| |||||
- 
- ב"ה - Today in Judaism - Today is Monday, 3 Cheshvan, 5778 · October 23, 2017Torah Reading:
Lech-Lecha: Genesis 12:1-13
Lech-Lecha: Genesis 12:1 Now Adonai said to Avram, “Get yourself out of your country, away from your kinsmen and away from your father’s house, and go to the land that I will show you. 2 I will make of you a great nation, I will bless you, and I will make your name great; and you are to be a blessing. 3 I will bless those who bless you, but I will curse anyone who curses you; and by you all the families of the earth will be blessed.”
4 So Avram went, as Adonai had said to him, and Lot went with him. Avram was 75 years old when he left Haran. 5 Avram took his wife Sarai, his brother’s son Lot, and all their possessions which they had accumulated, as well as the people they had acquired in Haran; then they set out for the land of Kena‘an and entered the land of Kena‘an.
6 Avram passed through the land to the place called Sh’khem, to the oak of Moreh. The Kena‘ani were then in the land. 7 Adonai appeared to Avram and said, “To your descendants I will give this land.” So he built an altar there to Adonai, who had appeared to him.
8 He left that place, went to the hill east of Beit-El and pitched his tent. With Beit-El to the west and ‘Ai to the east, he built an altar there and called on the name of Adonai. 9 Then Avram traveled on, continuing toward the Negev. 10 But there was a famine in the land, so Avram went down into Egypt to stay there, because the famine in the land was severe.
11 When he came close to Egypt and was about to enter, he said to Sarai his wife, “Here now, I know that you are a good-looking woman; 12 so that when the Egyptians see you, they will say, ‘This is his wife,’ and kill me but keep you alive. 13 Please say that you are my sister, so that it will go well with me for your sake, and so that I will stay alive because of you.”
Today in Jewish History:
• Passing of R. Israel of Ruzhin (1850)The 3rd of Cheshvan is the yahrtzeit (anniversary of the passing) of the famed Chassidic master Rabbi Israel of Ruzhin (1797-1850), known as "The Holy Ruzhiner."
Rabbi Israel was a great-grandson of Rabbi DovBer of Mezeritch; a close friendship existed between the Ruzhiner Rebbe and the 3rd Chabad Rebbe, Rabbi Menachem Mendel of Lubavitch.
Link: three stories
Daily Quote: In material matters one should always look at he whose situation is lower than one's own, and thank the good G-d for His kindness to him. In spiritual matters one should always look at he who is higher than oneself, and plead with G-d to grant him the intelligence to learn from the other, and the ability and strength to rise higher. (Hayom Yom, Cheshvan 24)
Daily Torah Study:
Chumash: Lech-Lecha, 2nd Portion Genesis 12:14-13:4 with Rashi
• English / Hebrew Linear Translation
• Video Class
• Daily Wisdom (short insight)
Genesis Chapter 12
14And it came to pass when Abram came to Egypt, that the Egyptians saw the woman, that she was very pretty. ידוַיְהִ֕י כְּב֥וֹא אַבְרָ֖ם מִצְרָ֑יְמָה וַיִּרְא֤וּ הַמִּצְרִים֙ אֶת־הָ֣אִשָּׁ֔ה כִּֽי־יָפָ֥ה הִ֖וא מְאֹֽד:
And it came to pass when Abram came to Egypt: It should have said, when they came to Egypt, but it teaches us that he hid her in a trunk, and when they demanded the customs duty, they opened it and saw her. [from Gen. Rabbah 40:5]
ויהי כבוא אברם מצרימה: היה לו לומר כבואם מצרימה, אלא למד שהטמין אותה בתיבה ועל ידי שתבעו את המכס פתחו וראו אותה:
15And Pharaoh's princes saw her, and they praised her to Pharaoh, and the woman was taken to the house of Pharaoh. טווַיִּרְא֤וּ אֹתָהּ֙ שָׂרֵ֣י פַרְעֹ֔ה וַיְהַֽלֲל֥וּ אֹתָ֖הּ אֶל־פַּרְעֹ֑ה וַתֻּקַּ֥ח הָֽאִשָּׁ֖ה בֵּ֥ית פַּרְעֹֽה:
and they praised her to Pharaoh: They praised her among themselves, saying, “This [woman] is fit for the king.” - [from Targum Onkelos according to Ramban]
ויהללו אותה אל פרעה: הללוה ביניהם לומר הגונה זו למלך:
16And he benefited Abram for her sake, and he had flocks and cattle and he donkeys and men servants and maid servants, and she donkeys and camels. טזוּלְאַבְרָ֥ם הֵיטִ֖יב בַּֽעֲבוּרָ֑הּ וַֽיְהִי־ל֤וֹ צֹֽאן־וּבָקָר֙ וַֽחֲמֹרִ֔ים וַֽעֲבָדִים֙ וּשְׁפָחֹ֔ת וַֽאֲתֹנֹ֖ת וּגְמַלִּֽים:
and he benefited Abram: Pharaoh [benefited him]for her sake. [from Targum Jonathan]
ולאברם היטיב: פרעה בעבורה [נתן לו מתנות]:
17And the Lord plagued Pharaoh [with] great plagues as well as his household, on account of Sarai, Abram's wife. יזוַיְנַגַּ֨ע יְהֹוָ֧ה | אֶת־פַּרְעֹ֛ה נְגָעִ֥ים גְּדֹלִ֖ים וְאֶת־בֵּית֑וֹ עַל־דְּבַ֥ר שָׂרַ֖י אֵ֥שֶׁת אַבְרָֽם:
And the Lord plagued Pharaoh…[with] great plagues: He was stricken with the plague of “ra’athan,” making intercourse harmful to him. Gen. Rabbah (41:2)
וינגע ה' וגו': במכת ראתן לקה, שהתשמיש קשה לו:
as well as his household: lit. and his house. As the Targum states: and upon the people of his house, (and its midrashic interpretation (Tan. Lech Lecha 8) is that this includes its walls, pillars, and utensils. In an old Rashi).
ואת ביתו: כתרגומו ועל אנש ביתיה (ומדרשו לרבות כותליו ועמודיו וכליו):
on account of Sarai: [The words עַל דְבַר שָׂרַי mean literally] according to her words: she would say to the angel, “Strike,” and he would strike. [from Tan. Lech Lecha 5]
על דבר שרי: על פי דבורה, אומרת למלאך הך והוא מכה:
18And Pharaoh summoned Abram, and he said, "What is this that you have done to me? Why did you not tell me that she was your wife? יחוַיִּקְרָ֤א פַרְעֹה֙ לְאַבְרָ֔ם וַיֹּ֕אמֶר מַה־זֹּ֖את עָשִׂ֣יתָ לִּ֑י לָ֚מָּה לֹֽא־הִגַּ֣דְתָּ לִּ֔י כִּ֥י אִשְׁתְּךָ֖ הִֽוא:
19Why did you say, 'She is my sister,' so that I took her to myself for a wife? And now, here is your wife; take [her] and go." יטלָמָ֤ה אָמַ֨רְתָּ֙ אֲחֹ֣תִי הִ֔וא וָֽאֶקַּ֥ח אֹתָ֛הּ לִ֖י לְאִשָּׁ֑ה וְעַתָּ֕ה הִנֵּ֥ה אִשְׁתְּךָ֖ קַ֥ח וָלֵֽךְ:
take [her] and go: Not like Abimelech, who said to him (below 20:15): “Here is my land before you.” But he [Pharaoh] said to him, “Go and do not stay, because the Egyptians are lascivious,” as it is said (Ezek. 23:20):“and whose issue is the issue of horses.” - [from Tan. Lech Lecha]
קח ולך: לא כאבימלך שאמר לו (כ טו) הנה ארצי לפניך, אלא אמר לו לך ואל תעמוד, שהמצרים שטופי זמה הם, שנאמר (יחזקאל כג כ) וזרמת סוסים זרמתם:
20And Pharaoh commanded men on his behalf, and they escorted him and his wife and all that was his. כוַיְצַ֥ו עָלָ֛יו פַּרְעֹ֖ה אֲנָשִׁ֑ים וַיְשַׁלְּח֥וּ אֹת֛וֹ וְאֶת־אִשְׁתּ֖וֹ וְאֶת־כָּל־אֲשֶׁר־לֽוֹ:
And Pharaoh commanded men on his behalf: on his account, to escort him and to guard him.
ויצו עליו: על אודותיו לשלחו ולשמרו:
and they escorted him: Heb. וַיְשַׁלְּחוּ, to be explained according to the Targum: and they escorted him.
וישלחו: כתרגומו ואלויאו:
Genesis Chapter 13
1And Abram came up from Egypt, he and his wife and all that was his, and Lot with him, to the south. אוַיַּ֩עַל֩ אַבְרָ֨ם מִמִּצְרַ֜יִם ה֠וּא וְאִשְׁתּ֧וֹ וְכָל־אֲשֶׁר־ל֛וֹ וְל֥וֹט עִמּ֖וֹ הַנֶּֽגְבָּה:
And Abram came up, etc., to the south: To come to the south of the Land of Israel, as Scripture stated above (12:9): continually traveling southward to Mount Moriah. And in every case when one goes from Egypt to the land of Canaan, he goes from south to north, for the land of Egypt is south of the Land of Israel, as is evidenced by the travels [of the Jews in the desert] and by the boundaries of the Land.
ויעל אברם וגו' הנגבה: לבא לדרומה של ארץ ישראל כמו שאמור למעלה (פסוק ט) הלוך ונסוע הנגבה, להר המוריה, ומכל מקום כשהוא הולך ממצרים לארץ כנען מדרום לצפון הוא מהלך, שארץ מצרים בדרומה של ארץ ישראל, כמו שמוכיח במסעות ובגבולי הארץ:
2And Abram was very heavy with cattle, with silver, and with gold. בוְאַבְרָ֖ם כָּבֵ֣ד מְאֹ֑ד בַּמִּקְנֶ֕ה בַּכֶּ֖סֶף וּבַזָּהָֽב:
very heavy: laden with burdens.
כבד מאד: טעון משאות:
3And he went on his journeys, from the south and until Beth el, until the place where his tent had been previously, between Beth el and between Ai. גוַיֵּ֨לֶךְ֙ לְמַסָּעָ֔יו מִנֶּ֖גֶב וְעַד־בֵּֽית־אֵ֑ל עַד־הַמָּק֗וֹם אֲשֶׁר־הָ֨יָה שָׁ֤ם אָֽהֳלֹה֙ בַּתְּחִלָּ֔ה בֵּ֥ין בֵּֽית־אֵ֖ל וּבֵ֥ין הָעָֽי:
And he went on his journeys: When he returned from Egypt to the land of Canaan, he went and lodged in the inns where he had lodged on his way to Egypt. This teaches you etiquette, that a person should not change his lodgings (Arachin 16b). Another explanation (Gen. Rabbah 41: 3): On his return, he paid his debts.
וילך למסעיו: כשחזר ממצרים לארץ כנען היה הולך ולן באכסניות שלן בהם בהליכתו למצרים. למדך דרך ארץ שלא ישנה אדם מאכסניא שלו. דבר אחר בחזרתו פרע הקפותיו:
from the south: The land of Egypt is south of the land of Canaan.
מנגב: ארץ מצרים בדרומה של ארץ כנען:
4To the place of the altar that he had made at first, and Abram called there in the name of the Lord. דאֶל־מְקוֹם֙ הַמִּזְבֵּ֔חַ אֲשֶׁר־עָ֥שָׂה שָׁ֖ם בָּרִֽאשֹׁנָ֑ה וַיִּקְרָ֥א שָׁ֛ם אַבְרָ֖ם בְּשֵׁ֥ם יְהֹוָֽה:
that he had made at first, and Abram called there: And where Abram had called in the name of the Lord. We may also say that it means: and now he called there in the name of the Lord.
אשר עשה שם בראשנה ויקרא שם: ואשר קרא שם אברם בשם ה'. וגם יש לומר ויקרא שם עכשיו בשם ה':
Tehillim: Psalms Chapters 18 - 22
• Hebrew text
• English text
Chapter 18
If one merits a public miracle, he should offer a song to God, including in his song all the miracles that have occurred since the day the world was created, as well as the good that God wrought for Israel at the giving of the Torah. And he should say: "He Who has performed these miracles, may He do with me likewise."
1. For the Conductor. By the servant of the Lord, by David, who chanted the words of this song to the Lord on the day the Lord delivered him from the hand of all his enemies, and from the hand of Saul.
2. He said, "I love You, Lord, my strength.
3. The Lord is my rock, my fortress, and my rescuer. My God is my strength in Whom I take shelter, my shield, the horn of my salvation, my stronghold.
4. With praises I call upon the Lord, and I am saved from my enemies.
5. For the pangs of death surrounded me, and torrents of evil people terrified me.
6. Pangs of the grave encompassed me; snares of death confronted me.
7. In my distress I called upon the Lord, I cried out to my God; and from His Sanctuary He heard my voice, and my supplication before Him reached His ears.
8. The earth trembled and quaked; the foundations of the mountains shook-they trembled when His wrath flared.
9. Smoke rose in His nostrils, devouring fire blazed from His mouth, and burning coals flamed forth from Him.
10. He inclined the heavens and descended, a thick cloud was beneath His feet.
11. He rode on a cherub and flew; He soared on the wings of the wind.
12. He made darkness His concealment, His surroundings His shelter-of the dense clouds with their dark waters.
13. Out of the brightness before Him, His clouds passed over, with hailstones and fiery coals.
14. The Lord thundered in heaven, the Most High gave forth His voice-hailstones and fiery coals.
15. He sent forth His arrows and scattered them; many lightnings, and confounded them.
16. The channels of water became visible, the foundations of the world were exposed-at Your rebuke, O Lord, at the blast of the breath of Your nostrils.
17. He sent from heaven and took me; He brought me out of surging waters.
18. He rescued me from my fierce enemy, and from my foes when they had become too strong for me.
19. They confronted me on the day of my misfortune, but the Lord was my support.
20. He brought me into spaciousness; He delivered me because He desires me.
21. The Lord rewar-ded me in accordance with my righteousness; He repaid me according to the cleanliness of my hands.
22. For I have kept the ways of the Lord, and have not transgressed against my God;
23. for all His laws are before me, I have not removed His statutes from me.
24. I was perfect with Him, and have guarded myself from sin.
25. The Lord repaid me in accordance with my righteousness, according to the cleanliness of my hands before His eyes.
26. With the kindhearted You act kindly, with the upright man You act uprightly.
27. With the pure You act purely, but with the crooked You act cun- ningly.
28. For the destitute nation You save, but haughty eyes You humble.
29. Indeed, You light my lamp; the Lord, my God, illuminates my darkness.
30. For with You I run against a troop; with my God I scale a wall.
31. The way of God is perfect; the word of the Lord is pure; He is a shield to all who take refuge in Him.
32. For who is God except the Lord, and who is a rock except our God!
33. The God Who girds me with strength, and makes my path perfect.
34. He makes my feet like deers', and stands me firmly on my high places.
35. He trains my hands for battle, my arms to bend a bow of bronze.
36. You have given me the shield of Your deliverance, Your right hand upheld me; Your humility made me great.
37. You have widened my steps beneath me, and my knees have not faltered.
38. I pursued my enemies and overtook them; I did not turn back until I destroyed them.
39. I crushed them so that they were unable to rise; they are fallen beneath my feet.
40. You have girded me with strength for battle; You have subdued my adversaries beneath me.
41. You have made my enemies turn their backs to me, and my foes I cut down.
42. They cried out, but there was none to deliver them; to the Lord, but He did not answer them.
43. I ground them as the dust before the wind, I poured them out like the mud in the streets.
44. You have rescued me from the quarrelsome ones of the people, You have made me the head of nations; a nation I did not know became subservient to me.
45. As soon as they hear of me they obey me; strangers deny to me [their disloyalty].
46. Strangers wither away, they are terrified in their strongholds.
47. The Lord lives; blessed is my Rock; exalted is the God of my deliverance.
48. You are the God Who executes retribution for me, and subjugates nations under me.
49. Who rescues me from my enemies, Who exalts me above my adversaries, Who delivers me from the man of violence.
50. Therefore I will laud You, Lord, among the nations, and sing to Your Name.
51. He grants His king great salvations, and bestows kindness upon His anointed, to David and his descendants forever."
Chapter 19
To behold God's might one should look to the heavens, to the sun, and to the Torah, from which awesome miracles and wonders can be perceived--wonders that lead the creations to tell of God's glory.
1. For the Conductor, a psalm by David.
2. The heavens recount the glory of the Almighty; the sky proclaims His handiwork.
3. Day to day speech streams forth; night to night expresses knowledge.
4. There is no utterance, there are no words; their voice is inaudible.
5. Their arc extends throughout the world; their message to the end of the earth. He set in them [the heavens] a tent for the sun,
6. which is like a groom coming forth from his bridal canopy, like a strong man rejoicing to run the course.
7. Its rising is at one end of the heavens, and its orbit encompasses the other ends; nothing is hidden from its heat.
8. The Torah of the Lord is perfect, restoring the soul; the testimony of the Lord is trustworthy, making wise the simpleton.
9. The precepts of the Lord are just, rejoicing the heart; the command of the Lord is clear, enlightening the eyes.
10. The fear of the Lord is pure, abiding forever; the judgments of the Lord are true, they are all righteous together.
11. They are more desirable than gold, than much fine gold; sweeter than honey or the drippings of honeycomb.
12. Indeed, Your servant is scrupulous with them; in observing them there is abundant reward.
13. Yet who can discern inadvertent wrongs? Purge me of hidden sins.
14. Also hold back Your servant from willful sins; let them not prevail over me; then I will be unblemished and keep myself clean of gross transgression.
15. May the words of my mouth and the meditation of my heart be acceptable before You, Lord, my Strength and my Redeemer.
Chapter 20
If a loved one or relative is suffering-even in a distant place, where one is unable to help-offer this prayer on their behalf.
1. For the Conductor, a psalm by David.
2. May the Lord answer you on the day of distress; may the Name of the God of Jacob fortify you.
3. May He send your help from the Sanctuary, and support you from Zion.
4. May He remember all your offerings, and always accept favorably your sacrifices.
5. May He grant you your heart's desire, and fulfill your every counsel.
6. We will rejoice in your deliverance, and raise our banners in the name of our God; may the Lord fulfill all your wishes.
7. Now I know that the Lord has delivered His anointed one, answering him from His holy heavens with the mighty saving power of His right hand.
8. Some [rely] upon chariots and some upon horses, but we [rely upon and] invoke the Name of the Lord our God.
9. They bend and fall, but we rise and stand firm.
10. Lord, deliver us; may the King answer us on the day we call.
One who is endowed with prosperity, and whose every desire is granted, ought not be ungrateful. He should praise and thank God, recognize Him as the cause of his prosperity, and trust in Him. For everything comes from the kindness of the One Above.
1. For the Conductor, a psalm by David.
2. The king rejoices in Your strength, Lord; how greatly he exults in Your deliverance!
3. You have given him his heart's desire, and You have never withheld the utterance of his lips.
4. You preceded him with blessings of good; You placed a crown of pure gold on his head.
5. He asked of You life, You gave it to him-long life, forever and ever.
6. His glory is great in Your deliverance; You have placed majesty and splendor upon him.
7. For You make him a blessing forever; You gladden him with the joy of Your countenance.
8. For the king trusts in the Lord, and in the kindness of the Most High-that he will not falter.
9. Your hand will suffice for all Your enemies; Your right hand will find those who hate You.
10. You will make them as a fiery furnace at the time of Your anger. May the Lord consume them in His wrath; let a fire devour them.
11. Destroy their offspring from the earth, their descendants from mankind.
12. For they intended evil against You, they devised evil plans which they cannot execute.
13. For You will set them as a portion apart; with Your bowstring You will aim at their faces.
14. Be exalted, O Lord, in Your strength; we will sing and chant the praise of Your might.
Chapter 22
Every person should pray in agony over the length of the exile, and our fall from prestige to lowliness. One should also take vows (for self-improvement) in his distress.
1. For the Conductor, on the ayelet hashachar, a psalm by David.
2. My God, my God, why have You forsaken me! So far from saving me, from the words of my outcry?
3. My God, I call out by day, and You do not answer; at night-but there is no respite for me.
4. Yet You, Holy One, are enthroned upon the praises of Israel.
5. In You our fathers trusted; they trusted and You saved them.
6. They cried to You and were rescued; they trusted in You and were not shamed.
7. And I am a worm and not a man; scorn of men, contempt of nations.
8. All who see me mock me; they open their lips, they shake their heads.
9. But one that casts [his burden] upon the Lord-He will save him; He will rescue him, for He desires him.
10. For You took me out of the womb, and made me secure on my mother's breasts.
11. I have been thrown upon You from birth; from my mother's womb You have been my God.
12. Be not distant from me, for trouble is near, for there is none to help.
13. Many bulls surround me, the mighty bulls of Bashan encircle me.
14. They open their mouths against me, like a lion that ravages and roars.
15. I am poured out like water, all my bones are disjointed; my heart has become like wax, melted within my innards.
16. My strength is dried up like a potsherd, and my tongue cleaves to my palate; You set me in the dust of death.
17. For dogs surround me, a pack of evildoers enclose me; my hands and feet are like a lion's prey.
18. I count all my limbs, while they watch and gloat over me.
19. They divide my garments amongst them; they cast lots upon my clothing.
20. But You, Lord, do not be distant; my Strength, hurry to my aid!
21. Save my life from the sword, my soul from the grip of dogs.
22. Save me from the lion's mouth, as You have answered me from the horns of wild beasts.
23. I will recount [the praises of] Your Name to my brothers; I will extol You amidst the congregation.
24. You that fear the Lord, praise Him! Glorify Him, all you progeny of Jacob! Stand in awe of Him, all you progeny of Israel!
25. For He has not despised nor abhorred the entreaty of the poor, nor has He concealed His face from him; rather He heard when he cried to Him.
26. My praise comes from You, in the great congregation; I will pay my vows before those that fear Him.
27. Let the humble eat and be satisfied; let those who seek the Lord praise Him-may your hearts live forever!
28. All the ends of the earth will remember and return to the Lord; all families of nations will bow down before You.
29. For sovereignty is the Lord's, and He rules over the nations.
30. All the fat ones of the earth will eat and bow down, all who descend to the dust shall kneel before Him, but He will not revive their soul.
31. The progeny of those who serve Him will tell of the Lord to the latter generations.
32. They will come and relate His righteousness-all that He has done-to a newborn nation.
Tanya: Iggeret HaKodesh, end of Epistle 25
• English Text (Lessons in Tanya)
• Hebrew Text
• Audio Class: Listen | Download
• Video Class
Monday, Cheshvan 3, 5778 · October 23, 2017
Today's Tanya Lesson
Iggeret HaKodesh, end of Epistle 25
AUDIO & VIDEO CLASSES
• VIDEO CLASS: Rabbi Yehoshua B. Gordon Watch • Listen
• AUDIO CLASS: Rabbi Manis Freidman Listen • Download MP3
וכמדומה לי שתפיסתם אינה מצד דקדוק הלשון
It would seem to me, says the Alter Rebbe, alluding to the opponents of Chassidism who had taken issue with the above-discussed passage from Tzavaat HaRivash, that their seizing [upon this passage] was not prompted by the particular term used (viz., “dwelling”),
אלא מעיקר ענין התלבשות השכינה בקליפות
but by the very notion that the Shechinah can be invested in the kelipot.
שאין להם אמונה במה שכתב האריז״ל בספר הגלגולים
For they do not believe what R. Isaac Luria, of blessed memory, wrote concerning this in Sefer HaGilgulim (ch. 2).
שאם ירצו לחלק בין קליפות הרוחניים, לעובדי גילולים גשמיים
Should they seek to distinguish between the spiritual kelipot and physical idolaters, contending that the AriZal is speaking only of the spiritual kelipot, as distinct from a corporeal heathen, —
אין לך גשמי כעפר הארץ
there is nothing more physical than the dust of the earth;
ואף על פי כן, מתלבשת בו מלכות דמלכות דעשיה, ובתוכה מלכות דיצירה כו׳, וכנ״ל
nevertheless, as is stated in the Kabbalah, [the Sefirah of] Malchut of Malchut of [the World of] Asiyah vests itself in it, and within that in turn is vested [the Sefirah of] Malchut of [the World of] Yetzirah, and so on, with [the Sefirah of] Malchut of [the World of] Beriah and [the Sefirah of] Malchut of [the World of] Atzilut, as mentioned above.
ואם משום טומאת נפשות הנכרי
And should it be [difficult for them to conceive that the Shechinah vests itself in the gentile] because of the impurity of the souls of the gentile, —
הרי נפשותיהם מזיווג זעיר אנפין ונוקבא דקליפות הרוחניים, כמו שכתוב בכתבי האריז״ל
the souls [of the gentiles] derive from the union of the masculine and feminine elements (zivug zu’n, the union of Z’eir Anpin and Malchut) of the spiritual kelipot, as stated in the writings of R. Isaac Luria, of blessed memory.
נמצא שהרוחניים מקור טומאתם
Thus, the sources of their impurity are the spiritual kelipot, in which all agree that the Shechinah can vest itself. Why not, then, in the souls of the gentiles?
אך באמת צריך ביאור רחב, איך הוא התלבשות זו
But in truth, the manner of this investiture — both in the spiritual and in the physical realm — requires extensive elucidation.
אבל לא עלינו תלונתם, כי על כתבי האריז״ל
In fact their complaint should not be addressed to us, the revealers of Chassidism — the Baal Shem Tov, the Maggid of Mezritch and the Alter Rebbe himself, but to the writings of R. Isaac Luria, of blessed memory, in which it is stated that the Shechinah does indeed vest itself within kelipot.
ואל יחשדני שומע שאני בעיני שהבנתי דברי האריז״ל, להפשיטן מגשמיותן
And let no listener suspect that I imagine that I have understood the words of R. Isaac Luria, of blessed memory, divesting them from their physical connotation,
כי לא באתי רק לפרש דברי הבעל שם טוב ז״ל ותלמידיו, על פי קבלת האריז״ל
for I have set out only to explain the words of the Baal Shem Tov, of blessed memory, and of his disciples, according to the Kabbalah of R. Isaac Luria, of blessed memory.
בשגם שענין זה
This is especially so, since this concept, G‑d’s presence in even the humblest of places,
אינו מחכמת הקבלה ומהנסתרות לה׳ אלקינו
is not a teaching of the Kabbalah, nor is it one of1 “the secrets [that] are unto the L‑rd our G‑d,”
כי אם מהנגלות לנו ולבנינו, להאמין אמונה שלימה במקרא מלא שדבר הכתוב: הלא את השמים ואת הארץ אני מלא, נאם ה׳
but rather one of2 “the things revealed unto us and unto our children” — to believe in perfect faith in the explicit statement of Scripture,3 “‘Do I not fill the heavens and the earth?’ says G‑d.”
שאין מקרא יוצא מידי פשוטו
And4 “Scripture does not depart from its plain meaning”: G‑d does indeed fill all space, both material and spiritual.
וגם היא אמונה פשוטה בסתם כללות ישראל, ומסורה בידם מאבותיהם הקדושים, שהלכו בתמימות עם ה׳
Moreover, it is a simple article of faith among Jews in general, handed down to them by their saintly ancestors, who walked artlessly with G‑d,
בלי לחקור בשכל אנושי ענין האלקות, אשר הוא למעלה מהשכל עד אין קץ, לידע איך הוא מלא כל הארץ
without searching the concept of Divinity by means of mortal intellect; for it is infinitely beyond the intellect to know (intellectually) how He fills the world.
רק שחדשים מקרוב באו, לחקור בחקירה זו
But new ones have recently come to rationally examine this question,
ואי אפשר לקרב להם אל השכל, אלא דוקא על פי הקדמות לקוחות מכתבי האריז״ל, מופשטות מגשמיותן
and it is impossible to bring it within reach of their reason except by means of premises borrowed from the writings of R. Isaac Luria, of blessed memory, divested from their physical connotation,
וכפי ששמעתי מרבותי, נשמותיהם עדן
and according to what I heard from my masters,the Baal Shem Tov and the Maggid of Mezritch, may their souls rest in Eden.
אך אי אפשר לבאר זה היטב במכתב, כי אם מפה לאזן שומעת, ליחידי סגולה ולשרידים אשר ה׳ קורא
However, it is impossible to explain this clearly in writing, only orally to an ear that hears [and understands], to uniquely qualified individuals, and to5 “the remnants whom G‑d calls,”
כדכתיב: ומבקשי ה׳ יבינו כל
as it is written,6 “And they who seek G‑d will understand all.”
ומכלל הן, אתה שומע כו׳
And7 “from the affirmative you may infer [the negative]” — that those who do not seek G‑d are incapable of perceiving the knowledge of Him as revealed in the inner dimension of the Torah, and particularly, in a truly comprehensible manner, in the teachings of Chassidism.
* * *
הנה אתם ראיתם פירוש מאמר אחד מספרים הידועים
You have now seen, writes the Alter Rebbe to the opponents of Chassidism, an explanation of a single passage from [its] well-known books,
לדוגמא ולאות כי גם כל המאמרים התמוהים, יש להם פירוש וביאור היטב ליודעי חכמה נסתרה
as a sample and token that likewise all the problematic passages about which objections have been raised have an explanation and meaningfulness for those familiar with the “Hidden Wisdom” (i.e., the Kabbalah).
אך לא יקוו מעלתם אלי לבאר להם הכל במכתב, כי היא מלאכה כבדה ומרובה, ואי אפשר בשום אופן
However, let my esteemed [readers] not hope that I will explain everything in writing, for that is a hard and extensive labor, and indeed, absolutely impossible.
רק אם תרצו, שלחו מכם אחד ומיוחד שבעדה
But if you so desire, send [here] from amongst you an outstandingly appropriate individual from your community,8
ופנים אל פנים אדבר בו, אם ירצה ה׳
and, G‑d willing, I will talk to him face to face.
וה׳ יהיה עם פי בהטיפי, ויהיו לרצון אמרי פי
And may G‑d be with my mouth as I speak, and9 “may the words of my mouth find favor.”
| FOOTNOTES | |
| 1. | Cf. Devarim 29:28. |
| 2. | Cf. Devarim 29:28. |
| 3. | Yirmeyahu 23:24. |
| 4. | Shabbat 63a. |
| 5. | Yoel 3:5. |
| 6. | Mishlei 28:5. |
| 7. | Cf. Sifri, Parshas Eikev 11:19. |
| 8. | Cf. Sanhedrin 13b. |
| 9. | Tehillim 19:15. |
• Sefer Hamitzvot:
English Text | Hebrew Text
Audio: Listen | Download | Video ClassMonday, Cheshvan 3, 5778 · October 23, 2017
Today's Mitzvah
A daily digest of Maimonides’ classic work "Sefer Hamitzvot"
AUDIO & VIDEO CLASSES
• VIDEO CLASS: Rabbi Mendel Kaplan Watch • Listen
• AUDIO CLASS: Rabbi Berel Bell Listen • MP3 Download
Positive Commandment 13
The Arm Tefillin
"And you shall bind them for a sign upon your arm"—Deuteronomy 6:8.
Men are obligated to wrap tefillin on their arms.
Full text of this Mitzvah »
The Arm Tefillin
Positive Commandment 13
Translated by Berel Bell
The 13th mitzvah is that we are commanded in the actions1 involving the tefillin worn on the arm.
The source of this commandment is G‑d's statement (exalted be He), "And you shall bind them for a sign upon your hand."2
This mitzvah is also repeated in the Torah four times.3
The proof that the tefillin of the head and of the hand count as two separate mitzvos is from the tractate Menachos.4 In this passage, the Sages expressed surprise at the one who proposed that one may not wear the tefillin of the head and of the hand independently unless both of them are available.5 The exact quote is, "One who doesn't have two mitzvos, shouldn't do one mitzvah?!"
The meaning of this statement: A person that does not have the possibility of performing two mitzvos shouldn't perform at least one mitzvah?! Certainly not — he should perform the mitzvah available to him, and therefore don whichever of them [i.e. tefillin of the head or of the hand] is available.
We see from this passage that tefillin of the hand and of the head are called "two mitzvos."
Women are not obligated in these two mitzvos [of tefillin]. This exemption can be seen from G‑d's statement (exalted be He) stating the reason for this obligation [of wearing tefillin], "In order that G‑d's Torah be in your mouth"6 — and women are not obligated in Torah study. This is the Mechilta's explanation.
All the details of these two mitzvos have been explained in the 4th chapter of Menachos.7
FOOTNOTES
1.In addition to actually tying the tefillin on the hand, the writing of the tefillin, forming the boxes, etc., are also included in the mitzvah. See Kapach etc., 5731, note 56. P'er Hamelech, p. 47
2.Deut. 6:8.
3.Ex. 13:9; 13:16; Deut. 6:8; 11:18.
4.44a.
5.I.e. only when the person has both tefillin (head and hand) is he allowed to wear one of them without the other. However, should he have only one of them, even that one may not be worn. The Gemara explains this Sage's rationale: if we allow such a person to wear the one type of tefillin which he has, perhaps he will be lax and never acquire the second type of tefillin. However, if the person has both tefillin available to him, we have no such suspicion. See Menachos 44a. Rashi, ibid. Kapach, 5731 ed. note 60, regarding the previous erroneous translation from the Arabic.
6.Ex. 13:9.
7.31b. In our versions of the Gemara, this is the third chapter. See Kapach, 5731, note 64.
• 1 Chapter A Day: De'ot De'ot - Chapter Five
English Text | Hebrew Text
Audio: Listen | Download | Video ClassDe'ot - Chapter Five
1
Just as the wise man is recognized through his wisdom and his temperaments and in these, he stands apart from the rest of the people, so, too, he should be recognized through his actions - in his eating, drinking, intimate relations, in relieving himself, in his speech, manner of walking and dress, in the management of his finances, and in his business dealings. All of these actions should be exceptionally becoming and befitting.
What is implied? A Torah Sage should not be a glutton. Rather, he should eat food which will keep his body healthy, without overeating. He should not seek to fill his stomach, like those who stuff themselves with food and drink until their bellies burst. They are alluded to by [the statement of] the prophet [Malachi 2:3]: "I will spread dung on your faces, the dung of your feasts." Our Sages explain: These are the people who eat and drink and make all their days like feast days. They say, "Eat and drink, for tomorrow, we will die."
This is the food of the wicked. It is these tables which the verse censures, saying: "For all tables are full of vomit and excrement; there is no room" (Isaiah 28:8).
In contrast, a wise man eats only one dish or two, eating only enough to sustain him. That is sufficient for him. This is alluded to by Solomon's statement: "The righteous man eats to satisfy his soul" (Proverbs 13:25).
א
כשם שהחכם ניכר בחכמתו ובדעותיו והוא מובדל בהם משאר העם כך צריך שיהיה ניכר במעשיו במאכלו ובמשקהו ובבעילתו ובעשיית צרכיו ובדבורו ובהילוכו ובמלבושו ובכלכול דבריו ובמשאו ובמתנו ויהיו כל המעשים האלו נאים ומתוקנים ביותר כיצד תלמיד חכם לא יהיה גרגרן אלא אוכל מאכל הראוי להברות גופו ולא יאכל ממנו אכילה גסה ולא יהא רודף למלאת בטנו כאלו שמתמלאין ממאכל ומשתה עד שתיפח כריסם ועליהם מפורש בקבלה וזריתי פרש על פניכם אמרו חכמים אלו בני אדם שאוכלין ושותין ועושין כל ימיהם כחגים והם האומרים אכול ושתה כי מחר נמות וזהו מאכל הרשעים ושלחנות אלו הם שגינה הכתוב ואמר כי כל שלחנות מלאו קיא צואה בלי מקום אבל החכם אינו אוכל אלא תבשיל אחד או שנים ואוכל ממנו כדי חייו ודיו הוא שאמר שלמה צדיק אוכל לשובע נפשו:
Commentary on Halachah 1
2
When the wise man eats the little which is fitting for him, he should eat it only in his own home, at his table. He should not eat in a store or in the marketplace, unless there is a very pressing need, lest he be viewed without respect by others.
He should not eat together with the unlearned, nor at those tables that are "filled with vomit and excrement." He should not eat frequently in other places, even in the company of wise men, nor should he eat where there is a large gathering.
It is not fitting for him to eat at another person's [table] except at a feast associated with a mitzvah, e.g., a betrothal or wedding feast - and then, [only] when a scholar is marrying the daughter of a scholar.
The righteous and the pious of old never partook of a meal that was not their own.
ב
כשהחכם אוכל מעט זה הראוי לו לא יאכלנו אלא בביתו על שולחנו ולא יאכל בחנות ולא בשוק אלא מפני צורך גדול כדי שלא יתגנה בפני הבריות ולא יאכל אצל עמי הארץ ולא על אותן השלחנות המלאים קיא צואה ולא ירבה סעודותיו בכל מקום ואפילו עם החכמים ולא יאכל בסעודות שיש בהן קיבוץ הרבה ואין ראוי לו לאכול אלא בסעודה של מצוה בלבד כגון סעודת אירוסין ונישואין והוא שיהיה תלמיד חכם שנשא בת תלמיד חכם והצדיקים והחסידים הראשונים לא אכלו מסעודה שאינה שלהן:
Commentary on Halachah 2
3
When a wise man drinks wine, he drinks only enough to soften the food in his stomach.
Whoever becomes drunk is a sinner, is shameful, and will lose his wisdom. If he becomes drunk before the common people, he desecrates God's Name.
It is forbidden to drink even a small quantity of wine in the afternoon hours, unless it is taken together with food. Drink that is taken together with food is not intoxicating. Only wine that is taken after the meal is to be avoided.
ג
כשהחכם שותה יין אינו שותה אלא כדי לשרות אכילה שבמעיו וכל המשתכר הרי זה חוטא ומגונה ומפסיד חכמתו ואם נשתכר בפני עמי הארץ הרי זה חילל את השם ואסור לשתות יין בצהרים ואפילו מעט אלא אם היה בכלל האכילה שהשתיה שהיא בכלל האכילה אינה משכרת ואין נזהרין אלא מיין שלאחר המזון:
Commentary on Halachah 3
4
Although a man's wife is permitted to him at all times, it is fitting that a wise man behave with holiness. He should not frequent his wife like a rooster. Rather, [he should limit his relations to once a week] from Sabbath evening to Sabbath evening, if he has the physical stamina.
When he speaks with her, he should not do so at the beginning of the night, when he is sated and his belly [is] full, nor at the end of the night, when he is hungry; rather, in the middle of the night, when his food has been digested.
He should not be excessively lightheaded, nor should he talk obscene nonsense even in intimate conversation with his wife. Behold, the prophet has stated (Amos 4:13): "And He repeats to a man what he has spoken." [On this verse,] our Sages commented: A person will have to account for even the light conversation that he has with his wife.
[At the time of relations,] they should not be drunk, nor lackadaisical, nor tense - [neither both of them,] or [even] one of them. She should not be asleep, nor should the man take her by force, against her will. Rather, [the relations should take place] amidst their mutual consent and joy. He should converse and dally with her somewhat, so that she be relaxed. He should be intimate [with her] modestly and not boldly, and withdraw [from her] immediately.
ד
אף על פי שאשתו של אדם מותרת לו תמיד ראוי לו לתלמיד חכם שינהיג עצמו בקדושה ולא יהא מצוי אצל אשתו כתרנגול אלא מלילי שבת ללילי שבת אם יש בו כח וכשהוא מספר עמה לא יספר בתחלת הלילה כשהוא שבע ובטנו מלא ולא בסוף הלילה כשהוא רעב אלא באמצע הלילה כשיתעכל המזון שבמעיו ולא יקל בראשו ביותר ולא ינבל את פיו בדברי הבאי ואפילו בינו לבינה הרי הוא אומר בקבלה מגיד לאדם מה שיחו אמרו חכמים אפילו שיחה קלה שבין אדם לאשתו עתיד ליתן עליה את הדין ולא יהיו שניהם לא שכורים ולא עצלנים ולא עצבנים ולא אחד מהן ולא תהיה ישינה ולא יאנוס אותה והיא אינה רוצה אלא ברצון שניהם ובשמחתם יספר וישחק מעט עמה כדי שתתישב נפשה ויבעול בבושה ולא בעזות ויפרוש מיד:
Commentary on Halachah 4
5
Whoever conducts himself in this manner [may be assured that] not only does he sanctify his soul, purify himself, and refine his character, but, furthermore, if he has children, they will be handsome and modest, worthy of wisdom and piety.
[In contrast,] whoever conducts himself in the ways of the rest of the people who walk in darkness, will have children like those people.
ה
כל הנוהג מנהג זה לא די לו שקדש נפשו וטהר עצמו ותקן דעותיו אלא שאם היו לו בנים יהיו נאים וביישנים ראוין לחכמה ולחסידות וכל הנוהג במנהגות שאר העם ההולכים בחשך יהיו לו בנים כמו אותם העם:
Commentary on Halachah 5
6
Torah Sages conduct themselves with exceptional modesty. They do not demean themselves and do not bare their heads or their bodies.
Even when one enters a latrine, he should be modest and not uncover himself until he is seated. He should not wipe himself clean with the right hand. He should stay away from all others and enter a chamber beyond a chamber, a cave within a cave, and relieve himself. If he [must] relieve himself behind a fence, he should move far enough away that no one can hear the sound if he breaks wind. If he [must] relieve himself in an open area, he should be far enough off so that no one can see him baring himself.
One should not speak while relieving himself, even if there is great need. Just as he conducts himself with modesty while in the latrine by day, he should [also] do so at night.
One should always train himself to relieve himself in the early morning and after dark only, so that he [need] not go far off.
ו
צניעות גדולה נוהגים תלמידי חכמים בעצמן לא יתבזו ולא יתגלו ראשן ולא גופן ואפילו בשעה שיכנס לבית הכסא יהא צנוע ולא יגלה בגדיו עד שישב ולא יקנח בימין ויתרחק מכל אדם ויכנס חדר לפנים מחדר מערה לפנים מן המערה ונפנה ואם נפנה אחורי הגדר יתרחק כדי שלא ישמע חבירו קולו אם נתעטש ואם נפנה בבקעה ירחיק כדי שלא יראה חבירו פירועו ולא ידבר כשהוא נפנה אפילו לצורך גדול וכדרך שנוהג צניעות ביום בבית הכסא כך נוהג בלילה ולעולם ילמד אדם עצמו להפנות שחרית וערבית בלבד כדי שלא יתרחק:
Commentary on Halachah 6
7
A Torah Sage should not shout or shriek while speaking, like the cattle and wild beasts, nor should he raise his voice overly much. Instead, he should speak gently to all people. [In addition to] speaking gently, he should take care not to stand at a distance, lest [his speech] appear like the speech of the haughty.
He should greet all men [before they greet him], so that they be pleased with him. He should judge every one in a good light, speak favorably of his fellow man, [never mentioning] anything that is shameful to him, love peace and pursue it.
If he sees that his words will be effective, and will be given attention, he should speak; if not, he should keep silent. What is implied? He should not try to placate a man in the moment of his anger. He should not question a man about his vow at the time he is making his vow, [but wait] until he is tranquil of mind and calm. He should not comfort a man while his dead is lying before him because [the bereaved] is unsettled until he has buried [his dead]. The same applies in other similar cases. He should not look at his fellow man at the moment of his humiliation, but turn his attention away.
He should not distort facts, exaggerate a situation, or minimize it, except in the interests of peace and the like.
The guiding rule is that he should speak only words of wisdom or in connection with acts of kindness and the like. He should not speak to a woman in the marketplace, even if she be his wife, or his sister, or his daughter.
ז
תלמיד חכם לא יהא צועק וצווח בשעת דבורו כבהמות וחיות ולא יגביה קולו ביותר אלא דבורו בנחת עם כל הבריות וכשידבר בנחת יזהר שלא יתרחק עד שיראה כדברי גסי הרוח ומקדים שלום לכל האדם כדי שתהא רוחן נוחה הימנו ודן את כל האדם לכף זכות מספר בשבח חבירו ולא בגנותו כלל אוהב שלום ורודף שלום אם רואה שדבריו מועילים ונשמעים אומר ואם לאו שותק כיצד לא ירצה חבירו בשעת כעסו ולא ישאל לו על נדרו בשעה שנדר עד שתתקרר דעתו וינוח ולא ינחמנו בשעה שמתו מוטל לפניו מפני שהוא בהול עד שיקברהו וכן כל כיוצא באלו ולא יראה לחבירו בשעת קלקלתו אלא יעלים עיניו ממנו ולא ישנה בדבורו ולא יוסיף ולא יגרע אלא בדברי שלום וכיוצא בהן כללו של דבר אינו מדבר אלא בדברי חכמה או בגמילות חסדים וכיוצא בהן ולא יספר עם אשה בשוק ואפילו היא אשתו או אחותו או בתו:
8
A Torah Sage should not walk erect, with his head held high, as [Isaiah 3:16] states: "And they walked with necks outstretched and flashing eyes." He should not walk with a [short-stepped,] toe-to-heel, stately [gait] like [that of] women and the proud, as [Isaiah, ibid.] states: "walking and mincing as they go, tinkling with their feet."
Nor should he run in public like a madman, nor bend over like a hunchback. Rather, he should cast his eyes downward as he [does when he] stands during prayer. He should walk in the market-place like a person preoccupied with his business affairs.
From a man's carriage, too, one can recognize whether he is wise and a thoughtful person or mindless and a fool. Thus, Solomon said in his wisdom (Ecclesiastes 10:3): "On the road, too, when the fool walks, his mind is empty and he proclaims to all that he is a fool" - he informs everyone about himself, that he is a fool.
ח
לא ילך תלמיד חכם בקומה זקופה וגרון נטוי כענין שנאמר ותלכנה נטויות גרון ומשקרות עינים ולא יהלך עקב בצד גודל בנחת כמו הנשים וגסי הרוח כענין שנאמר הלוך וטפוף תלכנה וברגליהם תעכסנה ולא ירוץ ברשות הרבים כמנהג משוגעים ולא יכפוף קומתו כבעלי חטוטרת אלא מסתכל למטה כמו שהוא עומד בתפלה ומהלך בשוק כאדם שהוא טרוד בעסקיו גם ממהלכו של אדם ניכר אם חכם ובעל דעה הוא או שוטה וסכל וכן אמר שלמה בחכמתו וגם בדרך כשהסכל הולך לבו חסר ואמר לכל סכל הוא הוא מודיע לכל על עצמו שהוא סכל:
9
A Torah Sage's clothing should be attractive and clean. It is forbidden that [a] blood or fat [stain] or the like be found on his garment.
He should not wear regal garb, e.g., clothes of gold and purple, which draw everyone's attention, nor the dress of the poor which shames its wearers, but attractive garments of the middle range.
His flesh should not be visible under his clothing as [is the case when one wears] the exceptionally sheer linen garments produced in Egypt. His clothes should not drag on the ground like the dress of the haughty, but [should extend] to the heel and his sleeves [should extend] to his fingers.
He should not let his cloak hang down, for that creates an impression of haughtiness, except on the Sabbath if he has no change [of cloak].
In the summer, he should not wear shoes that have often been mended and have many patches. He may do so in the rainy season, if he is poor.
He should not go out in the marketplace perfumed, or with perfumed clothes, nor should he put perfume on his hair. However, he is permitted to rub perfume on his body if he does so in order to remove filth. Similarly, he should not go out alone at night, unless he has a set time to go out for his studies. All of these [restrictions are instituted] because of [possible] suspicion [of immorality].
ט
מלבוש תלמיד חכם מלבוש נאה ונקי ואסור לו שימצא בבגדו כתם או שמנונית וכיוצא בהן ולא ילבש לא מלבוש מלכים כגון בגדי זהב וארגמן שהכל מסתכלין בהן ולא מלבוש עניים שהוא מבזה את לובשיו אלא בגדים בינונים נאים ולא יהא בשרו נראה מתחת מדיו כמו בגדי הפשתן הקלים ביותר שעושים במצרים ולא יהיו בגדיו סחובין על הארץ כמו בגדי גסי הרוח אלא עד עקבו ובית יד שלו עד ראשי אצבעותיו ולא ישלשל טליתו מפני שנראה כגסות הרוח אלא בשבת בלבד אם אין לו להחליף ולא ינעל מנעלים מטולאים טלאי על גבי טלאי בימות החמה אבל בימות הגשמים מותר אם היה עני לא יצא מבושם לשוק ולא בבגדים מבושמים ולא ישים בושם בשערו אבל אם משח בשרו בבושם כדי להעביר את הזוהמא מותר וכן לא יצא יחידי בלילה אלא א"כ היה לו זמן קבוע לצאת בו לתלמודו כל אלו מפני החשד:
10
A Torah Sage manages his financial affairs judiciously. He eats, drinks, and provides for his household in accordance with his funds and [degree of] success without overtaxing himself.
The Sages have directed [us] regarding the ways of the world: A person should eat meat only with appetite as [Deuteronomy 12:20] states: "If your soul should crave to eat meat..." It is sufficient for the healthy to eat meat [once weekly,] from Sabbath eve to Sabbath eve. If he is wealthy enough to eat meat every day, he may.
The Sages have [also] directed us, saying: One should always eat less than befits his income, dress as befits [his income], and provide for his wife and children beyond what befits [his income].
י
תלמיד חכם מכלכל דבריו במשפט אוכל ושותה וזן את אנשי ביתו כפי ממונו והצלחתו ולא יטריח על עצמו יותר מדאי צוו חכמים בדרך ארץ שלא יאכל אדם בשר אלא תיאבון שנאמר כי תאוה נפשך לאכול בשר דיו לבריא לאכול בשר מערב שבת לערב שבת ואם היה עשיר כדי לאכול בשר בכל יום אוכל צוו חכמים ואמרו לעולם יאכל אדם פחות מן הראוי לו לפי ממונו וילבש כראוי לו ויכבד אשתו ובניו יותר מן הראוי לו:
11
The way of sensible men is that first, one should establish an occupation by which he can support himself. Then, he should purchase a house to live in and then, marry a wife. [This order of priorities may be inferred from Deuteronomy 20:5-7], which states: "Who is the man who has planted a vineyard, but not redeemed it...;" "who is the man who has built a house, but not dedicated it...;" "who is the man who has betrothed a woman, but not taken her [to wife]..."
In contrast, a fool begins by marrying a wife. Then, if he can find the means, he purchases a house. Finally, towards the end of his life, he will search about for a trade or support himself from charity.
[This is also implied by the order of] the curses mentioned [in Deuteronomy 28:30]: "You shall betroth a woman..., you shall build a house..., you shall plant a vineyard;" i.e., your behavior will be disordered so that you will not succeed in your ways. However, in regard to blessing [I Samuel 18:14] states: "And David was thoughtful in all his undertakings and God was with him."
יא
דרך בעלי דעה שיקבע לו אדם מלאכה המפרנסת אותו תחילה ואח"כ יקנה בית דירה ואחר כך ישא אשה שנאמר מי האיש אשר נטע כרם ולא חללו מי האיש אשר בנה בית חדש ולא חנכו מי האיש אשר ארש אשה ולא לקחה אבל הטפשין מתחילין לישא אשה ואח"כ אם תמצא ידו יקנה בית ואחר כך בסוף ימיו יחזור לבקש אומנות או יתפרנס מן הצדקה וכן הוא אומר בקללות אשה תארש בית תבנה כרם תטע כלומר יהיו מעשיך הפוכין כדי שלא תצליח את דרכיך ובברכה הוא אומר ויהי דוד לכל דרכיו משכיל וה' עמו:
12
One is forbidden to renounce ownership of, or consecrate, all of his possessions and [thereby,] become a burden to society.
He should not sell a field and buy a house, [sell] a house and buy chattels, or use money [acquired] by [selling] his house for trade. Conversely, he should sell chattels to buy a field. The rule is that he should aim to improve his [financial position] and to exchange the impermanent for the permanent.
His intention should not be to enjoy slight momentary pleasure, or to enjoy some slight pleasure [for which he] incurs a great loss.
יב
ואסור לו לאדם להפקיר או להקדיש כל נכסיו ויטריח על הבריות ולא ימכור שדה ויקנה בית ולא בית ויקנה מטלטלין או יעשה סחורה בדמי ביתו אבל מוכר הוא מטלטלין וקונה שדה כללו של דבר ישים מגמתו להצליח נכסיו ולהחליף הכלה בקיים ולא תהיה כוונתו ליהנות מעט לפי שעה או ליהנות מעט ויפסיד הרבה:
13
A Torah Sage [should conduct] his business dealings with honesty and good faith. When [his] answer is "no," he says, "no;" when [his answer] is "yes," he says, "yes."
He is stringent with himself in his accounting, gives and yields to others when he buys from them, but is not demanding [about what they owe him].
He pays for his purchases immediately. He does not act as a guarantor, or accept objects for deposit, or act as a debt collector for a lender.
He accepts obligations in matters of buying and selling for which the Torah does not hold him liable, in order to uphold and not go back on his verbal commitments. If others have obligations to him by law, he grants them an extension and pardons them. He lends and bestows gifts.
He does not encroach upon another's occupation, nor does he ever cause someone discomfort. The rule is that he should be among the pursued and not the pursuers, among those who accept humiliation but not among those who humiliate [others]. Whoever does all the above and their like, of him [Isaiah 49:3] states: "And He said to me, 'You are My servant, Israel, through whom I will be glorified.'”
יג
משאו ומתנו של תלמיד חכם באמת ובאמונה אומר על לאו לאו ועל הן הן מדקדק על עצמו בחשבון ונותן ומוותר לאחרים כשיקח מהן ולא ידקדק עליהן ונותן דמי המקח לאלתר ואינו נעשה לא ערב ולא קבלן ולא יבא בהרשאה (אינו) מחייב עצמו בדברי מקח וממכר במקום שלא חייבה אותו תורה כדי שיעמוד בדבורו ולא ישנהו ואם נתחייבו לו אחרים בדין מאריך ומוחל להן ומלוה וחונן ולא ירד לתוך אומנות חבירו ולא יצר לאדם לעולם בחייו כללו של דבר יהיה מן הנרדפים ולא מן הרודפים מן הנעלבים ולא מן העולבים ואדם שעושה כל המעשים האלו וכיוצא בהן עליו הכתוב אומר ויאמר לי עבדי אתה ישראל אשר בך אתפאר:
Rambam:
• 3 Chapters A Day: Tefillin, Mezuzah and Sefer Torah Tefillin, Mezuzah and Sefer Torah - Chapter Two, Tefillin, Mezuzah and Sefer Torah Tefillin, Mezuzah and Sefer Torah - Chapter Three, Tefillin, Mezuzah and Sefer Torah Tefillin, Mezuzah and Sefer Torah - Chapter Four
English Text | Hebrew Text
Audio: Listen | Download | Video ClassTefillin, Mezuzah and Sefer Torah - Chapter Two
1
In what manner are the tefillin [placed on] the head written? [The] four passages are written on four parchments and rolled closed, each as a separate entity. They are placed in four compartments, which are covered by a single piece of leather.
The four passages of [the tefillin placed on] the arm are written on four columns on a single parchment. They should be rolled closed like a Torah scroll from the end to the beginning and placed in a single compartment.
א
כיצד כותבין את התפילין של ראש כותבין ארבע פרשיות על ארבע קלפין וגוללין כל אחד ואחד לבדו ומניחין אותן בארבע בתים שהן מחוברין בעור אחד ושל יד כותבין אותן הארבע פרשיות בארבע דפין על קלף אחד וגוללו כמין ספר תורה מסופו לתחלתו ומניחו בבית אחד:
Commentary on Halachah 1
2
Care must be taken in writing these passages. If one wrote a passage which should be s'tumah as p'tuchah or a passage which should be p'tuchah as s'tumah, it is invalid.
The first three passages are all p'tuchot, while the final passage, V'hayah im shamo'a, is s'tumah.
ב
וצריך להזהר בפרשיות שאם עשה הסתומה פתוחה או הפתוחה סתומה פסלן ושלשת הפרשיות הראשונות כולן פתוחות ופרשה אחרונה שהיא והיה אם שמוע סתומה:
Commentary on Halachah 2
3
One must be careful regarding [the spelling of the words in these passages] with regard to the short or full form. [The manner in which] these four passages are written [in tefillin] should resemble the manner they are written in a Torah scroll that has been checked [for accuracy in this regard].
When one writes a word which requires a short form using a full form, it is invalid until one erases the extra letter. If one writes a word which requires a full form using a short form, it is invalid and may not be corrected.
These are [the correct spellings of the words that could present difficulties] with regard to the short and full forms in these four passages.
ג
וצריך להזהר במלא וחסר עד שיהיו ארבעתן כתובות כמו שהן כתובות בספר תורה הבדוק שאם כתב החסר מלא פסול עד שימחק היתר ואם כתב המלא חסר פסול ואין לו תקנה ואלו הן החסרות והמלאות שיש בארבע פרשיות אלו:
Commentary on Halachah 3
4
[In] the first passage, Kadesh li kol b'chor, [the word] b'chor [is written using] the full form; the word zachor [using] the full form; the word b'chozek [using] the short form; the word hotzi [using] the full form; the word yotzi'em without a vav; the word y'viacha [using] the full form; the word v'ha'emori [using] the short form; the word v'hay'vusi [using] the full form; the word la'avotecha without a vav; the word ha'avodah [using] the short form; the word matzot [using] the short form; the word hash'vi'i [using] the full form; the word matzot [using] the full form; the word s'or [using] the short form; the word g'vulecha [using] the short form; the word ba'avur [using] the full form; the word l'ot [using] the full form; the word ul'zikaron [using] the full form; the word einecha [using] the full form; the word torat [using] the full form; the word hotziacha without a yud; the word hachukkah [using] the short form; and the word l'moadah [using] the full form.
ד
פרשה ראשונה:
קדש לי כל בכור מלא זכור מלא בחזק חסר [הוציא מלא יצאים חסר וא"ו [יביאך מלא והאמרי חסר והיבוסי מלא לאבתיך חסר וא"ו העבדה חסר מצת חסר השביעי מלא מצות מלא שאר חסר גבלך חסר בעבור מלא לאות מלא ולזכרון מלא עיניך מלא תורת מלא הוצאך חסר יו"ד החקה חסר למועדה מלא:
5
[In] the second passage, V'hayah ki y'viacha, [the word] y'viacha [is written] without a yud; the word chamor [using] the short form; the word b'chor [using] the full form; the word b'chozek [using] the short form; the word hotzianu [using] the full form; the word vayaharog [using] the short form; the word b'chor [using] the full form; the word mib'chor [using] the short form; the words v'ad b'chor [using] the full form; the word zove'ach without a vav; the word b'chor in v'chol b'chor [using] the full form; the word l'ot [using] the full form; the word yadecha is written with a hey; the word ul'totafot without the final vav; the word einecha [using] the full form; the word b'chozek [using] the short form; and the word hotzianu [using] the full form.
ה
פרשה שנייה:
והיה כי יבאך חסר יו"ד ולאבתיך חסר וא"ו חמר חסר בכור מלא בחזק חסר הוציאנו מלא ויהרג חסר בכור מלא מבכר חסר ועד בכור מלא זבח חסר וא"ו וכל בכור מלא לאות מלא ידכה כתוב בה"א ולטוטפת חסר וא"ו תנינא עיניך מלא בחזק חסר הוציאנו מלא:
6
[In] the third passage, Shema, the ayin of [the word] Shema and the dalet of [the word] echad are enlarged.
The word m'odecha [is written using] the short form; the word l'vanecha [using] the full form; the wordb'vetecha without a second yud; the word uv'kumecha [using] the full form; the word l'ot [using] the full form; the word yadecha [using] the short form; the word l'totafot without both vavim; the word einecha [using] the full form; the word mezuzot without the first vav; the word beitecha without a second yud; the word uvish'arecha [using] the full form.
ו
פרשה שלישית:
שמע עי"ן של שמע גדולה דל"ת של אחד גדולה מאדך חסר לבניך מלא בביתך בלא יו"ד שנייה ובקומך מלא לאות מלא ידך חסר לטטפת חסר שני ואוי"ן עיניך מלא מזזות חסר וא"ו ראשונה ביתך בלא יו"ד שנייה ובשעריך מלא:
7
[In] the fourth passage, V'hayah im shamo'a, [the word] shamo'a [is written using] the short form; the word mitzvotai with only one vav; the word yoreh [using] the full form; the word umalkosh [using] the full form; the word v'tiroshcha without a vav; the word v'hishtachavitem [using] the full form; the word y'vulah [using] the full form; the word hatovah [using] the short form; the word notein [using] the short form; the word otam [using] the short form; the word l'ot [using] the full form; the word l'totafot lacking the second vav; the word einechem [using] the full form; the word otam [using] the short form; the wordb'vetecha without a second yud; the word uv'kumecha [using] the full form; the word mezuzot [using] the full form; the word beitecha without a second yud; the word uvish'arecha [using] the full form; the word la'avoteichem without a vav.
ז
פרשה רביעית:
והיה אם שמע חסר מצותי בוא"ו אחת יורה מלא ומלקוש מלא ותירשך חסר וא"ו והשתחויתם מלא יבולה מלא הטבה חסר נתן חסר אתם חסר לאות מלא לטוטפת חסר וא"ו שנייה עיניכם מלא אתם חסר בביתך בלא יו"ד שנייה ובקומך מלא מזוזות מלא ביתך בלא יו"ד שנייה ובשעריך מלא לאבתיכם חסר וא"ו:
8
Care must be taken regarding the placement of crowns on the letters. They are formed like [small] zeiynin on the [tops of the] letters which possess crowns as in a Torah scroll. These are the letters which possess crowns in these four passages.
ח
וצריך להזהר בתגין של אותיות והן כמו זיינין זקופות שיש להן תג כמו שהן כתובין בספר תורה ואלו הן האותיות המתויגות שבארבע פרשיות אלו:
9
There is only one letter [with a crown] in the first passage: the final mem of miyamim. There are three zeiynin upon it. In the second passage, there are five letters [with crowns]. Each of these is a heh, and four zeiynin are placed on each of them. They are: the heh of un'tanah, the first and final heh in the word hikshah, the heh of vayaharog, and the heh of yadecha.
In the third passage, there are five letters [with crowns.] They are: the kof of uv'kumecha; it has three zeiynin; the kof of uk'shartam; it has three zeiynin; the two tetim and the pei of l'totafot; each of these letters has four zeiynin.
In the fourth passage, there are five letters [with crowns.] They are: the peh of v'asafta; it has three zeiynin; the tov of v'asafta has one zayin; the two tetim and the peh of l'totafot; each of these letters has four zeiynin.
There are a total of sixteen letters which require crowns. If one did not place crowns above them, added other crowns, or reduced the number of zeiynin, the passages are not invalid.
ט
פרשה ראשונה יש בה אות אחת בלבד והיא מ"ם סתומה של מימים עליה שלש זייני"ן פרשה שנייה יש לה חמש אותיות וכל אחת מהן ה"א ועל כל ה"א מחמשתן ארבע זייני"ן והן ה"א של ונתנה וה"א ראשונה וה"א אחרונה של הקשה וה"א של ויהרג וה"א של ידכה פרשה שלישית יש בה חמש אותיות ואלו הן קו"ף של ובקומך יש עליה שלש זייני"ן וקו"ף של וקשרתם יש עליה שלש זייני"ן וטי"ת טי"ת פ"א של לטטפת על כל אות משלשתן ארבע זייני"ן פרשה רביעית יש בה חמש אותיות פ"א של ואספת יש עליה שלש זייני"ן ותי"ו של ואספת יש עליה זיי"ן אחת וטי"ת טי"ת פ"א של לטוטפת על כל אחת משלשתן ארבע זייני"ן כל האותיות המתויגות שש עשרה ואם לא עשה התגין או הוסיף וגרע בהן לא פסל:
10
A person who purchases tefillin from a person who is not an expert is required to inspect them. If he purchased 100 tefillin, he should inspect three, either two head tefillin and one arm tefillin, or two arm tefillin and one head tefillin. If he finds them acceptable, [from this time onward,] he can assume the scribe [to be proficient]. Thus, they are all considered to be acceptable and need not be checked.
If, however, one purchases them in different packages, they must all be checked, because it can be presumed that each package was purchased from a different scribe.
י
הלוקח תפילין ממי שאינו מומחה צריך לבדקן לקח ממנו מאה קציצות בודק מהן שלש קציצות או שתים של ראש ואחת של יד או שתים של יד ואחת של ראש אם מצאם כשרים הוחזק זה האיש והרי כולן כשרים ואין השאר צריך בדיקה ואם לקחם צבתים צבתים כולן צריכות בדיקה שחזקת הצבתים מאנשים הרבה לקוחים:
Commentary on Halachah 10
11
After a person writes tefillin himself, purchases them from an expert, or purchases them from another person and has them inspected, and places them in their leather [compartments], they need not ever be checked again.
As long as their compartments are intact, they are assumed to be acceptable even though several years have passed. We do not suspect that a letter has faded out or been perforated. Hillel the elder stated: "These [tefillin] are from my maternal grandfather."
יא
הכותב תפילין בכתב ידו או שלקחן מן המומחה או משאר אדם ובדקן והחזירן לעורן לעולם אינו צריך לבדקם פעם אחרת ואפי' לאחר כמה שנים כל זמן שחיפויין שלם הרי הן בחזקתן ואין חוששין להן שמא נמחקה אות מתוכן או שניקבה הלל הזקן היה אומר אלו משל אבי אימא:
Commentary on Halachah 11
Tefillin, Mezuzah and Sefer Torah - Chapter Three
1
There are eight requirements in the making of tefillin. All of them are halachot transmitted to Moses on Mount Sinai and, therefore, it is necessary to fulfill them all. If one deviates with regard to any of them, the [tefillin] are unacceptable. They are:
a) The tefillin must be square and must be sewn closed in a square. [Both] diagonals must be equal, and thus all four angles will be equal.
b) The leather of the head [tefillin] should have a shin embossed on both its right and left sides.
c) The passages should be wrapped in fabric.
d) A hair should be wound around that fabric. Afterwards, they should be placed in their compartment.
e) They should be sewn [closed] with the sinews [of an animal].
f) The leather compartment in which they are placed should have a place for the straps to pass through so that they can be moved through the [tefillin's] handle.
g) The straps should be black.
h) The knot with which they are tied should be the renowned knot that is formed like a dalet.
א
שמונה הלכות יש במעשה התפילין כולן הלכה למשה מסיני ולפיכך כולן מעכבות ואם שינה באחת מהן פסל ואלו הם:
שיהיו מרובעות וכן תפירתן ברבוע ואלכסונן ברבוע עד שיהיה להן ארבע זויות שוות ושיהיה בעור של ראש צורת שי"ן מימין ומשמאל ושיכרוך הפרשיות במטלית ושיכרוך אותן בשיער מעל המטלית ואח"כ מכניסן בבתיהן ושיהיו תופרין אותן בגידין ושעושין להן מעבורת מעור החפוי שתכנס בה הרצועה עד שתהא עוברת והולכת בתוך תובר שלה ושיהיו הרצועות שחורות ושיהיה הקשר שלהן קשר ידוע כצורת דל"ת:
Commentary on Halachah 1
2
How are the head tefillin made? We take a cubic wooden block. [It need not, however, be a perfect cube]. If its height is [slightly] more or less than its width, it is of no consequence. We are required to take care only that its width and length are alike.
Three grooves are carved into it so that four projections will be made as depicted. Leather is taken and soaked in water, and then, the mold is placed within it. The leather is inserted in between the grooves.
While [the leather] is still wet, it is plucked and squeezed until the shape of a shin with three heads is formed on the right side of the tefillin as they will be worn, and the shape of a shin with four heads is formed on the left side of the tefillin as they will be worn.
ב
כיצד עושים תפילין של ראש לוקחין עץ מרובע ארכו כרחבו וכגבהו ואם היה גבהו יותר על רחבו או פחות ממנו אין בכך כלום ואין מקפידין אלא על ארכו שיהא כרחבו וחופרין בו שלשה חריצין כדי שיעשה לו ארבע ראשים כגון זה ולוקחין עור ומרטיבין אותו במים ומשימין בו את העץ ומכניסין את העור בין כל חריץ וחריץ ומכמשים אותו והוא רטוב מכאן ומכאן עד שעושין בו דמות שי"ן שיש לה שלשה ראשין מימין המניח תפילין ודמות שי"ן שיש לה ארבעה ראשים משמאל המניח:
Commentary on Halachah 2
3
The leather is then left on the mold until it dries, and then it is removed. Thus, the leather will be [formed into a block] with four empty compartments.
One of the passages from the Torah is placed in each compartment, and then a portion of the leather is folded over beneath them, and then they are sewn closed on all four corners.
Within this lower piece of leather, a place should be left for the straps to be inserted, like a handle. It is called a ma'aboret.
ג
ומניחין את העור על העץ עד שייבש ואחר כך חולץ העור מעל גבי האימום של עץ ונמצא העור שיש בו ארבעה בתים פנויין ומכניסין פרשה בכל בית ובית ומחזירין מקצת העור מלמטה ותופרין אותו מארבע פנותיו ומניחין מן העור שלמטה מקום שתכנס בו הרצועה כמו תובר והוא הנקרא מעבורת:
Commentary on Halachah 3
4
How are the tefillin of the arm made? We take a wooden block whose length is equal to its width and is a fingerbreadth - or slightly more or slightly less - high, and place wet leather around it.
The leather is left on this mold until it has dried, and then it is removed. The four passages are deposited in the place left by the mold. A portion of the leather is folded over beneath them, and then they are sewn closed on all four corners. A piece of leather, like a handle, should be left for the straps [to be inserted].
ד
וכיצד עושין תפילין של יד לוקחין עץ מרובע ארכו כרחבו ויהיה גבהו כאצבע או יתר על זה מעט או פחות מעט ומחפין אותו בעור רטוב ומניחין את העור על האימום עד שייבש וחולץ את העור ומניח את ארבע הפרשיות במקום העץ ומחזיר מקצת העור מלמטה ותופרו מארבע פנותיו ומניחין מן העור תובר מקום הרצועות:
Commentary on Halachah 4
5
What is the order of the passages? For the head tefillah, the final passage, V'hayah im shamo'a, is placed in the first compartment on the right side of the person putting on the tefillin. Shema is placed next to it. V'hayah ki y'viacha is placed in the third compartment next to Shema, and Kadesh Li is placed in the fourth compartment, on the left side of the person putting on the tefillin.
Thus, a person who is facing the person wearing the tefillin will read them in the following order. If their order is altered, they are not acceptable.
ה
כיצד סדור הפשריות בתפלה של ראש מכניס פרשה אחרונה שהיא והיה אם שמע בבית ראשון שהוא על ימין המניח ושמע סמוכה לה והיה כי יבאך בבית שלישי סמוכה לשמע וקדש לי בבית רביעי שהוא לשמאל המניח תפילין כדי שיהא הקורא שלפניו כנגד פני המניח קורא על הסדר הזה כגון זה ואם החליף סדור זה פסולות:
Commentary on Halachah 5
6
[The passages for] the arm tefillin are written on four columns on a single piece of parchment like a Torah scroll, according to the order in which these passages are found in the Torah, in the following manner:
If they were written on four separate pieces of parchment and placed in the same compartment, one fulfills one's obligation. There is no need to glue them together.
ו
תפלה של יד כותבם בארבעה דפין בעור אחד ארוך כספר תורה על סדורן בתורה כגון זה אם כתבן על ארבע עורו' והכניסן בבית אחד יצא ואינו צריך לדבקם:
Commentary on Halachah 6
7
When the passages - both of the head and the arm tefillin - are rolled closed, they should be rolled from the end to the beginning, so that were the passage to be rolled open, it would be possible to read each portion from the beginning to the end.
ז
כשהוא גולל הפרשיות בין של ראש בין של יד גולל אותן מסופן לתחלתן עד שתמצא כשתפתח הפרשה תקרא כל פרשה ופרשה מתחלתה עד סופה:
Commentary on Halachah 7
8
Before the passages are placed in their compartments, they should be wrapped in a fabric, and hair should be wound around them. Afterwards, they may be placed in their compartments.
This hair should be from a kosher species of animal or beast. Even when these animals died without being ritually slaughtered or were treifah, [their hair is nevertheless acceptable]. It has already become a universally accepted custom to wind hair from the tail of a calf [around these parchments].
ח
וכשמכניסין את הפרשיות בבתים שלהם כורכין אותן במטלית ועל המטלית שיער ואח"כ מכניסין אותן בבתיהן ושיער זה צריך להיות שיער בהמה או של חיה טהורה ואפילו מנבילות וטריפות שלהן וכבר נהגו כל העם לבורכן בשיער זנב העגלים:
Commentary on Halachah 8
9
When the tefillin are sewn closed, they may be sewn only with sinews from a kosher species of animal or beast. [Sinews taken from] animals which died without being ritually slaughtered or which were treifah [are nevertheless acceptable].
It is customary to take sinews from the heels of kosher animals and beasts. They are white in color. If they are too firm, they are softened by [pounding them with] stones and the like until they become like flax. Afterwards, they are spun and twisted into threads and used to sew together tefillin and the sheets of Torah scrolls.
ט
כשתופרין את התפילין אין תופרין אלא בגידין של בהמה או של חיה טהורה ואפילו מנבילות וטריפות שלהן לוקחין הגידין שיש בעקב הבהמה או החיה טהורים והם לבנים ואם הם קשים מרככין אותן באבנים וכיוצא בהן עד שיעשו כפשתן וטווין אותן ושוזרין אותן ובהן תופרין התפילין ויריעות ספר תורה:
Commentary on Halachah 9
10
When the tefillin are sewn closed, they should be sewn as a square. It is a widely accepted practice for there to be three stitches on each side, so that there will be twelve stitches in all. This applies for both the arm tefillin and the head tefillin. If, however, one made ten or fourteen stitches, there is no difficulty.
For each of the stitches, the thread must pass through from both sides.
י
כשתופרין התפילין תופרין אותן ברבוע והלכה רווחת שיהיו בכל צד שלש תפירות עד שיהיו הכל שתים עשרה תפירות בין של יד בין של ראש ואם עשה התפירות עשר או ארבע עשרה עושה וכל התפירות יהיה החוט שלהן סובב משתי רוחות:
Commentary on Halachah 10
11
The groove between [each of the compartments] of the head tefillin should reach the stitches [which sew the tefillin closed]. [Nevertheless,] if the groove is discernible, so that the [division into] four compartments is openly visible, [the tefillin] are acceptable even if the groove does not extend until the stitches. If, however, the groove is not discernible, [the tefillin] are not acceptable.
It is necessary to pass a thread or cord through each of the grooves on [the outer side of] the leather [compartments] to separate between the compartments. It is common custom to pass one of the sinews used to sew [the tefillin closed] between each of these three grooves.
יא
וצריך שיגיע החריץ של תפילין של ראש עד מקום התפר ואם היה החריץ ניכר כדי שיהיו ארבעה ראשין נראין לכל ואף על פי שאין החריץ מגיע למקום התפר כשרות ואם אין חריץ ניכר פסולות וצריך להעביר בתוך כל חריץ וחריץ על גבי העור חוט או משיחה להבדיל בין בית לבית ומנהג פשוט להעביר גיד מגידי התפירה בכל חריץ וחריץ משלשתן:
Commentary on Halachah 11
12
How are the straps made? We take leather straps [at least] the length of a barley-corn in width. If they are wider than that, they are acceptable. The length of the straps of the head tefillin should be sufficient to surround the head, tie the knot, and extend on either side of the head until they reach the navel or slightly above it.
The length of the strap of the arm should be sufficient to surround the forearm, tie its knot, and extend until it can be wound three times around the middle finger and tied. If the straps are longer than this, they are acceptable.
יב
וכיצד עושין הרצועות לוקחין רצועה של עור רחבה כאורך השעורה ואם היתה רחבה מזו השיעור כשרה ואורך רצועה של ראש כדי שתקיף את הראש ויקשור ממנה הקשר ותמתח שתי הרצועות מכאן ומכאן עד שיגיעו לטבור או למעלה ממנו מעט ואורך רצועה של יד כדי שתקיף את הזרוע ויקשור ממנה הקשר ותמתח רצועה אחת על אצבע אמצעית ויכרוך ממנה על אצבעו שלש כריכות ויקשור ואם היו הרצועות ארוכות יתר על שיעורים האלו כשרות:
Commentary on Halachah 12
13
One places the straps through their handle, leaving space for the [circumference of] one's head, and ties a square knot, which resembles a dalet. Every Torah scholar should learn how to tie this knot. It is impossible to describe this knot in writing. Rather, it must be seen.
The straps of the hand tefillin should be tied with a knot that resembles a yud. This knot should allow the strap to pass through it so that it can be widened or narrowed while one is tying the tefillin on one's arm.
יג
ומכניס רצועה של ראש בתובר שלה ומקיף במדת ראשו וקושר קשר מרובע כמין דל"ת וקשר זה צריך כל תלמיד חכם ללמדו ואי אפשר להודיע צורתו בכתב אלא בראיית העין וכן בשל יד קושר קשר כמין יו"ד ותהיה הרצועה של יד עולה ויורדת בתוך הקשר כדי שירחיב ויקצר בעת שירצה לקשור על ידו:
Commentary on Halachah 13
14
The outer surface of the straps of both the head and the arm tefillin must be black. This is a halachah transmitted to Moses on Mount Sinai.
In contrast, with regard to the inner surface, since it faces the inside, it is acceptable if it is green or white. One should not make this [side of the straps] red, since it will be embarrassing for him if they become overturned.
The back of the straps should be the same color as the compartment; if it is green, they should be green; if it is white, they should be white. It is attractive for tefillin to be entirely black, the compartments and the entire strap.
יד
הרצועות של תפילין בין של ראש בין של יד פניהם החיצונים שחורים וזו הלכה למשה מסיני אבל אחורי הרצועות הואיל ומבפנים הן אם היו ירוקות או לבנות כשרות אדומות לא יעשה שמא תהפך הרצועה וגנאי הוא לו ולא יהיה אחורי הרצועה לעולם אלא כעין הקציצה אם ירוקה ירוקין ואם לבנה לבנים ונוי הוא לתפילין שיהיו כולן שחורות הקציצה והרצועה כולה:
Commentary on Halachah 14
15
The leather used to cover the tefillin and from which the straps are made should come from a kosher species of animal, beast, or fowl. Even when these animals died without being ritually slaughtered or were treifah, [their hides are nevertheless acceptable]. If, however, leather from a non-kosher species was used or if they were covered with gold, they are not acceptable.
The leather used for the straps must be processed with the intent that it be used for the mitzvah. In contrast, the leather used to cover the tefillin need not be processed at all. It is even acceptable if it is made from matzah. [Indeed,] this is the practice in many communities.
טו
העור שמחפין בו התפילין ושעושין ממנו הרצועות הוא עור של בהמה או חיה או עוף הטהורים ואפילו נבלות וטרפות שלהן ואם עשה מעור טמאים או שחפה תפילין בזהב פסולות ועור הרצועה צריך עיבוד לשמה אבל בעור שמחפין בו אינו צריך עיבוד כלל אפי' עשהו מצה כשר ומקומות הרבה נהגו לעשות אותן בעור מצה:
Commentary on Halachah 15
16
tefillin may be made only by a Jew, since making them is equivalent to writing [the passages], because of the shin [embossed] in the leather [compartment] mentioned above. Therefore, if they were made by a gentile or sewn closed by him, they are unacceptable.
Similarly, they may not be made by any others whose writing [of the passages] is not acceptable.
טז
אין עושין התפילין אלא ישראל שעשייתן ככתיבתן מפני השי"ן שעושין בעור כמו שאמרנו לפיכך אם היפך הכותי או תפרן פסולות והוא הדין לכל הפסול לכתבן שלא יעשה אותן:
Commentary on Halachah 16
17
A head tefillah may not be made into an arm tefillah, but an arm tefillah may be made into a head tefillah, because an article should not be lowered from a higher level of holiness to a lesser one. Similarly, the strap of a head tefillah should not be used for an arm tefillah.
When does the above apply? After one has worn them. However, if head tefillin have never been worn, one may make them into arm tefillin. How is this done? One drapes leather around them until they become a single [compartment] and [then, one can] tie them on his hand.
יז
תפלה של ראש אין עושין אותה של יד ושל יד עושין אותה של ראש לפי שאין מורידין מקדושה חמורה לקדושה קלה וכן רצועה של תפלה של ראש אין עושין אותה לתפלה של יד בד"א כשלבשן אבל תפילין של ראש שלא לבשן אדם מעולם אם רצה להחזירן ליד מותר וכיצד עושין טולה עליה עור עד שתעשה אחת וקושרה על ידו:
Commentary on Halachah 17
18
[The following laws apply when] the stitches of the tefillin become torn: If two stitches which are located next to each other become torn, or three stitches become torn even though they are not located next to each other, [the tefillin] are unacceptable.
When does the above apply? With regard to old [tefillin]. With regard to new [tefillin], however, if their base remains intact, they are acceptable. [tefillin are considered] to be "new" as long as the leather remains strong and does not tear when one takes hold of a portion of the leather where the stitch was torn and hangs the tefillin. If the leather is not fit to hang the tefillin because it will tear, the [tefillin are considered] "old."
יח
תפילין שנפסקו התפירות שלהן אם היו שתי התפירות זו בצד זו או שנפסקו שלש תפירות אפילו זו שלא כנגד זו הרי אלו פסולות במה דברים אמורים בישנות אבל בחדשות כל זמן שפני טבלן קיימות כשרות ואלו הן החדשות כל שאוחזין מקצת העור שנקרע תפרו ותולין בו התפילין והוא חזק ואינו נכרת הרי אלו חדשות ואם אין ראוי לתלות בו אלא הוא נפסק הרי אלו ישנות:
Commentary on Halachah 18
19
Should a strap be torn, [the pieces] should not be tied or sewn together. Rather, it should be removed and entombed, and another one [substituted for it].
The remnants of [torn] straps are not acceptable unless their length and width meets - or exceeds - the minimum requirements.
At all times, a person should be careful that the external surface of the straps faces upward when he ties them on his arm and head.
יט
רצועה שנפסקה אין קושרין אותה ואין תופרין אותה אלא מוציאה וגונזה ועושין אחרת ושיורי הרצועה פסולין עד שיהא ארכה ורחבה כשיעור או יתר עליו ולעולם יזהר להיות פני הרצועה למעלה בעת שקושר אותן על ידו ועל ראשו:
Commentary on Halachah 19
Tefillin, Mezuzah and Sefer Torah - Chapter Four
1
Where are the head tefillin placed? They should be placed at the point of the skull, the end of the hairline towards the face, the place where a child's brain [can be felt] to pulsate.
Care must be taken to position them in the center, so that they will be "between the eyes." The knot should be at the top portion of the neck, the bottom of the skull.
א
היכן מניחין תפילין של ראש מניחין אותן על הקדקד שהוא סוף השיער שכנגד הפנים והוא המקום שמוחו של תינוק רופס בו וצריך לכוין אותם באמצע כדי שיהיו בין העינים ויהיה הקשר בגובה העורף שהוא סוף הגולגולת:
Commentary on Halachah 1
2
The arm [tefillin] should be tied to one's left arm at the muscle - i.e., the bulging flesh of the arm between the shoulder and the elbow. Thus, if one presses his arm to his ribs, the tefillah will be opposite his heart, thus fulfilling the directive [Deuteronomy 6:6], "And these words... shall be upon your heart."
ב
ושל יד קושר אותה על שמאלו על הקיבורת והוא הבשר התופח שבמרפק שבין פרק הכתף ובין פרק הזרוע שנמצא כשהוא מדבק מרפקו לצלעיו תהיה תפלה כנגד לבו ונמצא מקיים והיו הדברים האלה על לבבך:
Commentary on Halachah 2
3
A person who places the arm tefillah on his palm, or the head tefillah on his forehead, follows the way of the Sadducees. A person who makes his tefillin rounded like a nut does not fulfill the mitzvah at all.
A left-handed person puts tefillin on his right hand, since [figuratively,] it is his left hand. If he is ambidextrous, he should place them on his left hand - i.e., his left hand in a literal sense.
The places where to tie and place the tefillin were received as part of the oral tradition.
ג
המניח תפלה של יד על פס ידו או של ראש על מצחו הרי זה דרך צדוקים העושה תפלתו עגולה כאגוז אין בה מצוה כלל איטר מניח תפילין בימינו שהוא שמאל שלו ואם היה שולט בשתי ידיו מניח אותה בשמאלו שהוא שמאל כל אדם ומקום קשירת התפילין ומקום הנחתן מפי השמועה למדום:
Commentary on Halachah 3
4
The [absence of the] head tefillah does not preclude [wearing tefillin] on the arm, and similarly, the [absence of the] arm tefillah does not preclude [wearing tefillin] on the head. They are two mitzvot, each one to be considered independently.
What blessings are recited? On the head tefillin, one recites: "[Blessed are You...] who has sanctified us with His commandments and commanded us concerning the mitzvah of tefillin." On the arm tefillin, one recites: "[Blessed are You...] who has sanctified us with His commandments and commanded us to put on tefillin."
ד
תפלה של ראש אינה מעכבת של יד ושל יד אינה מעכבת של ראש מפני שהן שתי מצות זו לעצמה וזו לעצמה וכיצד מברכין על של ראש מברך אשר קדשנו במצותיו וצונו על מצות תפילין ועל של יד מברך אשר קדשנו במצותיו וצונו להניח תפילין:
Commentary on Halachah 4
5
When does the above apply? When one puts on only one of them. If, however, one puts them both on, one recites only a single blessing, "...to put on tefillin."
One should tie the tefillin on one's arm, and afterwards put on the head tefillin. When one removes them, the head tefillin should be removed, and then the arm tefillin.
ה
בד"א כשהניח אחת מהן אבל אם הניח שתיהן מברך ברכה אחת והיא להניח תפילין וקושר של יד ואחר כך מניח של ראש וכשהוא חולץ חולץ של ראש ואח"כ חולץ של יד:
Commentary on Halachah 5
6
[After] reciting the blessing, "...to put on tefillin," and tying the tefillin on one's arm, one is forbidden to talk - even to respond to a greeting from one's teacher - until he puts on the head tefillin. If he talks, it is considered to be a transgression. [In such an instance,] one is required to recite the second blessing, "...concerning the mitzvah of tefillin," and then put on the head tefillin.
ו
מי שבירך להניח תפילין וקשר תפילין של יד אסור לו לספר ואפילו להשיב שלום לרבו עד שיניח של ראש ואם שח הרי זו עבירה וצריך לברך ברכה שנייה על מצות תפילין ואחר כך מניח של ראש:
Commentary on Halachah 6
7
Whenever a person puts on tefillin - even if he removes them and puts them on several times throughout the day - he should recite a blessing for them.
With regard to all mitzvot: one recites a blessing for them before performing them. Therefore, one should recite the blessing for the arm tefillah after placing it on one's muscle, before tying it, since tying it comprises the fulfillment of the mitzvah.
ז
תפילין כל זמן שמניחן מברך עליהן ואפילו חולץ ולובש כמה פעמים ביום וכל המצות כולן מברך עליהם קודם לעשייתן לפיכך צריך לברך על התפלה של יד אחר הנחה על הקיבורת קודם קשירתן שקשירתן זו היא עשייתן:
Commentary on Halachah 7
8
When a person removes his tefillin to place them in a container, he should not place the arm tefillah below and the head tefillah above, because when he wants to put them on, he will encounter the head tefillah first. Thus, he will [be forced to] ignore it and take out the arm tefillah, since one should not put on the head tefillah before the arm tefillah.
[This is undesirable because] it is forbidden for a person to ignore one mitzvah and proceed to the fulfillment of another mitzvah. Rather, as soon as a mitzvah comes to a person's hand, he should occupy himself with it. Therefore, a person should place the arm tefillin above, so that he will encounter it first, and thus put on the tefillin in the proper sequence.
ח
כשחולץ אדם תפיליו להצניען בכלי לא יניח של יד מלמטה ושל ראש מלמעלה מפני שבשעה שהוא רוצה ללובשן יפגע בשל ראש תחלה ונמצא שמניחה ומוציא של יד לפי שאין לובשין של ראש קודם של יד ואסור לאדם להניח מצוה ולעבור ממנה למצוה אחרת אלא מצוה שתבוא לידו של אדם בתחלה בה הוא מתעסק לפיכך צריך להניח של יד למעלה כדי שיפגע בה תחלה וילבש על הסדר:
Commentary on Halachah 8
9
A container that was made for tefillin to be placed in and which was used for that purpose becomes holy. It is forbidden to use it for mundane purposes.
If a container was prepared for that purpose, but never used for it, or if a container was temporarily used for tefillin, but was not prepared for that purpose, it does not become holy. Rather, it is considered an ordinary article as before.
It is forbidden to suspend tefillin. [This applies regardless of whether one suspends them] by their straps or from the tefillah itself. One may, however, suspend the bag in which they are placed.
ט
כלי שהכינו להניח בו תפילין והניחם בו נתקדש ואסור להשתמש בו בדברי חול הכינו ולא הניח בו או שהניח בו עראי ולא הכינו לא נתקדש והרי הוא חול כמו שהיה ואסור לתלות את התפילין בין ברצועה בין בתפלה עצמה אבל תולה הוא את הכיס שהתפילין מונחין בו:
Commentary on Halachah 9
10
The time for wearing tefillin is the day and not the night, as [Exodus 13:10] states: "And you shall observe this statute in its appointed time, from day to day." "This statute" refers to the mitzvah of tefillin.
Similarly, Sabbaths and holidays are not days on which tefillin [are worn], as [Exodus 13:9] states: "And they shall be a sign for you." Since the Sabbaths and the holidays are themselves signs, [the sign of tefillin is unnecessary].
When does the time to put them on begin? When one can see a colleague standing four cubits away and recognize him. [It continues] until sunset.
י
זמן הנחת התפילין ביום ולא בלילה שנאמר מימים ימימה חוקה זו היא מצות תפילין וכן שבתות וימים טובים אינן זמן תפילין שנאמר והיה לאות ושבתות וימים טובים הן עצמן אות ומאימתי זמן הנחתן משיראה את חבירו ברחוק ארבע אמות ויכירהו עד שתשקע החמה:
Commentary on Halachah 10
11
It is permitted for a person who put on tefillin before sunset to continue wearing them after nightfall. They may even remain upon him the entire night.
This law, however, is not to be taught in public. Instead, everyone should be taught not to wear tefillin at night and to remove them before sunset.
A person who puts on tefillin after sunset transgresses a Scriptural prohibition, as [implied by Exodus 13:10]: "And you shall observe this statute... from day to day."
יא
מי שהניח תפילין קודם שתשקע החמה וחשכה עליו אפילו הן עליו כל הלילה מותר ואין מורין דבר זה לרבים אלא מלמדין את הכל שלא יניחו תפילין עליהן בלילה אלא יחלצו אותן משתשקע החמה וכל המניח תפילין לכתחלה אחר שתשקע החמה עובר בלאו שנאמר ושמרת את החקה הזאת וגו' מימים ימימה:
Commentary on Halachah 11
12
When a person is wearing tefillin in the midst of a journey and the sun sets, marking the commencement of the Sabbath, he should cover them with his hand until he reaches his home and then, remove them.
If he is sitting in the house of study and the sun sets, marking the commencement of the Sabbath, he should cover them with his hand until he reaches his home, and then remove them.
If there is a house located near the wall [of a city] where they would be safe, he should place them there. If, however, he did not remove his tefillin after sunset because he did not have a place where they would be safe, it is permissible for him to continue wearing them in order to protect them.
יב
היה בא בדרך ותפילין בראשו ושקעה עליו החמה וקדש היום מניח ידו עליהן עד שהוא מגיע לביתו וחולץ היה יושב בבית המדרש ותפילין בראשו וקדש עליו היום מניח ידו עליהן עד שמגיע לביתו וחולץ ואם יש בית סמוך לחומה שמשתמרין בו מניחן שם ואם לא חלץ תפיליו מששקעה החמה מפני שלא היה לו מקום לשמרן ונמצאו עליו כדי לשמרן מותר:
Commentary on Halachah 12
13
All those who are exempt from the obligation to recite the Shema are exempt from the obligation to wear tefillin. If a minor knows [the importance of] guarding his tefillin, his father should obtain tefillin for him, to educate him regarding the performance of mitzvot.
A person with stomach problems and anyone who can contain his excretory functions only with difficulty are exempt from the obligation to wear tefillin. [In contrast,] all those ritually impure are obligated to wear tefillin like one who is pure.
A person who suffers discomfort, or someone who is disturbed and cannot concentrate his thoughts, is exempt from the obligation to wear tefillin, since a person who wears tefillin is forbidden to divert his attention from them.
Priests who are in the midst of [the Temple] service, Levites who chant on the platform, and Israelites while they are attending the Temple [ceremonies] are exempt from the obligation to pray and to wear tefillin.
יג
כל הפטור מקריאת שמע פטור מתפילין קטן שיודע לשמור תפיליו אביו לוקח לו תפילין כדי לחנכו במצות חולי מעים וכל מי שלא יכול לשמור את נקביו אלא בצער פטור מן התפילין וכל הטמאים כולן חייבין בתפילין כטהורים מצטער ומי שאין דעתו מיושבת ונכונה עליו פטור מן התפילין שהמניח תפילין אסור לו להסיח דעתו מהן כהנים בשעת העבודה והלוים בשעה שאומרים השיר של הדוכן וישראל בשעה שעומדים במקדש פטורין מן התפלה ומן התפילין:
Commentary on Halachah 13
14
A person should touch his tefillin [from time to time] during the entire time he is wearing them, so that he will not divert his attention from them even for a single moment, for their holiness surpasses that of the tzitz. The tzitz has God's name [written] upon it only once, while the head tefillin - and similarly, the arm tefillin - contain the name י-ה-ו-ה 21 times.
יד
חייב אדם למשמש בתפיליו כל זמן שהם עליו שלא יסיח דעתו מהם אפילו רגע אחד שקדושתן גדולה מקדושת הציץ שהציץ אין בו אלא שם אחד ואלו יש בהם אחד ועשרים שם של יו"ד ה"א בשל ראש וכמותן בשל יד:
Commentary on Halachah 14
15
tefillin require a clean body; i.e., that one should be careful not to release gas while wearing them.
Accordingly, it is forbidden to sleep while wearing them - neither a long sleep nor a nap. If, however, one places a cloth over them and a woman is not with him, one may nap while wearing them. What should he do? Place his head between his knees and sleep while sitting.
טו
תפילין צריכין גוף נקי שיזהר שלא תצא ממנו רוח מלמטה כל זמן שהם עליו לפיכך אסור לישן בהם לא שינת קבע ולא שינת עראי אלא אם הניח עליהן סודר ולא היתה עמו אשה ישן בהם שינת עראי וכיצד הוא עושה מניח ראשו בין ברכיו והוא יושב וישן:
Commentary on Halachah 15
16
A person who has tefillin wound around his hand is permitted to sleep with them. [This applies] even to a long sleep.
He may eat only a snack while wearing them. If, however, he enters to partake of a regular meal, he should remove them and place them on the table until after he washes his hands [at the conclusion of the meal]. Afterwards, he should put them on and recite grace over his meal while wearing them.
טז
היו תפיליו כרוכין בידו מותר לישן בהם אפילו שינת קבע ואינו אוכל בהם אלא אכילת עראי אבל אם נכנס לסעודת קבע חולצן ומניחן על שלחנו עד שיטול ידיו ואח"כ יניחם ויברך על מזונו והוא לבוש בהן:
Commentary on Halachah 16
17
[The following rules apply with regard to a person] wearing tefillin who must use the lavatory: [He should remove his tefillin but,] while he enters, he should not place them in the holes [of the outer wall of the lavatory] which are near the public domain, lest they be taken by passersby.
What should he do? Even if he [merely] has to urinate, he should remove his tefillin four cubits away [from the lavatory] and roll them in his clothes like a Torah scroll, holding them near his heart with his right hand. He must take care that the strap does not protrude more than a handbreadth from his hand. Afterwards, he should enter and relieve himself. After leaving the lavatory and walking more than four cubits away, he should put them on.
יז
היה לבוש תפילין והוצרך לבית הכסא לא יניח התפילין בחורין הסמוכין לרשות הרבים ויכנס שמא יטלום עוברי דרכים כיצד יעשה אפילו הוצרך להשתין מים חולץ תפיליו ברחוק ארבע אמות וגוללן בבגדו כמין ספר תורה ואוחזן בימינו כנגד לבו ויזהר כדי שלא תהא רצועה יוצאת מתחת ידו טפח ונכנס ועושה צרכיו וכשיצא מרחיק ארבע אמות מבית הכסא ולובשן:
Commentary on Halachah 17
18
When does the above apply? In a permanent lavatory where drops [of urine] will not sprinkle upon him. In contrast, in a place that is temporarily being used as a lavatory, one should not enter, [holding tefillin] wound up in one's hand. Instead, one should remove them [outside the lavatory] and give them to a colleague to guard.
Urine cannot be expelled [without drops sprinkling] even in a permanent lavatory unless one squats. If [the floor is covered] with soft dust, [drops will not sprinkle] even when one stands. If the floor is hard, one should stand on an incline [and urinate], so that drops will not sprinkle on him.
יח
במה דברים אמורים בבית הכסא הקבוע שאין ניצוצות ניתזות עליו אבל בית הכסא עראי לא יכנס בהן כשהם גלולים אלא חולץ אותן ונותנן לחבירו לשמרן ואין מי רגלים כלין אפילו בבית הכסא קבוע אלא בישיבה ואם היה עפר תחוח אפי' בעמידה היה במקום קשה יעמוד במקום מדרון כדי שלא ינתזו ניצוצות עליו:
19
When a person is wearing tefillin and must relieve himself in the evening, when there would be no time left in the day to put them on again after he finishes, he should not enter a lavatory, [holding them] rolled up in his clothes.
What should he do [instead]? He should remove them and place them in their container if it is a handbreadth in size, or in another container which is not specific for them even though it is not a handbreadth in size. He should hold the container in his hand when he enters the lavatory. Similarly, if he needs to relieve himself at night, he should place them in a container and enter the lavatory, holding the tefillin in his hand.
יט
היה לבוש בתפילין והוצרך לבית הכסא לעת ערב ולא נשאר מן היום כדי ללבשן אחר שיצא לא יכנס בהם גלולים בבגדו ואפילו להשתין מים בבית הכסא קבוע אלא כיצד יעשה חולצן ומניחן בכליין אם היה בו טפח או בכלי שאינו כליין אף על פי שאין בו טפח ואוחז הכלי בידו ונכנס וכן אם הוצרך בלילה מניחן בכלי ואוחז הכלי בידו ונכנס:
20
If a person forgot and entered a lavatory while wearing tefillin, he should cover them with his hand until he completes expelling the first issue of feces or urine, and then leave the lavatory, remove the tefillin, return, and complete relieving himself. Were one to interrupt in the midst of expelling the first outburst of feces or urine, he might become very dangerously ill.
כ
שכח ונכנס לבית הכסא והוא לבוש תפילין מניח ידו עליהן עד שיגמור עמוד ראשון ויוצא וחולץ אחר כך נכנס ועושה צרכיו שאם יפסיק בעמוד ראשון בין בגדולים בין בקטנים יבוא לידי חלאים שיש בהן סכנה גדולה:
21
If a person forgot and had intercourse while wearing tefillin, he should not hold either the straps or the compartments themselves until he washes his hands. [Then, he should] remove them. [This restriction was instituted] because hands are active.
כא
שכח ושמש מטתו בתפילין הרי זה לא יאחז לא ברצועה ולא בקציצה עד שיטול ידיו ויטלם מפני שהידים עסקניות:
22
[The following rules apply to] a person who enters a bathhouse: In the rooms where people stand clothed, it is permitted to put on tefillin. In the rooms where some of the people stand naked and some clothed, one need not remove one's tefillin, nor, at the outset, should one put tefillin on there. In the rooms where [everyone] stands naked, one should remove one's tefillin and, needless to say, one should not put them on.
כב
הנכנס לבית המרחץ מקום שבני אדם עומדין לבושין מותר להניח תפילין ומקום שבני אדם עומדין שם מקצתן ערומים ומקצתן לבושין אינו חולץ תפיליו ואינו מניח שם תפילין לכתחלה ומקום שבני אדם עומדים ערומים חולץ תפיליו ואין צריך לומר שאינו מניח:
23
A person should not walk in a cemetery wearing his head tefillin. Even [outside a cemetery], a person should remove his tefillin if he comes within four cubits of a corpse or a grave, until he distances himself four cubits from them.
A person should not put on tefillin [when he is naked]. He must first cover his genitalia and put on his clothes.
A person who is carrying a load on his head should remove his head tefillin [and not put it on again] until he puts down his load. It is even forbidden to wear a handkerchief around one's head when wearing tefillin. One may, however, wear a hat over the tefillin.
כג
לא יהלך אדם בבית הקברות ותפילין בראשו ואפילו בתוך ארבע אמות של מת או בתוך ארבע אמות של קבר צריך לחלוץ תפיליו עד שירחיק ארבע אמות ולא ילבש אדם תפילין עד שיכסה ערותו וילבש בגדיו הנושא משאוי על ראשו חולץ תפיליו של ראש עד שיסיר המשאוי מעליו ואפילו מטפחת אסור להניח על הראש שיש בו תפילין אבל צונף הוא מצנפתו על תפיליו:
Commentary on Halachah 23
24
When tefillin or a Torah scroll are in a room, it is forbidden to engage in sexual relations, unless they are removed or placed into a container, and that container placed into a second container which is not specific to them. If, however, the second container designated for them, even ten containers are considered as a single container.
Should a person place [the sacred articles] in two containers, he may place them at the head of his bed, between a cushion and a pillow, as long as they are not under his head, so that he can protect them. [This applies] even if his wife is together with him in bed.
כד
בית שיש בו תפילין או ספר תורה אסור לשמש בו מטתו עד שיוציאם או יניחם בכלי ויניח הכלי בכלי אחר שאינו כליין אבל אם היה הכלי השני מזומן להם אפי' עשרה כלים ככלי אחד הן חשובין ואם הניחן כלי בתוך כלי מותר להניחן תחת מראשותיו בין כר לכסת שלא כנגד ראשו כדי לשמרן ואפי' אשתו עמו במטה:
Commentary on Halachah 24
25
The holiness associated with tefillin is very great. As long as a person is wearing tefillin on his head and arm, he will be humble and God-fearing and will not be drawn to frivolous behavior or empty speech. He will not turn his thoughts to evil matters, but rather will direct his heart to words of truth and justice.
Accordingly, a person should try to wear [tefillin] throughout the entire day, for this is the mitzvah associated with them. Among the praises conveyed upon Rav, the student of Rabbenu Hakadosh, was that he was never seen walking four cubits without [reciting words of] Torah, without tzitzit, and without tefillin.
כה
קדושת תפילין קדושתן גדולה היא שכל זמן שהתפילין בראשו של אדם ועל זרועו הוא עניו וירא שמים ואינו נמשך בשחוק ובשיחה בטילה ואינו מהרהר מחשבות רעות אלא מפנה לבו בדברי האמת והצדק לפיכך צריך אדם להשתדל להיותן עליו כל היום שמצותן כך היא אמרו עליו על רב תלמידו של רבינו הקדוש שכל ימיו לא ראוהו שהלך ארבע אמות בלא תורה או בלא ציצית או בלא תפילין:
Commentary on Halachah 25
26
Although it is a mitzvah to wear [tefillin] throughout the entire day, it is most important during prayer. Our Sages declared: "Whoever recites the Shema without tefillin is considered as if he is giving false testimony."
Whoever does not wear tefillin transgresses eight positive commandments, for in each of the four passages contained in the tefillin we are commanded to wear both head and arm tefillin. [The rewards for wearing tefillin are also great.] Whoever wears tefillin regularly will live long, as [implied by Isaiah 38:16]: "God is upon them, they shall live."
כו
אע"פ שמצותן ללבשן כל היום בשעת תפלה יותר מן הכל אמרו חכמים כל הקורא קריאת שמע בלא תפילין כאלו מעיד עדות שקר בעצמו וכל שאינו מניח תפילין עובר בשמונה עשה שהרי בארבע פרשיות צוה על תפילין של ראש ועל תפילין של יד וכל הרגיל בתפילין מאריך ימים שנאמר ה' עליהם יחיו:
Hayom Yom:
• English Text | Video Class
Monday, Cheshvan 3, 5778 · 23 October 2017
"Today's Day"
Monday, Cheshvan 3, 5704
Torah lessons: Chumash: Lech L'cha, Sheini with Rashi.
Tehillim: 18-22.
Tanya: It would seem (p. 545) ...mouth find favour. (p. 549).
(Continuing the above sicha:) Bereishit is a cheerful sedra, even though its ending is not all that pleasant. Noach has the Flood, but the week ends on a happy note with the birth of our father Avraham. The really joyous week is that of parshat Lech L'cha. We live every day of the week with Avraham, the first to dedicate his very life to spreading G-dliness in the world. And Avraham bequeathed his self-sacrifice as an inheritance to all Jews.1
FOOTNOTES
1.See Tanya Ch. 18; Elul 21.
Daily Thought:
Traveling to Yourself
G‑d said to Abram, “Go to yourself, from your land, from your birthplace and from your father’s house, to the land which I will show you.” (Genesis 12:1)
If you were not you, if you saw yourself from the eyes of another, how would you see your journeys through life?You would see how each journey leads away from home. Away from your birthplace, from those who nurtured you and that which made you what you are. Outwards, away from yourself in so many directions.
But you see your journey from within. From within, every journey leads in one direction: Towards within. Towards yourself. Closer and yet closer.
To the land in which G‑d shows you yourself. (Maamar Lech Lecha 5738.)
-------
No comments:
Post a Comment