Chabad.org Calendar of New York, New York, United States - TODAY IN JUDAISM: 28 Tishrei, 5778 - Wednesday, October 18, 2017 - - - ב"ה - Today in Judaism - Today is Wednesday, 28 Tishrei, 5778 · October 18, 2017

ב"ה

Today in Judaism

Chabad.org Calendar of New York, New York, United States - TODAY IN JUDAISM: 28 Tishrei, 5778 - Wednesday, October 18, 2017 -  -  - ב"ה - Today in Judaism - Today is Wednesday, 28 Tishrei, 5778 · October 18, 2017
Daily Quote: Our father Jacob did not die. Just as his seed lives, so does he live (Talmud, Taanit 5a)
Daily Torah Study:
Chumash: Noach, 4th Portion Genesis 8:15-9:7 with Rashi
• English / Hebrew Linear Translation
• Video Class
• Daily Wisdom (short insight)
Genesis Chapter 8
15And God spoke to Noah saying: טווַיְדַבֵּ֥ר אֱלֹהִ֖ים אֶל־נֹ֥חַ לֵאמֹֽר:
16"Go out of the ark, you and your wife, and your sons, and your sons' wives with you. טזצֵ֖א מִן־הַתֵּבָ֑ה אַתָּ֕ה וְאִשְׁתְּךָ֛ וּבָנֶ֥יךָ וּנְשֵֽׁי־בָנֶ֖יךָ אִתָּֽךְ:
you and your wife, etc.: A man and his wife. Here He permitted them to engage in marital relations. See above 6:18, 7:7.
אתה ואשתך וגו': איש ואשתו, כאן התיר להם תשמיש המטה:
17Every living thing that is with you of all flesh, of fowl, and of animals and of all the creeping things that creep on the earth, bring out with you, and they shall swarm upon the earth, and they shall be fruitful and multiply upon the earth." יזכָּל־הַֽחַיָּ֨ה אֲשֶׁר־אִתְּךָ֜ מִכָּל־בָּשָׂ֗ר בָּע֧וֹף וּבַבְּהֵמָ֛ה וּבְכָל־הָרֶ֛מֶשׂ הָֽרֹמֵ֥שׂ עַל־הָאָ֖רֶץ הַיְצֵ֣א (כתיב הוצא) אִתָּ֑ךְ וְשָֽׁרְצ֣וּ בָאָ֔רֶץ וּפָר֥וּ וְרָב֖וּ עַל־הָאָֽרֶץ:
bring out: It is written הוֹצֵא, but it is read הַיְצֵא הַיְצֵא means: tell them that they should come out. הוֹצֵא means: if they do not wish to come out, you take them out. — [from Gen. Rabbah 34:8]
הוצא: הוצא כתיב היצא קרי. היצא, אמור להם שיצאו. הוצא, אם אינם רוצים לצאת הוציאם אתה:
and they shall swarm upon the earth: But not in the ark. This tells us that even the animals and the fowl were prohibited from mating. — [from Gen. Rabbah ad loc.]
ושרצו בארץ: ולא בתיבה, מגיד שאף הבהמה והעוף נאסרו בתשמיש:
18So Noah went out, and his sons and his wife and his sons' wives with him. יחוַיֵּ֖צֵא־נֹ֑חַ וּבָנָי֛ו וְאִשְׁתּ֥וֹ וּנְשֵֽׁי־בָנָ֖יו אִתּֽוֹ:
19Every beast, every creeping thing, and all fowl, everything that moves upon the earth, according to their families they went forth from the ark. יטכָּל־הַֽחַיָּ֗ה כָּל־הָרֶ֨מֶשׂ֙ וְכָל־הָע֔וֹף כֹּ֖ל רוֹמֵ֣שׂ עַל־הָאָ֑רֶץ לְמִשְׁפְּחֹ֣תֵיהֶ֔ם יָֽצְא֖וּ מִן־הַתֵּבָֽה:
according to their families: They accepted upon themselves the condition that they cleave to their own species.
למשפחתיהם: קבלו עליהם על מנת לידבק במינן:
20And Noah built an altar to the Lord, and he took of all the clean animals and of all the clean fowl and brought up burnt offerings on the altar. כוַיִּ֥בֶן נֹ֛חַ מִזְבֵּ֖חַ לַֽיהֹוָ֑ה וַיִּקַּ֞ח מִכֹּ֣ל | הַבְּהֵמָ֣ה הַטְּהֹרָ֗ה וּמִכֹּל֙ הָע֣וֹף הַטָּה֔וֹר וַיַּ֥עַל עֹלֹ֖ת בַּמִּזְבֵּֽחַ:
of all the clean animals: He said,“The Holy One, blessed be He, commanded me to take in seven pairs of these only in order to offer up a sacrifice from them.” - [from Tan. Vayakhel 6, Gen. Rabbah 34:9]
מכל הבהמה הטהורה: אמר לא צוה לי הקב"ה להכניס מאלו שבעה שבעה אלא כדי להקריב קרבן מהם:
21And the Lord smelled the pleasant aroma, and the Lord said to Himself, "I will no longer curse the earth because of man, for the imagination of man's heart is evil from his youth, and I will no longer smite all living things as I have done. כאוַיָּ֣רַח יְהֹוָה֘ אֶת־רֵ֣יחַ הַנִּיחֹ֒חַ֒ וַיֹּ֨אמֶר יְהֹוָ֜ה אֶל־לִבּ֗וֹ לֹ֣א אֹ֠סִ֠ף לְקַלֵּ֨ל ע֤וֹד אֶת־הָֽאֲדָמָה֙ בַּֽעֲב֣וּר הָֽאָדָ֔ם כִּ֠י יֵ֣צֶר לֵ֧ב הָֽאָדָ֛ם רַ֖ע מִנְּעֻרָ֑יו וְלֹֽא־אֹסִ֥ף ע֛וֹד לְהַכּ֥וֹת אֶת־כָּל־חַ֖י כַּֽאֲשֶׁ֥ר עָשִֽׂיתִי:
from his youth: This is written מִנְּעֻרָיו [i.e., without a “vav,” implying that] from the time that he [the embryo] shakes himself [נִנְעָר] to emerge from his mother’s womb, the evil inclination is placed in him. — [from Gen. Rabbah 34:10]
מנעריו: מנעריו כתיב משננער לצאת ממעי אמו ניתן בו יצר הרע:
I will no longer…and I will no longer: He repeated the words to denote an oath. That is what is written (Isa. 54:9): “That I swore that the waters of Noah shall never again pass over the earth,” and we do not find an oath concerning this matter except in this [statement, in] which He repeated His words, and this [repetition denotes that it] is an oath. So did our Sages expound in Tractate Shevuoth (36a).
לא אסף. ולא אסף: כפל הדבר לשבועה, הוא שכתוב (ישעיהו נד ט) אשר נשבעתי מעבור מי נח, ולא מצינו בה שבועה אלא זו שכפל דבריו והיא שבועה, וכן דרשו חכמים במסכת שבועות (לו א):
22So long as the earth exists, seedtime and harvest, cold and heat, summer and winter, and day and night shall not cease." כבעֹ֖ד כָּל־יְמֵ֣י הָאָ֑רֶץ זֶ֡רַע וְ֠קָצִ֠יר וְקֹ֨ר וָחֹ֜ם וְקַ֧יִץ וָחֹ֛רֶף וְי֥וֹם וָלַ֖יְלָה לֹ֥א יִשְׁבֹּֽתוּ:
So long as the earth exists… shall not cease: Each of these six seasons has two months, as we learned: Half of Tishri, Marcheshvan, and half of Kislev are “seedtime.” Half of Kislev, Teveth, and half of Shevat are the “cold” season, etc. in B.M. (106b). (Other editions add: So long as the earth exists — Heb. עֹד means “always,” like (Num. 19:13): “his uncleanness is permanently (עוֹד) upon him.”)
עוד כל ימי הארץ וגו' לא ישבתו: שש עתים הללו שני חדשים לכל אחד ואחד, כמו ששנינו חצי תשרי ומרחשון וחצי כסליו זרע, חצי כסליו וטבת וחצי שבט קור וכו'. (עוד כל ימי, כלומר תמיד, כמו (במדבר יט יג) עוד טומאתו בו):
cold: is more severe than winter.
קור: קשה מחורף:
winter: Heb. חֹרֶף, the time for sowing barley and beans, which are early (חֲרִיפִין) to ripen quickly. The cold period is half of Shevat, Adar, and half of Nissan.
חורף: עת זרע שעורים וקטניות החריפין להתבשל מהר. הוא חצי שבט ואדר וחצי ניסן:
harvest: Half of Nissan, Iyar, and half of Sivan.
קציר: חצי ניסן ואייר וחצי סיון:
summer: קַיִץ. This is half of Sivan, Tamuz, and half of Av, which is the time of the gathering of the figs and the time when they dry them in the fields, and it (the dried fig) is קַיִץ, as (II Sam. 16:2): “the bread and the dried fruits (וְהַקַּיִץ) for the young men to eat.”
קיץ: חצי סיון תמוז וחצי אב, הוא זמן לקיטת תאנים וזמן שמייבשים אותן בשדות, ושמו קיץ כמו (שמואל ב טז ב) והלחם והקיץ לאכול הנערים:
heat: That is the end of the sunny season, half of Av, Elul, and half of Tishri, when the world is hottest, as we find in Tractate Yoma (29a): The end of the summer is more severe than the summer.
חום: הוא סוף ימות החמה חצי אב ואלול וחצי תשרי, שהעולם חם ביותר, כמו ששנינו במסכת יומא (כט א) שלהי קייטא קשי מקייטא:
and day and night shall not cease: From here we deduce that they ceased for the duration of the Flood: the planets did not function, and day was indistinguishable from night. — [from Gen. Rabbah 25:2, 34:11]
ויום ולילה לא ישבתו: מכלל ששבתו כל ימות המבול, שלא שמשו המזלות ולא ניכר בין יום ובין לילה:
shall not cease: All these shall not cease to perform according to their natural course.
לא ישבתו: לא יפסקו כל אלה מלהתנהג כסדרן:
Genesis Chapter 9
1And God blessed Noah and his sons, and He said to them: "Be fruitful and multiply and fill the earth. אוַיְבָ֣רֶךְ אֱלֹהִ֔ים אֶת־נֹ֖חַ וְאֶת־בָּנָ֑יו וַיֹּ֧אמֶר לָהֶ֛ם פְּר֥וּ וּרְב֖וּ וּמִלְא֥וּ אֶת־הָאָֽרֶץ:
2And your fear and your dread shall be upon all the beasts of the earth and upon all the fowl of the heaven; upon everything that creeps upon the ground and upon all the fish of the sea, [for] they have been given into your hand[s]. בוּמוֹרַֽאֲכֶ֤ם וְחִתְּכֶם֙ יִֽהְיֶ֔ה עַ֚ל כָּל־חַיַּ֣ת הָאָ֔רֶץ וְעַ֖ל כָּל־ע֣וֹף הַשָּׁמָ֑יִם בְּכֹל֩ אֲשֶׁ֨ר תִּרְמֹ֧שׂ הָֽאֲדָמָ֛ה וּבְכָל־דְּגֵ֥י הַיָּ֖ם בְּיֶדְכֶ֥ם נִתָּֽנוּ:
and your dread: Heb. וְחִתְּכֶם, means “your fear,” like (Job 6:21):“You see terror (חֲתַת).” According to the Aggadah (Shab. 151b), however, it is an expression of life (חַיּוּת) , for as long as an infant [even] one day old is alive, there is no need to guard him from mice, but if Og, the king of Bashan is dead, he must be guarded from mice, as it is said: “And your fear and your life shall be.” When will your fear be upon the creatures? As long as you are alive.
וחתכם: ואימתכם כמו (איוב ו כא) תראו חתת. ואגדה לשון חיות שכל זמן שהתינוק בן יומו חי אין אתה צריך לשומרו מן העכברים, עוג מלך הבשן מת, צריך לשומרו מן העכברים, שנאמר ומוראכם וחתכם יהיה, אימתי יהיה מוראכם על החיות, כל זמן שאתם חיים:
3Every moving thing that lives shall be yours to eat; like the green vegetation, I have given you everything. גכָּל־רֶ֨מֶשׂ֙ אֲשֶׁ֣ר הוּא־חַ֔י לָכֶ֥ם יִֽהְיֶ֖ה לְאָכְלָ֑ה כְּיֶ֣רֶק עֵ֔שֶׂב נָתַ֥תִּי לָכֶ֖ם אֶת־כֹּֽל:
shall be yours to eat: (Sanhedrin 59b) For I did not permit the first man [Adam] to eat meat, but only vegetation, but for you, just as the green vegetation which I permitted for the first man, I have given you everything.
לכם יהיה לאכלה: שלא הרשיתי לאדם הראשון לאכול בשר אלא ירק עשב, ולכם כירק עשב שהפקרתי לאדם הראשון, נתתי לכם את כל:
4But, flesh with its soul, its blood, you shall not eat. דאַךְ־בָּשָׂ֕ר בְּנַפְשׁ֥וֹ דָמ֖וֹ לֹ֥א תֹאכֵֽלוּ:
flesh with its soul: He prohibited them [to eat] a limb [cut off from] a living creature; i.e., as long as its soul is in it, you shall not eat the flesh. — [from Sanh. ad loc.] [i.e., if the limb is cut from the animal while it is alive, it is forbidden to be eaten even after the animal expires.]
בשר בנפשו: אסר להם אבר מן החי, כלומר כל זמן שנפשו בו לא תאכלו הבשר:
with its soul, its blood: As long as its soul is within it.
בנפשו דמו: בעוד נפשו בו:
flesh with its soul…you shall not eat: This refers to a limb of a living creature. And also, its blood, you shall not eat-This refers to blood of a living creature. — [from above source]
בשר בנפשו לא תאכלו: הרי אבר מן החי ואף בנפשו דמו לא תאכלו, הרי דם מן החי:
5But your blood, of your souls, I will demand [an account]; from the hand of every beast I will demand it, and from the hand of man, from the hand of each man, his brother, I will demand the soul of man. הוְאַ֨ךְ אֶת־דִּמְכֶ֤ם לְנַפְשֹֽׁתֵיכֶם֙ אֶדְר֔שׁ מִיַּ֥ד כָּל־חַיָּ֖ה אֶדְרְשֶׁ֑נּוּ וּמִיַּ֣ד הָֽאָדָ֗ם מִיַּד֙ אִ֣ישׁ אָחִ֔יו אֶדְר֖שׁ אֶת־נֶ֥פֶשׁ הָֽאָדָֽם:
But your blood: Even though I permitted you to take the life of animals, your blood I will demand of one who sheds his own blood [i.e., who commits suicide]. — [from Gen. Rabbah 34:13, B.K. 91b]
ואך את דמכם: אף על פי שהתרתי לכם נטילת נשמה בבהמה, את דמכם אדרוש מהשופך דם עצמו:
of your souls: Also one who strangles himself, even though no blood issued from him. — [Gen. Rabbah ad loc.]
לנפשותיכם: אף החונק עצמו אף על פי שלא יצא ממנו דם:
from the hand of every beast: Since the Generation of the Flood had sinned, and they were abandoned as prey for the wild beasts, which would have power over them, as it is said (Ps. 49:13, 21): “he is compared to the silenced animals” ; therefore, it was necessary to warn the beasts about them [not to kill them]. — [from unknown midrashic sources]
מיד כל חיה: לפי שחטאו דור המבול והופקרו למאכל חיות רעות לשלוט בהן, שנאמר (תהלים מט יג) נמשל כבהמות נדמו, לפיכך הוצרך להזהיר עליהן את החיות:
and from the hand of man: From the hand of one who kills intentionally, without witnesses, I will demand [his life]. Cf. Targum Jonathan , verse 6.
ומיד האדם: מיד ההורג במזיד ואין עדים אני אדרוש:
from the hand of each man, his brother: From the hand of the one who loves him like a brother, and killed him unintentionally, I will demand [punishment], if he does not go into exile nor beg that his iniquity be forgiven. For even the inadvertent sinner requires atonement. If there are no witnesses to sentence him to exile, and he does not humble himself, the Holy One, blessed be He, will demand it of him, as our Rabbis expounded [on the verse] (Exod. 21:13): “And God placed him into his hand,” in Tractate Makkoth (10b): the Holy One, blessed be He, causes them to meet at the same inn, etc. [The passage reads: What is this verse speaking of? Of two men, each of whom had murdered a person; one had murdered intentionally and one had murdered unintentionally. This one had no witnesses, and that one had no witnesses. The Holy One, blessed be He, causes them to meet at the same inn; the one who murdered intentionally sits under a ladder, and the one who murdered unintentionally climbs down the ladder, and falls upon him, killing him. The one who murdered intentionally is killed, and the one who killed unintentionally is exiled.]
מיד איש אחיו: מיד שהוא אוהב לו כאח והרגו שוגג, אני אדרוש, אם לא יגלה ויבקש על עונו לימחל, שאף השוגג צריך כפרה, ואם אין עדים לחייבו גלות והוא אינו נכנע, הקדוש ברוך הוא דורש ממנו. כמו שדרשו רבותינו ז"ל והא-להים אנה לידו במסכת מכות (י ב) הקדוש ברוך הוא מזמנן לפונדק אחד וכו':
6Whoever sheds the blood of man through man shall his blood be shed, for in the image of God He made man. ושֹׁפֵךְ֙ דַּ֣ם הָֽאָדָ֔ם בָּֽאָדָ֖ם דָּמ֣וֹ יִשָּׁפֵ֑ךְ כִּ֚י בְּצֶ֣לֶם אֱלֹהִ֔ים עָשָׂ֖ה אֶת־הָֽאָדָֽם:
through man shall his blood be shed: If there are witnesses, you kill him. Why? “For in the image of God, etc.”
באדם דמו ישפך: אם יש עדים המיתוהו אתם, למה, כי בצלם א-להים וגו':
He made man: This is an elliptical verse. It should read: “the Maker made man,” and there are many such instances in Scripture.
עשה את האדם: זה מקרא חסר, וצריך להיות עשה העושה את האדם, וכן הרבה במקרא:
7And you, be fruitful and multiply; swarm upon the earth and multiply thereon." זוְאַתֶּ֖ם פְּר֣וּ וּרְב֑וּ שִׁרְצ֥וּ בָאָ֖רֶץ וּרְבוּ־בָֽהּ:
And you, be fruitful and multiply: According to its simple meaning: the first [mention of this expression] (verse 1) was a blessing, and this [mention] is a commandment. According to its midrashic interpretation, [it is written here] to compare one who does not engage in propagation to one who sheds blood. — [from Yev. 63b]
ואתם פרו ורבו: לפי פשוטו הראשונה לברכה, וכאן לצווי. ולפי מדרשו להקיש מי שאינו עוסק בפריה ורביה לשופך דמים:
Tehillim: Psalms Chapters 135 - 139
• Hebrew text
• English text
Chapter 135
1. Praise the Lord! Praise the Name of the Lord; offer praise, you servants of the Lord-
2. who stand in the House of the Lord, in the courtyards of the House of our God.
3. Praise the Lord, for the Lord is good; sing to His Name, for He is pleasant.
4. For God has chosen Jacob for Himself, Israel as His beloved treasure.
5. For I know that the Lord is great, our Master is greater than all supernal beings.
6. All that the Lord desired He has done, in the heavens and on earth, in the seas and the depths.
7. He causes mists to rise from the ends of the earth; He makes lightning for the rain; He brings forth the wind from His vaults.
8. It was He who struck down the firstborn of Egypt, of man and beast.
9. He sent signs and wonders into the midst of Egypt, on Pharaoh and on all his servants.
10. It was He who struck down many nations, and slew mighty kings:
11. Sichon, king of the Amorites; Og, king of Bashan; and all the kingdoms of Canaan.
12. And He gave their lands as a heritage, a heritage to His people Israel.
13. Lord, Your Name is forever; Lord, Your remembrance is throughout all generations.
14. Indeed, the Lord will judge on behalf of His people, and have compassion on His servants.
15. The idols of the nations are silver and gold, the product of human hands.
16. They have a mouth, but cannot speak; they have eyes, but cannot see;
17. they have ears, but cannot hear; nor is there breath in their mouth.
18. Like them will their makers become-all who trust in them.
19. House of Israel, bless the Lord; House of Aaron, bless the Lord;
20. House of Levi, bless the Lord; you who fear the Lord, bless the Lord.
21. Blessed is the Lord from Zion, who dwells in Jerusalem. Praise the Lord!
Chapter 136
This psalm contains twenty-six verses, corresponding to the twenty-six generations between the creation of the world and the giving of the Torah.
1. Praise the Lord for He is good, for His kindness is forever.
2. Praise the God of the supernal beings, for His kindness is forever.
3. Praise the Master of the heavenly hosts, for His kindness is forever.
4. Who alone performs great wonders, for His kindness is forever.
5. Who makes the heavens with understanding, for His kindness is forever.
6. Who spreads forth the earth above the waters, for His kindness is forever.
7. Who makes the great lights, for His kindness is forever.
8. The sun to rule by day, for His kindness is forever.
9. The moon and stars to rule by night, for His kindness is forever.
10. Who struck Egypt through its firstborn, for His kindness is forever.
11. And brought Israel out of their midst, for His kindness is forever.
12. With a strong hand and with an outstretched arm, for His kindness is forever.
13. Who split the Sea of Reeds into sections, for His kindness is forever.
14. And brought Israel across it, for His kindness is forever.
15. And cast Pharaoh and his army into the Sea of Reeds, for His kindness is forever.
16. Who led His people through the desert, for His kindness is forever;
17. Who struck down great kings, for His kindness is forever.
18. And slew mighty kings, for His kindness is forever.
19. Sichon, king of the Amorites, for His kindness is forever.
20. And Og, king of Bashan, for His kindness is forever.
21. And gave their land as a heritage, for His kindness is forever.
22. A heritage to Israel His servant, for His kindness is forever.
23. Who remembered us in our humiliation, for His kindness is forever.
24. And redeemed us from our oppressors, for His kindness is forever.
25. Who gives food to all flesh, for His kindness is forever.
26. Praise the God of heaven, for His kindness is forever.
Chapter 137
Referring to the time of the destruction of the Temple, this psalm tells of when Nebuchadnezzar would ask the Levites to sing in captivity as they had in the Temple, to which they would reply, "How can we sing the song of God upon alien soil?" They were then comforted by Divine inspiration.
1. By the rivers of Babylon, there we sat and wept as we remembered Zion.
2. There, upon the willows, we hung our harps.
3. For there our captors demanded of us songs, and those who scorned us-rejoicing, [saying,] "Sing to us of the songs of Zion.”
4. How can we sing the song of the Lord on alien soil?
5. If I forget you, Jerusalem, let my right hand forget [its dexterity].
6. Let my tongue cleave to my palate if I will not remember you, if I will not bring to mind Jerusalem during my greatest joy!
7. Remember, O Lord, against the Edomites the day of [the destruction of] Jerusalem, when they said, "Raze it, raze it to its very foundation!”
8. O Babylon, who is destined to be laid waste, happy is he who will repay you in retribution for what you have inflicted on us.
9. Happy is he who will seize and crush your infants against the rock!
Chapter 138
David offers awesome praises to God for His kindness to him, and for fulfilling His promise to grant him kingship.
1. By David. I will thank You with all my heart, in the presence of princes I shall praise You.
2. I will bow toward Your Holy Sanctuary, and praise Your Name for Your kindness and for Your truth; for You have exalted Your word above all Your Names.
3. On the day that I called out You answered me, You emboldened me, [You put] strength in my soul.
4. Lord, all the kings of the land will give thanks to You when they hear the words of Your mouth.
5. And they will sing of the Lord's ways, for the glory of the Lord is great.
6. For though the Lord is exalted, He sees the lowly; the High One castigates from afar.
7. If I walk in the midst of distress, keep me alive; against the wrath of my enemies stretch out Your hand, and let Your right hand deliver me.
8. Lord, complete [Your kindness] on my behalf. Lord, Your kindness is forever, do not forsake the work of Your hands.
Chapter 139
A most prominent psalm that guides man in the ways of God as no other in all of the five books of Tehillim. Fortunate is he who recites it daily.
1. For the Conductor, by David, a psalm. O Lord, You have probed me, and You know.
2. You know my sitting down and my standing up; You perceive my thought from afar.
3. You encircle my going about and my lying down; You are familiar with all my paths.
4. For there was not yet a word on my tongue-and behold, Lord, You knew it all.
5. You have besieged me front and back, You have laid Your hand upon me.
6. Knowledge [to escape You] is beyond me; it is exalted, I cannot know it.
7. Where can I go [to escape] Your spirit? And where can I flee from Your presence?
8. If I ascend to the heavens, You are there; if I make my bed in the grave, behold, You are there.
9. Were I to take up wings as the dawn and dwell in the furthest part of the sea,
10. there, too, Your hand would guide me; Your right hand would hold me.
11. Were I to say, "Surely the darkness will shadow me," then the night would be as light around me.
12. Even the darkness obscures nothing from You; and the night shines like the day-the darkness is as light.
13. For You created my mind; You covered me in my mother's womb.
14. I will thank You, for I was formed in an awesome and wondrous way; unfathomable are Your works, though my soul perceives much.
15. My essence was not hidden from You even while I was born in concealment, formed in the depths of the earth.
16. Your eyes beheld my raw form; all [happenings] are inscribed in Your book, even those to be formed in future days-to Him they are the same.
17. How precious are Your thoughts to me, O God! How overwhelming, [even] their beginnings!
18. Were I to count them, they would outnumber the sand, even if I were to remain awake and always with You.
19. O that You would slay the wicked, O God, and men of blood [to whom I say], "Depart from me!”
20. They exalt You for wicked schemes, Your enemies raise [You] for falsehood.
21. Indeed, I hate those who hate You, Lord; I contend with those who rise up against You.
22. I hate them with the utmost hatred; I regard them as my own enemies.
23. Search me, Lord, and know my heart; test me and know my thoughts.
24. See if there is a vexing way in me, then lead me in the way of the world.
Tanya: Iggeret HaKodesh, middle of Epistle 25
• English Text (Lessons in Tanya)
• Hebrew Text
• Audio Class: Listen | Download
• Video Class
Wednesday, Tishrei 28, 5778 · October 18, 2017
Today's Tanya Lesson
Iggeret HaKodesh, middle of Epistle 25
AUDIO & VIDEO CLASSES
• VIDEO CLASS: Rabbi Yehoshua B. Gordon Watch • Listen
• AUDIO CLASS: Rabbi Manis Freidman Listen • Download MP3

(אלא שבחוץ לארץ, החיות הוא על ידי התלבשות שרים החיצונים, הממונים על שבעים אומות)

(1However, outside the Land of Israel,2 the life-force is [bestowed] by [means of “the word of G‑d”] being invested within the extraneous patron-angels that are appointed over the seventy nations.

דהיינו, שיורד ניצוץ מדבר ה׳, הנקרא בשם מלכות דעשיה, ומאיר על השרים של מעלה, בבחינת מקיף מלמעלה

I.e., a [mere] spark from the “word of G‑d,” which is called Malchut of Asiyah, descends and radiates over the supernal patron-angels by encompassing them from above.

אך אינו מתלבש בהם ממש, אלא נמשך להם חיות מהארה זו, שמאיר עליהם מלמעלה בבחינת מקיף

I.e., it does not truly vest itself within them; rather, the life-force issues to them from this radiation which shines over them from above, in an encompassing manner.

ומהשרים נשפע חיות לאומות, ולבהמות חיות ועופות שבארצותיהם

And from the patron-angels, life-force issues to the nations, and to the cattle, beasts and fowl that are in their lands,

ולארץ הגשמית, ולשמים הגשמיים, שהם הגלגלים

and to the physical world, and the physical heavens, i.e., the spheres in which the stars orbit.3

(אלא ששמים וארץ ובהמות וחיות ועופות טהורים, נשפעים מקליפת נוגה

(4However, there are distinctions between the various categories of created beings: the heavens and the earth, and the cattle, beasts and fowl that are pure (i.e., kosher), are nurtured by kelipat nogah,

והטמאים ונפשות האומות, משאר קליפות)

whereas the impure [creatures] and the souls of the nations are [nurtured] by the other kelipot.)

Kelipat nogah represents a finely-balanced tension between potential good (which can also be misused) and potential evil (which can also be sublimated). The other three completely impure kelipot are entirely evil, as explained at length in Tanya, ch. 6.

והנה שמים וארץ וכל אשר בהם, בחוץ לארץ, כולם כלא ממש חשיבי, לגבי השרים שהם חיותם וקיומם

Now, outside the Land of Israel,5 the heavens and the earth and all they contain are all esteemed as truly nothing, in relation to the patron-angels which are [the conduits for] their life-force and continued existence.

והשרים כלא ממש חשיבי, לגבי החיות הנמשך להם מהניצוץ מדבר ה׳, המאיר עליהם מלמעלה

The patron-angels themselves are esteemed as truly nothing in relation to the life-force issuing to them from the spark of the “word of G‑d” which radiates over them from above, transcending them.

ואף על פי כן, החיות הנמשך לתוכם מהארה זו, הוא בבחינת גלות בתוכם

And even so, the life-force issuing to them from this radiation, is in a state of exile within them.

ולכן נקראים בשם אלקים אחרים, וקרו ליה: אלהא דאלהיא, שגם הם הן בבחינת אלקות

That is why they are called elohim acherim (“other gods”), while they call Him,6 “G‑d of the gods,” since they consider themselves as deities.

ולכן הגוים הנשפעים מהם, הם עובדי עבודה זרה ממש

Therefore, in view of their source, the nations which receive their life-force through [their patron-angels] are truly idolaters —

עד עת קץ, שיבולע המות והסטרא אחרא

[but only] until the time of the “end”, until the time of the imminent Redemption, when death and the sitra achra (i.e., the “other side,” the unholy aspect of the universe) will be swallowed up.

ואז אהפוך אל עמים כו׳, לקרוא כולם בשם ה׳

Of that time G‑d promises,7 “Then shall I make the nations [pure of speech] so that they will all call upon the Name of G‑d.”

The Alter Rebbe now returns to the theme of the Divine spark in exile:

ונקרא גם כן בשם גלות השכינה

This [sustenance of idolaters through the Divine spark] is also called “the exile of the Shechinah.”

מאחר שחיות זה, אשר בבחינת גלות בתוכם

For this life-force, which is in a state of exile within them, as previously explained,

הוא מהארה הנמשכת להם מהניצוץ מדבר ה׳, הנקרא בשם שכינה

stems from the radiation issuing to them from the spark of the “word of G‑d,” which is called Shechinah in the terminology of the Sages, as mentioned above.

According to the above, however, it would seem that this state of exile has existed since the creation of the world, with all its impure animals, etc. What do we mean, then, when we say that “the Shechinah was exiled”? This question is answered in the following parenthetical passage.

(וגלות זה נמשך מחטא עץ הדעת ואילך

(8And this exile, brought about by the fact that the kelipot derive their life-force from a spark of G‑d’s creative speech, stems from the sin of the Tree of Knowledge and onwards, for from that timekelipot were able to receive a degree of vitality that they did not have until that point.

והוא בחינת אחוריים לבד דקדושה

However, [they receive their vitality] only from the hindmost (i.e., from the lowest and most external) dimension of holiness.

אך כשגלו ישראל לבין האומות, ואחיזת ישראל ושרשם הוא בבחינת פנים העליונים

But when the Jewish people were exiled among the nations — and the Jewish people are attached and rooted in the Supernal Countenance (the panim, or pnimiyus, i.e., the innermost aspect of Divinity) —

הנה זו היא גלות שלימה

this became a total exile. For then the innermost aspect of Divinity was also drawn down to the patron-angels and the nations, as explained at length in Iggeret HaTeshuvah, ch. 6; see there.

ועל זה אמרו רז״ל: גלו לאדום, שכינה עמהם))

Of this our Sages, of blessed memory, said,9 “When [the Jewish people] were exiled to Edom, the Shechinah accompanied them.”))

* * *

FOOTNOTES
1.	Parentheses are in the original text.
2.	Following Luach HaTikkun, the standard (i.e., censored) printed text of Tanya has been emended in this edition from the phrase שבארצות העובדי גילולים (“in the lands of the heathens”) to the original phrase, שבחוץ לארץ (“outside the Land of Israel”). Likewise, in many places in the present letter, עובדי גילולים (“heathens”) has been corrected to אומות (“nations”).
3.	See Rambam, Hilchot Yesodei HaTorah, ch. 3.
4.	Parentheses are in the original text.
5.	Following Luach HaTikkun, the standard (i.e., censored) printed text of Tanya has been emended in this edition from the phrase שבארצות העובדי גילולים (“in the lands of the heathens”) to the original phrase, שבחוץ לארץ (“outside the Land of Israel”). Likewise, in many places in the present letter, עובדי גילולים (“heathens”) has been corrected to אומות (“nations”).
6.	Menachot 110a, and see Chiddushei Aggadot of the Maharsha there.
7.	Zephaniah 3:9.
8.	Parentheses are in the original text.
9.	Megillah 29b (in the version of Ein Yaakov); Mechilta, Parshat Bo 12:41, et al.

Rambam:
• Sefer Hamitzvot:
English Text | Hebrew Text
Audio: Listen | Download | Video Class
Wednesday, Tishrei 28, 5778 · October 18, 2017
Today's Mitzvah
A daily digest of Maimonides’ classic work "Sefer Hamitzvot"
AUDIO & VIDEO CLASSES
• VIDEO CLASS: Rabbi Mendel Kaplan Watch • Listen
• AUDIO CLASS: Rabbi Berel Bell Listen • MP3 Download
Important Message Regarding This Lesson
The Daily Mitzvah schedule runs parallel to the daily study of 3 chapters of Maimonides' 14-volume code. There are instances when the Mitzvah is repeated a few days consecutively while the exploration of the same Mitzvah continues in the in-depth track.
Positive Commandment 5
Prayer
"And you shall serve the L-rd, your G-d"—Exodus 23:25.
We are commanded countless times throughout the Torah to serve G-d. Although this is a general commandment, it does contain a very specific application: prayer, service of the heart as expressed through the mouth.
Full text of this Mitzvah »
Prayer
Positive Commandment 5
Translated by Berel Bell
The 5th mitzvah is that we are commanded to serve G‑d (blessed be He). This commandment is repeated many times: And you shall serve G‑d, your L‑rd";1 "And you shall serve Him";2 "And to serve Him."3
Although this commandment is of a general nature,4 as explained in the Fourth Principle,5 [and apparently should not be included in the count of the 613 mitzvos,] nevertheless it has a specific quality, since it is the commandment to pray.
[We see that "service" is not just a general command from the following statements:] The Sifri6 says, "The verse, 'And to serve Him' means prayer." The Sages also said, "The verse, 'And to serve Him' means Torah study.
In the Mishnah of Rabbi Eliezer, the son of Rabbi Yosi HaG'lili,7 the Sages said, "What is the biblical source to include prayer among the mitzvos? From the verse, 'You shall fear G‑d, your L‑rd, and you shall serve Him.' "8
They also said,9 "Serve Him through His Torah; serve Him in His Temple." This [statement, 'serve Him in His Temple,'] means that one's goal should be to pray in the Temple or in the direction of the Temple, as King Solomon explained.10
FOOTNOTES
1.Ex. 23:25.
2.Deut. 13:5. Some versions of Sefer Hamitzvos include here Deut. 6:13, "And you shall serve Him."
3.Deut. 11:13.
4.I.e. "serving" G‑d includes performance of all the mitzvos, rather than a specific act.
5.In the Introductory section of Sefer Hamitzvos. This Principle states that a mitzvah must be of a specific nature in order to be counted among the 613 mitzvos.
6.Deut 11:13.
7.Also quoted in Migdal Oz, beginning of Hilchos Tefilah.
8.Deut. 10:20.
9.Sifri Medrash Tenaim.
10.Kings I, 8:23,35. Chronicles II, 6:32.
Rambam:
• 1 Chapter A Day: Yesodei haTorah Yesodei haTorah - Chapter Ten
English Text | Hebrew Text
Audio: Listen | Download | Video Class
Yesodei haTorah - Chapter Ten
1
Any prophet who arises and tells us that God has sent him does not have to [prove himself by] performing wonders like those performed by Moses, our teacher, or like the wonders of Elijah or Elisha, which altered the natural order.
Rather, the sign of [the truth of his prophecy] will be the fulfillment of his prediction of future events, as [implied by Deuteronomy 18:21]: "How shall we recognize that a prophecy was not spoken by God?..."
Therefore, if a person whose [progress] in the service of God makes him worthy of prophecy arises [and claims to be a prophet] - if he does not intend to add [to] or diminish [the Torah], but rather to serve God through the mitzvot of the Torah - we do not tell him: "Split the sea for us, revive the dead, or the like, and then we will believe in you." Instead, we tell him, "If you are a prophet, tell us what will happen in the future." He makes his statements, and we wait to see whether [his "prophecy"] comes to fruition or not.
Should even a minute particular of his "prophecy" not materialize, he is surely a false prophet. If his entire prophecy materializes, we should consider him a true [prophet].
א
כל נביא שיעמוד לנו ויאמר שה' שלחו אינו צריך לעשות אות כאחד מאותות משה רבינו או כאותות אליהו ואלישע שיש בהם שינוי מנהגו של עולם אלא האות שלו שיאמר דברים העתידים להיות בעולם ויאמנו דבריו שנאמר וכי תאמר בלבבך איכה נדע הדבר וגו' לפיכך כשיבוא אדם הראוי לנבואה במלאכות השם ולא יבוא להוסיף ולא לגרוע אלא לעבוד את ה' במצות התורה אין אומרין לו קרע לנו הים או החיה מת וכיוצא באלו ואח"כ נאמין בך אלא אומרים לו אם נביא אתה אמור דברים העתידים להיות והוא אומר ואנו מחכים לראות היבואו דבריו אם לא יבואו ואפילו נפל דבר קטן בידוע שהוא נביא שקר ואם באו דבריו כולן יהיה בעינינו נאמן:
2
We should test him many times. If all of his statements prove true, he should be considered to be a true prophet, as [I Samuel 3:20] states concerning Samuel, "And all of Israel, from Dan to Beersheba, knew that Samuel had been proven to be a prophet unto God."
ב
ובודקין אותו פעמים הרבה אם נמצאו דבריו נאמנים כולן הרי זה נביא אמת כמו שנאמר בשמואל וידע כל ישראל מדן ועד באר שבע כי נאמן שמואל לנביא לה':
3
Behold, the diviners and sorcerers also predict the future. What differentiates between them and a prophet?
[Though] some of the prophecies made by diviners, sorcerers, and the like materialize, some do not [as implied by Isaiah 47:13]: "Let the stargazers, the astrologers, and the diviners of what will happen in the months, come and save you from what will come upon you." [Our Sages note that the verse states] "from what" rather than "from all that."
Also, it is possible that none of their predictions will come true and they will err completely, as [Isaiah 44:25] states: "He frustrates the omens of imposters and drives diviners mad."
In contrast, all the words of a prophet come true, as [II Kings 10:10] states: "God's word will not fall to the ground." Similarly, [Jeremiah 23:28] states: "'The prophet who has a dream may relate his dream, but he who [receives] My word shall speak words of truth. What is the chaff to the grain?' declares God." This implies that the words of sorcerers and dreamers are like chaff that has been mixed with some grain, while the word of God is like grain without any chaff at all.
Concerning this, the Torah promises that a prophet will relate the truth about those matters for which the soothsayers and diviners give false- predictions to the gentiles, so that [the Jews] will not need a sorcerer, a diviner, or the like, as [Deuteronomy 18:10, 14-15] states: "Among you, there shall not be found anyone who passes his son through fire, [a sorcerer, a diviner...] For these nations... [listen to diviners and sorcerers, God has not given you this lot. God will] set up a prophet from your midst."
We see from this that a prophet will arise for the sole purpose of telling us the future events which will transpire in the world, whether there will be plenty or famine, war or peace, and the like. He even will inform a particular individual regarding his needs. Hence, when Saul lost an object, he went to the prophet to discover where it was. These are the types of things that a prophet will say. He will not come to found a new faith or add or withdraw a mitzvah.
ג
והלא המעוננים והקוסמים אומרים מה שעתיד להיות ומה הפרש יש בין הנביא ובינם אלא שהמעוננים והקוסמים וכיוצא בהן מקצת דבריהם מתקיימין ומקצתן אין מתקיימין כענין שנאמר יעמדו נא ויושיעוך הוברי שמים החוזים בכוכבים מודיעים לחדשים מאשר יבאו עליך מאשר ולא כל אשר ואפשר שלא יתקיים מדבריהם כלום אלא יטעו בכל כענין שנאמר מפר אותות בדים וקוסמים יהולל אבל הנביא כל דבריו קיימין שנאמר כי לא יפול מדבר ה' ארצה וכן הוא אומר הנביא אשר אתו חלום יספר חלום ואשר דברי אתו ידבר דברי אמת מה לתבן את הבר נאם ה' כלומר שדברי הקוסמים והחלומות כתבן שנתערב בו מעט בר ודבר ה' כבר שאין בו תבן כלל ובדבר הזה הכתוב הבטיח ואמר שאותן הדברים שמודיעין המעוננים והקוסמים לאומות ומכזבין הנביא יודיע לכם דברי אמת ואין אתם צריכין למעונן וקוסם וכיוצא בו שנאמר לא ימצא בך מעביר בנו ובתו באש וגו' כי הגוים האלה וגו' ואמר נביא מקרבך מאחיך וגו' הא למדת שאין הנביא עומד לנו אלא להודיענו דברים העתידים להיות בעולם משובע ורעב מלחמה ושלום וכיוצא בהן ואפילו צרכי יחיד מודיע לו כשאול שאבדה לו אבדה והלך לנביא להודיעו מקומה וכיוצא באלו הדברים הוא שיאמר הנביא לא שיעשה דת אחרת או יוסיף מצוה או יגרע:
4
[The above principles do not apply to] prophecies of retribution which a prophet will utter - e.g., "So and so will die," "This or that year will be a year of famine or a year of war," and the like. If his words do not come true, this does not nullify the validity of his prophecy, nor do we say [in condemnation of him]: "Behold, he spoke and his words were not fulfilled."
[This is because] the Holy One, Blessed be He, is slow to anger, abundant in kindness, and forgiving of evil. Thus, it is possible that they will repent and [their sin] will be forgiven, as in the case of the people of Nineveh, or that [retribution] will be held in abeyance, as in the case of Hezekiah.
[This does not apply regarding prophecies for the good.] If [a prophet] promised that good would come and such and such will occur, and the good about which he prophesied did not materialize, he is surely a false prophet. Any good which God decrees - even if [the decree] is provisional - will never be nullified. {We find [God] nullifying a positive prophecy only during the destruction of the first Temple. He had promised the righteous that they would not die together with the wicked; however, He nullified this prophecy, as explained in the tractate of Shabbat.}
We can conclude from this that a prophet should be tested on the basis of his positive prophecies. This was what Jeremiah meant by his reply to Chananiah ben Azur, when he was prophesying doom and Chananiah was promising a [glorious future]. He told Chananiah: "If my words are not fulfilled, this will not lead to the conclusion that I am a false prophet. If your promises are not fulfilled, however, it will be proven that you are a false prophet," as implied by [Jeremiah 28:7,9]: "Hear, now, this word... As for the prophet who prophesies for peace, when the word of the prophet shall come to pass, it will be known that God has truly sent this prophet."
ד
דברי הפורענות שהנביא אומר כגון שיאמר פלוני ימות או שנה פלונית רעב או מלחמה וכיוצא בדברים אלו אם לא עמדו דבריו אין בזה הכחשה לנבואתו ואין אומרים הנה דבר ולא בא שהקדוש ברוך הוא ארך אפים ורב חסד ונחם על הרעה ואפשר שעשו תשובה ונסלח להם כאנשי נינוה או שתלה להם כחזקיה אבל אם הבטיח על טובה ואמר שיהיה כך וכך ולא באה הטובה שאמר בידוע שהוא נביא שקר שכל דבר טובה שיגזור האל אפילו על תנאי אינו חוזר ולא מצינו שחזר בדבר טובה אלא בחרבן ראשון כשהבטיח לצדיקים שלא ימותו עם הרשעים וחזר בדבריו וזה מפורש במסכת שבת הא למדת שבדברי הטובה בלבד יבחן הנביא הוא שירמיהו אמר בתשובתו לחנניה בן עזור כשהיה ירמיה מתנבא לרעה וחנניה לטובה אמר לו לחנניה אם לא יעמדו דברי אין בזה ראיה שאני נביא שקר אבל אם לא יעמדו דבריך יודע שאתה נביא שקר שנאמר אך שמע נא את הדבר הזה וגו' הנביא אשר ידבר שלום בבוא דבר הנביא יודע הנביא אשר שלחו ה' באמת:
5
When a prophet proclaims that another individual is [also] a prophet, we accept the latter as a prophet without requiring [any further] investigation. Thus, after Moses, our teacher, proclaimed that Joshua [was a prophet], all the Jews believed in him before he performed any wonders. The same holds true for subsequent generations.
Once a prophet has made known his prophecy, and his words have proven true time after time, or another prophet has proclaimed him a prophet, if he continues in the path of prophecy, it is forbidden to doubt him or to question the truth of his prophecy.
[When establishing the authenticity of a prophet,] it is forbidden to test him more than necessary. We may not continue to test him forever, as [Deuteronomy 6:15] states: "Do not test God, your Lord, as you tested him in Marah," when [the Jews] said [Exodus 17:7]: "Is God in our midst or not?" Rather, once an individual is established as a prophet, we should believe in him and know that God is in our midst. We should not doubt or question him, as implied by [Ezekiel 2:5]: "They shall know that a prophet was in their midst."
ה
נביא שהעיד לו נביא אחר שהוא נביא הרי הוא בחזקת נביא ואין זה השני צריך חקירה שהרי משה רבינו העיד ליהושע והאמינו בו כל ישראל קודם שיעשה אות וכן לדורות נביא שנודעה נבואתו והאמינו בדבריו פעם אחר פעם או שהעיד לו נביא והיה הולך בדרכי הנבואה אסור לחשב אחריו ולהרהר בנבואתו שמא אינה אמת ואסור לנסותו יותר מדאי ולא נהיה הולכים ומנסים לעולם שנאמר לא תנסו את ה' אלהיכם כאשר נסיתם במסה שאמרו היש ה' בקרבנו אם אין אלא מאחר שנודע שזה נביא יאמינו וידעו כי ה' בקרבם ולא יהרהרו ולא יחשבו אחריו כענין שנאמר וידעו כי נביא היה בתוכם:
Rambam:
• 3 Chapters A Day: Tefilah and Birkat Kohanim Tefilah and Birkat Kohanim - Chapter Two, Tefilah and Birkat Kohanim Tefilah and Birkat Kohanim - Chapter Three, Tefilah and Birkat Kohanim Tefilah and Birkat Kohanim - Chapter Four
English Text | Hebrew Text
Audio: Listen | Download | Video Class
Tefilah and Birkat Kohanim - Chapter Two
1
In the days of Rabban Gamliel, the numbers of heretics among the Jews increased. They would oppress the Jews and entice them to turn away from God.
Since he saw this as the greatest need of the people, he and his court established one blessing that contains a request to God to destroy the heretics. He inserted it into the Shemoneh Esreh so that it would be arranged in the mouths of all. Consequently, there are nineteen blessings in the Shemoneh Esreh.
א
בימי ר"ג רבו האפיקורוסין בישראל והיו מצירים לישראל ומסיתין אותן לשוב מאחרי השם וכיון שראה שזו גדולה מכל צרכי בני אדם עמד הוא ובית דינו והתקין ברכה אחת שתהיה בה שאלה מלפני השם לאבד האפיקורוסין וקבע אותה בתפלה כדי שתהיה ערוכה בפי הכל נמצאו כל הברכות שבתפלה תשע עשרה ברכות:
Commentary on Halachah 1
2
In each Shemoneh Esreh, every day, a person should recite these nineteen blessings in the proper order.
When does the above apply? When his concentration is not disturbed and he is able to read fluently. However, if he is distracted and bothered, or unable to pray fluently, he should recite the first three [blessings], one blessing that summarizes all the intermediate ones, and the last three [blessings], and [thereby] fulfill his obligation.
ב
בכל תפלה שבכל יום מתפלל אדם תשע עשרה ברכות אלו על הסדר במה דברים אמורים כשמצא דעתו מכוונת ולשונו תמהר לקרות אבל אם היה טרוד ודחוק או שקצרה לשונו מהתפלל יתפלל שלש ראשונות וברכה אחת מעין כל האמצעיות ושלש אחרונות ויצא ידי חובתו:
Commentary on Halachah 2
3
This is the blessing that they established as the abbreviated summary of the intermediate [blessings]:
Give us knowledge, O God, our Lord, to know Your ways, and circumcise our hearts to fear You. Forgive us so that we will be redeemed. Distance us from pain. Cause us to prosper and to dwell in the pastures of Your land.
Gather the scattered from the four [corners of the earth]. Judge those led astray in accordance with Your knowledge. Raise Your hand over the wicked, and let the righteous rejoice in the building of Your city and the reestablishment of Your sanctuary, in the flourishing of the might of David, Your servant, and in the clear shining light of the son of Yishai, Your anointed one.
Before we call, You answer, as [Isaiah 65:24] states: "And before they call I will answer; while they are still speaking I heed," for You are the One who answers at all times, the Redeemer and Savior from all distress. Blessed are You, O God, the One Who hears prayer.
ג
וזוהי הברכה שתקנו מעין כל האמצעיות:
הביננו ה' אלהינו לדעת את דרכיך ומול את לבבנו ליראתך לסלוח היה לנו להיות גאולים רחקנו ממכאוב ודשננו ושכננו בנאות ארצך ונפוצים מארבע תקבץ והתועים בדעתך ישפטו ועל הרשעים תניף ידך וישמחו צדיקים בבנין עירך ובתיקון היכלך ובצמיחת קרן לדוד עבדך ובעריכת נר לבן ישי משיחך טרם נקרא אתה תענה כדבר שנאמר והיה טרם יקראו ואני אענה עוד הם מדברים ואני אשמע כי אתה הוא עונה בכל עת פודה ומציל מכל צוקה ברוך אתה יי שומע תפלה:
Commentary on Halachah 3
4
When does the above apply? In the summer. However, in the winter, one should not recite "Give us knowledge...," since he must mention "the petition" in the blessing for material wealth.
Similarly, on Saturday nights and the nights after a holiday, one should not recite "Give us knowledge...," since one must say Havdalah in [the blessing of] the One who bestows knowledge.
ד
בד"א בימות החמה אבל בימות הגשמים אינו מתפלל הביננו מפני שצריך לומר שאלה בברכת השנים וכן במוצאי שבתות וימים טובים אינו מתפלל הביננו מפני שצריך לומר הבדלה בחונן הדעת:
Commentary on Halachah 4
5
On Sabbaths and holidays, one recites seven blessings in each of the four [Amidah] prayers of that particular day: the first three, the last three, and one in the middle, appropriate to that particular day.
On Sabbaths, one concludes the intermediate blessing with "who sanctifies the Sabbath." On the festivals, he concludes with "who sanctifies Israel and the appointed times." When the Sabbath and a festival [coincide], he concludes with "who sanctifies the Sabbath, Israel and the appointed times."
On Rosh Hashanah, he concludes with "the King over all the Earth, who sanctifies Israel and the Day of Remembrance." If it is [also] the Sabbath, he concludes with "the King over all the Earth, who sanctifies the Sabbath, Israel and the Day of Remembrance."
ה
ובשבתות ובימים טובים מתפלל שבע ברכות בכל תפלה ותפלה מארבע תפלות של אותו היום שלש ראשונות ושלש אחרונות וברכה אמצעית מעין אותו היום בשבתות חותמין בברכה אמצעית מקדש השבת וברגלים חותם בה מקדש ישראל והזמנים ואם היה שבת ויום טוב חותמים בה מקדש השבת וישראל והזמנים בראש השנה חותמין בה מלך על כל הארץ מקדש ישראל ויום הזכרון ואם היה שבת חותם בה מלך על כל הארץ מקדש השבת וישראל ויום הזכרון:
Commentary on Halachah 5
6
When does this apply? In the Evening Prayers, the Morning Prayers and the Minchah Prayers. However, in the Musaf Prayer on Rosh Hashanah, one recites nine blessings: the first three and the last three [recited] every day, and three intermediate blessings.
The first of the intermediate blessings is concerned with Malchuyot - [acceptance of God's sovereignty];
the second with Zichronot - [acknowledgement of God's remembrance of the Jewish people]; and
the third with Shofarot - [describing the blowing of the shofar.]
One concludes each one of them with an appropriate chatimah.
ו
במה דברים אמורים בתפלת ערבית ושחרית ומנחה אבל תפלת המוספין של ראש השנה מתפלל תשע ברכות שלש ראשונות ושלש אחרונות של כל יום ושלש אמצעיות ראשונה מן האמצעיות ענינה מלכיות שנייה זכרונות שלישית שופרות וחותם בכל אחת מהן מעניינה:
Commentary on Halachah 6
7
On Yom Kippur, one recites seven blessings in each of the five prayers of the day; the first three and the last three blessings, and the intermediate blessing appropriate to the day.
One concludes the latter blessing in each of the services with: "the King over all the Earth, who sanctifies Israel and the Day of Atonement." If [Yom Kippur] falls on the Sabbath, one concludes [this blessing in] each service with: "the King over all the Earth, who sanctifies the Sabbath, Israel and the Day of Atonement."
ז
ביוה"כ מתפלל בכל תפלה מחמש תפלות שבע ברכות שלש ראשונות ושלש אחרונות ואמצעיות מעין היום וחותם בכל אחת מהן מלך על כל הארץ מקדש ישראל ויום הכפורים ואם חל להיות בשבת חותם בכל תפלה מהן מלך על כל הארץ מקדש השבת וישראל ויוה"כ:
Commentary on Halachah 7
8
When does the above apply? On the Fast Day of each and every year. However, on the Fast Day of the Jubilee Year, one recites a Musaf Prayer of nine blessings like the Musaf Prayer of Rosh Hashanah. They are exactly the same blessings, no less and no more.
These blessings are only recited when the Jubilee Year is in effect.
ח
בד"א ביום צום של כל שנה ושנה אבל ביום צום של שנת היובל מתפלל תפלת המוספים תשע ברכות כמו שהתפלל במוסף ראש השנה והם אותן הברכות עצמן לא פחות ולא יותר ואין מתפללין אותן אלא בזמן שהיובל נוהג:
Commentary on Halachah 8
9
Before the first blessing of each and every Amidah-prayer, one states: "God, open my lips, and my mouth will utter Your praise" [Psalms 51:17]. Upon concluding the prayer, he says: "May the utterances of my mouth and the meditations of my heart be in accordance with Your will, O God, my Rock and Redeemer" [Psalms 19:15], and then steps backwards.
ט
בכל תפלה מהתפלות פותח קודם לברכה ראשונה יי' שפתי תפתח ופי יגיד תהלתך וכשהוא חותם בסוף התפלה אומר יהיו לרצון אמרי פי וגו' ואח"כ צועד לאחוריו:
Commentary on Halachah 9
10
On Rosh Chodesh and the intermediate days of a festival, one recites 19 blessings in the Evening Prayer, Morning Prayer, and Minchah Prayer as on other days. In the Avodah, one adds: "Our God and God of our fathers, let our remembrance rise and come,..."
In the Musaf Prayer of the intermediate day of a festival, one recites the Musaf Prayer of the holiday itself. On Rosh Chodesh, one recites seven blessings; the first three and last three, and one in the middle that refers to the special Rosh Chodesh sacrifice. One concludes with: "... who sanctifies Israel and Roshei Chodashim."
י
בראשי חדשים ובחולו של מועד מתפלל ערבית שחרית ומנחה תשע עשרה ברכות כשאר הימים ואומר בעבודה אלהינו ואלהי אבותינו יעלה ויבוא במוסף בחולו של מועד מתפלל תפלת המוסף כמו שמתפלל ביום טוב ובראשי חדשים מתפלל שבע ברכות שלש ראשונות ושלש אחרונות ואמצעית מעין קרבן ראש חדש וחותם בה מקדש ישראל וראשי חדשים:
Commentary on Halachah 10
11
On a Sabbath that occurs during the intermediate days of a festival, and Rosh Chodesh that falls on the Sabbath, in the Evening, Morning, and Minchah Prayers, one recites the seven blessings as on every Sabbath and adds: "Our God and God of our fathers, let our remembrance rise and come..." in the Avodah.
In the Musaf Prayer, one begins and concludes the intermediate blessing with a reference to the Sabbath, and mentions the sanctified nature of the day in the middle. He concludes [the blessing] on Rosh Chodesh with: "who sanctifies the Sabbath, Israel and Roshei Chodashim." On the intermediate days of a festival, he concludes in the same fashion as on the holiday itself that occurs on Sabbath.
יא
שבת שחלה בחולו של מועד וכן ראש חדש שחל להיות בשבת מתפלל ערבית ושחרית ומנחה שבע ברכות כשאר השבתות ואומר יעלה ויבא בעבודה במוסף מתחיל בברכה אמצעית בענין שבת ומשלים בענין שבת ואומר קדושת היום באמצע ברכה וחותם בה בראשי חדשים מקדש השבת וישראל וראשי חדשים ובחולו של מועד חותם בה כמו שהוא חותם ביום טוב שחל להיות בשבת:
Commentary on Halachah 11
12
On a holiday that occurs on the first day of the week, at night, one inserts into the fourth blessing [the following]:
And You have made known to us Your righteous statutes and have taught us to perform the decrees of Your will. And You have given us, God, our Lord, the sanctity of the Sabbath, the glory of the festival and the rejoicing of the pilgrim feast. You have distinguished between the sanctity of the Sabbath and that of the holiday, and You have sanctified the seventh day above the six workdays. And You have set apart and sanctified Your people Israel with Your holiness. You have given us, O God, our Lord, festivals for joy, holidays and appointed times for gladness...
On the night after the Sabbath and after a holiday all year long, one recites the Havdalah prayer in "You bestow knowledge..." even though he [also] recites the Havdalah prayer over a cup.
יב
ויום טוב שחל להיות באחד בשבת מתפלל בברכה רביעית בלילה ותודיענו משפטי צדקך ותלמדנו לעשות חוקי רצונך ותתן לנו יי' אלהינו קדושת שבת וכבוד מועד וחגיגת הרגל בין קדושת שבת לקדושת יום טוב הבדלת ואת יום השביעי מששת ימי המעשה הקדשת (והבדלת והקדשת את עמך ישראל בקדושתך) ותתן לנו ה' אלהינו מועדים לשמחה חגים וזמנים לששון וכו' ובמוצאי שבת ובמוצאי יום טוב של כל השנה מבדיל באתה חונן אע"פשהוא מבדיל על הכוס:
Commentary on Halachah 12
13
On Chanukah and Purim, one adds "For the miracles,..." in the blessing of thanks.
On the Sabbath that occurs during Chanukah, one mentions "For the miracles,..." in the Musaf Prayer, just as he does in all the other prayers.
יג
בחנוכה ובפורים מוסיפין בהודאה על הניסים שבת שחלה להיות בחנוכה מוכיר על הניסים במוסף כמו שמזכיר בשאר תפלות:
Commentary on Halachah 13
14
On Fast Days, even an individual who fasts [by his own volition] adds "Answer us..." in "the One who hears prayer."
The leader of the congregation recites it as an independent blessing between "the One who redeems Israel" and "the One who heals...," and concludes with "the One who answers in times of trouble." Thus, he recites 20 blessings.
On the ninth of Av, one adds [the following] to the blessing of "the One who rebuilds Jerusalem": "Have mercy on us, God, our Lord, and on Your people, Israel, and Jerusalem, Your city, the mourning city,..."
יד
בימי התענית אפילו יחיד שהתענה מוסיף בשומע תפלה עננו וכו' ושליח ציבור אומרה ברכה בפני עצמה בין גואל לרופא וחותם בה העונה בעת צרה (ומושיע) ונמצא מתפלל עשרים ברכות בתשעה באב מוסיפין בבונה ירושלים רחם יי' אלהינו עלינו ועל ישראל עמך ועל ירושלים עירך ועל העיר האבילה כו':
Commentary on Halachah 14
15
During the rainy season, [the phrase] "the One who causes the rain to fall" is recited in the second blessing. In the summer, [one adds] "the One who causes the dew to descend."
When does one recite "the One who causes the rain to fall"? From the Musaf Prayer on the last holiday of Sukkot until the Morning Prayer of the first holiday of Pesach. [Conversely,] from the Musaf Prayer of the first holiday of Pesach, one utters "the One who causes the dew to descend."
טו
כל ימות הגשמים אומר בברכה שניה מוריד הגשם ובימות החמה מוריד הטל מאימתי אומר מוריד הגשם מתפלת המוספין של יו"ט האחרון של חג עד תפלת שחרית של יום טוב הראשון של פסח ומתפלת המוספין של יום טוב הראשון של פסח אומר מוריד הטל:
Commentary on Halachah 15
16
[Beginning] from the seventh of Marcheshvan, one petitions for rain in the blessing of prosperity, [and continues to do so] as long as one mentions the rain.
Where does the above apply? To Eretz Yisrael. However, in Shin'ar, Syria, Egypt and areas adjacent to or similar to these, one petitions for rain 60 days after the autumnal equinox.
טז
משבעה ימים במרחשון שואלין את הגשמים בברכת שנים כל זמן שמזכיר הגשם במה דברים אמורים בארץ ישראל אבל בשנער ובסוריא ובמצרים ובמקומות הסמוכות לאלו והדומין להן שואלין את הגשמים ביום ששים אחר תקופת תשרי:
Commentary on Halachah 16
17
In places that require rain in the summer months, such as the distant islands, they petition for rains when they need them, in [the blessing of] "the One who hears prayer."
[Even] where the holidays are observed for two days, "the One who causes the rain to fall" is recited in the Musaf Prayer of the first day of Shemini Atzeret. Its recitation is continued throughout the rainy season.
יז
מקומות שהן צריכין לגשמים בימות החמה כגון איי הים הרחוקים שואלין את הגשמים בעת שהן צריכין להן בשומע תפלה ומקומות שהן עושין יום טוב שני ימים אומר מוריד הגשם בתפלת מוסף של יום ראשון של שמיני עצרת ומתפלל והולך כל ימות הגשמים:
Commentary on Halachah 17
18
Throughout the entire year, one concludes the third blessing with "the Holy God" and the eleventh blessing with "the King who loves righteousness and justice." [However,] on the ten days from Rosh Hashanah to Yom Kippur, one concludes the third one with "the Holy King" and the eleventh one with "the King of Justice."
יח
כל השנה כולה חותם בברכה שלישית האל הקדוש ובברכת עשתי עשרה מלך אוהב צדקה ומשפט ובעשרת הימים שמראש השנה עד מוצאי יום הכפורים חותם בשלישית המלך הקדוש ובעשתי עשרה המלך המשפט:
Commentary on Halachah 18
19
There are places that are accustomed during these ten days to add in the first blessing: "Remember us for life,..." and in the second one: "Who is like You, Merciful Father,..." In the blessing of thanksgiving, [they add]: "Remember Your mercy,..." In the last blessing, they add: "In the Book of life,..."
During these ten days, there are also those accustomed to add [the following prayers] in the third blessing: "And so put Your fear... And so..." On Rosh Hashanah and Yom Kippur, it is the commonly accepted practice to add [these prayers] in the third blessing.
יט
יש מקומות שנהגו להוסיף בעשרת ימים אלו בברכה ראשונה זכרנו לחיים כו' ובשנייה מי כמוך אב הרחמים וגו' ובהודאה זכור רחמיך וכו' ומוסיפין בברכה אחרונה בספר חיים וכו' וכן יש מקומות שנהגו להוסיף בעשרת ימים אלו בברכה שלישית ובכן תן פחדך ובכן כו' אבל בראש השנה וביוה"כ מנהג פשוט הוא להוסיף בשלישית ובכן תן פחדך וכו':
Commentary on Halachah 19
Tefilah and Birkat Kohanim - Chapter Three
1
The mitzvah of reciting the Morning Prayer entails that one begin praying at sunrise. The time [for prayer, however,] extends until the fourth hour, i.e., a third of the day.
If one transgresses or errs and prays after the fourth hour, he has fulfilled the obligation of prayer, but not the obligation of prayer in its time. Just as prayer is a positive Scriptural commandment, so too, its recitation at the proper time is a Rabbinic commandment, as established for us by Sages and Prophets.
א
תפלת השחר מצותה שיתחיל להתפלל עם הנץ החמה וזמנה עד סוף שעה רביעית שהיא שלישית היום ואם עבר או טעה והתפלל אחר ארבע עד חצות היום יצא ידי חובת תפלה אבל לא יצא ידי חובת תפלה בזמנה שכשם שתפלה מצוה מן התורה כך מצוה מדבריהם להתפלל אותה בזמנה כמו שתקנו לנו חכמים ונביאים:
2
We have already stated that the time of the Minchah Prayer was established in correspondence to the daily afternoon sacrifice. Since the daily [afternoon] sacrifice was offered every day at nine and a half hours, [the Sages] established its time as nine and a half hours. This is referred to as "the lesser Minchah."
When the eve of Pesach fell on Friday, they would slaughter the daily [afternoon] sacrifice at six and a half hours. Accordingly, [the Sages] ordained that one who prays [Minchah] after six and a half hours has fulfilled his obligation. When this time arrives, the time of its obligation begins. This is referred to as "the greater Minchah."
ב
כבר אמרנו שתפלת המנחה כנגד תמיד של בין הערבים תקנו זמנה ולפי שהיה התמיד קרב בכל יום בתשע שעות ומחצה תקנו זמנה מתשע שעות ומחצה והיא הנקראת מנחה קטנה ולפי שבערב הפסח שחל להיות בערב שבת היו שוחטין את התמיד בשש שעות ומחצה אמרו שהמתפלל מאחר שש שעות ומחצה יצא ומשהגיע זמן זה הגיע זמן חיובה וזו היא הנקראת מנחה גדולה:
3
Many people are accustomed to recite [the afternoon service at both Minchah] Gedolah and K'tanah, and [to consider] one of them as an optional prayer.
Some of the Geonim taught that it is proper to recite the optional prayer only [at the time of Minchah] Gedolah. This is reasonable, since it corresponds to [the offering of a sacrifice] which was not frequent every day.
If one recites [the service] as an obligatory prayer [at the time of Minchah] Gedolah, he should recite it only as an optional prayer [at the time of Minchah] K'tanah.
ג
נהגו אנשים הרבה להתפלל גדולה וקטנה והאחת רשות והורו מקצת הגאונים שאין ראוי להתפלל רשות אלא הגדולה וכן הדין נותן מפני שהיא כנגד דבר שאינו תדיר בכל יום ואם התפלל הגדולה חובה לא יתפלל קטנה אלא רשות:
4
Behold, you have learned that the time of Minchah Gedolah is from six and a half hours until nine and a half hours, and the time of Minchah K'tanah is from nine and a half hours until there are one and a quarter hours left in the day. One may [however,] recite [the afternoon service] until sunset.
ד
הא למדת שזמן מנחה גדולה משש שעות ומחצה עד תשע שעות ומחצה וזמן מנחה קטנה מתשע שעות ומחצה עד שישאר מן היום שעה ורביע ויש לו להתפלל אותה עד שתשקע החמה:
5
The proper time of the Musaf Prayer is after the Morning Prayer, until seven hours of the day. One who recites it after seven hours, even though he has acted negligently, fulfills his obligation, since its time is the entire day.
ה
תפלת המוספין זמנה אחר תפלת השחר עד שבע שעות ביום והמתפלל אותה אחר שבע שעות אף ע"פ שפשע יצא ידי חובתו מפני שזמנה כל היום:
6
Regarding the Evening Prayer - even though it is not obligatory - a person who does recite it [must know that] its proper time is from the beginning of the night until dawn.
The proper time of the Ne'ilah prayer is such that one completes it close to sunset.
ו
תפלת הערב אף ע"פ שאינה חובה המתפלל אותה זמנה מתחילת הלילה עד שיעלה עמוד השחר ותפלת נעילה זמנה כדי שישלים אותה סמוך לשקיעת החמה:
7
One who recites a prayer before its proper time does not fulfill his obligation and must recite it again at its time. If, due to extenuating circumstances, one recites the Morning Prayer after dawn, [but before the proper time], he does fulfill his obligation.
One may recite the Evening Prayer of the Sabbath night on the eve of the Sabbath before sunset. Similarly, he may recite the Evening Prayer of Saturday night on the Sabbath. Since the Evening Prayer is not obligatory, we are not especially careful about its time. Nevertheless, one must recite the Shema at its proper time after the appearance of the stars.
ז
המתפלל תפלה קודם זמנה לא יצא ידי חובתו וחוזר ומתפלל אותה בזמנה ואם התפלל תפלת שחרית בשעת הדחק אחר שעלה עמוד השחר יצא ויש לו להתפלל תפלת ערבית של לילי שבת בערב שבת קודם שתשקע החמה וכן יתפלל ערבית של מוצאי שבת בשבת לפי שתפלת ערבית רשות אין מדקדקין בזמנה ובלבד שיקרא ק"ש בזמנה אחר צאת הכוכבים:
8
Anyone who intentionally allowed the proper time for prayer to pass without praying, cannot rectify the situation and cannot compensate [for his failure to pray].
[If he unintentionally failed to pray or was unavoidably detained or distracted, he can compensate for the [missed] prayer during the time of the prayer closest to it. He should first recite the prayer of this time, and afterwards, the [prayer of] compensation.
ח
כל מי שעבר עליו זמן תפלה ולא התפלל במזיד אין לו תקנה ואינו משלם בשוגג או שהיה אנוס או טרוד משלם אותה תפלה בזמן תפלה הסמוכה לה ומקדים תפלה שבזמנה ואחריה מתפלל את התשלומין:
9
How is this [exemplified]?
One who errs and does not recite the Morning Prayer before half the day passes should recite the Minchah Prayer twice, the first as Minchah [itself] and the second as compensation for the Morning Prayer.
One who errs and does not recite the Minchah Prayer before sunset should recite the Evening Prayer twice, the first as the Evening Prayer [itself] and the second as compensation for the Minchah Prayer.
[Similarly,] one who errs and does not recite the Evening Prayer before dawn should recite the Morning Prayer twice, the first as the Morning Prayer [itself] and the second as compensation for the Evening Prayer.
ט
כיצד טעה ולא התפלל שחרית ועבר חצי היום יתפלל מנחה שתים ראשונה תפלת מנחה והשנייה תשלומי שחרית טעה ולא התפלל מנחה עד ששקעה החמה יתפלל ערבית שתים ראשונה ערבית ושנייה תשלומי מנחה טעה ולא התפלל ערבית עד שעלה עמוד השחר מתפלל שחרית שתים ראשונה שחרית והשניה תשלומי ערבית:
10
One who errs and does not recite two consecutive prayers can only compensate for the last of them. How is this [exemplified]?
One who errs and recites neither the Morning Prayer nor the Minchah Prayer should recite the Evening Prayer twice, the first as the Evening Prayer [itself] and the last as compensation for Minchah. The Morning Prayer, however, has no compensation, since its time has already passed. This is also the case for other prayers.
י
טעה ולא התפלל לא תפלה זו ולא תפלה הסמוכה לה אינו משלם אלא אחרונה בלבד כיצד טעה ולא התפלל לא שחרית ולא מנחה מתפלל ערבית שתים ראשונה ערבית והאחרונה תשלומי מנחה אבל שחרית אין לה תשלומין שכבר עבר זמנה וכן בשאר תפלות:
11
If two prayers are before him, Minchah and Musaf, he should first recite Minchah and afterwards Musaf. There are those who teach that one should not do this in a congregation, in order that people not err.
יא
היו לפניו שתי תפלות של מנחה ושל מוספין מתפלל של מנחה ואח"כ מתפלל של מוספין ויש מי שמורה שאין עושין בציבור כן כדי שלא יטעו:
Tefilah and Birkat Kohanim - Chapter Four
1
Five things prevent one from praying, even though the time [for prayer] has arrived:
1) the purification of one's hands;
2) the covering of nakedness;
3) the purity of the place of prayer;
4) things that might bother and distract one; and
5) the proper intention of one's heart.
א
חמשה דברים מעכבין את התפלה אף על פי שהגיע זמנה טהרת ידים וכיסוי הערוה וטהרת מקום תפלה ודברים החופזים אותו וכוונת הלב:
2
The purification of one's hands - What does this imply? One must wash his hands in water until the joint. [Only] afterwards may he pray.
[The following rules apply when] a person is travelling on the road when the time for prayer arrives: If he has no water, but is within four millin - i.e., 8000 cubits - of a source of water, he should proceed to it, wash his hands, and then pray. If the distance to the water is greater than this, he should clean his hands with pebbles, earth, or a beam, and pray.
ב
טהרת ידים כיצד רוחץ ידיו במים עד הפרק ואחר כך יתפלל היה מהלך בדרך והגיע זמן תפלה ולא היה לו מים אם היה בינו ובין המים ארבעה מילין שהם שמונת אלפים אמה הולך עד מקום המים ורוחץ ואח"כ יתפלל היה בינו ובין המים יותר על כן מקנח ידיו בצרור או בעפר או בקורה ומתפלל:
3
When does this apply? [When the water is] ahead of him. However, if the place with water is behind him, we do not obligate him to retrace his steps more than one mil. However, if he has passed further beyond the water, he is not obligated to return. Rather, he should clean his hands and pray.
When do the above statements requiring one to purify merely his hands alone for prayer apply? To the other services, but not for the Morning Prayer. For the Morning Prayer, one should wash his face, hands, and feet, and only afterwards, may he pray. If he is far from water, he may clean his hands only and then pray.
ג
בד"א לפניו אבל אם היה מקום המים לאחוריו אין מחייבין אותו לחזור לאחוריו אלא עד מיל אבל אם עבר מן המים יותר אינו חייב לחזור אלא מקנח ידיו ומתפלל במה דברים אמורים שאינו מטהר לתפלה אלא ידיו בלבד בשאר תפלות חוץ מתפלת שחרית אבל שחרית רוחץ פניו ידיו ורגליו ואחר כך יתפלל ואם היה רחוק מן המים מקנח ידיו בלבד ואח"כ יתפלל:
4
All the ritually impure need only wash their hands in order to pray, just like those not in such a state. Even if they are able to immerse themselves [in a mikveh] and ascend from their impure state, this immersion is not required [for prayer].
We have already explained that Ezra decreed that only one who has had a seminal emission is prohibited from Torah study until he has immersed himself. The Rabbinical Court [that existed afterwards] decreed that [this applies] even to prayer, i.e., such a person alone should not pray until he immerses himself.
These decrees were not put into effect because of questions of ritual purity and impurity, but rather to ensure that the Torah scholars would not overindulge in marital intimacy with their wives. Therefore, they instituted ritual immersion only for one who has a seminal emission, thereby excepting him from the other ritually impure.
ד
כל הטמאין רוחצין ידיהן בלבד כטהורין ומתפללים אע"פ שאפשר להם לטבול ולעלות מטומאתן אין הטבילה מעכבת וכבר בארנו שעזרא תיקן שלא יקרא בעל קרי בלבד בדברי תורה עד שיטבול ובית דין שעמדו אחר כן התקינו אף לתפלה שלא יתפלל בעל קרי בלבד עד שיטבול ולא מפני טומאה וטהרה נגעו בה אלא כדי שלא יהיו תלמידי חכמים מצויים אצל נשותיהן כתרנגולים ומפני זה תקנו טבילה לבעל קרי לבדו והוציאוהו מכלל הטמאין:
5
Therefore, at the time of this decree, it was said that even a זב who had a seminal emission, a menstruating woman who emitted semen, and a woman who saw traces of menstrual blood after relations, required immersion to recite the Shema and to pray because of the seminal emission, despite [the fact that they remained] ritually impure.
This is reasonable, since this immersion was not a matter of purity, but a result of the decree so that they would not constantly be with their wives.
This decree regarding prayer was also abolished, since it was not universally accepted by the Jewish people, and the community at large was unable to observe it.
ה
לפיכך היו אומרין בזמן תקנה זו שאפילו זב שראה קרי ונדה שפלטה שכבת זרע ומשמשת שראתה דם נדה צריכין טבילה לקריאת שמע וכן לתפלה מפני הקרי אף על פי שהם טמאין וכן הדין נותן שאין טבילה זו מפני טהרה אלא מפני הגזירה שלא יהיו מצויין אצל נשותיהן תמיד וכבר בטלה גם תקנה זו של תפלה לפי שלא פשטה בכל ישראל ולא היה כח בציבור לעמוד בה:
6
It is widespread custom in Shin'ar and Spain that one who has had a seminal emission does not pray until he has washed his whole body in water, [based on the command]: "Prepare to meet your God, Israel" (Amos 4:12).
To whom does this refer? To a healthy person or to a sick person who engaged in intimacy, but a sick person who has had an accidental emission is exempt from bathing and there is no such custom regarding this matter. Similarly, there is no such custom regarding a זב who has a seminal emission and a menstruating woman who emits semen. Rather, they should clean themselves, wash their hands, and pray.
ו
מנהג פשוט בשנער ובספרד שאין בעל קרי מתפלל עד שרוחץ כל בשרו במים משום הכון לקראת אלהיך ישראל בד"א בבריא או בחולה שבעל אבל חולה שראה קרי לאונסו פטור מן הרחיצה ואין בזה מנהג וכן זב שראה קרי ונדה שפלטה שכבת זרע אין בהן מנהג אלא מקנחין עצמן ורוחצין ידיהן ומתפללין:
7
The proper covering of one's nakedness: What is implied?
Even if one covers his genitalia in the fashion necessary for the recital of the Shema, he may not pray until he covers his heart. If one did not - or was unable to - cover his heart, as long as he covered his nakedness when he prayed, he has fulfilled his obligation. However, a priori, he should not do so.
ז
כיסוי הערוה כיצד אף על פי שכסה ערותו כדרך שמכסין לקריאת שמע לא יתפלל עד שיכסה את לבו ואם לא כסה לבו או שנאנס ואין לו במה יכסה הואיל וכסה ערותו והתפלל יצא ולכתחלה לא יעשה:
8
The purity of the place of prayer: What is implied?
One should not pray in a place of filth, a bathhouse, a latrine or garbage heap. [Similarly, one should not pray] in a place that is not presumed to be clean until he checks it.
The general rule is that one should not pray in any place in which one would not recite the Shema. [Thus,] just as one separates oneself from excreta, urine, a foul odor, a corpse and the sight of nakedness for Kri'at Shema, so too, he should separate himself for Shemoneh Esreh.
ח
טהרת מקום התפלה כיצד לא יתפלל במקום הטנופת ולא במרחץ ולא בבית הכסא ולא באשפה ולא במקום שאינו בחזקת טהרה עד שיבדקנו כללו של דבר כל מקום שאין קורין בו קריאת שמע אין מתפללין בו וכשם שמרחיקין מצואה וממי רגלים וריח רע ומן המת ומראיית הערוה לקריאת שמע כך מרחיקין לתפלה:
9
[The following rules apply] when one finds excreta in his place [of prayer.] Since he transgressed by not checking the place before he began to pray, he must pray again in a clean place.
[The following rules apply] when one finds excreta while he is in the midst of prayer: If he can walk forwards such that [the feces] will be left four cubits behind him, he should do so. If not, he should move to the side. If he is unable [to do the latter], he should stop praying.
The great Sages would refrain from praying in a house in which there was beer or brine at the time of its foaming because of the foul odor, even though it was a clean place.
ט
המתפלל ומצא צואה במקומו הואיל וחטא מפני שלא בדק עד שלא התפלל חוזר ומתפלל במקום טהור היה עומד בתפלה ומצא צואה כנגדו אם יכול להלך לפניו כדי שיזרקנה לאחריו ארבע אמות יהלך ואם לאו יסלקנה לצדדין ואם אינו יכול יפסיק גדולי החכמים לא היו מתפללים בבית שיש בו שכר ולא בבית שיש בו מורייס בעת עפושו מפני שריחו רע אע"פשהמקום טהור:
10
Things that might bother and distract him: What is implied?
One who must relieve himself should not pray. Whenever anyone who must relieve himself prays, his prayer is an abomination and he must pray again after he relieves himself.
If a person can restrain himself for the length of time that it takes to walk a parsah, his prayer is considered prayer.
Nevertheless, a priori, one should not pray until he has checked himself very well, checked his intestines, rid himself of phlegm and mucus and any [other] bothersome thing. [Only] afterwards should he pray.
י
דברים החופזים אותו כיצד אם היה צריך לנקביו לא יתפלל וכל הצריך לנקביו והתפלל תפלתו תועבה וחוזר ומתפלל אחר שיעשה צרכיו ואם יכול להעמיד עצמו כדי פרסה תפלתו תפלה ואף על פי כן לכתחלה לא יתפלל עד שיבדוק עצמו יפה יפה ויבדוק נקביו ויסיר כיחו וניעו וכל הדבר הטורדו ואחר כך יתפלל:
11
[The following rules apply to] one who burps, yawns, or sneezes during prayer: Should a person do so voluntarily, it is deprecating. [However,] if the person checked himself before he prayed and did so against his will, it is of no consequence.
If saliva comes up during prayer, one should cause it to be absorbed into his tallit or clothes. If he is bothered by this, he may throw it behind him with his hand in order that he not be bothered during his prayer and be distracted.
If one passes gas unwittingly during prayer, he should wait until the gas subsides and return to his prayer.
יא
מי שגיהק ופיהק ונתעטש בתפלתו אם לרצונו הרי זה מגונה ואם בדק גופו קודם שיתפלל ובא לאונסו אין בכך כלום נזדמן לו רוק בתפלתו מבליעו בטליתו או בבגדו ואם היה מצטער בכך זורקו בידו לאחוריו כדי שלא יצטער בתפלה ונמצא טרוד יצא ממנו רוח מלמטה כשהוא עומד בתפלה שלא לדעתו שוהה עד שתכלה הרוח וחוזר לתפלתו:
12
One who desires to pass gas from below and is bothered exceedingly, to the extent that he cannot restrain himself, should walk back four cubits, [expel the gas], and then wait until the gas subsides. He should say:
Master of all the world, You created us with many orifices and ducts. Our shame and disgrace is apparent and known before You. Shame and disgrace during our life, worm-eaten and decaying in our death.
He then returns to his place and prays.
יב
בקש להוציא רוח מלמטה ונצטער הרבה ואינו יכול להעמיד עצמו מהלך לאחריו ארבע אמות וממתין עד שתכלה הרוח ואומר רבון כל העולמים יצרתנו נקבים נקבים חלולים חלולים גלוי וידוע לפניך חרפתנו וכלמתנו חרפה וכלמה בחיינו תולעה ורמה במיתתנו וחוזר למקומו ומתפלל:
13
When urine flows on a person's legs during Shemoneh Esreh, he should wait until the flow ceases, and return to the place at which he stopped. If he waited the time necessary to complete his Shemoneh Esreh, he should return to the beginning.
יג
היה עומד בתפלה ונטפו מי רגליו על ברכיו ממתין עד שיכלו המים וחוזר למקום שפסק ואם שהה כדי לגמור את התפלה חוזר לראש:
14
Similarly, one who urinates should wait the length of time it takes to walk four cubits, and then pray. After one has prayed, he should wait this length of time before urinating, in order to make a distinction following the words of prayer.
יד
וכן המשתין מים שוהה כדי הילוך ד' אמות ואח"כ יתפלל ומשהתפלל שוהה אחר תפלתו כדי הילוך ארבע אמות ואחר כך משתין כדי שיפסוק דברי התפלה מפיו:
15
Proper intention: What is implied?
Any prayer that is not [recited] with proper intention is not prayer. If one prays without proper intention, he must repeat his prayers with proper intention.
One who is in a confused or troubled state may not pray until he composes himself. Therefore, one who comes in from a journey and is tired or irritated is forbidden to pray until he composes himself. Our Sages taught that one should wait three days until he is rested and his mind is settled, and then he may pray.
טו
כוונת הלב כיצד כל תפלה שאינה בכוונה אינה תפלה ואם התפלל בלא כוונה חוזר ומתפלל בכוונה מצא דעתו משובשת ולבו טרוד אסור לו להתפלל עד שתתיישב דעתו לפיכך הבא מן הדרך והוא עיף או מיצר אסור לו להתפלל עד שתתיישב דעתו אמרו חכמים ישהה שלשה ימים עד שינוח ותתקרר דעתו ואחר כך יתפלל:
16
What is meany by [proper] intention?
One should clear his mind from all thoughts and envision himself as standing before the Divine Presence. Therefore, one must sit a short while before praying in order to focus his attention and then pray in a pleasant and supplicatory fashion.
One should not pray as one carrying a burden who throws it off and walks away. Therefore, one must sit a short while after praying, and then withdraw.
The pious ones of the previous generations would wait an hour before praying and an hour after praying. They would [also] extend their prayers for an hour.
טז
כיצד היא הכוונה שיפנה את לבו מכל המחשבות ויראה עצמו כאלו הוא עומד לפני השכינה לפיכך צריך לישב מעט קודם התפלה כדי לכוין את לבו ואח"כ יתפלל בנחת ובתחנונים ולא יעשה תפלתו כמי שהיה נושא משאוי ומשליכו והולך לו לפיכך צריך לישב מעט אחר התפלה ואחר כך יפטר חסידים הראשונים היו שוהין שעה אחת קודם תפלה ושעה אחת לאחר תפלה ומאריכין בתפלה שעה:
17
A person who is drunk should not pray, because he cannot have proper intention. If he does pray, his prayer is an abomination. Therefore, he must pray again when he is clear of his drunkenness. One who is slightly inebriated should not pray, [but] if he prays, his prayer is prayer.
When is a person considered as drunk? When he is unable to speak before a king. [In contrast,] a person who is slightly inebriated is able to speak before a king without becoming confused. Nevertheless, since he drank a revi'it of wine, he should not pray until his wine has passed from him.
יז
שכור אל יתפלל מפני שאין לו כוונה ואם התפלל תפלתו תועבה לפיכך חוזר ומתפלל כשיתרוקן משכרותו שתוי אל יתפלל ואם התפלל תפלתו תפלה אי זה שכור זה שאינו יכול לדבר לפני המלך שתוי יכול לדבר בפני המלך ואינו משתבש אע"פ כן הואיל ושתה רביעית יין לא יתפלל עד שיסיר יינו מעליו:
18
Similarly, one should not stand to pray in the midst of laughter or irreverent behavior, nor in the midst of a conversation, argument or anger, but rather in the midst of words of Torah.
[However, one should not stand to pray] in the midst of a judgment or a [difficult] halachic issue, even though these are words of Torah, lest one's mind be distracted by the halachah in question. Rather, [one should pray] in the midst of words of Torah that do not require deep concentration, e.g., laws that have already been accepted.
יח
וכן אין עומדין להתפלל לא מתוך שחוק ולא מתוך קלות ראש ולא מתוך שיחה ולא מתוך מריבה ולא מתוך כעס אלא מתוך דברי תורה ולא מתוך דין והלכה אף על פי שהם דברי תורה כדי שלא יהא לבו טרוד בהלכה אלא מתוך דברי תורה שאין בה עיון כגון הלכות פסוקות:
19
Before reciting occasional prayers, e.g., the Musaf Prayer of Rosh Chodesh or the prayers of the festivals, one must review his prayers lest he make mistakes in them.
A person walking in a dangerous place, e.g., a place frequented by wild animals or bandits, when the time of the Amidah arrives, should recite [only] a single blessing:
The needs of Your people, Israel, are great and their knowledge is limited. May it be Your will, O God, our Lord, that You will provide each and every one with a sufficient livelihood, and give to each individual all that he lacks. And that which is good in Your eyes, You should do. Blessed are You, God, the One who hears prayer.
He may recite it as he walks on the road. [However,] if he is able to stop [to recite it], he should. When he arrives at a settlement and his mind is composed, he should recite a proper Amidah of 19 blessings.
יט
תפלות הפרקים כגון תפלת מוסף ראש חדש ותפלת מועדות צריך להסדיר תפלתו ואח"כ עומד ומתפלל כדי שלא יכשל בה היה מהלך במקום סכנה כגון מקום גדודי חיות ולסטים והגיע זמן תפלה מתפלל ברכה אחת וזו היא:
צרכי עמך ישראל מרובים ודעתם קצרה יהי רצון מלפניך ה' אלהינו שתתן לכל אחד ואחד כדי פרנסתו ולכל גויה וגויה די מחסורה והטוב בעיניך עשה ברוך אתה יי' שומע תפלה ומתפלל אותה בדרך כשהוא מהלך ואם יכול לעמוד עומד וכשהוא מגיע לישוב ותתקרר דעתו חוזר ומתפלל תפלה כתקנתה תשעה עשר ברכות:
Hayom Yom:
• English Text | Video Class
Wednesday, Tishrei 28, 5778 · 18 October 2017
"Today's Day"
Wednesday, Tishrei 28, 5704
Torah lessons: Chumash: Noach, Revi'i with Rashi.
Tehillim: 135-139.
Tanya: (However, in the (p. 539) ...with them.") (p. 541).
"If you go in my statutes... I will give your rains in their season..."1 Torah-study and mitzvot-observance are the wedding-ring with which G-d betrothed Israel and obligated Himself to provide them with sustenance and livelihood.
FOOTNOTES
1.Vayikra 26:3,4.
Daily Thought:
Trust, Not Faith
People ask, “How can I have confidence that everything will work out for the best? Perhaps I don’t deserve the best. Perhaps I’ve already messed up so bad, G‑d has given up on me.”
These people are confusing trust with faith.
Faith is something you may or may not have. But trust is something you do. Hard.
Trust is when, in times of trouble, you cleave so unshakably to the heavens, you pull them down to earth.
Trust is a mighty, heroic bond. Trust changes who you are—and what you deserve.
And it is available to anybody, at any moment, no matter who they were the moment before.
-------