah transmitted to Moses on Mount Sinai that a Torah scroll should be written on g'vil on the side on which the hair had grown. When tefillin are written on k'laf, they should be written on the side of the flesh. When a mezuzah is written onduchsustos, it should be written on the side of the hair.
Whenever one writes on k'laf on the side of the hair or on g'vil or duchsustos on the side of the flesh, it is unacceptable.
ח
הלכה למשה מסיני שיהיו כותבין ספר תורה על הגויל וכותבין במקום השיער ושיהיו כותבין התפילין על הקלף וכותבין במקום הבשר ושיהיו כותבין המזוזה על דוכסוסטוס וכותבין במקום השיער וכל הכותב על הקלף במקום שיער או שכתב בגויל ובדוכסוסטוס במקום בשר פסול:
Commentary on Halachah 8
9
Although it is a halachah which was transmitted to Moses on Mount Sinai, that if one wrote a Torah scroll on k'laf, it is acceptable. G'vil was mentioned only to exclude duchsustos. If a Torah scroll was written on the latter, it is not acceptable.
Similarly, if a mezuzah was written on k'laf or on g'vil, it is acceptable. Duchsustos was mentioned only as a mitzvah.
ט
אף על פי שכך היא הלכה למשה מסיני אם כתב ספר תורה על הקלף כשר ולא נאמר גויל אלא למעט דוכסוסטוס שאם כתב עליו הספר פסול וכן אם כתב את המזוזה על הקלף או על הגויל כשר לא אמרו על דוכסוסטוס אלא למצוה:
Commentary on Halachah 9
10
[Torah] scrolls, tefillin, and mezuzot may not be written on hide from a non-kosher animal, fowl, or wild animal. One may write on the hides of [all] kosher animals, wild beasts, and fowl. This applies even when these animals died without being ritually slaughtered or when they were killed by wild beasts.
We may not write on the skin of a kosher fish because of the foul secretions, since the processing of the skin will not cause the foul secretions to cease.
י
אין כותבין ספרים תפילין ומזוזות על גבי עור בהמה טמאה ועוף וחיה הטמאים אבל כותבין על גבי עור בהמה וחיה ועוף טהורים ואפילו נבלות וטריפות שלהן ואין כותבין על גבי עור הדג הטהור מפני הזוהמא שאין הזוהמא פוסקת בעיבודה:
Commentary on Halachah 10
11
The g'vil for a Torah scroll and the k'laf for tefillin and for a Torah scroll must be processed with this purpose in mind. If they were not processed with this intent, they are not acceptable.
Accordingly, if they were processed by a gentile, they are not acceptable. Even when [a Jew] instructed a gentile to process the parchment with the intent that it be used for a Torah scroll or for tefillin, it is not acceptable. The gentile follows his own intentions and not those of the person who hires him. Therefore, whenever an article must be made with a specific intent in mind, it is unacceptable if made by a gentile.
[The parchment used for] a mezuzah need not be processed with this purpose in mind.
יא
גויל של ספר תורה וקלף של תפילין או של ספר תורה צריך לעבד אותן לשמן ואם עבדן שלא לשמן פסולין לפיכך אם עבדן הכותי פסולין אע"פשאמרנו לו לכותי לעבד עור זה לשם הספר או לשם התפילין פסולין שהכותי על דעת עצמו הוא עושה לא על דעת השוכר אותו לפיכך כל דבר שצריך מעשה לשמו אם עשהו הכותי פסול ומזוזה אינה צריכה העבדה לשמה:
Commentary on Halachah 11
12
It is a halachah transmitted to Moses on Mount Sinai that a Torah scroll or mezuzah should be written only [on parchment] which has been ruled. [The parchment used for] tefillin, however, need not be ruled, because they are covered.
It is permissible to write tefillin and mezuzot without [looking at] an existent text, because everyone is familiar with these passages. It is, however, forbidden to write even one letter of a Torah scroll without [looking at] an existent text.
יב
הלכה למשה מסיני שאין כותבין ספר תורה ולא מזוזה אלא בשרטוט אבל תפילין אינן צריכין שרטוט לפי שהן מחופין ומותר לכתוב תפילין ומזוזה שלא מן הכתב שהכל גורסין פרשיות אלו אבל ספר תורה אסור לכתוב אפילו אות אחת שלא מן הכתב:
Commentary on Halachah 12
13
A Torah scroll, tefillin, or mezuzah written by an apikoros should be burned. If they were written by a gentile, an apostate Jew, a person who betrays [the Jews] to a powerful person, a slave, a woman, or a minor, they are not acceptable and must be entombed, as [implied by Deuteronomy 6:8-9]: "And you shall tie... and you shall write." [Our Sages explain that this includes only] those who are commanded to tie [tefillin on their arms] and those who believe in what they write.
[Sacred articles] which are found in the possession of an apikoros, and it is not known who wrote them, should be entombed. Those which are found in the possession of a gentile are kosher. We should not, however, purchase Torah scrolls, tefillin, or mezuzot from gentiles for more than they are worth, so that they do not become accustomed to stealing them.
יג
ספר תורה תפילין ומזוזות שכתבן אפיקורוס ישרפו כתבן כותי או ישראל מומר או מוסר ביד אנס או עבד או אשה או קטן הרי אלו פסולין ויגנזו שנאמר וקשרתם וכתבתם כל שמוזהר על הקשירה ומאמין בה הוא שכותב נמצאו ביד אפיקורוס ואינו יודע מי כתבן יגנזו נמצאו ביד כותי כשרים ואין לוקחין ספרים תפילין ומזוזות מן הכותים ביותר על דמיהם שלא להרגיל אותן לגונבן ולגוזלן:
Commentary on Halachah 13
14
A Torah scroll, tefillin, or mezuzah that was written on parchment from a non-kosher animal, beast, or fowl, or on parchment that was not processed [properly, is not acceptable]. [Similarly,] a Torah scroll or tefillin that was written on parchment that was not processed with the intent to use it for these sacred purposes is not acceptable.
יד
ספר תורה תפילין ומזוזות שכתבן על גבי עור בהמה חיה ועוף הטמאין או על גבי עורות שאינם מעובדין או שכתב ספר תורה ותפילין על עור שלא עבדן לשמן הרי אלו פסולין:
Commentary on Halachah 14
15
When a person writes a Torah scroll, tefillin, or mezuzah without having [the proper] intention, should he write one of God's names without the desired intent, they are not acceptable.
Therefore, when a person is writing God's name, he should not reply even if the king of Israel greets him. If he is writing two or three names, he may interrupt between them and reply.
טו
הכותב ספר תורה או תפילין או מזוזה ובשעת כתיבה לא היתה לו כוונה וכתב אזכרה מן האזכרות שבהן שלא לשמן פסולין לפיכך הכותב את השם אפילו מלך ישראל שואל בשלומו לא ישיבנו היה כותב שנים או שלשה שמות הרי זה מפסיק ביניהם ומשיב:
Commentary on Halachah 15
16
[When a scribe] dips his pen [in ink] to write God's name, he should not begin [writing] one of the letters of God's name. Rather, he should begin with the letter preceding [God's name].
If [a scribe] forgot to write God's name in its entirety, he may insert it in between the lines. It is, however, unacceptable to have a portion of God's name on the line and a portion inserted [between the lines]. With regard to other words, if one forgets, one may write half the word on the line and half above the line.
When does the above apply? With regard to a Torah scroll. In contrast, with regard to tefillin and mezuzot, one should not insert even one letter [between the lines]. Rather, if one forgets even one letter, one should entomb what one has written and write another one.
It is permitted to write God's name on [parchment where letters] have been scraped off or rubbed out on all [of these sacred articles].
טז
הטובל את הקולמוס לכתוב את השם לא יתחיל מאות השם אבל מתחיל הוא מאות שלפניו שכח לכתוב את השם כולו תולה אותו בין השטות אבל מקצת השם בשטה ומקצתו תלוי פסול ובשאר התיבות אם שכח כותב מקצת התיבה בשטה ומקצתה למעלה במה דברים אמורים בספר תורה אבל במזוזה ותפילין אין תולין בהן אפילו אות אחת אלא אם שכח אילו אות אחת גונז מה שכתב וכותב אחרת ומותר לכתוב את השם על מקום הגרד ועל מקום המחק בכולן:
Commentary on Halachah 16
17
Scribes who write Torah scrolls, tefillin, and mezuzot may not turn the parchment face down. Rather, they should spread a cloth over them or fold them.
יז
כותבי ספרים תפילין ומזוזות אסור להם להפך היריעה על פניה אלא פורש עליה בגד או כופלה:
Commentary on Halachah 17
18
[The following rule applies when] a scribe who wrote a Torah scroll, tefillin, or mezuzah states: "I did not write the names of God with the proper intent." Once they have left his hand, his statements are not believed with regard to the disqualification of the scroll. They are, however, accepted to the extent that he must forfeit his entire wage.
Why isn't he believed with regard to the disqualification of the scroll? Because it is possible that he wanted to cause a loss to the purchaser or to the person who hired him, thinking that with this statement all that he would be required to forfeit would be the payment for the names of God.
Accordingly, were he to say that the parchment of this Torah scroll or tefillin was not processed with the proper intent in mind, his statements are accepted with regard to the disqualification of the sacred articles because, [by virtue of these statements,] he forfeits his entire wage. Everyone knows that if the parchments were not processed with the proper intent, he does not deserve any payment.
יח
ספר תורה תפילין ומזוזה שאמר הסופר אחר שיצאו מתחת ידו לא כתבתי האזכרות שבהן לשמן אינו נאמן לפסלן אבל נאמן הוא להפסיד כל שכרו ולמה אינו נאמן לפסלן שמא לא נתכוון אלא להפסיד על הלוקח או על זה ששכרו ודומה שאינו מפסיד באמירה זו אלא שכר האזכרות לפיכך אם אמר ספר תורה זה או תפילין אלו עורות שלהן אינם מעובדות לשמן מתוך שנאמן להפסיד שכרו נאמן לפסלן שהרי הכל יודעים שאם אין העורות מעובדים לשמן אין שכר לו כלל:
Commentary on Halachah 18
19
Tefillin and mezuzot may be written only in Assyrian script. Permission was granted to write Torah scrolls in Greek as well. That Greek language has, however, been forgotten from the world. It has been confused and has sunk into oblivion. Therefore, at present, all three sacred articles may be written using Assyrian script alone.
One must be precise while writing them, making sure that one letter does not become attached to another one, because any letter which is not surrounded by parchment on all four sides is unacceptable.
Any letter that cannot be read by a child who is neither wise nor foolish is not acceptable. Therefore, one must be careful with regard to the form of the letters, so that a yud will not resemble a vav, nor a vav a yud; a kaf should not resemble a beit, nor a beit a kaf; a dalet should not resemble a resh, nor a resh a dalet.
[The same applies in] other similar instances. [The text must be written in a manner] that a reader will be able to read without difficulty.
יט
אין כותבין תפילין ומזוזה אלא בכתב אשורית והתירו בספרים לכתוב אף ביוני בלבד וכבר נשקע יוני מן העולם ונשתבש ואבד לפיכך אין כותבין היום שלשתן אלא אשורית וצריך להזהר בכתיבתן כדי שלא תדבק אות באות שכל אות שאין העור מקיף לה מארבע רוחותיה פסול וכל אות שאין התינוק שאינו לא חכם ולא סכל יכול לקרותה פסול לפיכך צריך להזהר בצורת האותיות שלא תדמה היו"ד לוא"ו ולא וא"ו ליו"ד ולא כ"ף לבי"ת ולא בי"ת לכ"ף ולא דל"ת לרי"ש ולא רי"ש לדל"ת וכן כל כיוצא בזה עד שירוץ כל הקורא בהן:
Commentary on Halachah 19
20
[The following rules apply to] parchment which has holes: One should not write over a hole. If, however, ink passes over the hole [without seeping through], the presence of the hole is of no consequence, and one may write upon it. Accordingly, if the skin of a fowl has been processed, it is permissible to write upon it.
[The following rules apply] when a parchment becomes perforated after it has been written on: If the perforation is within the inside of a letter - e.g., in the space inside a heh, inside amem, or inside any of the other letters - it is acceptable.
Despite the fact that a leg of a letter becomes perforated to the extent that it becomes separated [into two portions], it is acceptable if:
a) [the length of the leg] is equivalent to that of a small letter; and b) the letter's [present form] does not resemble another letter.
If [the length of the leg] is not equivalent to that of a small letter, it is not acceptable.
כ
עור שהיה נקוב לא יכתוב על גבי הנקב וכל נקב שהדיו עוברת עליו אינו נקב ומותר לכתוב עליו לפיכך מותר לכתוב על גבי עור העוף שנתעבד ניקב העור אחר שנכתב אם ניקב בתוך האות כגון תוך ה"א או תוך מ"ם וכן בשאר אותיות כשר ניקב בירך של אות עד שנפסקה אם נשתייר ממנה מלא אות קטנה כשר והוא שלא תדמה לאות אחרת ואם לא נשתייר ממנה מלא אות קטנה פסולה:
Commentary on Halachah 20
Hayom Yom:
• English Text | Video Class
Sunday, Cheshvan 2, 5778 · 22 October 2017
"Today's Day"
Sunday, Cheshvan 2, 5704
Torah lessons: Chumash: Lech L'cha, first parsha with Rashi.
Tehillim: 10-17.
Tanya: After these words (p. 543) ...like this. (p. 545).
From a sicha of my father, after the conclusion of Shabbat Lech L'cha 5651 (1890): In the early years of his leadership the Alter Rebbe declared publicly, "One must live with the time." From his brother, R. Yehuda Leib, the elder chassidim discovered that the Rebbe meant one must live with the sedra of the week and the particular parsha of the day. One should not only learn the weekly parsha every day, but live with it.
Daily Thought:
Go to Yourself(Lech Lecha)
“Go to yourself…to the land which I will show you.” (Genesis 12:1)
“There, in the land, I will show you your essence.” (R’ Schneur Zalman of Liadi)
The spiritual world of meditation and prayer has its borders:
That which can be known will be known.
That which is beyond knowing is permitted to whisper, softly.
And the very core of your being remains beyond the border, aching to enter,
yet unable to utter a word of its presence.
But when the soul descends into the world of action,
then every rule can be broken,
every boundary crossed.
So G‑d says to Abraham and to us, his children: Take your soul out into the world, take its very essence there.
Find divine purpose in your work;
discover G‑d within the commonplace workings of this world.
You will come to know which cannot be known;
your eyes will see that which the soul could never lay bare
—its very core of being.
In this world, the soul knows no borders. (Lech Lecha, 5738 (1977))
-------
No comments:
Post a Comment