| |||||
- 
- ב"ה - Today in Judaism - Today is Friday, 7 Cheshvan, 5778 · October 27, 2017 - Candle Lighting - Light Candles before sunset ––:––Today's Laws & Customs:
• Prayers for Rain
In the Land of Israel, prayers for rain (i.e., adding the words v'ten tal u'matar to the appropriate blessing in the Amidah prayer) commence on Cheshvan 7 (see "Today in Jewish History" above). Outside of the Holy Land, the prayer for rain is recited beginning on the 60th day after the autumnal equinox -- on December 4th or 5th.
• Sanctification of the MoonOnce a month, as the moon waxes in the sky, we recite a special blessing called Kiddush Levanah, "the sanctification of the moon," praising the Creator for His wondrous work we call astronomy.
Kiddush Levanah is recited after nightfall, usually on Saturday night. The blessing is concluded with songs and dancing, because our nation is likened to the moon—as it waxes and wanes, so have we throughout history. When we bless the moon, we renew our trust that very soon, the light of G‑d's presence will fill all the earth and our people will be redeemed from exile.
Though Kiddush Levanah can be recited as early as three days after the moon's rebirth, the kabbalah tells us it is best to wait a full week, till the seventh of the month. Once 15 days have passed, the moon begins to wane once more and the season for saying the blessing has passed.
Links:
Brief Guide to Kiddush Levanah: Thank G‑d for the Moon!
More articles on Kiddush Levanah from our knowledgebase.
Today in Jewish History:
• Last Jew comes home (2nd Temple Era)During the Second Temple Era (circa 230 BCE), Cheshvan 7 was the date on which the Jew most distant from the Holy Temple -- who resided on the banks of the Euphrates River, a 15-day journey's distance from Jerusalem -- arrived at his homestead upon returning from the Sukkot pilgrimage. All Jews would wait for this before beginning to pray for rain. Cheshvan 7 thus marked the return to everyday activities following the spirituality of the festival-rich month of Tishrei.
Link: The Last Jew
• Passing of R. Meir Shapiro (1933)Passing of Rabbi Meir Shapiro of Lublin, founder of the daily "page a day" regimen of Talmudic study known as Daf Yomi.
Daily Quote: The categories of work [forbidden on Shabbat] are forty less one: sowing, plowing, reaping, making sheaves, threshing, winnowing, picking the chaff from the grain, milling, sifting, kneading, baking, shearing, bleaching, hackling, dyeing, spinning, stretching the threads on the loom, making meshes, weaving, dividing, knotting, untying, sewing, tearing, trapping, slaughtering, skinning, salting hides, curing, scraping, cutting, writing, erasing, building, dismantling, extinguishing, kindling, finishing, and carrying out from one domain to another.(Talmud, Shabbat 73a)
Daily Torah Study:
Chumash: Lech-Lecha, 6th Portion Genesis 15:7-17:6 with Rashi
• English / Hebrew Linear Translation
• Video Class
• Daily Wisdom (short insight)
Genesis Chapter 15
7And He said to him, "I am the Lord, Who brought you forth from Ur of the Chaldees, to give you this land to inherit it." זוַיֹּ֖אמֶר אֵלָ֑יו אֲנִ֣י יְהֹוָ֗ה אֲשֶׁ֤ר הֽוֹצֵאתִ֨יךָ֙ מֵא֣וּר כַּשְׂדִּ֔ים לָ֧תֶת לְךָ֛ אֶת־הָאָ֥רֶץ הַזֹּ֖את לְרִשְׁתָּֽהּ:
8And he said, "O Lord God, how will I know that I will inherit it?" חוַיֹּאמַ֑ר אֲדֹנָ֣י יֱהֹוִ֔ה בַּמָּ֥ה אֵדַ֖ע כִּ֥י אִֽירָשֶֽׁנָּה:
9And He said to him, "Take for Me three heifers and three goats and three rams, and a turtle dove and a young bird." טוַיֹּ֣אמֶר אֵלָ֗יו קְחָ֥ה לִי֙ עֶגְלָ֣ה מְשֻׁלֶּ֔שֶׁת וְעֵ֥ז מְשֻׁלֶּ֖שֶׁת וְאַ֣יִל מְשֻׁלָּ֑שׁ וְתֹ֖ר וְגוֹזָֽל:
three heifers: (Gen. Rabbah 44:14) Three calves, symbolic of the three bulls: the bull of Yom Kippur, the bull brought when the interpretation of a law is hidden from the people [because of an error of the Sanhedrin], and the heifer whose neck was broken.
עגלה משלשת: שלשה עגלים, רמז לשלשה פרים פר יום הכפורים, ופר העלם דבר של צבור, ועגלה ערופה:
and three goats: Symbolic of the he-goat that is sacrificed inside, the he-goats of the additional offering of the festivals, and the he-goat that is sacrificed as a sin offering for an individual.
ועז משלשת: רמז לשעיר הנעשה בפנים, ושעירי מוספין של מועד, ושעיר חטאת יחיד:
and three rams: A guilt offering for a definite sin, a guilt offering for a doubtful sin, and a ewe lamb for a sin offering for an individual.
ואיל משולש: אשם ודאי, ואשם תלוי, וכבשה של חטאת יחיד:
and a turtle dove and a young bird: A turtle dove and a young pigeon. [These are the various species offered up for all kinds of atonement sacrifices.]
ותור וגוזל: תור ובן יונה:
10And he took for Him all these, and he divided them in the middle, and he placed each part opposite its mate, but he did not divide the birds. יוַיִּקַּח־ל֣וֹ אֶת־כָּל־אֵ֗לֶּה וַיְבַתֵּ֤ר אֹתָם֙ בַּתָּ֔וֶךְ וַיִּתֵּ֥ן אִֽישׁ־בִּתְר֖וֹ לִקְרַ֣את רֵעֵ֑הוּ וְאֶת־הַצִּפֹּ֖ר לֹ֥א בָתָֽר:
and he divided them: He divided each one into two parts. The verse does not lose its simple meaning, because He was forming a covenant with him to keep His promise, to cause his sons to inherit the land, as it is written (verse 18): “On that day, the Lord formed a covenant with Abram, saying, etc.,” and it is the custom of those who form a covenant to divide an animal and to pass between its parts, as it is written (Jer. 34:19): “who passed between the parts of the calf.” Here too, “a smoking furnace and a fire brand, which passed between the parts,” was the agent of the Shechinah, which is [referred to as] fire. [from Pirkei d’Rabbi Eliezer , ch. 28]
ויבתר אותם: חלק כל אחד לשני חלקים, ואין המקרא יוצא מידי פשוטו לפי שהיה כורת עמו ברית לשמור הבטחתו להוריש לבניו את הארץ, כדכתיב (פסוק יח) ביום ההוא כרת ה' את אברם ברית לאמר וגו', ודרך כורתי ברית לחלק בהמה ולעבור בין בתריה, כמה שנאמר להלן (ירמיה לד יט) העוברים בין בתרי העגל, אף כאן תנור עשן ולפיד אש אשר עבר בין הגזרים הוא שלוחו של שכינה שהוא אש:
but he did not divide the birds: Since the idol-worshipping nations are likened to bulls, rams, and goats, as it is said (Ps. 22:13): “Many bulls surrounded me, etc.,” and Scripture states (Dan. 8:20): “The ram that you saw, the one with horns, represents the kings of Media and Persia,” and Scripture states (ibid. verse 21): “And the he-goat is the king of Greece.” And the Israelites are likened to young doves, as it is said (Song of Songs 2:14): “My dove, in the clefts of the rock.” Therefore, he divided the animals, as an allusion that the nations will gradually perish. “But he did not divide the bird,” as an allusion that Israel will exist forever. [from Pirkei d’Rabbi Eliezer , ch. 28; Targum. Ps. 22: 13]
ואת הצפור לא בתר: לפי שהאומות נמשלו לפרים ואילים ושעירים, שנאמר (תהלים כב יג) סבבוני פרים רבים וגו', ואומר (דניאל ח כ) והאיל אשר ראית בעל הקרנים מלכי מדי ופרס. ואומר (שם כא) והצפיר והשעיר מלך יון, וישראל נמשלו לבני יונה שנאמר (שה"ש ב יד) יונתי בחגוי הסלע, לפיכך בתר הבהמות רמז על האומות שיהיו כלין והולכין, ואת הצפור לא בתר רמז שיהיו ישראל קיימין לעולם:
11And the birds of prey descended upon the carcasses, and Abram drove them away. יאוַיֵּ֥רֶד הָעַ֖יִט עַל־הַפְּגָרִ֑ים וַיַּשֵּׁ֥ב אֹתָ֖ם אַבְרָֽם:
And the birds of prey: Heb. הָעַיִט. This is a bird, and [it is called עַיִט] because it swoops down [עָט] and seeks the carcasses. Like (Job 9:26): “to swoop upon food,” and like (I Sam. 15:19): “and you flew (וַתַּעַט) upon the spoil.”
העיט: הוא עוף, ועל שם שהוא עט ושואף הנבלות (איוב ט כו) לטוש עלי אוכל, כמו (שמואל א' טו יט) ותעט אל השלל:
upon the carcasses: upon the parts. (Other editions: הַפְּגָרִים is translated into Aramaic as פַּגְלַיָא, [meaning “carcass,” and not “parts,” as Rashi interprets]. But because they [the Targumim] were accustomed to translating אִישׁ בִּתְרוֹ [verse 10] as וִיהַב פַּלְגַּיָא [meaning: “He placed each part”], the word פַּגְלַיָא was mistakenly changed to פַּלְגַּיָא, and they therefore translated הַפְּגָרִים as פַּלְגַיָא. But whoever translates that way is in error, because we cannot equate בְּתָרִים, parts, to פְּגָרִים, carcasses, for בְּתָרִים should be translated פַּלְגַּיָא, and פְּגָרִים should be translated פַּגְלַיָא, an expression of פִּגוּל, an abominable thing, as (Lev. 19:7): “it is an abominable thing (פִּגוּל),” an expression of a carcass. (So I heard from Rabbi Judah the son of Rabbi Samuel.) And so it was emended in a Rashi ms., and in another ms. was written: So did Rabbi Meir the son of Rabbi Samuel explain.)
על הפגרים: על הבתרים (הפגרים מתרגמינן פגליא, אלא מתוך שהורגלו לתרגם (פסוק י) איש בתרו, ויהב פלגיא, נתחלף להם תיבת פגליא לפלגיא, ותרגומו הפגרים פלגיא, וכל המתרגם כן טועה, לפי שאין להקיש בתרים לפגרים, שבתרים תרגומו פלגיא, ופגרים תרגומו פגליא לשון פגול, כמו (ויקרא יט ז) פגול הוא לשון פגר):
and Abram drove them away: Heb. וַיַּשֵּׁב, an expression of blowing and causing to fly away, like (Ps. 147:18): “He causes His wind to blow (יַשֵּׁב).” This is an allusion that David the son of Jesse will come to destroy them, but they will not permit him from heaven [to do so] until the King Messiah arrives. [from Pirkei d’Rabbi Eliezer, ch. 28]
וישב: לשון נשיבה והפרחה, כמו (תהלים קמז יח) ישב רוחו, רמז שיבא דוד בן ישי לכלותם, ואין מניחין אותו מן השמים עד שיבא מלך המשיח:
12Now the sun was ready to set, and a deep sleep fell upon Abram, and behold, a fright, a great darkness was falling upon him. יבוַיְהִ֤י הַשֶּׁ֨מֶשׁ֙ לָב֔וֹא וְתַרְדֵּמָ֖ה נָֽפְלָ֣ה עַל־אַבְרָ֑ם וְהִנֵּ֥ה אֵימָ֛ה חֲשֵׁכָ֥ה גְדֹלָ֖ה נֹפֶ֥לֶת עָלָֽיו:
and behold, a fright, etc.: An allusion to the troubles and darkness of the exiles. [from above mentioned source, Targum Jonathan, Targum Yerushalmi, Gen. Rabbah 42:17, and many other midrashic sources]
והנה אימה וגו': רמז לצרות וחשך של גליות:
13And He said to Abram, "You shall surely know that your seed will be strangers in a land that is not theirs, and they will enslave them and oppress them, for four hundred years. יגוַיֹּ֣אמֶר לְאַבְרָ֗ם יָדֹ֨עַ תֵּדַ֜ע כִּי־גֵ֣ר | יִֽהְיֶ֣ה זַרְעֲךָ֗ בְּאֶ֨רֶץ֙ לֹ֣א לָהֶ֔ם וַֽעֲבָד֖וּם וְעִנּ֣וּ אֹתָ֑ם אַרְבַּ֥ע מֵא֖וֹת שָׁנָֽה:
that your seed will be strangers: From the time that Isaac was born until the Israelites left Egypt was four hundred years. How so? Isaac was sixty years old when Jacob was born, and Jacob, when he went down to Egypt, said, “The days of the years of my sojournings are one hundred and thirty years,” which total 190. They were in Egypt 210 years, like the numerical value of רְדוּ (see Rashi, below 42:2; ר = 200, ד = 4, ו = 6, totaling 210). Thus, the total is 400 years. Now, if you should say that they were 400 years in Egypt, [this is not so] because Kehath was one of those who descended to Egypt. If you compute the years of Kehath (133) and those of Amram (his son, 137), and the 80 years of Moses, his age when they left Egypt, you will find only 350 [years]. And you must still subtract from them all the years that Kehath lived after the birth of Amram and that Amram lived after the birth of Moses. [from Seder Olam ch. 3]
כי גר יהיה זרעך: משנולד יצחק עד שיצאו ישראל ממצרים ארבע מאות שנה. כיצד, יצחק בן ששים שנה כשנולד יעקב. ויעקב כשירד למצרים אמר (להלן מז ט) ימי שני מגורי שלשים ומאת שנה, הרי מאה ותשעים, ובמצרים היו מאתים ועשר כמנין רדו, הרי ארבע מאות שנה. ואם תאמר במצרים היו ארבע מאות, הרי קהת מיורדי מצרים היה, צא וחשוב שנותיו של קהת, ושל עמרם, ושמונים של משה שהיה כשיצאו ישראל ממצרים, אין אתה מוצא אלא שלש מאות וחמשים, ואתה צריך להוציא מהן כל השנים שחי קהת אחר לידת עמרם, ושחי עמרם אחר לידת משה:
in a land that is not theirs: It does not say, “in the land of Egypt,” but “[in a land] that is not theirs,” and from the time Isaac was born (below 21:34): “and Abraham sojourned, etc.” (Below 20:1): “And [Isaac] sojourned in Gerar.” (Ps. 105:23): “And Jacob sojourned in the land of Ham.” (Below 47:4): “To sojourn in the land we have come.” - [from Mid. Abchir]
בארץ לא להם: לא נאמר בארץ מצרים אלא בארץ לא להם, ומשנולד יצחק (להלן כא לד) ויגר אברהם וגו', וביצחק (שם כו ג) גור בארץ הזאת, (תהלים קה כג) ויעקב גר בארץ חם, (בראשית מז ד) לגור בארץ באנו:
14And also the nation that they will serve will I judge, and afterwards they will go forth with great possessions. ידוְגַ֧ם אֶת־הַגּ֛וֹי אֲשֶׁ֥ר יַֽעֲבֹ֖דוּ דָּ֣ן אָנֹ֑כִי וְאַֽחֲרֵי־כֵ֥ן יֵֽצְא֖וּ בִּרְכֻ֥שׁ גָּדֽוֹל:
And also the nation: [The word] וְגַם, [and also], is to include the four kingdoms (Babylon, Persia and Media, Greece, and Edom), for they too will perish because they enslaved Israel. [from Gen. Rabbah 44:19]
וגם את הגוי: וגם לרבות ארבע מלכיות, שאף הם כלים על ששיעבדו את ישראל:
will I judge: with ten plagues. [from Gen. Rabbah 44:20]
דן אנכי: בעשר מכות:
with great possessions: with much money, as it is said (Exod. 12:36): “and they emptied out Egypt.”
ברכוש גדול: בממון גדול, כמו שנאמר (שמות יב לו) וינצלו את מצרים:
15But you will come to your forefathers in peace; you will be buried in a good old age. טווְאַתָּ֛ה תָּב֥וֹא אֶל־אֲבֹתֶ֖יךָ בְּשָׁל֑וֹם תִּקָּבֵ֖ר בְּשֵׂיבָ֥ה טוֹבָֽה:
But you will come to your forefathers in peace: And you will not witness any of this. [From Gen. Rabbah 44:20]
ואתה תבוא: ולא תראה כל אלה:
to your forefathers: His father was an idolater, and He announces to him that he will come to him? This teaches you that Terah repented. [from Tan. Shemoth 18]
אל אבותיך: אביו עובד עבודה זרה והוא מבשרו שיבא אליו, אלא למדך שעשה תרח תשובה:
you will be buried in a good old age: He announced to him that Ishmael would repent during his lifetime (Gen. Rabbah 30:4, 38:12), and that Esau would not embark on evil ways during his lifetime. Therefore, he died five years before his time, and on that very day, Esau rebelled (ibid. 63:12). See below 25:29f.
תקבר בשיבה טובה: בשרו שיעשה ישמעאל תשובה בימיו ולא יצא עשו לתרבות רעה בימיו, ולפיכך מת חמש שנים קודם זמנו ובו ביום מרד עשו:
16And the fourth generation will return here, for the iniquity of the Amorites will not be complete until then." טזוְד֥וֹר רְבִיעִ֖י יָשׁ֣וּבוּ הֵ֑נָּה כִּ֧י לֹֽא־שָׁלֵ֛ם עֲוֹ֥ן הָֽאֱמֹרִ֖י עַד־הֵֽנָּה:
And the fourth generation: After they will have been exiled to Egypt, they will be there for three generations, and the fourth will return to this land (Mishnath Rabbi Eliezer ch. 5), for in the land of Canaan He spoke with him, and formed this covenant, as it is written (above verse 7): “to give you this land to inherit it.” And so it was: Jacob descended to Egypt. Go forth and figure his generations: Judah, Perez, and Hezron, and Caleb the son of Hezron was one of those who entered the land (Sotah 11b).
ודור רביעי: לאחר שיגלו למצרים יהיו שם שלשה דורות, והרביעי ישובו לארץ הזאת, לפי שבארץ כנען היה מדבר עמו וכרת ברית זו, כדכתיב (פסוק ז) לתת לך את הארץ הזאת לרשתה, וכן היה יעקב ירד למצרים. צא וחשוב דורותיו יהודה, פרץ, חצרון, וכלב בן חצרון מבאי הארץ היה:
for the iniquity of the Amorites will not be complete: that they should be sent out of their land until that time, for the Holy One, blessed be He, does not punish a nation until its measure is full, as it is said: (Isa. 27:8):“When her measure is full, when You send her away, then You will strive with her.” - [from Zohar, vol. 1, p. 113b]
כי לא שלם עון האמורי: להיות משתלח מארצו עד אותו זמן, שאין הקב"ה נפרע מאומה עד שתתמלא סאתה, שנאמר (ישעיה כז ח) בסאסאה בשלחה תריבנה:
17Now it came to pass that the sun had set, and it was dark, and behold, a smoking furnace and a fire brand, which passed between these parts. יזוַיְהִ֤י הַשֶּׁ֨מֶשׁ֙ בָּ֔אָה וַֽעֲלָטָ֖ה הָיָ֑ה וְהִנֵּ֨ה תַנּ֤וּר עָשָׁן֙ וְלַפִּ֣יד אֵ֔שׁ אֲשֶׁ֣ר עָבַ֔ר בֵּ֖ין הַגְּזָרִ֥ים הָאֵֽלֶּה:
Now it came to pass that the sun had set: Heb. וַיְהִי הַשֶּׁמֶשׁ בָּאָה. [The subject apparently does not agree with the predicate, because שֶׁמֶשׁ is a feminine noun, whereas וַיְהִי is a masculine verb. Therefore, Rashi explains as follows:] This is similar to (below 42:35): “And it came to pass that they were emptying their sacks”; (II Kings 13:21): “And it came to pass that they were burying a man”; meaning: this event took place. [The subject of וַיְהִי is not הַשֶּׁמֶשׁ but דָבָר זֶה (i.e., it is as if the masculine noun דָבָר זֶה (this event) were inserted after וַיְהִי.] The same is true in the two instances quoted by Rashi, in which the subject is plural, whereas the predicate is singular. There too, the subject of וַיְהִי is דָבָר זֶה.]
ויהי השמש באה: כמו (בראשית מב לה) ויהי הם מריקים שקיהם, (מ"ב יג כא) ויהי הם קוברים איש, כלומר ויהי דבר זה:
the sun had set: Heb. בָּאָה. It had set.
השמש באה: שקעה:
and it was dark: The day darkened.
ועלטה היה: חשך היום:
and behold, a smoldering furnace, etc.: He hinted to him that the kingdoms of the pagans would fall into hell. — [from Pirkei d’Rabbi Eliezer, ch. 28]
והנה תנור עשן וגו': רמז לו שיפלו המלכיות בגיהנם.
had set: Heb. בָּאָה Its accent is on the first syllable. Therefore, it is explained that it had already set; but if its accent were at the end, on the “alef,” it would be explained to mean: as it was setting. but it is impossible to say this, for it is already written (above verse 12): “Now the sun was setting,” and the passing of the smoking furnace happened after this. It is found that it had already set. And this difference exists in every word in the feminine gender, whose radical consists of two letters, such as בא (to come), קם (to arise), שב (to return). When the accent is on the first syllable, it is in the past tense, e.g., this case and e.g., (below 29:9): “and Rachel came (בָּאָה)”; (below 37:7): “my sheaf arose (קָמָה)”; (Ruth 1:15): “Lo! Your sister-in-law has returned (שָׁבָה).” However, when the accent is on the final syllable, it is in the present tense, denoting a thing that is happening now and is continuing to happen, like (below 29:6): “She is coming בָּאָה with the flocks”; (Esther 2:14): “In the evening she would come (בָּאָה), and in the morning she would return (שָׁבָה).”
באה: באה טעמו למעלה, לכך הוא מבואר שבאה כבר, ואם היה טעמו למטה באלף היה מבואר כשהיא שוקעת. ואי אפשר לומר כן, שהרי כבר כתיב ויהי השמש לבא, והעברת תנור עשן לאחר מכאן היתה נמצא שכבר שקעה. וזה חילוק בכל תיבה לשון נקבה שיסודה שתי אותיות, כמו בא, קם, שב, כשהטעם למעלה, לשון עבר הוא, כגון זה, וכגון (להלן כט ט) ורחל באה, (שם לז ז) קמה אלומתי, (רות א טו) הנה שבה יבמתך, וכשהטעם למטה הוא לשון הווה, דבר שנעשה עכשיו והולך, כמו (להלן כט ו) באה עם הצאן, (אסתר ב יד) בערב היא באה ובבקר היא שבה:
18On that day, the Lord formed a covenant with Abram, saying, "To your seed I have given this land, from the river of Egypt until the great river, the Euphrates river. יחבַּיּ֣וֹם הַה֗וּא כָּרַ֧ת יְהֹוָ֛ה אֶת־אַבְרָ֖ם בְּרִ֣ית לֵאמֹ֑ר לְזַרְעֲךָ֗ נָתַ֨תִּי֙ אֶת־הָאָ֣רֶץ הַזֹּ֔את מִנְּהַ֣ר מִצְרַ֔יִם עַד־הַנָּהָ֥ר הַגָּדֹ֖ל נְהַר־פְּרָֽת:
To your seed I have given: The word of the Holy One, blessed be He, is like an accomplished fact.
לזרעך נתתי: אמירתו של הקב"ה כאילו היא עשויה:
the great river, the Euphrates river: Since it is associated with the Land of Israel, He calls it great, even though it is the last of the four rivers going forth from Eden, as it is said (above 2:14): “and the fourth river that is the Euphrates.” A common proverb states: “A king’s servant is a king; associate with a ruler, and people will bow down to you.” - [from Sifrei Devarim 6]
הנהר הגדול נהר פרת: לפי שהוא דבוק לארץ ישראל קוראהו גדול אף על פי שהוא מאוחר בארבעה נהרות היוצאים מעדן, שנאמר והנהר הרביעי הוא פרת. משל הדיוט עבד מלך מלך, הדבק לשחוור וישתחוו לך:
19The Kenites, the Kenizzites, and the Kadmonites, יטאֶת־הַקֵּינִי֙ וְאֶת־הַקְּנִזִּ֔י וְאֵ֖ת הַקַּדְמֹנִֽי:
The Kenites: There are ten nations [enumerated] here, but He gave them only seven nations. The [other] three are Edom, Moab, and Ammon, and they are [here referred to as] the Kenites, the Kenizzites, and the Kadmonites, which are destined to be [our] heritage in the future, as it is said (Isa. 11:14): “upon Edom and Moab shall they stretch forth their hand, and the children of Ammon shall obey them.” - [from Gen. Rabbah 44:23]
את הקיני: עשר אומות יש כאן ולא נתן להם אלא שבעה גוים, והשלשה אדום ומואב ועמון, והם קיני קניזי וקדמוני עתידים להיות ירושה לעתיד, שנאמר (ישעיה יא יד) אדום ומואב משלוח ידם ובני עמון משמעתם:
20And the Hittites and the Perizzites and the Rephaim, כוְאֶת־הַֽחִתִּ֥י וְאֶת־הַפְּרִזִּ֖י וְאֶת־הָֽרְפָאִֽים:
and the Rephaim: the land of Og, concerning which it is said (Deut. 3: 13):“That is called the land of the Rephaim.”
ואת הרפאים: ארץ עוג, שנאמר בה (דברים ג יג) ההוא יקרא ארץ רפאים:
21And the Amorites and the Canaanites and the Girgashites and the Jebusites." כאוְאֶת־הָֽאֱמֹרִי֙ וְאֶת־הַכְּנַֽעֲנִ֔י וְאֶת־הַגִּרְגָּשִׁ֖י וְאֶת־הַיְבוּסִֽי:
Genesis Chapter 16
1Now Sarai, Abram's wife, had not borne to him, and she had an Egyptian handmaid named Hagar. אוְשָׂרַי֙ אֵ֣שֶׁת אַבְרָ֔ם לֹ֥א יָֽלְדָ֖ה ל֑וֹ וְלָ֛הּ שִׁפְחָ֥ה מִצְרִ֖ית וּשְׁמָ֥הּ הָגָֽר:
an Egyptian handmaid: She was Pharaoh’s daughter. When he (Pharaoh) saw the miracles that were wrought for Sarah, he said, “It is better that my daughter be a handmaid in this household, than a mistress in another household.” - [from Gen. Rabbah 45:1]
שפחה מצרית: בת פרעה היתה, כשראה נסים שנעשה לשרה אמר מוטב שתהא בתי שפחה בבית זה ולא גבירה בבית אחר:
2And Sarai said to Abram, "Behold now, the Lord has restrained me from bearing; please come to my handmaid; perhaps I will be built up from her." And Abram hearkened to Sarai's voice. בוַתֹּ֨אמֶר שָׂרַ֜י אֶל־אַבְרָ֗ם הִנֵּה־נָ֞א עֲצָרַ֤נִי יְהֹוָה֙ מִלֶּ֔דֶת בֹּא־נָא֙ אֶל־שִׁפְחָתִ֔י אוּלַ֥י אִבָּנֶ֖ה מִמֶּ֑נָּה וַיִּשְׁמַ֥ע אַבְרָ֖ם לְק֥וֹל שָׂרָֽי:
perhaps I will be built up from her: This teaches that whoever has no children is not built up but demolished. — [from Gen. Rabbah 45:2]
אולי אבנה ממנה: לימד על מי שאין לו בנים שאינו בנוי אלא הרוס:
I will be built up from her: in the merit that I will bring my rival into my house. — [from Gen. Rabbah 71:7, Aggadath Bereishith 52]
אבנה ממנה: בזכות שאכניס צרתי לתוך ביתי:
to Sarai’s voice: to the Divine Spirit within her. — [from Gen. Rabbah 45:2]
לקול שרי: לרוח הקודש שבה:
3So Sarai, Abram's wife, took Hagar the Egyptian, her handmaid, at the end of ten years of Abram's dwelling in the land of Canaan, and she gave her to Abram her husband for a wife. גוַתִּקַּ֞ח שָׂרַ֣י אֵֽשֶׁת־אַבְרָ֗ם אֶת־הָגָ֤ר הַמִּצְרִית֙ שִׁפְחָתָ֔הּ מִקֵּץ֙ עֶ֣שֶׂר שָׁנִ֔ים לְשֶׁ֥בֶת אַבְרָ֖ם בְּאֶ֣רֶץ כְּנָ֑עַן וַתִּתֵּ֥ן אֹתָ֛הּ לְאַבְרָ֥ם אִישָׁ֖הּ ל֥וֹ לְאִשָּֽׁה:
So Sarai, Abram’s wife, took: She took her with words, “You are fortunate that you have merited to cleave to a holy body such as this one.” - [from Gen. Rabbah 45:3]
ותקח שרי: לקחתה בדברים אשריך שזכית לידבק בגוף קדוש כזה:
at the end of ten years: This is the allotted time for a woman who has lived ten years with her husband and has not borne children to him, when he is obligated to marry another. — [from Gen. Rabbah 45:3]
מקץ עשר שנים: מועד הקבוע לאשה ששהתה עשר שנים ולא ילדה לבעלה חייב לישא אחרת:
of Abram’s dwelling: This tells us that the time they dwelled outside the Land does not count in the number [ten years], because it was not said to him, “and I will make you into a great nation,” [i.e., this promise would not be fulfilled] until he would come to the Land of Israel. — [from above source]
לשבת אברם וגו': מגיד שאין ישיבת חוצה לארץ עולה לו מן המנין, לפי שלא נאמר לו (לעיל יב ב) ואעשך לגוי גדול, עד שיבא לארץ ישראל:
4And he came to Hagar, and she conceived, and she saw that she was pregnant, and her mistress became unimportant in her eyes. דוַיָּבֹ֥א אֶל־הָגָ֖ר וַתַּ֑הַר וַתֵּ֨רֶא֙ כִּ֣י הָרָ֔תָה וַתֵּקַ֥ל גְּבִרְתָּ֖הּ בְּעֵינֶֽיהָ:
And he came to Hagar, and she conceived: from the first union. — [from Gen. Rabbah 45:4]
ויבא אל הגר ותהר: מביאה ראשונה:
and her mistress became unimportant in her eyes: She said, “This Sarai her conduct in secret is not like her conduct in public. She shows herself as if she is a righteous woman, but she is not a righteous woman, for she did not merit to conceive all these years, whereas I have conceived from the first union.” - [from aforementioned source]
ותקל גברתה בעיניה: אמרה שרי זו אין סתרה כגלויה, מראה עצמה כאלו היא צדקת ואינה צדקת, שלא זכתה להריון כל השנים הללו, ואני נתעברתי מביאה ראשונה:
5And Sarai said to Abram, "May my injustice be upon you! I gave my handmaid into your bosom, and she saw that she had become pregnant, and I became unimportant in her eyes. May the Lord judge between me and you!" הוַתֹּ֨אמֶר שָׂרַ֣י אֶל־אַבְרָם֘ חֲמָסִ֣י עָלֶ֒יךָ֒ אָֽנֹכִ֗י נָתַ֤תִּי שִׁפְחָתִי֙ בְּחֵיקֶ֔ךָ וַתֵּ֨רֶא֙ כִּ֣י הָרָ֔תָה וָֽאֵקַ֖ל בְּעֵינֶ֑יהָ יִשְׁפֹּ֥ט יְהֹוָ֖ה בֵּינִ֥י וּבֵינֶֽיֹךָ:
May my injustice be upon you: [For] the injustice that has been done to me, I lay the punishment upon you. When you prayed to God, “What will You give me, since I am going childless?” you prayed only for yourself, whereas you should have prayed for both of us, and I would have been remembered with you. Moreover, you are stealing from me your [protective] words, for you hear my degradation, and you remain silent (i.e., you are depriving me of the words you should have spoken to Hagar to reprimand her on my behalf). — [from Gen. Rabbah 45:5]
חמסי עליך: חמס העשוי לי, עליך אני מטיל העונש, כשהתפללת להקב"ה מה תתן לי ואנכי הולך ערירי, לא התפללת אלא עליך, והיה לך להתפלל על שנינו והייתי אני נפקדת עמך. ועוד, דבריך אתה חומס ממני שאתה שומע בזיוני ושותק:
I gave my handmaid, etc. between me and you: Every בֶּינֶיךָ in Scripture is spelled defectively (without the second yud), but this one is spelled plene. It may thus also be read וּבֵינַיִךְ (second person feminine), for she cast an evil eye on Hagar’s pregnancy, and she miscarried her fetus. That is why the angel said to Hagar, “Behold, you will conceive.” But was she not already pregnant? Yet he announces to her that she will conceive? But this teaches that she miscarried her first pregnancy. — [from Gen. Rabbah 45:5]
אנכי נתתי שפחתי וגו' ביני וביניך: כל ביני ובינך שבמקרא חסר, וזה מלא, קרי ביה וביניך שהכניסה עין הרע בעיבורה של הגר והפילה עוברה, הוא שהמלאך אומר להגר הנך הרה, והלא כבר הרתה והוא מבשר לה שתהר, אלא מלמד שהפילה הריון הראשון:
6And Abram said to Sarai, "Here is your handmaid in your hand; do to her that which is proper in your eyes." And Sarai afflicted her, and she fled from before her. ווַיֹּ֨אמֶר אַבְרָ֜ם אֶל־שָׂרַ֗י הִנֵּ֤ה שִׁפְחָתֵךְ֙ בְּיָדֵ֔ךְ עֲשִׂי־לָ֖הּ הַטּ֣וֹב בְּעֵינָ֑יִךְ וַתְּעַנֶּ֣הָ שָׂרַ֔י וַתִּבְרַ֖ח מִפָּנֶֽיהָ:
And Sarai afflicted her: She enslaved her harshly. — [from Gen. Rabbah 45:6]
ותענה שרי: היתה משעבדת בה בקושי:
7And an angel of the Lord found her by a water fountain in the desert, by the fountain on the road to Shur. זוַיִּמְצָאָ֞הּ מַלְאַ֧ךְ יְהֹוָ֛ה עַל־עֵ֥ין הַמַּ֖יִם בַּמִּדְבָּ֑ר עַל־הָעַ֖יִן בְּדֶ֥רֶךְ שֽׁוּר:
8And he said, "Hagar, Sarai's servant, where are you coming from, and where are you going to?" And she said, "From before Sarai my mistress, I am fleeing." חוַיֹּאמַ֗ר הָגָ֞ר שִׁפְחַ֥ת שָׂרַ֛י אֵֽי־מִזֶּ֥ה בָ֖את וְאָ֣נָה תֵלֵ֑כִי וַתֹּ֕אמֶר מִפְּנֵי֙ שָׂרַ֣י גְּבִרְתִּ֔י אָֽנֹכִ֖י בֹּרַֽחַת:
where are you coming from: [meaning]: “Where have you come from?” He knew [where she was coming from] but he wished to give her an opening to commence speaking with her. Now the אֵי מִזֶּה [lit. where from this] means: “Where is the place about which you can say, ‘From this place I have come.’”
אי מזה באת: מהיכן באת. יודע היה, אלא ליתן לה פתח ליכנס עמה בדברים. ולשון אי מזה, איה המקום שתאמר עליו מזה אני בא:
9And the angel of the Lord said to her, "Return to your mistress, and allow yourself to be afflicted under her hands." טוַיֹּ֤אמֶר לָהּ֙ מַלְאַ֣ךְ יְהֹוָ֔ה שׁ֖וּבִי אֶל־גְּבִרְתֵּ֑ךְ וְהִתְעַנִּ֖י תַּ֥חַת יָדֶֽיהָ:
And the angel of the Lord said to her, etc.: For each statement, another angel was sent to her. Therefore, the word מַלְאָךְ, angel, is used with each statement. — [from Gen. Rabbah 45:7]
ויאמר לה מלאך ה' וגו': על כל אמירה היה שלוח לה מלאך אחר, לכך נאמר מלאך בכל אמירה ואמירה:
10And the angel of the Lord said to her, "I will greatly multiply your seed, and it will not be counted for abundance." יוַיֹּ֤אמֶר לָהּ֙ מַלְאַ֣ךְ יְהֹוָ֔ה הַרְבָּ֥ה אַרְבֶּ֖ה אֶת־זַרְעֵ֑ךְ וְלֹ֥א יִסָּפֵ֖ר מֵרֹֽב:
11And the angel of the Lord said to her, "Behold, you will conceive and bear a son, and you shall name him Ishmael, for the Lord has heard your affliction. יאוַיֹּ֤אמֶר לָהּ֙ מַלְאַ֣ךְ יְהֹוָ֔ה הִנָּ֥ךְ הָרָ֖ה וְיֹלַ֣דְתְּ בֵּ֑ן וְקָרָ֤את שְׁמוֹ֙ יִשְׁמָעֵ֔אל כִּֽי־שָׁמַ֥ע יְהֹוָ֖ה אֶל־עָנְיֵֽךְ:
Behold, you will conceive: When you return, you will conceive, like (Jud. 13:5): Behold you shall conceive, stated concerning the wife of Manoah.
הנך הרה: כשתשובי תהרי, כמו (שופטים יג ז) הנך הרה, דאשת מנוח:
and bear a son: וְיֹלַדְתְּ is וְיוֹלֶדֶת, and similar to this (Jer. 22:23): You, who abide (ישַׁבְתְּ) in the Lebanon, (יוֹשֶׁבֶת) who nest (מְקוּנַנְתְּ) in the cedars [like, מְקוֹנֶנֶת].
וילדת בן: כמו ויולדת, ודומה לו (ירמיה כב כג) ישבת בלבנון מקננת בארזים:
and you shall name him: This is the imperative [feminine], as the text states for the masculine: (below 17:19): “and you shall name him (וְקָראתָ אֶת שְׁמוֹ) Isaac.”
וקראת שמו: צווי הוא, כמו שאומר לזכר (יז יט) וקראת את שמו יצחק:
12And he will be a wild donkey of a man; his hand will be upon all, and everyone's hand upon him, and before all his brothers he will dwell." יבוְה֤וּא יִֽהְיֶה֙ פֶּ֣רֶא אָדָ֔ם יָד֣וֹ בַכֹּ֔ל וְיַ֥ד כֹּ֖ל בּ֑וֹ וְעַל־פְּנֵ֥י כָל־אֶחָ֖יו יִשְׁכֹּֽן:
A wild donkey of a man: who loves the wilderness to hunt beasts, as it is written (below 21:20f):“And he was an archer; and he dwelt in the desert of Paran.”
פרא אדם: אוהב מדברות לצוד חיות, כמו שכתוב (כא כ - כא) ויהי רובה קשת וישב במדבר פארן:
his hand will be upon all: [He will be] a bandit. — [from Tan. Shemot]
ידו בכל: לסטים:
and everyone’s hand upon him: Everyone will hate him and attack him.
ויד כל בו: הכל שונאין אותו ומתגרין בו:
and before all his brothers he will dwell: for his seed will be numerous.
ועל פני כל אחיו ישכן: שיהיה זרעו גדול:
13And she called the name of the Lord, Who had spoken to her, "You are the God of seeing," because she said, "Have I seen[him]here also after I have seen?" יגוַתִּקְרָ֤א שֵֽׁם־יְהֹוָה֙ הַדֹּבֵ֣ר אֵלֶ֔יהָ אַתָּ֖ה אֵ֣ל רֳאִ֑י כִּ֣י אָֽמְרָ֗ה הֲגַ֥ם הֲלֹ֛ם רָאִ֖יתִי אַֽחֲרֵ֥י רֹאִֽי:
You are the God of seeing: רֳאִי is vowelized with a “chataf kamatz” because it is a noun, i.e., the God of seeing, Who sees the humiliation of the humiliated. — [from Gen. Rabbah 45:10] (Other editions: Another explanation: “You are the God of seeing” meaning that He sees all, but no one sees Him. Targum Jonathan).
אתה אל ראי: נקוד חטף קמ"ץ מפני שהוא שם דבר, אלוה הראיה, שרואה בעלבון של עלובין:
Have I seen here also: הֲגַם הֲלֹם is an expression of wonderment. Would I have thought that even here in the desert I would see the emissary of the Omnipresent after I had seen them in the house of Abraham, where I was accustomed to seeing angels? And you should know that she was accustomed to seeing them, because Manoah saw the angel once and said, “We will surely die,” and this one saw four, one after the other, and she was not frightened. — [from Gen. Rabbah 45:7]
הגם הלום: לשון תימה, וכי סבורה הייתי שאף הלום במדברות ראיתי שלוחו של מקום אחרי רואי אותם בביתו של אברהם, ששם הייתי רגילה לראות מלאכים. ותדע שהיתה רגילה לראותם שהרי מנוח ראה את המלאך פעם אחת ואמר (שופטים יג כב) מות נמות, וזו ראתה ארבעה פעמים זה אחר זה ולא חרדה:
14Therefore the well was called Be'er Lachai Ro'i; behold it is between Kadesh and between Bered. ידעַל־כֵּן֙ קָרָ֣א לַבְּאֵ֔ר בְּאֵ֥ר לַחַ֖י רֹאִ֑י הִנֵּ֥ה בֵֽין־קָדֵ֖שׁ וּבֵ֥ין בָּֽרֶד:
Be’er Lachai Ro’i: As the Targum renders: a well upon which the living angel appeared.
באר לחי ראי: כתרגומו בארא דמלאך קימא אתחזי עלה:
15And Hagar bore a son to Abram, and Abram named his son, whom Hagar had borne, Ishmael. טווַתֵּ֧לֶד הָגָ֛ר לְאַבְרָ֖ם בֵּ֑ן וַיִּקְרָ֨א אַבְרָ֧ם שֶׁם־בְּנ֛וֹ אֲשֶׁר־יָֽלְדָ֥ה הָגָ֖ר יִשְׁמָעֵֽאל:
and Abram named, etc.: Although Abram had not heard the words of the angel, who said,“And you shall name him Ishmael,” the Holy Spirit rested upon him, and he called him Ishmael. — [from Bereishith Rabbathi, also Mid. Aggadah]
ויקרא אברם שם וגו': אף על פי שלא שמע אברם דברי המלאך שאמר (פסוק יא) וקראת שמו ישמעאל, שרתה רוח הקודש עליו וקראו ישמעאל:
16And Abram was eighty-six years old, when Hagar bore Ishmael to Abram. טזוְאַבְרָ֕ם בֶּן־שְׁמֹנִ֥ים שָׁנָ֖ה וְשֵׁ֣שׁ שָׁנִ֑ים בְּלֶֽדֶת־הָגָ֥ר אֶת־יִשְׁמָעֵ֖אל לְאַבְרָֽם:
And Abram was eighty-six years old, etc.: This was written in praise of Ishmael, to let us know that he was thirteen years old when he was circumcised, and he did not object. — [Mid. Aggadah]
ואברם בן שמנים שנה וגו': לשבחו של ישמעאל נכתב, להודיע שהיה בן שלש עשרה שנה כשנימול ולא עכב:
Genesis Chapter 17
1And Abram was ninety-nine years old, and God appeared to Abram, and He said to him, "I am the Almighty God; walk before Me and be perfect. אוַיְהִ֣י אַבְרָ֔ם בֶּן־תִּשְׁעִ֥ים שָׁנָ֖ה וְתֵ֣שַׁע שָׁנִ֑ים וַיֵּרָ֨א יְהֹוָ֜ה אֶל־אַבְרָ֗ם וַיֹּ֤אמֶר אֵלָיו֙ אֲנִי־אֵ֣ל שַׁדַּ֔י הִתְהַלֵּ֥ךְ לְפָנַ֖י וֶֽהְיֵ֥ה תָמִֽים:
I am the Almighty God: Heb. שַׁדַּי - I am He Whose Godliness suffices for every creature. [שֶׁ that, דַּי is sufficient]. Therefore, walk before Me, and I will be your God and your Protector, and wherever it (this name) appears in Scripture, it means “His sufficiency,” but each one is [to be interpreted] according to the context. — [from Gen. Rabbah 46:3]
אני אל שדי: אני הוא שיש די באלהותי לכל בריה, לפיכך התהלך לפני ואהיה לך לאלוה ולפטרון, וכן כל מקום שהוא במקרא פירושו די יש לו, והכל לפי הענין:
walk before Me: As the Targum renders: “Serve Me, cleave to My service.”
התהלך לפני: כתרגומו פלח קדמי, הדבק בעבודתי:
and be perfect: This too is one command following another command: be perfect in all My trials (Mid. Ps. 119:3), i.e., “Walk before Me” with faith and honesty, and also be perfect in all My trials. [Mizrachi] According to its midrashic interpretation, walk before Me refers to the commandment of circumcision, and thereby, you will be perfect, for as long as the foreskin is upon you, I consider you imperfect (Gen. Rabbah 46:1). Another explanation: “and be perfect” - Now you are missing [control over] five organs: two eyes, two ears, and the male organ. I will add a letter to your name, and the numerical value of your letters [of your name] will be 248, corresponding to the number of your organs (Tan. Lech Lecha 16, Ned. 32b).
והיה תמים: אף זה צווי אחר צווי, היה שלם בכל נסיונותי. ולפי מדרשו התהלך לפני במצות מילה, ובדבר הזה תהיה תמים, שכל זמן שהערלה בך אתה בעל מום לפני. דבר אחר והיה תמים, עכשיו אתה חסר חמשה אברים שתי עינים, שתי אזנים, וראש הגויה שאוסיף לך אות על שמך ויהיו מנין אותיותיך מאתיים ארבעים ושמונה כמנין אבריך:
2And I will place My covenant between Me and between you, and I will multiply you very greatly." בוְאֶתְּנָ֥ה בְרִיתִ֖י בֵּינִ֣י וּבֵינֶ֑ךָ וְאַרְבֶּ֥ה אֽוֹתְךָ֖ בִּמְאֹ֥ד מְאֹֽד:
And I will place My covenant: A covenant of love and the covenant of the land, to give it to you as a heritage through [your fulfillment of] this commandment. — [from Gen. Rabbah 46:9]
ואתנה בריתי: ברית של אהבה וברית הארץ להורישה לך על ידי מצוה זו:
3And Abram fell upon his face, and God spoke with him, saying, גוַיִּפֹּ֥ל אַבְרָ֖ם עַל־פָּנָ֑יו וַיְדַבֵּ֥ר אִתּ֛וֹ אֱלֹהִ֖ים לֵאמֹֽר:
And Abram fell upon his face: from fear of the Shechinah, for as long as he was uncircumcised, he did not have the strength to stand when the Divine Presence stood over him, and that is what is said concerning Balaam (Num. 24:4):“who falls and his eyes are open” (Num. Rabbah 12:8). I found this in the Baraitha of Rabbi Eliezer (Pirkei d’Rabbi Eliezer ch. 29).
ויפול אברם על פניו: ממורא השכינה, שעד שלא מל לא היה בו כח לעמוד ורוח הקודש נצבת עליו, וזהו שנאמר בבלעם (במדבר כד ד) נופל וגלוי עינים. בברייתא דרבי אליעזר מצאתי כן:
4"As for Me, behold My covenant is with you, and you shall become the father of a multitude of nations. דאֲנִ֕י הִנֵּ֥ה בְרִיתִ֖י אִתָּ֑ךְ וְהָיִ֕יתָ לְאַ֖ב הֲמ֥וֹן גּוֹיִֽם:
5And your name shall no longer be called Abram, but your name shall be Abraham, for I have made you the father of a multitude of nations. הוְלֹֽא־יִקָּרֵ֥א ע֛וֹד אֶת־שִׁמְךָ֖ אַבְרָ֑ם וְהָיָ֤ה שִׁמְךָ֙ אַבְרָהָ֔ם כִּ֛י אַב־הֲמ֥וֹן גּוֹיִ֖ם נְתַתִּֽיךָ:
the father of a multitude of nations: אַב הֲמוֹן is an acrostic of his name [i.e., - אב ר הם]. (Gen. Rabbah 46:7). The “resh” that was in it [his name] originally, denoting that he was the father only of Aram, which was his native place, whereas now [he became] the father of the whole world (Ber. 13a): nevertheless the “resh” that was there originally was not moved from its place. For even the “yud” in Sarai’s name complained to the Shechinah until it was added to Joshua, as it is said: (Num. 13:16):“and Moses called Hosea [הוֹשֵׁעַ] the son of Nun, Joshua [יְהוֹשֻׁעַ].” - [from Gen. Rabbah 47:1]
כי אב המון גוים: לשון נוטריקון של שמו. ורי"ש שהיתה בו בתחלה, שלא היה אב אלא לארם שהוא מקומו ועכשיו אב לכל העולם, לא זזה ממקומה, שאף יו"ד של שרי נתרעמה על השכינה עד שנתוספה ליהושע, שנאמר (במדבר יג טז) ויקרא משה להושע בן נון יהושע:
6And I will make you exceedingly fruitful, and I will make you into nations, and kings will emerge from you. ווְהִפְרֵתִ֤י אֹֽתְךָ֙ בִּמְאֹ֣ד מְאֹ֔ד וּנְתַתִּ֖יךָ לְגוֹיִ֑ם וּמְלָכִ֖ים מִמְּךָ֥ יֵצֵֽאוּ:
and I will make you into nations: [This refers to] Israel and Edom, for he already had Ishmael, and He would therefore not be informing him about him.
ונתתיך לגוים: ישראל ואדום, שהרי ישמעאל כבר היה לו ולא היה מבשרו עליו:
Tehillim: Psalms Chapters 39 - 43
• Hebrew text
• English text
Chapter 39
David's prayer bewailing his suffering. But it is not suffering itself that pains him, rather he is saddened by its disturbing his Torah study. For man's days are few, "and if not now, when (will he study)?" for he may die, today or tomorrow. He therefore requests that his suffering be removed, to enable him to study Torah and acquire a place in the World to Come.
1. For the Conductor, for yedutun,1 a psalm by David.
2. I said that I would guard my ways from sinning with my tongue; I would guard my mouth with a muzzle, [even] while the wicked one is before me.
3. I became mute with stillness, I was silent [even] from the good, though my pain was crippling.
4. My heart grew hot within me, a fire blazed in my utterance, as I spoke with my tongue.
5. O Lord, let me know my end and what is the measure of my days, that I may know when I will cease.
6. Behold, like handbreadths You set my days; my lifetime is as naught before You. But all is futility, all mankind's existence, Selah.
7. Only in darkness does man walk, seeking only futility; he amasses riches and knows not who will reap them.
8. And now, what is my hope, my Lord? My longing is to You.
9. Rescue me from all my transgressions; do not make me the scorn of the degenerate.
10. I am mute, I do not open my mouth, for You have caused [my suffering].
11. Remove Your affliction from me; I am devastated by the attack of Your hand.
12. In reproach for sin You chastened man; like a moth, You wore away that which is precious to him. All mankind is nothing but futility, forever.
13. Hear my prayer, O Lord, listen to my cry; do not be silent to my tears, for I am a stranger with You, a sojourner like all my forefathers.
14. Turn from me, that I may recover my strength, before I depart and I am no more.
FOOTNOTES
1.A musical instrument (Metzudot).
Chapter 40
The psalmist speaks of the numerous wonders that God wrought for the Jewish people, asking: "Who can articulate His might? I would relate and speak of them, but they are too numerous to recount!" He created the world and split the sea for the sake of Israel, [yet] He desires no sacrifices, only that we listen to His voice.
1. For the Conductor, a psalm by David.
2. I put my hope in the Lord; He turned to me and heard my cry.
3. He raised me from the turbulent pit, from the slimy mud, and set my feet upon a rock, steadying my steps.
4. He put a new song in my mouth, a hymn to our God; multitudes will see and fear, and will trust in the Lord.
5. Fortunate is the man who has made the Lord his trust, and did not turn to the haughty, nor to those who stray after falsehood.
6. You have done much, O You, Lord my God-Your wonders and thoughts are for us; none can compare to You; should I relate or speak of them, they are too numerous to recount!
7. You desired neither sacrifice nor meal-offering, but [obedient] ears You opened for me; You requested neither burnt-offering nor sin-offering.
8. Then I said, "Behold, I come with a Scroll of the Book written for me."1
9. I desire to fulfill Your will, my God; and Your Torah is in my innards.
10. I proclaimed [Your] righteousness in a vast congregation; behold I will not restrain my lips-O Lord, You know!
11. I did not conceal Your righteousness within my heart; I declared Your faithfulness and deliverance; I did not hide Your kindness and truth from the vast congregation.
12. May You, Lord, not withhold Your mercies from me; may Your kindness and truth constantly guard me.
13. For countless evils surround me; my sins have overtaken me and I cannot see; they outnumber the hairs of my head, and my heart has abandoned me.
14. May it please You, Lord, to save me; O Lord, hurry to my aid.
15. Let those who seek my life, to end it, be shamed and humiliated together; let those who desire my harm retreat and be disgraced.
16. Let those who say about me, "Aha! Aha!" be desolate, in return for their shaming [me].
17. Let all those who seek You exult and rejoice in You; let those who love Your deliverance always say, "Be exalted, O Lord!”
18. As for me, I am poor and needy; my Lord will think of me. You are my help and my rescuer; my God, do not delay!
FOOTNOTES
1.Upon recovery, David expresses thanks, not through sacrifices, by dedicating himself to Torah (Radak).
Chapter 41
This psalm teaches many good character traits, and inspires one to be thoughtful and conscientious in giving charity-knowing to whom to give first. Fortunate is he who is thoughtful of the sick one, providing him with his needs.
1. For the Conductor, a psalm by David.
2. Fortunate is he who is thoughtful of the poor, [for] the Lord will save him on the day of evil.
3. The Lord will guard him and keep him alive; he will be praised throughout the land; You will not deliver him to the desires of his enemies.
4. The Lord will support him on the bed of illness; You will turn him over in his bed all throughout his sickness.
5. I said, "Lord, be gracious to me! Heal my soul, for I have sinned against You!”
6. My foes say that evil [awaits] me: "When will he die, and his name perish?”
7. And if one comes to see [me], he speaks insincerely, for his heart gathers iniquity for himself, and when he goes out he speaks of it.
8. Together they whisper against me-all my enemies; against me they devise my harm, [saying]:
9. "Let his wickedness pour into him; now that he lies down, he shall rise no more.”
10. Even my ally in whom I trusted, who ate of my bread, has raised his heel over me.
11. But you, Lord, be gracious to me and raise me up, and I will repay them.
12. With this I shall know that You desire me, when my enemies will not shout gleefully over me.
13. And I, because of my integrity, You upheld me; You set me before You forever.
14. Blessed is the Lord, the God of Israel, to all eternity, Amen and Amen.
Chapter 42
This psalm awakens the hearts of the Children of Israel who do not feel the immense ruin, loss, and bad fortune in their being exiled from their Father's table. Were they wise, they would appreciate their past good fortune in coming thrice yearly, with joy and great awe, to behold God during the festivals, free of adversary and harm. May God place mercy before us from now to eternity, Amen Selah.
1. For the Conductor, a maskil1 by the sons of Korach.
2. As the deer cries longingly for brooks of water, so my soul cries longingly for You, O God!
3. My soul thirsts for God, for the living God. When will I come and behold the countenance of God?
4. My tears have been my bread day and night, when they say to me all day, "Where is your God?”
5. These do I recall, and pour out my soul from within me: how I traveled [to Jerusalem] in covered wagons; I would walk leisurely with them up to the House of God, amid the sound of rejoicing and thanksgiving, the celebrating multitude.
6. Why are you downcast, my soul, and why do you wail within me? Hope to God, for I will yet thank Him for the deliverances of His countenance.
7. My God! My soul is downcast upon me, because I remember You from the land of Jordan and Hermon's peaks, from Mount Mitzar.2
8. Deep calls to deep3 at the roar of Your channels; all Your breakers and waves have swept over me.
9. By day the Lord ordains His kindness, and at night His song is with me, a prayer to the God of my life.
10. I say to God, my rock, "Why have You forgotten me? Why must I walk in gloom under the oppression of the enemy?”
11. Like a sword in my bones, my adversaries disgrace me, when they say to me all day, "Where is your God?”
12. Why are you downcast, my soul, and why do you wail within me? Hope to God, for I will yet thank Him; He is my deliverance, [the light of] my countenance, and my God.
FOOTNOTES
1.A psalm intended to enlighten and impart knowledge. (Metzudot)
2.My heart aches when I remember the pilgrims from lands east of Jordan, and those from distant Hermon and Mitzar, who would travel to Jerusalem for the festivals (Radak)
3.Before one misfortune has ended, another is already upon us; as if one calls the other to come (Metzudot).
Chapter 43
A significant prayer concerning the magnitude of the troubles we have suffered at the hands of the impious nations. May it be God's will to send Moshiach and Elijah the Prophet, who will lead us to the Holy Temple to offer sacrifices as in days of old.
1. Avenge me, O God, and champion my cause against an impious nation; rescue me from the man of deceit and iniquity.
2. For You are the God of my strength; why have You abandoned me? Why must I walk in gloom under the oppression of the enemy?
3. Send Your light and Your truth, they will guide me; they will bring me to Your holy mountain and to your sanctuaries.
4. Then I will come to the altar of God-to God, the joy of my delight-and praise You on the lyre, O God, my God.
5. Why are you downcast, my soul, and why do you wail within me? Hope to God, for I will yet thank Him; He is my deliverance, [the light of] my countenance, and my God.
Tanya: Iggeret HaKodesh, middle of Epistle 26• English Text (Lessons in Tanya)
• Hebrew Text
• Audio Class: Listen | Download
• Video Class
Friday, Cheshvan 7, 5778 · October 27, 2017
Today's Tanya Lesson
Iggeret HaKodesh, middle of Epistle 26
AUDIO & VIDEO CLASSES
• VIDEO CLASS: Rabbi Yehoshua B. Gordon Watch • Listen
• AUDIO CLASS: Rabbi Manis Freidman Listen • Download MP3
The above refers to the Sefirah of Malchut of Atzilut only so long as it remains on its home ground, so to speak, i.e., in the World of Atzilut. Likewise, the above refers to the Torah laws only so long as they are in their pristine state, i.e, at the sublime level of Malchut of Atzilut.
Rambam:
• Sefer Hamitzvot:
English Text | Hebrew Text
Audio: Listen | Download | Video Class
Friday, Cheshvan 7, 5778 · October 27, 2017
Today's Mitzvah
A daily digest of Maimonides’ classic work "Sefer Hamitzvot"
AUDIO & VIDEO CLASSES
• VIDEO CLASS: Rabbi Mendel Kaplan Watch • Listen
• AUDIO CLASS: Rabbi Berel Bell Listen • MP3 Download
Positive Commandment 19
Grace after Meals
"And you will eat and be sated then you will bless G‑d"—Deuteronomy 8:10.
We are commanded to express gratitude to G‑d after every meal.
Full text of this Mitzvah »Grace after Meals
Positive Commandment 19
Translated by Berel Bell
The 19th mitzvah is that we are commanded to thank G‑d (exalted be He) after each time we eat.1
The source of this commandment is G‑d's statement,2 "When you have eaten and are satiated, You shall bless G‑d your L‑rd."
The Tosefta3 says, "Reciting the blessing after eating is a mitzvah of the Torah, as the verse says, 'When you have eaten and are satiated, you shall bless G‑d your L‑rd.' "
The details of this mitzvah are explained in many places in the tractate Berachos.4
FOOTNOTES
1.This speaks primarily of bread made from the five grains. After eating other types of food, one is required to recite a blessing by Rabbinic ordinance.
2.Deut. 8:10.
3.Berachos, beginning of Chapter 6.
4.The Rambam usually explains whether or not a particular mitzvah is obligatory on women. However, in Hilchos Berachos, Chapter 5, Halacha 1, he rules that it is halachically doubtful whether they are obligated by Torah or Rabbinic law.
Rambam:
• 1 Chapter A Day: Talmud Torah Talmud Torah - Chapter Two
English Text | Hebrew Text
Audio: Listen | Download | Video Class
Talmud Torah - Chapter Two
1
Teachers of small children should be appointed in each and every land, in each and every region, and in each and every village.
If a village does not have children who study Torah, its populace is placed under a ban of ostracism until they employ teachers for the children. If they do not employ teachers, the village [deserves to be] destroyed, since the world exists only by virtue of the breath coming from the mouths of children who study Torah.
א
מושיבין מלמדי תינוקות בכל מדינה ומדינה ובכל פלך ופלך ובכל עיר ועיר וכל עיר שאין בה תינוקות של בית רבן מחרימין את אנשי העיר עד שמושיבין מלמדי תינוקות ואם לא הושיבו מחרימין את העיר שאין העולם מתקיים אלא בהבל פיהם של תינוקות של בית רבן:
Commentary on Halachah 1
2
Children should be brought to study [under a teacher's instruction] at the age of six or seven, according to the child's health and build. Below the age of six, he should not be brought [to a teacher].
A teacher may employ corporal punishment to cast fear upon [the students]. However, he should not beat them cruelly, like an enemy. Therefore, he should not beat them with a rod or a staff, but rather with a small strap.
[The teacher] should sit and instruct them the entire day and for a portion of the night, to train them to study during the day and night. The children should not neglect [their studies] at all, except at the end of the day on the eve of the Sabbaths and festivals and on the festivals themselves. On the Sabbath, they should not begin new material. However, they should review what was learned already.
The children should never be interrupted from their studies, even for the building of the Temple.
ב
מכניסין את התינוקות להתלמד כבן שש כבן שבע לפי כח הבן ובנין גופו ופחות מבן שש אין מכניסים אותו ומכה אותן המלמד להטיל עליהם אימה ואינו מכה אותם מכת אויב מכת אכזרי לפיכך לא יכה אותם בשוטים ולא במקלות אלא ברצועה קטנה ויושב ומלמדן כל היום כולו ומקצת מן הלילה כדי לחנכן ללמוד ביום ובלילה ולא יבטלו התינוקות כלל חוץ מערבי שבתות וימים טובים בסוף הימים ובימים טובים אבל בשבת אין קורין בתחלה אבל שונין בראשון ואין מבטלין התינוקות ואפילו לבנין בית המקדש:
Commentary on Halachah 2
3
A teacher of children who leaves the children and goes out, or [remains] with them but performs other work, or is lazy in their instruction, is included in [the admonition (Jeremiah 48:10)]: "Cursed be he who performs God's work deceitfully.” Therefore, it is only proper to select a teacher who is God-fearing, teaches them at a fast pace, and instructs them carefully.
ג
מלמד התינוקות שהוא מניח התינוקות ויוצא או שהוא עושה מלאכה אחרת עמהן או שהוא מתרשל בלימודן הרי זה בכלל ארור עושה מלאכת ה' רמיה לפיכך אין ראוי להושיב מלמד אלא בעל יראה מהיר לקרות ולדקדק:
Commentary on Halachah 3
4
A man who is unmarried should not teach children, because of the mothers who visit the children. No woman should teach children, because of the fathers who visit the children.
ד
ומי שאין לו אשה לא ילמד תינוקות מפני אמותיהם הבאות אצל בניהם וכל אשה לא תלמד תינוקות מפני אבותיהם שהם באים אצל הבנים:
Commentary on Halachah 4
5
[A maximum of] 25 students should study under one teacher. If there are more than 25, but fewer than 40, an assistant should be appointed to help him in their instruction. If there are more than forty students, two teachers should be appointed.
ה
עשרים וחמשה תינוקות למדים אצל מלמד אחד היו יותר על עשרים וחמשה עד ארבעים מושיבין עמו אחר לסייעו בלימודם היו יותר על ארבעים מעמידין להם שני מלמדי תינוקות:
Commentary on Halachah 5
6
A child may be transferred from one teacher to another teacher, who is capable of teaching him at a faster pace, whether with regard to the Written Law itself or grammar. This applies when both are located in the same city and there is not a river between them. However, a child should not be forced to travel from city to city, or even from one side of the river to the other in the same city, unless there is a strong bridge, which is not likely to fall readily, over the river.
ו
מוליכין את הקטן ממלמד למלמד אחר שהוא מהיר ממנו בין במקרא בין בדקדוק במה דברים אמורים כשהיו שניהם בעיר אחת ולא היה הנהר מפסיק ביניהם אבל מעיר לעיר או מצד הנהר לצדו אפילו באותה העיר אין מוליכין את הקטן אלא אם כן היה בנין בריא על גבי הנהר בנין שאינו ראוי ליפול במהרה:
Commentary on Halachah 6
7
If a person [whose house opens] to an alleyway [to which other houses open] - or even one [whose house opens] to a courtyard [to which other houses open] - desires to become a teacher of children, his neighbors may not protest against his decision.
Similarly, should one teacher of children come and open a schoolroom next to the place [where] a colleague [was teaching], so that other children will come to him or so that the children [studying under his] colleague shall come to him, his colleague may not lodge a protest against him, as [Isaiah 42:21 states]: "God desired, for the sake of His righteousness, to make the Torah great and glorious."
ז
אחד מבני מבוי שביקש להעשות מלמד אפילו אחד מבני החצר אין יכולין שכניו למחות בידו וכן מלמד תינוקות שבא חבירו ופתח בית ללמד תינוקות בצדו כדי שיבואו תינוקות אחרים לו או כדי שיבואו מתינוקות של זה אצל זה אינו יכול למחות בידו שנאמר ה' חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר:
Commentary on Halachah 7
Rambam:
However, as the laws become vested within lower realms, they can become subject to a measure of concealment. Likewise, as the Sefirah of Malchut of Atzilut becomes vested in lower Worlds, it too is subject to this state of concealment. It is then called the Tree of Knowledge of Good and Evil, because it is vested within kelipat nogah. This vestiture takes place for the sake of one of the ultimate spiritual tasks of man — beirurim, i.e., sifting and refining the physicality of this world, in order to elevate the divine sparks from the evil which encumbers them.
This is what the Alter Rebbe now goes on to explain.
ומה שאמר האריז״ל שהמשניות הן במלכות דיצירה
As to the statement of R. Isaac Luria, of blessed memory, that the Mishnayot relate to [the Sefirah of] Malchut in [the World of] Yetzirah, whereas we have just quoted the Zohar to the effect that the Mishnayot relate to the Sefirah of Malchut in the World of Atzilut,
רצונו לומר: לבוש מלכות דיצירה שנתלבשה בה מלכות דאצילות
he referred to the garment of Malchut of Yetzirah in which Malchut of Atzilut is vested; only after Malchut of Atzilut descends to the World of Yetzirah and is vested there, can it be said that Mishnayot relate to Yetzirah.
ומלכות דיצירה נקרא שפחה לגבי מלכות דאצילות
And Malchut of Yetzirah is referred to as a handmaiden (shifchah), relative to Malchut of Atzilut, which is vested in it.
This answers an earlier question. The Alter Rebbe had quoted the Talmud Yerushalmi (ch. 1 of Berachot) to the effect that R. Shimon bar Yochai maintains that for the Reading of Shema one interrupts the study of Scripture, though not of Mishnah, which is loftier than Scripture. This was contradicted by statements of R. Shimon bar Yochai himself in Ra’aya Mehemna, to the effect that Mishnah is referred to as the handmaiden while Scripture is referred to as the king.
According to the above, however, there is no contradiction. So long as Mishnah is in its primary and fundamental state, it belongs to the level of Malchut of Atzilut; it is referred to as a handmaiden only after it is vested within Malchut of Yetzirah. This difference between the way something exists in its essential state and the way it exists as it is vested in a lower state of being, applies to Scripture as well, as will soon be explained.
ומלכות דבריאה נקרא אמה
By contrast, Malchut of Beriah (which is a lower World) is referred to as a maid (amah), denoting a level superior to the level of shifchah.
ותדע ממה שאמר האריז״ל, דמקרא, דהיינו תורה שבכתב, הוא בעשיה
Proof of this — that there is a significant difference between the way something exists in its essential state(be’etzem) and the way it exists as it is vested (behitlabshut) in a lower level — may be gained from the statement of R. Isaac Luria, of blessed memory, that Scripture, i.e., the Written Torah, is in Asiyah,
והרי מפורש בזהר ובכתבי האריז״ל, מקומות אין מספר, שהיא תפארת, שהוא זעיר אנפין דאצילות
even though it is explicit in innumerable places in the Zohar and the writings of R. Isaac Luria, of blessed memory, that it is [the Sefirah of] Tiferet, which is the Z’eir Anpin of Atzilut.
As such it is even higher than Malchut of Atzilut; how, then, can it be said that Scripture is in Asiyah?
אלא, שמתלבשת בעשיה
Rather, this means that it vests itself in Asiyah.
וכן הוא בהדיא בספר הכוונות, שמקרא ומשנה ותלמוד וקבלה, כולם באצילות
Thus it is taught explicitly in Sefer HaKavanot — that Scripture, Mishnah, Talmud and Kabbalah are all in Atzilut,
אלא שמקרא מתלבש עד עשיה
except that Scripture vests itself as far [“down”] as Asiyah,
The Written Torah hinges on its letters, which are inscribed with tangible ink on tangible parchment, and hence related to Asiyah, the “World of Action.”
ומשנה עד היצירה
and Mishnah [vests itself only] as far [“down”] as Yetzirah,
The Mishnah consists mainly of laws, such as those determining ritual validity or invalidity. These two states ultimately derive from the corresponding middot of Chesed and Gevurah, the Divine “emotive attributes” of benevolence and severity. Hence these laws are vested in the World of Yetzirah, for1 “the six [emotive] Sefirot ‘nest’ in Yetzirah.”
ותלמוד בבריאה
and Talmud is vested as far [“down”] as Beriah.
The Talmud elucidates the laws. It thus relates to Beriah, the “World of Comprehension,” which is illumined by Binah (“understanding”), for2 “the Supernal Mother (i.e., Binah) ‘nests’ in the [World of the] Throne,” i.e., in Beriah.3
* * *
| FOOTNOTES | |
| 1. | Tikkunei Zohar, Tikkun 7; cf. Tanya, ch. 39. |
| 2. | Tikkunei Zohar, Tikkun 7; cf. Tanya, ch. 39. |
| 3. | Note of the Rebbe: “See also the Note in Tanya, ch. 40.” |
• Sefer Hamitzvot:
English Text | Hebrew Text
Audio: Listen | Download | Video ClassFriday, Cheshvan 7, 5778 · October 27, 2017
Today's Mitzvah
A daily digest of Maimonides’ classic work "Sefer Hamitzvot"
AUDIO & VIDEO CLASSES
• VIDEO CLASS: Rabbi Mendel Kaplan Watch • Listen
• AUDIO CLASS: Rabbi Berel Bell Listen • MP3 Download
Positive Commandment 19
Grace after Meals
"And you will eat and be sated then you will bless G‑d"—Deuteronomy 8:10.
We are commanded to express gratitude to G‑d after every meal.
Full text of this Mitzvah »Grace after Meals
Positive Commandment 19
Translated by Berel Bell
The 19th mitzvah is that we are commanded to thank G‑d (exalted be He) after each time we eat.1
The source of this commandment is G‑d's statement,2 "When you have eaten and are satiated, You shall bless G‑d your L‑rd."
The Tosefta3 says, "Reciting the blessing after eating is a mitzvah of the Torah, as the verse says, 'When you have eaten and are satiated, you shall bless G‑d your L‑rd.' "
The details of this mitzvah are explained in many places in the tractate Berachos.4
FOOTNOTES
1.This speaks primarily of bread made from the five grains. After eating other types of food, one is required to recite a blessing by Rabbinic ordinance.
2.Deut. 8:10.
3.Berachos, beginning of Chapter 6.
4.The Rambam usually explains whether or not a particular mitzvah is obligatory on women. However, in Hilchos Berachos, Chapter 5, Halacha 1, he rules that it is halachically doubtful whether they are obligated by Torah or Rabbinic law.
Rambam:
• 1 Chapter A Day: Talmud Torah Talmud Torah - Chapter Two
English Text | Hebrew Text
Audio: Listen | Download | Video ClassTalmud Torah - Chapter Two
1
Teachers of small children should be appointed in each and every land, in each and every region, and in each and every village.
If a village does not have children who study Torah, its populace is placed under a ban of ostracism until they employ teachers for the children. If they do not employ teachers, the village [deserves to be] destroyed, since the world exists only by virtue of the breath coming from the mouths of children who study Torah.
א
מושיבין מלמדי תינוקות בכל מדינה ומדינה ובכל פלך ופלך ובכל עיר ועיר וכל עיר שאין בה תינוקות של בית רבן מחרימין את אנשי העיר עד שמושיבין מלמדי תינוקות ואם לא הושיבו מחרימין את העיר שאין העולם מתקיים אלא בהבל פיהם של תינוקות של בית רבן:
Commentary on Halachah 1
2
Children should be brought to study [under a teacher's instruction] at the age of six or seven, according to the child's health and build. Below the age of six, he should not be brought [to a teacher].
A teacher may employ corporal punishment to cast fear upon [the students]. However, he should not beat them cruelly, like an enemy. Therefore, he should not beat them with a rod or a staff, but rather with a small strap.
[The teacher] should sit and instruct them the entire day and for a portion of the night, to train them to study during the day and night. The children should not neglect [their studies] at all, except at the end of the day on the eve of the Sabbaths and festivals and on the festivals themselves. On the Sabbath, they should not begin new material. However, they should review what was learned already.
The children should never be interrupted from their studies, even for the building of the Temple.
ב
מכניסין את התינוקות להתלמד כבן שש כבן שבע לפי כח הבן ובנין גופו ופחות מבן שש אין מכניסים אותו ומכה אותן המלמד להטיל עליהם אימה ואינו מכה אותם מכת אויב מכת אכזרי לפיכך לא יכה אותם בשוטים ולא במקלות אלא ברצועה קטנה ויושב ומלמדן כל היום כולו ומקצת מן הלילה כדי לחנכן ללמוד ביום ובלילה ולא יבטלו התינוקות כלל חוץ מערבי שבתות וימים טובים בסוף הימים ובימים טובים אבל בשבת אין קורין בתחלה אבל שונין בראשון ואין מבטלין התינוקות ואפילו לבנין בית המקדש:
Commentary on Halachah 2
3
A teacher of children who leaves the children and goes out, or [remains] with them but performs other work, or is lazy in their instruction, is included in [the admonition (Jeremiah 48:10)]: "Cursed be he who performs God's work deceitfully.” Therefore, it is only proper to select a teacher who is God-fearing, teaches them at a fast pace, and instructs them carefully.
ג
מלמד התינוקות שהוא מניח התינוקות ויוצא או שהוא עושה מלאכה אחרת עמהן או שהוא מתרשל בלימודן הרי זה בכלל ארור עושה מלאכת ה' רמיה לפיכך אין ראוי להושיב מלמד אלא בעל יראה מהיר לקרות ולדקדק:
Commentary on Halachah 3
4
A man who is unmarried should not teach children, because of the mothers who visit the children. No woman should teach children, because of the fathers who visit the children.
ד
ומי שאין לו אשה לא ילמד תינוקות מפני אמותיהם הבאות אצל בניהם וכל אשה לא תלמד תינוקות מפני אבותיהם שהם באים אצל הבנים:
Commentary on Halachah 4
5
[A maximum of] 25 students should study under one teacher. If there are more than 25, but fewer than 40, an assistant should be appointed to help him in their instruction. If there are more than forty students, two teachers should be appointed.
ה
עשרים וחמשה תינוקות למדים אצל מלמד אחד היו יותר על עשרים וחמשה עד ארבעים מושיבין עמו אחר לסייעו בלימודם היו יותר על ארבעים מעמידין להם שני מלמדי תינוקות:
Commentary on Halachah 5
6
A child may be transferred from one teacher to another teacher, who is capable of teaching him at a faster pace, whether with regard to the Written Law itself or grammar. This applies when both are located in the same city and there is not a river between them. However, a child should not be forced to travel from city to city, or even from one side of the river to the other in the same city, unless there is a strong bridge, which is not likely to fall readily, over the river.
ו
מוליכין את הקטן ממלמד למלמד אחר שהוא מהיר ממנו בין במקרא בין בדקדוק במה דברים אמורים כשהיו שניהם בעיר אחת ולא היה הנהר מפסיק ביניהם אבל מעיר לעיר או מצד הנהר לצדו אפילו באותה העיר אין מוליכין את הקטן אלא אם כן היה בנין בריא על גבי הנהר בנין שאינו ראוי ליפול במהרה:
Commentary on Halachah 6
7
If a person [whose house opens] to an alleyway [to which other houses open] - or even one [whose house opens] to a courtyard [to which other houses open] - desires to become a teacher of children, his neighbors may not protest against his decision.
Similarly, should one teacher of children come and open a schoolroom next to the place [where] a colleague [was teaching], so that other children will come to him or so that the children [studying under his] colleague shall come to him, his colleague may not lodge a protest against him, as [Isaiah 42:21 states]: "God desired, for the sake of His righteousness, to make the Torah great and glorious."
ז
אחד מבני מבוי שביקש להעשות מלמד אפילו אחד מבני החצר אין יכולין שכניו למחות בידו וכן מלמד תינוקות שבא חבירו ופתח בית ללמד תינוקות בצדו כדי שיבואו תינוקות אחרים לו או כדי שיבואו מתינוקות של זה אצל זה אינו יכול למחות בידו שנאמר ה' חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר:
Commentary on Halachah 7
Rambam:
• 3 Chapters A Day: Berachot Berachot - Chapter One, Berachot Berachot - Chapter Two, Berachot Berachot - Chapter Three
English Text | Hebrew Text
Audio: Listen | Download | Video ClassBerachot - Chapter One
Introduction to Hilchos Berachos
It contains one positive mitzvah: To bless [God's] great and holy name after eating [a meal].
This mitzvah is explained in the following chapters.
הלכות ברכות - הקדמה
הלכות ברכות מצות עשה אחת והיא לברך את השם הגדול והקדוש אחר אכילה וביאור מצוה זו בפרקים אלו:
1
It is a positive mitzvah from the Torah to bless [God] after eating satisfying food, as [Deuteronomy 8:10] states: "When you have eaten and are satiated, you shall bless God, your Lord."
The Torah itself requires a person to recite grace only when he eats to the point of satiation, as implied by the above verse, "When you have eaten and are satiated, you shall bless...." The Sages, however, ordained that one should recite grace after eating [an amount of bread equal] to the size of an olive.
א
מצות עשה מן התורה לברך אחר אכילת מזון שנאמר ואכלת ושבעת וברכת את יי' אלהיך ואינו חייב מן התורה אלא אם כן שבע שנאמר ואכלת ושבעת וברכת ומדברי סופרים אכל אפילו כזית מברך אחריו:
Commentary on Halachah 1
2
Similarly, the Rabbis ordained that we recite blessings before partaking of any food. Even when one wants to eat the slightest amount of food or drink, one should recite a blessing, and then derive benefit from it.
Similarly, when smelling a pleasant fragrance, one should recite a blessing and then smell. Anyone who derives benefit [from this world] without reciting a blessing is considered as if he misappropriated a sacred article.
The Rabbis also ordained that one should recite a blessing after eating or drinking, provided one drinks a revi'it and eats a k'zayit. A person who [merely] tastes food is not required to recite a blessing before partaking of it or afterwards unless he partakes of a revi'it.
ב
ומדברי סופרים לברך על כל מאכל תחלה ואחר כך יהנה ממנו ואפילו נתכוין לאכול או לשתות כל שהוא מברך ואח"כ יהנה וכן אם הריח ריח טוב מברך ואחר כך יהנה ממנו וכל הנהנה בלא ברכה מעל וכן מדברי סופרים לברך אחר כל מה שיאכל וכל מה שישתה והוא שישתה רביעית והוא שיאכל כזית ומטעמת אינה צריכה ברכה לא לפניה ולא לאחריה עד רביעית:
Commentary on Halachah 2
3
Just as we recite blessings for benefit which we derive from the world, we should also recite blessings for each mitzvah before we fulfill it.
Similarly, the Sages instituted many blessings as expressions of praise and thanks to God and as a means of petition, so that we will always remember the Creator, even though we have not received any benefit or performed a mitzvah.
ג
וכשם שמברכין על ההנייה כך מברכין על כל מצוה ומצוה ואח"כ יעשה אותה וברכות רבות תקנו חכמים דרך שבח והודיה ודרך בקשה כדי לזכור את הבורא תמיד אע"פ שלא נהנה ולא עשה מצוה:
Commentary on Halachah 3
4
Thus, all the blessings can be divided into three categories:
a) blessings over benefit;
b) blessings over mitzvot;
c) blessings recited as expressions of praise and thanks to God and as a means of petition, so that we will always remember the Creator and fear Him.
ד
נמצאו כל הברכות כולן שלשה מינים ברכות הנייה וברכות מצות וברכות הודאה שהן דרך שבח והודיה ובקשה כדי לזכור את הבורא תמיד וליראה ממנו:
5
The text of all the blessings was ordained by Ezra and his court. It is not fit to alter it, to add to it, or to detract from it. Whoever alters the text of a blessing from that ordained by the Sages is making an error.
A blessing that does not include the mention of God's name and His sovereignty [over the world] is not considered a blessing unless it is recited in proximity to a blessing [which meets these criteria].
ה
ונוסח כל הברכות עזרא ובית דינו תקנום ואין ראוי לשנותם ולא להוסיף על אחת מהם ולא לגרוע ממנה וכל המשנה ממטבע שטבעו חכמים בברכות אינו אלא טועה וכל ברכה שאין בה הזכרת השם ומלכות אינה ברכה אא"כ היתה סמוכה לחבירתה:
Commentary on Halachah 5
6
All the blessings may be recited in any language, provided one recites [a translation of] the text ordained by the Sages. [A person who] changes that text fulfills his obligation nonetheless - since he mentioned God's name, His sovereignty, and the subject of the blessing - although he did so in a ordinary language.
ו
וכל הברכות כולן נאמרין בכל לשון והוא שיאמר כעין שתקנו חכמים ואם שינה את המטבע הואיל והזכיר אזכרה ומלכות וענין הברכה אפילו בלשון חול יצא:
Commentary on Halachah 6
7
A person should recite all the blessings loud enough for him to hear what he is saying. Nevertheless, a person who does not recite a blessing out loud fulfills his obligation, whether he verbalizes the blessing or merely recites it in his heart.
ז
כל הברכות כולן צריך שישמיע לאזנו מה שהוא אומר ואם לא השמיע לאזנו יצא בין שהוציא בשפתיו בין שבירך בלבו:
Commentary on Halachah 7
8
Whenever one recites a blessing, one should not make an interruption between the blessing and the subject for which the blessing is recited. If one makes an interruption with other matters, one must recite the blessing again.
If, however, one makes an interruption which relates to the subject of the blessing, one does not have to repeat the blessing. What is implied? When a person recites a blessing over bread and before eating says, "Bring salt," "Bring food," "Give so-and-so to eat," "Bring food for the animal," or the like, he need not repeat the blessing.
ח
כל הברכות כולן לא יפסיק בין הברכה ובין הדבר שמברכין עליו בדברים אחרים ואם הפסיק צריך לחזור ולברך שנייה ואם הפסיק בדברים שהן מענין דברים שמברכין עליו אינו צריך לברך שנייה כיצד כגון שבירך על הפת וקודם שיאכל אמר הביאו מלח הביאו תבשיל תנו לפלוני לאכול תנו מאכל לבהמה וכיוצא באלו אינו צריך לברך שנית וכן כל כיוצא בזה:
Commentary on Halachah 8
9
A person who is ritually impure is permitted to recite all the blessings. This applies regardless of whether the impurity is of a type from which one can purify oneself on the same day or not.
A person who is naked should not recite a blessing until he covers his genitals. To whom does this apply? To men. Women may recite blessings [while naked], provided they sit with their genitals facing the ground.
ט
כל הברכות כולם מותר לטמא לברך אותן בין שהיה טמא טומאה שהוא יכול לעלות ממנה בו ביום בין טומאה שאינו יכול לעלות ממנה בו ביום ואסור למברך לברך כשהוא ערום עד שיכסה ערותו בד"א באיש אבל באשה יושבת ופניה טוחות בקרקע ומברכת:
Commentary on Halachah 9
10
[The following principle applies to] all blessings: Although a person has already recited them and fulfilled his own obligation, he may recite them again for others who have not fulfilled their obligation, so that they can fulfill their obligation.
There is, however, one exception: blessings over benefit which is not associated with a mitzvah. In this instance, one may not recite a blessing for others unless one enjoys benefit together with them. Nevertheless, one may recite blessings for benefit which is associated with a mitzvah - e.g., eating matzah on Pesach and reciting kiddush [on Sabbaths and festivals] - for others. They may then eat or drink, even though the one [who recites the blessing] does not eat or drink with them.
י
כל הברכות כולן אף ע"פ שבירך ויצא ידי חובתו מותר לו לברך לאחרים שלא יצאו ידי חובתן כדי להוציאן חוץ מברכת ההנייה שאין בה מצוה שאינו מברך לאחרים אלא אם כן נהנה עמהן אבל ברכת ההנייה שיש בה מצוה כגון אכילת מצה בלילי הפסחים וקידוש היום הרי זה מברך לאחרים ואוכלין ושותים אף על פי שאינו אוכל עמהן:
Commentary on Halachah 10
11
Whenever a person listens to the entire recitation of a blessing with the intention of fulfilling his obligation, he is considered to have fulfilled his obligation although he does not answer Amen. Whoever answers Amen to a blessing recited by another person is considered as if he recited the blessing himself, provided the person who recites the blessing is obligated to recite that blessing.
If the person who recites the blessing is obligated only because of a Rabbinic ordinance, while the person responding is obligated by Torah law, the listener cannot fulfill his obligation until he repeats in response [to the one reciting the blessings] or until he hears [the blessing recited] by someone who, like him, is obligated by Torah law.
יא
כל השומע ברכה מן הברכות מתחלתה ועד סופה ונתכוון לצאת בה ידי חובתו יצא ואף על פי שלא ענה אמן וכל העונה אמן אחר המברך הרי זה כמברך והוא שיהיה המברך חייב באותה ברכה היה המברך חייב מדברי סופרים והעונה חייב מן התורה לא יצא ידי חובתו עד שיענה או עד שישמע ממי שהוא חייב בה מן התורה כמוהו:
Commentary on Halachah 11
12
When many people gather together to eat [a meal with] bread or to drink wine, and one recites the blessing while the others respond Amen, they are [all] permitted to eat and drink. If, however, they did not intend to eat together, but rather they each came on their own initiative, although they all eat from a single loaf of bread, each one should recite the blessings [before eating] by himself.
When does the above apply? With regard to bread and wine. With regard to other foods, however, which do not require [premeditated intent] to be eaten together as a group, if one person recited a blessing and everyone answered Amen, they may eat and drink although they did not intend to gather together as a group.
יב
רבים שנתועדו לאכול פת או לשתות יין ובירך אחד מהן וענו כולם אמן הרי אלו מותרין לאכול ולשתות אבל אם לא נתכוונו לאכול כאחד אלא זה בא מעצמו וזה בא מעצמו אע"פ שהן אוכלין מככר אחד כל אחד ואחד מברך לעצמו במה דברים אמורים בפת ויין בלבד אבל שאר אוכלים ומשקין אינן צריכין הסיבה אלא אם בירך אחד מהן וענו כולן אמן הרי אלו אוכלים ושותין ואף ע"פ שלא נתכוונו להסב כאחד:
Commentary on Halachah 12
13
Whenever a person hears a Jew recite a blessing, he is obligated to respond Amen, although
a) he did not hear the blessing in its entirety,
b) he was not obligated to recite that blessing himself.
One should not respond Amen if the person reciting the blessing is a gentile, an apostate, a Samaritan, a child in the midst of study, or an adult who altered the text of the blessing.
יג
כל השומע אחד מישראל מברך ברכה מכל הברכות כולן אף על פי שלא שמע הברכה כולה מתחלתה ועד סופה ואע"פ שאינו חייב באותה ברכה חייב לענות אמן ואם היה המברך (עכו"ם או) אפיקורוס או כותי או תינוק המתלמד או שהיה גדול ושינה ממטבע הברכה אין עונין אחריהן אמן:
Commentary on Halachah 13
14
Whenever responding Amen, one should not recite a rushed Amen, a cut off Amen, nor a short or a prolonged Amen, but rather an Amen of intermediate length.
One should not raise one's voice above that of the person reciting the blessing. Whoever did not hear a blessing that he is obligated to recite should not answer Amen together with the others.
יד
כל העונה אמן לא יענה לא אמן חטופה ולא אמן קטופה ולא אמן קצרה ולא ארוכה אלא אמן בינונית ולא יגביה קולו יותר מן המברך וכל מי שלא שמע את הברכה שהוא חייב בה לא יענה אמן בכלל העונים:
Commentary on Halachah 14
15
Whoever recites a blessing for which he is not obligated is considered as if he took God's name in vain. He is considered as one who took a false oath, and it is forbidden to answer Amen after his blessing.
We may teach children the blessings using the full text. Even though in this manner, they recite blessings in vain in the midst of their study, it is permissible. One should not recite Amen after their blessings. A person who answers Amen after their blessings does not fulfill his obligation.
טו
כל המברך ברכה שאינה צריכה הרי זה נושא שם שמים לשוא והרי הוא כנשבע לשוא ואסור לענות אחריו אמן התינוקות מלמדין אותן הברכות כתיקונן ואף על פי שהן מברכין לבטלה בשעת לימוד הרי זה מותר ואין עונין אחריהן אמן והעונה אחריהן אמן לא יצא ידי חובתו:
Commentary on Halachah 15
16
It is demeaning for a person to recite Amen after his own blessings. When, however, one concludes the last of a series of blessings, it is praiseworthy to answer Amen - e.g., after the blessing, Boneh Yerushalayim in grace, and after the final blessing [following] the recitation of the Shema in the evening service. Similarly, always, at the conclusion of the last of a series of blessings, one should recite Amen after one's own blessing.
טז
כל העונה אמן אחר ברכותיו הרי זה מגונה והעונה אחר ברכה שהיא סוף ברכות אחרונות הרי זה משובח כגון אחר בונה ירושלים בברכת המזון ואחר ברכה אחרונה של קריאת שמע של ערבית וכן בסוף כל ברכה שהיא סוף ברכות אחרונות עונה בה אמן אחר עצמו:
Commentary on Halachah 16
17
Why is Amen recited after the blessing Boneh Yerushalayim, although it is followed by the blessing Hatov v'hametiv? Because the latter blessing was ordained in the era of the Mishnah and is considered to be an addition. The conclusion of the essential blessings of grace is Boneh Yerushalayim.
Why is Amen not recited after the blessing Ahavat olam? Because it is the conclusion of the blessings recited before the Shema. Similarly, in other instances when [a series of] blessings are recited before a practice - e.g., the blessings recited before the reading of the Megillah or the kindling of the Chanukah lights - Amen [is not recited] lest it constitute an interruption between the blessings and [the fulfillment of] the performance over which they are being recited.
יז
ולמה יענה אמן אחר בונה ירושלים והרי אחריה ברכת הטוב והמטיב מפני שברכה זו בימי חכמי משנה תקנוה וכאלו היא תוספת אבל סוף עיקר הברכות של ברכת המזון היא בונה ירושלים ולמה לא יענה אמן אחר אהבת עולם מפני שהיא סוף ברכות ראשונות של קריאת שמע וכן כל כיוצא בה מברכות שמברכין אותן תחלה לדבר כגון ברכות שמברכין לפני קריאת מגילה והדלקת נר חנוכה למען לא יפסיק באמן בין ברכה ובין הדבר שבירך עליו:
Commentary on Halachah 17
18
Why is Amen not recited after the blessing over fruits and the like? Because it is only a single blessing, and Amen is recited only after a concluding blessing that follows another blessing or blessings - e.g., the blessings of the king or the blessings of the High Priest - to signify the conclusion of the blessings. Therefore, reciting Amen is appropriate.
יח
ולמה לא יענה אמן אחר ברכת הפירות וכיוצא בה מפני שהיא ברכה אחת ואין עונין אמן אלא אחר ברכה אחרונה שקדמה אותה ברכה אחרת או ברכות כגון ברכות המלך וברכות כהן גדול וכיוצא בהן להודיע שכבר השלים כל ברכותיו ולפיכך עונה אמן:
Commentary on Halachah 18
19
When a person eats a forbidden food - whether consciously or inadvertently - he should not recite a blessing beforehand or afterward.
What is implied? If one eats tevel - even food that is classified as tevel by Rabbinical decree, the first tithe from which terumah was not separated, or the second tithe or sanctified foods that were not redeemed in the proper manner, one should not recite a blessing. Needless to say, this applies if one ate meat from an animal that was not ritually slaughtered or was trefah or if one drank wine used as a libation for idol worship.
יט
כל האוכל דבר האסור בין בזדון בין בשגגה אינו מברך עליו לא בתחלה ולא בסוף כיצד הרי שאכל טבל של דבריהם או שאכל מעשר ראשון שלא נטלו תרומותיו או מעשר שני והקדש שלא נפדו כהלכתן אינו מברך ואין צריך לומר אם אכל נבלות וטרפות או שתה יין נסך וכיוצא בו:
Commentary on Halachah 19
20
If, however, a person ate d'mai, although it is fit only for the poor, the first tithe from which terumat ma'aser was separated, even though the proper amount for terumah was not separated because the tithe was taken while the grain was still in sheaves, or the second tithe or sanctified food that was redeemed, but an additional fifth was not added upon it, one should recite a blessing beforehand and afterwards. The same applies in other similar situations.
כ
אבל אם אכל דמאי אף על פי שאינו ראוי אלא לעניים או מעשר ראשון שנטלה תרומתו אע"פ שלא ניטל ממנו חשבון תרומה גדולה והוא שהקדימו בשבלין או מעשר שני והקדש שנפדו אף על פי שלא נתן את החומש הרי זה מברך תחלה וסוף וכן כל כיוצא בהן:
Berachot - Chapter Two
1
This is the order of the blessings of the grace after meals:
The first blessing [thanks God for providing our] sustenance;
The second blessing [thanks God for granting us] Eretz [Yisrael];
The third blessing [praises God as] "the builder of Jerusalem"; and
The fourth blessing [praises God as] "He who is good and does good."
The first blessing was instituted by Moses, our teacher; the second blessing by Joshua; the third by King David and his son, Solomon; and the fourth by the Sages of the Megillah.
א
סדר ברכת המזון כך היא:
ראשונה ברכת הזן שנייה ברכת הארץ שלישית בונה ירושלים רביעית הטוב והמטיב ברכה ראשונה משה רבינו תקנה שנייה תיקן יהושע שלישית תיקן דוד ושלמה בנו רביעית חכמי משנה תקנוה:
Commentary on Halachah 1
2
When workers are employed by an employer and eat a meal of bread, they should not recite a blessing before eating. Similarly, they should recite only two blessings after eating so that they do not neglect their employer's work.
[In such an instance,] the complete text of the first blessing should be recited. In the second blessing, they should begin with the text of the blessing for Eretz Yisrael, include aspects of the blessing for the building of Jerusalem, and conclude using the standard conclusion of the second blessing.
If they do not receive a wage, but only meals in return for their services or if they eat together with their employer, they should recite the full text of the four blessings as others do.
ב
הפועלים שהיו עושין מלאכה אצל בעל הבית ואכלו פתן אין מברכין לפניה ומברכין לאחר סעודתן שתי ברכות בלבד כדי שלא יבטלו מלאכת בעל הבית ברכה ראשונה כתיקונה שנייה פותח בברכת הארץ וכולל בה בונה ירושלים וחותם בברכת הארץ ואם היו עושין בסעודתן בלבד או שהיה בעל הבית מיסב עמהן מברכין ד' ברכות כתיקונן כשאר כל אדם:
Commentary on Halachah 2
3
The blessing for Eretz Yisrael should include an acknowledgement of thanks [to God] at its beginning and at its conclusion. It should conclude: "[Blessed are You, God,] for the land and for the sustenance." Whoever does not include the phrase "a precious, good, and spacious land" in the blessing for Eretz Yisrael does not fulfill his obligation.
A person must mention the covenant [of circumcision] and the Torah [in this blessing], mentioning the covenant before the Torah. [The reason for this order is] that the covenant mentioned in the blessing for Eretz Yisrael refers to the covenant of circumcision, concerning which thirteen covenants [are mentioned in the Torah]. In contrast, [the Torah mentions only] three covenants with regard to the Torah, as [Deuteronomy 28:69] states: "These are the words of the covenant... in addition to the covenant He established with you at Chorev," and [Deuteronomy 29:9-11] states: "You are standing... to establish a covenant."
ג
ברכת הארץ צריך לומר הודייה בתחלתה ובסופה וחותם בה על הארץ ועל המזון וכל שלא אמר ארץ חמדה טובה ורחבה בברכת הארץ לא יצא ידי חובתו וצריך להזכיר בה ברית ותורה ולהקדים ברית לתורה שהברית הזאת שאומרים בברכת הארץ היא ברית מילה שנכרתו עליה שלש עשרה בריתות והתורה כולה נכרתו עליה שלש בריתות שנאמר אלה דברי הברית וגו' מלבד הברית אשר כרת אתם בחרב אתם נצבים וגו' לעברך בברית וגו':
Commentary on Halachah 3
4
The third blessing begins as follows: "Have mercy on us, God, our Lord, and on Israel, Your people, on Jerusalem, Your city, and on Zion, the abode of Your glory..." Alternatively, it begins: "Comfort us, God, our Lord, with Jerusalem, Your city...."
One should conclude: "[Blessed are You, God,] who will build Jerusalem," or "...who will comfort His people Israel with the building of Jerusalem." For this reason, this blessing is referred to as "the blessing of comfort."
Whoever does not mention the kingdom of the House of David in this blessing does not fulfill his obligation, because it is an essential element of the blessing. There will be no complete comfort until the return of the sovereignty to the House of David.
ד
ברכה שלישית פותח בה רחם יי' אלהינו עלינו ועל ישראל עמך ועל ירושלים עירך ועל ציון משכן כבודך או נחמנו יי' אלהינו בירושלים עירך וחותם בה בונה ירושלים או מנחם עמו ישראל בבנין ירושלים ולפיכך נקראת ברכה זו נחמה וכל מי שלא אמר מלכות בית דוד בברכה זו לא יצא ידי חובתו מפני שהיא ענין הברכה שאין נחמה גמורה אלא בחזרת מלכות בית דוד:
5
On Sabbaths and on the festivals, one should begin with the concept of comfort and conclude with the concept of comfort and, in the midst of the blessing, mention the sacred quality of the day.
How should one begin? Either with, "Comfort us, God, our Lord, with Zion, Your city..." or "Have mercy on us, God, our Lord, and on Israel, Your people, on Jerusalem, Your city...." One should conclude with: "[Blessed are You, God,] who will comfort His people Israel with the building of Jerusalem" or "... who will build Jerusalem."
On the Sabbath, in the midst [of the blessing], one should say:
Our God, and God of our fathers, may it please You, God, our Lord, to strengthen us through Your mitzvot and through the mitzvah of this great and holy seventh day. For this day is great and holy before You for us to refrain from work and rest on it with love in accordance with the commandment of Your will. In Your good will, God, our Lord, grant us tranquility and prevent distress, evil, and sorrow on the day of our rest.
On the festivals, one should include the prayer Ya'aleh v'yavo in this blessing. Similarly, on Rosh Chodesh and on Chol HaMo’ed, one should include the prayer Ya'aleh v'yavo in the third blessing.
ה
בשבתות ובימים טובים מתחיל בנחמה ומסיים בנחמה ואומר קדושת היום באמצע כיצד מתחיל נחמנו יי' אלהינו בציון עירך או רחם יי' אלהינו על ישראל עמך ועל ירושלים עירך ומסיים מנחם עמו ישראל בבנין ירושלים או בונה ירושלים ואומר באמצע בשבת אלהינו ואלהי אבותינו רצה והחליצנו יי' אלהינו במצותיך ובמצות יום השביעי הגדול והקדוש הזה כי יום זה גדול וקדוש הוא מלפניך נשבות בו וננוח בו באהבה כמצות רצונך ברצונך הנח לנו יי' אלהינו ואל תהא עלינו צרה ורעה ויגון ואנחה ביום מנוחתנו ובימים טובים אומר יעלה ויבא וכן בראשי חדשים ובחולו של מועד מוסיף באמצע ברכה שלישית יעלה ויבא:
6
On Chanukah and Purim, one should add the prayer Al hanisim in the blessing for Eretz Yisrael, as one adds in the Shemoneh Esreh.
When a festival or Rosh Chodesh falls on the Sabbath, one recites R'tzey vahachalitzenu first, and then Ya'aleh v'yavo. Similarly, when Rosh Chodesh Tevet falls on the Sabbath, one recites Al hanisim in the blessing for Eretz Yisrael, and R'tzey vahachalitzenu and Ya'aleh v'yavo in the blessing of comfort.
ו
בחנוכה ובפורים מוסיף באמצע ברכת הארץ על הנסים כדרך שמוסיף בתפלה ויום טוב או ראש חדש שחל להיות בשבת מזכיר רצה והחליצנו תחילה ואחר כך יעלה ויבא וכן ראש חדש טבת שחל להיות בשבת מזכיר על הנסים בברכת הארץ ורצה והחליצנו ויעלה ויבא בנחמה:
7
In the fourth blessing, one must mention God's sovereignty three times.
When a guest recites grace in the home of his host, he should add a blessing for his host in this blessing. What should he say? "May it be Your will that [my] host not be disgraced in this world or shamed in the world to come." He may add to the blessing for [his] host and extend it [as he desires].
ז
ברכה רביעית צריך להזכיר בה שלש מלכיות וכשמברך האורח אצל בעל הבית מוסיף בה ברכה לבעל הבית כיצד אומר יהי רצון שלא יבוש בעל הבית בעולם הזה ולא יכלם לעולם הבא וכו' ויש לו רשות להוסיף בברכת בעל הבית ולהאריך בה:
8
When grace is being recited in the house of a mourner, the following addition should be made in the fourth blessing:
The Living King who is good and does good, the true God, the true Judge who judges justly, the absolute ruler of His world who may do as He chooses. We are His people and His servants and we are obligated to thank Him and bless Him for everything.
He should request mercy for the mourner to comfort him in the matters that he desires. [Afterwards,] he concludes, Harachaman....
ח
וכשמברכין בבית האבל אומר בברכה רביעית המלך החי הטוב והמטיב אל אמת דיין אמת שופט בצדק שליט בעולמו לעשות בו כרצונו שאנחנו עמו ועבדיו ובכל אנחנו חייבין להודות לו ולברכו ומבקש רחמים על האבל לנחמו כפי מה שירצה וגומר הרחמן כו':
9
The blessing for the bridegroom is recited after these four blessings at each meal eaten in the place of the wedding celebration. This blessing should not be recited by servants or by minors.
Until when is the blessing recited? When a widower marries a widow, it is recited only on the first day. When a groom who has never married before marries a widow or when a bride who has never married before marries a widower, it is recited during all the seven days of the marriage celebrations.
ט
בבית חתנים מברכין ברכת חתנים אחר ארבע ברכות אלו בכל סעודה וסעודה שאוכלים שם ואין מברכין ברכה זו לא עבדים ולא קטנים עד כמה מברכין ברכה זו אם היה אלמון שנשא אלמנה מברכין אותה ביום ראשון בלבד ואם בחור שנשא אלמנה או אלמון שנשא בתולה מברכין אותה כל שבעת ימי המשתה:
10
The blessing that is added at the place of the wedding celebration is the final blessing of the seven blessings recited at the wedding.
When does the above apply? When [all] the people who eat there were present [at the wedding] and heard the wedding blessings being recited. If, however, other people were present who had not heard the wedding blessings at the wedding, the seven wedding blessings are recited for them after grace, just as they are recited at the wedding itself.
The above applies when [a quorum of] ten are present. The groom can be counted as part of this quorum.
י
ברכה זו שמוסיפין בבית חתנים היא ברכה אחרונה משבע ברכות של נישואין במה דברים אמורים כשהיו האוכלין הם שעמדו בברכת נישואין ושמעו הברכות אבל אם היו האוכלין אחרים שלא שמעו ברכת נישואין בשעת נישואין מברכין בשבילם אחר ברכת מזון שבע ברכות כדרך שמברכין בשעת נישואין והוא שיהיו עשרה וחתנים מן המנין:
11
These are the seven blessings:
Blessed are You, God, our Lord, King of the universe, Creator of man.
Blessed are You, God, our Lord, King of the universe, who created all things for His glory.
Blessed are You, God, our Lord, King of the universe, who created man in His image, in an image reflecting His likeness, [He brought forth] his form and prepared for him from his own self a structure that will last for all time. Blessed are You, God, Creator of man.
May the barren one rejoice and exult as her children are gathered to her with joy. Blessed are You, God, who makes Zion rejoice in her children.
Grant joy to these loving companions as You granted joy to Your creation in the Garden of Eden long ago. Blessed are You, God, who grants joy to the groom and the bride.
Blessed are You, God, our Lord, King of the universe, who created joy and happiness, bride and groom, gladness, song, cheer, and delight, love and harmony, peace and friendship. Soon, God, our Lord, may there be heard in the cities of Judah and the outskirts of Jerusalem, a voice of joy and a voice of happiness, a voice of a groom and a voice of a bride, a voice of grooms rejoicing from their wedding canopies and youths from their songfests. Blessed are You, God, who grants joy to the groom together with the bride.
יא
ואלו הן שבע ברכות:
ברוך אתה יי' אלהינו מלך העולם יוצר האדם ברוך אתה יי' אלהינו מלך העולם שהכל ברא לכבודו ברוך אתה יי' אלהינו מלך העולם אשר יצר את האדם בצלמו בצלם דמות תבניתו והתקין לו ממנו בנין עדי עד ברוך אתה יי' יוצר האדם שוש תשיש ותגל עקרה בקיבוץ בניה לתוכה בשמחה ברוך יי' משמח ציון בבניה שמח תשמח רעים ואהובים כשמחך יצירך בגן עדן מקדם ברוך אתה יי' משמח חתן וכלה ברוך אתה יי' אלהינו מלך העולם אשר ברא ששון ושמחה חתן וכלה גילה ורנה דיצה וחדוה אהבה אחוה שלום וריעות מהרה יי' אלהינו ישמע בערי יהודה ובחוצות ירושלים קול ששון וקול שמחה קול חתן וקול כלה קול מצהלות חתנים [מחופתם] ונערים מנגינתם ברוך אתה יי' משמח חתן עם הכלה:
12
[The following rules apply when a person who is reciting grace] on a Sabbath or a festival [concludes the third blessing and] forgets to mention the aspect of holiness connected with the day: If he remembers before he begins the fourth blessing, he should recite the following:
On the Sabbath: Blessed [are You, God...] who has granted rest to His people Israel as a sign and a holy covenant. Blessed are You, God, who sanctifies the Sabbath.
On the festivals: Blessed [are You, God...] who has granted festivals to His people Israel for rejoicing and for happiness. Blessed are You, God, who sanctifies Israel and the seasons.
Afterwards, one should begin the fourth blessing and conclude grace. If he [does not] remember [the omission of the special passages until after] he begins the fourth blessing, he should cease [his prayers] and return to the beginning [of grace], the blessing for sustenance.
יב
שכח ולא הזכיר בשבת או ביום טוב קדושת היום אם נזכר קודם שיתחיל בברכה רביעית בשבת אומר ברוך יי' אשר נתן מנוחה לעמו ישראל לאות ולברית קדש ברוך אתה יי' מקדש השבת ביום טוב אומר ברוך אשר נתן ימים טובים לעמו ישראל לששון ולשמחה ברוך אתה יי' מקדש ישראל והזמנים ומתחיל בברכת רביעית וגומר ואם נזכר אחר שהתחיל בברכה רביעית פוסק וחוזר לראש שהוא ברכת הזן:
Commentary on Halachah 12
13
[The following rules apply when a person who is reciting grace] on Rosh Chodesh [concludes the third blessing and] forgets to recite Ya'aleh v'yavo:
If he remembers before he begins the fourth blessing, he should recite the following: "Blessed [are You, God...] who granted Rashei Chadashim to His people Israel as a remembrance." The blessing does not include a chatimah. Afterwards, he should begin the fourth blessing and conclude grace. If he remembers after beginning the fourth blessing, he should complete it [without making any additions]. He need not repeat [the entire grace]. The same rules apply on Chol HaMo’ed.
[When a person reciting grace] on Chanukah or on Purim forgets to mention the uniqueness of the day in grace, he need not repeat [the grace].
יג
בראשי חדשים שכח ולא אמר יעלה ויבא אם נזכר קודם שיתחיל ברכה רביעית אומר ברוך אשר נתן ראשי חדשים לעמו ישראל לזכרון ואינו חותם בה ומתחיל בברכה רביעית וגומר ואם נזכר אחר שהתחיל בברכה רביעית גומר אותה ואינו חוזר וכן בחולו של מועד ובחנוכה ובפורים שכח ולא הזכיר הענין בברכת המזון אינו חוזר:
Commentary on Halachah 13
14
[The following rules apply to] a person who ate and forgot to recite grace: If he remembers before his food becomes digested, he should return and recite grace. If he remembers after his food becomes digested, he should not return and recite grace.
If a person forgets and is unsure whether he recited grace or not, he must return and recite grace, provided his food has not become digested.
יד
מי שאכל ושכח ולא בירך אם נזכר קודם שיתעכל המאכל שבמעיו חוזר ומברך נתעכל המזון שבמעיו אינו חוזר ומברך וכן אם נעלם ממנו ולא ידע אם בירך או לא בירך חוזר ומברך והוא שלא נתעכל המזון שבמעיו:
Berachot - Chapter Three
1
There are five species [of grain]: wheat, barley, rye, oats, and spelt. Rye is a sub-species of wheat, and oats and spelt are sub-species of barley.
When these five species are in their stalks, they are referred to as tevuah. After they have been threshed and winnowed, they are referred to as grain. When they have been milled and their flour kneaded and baked, they are referred to as bread. Bread made from these species is referred to as bread without any additional modifier.
א
חמשה מינין הן החיטין והשעורין והכוסמין ושבולת שועל ושיפון הכוסמין ממין החיטין ושבולת שועל ושיפון ממין השעורים וחמשה מינין האלו כשהן שבלים נקראים תבואה בכל מקום ואחר שדשין וזורין אותן נקראין דגן וכשטוחנין אותן ולשין את קמחן ואופין אותן נקראין פת והפת הנעשה מאחד מהן היא הנקראת פת בכ"מ בלא לווי:
Commentary on Halachah 1
2
Before eating bread, a person should recite the blessing, "Blessed are You, God, our Lord, King of the universe, who brings forth bread from the earth." Afterwards, he should recite the four blessings [of grace].
Before eating kernels of grain that have been cooked without being processed, a person should recite the blessing borey pri ha'adamah. Afterwards, he should recite the blessing borey nefashot rabbot. Before eating flour, a person should recite the blessing shehakol. Afterwards, he should recite the blessing borey nefashot rabbot.
ב
האוכל פת חייב לברך לפניה ברוך אתה יי' אלהינו מלך העולם המוציא לחם מן הארץ ולאחריה ארבע ברכות אכל דגן שלוק כמו שהוא מברך לפניו בורא פרי האדמה ולאחריו בורא נפשות רבות אכל קמח מברך לפניו שהכל ולאחריו בורא נפשות רבות:
Commentary on Halachah 2
3
[The following rules apply] when a person cooks flour from one of the five species of grain, which has been mixed with water or other liquids: If the mixture is thick, so that it is fit to be eaten and chewed, one should recite the blessing borey minei mezonot beforehand and the blessing al hamichyah v'al hakalkalah afterward. If the mixture is thin, so that it is fit to be drunk, one should recite the blessing shehakol beforehand and the blessing borey nefashot rabbot afterward.
ג
קמח של אחד מחמשת המינין ששלקוהו וערבו במים או בשאר משקים אם היה עבה כדי שיהיה ראוי לאכילה וללעסו מברך עליו בתחלה בורא מיני מזונות ולבסוף על המחיה ועל הכלכלה ואם היה רך כדי שיהיה ראוי לשתייה מברך עליו בתחלה שהכל ולבסוף בורא נפשות רבות:
4
The blessing borey minei mezonot is recited before [partaking of any of the following foods]:
flour from one of the five species of grain that was cooked in a pot - whether alone or whether it was mixed together with other ingredients - e.g., dumplings or the like;
grain that was divided or crushed and cooked in a pot - e.g., groats or grits. These [two categories] are referred to as cooked dishes.
The same laws also apply to any dish in which flour or bread from the five species of grain was mixed.
ד
קמח של אחד מחמשת המינין שבשלו בקדרה בין לבדו בין שעירבו עם דברים אחרים כגון לביבות וכיוצא בהן וכן הדגן שחלקו או כתשו ובשלו בקדרה כגון הריפות וגרש הכרמל וכיוצא בהן וכל זה הוא הנקרא מעשה קדרה וכן כל תבשיל שערב בו מחמשת המינין בין קמח בין פת בתחלה מברך עליו בורא מיני מזונות:
5
When does the above apply? When the person considers the [flour or bread] from the five species of grain as the primary element [of the mixture] and not as a secondary element. If, however, the [flour or bread] from the five species of grain is a secondary element of a mixture, the person should recite the [appropriate] blessing over the primary food, and thus fulfill his obligation regarding the secondary food.
This is a major principle with regard to blessings: Whenever a food contains primary and secondary elements, a person should recite a blessing over the primary element, and thus fulfill his obligation regarding the secondary element. [This principle applies] regardless of whether the secondary element is mixed together with the primary element or not.
ה
בד"א כשהיה המין הזה חשוב אצלו ולא היה טפלה אבל אם היה אחד מחמשת המינין שעירב טפלה אינו מברך אלא על העיקר ופוטר את הטפלה וזה כלל בברכות כל שהוא עיקר ועמו טפלה מברך על העיקר ופוטר את הטפלה בין שהיתה הטפלה מעורבת עם העיקר בין שלא היתה מעורבת:
6
What is an example of a secondary food mixed together [with a primary food]? Cooked turnips or cabbage to which flour from one of the five species was added so that it would hold together. The blessing borey minei mezonot is not recited, because the turnips are of primary importance and the flour is secondary.
Similarly, whenever a substance is added to hold food together, to add fragrance, or to color a dish, it is considered secondary. If, however, it was added in order to add flavor to the food, it is considered of primary importance.
Accordingly, when sweets are made by cooking honey and mixing it with starch so that it will stick together, the blessing borey minei mezonot is not recited, because the honey is of primary importance.
ו
כיצד היא הטפלה המעורבת כגון לפת או כרוב שבשלו ועירב בו קמח של אחד מחמשת המינין כדי לדבקו אינו מברך עליו בורא מיני מזונות שהלפת הוא העיקר וקמחו טפלה שכל דבר שמערבין אותו לדבק או כדי ליתן ריח או כדי לצבוע את התבשיל הרי זו טפלה אבל אם עירב כדי ליתן טעם בתערובות הרי הוא עיקר לפיכך מיני דבש שמבשלין אותן ונותנין בהן חלב חטה כדי לדבק ועושין מהן מיני מתיקה אינו מברך עליו בורא מיני מזונות מפני שהדבש הוא העיקר:
7
What is an example of a secondary food which is not mixed together? A person who wants to eat salted fish and eats bread with it so that the heavy brine will not harm his throat or tongue. [In this instance,] he should recite a blessing on the salted fish, and by doing so fulfill his obligation regarding the bread, because the bread is secondary. The same principle applies in other similar situations.
ז
כיצד היא הטפלה שאינה מעורבת הרי שצריך לאכול דג מליח ואכל הפת עמו כדי שלא יזיק המלח גרונו ולשונו הרי זה מברך על המליח ופוטר את הפת מפני שהפת טפלה לו וכן כל כיוצא בזה:
8
[The following rules apply when] bread was broken into pieces and cooked in a pot or mixed into soup: If the pieces are the size of an olive or they can be recognized as bread and their appearance has not changed, the blessing hamotzi should be recited before partaking of them. If, however, they are not the size of an olive or they no longer resemble bread because of the cooking process, the blessing borey minei mezonot should be recited before partaking of them.
ח
הפת שפתת אותה פתים ובשלה בקדרה או לשה במרק אם יש בפתיתין כזית או שניכר שהן פת ולא נשתנה צורתה מברך עליה בתחלה המוציא ואם אין בהן כזית או שעברה צורת הפת בבישול מברך עליה בתחלה בורא מיני מזונות:
9
Before partaking of dough baked over the ground as is baked by the Arabs living in the desert, one should recite the blessing borey minei mezonot, because it does not have the appearance of bread. If, however, one uses it as the basis of a meal, one should recite the blessing hamotzi.
Similar [laws apply to] dough that was kneaded with honey, oil, or milk, or mixed together with different condiments and baked. It is referred to as pat haba'ah b'kisnin. Although it [resembles] bread, the blessing borey minei mezonot is recited over it. If, however, one uses it as the basis of a meal, one should recite the blessing hamotzi.
ט
עיסה שנאפת בקרקע כמו שהערביים שוכני המדברות אופים הואיל ואין עליה צורת פת מברך עליה בתחלה בורא מיני מזונות ואם קבע מזונו עליה מברך המוציא וכן עיסה שלשה בדבש או בשמן או בחלב או שעירב בה מיני תבלין ואפאה והיא הנקראת פת הבאה בכסנין אף על פי שהוא פת מברך עליה בורא מיני מזונות ואם קבע סעודתו עליה מברך המוציא:
Commentary on Halachah 9
10
Before eating rice that has been cooked or bread made from rice, one should recite the blessing borey minei mezonot. Afterwards, the blessing borey nefashot should be recited. This applies only when no other ingredients are combined together with the rice.
In contrast, before eating bread made from millet or other species of kitniyot, one should recite the blessing shehakol. Afterwards, the blessing borey nefashot should be recited.
י
אורז שבישלו או שעשה ממנו פת בתחלה מברך עליו בורא מיני מזונות ולבסוף בורא נפשות ובלבד שלא יהא מעורב עם דבר אחר אלא אורז לבדו אבל פת דוחן או פת של שאר מיני קטנית בתחלה מברך שהכל ולבסוף בורא נפשות רבות:
Commentary on Halachah 10
11
Whenever the blessing hamotzi is recited before [partaking of a food], the four blessings of grace are recited afterwards in their proper order. Whenever the blessing borey minei mezonot is recited before [partaking of a food], a single blessing, which includes the three [blessings of grace], is recited afterward, except when one eats rice.
יא
כל שמברכין עליו בתחלה המוציא מברכין לאחריו בסוף ברכת המזון כסדרה ארבע ברכות וכל שמברכין עליו בתחלה בורא מיני מזונות מברכין בסוף לאחריו ברכה אחת מעין שלש חוץ מן האורז:
Commentary on Halachah 11
12
When does the above apply? When a person ate more than the size of an olive [from these foods]. If, however, he ate less than the size of an olive, whether from bread or from other food, or drank less than a revi'it, whether from wine or from other beverages, he should recite the appropriate blessing before partaking of the food or drink, but should not recite any blessing at all afterward.
יב
במה דברים אמורים שאכל מכזית ולמעלה אבל אכל פחות מכזית בין מן הפת בין משאר אוכלין והשותה פחות מרביעית בין מן היין בין משאר משקין מברך בתחלה ברכה הראויה לאותו המין ולבסוף אינו מברך כלל:
13
This is [the text of] the single blessing that includes the three blessings of grace:
Blessed are You, God, our Lord, King of the universe, for the life- giving and the sustaining [food], for the precious, good, and spacious land which You have graciously given as a heritage to our ancestors. Have mercy, God, our Lord, on us, and on all Israel, Your people, and on Jerusalem, Your city, and on Zion, the abode of Your glory. And may You cause us to ascend to it and let us rejoice in its rebuilding and we will bless You in holiness and in purity. Blessed are You, God, for the land and for the sustenance.
On Sabbaths and festivals, one should include in this blessing a condensed reference to the sanctity of the day as one does in grace.
יג
וזו היא ברכה אחת מעין שלש:
ברוך אתה יי' אלהינו מלך העולם על המחיה ועל הכלכלה ועל ארץ חמדה טובה ורחבה שרצית ושהנחלת את אבותינו רחם יי' אלהינו עלינו ועל ישראל עמך ועל ירושלים עירך ועל ציון משכן כבודך והעלנו לתוכה ושמחנו בבניינה ונברכך עליה בקדושה ובטהרה ברוך אתה יי' על הארץ ועל המחיה ובשבתות וימים טובים אומר בברכה זו בכללה מעין קדושת היום כדרך שמזכיר בברכת המזון:
Hayom Yom:
• English Text | Video Class
Friday, Cheshvan 7, 5778 · 27 October 2017"Today's Day"
Friday, Cheshvan 7, 5704
Torah lessons: Chumash: Lech L'cha, Shishi with Rashi.
Tehillim: 39-43.
Tanya: But, in truth, (p. 555) ...are entirely one. (p. 557).
Since Torah was given, the correct sequence1 is: First, removal of the orla2 of the body, then of the tongue, then of the heart - deed, speech, then thought.
Our father Avraham, who lived prior to the giving of the Torah, however, first recognized his Creator - thought; then he disseminated G-dliness - speech; and finally circumcision3 - deed.
FOOTNOTES
1.Of man's avoda.
2.Lit. "foreskin." The layer of dullness, insensitivity. Compare Devarim 10:16 "You shall circumcise the orla of your hearts."
3. Removal of the orla.
Daily Thought:
The Quantum Leap
There are times when moving forward step by step is not enough.
There are times when you can’t just change what you do, how you speak and how you think about things.
Sometimes, you have to change who you are. You need to pick both feet off the ground and leap.
Sometimes, you need to change at your very core of being. (Public Letter for Passover, Rosh Chodesh Nissan 5736.)
-------
English Text | Hebrew Text
Audio: Listen | Download | Video ClassBerachot - Chapter OneIntroduction to Hilchos Berachos
It contains one positive mitzvah: To bless [God's] great and holy name after eating [a meal].
This mitzvah is explained in the following chapters.
הלכות ברכות - הקדמה
הלכות ברכות מצות עשה אחת והיא לברך את השם הגדול והקדוש אחר אכילה וביאור מצוה זו בפרקים אלו:
1
It is a positive mitzvah from the Torah to bless [God] after eating satisfying food, as [Deuteronomy 8:10] states: "When you have eaten and are satiated, you shall bless God, your Lord."
The Torah itself requires a person to recite grace only when he eats to the point of satiation, as implied by the above verse, "When you have eaten and are satiated, you shall bless...." The Sages, however, ordained that one should recite grace after eating [an amount of bread equal] to the size of an olive.
א
מצות עשה מן התורה לברך אחר אכילת מזון שנאמר ואכלת ושבעת וברכת את יי' אלהיך ואינו חייב מן התורה אלא אם כן שבע שנאמר ואכלת ושבעת וברכת ומדברי סופרים אכל אפילו כזית מברך אחריו:
Commentary on Halachah 1
2
Similarly, the Rabbis ordained that we recite blessings before partaking of any food. Even when one wants to eat the slightest amount of food or drink, one should recite a blessing, and then derive benefit from it.
Similarly, when smelling a pleasant fragrance, one should recite a blessing and then smell. Anyone who derives benefit [from this world] without reciting a blessing is considered as if he misappropriated a sacred article.
The Rabbis also ordained that one should recite a blessing after eating or drinking, provided one drinks a revi'it and eats a k'zayit. A person who [merely] tastes food is not required to recite a blessing before partaking of it or afterwards unless he partakes of a revi'it.
ב
ומדברי סופרים לברך על כל מאכל תחלה ואחר כך יהנה ממנו ואפילו נתכוין לאכול או לשתות כל שהוא מברך ואח"כ יהנה וכן אם הריח ריח טוב מברך ואחר כך יהנה ממנו וכל הנהנה בלא ברכה מעל וכן מדברי סופרים לברך אחר כל מה שיאכל וכל מה שישתה והוא שישתה רביעית והוא שיאכל כזית ומטעמת אינה צריכה ברכה לא לפניה ולא לאחריה עד רביעית:
Commentary on Halachah 2
3
Just as we recite blessings for benefit which we derive from the world, we should also recite blessings for each mitzvah before we fulfill it.
Similarly, the Sages instituted many blessings as expressions of praise and thanks to God and as a means of petition, so that we will always remember the Creator, even though we have not received any benefit or performed a mitzvah.
ג
וכשם שמברכין על ההנייה כך מברכין על כל מצוה ומצוה ואח"כ יעשה אותה וברכות רבות תקנו חכמים דרך שבח והודיה ודרך בקשה כדי לזכור את הבורא תמיד אע"פ שלא נהנה ולא עשה מצוה:
Commentary on Halachah 3
4
Thus, all the blessings can be divided into three categories:
a) blessings over benefit;
b) blessings over mitzvot;
c) blessings recited as expressions of praise and thanks to God and as a means of petition, so that we will always remember the Creator and fear Him.
ד
נמצאו כל הברכות כולן שלשה מינים ברכות הנייה וברכות מצות וברכות הודאה שהן דרך שבח והודיה ובקשה כדי לזכור את הבורא תמיד וליראה ממנו:
5
The text of all the blessings was ordained by Ezra and his court. It is not fit to alter it, to add to it, or to detract from it. Whoever alters the text of a blessing from that ordained by the Sages is making an error.
A blessing that does not include the mention of God's name and His sovereignty [over the world] is not considered a blessing unless it is recited in proximity to a blessing [which meets these criteria].
ה
ונוסח כל הברכות עזרא ובית דינו תקנום ואין ראוי לשנותם ולא להוסיף על אחת מהם ולא לגרוע ממנה וכל המשנה ממטבע שטבעו חכמים בברכות אינו אלא טועה וכל ברכה שאין בה הזכרת השם ומלכות אינה ברכה אא"כ היתה סמוכה לחבירתה:
Commentary on Halachah 5
6
All the blessings may be recited in any language, provided one recites [a translation of] the text ordained by the Sages. [A person who] changes that text fulfills his obligation nonetheless - since he mentioned God's name, His sovereignty, and the subject of the blessing - although he did so in a ordinary language.
ו
וכל הברכות כולן נאמרין בכל לשון והוא שיאמר כעין שתקנו חכמים ואם שינה את המטבע הואיל והזכיר אזכרה ומלכות וענין הברכה אפילו בלשון חול יצא:
Commentary on Halachah 6
7
A person should recite all the blessings loud enough for him to hear what he is saying. Nevertheless, a person who does not recite a blessing out loud fulfills his obligation, whether he verbalizes the blessing or merely recites it in his heart.
ז
כל הברכות כולן צריך שישמיע לאזנו מה שהוא אומר ואם לא השמיע לאזנו יצא בין שהוציא בשפתיו בין שבירך בלבו:
Commentary on Halachah 7
8
Whenever one recites a blessing, one should not make an interruption between the blessing and the subject for which the blessing is recited. If one makes an interruption with other matters, one must recite the blessing again.
If, however, one makes an interruption which relates to the subject of the blessing, one does not have to repeat the blessing. What is implied? When a person recites a blessing over bread and before eating says, "Bring salt," "Bring food," "Give so-and-so to eat," "Bring food for the animal," or the like, he need not repeat the blessing.
ח
כל הברכות כולן לא יפסיק בין הברכה ובין הדבר שמברכין עליו בדברים אחרים ואם הפסיק צריך לחזור ולברך שנייה ואם הפסיק בדברים שהן מענין דברים שמברכין עליו אינו צריך לברך שנייה כיצד כגון שבירך על הפת וקודם שיאכל אמר הביאו מלח הביאו תבשיל תנו לפלוני לאכול תנו מאכל לבהמה וכיוצא באלו אינו צריך לברך שנית וכן כל כיוצא בזה:
Commentary on Halachah 8
9
A person who is ritually impure is permitted to recite all the blessings. This applies regardless of whether the impurity is of a type from which one can purify oneself on the same day or not.
A person who is naked should not recite a blessing until he covers his genitals. To whom does this apply? To men. Women may recite blessings [while naked], provided they sit with their genitals facing the ground.
ט
כל הברכות כולם מותר לטמא לברך אותן בין שהיה טמא טומאה שהוא יכול לעלות ממנה בו ביום בין טומאה שאינו יכול לעלות ממנה בו ביום ואסור למברך לברך כשהוא ערום עד שיכסה ערותו בד"א באיש אבל באשה יושבת ופניה טוחות בקרקע ומברכת:
Commentary on Halachah 9
10
[The following principle applies to] all blessings: Although a person has already recited them and fulfilled his own obligation, he may recite them again for others who have not fulfilled their obligation, so that they can fulfill their obligation.
There is, however, one exception: blessings over benefit which is not associated with a mitzvah. In this instance, one may not recite a blessing for others unless one enjoys benefit together with them. Nevertheless, one may recite blessings for benefit which is associated with a mitzvah - e.g., eating matzah on Pesach and reciting kiddush [on Sabbaths and festivals] - for others. They may then eat or drink, even though the one [who recites the blessing] does not eat or drink with them.
י
כל הברכות כולן אף ע"פ שבירך ויצא ידי חובתו מותר לו לברך לאחרים שלא יצאו ידי חובתן כדי להוציאן חוץ מברכת ההנייה שאין בה מצוה שאינו מברך לאחרים אלא אם כן נהנה עמהן אבל ברכת ההנייה שיש בה מצוה כגון אכילת מצה בלילי הפסחים וקידוש היום הרי זה מברך לאחרים ואוכלין ושותים אף על פי שאינו אוכל עמהן:
Commentary on Halachah 10
11
Whenever a person listens to the entire recitation of a blessing with the intention of fulfilling his obligation, he is considered to have fulfilled his obligation although he does not answer Amen. Whoever answers Amen to a blessing recited by another person is considered as if he recited the blessing himself, provided the person who recites the blessing is obligated to recite that blessing.
If the person who recites the blessing is obligated only because of a Rabbinic ordinance, while the person responding is obligated by Torah law, the listener cannot fulfill his obligation until he repeats in response [to the one reciting the blessings] or until he hears [the blessing recited] by someone who, like him, is obligated by Torah law.
יא
כל השומע ברכה מן הברכות מתחלתה ועד סופה ונתכוון לצאת בה ידי חובתו יצא ואף על פי שלא ענה אמן וכל העונה אמן אחר המברך הרי זה כמברך והוא שיהיה המברך חייב באותה ברכה היה המברך חייב מדברי סופרים והעונה חייב מן התורה לא יצא ידי חובתו עד שיענה או עד שישמע ממי שהוא חייב בה מן התורה כמוהו:
Commentary on Halachah 11
12
When many people gather together to eat [a meal with] bread or to drink wine, and one recites the blessing while the others respond Amen, they are [all] permitted to eat and drink. If, however, they did not intend to eat together, but rather they each came on their own initiative, although they all eat from a single loaf of bread, each one should recite the blessings [before eating] by himself.
When does the above apply? With regard to bread and wine. With regard to other foods, however, which do not require [premeditated intent] to be eaten together as a group, if one person recited a blessing and everyone answered Amen, they may eat and drink although they did not intend to gather together as a group.
יב
רבים שנתועדו לאכול פת או לשתות יין ובירך אחד מהן וענו כולם אמן הרי אלו מותרין לאכול ולשתות אבל אם לא נתכוונו לאכול כאחד אלא זה בא מעצמו וזה בא מעצמו אע"פ שהן אוכלין מככר אחד כל אחד ואחד מברך לעצמו במה דברים אמורים בפת ויין בלבד אבל שאר אוכלים ומשקין אינן צריכין הסיבה אלא אם בירך אחד מהן וענו כולן אמן הרי אלו אוכלים ושותין ואף ע"פ שלא נתכוונו להסב כאחד:
Commentary on Halachah 12
13
Whenever a person hears a Jew recite a blessing, he is obligated to respond Amen, although
a) he did not hear the blessing in its entirety,
b) he was not obligated to recite that blessing himself.
One should not respond Amen if the person reciting the blessing is a gentile, an apostate, a Samaritan, a child in the midst of study, or an adult who altered the text of the blessing.
יג
כל השומע אחד מישראל מברך ברכה מכל הברכות כולן אף על פי שלא שמע הברכה כולה מתחלתה ועד סופה ואע"פ שאינו חייב באותה ברכה חייב לענות אמן ואם היה המברך (עכו"ם או) אפיקורוס או כותי או תינוק המתלמד או שהיה גדול ושינה ממטבע הברכה אין עונין אחריהן אמן:
Commentary on Halachah 13
14
Whenever responding Amen, one should not recite a rushed Amen, a cut off Amen, nor a short or a prolonged Amen, but rather an Amen of intermediate length.
One should not raise one's voice above that of the person reciting the blessing. Whoever did not hear a blessing that he is obligated to recite should not answer Amen together with the others.
יד
כל העונה אמן לא יענה לא אמן חטופה ולא אמן קטופה ולא אמן קצרה ולא ארוכה אלא אמן בינונית ולא יגביה קולו יותר מן המברך וכל מי שלא שמע את הברכה שהוא חייב בה לא יענה אמן בכלל העונים:
Commentary on Halachah 14
15
Whoever recites a blessing for which he is not obligated is considered as if he took God's name in vain. He is considered as one who took a false oath, and it is forbidden to answer Amen after his blessing.
We may teach children the blessings using the full text. Even though in this manner, they recite blessings in vain in the midst of their study, it is permissible. One should not recite Amen after their blessings. A person who answers Amen after their blessings does not fulfill his obligation.
טו
כל המברך ברכה שאינה צריכה הרי זה נושא שם שמים לשוא והרי הוא כנשבע לשוא ואסור לענות אחריו אמן התינוקות מלמדין אותן הברכות כתיקונן ואף על פי שהן מברכין לבטלה בשעת לימוד הרי זה מותר ואין עונין אחריהן אמן והעונה אחריהן אמן לא יצא ידי חובתו:
Commentary on Halachah 15
16
It is demeaning for a person to recite Amen after his own blessings. When, however, one concludes the last of a series of blessings, it is praiseworthy to answer Amen - e.g., after the blessing, Boneh Yerushalayim in grace, and after the final blessing [following] the recitation of the Shema in the evening service. Similarly, always, at the conclusion of the last of a series of blessings, one should recite Amen after one's own blessing.
טז
כל העונה אמן אחר ברכותיו הרי זה מגונה והעונה אחר ברכה שהיא סוף ברכות אחרונות הרי זה משובח כגון אחר בונה ירושלים בברכת המזון ואחר ברכה אחרונה של קריאת שמע של ערבית וכן בסוף כל ברכה שהיא סוף ברכות אחרונות עונה בה אמן אחר עצמו:
Commentary on Halachah 16
17
Why is Amen recited after the blessing Boneh Yerushalayim, although it is followed by the blessing Hatov v'hametiv? Because the latter blessing was ordained in the era of the Mishnah and is considered to be an addition. The conclusion of the essential blessings of grace is Boneh Yerushalayim.
Why is Amen not recited after the blessing Ahavat olam? Because it is the conclusion of the blessings recited before the Shema. Similarly, in other instances when [a series of] blessings are recited before a practice - e.g., the blessings recited before the reading of the Megillah or the kindling of the Chanukah lights - Amen [is not recited] lest it constitute an interruption between the blessings and [the fulfillment of] the performance over which they are being recited.
יז
ולמה יענה אמן אחר בונה ירושלים והרי אחריה ברכת הטוב והמטיב מפני שברכה זו בימי חכמי משנה תקנוה וכאלו היא תוספת אבל סוף עיקר הברכות של ברכת המזון היא בונה ירושלים ולמה לא יענה אמן אחר אהבת עולם מפני שהיא סוף ברכות ראשונות של קריאת שמע וכן כל כיוצא בה מברכות שמברכין אותן תחלה לדבר כגון ברכות שמברכין לפני קריאת מגילה והדלקת נר חנוכה למען לא יפסיק באמן בין ברכה ובין הדבר שבירך עליו:
Commentary on Halachah 17
18
Why is Amen not recited after the blessing over fruits and the like? Because it is only a single blessing, and Amen is recited only after a concluding blessing that follows another blessing or blessings - e.g., the blessings of the king or the blessings of the High Priest - to signify the conclusion of the blessings. Therefore, reciting Amen is appropriate.
יח
ולמה לא יענה אמן אחר ברכת הפירות וכיוצא בה מפני שהיא ברכה אחת ואין עונין אמן אלא אחר ברכה אחרונה שקדמה אותה ברכה אחרת או ברכות כגון ברכות המלך וברכות כהן גדול וכיוצא בהן להודיע שכבר השלים כל ברכותיו ולפיכך עונה אמן:
Commentary on Halachah 18
19
When a person eats a forbidden food - whether consciously or inadvertently - he should not recite a blessing beforehand or afterward.
What is implied? If one eats tevel - even food that is classified as tevel by Rabbinical decree, the first tithe from which terumah was not separated, or the second tithe or sanctified foods that were not redeemed in the proper manner, one should not recite a blessing. Needless to say, this applies if one ate meat from an animal that was not ritually slaughtered or was trefah or if one drank wine used as a libation for idol worship.
יט
כל האוכל דבר האסור בין בזדון בין בשגגה אינו מברך עליו לא בתחלה ולא בסוף כיצד הרי שאכל טבל של דבריהם או שאכל מעשר ראשון שלא נטלו תרומותיו או מעשר שני והקדש שלא נפדו כהלכתן אינו מברך ואין צריך לומר אם אכל נבלות וטרפות או שתה יין נסך וכיוצא בו:
Commentary on Halachah 19
20
If, however, a person ate d'mai, although it is fit only for the poor, the first tithe from which terumat ma'aser was separated, even though the proper amount for terumah was not separated because the tithe was taken while the grain was still in sheaves, or the second tithe or sanctified food that was redeemed, but an additional fifth was not added upon it, one should recite a blessing beforehand and afterwards. The same applies in other similar situations.
כ
אבל אם אכל דמאי אף על פי שאינו ראוי אלא לעניים או מעשר ראשון שנטלה תרומתו אע"פ שלא ניטל ממנו חשבון תרומה גדולה והוא שהקדימו בשבלין או מעשר שני והקדש שנפדו אף על פי שלא נתן את החומש הרי זה מברך תחלה וסוף וכן כל כיוצא בהן:
Berachot - Chapter Two
1
This is the order of the blessings of the grace after meals:
The first blessing [thanks God for providing our] sustenance;
The second blessing [thanks God for granting us] Eretz [Yisrael];
The third blessing [praises God as] "the builder of Jerusalem"; and
The fourth blessing [praises God as] "He who is good and does good."
The first blessing was instituted by Moses, our teacher; the second blessing by Joshua; the third by King David and his son, Solomon; and the fourth by the Sages of the Megillah.
א
סדר ברכת המזון כך היא:
ראשונה ברכת הזן שנייה ברכת הארץ שלישית בונה ירושלים רביעית הטוב והמטיב ברכה ראשונה משה רבינו תקנה שנייה תיקן יהושע שלישית תיקן דוד ושלמה בנו רביעית חכמי משנה תקנוה:
Commentary on Halachah 1
2
When workers are employed by an employer and eat a meal of bread, they should not recite a blessing before eating. Similarly, they should recite only two blessings after eating so that they do not neglect their employer's work.
[In such an instance,] the complete text of the first blessing should be recited. In the second blessing, they should begin with the text of the blessing for Eretz Yisrael, include aspects of the blessing for the building of Jerusalem, and conclude using the standard conclusion of the second blessing.
If they do not receive a wage, but only meals in return for their services or if they eat together with their employer, they should recite the full text of the four blessings as others do.
ב
הפועלים שהיו עושין מלאכה אצל בעל הבית ואכלו פתן אין מברכין לפניה ומברכין לאחר סעודתן שתי ברכות בלבד כדי שלא יבטלו מלאכת בעל הבית ברכה ראשונה כתיקונה שנייה פותח בברכת הארץ וכולל בה בונה ירושלים וחותם בברכת הארץ ואם היו עושין בסעודתן בלבד או שהיה בעל הבית מיסב עמהן מברכין ד' ברכות כתיקונן כשאר כל אדם:
Commentary on Halachah 2
3
The blessing for Eretz Yisrael should include an acknowledgement of thanks [to God] at its beginning and at its conclusion. It should conclude: "[Blessed are You, God,] for the land and for the sustenance." Whoever does not include the phrase "a precious, good, and spacious land" in the blessing for Eretz Yisrael does not fulfill his obligation.
A person must mention the covenant [of circumcision] and the Torah [in this blessing], mentioning the covenant before the Torah. [The reason for this order is] that the covenant mentioned in the blessing for Eretz Yisrael refers to the covenant of circumcision, concerning which thirteen covenants [are mentioned in the Torah]. In contrast, [the Torah mentions only] three covenants with regard to the Torah, as [Deuteronomy 28:69] states: "These are the words of the covenant... in addition to the covenant He established with you at Chorev," and [Deuteronomy 29:9-11] states: "You are standing... to establish a covenant."
ג
ברכת הארץ צריך לומר הודייה בתחלתה ובסופה וחותם בה על הארץ ועל המזון וכל שלא אמר ארץ חמדה טובה ורחבה בברכת הארץ לא יצא ידי חובתו וצריך להזכיר בה ברית ותורה ולהקדים ברית לתורה שהברית הזאת שאומרים בברכת הארץ היא ברית מילה שנכרתו עליה שלש עשרה בריתות והתורה כולה נכרתו עליה שלש בריתות שנאמר אלה דברי הברית וגו' מלבד הברית אשר כרת אתם בחרב אתם נצבים וגו' לעברך בברית וגו':
Commentary on Halachah 3
4
The third blessing begins as follows: "Have mercy on us, God, our Lord, and on Israel, Your people, on Jerusalem, Your city, and on Zion, the abode of Your glory..." Alternatively, it begins: "Comfort us, God, our Lord, with Jerusalem, Your city...."
One should conclude: "[Blessed are You, God,] who will build Jerusalem," or "...who will comfort His people Israel with the building of Jerusalem." For this reason, this blessing is referred to as "the blessing of comfort."
Whoever does not mention the kingdom of the House of David in this blessing does not fulfill his obligation, because it is an essential element of the blessing. There will be no complete comfort until the return of the sovereignty to the House of David.
ד
ברכה שלישית פותח בה רחם יי' אלהינו עלינו ועל ישראל עמך ועל ירושלים עירך ועל ציון משכן כבודך או נחמנו יי' אלהינו בירושלים עירך וחותם בה בונה ירושלים או מנחם עמו ישראל בבנין ירושלים ולפיכך נקראת ברכה זו נחמה וכל מי שלא אמר מלכות בית דוד בברכה זו לא יצא ידי חובתו מפני שהיא ענין הברכה שאין נחמה גמורה אלא בחזרת מלכות בית דוד:
5
On Sabbaths and on the festivals, one should begin with the concept of comfort and conclude with the concept of comfort and, in the midst of the blessing, mention the sacred quality of the day.
How should one begin? Either with, "Comfort us, God, our Lord, with Zion, Your city..." or "Have mercy on us, God, our Lord, and on Israel, Your people, on Jerusalem, Your city...." One should conclude with: "[Blessed are You, God,] who will comfort His people Israel with the building of Jerusalem" or "... who will build Jerusalem."
On the Sabbath, in the midst [of the blessing], one should say:
Our God, and God of our fathers, may it please You, God, our Lord, to strengthen us through Your mitzvot and through the mitzvah of this great and holy seventh day. For this day is great and holy before You for us to refrain from work and rest on it with love in accordance with the commandment of Your will. In Your good will, God, our Lord, grant us tranquility and prevent distress, evil, and sorrow on the day of our rest.
On the festivals, one should include the prayer Ya'aleh v'yavo in this blessing. Similarly, on Rosh Chodesh and on Chol HaMo’ed, one should include the prayer Ya'aleh v'yavo in the third blessing.
ה
בשבתות ובימים טובים מתחיל בנחמה ומסיים בנחמה ואומר קדושת היום באמצע כיצד מתחיל נחמנו יי' אלהינו בציון עירך או רחם יי' אלהינו על ישראל עמך ועל ירושלים עירך ומסיים מנחם עמו ישראל בבנין ירושלים או בונה ירושלים ואומר באמצע בשבת אלהינו ואלהי אבותינו רצה והחליצנו יי' אלהינו במצותיך ובמצות יום השביעי הגדול והקדוש הזה כי יום זה גדול וקדוש הוא מלפניך נשבות בו וננוח בו באהבה כמצות רצונך ברצונך הנח לנו יי' אלהינו ואל תהא עלינו צרה ורעה ויגון ואנחה ביום מנוחתנו ובימים טובים אומר יעלה ויבא וכן בראשי חדשים ובחולו של מועד מוסיף באמצע ברכה שלישית יעלה ויבא:
6
On Chanukah and Purim, one should add the prayer Al hanisim in the blessing for Eretz Yisrael, as one adds in the Shemoneh Esreh.
When a festival or Rosh Chodesh falls on the Sabbath, one recites R'tzey vahachalitzenu first, and then Ya'aleh v'yavo. Similarly, when Rosh Chodesh Tevet falls on the Sabbath, one recites Al hanisim in the blessing for Eretz Yisrael, and R'tzey vahachalitzenu and Ya'aleh v'yavo in the blessing of comfort.
ו
בחנוכה ובפורים מוסיף באמצע ברכת הארץ על הנסים כדרך שמוסיף בתפלה ויום טוב או ראש חדש שחל להיות בשבת מזכיר רצה והחליצנו תחילה ואחר כך יעלה ויבא וכן ראש חדש טבת שחל להיות בשבת מזכיר על הנסים בברכת הארץ ורצה והחליצנו ויעלה ויבא בנחמה:
7
In the fourth blessing, one must mention God's sovereignty three times.
When a guest recites grace in the home of his host, he should add a blessing for his host in this blessing. What should he say? "May it be Your will that [my] host not be disgraced in this world or shamed in the world to come." He may add to the blessing for [his] host and extend it [as he desires].
ז
ברכה רביעית צריך להזכיר בה שלש מלכיות וכשמברך האורח אצל בעל הבית מוסיף בה ברכה לבעל הבית כיצד אומר יהי רצון שלא יבוש בעל הבית בעולם הזה ולא יכלם לעולם הבא וכו' ויש לו רשות להוסיף בברכת בעל הבית ולהאריך בה:
8
When grace is being recited in the house of a mourner, the following addition should be made in the fourth blessing:
The Living King who is good and does good, the true God, the true Judge who judges justly, the absolute ruler of His world who may do as He chooses. We are His people and His servants and we are obligated to thank Him and bless Him for everything.
He should request mercy for the mourner to comfort him in the matters that he desires. [Afterwards,] he concludes, Harachaman....
ח
וכשמברכין בבית האבל אומר בברכה רביעית המלך החי הטוב והמטיב אל אמת דיין אמת שופט בצדק שליט בעולמו לעשות בו כרצונו שאנחנו עמו ועבדיו ובכל אנחנו חייבין להודות לו ולברכו ומבקש רחמים על האבל לנחמו כפי מה שירצה וגומר הרחמן כו':
9
The blessing for the bridegroom is recited after these four blessings at each meal eaten in the place of the wedding celebration. This blessing should not be recited by servants or by minors.
Until when is the blessing recited? When a widower marries a widow, it is recited only on the first day. When a groom who has never married before marries a widow or when a bride who has never married before marries a widower, it is recited during all the seven days of the marriage celebrations.
ט
בבית חתנים מברכין ברכת חתנים אחר ארבע ברכות אלו בכל סעודה וסעודה שאוכלים שם ואין מברכין ברכה זו לא עבדים ולא קטנים עד כמה מברכין ברכה זו אם היה אלמון שנשא אלמנה מברכין אותה ביום ראשון בלבד ואם בחור שנשא אלמנה או אלמון שנשא בתולה מברכין אותה כל שבעת ימי המשתה:
10
The blessing that is added at the place of the wedding celebration is the final blessing of the seven blessings recited at the wedding.
When does the above apply? When [all] the people who eat there were present [at the wedding] and heard the wedding blessings being recited. If, however, other people were present who had not heard the wedding blessings at the wedding, the seven wedding blessings are recited for them after grace, just as they are recited at the wedding itself.
The above applies when [a quorum of] ten are present. The groom can be counted as part of this quorum.
י
ברכה זו שמוסיפין בבית חתנים היא ברכה אחרונה משבע ברכות של נישואין במה דברים אמורים כשהיו האוכלין הם שעמדו בברכת נישואין ושמעו הברכות אבל אם היו האוכלין אחרים שלא שמעו ברכת נישואין בשעת נישואין מברכין בשבילם אחר ברכת מזון שבע ברכות כדרך שמברכין בשעת נישואין והוא שיהיו עשרה וחתנים מן המנין:
11
These are the seven blessings:
Blessed are You, God, our Lord, King of the universe, Creator of man.
Blessed are You, God, our Lord, King of the universe, who created all things for His glory.
Blessed are You, God, our Lord, King of the universe, who created man in His image, in an image reflecting His likeness, [He brought forth] his form and prepared for him from his own self a structure that will last for all time. Blessed are You, God, Creator of man.
May the barren one rejoice and exult as her children are gathered to her with joy. Blessed are You, God, who makes Zion rejoice in her children.
Grant joy to these loving companions as You granted joy to Your creation in the Garden of Eden long ago. Blessed are You, God, who grants joy to the groom and the bride.
Blessed are You, God, our Lord, King of the universe, who created joy and happiness, bride and groom, gladness, song, cheer, and delight, love and harmony, peace and friendship. Soon, God, our Lord, may there be heard in the cities of Judah and the outskirts of Jerusalem, a voice of joy and a voice of happiness, a voice of a groom and a voice of a bride, a voice of grooms rejoicing from their wedding canopies and youths from their songfests. Blessed are You, God, who grants joy to the groom together with the bride.
יא
ואלו הן שבע ברכות:
ברוך אתה יי' אלהינו מלך העולם יוצר האדם ברוך אתה יי' אלהינו מלך העולם שהכל ברא לכבודו ברוך אתה יי' אלהינו מלך העולם אשר יצר את האדם בצלמו בצלם דמות תבניתו והתקין לו ממנו בנין עדי עד ברוך אתה יי' יוצר האדם שוש תשיש ותגל עקרה בקיבוץ בניה לתוכה בשמחה ברוך יי' משמח ציון בבניה שמח תשמח רעים ואהובים כשמחך יצירך בגן עדן מקדם ברוך אתה יי' משמח חתן וכלה ברוך אתה יי' אלהינו מלך העולם אשר ברא ששון ושמחה חתן וכלה גילה ורנה דיצה וחדוה אהבה אחוה שלום וריעות מהרה יי' אלהינו ישמע בערי יהודה ובחוצות ירושלים קול ששון וקול שמחה קול חתן וקול כלה קול מצהלות חתנים [מחופתם] ונערים מנגינתם ברוך אתה יי' משמח חתן עם הכלה:
12
[The following rules apply when a person who is reciting grace] on a Sabbath or a festival [concludes the third blessing and] forgets to mention the aspect of holiness connected with the day: If he remembers before he begins the fourth blessing, he should recite the following:
On the Sabbath: Blessed [are You, God...] who has granted rest to His people Israel as a sign and a holy covenant. Blessed are You, God, who sanctifies the Sabbath.
On the festivals: Blessed [are You, God...] who has granted festivals to His people Israel for rejoicing and for happiness. Blessed are You, God, who sanctifies Israel and the seasons.
Afterwards, one should begin the fourth blessing and conclude grace. If he [does not] remember [the omission of the special passages until after] he begins the fourth blessing, he should cease [his prayers] and return to the beginning [of grace], the blessing for sustenance.
יב
שכח ולא הזכיר בשבת או ביום טוב קדושת היום אם נזכר קודם שיתחיל בברכה רביעית בשבת אומר ברוך יי' אשר נתן מנוחה לעמו ישראל לאות ולברית קדש ברוך אתה יי' מקדש השבת ביום טוב אומר ברוך אשר נתן ימים טובים לעמו ישראל לששון ולשמחה ברוך אתה יי' מקדש ישראל והזמנים ומתחיל בברכת רביעית וגומר ואם נזכר אחר שהתחיל בברכה רביעית פוסק וחוזר לראש שהוא ברכת הזן:
Commentary on Halachah 12
13
[The following rules apply when a person who is reciting grace] on Rosh Chodesh [concludes the third blessing and] forgets to recite Ya'aleh v'yavo:
If he remembers before he begins the fourth blessing, he should recite the following: "Blessed [are You, God...] who granted Rashei Chadashim to His people Israel as a remembrance." The blessing does not include a chatimah. Afterwards, he should begin the fourth blessing and conclude grace. If he remembers after beginning the fourth blessing, he should complete it [without making any additions]. He need not repeat [the entire grace]. The same rules apply on Chol HaMo’ed.
[When a person reciting grace] on Chanukah or on Purim forgets to mention the uniqueness of the day in grace, he need not repeat [the grace].
יג
בראשי חדשים שכח ולא אמר יעלה ויבא אם נזכר קודם שיתחיל ברכה רביעית אומר ברוך אשר נתן ראשי חדשים לעמו ישראל לזכרון ואינו חותם בה ומתחיל בברכה רביעית וגומר ואם נזכר אחר שהתחיל בברכה רביעית גומר אותה ואינו חוזר וכן בחולו של מועד ובחנוכה ובפורים שכח ולא הזכיר הענין בברכת המזון אינו חוזר:
Commentary on Halachah 13
14
[The following rules apply to] a person who ate and forgot to recite grace: If he remembers before his food becomes digested, he should return and recite grace. If he remembers after his food becomes digested, he should not return and recite grace.
If a person forgets and is unsure whether he recited grace or not, he must return and recite grace, provided his food has not become digested.
יד
מי שאכל ושכח ולא בירך אם נזכר קודם שיתעכל המאכל שבמעיו חוזר ומברך נתעכל המזון שבמעיו אינו חוזר ומברך וכן אם נעלם ממנו ולא ידע אם בירך או לא בירך חוזר ומברך והוא שלא נתעכל המזון שבמעיו:
Berachot - Chapter Three
1
There are five species [of grain]: wheat, barley, rye, oats, and spelt. Rye is a sub-species of wheat, and oats and spelt are sub-species of barley.
When these five species are in their stalks, they are referred to as tevuah. After they have been threshed and winnowed, they are referred to as grain. When they have been milled and their flour kneaded and baked, they are referred to as bread. Bread made from these species is referred to as bread without any additional modifier.
א
חמשה מינין הן החיטין והשעורין והכוסמין ושבולת שועל ושיפון הכוסמין ממין החיטין ושבולת שועל ושיפון ממין השעורים וחמשה מינין האלו כשהן שבלים נקראים תבואה בכל מקום ואחר שדשין וזורין אותן נקראין דגן וכשטוחנין אותן ולשין את קמחן ואופין אותן נקראין פת והפת הנעשה מאחד מהן היא הנקראת פת בכ"מ בלא לווי:
Commentary on Halachah 1
2
Before eating bread, a person should recite the blessing, "Blessed are You, God, our Lord, King of the universe, who brings forth bread from the earth." Afterwards, he should recite the four blessings [of grace].
Before eating kernels of grain that have been cooked without being processed, a person should recite the blessing borey pri ha'adamah. Afterwards, he should recite the blessing borey nefashot rabbot. Before eating flour, a person should recite the blessing shehakol. Afterwards, he should recite the blessing borey nefashot rabbot.
ב
האוכל פת חייב לברך לפניה ברוך אתה יי' אלהינו מלך העולם המוציא לחם מן הארץ ולאחריה ארבע ברכות אכל דגן שלוק כמו שהוא מברך לפניו בורא פרי האדמה ולאחריו בורא נפשות רבות אכל קמח מברך לפניו שהכל ולאחריו בורא נפשות רבות:
Commentary on Halachah 2
3
[The following rules apply] when a person cooks flour from one of the five species of grain, which has been mixed with water or other liquids: If the mixture is thick, so that it is fit to be eaten and chewed, one should recite the blessing borey minei mezonot beforehand and the blessing al hamichyah v'al hakalkalah afterward. If the mixture is thin, so that it is fit to be drunk, one should recite the blessing shehakol beforehand and the blessing borey nefashot rabbot afterward.
ג
קמח של אחד מחמשת המינין ששלקוהו וערבו במים או בשאר משקים אם היה עבה כדי שיהיה ראוי לאכילה וללעסו מברך עליו בתחלה בורא מיני מזונות ולבסוף על המחיה ועל הכלכלה ואם היה רך כדי שיהיה ראוי לשתייה מברך עליו בתחלה שהכל ולבסוף בורא נפשות רבות:
4
The blessing borey minei mezonot is recited before [partaking of any of the following foods]:
flour from one of the five species of grain that was cooked in a pot - whether alone or whether it was mixed together with other ingredients - e.g., dumplings or the like;
grain that was divided or crushed and cooked in a pot - e.g., groats or grits. These [two categories] are referred to as cooked dishes.
The same laws also apply to any dish in which flour or bread from the five species of grain was mixed.
ד
קמח של אחד מחמשת המינין שבשלו בקדרה בין לבדו בין שעירבו עם דברים אחרים כגון לביבות וכיוצא בהן וכן הדגן שחלקו או כתשו ובשלו בקדרה כגון הריפות וגרש הכרמל וכיוצא בהן וכל זה הוא הנקרא מעשה קדרה וכן כל תבשיל שערב בו מחמשת המינין בין קמח בין פת בתחלה מברך עליו בורא מיני מזונות:
5
When does the above apply? When the person considers the [flour or bread] from the five species of grain as the primary element [of the mixture] and not as a secondary element. If, however, the [flour or bread] from the five species of grain is a secondary element of a mixture, the person should recite the [appropriate] blessing over the primary food, and thus fulfill his obligation regarding the secondary food.
This is a major principle with regard to blessings: Whenever a food contains primary and secondary elements, a person should recite a blessing over the primary element, and thus fulfill his obligation regarding the secondary element. [This principle applies] regardless of whether the secondary element is mixed together with the primary element or not.
ה
בד"א כשהיה המין הזה חשוב אצלו ולא היה טפלה אבל אם היה אחד מחמשת המינין שעירב טפלה אינו מברך אלא על העיקר ופוטר את הטפלה וזה כלל בברכות כל שהוא עיקר ועמו טפלה מברך על העיקר ופוטר את הטפלה בין שהיתה הטפלה מעורבת עם העיקר בין שלא היתה מעורבת:
6
What is an example of a secondary food mixed together [with a primary food]? Cooked turnips or cabbage to which flour from one of the five species was added so that it would hold together. The blessing borey minei mezonot is not recited, because the turnips are of primary importance and the flour is secondary.
Similarly, whenever a substance is added to hold food together, to add fragrance, or to color a dish, it is considered secondary. If, however, it was added in order to add flavor to the food, it is considered of primary importance.
Accordingly, when sweets are made by cooking honey and mixing it with starch so that it will stick together, the blessing borey minei mezonot is not recited, because the honey is of primary importance.
ו
כיצד היא הטפלה המעורבת כגון לפת או כרוב שבשלו ועירב בו קמח של אחד מחמשת המינין כדי לדבקו אינו מברך עליו בורא מיני מזונות שהלפת הוא העיקר וקמחו טפלה שכל דבר שמערבין אותו לדבק או כדי ליתן ריח או כדי לצבוע את התבשיל הרי זו טפלה אבל אם עירב כדי ליתן טעם בתערובות הרי הוא עיקר לפיכך מיני דבש שמבשלין אותן ונותנין בהן חלב חטה כדי לדבק ועושין מהן מיני מתיקה אינו מברך עליו בורא מיני מזונות מפני שהדבש הוא העיקר:
7
What is an example of a secondary food which is not mixed together? A person who wants to eat salted fish and eats bread with it so that the heavy brine will not harm his throat or tongue. [In this instance,] he should recite a blessing on the salted fish, and by doing so fulfill his obligation regarding the bread, because the bread is secondary. The same principle applies in other similar situations.
ז
כיצד היא הטפלה שאינה מעורבת הרי שצריך לאכול דג מליח ואכל הפת עמו כדי שלא יזיק המלח גרונו ולשונו הרי זה מברך על המליח ופוטר את הפת מפני שהפת טפלה לו וכן כל כיוצא בזה:
8
[The following rules apply when] bread was broken into pieces and cooked in a pot or mixed into soup: If the pieces are the size of an olive or they can be recognized as bread and their appearance has not changed, the blessing hamotzi should be recited before partaking of them. If, however, they are not the size of an olive or they no longer resemble bread because of the cooking process, the blessing borey minei mezonot should be recited before partaking of them.
ח
הפת שפתת אותה פתים ובשלה בקדרה או לשה במרק אם יש בפתיתין כזית או שניכר שהן פת ולא נשתנה צורתה מברך עליה בתחלה המוציא ואם אין בהן כזית או שעברה צורת הפת בבישול מברך עליה בתחלה בורא מיני מזונות:
9
Before partaking of dough baked over the ground as is baked by the Arabs living in the desert, one should recite the blessing borey minei mezonot, because it does not have the appearance of bread. If, however, one uses it as the basis of a meal, one should recite the blessing hamotzi.
Similar [laws apply to] dough that was kneaded with honey, oil, or milk, or mixed together with different condiments and baked. It is referred to as pat haba'ah b'kisnin. Although it [resembles] bread, the blessing borey minei mezonot is recited over it. If, however, one uses it as the basis of a meal, one should recite the blessing hamotzi.
ט
עיסה שנאפת בקרקע כמו שהערביים שוכני המדברות אופים הואיל ואין עליה צורת פת מברך עליה בתחלה בורא מיני מזונות ואם קבע מזונו עליה מברך המוציא וכן עיסה שלשה בדבש או בשמן או בחלב או שעירב בה מיני תבלין ואפאה והיא הנקראת פת הבאה בכסנין אף על פי שהוא פת מברך עליה בורא מיני מזונות ואם קבע סעודתו עליה מברך המוציא:
Commentary on Halachah 9
10
Before eating rice that has been cooked or bread made from rice, one should recite the blessing borey minei mezonot. Afterwards, the blessing borey nefashot should be recited. This applies only when no other ingredients are combined together with the rice.
In contrast, before eating bread made from millet or other species of kitniyot, one should recite the blessing shehakol. Afterwards, the blessing borey nefashot should be recited.
י
אורז שבישלו או שעשה ממנו פת בתחלה מברך עליו בורא מיני מזונות ולבסוף בורא נפשות ובלבד שלא יהא מעורב עם דבר אחר אלא אורז לבדו אבל פת דוחן או פת של שאר מיני קטנית בתחלה מברך שהכל ולבסוף בורא נפשות רבות:
Commentary on Halachah 10
11
Whenever the blessing hamotzi is recited before [partaking of a food], the four blessings of grace are recited afterwards in their proper order. Whenever the blessing borey minei mezonot is recited before [partaking of a food], a single blessing, which includes the three [blessings of grace], is recited afterward, except when one eats rice.
יא
כל שמברכין עליו בתחלה המוציא מברכין לאחריו בסוף ברכת המזון כסדרה ארבע ברכות וכל שמברכין עליו בתחלה בורא מיני מזונות מברכין בסוף לאחריו ברכה אחת מעין שלש חוץ מן האורז:
Commentary on Halachah 11
12
When does the above apply? When a person ate more than the size of an olive [from these foods]. If, however, he ate less than the size of an olive, whether from bread or from other food, or drank less than a revi'it, whether from wine or from other beverages, he should recite the appropriate blessing before partaking of the food or drink, but should not recite any blessing at all afterward.
יב
במה דברים אמורים שאכל מכזית ולמעלה אבל אכל פחות מכזית בין מן הפת בין משאר אוכלין והשותה פחות מרביעית בין מן היין בין משאר משקין מברך בתחלה ברכה הראויה לאותו המין ולבסוף אינו מברך כלל:
13
This is [the text of] the single blessing that includes the three blessings of grace:
Blessed are You, God, our Lord, King of the universe, for the life- giving and the sustaining [food], for the precious, good, and spacious land which You have graciously given as a heritage to our ancestors. Have mercy, God, our Lord, on us, and on all Israel, Your people, and on Jerusalem, Your city, and on Zion, the abode of Your glory. And may You cause us to ascend to it and let us rejoice in its rebuilding and we will bless You in holiness and in purity. Blessed are You, God, for the land and for the sustenance.
On Sabbaths and festivals, one should include in this blessing a condensed reference to the sanctity of the day as one does in grace.
יג
וזו היא ברכה אחת מעין שלש:
ברוך אתה יי' אלהינו מלך העולם על המחיה ועל הכלכלה ועל ארץ חמדה טובה ורחבה שרצית ושהנחלת את אבותינו רחם יי' אלהינו עלינו ועל ישראל עמך ועל ירושלים עירך ועל ציון משכן כבודך והעלנו לתוכה ושמחנו בבניינה ונברכך עליה בקדושה ובטהרה ברוך אתה יי' על הארץ ועל המחיה ובשבתות וימים טובים אומר בברכה זו בכללה מעין קדושת היום כדרך שמזכיר בברכת המזון:
Hayom Yom:
• English Text | Video Class
Friday, Cheshvan 7, 5778 · 27 October 2017"Today's Day"
Friday, Cheshvan 7, 5704
Torah lessons: Chumash: Lech L'cha, Shishi with Rashi.
Tehillim: 39-43.
Tanya: But, in truth, (p. 555) ...are entirely one. (p. 557).
Since Torah was given, the correct sequence1 is: First, removal of the orla2 of the body, then of the tongue, then of the heart - deed, speech, then thought.
Our father Avraham, who lived prior to the giving of the Torah, however, first recognized his Creator - thought; then he disseminated G-dliness - speech; and finally circumcision3 - deed.
FOOTNOTES
1.Of man's avoda.
2.Lit. "foreskin." The layer of dullness, insensitivity. Compare Devarim 10:16 "You shall circumcise the orla of your hearts."
3. Removal of the orla.
Daily Thought:
The Quantum Leap
There are times when moving forward step by step is not enough.
There are times when you can’t just change what you do, how you speak and how you think about things.
Sometimes, you have to change who you are. You need to pick both feet off the ground and leap.
Sometimes, you need to change at your very core of being. (Public Letter for Passover, Rosh Chodesh Nissan 5736.)
-------
No comments:
Post a Comment