| |||||
- 
- ב"ה - Today in Judaism - Today is Wednesday, 5 Cheshvan, 5778 · October 25, 2017Daily Quote: It shall be as a sign upon your arm, and as tefillin between your eyes, that with a strong hand G‑d took us out of Egypt.
(Exodus 13:16)
Daily Study:
Chumash with Rashi
Parshat Lech-Lecha, 4th Portion (Genesis 14:1-14:20)
Genesis Chapter 14
1Now it came to pass in the days of Amraphel the king of Shinar, Arioch the king of Ellasar, Chedorlaomer the king of Elam, and Tidal the king of Goyim. אוַיְהִ֗י בִּימֵי֙ אַמְרָפֶ֣ל מֶֽלֶךְ־שִׁנְעָ֔ר אַרְי֖וֹךְ מֶ֣לֶךְ אֶלָּסָ֑ר כְּדָרְלָעֹ֨מֶר֙ מֶ֣לֶךְ עֵילָ֔ם וְתִדְעָ֖ל מֶ֥לֶךְ גּוֹיִֽם:
Amraphel: This is Nimrod, who said (אָמַר) to Abram, “Fall (פּוֹל) into the fiery furnace.” (Gen. Rabbah) [from Mid. Tan., Lech Lecha 6; Er. 53a, Targum Jonathan]
אמרפל: הוא נמרוד שאמר לאברהם פול לתוך כבשן האש:
the king of Goyim: There is a place named Goyim, because [people] from many nations (גּוֹיִם) and places assembled there, and they crowned over them a man named Tidal (Gen. Rabbah 42:4).
מלך גוים: מקום יש ששמו גוים, על שם שנתקבצו שמה מכמה אומות ומקומות והמליכו איש עליהם ושמו תדעל:
2That they waged war with Bera the king of Sodom and with Birsha the king of Gomorrah, Shineab the king of Admah, and Shemeber the king of Zeboiim, and the king of Bela, which is Zoar. בעָשׂ֣וּ מִלְחָמָ֗ה אֶת־בֶּ֨רַע֙ מֶ֣לֶךְ סְדֹ֔ם וְאֶת־בִּרְשַׁ֖ע מֶ֣לֶךְ עֲמֹרָ֑ה שִׁנְאָ֣ב | מֶ֣לֶךְ אַדְמָ֗ה וְשֶׁמְאֵ֨בֶר֙ מֶ֣לֶךְ צְבוֹיִ֔ם (כתיב צביים) וּמֶ֥לֶךְ בֶּ֖לַע הִיא־צֹֽעַר:
Bera: He was evil (רַע) to Heaven and evil to people. [from Tan. Lech Lecha 8]
ברע: רע לשמים ורע לבריות:
Birsha: He was elevated in wickedness (רֶשַׁע). [cf. Tan. Lech Lecha 8]
ברשע: שנתעלה ברשעו:
Shineab: He hated (שׂוֹנֵא) his Father (אָב) in Heaven. [from Tan. ad loc.]
שנאב: שונא אביו שבשמים:
Shemeber: He made (שָׂם) wings (אֵבֶר) to fly and to spring and to rebel against the Holy One, blessed be He. [from Tan. ad loc.]
שמאבר: שם אבר לעוף ולקפוץ ולמרוד בהקב"ה:
Bela: the name of the city.
בלע: שם העיר:
3All these joined in the valley of Siddim, which is the Dead Sea. גכָּל־אֵ֨לֶּה֙ חָֽבְר֔וּ אֶל־עֵ֖מֶק הַשִּׂדִּ֑ים ה֖וּא יָ֥ם הַמֶּֽלַח:
the valley of Siddim: This was its name because there were many fields (שָׂדוֹת) in it, and there are many Aggadic midrashim. [from Targum Onkelos]
עמק השדים: כך שמו, על שם שהיו בו שדות הרבה:
which is the Dead Sea: Afterwards, the sea flowed into it, and it became the Dead Sea. The Midrash Aggadah (Gen. Rabbah 42:6), however, states that the rocks around it split, and rivers flowed into it.
הוא ים המלח: לאחר זמן נמשך הים לתוכו ונעשה ים המלח. ומדרש אגדה אומר שנתבקעו הצורים סביבותיו ונמשכו יאורים לתוכו:
4For twelve years they served Chedorlaomer, and for thirteen years they rebelled. דשְׁתֵּ֤ים עֶשְׂרֵה֙ שָׁנָ֔ה עָֽבְד֖וּ אֶת־כְּדָרְלָעֹ֑מֶר וּשְׁלֹֽשׁ־עֶשְׂרֵ֥ה שָׁנָ֖ה מָרָֽדוּ:
For twelve years they served: These five kings [served] Chedorlaomer.
שתים עשרה שנה עבדו: חמשה מלכים הללו את כדרלעומר:
5And in the fourteenth year, Chedorlaomer came, and the kings who were with him, and they smote the Rephaim in Ashteroth Karnaim and the Zuzim in Ham, and the Emim in Shaveh Kiriathaim. הוּבְאַרְבַּע֩ עֶשְׂרֵ֨ה שָׁנָ֜ה בָּ֣א כְדָרְלָעֹ֗מֶר וְהַמְּלָכִים֙ אֲשֶׁ֣ר אִתּ֔וֹ וַיַּכּ֤וּ אֶת־רְפָאִים֙ בְּעַשְׁתְּרֹ֣ת קַרְנַ֔יִם וְאֶת־הַזּוּזִ֖ים בְּהָ֑ם וְאֵת֙ הָֽאֵימִ֔ים בְּשָׁוֵ֖ה קִרְיָתָֽיִם:
And in the fourteenth year: of their rebellion, Chedorlaomer came. Since the matter concerned him, he bore “the heavier side of the beam” [i.e., he bore a major part of the responsibility]. [from Gen. Rabbah 42:6]
ובארבע עשרה שנה: למרדן, בא כדרלעומר, לפי שהוא היה בעל המעשה נכנס בעובי הקורה:
and the kings: These are the three kings.
והמלכים: אלה שלשה מלכים:
and the Zuzim: These are the Zamzumim. See Deut. 2:20.
הזוזים: הם זמזומים:
6And the Horites in their mountain Seir, until the plain of Paran, which is alongside the desert. ווְאֶת־הַֽחֹרִ֖י בְּהַֽרֲרָ֣ם שֵׂעִ֑יר עַ֚ד אֵ֣יל פָּארָ֔ן אֲשֶׁ֖ר עַל־הַמִּדְבָּֽר:
in their mountain: Heb. בְּהַרְרָם, in their mountain. [from Targum Onkelos]
בהררם: בהר שלהם:
the plain of Paran: Heb. אֵיל. According to its Aramaic translation, it means a plain. I say, however, that אֵיל does not mean a plain, but rather, that the plain of Paran was named Eil, and that [the plain] of Mamre was named Elonei, and that [the plain] of the Jordan was named Kikkar, and that [the plain] of Shittim was named Abel, אָבֵל הַשִּׁטִּים (Num. 33:49). And similarly, Baal-gad [was a plain] named Baal. [Though] they are all translated מִישׁוֹר, a plain, each one has its name accompanying it.
איל פארן: כתרגומו מישור. ואומר אני שאין איל לשון מישור, אלא מישור של פארן איל שמו, ושל ממרא אלוני שמו, ושל ירדן ככר שמו, ושל שטים אבל שמו אבל השטים, וכן בעל גד בעל שמו, וכולם מתורגמין מישור, וכל אחד שמו עליו:
alongside the desert: Heb. עַל, alongside the desert, like (Num. 2:20): “and alongside them (וְעָלָיו) was the tribe of Manasseh.” - [from Targum Onkelos]
על המדבר: אצל המדבר, כמו (במדבר ב כ) ועליו מטה מנשה:
7And they returned and came to Ein Mishpat, which is Kadesh, and they smote the entire field of the Amalekites, and also the Amorites who dwelt in Hazezon Tamar. זוַיָּשֻׁ֠בוּ וַיָּבֹ֜אוּ אֶל־עֵ֤ין מִשְׁפָּט֙ הִ֣וא קָדֵ֔שׁ וַיַּכּ֕וּ אֶת־כָּל־שְׂדֵ֖ה הָֽעֲמָֽלֵקִ֑י וְגַם֙ אֶת־הָ֣אֱמֹרִ֔י הַיּשֵׁ֖ב בְּחַֽצֲצֹ֥ן תָּמָֽר:
Ein Mishpat, which is Kadesh: lit. the fountain of judgment. [It was thus called] because of the future, for Moses and Aaron were destined to be judged there concerning matters [that would occur at] that fountain, viz. the waters of Meribah (Tan. Lech Lecha 8). Onkelos, however, rendered it according to its simple meaning, the place where the people of the province would assemble for all litigation.
עין משפט הוא קדש: על שם העתיד, שעתידין משה ואהרן להשפט שם על עסקי אותו העין, והם מי מריבה. ואונקלוס תרגמו כפשוטו, מקום שהיו בני המדינה מתקבצים שם לכל משפט:
field of the Amalekites: Amalek had not yet been born, but it was given this appellation because of the [name it would bear] in the future. [from Tan. ad loc.]
שדה העמלקי: עדיין לא נולד עמלק ונקרא על שם העתיד:
in Hazezon Tamar: This is Ein-Gedi. This is an explicit verse in (II) Chronicles (20:2) concerning Jehoshaphat.
בחצצון תמר: הוא עין גדי, מקרא מלא (דה"י ב' כ ב) ביהושפט:
8And the king of Sodom and the king of Gomorrah and the king of Admah and the king of Zeboiim, and the king of Bela, which is Zoar, came forth, and they engaged them in battle in the valley of Siddim. חוַיֵּצֵ֨א מֶֽלֶךְ־סְדֹ֜ם וּמֶ֣לֶךְ עֲמֹרָ֗ה וּמֶ֤לֶךְ אַדְמָה֙ וּמֶ֣לֶךְ צְבוֹיִ֔ם (כתיב צביים) וּמֶ֥לֶךְ בֶּ֖לַע הִוא־צֹ֑עַר וַיַּֽעַרְכ֤וּ אִתָּם֙ מִלְחָמָ֔ה בְּעֵ֖מֶק הַשִּׂדִּֽים:
9With Chedorlaomer the king of Elam and Tidal the king of Goyim and Amraphel the king of Shinar and Arioch the king of Ellasar, four kings against the five. טאֵ֣ת כְּדָרְלָעֹ֜מֶר מֶ֣לֶךְ עֵילָ֗ם וְתִדְעָל֙ מֶ֣לֶךְ גּוֹיִ֔ם וְאַמְרָפֶל֙ מֶ֣לֶךְ שִׁנְעָ֔ר וְאַרְי֖וֹךְ מֶ֣לֶךְ אֶלָּסָ֑ר אַרְבָּעָ֥ה מְלָכִ֖ים אֶת־הַֽחֲמִשָּֽׁה:
four kings against the five: Nevertheless, the few were victorious. This is to inform you that they were mighty men. Despite this, Abram did not hesitate to pursue them. [from Gen. Rabbah 42:7]
ארבעה מלכים את החמשה: ואף על פי כן נצחו המועטים, להודיעך שגבורים היו, ואף על פי כן לא נמנע אברהם מלרדוף אחריהם:
10Now the valley of Siddim was [composed of] many clay pits, and the kings of Sodom and Gomorrah fled and they fell there, and the survivors fled to a mountain. יוְעֵ֣מֶק הַשִּׂדִּ֗ים בֶּֽאֱרֹ֤ת בֶּֽאֱרֹת֙ חֵמָ֔ר וַיָּנֻ֛סוּ מֶֽלֶךְ־סְדֹ֥ם וַֽעֲמֹרָ֖ה וַיִּפְּלוּ־שָׁ֑מָּה וְהַנִּשְׁאָרִ֖ים הֶ֥רָה נָּֽסוּ:
many clay pits: There were many pits there from which they took earth for the clay for building (Targum Onkelos). The Midrashic explanation (Gen. Rabbah ad loc.) is that the clay was kneaded in them [i.e., in the pits], and a miracle was wrought for the king of Sodom that he escaped from there, because some of the nations did not believe that Abraham had been saved from Ur of the Chaldees, from the fiery furnace, but since this one escaped from the clay, they believed in Abraham retroactively.
בארת בארת חמר: בארות הרבה היו שם שנוטלין משם אדמה לטיט של בנין. ומדרש אגדה שהיה הטיט מוגבל בהם, ונעשה נס למלך סדום שיצא משם, לפי שהיו באומות מקצתן שלא היו מאמינין שניצל אברהם מאור כשדים מכבשן האש, וכיון שיצא זה מן החמר האמינו באברהם למפרע:
fled to a mountain: [Meaning]: They fled to a mountain. The word הֶרָה is the same as לְהַר. Any word that requires a lamed at the beginning, may have a hey added to it at the end [instead]. But there is a difference between הֶרָה and הָהָרָה, for the hey at the end of the word takes the place of the lamed at the beginning [of the word], but it does not take the place of a lamed vowelized with a pattach under it. Now הֶרָה is like לְהַר or like אֶל הַר, [to a mountain,] but it does not specify to which mountain, for each one fled to whichever mountain he found first. But when the letter hey is placed at the beginning, by writing הָהָרָה, or הַמִּדְבָּרָה, it is to be interpreted as אֶל הָהָר, or like לְהָהָר, [to the mountain], and it refers to that mountain that is known and specified in the chapter.
הרה נסו: להר נסו. הרה כמו להר, כל תיבה שצריכה למ"ד בתחלתה הטיל לה ה"א בסופה. ויש חילוק בין הרה לההרה שה"א שבסוף התיבה עומדת במקום למ"ד שבראשה, אבל אינה עומדת במקום למ"ד ונקודה פת"ח תחתיה, והרי הרה כמו להר, או כמו אל הר, ואינו מפרש לאיזה הר, אלא שכל אחד נס כאשר מצא הר תחלה, וכשהוא נותן ה"א בראשה לכתוב ההרה או המדברה, פתרונו כמו אל ההר או כמו לההר, ומשמע לאותו הר הידוע ומפורש בפרשה:
11And they took all the possessions of Sodom and Gomorrah and all their food, and they departed. יאוַיִּקְח֠וּ אֶת־כָּל־רְכֻ֨שׁ סְדֹ֧ם וַֽעֲמֹרָ֛ה וְאֶת־כָּל־אָכְלָ֖ם וַיֵּלֵֽכוּ:
12And they took Lot and his possessions, the son of Abram's brother, and they departed, and he was living in Sodom. יבוַיִּקְח֨וּ אֶת־ל֧וֹט וְאֶת־רְכֻשׁ֛וֹ בֶּן־אֲחִ֥י אַבְרָ֖ם וַיֵּלֵ֑כוּ וְה֥וּא ישֵׁ֖ב בִּסְדֹֽם:
and he was living in Sodom: What brought this about to him [that he was taken captive]? His living in Sodom. [from Gen. Rabbah ad loc.]
והוא יושב בסדום: מי גרם לו זאת, ישיבתו בסדום:
13And the fugitive came and he told Abram the Hebrew, and he was living in the plain of Mamre the Amorite, the brother of Eshkol and the brother of Aner, who were Abram's confederates. יגוַיָּבֹא֙ הַפָּלִ֔יט וַיַּגֵּ֖ד לְאַבְרָ֣ם הָֽעִבְרִ֑י וְהוּא֩ שֹׁכֵ֨ן בְּאֵֽלֹנֵ֜י מַמְרֵ֣א הָֽאֱמֹרִ֗י אֲחִ֤י אֶשְׁכֹּל֙ וַֽאֲחִ֣י עָנֵ֔ר וְהֵ֖ם בַּֽעֲלֵ֥י בְרִֽית־אַבְרָֽם:
And the fugitive came: According to its simple meaning, this was Og, who escaped from the battle, and that is what is referred to (in Deut. 3:11): “Only Og survived from the rest of the Rephaim.” And that is the meaning of “survived,” that Amraphel and his allies did not kill him when they smote the Rephaim in Ashteroth-Karnaim [Midrash Tanchuma (Chukkath 25)]. The Midrash Gen. Rabbah [explains]: This is Og, who escaped from the Generation of the Flood, and this is the meaning of “from the rest of the Rephaim,” as it is said: (above 6:4): “The Nephilim were on the earth, etc.” And he [Og] intended that Abram should be killed and he would marry Sarah (Gen. Rabbah 42:8).
ויבא הפליט: [מדרשו] לפי פשוטו זה עוג שפלט מן המלחמה, והוא שכתוב (דברים ג יא) כי רק עוג נשאר מיתר הרפאים, וזהו נשאר שלא הרגוהו אמרפל וחבריו כשהכו את הרפאים בעשתרות קרנים, תנחומא (חקת כה). ומדרש בראשית רבה (מב ח) זה עוג שפלט מדור המבול, וזהו מיתר הרפאים שנאמר (ו ד) הנפלים היו בארץ וגו' ומתכוין שיהרג אברהם וישא את שרה:
the Hebrew: Heb. הָעִבְרִי. [So called] because he came from the other side (מֵעֵבֶר) of the [Euphrates] river (Gen. Rabbah 42:8).
העברי: שבא מעבר הנהר:
Abram’s confederates: lit. the masters of Abram’s covenant. Because they made a covenant with him. (Other editions add: Another explanation of [בַּעֲלֵי בְּרִית]: They gave him advice concerning circumcision (Aggadath Bereishith 19:3), as is explained elsewhere) (below 18:1). [According to Aggadath Bereishith, the covenant mentioned is that of circumcision.]
בעלי ברית אברם: שכרתו עמו ברית (דבר אחר שהשיאו לו עצה על המילה כמו שמפורש במקום אחר):
14And Abram heard that his kinsman had been taken captive, and he armed his trained men, those born in his house, three hundred and eighteen, and he pursued [them] until Dan. ידוַיִּשְׁמַ֣ע אַבְרָ֔ם כִּ֥י נִשְׁבָּ֖ה אָחִ֑יו וַיָּ֨רֶק אֶת־חֲנִיכָ֜יו יְלִידֵ֣י בֵית֗וֹ שְׁמֹנָ֤ה עָשָׂר֙ וּשְׁל֣שׁ מֵא֔וֹת וַיִּרְדֹּ֖ף עַד־דָּֽן:
and he armed: Heb. וַיָּרֶק, like its Aramaic translation: וְזָרֵיז, [and he armed], and similarly (Lev. 26:33): וַהִרִיקֹתִי אַחֲרֵיכֶם חָרֶב [which Onkelos renders]: “and I will arm Myself with My sword against you,” and similarly (Exod. 15:9): “I will arm myself (אָרִיק) with my sword,” and similarly (Ps. 35:3): “And arm Yourself (וְהָרֵק) with a spear and ax.” - [from Gen. Rabbah 43:2]
וירק: כתרגומו וזריז, וכן (ויקרא כו לג) והריקותי אחריכם חרב, אזדיין בחרבי עליכם, וכן (שמות טו ט) אריק חרבי, וכן (תהלים לה ג) והרק חנית וסגור:
his trained men: Heb. חֲנִיכָיו. It is written חֲנִיכוֹ [in the singular], his trained man (other editions: It is read). This is Eliezer, whom he had trained to [perform the] commandments, and it [חֲנִיכָיו] is an expression of the initiation (lit. the beginning of the entrance) of a person or a utensil to the craft with which he [or it] is destined to remain, and similarly (Prov. 22: 6): “Train (חֲנֹךְ) a child”; (Num. 7:10): “the dedication of (חֲנֻכַּת) the altar”; (Ps. 30:1): “the dedication of of (חֲנֻכַּת) the Temple,” and in Old French it is called enseigner [to instruct, train].
חניכיו: חנכו כתיב זה אליעזר שחנכו למצות והוא לשון התחלת כניסת האדם או כלי לאומנות שהוא עתיד לעמוד בה, וכן (משלי כב ו) חנוך לנער, (במדבר ז יא) חנכת המזבח, (תהלים ל א) חנכת הבית ובלע"ז קורין לו אנציניי"ר [לחנוך]:
three hundred and eighteen: Our Sages said (Gen. Rabbah 43:2, Ned. 32a): It was Eliezer alone, and it [the number 318] is the numerical value of his name.
שמונה עשר ושלש מאות: רבותינו אמרו אליעזר לבדו היה, והוא מנין גימטריא של שמו:
until Dan: There he became weak, for he saw that his children were destined to erect a calf there (Sanh. 96a). The reference is to I Kings 12:29: “And he (Jeroboam) placed one in Beth-el, and the other he placed in Dan.”
עד דן: שם תשש כחו, שראה שעתידין בניו להעמיד שם עגל:
15And he divided himself against them at night, he and his servants, and smote them, and pursued them until Hobah, which is to the left of Damascus. טווַיֵּֽחָלֵ֨ק עֲלֵיהֶ֧ם | לַ֛יְלָה ה֥וּא וַֽעֲבָדָ֖יו וַיַּכֵּ֑ם וַיִּרְדְּפֵם֙ עַד־חוֹבָ֔ה אֲשֶׁ֥ר מִשְּׂמֹ֖אל לְדַמָּֽשֶׂק:
And he divided himself against them: According to its simple meaning, transpose the verse:“And he divided himself, he and his servants, upon them at night,” as is customary for pursuers, who divide themselves after the pursued when they flee, one here and one there.
ויחלק עליהם: לפי פשוטו, סרס המקרא, ויחלק הוא ועבדיו עליהם לילה כדרך הרודפים שמתפלגים אחר הנרדפים כשבורחים זה לכאן וזה לכאן:
at night: i.e., after nightfall he did not refrain from pursuing them. The Midrash Aggadah (Gen. Rabbah 43:3) states, however, that the night was divided, and in its first half, a miracle was wrought for him, and its second half was preserved for the [miracle of] midnight in Egypt.
לילה: כלומר אחר שחשכה לא נמנעו מלרדפם. ומדרש אגדה שנחלק הלילה ובחציו הראשון נעשה לו נס, וחציו השני נשמר ובא לו לחצות לילה של מצרים:
until Hobah: There is no place named Hobah, but Dan is called Hobah [culpable] because of the idolatry which would be practiced there [in the future]. [from Tan. Lech Lecha 13]
עד חובה: אין מקום ששמו חובה, אלא דן קורא חובה על שם עבודה זרה שעתידה להיות שם:
16And he restored all the possessions, and also Lot his brother and his possessions he restored, and also the women and the people. טזוַיָּ֕שֶׁב אֵ֖ת כָּל־הָֽרְכֻ֑שׁ וְגַם֩ אֶת־ל֨וֹט אָחִ֤יו וּרְכֻשׁוֹ֙ הֵשִׁ֔יב וְגַ֥ם אֶת־הַנָּשִׁ֖ים וְאֶת־הָעָֽם:
17And the king of Sodom came out toward him, after his return from smiting Chedorlaomer and the kings who were with him, to the valley of Shaveh, which is the valley of the king. יזוַיֵּצֵ֣א מֶֽלֶךְ־סְדֹם֘ לִקְרָאתוֹ֒ אַֽחֲרֵ֣י שׁוּב֗וֹ מֵֽהַכּוֹת֙ אֶת־כְּדָרְלָעֹ֔מֶר וְאֶת־הַמְּלָכִ֖ים אֲשֶׁ֣ר אִתּ֑וֹ אֶל־עֵ֣מֶק שָׁוֵ֔ה ה֖וּא עֵ֥מֶק הַמֶּֽלֶךְ:
to the valley of Shaveh: That is its name, and the Targum renders: to the clear plain. It was clear of trees and of every obstacle.
עמק שוה: כך שמו כתרגומו למישר מפנא, פנוי מאילנות ומכל מכשול:
the valley of the king: [Onkelos renders:] the king’s race course; one race course was thirty rods long, which was designated for the king to play there. The Midrash Aggadah (Gen. Rabbah 42:5, 43:5), however, [explains that it was] a valley where all the nations concurred (הֻשְׁווּ) and crowned Abram over them as a prince of God and as an officer.
עמק המלך: בית ריסא דמלכא, בית ריס אחד שהוא שלשים קנים, שהיה מיוחד למלך לשחק שם. ומדרש אגדה עמק שהושוו שם כל האומות והמליכו את אברהם עליהם לנשיא א-להים ולקצין:
18And Malchizedek the king of Salem brought out bread and wine, and he was a priest to the Most High God. יחוּמַלְכִּי־צֶ֨דֶק֙ מֶ֣לֶךְ שָׁלֵ֔ם הוֹצִ֖יא לֶ֣חֶם וָיָ֑יִן וְה֥וּא כֹהֵ֖ן לְאֵ֣ל עֶלְיֽוֹן:
And Malchizedek: The Midrash Aggadah (Targum Jonathan, Ned. 32b, Mid. Ps. 76:3) states that he was Shem, the son of Noah.
ומלכי צדק: מדרש אגדה הוא שם בן נח:
bread and wine: This is done for those weary from battle, and he [Malchizedek] demonstrated that he bore no grudge against him [Abram] for slaying his sons (Tan. Lech Lecha 15). And according to the Midrash Aggadah (Gen. Rabbah 43:6), he hinted to him about the meal offerings and the libations, which his [Abraham’s] children would offer up there.
לחם ויין: כך עושים ליגיעי מלחמה, והראה לו שאין בלבו עליו על שהרג את בניו. ומדרש אגדה רמז לו על המנחות ועל הנסכים שיקריבו שם בניו:
19And he blessed him, and he said, "Blessed be Abram to the Most High God, Who possesses heaven and earth. יטוַיְבָֽרֲכֵ֖הוּ וַיֹּאמַ֑ר בָּר֤וּךְ אַבְרָם֙ לְאֵ֣ל עֶלְי֔וֹן קֹנֵ֖ה שָׁמַ֥יִם וָאָֽרֶץ:
Who possesses heaven and earth: Heb. קֹנֶה, like (Ps. 115:15): the Maker of heaven and earth. By making them, He acquired them to be His.
קונה שמים וארץ: כמו (תהלים קלד ג) עושה שמים וארץ, על ידי עשייתן קנאן להיות שלו:
20And blessed be the Most High God, Who has delivered your adversaries into your hand," and he gave him a tithe from all. כוּבָרוּךְ֙ אֵ֣ל עֶלְי֔וֹן אֲשֶׁר־מִגֵּ֥ן צָרֶ֖יךָ בְּיָדֶ֑ךָ וַיִּתֶּן־ל֥וֹ מַֽעֲשֵׂ֖ר מִכֹּֽל:
Who has delivered: Heb. מִגֵּן, Who has delivered, and likewise, (Hosea 11:8): “I shall deliver you (אֲמַגֶּנְךָ), O Israel.”
אשר מגן: אשר הסגיר, וכן (הושע יא ח) אמגנך ישראל:
and he gave him: [i.e.,] Abram [gave Malchizedek] a tithe from all that was his because he was a priest. [from Gen. Rabbah 44:7]
ויתן לו: אברם, מעשר מכל אשר לו לפי שהיה כהן:
Daily Tehillim - Psalms Chapters 29-34
Chapter 29
The Name of God appears eighteen times in this psalm, corresponding to which our Sages established eighteen blessings-the Amidah. The entire psalm can be interpreted as referring to the giving of the Torah and the ingathering of the exiles.
1. A psalm by David. Render to the Lord, children of the mighty, render to the Lord honor and strength.
2. Render to the Lord the honor due to His Name; bow down to the Lord in resplendent holiness.
3. The voice of the Lord is over the waters, the God of glory thunders; the Lord is over mighty waters.
4. The voice of the Lord resounds with might; the voice of the Lord resounds with majesty.
5. The voice of the Lord breaks cedars; the Lord shatters the cedars of Lebanon.
6. He makes them leap like a calf, Lebanon and Sirion like a young wild ox.
7. The voice of the Lord strikes flames of fire.
8. The voice of the Lord makes the desert tremble; the Lord causes the desert of Kadesh to tremble.
9. The voice of the Lord causes the does to calve, and strips the forests bare; and in His Sanctuary all proclaim His glory.
10. The Lord sat [as King] at the Flood; the Lord will sit as King forever.
11. The Lord will give strength to His people; the Lord will bless His people with peace.
Chapter 30
This psalm teaches one not to be distressed if God visits suffering upon him in this world, for only through suffering can one enter the World to Come. Even one of great spiritual stature should realize that his stability is not guaranteed, but that all is in the hands of God.
1. A psalm, a song of dedication of the House, by David.
2. I exalt You, Lord, for You have uplifted me, and did not allow my enemies to rejoice over me.
3. Lord, my God, I cried out to You, and You healed me.
4. Lord, You have brought up my soul from the grave; You have kept me alive, that I should not descend to the pit.
5. Sing to the Lord, you His pious ones, and praise His holy Name.
6. For His wrath endures but for a moment, when He is conciliated there is [long] life; when one retires at night weeping, joy will come in the morning.
7. In my security I thought, "I shall never falter.”
8. Lord, by Your favor You have made my mountain stand strong; when You concealed Your countenance I was alarmed.
9. I called to You, O Lord, and I made supplication to my Lord:
10. What profit is there in my death, in my going down to the grave? Can dust praise You? Can it proclaim Your truth
11. Lord, hear and be gracious to me; Lord, be a help to me.
12. You have turned my mourning into dancing; You have undone my sackcloth and girded me with joy.
13. Therefore my soul shall sing to You, and not be silent; Lord my God, I will praise You forever.
Chapter 31
Composed by a destitute and oppressed David, running from Saul while placing his trust in God, this psalm instructs man to put his trust in God alone.
1. For the Conductor, a psalm by David.
2. In You I have taken shelter, O Lord, I shall never be shamed; rescue me in Your righteousness.
3. Turn Your ear to me, save me quickly; be to me a rock of refuge, a fortress to deliver me.
4. For You are my rock and my fortress; for the sake of Your Name, direct me and lead me.
5. Remove me from the net they planted for me, for You are my stronghold.
6. I entrust my spirit into Your hand; You will redeem me, Lord, God of truth.
7. I despise those who anticipate worthless vanities; but I trust in the Lord.
8. I will rejoice and delight in Your kindness, for You have seen my affliction; You know the troubles of my soul.
9. You have not delivered me into the hand of the enemy; You have set my feet on spacious ground.
10. Be gracious to me, O Lord, for I am in distress; my eye wastes away from vexation-my soul and my stomach.
11. For my life is spent in sorrow, my years in sighing; my strength fails because of my iniquity, and my bones are wasted away.
12. Because of my adversaries I have become a disgrace-exceedingly to my neighbors, and a dread to my friends; those who see me outside flee from me.
13. Like a dead man, I was forgotten from the heart; I became like a lost vessel.
14. For I have heard the slander of many, terror on every side, when they assembled together against me and plotted to take my life.
15. But I trusted in You, O Lord; I said, "You are my God.”
16. My times are in Your hand; save me from the hands of my enemies and pursuers.
17. Shine Your countenance upon Your servant; deliver me in Your kindness.
18. O Lord, let me not be ashamed, for I have called You; let the wicked be shamed, let them be silent to the grave.
19. Let the lips of falsehood-which speak insolently against the righteous, with arrogance and contempt-be struck dumb.
20. How abundant is Your good that You have hidden for those who fear You; in the presence of man, You have acted for those who take refuge in You.
21. Conceal them from the haughtiness of man, in the shelter of Your countenance; hide them in a shelter from the strife of tongues.
22. Blessed is the Lord, for He has been wondrous in His kindness to me in a besieged city.
23. I said in my panic, "I am cut off from before Your eyes!" But in truth, You heard the voice of my pleas when I cried to You.
24. Love the Lord, all His pious ones! The Lord preserves the faithful, and repays with exactness those who act haughtily.
25. Be strong and fortify your hearts, all who put their hope in the Lord!
Chapter 32
This psalm speaks of forgiveness of sin, and of the good fortune of one who repents and confesses to God wholeheartedly.
1. By David, a maskil.1Fortunate is he whose transgression is forgiven, whose sin is covered.
2. Fortunate is the man to whom the Lord does not reckon his sin, and in whose spirit there is no deceit.
3. When I was silent, my limbs wore away through my wailing all day long.
4. For day and night Your hand was heavy upon me; my marrow became [dry] as the droughts of summer, Selah.
5. My sin I made known to You, my iniquity I did not cover. I said, "I will confess my transgressions to the Lord," and You have forgiven the iniquity of my transgression forever.
6. For this let every pious man pray to You, at a time when You may be found; indeed, the flood of many waters will not reach him.
7. You are a refuge to me; protect me from distress; surround me with songs of deliverance forever.
8. I will enlighten you and educate you in the path you should go; I will advise you with what I have seen.
9. Be not like a horse, like a mule, senseless, that must be muzzled with bit and bridle when being adorned, so that it not come near you.
10. Many are the agonies of the wicked, but he who trusts in the Lord is surrounded by kindness.
11. Rejoice in the Lord and exult, you righteous ones! Sing joyously, all you upright of heart!
FOOTNOTES
1.A psalm intended to enlighten and impart knowledge(Metzudot).
Chapter 33
This psalm teaches the righteous and upright to praise God. For the more one knows of the Torah's wisdom, the more should he praise God, for he knows and understands His greatness.
1. Sing joyously to the Lord, you righteous ones; it is fitting for the upright to offer praise.
2. Extol the Lord with a harp; sing to Him with a ten-stringed lyre.
3. Sing to Him a new song; play well with sounds of jubilation.
4. For the word of the Lord is just; all His deeds are done in faithfulness.
5. He loves righteousness and justice; the kindness of the Lord fills the earth.
6. By the word of the Lord the heavens were made, and by the breath of His mouth all their hosts.
7. He gathers the waters of the sea like a mound; He places the deep waters in vaults.
8. Let all the earth fear the Lord; let all the inhabitants of the world tremble before Him.
9. For He spoke, and it came to be; He commanded, and it endured.
10. The Lord has annulled the counsel of nations; He has foiled the schemes of peoples.
11. The counsel of the Lord stands forever, the thoughts of His heart throughout all generations.
12. Fortunate is the nation whose God is the Lord, the people He chose as a heritage for Himself.
13. The Lord looks down from heaven; He beholds all mankind.
14. From His dwelling-place He looks intently upon all the inhabitants of the earth.
15. It is He Who fashions the hearts of them all, Who perceives all their actions.
16. The king is not saved by a great army, nor a warrior rescued by great might.
17. The horse is a false guarantee for victory; with all its great strength it offers no escape.
18. But the eye of the Lord is directed toward those who fear Him, toward those who hope for His kindness,
19. to save their soul from death and to sustain them during famine.
20. Our soul yearns for the Lord; He is our help and our shield.
21. For our heart shall rejoice in Him, for we have put our trust in His Holy Name.
22. May Your kindness, Lord, be upon us, as we have placed our hope in You.
Chapter 34
This psalm tells of when David was in grave danger while at the palace of Achish, brother of Goliath. David acted like a madman, letting spittle run down his beard, and writing on the doors: "Achish, king of Gath, owes me one hundred thousand gold coins," leading Achish to eject him from the palace. In his joy, David composed this psalm in alphabetical sequence.
1. By David, when he feigned insanity before Avimelech,1 who then drove him away, and he left.
2. I bless the Lord at all times; His praise is always in my mouth.
3. My soul glories in the Lord; let the humble hear it and rejoice.
4. Exalt the Lord with me, and let us extol His Name together.
5. I sought the Lord and He answered me; He delivered me from all my fears.
6. Those who look to Him are radiant; their faces are never humiliated.
7. This poor man called, and the Lord heard; He delivered him from all his tribulations.
8. The angel of the Lord camps around those who fear Him, and rescues them.
9. Taste and see that the Lord is good; fortunate is the man who trusts in Him.
10. Fear the Lord, you His holy ones, for those who fear Him suffer no want.
11. Young lions may want and hunger, but those who seek the Lord shall not lack any good thing.
12. Come, children, listen to me; I will teach you the fear of the Lord.
13. Who is the man who desires life, who loves long life wherein to see goodness?
14. Guard your tongue from evil, and your lips from speaking deceit.
15. Turn away from evil and do good, seek peace and pursue it.
16. The eyes of the Lord are directed toward the righteous, and His ears toward their cry.
17. The wrath of the Lord is upon the evildoers, to excise their memory from the earth.
18. But when they [repent and] cry out, the Lord hears, and saves them from all their troubles.
19. The Lord is close to the broken-hearted, and saves those with a crushed spirit.
20. Many are the afflictions of a righteous person, but the Lord rescues him from them all.
21. He protects all his bones; not one of them is broken.
22. Evil brings death upon the wicked, and the enemies of the righteous are condemned.
23. The Lord redeems the soul of His servants; all who take shelter in Him are not condemned.
FOOTNOTES
1.All Philistine kings are referred to by the name Avimelech (Rashi).
Wednesday, Cheshvan 5, 5778 · October 25, 2017Today's Tanya Lesson
Iggeret HaKodesh, middle of Epistle 26
AUDIO & VIDEO CLASSES
• VIDEO CLASS: Rabbi Yehoshua B. Gordon Watch • Listen
• AUDIO CLASS: Rabbi Manis Freidman Listen • Download MP3
ועוד יש להפליא, הפלא ופלא
There is yet further cause to be exceedingly amazed — at how “those who lack understanding” comprehend this quotation from Ra’aya Mehemna.
This statement comes in addition to the two preceding causes for surprise at their misunderstanding of this quotation: (a) that a portion of the Torah could be termed the Tree of Knowledge of Good and Evil; (b) according to their understanding of the Ra’aya Mehemna the study of issur and hetter does not supersede the obligation to pray at fixed times, even though the prayers were arranged according to the secrets of the Zohar and the Supernal Unions; whereas the fact is that for those individuals whose only occupation is the study of Torah, the study of issur and hetter does indeed take precedence over the mitzvah of prayer.
In addition to these two problematic queries, there is now a third:
איך אפשר שלימות המשיח, לא יצטרכו לידע הלכות איסור והיתר, וטומאה וטהרה
How is it possible that in the days of Mashiach people will not need to know the laws of ritual prohibition and permission, and of impurity and purity?
כי איך ישחטו הקרבנות, וגם חולין, אם לא ידעו הלכות דרסה וחלדה ושהיה, הפוסלים השחיטה, ופגימת הסכין
For how will they slaughter the sacrifices, and likewise animals for common use, if they will not know the laws of drassah,1 chaladah,2 and shehiyah,3 any of which disqualifies the slaughtering,4 and [likewise, the laws regarding] a defective knife?
וכי יולד איש בטבעו שיהא שוחט בלי שהיה ודרסה, וגם הסכין תהיה בריאה ועומדת בלי פגימה לעולם
Will there ever be born a man who by his very nature will [invariably] slaughter without shehiyah or drassah? Will the knife also remain perfect and unblemished forever?
Since these are physical impossibilities, people will obviously have to know the practical laws governing ritual slaughter.
ועוד הרבה הלכות: חלב ודם, ושאר איסורין
There are also many more laws relating to sacrificial offerings and so on, [such as those regarding] fat, blood, and other prohibitions.
וגם טומאת המת יהיו צריכין לידע, כדכתיב: הנער בן מאה שנה ימות
People then will also need to know [the laws regarding] the impurity imparted by a corpse; as it is written,5 “A young man will die at the age of a hundred.”6
And if there will be death in the world, these laws will of course be needed.
וגם טומאת יולדת צריך לידע, דכתיב: הרה ויולדת יחדיו
It will be further necessary to know the laws governing the impurity of a woman who has given birth; as it is written,7 “A pregnant woman, and one who gives birth8 together” [will be among those restored to the Holy Land at the time of the Redemption through Mashiach].
אם תלד אשה בכל יום מביאה אחת
If a woman will give birth every day, [these successive births] resulting from one marital union,
In Time to Come pregnancy will not last nine months; on the same day that a woman conceives she will give birth. Moreover, additional children will be born on successive days from that same conception.
אף על פי כן, דין איסור טומאתה לא ישתנה
nevertheless, the law with respect to the restrictions resulting from her impurity will not change.
It will thus still be necessary to know the laws regarding the ritual impurity of a woman who has given birth.
The Rebbe writes that the above elucidation — that a woman will give birth on the very day that she conceives — “accords with the explanation by the AriZal [of the teaching of the Sages in Tractate Shabbat 30b, that ‘In future time a woman will give birth every day’], in Likkutei HaShas (cited in the Miluim to Tehillim by the Tzemach Tzedek, ch. 20; also [in Biurei HaZohar of the Tzemach Tzedek, Vol. II, p. 827 ff.] at the end of s.v. Ginta). It differs from the commentary of Rashi [on the above teaching] in Tractate Shabbat 30b. See also Chiddushei Aggadot [of Maharsha] there.”
Commenting on the above-quoted phrase (“A pregnant woman, and one who gives birth together”), from which the Gemara derives its teaching that “In future time a woman will give birth every day,” Rashi explains that on the day a woman conceives a new child she will bear a previously-conceived child. For, as the Maharshaexplains: It cannot mean that the conception and birth of the same child will take place on the very same day, for then the proof offered there in the Gemara regarding a chicken that laid eggs daily would not apply. For even a chicken does not lay the egg on the same day that it was fertilized; as the Gemara states in Tractate Bechorot, it takes twenty-one days. This means, as Rashi explains, that twenty-one days must elapse from the time of fertilization to the time the egg is laid. The AriZal, however, understands the Gemara in Tractate Shabbat to mean that a child will be conceived and born on the same day.
Parenthetically, the Tzemach Tzedek in the source quoted above quotes the Midrash Rabbah on Parshat Noach (beginning of sec. 36), to the effect that before the Flood as well, a woman would conceive and give birth on the very same day.
A further point: The Alter Rebbe added that the above-mentioned successive daily births would result “from one marital union.” This translation assumes that the unvocalized Hebrew text (מביאה אחת) is to be pronounced mibiah achat. Others, however, have assumed that it is to be pronounced meiviah achat; hence, “if a woman will give birth every day, she brings one [offering].” On this interpretation the Rebbe comments: “What connection does this have to our subject? (Especially, since this law [of impurity] also applies nowadays [i.e., prior to the arrival of Mashiach]. My opinion is that the phrase means ‘from one marital union.’ [I.e., further children will be born on subsequent days from that one marital union.]”
The Rebbe concludes: “This also solves the problem raised by the Maharsha.” In his Chiddushei Aggadot, the Maharsha asks: How can there possibly be additional births on subsequent days, when marital relations are forbidden for seven or fourteen days after birth? This question is answered by the above statement, that successive births will result from a single conception. This statement also accords with the reference made in the Gemara to a chicken, which lays eggs on different days from the same fertilization.
The Rebbe also refers to the Gemara (Niddah 27a) which relates that a certain woman’s conception resulted in the birth of two children, three months apart.
ואין להאריך בדבר הפשוט
There is no need to dwell on something so obvious — as the fact that these laws will still apply in the time of Mashiach, so that then, too, it will be necessary to know the laws of issur and hetter, and purity and impurity,
ומפורסם הפכו בכל הש״ס ומדרשים
when the entire Talmud and the Midrashim make known the reverse [of the misleading impression formed by a superficial reading of our opening quotation from Ra’aya Mehemna].
דפריך: הלכתא למשיחא
[For example:] The question is asked,9 “A law for the time of the Messiah?!”
I.e., why state now a law that will only apply to Messianic times? At that time, however, it will obviously be necessary to know it.
ואליהו בא לפשוט כל הספיקות, ופרשה זו עתיד אליהו לדורשה כו׳
Likewise we find that Elijah will come to clarify all doubts;10 and “This passage Elijah will expound in the future”;11 and so on.
ועוד אינו מובן מה שכתוב, דלא יתפרנסון תלמידי חכמים מעמי הארץ כו׳
Also not understandable is the statement (in Ra’aya Mehemna) that “the Torah scholars will not be sustained by illiterate people, and so on,”
As stated above, the Tree of Knowledge of Good and Evil, which is the root of issur and hetter, will not dominate the Jewish people, because “the Torah scholars will not be sustained by illiterate people,” —
ולא מערב רב, דאכלין פסול טמא ואסור, חס ושלום
nor by the mixed multitude, who eat that which is ritually unfit, impure, and prohibited, heaven forfend.
דהא גם בזמן בית שני, לא היו מתפרנסין מעמי הארץ דאכלין פסול ואסור, חס ושלום
Even12 during the time of the Second Temple they were not supported by the illiterate people who ate that which is ritually unfit and prohibited, heaven forfend,
שהרי תלמידי חכמים היו להם שדות וכרמים, כעמי הארץ
for the Torah scholars had fields and vineyards of their own, just like the illiterate people.
ואפילו הכי היו עוסקים בלימוד איסור והיתר, וטומאה וטהרה
Nevertheless, they engaged in the study of [the laws of] issur and hetter, and of impurity and purity —
כל הזוגות שהיו בימי בית שני
[for example,] all the pairs [of leading Sages] who lived at the time of the Second Temple13 —
והעמידו תלמידים לאלפים ורבבות
and they raised disciples in the legal of the Torah in the thousands and tens of thousands,14
ולימוד הנסתר בהסתר כו׳
while the study of the esoteric [of the Torah] took place in secret, and so on.
We thus see that the fact that Torah scholars need not be sustained by the illiterate is in no way a cause for their not studying (G‑d forbid) the laws of issur and hetter and purity and impurity.
* * *
| FOOTNOTES | |
| 1. | “Pressing” [on the knife]. |
| 2. | “Passing [the knife] under” (instead of over) the windpipe and gullet. |
| 3. | “Pausing” and thus interrupting the act of slaughter. |
| 4. | Note of the Rebbe: “The Alter Rebbe does not mention hagramah [i.e., cutting in a slanting direction] or ikkur[i.e., severing the pipes by tearing].” |
| 5. | Yeshayahu 65:20. |
| 6. | Note of the Rebbe: “I.e., there will then be death.” |
| 7. | Yirmeyahu 31:7. |
| 8. | Note of the Rebbe: “I.e., there will then be birth.” |
| 9. | Sanhedrin 51b. |
| 10. | See Eduyot 8:7 and commentaries there. |
| 11. | Menachot 45a. |
| 12. | This sentence has been emended above in Hebrew and English according to the gloss of the Tzemach Tzedek as cited in Luach HaTikkun (Table of Corrections) at the end of Hebrew editions of Tanya. |
| 13. | Note of the Rebbe: “Chagigah 2:2.” |
| 14. | Rambam, Introduction to Yad HaChazakah. |
Positive Commandment 17
Wednesday, Cheshvan 5, 5778 · October 25, 2017
Today's Mitzvah
A daily digest of Maimonides’ classic work "Sefer Hamitzvot"
AUDIO & VIDEO CLASSES
• VIDEO CLASS: Rabbi Mendel Kaplan Watch • Listen
• AUDIO CLASS: Rabbi Berel Bell Listen • MP3 Download
Positive Commandment 17
The King's Torah Scroll
"And it shall be, when [the king] sits upon the throne of his kingdom, and he shall write for himself a copy of this Torah"—Deuteronomy 17:18.
A Jewish king is required to write (or acquire) for himself a Torah Scroll—from which he does not part all the days of his reign.
This scroll is in addition to the scroll he already wrote (or acquired) for himself before he ascended the throne (pursuant to Positive Commandment 18).
Full text of this Mitzvah »The King's Torah Scroll
Positive Commandment 17
Translated by Berel Bell
The 17th mitzvah is that we are commanded that every king who sits in rulership over the Jewish people shall write a Sefer Torah for himself;1 and that it shall never be separate from him.2
The source of this commandment is G‑d's statement (exalted be He), "And when he is established on his royal throne, he shall write for himself a copy of this Torah."
All the details of this mitzvah have been explained in the second chapter of tractate Sanhedrin.3
FOOTNOTES
1.In addition to the one which every Jew is obligated to write. See P18.
2."It shall not move from his presence except when he enters the bathroom, the bathhouse, or a place where one is forbidden to study. When he goes out to war, it must be with him; when he returns, it must be with him; when he sits in judgment, it must be with him; when he eats, it must be in front of him." Rambam, Hilchos Melachim, Chapter 3, Halacha 1.
3.21b.
Rambam - 1 Chapter a Day
De'ot - Chapter Seven
De'ot - Chapter Seven
1
A person who collects gossip about a colleague violates a prohibition as [Leviticus 19:16] states: "Do not go around gossiping among your people."
Even though this transgression is not punished by lashes, it is a severe sin and can cause the death of many Jews. Therefore, [the warning]: "Do not stand still over your neighbor's blood" is placed next to it in the Torah [ibid.]. See what happened [because of] Doeg, the Edomite.
א
המרגל בחבירו עובר בלא תעשה שנאמר לא תלך רכיל בעמיך ואף על פי שאין לוקין על דבר זה עון גדול הוא וגורם להרוג נפשות רבות מישראל לכך נסמך לו ולא תעמוד על דם רעך צא ולמד מה אירע לדואג האדומי:
2
Who is a gossiper? One who collects information and [then] goes from person to person, saying: "This is what so and so said;" "This is what I heard about so and so." Even if the statements are true, they bring about the destruction of the world.
There is a much more serious sin than [gossip], which is also included in this prohibition: lashon horah, i.e., relating deprecating facts about a colleague, even if they are true.
[Lashon horah does not refer to the invention of lies;] that is referred to as defamation of character. Rather, one who speaks lashon horah is someone who sits and relates: "This is what so and so has done;" "His parents were such and such;" "This is what I have heard about him," telling uncomplimentary things. Concerning this [transgression], the verse [Psalms 12:4] states: "May God cut off all guileful lips, the tongues which speak proud things..."
ב
אי זהו רכיל זה שטוען דברים והולך מזה לזה ואומר כך אמר פלוני כך וכך שמעתי על פלוני אע"פ שהוא אמת הרי זה מחריב את העולם יש עון גדול מזה עד מאד והוא בכלל לאו זה והוא לשון הרע והוא המספר בגנות חבירו אף על פי שאומר אמת אבל האומר שקר נקרא מוציא שם רע על חבירו אבל בעל לשון הרע זה שיושב ואומר כך וכך עשה פלוני וכך וכך היו אבותיו וכך וכך שמעתי עליו ואמר דברים של גנאי על זה אמר הכתוב יכרת ה' כל שפתי חלקות לשון מדברת גדולות:
3
Our Sages said: "There are three sins for which retribution is exacted from a person in this world and, [for which] he is [nonetheless,] denied a portion in the world to come: idol worship, forbidden sexual relations, and murder. Lashon horah is equivalent to all of them."
Our Sages also said: "Anyone who speaks lashon horah is like one who denies God as [implied by Psalms 12:5]: 'Those who said: With our tongues we will prevail; our lips are our own. Who is Lord over us?’”
In addition, they said: "Lashon horah kills three [people], the one who speaks it, the one who listens to it, and the one about whom it is spoken. The one who listens to it [suffers] more than the one who speaks it.”
ג
אמרו חכמים שלש עבירות נפרעין מן האדם בעולם הזה ואין לו חלק לעולם הבא עבודת כוכבים וגילוי עריות ושפיכות דמים ולשון הרע כנגד כולם ועוד אמרו חכמים כל המספר בלשון הרע כאילו כופר בעיקר שנאמר אשר אמרו ללשוננו נגביר שפתינו אתנו מי אדון לנו ועוד אמרו חכמים שלשה לשון הרע הורגת: האומרו והמקבלו וזה שאומר עליו והמקבלו יותר מן האומרו:
4
There are certain matters which are considered "the dust of lashon horah." What is implied? [For example, a person says:] "Who will tell so and so to continue acting as he does now," or "Do not talk about so and so; I do not want to say what happened," or the like.
Similarly, it is also considered the "dust of lashon horah" when someone speaks favorably about a colleague in the presence of his enemies, for this will surely prompt them to speak disparagingly about him. In this regard, King Solomon said [Proverbs 27:14]: "One who greets his colleague early in the morning, in a loud voice, curses him," for his positive [act] will bring him negative [repercussions].
Similarly, [to be condemned is] a person who relates lashon horah in frivolity and jest, as if he were not speaking with hatred. This was also mentioned by Solomon in his wisdom [Proverbs 26:18-19]: "As a madman who throws firebrands, arrows, and death and says: 'I am only joking.’”
[Also, to be condemned is] someone who speaks lashon horah about a colleague slyly, pretending to be innocently telling a story without knowing that it is harmful. When he is reproved, he excuses himself by saying: "I did not know that the story was harmful or that so and so was involved."
ד
ויש דברים שהן אבק לשון הרע כיצד מי יאמר לפלוני שיהיה כמות שהוא עתה או שיאמר שתקו מפלוני איני רוצה להודיע מה אירע ומה היה וכיוצא בדברים האלו וכל המספר בטובת חבירו בפני שונאיו הרי זה אבק לשון הרע שזה גורם להם שיספרו בגנותו ועל זה הענין אמר שלמה מברך רעהו בקול גדול בבקר השכם קללה תחשב לו שמתוך טובתו בא לידי רעתו וכן המספר בלשון הרע דרך שחוק ודרך קלות ראש כלומר שאינו מדבר בשנאה הוא ששלמה אמר בחכמתו כמתלהלה היורה זקים חצים ומות ואמר הלא משחק אני וכן המספר לשון הרע דרך רמאות והוא שיספר לתומו כאילו אינו יודע שדבר זה שדבר לשון הרע הוא אלא כשממחין בו אומר איני יודע שדבר זה לשון הרע או שאלו מעשיו של פלוני:
5
[There is no difference] whether one speaks lashon horah about a person in his presence or behind his back. [The statements] of people who relate matters which, when passed from one person to another, will cause harm to a man's person or to his property or will even [merely] annoy him or frighten him are considered as lashon horah.
If such statements were made in the presence of three people, [one may assume that the matter] has already become public knowledge. Thus, if one of the three relates the matter a second time, it is not considered lashon horah, provided his intention was not to spread the matter further and publicize it.
ה
אחד המספר בלשון הרע בפני חבירו או שלא בפניו והמספר דברים שגורמים אם נשמעו איש מפי איש להזיק חבירו בגופו או בממונו ואפילו להצר לו או להפחידו הרי זה לשון הרע ואם נאמרו דברים אלו בפני שלשה כבר נשמע הדבר ונודע ואם סיפר הדבר אחד מן השלשה פעם אחרת אין בו משום לשון הרע והוא שלא יתכוין להעביר הקול ולגלותו יותר:
6
All the above are people who speak lashon horah in whose neighborhood, one is forbidden to dwell. How much more so [is it forbidden] to sit [together] with them and hear their conversation.
The judgement against our ancestors in the desert was only sealed because of lashon horah.
ו
כל אלו הם בעלי לשון הרע שאסור לדור בשכונתם וכל שכן לישב עמהם ולשמוע דבריהם ולא נחתם גזר דין על אבותינו במדבר אלא על לשון הרע לבד:
7
A person who takes revenge against a colleague transgresses a Torah prohibition, as [Leviticus 19:18] states: "Do not take revenge."
Even though [revenge] is not punished by lashes, it is a very bad trait. Instead, a person should [train himself] to rise above his feelings about all worldly things, for men of understanding consider all these things as vanity and emptiness which are not worth seeking revenge for.
What is meant by taking revenge? A person's colleague asks him, "Lend me your hatchet. He responds, "I refuse to lend it to you." On the following day, the person [who refused] needs to borrow a hatchet from his colleague. He asks him: "Lend me your hatchet." The latter responds, "Just as you did not lend it to me, I will not lend it to you." This is considered as taking revenge. Instead, when he comes to ask him for it, he should give it to him with a full heart, without repaying him for what he did.
The same applies in other similar instances. Thus, King David proclaimed regarding his exemplary qualities [Psalms 7:5]: "Have I repaid those who have done evil to me? Behold, I have rescued those who hated me without cause."
ז
הנוקם מחבירו עובר בלא תעשה שנאמר לא תקום ואע"פ שאינו לוקה עליו דעה רעה היא עד מאד אלא ראוי לו לאדם להיות מעביר על מדותיו על כל דברי העולם שהכל אצל המבינים דברי הבל והבאי ואינן כדי לנקום עליהם כיצד היא הנקימה אמר לו חבירו השאילני קרדומך אמר לו איני משאילך למחר צריך לשאול ממנו אמר לו חבירו השאילני קרדומך אמר לו איני משאילך כדרך שלא השאלתני כששאלתי ממך הרי זה נוקם אלא כשיבוא לו לשאול יתן בלב שלם ולא יגמול לו כאשר גמלו וכן כל כיוצא באלו וכן אמר דוד בדעותיו הטובות אם גמלתי שולמי רע ואחלצה וגו':
8
Similarly, anyone who holds a grudge against another Jew violates a Torah prohibition, as [Leviticus 19:18] states: "Do not bear a grudge against the children of your people."
What is meant by bearing a grudge? Reuven asked Shimon, "Rent this house to me," or "lend this ox to me," and Shimon was not willing [to do so]. A few days later, Shimon came to borrow or rent something from from him. Reuven told him, "Here, it is. I am lending it to you. I am not like you, nor am I paying you back for what you did."
A person who acts in this manner violates the prohibition against bearing a grudge. Instead [of doing so], he should wipe the matter from his heart and never bring it to mind. As long as he brings the matter to mind and remembers it, there is the possibility that he will seek revenge. Therefore, the Torah condemned holding a grudge, [requiring] one to wipe the wrong from his heart entirely, without remembering it at all.
This is a proper quality which permits a stable environment, trade, and commerce to be established among people.
ח
וכן כל הנוטר לאחד מישראל עובר בלא תעשה שנאמר ולא תטור את בני עמיך כיצד היא הנטירה ראובן שאמר לשמעון השכיר לי בית זה או השאילני שור זה ולא רצה שמעון לימים בא שמעון לראובן לשאול ממנו או לשכור ממנו ואמר לו ראובן הא לך הריני משאילך ואיני כמותך לא אשלם לך כמעשיך העושה כזה עובר בלא תטור אלא ימחה הדבר מלבו ולא יטרנו שכל זמן שהוא נוטר את הדבר וזוכרו שמא יבא לנקום לפיכך הקפידה תורה על הנטירה עד שימחה העון מלבו ולא יזכרנו כלל וזו היא הדעה הנכונה שאפשר שיתקיים בה יישוב הארץ ומשאם ומתנם של בני אדם זה עם זה:
Rambam - 3 Chapters a Day
Tefillin, Mezuzah and Sefer Torah - Chapter Eight, Tefillin, Mezuzah and Sefer Torah - Chapter Nine, Tefillin, Mezuzah and Sefer Torah - Chapter Ten
Tefillin, Mezuzah and Sefer Torah - Chapter Eight1
There are two forms for a passage which is written as p'tuchah: [One form is used] when one completes [the previous passage] in the midst of the line. Then, one should leave the remainder of the line empty and begin the passage that is p'tuchah at the beginning of the following line.
When is [this form] used? When the empty space is large enough to contain nine letters. If, however, the empty space is very small or one concludes [the previous passage] at the end of the line, one should leave one line totally empty and begin the passage that is p'tuchah at the beginning of the third line.
א
פרשה פתוחה יש לה שתי צורות אם גמר באמצע השיטה מניח שאר השיטה פנוי ומתחיל הפרשה שהיא פתוחה מתחלת השיטה השנייה בד"א שנשאר מן השיטה ריוח כשעור תשע אותיות אבל אם לא נשאר אלא מעט או אם גמר בסוף השיטה מניח שיטה שנייה בלא כתב ומתחיל הפרשה הפתוחה מתחלת שיטה השלישית:
Commentary on Halachah 1
2
There are three forms for a passage that is written ass'tumah: [One form is used] when one completes [the previous passage] in the midst of the line. Then, one should leave the above-mentioned amount of empty space and begin writing at least one word of the passage written as s'tumah at the end of the line. Thus, there will be a space in the middle [of the line].
When there is not enough room left on the line to leave this amount of space open and write at least one word at the end of the line, one should leave the entire space empty, then leave an empty space at the beginning of the second line, and begin writing the passage to be written as s'tumah in the middle of the second line.
When one completes the previous passage at the end of the line, one should leave a space of the above-mentioned size at the beginning of the second line and begin writing the passage to be written as s'tumah in the middle of the line.
Thus, a passage written as p'tuchah always begins at the beginning of the line, and a passage written as s'tumah always begins in the middle of the line.
ב
פרשה סתומה יש לה שלש צורות אם גמר באמצע השיטה מניח ריוח כשיעור ומתחיל לכתוב בסוף השיטה תיבה אחת מתחלת הפרשה שהיא סתומה עד שימצא הריוח באמצע ואם לא נשאר מן השיטה כדי להניח הריוח כשיעור ולכתוב בסוף השיטה תיבה אחת יניח הכל פנוי ויניח מעט ריוח מראש שיטה שנייה ויתחיל לכתוב הפרשה הסתומה מאמצע שיטה שנייה ואם גמר בסוף השיטה מניח מתחלת שיטה שנייה כשיעור הריוח ומתחיל לכתוב הסתומה מאמצע השיטה נמצאת אומר שפרשה פתוחה תחלתה בתחלת השיטה לעולם ופרשה סתומה תחלתה מאמצע השיטה לעולם:
3
A scroll that has errors regarding the long and short form of letters can be corrected and checked as explained above. In contrast, if:
one erred with regard to the space between passages and wrote a passage that should be written as p'tuchah as s'tumah, or one that should be written as s'tumah as p'tuchah;
one left an empty space where a [new] passage does not [begin];
one continued writing in the normal manner without leaving a space between passages; or
one changed the form of the songs, the scroll is disqualified and may never be corrected. Instead, one must remove the entire column on which it is written.
ג
ספר שאינו מוגה במלא וחסר אפשר לתקנו ולהגיהו כמו שבארנו אבל אם טעה בריוח הפרשיות וכתב פתוחה סתומה או סתומה פתוחה או שהפסיק והניח פנוי במקום שאין בו פרשה או שכתב כדרכו ולא הפסיק בריוח במקום הפרשה או ששינה צורת השירות הרי זה פסול ואין לו תקנה אלא לסלק את כל הדף שטעה בו:
4
Since I have seen great confusion about these matters in all the scrolls I have seen, and similarly, the masters of the tradition who have written down and composed [texts] to make it known [which passages] are p'tuchot and which are s'tumot are divided with regard to the scrolls on which to rely, I saw fit to write down the entire list of all the passages in the Torah that are s'tumot and p'tuchot, and also the form of the songs. In this manner, all the scrolls can be corrected and checked against these [principles].
The scroll on which I relied on for [clarification of] these matters was a scroll renowned in Egypt, which includes all the 24 books [of the Bible]. It was kept in Jerusalem for many years so that scrolls could be checked from it. Everyone relies upon it because it was corrected by ben Asher, who spent many years writing it precisely, and [afterward] checked it many times.
I relied [on this scroll] when I wrote a Torah scroll according to law.
ד
ולפי שראיתי שיבוש גדול בכל הספרים שראיתי בדברים אלו וכן בעלי המסורת שכותבין ומחברין להודיע הפתוחות והסתומות נחלקים בדברים אלו במחלוקת הספרים שסומכין עליהם ראיתי לכתוב הנה כל פרשיות התורה הסתומות והפתוחות וצורת השירות כדי לתקן עליהם כל הספרים ולהגיה מהם וספר שסמכנו עליו בדברים אלו הוא הספר הידוע במצרים שהוא כולל ארבעה ועשרים ספרים שהיה בירושלים מכמה שנים להגיה ממנו הספרים ועליו היו הכל סומכין לפי שהגיהו בן אשר ודקדק בו שנים הרבה והגיהו פעמים רבות כמו שהעתיקו ועליו סמכתי בספר התורה שכתבתי כהלכתו:
The Book of Genesis
יהי רקיע יקוו המים יהי מאורות ישרצו המים תוצא הארץ ויכלו אלה תולדות השמים כולן פתוחות והן שבע פרשיות אל האשה אמר ולאדם אמר שתיהן סתומות ויאמר יי' אלהים פתוחה והאדם ידע זה ספר ויחי שת ויחי אנוש ויחי קינן ויחי מהללאל ויחי ירד ויחי חנוך ויחי מתושלח ויחי למך ויחי נח אחת עשרה פרשיות אלו כולן סתומות וירא יי' אלה תולדת נח שתיהן פתוחות ויאמר אלהים לנח וידבר אלהים אל נח ויאמר אלהים אל נח שלשתן סתומות ויהיו בני נח ואלה תולדת בני נח שתיהן פתוחות וכנען ילד ולשם ילד שתיהן סתומות ויהי כל הארץ שפה אחת אלה תולדת שם שתיהן פתוחות וארפכשד חי ושלח חי ויחי עבר ויחי פלג ויחי רעו ויחי שרוג ויחי נחור ויחי תרח כולן סתומות השמונה פרשיות ויאמר יי' אל אברם ויהי רעב ויהי בימי אמרפל שלשתן פתוחות אחר הדברים ושרי אשת אברם ויהי אברם ויאמר אלהים אל אברהם ארבעתן סתומות וירא אליו פתוחה ויסע משם ויי' פקד את שרה שתיהן סתומות ויהי בעת ההוא ויהי אחר ויהי אחרי הדברים ויהיו חיי שרה ארבעתן פתוחות ואברהם זקן סתומה ויסף אברהם ואלה תלדת ישמעאל ואלה תולדת יצחק ויהי רעב ארבעתן פתוחות ויהי עשו ויהי כי זקן יצחק ויצא יעקב שלשתן סתומות וישלח יעקב פתוחה ויבא יעקב ותצא דינה שתיהן סתומות ויאמר אלהים וירא אלהים ויהיו בני יעקב ואלה תלדות עשו ארבעתן פתוחות אלה בני שעיר סתומה ואלה המלכים וישב יעקב ויהי בעת שלשתן פתוחות ויוסף הורד מצרימה סתומה ויהי אחר הדברים ויהי מקץ שתיהן פתוחות: ויגש אליו ואלה שמות ואת יהודה שלשתן סתומות ויהי אחרי הדברים ויקרא יעקב שמעון ולוי יהודה זבולן יששכר כולן פתוחות והן שש דן גד מאשר נפתלי בן פרת יוסף חמשתן סתומות בנימין פתוחה
There are 43 passages that are p'tuchot and 48 passages that are s'tumot, 91 passages in their entirety.
ספר בראשית:
יהי רקיע יקוו המים יהי מאורות ישרצו המים תוצא הארץ ויכלו אלה תולדות השמים כולן פתוחות והן שבע פרשיות אל האשה אמר ולאדם אמר שתיהן סתומות ויאמר יי' אלהים פתוחה והאדם ידע זה ספר ויחי שת ויחי אנוש ויחי קינן ויחי מהללאל ויחי ירד ויחי חנוך ויחי מתושלח ויחי למך ויחי נח אחת עשרה פרשיות אלו כולן סתומות וירא יי' אלה תולדת נח שתיהן פתוחות ויאמר אלהים לנח וידבר אלהים אל נח ויאמר אלהים אל נח שלשתן סתומות ויהיו בני נח ואלה תולדת בני נח שתיהן פתוחות וכנען ילד ולשם ילד שתיהן סתומות ויהי כל הארץ שפה אחת אלה תולדת שם שתיהן פתוחות וארפכשד חי ושלח חי ויחי עבר ויחי פלג ויחי רעו ויחי שרוג ויחי נחור ויחי תרח כולן סתומות השמונה פרשיות ויאמר יי' אל אברם ויהי רעב ויהי בימי אמרפל שלשתן פתוחות אחר הדברים ושרי אשת אברם ויהי אברם ויאמר אלהים אל אברהם ארבעתן סתומות וירא אליו פתוחה ויסע משם ויי' פקד את שרה שתיהן סתומות ויהי בעת ההוא ויהי אחר ויהי אחרי הדברים ויהיו חיי שרה ארבעתן פתוחות ואברהם זקן סתומה ויסף אברהם ואלה תלדת ישמעאל ואלה תולדת יצחק ויהי רעב ארבעתן פתוחות ויהי עשו ויהי כי זקן יצחק ויצא יעקב שלשתן סתומות וישלח יעקב פתוחה ויבא יעקב ותצא דינה שתיהן סתומות ויאמר אלהים וירא אלהים ויהיו בני יעקב ואלה תלדות עשו ארבעתן פתוחות אלה בני שעיר סתומה ואלה המלכים וישב יעקב ויהי בעת שלשתן פתוחות ויוסף הורד מצרימה סתומה ויהי אחר הדברים ויהי מקץ שתיהן פתוחות:
ויגש אליו ואלה שמות ואת יהודה שלשתן סתומות ויהי אחרי הדברים ויקרא יעקב שמעון ולוי יהודה זבולן יששכר כולן פתוחות והן שש דן גד מאשר נפתלי בן פרת יוסף חמשתן סתומות בנימין פתוחה מנין הפתוחות שלש וארבעים והסתומות שמונה וארבעים הכל תשעים ואחת:
The Book of Exodus
ויקם מלך חדש וילך איש ויהי בימים הרבים שלשתן פתוחות ומשה היה רעה סתומה וילך משה ויאמר יי' אל אהרן שתיהן פתוחות וידבר אלהים אל משה סתומה וידבר יי' אל משה וידבר יי' אל משה ואל אהרן שתיהן פתוחות אלא ראשי בית אבתם וידבר יי' אל משה שתיהן סתומות ויאמר יי' אל משה ראה נתתיך ויאמר יי' אל משה ואל אהרן שתיהן פתוחות ויאמר יי' אל משה כבד לב פרעה ויאמר יי' אל משה אמר אל אהרן שתיהן סתומות ויאמר יי' אל משה בא פתוחה (ויאמר ה' אל משה אמר אל אהרן נטה את ידך) ויאמר ה' אל משה אמר אל אהרן נטה את מטך ויאמר יי' אל משה השכם בבקר (שלשתן) סתומות ויאמר יי' אל משה בא אל פרעה ויאמר יי' אל משה ואל אהרן שתיהן פתוחות ויאמר יי' אל משה השכם סתומה ויאמר יי' אל משה ויאמר יי' אל משה בא אל פרעה שתיהן פתוחות ויאמר יי' אל משה נטה ידך סתומה ויאמר יי' אל משה של ויהי חשך ויאמר של עוד נגע אחד שתיהן פתוחות ויאמר משה ויאמר יי' אל משה ויאמר יי' אל משה ואל אהרן שלשתן סתומות ויקרא משה פתוחה ויהי בחצי הלילה סתומה ויסעו בני ישראל ויאמר יי' אל משה ואהרן שתיהן פתוחות ויהי בעצם סתומה וידבר יי' כו' קדש לי והיה כי יבאך שתיהן פתוחות ויהי בשלח סתומה וידבר יי' וכו' וישבו ויחנו ויאמר יי' אל משה מה תצעק ויאמר יי' נטה את ידך אז ישיר משה ותקח מרים חמשתן פתוחות: ויסע משה ויבאו אילמה ויאמר יי' אל משה הנני ממטיר שלשתן סתומות וידבר יי' אל משה פתוחה ויאמר יי' אל משה סתומה ויסעו כל עדת ויבא עמלק ויאמר יי' אל משה כתב וישמע יתרו בחדש השלישי חמשתן פתוחות וידבר אלהים את כל הדברים אנכי לא תשא שלשתן סתומות זכור פתוחה כבד לא תרצח לא תנאף לא תגנב לא תענה לא תחמד [לא תחמוד] כולן סתומות והן (שש) וכל העם פתוחה ויאמר יי' אל משה סתומה ואלה המשפטים פתוחה וכי ימכר מכה איש וכי יזד ומכה אביו וגנב איש ומכרו ומקלל אביו וכי יריבן אנשים וכי יכה איש וכי ינצו אנשים וכי יכה איש כולן סתומות והן עשר וכי יגח שור פתוחה וכי יפתח וכי יגף כי יגנב איש כי יבער איש כי תצא אש כי יתן כי יתן איש כולם סתומות והן שבע וכי ישאל פתוחה וכי יפתה מכשפה זבח לאלהים שלשתן סתומות אם כסף פתוחה אלהים לא תקלל לא תשא כי תפגע כי תראה לא תטה חמשתן סתומות הנה אנכי פתוחה לא תהיה משכלה סתומה ואל משה אמר פתוחה ויאמר יי' סתומה וידבר יי' פתוחה ועשו ארון סתומה ועשית שלחן ועשית מנרת שתיהן פתוחות ואת המשכן סתומה ועשית את הקרשים פתוחה ועשית פרכת ועשית את המזבח ועשית את חצר המשכן ואתה תצוה ואתה הקרב חמשתן סתומות ועשו את האפד פתוחה ועשית משבצת ועשית חשן ועשית את מעיל ועשית ציץ וזה הדבר וזה אשר תעשה כולן סתומות והן שש: ועשית מזבח וידבר דכי תשא וידבר דועשית כיור וידבר דבשמים ארבעתן פתוחות ויאמר דקח לך סמים וידבר דראה קראתי שתיהן סתומות ויאמר יי' פתוחה ויתן אל משה סתומה וידבר דלך רד ויפן וירד שתיהן פתוחות וידבר דלך עלה מזה סתומה ויאמר משה ויאמר יי' אל משה ויאמר יי' אל משה פסל ויאמר יי' אל משה כתב ארבעתן פתוחות ויקהל משה סתומה ויאמר משה ויאמר משה אל בני ישראל שתיהן פתוחות ויעשו כל חכם לב סתומה ויעש יריעת פתוחה ויעש את הקרשים סתומה ויעש בצלאל ויעש את השלחן ויעש את המנרה ויעש את מזבח הקטרת ארבעתן פתוחות ויעש את מזבח העלה ויעש את הכיור ויעש את החצר אלה פקודי כל הזהב חמשתן סתומות ויעש את האפד פתוחה ויעשו את אבני סתומה ויעש את החשן ויעש את מעיל שתיהן פתוחות ויעשו את הכתנת שש ויעשו את ציץ ותכל שלשתן סתומות ויביאו את המשכן וידבר דביום החדש שתיהן פתוחות ויהי בחדש הראשון ויקח ויתן את השלחן וישם את המנרה וישם את מזבח וישם את מסך וישם את הכיר ויקם את החצר כולן סתומות והן שמנה ויכס הענן פתוחה
There are 69 passages that are p'tuchot and 95 passages that are s'tumot, 164 passages in their entirety.
ספר ואלה שמות:
ויקם מלך חדש וילך איש ויהי בימים הרבים שלשתן פתוחות ומשה היה רעה סתומה וילך משה ויאמר יי' אל אהרן שתיהן פתוחות וידבר אלהים אל משה סתומה וידבר יי' אל משה וידבר יי' אל משה ואל אהרן שתיהן פתוחות אלא ראשי בית אבתם וידבר יי' אל משה שתיהן סתומות ויאמר יי' אל משה ראה נתתיך ויאמר יי' אל משה ואל אהרן שתיהן פתוחות ויאמר יי' אל משה כבד לב פרעה ויאמר יי' אל משה אמר אל אהרן שתיהן סתומות ויאמר יי' אל משה בא פתוחה (ויאמר ה' אל משה אמר אל אהרן נטה את ידך) ויאמר ה' אל משה אמר אל אהרן נטה את מטך ויאמר יי' אל משה השכם בבקר (שלשתן) סתומות ויאמר יי' אל משה בא אל פרעה ויאמר יי' אל משה ואל אהרן שתיהן פתוחות ויאמר יי' אל משה השכם סתומה ויאמר יי' אל משה ויאמר יי' אל משה בא אל פרעה שתיהן פתוחות ויאמר יי' אל משה נטה ידך סתומה ויאמר יי' אל משה של ויהי חשך ויאמר של עוד נגע אחד שתיהן פתוחות ויאמר משה ויאמר יי' אל משה ויאמר יי' אל משה ואל אהרן שלשתן סתומות ויקרא משה פתוחה ויהי בחצי הלילה סתומה ויסעו בני ישראל ויאמר יי' אל משה ואהרן שתיהן פתוחות ויהי בעצם סתומה וידבר יי' כו' קדש לי והיה כי יבאך שתיהן פתוחות ויהי בשלח סתומה וידבר יי' וכו' וישבו ויחנו ויאמר יי' אל משה מה תצעק ויאמר יי' נטה את ידך אז ישיר משה ותקח מרים חמשתן פתוחות:
ויסע משה ויבאו אילמה ויאמר יי' אל משה הנני ממטיר שלשתן סתומות וידבר יי' אל משה פתוחה ויאמר יי' אל משה סתומה ויסעו כל עדת ויבא עמלק ויאמר יי' אל משה כתב וישמע יתרו בחדש השלישי חמשתן פתוחות וידבר אלהים את כל הדברים אנכי לא תשא שלשתן סתומות זכור פתוחה כבד לא תרצח לא תנאף לא תגנב לא תענה לא תחמד [לא תחמוד] כולן סתומות והן (שש) וכל העם פתוחה ויאמר יי' אל משה סתומה ואלה המשפטים פתוחה וכי ימכר מכה איש וכי יזד ומכה אביו וגנב איש ומכרו ומקלל אביו וכי יריבן אנשים וכי יכה איש וכי ינצו אנשים וכי יכה איש כולן סתומות והן עשר וכי יגח שור פתוחה וכי יפתח וכי יגף כי יגנב איש כי יבער איש כי תצא אש כי יתן כי יתן איש כולם סתומות והן שבע וכי ישאל פתוחה וכי יפתה מכשפה זבח לאלהים שלשתן סתומות אם כסף פתוחה אלהים לא תקלל לא תשא כי תפגע כי תראה לא תטה חמשתן סתומות הנה אנכי פתוחה לא תהיה משכלה סתומה ואל משה אמר פתוחה ויאמר יי' סתומה וידבר יי' פתוחה ועשו ארון סתומה ועשית שלחן ועשית מנרת שתיהן פתוחות ואת המשכן סתומה ועשית את הקרשים פתוחה ועשית פרכת ועשית את המזבח ועשית את חצר המשכן ואתה תצוה ואתה הקרב חמשתן סתומות ועשו את האפד פתוחה ועשית משבצת ועשית חשן ועשית את מעיל ועשית ציץ וזה הדבר וזה אשר תעשה כולן סתומות והן שש:
ועשית מזבח וידבר דכי תשא וידבר דועשית כיור וידבר דבשמים ארבעתן פתוחות ויאמר דקח לך סמים וידבר דראה קראתי שתיהן סתומות ויאמר יי' פתוחה ויתן אל משה סתומה וידבר דלך רד ויפן וירד שתיהן פתוחות וידבר דלך עלה מזה סתומה ויאמר משה ויאמר יי' אל משה ויאמר יי' אל משה פסל ויאמר יי' אל משה כתב ארבעתן פתוחות ויקהל משה סתומה ויאמר משה ויאמר משה אל בני ישראל שתיהן פתוחות ויעשו כל חכם לב סתומה ויעש יריעת פתוחה ויעש את הקרשים סתומה ויעש בצלאל ויעש את השלחן ויעש את המנרה ויעש את מזבח הקטרת ארבעתן פתוחות ויעש את מזבח העלה ויעש את הכיור ויעש את החצר אלה פקודי כל הזהב חמשתן סתומות ויעש את האפד פתוחה ויעשו את אבני סתומה ויעש את החשן ויעש את מעיל שתיהן פתוחות ויעשו את הכתנת שש ויעשו את ציץ ותכל שלשתן סתומות ויביאו את המשכן וידבר דביום החדש שתיהן פתוחות ויהי בחדש הראשון ויקח ויתן את השלחן וישם את המנרה וישם את מזבח וישם את מסך וישם את הכיר ויקם את החצר כולן סתומות והן שמנה ויכס הענן פתוחה מנין הפתוחות תשע וששים ומנין הסתומות חמש ותשעים הכל מאה וששים וארבע פרשיות:
The Book of Leviticus
ואם מן הצאן סתומה ואם מן העוף פתוחה ונפש כי תקריב וכי תקרב ואם מנחה על המחבת ואם מנחת מרחשת ואם תקריב חמשתן סתומות ואם זבח ואם מן הצאן ואם עז וידבר ואם כל עדת אשר נשיא ואם נפש ואם כבש ונפש כי תחטא כולן פתוחות והן תשע ואם לא תשיג וידבר יי' שתיהן סתומות ואם נפש וידבר דנפש וידבר כו' שלשתן פתוחות וזאת תורת סתומה וידבר דזה קרבן וידבר דדבר אל אהרן וזאת תורת האשם וזאת תורת זבח וידבר דדבר אל בני ישראל המקריב וידבר דקח את אהרן כולן פתוחות והן שש ויהי ביום השמיני סתומה וידבר יי' אל אהרן וידבר משה וידבר יי' אל משה שלשתן פתוחות וזה לכם וכי ימות שתיהן סתומות וידבר דאשה כי תזריע וידבר דאדם כי יהיה נגע צרעת ובשר ארבעתן פתוחות או בשר סתומה ואיש או אשה פתוחה ואיש או אשה כי יהיה בעור בשרם ואיש כי ימרט ראשו והבגד שלשתן סתומות וידבר דזאת תהיה פתוחה ואם דל סתומה וידבר דכי תבאו וידבר דדברו אל בני ישראל שתיהן פתוחות ואיש כי תצא סתומה ואשה כי תהיה פתוחה ואשה כי יזוב סתומה וידבר דאחרי מות וידבר דדבר אל אהרן וידבר דדבר אל בני ישראל שלשתן פתוחות איש איש ערות אביך ערות אשת אביך ערות אחותך ערות בת בנך ערות בת אשת ערות אחות אביך ערות אחות אמך ערות אחי אביך ערות כלתך ערות אשת אחיך ערות אשה ובתה כולן סתומות והן שתים עשרה: וידבר דדבר אל כל עדת וכי תבאו אל שתיהן פתוחות וכי יגור סתומה וידבר דאשר יתן מזרעו ויאמר ה' אל משה אמר אל הכהנים שתיהן פתוחות והכהן הגדול וידבר דדבר אל אהרן שתיהן סתומות וידבר דוינזרו וידבר דדבר אל אהרן ואל בניו שתיהן פתוחות וידבר דשור או כשב או עז סתומה וידבר דדבר אל בני ישראל אלה מועדי ה' וידבר דכי תבאו אל הארץ שלשתן פתוחות וספרתם לכם סתומה וידבר דבחדש השביעי פתוחה וידבר דאך בעשור סתומה וידבר דבחמשה עשר יום וידבר דצו את בני ישראל ולקחת סלת שלשתן פתוחות ויצא בן אשה סתומה וידבר דהוצא את המקלל וידבר דבהר סיני שתיהן פתוחות וספרת לך כי ימוך אחיך ואיש כי ימכר וכי ימוך אחיך וכי ימוך וכי תשיג יד כולן סתומות והם שש אם בחקתי ואם לא תשמעו לי שתיהן פתוחות ואם בזאת סתומה וידבר דאיש כי יפלא פתוחה ואם בהמה סתומה
There are 52 passages that are p'tuchot and 46 passages that are s'tumot, 98 passages in their entirety.
ספר ויקרא:
ואם מן הצאן סתומה ואם מן העוף פתוחה ונפש כי תקריב וכי תקרב ואם מנחה על המחבת ואם מנחת מרחשת ואם תקריב חמשתן סתומות ואם זבח ואם מן הצאן ואם עז וידבר ואם כל עדת אשר נשיא ואם נפש ואם כבש ונפש כי תחטא כולן פתוחות והן תשע ואם לא תשיג וידבר יי' שתיהן סתומות ואם נפש וידבר דנפש וידבר כו' שלשתן פתוחות וזאת תורת סתומה וידבר דזה קרבן וידבר דדבר אל אהרן וזאת תורת האשם וזאת תורת זבח וידבר דדבר אל בני ישראל המקריב וידבר דקח את אהרן כולן פתוחות והן שש ויהי ביום השמיני סתומה וידבר יי' אל אהרן וידבר משה וידבר יי' אל משה שלשתן פתוחות וזה לכם וכי ימות שתיהן סתומות וידבר דאשה כי תזריע וידבר דאדם כי יהיה נגע צרעת ובשר ארבעתן פתוחות או בשר סתומה ואיש או אשה פתוחה ואיש או אשה כי יהיה בעור בשרם ואיש כי ימרט ראשו והבגד שלשתן סתומות וידבר דזאת תהיה פתוחה ואם דל סתומה וידבר דכי תבאו וידבר דדברו אל בני ישראל שתיהן פתוחות ואיש כי תצא סתומה ואשה כי תהיה פתוחה ואשה כי יזוב סתומה וידבר דאחרי מות וידבר דדבר אל אהרן וידבר דדבר אל בני ישראל שלשתן פתוחות איש איש ערות אביך ערות אשת אביך ערות אחותך ערות בת בנך ערות בת אשת ערות אחות אביך ערות אחות אמך ערות אחי אביך ערות כלתך ערות אשת אחיך ערות אשה ובתה כולן סתומות והן שתים עשרה:
וידבר דדבר אל כל עדת וכי תבאו אל שתיהן פתוחות וכי יגור סתומה וידבר דאשר יתן מזרעו ויאמר ה' אל משה אמר אל הכהנים שתיהן פתוחות והכהן הגדול וידבר דדבר אל אהרן שתיהן סתומות וידבר דוינזרו וידבר דדבר אל אהרן ואל בניו שתיהן פתוחות וידבר דשור או כשב או עז סתומה וידבר דדבר אל בני ישראל אלה מועדי ה' וידבר דכי תבאו אל הארץ שלשתן פתוחות וספרתם לכם סתומה וידבר דבחדש השביעי פתוחה וידבר דאך בעשור סתומה וידבר דבחמשה עשר יום וידבר דצו את בני ישראל ולקחת סלת שלשתן פתוחות ויצא בן אשה סתומה וידבר דהוצא את המקלל וידבר דבהר סיני שתיהן פתוחות וספרת לך כי ימוך אחיך ואיש כי ימכר וכי ימוך אחיך וכי ימוך וכי תשיג יד כולן סתומות והם שש אם בחקתי ואם לא תשמעו לי שתיהן פתוחות ואם בזאת סתומה וידבר דאיש כי יפלא פתוחה ואם בהמה סתומה מנין הפתוחות שתים וחמשים והסתומות שש וארבעים הכל תשעים ושמנה:
The Book of Numbers
בני ראובן סתומה לבני שמעון לבני גד לבני יהודה לבני יששכר לבני זבולן לבני יוסף לבני מנשה לבני בנימן לבני דן לבני אשר בני נפתלי אלה הפקדים וידבר דאך את מטה לוי וידבר דאיש על דגלו כולן פתוחות והן ארבע עשרה דגל מחנה ראובן ונסע אהל דגל מחנה אפרים דגל מחנה דן ארבעתן סתומות אלה פקודי ואלה תולדת וידבר דהקרב וידבר דואני וידבר דפקד חמשתן פתוחות ולקהת ויאמר דפקד שתיהן סתומות וידבר דקח וידבר דנשא וידבר דאל תכריתו וידבר דנשא ארבעתן פתוחות בני מררי ופקודי בני גרשון שתיהן סתומות וידבר דצו וידבר דאיש או אשה כי יעשו וידבר דאיש כי תשטה וידבר דאיש או אשה כי יפלא וידבר דדבר אל אהרן חמשתן פתוחות יברכך יאר ישא ושמו ויהי ביום כלות משה ויהי המקריב כולן סתומות והן שש ביום השני ביום השלישי ביום הרביעי ביום החמישי ביום הששי ביום השביעי ביום השמיני ביום התשיעי ביום העשירי ביום עשתי עשר יום ביום שנים עשר יום זאת חנכת וידבר דבהעלתך וידבר דקח את הלוים כולן פתוחות והן ארבע עשרה וידבר דזאת אשר ללוים סתומה וידבר דויעשו וידבר דכי יהיה טמא שתיהן פתוחות וביום הקים סתומה וידבר דעשה לך ויהי בשנה השנית שתיהן פתוחות ויאמר משה לחבב ויהי בנסע שתיהן סתומות ויהי העם כמתאננים ויאמר דאפסה לי ויאמר דהיד יי' תקצר ותדבר מרים ארבעתם פתוחות: ויאמר יי' פתאם סתומה ויאמר דואביה וידבר דשלח לך ויאמר דעד אנה ינאצני וידבר דעד מתי וידבר דכי תבאו וידבר דבבאכם פתוחות והן שש וכי תשגו ואם נפש אחת שתיהן סתומות ויהיו בני ישראל במדבר פתוחה ויאמר דמות יומת סתומה ויאמר דועשו להם ויקח קרח שתיהן פתוחות וידבר דהבדלו וידבר דהעלו וידבר דאמר אל אלעזר שלשתן סתומות וילנו פתוחה וידבר דהרמו סתומה וידבר דוקח מאתם ויאמר דהשב ויאמרו בני ישראל שלשתן פתוחות ויאמר יי' אל אהרן סתומה וידבר יי' אל אהרן פתוחה ולבני לוי סתומה וידבר דואל הלוים וידבר דזאת חקת ויבאו בני ישראל וידבר דקח את המטה ארבעתן פתוחות ויאמר דיען לא האמנתם וישלח משה שתיהן סתומות ויסעו מקדש פתוחה וישמע הכנעני סתומה ויסעו מהר ההר פתוחה אז ישיר סתומה וישלח ישראל פתוחה וירא בלק סתומה וישב ישראל וידבר דפינחס וידבר דצרור ויאמר יי' ארבעתן פתוחות בני שמעון בני גד בני יהודה בני יששכר בני זבולן בני יוסף אלה בני אפרים בני בנימן אלה בני דן בני אשר בני נפתלי כולן סתומות והן אחת עשרה: וידבר יי' פתוחה ואלה פקודי הלוי ותקרבנה שתיהן סתומות ויאמר דכן בנות צלפחד ויאמר דעלה שתיהן פתוחות וידבר משה סתומה וידבר דצו וביום השבת ובראשי חדשיכם שלשתן פתוחות ובחדש הראשון וביום הבכורים שתיהן סתומות ובחדש השביעי פתוחה ובעשור ובחמשה עשר וביום השני וביום השלישי וביום הרביעי וביום החמישי וביום הששי וביום השביעי ביום השמיני כולן סתומות והן תשע וידבר משה וידבר יי' שתיהן פתוחות ויצאו משה ואלעזר ויאמר אלעזר ויאמר דשא שלשתן סתומות ומקנה רב פתוחה ויאמרו אם מצאנו ויגשו אליו שתיהן סתומות ויאמר אליהם משה אלה מסעי שתיהן פתוחות וישמע הכנעני וידבר דבערבת שתיהן סתומות וידבר דצו את בני ישראל וידבר דאלה שמות האנשים וידבר דבערבת מואב וידבר דדבר אל בני ישראל ויקרבו ראשי חמשתן פתוחות
There are 92 passages that are p'tuchot and 66 passages that are s'tumot, 158 passages in their entirety.
ספר במדבר סיני:
בני ראובן סתומה לבני שמעון לבני גד לבני יהודה לבני יששכר לבני זבולן לבני יוסף לבני מנשה לבני בנימן לבני דן לבני אשר בני נפתלי אלה הפקדים וידבר דאך את מטה לוי וידבר דאיש על דגלו כולן פתוחות והן ארבע עשרה דגל מחנה ראובן ונסע אהל דגל מחנה אפרים דגל מחנה דן ארבעתן סתומות אלה פקודי ואלה תולדת וידבר דהקרב וידבר דואני וידבר דפקד חמשתן פתוחות ולקהת ויאמר דפקד שתיהן סתומות וידבר דקח וידבר דנשא וידבר דאל תכריתו וידבר דנשא ארבעתן פתוחות בני מררי ופקודי בני גרשון שתיהן סתומות וידבר דצו וידבר דאיש או אשה כי יעשו וידבר דאיש כי תשטה וידבר דאיש או אשה כי יפלא וידבר דדבר אל אהרן חמשתן פתוחות יברכך יאר ישא ושמו ויהי ביום כלות משה ויהי המקריב כולן סתומות והן שש ביום השני ביום השלישי ביום הרביעי ביום החמישי ביום הששי ביום השביעי ביום השמיני ביום התשיעי ביום העשירי ביום עשתי עשר יום ביום שנים עשר יום זאת חנכת וידבר דבהעלתך וידבר דקח את הלוים כולן פתוחות והן ארבע עשרה וידבר דזאת אשר ללוים סתומה וידבר דויעשו וידבר דכי יהיה טמא שתיהן פתוחות וביום הקים סתומה וידבר דעשה לך ויהי בשנה השנית שתיהן פתוחות ויאמר משה לחבב ויהי בנסע שתיהן סתומות ויהי העם כמתאננים ויאמר דאפסה לי ויאמר דהיד יי' תקצר ותדבר מרים ארבעתם פתוחות:
ויאמר יי' פתאם סתומה ויאמר דואביה וידבר דשלח לך ויאמר דעד אנה ינאצני וידבר דעד מתי וידבר דכי תבאו וידבר דבבאכם פתוחות והן שש וכי תשגו ואם נפש אחת שתיהן סתומות ויהיו בני ישראל במדבר פתוחה ויאמר דמות יומת סתומה ויאמר דועשו להם ויקח קרח שתיהן פתוחות וידבר דהבדלו וידבר דהעלו וידבר דאמר אל אלעזר שלשתן סתומות וילנו פתוחה וידבר דהרמו סתומה וידבר דוקח מאתם ויאמר דהשב ויאמרו בני ישראל שלשתן פתוחות ויאמר יי' אל אהרן סתומה וידבר יי' אל אהרן פתוחה ולבני לוי סתומה וידבר דואל הלוים וידבר דזאת חקת ויבאו בני ישראל וידבר דקח את המטה ארבעתן פתוחות ויאמר דיען לא האמנתם וישלח משה שתיהן סתומות ויסעו מקדש פתוחה וישמע הכנעני סתומה ויסעו מהר ההר פתוחה אז ישיר סתומה וישלח ישראל פתוחה וירא בלק סתומה וישב ישראל וידבר דפינחס וידבר דצרור ויאמר יי' ארבעתן פתוחות בני שמעון בני גד בני יהודה בני יששכר בני זבולן בני יוסף אלה בני אפרים בני בנימן אלה בני דן בני אשר בני נפתלי כולן סתומות והן אחת עשרה:
וידבר יי' פתוחה ואלה פקודי הלוי ותקרבנה שתיהן סתומות ויאמר דכן בנות צלפחד ויאמר דעלה שתיהן פתוחות וידבר משה סתומה וידבר דצו וביום השבת ובראשי חדשיכם שלשתן פתוחות ובחדש הראשון וביום הבכורים שתיהן סתומות ובחדש השביעי פתוחה ובעשור ובחמשה עשר וביום השני וביום השלישי וביום הרביעי וביום החמישי וביום הששי וביום השביעי ביום השמיני כולן סתומות והן תשע וידבר משה וידבר יי' שתיהן פתוחות ויצאו משה ואלעזר ויאמר אלעזר ויאמר דשא שלשתן סתומות ומקנה רב פתוחה ויאמרו אם מצאנו ויגשו אליו שתיהן סתומות ויאמר אליהם משה אלה מסעי שתיהן פתוחות וישמע הכנעני וידבר דבערבת שתיהן סתומות וידבר דצו את בני ישראל וידבר דאלה שמות האנשים וידבר דבערבת מואב וידבר דדבר אל בני ישראל ויקרבו ראשי חמשתן פתוחות מנין הפתוחות שתים ותשעים והסתומות ששים ושש הכל מאה וחמשים ושמונה:
The Book of Deuteronomy
ויאמר יי' אלי ונפן ונעבר וידבר יי' ויאמר יי' אלי ראה ואתחנן חמשתן סתומות ועתה ישראל כי תוליד בנים אז יבדיל ויקרא משה ארבעתן פתוחות אנכי לא תשא שמור כבד לא תרצח ולא תנאף ולא תגנב ולא תענה ולא תחמד ולא תתאוה את הדברים כולן סתומות והן אחת עשרה שמע ישראל פתוחה והיה כי יביאך לא תנסו כי ישאלך בנך כי יביאך ארבעתן סתומות והיה עקב פתוחה כי תאמר סתומה כל המצוה והיה אם שכח תשכח שמע ישראל בעת ההוא ועתה ישראל חמשתן פתוחות כי הארץ והיה אם שמע כי אם שמר תשמרון ראה אנכי והיה כי יביאך כי ירחיב כי יכרית כולן סתומות והן שבע כי יקום פתוחה כי יסיתך כי תשמע בנים אתם לא תאכל את זה תאכלו כל צפור טהרה כולן סתומות והן שש עשר תעשר פתוחה מקצה שלש שנים מקץ שבע שנים כי יהיה בך אביון כי ימכר לך ארבעתן סתומות כל הבכור שמור את חדש שתיהן פתוחות שבעה שבעת סתומה חג הסכת פתוחה שפטים ושטרים לא תטע לך לא תזבח כי ימצא בקרבך ארבעתן סתומות: כי יפלא פתוחה כי תבא לא יהיה לכהנים וזה יהיה וכי יבא הלוי כי אתה בא כי יכרית כולם סתומות והן שש וכי יהיה איש פתוחה לא תסיג לא יקום עד כי תצא למלחמה כי תקרב אל עיר כי תצור אל עיר חמשתן סתומות כי ימצא חלל פתוחה כי תצא למלחמה כי תהיין לאיש כי יהיה לאיש וכי יהיה באיש לא תראה את שור לא תראה את חמור לא יהיה כלי גבר כולן סתומות והן שבע כי יקרא פתוחה כי תבנה לא תחרש גדלים כי יקח איש אשה ואם אמת היה כי ימצא איש כי יהיה נערה בתולה ואם בשדה ימצא כי ימצא לא יקח איש לא יבא פצוע לא יבא ממזר לא יבא עמוני לא תתעב אדמי כי תצא מחנה לא תסגיר לא תהיה קדשה לא תשיך כי תדר נדר כי תבא בכרם כי תבא בקמת כי יקח איש אשה כי יקח איש אשה חדשה כי ימצא השמר בנגע הצרעת כי תשה ברעך לא תעשק שכיר עני לא יומתו אבות לא תטה כי תקצר כי תחבט כי יהיה ריב כי ישבו אחים כי ינצו אנשים לא יהיה לך בכיסך כולן סתומות והן חמש ושלשים: זכור את אשר עשה והיה כי תבוא שתיהן פתוחות כי תכלה לעשר היום הזה שתיהן סתומות ויצו משה וזקני ישראל פתוחה וידבר משה ויצו משה את העם ארור האיש ארור מקלה ארור מסיג ארור משגה ארור מטה ארור שכב עם כל בהמה ארור שכב עם אחתו ארור שכב עם חתנתו ארור מכה ארור לקח שחד ארור אשר לא יקים כולן סתומות והן שלש עשרה והיה אם שמוע והיה אם לא תשמע שתיהן פתוחות אלא דברי הברית סתומה ויקרא משה אתם נצבים שתיהן פתוחות והיה כי יבאו כי המצוה ראה נתתי שלשתן סתומות וילך משה פתוחה ויקרא משה סתומה ויאמר יי' אל משה הן האזינו השמים ויבא משה וידבר יי' אל משה בעצם וזאת הברכה חמשתן פתוחות וזאת ליהודה סתומה וללוי פתוחה לבנימן וליוסף ולזבולן ולגד ולדן ולאשר ויעל משה כולן סתומות והן שבע:
There are 34 passages in this book that are p'tuchot and 124 passages that are s'tumot, 158 passages in their entirety.
In the entire Torah, there are 290 passages that are p'tuchot and 379 passages that are s'tumot, 669 passages in their entirety.
ספר אלה הדברים:
ויאמר יי' אלי ונפן ונעבר וידבר יי' ויאמר יי' אלי ראה ואתחנן חמשתן סתומות ועתה ישראל כי תוליד בנים אז יבדיל ויקרא משה ארבעתן פתוחות אנכי לא תשא שמור כבד לא תרצח ולא תנאף ולא תגנב ולא תענה ולא תחמד ולא תתאוה את הדברים כולן סתומות והן אחת עשרה שמע ישראל פתוחה והיה כי יביאך לא תנסו כי ישאלך בנך כי יביאך ארבעתן סתומות והיה עקב פתוחה כי תאמר סתומה כל המצוה והיה אם שכח תשכח שמע ישראל בעת ההוא ועתה ישראל חמשתן פתוחות כי הארץ והיה אם שמע כי אם שמר תשמרון ראה אנכי והיה כי יביאך כי ירחיב כי יכרית כולן סתומות והן שבע כי יקום פתוחה כי יסיתך כי תשמע בנים אתם לא תאכל את זה תאכלו כל צפור טהרה כולן סתומות והן שש עשר תעשר פתוחה מקצה שלש שנים מקץ שבע שנים כי יהיה בך אביון כי ימכר לך ארבעתן סתומות כל הבכור שמור את חדש שתיהן פתוחות שבעה שבעת סתומה חג הסכת פתוחה שפטים ושטרים לא תטע לך לא תזבח כי ימצא בקרבך ארבעתן סתומות:
כי יפלא פתוחה כי תבא לא יהיה לכהנים וזה יהיה וכי יבא הלוי כי אתה בא כי יכרית כולם סתומות והן שש וכי יהיה איש פתוחה לא תסיג לא יקום עד כי תצא למלחמה כי תקרב אל עיר כי תצור אל עיר חמשתן סתומות כי ימצא חלל פתוחה כי תצא למלחמה כי תהיין לאיש כי יהיה לאיש וכי יהיה באיש לא תראה את שור לא תראה את חמור לא יהיה כלי גבר כולן סתומות והן שבע כי יקרא פתוחה כי תבנה לא תחרש גדלים כי יקח איש אשה ואם אמת היה כי ימצא איש כי יהיה נערה בתולה ואם בשדה ימצא כי ימצא לא יקח איש לא יבא פצוע לא יבא ממזר לא יבא עמוני לא תתעב אדמי כי תצא מחנה לא תסגיר לא תהיה קדשה לא תשיך כי תדר נדר כי תבא בכרם כי תבא בקמת כי יקח איש אשה כי יקח איש אשה חדשה כי ימצא השמר בנגע הצרעת כי תשה ברעך לא תעשק שכיר עני לא יומתו אבות לא תטה כי תקצר כי תחבט כי יהיה ריב כי ישבו אחים כי ינצו אנשים לא יהיה לך בכיסך כולן סתומות והן חמש ושלשים:
זכור את אשר עשה והיה כי תבוא שתיהן פתוחות כי תכלה לעשר היום הזה שתיהן סתומות ויצו משה וזקני ישראל פתוחה וידבר משה ויצו משה את העם ארור האיש ארור מקלה ארור מסיג ארור משגה ארור מטה ארור שכב עם כל בהמה ארור שכב עם אחתו ארור שכב עם חתנתו ארור מכה ארור לקח שחד ארור אשר לא יקים כולן סתומות והן שלש עשרה והיה אם שמוע והיה אם לא תשמע שתיהן פתוחות אלא דברי הברית סתומה ויקרא משה אתם נצבים שתיהן פתוחות והיה כי יבאו כי המצוה ראה נתתי שלשתן סתומות וילך משה פתוחה ויקרא משה סתומה ויאמר יי' אל משה הן האזינו השמים ויבא משה וידבר יי' אל משה בעצם וזאת הברכה חמשתן פתוחות וזאת ליהודה סתומה וללוי פתוחה לבנימן וליוסף ולזבולן ולגד ולדן ולאשר ויעל משה כולן סתומות והן שבע:
מנין הפתוחות של ספר זה שלשים וארבע והסתומות מאה ועשרים וארבע הכל מאה וחמשים ושמונה מנין הפתוחות של כל התורה מאתים ותשעים ומנין הסתומות שלש מאות ושבעים ותשע הכל שש מאות וששים ותשע:
This is the form for the song Ha'azinu. Each line should have an empty space in the middle as appropriate for a passage that is s'tumah [i.e., a space that can contain nine letters]. Thus, each line will be divided into two. It should be written on 70 lines. These are the words that should appear at the beginning of each line:
האזינו יערף כשעירם כי הצור אל שחת הליי' הלוא זכר שאל בהנחל יצב כי ימצאהו יסבבנהו כנשר יפרש יי' ירכבהו וינקהו חמאת בני ודם שמנת וינבל בתועבת אלהים לא ותשכח מכעס אראה בנים כעסוני בגוי ותיקד ותלהט חצי וקטב עם ומחדרים יונק אשביתה פן ולא ואין יבינו ושנים ויי' ואיבינו ומשדמת אשכלת וראש חתום לעת וחש ועל ואפס צור ישתו יהי ואין מחצתי כי אם אשיב אשכיר מדם הרנינו ונקם
All of the words above are found at the beginning [of the lines]. These are the words that begin the second half of the line and thus appear in the middle of the column:
ותשמע תזל וכרביבים הבו כי צדיק דור עם הוא בינו זקניך בהפרידו למספר יעקב ובתהו יצרנהו על ישאהו ואין ויאכל ושמן עם עם וישמן ויטש יקנאהו יזבחו חדשים צור וירא ויאמר כי הם ואני כי ותאכל אספה מזי ושן מחוץ גם אמרתי לולי פן כי לו איכה אם כי כי ענבמו חמת הלא לי כי כי כי ואמר אשר יקומו ראו אני ואין ואמרתי ותאחז ולמשנאי וחרבי מראש כי וכפר:
The song recited [after the crossing of the Red] Sea should be written in thirty lines. The first line should be written in the usual fashion. Afterward, the remaining lines should be written in the following manner: In one, a space [large enough to contain nine letters] should be left in the middle, and on the following line a space [of this size] should be left in two places, so that the line will be divided in three portions. Thus, [in every line,] there will be a space below writing and writing below a space.
This is its format:
With regard to the entire Torah - both the songs and the remainder of the text - one should plan that one letter be very close to the next. A letter may not, however, touch the following letter, nor should it be positioned very far from it, so that a single word will not appear as two. Rather, there should be a hairbreadth of space between each letter. If one left so much space [between letters] that a child who does not read well sees it as two words, the scroll is disqualified until it is corrected.
צורת שירת האזינו כל שיטה ושיטה יש באמצע ריוח אחד כצורת הפרשה הסתומה ונמצא כל שיטה חלוקה לשתים וכותבין אותה בשבעים שיטות ואלו הן התיבות שבראש כל שיטה ושיטה:
האזינו יערף כשעירם כי הצור אל שחת הליי' הלוא זכר שאל בהנחל יצב כי ימצאהו יסבבנהו כנשר יפרש יי' ירכבהו וינקהו חמאת בני ודם שמנת וינבל בתועבת אלהים לא ותשכח מכעס אראה בנים כעסוני בגוי ותיקד ותלהט חצי וקטב עם ומחדרים יונק אשביתה פן ולא ואין יבינו ושנים ויי' ואיבינו ומשדמת אשכלת וראש חתום לעת וחש ועל ואפס צור ישתו יהי ואין מחצתי כי אם אשיב אשכיר מדם הרנינו ונקם כל אלו התיבות שבראש ואלו הן התיבות שבראש כל חצי שיטה אחרונה שהן באמצע הדף:
ותשמע תזל וכרביבים הבו כי צדיק דור עם הוא בינו זקניך בהפרידו למספר יעקב ובתהו יצרנהו על ישאהו ואין ויאכל ושמן עם עם וישמן ויטש יקנאהו יזבחו חדשים צור וירא ויאמר כי הם ואני כי ותאכל אספה מזי ושן מחוץ גם אמרתי לולי פן כי לו איכה אם כי כי ענבמו חמת הלא לי כי כי כי ואמר אשר יקומו ראו אני ואין ואמרתי ותאחז ולמשנאי וחרבי מראש כי וכפר:
שירת הים כותבין אותה בשלשים שיטות שיטה ראשונה כדרכה ושאר השיטות אחת מניחין באמצעה ריוח אחד ואחת מניחין הריוח בשני מקומות באמצעה עד שתמצא השיטה חלוקה לשלש ונמצא ריוח כנגד הכתב וכתב כנגד הריוח:
וזו היא צורתה
כל התורה כולה בין בשירות בין בשאר הכתב יתכוין שתהיה אות סמוכה לחברתה ביותר ולא תדבק בה ולא תתרחק ממנה כדי שלא תתראה התיבה כשתי תיבות אלא יהיה בין אות לאות כחוט השערה ואם הרחיק אות מאות כדי שתראה התיבה כשתי תיבות לתינוק שאינו רגיל הרי זה פסול עד שיתקן:
Tefillin, Mezuzah and Sefer Torah - Chapter Nine
1
A Torah scroll should not be written in a way which causes its length to exceed its circumference, or its circumference to exceed its length.
What is the appropriate length? When the scroll is written on g'vil, six handbreadths - i.e., 24 thumbbreadths. When the scroll is written on k'laf, it may be more or less, provided that the length is equal to the circumference. If one wrote a scroll on g'vil less than six handbreadths long and concentrated one's writing, or [wrote a scroll] more than six handbreadths long and spread out one's writing, if the length is equal to the circumference, it has been written in the proper manner.
א
אין עושין ספר תורה לא ארכו יותר על היקפו ולא היקפו יתר על ארכו וכמה הוא אורכו בגויל ששה טפחים שהם ארבע ועשרים אצבעות ברוחב הגודל של יד ובקלף או פחות או יותר והוא שיהא ארכו כהיקפו וכן אם עשה בגויל פחות מששה טפחים ומיעט את הכתב או יתר על ששה והרחיב בכתב עד שיהיה ארכו כהיקפו הרי זה כמצוה:
2
The following margins should be left [on each column]: Below the column: four thumbbreadths; above the column: three thumbbreadths; and between each column: two thumbbreadths.
[To allow for these margins,] one should leave an additional thumbbreadth at the beginning and the end of each portion of parchment and room to sew the parchments together. Thus, when one sews all the portions of parchment together, there will be two thumbbreadths between each column throughout the entire scroll.
One should also leave an extra portion of parchment at the beginning and the end of the scroll, to wind around its staves.
All these measures are part of [performing] the mitzvah [in the optimum manner]. If one decreased or increased any of them, [the scroll] is not disqualified.
ב
שיעור הגליון מלמטה ארבע אצבעות ולמעלה שלש אצבעות ובין דף לדף שתי אצבעות לפיכך צריך שיניח בתחלת כל יריעה ובסופה רוחב אצבע אחת וכדי תפירה שנמצא כשיתפור היריעה יהיה בין כל דף ודף בכל הספר כולו שתי אצבעות ויניח מן העור בתחלת הספר ובסופו כדי לגלול על העמוד וכל השיעורין האלו למצוה ואם חסר או הותיר לא פסל:
3
How should a person structure the scroll [he is writing] so that its length will be equal to its circumference? He should begin by making equal portions of parchment, each having a standard width of six handbreadths.
Afterwards, he should wind the parchments, each in the same manner, making one tight coil. He should continue adding to the coil, winding the parchments tightly until the circumference of the coil is six handbreadths, the width of the parchment. He should measure with a red cord that [is long enough] to surround the entire coil.
ג
כיצד יתכוין אדם עד שיעשה הספר שיהיה ארכו כהיקפו מתחיל ומרבע העורות בשוה ועושה רוחב כל עור מהן ששה טפחים קצב אחד לכל אחד ואחר כך גולל העורות בשוה ועושה מהן כרך אחד מהודק יפה יפה ומוסיף בעורות ומהדק עד שיעשה היקף הכרך ששה טפחים שהוא רוחב העור ומודד בחוט של שני שיקיפו על הכרך:
4
Afterwards, one should make a measuring rod, forty or fifty thumbbreadths long. Each thumbbreadth on the rod should be divided into halves, thirds, and quarters, so that it will be possible to have exact measurements, including even half and quarter thumbbreadths.
One should measure each piece of parchment with this rod to determine its length in thumbbreadths. In this manner, one can calculate the length in thumbbreadths of the entire coil.
ד
ואח"כ יעשה קנה שוה יהיה ארכה ארבעים או חמשים אצבעות ויחלק אצבע מהן בקנה לשנים ולשלשה ולארבעה חלקים כדי שידע בו שיעור חצי אצבע ורביע אצבע וכיוצא בזה החלק וימדוד כל עור בקנה זו עד שידע כמה אצבעות יש בכל עור עד שידע כמה אצבעות בארך כל הכרך:
5
Afterwards, one should take two or three other parchments [as an experiment] to check the size of one's writing. One should write a [sample] column.
It is obvious that the length of the column [used for the writing] will be seventeen thumbbreadths, since three thumbbreadths are left for a margin above the column and four thumbbreadths are left for a margin below. The width of the column, however, varies according to the thickness of one's writing. Similarly, the number of lines within each column varies according to the writing. The space of a line should be left between each two lines.
ה
ואחר כך לוקח עורות אחרות שנים או שלשה לבדוק בהן שיעור הכתב וכותב בהן דף אחד ודבר ידוע שאורך הדף שבע עשרה אצבעות לפי שהוא מניח גליון למעלה שלש ולמטה ארבע אבל רוחב הדף הוא לפי הכתב אם דקה אם עבה וכן מנין השיטות שבדף יבאו לפי הכתב לפי שבין שיטה ושיטה כמלא שיטה:
6
After one writes the experimental column as one desires, one should measure the column with the rod. Then one should add the two thumbbreadths to be left between columns and calculate the number of columns one will have in the entire coil [should one continue] using the same [size] writing.
Once one knows the number of columns [for which there is space in the coil], one should calculate according to the scroll from which one is writing whether the entire Torah will be able to be contained in the number of columns there are in the coil based on this [size] writing.
If the entire Torah can be contained within this number of columns, [the scroll] will be [written in the] desired [fashion]. If, according to one's calculations, there are more columns than necessary to contain the Torah, one should write with a broader script, so that fewer columns will be included. One should write another [experimental] column [and recalculate until the calculations are resolved].
If, according to one's calculations, there are fewer columns than necessary to contain the Torah, one should write with a thinner script, so that more columns will be included. One should write another [experimental] column and recalculate until the calculations are resolved.
ו
ואחר שכתב הדף שבודק בו לפי מה שירצה ימוד רוחב הדף באצבעות הקנה ויוסיף על רוחב הדף שתי אצבעות שבין דף ודף ויחשוב כמה דפין יבאו בכרך שגלל מאותו הכתב שבדק בו וידע חשבון הדפין ויראה כמה נכתב בדף זה שבדק בו מן התורה כלה ומשער לפי הספר שהוא כותב ממנו ומחשב אם עלתה לו כל התורה לפי מנין הדפין מזה הכתב שכותב בו בכרך מוטב ואם הוציא החשבון שהדפין יותר מן התורה ירחיב בכתב עד שיתמעט מנין הדפין ויבדוק בדף אחר ואם הוציא החשבון שהתורה יתר מן הדפין ימעט הכתב עד שירבה במנין הדפין ויבדוק בדף אחר דף עד שיבא החשבון אחד מאחר שידע רוחב הדף ושיעור הכתב מתחיל באותו הכרך:
7
After one knows the width of the column and the measure of one's writing, one takes the coil [of parchment] and divides each parchment into columns according to the [size of the] column with which one experimented and made the [above] calculation, ruling each column. When more than three or four fingerbreadths remain after the final column [which fits onto] the portion of parchment, one should leave only a thumbbreadth and the space necessary to sew it and cut off the rest.
One need not worry that, ultimately, additional parchments will have to be added to the coil to compensate for the portions which were cut off. This is not a factor of circumstance, because the writing will cause [the size of the scroll] to be extended [only] according to the number of columns [originally calculated].
ז
ומחלק כל עור ועור דפין דפין בשירטוט כפי רוחב הדף שבדק בו ועלה בחשבון וכשישאר בעור שלש אצבעות או ארבע יותר על הדף האחרונה שביריעה יניח ממנו רוחב אצבע וכדי תפירה ויקוץ השאר ואל יחוש שבאחרונה יתוסף עורות אחרות על הכרך שגלל כנגד כל התוספות שקוצץ מכל עור ועור ואינו צריך לחשב דבר זה שהכתב מושכו לפי מנין הדפין:
8
Similarly, if one desires to make the width of the scroll more than six [thumbbreadths] or less than six [thumbbreadths], one should follow similar calculations. Thus, the length of the scroll will be equal to the circumference, neither less nor more, provided one does not err in his calculations.
ח
וכן הרוצה לעשות רוחב הספר יותר מששה או פחות מששה על הדרך הזה הוא מחשב ויצא ארכו כהיקפו בלא פחות ולא יותר והוא שלא יטעה בחשבון:
9
The thumbbreadth mentioned in all these calculations - and in all other Torah measurements - refers to the width of a normal person's thumb. We have calculated this measure precisely and found it to be equal to the width of seven average barley-corns when placed next to each other in a cramped manner. This is equivalent to the length of two barley-corns amply spaced apart.
Whenever the term "handbreadth" is mentioned, it refers to four of these thumbbreadths. Whenever the term cubit is mentioned, it refers to six handbreadths.
ט
רוחב הגודל האמור בכל השיעורין האלו ובשאר שיעורי תורה כולה הוא אצבע הבינוני וכבר דקדקנו בשיעורו ומצאנוהו רחב שבע שעורות בינוניות זו בצד זו בדוחק והן כאורך שתי שעורות בריוח וכל טפח האמור בכ"מ הוא ארבע אצבעות מזו וכל אמה ששה טפחים:
10
In the Torah scroll which I wrote, the width of each column was four thumbbreadths [with the exception of the] columns on which the Song of the Red Sea and the song Ha'azinu were written; they were six thumbbreadths wide. There were 51 lines in each column and 226 columns in the entire scroll. [In its entirety,] the scroll was approximately 1366 thumbbreadths long.
י
ספר תורה שכתבתי אני רוחב כל דף ודף מדפיו ארבע אצבעות ושירת הים ושירת האזינו רוחב כל דף משתיהן שש אצבעות ומנין השיטין שבכל דף ודף אחת וחמשים ומנין הדפין של כל הספר מאתים וששה ועשרים דף ואורך כל הספר אלף ושלש מאות וששים ושש אצבעות בקירוב:
11
The six thumbbreadths beyond the number that one would arrive at by calculation were used for the margin of the scroll left at the beginning and the end. I wrote the scroll from parchment made from ram skin.
Should one desire to write a scroll using these measurements or deviating from them only slightly - i.e., adding or subtracting two or three columns, there is no necessity to trouble oneself with calculations; without any difficulty one will have a scroll whose length is equal to its circumference.
יא
אלו השש אצבעות היתרות בחשבון לגליון שבתחלת הספר וסופו והעורות שכתבנו בהם עורות אילים ובזמן שתרצה לכתוב על פי המדות האלו או קרוב להם מעט הן חסר דף אחד או שנים או שלשה או יתר דף או שנים או שלש לא תיגע ולא תהא צריך לחשבון אלא מיד יבא לך ארכו כהיקפו:
12
One should not write fewer than three columns on a piece of parchment, nor [should one write] more than eight columns. If one has a piece of parchment large enough to contain nine columns, one should divide it in two, one portion containing five columns, and one portion four columns.
When does the above apply? At the beginning of the scroll or in the middle. At the end of the scroll, however, even if there is one verse in one column, that column may be written on a separate piece of parchment and sewn together with the other parchments.
יב
אין עושין ביריעה פחות משלשה דפין ולא יתר על שמנה דפין נזדמנה לו יריעה בת תשעה דפין חולק אותה ארבעה לכאן וחמשה לכאן במה דברים אמורים בתחלת הספר או באמצע אבל בסוף הספר אפילו פסוק אחד בדף אחד עושים אותו דף לבדו ותופרין אותו עם שאר היריעות:
13
When one sews the parchments together, one should use only sinews from a kosher species of animal or beast. [Sinews taken from] animals which died without being ritually slaughtered or which were killed by wild beasts [are, nevertheless, acceptable].
This is a halachah transmitted to Moses on Mount Sinai. Therefore, if one did not sew them with sinews, or used sinews from a non-kosher animal, the scroll is unacceptable until one removes the threads and sews them again.
יג
וכשתופרין היריעות אין תופרין אותן אלא בגידים של בהמה או חיה טהורה ואפילו מנבילות וטריפות שלהם כדרך שתופרין את התפילין ודבר זה הלכה למשה מסיני לפיכך אם תפרן שלא בגידין או בגידי בהמה טמאה פסול עד שיתירה ויחזור ויתפור כהלכה:
14
When sewing all the pieces of parchment together, one should not sew the entire length of the parchment. Rather, one should leave a certain portion unsewn on both the top and bottom of the parchment, so that the parchment will not tear in the middle when the Torah is rolled.
Two staves of wood should be made for a [Torah scroll], one at the beginning and one at the end. One should sew the parchment left over at the beginning and the end [of the scrolls] to these staves with sinews, so that it can be rolled around [these staves]. Space should be left between the staves and the columns of writing.
יד
כשתופרין כל היריעות אין תופרין כל היריעה כולה מתחלתה ועד סופה אלא מניח מעט מלמעלה ומעט מלמטה בלא תפירה כדי שלא תקרע היריעה באמצעה כשיגלול אותה ועושה לו שני עמודים של עץ אחד בתחלתו ואחד בסופו ותופר העור ששייר בתחלתו ובסוף על העמודים בגידים כדי שיהא נגלל עליהם וירחיק בין העמודים והכתב שבדף:
15
When a tear in a Torah scroll is contained within two lines, [it is sufficient to] sew [the tear]. If it [extends to] three [or more], [it] should not be sewn.
When does the above apply? With regard to an old Torah scroll which one cannot recognize as having been processed with gallnut juice. If, however, one can recognize that the parchment was processed with gallnut juice, one may sew it, even if the tear extends to three [lines]. Similarly, [if there is a tear] between columns or between words, one may sew it.
All these tears may be sewn only with the sinews which are used to sew the parchments together. When sewing, one must be careful that a single letter is not omitted or has its form distorted.
טו
ספר תורה שנקרעה בו יריעה בתוך שתי שיטות יתפור בתוך שלש לא יתפור במה דברים אמורים בישן שאין עפצו ניכר אבל אם ניכר הגויל שהוא עפוץ תופר ואפילו קרע הבא בתוך שלש וכן בין כל דף ודף ובין תיבה לתיבה יתפור וכל הקרעים אין תופרין אותן אלא בגידין שתופרין בהן היריעות זו לזו ובכל הקרעים יזהר שלא תחסר אות אחת או תשתנה צורתה:
Tefillin, Mezuzah and Sefer Torah - Chapter Ten
1
Thus, it can be concluded that there are twenty factors that - each in its own right - can disqualify a Torah scroll. If a scroll contains one of these factors, it does not have the sanctity of a Torah scroll, but rather is considered like a chumash used to teach children. It may not be used for a public Torah reading.
They are:
a) that the scroll was written on parchment from a non-kosher animal;
b) that the scroll was written on parchment from a kosher animal that was not processed;
c) [that the scroll was written on parchment] that was not processed with the intention that it be used for a Torah scroll;
d) that it was written on [the side of the parchment] that is not appropriate for writing; i.e., on g'vil on the side of the flesh, and on k'laf on the side of the hair;
e) that a portion was written on g'vil and a portion on k'laf;
f) that it was written on duchsustos;
g) that it was written on unruled [parchment];
h) that it was written with [an ink] other than a black ink that remains [without fading];
i) that it was written in a language other [than L'shon HaKodesh];
j) that it was written by a nonbeliever or others whose writing is not acceptable;
k) that the names of God were not written with the proper intention;
l) that even a single letter was omitted;
m) that even a single letter was added;
n) that one letter touches another;
o) that the form of a letter is distorted so that it cannot be read, or so that it would be read as another letter. This applies regardless of whether the distortion was caused by the original writing, a perforation, a tear, or an erasure;
p) that additional space was left between letters, so that a word would appear as two words, or that too little space was left between words, so that two words appear as one;
q) that the form of the passages was altered;
r) that the form of the songs was altered;
s) that other passages were written in the form of the songs;
t) that the parchments were sewn together using [thread made from anything other] than animal sinews.
Any other factors were mentioned only as the most proper way of fulfilling the mitzvah and are not absolute requirements.
א
נמצאת למד שעשרים דברים הן שבכל אחד מהן פוסל ספר תורה ואם נעשה בו אחד מהן הרי הוא כחומש מן החומשין שמלמדין בהן התינוקות ואין בו קדושת ספר תורה ואין קורין בו ברבים ואלו הן:
(א) אם נכתב על עור בהמה טמאה
(ב) שנכתב על עור בהמה טהורה שאינו מעובד
(ג) שהיה מעובד שלא לשם ספר תורה
(ד) שנכתב שלא במקום כתיבה על הגויל במקום בשר ועל הקלף במקום שיער
(ה) שנכתב מקצתו על הגויל ומקצתו על הקלף
(ו) שנכתב על דוכסוסטוס
(ז) שנכתב בלא שירטוט
(ח) שנכתב בלא שחור העומד
(ט) שנכתב בשאר לשונות
(י) שכתבו אפיקורוס או כיוצא בו משאר פסולין
(יא) שכתב האזכרות בלא כוונה
(יב) שחסר אפילו אות אחת
(יג) שהוסיף אפילו אות אחת
(יד) שנגעה אות באות
(טו) שנפסדה צורת אות אחת עד שלא תקרא כל עיקר או תדמה לאות אחרת בין בעיקר הכתיבה בין בנקב בין בקרע בין בטשטוש
(טז) שהרחיק או שהקריב בין אות לאות עד שתראה התיבה כשתי תיבות או שתי תיבות כתיבה אחת
(יז) ששינה צורת הפרשיות
(יח) ששינה צורת השירות
(יט) שכתב בשאר הכתב כשירה
(כ) שתפר היריעות בלא גידי טהורה ושאר הדברים למצוה לא לעכב:
Commentary on Halachah 1
2
A proper Torah scroll is treated with great sanctity and honor. It is forbidden for a person to sell a Torah scroll even if he has nothing to eat. [This prohibition applies] even if he possesses many scrolls or if he [desires to] sell an old scroll in order to purchase a new one.
A Torah scroll may never be sold except for two purposes:
a) to use the proceeds to study Torah;
b) to use the proceeds to marry.
[Even in these instances, permission to sell is granted only] when the person has nothing else to sell.
ב
ס"ת כשר נוהגין בו קדושה יתירה וכבוד גדול ואסור לאדם למכור ספר תורה אפילו אין לו מה יאכל ואפילו היו לו ספרים רבים ואפילו יש ליקח בו חדש לעולם אין מוכרין ספר תורה אלא לשני דברים שילמוד תורה בדמיו או שישא אשה בדמיו והוא שלא יהיה לו דבר אחר למכור:
Commentary on Halachah 2
3
A Torah scroll that has become worn or disqualified should be placed in an earthenware container and buried next to a Torah sage. This is the manner in which it should be entombed.
The mantle of a scroll that has become worn should be used to make shrouds for a corpse that has no one to bury it. This is the manner in which it should be entombed.
ג
ספר תורה שבלה או שנפסל נותנין אותו בכלי חרש וקוברין אותו אצל תלמידי חכמים וזו היא גניזתו מטפחות ספרים שבלו עושין אותן תכריכין למת מצוה וזו היא גניזתן:
4
The [following] are all considered to be sacred articles: a container that was prepared to be used for a Torah scroll and within which a scroll had actually been placed, and similarly, a mantle, a movable ark or cabinet in which a Torah scroll is placed - [this applies] even though the scroll is within its container - and similarly, a chair that was prepared for a Torah scroll to be placed upon it and upon which a scroll had actually been placed. They are forbidden to be discarded. Instead, when they become worn out or broken, they should be entombed.
In contrast, the platform on which the chazan stands while holding the Torah scroll and tablets used for the instruction of children are not sacred in nature.
Similarly, the decorative silver and gold pomegranates that are made for a Torah scroll are considered sacred articles and may not be used for mundane purposes, unless they were sold with the intention of purchasing a Torah scroll or chumash with the proceeds.
ד
תיק שהוכן לספר תורה והונח בו וכן המטפחות והארון והמגדל שמניחין בו ספר תורה אף על פי שהספר בתוך התיק וכן הכסא שהוכן להניח עליו ספר תורה והונח עליו ספר תורה הכל תשמישי קדושה הן ואסור לזרקן אלא כשיבלו או כשישברו נגנזין אבל הבימות שעומד עליהן שליח ציבור ואוחז הספר והלוחות שכותבין בהן לתינוק להתלמד אין בהן קדושה וכן רמוני כסף וזהב וכיוצא בהן שעושין לספר תורה לנוי תשמישי קדושה הן ואסור להוציאן לחול אלא אם כן מכר אותן לקנות בדמיהן ספר תורה או חומש:
5
It is permissible to place a Torah scroll on another Torah scroll and, needless to say, upon chumashim.Chumashim may be placed upon books of the Prophets or of the Sacred Writings. In contrast, books of the Prophets or the Sacred Writings may not be placed on chumashim, nor may chumashim be placed on Torah scrolls.
All sacred writings, even texts of Torah law and allegories, may not be thrown. It is forbidden to enter a lavatory wearing a amulet containing verses from the sacred writings unless it is covered with leather.
ה
ומותר להניח ספר תורה על גבי ספר תורה ואין צריך לומר על גבי חומשים ומניחין החומשין על גבי נביאים וכתובים אבל אין מניחין נביאים וכתובים על גבי חומשים ולא חומשים על גבי ספר תורה וכל כתבי הקדש אפילו הלכות ואגדות אסור לזרקן הקמיעין שיש בהם ענינים של כתבי הקודש אין נכנסין בהן לבית הכסא אלא אם כן היו מחופות עור:
6
A person should not enter a bathhouse, lavatory, or cemetery while holding a Torah scroll, even if it is covered by a mantle and placed in its container. He should not read from the scroll until he moves four cubits away from the corpse or from the lavatory.
A person should not hold a Torah scroll while naked. It is forbidden to sit on a couch on which a Torah scroll is placed.
ו
לא יאחז אדם ספר תורה בזרועו ויכנס בו לבית המרחץ או לבית הכסא או לבית הקברות אע"פ שהוא כרוך במטפחות ונתון בתוך התיק שלו ולא יקרא בו עד שירחיק ארבע אמות מן המת (או מבית המרחץ) או מבית הכסא ולא יאחז את ספר תורה כשהוא ערום ואסור לישב על מטה שספר תורה עליה:
Commentary on Halachah 6
7
It is forbidden to engage in intimate relations in a room where a Torah scroll is located, until one either:
a) removes the scroll;
b) places it in a container, and then places that container in a container that is not intended for it. If, however, the container is intended for it, even ten containers, one over the other, are considered as a single entity; or
c) constructs a divider at least ten handbreadths high.
[The above applies] only when there is no other room available. If there is another room available, one may not engage in intimate relations unless one removes the Torah scroll.
ז
בית שיש בו ספר תורה אסור לשמש מטתו בו עד שיוציאנו או עד שיניחנו בכלי ויתן הכלי בכלי אחר שאינו מזומן לו אבל אם היה מזומן לו אפילו עשרה כלים זה בתוך זה ככלי אחד הם או עד שיעשה לו מחיצה גבוהה עשרה טפחים אם לא היה לו בית אחר אבל אם יש לו בית אחר אסור לשמש עד שיוציאנו:
8
Any impure person, even [a woman in] a niddah state or a gentile, may hold a Torah scroll and read it. The words of Torah do not contract ritual impurity. This applies when one's hands are not soiled or dirty with mud. [In the latter instance,] one should wash one's hands and then touch the scroll.
ח
כל הטמאין ואפילו נדות ואפילו כותי מותר לאחוז ספר תורה ולקרות בו שאין דברי תורה מקבלין טומאה והוא שלא יהיו ידיו מטונפות או מלוכלכות בטיט אלא ירחצו ידיהם ואח"כ יגעו בו:
9
Whenever a person sees a Torah scroll being carried, he must stand before it. Everyone should remain standing until the person holding the scroll reaches his destination and stands still, or until they can no longer see the scroll. Afterward, they are permitted to sit.
ט
כל הרואה ספר תורה כשהוא מהלך חייב לעמוד מפניו ויהיו הכל עומדים עד שיעמוד זה שהוא מהלך בו כשיגיענו למקומו או עד שיתכסה מעיניהם ואחר כך יהיו מותרין לישב:
10
It is a mitzvah to designate a special place for a Torah scroll and to honor it and glorify it in an extravagant manner. The words of the Ten Commandments are contained in each Torah scroll.
A person should not spit before a Torah scroll, reveal his nakedness before it, take off his footwear before it, or carry it on his head like a burden. He should not turn his back to a Torah scroll unless it is ten handbreadths higher than he is.
י
מצוה לייחד לספר תורה מקום ולכבדו ולהדרו יותר מדאי דברים שבלוחות הברית הן הן שבכל ספר וספר לא ירוק אדם כנגד ספר תורה ולא יגלה ערותו כנגדו ולא יפשיט רגליו כנגדו ולא יניחנו על ראשו כמשאוי ולא יחזיר אחוריו לספר תורה אא"כ היה גבוה ממנו עשרה טפחים:
11
A person who was journeying from one place to another with a Torah scroll should not place the Torah scroll in a sack, load it on a donkey, and then ride on [the beast]. If, however, he is afraid of thieves, it is permissible. If there is no danger, he should carry it in his bosom while riding the animal, and journey [onward].
Anyone who sits before a Torah scroll should sit with respect, awe, and fear, because [the Torah] is a faithful testimony [of the covenant between God and the Jews] for all the inhabitants of the earth, as [Deuteronomy 31:26] states: "And it will be as a testimony for you."
A person must honor a Torah scroll [to the full extent] of his potential. The Sages of the early generations said: "Whoever desecrates the Torah will have his person desecrated by people. Whoever honors the Torah will have his person honored by people."
Blessed be God who offers assistance.
יא
היה מהלך ממקום למקום וספר תורה עמו לא יניח ספר תורה בתוך השק ויניחנו על גבי החמור וירכב עליו ואם היה מתפחד מן הגנבים מותר ואם אין שם פחד מניחו בחיקו כנגד לבו והוא רוכב על הבהמה והולך כל מי שיושב לפני ספר תורה ישב בכובד ראש באימה ופחד שהוא העד הנאמן לכל באי עולם שנאמר והיה שם בך לעד ויכבדהו כפי כחו אמרו חכמים הראשונים כל המחלל את התורה גופו מחולל על הבריות וכל המכבד את התורה גופו מכובד על הבריות:
Hayom Yom
Wednesday, Cheshvan 5, 5778 · 25 October 2017
"Today's Day"
Wednesday, Cheshvan 5, 5704
Torah lessons: Chumash: Lech L'cha, Revi'i with Rashi.
Tehillim: 29-34.
Tanya: Now, at first (p. 551) ...cubits of Halacha. (p. 553).
The Jewish people are compared to the stars twinkling in the high heavens. By their light, even he who walks in the darkness of night shall not blunder.
Every Jew, man or woman, possesses enough moral and spiritual strength to influence friends and acquaintances, and bring them into the light.
Daily Thought:
G‑d in Action
G‑d is better grasped in actions than in ideas. (Maamar Margala B’Fumei D’Rava, 5740.)
-------
No comments:
Post a Comment